רקע
גרשום שופמן
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: דביר ועם עובד; תש"ך 1960

הרגשה קשה היתה לי מדי עברי על הבית מספר 13 ברחוב מגורי שבפרבר: במרתפו תלה את עצמו אחד הדיירים. הדבר קרה לפני ימים מספר, ואז נתקהלו כאן השכנים הסקרנים לצעקת האשה והילדים.

והנה היום נאנחתי אנחת הקלה. בעד החלונות הפתוחים של אותו מעון ראיתי את הסייד על סולמו מחדש ומשפץ את טיח התקרה והכתלים. המשפחה האומללה עקרה אל מקום אחר, ועתה מתחדשת ומתכשרת הדירה לקראת דיירים חדשים. בחלל שנתרוקן מרהיטיו, רב־ההד, נשמע יפה קול האומן בזמרו חרש תוך כדי עבודתו ובעברו תכופות לשריקת שפתים. איזו שלוה בזמירות־שריקות אלה, איזו אדישות לכל האסונות שבעולם!

צרות רבות ורעות במעונות, בכל המעונות. עסקי־משפחה, חיכוכים, פירודים, לבטי־קיום, מחלות, ניתוחים, צער גידול ילדים. אַסכרה. נטולי שינה רצים ההורים בוקר בוקר אל בית־החולים, ושם רשאים הם לראות את הילד החולה אך מבחוץ, בעד החלונות העליונים; אנקורים על הכרכוב… דאגות מכל המינים, הסתבכויות, התאבדויות. עד שהדירה מתרוקנת מאנשיה ומרהיטיה הקודרים, העגמומיים, והסייד מגרד את הטיח הישן מעל גבי הכתלים יחד עם הצרות ומזמר בתוך כל את הניגונים החרישיים שלו. איזו שלוה, איזו אדישות כלפי כל האסונות שבעולם!

לכו אל הסייד, סובלים, אל הסייד על סולמו, הקשיבו אל זמירותיו־שריקותיו בחלל הריק, רב־ההד – ושאבתם ניחומים והרגעה.


המלצות קוראים
תגיות