רקע
שאול טשרניחובסקי
אִם נִחַשְׁתָּ לָאוֹר
mנחלת הכלל [?]
tשירה

למ. פ.

אִם נִחַשְׁתָּ לָאוֹר, אִם קִדַּמְתָּ פְּנֵי-דוֹר

מַעְפִּילִים בַּהֲמוֹן בִּרְכוֹתֶיךָ;

אִם נִכְנַס אֶל הַלֵּב וּמָחָה שָׁם כְּאֵב

אַךְ מִזְמוֹר, אַךְ אֶחָד מִשִּׁירֶיךָ,

דְּבַר אַהֲבָה – תּוֹכָחָה, (מִנָּבִיא דְּמוּת לְךָ),

וְלַצֶּדֶק, לַנּוֹי אִם שָׂרִיתָ, –

שְׁלֵה! אַתָּה שְׁלִיחוּתְךָ

כִּי עָשִׂיתָ.


לָעֵדָה הַהוֹלְכָה אִם הָיָה זֶה קוֹלְךָ

מְעוֹדֵד אֶל שָׂשׂוֹן וְאֶל פֶּלֶא,

בְּמַעְיַן תַּנְחוּמָה לַיָּחִיד, לָאֻמָּה

נְמַקִּים בִּכְתָלָיו שֶׁל הַכֶּלֶא:

אִם שָׂמַחְתָּ אֶל גִּיל גּוֹי נִשְׁבָּע לָאֱלִיל

וְלִכְאֵב דּוֹר נֵכָר אִם בָּכִיתָ, –

מַה כִּי תַחְלֹוף כָּלִיל:

הֵן חָיִיתָ!


אִם הֵצַפְתָּ בְּגַל אֹשֶׁר חַם לֵב-שֵׁגָל

וְתָמַכְתָּ בְּכַף שֶׁל תִּינֹקֶת,

מוֹרָאָהּ-שְׂשׂוֹנָהּ – פְּסִיעָה רִאשׁוֹנָה;

אִם נִהַגְתָּ טָלֶה אֶל הַשֹּׁקֶת,

אִם נוֹצַר לְךָ שִׁיר, בַּאֲנָךְ צַרְתָּ קִיר,

מִלְּטִיפוֹת הַחַמָּה אִם נִדְמֵיתָ, –

הַס! אָלָה מֵהַזְכִּיר:

נֶהֱנֵיתָ.


ירושלים 1935

המלצות קוראים
תגיות