סִפְּרוּ שֶׁנְּשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים הָארוּן אַלרְרַשִׁיד נָדְדָה שְׁנָתוֹ בְלַיְלָה מִן הַלֵּילוֹת נְדוּדִים קָשִׁים. אָמַר לְמִשְׁנֵהוּ גַ’עְפָר בֶּן יַחְיָה הַבַּרְמַכִּי: “הִנֵּה נָדְדָה שְׁנָתִי הַלַּיְלָה וְצַר חָזִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת”. וְהָיָה מַסְרוּר סְרִיסוֹ עוֹמֵד לְמוּלוֹ, וְצָחַק. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “עַל מָה אַתָּה צוֹחֵק, כְּלוּם צוֹחֵק אַתָּה, מֵקֵל בִּי, אוֹ שֶׁרוּחַ שִׁגָּעוֹן נִכְנְסָה בְךָ?” אָמַר לוֹ: “לֹא, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים…”
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָארוּן אַלרְרַשִׁיד אָמַר לְמַסְרוּר נוֹשֵׂא חֶרֶב הַנְּקָמָה: “כְּלוּם צוֹחֵק אַתָּה, מֵקֵל בִּי, אוֹ שֶׁנִּכְנַס בְּךָ רוּחַ שִׁגָּעוֹן?” אָמַר לוֹ: “לֹא, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, נִשְׁבָּע אֲנִי בְּקִרְבַת־מִשְׁפָּחָה שֶׁלְּךָ לִנְשִׂיא־הַשְּׁלִיחִים, שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ רְצוֹנִי עָשִׂיתִי זֹאת. וְאוּלָם יָצָאתִי אֶמֶשׁ מִתְהַלֵּךְ מִחוּץ לָאַרְמוֹן, עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְחוֹפוֹ שֶׁל חִדֶּקֶל, וְרָאִיתִי אֶת בְּנֵי־הָאָדָם מִתְקָהֲלִים. עָמַדְתִּי וְרָאִיתִי אָדָם מַצְחִיק אֶת הָאֲנָשִׁים, אִבְּן אַלְקָארִבִּי שְׁמוֹ, וְנִזְכַּרְתִּי עַכְשָׁו בְּמַה שֶּׁאָמַר וְגָבַר עָלַי הַצְּחוֹק, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי סְלִיחָתְךָ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים”. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “הַבֵא אוֹתוֹ אֵלַי מִיָּד”. יָצָא מַסְרוּר אָץ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל אִבְּן אַלְקָארִבִּי. אָמַר לוֹ: הֵעָנֵה לִנְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים". אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וַאֲנִי מְצַיֵּת”. אָמַר לוֹ מַסְרוּר: “וְאוּלָם בִּתְנַאי שֶׁכְּשָׁאַתָּה נִכְנָס אֵלָיו, וְהוּא מֵיטִיב לְךָ בְמַשֶּׁהוּ, יְהִי לְךָ הָרֶבַע בּוֹ וְהַשְּׁאָר לִי”. אָמַר לוֹ אִבְּן אַלְקָארִבִּי: “מֶחֱצָה לְךָ וּמֶחֱצָה לִי”. אָמַר לוֹ מַסְרוּר: “לֹא”. אָמַר לוֹ אִבְּן אַלְקָארִבִּיִ: “שְׁלִישׁ לִי וּלְךָ שְׁנֵי שְׁלִישִׁים”. הְסִכִּים מַסְרוּר עַל כָּךְ אַחֲרֵי מַאֲמָץ רָב. קָם וְהָלַךְ עִמּוֹ. כְּשֶׁנִּכְנַס אֶל נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, קִדֵּם אוֹתוֹ בְּבִרְכַּת הַכַּלִיפוּת וְעָמַד לְפָנָיו. אָמַר לוֹ נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים: “אִם אֵין אַתָּה מַצְחִיק אוֹתִי, מַכֶּה אֲנִי אוֹתְךָ בְתַרְמִיל זֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים”. אָמַר אִבְּן אַלְקָארִבִּי בְּלִבּוֹ: “וּמָה הֵם לִי שָׁלשׁ מַכּוֹת בְּתַרְמִיל, בְשָׁעָה שֶׁמַּלְקוֹת בְּשׁוֹט אֵינָן מַזִּיקוֹת לִי”, שֶׁהָיָה מְדַמֶּה שֶׁהַתַּרְמִיל רֵיק. דִּבֵּר דְּבָרִים הַמַּצְחִיקִים גַּם אֶת הַכּוֹעֵס כַּעַס קָשֶׁה, וְסִפֵּר כָּל מִינֵי מַהֲתַלּוֹת, וְהַכַּלִיף אֵינוֹ צוֹחֵק וְאַף לֹא מְחַיֵּךְ. תָּמַהּ אִבְּן־אַלְקָארִבִּי עָלָיו וְחָלְשָׁה דַעְתּוֹ וּפָחַד. אָמַר לוֹ נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים: “מֵעַכְשָׁו נִתְחַיַּבְתָּ מַלְקוֹת”. נָטַל אֶת הַתַּרְמִיל וְהִכָּהוּ פַעַם אַחַת, וְהָיוּ בַתַּרְמִיל אַרְבַּע אַבְנֵי־חַלָּמִישׁ, כָּל אֶבֶן שְׁנֵי רוֹטְלִים מִשְׁקָלָהּ. נָפַלָה הַמַּכָּה עַל עָרְפּוֹ, וְצָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה, וְנִזְכַּר בַּתְּנַאי שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין מַסְרוּר. אָמַר: “סְלִיחָה, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, שְׁמַע לִי שְׁתֵּי מִלִּים”. אָמַר לוֹ: “אֱמֹר כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ”. אָמַר לוֹ: “מַסְרוּר תְּנַאי הִתְנָה עִמִּי, וְהִסְכַּמְתִּי לוֹ עָלָיו, וְהוּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁיַּגִּיעַ לִי מֵחַסְדּוֹ שֶׁל נְשִׂיא־הַמַּאֱמִינִים, יִהְיֶה לִי שְׁלִישׁ מִמֶּנוּ וְלוֹ שְׁנֵי שְׁלִישִׁים, וְלֹא נַעֲנָה לִי לְכָךְ אֶלָּא אַחֲרֵי יְגִיעָה רַבָּה. מֵעַתָּה שְׁאֵין אַתָּה מֵיטִיב עִמִּי אֶלָּא בְמַכּוֹת, הַרֵי מַכָּה זוֹ חֶלְקִי הִיא, וְאוּלָם שְׁתֵּי הַמַּכּוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת חֶלְקוֹ הֵם. וּבַאֲשֶׁר לִי הִנֵּה כְבָר נָטַלְתִּי חֶלְקִי, וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, סַלֵּק לוֹ חֶלְקוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים דְּבָרָיו צָחַק עַד שֶׁנָּפַל עַל גַּבּוֹ, וְקָרָא לְמַסְרוּר וְהִכָּהוּ מַכָּה. צָעַק וְאָמַר: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, מִסְתַּפֵק אֲנִי בִשְׁלִישׁ, תֵּן לוֹ מֵעַתָּה שְׁנֵי שְׁלִישִׁים”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁמַסְרוּר צָעַק וְאָמַר “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, מִסְתַּפֵּק אֲנִי בִשְׁלִישׁ, תֵּן לוֹ מֵעַתָּה שְׁנֵי שְׁלִישִׁים”. צָחַק הַכַּלִיף עֲלֵיהֶם שְׁנֵיהֶם, וְצִוָּה לָתֵת לְכָל אֶחָד מֵהֶם אֶלֶף דִּינָר, וְנִסְתַּלְּקוּ וְהָלְכוּ שְׂמֵחִים בְּמַה שֶּׁהֶעֱנִיק לָהֶם הַכַּלִיף.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.