רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר שְׁלשֶׁת הַנְּסִיכִים הַחֲסִידִים
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית ספר; 1966

סִפְּרוּ שֶׁנְּשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים הָארוּן־אַלרְרַשִׁיד הָיָה לוֹ יֶלֶד שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל שֶׁל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהָיָה מִתְרַחֵק מִן הָעוֹלָם־ הַזֶּה וְנוֹהֵג בְּדֶרֶךְ שֶׁל נְזִירוּת וַחֲסִידוּת. הָיָה יוֹצֵא אֶל בָּתֵּי־הַקְּבָרוֹת וְאוֹמֵר: “הֱיִיתֶם שׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם־הַזֶּה, וַהֲרֵי אֵין זֶה מַצִּילְכֶם מִמָּוֶת, וּכְבָר הוּבַלְתֶּם לְקִבְרוֹתֵיכֶם. וּמִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי מַה הוּא שֶׁאֲמַרְתֶּם אַתֶּם וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לָכֶם”1. וְהָיָה בוֹכֶה בִכְיוֹ שֶׁל מְפַחֵד וְיָרֵא וְנוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְדִבְרֵי הָאוֹמֵר:

תַּבְהֵלְנָה אוֹתִי הַלְוָיוֹת־מֵתִים בְּכָל עִדָּן,

וְתַאֲבִילֵנִי קִינַת הַמְּקוֹנְנוֹת בְּכָל זְמָן.

אֵרַע שֶׁעָבַר עָלָיו אָבִיו בְּאַחַד הַיָּמִים וְהוּא בְתוֹךְ פָּמַלְיָתוֹ, וּמִסָבִיב לוֹ מִשְׁנָיו וְרַבֵּי מַלְכוּתוֹ וְנוֹשְׂאֵי הַמִּשְׂרָה בְמַמְלַכְתּוֹ, וְרָאוּ אֶת בְּנוֹ שֶׁל נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים וְעַל גּוּפוֹ גְלִימָה שֶׁל צֶמֶר וְעַל רֹאשׁוֹ מִטְפַּחַת שֶׁל צֶמֶר. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: “אָכֵן פָּרַע נַעַר זֶה אֶת נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים לְשִׁמְצָה בֵּין הַמְּלָכִים. וְאִלּוּ הָיָה מוֹכִיחוֹ, הָיָה חוֹזֵר מִזֶּה שֶׁהוּא בוֹ”. שָׁמַע נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים אֶת דִּבְרֵיהֶם, וְדִבֵּר עִם בְּנוֹ בָּזֶה, וְאָמַר לוֹ: “בְּנִי, אַתָּה שָׂם אוֹתִי לְקֶלֶס בְּמַה שָּׁאַתָּה נוֹהֵג בּוֹ”. הִבִּיט בּוֹ בְנוֹ וְלֹא עָנָה אוֹתוֹ. אַחַר כָּךְ הִסְתַּכֵּל בְּעוֹף שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל שִׁנָּה מִשִּׁנּוֹת הָאַרְמוֹן, וְאָמַר לוֹ: “עוֹף, מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי בַאֲמִתּוּת זֶה שֶׁבָּרָא אוֹתְךָ, שֶׁתֵּרֵד עַל יָדִי”. הִטִּיל הָעוֹף אֶת עַצְמוֹ עַל יָדוֹ שֶׁל הָעֶלֶם. אַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ: “חֲזֹר לִמְקוֹמְךָ”, וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ. אַחַר־כָּךְ אָמַר לוֹ: " רֵד עַל יָדוֹ שֶׁל נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים", וְסֵרֵב לָרֶדֶת עַל יָדוֹ. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “אָבִי, אַתָּה שַׂמְתָּ אוֹתִי לְקֶלֶס בֵּין הַקְּדוֹשִׁים עַל־יְדֵי אַהֲבָתְךָ אֶת הָעוֹלָם־הַזֶּה, וּכְבָר הֶחְלַטְתִּי לְהִפָּרֵד מֵעָלֶיךָ פְּרִידָה, שֶׁאֵינִי חוֹזֵר שׁוּב אֵלֶיךָ אֶלָּא בְאַחֲרִית הַיָּמִים”. אַחֲרֵי זֶה יָצָא לְבָצְרָה, וְהָיָה עוֹבֵד בֵּין הַפּוֹעֲלִים בְּחֵמָר. וְהָיָה נוֹהֵג שֶׁלֹּא הָיָה עוֹבֵד בְּכָל יוֹם אֶלָּא בְאֲדַרְכְּמוֹן וְדַנְקָא2 וּמִתְפַּרְנֵס בְּדַנְקָא וְנוֹתֵן הָאֲדַרְכְּמוֹן לִצְדָקָה. אָמַר אַבּוּ עָאמִר מִבָּצְרָה: "נָפַל בַּחֲצֵרִי קִיר וְיָצָאתִי לִמְקוֹם עֲמִידַת הַפּוֹעֲלִים לִרְאוֹת שָׁם אָדָם שֶׁיַּעֲבֹד לִי בוֹ. נָפְלָה עֵינִי עַל בָּחוּר נָאֶה בַּעַל פָּנִים מַזְהִירִים. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְנָתַתִּי לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַרְתִּי לוֹ: “חֲבִיבִי, רְצוֹנְךָ בַעֲבוֹדָה?” אָמַר: “הֵן”. אָמַרְתִּי לוֹ: “בּוֹא עִמִּי לִבְנוֹת קִיר”. אָמַר לִי: “בִּתְנַאי שֶׁאֲנִי מַתְנֶה עִמְּךָ” אָמַרְתִּי לוֹ: “חֲבִיבִי, וּמַה הוּא?” אָמַר לִי: “הַשָּׂכָר יִהְיֶה אֲדַרְכְּמוֹן וְדַנְקָא. וּכְשְׁהַכָּרוֹז מַכְרִיז לִתְפִלָּה, אַתָּה עוֹזְבֵנִי עַד שֶׁאֶתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר”. אָמַרְתִּי לוֹ: “הֵן”. לָקַחְתִּי אוֹתוֹ עִמִּי וְהוֹלַכְתִּיו לְבֵיתִי, וְעָשָׂה עֲבוֹדָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי כְדוּגְמָתָה. הִזְכַּרְתִּי אוֹתוֹ לֶאֱכֹל בַּאֲרֲוּחַת־הַצָּהֳרַיִם, וְאָמַר: “לֹא”, וְיָדַעְתִּי שֶׁהוּא צָם. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הַכָּרוֹז מַכְרִיז לִתְפִלָּה, אָמַר לִי: “יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת הַתְּנַאי?” אָמַרְתִּי: “הֵן”. הִתִּיר חֲגוֹרָתוֹ וְנִתְפַּנָּה לִרְחֹץ כַּדָּת לַתְּפִלָּה, וְרָחַץ רְחִיצָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי יָפָה הֵימֶנָּה. אַחַר־כָּךְ יָצָא לִתְפִלָּה וְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, וְחָזַר לַעֲבוֹדָתוֹ. כְּשֶׁקָּרָא הַכָּרוֹז לִתְפִלַּת בֵּין־הָעַרְבַּיִם, רָחַץ כַּדָּת וְהָלַךְ לַתְּפִלָּה וְחָזַר לַעֲבוֹדָתוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: “חֲבִיבִי, כְּבָר נִגְמְרָה שְׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁעֲבוֹדַת הַפּוֹעֲלִים עַד בֵּין־הָעַרְבַּיִם”. אָמַר: “הַשֶּבַח לֵאלֹהִים, אֶלָּא שֶׁעֲבוֹדָתִי עַד הַלַּיְלָה”. וְלֹא פָסַק מֵעֲבוֹדָתוֹ עַד הַלַּיְלָה. נָתַתְּי לוֹ שְׁנֵי אֲדַרְכְּמוֹנִים. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם, אָמַר: “מַה זֶּה?” אָמַרְתִּי לוֹ: “זֶהוּ רַק מִקְצַת שְׂכָרְךָ, שֶׁהִשְׁתַּדַּלְתָּ בַּעֲבוֹדָתְךָ לִי”. זָרַק אוֹתָם לִי וְאָמַר: “אִי־אֶפְשִׁי אֶלָּא כְפִי שֶׁהָיָה הַתְּנַאי בֵּינִי וּבֵינְךָ”. הִפְצַרְתִּי בוֹ וְלֹא יָכֹלְתִּי לוֹ, נָתַתִּי לוֹ אֲדַרְכְּמוֹן וְדַנְקָא וְהָלַךְ לוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר, הִשְׁכַּמְתִּי אֶל מְקוֹם עֲמִידַת הַפּוֹעֲלִים, וְלֹא מְצָאתִיו. שָׁאַלְתִּי עַל אוֹדוֹתָיו, וְאָמְרוּ לִי שֶאֵינוֹ בָא לְכָאן אֶלָּא בְיוֹם הַשַּׁבָּת בִּלְבָד. כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַשַּׁבָּת הַשֵׁנִי, הָלַכְתִּי לְאוֹתוֹ מָקוֹם וּמְצָאתִיו. אָמַרְתִּי לוֹ: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים, כַּבְּדֵנִי בַעֲבוֹדָתְךָ”. אָמַר לִי: “בַּתְּנַאַי שָׁאַתָּה יוֹדְעוֹ”. אָמַרְתִּי: “הֵן”. הוֹלַכְתִּיו לַחֲצֵרִי, וְהָיִיתִי מִסְתַּכֵּל בּוֹ, כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתִי. נָטַל כַּף מִן הַחֵמָר וְשָׂם אוֹתוֹ עַל הַקִּיר. וְהָיוּ הָאֲבָנִים מִתְדַּבְּקוֹת אֶבֶן לְאֶבֶן. אָמַרְתִּי: “כָּךְ הֵם קְדוֹשֵׁי־אֱלֹהִים”. עָבַד אוֹתוֹ יוֹמוֹ וְהוֹסִיף עָלָיו כְּפִי שֶׁנִּזְכַּר לִפְנֵי כֵן. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה מָסַרְתִּי לוֹ שְׂכָרוֹ וְהָלַךְ לוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַשַּׁבָּת הַשְּׁלִישִׁי, בָּאתִי לִמְקוֹם עֲמִידָתָם שֶׁל הַפּוֹעֲלִים, וְלֹא מְצָאתִיו. שָׁאַלְתִּי עַל אוֹדוֹתָיו. אָמְרוּ לִי: “חוֹלֶה הוּא וְשׁוֹכֵב בְּאֹהֶל פְּלוֹנִית אִשָּׁה”. וְהָיְתָה אוֹתָה אִשָּׁה זְקֵנָה מְפֻרְסֶמֶת בְּמַעֲשִׂים־טוֹבִים, וְלָהּ אֹהֶל שֶׁל קָנִים בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת. הָלַכְתִּי אֶל הָאֹהֶל וְנִכְנַסְתִּי לְתוֹכוֹ, וְהִנֵּה הוּא שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וְאֵין תַּחְתָּיו כְּלוּם. וּכְבָר הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ עַל גַּבֵּי לְבֵנָה, וּפָנָיו מַזְהִירִים בְּאוֹרָה. נָתַתִּי לוֹ שָׁלוֹם וְהֶחֱזִיר לִי שָׁלוֹם. יָשַׁבְתִּי לִמְרַאֲשׁוֹתָיו בּוֹכֶה עַל צְעִירוּתוֹ לְשָׁנִים וְהַצְלָחָתוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֱלֹהָיו. אָמַרְתִּי לוֹ: “זָקוּק אַתָּה לְמַשֶּׁהוּ?” אָמַר: “הֵן”. אָמַרְתִּי לוֹ: “וּמַה הוּא?” אָמַר לִי: “לְמָחָר בִּזְמַן שַׁחֲרִית תָּבוֹא אֵלַי וְתִמְצָאֵנִי מֵת, תִּרְחַץ אוֹתִי אֵפוֹא וְתַחְפֹּר קִבְרִי, וְלֹא תוֹדִיעַ לְאָדָם בְּכָךְ, וְתִכְרְכֵנִי בִגְלִימָה זוֹ אַחֲרֵי שֶׁתִּפְרֹם אוֹתָהּ ותְחַפֵשׂ בְּכִיסֶיהָ וְתוֹצִיא מַה שֶּׁיֵשׁ בָּהֶם, וְתִשְׁמֹר אוֹתוֹ אֶצְלְךָ. וְאַחֲרֵי שֶׁאַתָּה מִתְפְלַּלֵּ וְטוֹמֵן אוֹתִי בֶּעָפָר, לֵךְ אֶל בַּגְדָּאד, וּצְפֵה לַכַּלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד בִּזְמַן שֶׁיֵצֵא, וּמְסֹרֹ לוֹ מַה שֶׁתִּמְצָא בְכִיסִי, וּמְסֹר לוֹ שָׁלוֹם מִשְּׁמִי”. אַחַר כָּךְ אָמַר מַאֲמַר הָעֵדוּת בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ וְהִלֵּל אֶת אֱלֹהָיו בַּדְּבָרִים הַמְּעֻלִּים בְּיוֹתֵר וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבֵתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

מְסֹר פִּקְדוֹן זֶה אֲשֶׁר בָּא קִצּוֹ

לְאַלרְרַשִׁיד. אָכֵן שְׂכַר אִישׁ בְּטוּב מַעְשׂוֹ.

וֶאֱמרֹ: שָלוֹם לְךָ מֵאֵת נָכְרִי חָשַׁק

רְאוֹתְכֶם, בְּאַהֲבָתוֹ תָמִיד, וְאִם רָחַק.

לֹא אֵיבָה וְלֹא מִאוּס הֱסִירוֹ מִמְּךָ,

אַךְ קִרְבָה לֵאלֹהִים הִיא נְשִׁיקַת יְמִינְךָ.

וְלֹא הִרְחִיקַתְהוּ מִמְּךָ, אָב יָקָר, הַרְחֵק,

רַק נֶפֶשׁ מִטּוּב עוֹלָמְךָ־זֶה תִּתְאַפֵּק.


אַחַר־כָּך נִתְעַסֵּק בִּתְפִלָּה לִסְלִחָה מֵאלֹהִים.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּחַר שֶׁעָלָהָ וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִתְּנָה לָהּ רְשׁוּת. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחַר־כָּךְ נִתְעַסֵּק הַבָּחוּר בִּתְפִלָּה לִסְלִיחָה מֵאלֹהִים וּבִתְפִלָה וּבִרְכַּת שָׁלוֹם לִנְשִׂיא הַטְּהוֹרִים3, וּבִקְרִיאַת כַּמָּה פְסוּקִים מִן הַקֻּרְאָן, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי אָבִי אַל יוֹלִיכוּךָ תַּעֲנוּגוֹת שׁוֹלָל,

כִּי הַחַיִּים יַחֲלֹפוּ וְהָעֹנֶג יֶחְדַּל.

וּבְדַעְתְּךָ עַל מַצָּב עַם לָהֶם רַע,

הִנֵּה כִּי אַתָּהָ אַחֲרָאִי לָהֶם, דַּעַ.

וּבְעֵת יוּבַל לִקְבָרוֹת אֲרוֹן־מֵת,

דַּע, כִּי אוֹתְךָ אַחֲרָיו יִשְּׂאוּ שֵׂאת.

אָמַר אַבּוּ־עָאמִר הַבָּצְרִי: "כְּשֶׁגָּמַר הַבָּחוּר אֶת צַוָּאתוֹ וְשִׁירוֹ, הָלַכְתִּי מֵאֶצְלוֹ וּפָנִיתִי אֶל בֵּיתִי. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר הָלַכְתִּי אֵלָיו מִמָּחֳרַת־הַיּוֹם, בִּשְׁעַת הַבֹּקֶר, וּמְצָאתִיו שֶׁכְּבָר מֵת, יְרַחֵם אוֹתוֹ אֱלֹהִים. רְחַצְתִּיו וּפָרַמְתִּי אֶת גְּלִימָתוֹ וּמָצָאתִי בְכִיסָהּ אֶבֶן־חֵן שָׁוָה אֲלָפִים שֶׁל דִּינָרִים, אָמַרְתִּי בְלִבִּי: “אָכֵן בָּחוּר זֶה נָהַג בְּתַכְלִית הַנְּזִירוּת בָּעוֹלָם־הַזֶּה”. וְאַחֲרֵי שֶׁקְּבַרְתִּיו פָּנִיתִי וְהָלַכְתִּי לְבַגְדָאד וְהִגַּעְתִּי לַחֲצַר הַכַּלִיפוּת, וְהָיִיתִי צוֹפֶה לְצֵאת אַלרְרַשִׁיד עַד שֶׁיָּצָא, וְעָמַדְתִּי בְפָנָיו בְּאַחַת הַדְּרָכִים וּמָסַרְתִּי לְיָדוֹ אֶת אֶבֶן־הַחֵן. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ הִכִּירָהּ וְנָפַל עַל פָּנָיו מִתְעַלֵּף. תָּפְסוּ אוֹתִי הַמְּשָׁרְתִים. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר אָמַר לְמְּשָׁרְתִים: “הַנִּיחוּ לוֹ, וְשִׁלְחוּ אוֹתוֹ עִם בְּנֵי לְוָיָה לָאַרְמוֹן”. עָשׂוּ כְפִי שֶׁצִּוָּם. כְּשֶׁנִּכְנַס לָאַרְמוֹן בִּקְּשַׁנִי וְהִכְנִיסַנִי לִמְקוֹמוֹ הַמְיֻחָד לוֹ, וְאָמַר לִי: “מֶה עָשָׂה בַּעַל אֶבֶן־חֵן זוֹ?” אָמַרְתִּי לוֹ: “כְּבָר מֵת”. וְתֵאַרְתִּי לוֹ מַצָּבוֹ. הִתְחִיל בּוֹכֶה וְאוֹמֵר: “הַיֶּלֶד הֵפִיק תּוֹעֶלֶת, וְהָיָה שָׁוְא מַעֲשֵׂה הָאָב”. אַחַר־כָּךְ קָרָא “הוֹי פְּלוֹנִית”, יָצְאָה אִשָּׁה. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי בִּקְּשָׁה לַחֲזֹר. אָמַר לָהּ: “גְּשִׁי הֵנָּה, וְאֵין לָךְ לַחֲשׁשׁ מִפָּנָיו”. נִכְנְסָה וְנָתְנָה שָׁלוֹם, הֵטִיל אֵלֶיהָ אֶת אֶבֶן־הַחֵן. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָהּ צָעֲקָה צְעָקָה גְדוֹלָה, וְנָפְלָה מִתְעַלֶּפֶת. כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה מֵהִתְעַלְּפוּתָהּ אָמְרָה: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, מֶה עָשָׂה אֱלֹהִים בִּבְנִי?” אָמַר לִי: “סַפֵּר לָהּ עִנְיָנוֹ”. וּתְקָפוּהוּ דְמָעוֹת. סִפַרְתִּי לָהּ עִנְיָנוֹ. הִתְחִילָה בוֹכָה וְאוֹמֶרֶת בְּקוֹל רָפֶה: “מַה מְּאֹד הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְפָגְשֶׁךָ, נַחַת־רוּחִי. מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי מַשְׁקֶה אוֹתְךָ כְּשֶׁלֹּא מָצָאתָ מַשְׁקֶה לְךָ, מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי מְשַׁעֲשַׁעַת אוֹתְךָ, כְּשֶׁלֹּא מָצָאתָ מְשַׁעֲשֵׁעַ לְךָ”. שָׁפְכָה דְמָעוֹת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲבַכֶּה נָכְרִי, אוֹתוֹ בוֹדֵד הַמָּוֶת פָּגַשׁ.

לֹא מָצָא יְדִיד לוֹ יְתַנֶּה צַּעַר רָגַשׁ.

אַחֲרֵי יְקָר וּבְתוֹךְ חֶבְרָתוֹ יַחַד אִתָּם,

נִהְיָה בוֹדֵד וְגַלְמוּד וְלֹא רָאָה אָדָם.

יְבֹאַר לִבְנֵי־אָדָם אֲשֶׁר יָמִים צָפָנוּ:

לֹא הִנִּיחַ מָוֶת מֵעוֹלָם אִישׁ מֵאִתָּנוּ.

הוֹי נָכְרִי אֲשֶׁר נָכְרוֹ גָזַר אֱלֹהַי,

וְאַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ קָרוֹב רָחַק מֵעָלַי.

אִם הַמָּוֶת, בְּנִי, מִפְּגִישָׁתְךָ יְיָאֵשׁ,

הִנֵּה בְיוֹם־הַדִּין מָחָר נִפָּגֵשׁ.

אָמַרְתִּי: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, כְּלוּם בִּנְךָ הוּא?” אָמַר לִי: “הֵן, וּכְבָר הָיָה מְבַקֵּר לִפְנֵי הִתְמַנּוּתִי לְשִׁלְטוֹן אֶת הַחֲכָמִים וּבָא בְסוֹד הַיְשָׁרִים. וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי לְשִׁלְטוֹן זֶה, בָּרַח מִמֶּנִּי, וְהִרְחִיק עַצְמוֹ. אָמַרְתִּי לְאִמוֹ: ‘יֶלֶד זֶה מִתְמַסֵּר לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְיִתָּכֵן שֶׁצָּרוֹת יַשִּׂיגוּ אוֹתוֹ וִינֻסֶּה בְנִסְיוֹנוֹת. מִסְרִי לוֹ אֶבֶן־חֵן זוֹ, שֶׁיִּמְצְאֶנָּה בְשָעָה שֶיִּהְיֶה זָקוּק לָהּ’. וּמָסְרָה אוֹתָהּ לוֹ וְהִשְׁבִּיעָה אוֹתוֹ שֶׁיִּטְּלֶנָּה. צִיֵּת לָהּ וּנְטָלָהּ מִמֶּנָּה. אַחַר־כָּךְ עָזַב לָנוּ אֶת חַיֵּינוּ שֶׁל הָעוֹלָם־הַזֶה, וְלֹא פָסַק לִהְיוֹת נֶעְדָּר מֵאִתָּנוּ, עַד שֶׁפָּגַשׁ אֶת אֱלֹהִים יִתְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה נָקִי וְטָהוֹר”. אַחַר־כָּךְ אָמַר לִי: “בּוֹא וְהַרְאֵנִי קִבְרְוֹ”. יָצָאתִי עִמּוֹ. וְהָיִיתִי נוֹסֵעַ עִמּוֹ עַד שֶׁהֶרְאֵיתִיו לוֹ. הִתְחִיל בּוֹכֶה וּמִתְאַנֵּחַ עַד שֶׁנִּתְעַלֵּף. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ, הִתְפַּלֵּל לִסְלִיחַת אֱלֹהִים וְאָמַר: “אָנוּ לֵאלֹהִים וְאֵלָיו אָנוּ שָׁבִים”, וּבֵרַךְ אוֹתוֹ בְטוֹב. אַחַר־כָּךְ בִּקְּשַׁנִי לִהְלָּווֹת לוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, הַרֵי לִי בְּבִנְךָ הָעֲצוּמָה בָהַזְהָרוֹת”, וְחִבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲנִי הַנָּכְרִי וְלֹא אָסוּר אֶל אָדָם.

אֲנִי הַנָּכְרִי וְלוּ בְעִירִי בַאֲשֶׁר אֲנִי שָׁם.

אֲנִי הַנָּכְרִי לֹא אִשָּׁה לִי וְלֹא וָלָד,

וְאֵין לִי אֶחָד, אֲבַקֵשׁ מִפְלָט אֶל אֶחָד.

אֶל הַמִּסְגָּדִים אֵלֶךְ וּבָהֶם אָגוּר,

וְלִבִּי מֵהֶם עֲדֵי־עַד לֹא יָסוּר.

וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, וְלֹא תָסוּף,

עַל חֲסָדָיו עִמִּי כָּל עוֹד הַנְּשָׁמָה בַּגּוּף.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:


  1. היינו כשהמלאכים בוחנים את האדם אחרי מותו בדבר אמונתו.  ↩

  2. הדנקא – היא ששית האדרכמון.  ↩

  3. הכוונה לנביא האסלאם מחמד.  ↩

המלצות קוראים
תגיות