סִפְּרוּ שֶׁאַלנֻּעְמָאן בֶּן אַלְמֻנְדִ’ר מֶלֶךְ הָעַרְבִים הָיְתָה לוֹ בַת, הִנְד שְׁמָהּ. יָצְאָה בְחַג הַפַּסְחָא וְהוּא חַג שֶׁל הַנּוֹצְרִים, לְבַקֵּשׁ חֶסֶד אֱלֹהִים בַּכְּנֵסִיָּה, וְהִיא אָז בַּת אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְהָיְתָה הַיָּפָה בִנְשֵׁי דוֹרָהּ וּזְמַנָּהּ. וּבְאוֹתוֹ יוֹם הִגִּיעַ עַדִי בֶּן זַיְד אֶל אַלְחִירָה מֵאֵצֶל כִּסְרָא עִם מַתָּנוֹת לְאַלנֻּעְמָאן. נִכְנַס לַכְּנֵסִיָּה הַלְּבָנָה לְבַקֵּשׁ חֶסֶד אֱלֹהִים. וְהָיָה גְבַהּ הַקּוֹמָה, נְעִים הַטֶּבַע, יְפֵה עֵינַיִם, וְצַח הַלְּחָיַיִם. וְהָיְתָה עִמּוֹ חֲבוּרָה מֵאֲנָשָׁיו. וְהָיְתָה עִם הִנְד בַּת אַלנֻּעְמָאן שִׁפְחָה, מַרִיָּה שְׁמָהּ. וְהָיְתָה מַרִיָּה אוֹהֶבֶת אֶת עַדִי, וְאוּלָם לֹא יָכְלָה לְהַגִּיעַ אֵלָיו. כְּשָׁרָאַתְהוּ בַכְּנֵסִיָּה אָמְרָה לְהִנְד: “הִסְתַּכְּלִי בְּבָחוּר זֶה, שֶהוּא הַיָּפֶה בְכָל מַה שֶּׁתִּרְאִי”. אָמְרָה הִנְד: “וּמִי הוּא?” אָמְרָה לָהּ: “עַדִי בֶּן זַיְד”. אָמְרָה הִנְד: “חוֹשֶׁשֶת אֲנִי שֶׁיַּכִּירֵנִי, אִם אֲנִי מִתְקָרֶבֶת אֵלָיו עַד כְּדֵי שֶׁאֶרְאֶנּוּ מִקָּרוֹב”. אָמְרָה לָהּ מַרִיָּה: “וּמֵהֵיכָן זֶה יַכִּירֵךְ מֵאַחַר שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתֵךְ מֵעוֹלָם?” הִתְקָרְבָה אֵלָיו, כְּשֶׁהוּא מִתְבַּדֵּחַ עִם הַבַּחוּרִים שֶׁעִמּוֹ. וּכְבַר נַעֲלָה עֲלֵיהֶם בְּיָפְיוֹ וּבְחֵן דְּבָרָיו וְצַחוּת לְשׁוֹנוֹ וּבְמַה שֶּׁעָלָיו מִן הַבְּגָדִים הַמְפֹאָרִים. כְּשֶׁהִסְתַּכְּלָה בוֹ, הָלַךְ לִבָּהּ שְׁבִי אַחֲרָיו וְנִתְבַּלְבְּלָה דַעְתָּהּ וְנִשְׁתַּנָה מַרְאָהּ. וּכְשֶׁהִכִּירָה מַרִיָּה אֶת נְטִיָּתָהּ אֵלָיו, אָמְרָה לָהּ: “דַבְּרִי אֵלָיו”. דִּבְּרָה אֵלָיו וְנִסְתַּלְקָה וְהָלְכָה. כְּשֶׁהִתְבּוֹנֵן בָּהּ וְשָׁמַע דְּבָרֶיהָ הָקְסַם מִמֶּנָּה, וְנָבוֹכָה דַעְתּוֹ, וְרָעַד לִבּוֹ, וְנִשְתַּנָּה צִבְעוֹ, עַד שֶׁהוֹכִיחוּהוּ הַנְּעָרִים עַל כָּך. רָמַז לְאֶחָד מֵהֶם שֶׁיֵּצֵא בְעִקְבוֹתֶיהָ וִיגַלֶּה לוֹ עִנְיָנָהּ. עָקַב וְחָזַר אֵלָיו וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהִיא הִנְד בַּת הַמֶּלֶךְ אַלנֻּעְמָאן. יָצָא מִן הַכְּנֵסִיָּה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הַדֶּרֶךְ מֵעָצְמַת חֶשְׁקוֹ. אַחַר־כָּךְ נָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
יְדִידַי, אָכֵן תּוֹסִיפוּ עִמִּי חַסְדְּכֶם,
אִם אֶל חֶבֶל הַבִּקְעָה תָּשִׂימוּ פַעֲמֵיכֶם,
וְסַרְתֶּם לִי אֶל חַצְרוֹת הִנְד,
וַהֲלַכְתֶּם וְהִגַדְתֶּם לָהּ הַגִּיד.
כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ הָלַךְ לִמְקוֹמוֹ וּבִלָּה לֵילוֹ בִנְדוּדִים, וְלֹא טָעַם טַעַם שֵׁנָה.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁשָה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁנָּשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־הַשִּׁיר, הָלַךְ לִמְקוֹמוֹ וּבִלָּה לֵילוֹ בִנְדוּדִים וְלֹא טָעַם טַעַם שֵׁנָה. כְּשֶׁקָּם בַּבֹּקֶרֶ, נִקְרְתָה לְפָנָיו מַרִיָּה. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ, הִסְבִּיר לָהּ פָּנִים, וְלֹא הָיָה שׁוֹעֶה אֵלֶיהָ לִפְנֵי כֵן. אָמַר לָהּ: “מָה רְצוֹנֵךְ?” אָמְרָה לוֹ: “בַּקָּשָׁה לִי אֵלֶיךָ” אָמַר לָהּ: “הַגִּידִי לִי אוֹתָהּ, שֶׁאֵין אַת שׁוֹאֶלֶת דָּבָר שֶׁאֵינִי נוֹתֵן1 לָךְ אוֹתוֹ”. סִפְּרָה לוֹ, שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ, וְשֶׁבַּקָּשָׁתָהּ הִיא שֶׁיִּתְיַחֵד עִמָהּ. מִלֵּא חֶפְצָהּ בִּתְנַאי שֶׁתַעֲרִים עַל הִנְד עַד שֶׁיִּפָּגְשׁוּ. יָצְאָה וּבָאָה אֶל הִנְד וְאָמְרָה לָהּ: “כְּלוּם אִי־אַתְּ נִכְסֶפֶת לִרְאוֹת אֶת עַדִי?” אָמְרָה לָהּ: “וְכֵיצַד יַעֲלֶה הַדָּבָר בְּיָדִי? אָכֵן חִלְחֲלָה אוֹתִי הַתְּשׁוּקָה אֵלָיו, וְאֵינִי מוֹצֵאת לִי מְקוֹם מְנוּחָה מֵאֶתְמוֹל”. אָמְרָה לָהּ: “אֲנִי אוֹעִידֶנוּ בְמָקוֹם זֶה וָזֶה, וְתִסְכִּי בוֹ מִן הָאַרְמוֹן”. אָמְרָה לָהּ הִנְד: “עֲשִׂי כְּכָל אֲשֶׁר חָפַצְתְּ”. הִסְכִּימָה עִמָּהּ עַל אוֹתוֹ מָקוֹם, וּבָא עַדִי וְהִשְׁקִיפָה עָלָיו. כְּשֶׁרָאַתָה אוֹתוֹ, כִּמְעַט נָפְלָה מִלְּמַעְלָה. אַחַר־כָּךְ אָמְרָה: “מַרִיָּה, אִם אֵין אַתְּ מַכְנִיסָה אוֹתוֹ אֵלַי הַלַּיְלָה, מֵתָה אָנֹכִי”, וְנָפְלָה מִתְעַלֶּפֶת. נָשְׂאוּ אוֹתָהּ נַעֲרוֹתֶיהָ וְהִכְנִיסוּהָ לָאַרְמוֹן. נִזְדָּרְזָה מַרִיָּה אֶל אַלנֻּעְמָאן וְהוֹדִיעָה לוֹ עִנְיָנָהּ, וְסִפְּרָה לוֹ אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, וְהִגִּידָה לוֹ שֶׁהִנְד חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ בְּעַדִי, וְהוֹדִיעָה אוֹתוֹ שֶׁאִם אֵינוֹ מַשִּׂיאָהּ לוֹ תִּפָּרַע לְשִׁמְצָה וְתָמוּת מֵאַהֲבָתָהּ אוֹתוֹ, וְתִהְיֶה זֹאת לְחֶרְפָּה לוֹ בֵּין הָעַרְבִים, וְאֵין תַּחְבּוּלָה בָּזֶה אֶלָּא נִשּׂוּאֶיהָ לוֹ. הִרְכִּין אַלנֻּעְמָאן רֹאשׁוֹ שָׁעָה קַלָּה, מְהַרְהֵר בְּעִנְיָנָהּ, וְחָזַר וְהִרְכִּין כַּמָּה פְּעָמִים וְאָמַר: “אָכֵן לֵאלֹהִים אָנוּ וְאֵלָיו אָנוּ שָׁבִים”. אַחַר־כָּךְ אַמר: “אוֹי לָךְ, וְכֵיצַד הַתַּחְבּוּלָה לְהַשִּׂיאָהּ לוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין דַּעְתִּי נוֹטָה לִפְתֹּחַ אִתּוֹ בִּדְבָרִים בְּעִנְיָן זֶה?” אָמְרָה לוֹ: “אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ קָשָׁה מֵאַהֲבָתָה אֵלָיו, וּתְשׁוּקָתוֹ אֵלֶיהָ רַבָּה מִתְּשׁוּקָתָהּ אֵלָיו, וַהֲרֵינִי מוֹצֵאת תַּחְבּוּלַה בָזֶה, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יֵדַע שָׁאַתָּה יוֹדֵעַ עִנְיָנוֹ, וְלֹא תִפָּרַע לְשִׁמְצָה בְכָךְ, הַמֶּלֶךְ”. הָלְכָה אֶל עַדִיִ וְהוֹדִיעָה לוֹ הַדָּבָר וְאָמְרָה לוֹ: “עֲרֹךְ מִשְׁתֶּה וְהַזְמֵן אֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, וּכְשֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ יַיִן, בַּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְתִתָּהּ לְךָ, שֶׁכֵּן לֹא יָשִׁיב פָּנֶיךָ”. אָמַר: “חוֹשֵשׁ אֲנִי שֶׁיַּכְעִיסֵהוּ הַדָּבָר וְיִהְיֶה סִבָּה לְשִׂנְאָה בֵינֵינוּ”. אָמְרָה לוֹ: “לֹא בָּאתִי אֵלֶיךָ אֶלָּא אַחֲרֵי שֶׁגָּמַרְתִּי אֶת הָעִנְיָן עִמּוֹ”. אַחַר־כָּךְ חָזְרָה אֶל אַלנֻּעְמָאן וְאָמְרָה לוֹ: “בַּקֵּשׁ אֶת עַדִי שֶׁיַּזְמִין אוֹתְךָ אוֹרֵחַ לְבֵיתוֹ”. אָמַר לָהּ: “אֵין כָּל רָע בְּכָךְ”. וְאָכֵן שְׁלשָׁה יָמִים אַחַר־כָּךְ בִּקֵּשׁ אַלנֻּעְמָאן מֵעַדִי שֶׁיַּזְמִינֵהוּ לַאֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם אוֹתוֹ וַחֲבֵרָיו, וְנַעֲנָה לוֹ לְכָךְ. הָלַךְ אֵלָיו אַלנֻּעְמָאן. וּכְשֶׁנִּכְנַס בּוֹ יַיִן וַעֲבָרוֹ, קָם עַדִי וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְתִתָּהּ לוֹ. וְנַעֲנָה לוֹ לְהַשִּׂיאָהּ לוֹ. כִּנֵּס אוֹתָהּ עַדִי אַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים, וְשָׁהֲתָה אֶצְלוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים, כְּשֶׁהֵם בַּתַּעֲנוּגוֹת שֶׁבַּחַיִּים וַהֲנָאָה.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁשָׁהָה עַדִי עִם הִנְד בַּת אַלְנֻּעְמָאן בֶּן אַלְמֻנְדִ’ר שָׁלשׁ שָׁנִים בַּתַּעֲנוּגוֹת שֶׁבַּחַיִּים וַהֲנָאָה. אַחֲר־כָּךְ כָּעַס אַלנֻּעְמָאן עַל עַדִי וַהֲרָגוֹ. וְהִצְטָעֲרָה עָלָיו הִנְד צַעַר רַב. בָּנְתָה לָהּ מִנְזָר מִחוּץ לַאלְחִירָה וּפָרְשָׁה אֵלָיו נְזִירָה, וְיָשְׁבָה מְקוֹנֶנֶת עָלָיו וּבוֹכָה עַד שֶׁמֵּתָה. וּמִנְזָרָהּ יָדוּעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה מִחוּץ לַאלְחִירָה.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
-
“נותנת”במקור המדפס. ע“פ הענין צ”ל נותן – הערת פרויקט בן־יהודה ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות