רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר אִסְחָאק הַמַּוְצִלִי וְהַסּוֹחֵר
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית ספר; 1966

סִפְּרוּ שֶׁאִסְחָק בֶּן אִבְּרָאהִים הַמַוְצִלִי אָמַר: אֵרַע שֶׁנִּמְאַס עָלַי לִהְיוֹת קָשׁוּר לַחֲצַר־הַכַּלִיפות וּלְשָׁרֵת בָּהּ. רָכַבְתִּי וְיָצָאתִי בַבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, וְהֶחֱלַטְתִּי בְדַעְתִּי לְשׁוֹטֵט בַּמִּדְבָּר וּלְטַיֵּל, וְאָמַרְתִּי לִנְעָרַי: “אִם יָבוֹא שְׁלִיחַ הַכַּלִיף וְזוּלָתוֹ, הוֹדִיעוּ לוֹ, שֶׁיָּצָאתִי בַבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בְּעִנְיָן חָשׁוּב שֶׁלּוֹ, וְאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים לְאָן הָלַכְתִּי”. יָצָאתִי יְחִידִי וְשׁוֹטַטְתִּי בָעִיר, וּכְבָר גָּבַר חֻמּוֹ שֶׁל הַיוֹם, וְעָמַדְתִּי בִרְחוֹב הַיָּדוּעַ בְּשֵׁם רְחוֹב אַלְחַרַם.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנְתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאִסְחָאק בֶּן אִבְּרָאהִים הַמַוְצִלִי סִפֵּר: כְּשֶגָּבַר חֻמּוֹ שֶׁל יוֹם עָמַדְתִּי בִרְחוֹב הַיָּדוּעַ בְּשֵׁם רְחוֹב אַלְחַרַם, לְבַקֵּשׁ לִי צֵל מֵחֹם הַשֶּׁמֶשׁ, וּמְצָאתִיו לְיַד חָצֵר רַחֲבַת הָאֲגַף, בּוֹלֶטֶת בַּדֶּרֶךְ. וְלֹא שָׁהִיתִי עַד שֶׁבָּא סָרִיס כּוּשִׁי מוֹבִיל חֲמוֹר, וְרָאִיתִי עָלָיו נַעֲרָה רוֹכֶבֶת, וְתַחְתָּהּ מִטְפַּחַת מְקֻשֶּׁטֶת בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְעָלֶיהָ בְגָדִים מְפֹאָרִים שֶׁאֵין לְמַעְלָה מֵהֶם, וְרָאִיתִי לָהּ קוֹמָה נָאָה וְעֵינַיִם חוֹלְמוֹת, וִיצוּרֶיהָ נָאִים. שָׁאַלְתִּי עַל אוֹדוֹתֶיהָ אַחַד הָעוֹבְרִים וְאָמַר לִי: “מְזַמֶּרֶת הִיא”. וּכְבָר דָבַק לִבִּי לְאַהֲבָה אוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ, וְלֹא יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת הָכֵן עַל בֶּהֱמַת־רִכְבִּי. נִכְנְסָה לֶחָצֵר שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד עַל שַׁעֲרָהּ. הִתְחַלְתִּי לַחֲשֹׁב בִּדְבַר תַּחְבּוּלָה שֶׁאוּכַל לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ. וַעֲדַיִן אֲנִי עוֹמֵד, כְּשֶׁקָּרְבוּ וּבָאוּ שְׁנֵי גְבָרִים צְעִירִים וְיָפִם. בִּקְּשׁוּ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס וְנָתַן לָהֶם בַּעַל הֶחָצֵר רְשׁוּת וְיָרְדוּ וְיָרַדְתִּי אִתָּם וְנִכְנַסְתִּי בְחֶבְרָתָם, שֶׁהָיוּ מְדַמִּים שֶׁבַּעַל הֶחָצֵר הִזְמִינַנִי. יָשַׁבְנוּ שָׁעָה קַלָּה וְהוּבָא אֹכֶל וְאָכַלְנוּ. אַחֲר כָּךְ שָׂמוּ לְפָנֵינוּ יַיִן. אַחַרַ־כָּךְ יָצְאָה הַנַּעֲרָה וּבְיָדָהּ כְּלִי־נַגֵן, עוּד, וְזִמְּרָה וַאֲנַחְנוּ שׁוֹתִים. כְּשֶׁקַּמְתִּי לַעֲשׂוֹת צְרָכַי, שָׁאַל בַּעַל־הֶחָצֵר אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים עַל אוֹדוֹתַי, וְהִגִּידוּ לוֹ שֶׁאֵין הֵם מַכִּירים אוֹתִי. אָמַר: “אוֹרֵחַ בִּלְתִּי קָרוּא הוּא זֶה, וְאוּלָם נָאֶה הוּא, נַהֲגוּ בוֹ אֵפוֹא נִמּוּס”. אַחַר־כָּךְ בָּאתִי וְיָשַׁבְתִּי בִמְקוֹמִי. זִמְּרָה הַנַּעֲרָה נִגּוּן הָדוּר וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בִּשְנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֱמֹר לְעָפְרָה, וְהִיא לֹא עָפְרָה,

וּלְעֹפֶר לֹא עֹפֶר, עֵינוֹ שְׁחוֹרָה:

זָכָרָ לֹא נְקֵבָה בְּקַרְנָיו,

וּנְקֵבָה לֹא זָכָר בִּפְעָמָיו.

וּבִצְּעָה זִמְרָתָהּ בִּצּוּעַ יָפֶה, וְשָׁתוּ הָאֲנָשִׁים, וְהִפְלִיאָה אוֹתָם זִמְרָתָהּ. אַחַר־כָּךְ זִמְּרָה אוֹפַנִים שׁוֹנִים בְּנִגוּנִים נִפְלָאִים וּבְתוֹךְ אֵלֶּה אוֹפַן שֶׁלִּי, וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בִּשְׁנֵי־בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הֲרִיסוֹת מְחוּקֵי הָעִקְבוֹת

עֲזָבוּן הָעֲלָמוֹת.

אַחֲרֵי רֵעוּת, שְׁמָמוֹת,

וְהֵן חֳרָבוֹת כָּבוֹת,

וְהָיָה כֹּחָהּ יָפֶה בָזֶה מֵאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה. אַחַר־כָּך זִמְּרָה אוֹפַנִים שׁוֹנִים בִּנְגִינוֹת שׁוֹנוֹת עַתִּיקוֹת וַחֲדָשׁוֹת. וְזִמְּרָה בְתוֹכָם אוֹפַן שֶׁלִּי בִּשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אִמְרִי לַאֲשֶׁר פָּנָה עֹרֶף וַיִּגְעַר,

וַיִרְחַק מֵעָלַיִךְ וַיָּסַר:

כְּבַר הִשַּׂגְתָּ אֲשֶׁר הִשַּׂגְתָּ,

אִם כִּי רַק שַׂחֵק שִׂחַקְתָּ.

בִּקַּשְׁתִּי אוֹתָהּ לַחֲזֹר עַל הַנִּגּוּן כְּדֵי שֶׁאֲתַקֵּן אוֹתוֹ. פָּנָה אֵלַי אֶחָד מִשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים וְאָמַר: “לֹא רָאִינוּ אוֹרֵחַ בִּלְתִּי־קָרוּא שֶׁיְהֵא עַז־פָּנִים יוֹתֵר מִמְּךָ. כְּלוּם אֵינְךָ מְרֻצֶּה בְהִטָּפֶלְךָ עַד שָׁאַתָּה בָא בְהַצָּעוֹתֶיךָ? אָכֵן נִתְקַיֵּם בְּךָ הַמָּשָׁל: אוֹרֵחַ בִּלְתִּי קָרוּא וּבָא בְהַצָּעוֹת”. הִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי בּוֹשׁ וְלֹא עֲנִיתִיו. הִתְחִיל חֲבֵרוֹ מוֹנְעוֹ מִפְּגֹּעַ בִּי וְלֹא נִמְנַע. אַחַר־כָּךְ קָמוּ לִתְפִלָּה. פִּגַּרְתִּי קְצַת וְנָטַלְתִּי אֶת כְּלִי־הַמֵּיתָרִים, הָעוּד, וְחִזַּקְתִּי מֵיתָרָיו וְתִקַּנְתִּי אוֹתוֹ תַקֵּן אֵיתָן, וְחָזַרְתִּי לִמְקוֹמִי וְהִתְפַּלַּלְתִּי אִתָּם. כְּשֶׁגָּמְרוּ אֶת הַתְּפִלָה, חָזַר אוֹתוֹ אִישׁ לִנְזֹף בִּי וְלִגְעֹר וְלֹא הִרְפָּה מֵהִתְקוֹטֵט, וַאֲנִי שׁוֹתֵק. נָטְלָה הַנַּעֲרָה אֶת הָעוּד וּבָחֲנָה אוֹתוֹ, וְלֹא הִכִּירָה מַצָּבוֹ וְאָמְרָה: “מִי מִשְׁמֵשׁ בָּעוּד שֶׁלִּי?” אָמְרוּ לָהּ: “לֹא מִשְׁמֵשׁ בּוֹ אִישׁ מֵאִתָּנוּ” אָמְרָה: “לֹא כִּי חֵי אֱלֹהִים, כְּבָר טִפֵּל בּוֹ מֻמְחֶה שֶׁעָשָה חַיִל בְּאוּמְנוּת זוֹ, שֶׁכֵּן חִזֵּק מֵיתָרָיו וְתִקְּנָהוּ תִקּוּן שֶׁל מֻמְחֶה בְאוּמְנוּתוֹ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “אֲנִי הוּא שֶׁתִּקַּנְתִּיו”. אָמְרָה לִי: “מַשְׁבִּיעָה אֲנִי אוֹתְךָ בְּחַיָי, שֶׁתִּטְּלֶנּוּ וְתִפְרֹט עָלָיו”. נְטַלְתִּיו וּפָרַטְתִּי עָלָיו אוֹפַן נִפְלָא וְקָשֶׁה, שֶׁהָיָה בוֹ כִמְעַט כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַחַיִּים וּלְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתִים. וְנָשָׂאתִי קוֹלִי בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הָיָה לִי לֵב אֶחְיֶה בוֹ,

וַיִּצָּרֵב בְּלַהַב, וַיִשְׂרְפוֹ.

אֲנִי לֹא אֲחוֹנֵן אַהֲבָתָהּ,

כִּי לְאָדָם אֵל לֹא חָלַק אוֹתָהּ.

אִם אֲשֶׁר טָעַמְתִּי הוּא טַעַם אַהַב,

טְעָמוֹ בְלִי סָפֵק כָּל אֲשֶׁר אָהָב.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאִסְחָק בֶּן אִבְּרָאהִים הַמַּוְצִלִי הוֹסִיף וְאָמַר: "כְּשֶׁגָּמַרְתִּי שִׁירִי לֹא הָיָה אֶחָד בַּחֶבְרָה שֶׁלֹּא נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ. יָשְׁבוּ לְפָנַי וְאָמְרוּ: “מַשְׁבִּיעִים אֲנַחְנוּ אוֹתְךָ בֵּאלֹהֵינוּ, אֲדוֹנֵינוּ, שֶׁתְּזַמֵּר לָנוּ נִגּוּן שֵׁנִי”, אָמַרְתִּי לָהֶם: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”. חִזַּקְתִּי אֶת הַמֵּיתָרִים וְזִמַּרְתִּי בְאֵלֶּה בָתֵּי הַשִּׁיר:

הוֹי מִי יָקוּם לְלֵב נָמַס בְּיִסּוּרִים,

חָנוּ עָלָיו יְגוֹנִים מִכָּל עֲבָרִים.

אָשַׁם אֲשֶׁר יָרָה חִצּוֹ בְלִבִּי,

דַּם שָׁפַךְ בֵּין קֶרֶב וְחָזֶה בְּקִרְבִּי.

נִתְגַּלָּה יוֹם רָחַק כִּי אוֹתוֹ קֵרַב

לְהִתְרַחֵק, אֲשֶׁר צָפַן דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.

שָׁפַךְ דָּם לוּלֵא הָאַהֲבָה לֹא שָׁפַךְ.

הֲיֵש לְדָמִי דוֹרֵשׁ, נָקָם יִקַּח?

כְּשֶׁגָּמַרְתִּי שִׁירִי לֹא נִשְׁאַר מִי שֶׁלֹּא קָם עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו וְאַחַר־כָּךְ הִטִיל עַצְמוֹ לָאָרֶץ מֵעָצְמַת מַה שֶּׁפְּגָעוֹ מִרְעָדָה. הִשְׁלַכְתִּי אֶת הָעוּד מִיָּדִי. אָמְרוּ לִי: “אַל תַּעַשׂ בָּנוּ זֹאת, הוֹסֵף לָנוּ נִגּוּן, שֶׁיּוֹסִיף לְךָ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה מֵחַסְדוֹ”. אָמַרְתִּי לָהֶם: “אֲנָשִׁים, מוֹסִיף אֲנִי לָכֶם נִגּוּן שֵׁנִּי וְאַחֵר וְאַחֵר, וַהֲרֵינִי מַגִּיד לָכֶם מִי אָנֹכִי, אֲנִי אִסְחָאק בֶּן אִבְּרָאהִים הַמַּוְצִלִי, הִנֵּה אֲנִי בָא בְעֹז לִפְנֵי הַכַּלִיף כְּשֶׁהוּא דוֹרֵשׁ אוֹתִי, וְאַתֶּם כְּבָר הִשְׁמַעְתֶּם אוֹתִי קָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִי לְמוֹרַת רוּחַ, הַיּוֹם. אֵינִי מוֹצִיא מִלָּה מִפִּי וְאֵינִי יוֹשֵׁב עִמָּכֶם עַד שֶׁלֹּא תוֹצִיאוּ הוֹלֵל זֶה מִבֵּינֵיכֶם”. אָמַר לֹו חֲבֵרוֹ: “מִפְּנֵי זֶה הוּא שֶׁהִזְהַרְתִּיךָ וְהָיִיתִי חוֹשֵׁשׁ לְךָ”. תָּפְסוּ בְיָדוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ. נָטַלְתִּי אֶת הָעוּד וְזִמַּרְתִּי אוֹתָם נִגּוּנִים שֶׁזִּמְרָה הַנַּעֲרָה מִיצִירוֹתַי. אַחַר כָּךְ מָסַרְתִּי בְסוֹד לְבַעַל הֶחָצֵר, שֶׁהַנַּעֲרָה כְבָר דָבַק בָּהּ לִבִּי, וְאֵינִי יָכוֹל לָשֵׂאת לִהְיוֹת בִּלְעָדָהּ. אָמַר לִי הָאִישׁ: “שֶׁלְךָ הִיא בִּתְנַאי”. אָמַרְתִי לוֹ: “וּמַה הוּא?” אָמַר לִי: “שֶׁתִּשְׁהֶה אֶצְלִי חֹדֶשׁ, וְאַחַר תִּהְיֶה הַנַּעַרָה וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ מִתַּכְשִׁיטִים וּבְגָדִים לְךָ”. אָמַרְתִּי: “הֵן, עוֹשֶׂה אֲנִי כֵן”. עָמַדְתִּי אֶצְלוֹ חֹדֶשׁ, כְּשֶׁאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ הֵיכָן אֲנִי, וְהַכַּלִיף מְחַפֵּשׂ אַחֲרַי בְּכָל מָקוֹם, וְאֵינוֹ מַשִּׂיג יְדִיעָה עַל אוֹדוֹתַי. כְּשֶׁנִּגְמַר הַחֹדֶשׁ מָסַר לִי אֶת הַנַּעֲרָה וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ מִן הַחֲפָצִים יִקְרֵי הָעֵרֶךְ, וְנָתַן לִי סָרִיס נוֹסָף עַל כָּךְ. הֵבֵאתִי כָל זֶה לְבֵיתִי, וְדוֹמֶה הָיִיתִי כְּאִלוּ רָכַשְׁתִּי אֶת כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה כֻלּוֹ מֵעָצְמַת שִׂמְחָתִי בַנַּעֲרָה. אַחַר־כָּךְ רָכַבְתִּי אֶל אַלְמַאֲמוּן מִיָּד. כְּשֶׁעָמַדְתִּי לְפָנָיו אָמַר לִי: “אוֹי לְךָ אִסְחָאק, וְהֵיכָן זֶה הָיִיתָ?” סִפַרְתִּי לוֹ עִנְיָנִי. אָמַר לִי: “הָבֵא לִי אוֹתוֹ אִישׁ תֵּכֶף וּמִיָּד”. הֶרְאֵיתִי לָהֶם אֶת חֲצֵרוֹ. שָׁלַח אֵלָיו הַכַּלִיף לַהֲבִיאוֹ. כְּשֶׁבָּא שָׁאַל אוֹתוֹ בִדְבַר הַסִּפּוּר, וְסִפֵּר לוֹ. אָמַר לוֹ: “אַתָּה אִישׁ נְדִיבוֹת וּמִן הָרָאוּי שֶׁיְּסַיְּעוּ בְיָדְךָ בִּנְדִיבוּתְךָ”. צִוָּה לוֹ אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹנִים וְאָמַר לִי: “אִסְחָאק, הָבֵא לְפָנַי אֶת הַנַּעֲרָה”. הֵבֵאתִיהָ, וְזִמְּרָה לוֹ וּפָרְטָה עַל הַנֵּבֶל, וְהִגִּיעָה לוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה מִמֶּנָּה. וְאָמַר: "כְּבָר קָבַעְתִּי לָהּ תּוֹר בְּכָל יוֹם חֲמִישִּׁי לַשָּׁבוּעַ שֶׁתָּבוֹא וּתְזַמֵּר מֵאַחֲרֵי הַמָּסָךְ. אַחַר כָּך צִוָּה לָהּ חֲמִשִּׁים־אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹנִים וְהִרְוִיחָה הִיא וְהִרְוַחְתִּי אָנֹכִי וְנָתַתִּי רֶוַח לַאֲחֵרִים עַל־יְדֵי אוֹתָהּ רְכִיבָה.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:

המלצות קוראים
תגיות