רקע
יורם ברונובסקי
סובלנות יעני תסמע
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הארץ, 16.5.1997; 16.5.1997

“המורה סיפרה לנו שזהו יום חג לכולנו, כי ביום הזה שוחררנו מן הבריטים שכבשו את ארצנו”; כך סיפרה, בתוכנית ישנה של הסדרה “חמסה וחמישה”, אשה ערבייה שהעלתה זיכרונות מרים – היא לא הבינה אז את רוגזו של אביה כאשר נודע לו מה סיפרה המורה – מיום עצמאות שהיה לפני שנים רבות.

קטע זה מהתוכנית הישנה שודר שוב בתוכנית חדשה של ערוץ 2, גם היא בהפקת צפריר קוחנובסקי, המפיק של “חמסה וחמישה”.

התוכנית החדשה היא “נקודת מפגש” (יום שישי, שעה 13:00), ובשידור הראשון שלה היא הפגישה בני נוער ישראלים, יהודים, עם בני נוער ערבים־ישראלים ופלשתינאים מן האוטונומיה, מרמאללה. בהנחיית אסיל נימר ואודי סגל דנו בני נוער אלה, לנוכח פאנל שישבו בו שני חברי כנסת, הד"ר עזמי בשארה ורובי ריבלין, בשאלת הרלוונטיות של יום העצמאות לערביי הארץ. בזמן התוכנית חזרו והקרינו כמה פעמים מעמדים מתוך הסרט “אל־אסתיקלאל”, שנושאו: איך היו מכריחים את ערביי הארץ לחוג את יום העצמאות. גם אם הדברים נגעו לעבר, הם העלו לא־מעט סומק של בושה, אני מקווה, בלחיי הצופים היהודים־הישראלים.

האירוע הדרמטי של התוכנית חל כאשר הצהיר הד“ר בשארה, בשלב מוקדם למדי שלה, שיום העצמאות הישראלי הוא בשבילו יום אבל. על כך אמר אחד התלמידים הישראלים, שהוא מזועזע שחבר כנסת מתבטא כך על חגם המשותף של הישראלים. התפתחה כעין מריבה, שבה ניסה ח”כ בשארה ללמד נימוסים את הצעיר (“ככה לא מדברים אל חבר כנסת”), ומהון להון, כמאמר שכנינו, קם בשארה ועזב בחורי־אף – חורי־אף מלאכותי במקצת, שהנסיבות לא חייבו אותו, כמדומה, וייתכן שמקורו בחוש הדרמטי המפותח של חבר הכנסת המצוין.

עם זאת, ייתכן שהדבר הראוי עוד יותר לתשומת־לב הוא העובדה שאם גם קרא הד"ר בשארה לתלמידים הערבים באולם לקום לצאת עמו, ואם גם כמה מהם קמו בהיסוס כעומדים לעשות כמצוותו, אחת הנערות קמה ודיברה על ערך הסובלנות והצורך בהקשבה הדדית. מדבריה שנאמרו בערבית נרגשת קלטתי את המלים העבריות־הערביות “סובלנות יעני תסמע”, שנעמו לאוזן ושיכנעו גם את הלמידים שעמדו לפרוש, לא לעשות כן.

בעניין החגים, ופרשנות לחגים אלה, בקרב שכנינו הרחוקים יותר, עסקה לא־מעט גם התוכנית המצוינת “ערבסקה” (ערוץ 1, שבת, שעה 10:00). החג שמדובר בו הוא יום הולדתו של הראיס מובארק. והתוכנית אף נחתמה בשידור מופע מחולות ושירים שהתקיים לכבודו של הנשיא, בנוכחותו המיטיבה, המחויכת בצניעות.

הצופה הישראלי ודאי ישב נדהם למדי מול המחוללים והזמרים, שסיפרו על המידות הטובות הלא־מעטות שנמצאו בנשיא מובארק (“לפני שבחרנו בו היה חצי העולם מסוכסך עמנו”) וסיימו כל בית בפזמון החוזר “על כן בו בחרנו לנשיא!” אכן, חג לדמוקרטיה המצרית.

אבל אם ישבנו ככה דהומים ונבוכים משהו מול המחולות, הרי זה אל־נכון משום שאיננו מכירים די הצורך את מנהגי השכנים. על כך קבל בדין המזרחן חגי ארליך, שסיפר על כוונתו לחבר במסגרת האוניברסיטה הפתוחה ספר היסטוריה ראשון בסוגו על המזרח התיכון, כדי לעורר את הישראלי ללמוד על הנושא שאין הוא בקי בו די הצורך.


הארץ, 16.5.97

המלצות קוראים
תגיות