בוויילס הירוקה, ארץ האגדות, על נהר ואי הזורם מעדנות, שוכנת עיירה בשם היי, שגם היא מעין אגדה ממומשת: זו עיירת הספרים הישנים. בעקבות שיגעונו לדבר אחד של מוכר ספרים מקומי אחד הפכה העיירה במשך שנים למרכז ענקי של ממכר ספרים ישנים, אנגליים ואחרים לרוב – וקצת ג’אנק אחר, הנמכר אגב אורחה, ולפעמים דווקא הוא מושך אוהבי תרבות ההולכת ומתיישנת.
אך בעצם ייתכן שאני מפריז בסיפור על העיר הכמעט־סמויה־מן־העין (במובן האיטלו־קאלויני), או הבורחסית, ועם זאת הוולשית הכפרית הזאת. ייתכן שאני מפריז בתיאור, משום שבשתי הפעמים ששם הייתי – ולא מעט ספרים פולניים קניתי (העיירה קרובה לעיר האנגלית הרפורד, ששכנה בה בשעתה גולה פולנית־אינטלקטואלית קטנה), נדמה היה ששפת הדיבור היותר רווחת ברחובותיה של היי־און־ואי (כך קרויה העיר, בעצם) היא לא הוולשית, ואף לא האנגלית, ואף לא הפולנית, אלא דווקא העברית. כוחותינו, בקיצור, גילו גם את היי־און־ואי, גילוה זה כבר, וייתכן שאין צורך למסור עליה דו"ח אלמנטרי שכזה, והרי קוראי “הארץ” במיוחד מכירים כעת בעקבות מאמרו של שגיא גרין (“ממלכת הספרים של ריצ’רד לב הארי”, מוסף “בדרכים”, 10.6) את סיפורה של עיירת הספרים מלפני ולפנים.
עם זאת, דווקא כדאי, אולי, לומר מה מתרחש בהיי בשנים האחרונות: פסטיבל של סופרים (ולא־סופרים), וספרים ולא־ספרים חדשים (ולא־ספרים ישנים) וכיו"ב. בשבוע שעבר התקיים הפסטיבל השנתי ואפשר היה לעקוב אחרי כמה מהאירועים בתוכנית של רשת סקאי, “מופע הספרים” (ראשון, 13:30). האורחת המרכזית של התוכנית היתה לא־סופרת בשם רות רוג’רס.
רות רוג’רס היא (לא־) מחברת (לא־)ספר המתכונים הפופולרי ביותר ברגע זה במלכות בריטניה, “ספר המטבח של ריוור קפה”. שהרי רות – אני מרשה לעצמי לשון קרבה חצופה משהו, מתוך הנחה שהיא לא תתעמק בדברי הבאים שריח כפירה עלול לעלות מהם – היא בעלת בית קפה־מסעדה בשם “ריוור קפה”, על גדות התמזה, במערב לונדון. והנה רות, שהיא במוצהר לא־סופרת, היא עוד הרבה (לא־) דברים, אבל למען הקיצור נציין שהיא פילוסופית פוסט־מודרניסטית.
היא מסבירה שהספר מצליח מעל כל מידה – צריך היה ליצור בשבילו מעמד מיוחד ברשימת רבי המכר – משום שסופית הבין הבריטי שאוכל טוב מסקס ובריא ממנו. לא סתם טוב – תלוי איזה אוכל, מסכימה רות, ומרמזת שהאוכל שמתכוניו נמסרים בספרה וכו' – אלא בריא יותר? עוד לא התאושש הצופה מהלם הממצא הזה, והנה מטיחה רות בפניו אמת חדשה־עתיקה: בעתיד הקרוב הכל יתחלף בכל, לפי תורת הריאליזם הווירטואלי. כלומר, במקום סקס – אוכל, ובמקום ספרים – לא־ספרים. כמו, למשל… וכל זה מתרחש בעיירת הספרים הוולשית, אשר על גדות נהר ואי, ואידך זיל גמור.
הארץ, 13.6.97
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.