רקע
ויליאם שייקספיר
כניעת אשת מדנים

בְּאַחַת הֶעָרִים הַיָּפוֹת בְּאֶרֶץ אִיטָלִיָּה חַי לְפָנִים אִישׁ עָשִׁיר וּשְׁמוֹ בַּפְטִיסְטוֹ, וְלוֹ שְׁתֵּי בָּנוֹת, שֵׁם הָאַחַת בִּיאַנְקָה, נַעֲרָה עֲדִינָה וְיָפָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קַתְּרִינָה, אַף הִיא יְפַת־מַרְאֶה כַּאֲחוֹתָהּ, אַךְ מְהִירָת־חֵמָה וְאוֹהֶבֶת מָדוֹן, עַד כִּי יוֹדְעֶיהָ קָרְאוּ לָהּ קַתְּרִינָה הַמְּדָנִית.

אַחֲרֵי בִיאַנְקָה חָזְרוּ חֲתָנִים רַבִּים, אַךְ כָּל אִישׁ יָרֵא אֶת שׁוֹט לְשׁוֹנָה שֶׁל קַתְּרִינָה וְאֶת מִנְהָגָהּ הַפֶּרֶא, וְאַף כִּי הָיְתָה יְפַת מַרְאֶה, לֹא הָלַךְ לֵב אִישׁ אַחֲרֶיהָ.

בַּפְטִיסְטוֹ הִתְחִיל לְפַחֵד, כִּי לֹא יִמָּצֵא אִישׁ אֲשֶׁר יְקַח אֶת בִּתּוֹ הַבְּכִירָה לְאִשָּׁה, וְלָכֵן עָלְתָה עַל לִבּוֹ מַחֲשָׁבָה אֶחָת: לְכָל אִישׁ אֲשֶׁר בָּא לְהִתְחַתֵּן עַם בִּיאַנְקָה בִתּוֹ אָמַר, כִּי לֹא יַשִׂיא אֶת בִּתּוֹ זוֹ עַד אֲשֶׁר תִּנָּשֵׂא בִתּוֹ הַבְּכִירָה: וּבְכֵן בָּאוּ הַבַּחוּרִים לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אִישׁ בַּעַל לֵב, אֲשֶׁר יוֹאִיל לָקַחַת לְאִשָּׁה אֶת “קַתְּרִינָה הַפִּרְאִית”, כִּי כֵן קָרְאוּ לָהּ.

בָּעֵת הַהִיא בָּא לָעִיר פָּדוּאָה מִן הָעִיר הָעַתִּיקָה וְהַנָּאָה וֵרוֹנָה בָּחוּר אֶחָד וּשְׁמוֹ פֶּטְרוּשְׁיוֹ. אָבִיו מֵת וְהוֹרִישׁ לוֹ אֲחֻזַּת שָׂדֶה וְגַם כֶּסֶף לָרֹב וּפֶטְרוּשְׁיוֹ יָצָא לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם וְלִמְצֹא לוֹ אִשָּׁה…

פֶּטְרוּשְׁיוֹ הָיָה אִישׁ אֲשֶׁר הִכְנִיעַ בְּנָקֵל אֶת לֵב כָּל הַקָּרֵב אֵלָיו. הוּא אָהַב מְאֹד אֶת הַבְּדִיחוֹת וְאֶת מַעֲשֶׂי הַלֵּיצָנוּת, וְלִבּוֹ טוֹב מֵאֵין כָּמֹהוּ, אַף כִּי לִפְעָמִים הֶעֱמִיד פָּנִים כִּמְלֵא־חֵמָה, עַד כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָדַע אוֹתוֹ בָּרַח מִפָּנָיו בְּפַחַד כְּמִפְּנֵי מְשֻׁגָּע. אַךְ הוּא הָיָה עֶלֶם חָכָם וְנָבוֹן, מְהֻדָּר וּמְלֵא חֵן, וְכָל יְדִידָיו אֲהֵבוּהוּ כְנַפְשָׁם.

וּבֵין הַיְדִידִים אֲשֶׁר פָּגַשׁ פֶּטְרוּשְׁיוֹ בְּפָדוּאָה הָיָה אַחַד הַבַּחוּרִים שֶׁחָזַר אַחֲרֵי בִיאַנְקָה, כַּאֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי פֶּטְרוּשְׁיוֹ, כִּי הוּא מְבַקֵשׁ לָקַחַת לוֹ אִשָּׁה, סִפֵּר לוֹ עַל קַתְּרִינָה, מַה יָפָה הִיא וּמָה עֲשִׁירָה, אַךְ בְּתָם־לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ אֶת הָאֱמֶת עַל דְּרָכֶיהָ הָעִקְּשִׁים וְעַל לְשׁוֹנָה הַחַדָּה.

– גַּם אִם תָּרִים אֶת קוֹל גִדּוּפֶיהָ כְּקוֹל הָרַעַם, אָנֹכִי אֶהְפֹּךְ אֶת לִבָּהּ לֶאֱהֹב אוֹתִי – אָמַר פֶּטְרוּשְׁיוֹ.

וְהוּא הָלַךְ אֶל בַּפְטִיסְטוֹ.

– אָנָּא, אֲדוֹנִי, הַאֵין לְךָ בַּת וּשְׁמָהּ קַתְּרִינָה, עַלְמָה יָפָה וְטוֹבָה? –שָׁאַל הַבָּחוּר.

– כֵּן, אֲדוֹנִי, יֶשׁ לִי בַּת וּשְׁמָהּ קַתְּרִינָה – עָנָה הָאָב.

וּפֶטְרוּשְׁיוֹ אָמָר:

– אֲנִי עֶלֶם מֵעִיר וֵרוֹנָה. שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי עַל יְפִי בִתְִּךְ, חָכְמָתָהּ וּבִינָתָהּ, וָאָבֹא לְבַקֶּשְׁךָ, כִּי תִתֵּן אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה.

– חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, כִּי בְתִּי אֵינָהּ הוֹגֶגֶת לְךָ – קָרָא בַּפְטִיסְטוֹ בִּדְאָבָה.

– רוֹאֶה אֲנִי, כִּי קָשֶׁה לְךָ לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה אוֹ כִי מְמָאֵן אַתָּה בִּי לְחָתָן לְבִתְּךָ – אָמַר פֶּטְרוּשְׁיוֹ.

– טוֹעֶה אַתָּה, אֲדוֹנִי, וּמַה שְּׁמֶךְ?

וְכַאֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ פֶּטְרוּשְׁיוֹ מִי וּמָה הוּא, מָצָא בַּפְטִיסְטוֹ, כִּי בֵן הוּא לְאֶחָד מִידִידָיו הַיְשָׁנִים וּבְכָל לִבּוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. אַךְ לֹא יָכֹל לְשַׁקֵּר לוֹ וְלֵאמֹר, כִּי קַתְּרִינָה תְּהִי לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה, כִּי יָדַע יָפֶה אֶת מִנְהֲגֵי בִתּוֹ הָרַתְחָנִית וְאֶת שִׁגְעוֹנוֹתֶיהָ

וּבְעֵת אֲשֶׁר עָמְדוּ בַּפְטִיסְטוֹ וּפֶטְרוּשְׁיוֹ וְדִבְּרוּ זֶה עִם זֶה, נִפְתְּחָה פִּתְאֹם הַדֶּלֶת וְאֶל הַחֶדֶר הִתְפָּרֵץ הַמּוֹרֶה־לִנְגִינָה שֶׁל קַתְּרִינָה, רֹאשׁוֹ פָּצוּעַ וְזָב דָּם, פָּנָיו חִוְרִים מְאֹד וְעֵינָיו מְלֵאוֹת פָּחַד.

– לָמָּה פָּנֶיךָ כֹּה חִוְרִים? – שָׁאַל בַּפְטִיסְטוֹ – מָה אֵרַע? הַאִם יָפֶה כֹּחַ בִּתִּי בַּנְּגִינָה?

– כֹּחָהּ יָפֶה יוֹתֵר בַּמִּלְחָמָה – קָרָא הַמּוֹרֶה לִנְגִינָה.

אַחֲרֵי כֵן סִפֵּר, כִּי גָעַר בְּקַתְרִינָה עַל הַשְּׁגִיאָה שֶׁעָשְׂתָה בַנְּגִינָה. וּבוֹ בָרֶגַע חָבְטָה הַנַּעֲרָה עַל רֹאשׁוֹ בַּנֵּבֶל וַתִּפְצַע אֶת רֹאשׁוֹ וַתְּשַׁבֵּר אֶת הַנֵּבֶל, עַד כִּי דָּבַק אֵלָיו כְּאֶל עַמּוּד־קָלוֹן. וּבְשָׁעָה שֶׁעָמַד לְפָנֶיהָ מְלֵא תִמָּהוֹן וּמְבוּכָה, שָׁפְכָה עָלָיו כָּל מִינֵי גְדוּפִים וַחֲרָפוֹת:

“אִישׁ־נֵבֶל נָבָל”, “בְּהֵמָה בְּצוּרַת כִּנוֹר” וְעוֹד וְעוֹד, עַד כִּי מִהֵר לִבְרֹחַ מִפָּנֶיהָ עַל נַפְשׁוֹ.

פֶּטְרוּשְׁיוֹ שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים בַּעֲלִיצוּת.

– אָכֵן נַעֲרָה בַּת חַיִל הִיא! – קָרָא – אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ עַתָּה שִׁבְעָתַיִם וְנַפְשִׁי חָשְׁקָה לְהִתְוַדַּע אֵלֶיהָ.

וְהוּא אָמַר אֶל בַּפְטִיסְטוֹ, כִּי אָץ הוּא לְדַרְכּוֹ וְרוֹצֶה הוּא לִרְאוֹת אֶת הַכַּלָה מִיָד.

וּבְעֵת אֲשֶׁר הָלַךְ בַּפְטִיסְטוֹ לִקְרֹא לְבִתּוֹ, עָמַד פֶּטְרוּשְׁיוֹ וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת, אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יִבְחַר לְהִתְהַלֵךְ עִם עוֹף פֶּרֶא זֶה כְּקַתְּרִינָה.

“עָלַי לְהִתְנַהֵג עִמָּהּ בְּבִינָה יְתֵרָה” – אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ. “אִם תָּרִים קוֹלָהּ בַּחֲרִיפוּת, אַגִּיד לָהּ, כִּי קוֹלָהּ עָרֵב כְּקוֹל הַזָּמִיר. אִם תַּקְדִּיר פָּנֶיהָ, אָז אַגִּיד לָהּ, כִּי מַרְאֶהָ צַח כְּשׁוֹשַׁנִּי בֹקֶר רְחוּצִים בַּטָּל. אִם לֹא תוֹצִיא מִפִּיהָ מִלָּה, אֹמַר לָהּ כִּי מִדְבָּרָהּ לוֹקֵחַ לֵב. אִם תּאמַר לִי: גֶּשׁ־הָלְאָה! – אַבִּיעַ לָהּ תּוֹדָה, כְּאִלוּ הִזְמִינָה אוֹתִי לָשֶׁבֶת עִמָּהּ שָׁבוּעַ יָמִים. אִם אֶשְׁמַע מִפִּיהָ, כִּי מְמָאֶנֶת הִיא לְהִנָּשֵׂא לִי, אֶשְׁאַל מִמֶּנָּה לִקְבֹּעַ לִי יוֹם חֲתֻנָּתֵנוּ”.

כַּאֲשֶׁר בָּאָה קַתְּרִינָה בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְהִיא מְרֻגָּזָה, כִּי אִישׁ זָר בָּא לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ, קָרָא אֵלֶיהָ בְּדִיצָה:

– שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, קַתְּ, הֲלֹא כָךְ שְׁמֵךְ, שָׁמַעְתִּי.

– שְׁמִי קַתְּרִינָה, וְכֵן תְּדַבֵּר אֵלָי – עָנְתָה הַנַּעֲרָה קָשׁוֹת.

– שֶׁקֶר בְּפִיךְ – קָרָא פֶטְרוּשְׁיוֹ – קַתְ שְׁמֵךְ, קַתְּ נָאָה וְלִפְעָמִים קַתְּ רָעָה, אֲבָל קַתְּ אַתְּ, וּבְשָׁמְעִי אֶת דְּבַר יָפְיֵךְ וְטוּבֵךְ וְחַסְדֵךְ, הַמְהֻלָּל בְּכָל עָרֵי הָאָרֶץ, בָּאתִי לְבַקֵשׁ אוֹתָךְ, כִּי תִהְיִי לִי לְאִשָּׁה.

כִּשְׁמוֹעַ הַנַּעֲרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה, פָּתְחָה פִיהָ בְּאָלוֹת וּקְלָלוֹת, בְּחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים, כַּאֲשֶׁר יָכֹלָה. אַךְ פֶּטְרוּשְׁיוֹ לא חָפַץ לָבוֹא עִמָּהּ בְּרִיב. עַל כָּל הַדְּבָרִים הַגַּסִּים שֶׁחָלְקָה לוֹ עָנָה בְּמִלִים רַכּוֹת וְעַלִיזוֹת, בְּשַׁבְּחוֹ וּבְהַלְלוֹ אוֹתָהּ עַל יָפְיָהּ, עַל נְעִימוּתָהּ, עַל עֲדִינוּתָהּ וְעַל חֲבִיבוּתָהּ, וּבְאָמְרוֹ לָהּ, כִּי הָאִישׁ, אֲשֶׁר תֵּאַר אוֹתָהּ בְּצוּרָה אַחֶרֶת, כִּזֵּב לוֹ.

לָאַחֲרוֹנָה אָמַר לָהּ:

– קַתְּ נְעִימָה, אוֹמֵר אֲנִי לְקַחְתֵּךְ לִי לְאִשָּׁה, אִם תֹּאבִי וְאִם תְּמָאֵנִי. אָבִיךְ נָתַן אֶת הַסְכָּמָתוֹ וַאֲנִי נָכוֹן לִכְבּשׁ אוֹתָךְ, קַתְּ, וְלַהֲפֹךְ לָךְ לֵב אַחֵר וְרוּחַ אַחֶרֶת.

כַּאֲשֶׁר בָּא בַּפְטִיסְטוֹ הַחַדְרָה, אָמַר לוֹ פֶּטְרוּשְׁיוֹ, כִּי קַתְּרִינָה, הִתְהַלְּכָה עִמּוֹ בְּחִבָּה רַבָּה וְכִי בְּהֶסְכֵּם שְׁנֵיהֶם קָבְעוּ אֶת יוֹם חֲתֻנָּתָם לְיוֹם הָרִאשׁוֹן הַבָּא.

– קדֶם אֶרְאֶה אוֹתְךָ תָּלוּי עַל עֵץ! – קָרְאָה קַתְּרִינָה, בְּחֵמָה רַבָּה, וּבְקֶצֶף גָּדוֹל חֵרְפָּה אֶת אָבִיהָ עַל רְצוֹנוֹ לְהַשִׂיאָהּ לְרוֹצֵחַ בֶּן בְּלִיַּעַל כָּזֶה.

– הִשָּׁקֶט נָא – קָרָא פֶּטְרוּשְׁיוֹ אֶל בַּפְטִיסְטוֹ – הִיא דוֹבֶרֶת זֹאת רַק בְּמַעֲמָדְךָ. וְאוּלָם בִּהְיוֹתֵנוּ לְבַדֵּנוּ, אֵין בָּעוֹלָם חֲבִיבָה וַעֲדִינָה מִמֶּנָּה.

וּבִפְנוֹתוֹ אֶל קַתְּרִינָה אָמָר:

– תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ, קַתְּ, אָנֹכִי אֵלֵךְ לְוֵינֵיצְיָּה לָעִיר לִקְנוֹת שָׁם טַבָּעוֹת, שְׂמָלוֹת נָאוֹת וּשְׁאָר דְּבָרִים יָפִים לִכְבוֹד חֲתֻנָּתֵנוּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. נַשְּׁקִינִי נָא, קַתְּ, וְאַתָּה, אַבָּא, הָכִינָה הַכֹּל לְחַג הַחֲתֻנָּה וְהַזְמֵן אֶת הַקְּרוּאִים.

בָּא הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הַמִּשְׁתֶּה הָיָה עָרוּךְ, הַקְּרוּאִים יָשְׁבוּ מְחַכִּים, וְקַתְּרִינָה, בִּלְבוּשִׁים נָאִים וּבְפָנִים זוֹעֲפִים, הָיְתָה נְכוֹנָה לִקְרַאת הֶחָתָן. הַשָּׁעָה שֶׁנִּקְבְּעָה לַחֻפָּה בָּאָה וְחָלְפָה, אַךְ הֶחָתָן לֹא בָא. הַקְּרוּאִים הִתְלַחֲשׁוּ, בַּפְטִיסְטוֹ רָגַז, קַתְּרִינָה קָצְפָה, אַחֲרֵי כֵן בָּכְתָה מַר עַל הַבִּזָיוֹן שֶׁגָּרְמוּ לָהּ. וְכַאֲשֶׁר הָיוּ הַכֹּל בְּטוּחִים, כִּי פֶטְרוּשְׁיוֹ לֹא יָבֹא כְלָל, בָּא הֶחָתָן רוֹכֵב עַל סוּס זָקֵן צוֹלֵעַ עִם כְּלֵי רִתְמָה שְׁבוּרִים וּבָלִים. הוּא עַצְמוֹ הָיָה לָבוּשׁ כְּקַבְּצָן בְּגָדִים מְגֹאָלִים וּמְטֻלָּאִים, וְעַל יְרֵכוֹ חֶרֶב חֲלוּדָה וְלָהּ נִצָּב שָׁבוּר, וְהָעֶבֶד אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרָיו הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים מְעוֹרְרִים צְחוֹק יוֹתֵר מִלְּבוּשׁ אֲדוֹנָיו.

– אַיֵּה קַתְּ? אַיֵּה כַּלָּתִי הָאֲהוּבָה? – שָׁאַל הֶחָתָן בְּקָפְצוֹ מֵעַל סוּסוֹ. בַּפְטִיסְטוֹ, אֲשֶׁר הִתְרַגֵּז מְאֹד עַל כִּי הִכְלִימוֹ חֲתָנוֹ, עָנָה לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וַיֹּאמֶר לוֹ לָלֶכֶת מִיָד וּלְהַחֲלִיף שִׂמְלוֹתָיו.

– לֵךְ אֶל חֶדְרִי וְאָנֹכִי אַשְׁאִילְךָ מִבְּגָדָי – קָרָא אַחַד הַקְרוּאִים.

אַךְ פֶּטְרוּשְׁיוֹ מֵאֵן לָלֶכֶת אֶל הַחֻפָּה בִּבְגָדִים אֲחֵרִים מִלְּבַד הַמְּעִיל הַמְטֻלָּא אֲשֶׁר עָלָיו.

– קַתְ עוֹמֶדֶת לְהִנָּשֵׂא לִי וְלֹא לִבְגָדַי – אָמָר.

וְכַאֲשֶׁר רָאוּ, כִּי לַשָּׁוְא יְשַׁחֲתוּ דְבָרִים עִמּוֹ, הָלְכוּ אֶל בֵּית־הַכְּנֵסִיָּה, שָׁם הִתְנַהֵג הֶחָתָן כִּמְשֻׁגָּע. בְּשְׁאֹל אוֹתוֹ הַכֹּהֵן, אִם יֵשׁ עִם לִבּוֹ לָקַחַת אֶת קַתְּרִינָה לְאִשָּׁה, הֵרִים קוֹלוֹ בְּעֹז, עַד כִּי הִשְׁמִיט הַכֹּהֵן אֶת הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ. וְכַאֲשֶׁר כָּרַע לַהֲרִימוֹ, טָפַח לוֹ פֶּטְרוּשְׁיוֹ עַל רֹאשׁוֹ, עַד כִּי נָפַל הַכֹּהֵן לָאָרֶץ עִם הַסֵּפֶר.

כָּל הַזְּמָן הָיָה הֶחָתָן מְקַלֵּל וּמְצַעֵק וּדְבָרָיו כֹּה קָשִׁים וְכֹה גַסִּים, עַד כִּי קַתְּרִינָה, אֲשֶׁר מִיָּמֶיהָ לֹא פָחֲדָה מִפְּנֵי אִישׁ, רָעֲדָה וְהִתְנוֹדְדָה מִפָּחַד. אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִגְמַר סֵדֶר־הַקִּדוּשִׁין, בִּקֵּשׁ לְהָבִיא לוֹ יַיִן, שָׁתָה מִמֶנוּ מְעַט וְאֶת הַנּוֹתָר שָׁפַךְ עַל פְּנֵי הַחַזָּן.

– מַרְאֵה זְקָנוֹ כֹּה צָמֵא – קָרָא – עַד כִּי נִדְמֶה מְבַקֵשׁ נְטָפִים.

וְכַאֲשֶׁר הָיוּ כָל הַקְּרוּאִים נְכוֹנִים לָשֶׁבֶת אֶל מִשְׁתֵּה הַחֲתֻנָּה, אָמַר פֶּטְרוּשְׁיוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ וּלְכַלָּתוֹ לְהִשָּׁאֵר.

– אִם אוֹהֵב אַתָּה אוֹתִי, תִּשָּׁאֵר – קָרְאָה קַתְּרִינָה.

אַךְ פֶּטְרוּשְׁיוֹ לא עָנָה וַיְצַו עַל מְשָׁרְתוֹ לְהָבִיא אֶת הסּוּסִים.

אָז קָצְפָה קַתְּרִינָה, קֶצֶף גָּדוֹל, כְּדַרְכָּהּ מִיָּמִים.

– לֵךְ אֵפוֹא! – קָרְאָה – הַשַּׁעַר פָּתוּח. אָנֹכִי לֹא אֵלֵךְ הַיּוֹם, אַף לֹא מָחָר וּמָחֳרָתַיִם, עַד אֲשֶׁר יַעֲלֶה רָצוֹן לְפָנָי.

– הוֹי, קַתְּ, אָנָא אַל תִּרְגְּזִי – קָרָא פֶּטְרוּשְׁיוֹ.

– רָגֹּז אֶרְגַּז – עָנְתָה קַתְּרִינָה בְּרֹגֶז – וְעָלֶיךָ לָשֶׁבֶת פֹּה כָּל הַזְּמָן שֶׁאֶרְצֶה. וְאַתֶּם, אֲדוֹנַי, קוּמוּ וּלְכוּ אֶל הַסְּעֻדָּה. רוֹאָה אֲנִי, כִּי אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר אִשָׁה עַל דַּעְתָּהּ, אִם אֵין בָּהּ רוּחַ לַעֲמֹד עַל דַּעְתָּהּ.

– הָאֲנָשִׁים יֵלְכוּ לִסְעֹד כַּאֲשֶׁר צִוִּית, קַתְּ – קָרָא פֶּטְרוּשְׁיוֹ – מַהֲרוּ נָא, אֲדוֹנִים, כַּאֲשֶׁר פָּקְדָה עֲלֵיכֶם אִשְׁתִּי. וְאוּלָם הִיא עַצְמָהּ, רַעְיָתִי הַחֲבִיבָה, הָלֹךְ תֵּלֵךְ עִמִּי. אֲנִי הַבַּעַל וּבְקוֹלִי תִשְׁמָע.

4.png

הַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּיו, וּבְטֶרֶם תַּסְפִּיק קַתְּרִינָה לָדַעַת מָה אֵרַע, חָטַף אוֹתָהּ, וְהִיא רָכְבָה עַל הַסּוּס וַתִּסַּע עִם בַּעְלָהּ הָעַקְשָׁן אֶל בֵּיתוֹ אֲשֶׁר בַּכְּפָר.

הַסּוּסִים אֲשֶׁר רָכְבוּ עֲלֵיהֶם הָיוּ זְקֵנִים, דָּלִים וְחַלָּשִׁים, וְהַדֶּרֶךְ אֲשֶׁה1 בָּהּ עָבַר פֶּטְרוּשְׁיוֹ לָבוֹא לְבֵיתוֹ עִם כַּלָּתוֹ הָיְתָה רָעָה מְאֹד.

בְּבוֹאָם עַד גִבְעָה מְלֵאָה בֹץ, נָפַל סוּסָהּ שֶׁל קַתְּרִינָה, וְהִפִּיל אֶת הָרוֹכֶבֶת לְתוֹךְ הַבֹּץ.

פֶּטְרוּשְׁיוֹ לֹא נִסָּה לָבוֹא לְעֶזְרָתָהּ, כִּי אִם הִתְנַפֵּל עַל מְשָׁרְתוֹ וְהִכָּה אוֹתוֹ בְּאָמְרוֹ, כִּי הוּא הָאָשֵׁם בְּמַפֶּלֶת הַסּוּס. קַתְּרִינָה, נֶחְלְצָה בְעָמָל רַב וְעָבְרָה אֶת הַבֹּץ בְּרֶגֶל לְהַצִּיל אֶת הַמְשָׁרֵת מִידֵי בַעְלָהּ. אַךְ פֶּטְרוּשְׁיוֹ עוֹד הִתְקַצֵף יוֹתֵר, וּבְעוֹד הַבַּעַל מְגַדֵּף, הָאִשָּׁה גוֹעֶרֶת וְהָעֶבֶד מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, קָמוּ שְׁלֹשֶׁת הַסּוּסִים וּבָרָחוּ. לָאַחֲרוֹנָה תָּפְשׂוּ אֶת הַסּוּסִים, וְקַתְּרִינָה הִגִּיעָה עֲיֵפָה וּפְצוּעָה וּמְלֻכְלָכָה בְּבֹץ עַד בֵּיתָהּ הֶחָדָשׁ.

כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָעֲבָדִים לִקְרָאתָם לְבָרְכָם, חֵרֵף וְגִדֵּף אוֹתָם פֶּטְרוּשְׁיוֹ, עַד כִּי הִתְחַנְּנָה לְפָנָיו קַתְּרִינָה, לְהִתְהַלֵּךְ עִמָּהֶם בְּיֶתֶר נִמּוּס.

כַּאֲשֶׁר הֵבִיאוּ אֶת סְעֻדַּת־הָעֶרֶב, מָצָא פֶטְרוּשְׁיוֹ מִגְרַעַת בְּכָל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל. זֶה תָפֵל וְזֶה מְמֻלָּח יוֹתֵר מִדַּי וְלֹא יִצְלַח לְמַאֲכָל. וְאַף כִּי הָיְתָה קַתְּרִינָה רְעֵבָה, אָמְרָה לוֹ, כִּי טוֹב יַעֲשֶׂה אִם לֹא יִתֶּן לָהּ מְאוּמָה מִכָּל הַתַּבְשִׁילִים. “מָוֶת בַּמַאֲכָלִים הָאֵלֶּה – קָרָא – וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָם לָאָרֶץ”.

עֲיֵפָה וּרְעֵבָה עָלְתָה קַתְּרִינָה עַל הַמִּטָּה, אַךְ מְנוּחָה לא מָצָאָה. פֶּטְרוּשְׁיוֹ מָצָא מִגְרָעוֹת בַּמִּטָּה כַּאֲשֶׁר מָצָא בַסְּעֻדָּה. הוּא הִתְלוֹנֵן עַל הַכָּרִים וְעַל הַכְּסָתוֹת וְעַל הַסְּדִינִים, עַד אֲשֶׁר לָאַחֲרוֹנָה נֶאֶלְצָה הָאִשָּׁה לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא וְלָנוּם. אַךְ גַם אָז נָדְדָה שְׁנָתָהּ, כִּי קוֹל פֶּטְרוּשְׁיוֹ הָרַגָּז, בְּגָעֲרוֹ בִמְשָׁרְתָיו שֶׁהִצִּיעוּ אֶת הַמִּטָּה לְאִשְׁתּוֹ בְּרָע, הֵעִיר אוֹתָהּ בְּכָל רֶגַע כָּל הַלַּיְלָה.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי נָהַג פֶּטְרוּשְׁיוֹ בְּדֶרֶךְ זוֹ: בְּפִיו דִּבֶּר אֶל אִשְׁתּוֹ בְּנִמּוּס רַב, אַךְ הַכֹּל עָשָׂה בִשְׁבִילָהּ לִגְזֹל מְנוּחָתָהּ כַּאֲשֶׁר יָכֹל. הִיא הָיְתָה רְעֵבָה כָל כָּךְ, עַד כִּי בִקְשָׁה מֵאֵת אַחַד הַמְשָׁרְתִים לְהָבִיא לָהּ מְעַט אֹכֶל, אַךְ הַלָּז הִצִּיעַ לְפָנֶיהָ כַּמָּה מִינֵי מַאֲכָלִים וְלִבְסוֹף בִּקֵשׁ מִמֶּנָּה סְלִיחָה עַל שֶׁלֹּא הֵבִיא לָהּ, יַעַן כִּי אֵין לוֹ רְשׁוּת לְהָבִיא לָהּ דָּבָר בְּלִי פְקֻדַּת אֲדוֹנָיו.

– מַה זֶּה? הַאֻמְנָם לָקַח אוֹתִי לַהֲמִיתֵנִי בְרָעָב? – שָׁאֲלָה בְרֹגֶז – הַקַּבְּצָנִים שֶׁהָיוּ בָאִים אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִי קִבְּלוּ לֶחֶם לֶאֱכֹל, וְאָנֹכִי אֲשֶׁר מֵעוֹדִי לֹא בִקַּשְׁתִּי נְדָבָה, אַף לֹא הָיָה לִי צֹרֶךְ לְבַקֵּשׁ, מִתְעַנָּה הַיּוֹם בְּרָעָב, ראשִׁי סְחַרְחַר מִנְּדוּדֵי שֵׁנָה, מְזוֹנִי - אָלוֹת וְכָל הַיּוֹם אֶשְׁמַע רַק קוֹלוֹת. וְהַדָּבָר הַמַּרְגִיז אֶת נַפְשִׁי בְּיוֹתֵר, כִּי לְפִי דְבָרָיו הוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל מִתּוֹךְ אַהֲבָה אֵלָי.

בְּרֶגַע זֶה נִכְנַס פֶּטְרוּשְׁיוֹ וּבְיָדוֹ קְעָרָה וּבָהּ בָּשָׂר.

– מַה שְּׁלוֹמֵךְ, רַעְיָתִי הַנְּעִימָה? – שָׁאַל – רְאִי נָא מַה טוֹב אֲנִי לָךְ. הִנֵּה הֲכִינוֹתִי בְּעֶצֶם יָדַי אֹכֶל בִּשְׁבִילֵךְ.

קַתְּרִינָה, לֹא עָנְתָה מְאוּמָה.

– לא אָמַרְתְּ חֵן־חֵן? – קָרָא פֶּטְרוּשְׁיוֹ – מָה, אֵין בְּפִיךְ מִלָּה? וּבְכֵן סִמָּן הוּא, שֶׁהַמָּזוֹן לא מָצָא חֵן בְּעֵינָיִךְ.

וּבְדַבְּרוֹ צִוָּה עַל הַמְשָׁרֵת לְהוֹצִיא אֶת הַקְּעָרָה עִם הַתַּבְשִׁיל מִן הַחֶדֶר.

– אָנָּא, הַשְׁאֵר אֶת זֹאת – קָרְאָה קַתְּרִינָה.

– עַל כָּל שֵׁרוּת קָטֹן אוֹמְרִים: תּוֹדָה, וְגַם אַתְּ תַּעֲשִׂי כֵן בְּטֶרֶם תִּגְּעִי בַבָּשָׂר – קָרָא פֶטְרוּשְׁיוֹ.

– תּוֹדָה, אֲדוֹנִי – אָמְרָה קַתְּרִינָה, כִּי הָרָעָב הֵרַךְ אֶת לִבָּהּ.

אָז הִתִּיר לָהּ פֶּטְרוּשְׁיוֹ לִטְעֹם מִן הַמָּזוֹן.

– תֹּאכְלִי, תִּשְׂבְּעִי וְיִיטַב לִבֵּךְ – אָמַר הַבָּעַל.

וְעַתָּה, יוֹנָתִי, תַּמָּתִי

נָשׁוּבָה בֵּיתָה אָבִיךְ;

אַלְבִּישֵׁךְ שָׁנִי עִם עֲדָנִים,

שִׂמְלוֹת מֶשִׁי, שְׁבִיסִים, טַבָּעוֹת

מַחֲלָצוֹת, מַעֲטָפוֹת, מִטְפָּחוֹת;

רְעָלוֹת, מְנִיפוֹת, מִינֵי מִינִים,

אֶצְעָדוֹת, נְטִיפוֹת, גִּלְיוֹנִים.

וּבְטֶרֶם הִסְפִּיקָה קַתְּרִינָה לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנָהּ, צִוָּה הַבַּעַל עַל מְשָׁרְתוֹ לְסַלֵּק אֶת הַקְּעָרָה.

– הֲלֹא גָמַרְתְּ אֶת הַסְּעֻדָּה? – קָרָא אֵלֶיהָ.

אַחֲרֵי כֵן צִוָּה לִקְרֹא לְחַיָּט וּלְתַגָּר עִם הַקִּשׁוּטִים שֶׁאָמַר לִקְנוֹת לָהּ.

הַתַּגָּר הֶרְאָה לָהּ מִגְבַּעַת נָאָה.

– אִי! מָה הַמִּגְבַּעַת הַזֹּאת?! – קָרָא פֶּטְרוּשְׁיוֹ – הֲרֵי זוֹ קְלִפַּת אֱגוֹז. הֲרֵי זוֹ מִצְנֶפֶת שֶׁל תִּינוֹק, בּוֹאִי, נִקְנֶה נָא מִגְבַּעַת אַחֶרֶת גְּדוֹלָה.

– אֵינִי רוֹצָה בְּאַחֶרֶת! – צָעֲקָה קַתְּרִינָה – זוֹ הִיא מִגְבַּעַת לְפִי טַעְמִי וְכָל הַנָּשִׁים הָעֲדִינוֹת חוֹבְשׁוֹת מִגְבָּעוֹת כָּאֵלֶה.

– אַחֲרֵי אֲשֶׁר תִּהְיִי עֲדִינָה, תִּקְנִי גַם אַתְּ כָּזוֹ, אַךְ עַד אָז לֹא – קָרָא הַבָּעַל.

אָז לֹא יָכְלָה עוֹד קַתְּרִינָה, לְהִתְאַפֵּק.

– מַה זֹּאת, אָדוֹן? – קָרְאָה – הֲלֹא יֶשׁ לִי רְשׁוּת לְדַבֵּר, וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר! לֹא יַלְדָּה אֲנִי, לֹא תִינוֹקֶת, הַכֹּל הָיוּ רְגִילִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרִי הַיּוֹצֵא מִפִּי, וְאִם אֵין אַתָּה יָכֹל, אֱטֹם אֶת אָזְנֶיךָ.

– כֵּן דִּבַּרְתְּ – קָרָא פֶּטְרוּשְׁיוֹ – הֲרֵי זוֹ מִגְבַּעַת גְּרוּעָה, צַעֲצוּעַ לְתִינוֹקוֹת, עוּגָה שֶׁל מֶשִׁי, אֲהַבְתִּיךְ עַל טוּב טַעְמֵךְ.

– אֲהַבְתַּנִי אוֹ לֹא – אָמְרָה קַתְּרִינָה, – אַךְ הַמִּגְבַּעַת מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי וַאֲנִי רוֹצָה בָהּ, וְאִם לֹא זוֹ אֵינִי רוֹצָה בְּשׁוּם מִגְבָּעַת.

– שִׂמְלָה לָךְ? – קָרָא פֶּטְרוּשְׁיוֹ, כְּאִלוּ לֹּא הֵבִין אֶת דְּבָרֶיהָ – וַדַּאי, כֵּן, בּוֹא נָא חַיָּט, וְנִרְאֶה, הוֹי מָה הָאָרִיג הַזֶּה? מַה זֹאת? –שַׁרְווּל? הֲרֵי דוֹמֶה הוּא לְתוֹתָח קָטָן, גָּזוּר מִלְמַעְלָה וּמִלְּמָטָּה. הִנֵּה פֹּה סְרִיטָה, מְרִיטָה, קְמִיטָה, חֲתָךְ, תְּפָר. מַה שֵּׁם תִּקְרָא, חַיָּט, לְבֶגֶד כָּזֶה?

הַחַיָּט עָנָה:

– הֲלֹא אָמַרְתָּ לִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַשִּׂמְלָה יָפָה וַהֲדוּרָה וּלְפִי טַעַם הַזְּמָן וּלְפִי הַאָפְנָה.

– מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי שִׂמְלָה תְּפוּרָה בְּטוּב טַעַם יוֹתֵר מִזּוֹ – קָרְאָה קַתְּרִינָה – אֲנִי שָׂשָׂה עָלֶיהָ מְאֹד מְאֹד.

אַךְ פֶּטְרוּשְׁיוֹ גָּעַר בְּקוֹל רָם בַּתַּגָּר וּבַחַיָּט וַיְצַו עֲלֵיהֶם לָצֵאת מִבֵּיתוֹ, כִּי לֹא יִקְנֶה דָבָר מִן הַסְּמַרְטוּטִים שֶׁהֵבִיאוּ. אֶת עֲבָדָיו צִוָּה בַּלָּאט לָקַחַת אֶת הַדְּבָרִים שֶׁמָּצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי אִשְׁתּוֹ וּלְשַׁלֵם מְחִירָם לַמּוֹכְרִים, וְאֶל קַתְּרִינָה אָמָר:

– וּבְכֵן, רַעְיָתִי, הָלֹךְ נֵלֵךְ לְבֵית אָבִיךְ בְּמַלְבּוּשִׁים דָּלִּים אֵלוּ שֶׁאַתְּ לוֹבֶשֶׁת הַיּוֹם.

וְאָז צִוָּה לְהָבִיא אֶת הַסּוּסִים, בְּאָמְרוֹ כִּי אִם הַשָּׁעָה הִיא שֶׁבַע, יַגִּיעוּ לְבֵית בַּפְטִיסְטוֹ לְעֵת סְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם. וְאוּלָם לֹא שֶׁבַע בַּבֹּקֶר הָיְתָה הַשָּׁעָה בְּדַבְּרוֹ אֶת דְּבָרָיו, כִּי אִם כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת אַחֲרֵי

הַצָהֳרַיִם, וְקַתְּרִינָה הֵעִירָה אוֹתוֹ עַל זֶה מִתּוֹךְ נִמּוּס.

– לִסְעֻדַּת הָעֶרֶב תָּבֹא שָׁמָּה – אָמְרָה הָאִשָּׁה.

– עַד שֶׁאֵלֵךְ תָּבֹא הַשָּׁעָה הַשְׁבִיעִית – עָנָה הַבַּעַל – אָנֹכִי לֹא אֵלֵךְ הַיּוֹם. וְאַתְּ, קַתְּרִינָה, זִכְרִי: בְּלֶכְתִּי, כָּל הַיּוֹצֵא מִפִּי כֵּן יֶהִי.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת כְּבָר לָמְדָה קַתְּרִינָה אֶת הַלֶּקַח לָתֵת לְפֶּטְרוּשְׁיוֹ לְדַבֵּר כִּרְצוֹנוֹ עַל שְׁעַת יְצִיאָתָם.

בַּדֶּרֶךְ זָרְחָה לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ בְּזֹהַר וּפֶטְרוּשְׁיוֹ רָצָה לְנַסּוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ וַיֹּאמַר:

– מַה נָּעִים וּמַה בָּהִיר אוֹר הַיָּרֵחַ הַזּוֹרֵחַ!

– הַיָּרֵחַ? – קָרְאָה קַתְּרִינָה – הַשֶּׁמֶשׁ הִיא; לֹא אוֹר הַיָּרֵחַ עָתָּה.

– אֲנִי אוֹמֵר, כִּי הַיָּרֵחַ הוּא הַזּוֹרֵחַ בְּאוֹרוֹ – חָזַר פֶּטְרוּשְׁיוֹ עַל דְּבָרָיו.

– הֲלֹא עֵינַי הָרוֹאוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת – עָמְדָה קַתְּרִינָה עַל דַּעְתָּהּ.

– בְּחַיֵּי בֶן אִמִּי, כְּלוֹמַר, בְּחַיַּי – קָרָא פֶטְרוּשְׁיוֹ – עַד אֲשֶׁר אֶסַּע אֶל בֵּית אָבִיךָ יְהִי יָרֵחַ אוֹ כוֹכָב אוֹ כָל הָעוֹלֶה עַל לִבִּי.

וְהוּא אָמַר לְהַחֲזִיר אֶת הַסּוּסִים וְלָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ, לוּלֵא מִהֲרָה קַתְּרִינָה לִקְרֹא:

– אָנָּא, נִסַּע נָא הָלְאָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבַרְנוּ חֲצִי הַדֶּרֶךְ, יְהִי כִדְבָרֶיךָ יָרֵחַ אוֹ שֶׁמֶשׁ אוֹ מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה, וְאִם יְהִי רְצוֹנְךָ לִקְרֹא לָזֶה נֵר שֶׁל חֵלֶב, נִשְׁבַּעְתִּי כִּי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לֹא אַמְרֶה אֶת פִּיךָ.

– אֲנִי אוֹמֵר אֵפוֹא, כִּי יָרֵחַ הוּא זֶה הַמֵּאִיר – קָרָא פֶטְרוּשְׁיוֹ.

– יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי זֶה הַיָּרֵחַ – עָנְתָה קַתְּרִינָה.

– הוֹי, שֶׁקֶר אַתְּ דּוֹבֶרֶת, הֲלֹא זֹאת הִיא הַשֶּׁמֶשׁ הַבְּרוּכָה – קָרָא פֶּטְרוּשְׁיוֹ.

– אִם כֵּן הֲרֵי זוֹ הַשֶּׁמֶשׁ הַבְּרוּכָה – הֵשִׁיבָה קַתְּרִינָה, – וְאֵין זוֹ שֶׁמֶשׁ אִם אַתָּה אוֹמֵר לֹא. כָּל אֲשֶׁר תִּקְרָא לוֹ בְשֵׁם כֵּן הוּא, וְכֵן יְהִי בְּעֵינֵי קַתְּרִינָה.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה רָכְבוּ יַחְדָּו בְּשָׁלוֹם.

וְהִנֵּה לִקְרָאתָם אִישׁ זָקֵן. וּלְמַעַן נַסּוֹת אֶת קַתְּרִינָה, אִם קִבְּלָה מָרוּתו קָרָא פֶּטְרוּשְׁיוֹ:

– שָׁלוֹם, אִשָּׁה עֲדִינָה!

וְאֶל קַתְּרִינָה אָמַר:

– הַגִּידִי לִי, קַתְּ חֲבִיבָה, הֲרָאִית מִיָּמַיִךְ אִשָּׁה יָפָה מִזּוֹ?

וְהוּא בָא לְשַׁבֵּחַ וּלְהַלֵּל אֶת תָּאֳרוֹ הַנָּאֶה שֶׁל הַזָּקֵן, בְּאָמְרוֹ, כִּי עֵינָיו – כּוֹכָבִים.

– חַבְּקִי נָא, קַתְּ, אֶת הָעַלְמָה הַזֹּאת לְמַעַן יָפְיָהּ – אָמַר הַבָּעַל.

– עַלְמָה יָפָה וּנְעִימָה וּצְעִירָה, מֵאַיִן וּלְאָן? – קָרְאָה קַתְּרִינָה, בְּשָׂחֲקָהּ אֶת הַמִּשְׂחָק יָפֶה כִּרְצוֹן פֶּטְרוּשְׁיוֹ – אַיֵּה מְקוֹם מוֹשָׁבֵךְ? אַשְׁרֵי הַהוֹרִים שֶׁבַּת נָאָה לָהֶם כָּמוֹךְ!

– מַה זֹּאת, קַתְּ? – קָרָא פֶּטְרוּשְׁיוֹ קָשׁוֹת – הַאִם מִדַּעְתֵּךְ יָצָאת? הֲלֹא זֶה הוּא גֶבֶר, זָקֵן מִקֻמָּט, חַלָּשׁ, צָנוּם, וְלֹא עַלְמָה צְעִירָה כַּאֲשֶׁר אָמָרְתְּ.

– סְלִיחָה, אָב־זָקֵן – קָרְאָה קַתְּרִינָה, – עֵינַי הֻכּוּ בְעִוָּרוֹן מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, עַד כִּי כָל דָּבָר נִרְאֶה לִי יָרֹק. סְלַח נָא לִי עַל טָעוּתִי שֶׁלא בְדָעַת.

הָאִישׁ הַזָּקֵן נִלְוָה אֲלֵיהֶם בְּדַרְכָּם. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיד לָהֶם אֶת שְׁמוֹ, בִּשְּׂרוּ לוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה, כִּי בְנוֹ עוֹמֵד לָקַחַת לְאִשָּׁה אֶת בִּיאַנְקָה הַנָּאָה אֲחוֹת קַתְּרִינָה, אֲשֶׁר כְּרֹב עָשְׁרָהּ כֵּן רַבָּה חָכְמָתָהּ.

אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָצְאָה קַתְּרִינָה וְהָיְתָה לְאִישׁ, נָאוֹת בַּפְטִיסְטוֹ לְהַשִּׂיא אֶת בִּיאַנְקָה בִתּוֹ לְאַחַד הַבַּחוּרִים שֶׁחָזְרוּ אַחֲרֶיהָ, וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ קַתְּרִינָה וּפֶטְרוּשְׁיוֹ וְהָאִישׁ הַזָקֵן הָעִירָה, נֶעֱרַךְ מִשְׁתֵּה הַחֲתֻנָּה.

בְּשִׁבְתָּם כֻּלָּם אֶל הַשֻּׁלְחָן, הָיוּ שָׁם לֹא רַק בִּיאַנְקָה וַחֲתָנָהּ, קַתְּרִינָה וּפֶטְרוּשְׁיוֹ, כִּי אִם עוֹד צֶמֶד אֶחָד, חָתָן וְכַלָּה, וְכַאֲשֶׁר יָשְׁבוּ בַּסְעֻדָּה הִתְחִילוּ שְׁנֵי הַזּוּגוֹת הָאֲחֵרִים לְהַשְׁמִיעַ הֲלָצוֹת עַל דְבַר קַתְּרִינָה הַמְּדָנִית. קַתְּרִינָה הֵשִׁיבָה לָהֶם מִתּוֹךְ חִדּוּדִים וּבְדִיחוּת הַדַּעַת וּפֶטְרוּשְׁיוֹ עָזַר עַל יָדָהּ. אַךְ כַּאֲשֶׁר עָזְבוּ הַנָּשִׁים אֶת הַחֶדֶר, בָּאוּ הַגְּבָרִים שֶׁעָמְדוּ מֵאָחוֹר וְהִתְחִילוּ מְלַגְלְגִים עַל פֶּטְרוּשְׁיוֹ, כִּי נָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת הַפִּרְאִית. אַף בַּפְטִיסְטוֹ הַזָּקֵן אָמַר אֵלָיו מִתּוֹךְ צָעַר:

– אָכֵן, בְּנִי פֶּטְרוּשְׁיוֹ, בְּחֶלְקְךָ נָפְלָה אֵשֶׁת מְדָנִים מֵאֵין כָּמוֹהָ.

– שְׁמָעוּנִי, אֲנִי אוֹמֵר: לֹא – קָרָא פֶטְרוּשְׁיוֹ בְּעֹז – וּבָזֹאת תִּבָּחֵנוּ: יִשְׁלַח אִישׁ אִישׁ מֵאִתָּנוּ לִקְרֹא לְאִשְׁתּוֹ, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ תַּקְשִׁיב לְקוֹלוֹ וְתָבֹא מִיָּד, הוּא יִזְכֶּה בַּפְּרָס אֲשֶׁר אֶקְבָּע.

שְׁנֵי הַבְּעָלִים הָאֲחֵרִים, בִּהְיוֹתָם בְּטוּחִים בִּנְשֵׁיהֶם הָעֲדִינוֹת כִּי תִשְׁמֹרְנָה פְּקֻדָּתָם, הִסְכִּימוּ בְּרָצוֹן רַב, וּפְרָס שֶׁל מֵאָה כֶתֶר נִקְבָּע.

בַּעֲלָהּ שֶׁל בִּיאַנְקָה שָׁלַח רִאשׁוֹן אַחַד הָעֲבָדִים לִקְרֹא לְאִשְׁתּוֹ כִּי תָבֹא.

אַךְ הָעֶבֶד שָׁב בִּלְעָדֶיהָ.

– הַגְּבֶרֶת שָׁלְחָה לְהַגִּיד לַאֲדוֹנִי, כִּי טְרוּדָה הִיא וְלא תוּכַל לָבוֹא – הֵשִׁיב הָעֶבֶד.

– כֵּיצַד?! טְרוּדָה הִיא וְלֹא תוּכַל לָבוֹא! הַאִם זוֹ הִיא תְשׁוּבָה? – הֵתֵל פֶּטְרוּשְׁיוֹ.

אַךְ הַבְּעָלִים לִגְלְגוּ עַל פֶּטְרוּשְׁיוֹ וְאָמְרוּ לוֹ, כִּי יִשְׂמַח אִם אִשְׁתּוֹ לֹא תִשְׁלַח לוֹ תְּשׁוּבָה גְרוּעָה מִזּוֹ.

וּבְהַגִּיעַ תּוֹר הַבַּעַל הַשֵּׁנִי, אָמַר אֶל עַבְדּוֹ: – לִךְ וּבַקֵשׁ אֶת אִשְׁתִּי בִּשְׁמִי לָבוֹא אֵלָי.

– אִי־אִי! לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ! – צָחַק פֶטְרוּשְׁיוֹ – לא, הִיא מֻכְרָחָה לָבוֹא.

– אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, אֲדוֹנִי – עָנָה הַבַּעַל – כִּי אִשְׁתְּךָ לא תֵעָתֵר לְבַקָּשָׁתֶךָ.

וְגַם הָעֶבֶד הַזֶה שָׁב לְבַדּוֹ.

– אַיֵּה אִשְׁתִּי? – שָׁאַל הַבַּעַל וּפָנָיו חָוָרוּ.

– הִיא אָמְרָה, כִּי צְחוֹק עָשִׂיתָ לָהּ – הֵשִׁיב הָעֶבֶד – הִיא לֹא תָבֹא. הִיא צִוְּתָה עָלֶיךָ לָבוֹא.

– גָּרוּעַ שִׁבְעָתַיִם, הִיא לֹא תָבוֹא! הוֹי, בּוּז וְקָלוֹן, לִבְלִי נְשׂא! – לִגְלֵג פֶּטְרוּשְׁיוֹ. וְאֶל עַבְדּוֹ אָמַר:

– לֵךְ אֶל גְּבִרְתְּךָ וְאָמַרְתָּ לָהּ, כִּי צִוִּיתָ עָלֶיהָ לָבוֹא אֵלָי.

– אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת תְּשׁוּבָתָהּ – קָרָא הַבַּעַל, שֶׁאִשְׁתּוֹ מֵאֲנָה זֶה עַתָּה לָבוֹא.

– מָה? – שָׁאַל פֶטְרוּשְׁיוֹ.

– כִּי לֹא תָבֹא – עָנָה הַלָּז.

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וַאֲבִי קַתְּרִינָה הִשְׁמִיעַ קוֹל תִּמָּהוֹן.

– אֵלִי! הִנֵּה קַתְּרִינָה, בָאָה.

וְאָמְנָם נִגְּשָׁה קַתְּרִינָה, בְּנִמּוּס וּבְחֵן אֶל בַּעְלָהּ וַתִּשְׁאָלֵהוּ:

– מָה רְצוֹנְךָ, אֲדוֹנִי, כִּי שָׁלַחְתָּ לִקְרֹא לִי?

– אַיֵּה אֲחוֹתֵךְ וְהַכַּלָה הַשֵּׁנִית? – שָׁאַל פֶּטְרוּשְׁיוֹ.

– הֵן יוֹשְׁבוֹת לְיַד הָאָח וּמְפַטְפְטוֹת – עָנְתָה קַתְּרִינָה.

– לְכִי וְהָבִיאִי אוֹתָן הֵמָּה – קָרָא פֶּטְרוּשְׁיוֹ.

– פֹּה קָרָה נֵס! – קָרָא בַעְלָהּ שֶׁל בִּיאַנְקָה כַּאֲשֶׁר הָלְכָה קַתְּרִינָה – אִם יֵשׁ נִסִּים בָּעוֹלָם.

– אָכֵן פֶּלֶא הוּא – קָרָא גַם הַבַּעַל הַשֵּׁנִי – מַה הָאוֹת הַזֶּה?

– זֶה אוֹת שָׁלוֹם – עָנָה פֶטְרוּשְׁיוֹ – אוֹת אַהֲבָה, בְּקִצוּר אוֹת אֹשֶר.

– אַתָּה זָכִיתָ בַפְּרָס, פֶּטְרוּשְׁיוֹ חָבִיב – קָרָא בַּפְטִיסְטוֹ – וַאֲנִי אוֹסִיף עַל הַכְּתָרִים שֶׁזָּכִיתָ עוֹד עֶשְׂרִים אֶלֶף כֶּתֶר, נְדֻנְיָה חֲדָשָׁה לְבַת חֲדָשָׁה, כִּי אָמְנָם זוֹ הִיא בַת אַחֶרֶת אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי.

– לֹא, אֲנִי רוֹצֶה לִזְכּוֹת בַּפְּרָס בְּיֶתֶר עֹז – קָרָא פֶטְרוּשְׁיוֹ – אַחֲרֵי אֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת טוּב לִבָּהּ הֶחָדָשׁ וְאֶת הַכְנָעָתָהּ.

כַּאֲשֶׁר נִכְנְסָה קַתְּרִינָה וְעִמָּהּ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים, פָּנָה אֵלֶיהָ פֶּטְרוּשְׁיוֹ וְאָמָר:

– קַתְּרִינָה, הַמִּגְבַּעַת עַל רֹאשֵׁךְ אֵינָהּ נָאָה לָךְ. הָסִירִי אוֹתָהּ וְהַשְׁלִיכִי לָאָרֶץ.

בּוֹ בָרֶגַע הֵסִירָה קַתְּרִינָה אֶת הַמִּגְבַּעַת מֵעַל רֹאשָׁהּ וְהִשְׁלִיכַתָּה לָאָרֶץ.

– לוּ תֵצֵא נִשְׁמָתִי תְּחִלָּה, עַד אֲשֶׁר אוּבָא לִידֵי מַצָּב טִפְּשִׁי כָזֶה! – קָרְאָה הָאִשָּׁה הַצְעִירָה הַשֵּׁנִית.

וּבִיאַנְקָה אָמָרָה:

– אִי, מָה הַחוֹבָה הָאֱוִילִית אֲשֶׁר נָטַלְתְּ עָלָיִךְ?

– לוּ נָטַלְתְ גַּם אַתְּ אִוֶּלֶת זוֹ! – קָרָא בַעְלָהּ – כִּי הִנֵּה חָכְמָתֵךְ, בִּיאַנְקָה הַיָפָה, עָלְתָה לִי בְּמֵאָה כֶתֶר אַחֲרֵי סְעֻדַּת הָעָרֶב.

– זוֹ הִיא אִוַּלְתְּךָ – עָנְתָה בִיאַנְקָה – כִּי הֵטַלְתָּ עָלַי חוֹבָה כָזֹאת.

– קַתְּרִינָה – קָרָא פֶטְרוּשְׁיוֹ – הוֹאִילִי נָא לְבָאֵר לַנָּשִׁים הָעַקְשָׁנִיוֹת הָאֵלֶּה, מַה הִיא חוֹבָתָן לְבַעֲלֵיהֶן.

וּלְשַׁעֲשׁוּעַ לֵב כָּל הַמְסֻבִּים, דִּבְּרָה קַתְּרִינָה, אֶל שְׁתֵּי הַנָּשִׁים הַצְּעִירוֹת בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה רַבָּה עַל חוֹבוֹת הָאִשָּׁה, עַד כִּי כְּכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר עָמַד פֶּטְרוּשְׁיוֹ וּנְשָׁקָהּ בְּאַהֲבָה עַל רֹאשָׁהּ.

– אָכֵן, זֹאת הִיא הָאִשָּׁה! – קָרָא.

– הוּא כָבַשׁ אֶת הַמְּדָנִית! – הִתְלַחֲשׁוּ הָאֲנָשִׁים.

אַךְ קַתְּרִינָה הַמְּדָנִית לֹא נִרְאֲתָה עוֹד, כִּי לֹא הָיְתָה בְּפָדוּאָה אִשָּׁה עֲדִינָה וַחֲבִיבָה וּמְסוּרָה יוֹתֵר מִזּוֹ, שֶׁפֶּטְרוּשְׁיוֹ הַמְאֻשָׁר קְרָאָהּ בְּשֵׁם “קַתְּ חֶמְדָּתִי”.



  1. כך במקור. צ“ל אֲשֶׁר. הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות