רקע
ויליאם שייקספיר
כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ

בְּאֶרֶץ צָרְפַת, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, יָשְׁבוּ שְׁתֵּי נְעָרוֹת וְהֵן יְדִידוֹת נֶאֱמָנוֹת זוֹ לְזוֹ. הֵן הָיוּ בְנוֹת אַחִים, שְׁתֵּיהֶם יְפוֹת מַרְאֶה. שֵׁם הַגְּדוֹלָה מֵהֶן רוֹזַלִּינְדְּ וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צֶלְיָה.

אֲבִי רוֹזַלִּינְדְּ הָיָה נָסִיךְ גָּדוֹל, אַךְ אָחִיו, אֲבִי צֶלְיָה, עָשַׁק מִמֶּנּוּ אֶת כָּל אַרְצוֹ וַיְגָרֶשׁ אוֹתוֹ מִנַּחֲלָתוֹ.

אֲצִילִים וְרוֹזְנִים רַבִּים, אֲשֶׁר שָׂנְאוּ אֶת הָאָח הָרַע וְאָהֲבוּ אֶת אֲבִי רוֹזַלִּינְדְּ, הָלְכוּ עִמּוֹ וְעָשׂוּ לוֹ חֲצַר-מַלְכוּת בַּנֵּכָר, תַּחַת עֵץ רַעֲנָן בְּיַעַר אַרְדֶּן.

כַּאֲשֶׁר גֹּרַשׁ אֲבִי רוֹזַלִּינְדְּ מִטִּירָתוֹ, לָקַח אוֹתָהּ דּוֹדָהּ לִהְיוֹת לְרֵעָה לְבִתּוֹ הַקְּטַנָּה צֶלְיָה. שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת גָּדְלוּ יַחַד, וְצֶלְיָה הָיְתָה כֹּה טוֹבָה וְכֹה חֲבִיבָה לְרוֹזַלִּינְדְּ, עַד כִּי שָׁכְחָה לִפְעָמִים אֶת יְגוֹנָהּ עַל גָּלוּת אָבִיהָ וְאֶת כַּעְסָהּ עַל דּוֹדָהּ, שֶׁהָיָה כֹּה אַכְזָרִי.

אֶחָד מִידִידָיו הַנֶּאֱמָנִים שֶׁל הַנָּסִיךְ הַמְגֹרָשׁ הָיָה אַבִּיר אַמִּיץ וּשְׁמוֹ סֵיר רוֹלַנְדְּ דֵּי בוּאָה. בְּמוֹתוֹ הִשְׁאִיר אַחֲרָיו שְׁלשָׁה בָנִים. אוֹלִיבֶר, הַבְּכוֹר, לֹא הָיָה אָח טוֹב. תַּחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו וְלִהְיוֹת טוֹב לְאָחִיו הַצָּעִיר, אוֹרְלַנְדּוֹ שְׁמוֹ, לֹא נָתַן לוֹ פְּרוּטָה וְלֹא מָקוֹם לִלְמֹד מָה, אַף הוֹשִׁיב אוֹתוֹ לֶאֱכֹל יַחַד עִם עֲבָדָיו. הוּא קִנֵּא בְּאוֹרְלַנְדּוֹ וְשָׂנֵא אוֹתוֹ עַל כִּי הָיָה אַמִּיץ-רוּחַ וְרַב-כֹּחַ וִיפֵה-תֹאַר, וְהוּא הָיָה טוֹב לְסוּסָיו מֵאֲשֶׁר לְאָחִיו.

וְלַסֵּיר רוֹלַנְדְּ דֵּי בוּאָה הָיָה עֶבֶד זָקֵן וּשְׁמוֹ אָדָם. הוּא שֵׁרֵת לִפְנֵי סֵיר רוֹלַנְדּ בֶּאֱמוּנָה רַבָּה וְאָהַב אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ, וְלִבּוֹ דָאַב עַל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה אוֹלִיבֶר לְאָחִיו הַצָּעִיר.

וַיְהִי הַיּוֹם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה אוֹרְלַנְדּוֹ, כִּי לֹא יוּכַל עוֹד נְשׂא אֶת עֹל אָחִיו, שָׁאַל מִמֶּנּוּ לָתֵת לוֹ אֶת הַכֶּסֶף יְרֻשַּׁת אָבִיו וְלִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת מַזָּלוֹ. קָצָה נַפְשׁוֹ – אָמַר – לָלֶכֶת בָּטֵל, לִבְלִי עֲשׂוֹת מְאוּמָה וּלִבְלִי לְמֹד מְאוּמָה.

אַךְ אוֹלִיבֶר לָעַג לוֹ, וּבְכֵן פָּרַץ רִיב בֵּין הָאַחִים. כַּאֲשֶׁר אָמַר אָדָם לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם לְמַעַן אֲבִיהֶם הַמֵּת, כָּעַס אוֹלִיבֶר עַל הָעֶבֶד הַזָּקֵן וַיְצַו עָלָיו לָצֵאת.

– צֵא מִבֵּיתִי, כֶּלֶב זָקֵן! – קָרָא.

– כֶּלֶב זָקֵן אַתָּה קוֹרֵא לִי – הֵשִׁיב אָדָם – וְאָנֹכִי נָתַתִּי אֶת חַיַּי בְּעָבְדִי אֶתְכֶם. אֲדֹנִי הַזָּקֵן, אָבִיךָ, לֹא הָיָה מוֹצִיא מִפִּיו דְּבָרִים קָשִׁים כָּאֵלֶּה.

אַחֲרֵי הָרִיב הַזֶּה שָׂנֵא אוֹלִיבֶר אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ עוֹד יוֹתֵר. הוּא בִקֵּשׁ תַֹחְבּוּלוֹת לַהֲמִיתוֹ וְלָקַחַת לוֹ אֶת הָרְכוּשׁ, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר אָבִיו לְאוֹרְלַנְדּוֹ.

בָּעֵת הַהִיא עָרַךְ הַנָּסִיךְ הָרַע, אֲבִי צֶלְיָה, הִתְחָרוּת גְּדוֹלָה שֶׁל מִתְגּוֹשְׁשִׁים.

וְלוֹ הָיָה מִתְגּוֹשֵׁשׁ שָׂכִיר בַּעַל כֹּחַ עָצוּם. הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה מִתְגּוֹשֵׁשׁ בְּאוֹן, עַד כִּי רַק גִּבּוֹר בְּגִבּוֹרִים הִרְהִיב עֹז לְהֵאָבֵק עִמּוֹ, וְכַמָּה פְעָמִים הָרַג אֶת אֵלֶּה שֶׁהִתְגּוֹשְׁשׁוּ עִמּוֹ.

אוֹרְלַנְדּוֹ הָיָה מִתְגּוֹשֵׁשׁ עָצוּם מְאֹד וְלֹא פָּחַד מִפְּנֵי אִישׁ, וְלָכֵן גָּמַר בְּלִבּוֹ לָלֶכֶת אֶל הַהִתְחָרוּת וּלְהֵאָבֵק עִם הָאִישׁ הַזֶּה.

כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לְאוֹלִיבֶר, כִּי אָחִיו הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת אֶת זֹאת, שָׁלַח לִקְרֹא אֶל טִירָתוֹ אֶת הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ שֶׁל הַנָּסִיךְ. הוּא סִפֵּר לַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ כָּל מִינֵי כְזָבִים וּשְׁקָרִים עַל דְּבַר אוֹרְלַנְדּוֹ. הוּא הָיָה, לְפִי דְבָרָיו, הָעֶלֶם הָרַע בְּרָעִים בְּאֶרֶץ צָרְפַת וְכָל דְּרָכָיו רֶשַׁע, עַד כִּי טוֹב יַעֲשֶׂה הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ, אִם יְשַׁבֵּר אֶת מַפְרַקְתּוֹ.

הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ הִבְטִיחַ לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ לְהָמִית אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ. “אִם בְּרַגְלָיו יָשׁוּב מִן הַמַּעֲרָכָה אַחֲרֵי הֵאָבְקוֹ עִמִּי – אָמַר – לֹא אֶתְגּוֹשֵׁשׁ עוֹד עַד עוֹלָם”.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת נֶעֶרְכָה הַהִתְחָרוּת שֶׁל הַמִּתְגּוֹשְׁשִׁים עַל פְּנֵי הַכִּכָּר מִמּוּל טִירַת הַנָּסִיךְ.

הַנָּסִיךְ וְכָל רוֹזְנָיו בָּאוּ לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה. גַּם צֶלְיָה וְרוֹזַלִּינְדְּ בָּאוּ. כִּי בַיָּמִים הָהֵם, הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, הָיָה הַמִּנְהָג לִבְנוֹת הָאֲצִילִים לְהִתְבּוֹנֵן אֶל מַחֲזוֹת, אֲשֶׁר בְּיָמֵינוּ הֵם נִרְאִים לָנוּ קָשִׁים מְאֹד וְאַכְזָרִים מְאֹד.

וְאִישׁ זָקֵן בָּא אֶל הַמַּעֲרָכָה, כִּי שְׁלשֶׁת בָּנָיו, בַּחוּרִים נָאִים, נִגְּשׁוּ לְהִתְגּוֹשֵׁשׁ עִם הַגִּבּוֹר הַמְהֻלָּל. הֵם הִתְגּוֹשְׁשׁוּ אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו, וְאִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו נָפְלוּ לָאָרֶץ וְצַלְעוֹתֵיהֶם רְצוּצוֹת. הֵם הָיוּ פְּצוּעִים קָשֶׁה, עַד אֲשֶׁר חָשַׁב אֲבִיהֶם הַזָּקֵן, כִּי הוֹלְכִים הֵם לָמוּת וַיֵּבְךְּ וַיִּתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם בְּקוֹל נְהִי, וְכָל הַשּׁוֹמְעִים בָּכוּ עִמּוֹ.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר כָּל אִישׁ, כִּי אִוֶּלֶת הִיא לְאָדָם לְנַסּוֹת אֶת כֹּחוֹ וּלְהֵאָבֵק עִם גִּבּוֹר כֹּחַ כַּמִּתְגּוֹשֵׁשׁ אֲשֶׁר לַנָּסִיךְ, וְרַק אָדָם אֶחָד גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ לְנַסּוֹת.

הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה אוֹרְלַנְדּוֹ דֵּי בוּאָה.

כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּעֲרָכָה, הָיָה מַרְאֵהוּ כֹּה אָדִיב וְרַךְ וְאָמִיץ וְנָאֶה, עַד כִּי גַּם הַנָּסִיךְ הָרָשָׁע, אֲשֶׁר לֹא יָדַע מִי הוּא הָעֶלֶם, דָּאַב מִפְּנֵי הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי עוֹד מְעַט וְהַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ יְדַכֵּא אֶת חַיָּיו.

– דַּבֵּרְנָה נָא עַל לֵב הָעֶלֶם, כִּי לֹא יֵאָבֵק – אָמַר הַנָּסִיךְ אֶל צֶלְיָה וְרוֹזַלִּינְדְּ – הֵן הוּא לֹא יִצְלָח. גִּבּוֹרִי הֵן הָמֵת יְמִיתֵהוּ.

בִּדְבָרִים נוֹחִים וַעֲדִינִים פָּנוּ שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת לְבַקֵּשׁ אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ, לְבַל יֵצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה.

– הֵן רָאִיתָ וְנוֹכַחְתָּ, מָה רַב כֹּחַ הָאִישׁ הַזֶּה – קָרְאָה צֶלְיָה – לוּ יָכֹלְתָּ לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ בְּעֵינֶיךָֹ, כִּי אָז לֹא הָיִיתָ מְסַכֵּן אֶת נַפְשְׁךָ לָצֵאת לִקְרָב זֶה. אָנָּא עֲשֵׂה זֹאת לְמַעַנְךָ וְשׁוּב מִמַּחֲשַׁבְתֶּךָ.

– שׁוּב נָא – אָמְרָה רוֹזַלִּינְדְּ – אִישׁ לֹא יֹאמַר עָלֶיךָ, כִּי מוּג לֵב אַתָּה בַּעֲשׂוֹתְךָ זֹאת. בַּקֵּשׁ נְבַקֵּשׁ אֶת הַנָּסִיךְ כִּי יַפְסִיק אֶת הַהִתְגּוֹשְׁשׁוּת.

אַך אוֹרְלַנְדּוֹ הֵשִׁיב:

  • אַל נָא תַחְשֹׁבְנָה רָעָה עָלַי, גְּבִירוֹתַי, אִם אִמָּנַע מֵעֲשׂוֹת רְצוֹנְכֶן. לֹא קַל הַדָּבָר לְהָשִׁיב פְּנֵי עֲלָמוֹת כֹּה חֲבִיבוֹת וְכֹה יָפוֹת. תֵּלַכְנָה נָא עֵינֵיכֶן הַיָּפוֹת וּבִרְכוֹתֵיכֶן הַטּוֹבוֹת עִמָּדִי בַּקְּרָב. אִם אוּמַת, אֵין לִי אִישׁ אֲשֶׁר יִסְפָּד-לִי וְאֶת מְקוֹמִי הַפָּנוּי אַחֲרַי יִמַלֵּא אִישׁ אַחֵר הַטּוֹב מִמֶּנִּי.

– מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לְנַדֵּב לְךָ אֶת מְעַט הַכֹּחַ אֲשֶׁר לִי – קָרְאָה צֶלְיָה. וְרוֹזַלִּינְדְּ אָמְרָה:

– גַּם אֶת כֹּחִי אֲנִי לִהְיוֹת לְעֵזֶר.

– מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאָה –

קָרְאָה צֶלְיָה הַקְּטַנָּה – לְמַעַן אוּכַל לֶאֱחֹז בַּעֲקֵב הַבָּחוּר הַגִּבּוֹר וּלְהַכְשִׁילוֹ, בְּעָמְדוֹ לְהֵאָבֵק עִמְּךָ.

וְהַהִתְגּוֹשְׁשׁוּת הֵחֵלָה. כָּל אִישׁ מִן הָעוֹמְדִים הִבִּיט לִרְאוֹת, בַּהֲרוֹג הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ שֶׁל הַנָּסִיךְ אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ.

אַךְ תַּחַת לִהְיוֹת מוּמָת בִּידֵי הַגִּבּוֹר, הֵרִים אוֹרְלַנְדּוֹ אֶת הָאִישׁ רַב-הַכֹּחַ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ.

כָּל הָעָם הֵרִיעַ בְּקוֹל דִּיצָה, וְהַנָּסִיךְ קָרָא:

  • תַּם הַמַּחֲזֶה! תַּם הַמַּחֲזֶה!

– יַעֲשֶׂה נָא אֲדוֹנִי חֶסֶד – הִתְחַנֵּן אוֹרְלַנְדּוֹ – תֶּן לָנוּ לְהַמְשִׁיךְ! הֲלֹא זֶה רַק הֵחֵל הַקְּרָב.

הַנָּסִיךְ פָּנָה אֶל גִּבּוֹרוֹ לְשָׁאֲלוֹ מַה שְּׁלוֹמוֹ. אַךְ הָאִישׁ שָׁכַב דּוּמָם וְלֹא יָכֹל לְדַבֵּר אוֹ לָנוּעַ.

  • הוּא נֶאֱלַם, אֲדוֹנִי – קָרָא אַחַד הַשָּׂרִים.

וְלָכֵן צִוָּה הַנָּסִיךְ לָשֵׂאת אוֹתוֹ מִן הַמָּקוֹם.

  • מַה שִּׁמְךָ, הָעֶלֶם? – שָׁאַל אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ.

  • אוֹרְלַנְדּוֹ, אֲדוֹנִי, הַבֵּן הַצָּעִיר אֲשֶׁר לְסֵיר רוֹלַנְדְּ דֵּי בוּאָה.

– אָבִיךָ הָיָה אוֹיֵב לִי – קָרָא הַנָּסִיךְ – שִׂמְחָתִי הָיְתָה רַבָּה יוֹתֵר בְּמַעֲשֵׂה גְבוּרָתְךָ, לוּ קָרָאתָ לִי בְּשֵׁם אָב אַחֵר.

– מִתְגָּאֶה אֲנִי, כִּי בֶן הַסֵּיר רוֹלַנְדְּ אָנֹכִי – קָרָא אוֹרְלַנְדּוֹ – וְלֹא הָיִיתִי מֵמִיר אֶת כְּבוֹדִי בַּכָּבוֹד לִהְיוֹת יוֹרְשׁוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ.

הַנָּסִיךְ וְרוֹזְנָיו וּמְשָׁרְתָיו הָלְכוּ לְבֵיתָם וְאוֹרְלַנְדּוֹ נִשְׁאַר לְבַדּוֹ עִם צֶלְיָה וְרוֹזַלִּינְדְּ.

לֵב צֶלְיָה דָּאַב עַל אֲשֶׁר דִּבֶּר אָבִיהָ קָשׁוֹת אֶל אוֹרְלַנְדּוֹ.

– לוּ הָיִיתִי אֲנִי בִּמְקוֹם אָבִי, אֲחוֹתִי, הַאִם הָיִיתִי עוֹשָׂה זֹאת? – שָׁאֲלָה הַנַּעֲרָה אֶת רוֹזַלִּינְדְּ.

וְרוֹזַלִּינְדְּ פָּתְחָה וְאָמְרָה:

– אָבִי אָהַב אֶת הַסֵּיר רוֹלַנְדְּ כְּנַפְשׁוֹ, וְכָל הָעוֹלָם יָדַע, מָה רַבָּה נְדִיבוּת הַסֵּיר רוֹלַנְדְּ. לוּ יָדַעְתִּי, כִּי הָעֶלֶם הַזֶּה בֶּן הַסֵּיר רוֹלַנְדְּ הוּא, כִּי אָז בִּקַּשְׁתִּיו בִּדְמָעוֹת לִבְלִי יֵלֵךְ לִקְרַאת סַכָּנָה גְדוֹלָה כָּזֹאת.

– הָבָה, נֵלֵךְ לְדַבֵּר עִם אוֹרְלַנְדּוֹ – קָרְאָה צֶלְיָה הָעֲדִינָה – נִכְלַמְתִּי מִדִּבְרֵי אָבִי הַקָּשִׁים.

וְהִיא הָלְכָה עִם רוֹזַלִּינְדְּ אֶל אוֹרְלַנְדּוֹ וַתְּהַלֵּלְנָה אוֹתוֹ עַל מַעֲשֶׂה גְבוּרָתוֹ. רוֹזַלִּינְדְּ הֵסִירָה מֵעַל צַוָּארָהּ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב וַתִּתֶּן לוֹ. הִיא הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ – אָמְרָה – תְּשׁוּרָה יְקָרָה מִזּוֹ, לוּלֵא הָיְתָה נַעֲרָה עֲנִיָּה.

אוֹרְלַנְדּוֹ אָהַב אֶת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת עַל טוּב לִבָּן, וְאוּלָם אֶת רוֹזַלִּינְדְּ אָהַב אַהֲבָה עַזָּה, עַד כִּי גָמַר בְּלִבּוֹ לָקַחַת אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, אִם תֹּאבֶה לָלֶכֶת אַחֲרָיו.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַנָּסִיךְ קָצַף עַל אוֹרְלַנְדּוֹ, בֶּן אוֹיְבוֹ, עַל אֲשֶׁר הִכְרִיעַ אֶת מִתְגּוֹשְׁשׁוֹ. גַּם ברוֹזַלִּינְדְּ חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר נָתְנָה לְאוֹרְלַנְדּוֹ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַזָּהָב.

וּכְכֹל אֲשֶׁר הִרְבָּה הַנָּסִיךְ לַחְשֹׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֵּן גָּדְלָה חֲמָתוֹ. וְאֶחָד מִשָּׁלִישָׁיו, אִישׁ טוֹב, אָמַר לְאוֹרְלַנְדּוֹ, כִּי טוֹב יַעֲשֶׂה אִם יְמַהֵר לִבְרֹחַ, יַעַן כִּי הַנָּסִיךְ מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ.

וְהַנָּסִיךְ גָּעַר בִּנְזִיפָה בְּרוֹזַלִּינְדְּ וַיְצַו עָלֶיהָ לַעֲזֹב אֶת אַרְמוֹנוֹ.

– אִם יִמְצָאוּךְ גַּם בְּמֶרְחַק עֶשְׂרִים מִיל מִזֶּה בְּמֶשֶׁךְ עֲשָׂרָה יָמִים מֵהַיּוֹם מוֹת תָּמוּתִי – קָרָא הַנָּסִיךְ.

וְצֶלְיָה הִצְטָעֲרָה מְאֹד עַל אַכְזְרִיּוּת אָבִיהָ לְרוֹזַלִּינְדְּ, אֲשֶׁר כְּאָחוֹת הָיְתָה לָהּ. הִיא הִתְחַנְּנָה לִפְנֵי הַנָּסִיךְ לְבַל יַעֲשֶׂה עָוֶל, אַךְ הוּא לֹא שָׁמַע לִדְבָרֶיהָ.

אָז אָמְרָה לוֹ, כִּי אִם יְשַׁלַּח מֵעָלָיו אֶת רוֹזַלִּינְדְּ, יְגָרֵשׁ גַּם אוֹתָהּ, יַעַן כִּי בִלְעָדֶיהָ חַיֶּיהָ אֵינָם חַיִּים.

– שׁוֹטָה אַתְּ! – גָּעַר בָּהּ אָבִיהָ, וְהוּא פָקַד בְּחֵמָה עַל רוֹזַלִּינְדְּ לָלֶכֶת מִיָּד, וְאִם לֹא – יְמִיתֶנָּה.

אַךְ צֶלְיָה מֵאֲנָה לְהִפָּרֵד מֵעִם רוֹזַלִּינְדְּ. וְלָכֵן גָּמְרוּ שְׁתֵּיהֶן בְּדַעְתָּן לָלֶכֶת יַחְדָּו אֶל יַעַר אַרְדֶּן, אֲשֶׁר שָׁם נֶחְבְּאוּ אֲבִי רוֹזַלִּינְדְּ וְרֵעָיו.

הֵן יָדְעוּ כִּי שׁוֹדְדִים בַּדֶּרֶךְ, וְלָכֵן צָבְעָה צֶלְיָה אֶת פָּנֶיהָ וּמַרְאֶהָ כִּשְׁזוּפַת שֶׁמֶשׁ, אַף לָבְשָׁה בִּגְדֵי נַעֲרָה כָפְרִית עֲנִיָּה, אֲשֶׁר אֵין לָהּ כֹּל. ורוֹזַלִּינְדְּ הִתְחַפְּשָׂה וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי עֶלֶם וַתִּקַּח עִמָּהּ גַּרְזֶן קָטֹן וַחֲנִית.

וְלַנָּסִיךְ, אֲבִי צֶלְיָה, בַּדְּחָן אֶחָד וּשְׁמוֹ טוּשְׁסְטוֹן. הַבַּדְּחָן הַזֶּה הָיָה בַּרְ-נַשׁ מַצְחִיק וּפִיו מָלֵא תָמִיד שְׁנִינוּת וַהֲלָצוֹת, וְהוּא אָהַב מְאֹד אֶת אֲדוֹנָתוֹ הַקְּטַנָּה, אֶת צֶלְיָה.

  • הֲלֹא נִקַּח עִמָּנוּ אֶת טוּשְׁסְטוֹן? – קָרְאָה רוֹזַלִּינְדְּ, כַּאֲשֶׁר לָבְשׁוּ הַנְּעָרוֹת בִּגְדֵיהֶן וְהָיוּ נְכוֹנוֹת לָצֵאת לַדֶּרֶךְ – הַאִם לֹא יִהְיֶה לִבְרָכָה לָנוּ?

– הוּא יֵלֵךְ עִמִּי עַד קְצֵה תֵבֵל – אָמְרָה צֶלְיָה – תְּנוּ לִי לְבַקְשׁוֹ כִּי יָבֹא.

וְאָכֵן, כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ רוֹזַלִּינְדְּ וְצֶלְיָה אֶל הַיַּעַר, הָלַךְ טוּשְׁסְטוֹן הֶחָבִיב לְהוֹרוֹת לָהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ.

לָבוּשׁ בְּגָדָיו הָאֲדֻמִּים, בְּרֹאשׁוֹ הַמִּצְנֶפֶת עִם הַפַּעֲמוֹנִים הַמְצַלְצְלִים, עַל שִׁכְמוֹ הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ עִם הַקִּטְנִיּוֹת הַמְקַשְׁקְשׁוֹת בּוֹ, צָעַד הַבַּדְּחָן בְּדִיצָה בְּראֹשׁ הַנְּעָרוֹת הַנּוֹדְדוֹת וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת צְרוֹרָן עִם הַמָּזוֹן וְעִם הַשְּׂמָלוֹת. וְכַאֲשֶׁר יָרַד הַלַּיְלָה וּבַיַּעַר הָיָה חשֶׁךְ וְרוֹזַלִּינְדְּ וְצֶלְיָה עָיְפוּ בְלֶכְתָּן וְהִתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּן, עוֹדְדוּ אוֹתָן פְּנֵי טוּשְׁסְטוֹן הָעַלִּיזִים וַהֲלָצוֹתָיו.

וּבְעֵת אֲשֶׁר קָרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּקֵּשׁ אֲחִי אוֹרְלַנְדּוֹ תַּחְבּוּלוֹת לְהָמִית אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ. קִנְאָתוֹ בוֹ הָיְתָה רַבָּה עַד כִּי גָבְרָה שִׂנְאָתוֹ אֵלָיו, בְּשָׁמְעוֹ אֶת הָאֲנָשִׁים מְהַלְלִים וּמְפָאֲרִים אוֹתוֹ עַל גְּבוּרָתוֹ בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ. הוּא גָמַר בְּלִבּוֹ לְשַׁלַּח אֵשׁ בְּבֵיתוֹ וְלִשְׂרֹף אוֹתוֹ, וְאִם יִמָּלֵט מִמָּוֶת, יִרְצַח אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.

אָדָם, הָעֶבֶד הַזָּקֵן, שָׁמַע אֶת דְּבַר הַהִתְנַכְּלוּת וַיְמַהֵר לְהַזְהִיר אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ. אוֹרְלַנְדּוֹ גָּמַר בְּלִבּוֹ לִבְרֹחַ אֶל יַעַר אַרְדֶּן, וְאָדָם אָמַר, כִּי גַם הוּא יֵלֵךְ עִמּוֹ. בִּידֵי אוֹרְלַנְדּוֹ לֹא הָיָה כֶסֶף, אַךְ אָדָם אָמַר, כִּי יִקַּח מִמֶּנּוּ אֶת כֹּל אֲשֶׁר חָשָׂךְ. אַחֲרֵי כֵן הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו אֶל הַיַּעַר.

שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים בַּיַּעַר הֶעָבֹת חָיוּ אֲבִי רוֹזַלִּינְדְּ וְרֵעָיו בְּרֹב אשֶׁר יַחְדָּו. הֵם עָרְכוּ צֵיד צְבָאִים וְצֵידָה טוֹבָה מָצְאוּ לָהֶם רַב וּבְשִׁבְתָּם לָנוּחַ תַּחַת צֵל הָעֵצִים הָרַעֲנַנִּים, נָתְנוּ קוֹלָם בְּשִׁירִים עַלִּיזִים.

הִנֵּה אַחַד הַשִּׁירִים אֲשֶׁר הָיוּ שָׁרִים:

תַּחַת עֵץ רַעֲנָן,

שָׁכֹב אֶשְׁכַּב שַׁאֲנָן.

אָרִים קוֹלִי בְּרֹן,

אֶקְרָא בְּגָרוֹן:

בֹּאוּ הֲלוֹם, בֹּאוּ הֲלוֹם

פֹּה אֵין רוֹדֵף,

פֹּה אֵין אוֹיֵב,

לְבַד הַקֹּר וְרוּחַ הַיּוֹם.


פַּעַם אַחַת בְּשִׁבְתָּם יַחַד לֶאֱכֹל, הִתְפָּרֵץ אַחַד הַבַּחוּרִים מִבֵּין הָעֵצִים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ.

– חִדְלוּ, אַל תֹּאכֵלוּ! – קָרָא הַבָּחוּר.

הַנָּסִיךְ וְרֵעָיו שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַה לּוֹ.

– מָזוֹן – קָרָא – אֲנִי גוֹוֵעַ מֵרָעָב.

הֵם בִּקְשׁוּ אוֹתוֹ לָשֶׁבֶת וְלֶאֱכֹל, אַךְ הוּא לֹא אָבָה, בְּאָמְרוֹ, כִּי אִישׁ זָקֵן אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרָיו מֵאַהֲבָה נֶאֲמָנָה עוֹמֵד בַּיַּעַר וְגֹוֵוַע בְּרָעָב, וּבְטֶרֶם יַאֲכִיל אוֹתוֹ לֹא יוּכַל לִטְעֹם מְאוּמָה.

הַבָּחוּר הַזֶּה הָיָה אוֹרְלַנְדּוֹ; וְכַאֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ הַנָּסִיךְ וְרֵעָיו לְהָבִיא אֶת אָדָם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשְׁבוּ שָׁם וַיִּתְּנוּ לָהֶם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת, הֶחֱלִיפוּ כֹחַ גַּם הָאִישׁ הַזָּקֵן גַּם אֲדוֹנוֹ הַצָּעִיר.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נוֹדַע לַנָּסִיךְ, כִּי אוֹרְלַנְדּוֹ הוּא בֶן יְדִידוֹ סֵיר רוֹלַנְדְּ דֵּי בוּאָה, קִדֵּם אֶת פָּנָיו בִּבְרָכָה וְהֶרְאָה חִבָּה רַבָּה לְעַבְדּוֹ הַזָּקֵן הַנֶּאֱמָן.

הִנֵּה כִּי כֵן חַי אוֹרְלַנְדּוֹ עִם הַנָּסִיךְ וִידִידָיו בְּעָמְקֵי הַיַּעַר, אַךְ כָּל הַיָּמִים הָיָה הוֹגֶה בְּרוֹזַלִּינְדְּ. יוֹם יוֹם הָיָה כוֹתֵב חֲרוּזִים לִכְבוֹדָהּ וְאֶת הַחֲרוּזִים הָיָה חוֹרֵת עַל עֲצֵי הַיַּעַר אוֹ חוֹקְקָם עָמֹק בִּקְלִפַּת הָאִילָן. הוּא לֹא חָשַׁב עַל אִישׁ מִלְּבַדָּהּ, עַד כֹּה אָהַב אוֹתָהּ.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְרוֹזַלִּינְדְּ עִם צֶלְיָה וְעִם טוּשְׁסְטוֹן גַּם הֵם בָּאוּ שְׁלֵמִים אֶל הַיַּעַר וַיִּשְׂכְּרוּ לָהֶם אֹהֶל קָטֹן אֲשֶׁר לְאַחַד הָרוֹעִים שָׁם.

רוֹזַלִּינְדְּ אָהֲבָה אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ כַּאֲשֶׁר אָהַב אוֹתָהּ הוּא, וְכַאֲשֶׁר קָרְאָה אֶת חֲרוּזֵי אוֹרְלַנְדּוֹ עַל הָעֵצִים, שָׂמַח לִבָּהּ לָדַעַת, כִּי הוּא לֹא שְׁכָחָה.

בְּאַחַד הַיָּמִים פָּגְשָׁה הִיא וְצֶלְיָה אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ, אַךְ הוּא לֹא הִכִּיר אֶת הַנְּעָרוֹת בִּלְבוּשָׁן וּבִפְנֵיהֶן הַצְּבוּעִים בְּצֶבַע חוּם. וְהוּא חָשַׁב אוֹתָן לְנַעַר רוֹעֶה וַאֲחוֹתוֹ, כִּי כֵן אָמְרוּ עַל עַצְמָן.

הוּא הִתְוַדַּע אֲלֵיהֶן וְהָיָה בָא לְעִתִּים אֶל אָהֳלָן הַקָּטֹן לְדַבֵּר עִמָּהֶן עַל רוֹזַלִּינְדְּ שֶׁאָהֲבָה נַפְשׁוֹ.

וּבָעֵת הַהִיא בָּאָה רָעָה עַל אֲחִי אוֹרְלַנְדּוֹ בִּגְלַל רִשְׁעָתוֹ. כַּאֲשֶׁר הָלַךְ אוֹרְלַנְדּוֹ, חָשַׁב הַנָּסִיךְ הַנָּבָל, אֲבִי צֶלְיָה, כִּי אוֹלִיבֶר שָׁלַח אוֹתוֹ. הוּא לָקַח אֶת אַדְמַת אוֹלִיבֶר מִמֶּנּוּ וַיְצַו עָלָיו לְבַל יָעֵז לָשׁוּב אֶל חֲצֵרוֹ עַד כִּי יִמְצָא אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ.

וּבְכֵן נָדַד אוֹלִיבֶר לְבַדּוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ. הוּא בִקֵּשׁ אוֹתוֹ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת, עַד כִּי בָלוּ בְגָדָיו עָלָיו וּשְׂעָרוֹ גָּדַל פֶּרֶא וּמַרְאֵהוּ הָיָה כְּקַבְּצָן.

פַּעַם אַחַת הָלַךְ אוֹרְלַנְדּוֹ מֵאֹהֶל רוֹזַלִּינְדְּ וּמָצָא אוֹתוֹ שׁוֹכֵב יָשֵׁן תַּחַת אַלּוֹן עַתִּיק. עַל עָרְפּוֹ הִתְפַּתֵּל נָחָשׁ גָּדוֹל וְעוֹד מְעַט וְנָשַׁךְ אוֹתוֹ נְשִׁיכַת מָוֶת, לוּלֵא רָאָה אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ וּבָרָח. וּבְרֶגַע זֶה רָאָה אוֹרְלַנְדּוֹ סַכָּנָה נוֹרָאָה אַחֶרֶת אוֹרֶבֶת לְאָחִיו הָרָע. אֲרִי רָעֵב עָלָה מִסֻבְּכוֹ נָכוֹן לִטְרֹף אֶת הָאִישׁ הַנִּרְדָּם.

רֶגַע אֶחָד חָשַׁב אוֹרְלַנְדּוֹ עַל רִשְׁעַת אָחִיו וְכִי רָאוּי הוּא לִהְיוֹת לְטֶרֶף לְשִׁנֵּי הָאֲרִי. שְׁתֵּי פְעָמִים הִפְנָה שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת, אַךְ לִבּוֹ הַטּוֹב לֹא נְתָנוֹ לַעֲשׂוֹת הָרָעָה הַזֹּאת גַּם לְאוֹיְבוֹ.

הוּא נֶאֱבַק עִם הָאֲרִי וַיַּהֲרֹג אוֹתוֹ, אַךְ הַחַיָּה הָרָעָה שִׁלְּחָה אֶת שִׁנֶּיהָ הַחַדּוֹת בִּזְרוֹעוֹ.

רַעַשׁ הַמִּלְחָמָה עוֹרֵר אֶת אוֹלִיבֶר מִשְּׁנָתוֹ וַיַּרְא אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ שָׂם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו. הוּא נִכְלַם מְאֹד עַל רִשְׁעָתוֹ לְאָחִיו, אֲשֶׁר גָּמַל חֶסֶד עִמּוֹ, וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה, וּשְׁנֵי הָאַחִים הָיוּ לִידִידִים זֶה לָזֶה.

אוֹרְלַנְדּוֹ הֵבִיא אֶת אָחִיו אֶל הַנָּסִיךְ וַיִּתֶּן אֶל אֹכֶל וּבְגָדִים, וְאֶת דְּבַר הַפֶּצַע לֹא הִגִּיד לְאִישׁ.

אַךְ כָּל הַזְּמָן הָיָה דָמוֹ זָב, וּפִתְאֹם נָפַל לָאָרֶץ וַיִּתְעַלֵּף מֵאֲבֵדַת דָּם.

כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה רוֹזַלִּינְדְּ עַל דְּבַר פֶּצַע אוֹרְלַנְדּוֹ וּבִרְאוֹתָהּ מִטְפַּחַת אֲדֻמָּה מִדָּמוֹ הִתְעַלְּפָה גַם הִיא, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר יָדְעוּ אוֹתָהּ וְחָשְׁבו כִּי נַעַר לִפְנֵיהֶם, שָׂחֲקוּ עָלֶיהָ, כִּי כְאִשָּׁה הָיָתָה.

אַךְ עַד מְהֵרָה גִלְּתָה רוֹזַלִּינְדְּ אֶת סוֹדָהּ.

  • בְּיָדְךָ אַפְקִיד נַפְשִׁי, כִּי לְךָ אֲנִי – קָרְאָה אֶל הַנָּסִיךְ.

וּבִפְנוֹתָהּ אֶל אוֹרְלַנְדּוֹ, קָרְאָה:

  • בְּיָדְךָ אַפְקִיד נַפְשִׁי, כִּי לְךָ אָנִי.

אָז יָדַע הַנָּסִיךְ, כִּי הַנַּעַר הָרוֹעֶה בִּתּוֹ הִיא, וְאוֹרְלַנְדּוֹ יָדַע כִּי רוֹזַלִּינְדְּ יָפָתוֹ עוֹמֶדֶת לְפָנָיו.

וְלֹא הָיָה אִישׁ בְּכָל אֶרֶץ צָרְפַת מְאֻשָּׁר מִן הַנָּסִיךְ וּמִאוֹרְלַנְדּוֹ דֵּי בוּאָה.

רוֹזַלִּינְדְּ וְאוֹרְלַנְדּוֹ חָגְגוּ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת חֲתֻנָּתָם. הָעֵצִים רַבֵּי הָעֲנָפִים הָיוּ לָהֶם לְחֻפָּה וְצִפָּרֵי הָרֹן – לְלַהֲקַת מְשׁוֹרְרִים. וְאוֹלִיבֶר, אֲשֶׁר שָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים, נָשָׂא לְאִשָּׁה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צֶלְיָה.

בְּרֶגַע כְּלוּלוֹתֵיהֶם בָּא רָץ אֶל הַנָּסִיך לְהַגִּיד לוֹ, כִּי אָחִיו, הוּא אֲבִי צֶלְיָה, הַנָּסִיךְ הַמְזֻיָּף, נִחַם עַל עֲוֹנוֹ. הוּא הֵשִׁיב אֶת כִּסֵּא נְסִיכוּתוֹ לְאָחִיו.

הַיּוֹם הַהוּא הָיוּ כֻלָּם מְלֵאֵי שִׂמְחָה וָאשֶׁר, בְּשִׁבְתָּם תַּחַת הָעֵץ הָרַעֲנָן.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35598 יצירות מאת 1819 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12251 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!