רקע
ויליאם שייקספיר
מעשית חורף

הַרְחֵק הַרְחֵק בְּיָם הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּשְׂתָּרֵעַ בְּנֶגֶב אִיטָלִיָּה יֵשׁ אִי הַנִּקְרָא סִיצִילִיָּה. כַּאֲשֶׁר תָּבֹאוֹ יוֹם אֶחָד אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, יִרְחַב לִבְּכֶם לְמַרְאֵה שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת וְיָם הַתְּכֵלֶת, וְתִרָאוּ אֶת הָעַמּוּדִים הַצְּהֻבִּים שֶׁל חָרְבוֹת הֵיכָלוֹת, וְהֵם כֹּה גְדוֹלִים, כְּאִלּוּ נִבְנוּ בִידֵי עֲנָקִים. וְעַל לִּבְּכֶם יַעֲלֶה, כִּי קוֹסְמוֹת יָשְבוּ שָׁם, בִּרְאוֹתְכֶם אֶת הַפְּרָחִים הַאֲדֻמִּים כַּלֶּהָבָה, הַגְּדֵלִים פֶּרֶא בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים, וְאֶת הָעֵצִים עִם הָעֲנָפִים הַכְּפוּפִים לָאָרֶץ תַּחַת מַשָּׂא תַּפּוּחֵי זָהָב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם.

וְלִפְנֵי יָמִים קַדְמוֹנִים יָשַב בְּאִי סִיצִילִיָּה מֶלֶךְ וּשְׁמוֹ לֵיאוֹנְטֵס. הוּא הָיָה מֶלֶךְ מְאֻשָּׁר מְאֹד, כִּי אִשְׁתּוֹ הַמַּלְכָּה, הֶרְמִיּוֹנָה, הָיְתָה גַם טוֹבָה גַם יָפָה, וְלוֹ בֵן קָטֹן וּשְׁמוֹ מַמִּילְוּס1, וְהַיֶּלֶד יָפֶה וְחָרוּץ וְחָכָם מִכָּל בְּנֵי הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם.

וְלַמֶּלֶךְ גַּם יְדִיד נֶאֱמָן מְאֹד, פוֹלִיכְסֵנֶס, מֶלֶךְ בֵּיהַם.

עוֹד בִּהְיוֹתָם נְעָרִים קְטַנִּים, הָיוּ יוֹשְׁבִים יַחְדָּו, וְכַאֲשֶר גָּדְלוּ לֹא חָדְלוּ מִהְיוֹת יְדִידִים.

פַּעַם אַחַת בָּא פוֹלִיכְסֵנֶס לְהִתְאָרֵחַ בְּבֵית לֵיאוֹנְטֵס, וְכַאֲשֶׁר עָבְרוּ יָמִים מְעַטִּים וְהוּא אָמַר לָשוּב לְאַרְצוֹ, הִתְעַצֵב מְאֹד לֵיאוֹנְטֵס אֱל לִבּוֹ וַיִּפְצַר בּוֹ לָשֶׁבֶת עִמּוֹ עוֹד. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה, כִּי כָל דְּבָרָיו לֹא יוֹעִילוּ לְהָשִׁיב אֶת יְדִידוֹ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, בִּקֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ הַמַּלְכָּה לְנַסּוֹת אֶת כֹּחָהּ וּלְדַּבֵּר עַל לֵב יְדִידוֹ, כִּי יֵשֵׁב עוֹד זְמַן מָה בְּסִיצִילִיָּה. הֶרְמִיּוֹנָה עָשְׂתָה כֹּל אֲשֶׁר בְּכֹחָהּ וְהֶעְתִּירָה עַל פוֹלִיכְסֵנֶס, עַד אֲשֶׁר אָמַר, כִּי לֹא יַעֲזֹב אֶת הָאִי.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָבְרָה רוּחַ רָעָה עַל לֵיאוֹנְטֵס, מַחֲשָׁבָה חָלְפָה בְלִבּוֹ, כִּי אִשְׁתּוֹ הַמַּלְכָּה וּפוֹלִיכְסֵנֶס יְדִידוֹ מְחַבְּבִים זֶה אֶת זֶה וְאֵלָיו לֹא יָשִׂימוּ לֵב. כָּל דָּבָר אֲשֶׁר עָשׂוּ נִרְאָה בְּעֵינָיו רָע. וְעַד מְהֵרָה הָפַךְ לִבּוֹ לִשְׂנֹא אֶת שְׁנֵיהֶם, וְהוּא גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהַרְעִיל אֶת מֶלֶךְ בֵּיהַם.

וְהוּא פָנָה אֶל אֶחָד מְעַבְדֵי הֶחָצֵר, קַמִּילוֹ שְׁמוֹ, כִּי יַעֲזָר לוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה, וְאוּלָם קַמִּילוֹ לֹא אָבָה לַעֲזוֹר, אַף הָלַךְ אֶל פוֹלִיכְסֵנֶס וְסִפֶּר לוֹ אֵת אֲשֶׁר זָמַם לֵיאוֹנְטֵס לַעֲשׂוֹת לוֹ.

– סְפִינוֹתַי עוֹמְדוֹת מוּכָנוֹת לְהַפְלִיג בַּיָּם – אָמַר פוֹלִיכְסֵנֶס – אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה מִיָּד אֶל אַרְצִי, לֵךְ עִמָּדִי, קַמִּילוֹ.

וְכָךְ עָזְבוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו אֶת הָאִי הָנָּאֶה וְאֶת מַלְכּוֹ הָאַכְזָר.

כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לְלֵיאוֹנְטֵס, כִּי בָרָחוּ, קָצַף קֶצֶף רַב עַל פוֹלִיכְסֵנֶס, אַךְ כַּעֲסוֹ גָדוֹל שִׁבְעָתַיִם עַל הֶרְמִיּוֹנָה אִשְׁתּוֹ.

בְּחֵמָה עַזָּה הָלַךְ אֶת חֲדַר הַמַּלְכָּה אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב הַנָּסִיךְ הַקָּטֹן מַמִּילוּס וּפָתַח לְסַפֵּר לְאִמּוֹ וּלְשָׂרוֹתֶיהָ מַעֲשִׂיָּה.

– הָבָה, אֲסַפֵּר לָכֶן מַעֲשֶׂה בְשֵׁדִים וְרוּחוֹת – קָרָא מַמִּילוּס בְּאָמְרוֹ לְסַפֵּר לָהֶן מַעֲשֶׂה נוֹרָא – אָנֹכִי אֲסַפֵּר לָכֵן בַּלָאט עַד כִּי הַצַּרְצוּר לֹא יִשְׁמַע קוֹלִי.

וְהוּא פָּתַח בְּלָחַשׁ: “אִישׁ אֶחָד הָיָה גָר לְיַד בֵּית הַקְּבָרוֹת…”

וּבוֹ בָרֶגַע נִכְנַס לֵיאוֹנְטֵס, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר דִּבֶּר קָשׁוֹת אֶל הַמַּלְכָּה, צִוָּה לָשִׂים אוֹתָהּ בַּמַאֲסָר.

מַמִּילוּס הַקָּטֹן הָיָה אֻמְלָל, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַחַיָּלִים תּוֹפְשִׂים אֶת אִמּוֹ, עַד כִּי חָלָה מֵרֹב צָעַר. הוּא לֹא אָכַל מְאוּמָה, לֹא יָשֵׁן וְגוּפוֹ הָלַךְ וָדַל. אַךְ לֵיאוֹנְטֵס הָיָה כִמְשֻׁגָּעַ מִכַּעַס וְהוּא לֹא יָדַע רֶגֶשׁ אַחֵר, מִלְּבַד רֶגֶשׁ הַכַּעַס עַל הֶרְמִיּוֹנָה וְעַל פוֹלִיכְסֵנֶס.

הוּא שָׁלַח שְׁנַיִם מִשָּׂרָיו אֶל מֵעֵבֶר לַיָּם, אֶל אֶרֶץ יָוָן לִשְׁאֹל בְּקוֹסֵם גָּדוֹל, אִם הֶרְמִיּוֹנָה הִיא מַלְכָּה טוֹבָה אוֹ רָעָה, וּבִהְיוֹת הַשְּׁלִיחִים בַּדֶּרֶךְ יַלְדָה הֶרְמִיּוֹנָה בְּכִלְאָהּ בַּת.

– הוֹי, אֲסִירָה קְטַנָּה שֶׁלִּי, גַּם אֲנִי גַּם אַתְּ בַּכֶּלֶא עַל לֹא עָוֹן! – קָרְאָה הֶרְמִיּוֹנָה אֶל יַלְדָּתָהּ.

וְאַחַת מֵרֵעוֹתֶיהָ, פוֹיְלִינָה אִשָּׁה טוֹבַת לֵב, אֲשֶׁר בַּעְלָהּ הָיָה שַׂר וְגָדוֹל בְּסִיצִילִיָּה, יָדְעָה כִּי אֱמֶת דִּבְּרָה הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ:

“אָנֹכִי אֶקַּח אֶת הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה וְהַנְּעִימָה אֶל אָבִיהָ הַמֶּלֶךְ, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה אוֹתָהּ, יֵרַךְ לְבָבוֹ וְיָשׁוּב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ”.

וְהִיא נָשְׂאָה אֶת הַיַּלְדָּה אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וַתִּתְחַנֵּן לְפָנָיו לְהָשִׁיב אֵלָיו אֶת הַמַּלְכָּה וּלְרַחֵם עַל בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה.

אַךְ הַמֶּלֶךְ הִקְשָׁה אֶת לִבּוֹ. הוּא דִבֶּר קָשׁוֹת וְגַסּוֹת עִם אֵשֶׁת הַשַּׂר, וְכַאֲשֶׁר הָלְכָה מִמֶּנּוּ וְהִשְׁאִירָה אֶת הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה מֻטֶּלֶת לְיַד כִּסְאוֹ קָרָא אֵלָיו אֶת בַּעְלָהּ, אַנְטִיגְנוֹס שְׁמוֹ, וַיְצַו עָלָיו לָקַחַת אֶת הַיַּלְדָּה וּלְהַשְׁלִיכָהּ אֶל כִּבְשַׁן הָאֵשׁ.

וְכַאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אַנְטִיגְנוֹס אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַל יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה אַכְזָרִי כָזֶה, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ כִּי יִקַּח אֶת הַיַּלְדָּה וְיוֹבִילָהּ תֵּכֶף לְאֶרֶץ רְחוֹקָה וְיַעֲזֹב אוֹתָהּ בְּמִדְבַּר צִיָּה, אֲשֶׁר תָּמוּת שָׁם מְהֵרָה מִקֹּר וּמֵרָעָב.

– “טוֹב לְהָמִית אֶת הַיַּלְדָּה בֶּחָרֶב” – אָמַר אַנְטִיגְנוֹס בְּלִבּוֹ, וּבְכָל זֹאת קִוָּה לְנֵס, אוּלַי תַּחְמֹלְנָה חַיּוֹת הַיַּעַר עַל הַיּוֹנֵק הֶעָזוּב הַזֶּה, וְלָכֵן יָצָא לַעֲשׂוֹת אֶת פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ.

כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ שְׁנֵי הַשָּׂרִים מֵאֶרֶץ יָוָן, אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁמָּה לִשְׁאֹל בְּקוֹסֵם, מָצְאוּ אֶת הַמַּלְכָּה עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַמִּשְׁפָּט, אֲשֶׁר עָרְכוּ לָהּ כָּל שָׂרֵי סִיצִילִיָּה וְרוֹזְנֶיהָ בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ.

הֶרְמִיּוֹנָה בִּקְּשָׁה צֶדֶק וְרַחֲמִים. הִיא הוֹכִיחָה אֶת אִישָׁהּ עַל קְשִׁי לִבּוֹ וְעַל הָרָע אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ, אַף אָמְרָה, כִּי לִבָּהּ נִשְׁבַּר בְּקִרְבָּהּ מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר לָקְחוּ מִמֶּנָּה אֶת יַלְדָּתָהּ וּמֵאָז אָסְרוּ עָלֶיהָ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי בְנָהּ הַקָּטֹן מַמִּילוּס.

אַךְ לֵיאוֹנְטֵס אָטַם אָזְנָיו מִשְּׁמֹעַ תַּחֲנוּנֶיהָ וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ קָשׁוֹת וְגַסּוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַד הַיּוֹם.

אָז קָרַב הַשַּׂר, אֲשֶׁר שָׁב מִיָּוָן, וַיִּתֵּן עַל יַד הַמֶּלֶךְ אִגֶּרֶת חֲתוּמָה בְּחוֹתָם מֵאֵת הַקּוֹסֵם.

לֵיאוֹנְטֵס פָּתַח אֶת הָאִגֶּרֶת וַיִּקְרָא בָהּ:

“הֶרְמִיּוֹנָה נְקִיָּה מֵעָוֹן, פוֹלִיכְסֵנֶס אֵין בּוֹ אָשָׁם, קַמִּילוֹ עֶבֶד נֶאֱמָן, לֵיאוֹנְטֵס עָרִיץ קַנָּא, וְהַמֶּלֶךְ יָמוּת בְּאֵין יוֹרֵשׁ כִּסְאוֹ אִם הָאֲבֵדָה לֹא תִּמָּצֵא”.

אַךְ לֵיאוֹנְטֵס לֹא אָבָה הַאֲמֵן לְדִבְרֵי הַקּוֹסֵם. “אֵין זֶה כִּי אִם זִיּוּף – אָמָר – יַחְרְצוּ הַשּׁוֹפְטִים מִשְׁפָּטָם”.

וּבְעוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה רָץ בָּא לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ.

– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! – קָרָא הָרָץ – יִסְלַח לְעַבְּדוֹ עַל הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה אֲשֶׁר בְּפִי: בֶּן הַמֶּלֶךְ הָלַךְ!

– מָה? הָלַךְ! לְאָן? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ.

– הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, מֵת! – עָנָה הָרָץ.

וְהוּא סִפֶּר לַמֶּלֶךְ, כִּי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן מַמִּילוּס הָיָה חוֹלֶה מְאֹד וְתָשׁוּשׁ וּבְהַגִּיעַ אֵלָיו הַשְּׁמוּעָה, כִּי אִמּוֹ עוֹמֶדֶת לְמִשְׁפָּט וְאוּלַי יַחְרְצוּ עָלֶיהָ מָוֶת, תָּקַף אוֹתוֹ הַצַּעַר וְהוּא מֵת בְּיָגוֹן.

כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה הֶרְמִיּוֹנָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָפְלָה לָאָרֶץ מִתְעַלָּפֶת, עַד כִּי כָל הָעוֹמְדִים חָשְׁבוּ, כִּי פָרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה.

– מֵתָה הַמַּלְכָּה! הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה נָטְלָה נִשְׁמָתָהּ! – קָרְאָה פוּיְלִינָה רְעוּתָהּ.

רַק אָז תָּקַף הַיָּגוֹן אֶת לֵיאוֹנְטֵס וְחֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבּוֹ.

הוּא גָּמַר אָז בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁבְּכֹחוֹ לְתַקֵּן אֶת הָרָע שֶׁהֵבִיא, אַף כִּי יָדַע, כִּי אֵין בְּיָדוֹ לְהָשִׁיב לִתְחִיָּה אֶת בְּנוֹ יְחִדוֹ אֲשֶׁר אָהָב.

וְהוּא צִוָּה עַל פוּיְלִינָה לָשֵׂאת אֶת הַמַּלְכָּה, כְּאִלּוּ בֶטַח לִבּוֹ, כִּי רַק הִתְעַלָּפָה, אַךְ כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה שָׁבָה פוּיְלִינָה וַתֹּאמַר:

– הַמַּלְכָּה מֵתָה! הוֹי, הָאִשָּׁה הַנְּעִימָה וְהַחֲבִיבָה!

וּפוֹיְלִינָה אֲשֶׁר לֹא פָחֲדָה מִפְּנֵי אִישׁ, פָּתְחָה אֶת פִּיהָ וַתֹּאמֶר לַמֶּלֶךְ אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּלִבָּהּ עַל רִשְׁעָתוֹ וְעַל אִוַּלְתּוֹ וְעַל הָעֹנֶשׁ הָרַב מִן הַשָּׁמַיִם הַצָּפוּי לוֹ בִּגְלַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים.

– דַּבְּרִי עוֹד! דַּבְּרִי עוֹד! – קָרָא הַמֶּלֶךְ הָאֻמְלָל – נְכוֹנִים דְּבָרָיִךְ. רָאוּי אֲנִי לְמוּסָר קָשֶׁה וָמַר שֶׁל כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת.

שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה רְצוּפוֹת מִן הַיּוֹם הַהוּא הָיָה לֵיאוֹנְטֵס יוֹשֵׁב כָּלוּא בְחֶדְרוֹ כְּאַסִּיר וּמִתְאַבֵּל עַל מוֹת אִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה וּבְנוֹ הַקָּטָן, אֲשֶׁר מִפְּנֵי רִשְׁעָתוֹ גָּוָעוּ. וְיוֹם יוֹם הָיָה הוֹלֵךְ לִבְכּוֹת עַל קֶבֶר מַמִּילוּס וְהֶרְמִיונָה.

וְהָאֳנִיָּה, שֶׁבָּהּ הָלַךְ אַנְטִיגְנוֹס עַל פְּנֵי הַיָּם עִם הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה, לֹא שָׁבָה, וּבְכֵן חָשַׁב הַמֶּלֶךְ נְכוֹנָה, כִּי גַּם בִּתּוֹ הַפְּעוּטָה מֵתָה וְהוּא יִסֵּר אֶת נַפְשׁוֹ שִׁבְעָתַיִם עַל זֶה.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אַנְטִיגְנוֹס עַד חוֹף בֵּיהַם, הִתְחוֹלְלָה סְעָרָה בַיָּם וְהַגַּלִּים הָמוּ בְזַעַף וּפְנֵי הַשָּׁמַיִם קָדָרוּ. גַּלִּים גְּדוֹלִים וּלְבָנִים פָּגְעוּ בַסְּלָעִים, וְרַב הַחוֹבֵל בָּאֳנִיָּה אָמַר אֶל אַנְטִיגְנוֹס, כִּי אִם הוּא רוֹצֶה לַעֲלוֹת עַל הַחוֹף וְלַעֲזֹב שָׁם אֶת הַיּוֹנֵק, יָחִישׁ מַעֲשֵׂהוּ, וְאוּלָם עַל הַקְּבַרְנִיט לְמַהֵר וְלָשׁוּב, אִם לֹא כֵן תְּנַפֵּץ הַסְּעָרָה אֶת הָאֳנִיָּה אֶל הַחוֹף.

– סְעָרָה עַזָּה וְנוֹרָאָה עוֹמֶדֶת לְהִתְחוֹלֵל, וְהַמָּקוֹם הַזֶּה יָדוּעַ בְּחַיּוֹת הַטֶּרֶף אֲשֶׁר בּוֹ – אָמַר רַב הַחוֹבֵל.

אַנְטִיגְנוֹס עָלָה עַל הַחוֹף עִם הַיַּלְדָּה, אֲשֶׁר קָרָא לָהּ אֲבוּדָה, וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ עַל סְלָעִים קָרִים סָמוּךְ לַיָּם, עַד אֲשֶׁר הַנִּתּוֹזוֹת פָּגְעוּ בָהּ וְטָפְחוּ עַל פָּנֶיהָ הַקְּטַנִּים. עַל גַּבֵּי פִּסַּת נְיָר כָּתַב אֶת הַשֵּׁם “אֲבוּדָה” וְהִדְבִּיקָהּ אֶל שִׂמְלָתָהּ. וְעַל יָדָהּ שָׂם תֵּבַת זָהָב מְלֵאָה מַטְבְּעוֹת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת.

– צִיץ פֶּרַח, עֲלֵה וּגְדָל! – קָרָא הָאִישׁ – וַיְמַהֵר לָלֶכֶת, בְּעָזְבוֹ אֶת הַיַּלְדָּה הַצּוֹעֶקֶת מִקֹּר וּמִפָּחַד.

הוּא הִרְחִיק מִמֶּנָּה רַק צְעָדִים אֲחָדִים וְהִנֵּה דֹב, אֲשֶׁר אָרַב לוֹ מִבֵּין הַסְּלָעִים, רוֹדֵף אַחֲרָיו. אַנְטִיגְנוֹס רָץ בְּכָל כֹּחוֹ לָנוּס, אַךְ הַחַיָּה הָרָעָה הִדְבִּיקָה אוֹתוֹ. הִיא תָפְשָׂה אוֹתוֹ וְקָרְעָה אֶת בְּשָׂרוֹ וְטָרְפָה אוֹתוֹ, עַד כִּי קִבֵּל עָנְשׁוֹ מַהֵר עַל מַעֲשֵׂה הָאַכְזְרִיּוּת שֶׁלּוֹ.

מִקּוֹל הָרְעָמִים וְהַגַּלִּים וְהָרוּחוֹת לֹא שָׁמְעוּ הַחַיּוֹת הָרָעוֹת אֶת צַעֲקוֹת הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה, אַךְ הִנֵּה עָבַר בַּמָּקוֹם הַזֶּה רוֹעֶה זָקֵן וּבְיָדוֹ מַטֵּהוּ הָאָרֹךְ וְהוּא מְבַקֵּשׁ שְׁתֵּי שֵׂיוֹת אוֹבְדוֹת, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַפְּעוּטָה עָמַד עַל מְקוֹמוֹ נִדְהָם.

– אֵל אֱלֹהִים! מָה עֵינַי רוֹאוֹת?! – קָרָא הָרוֹעֶה – יוֹנֵק. עוֹלָל נָאֶה!

וְהוּא קָרָא בְקוֹל רָם אֶל בְּנוֹ, וּבָחוּר גָּדוֹל וָגַס בָּא בִמְרוּצָה.

– אִם יֵשׁ אֶת לִבְּךָ לִרְאוֹת מַחֲזֶה, אֲשֶׁר תּוּכַל לְסַפֵּר עָלָיו לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ, קְרַב הֵנָּה – קָרָא הָרוֹעֶה.

אַךְ הַבָּחוּר הָיָה מְזֻעְזָע מְאֹד וְלֹא יָכֹל

לְהַבִּיט. זֶה עַתָּה – קָרָא אֶל אָבִיו – רָאִיתִי שְׁנֵי מַרְאוֹת נוֹרָאִים, אֶחָד בַּיָּם וְהַשֵּׁנִי בַיַּבָּשָׁה. אֳנִיָּה אַחַת עָבְרָה בַיָּם, וּפְעָמִים שֶׁקָּפְצָה וְעָלְתָה מְרוֹמִים, עַד כִּי הַתֹּרֶן הָרָאשִׁי נִרְאָה כְּבוֹקֵעַ יָרֵחַ, וְאַחֲרֵי כֵן יָרְדָה וְנִבְלְעָה בַגַּלִּים הַסּוֹאֲנִים וְהַמַּעֲלִים קָצֶף. הַמַּלָּחִים צָעֲקוּ לְעֶזְרָה, עֲלוּבִים, וְהַיָּם, דּוֹמֶה, לָעַג לָהֶם וְשָׁאַג בְּקוֹל לְהַשְׁתִּיק אוֹתָם. אַחֲרֵי כֵן נִפֵּץ הַיָּם אֶת הָאֳנִיָּה לִשְׁבָבִים וְכָל הָאֲנָשִׁים טֻבָּעוּ. וּבַיַּבָּשָׁה רָאִיתִי דֹב קוֹרֵעַ בֶּן־אָדָם לִקְרָעִים. הָאִישׁ קָרָא אֵלַי לְעֶזְרָה וְאָמַר, כִּי שַׂר וְגָדוֹל הוּא וּשְׁמוֹ אַנְטִיגְנוֹס. וְגַם הוּא צָעָק, אַךְ הַדֹּב לָעַג לוֹ וְהֵרִים קוֹל שְׁאָגָה, אֲשֶׁר הֶחֱרִישׁ אֶת צַעֲקָתוֹ.

– אַתָּה מְסַפֵּר לִי עַל מֵתִים – קָרָא הָרוֹעֶה – אַךְ הִנֵּה לְעֵינַי יִלּוֹד חָי. הַבִּיטָהּ נָא אֶל בְּגָדָיו הַנָּאִים. פְּתַח נָא אֶת הַתֵּבָה, בְּנִי, וְנִרְאֶה מַה יֵּשׁ בָּהּ.

כַּאֲשֶׁר פָּתַח הַנַּעַר אֶת הַתֵּבָה הִסְתַּמְּאוּ עֵינֵיהֶם מִבְּרַק הַזָּהָב וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת.

– הֲרֵי זֶה פָז! – קָרָא הָרוֹעֶה – הַמַּלְאָכִים שָׁלְחוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם “אוֹצָר”. הָבָה, נֵלֵךְ הַבַּיְתָה וְאַל תַּגֵּד לְאִישׁ דָּבָר.

הִנֵּה כִּי כֵן הוּבְאָה אֲבוּדָה בַת הַמֶּלֶךְ אֶל אֹהֶל הָרוֹעֶה וְאִשְׁתּוֹ גִּדְּלָה אוֹתָהּ בְּחֶמְלָה. עַד מְהֵרָה עָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם הַשּׁוֹמֵם הַזֶּה, לְבַל יֵדַע אִישׁ מֵאַיִן בָּא לָהֶם כָּל הָעֹשֶׁר. בְּחֵלֶק מִן הַזָּהָב קָנָה לוֹ הָרוֹעֶה עֶדְרֵי צֹאן וַיְהִי לְאִישׁ עָשִׁיר מְאֹד.

וַאֲבוּדָה גָדְלָה בְּבֵיתוֹ כְּבַת לוֹ. וְאַף אָמְנָם חָשְׁבָה הַנַּעֲרָה, כִּי הָרוֹעֶה אָבִיהָ הוּא וְכִבְּדָה אוֹתוֹ וְשָׁמְעָה בְקוֹלוֹ, אַף אִם נִבְדְּלָה מְאֹד בְּפָנֶיהָ וּבְרוּחָה וּבַהֲלִיכוֹתֶיהָ מִן הָרוֹעֶה וּמִכָּל יֶתֶר הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר גָּדְלָה בְתוֹכָם.

כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה וַתְּהִי בַת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, עַלְמָה יְפַת תֹּאַר כְּתֹאַר בַּת מֶלֶךְ, נִקְרָה בַמָּקוֹם הַזֶּה צַיָּד הָדוּר. זֶה הָיָה הַנָּסִיךְ הַנָּאֶה פְלוֹרִיזֵל, בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בֵּיהַם, פוֹלִיכְסֵנֶס, הוּא הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בָּרַח מִסִּיצִילִיָּה לִפְנֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

פְלוֹרִיזֵל נָתַן עֵינָיו בַּאֲבוּדָה וְנַפְשׁוֹ חָשְׁקָה בָהּ. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיָה בָא לרְאוֹת פָּנֶיהָ, אַךְ הוּא הִסְתִּיר אֶת מוֹצָאוֹ וְאָמַר, כִּי אִישׁ פָּשׁוּט הוּא וּשְׁמוֹ דּוֹרִיקְלֵס, וְעַד מְהֵרָה דָּבְקָה בוֹ נֶפֶשׁ אֲבוּדָה. הוּא הִרְבָּה לָבוֹא אֶל אֹהֶל הָרוֹעֶה עַד כִּי רָאָה הַמֶּלֶךְ וְהִנֵּה נִפְקַד מְקוֹמוֹ תָּמִיד בֶּחָצֵר וְלֹא יָדַע אָנָה יֵלֵךְ. הוּא שָׁאַל אֶת קַמִּילוֹ, אֶת הַשַּׂר הַזָּקֵן מִסִּיצִילִיָּה, אוּלַי יוֹדֵעַ הוּא, וְקַמִּילוֹ סִפֶּר לוֹ עַל אֲבוּדָה בַּת הָרוֹעֶה הַזָּקֵן.

– הָבָה נִתְחַפֵּשׁ – קָרָא הַמֶּלֶךְ פוֹלִיכְסֵנֶס – וְנֵלֵךְ אֶל בַּת הָרוֹעֶה לִרְאוֹת מָה הַנַּעֲרָה הַזֹּאת וּמַדּוּעַ זֶה יֵלֵךְ פְלוֹרִיזֵל שָׁמָּה לְעִתִּים כֹּה קְרוֹבוֹת.

וּבָעֵת הַהִיא אֲשֶׁר הָלְכוּ אֶל בֵּית הָרוֹעֶה הָיָה חַג גָּדוֹל, גֵּז הַצֹּאן, וְהָרוֹעֶה קִדֵּם בְּרָצוֹן בַּיּוֹם הַהוּא כָּל אוֹרֵחַ הַבָּא לַחַג הַזֶּה.

בֶּן הַמֶּלֶךְ פְלוֹרִיזֵל, אוֹ דוֹרִיקְלֵס, כְּמוֹ שֶׁכִּנָּה אֶת עַצְמוֹ, יָשַׁב כְּבָר שָׁם בְּבוֹאָם. רוֹעִים וְרוֹעוֹת יָצְאוּ בְמָחוֹל עַל כַּר הַדֶּשֶׁא לִפְנֵי הַבַּיִת, אֲחֵרִים קָנוּ סְרָטִים וּשְׂרוֹכִים וּמִינֵי קִשּׁוּטִים מִידֵי רוֹכֵל, שֶׁהִכְרִיז עַל סְחוֹרָתוֹ: “בֹּאוּ קְנוּ, בֹּאוֹ קְנוּ!”

הָרוֹעֶה בֵּרַךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וְקַמִּילוֹ בְּבוֹאָם וְהוֹלִיכָם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשְׁבוּ שָׁם אֲבוּדָה עִם פְלוֹרִיזֵל לְבַדָּם מִחוּץ לַמְרַקְּדִים.

– צְאִי לִקְרַאת אוֹרְחֵינוּ – קָרָא הָרוֹעֶה אֶל אֲבוּדָה, אֲשֶׁר בְּשִׂמְלָתָהּ הַחֲדָשָׁה הָיְתָה יָפָה שִׁבְעָתַיִם – אִשְׁתִּי הַזְּקֵנָה בְּחַיֶּיהָ הָיְתָה נוֹהֶגֶת בְּיוֹם זֶה לְשַׁמֵּשׁ טַבָּחָהּ וּמֶלְצָרִית וּמוֹזֶגֶת, גַּם הָיְתָה מְזַמֶּרֶת וּמְרַקֶּדֶת עַד כִּי הָיוּ פָנֶיהָ לֶהָבוֹת. וְאַתְּ יוֹשֶׁבֶת מִן הַצַּד כְּאִלּוּ הָיִית אוֹרַחַת וְלֹא בַת לִי.

וַאֲבוּדָה נִכְלְמָה מִדִּבְרֵי הָרוֹעֶה וַתָּקָם וַתֵּלֵךְ לְקַדֵּם בְּחִבָּה אֶת שְׁנֵי הָאוֹרְחִים וַתִּתֵּן לְכָל אֶחָד מֵהֶם צְרוֹר פְּרָחִים. לְפוֹלִיכְסֵנֶס נָתְנָה פִגָּם וְחִלְפֵי־יָם, וּלְקַמִּילוֹ נָתְנָה מִנְתָּה, נֵרְדְּ וְצִפֹּרֶן. וְאֶל פְלוֹרִיזֵל אָמָרָה:

– אֵין בְּיָדִי פְּרָחִים לָתֶת לְךָ2. לוּ יָכֹלְתִּי לָתֶת לְךָ רַק פִּרְחֵי אָבִיב – אֶת הַנַּרְקִיס הַבָּא לִפְנֵי הַסְּנוּנִית, אֶת הַסִּגָּלִים אֶת בְּכוֹרֵי־הָאָבִיב וְאֶת הַחֲבַצָּלוֹת לְמִינֵיהֶן.

כָּל דְּבָרֶיהָ וְכָל מַעֲשֶׂיהָ הָיוּ בְחֵן וְנֹעַם וָיֹפִי, עַד כִּי אָמַר הַמֶּלֶךְ לְקַמִּילוֹ: “זוֹ הִיא הַנַּעֲרָה הַיּוֹתֵר נְעִימָה מִכָּל בְּנוֹת הֶהָמוֹן הַיּוֹשֵׁב פֹּה; דְּבָרֶיהָ וּמַעֲשֶׂיהָ נָאִים לְבַת אָצִיל”.

– אָכֵן – קָרָא קַמִּילוֹ – הִיא מַלְכַּת הַזִּבְדָּה וְהַשַּׁמֶּנֶת בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

וְכַאֲשֶׁר יָצְאָה בְמָחוֹל עִם פְלוֹרִיזֵל, הָיוּ תְּנוּעוֹתֶיהָ נָאוֹת כָּל כָּךְ עַד לְהַפְלִיא אֶת רוֹאֶיהָ.

– מָה הֲדוּרָה הִיא בְּצֵאתָהּ בְּמָחוֹל – אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הָרוֹעֶה.

– כָּל מַה שֶּׁהִיא עוֹשָׂה נָאֶה הוּא – עָנָה הָרוֹעֶה – וְאִם יִקַּח אוֹתָהּ דוֹרִיקְלֵס לוֹ לְאִשָּׁה, אַשְׁרֵיהוּ וְטוֹב לוֹ, כִּי הִיא תַּכְנִיס לוֹ מַה שֶּׁלֹּא חָלַם עָלָיו.

כִּי חֵלֶק גָּדוֹל מִן הַזָּהָב, וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, אֲשֶׁר נִמְצְאוּ לְיַד אֲבוּדָה, טָמַן הָרוֹעֶה וְשָׁמַר עָלָיו לָתֶת לָהּ כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל.

אָז בָּא הַמֶּלֶךְ בִּדְבָרִים עִם פְלוֹרִיזֵל, וְהוּא הִתְחַפֵּשׂ יָפֶה כָל כָּךְ, עַד כִּי לֹא הִכִּיר פְלוֹרִיזֵל אֶת אָבִיו וַיְדַבֵּר עִמּוֹ בְּלֵב גָּלוּי, כִּי אוֹהֵב הוּא מְאֹד אֶת אֲבוּדָה וְכִי אוֹמֵר הוּא לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה.

– גְּשִׁי אֵלַי אֲבוּדָה, וּתְנִי לִי יָדֵךְ, וְעֵדִים הֵם שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנִּכְבָּדִים הָאֵלֶּה, כִּי נָדַרְתִּי לָשֵׂאת אוֹתָךְ לִי לְאִשָּׁה – קָרָא בֶן הַמֶּלֶךְ – כִּי יְקָרָה אַתְּ לִי מִכָּל מַחְמַדֵּי תֵבֵל.

– הֲיֶשׁ לְךָ אָב? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ.

– יֵשׁ, אַךְ מַה לִּי וָלוֹ? – עָנָה פְלוֹרִיזֵל.

– וְהוּא יוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ.

– אֵין הוּא יוֹדֵעַ אַף לֹא יֵדָע – עָנָה פְלוֹרִיזֵל.

– לֹא טוֹב וְלֹא יָפֶה לְהַסְתִּיר מִמֶּנּוּ – אָמַר הַמֶּלֶךְ.

– יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי לֹא טוֹב הוּא – עָנָה פְלוֹרִיזֵל

– אַךְ יֵשׁ נִמּוּקִים חֲשׁוּבִים לָזֶה, שֶׁאָסוּר לִי לְגַלּוֹת לוֹ.

אָז קָצַף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וּבְחֵמָה עַזָּה קָרַע מֵעַל פָּנָיו אֶת הַזָּקָן הַלָּבָן שֶׁל הַמַּסְוֶה, וּפְלוֹרִיזֵל רָאָה, כִּי אָבִיו הוּא הַדּוֹבֵר אֵלָיו. וְהוּא חֵרֵף וְגִדֵּף אֶת בְּנוֹ וְאֶת אֲבוּדָה וְאֶת הָרוֹעֶה וְנָזַף בָּהֶם.

– אִם תָּעֵז לִרְאוֹת עוֹד אֶת פְּנֵי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת – קָרָא אֶל פְלוֹרִיזֵל – לֹא תִירַשׁ לְעוֹלָם אֶת כִּסְאִי אַחֲרָי.

וְלַאֲבוּדָה אָמַר:

– אִם תִּתְּנִי לִבְנִי לִרְאוֹת עוֹד אֶת פָּנָיִךְ, אֲצַוֶּה לְעַנּוֹת אוֹתָךְ וְאֶת אָבִיךְ הַזָּקֵן וּלְהָמִית אֶתְכֶם בֶּחָרֶב.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶה עָזַב בָּחֳרִי אַף אֶת הָאֹהֶל וַיָּשָׁב אֶל אַרְמוֹנוֹ.

וְהָרוֹעֶה נִפְחַד מְאֹד, אַךְ אֲבוּדָה נִשְׁאֲרָה שְׁקֵטָה וְאַמִּיצָה.

– אָנֹכִי לֹא פָחַדְתִּי מִפָּנָיו – אָמְרָה הַנַּעֲרָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלַךְ הַמֶּלֶךְ – פַּעַם אוֹ פַעֲמַיִם הָיָה עִם לִבִּי לִפְתֹּחַ פִּי וְלֵאמֹר לוֹ פָשׁוּט, כִּי אוֹתָהּ שֶׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת עַל אַרְמוֹנוֹ לֹא תַסְתִּיר פָּנֶיהָ גַּם ‘מֵאָהֳלֵנוּ’ וְהִיא מַבִּיטָה עַל שְׁנֵינוּ יָחַד.

וּבְאַהֲבָתָהּ אֶת פְלוֹרִיזֵל יָרְאָה לְהָבִיא עָלָיו רָעָה, וְלָכֵן אָמְרָה לוֹ:

– אָנָּא, לֵךְ מֵעִמִּי. עַתָּה הֱקִיצוֹתִי מֵחֲלוֹמִי, וְלֹא אוֹסִיף לַחֲלֹם עוֹד לִהְיוֹת מַלְכָּה, כִּי אִם אֶחֱלֹב אֶת כִּבְשׂוֹתַי וְאֶבְכֶּה.

וְקַמִּילוֹ אֲשֶׁר עָמַד מֵאֲחוֹרֵי הַמֶּלֶךְ שָׂמַח מְאֹד עַל דִּבְרֵי אֲבוּדָה, אַךְ לִבּוֹ דָּאַב עַל גּוֹרָלָהּ וְגוֹרַל הַנָּסִיךְ פְלוֹרִיזֵל, וְלָכֵן חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת בַּמֶּה לְהוֹשִׁיעָם.

הוּא בָא וְאָמַר לָהֶם, כִּי יִקַּח אוֹתָם יַחַד עִם הָרוֹעֶה הַזָּקֵן אֶל הָאֳנִיָּה הַהוֹלֶכֶת לְסִיצִילִיָּה. וַאֲדוֹנוֹ לְפָנִים, הַמֶּלֶךְ לֵיאוֹנְטֵס, יְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם בְּשִׂמְחָה וְיִתֵּן לָהֶם לָשֶׁבֶת בְּאַרְצוֹ, עַד אֲשֶׁר יִסְלַח לָהֶם מֶלֶךְ בֵּיהַם.

הֵם קִבְּלוּ אֶת עֲצָתוֹ בְּחֶדְוָה, וּבְבוֹאָם אֶל הָאִי סִיצִילִיָּה, קִדֵּם הַמֶּלֶךְ אֶת פְּנֵיהֶם בְּחִבָּה רַבָּה. בִּרְאוֹתוֹ אֶת אֲבוּדָה, תָּמַהּ מְאֹד עַל פָּנֶיהָ הַדּוֹמִים לִפְנֵי מַלְכָּתוֹ הַמֵּתָה הֶרְמִיּוֹנָה, וְשׁוּב הֵחֵל לְהִתְאַבֵּל עַל מוֹתָהּ.

וְהָרוֹעֶה הַזָּקֵן, אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת קוֹרוֹת הַמֶּלֶךְ, עָלָה עַל לִבּוֹ, אוּלַי הַיַּלְדָּה אֲשֶׁר הוּא מְבַקֵּשׁ הִיא הִיא אֲבוּדָה, אֲשֶׁר מָצָא אוֹתָהּ עַל שְׂפַת הַיָּם, כַּאֲשֶׁר טָפְחוּ הַנִּתּוֹזוֹת עַל פָּנֶיהָ. הוּא סִפֵּר אֵפוֹא לַמֶּלֶךְ אֶת הַדָּבָר, אַף הֶרְאָה לוֹ אֶת אַדֶּרֶת הַתִּפְאֶרֶת, שֶׁהָיְתָה עֲטוּפָה בָהּ, וְאֶת הַזָּהָב וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ מֻנָּחִים עַל יָדָהּ.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶרְאָה לַמֶּלֶךְ אֶת פִּסַּת הַנְּיָר, הִכִּיר הַמֶּלֶךְ אֶת כְּתַב יָדוֹ שֶׁל אַנְטִיגְנוֹס. אָז סִפֵּר הָרוֹעֶה עַל הָאֳנִיָּה שֶׁנִּטְרְפָה בַיָּם וְעַל בְּנוֹ אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַדֹּב טוֹרֵף אֶת אַנְטִיגְנוֹס.

בְּשָׁעָה זוֹ לֹא הָיָה בָעוֹלָם אִישׁ מְאֻשָּׁר מִן הַמֶּלֶךְ לֵיאוֹנְטֵס. הוּא חִבֵּק וְנִשֵּׁק אֶת אֲבוּדָה בִתּוֹ וְאֶת הַנָּסִיךְ פְלוֹרִיזֵל. וְכַאֲשֶׁר בָּא הַמֶּלֶךְ פוֹלִיכְסֵנֶס מִבֵּיהַם מָלֵא חֵמָה לִרְדֹּף אַחֲרֵי בְנוֹ, וּבְשָׁמְעוֹ כִּי בַת הָרוֹעֶה הִיא בַת מֶלֶךְ, שָׂשׂוּ וְשָׂמְחוּ שְׁנֵי הַמְּלָכִים יַחְדָּו.

וְאוּלָם אַף כִּי שָׂמַח הַמֶּלֶךְ עַל אֲשֶׁר מָצָא אֶת בִּתּוֹ, הָיָה לִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּזָכרוֹ אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ מַמִּילוּס וְאֶת אִשְׁתּוֹ הַמַּלְכָּה הֶרְמִיּוֹנָה אֲשֶׁר מֵתוּ עָלָיו.

– הָהּ, אִמֵּךְ! אִמֵּךְ! – הָיָה הַמֶּלֶךְ נֶאֱנַח, בְּהַבִּיטוֹ אֶל בִּתּוֹ, אֲשֶׁר פָּנֶיהָ הָיוּ דוֹמִים לִפְנֵי אִמָּהּ.

וּפוּיְלִינָה, אֲשֶׁר הִתְאַבְּלָה עַל מוֹת אַנְטִיגְנוֹס אִישָׁהּ, הִסְתִּירָה יְגוֹנָהּ בְּלִבָּהּ וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי בְּבֵיתָהּ יֵשׁ פֶּסֶל הַמַּלְכָּה, הַדּוֹמֶה כָל כָּךְ לְפָנֶיהָ, עַד כִּי הָרוֹאֶה יֹאמַר, כִּי זוֹ הִיא הַמַּלְכָּה הַחַיָּה.

אָז הָלְכוּ שְׁנֵי הַמְּלָכִים אֶל בֵּיתָהּ, וְעִמָּהֶם אֲבוּדָה, פְלוֹרִיזֵל, קַמִּילוֹ וְעוֹד שָׂרִים לִרְאוֹת אֶת הַפֶּסֶל הַנִּפְלָא.

כַּאֲשֶׁר הֵסִירָה פוּיְלִינָה אֶת הַמָּסָךְ מֵעַל פְּנֵי הַפֶּסֶל, הָיָה בֶאֱמֶת דּוֹמֶה כָּל כָּךְ לַמַּלְכָּה הֶרְמִיּוֹנָה, עַד כִּי הַכֹּל עָמְדוּ דּוּמָם מִשְׁתָּאִים וּמִשְׁתּוֹמְמִים לַמַּרְאֶה הַזֶּה.

וְהַמֶּלֶךְ מִסִּיצִילִיָּה פָּתַח פִּיו וְאָמָר:

– אָמְנָם כֵּן, זוֹ הִיא הַמַּלְכָּה אֲשֶׁר אָהַבְתִּי, אַךְ בְּכָל זֹאת פוּיְלִינָה, הִנֵּה הֶרְמִיּוֹנָה לֹא הָיְתָה זְקֵנָה כְּמַרְאֵה הַפֶּסֶל הַזֶּה.

– זֶה כֹחוֹ שֶׁל הַפַּסָּל – הֵשִׁיבָה פוּיְלִינָה – הוּא עָשָׂה אֶת הַפֶּסֶל זָקֵן בְּשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מִכְּפִי שֶׁהָיְתָה בַזְּמַן שֶׁרָאִיתָ אוֹתָהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

וַאֲבוּדָה, אֲשֶׁר הִתְבּוֹנְנָה בְּחֶדְוָה אֶל פְּנֵי אֵם יָפָה וַחֲמוּדָה, אָמְרָה לָגֶשֶׁת אֶל הַפֶּסֶל וְלִנְשֹׁק אֶת יָדוֹ, אַךְ פוּיְלִינָה לֹא נָתְנָה רְשׁוּת.

– הַצֶּבַע עוֹדֶנּוּ לַח – אָמָרָה – הַאֶפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ עַל הַפָּסֶל?

– אַל נָא, אַל נָא! – קָרָא לֵיאוֹנְטֵס – יָכֹל אֲנִי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה רְצוּפוֹת. נִדְמֶה, כִּי נִשְׁמַת חַיִּים בַּפֶּסֶל הַזֶּה.

אָז אָמְרָה פוּיְלִינָה:

– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, יֵשׁ בְּיָדִי לְהָבִיא אֶת הַפֶּסֶל לִידֵי תְּנוּעָה, אַךְ אוּלַי יַחְשֹׁב הַמֶּלֶךְ, כִּי עוֹשָׂה אֲנִי מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים, וּבְכֵן אוּלַי לֹא יֹאבֶה הַמֶּלֶךְ.

– כֹּל אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי, יִיטַב בְּעֵינָי – עָנָה הַמֶּלֶךְ.

וּפוּיְלִינָה קָרְאָה אֶל הַפֶּסֶל:

– הִגִּיעָה הַשָּׁעָה! רֵדִי; אַל תִּהְיִי עוֹד אֶבֶן.

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָרַד הַפֶּסֶל מֵעַל כַּנּוֹ, וְכַאֲשֶׁר מִהֵר הַמֶּלֶךְ לֵיאוֹנְטֵס לִקְרָאתָהּ וּתְפָשָׂהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו, נָשְׁקָה לוֹ בְאַהֲבָה.

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָמְדוּ מִשְׁתָּאִים לַמַּרְאֶה שָׁמְעוּ מִפִּי הַמַּלְכָּה, כִּי לֹא הָיְתָה פֶּסֶל מֵעוֹלָם, רַק מַלְכָּה חַיָּה. בְּעֵת אֲשֶׁר הָיָה הַמֶּלֶךְ אַכְזָרִי, אָמְרָה לוֹ פוּיְלִינָה, כִּי מֵתָה הַמַּלְכָּה, וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָשְׁבָה בְּבֵית פוּיְלִינָה וְאִישׁ לֹא יָדַע אֶת הַדָּבָר.

הַיּוֹם הַהוּא הָיָה יוֹם אשֶׁר בְּאִי־הַשֶּׁמֶשׁ בְּסִיצִילִיָּה, כִּי זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ לֹא רַק בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת וּבְפַרְדֵּסֵי תַּפּוּחֵי הַזָּהָב, כִּי אִם גַּם בְּלִבּוֹת כָּל יוֹשְׁבָיו.

שְׁנֵי הַמְּלָכִים שָׁבוּ לִהְיוֹת יְדִידִים וְרֵעִים וְלֵיאוֹנְטֵס וְהֶרְמִיּוֹנָה שָׁבוּ לִחְיוֹת יַחְדָּו; וּלְהַרְבּוֹת אָשְׁרָם הַשָּׁלֵם יָשְׁבוּ עִמָּהֶם הַנָּסִיךְ פְלוֹרִיזֵל וְהַנְּסִיכָה אֲבוּדָה, אֲשֶׁר הִתְחַתְּנוּ מַהֵר וַיִּחְיוּ בְרֹב שָׁלוֹם וָנָחַת.


  1. במקור כתוב “ממיליוס” אך בכל יתר המקומות השם הוא “ממילוס”. הערת פרויקט בן־יהודה  ↩

  2. במקור כתוב בלשון נקבה. שונה לזכר (כך מופיע בהמשך) – הערת פרויקט בן־יהודה  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

שונאים פרסומות?

גם אנחנו! ולכן אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35415 יצירות מאת 1806 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 11959 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!