רקע
שמעון שמואל פרוג
שְׁלשָׁה סְפָרִים

א. “שִׁיר הַשִּׁירִים”

זַמְּרָה: "מְאוֹרֵי הַנֶּשֶׁף יֻצָּתוּ,

הָרוּחַ יָפוּחַ מִיְעָרִים,

וּמְכֻסֵּי טַל־אוֹרוֹת וְעַרְפְּלֵי־טֹהַר

יָנוּמוּ בְגִלְעָד הֶהָרִים.


עַל רֹאשׁ הַר הַכַּרְמֶל הַמֻּצָּק לִשְׁחָקִים

עוֹד קֶרֶן אַרְגָּמָן מַזְהִירָה,

אַחֲרוֹנֵי הָרֹעִים בִּנְתִיבוֹת הֶהָרִים

אֶת צֹאנָם יוֹלִיכוּ הָעִירָה…


אַיֶּכָּה, אֲהוּבִי? אַיֶּכָּה, מַחֲמַדִּי?

אֵי מָקוֹם אָהָלְךָ תָּקָעְתָּ?

אֵי תִרְעֶה צֹאנֶךָ? וּבְחֹם הַצָּהֳרָיִם

אֵי אַלּוֹן תַּחְתֵּיהוּ הִרְגַּעְתָּ?


הֲתִשְׁמַע אֶת קוֹלִי? – הֲתַחַז עֵינַיִם

הַמְפִיקוֹת אֵשׁ תְּשׁוּקָה יוֹקֶדֶת?…

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל זְמַן רַב אֶת אֲהוּבִי

בִּקַּשְׁתִּי בְּנֶפֶשׁ נוֹדֶדֶת.

זְמַן רַב בִּקַּשְׁתִּיהוּ, – הֶאָח, וּמְצָאתִיהוּ!

בַּת עֵינוֹ כַּלַּהַב דֹּלֶקֶת,

מִתַּחַת לְרֹאשִׁי הוּא נוֹתֵן אֶת שְׂמֹאלוֹ

וִימִינוֹ בְּאַהֲבָה חֹבֶקֶת…


קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים נִשָּׂאִים,

לָרְהִיטִים הַבְּרוֹתִים סֻבָּכוּ,

שׁוֹשַנֵּי הַשָּׁרוֹן וּדְשָׁאִים רַעֲנַנִּים

לַמִּשְׁכָּב מִתַּחַת נִשְׁטָחוּ"…


––––––––


חֶזְיוֹנוֹת נֶחְמָדִים!.. הַשִּׁירָה הַיָּפָה

מִכִּסֵּא הַמַּלְכוּת נִשְׁמָעַת…

עַל מֵצַח בֶּן־דָּוִד – לוֹ גֹּבַהּ וָיֹפִי –

אָז שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר מוֹפָעַת.


וּשְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִד אָז יַטֶּה רָאשֵׁהוּ,

וִימִינוֹ עַל נִבְלוֹ עֹבָרֶת

וְשִׁירַת אֲהָבִים אַדִּירָה, נִשְׂגָּבָה,

כְּנַחַל עֲדָנִים נֹהָרֶת…


 

ב. “מִשְׁלֵי”

הַנֵּבֶל הַמְזַמֵּר הַמְעֻלָּף שׁוֹשַׁנִּים

בְּפִנָּה נִסְתָּרָה יַרְגִּיעַ.

יָנוּמוּ מֵיתָרָיו, אֵין אֹמֶר בְּפִיהֶם,

אֵין מֵקִיץ בָּעֹז לְהָרִיעַ.


הַבֹּקֶר כְּבָר עָבַר וַיַּחֲלֹף כָּרוּחַ,

תַּחְתֵּיהוּ בָא חֹם הַצָּהֳרָיִם;

קוֹל “מָשָׁל וּמְלִיצָה” יִשָּׁמַע נוֹבֵעַ

כִּנְבֹעַ מַבּוּעַ הַמָּיִם.


הָעַבְדוּת יְיַסֵּר בְּלַעַג וּשְׁנִינָה,

אוֹת קָלוֹן עַל עֹנֶג יְתַוֶּה,

“כִּי עָמָל רַק עָמָל הוּא מֶלֶךְ הָאָרֶץ”

הַמָּשָׁל כֵּן דַּעְתּוֹ יְחַוֶּה.


עֲבוֹדָה עַלִּיזָה וִיגִיעָה בְלִי־הֶרֶף

בִּפְקֹחַ הַשַּׁחַר עֵינָיִם;

מַרְגֵּעָה שַׁאֲנַנָּה וּתְפִלָּה מִקֶּרֶב

בְּשֶׁקֶט וּדְמִי הָעַרְבָּיִם.


כּוֹס מְלֵאָה מֵי־זֶרֶם בַּיַּרְדֵּן יִזֹלוּ,

מְלֹא קֹמֶץ זֵרְעוֹנֵי הַכָּרִים,

חֶזְיוֹנוֹת נְעִימִים בְּשֵׁנָה בַלָּיִל

וִירַקְרַק הַדְּשָׁאִים בַּיְעָרִים…


"בְּנִי, אִם יַתְעוּךָ אֲנָשִׁים נִפְתָּלִים

אַל תֹּאבֶה אִתָּמוֹ לָלֶכֶת.

אַל תִּשְׂגֶּה בְזָרָה, אַל תְּחַבֵּק נָכְרִיָּה

כִּי רַגְלָהּ פִּי פַחַת תֹּמֶכֶת.


אַל תִּרְעֶה הוֹלֵלוּת, אַל תִּרְדּוֹף עֲגָבִים,

אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּיָּיִן;

פֶּן תִּנְחֹם בָּאַחֲרִית כִּכְלוֹת הָעֲצָבִים,

עֵין־דֶּמַע פֶּן תִּהְיֶה הָעָיִן…


כִּי נֹפֶת נֹטֶפֶת שְׂפַת תַּאֲוָה. אַךְ רֶגַע –

וְעָבְרָה תַּעֲנוּגַת הַבְּשָׂרִים;

חֶזְיוֹנוֹת הַדִּמְיוֹן יִדֹּדוּ, יֹאבֵדוּ,

אַך רִגְעֵי הַנֹּחַם מַה־מָּרִים!…


בְּדֶרֶךְ מַעֲקַשִּׁים וּבְמַעְגַּל עֲגָבִים

הִשָּׁמֵר, הִזָּהֵר מִלֶּכֶת,

אַל תִּשְׁגֶּה בְזָרָה, אַל תְּחַבֵּק נָכְרִיָּה

כִּי רַגְלָהּ פִּי פַחַת תֹּמֶכֶת"…


–––––––––


מִגָּבְהֵי שָׁמַיִם מִמְּרוֹמֵי־אֵין־חֵקֶר

הַנְּסִיכָה “הַחָכְמָה” יֹרֶדֶת,

אֶל אַרְמוֹן תִּפְאָרָה וּדְלָתוֹת מְצֻפּוֹת

זְהַב־אוֹפִיר – בָּעֹז הִיא צוֹעֶדֶת.


עַל רֹאשָׁה הֶעָטוּי שִׁית זֹהַר – שֹׁלַחַת

עֲטֶרֶת אַל־מָוֶת קַרְנָיִם…

עַל מֵצַח הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם בָּאָדָם

זוֹרֵחַ אוֹר שֶׁמֶשׁ צָהֳרָיִם…


וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָז יַטֶּה אֶת רֹאשׁוֹ

עַל סִפְרֹו בְּחֹם הַצָּהֳרָיִם;

קוֹל “מָשָׁל וּמְלִיצָה” יִשָּׁמַע נוֹבֵעַ

כִּנְבֹעַ מַבּוּעַ הַמָּיִם.


 

ג. “קֹהֶלֶת”

הַשֶּׁמֶשׁ יֹרֶדֶת לִקְצוֹת הָרָקִיעַ,

הַצְּלָלִים מִסָּבִיב אָרָכוּ.

בְּעַד הַחַלֹּנוֹת בְּאוּלַם הַמֶּלֶךְ

קַוֵּיהֶם הַשְּחוֹרִים שָׁלָחוּ.


הוּא יוֹשֵׁב בֵּין שְׁדֵרוֹת עַמּוּדֵי הַשַּׁיִשׁ,

תַּלְתַּלָּיו כַּכֶּסֶף חָוָרוּ.

בַּת עֵינוֹ מְפִיקָה עַצֶּבֶת נוֹרָאָה,

כָּל חוּשָׁיו בְּקִרְבּוֹ נֶעְכָּרוּ.


"הִגְדַּלְתִּי אֶת מַעֲשַׂי, מִלֵּאתִי מַאֲוַיַּי

– יַבִּיעַ בְּרוּחַ נִפְעָמָה –

כָּל פְּרִי הַתַּעֲנוּגִים מֵעֵץ הָעֲדָנִים

קָטַפְתִּי בְיָדִי – יָד רָמָה.


כָּל סְגֻלּוֹת הַמְּלָכִים, תִּפְאֶרֶת הַמְּדִינוֹת

אוֹצָרוֹת, מִשְׁמַעַת, פְּלִילִיָּה –

כֻּלָּמוֹ כֻלָּמוֹ אַךְ הַבְלֵי הֲבָלִים,

אַךְ כְּאֵב וּרְעוּת רוּחַ הֹמִיָּה!


וּמִדַּת הַקֶּבֶר מַה־קְּטַנָּה וּקְצָרָה,

שָׁם אֹפֶל עוֹלָמִים וּשְׁמָמָה…

אֲנִי הַבּוֹטֵחַ וּמְאֻשָׁר – אֶשְׁכֹּנָּה

כֶּעָנִי בְּחַגְוֵי אֲדָמָה…


וְיָמִים יָגֹזוּ – עֹז מֶלֶךְ יָנוּחַ

מִּתַּחַת גַּל קֶבֶר בָּאָרוֹן,

גְּדֻלָּתִי, תִּפְאַרְתִּי יִנָּשׁוּ בַבָּאוֹת,

לֹא יִהְיֶה לָהֵמָּה זִכָּרוֹן…


וּשְׂמַח אֵפוֹא, בָּחוּר, בִּימֵי הָעֲלוּמִים

וּלְכָה אַחֲרֵי מַרְאֵה עֵינֶיךָ,

לְכָה אַחֲרֵי מִשְׁתֶּה וּשְׂמָחוֹת וָעֹנֶג

כִּי הֵמָּה בַחַיִּים חֶלְקֶךָ!


הַשָּׁנִים – אַךְ רֶגַע, כָּרוּחַ יַעֲבֹרוּן,

הֶעָבָר לֹא יָשׁוּב לִתְחִיָּה…

כָּל מַעֲשֵׂי הַחַיִּים אַךְ הַבְלֵי הֲבָלִים

אַךְ כְּאֵב וּרְעוּת רוּחַ הוֹמִיָּה!"


––––––––


הַשֶּׁמֶשׁ הִסְתַּתְּרָה בֵּין הַרְרֵי חֶרְמוֹן

הַתֹּמְכִים בִּגְאוֹנָם שָׁמָיִם.

עַל מֵצַח קֹהֶלֶת הַחִוָּר יְפַלְּגוּ

מְאוֹרֵי הָעֶרֶב קַרְנָיִם.


וּשְׁלֹמֹה הַיָּשִׁישׁ אָז יַטֶּה אֶת ראׁשוֹ

עַל סִפְרוֹ בְּרוּחַ נֶעְכֶּרֶת:

לְפָנָיו בֶּחָזוֹן עֵת אָשְׁרוֹ מִקֶּדֶם

כְּקֶרֶן נְהָרָה עֹבֶרֶת.

המלצות קוראים
תגיות