(אגדה מימי־הבינים)

I    🔗

מֵרָאשֵׁי הַסְּלָעִים אַלְהַמְבְּרָהּ נִשְׁקֶפֶת,

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה עֲטוּפָה וּצְנוּפָה,

     כְּנָחָשׁ בָּרִיחַ הַמָּלֵא עֵינַיִם;

תַּרְדֵּמָה וָאֹפֶל בֵּין חֹמוֹת דֹּמֵמוֹת.

רַק מִנִּי הַחַלּוֹן בְּאַחַד הַצְּרִיחִים

     אוֹר כֵּהֶה עוֹד יָפִיץ לִסְבִיבוֹ קַרְנָיִם –

כְּמוֹ פָקַח הָעֲנָק אֶת עֵינוֹ הָאַחַת,

וָהִיא, הָאֲסוּרָה בְּחַבְלֵי תַרְדֵּמָה,

     אֶל קַדְרוּת הַלַּיְלָה בְּזַעַם מַבֶּטֶת…

וּבְגִנַּת הַנְּטָעִים בֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים,

בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל הַסּוֹכֵךְ מִלְמַעְלָה,

     שֶׁשָּׁמָּה דֻּמִּיָּה שַׁאֲנַנָּה שֹׁלֶטֶת,

בְּלַהַב אֲבָדּוֹן – מַרְאֵהוּ מַה נּוֹרָא –

שְׁנֵי שְׁבִיבִים אֲדֻמִּים וּבְהִירִים יַבְרִיקוּ…

     שְׁתֵּי אֶבְרוֹת כָּעוֹרֵב, חֲלָקוֹת כִּרְקָמוֹת,

וְקַוֵּי־שַׁלְהֶבֶת מִסְגֶּרֶת לָהֵנָּה –

יֵרָאוּ מִבֵּין הָעֳפָאִים הָרַכִּים,

     וְגַבּוֹת עֵינַיִם אֲרוּכוֹת, נִזְעָמוֹת,

עַל פָּנִים נִכָּרִים בְּתָוֵי־בַדֵּיהֶם –

פַּעַם יִסָּתְרוּ בְּחֶשְׁכַת הֶעָלִים

     וּפַעַם יוֹפִיעוּ לְאוֹר הַיָּרֵחַ:

לַצְרִיחַ הַמֵּפִיץ אֶת אוֹרוֹ, אוֹר כֵּהֶה,

אֶת עֵינָיו הַחֹדְרוֹת הָאֹרְבוֹת לַטֶּרֶף

     בְּקֶצֶף אַכְזָרִי הַשָּׂטָן שֹׁלֵחַ…

אַךְ מִי הוּא הַגֶּבֶר בַּצְּרִיחַ הַנֶּהְדָּר

הַיֹּשֵׁב בְּלִי־תֵת לָעֵינַיִם תַּרְדֵּמָה

     אֶל פְּנֵי אוֹר הַמְּנוֹרָה, לָהּ נֹגַהּ עַצֶּבֶת?

מַה יִּבְחַן, מַה יֶּאֱרֹב הַשָּׁטָן הַמַּשְׁחִית?

וּמָה הֱבִיאָהוּ בֵּין קִירוֹת אַלְהַמְבְּרָהּ

     מִשְּׁאֹל הַתַּחְתִּיָּה, מֵאֶרֶץ צַלְמָוֶת?…

II    🔗

הַשֻּׁלְחָן הָעַתִּיק מְכֻסֶּה גִּלְיוֹנוֹת

וּמְגִלּוֹת יְשָׁנוֹת וְלוּחוֹת אֲבָנִים

     וּסְפָרִים עֲרוּכִים בְּמִשְׁטָר וָסֵדֶר –

כָּל אֵלֶּה יָעִידוּ כִּי נֶפֶשׁ חֹשֶׁבֶת,

בְּלִי־הֶרֶף מְבַשֶּׁלֶת פְּרִי תְנוּבָה וָדַעַת,

     בֵּין קִירוֹת הַצְּרִיחַ, בְּחֶבְיוֹן הַחֵדֶר…

נֵר־דּוֹנַג רַק אֶחָד שֹׁלֵחַ אוֹרֵהוּ,

מִפְּתִילַת הַנֵּר נִטְפֵי דוֹנַג יִזֹלוּ,

     וְקַרְנֵי אוֹרֵהוּ הָרֹעֵד יָאִירוּ

אֶל עֵבֶר פְּנֵי זָקֵן דַּל־בָּשָׂר, כְּפוּף־קוֹמָה,

וּרְאוּ נָא הַזָּקֵן הַכָּחוּשׁ מִשֶּׁמֶן

     מִתַּחַת גַּבּוֹתָיו אֵיךְ עֵינָיו יַזְהִירוּ,

בְּלַהַב הַנֹּעַר וּתְשׁוּקַת הַחַיִּים!

וְיָדוֹ הַצְּנוּמָה וּשְׁדוּפַת הַזִּקְנָה

     עַל פְּנֵי הַגִּלָּיוֹן הַיָּרֹק חֹלֶפֶת

וְאוֹתוֹת לְאוֹתוֹת וּמִלִּים לְמִלִּים

מִתַּחַת הָעֵט עַד מְהֵרָה יָרוּצוּ,

     וְשׁוּרָה עַל שׁוּרָה בְּלִי הֶרֶף נוֹסֶפֶת…

III    🔗

וַיִּשְׁבֹּת הַזָקֵן מִמְּלַאכְתּוֹ עַד רֶגַע

וַיַּסֵּב בְּלִי־מֵשִׂים אֶת פָּנָיו לְאַחֲרָיו

     וַיַּבֵּט – וּרְעָדָה בִיצוּרָיו עָבָרָה…

– “הַאַתָּה בָזֶה?!… וּמַדּוּעַ וְלָמָּה?…

הַאוֹתִי, בְּלִיַּעַל, הַאוֹתִי הַדִּיחַ

     מִדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה לִבָּתְךָ אָמָרָה?

הָחִישָׁה וָצֵאָה, מַדִּיחַ וּמֵסִית,

מִקִּירוֹת הֵיכָלִי הַקָּדוֹשׁ. – בְּאָלָה! –

     אַךְ לֹא, עַל מְקוֹמְךָ עֲמֹד… אַל תַּעֲבֹרָה…

לִי דְרוּשָׁה עֶזְרָתְךָ, הַשָּׂטָן, עֲמָד־נָא,

קְחָה נֵרִי!… אֱחָז בּוֹ, הָאִירָה… אַל תֶּרֶף,

     עַד עֵת עֲבוֹדָתִי הַכְּבֻדָּה אֶגְמֹרָה…

הָאִירָה!…”

     וַיְמַהֵר הַשָּׂטָן וַיִּקַּח

מִיָּדוֹ אֶת נֵרוֹ בְּיִרְאָה וָרֶטֶט,

     כִּי גַעֲרַת הַזָּקֵן הֶחֱרִידָה לִבֵּהוּ.

שַׁלְהֶבֶת הַנֵּר הִתְחַלְחָלָה… רָגָשָׁה…

וְנוֹעַ תָּנוּעַ וְתַעֲלֶה וְתֵרֵד…

     אָז יָשׁוּב הַזָּקֵן לִמְלֶאכֶת יָדֵהוּ…

IV    🔗

הַלַּהַב גַּם יַעֲלֶה גַּם יֵרֵד לִרְגָעִים.

אַךְ הִנֵּה הוּא הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל קִצּוֹ…

     וּפִתְאֹם קוֹל דִּבְרֵי הַשָּׂטָן נִשְׁמָעוּ,

“הוּא יֵלֵךְ וְיִכְלֶה… עוֹד רֶגַע הַלַּהַב"…

– “הָאִירָה!” – עָנָהוּ הַזָּקֵן בִּמְנוּחָה.

     וּרְגָעִים אֲחָדִים נָגֹזוּ נִסָּעוּ.

“כְּבָר כָּלָה… הַלְּהָבָה אֹכֶלֶת אֶת בְּשָׂרִי!”…

– “הָאִירָה!” – עָנָהוּ הַזָּקֵן בְּזַעַם.

     “מַכַּתִי אֲנוּשָׁה"…

     – “הָאִירָה, הָאִירָה,

עוֹד מְלָאכְתִּי לֹא כָלְתָה… הַגִּישָׁה, הַקְרִיבָה!” –

“מַה נּוֹרָא מַכְאוֹבִי, כְּבָר יָזוּב זוֹב דָּמִי!

     הָהּ, יָדְךָ, הַזָּקֵן, מִמֶּנִּי הָסִירָה!”

– “הָאִירָה, הָאִירָה, הַגְדִּילָה הַמְּדוּרָה!

תְּנָה אֵשׁ לִי, אֵשׁ־לֹהֵט, אֵשׁ פְּלָדוֹת, הָחִישָׁה!”

     וּבְדַבֵּר הַזָּקֵן גְּוִיָּתוֹ רָעָדָה

וְיָדוֹ הוֹסִיפָה עוֹד מִלִּים עַל מִלִּים…

– “הָאִירָה!”… כְּנָחָשׁ בָּרִיחַ הִתְפַּתֵּל

     הַשָּׂטָן הַבֹּעֵר, הִתְנוֹדֵד בַּחֲרָדָה…

כְּאֹדֶם רָקִיעַ בִּבְעֵרָה – הִתְאַדְּמוּ

כָּל קִירוֹת הַצְּרִיחַ, הַלּוּחוֹת, הַמְּגִלּוֹת,

     וְנִטְפֵי הַדָּמִים לַדְיוֹ הִשְׁתַּפָּכוּ…

כְּבָר עָיֵף הַזָּקֵן וְעוֹדוֹ לֹא יֶחְדָּל

מִטְּבֹל אֶת עֵטֵהוּ… וַיִּכְתֹּב, וַיִּכְתֹּב

     וְאֶצְבְּעוֹת יָדָיו בַּדָּם נֶאֱלָחוּ…

בָּאֵשׁ וּבַדָּם – דַּם אֲבַדּוֹן וָתֹפֶת

רֻוָּיוּ וַיְשֻׁקּוּ הַמִּלִּים הָאֵלֶּה…

     מִנִּטְפֵי הַדָּם הָרֹתֵחַ אָדָמוּ

גַּם שַׂעֲרוֹת הָרֹאשׁ גַּם הַזָּקָן הַלָּבָן,

וַתֵּכֶל הַמְּלָאכָה……

………………..

………………..

הַזָּקֵן הַהוּא הָיָה סַנְקְט־דֹּמִנִּיקוּס,

וְיָדָיו הַצְּנוּמוֹת – בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה

אֶת חֹק הַבִּקֹּרֶת¹ הַקְּדֹשָׁה חָתָמוּ…