רקע
שמעון שמואל פרוג
בַּת הַשַּׁמָּשׁ

(אגדת עם)


 

I

הַשַּׁמָּשׁ הַזָקֵן הִתְעוֹרֵר

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, בְּאִישׁוֹן

אֲפֵלָה, לְשֵׁמַע הֲמֻלָּה

מוּזָרָה בַּחֶדֶר הַנִּשְׁעָן

אֶל חַדְרוֹ: כְּקוֹל צַעֲדֵי גֶבֶר

הַהֹלֵךְ וְדוֹפֵק בְּפִלְכּוֹ

בְּחָפְזָה אָזְנֵיהוּ שָׁמָעוּ.

מַה קּוֹל הַהֲמֻלָּה? וַיָּקָם

הַזָקֵן מִיצוּעוֹ הַקָּשֶׁה

וַיִּפְתַּח בִּדְמָמָה הַדֶּלֶת

וַיַּבֵּט – וַיִּתֵּן קוֹל גָּדוֹל

וּפָנָיו מִפַּחַד חָוָרוּ:

הַמַּקֵּל, בּוֹ דָפַק עַל דַּלְתוֹת

חַלּוֹנֵי הַבָּתִּים כַּמִּשְׁפָּט

יוֹם יוֹם לְאוֹר בֹּקֶר לְעוֹרֵר

יְשֵׁנִים “לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא”,

לְאֹרֶךְ הַכֹּתֶל יָנוּעַ

וְיָנוּד בְּאֶפֶס יָדַיִם,

אוֹת רַע הוּא; הַזָקֵן יוֹדֵעַ

מַה יַּגִּיד וִיבַשֵּׂר הַדָּבָר…

– "אֵל צִדְקִי! – אָז יִקְרָא בְקוֹלוֹ –

הַמָּוֶת מְרַחֵף עָלֵינוּ!

לִזְבֹּחַ לוֹ זֶבַח הוֹפִיעַ!…

– “הוֹי אָבִי!” – יִשָּׁמַע קוֹל רֹעֵד,

קוֹל נַעֲרָה הַבָּאָה בִמְרוּצָה

וּבְפַחַד הַחֶדְרָה. – "חֲלוֹם נוֹרָא…

חֲלוֹם נוֹרָא חָלַמְתִּי!… רַבֵּנוּ –

רַבֵּנוּ הַיָּשִׁישׁ גֹּוֵעַ!"…

וּבְדַבְּרָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִתְדַּפְּקוּ

מִחוּץ עַל הַחַלּוֹן, וּצְעָקָה

נִשְׁמָעָה: "הָקִיצָה, הַשַּׁמָּשׁ!

אֱסוֹף כָּל הַקְּהִלָּה הקְּדֹשָׁה…

וְקָרְאוּ בְּסֵפֶר הַתְּהִלִּים…

רַבֵּנוּ – רַבֵּנוּ גֹוֵעַ!"…


 

II

וַיְמַהֵר הַשַּׁמָּשׁ הַזָקֵן

וַיֵּלֶךְ בְּקֶרֶב חֲשֵׁכָה

בָּרְחוֹבוֹת הָרֵיקִים מֵאָדָם

וַיִּדְפֹּק בָּעֹז בַּחַלּוֹנוֹת

וַיְעוֹרֵר אֶת אַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה

לְהָחִישׁ וָבוֹא בֵּית הַכְּנֶסֶת.

וּבִתּוֹ בְּבֵיתוֹ אָז יָשְׁבָה

גַּלְמוּדָה, עֲצוּבָה, חֲרֵדָה

וְרוּחָהּ כָּל הֶגֶה קָשָׁבָה,

וּבְנֶפֶשׁ הַנַּעֲרָה הַיָּפָה

נִפְלָאוֹת וּנְצוּרוֹת נִבְרָאוּ, –

עֵינֶיהָ הִבְרִיקוּ כִלְהָבָה

וְחָזוּת אֲיֻמָּה הִבִּיעוּ,

וּשְׂפָתָהּ בְּלַחַשׁ דּוֹבֵבָה:

“רַבֵּנוּ – רַבֵּנוּ גֹוֵעַ”…


 

III

וּדְבוֹרָה, הַנַּעֲרָה הַיָּפָה,

אֶת רַבָּהּ אַהֲבָה נִצַּחַת

אָהָבָה. בַּת גְּדַלְיָה הַזָּקֵן –

אַךְ שְׂמָחוֹת מְעַטּוֹת יָדָעָה

בָּעוֹלָם הַזֶּה, רַב־עֲדָנִים, –

הוֹרָתָה גָּוָעָה, וּבְטֶרֶם

שֵׁם “אֵם” מֵהַיַּלְדָּה שָׁמָעָה;

וִיתוֹמָה עֲנִיָּה, נִדָּחָה,

בְּבַיִת בֶּן אַרְבַּע עַל אַרְבַּע,

בְּחֵדֶר מָלֵא קַדְרוּת וָאֹפֶל,

עִם כְּתָלָיו הַשְּׁחוֹרִים מִפִּיחַ,

עִם גַּגּוֹ הַבָּלֶה וְנִשְׁחַת

מִזֹקֶן, – בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת

אֶת עִתּוֹת יַלְדוּתָהּ בִּלָּתָה.

וּשְׂשׂוֹן הָעֲנִיָּה הָאֶחָד

אָז הָיָה הַיָּשִׁישׁ הֶחָכָם

שֶׁנָּתַן לָהּ מָקוֹם בְּבֵיתוֹ

בְּשַׁבָּת וְחַג אֶל שֻׁלְחָנוֹ

שָׁם נָתְנוּ מַאֲכָלִים מַבְרִיאִים

וּמִינֵי מַמְתַּקִּים עֲרֵבִים.

הַיָּשִׁישׁ אֲהֵבָהּ כְּבִתּוֹ

וַיְשַׂמְּחָהּ בְּמִנְחָה וּנְדִיבוֹת

אוֹר פָּנָיו, וַיְלַמְּדָהּ הִתְפַּלֵּל,

וַיְלַמְּדָהּ גַּם קָרֹא גַּם כָּתֹב,

וְכָכָה יַבִּיעַ לָהּ לֵאמֹר:

"הַקְשִׁיבִי לִי, דְבוֹרָה, וְלִמְדִי

בִּשְׁקִידָה, וְגָדְלָה תְהִלָּתָךְ

וּשְׁמֵךְ כְּשֵׁם דְּבוֹרָה הַנְבִיאָה"…

וְעַתָּה בְּתוּגָה נֶעְכֶּרֶת

וּדְמָעוֹת דּוֹבֶבֶת הַנַּעֲרָה:

"הָהּ, רַבִּי הָאָהוּב… הַיָּקָר…

הָהּ, רַבִּי הָאֻמְלָל, הָאֻמְלָל!"…


 

IV

וְשָׁנִים, גַּם טוֹבוֹת גַּם רָעוֹת,

בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וָצֶדֶק

עַל “רַב” עֲדַת יַעֲקֹב עָבָרוּ.

עֲדָתוֹ כִּבְּדַתְהוּ עַל רֻבֵּי

חָכְמָתוֹ וְדַרְכּוֹ בַקֹּדֶשׁ,

וּבְרוּחַ חֻבָּלָה וָעֶצֶב

הִתְּפַּלְּלָה עַתָּה הָעֵדָה…

אַךְ חִנָּם מְרִי שִׂיחָה שָׁפָכָה:

בִּמְצוּקוֹת גֹּוֵעַ הִתְעַטֵף

הָרַב כָּל הַיּוֹם, וְנִשְׁמָתוֹ

כִּמְנוֹרָה הִדָּעֵךְ הָלָכָה.

לַשָּׁוְא תְּהִלּוֹת דָּוִד קָרָאוּ,

לְחִנָּם גַּם נֵר עָשׂוּ לָמוֹ,

נֵר גָּדוֹל כְּגֹדֶל הַחוֹלֶה

וּלְבָנִים כַּמֵּת הִלְבִּישׁוּהוּ

וּבְקִבְרוֹת יִשְׂרָאֵל קְבָרוּהוּ

– כַּמִּנְהָג – לְחִנָּם! לֹא שָׁמַע

הָאֵל אֶת תְּפִלָתָם, וְרִגְעֵי

הַזָקֵן הֻצָּצוּ, הֻצָּצוּ…

– “מַה נַּעֲשֶׂה, מַה נַּעֲשֶׂה, אֵל עֶלְיוֹן?!” –

עוֹד עֶזְרָה רַק אַחַת שָׁאָרָה:

כָּל אִישׁ מֵהָעֵדָה – אֲנָשִׁים

וְנָשִׁים וּזְקֵנִים וִילָדִים

יִתְנַדֵּב מֵחַיָּיו לַחוֹלֶה

כְּחֶפְצוֹ, חֲדָשִׁים אוֹ יָמִים,

וְכָתְבוּ כָל זֹאת עַל גִּלָּיוֹן

וְנָתְנוּ בָאָרוֹן הַקָּדוֹשׁ

בֵּין סִפְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה…

וּשְׁנַיִם בַּחוּרִים מוּפְלָגִים

אֶת פְּנֵי כָל הַקִּרְיָה עָבָרוּ

וְגִלְיוֹן הַחַיִּים בְּיָדָם,

וּנְדָבוֹת כַּבִּירוֹת נֶאֶסְפוּ,

בָּם יָמִים, חֲדָשִׁים גַּם שָׁנִים;

הֵם בָּאוּ עַד מִשְׁכַּן הַשַּׁמָּשׁ

וַיִּרְאוּ בְּפֶתַח הַבַּיִת

אֶת בִּתּוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ:

– "וְאַתְּ? הֲגַם רֶגַע לֹא תִתְּנִי

לְרַב עֲדָתֵנוּ?" –

         – "אָנֹכִי?…

כָּל חַיַּי, כָּל חַיַּי אֶתֵּנָה!" –

וַתִּתְפֹּשׂ הַנַּעֲרָה בְּיָדָהּ

הָרוֹעֲדָה אֶת גִּלְיוֹן־הַחַיִּים

וַתּוֹצִיא קוֹל נוֹרָא מִלִּבָּהּ

וַתִּקְפֹּץ וַתִּקְרָא: "הוֹי כְּתֹבוּ:

כָּל חַיַּי לְרַבִּי אֶתֵּנָה!"…

וְדִבְרֵי הַנַּעֲרָה הָאֵלֶּה

בְּגִלְיוֹן הַחַיִּים נִכְתָּבוּ.

בָּרֶגַע הַזֶה קָם מֵעַרְשׂוֹ

הַחוֹלֶה מְלֵא כֹחַ עֲלוּמִים,

וְחֶבְרַת הַמְלַוִּים לְמָחָר

אֶת גְּוִיַּת הַנַּעֲרָה הַיָּפָה

נָשָׂאוּ, וּבְקֶבֶר צַלְמָוֶת

בִּבְכִי וּבִדְמָעוֹת קָבָרוּ.


* * *


וְיָמִים עַל יָמִים חָלָפוּ

הַיָּשִׁישׁ שָׁב לֵאוֹר בַּחַיִּים

וַיְנַהֵל כְּקֶדֶם עֲדָתוֹ

בְּחָכְמָה וּבְהַשְׂכֵּל וָדַעַת,

וַיְהִי אַמִּיץ כֹּחַ וְעָלֵז,

וּבְכֹל שֶׁהוֹפִיעַ – וַיָּבֵא

אַהֲבָה וְשָׁלוֹם וְשִׂמְחָה.


וְיָמִים עַל יָמִים חָלָפוּ

וְשָׁנִים עַל שָׁנִים נָגֹזוּ

וּפְנֵי רַב הָעִיר הִתְקַדָּרוּ,

עַב עָנָו מְלֵא־אֹפֶל תַּעֲלֻמָה

יְכַסֶּה כָּל חֶבְיוֹן נַפְשֵׁהוּ,

אֵין אֶחָד בַּקָּהָל שֶׁיֵּדַע

מָה הֵנִיס מִלְּחָיֵי הַזָקֵן

קַו אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וּקְמָטִים

כַּתְּלָמִים עַל מִצְחוֹ הִטְבִּיעַ,

אֵין אֶחָד בָּעֵדָה שֶׁיֵּדַע,

כִּי תָמִיד בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה

עֵת יֵשֵׁב עַל סְפָרָיו הַקְּדֹשִים

וְנַפְשׁוֹ הֶעֱמִיקָה הִתְבּוֹנֵן

בְּחֵקֶר הַדּוֹרוֹת שֶׁחָלְפוּ

וּבְסִתְרֵי דִבְרֵיהֶם הַנַּעֲלִים –

מִתַּחַת חַלּוֹנוֹ בִּדְמָמָה

קוֹל שִׁירָה עֲרֵבָה נִשְׁמָעָה…

כְּמוֹ הָלְאָה… שָׁם רָחֹק… קוֹל אִשָּׁה

קוֹל עָלֵז וּמְצַלְצֵל יִשָּׁמַע,

וּתְמוּנָה – כְּעַלְמָה עֲדִינָה,

לְבוּשָׁה תַּכְרִיכִים לְבָנִים,

בִּצְחֹק עֶדְנַת נֹעַר עַל שְׂפָתָהּ

הַפְּתוּחָה כִמְעַט עַד הַחֵצִי –

תֵּרָאֶה בְּחֶשְׁכַת הַלָּיְלָה…

וַיָּבֶן הָרַב תְּמוּנַת מִי הִיא

וּמִי הַמַּשְׁמִיעַ הַשִּׁירִים,

וַיְדוֹבֵב בִּדְמָמָה הַזָּקֵן:

"הוֹי סִלְחִי לִי, קְדֹשָה וּצְנוּעָה,

אָנֹכִי גָזַלְתִּי מְשׂוֹשֵׂךְ

וּמַחֲזוֹת תֻּמָּתָךְ בַּחַיִּים…

עוֹד לִחְיוֹת יָכֹלְתְּ כָּעֵת עַתָּה

וּלְשׁוֹרֵר עֲלוּמִים וָנֹעַר,

בִּשְׂבֹעַ אֶת אֹשֶׁר הַחַיִּים"…

כֵּן דִּבֵּר וַיִּבְכֶּה הַזָקֵן.

וְיָמִים עַל יָמִים חָלָפוּ,

וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת הִגִּיעוּ

לְאָזְנָיו אֲנָחוֹת נוֹרָאוֹת,

וְאַחַר, קוֹל צִפְצוּף וָבֶכִי

כְּצִפְצוּף הַיֶּלֶד הַנּוֹלָד…

וַיִּקְרָא הַיָּשִׁישׁ: "מָה אֻמְלָל

אָנֹכִי! – גַּם זֹה הָעֲלִיצוּת

מֵאִתֵּךְ גָּזַלְתִּי אָנֹכִי!"

וְתָמִיד בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה

בְּשָׁעָה נוֹעָדָה, קוֹל יֶלֶד

מְשַׁוַּע לְאָזְנוֹ הִגִּיעַ,

וְקוֹלוֹת שִׁיר־עֶרֶשׂ עֲרֵבִים

בִּדְמָמָה בָּרוּחַ יִנָּשְׂאוּ…


כֵּן שָׁנִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עָבָרוּ,

וְּבַאַחד הַלֵּילוֹת הִגִּיעַ

לְאָזְנָיו קוֹל זִמְרָה עֲרֵבָה,

קוֹל יֶלֶד הַקּוֹרֵא “שִׁעוּרוֹ”

בְּזֶמֶר לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת,

וְקוֹלוֹ הַמְצַלְצֵל הִשְׁתַּפֵּךְ

כְּזֶרֶם בְּלִי מִכְשׁוֹל וָפֶגַע,

כָּל מְאוֹרֵי הַתַּלְמוּד הַבְּהִירִים –

כָּל שְׁמוֹת הַתַּנָאִים וּגְאוֹנִים

אַדִּירִים, כַּזָּהָב הִבְרִיקוּ,

וִּפְלפּוּל, חֲרִיפוּת וּסְבָרָא

וְשִׁטּוֹת מִשִּׁטּוֹת נִפְרָדוֹת

בְּרִקְמָה נִפְלָאָה נֶאֱרָגוּ…

וַיַּקְשֵׁב הַיָּשִׁישׁ אֶת קֹלוֹ

וַיְפָרֵשׂ בְּיָדָיו הַחִוְרוֹת

וַיֹּאמֶר בִּדְמָמָה: "הָהּ, בְּנָהּ הוּא!

בַּר־מִצְוָה הִנֵּהוּ… הוֹי, כַּמָּה

תַעֲנוּגִים גָּזַלְתִּי מִלִּבָּה,

לֵב אֵם מְאֻשָּׁרָה וּשְׂמֵחָה!"…


וְשָׁנָה עַל שָׁנָה עָבָרָה,

וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת הִתְעוֹרֵר

הַזָּקֵן לְרַעַשׁ קוֹל שִׁירִים

וּמְחוֹלוֹת… צְחֹק עֵדֶן, קוֹל כִּנּוֹר

וָנֵבֶל בַּמֶּרְחָק נִשְׁמָעוּ…

"אֶת בִּתָּה לְחֻפָּה מוֹבִילָה…

אֵל עֶלְיוֹן, הוֹי, כַּמָּה עֲדָנִים

וּשְׂמָחוֹת נְעִימוֹת גָּזַלְתִּי

מֵאֵת קָרְבַּן־חַיַּי הַתָּמִים!"…


מֵאָז מִדֵּי לַיְלָה וָלַיְלָה

הַשִּׁירָה הַזֹאת הָעֲרֵבָה

בְּדִמְמַת חֹשֶׁךְ הֵרִיעָה,

וּתְמוּנָה שַׁאֲנַנָּה וּבְהִירָה

כִּתְמוּנַת אֵם שְׂמֵחָה בְּאֹשֶׁר

בָּנֶיהָ הַיְקָרִים – לְעֵינֵי

הַזָקֵן הַחַלָּשׁ חָלָפָה.

וַיִּבְכֶּה הַזָקֵן וַיְפַלֵּל

כִּי תָקוּם לִדְמָמָה זֹאת שִׁירַת

הַנֹּעַם לוֹקַחַת הַנֶּפֶשׁ;

כִּי יִשְׁמַע אֲנָחָה וִילָלָה

וּצְעָקָה וּתְלוּנַת תַּמְרוּרִים,

וְהָיְתָה לּוֹ זֹאת נֶחָמָתוֹ,

כִּי יוּכַל הֱיוֹת שֶׁבַּחַיִּים

רַב עָמָל וּתְלָאָה סָבָלָה,

שֶׁפְּגָעִים נָכוֹנוּ לְצַלְעָהּ

וּבְתֵבֵל אֹבֶדֶת הָיָתָה…

לַשָּׁוְא – לִפְנֵי עֵינֵי הַזָּקֵן

בַּשִּׁירָה הַזֹאת – כָּל חַיֶּיהָ

כְּזֶרֶם הַנַּחַל הַבָּהִיר

בִּמְנוּחָה נְעִימָה עָבָרוּ.

וַיִּבְכֶּה הַזָּקֵן, בִּנְטוֹתוֹ

אֶת רֹאשׁוֹ עַל סְפָרָיו הַקְּדֹשִׁים,

וַיִּבְכֶּה וַיְפַלֵּל בְּרֶגֶשׁ:

הוֹי, שִׁלְחָה לִי מוֹתִי, אֵל עֶלְיוֹן!"…


וְשָׁנִים עַל שָׁנִים כַּמִּשְׁפָּט

בִּמְצוּלוֹת הַנֵּצַח יָרָדוּ,

הָעִיר שֶׁבָּהּ יָשַׁב הַזָּקֵן

נָסַבָּה וַתִּרְחַב וַתִּגְדַּל

וַתִּהְיֶה לְקִרְיָה עַלִּיזָה

וּמְלֵאָה תִפְאֶרֶת וּתְשׁוּאוֹת,

וּכְבָר גַּם רַב חָדָשׁ יִתְהַלֵּךְ

בָּהּ, זָקֵן אֵין אוֹנִים וְנִדְכֶּא;

כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה, מְלַוָּה

הַחֶבְרָה הַקְּדֹשָה לַקֶּבֶר

אֲנָשִׁים יְשִׁישִׁים – שֶׁבְּעוֹדָם

יְלָדִים נְשָׂאָם עַל יָדָיו;

כָּל בָּנָיו וּנְכָדָיו כְּבָר יָשְׁנוּ

שְׁנַת עוֹלָם בַּקֶּבֶר, עַל גַּלֵּי

מַצְּבוֹתָם כְּבָר עָלוּ קִמְשׁוֹנִים

וְנִרְאִים כִּכְתָב לַמַּצֵּבוֹת.

רַק הוּא, רַק הוּא נִשְׁאַר לְבַדּוֹ,

וּלְחִנָּם יְבַקֵּשׁ אֶת מוֹתוֹ!

כֵּן עָבְרוּ עוֹד שָׁנִים אֵין מִסְפָּר.

וְהִנֵּה בְּאַחַד הַלֵּילוֹת

בְּאִישׁוֹן אֲפֵלָה, הִגִּיעָה

לְאָזְנָיו אֲנָחָה נֶעְכֶּרֶת

וּמְשׁוּכָה – כְּאַנְחַת גֹּוֵעַ.

בִּמְעוּף הָאֲפֵלָה מֵרָחוֹק

הִתְנוֹצֵץ אוֹר נֵרוֹת אֲחָדִים

וּתְמוּנָה יְדוּעָה לוֹ עָבְרָה

לְאִטָּהּ בִּדְמָמָה לְפָנָיו,

וְקוֹלוֹת תַּמְרוּרִים, וּמִסְפֵּד

וָנֶהִי – בָּרוּחַ נִשָּׂאוּ…..

………………..


וַיִּקְרָא הַיָּשִׁישׁ בְּשִׂמְחָה

וָעֹנֶג: "זוּ עִתָּהּ, עֵת מוּתָהּ!

אֲנִי הוֹלֵךְ, אֲנִי הוֹלֵךְ אַחֲרַיִךְ!"…


וּלְמָחָר, לְנֹגַהּ הַבֹּקֶר –

אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הַכָּבָה,

עַל סֵפֶר הַתַּלְמוּד – אֶת גְּוִיַּת

הָרַב הַצָּנוּעַ מָצָאוּ,

יְשֵׁנָה שְׁנַת אֹשֶר עוֹלָמִים…

המלצות קוראים
תגיות