לִפְנֵי יָמִים רַבִּים חַי לוֹ אִכָּר עָנִי וּשְׁמוֹ יַן. הָעֲבוֹדָה בַּמֶשֶׁק הָיְתָה רַבָּה וְיַן לֹא הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת אֶלָא אֶת הַמְלָאכוֹת הַהֶכְרֵחיוֹת בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל כֵּן גָמַר אֹמֶר בְּנַפְשׁוֹ לָשֵׂאת אִשָׁה אֲשֶׁר תַּטֶה שְֶׁכֶם בְּמֶשֶׁק בֵּיתוֹ.
הֵחֵל יַן מְחַזֵר אַחֲרֵי נַעֲרָה יָפָה בַּת הַכְּפָר. שָׁאַל אוֹתָה:
– הֲתַסְכִּימִי לְהִנָשֵׂא לִי?
– בְּרָצוֹן רַב! – הֵשִׁיבָה הַנַעֲרָה, שֶׁכֵּן הַבָּחוּר מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ.
הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַכְּנֵסִיָה וְהַכֹּמֶר עָרַךְ אֶת טֶקֶס הַקִדוּשִׁין. לְאַחַר־מִכֵּן עָלָה יַן עַל סוּסוֹ, אִשְׁתּוֹ הַצְעִירָה יָשְׁבָה מֵאֲחוֹרָיו וְכָךְ חָזְרוּ אֶל בֵּיתָם. הַיָמִים חָלְפוּ חִישׁ וְהַשְׁנַיִם חָיוּ כְּזוּג יוֹנִים מַמָשׁ.
יוֹם אֶחָד שָׁאַל יַן אֶת אִשְׁתּוֹ:
– הֲתֵדְעִי לַחֲלוֹב פָּרָה?
– וַדַאי! – עָנְתָה הָאִשָׁה – אִמִי הָיְתָה חוֹלֶבֶת פָּרוֹת וַאֲנִי עָקַבְתִּי אַחֲרֵי תְּנוּעוֹתֶיהָ.
הָלַךְ לוֹ יַן לַשׁוּק וְקָנָה עֶשֶׂר פָּרוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה. וְהָאִשָׁה חָלְבָה אֶת הַפָּרוֹת וּבַבַּיִת הָיָה שֶׁפַע שֶׁל חָלָב וְחֶמְאָה, שַׁמֶנֶת וּגְבִינָה. הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים עַד אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ הוֹצִיאָה הָאִשָׁה אֶת הַפָּרוֹת אֶל שְׂפַת הָאֲגַם, כְּדֵי לְהַשְׁקוֹתָן. וְהִנֵה נִדְמֶה לָהּ, לָאִשָׁה, שֶׁהַפָּרוֹת אֵינָן שׁוֹתוֹת דֵּי־צָרְכָּן, עַל כֵּן זֵרְזָה אוֹתָן וְהִרְחִיקָתָן מֵהַגָדָה, עַד שֶׁמָעֲדוּ רַגְלֵיהֶן וְכָל הָעֶשֶׂר טָבְעוּ בַּמַיִם.
מִשֶׁחָזַר יַן הַבַּיְתָה, סִפְּרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ מַה קָרָה. אָמַר יַן:
– אֵין דָבָר, יַקִירָתִי. אֶת הַנַעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב. בְּטוּחַנִי שֶׁלְהַבָּא תַּצְלִיחִי יוֹתֵר.
לְאַחַר יָמִים מִסְפָּר שָׁאַל יַן אֶת אִשְׁתּוֹ:
– הֲתֵדְעִי לְטַפֵּל בַּחֲזִירִים?
– הוֹי כֵּן, יַן! אִמִי גִדְלָה חֲזִירִים וַאֲנִי אֵדַע לְטַפֵּל בָּהֶם כָּמוֹהָ.
הָלַךְ יַן לַשׁוּק וְקָנָה תְּרֵיסַר חֲזִירִים. הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים עַד אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ נִרְאוּ לָהּ לָאִשָׁה, שֶׁהַחֲזִירִים אֵינָם אוֹכְלִים לְשָׂבְעָה. מֶה עָשְׂתָה? דָחֲקָה אֶת רָאשֵׁיהֶם לְתוֹךְ הָאֵבוּס וְכָל הַחֲזִירִים נֶחְנְקוּ.
מִשֶׁחָזַר יַן הַבַּיְתָה, סִפְּרָהּ לוֹ הָאִשָׁה מָה קָרָה. אָמַר יַן:
– אֵין דָבָר, יַקִירָתִי. אֶת הַנַעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב. בְּטוּחַנִי שֶׁלְהַבָּא תַּצְלִיחִי יוֹתֵר.
עָבְרוּ יָמִים וְהִנֵה שָׁאַל יַן אֶת אִשְׁתּוֹ:
– הֲתֵדְעִי לֶאֱפוֹת לֶחֶם?
– הוֹי כֵּן, יַן! אִמִי אָפְתָה תָּמִיד לֶחֶם, וַאֲנִי לָמַדְתִּי מִמֶנָה אֶת הַמְלָאכָה.
קָנָה יַן אֶת כָּל הַדָרוּשׁ לַאֲפִיַת לֶחֶם. הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים עַד אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ הֶחְלִיטָה הָאִשָׁה לֶאֱפוֹת חַלַת לֶחֶם לְבַעֲלָהּ, שֶׁנָפַל לְמִשְׁכָּב. נָטְלָה אֶת הַקֶמַח וְעָלְתָה לְרֹאשׁ הַגִבְעָה, כִּי אָמְרָה בְּלִבָּהּ: “עַל מָה וְלָמָה אֶטְרַח לְנַפּוֹתוֹ? הָרוּחַ הָעַזָה, הַמְנַשֶׁבֶת בַּפִּסְגָה, תֵּיטִיב לַעֲשׂוֹת זֹאת מִמֶנִי!” אוּלָם הָרוּחַ נָשְׂאָה עִמָהּ אֶת כָּל הַקֶמַח וְלֹא הוֹתִירָה מְאוּם.
חָזְרָה הָאִשָׁה הַבַּיְתָה וְסִפְּרָה מָה קָרָה. אָמַר יַן:
– אֵין דָבָר, יַקִירָתִי. אֶת הַנַעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב. בְּטוּחַנִי שֶׁלְהַבָּא תַּצְלִיחִי יוֹתֵר.
וְשׁוּב עָבְרוּ יָמִים. יוֹם אֶחָד שָׁאַל יַן אֶת אִשְׁתּוֹ:
– הֲתֵדְעִי לְבַשֵׁל שֵכָר?
– הוֹי כֵּן, יַן! אִמִי בִּשְׁלָה שֵׁכָר כְּשֶׁעֲדַיִן שָׁהִיתִי בְּבֵיתָהּ.
קָנָה יַן אֶת כָּל הַדָרוּשׁ וְהַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים עַד אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ בִּשְׁלָה הָאִשָׁה שֵׁכָר וּמָזְגָה אוֹתוֹ לְתוֹךְ חָבִית. וְהִנֵה לְפֶתַע־פִּתְאֹם הוֹפִיעַ כֶּלֶב שָׁחוֹר, מְגֻדָל, וְהִבִּיט בָּהּ מִבְּלִי לִגְרוֹעַ עֵינָיו מִפָּנֶיהָ. גֵרְשָׁה הָאִשָׁה אֶת הַכֶּלֶב, אַךְ הוּא נִצַב לוֹ לְיַד הַבַּיִת וְלֹא מָשׁ מִמְקוֹמוֹ. נִתְכָּעֲסָה הָאִשָׁה, שָׁלְפָה אֶת הַמְגוּפָה מִתּוֹךְ הֶחָבִית וְהִטִילָה אוֹתָהּ בַּכֶּלֶב.
– הִסְתַּלֵק! – צָעֲקָה הָאִשָׁה.
נָשָׂא הַכֶּלֶב רַגְלָיו וּבָרַח עַל נַפְשׁוֹ, וְהָאִשִָׁה מְרַדֶפֶת אַחֲרָיו וּמְגַדֶפֶת בְּקוֹל. מִשֶׁחָזְרָה לְבֵיתָהּ, רָאֲתָה שֶׁכָּל הַשֵׁכָר נִגַר לָאָרֶץ.
חָזַר יַן הַבַּיְתָה וְהָאִשָׁה סִפְּרָה לוֹ מָה קָרָה. אָמַר יַן:
– אֵין דָבָר, יַקִירָתִי. בְּטוּחַנִי שֶׁלְהַבָּא תַּצְלִיחִי יוֹתֵר.
לְאַחַר זְמַן־מָה עָרְכָה הָאִשָׁה נִקָיוֹן בְּכָל הַבַּיִת. מִשֶׁסִדְרָה אֶת הַמִטָה, הִבְחִינָה בְּשַׂק־כֶּסֶף שֶׁמֻסְתָּר הָיָה מִתַּחַת לַמִזְרָן. בָּעֶרֶב חָזַר יַן מֵעֲבוֹדָתוֹ בַּשָׂדֶה. שָׁאֲלָה אוֹתוֹ הָאִשָׁה:
– יַן, לְשֵׁם מָה הִסְתַּרְתָּ אֶת שַׂק־הַכֶּסֶף?
אָמַר יַן:
– אָנָא, יַקִירָתִי, אַל תִּגְעִי בּוֹ. אֲנִי שׁוֹמְרוֹ לְשָׁעָה בָּהּ יִפְקֹד הָעֹנִי אֶת בֵּיתֵנוּ.
אוֹתוֹ רֶגַע קָרַב שׁוֹדֵד אֶל הַבַּיִת וְהִקְשִׁיב מֵאֲחוֹרֵי הַחַלוֹן אֶל הַנַעֲשֶׂה בִּפְנִים. הִסְתַּתֵּר הַשׁוֹדֵד בְּקִרְבַת־מָקוֹם וְלַמָחֳרָת, כְּשֶׁעָזַב יַן אֶת הַבַּיִת וְהָלַךְ לַשׁוּק, קָרַב הַשׁוֹדֵד וְהִקִּישׁ בַּדֶלֶת.
– מִי שָׁם? – שָׁאֲלָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל יַן.
– שְׁמִי עֹנִי – אָמַר הַשׁוֹדֵד – הִנֵה פָּקַדְתִּי אֶת בֵּיתְכֶם כְּדֵי לִיטוֹל אֶת שַׂק הַכֶּסֶף.
וְכֵיוָן שֶׁהָאִשָׁה זָכְרָה אֶת דִּבְרֵי בַּעֲלָה, לֹא פִּקְפְּקָה כְּלָל. הִיא שָׁלְפָה אֶת שַׂק־הַכֶּסֶף מִתַּחַת לַמִזְרָן וּמָסְרָה אוֹתוֹ לַשׁוֹדֵד, שֶׁתְּפָסוֹ וְהִתְרַחֵק חִישׁ מֵהַבַּיִת.
מִשֶׁחָזַר יַן הַבַּיְתָה, סִפְּרָה לוֹ הָאִשָׁה:
– יַן, הָיָה כָּאן מַר עֹנִי, כְּדֵי לִיטוֹל אֶת שַׂק־הַכֶּסֶף.
וְהִיא סִפְּרָה לוֹ מַה קָרָה. אָמַר יַן:
– הַפַּעַם נֶהֱרַסְתִּי כָּלִיל. כֶּסֶף זֶה הָיָה מְיֹעָד לְתַשְׁלוּם דְמֵי־הַחֲכִירָה שֶׁל אַדְמָתֵנוּ. עַתָּה לֹא נוֹתַר לָנוּ אֶלָא לִנְדוֹד בָּעוֹלָם וּלְחַפֵּשׂ אֶת שַׂק־הַכֶּסֶף שֶׁלָנוּ
וּבְאָמְרוֹ זֹאת, הוֹרִיד אֶת הַדֶלֶת מִצִירֶיהָ.
– מֵעַתָּה תְּשַׁמֵשׁ לָנוּ הַדֶלֶת לְמִשְׁכָּב – אָמַר יַן.
הֶעֱמִיס יַן אֶת הַדֶלֶת עַל גַבּוֹ וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ לִנְדוּדִים, לְחַפֵּשׂ אֶת מַר עֹנִי. יָמִים רַבִּים עָשׂוּ דַרְכָּם בַּשָׂדוֹת וּבַיְעָרוֹת, וּבַלֵילוֹת הָיָה יַן מַנִיחַ אֶת הַדֶלֶת עַל עַנְפֵי אַחַד הָעֵצִים, בִּמְרוֹמֵי הַצַמֶרֶת וְכָךְ יָשְׁנוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר.
עֶרֶב אֶחָד הִגִיעוּ אֶל גִבְעָה שֶׁלְמַרְגְלוֹתֶיהָ צָמַח עֵץ עָנֵף. הִנִּיחַ יַן אֶת הַדֶלֶת עַל הָעֲנָפִים, וְאָז טִפְּסוּ שְׁנֵיהֶם עַל הָעֵץ וְשָׁכְבוּ לִישׁון. לְאַחַר רֶגַע שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל יַן שָׁאוֹן מוּזָר. הֵצִיצָה בְּסַקְרָנוּת וְהִנֵה רָאֲתָה בִּקְתָּה בְּסָמוּךְ לָעֵץ. דֶלֶת הַבִּקְתָּה נִפְתְּחָה וְיָצְאוּ מִמֶנָה שְׁלשָׁה בִּרְיוֹנִים, שֶׁסָחֲבוּ שֻׁלְחָן. בְּאֶחָד מֵהֶם הִכִּירָה הָאִשָׁה אֶת הַשׁוֹדֵד שֶׁהֵשִׂים עַצְמוֹ כְּמַר עֹנִי.
וְאָכֵן, הוּא סָחַב עַל גַבּוֹ אֶת שַׂק־הַכֶּסֶף שֶׁהוֹצִיא מִמֶנָה בְּמִרְמָה. גַם חֲבֵרָיו עָמְסוּ שַׂקֵי שָׁלָל. וּשְׁלשֶׁת הַבִּרְיוֹנִים הֶעֱמִידוּ אֶת הַשֻׁלְחָן לְמַרְגְלוֹת הָעֵץ, עָרְכוּ עָלָיוֹ מַטְעַמִים וְיֵינוֹת יְקָרִים, וְהֵחֵלוּ סוֹעֲדִים וּמֵיטִיבִים אֶת לִבָּם בְּמַשְׁקָאוֹת, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה סָפְרוּ אֶת הַכֶּסֶף שֶׁנָפַל בְּחֶלְקָם.
הֵעִירָה הָאִשָׁה אֶת יַן וְהִצְבִּיעָה עַל הַנַעֲשֶׂה מִתַּחַת לָעֵץ.
– עַתָּה הִגִיעָה שְׁעָתֵנוּ – אָמַר יַן וְהִפִּיל אֶת הַדֶלֶת מִמְרוֹמֵי הָעֵץ. הַדֶלֶת נָפְלָה יָשָׁר עַל הַשֻׁלְחָן וְהַבִּרְיוֹנִים, נִפְחָדִים עַד־מָוֶת, נָשְׂאוּ רַגְלֵיהֶם וְנִמְלְטוּ עַל נַפְשָׁם.
יָרְדוּ יַן וְאִשְׁתּוֹ מֵהָעֵץ, נָטְלוּ עִמָם אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהִפְקִירוּ הַשׁוֹדְדִים בִּמְנוּסָתָם, וְשָׂמוּ פַּעֲמֵיהֶם הַבַּיְתָה.
קָנָה יַן לְאִשְׁתּוֹ פָּרוֹת וַחֲזִירִים, וְהָאִשָׁה הָיְתָה חוֹלֶבֶת אֶת הַפָּרוֹת, מְפַטֶמֶת אֶת הַחֲזִירִים וְאַף בִּשְׁלָה שֵׁכָר – וּמֵאָז חָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּאֹשֶׁר וּבְשַׁלְוָה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.