רקע
יצחק אורן

לַכּוֹמָר הָיְתָה כַּלְבֹּנֶת הוּא אָהַב אוֹתָהּ היא

חָטְפָה בְּשָׂר כְּזַיִת הוּא הָרַג אוֹתָהּ. הֲרָגָהּ וּקְבָרָהּ וכָתַב

עֲלֵי קִבְרָהּ כּי לַכּוֹמָר הָיתָה כַּלְבֹּנֶת וכ'.

(שיר עממי רוסי)

 

א.    🔗

האי ארקנגינו נמצא בלב האוקינוס. בודד הוא האי. השמש זרחה עליו. הגלים ליחכו את חופיו. צמחייתו הוגדרה כסוב־טרופית. בין יתר בעלי החיים היה מצוי בו גם ה־

אין אנו יודעים אימתי התחיל האדם מאכלס אי זה ומפתח בו תרבות וציביליזציה, שכן עדיין לא עמדנו על כל תגליותיהם ומחקריהם של ארכיאולוגים ואנתרופולוגים. ברם, בתקופה שבה התרחש כל המסופר להלן, היווה האי מדינה. היו בו איפוא שלש רשויות: רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת.

 

ב.    🔗

על שפת ימה של ארקנגינו הוקם מלון מפואר, ובו מרפסת פתוחה לרוח הים.

בסמוך למעקה המרפסת עמד שולחן ולידו שני כסאות. במרכז השולחן התנוסס בקבוק ריק, שהכיל לפני כן יין שמפניה, ובאחד הכסאות ישב האדון קוסטאפינו: אדם גוץ, שמנמן ועצבני. מדי פעם היה מתרומם מכסאו, פוסע כמה פסיעות בלתי קצובות על רצפת המרפסת, נעצר, שולה ממחטה מכיסו, מקנח את פניו וחוזר למקומו. משחזר בפעם הששית מצא אורח יושב בכסא השני: אדם צנום, גבוה ושקט. הוא מצץ מקטרת והפריח טבעות עשן. משראה את מר קוסטאפינו זיכהו בניד־ראש מאופק.

מר קוסטאפינו ישב בכסאו והיה מתופף באצבעותיו על השולחן. האורח לא שת לבו אליו. הים איווש.

לפתע הסמיקו פניו של מר קוסטאפינו וצחוק דגדגוני פרץ מפיו. האורח הגביה גביניו ועשאם קשתות.

– הוא בידי, בידי אדוני היקר! – נצטווח קוסטאפינו – בידי הוא כשם שהבקבוק הזה בידי – הוא נטל את הבקבוק ולפת באצבעותיו את צווארו – כן, כשם שהבקבוק הזה בידי.

האורח הוציא את מקטרתו מפיו. – מי? – שאל בקור רוח.

– מי? מי, אתה שואל! האידיוט פורטאבינו! חמור גרם, פתי, סכל! שנתיים שילם לי שכר דירה מדי חודש בחודשו ולא ביקש קבלות. א א א! למען האמת עלי להודות כי ביקש פעם אחת או פעמיים, אבל אני התחמקתי ולא נתתי. ועכשיו הוא בידי. אם אין לא לאדם קבלה ואין עדים…ח…ח אדרבה, יש עדים! לי יש עדים שהוא לא שילם. עדים שלא שילם, אתה מבין? עדים שראו במו עיניהם כיצד לא שילם ח–ח…ובכן אין לא לאדם קבלה ואין עדים, הרי שלא שילם שכר דירה. ועורך הדין שלי הגיש תביעה לצו פינוי…והחמור מאיים…מאיים…מאיים. מה יעשה לי פורטאבינו, א? מה יעשה? מה הוא יכול לעשות? הוא ואביו ואמו ואשתו ובניו יוצאו החוצה על כל מטלטליהם. והוא לא יעשה לי דבר מאומה. החוק אדוני הנכבד הוא לצדי לא כן? לא כן?

מר קוסטאפינו אחז בזרועו של האורח. הלה חילץ את זרועו בנימוס, אך בתקיפות. מר קוסטאפינו הזדקף.

– עם מי יש לי הכבוד לשוחח?

מאז הופעתו נראה זו הפעם הראשונה צל של הבעה כלשהי בפניו המאובנות של האורח. רגעים מספר מצץ את מקטרתו בקפידה יתרה. דומה כי נמלך בדעתו. לבסוף סינן מבין שיניו:

– השופט אנדלינו.

 

ג.    🔗

האי ארקנגינו לא היה מן האיים הזערוריים, אך גם גדול ביותר לא היה. מספר השופטים בו היה מצומצם. לפיכך לא חטאה המציאות כלפי חוק ההסתברות כאשר משפט הפינוי שהגיש קוסטאפינו נתברר דווקא בפניו של השופט אנדלדינו. תביעתו של קוסטאפינו הוכרה כצודקת. ניתן צו פינוי נגד פורט אבינו. קוסטאפינו צהל וזהר.

בפרוזדור בית המשפט עמד וציפה לשופט אנדלדינו. משעבר הלה על פניו הסיר את מגבעתו והחווה קידה. השופט לא השגיח בו, או השים עצמו כמי שאינו משגיח בו, והמשיך ללכת. כאז, על מרפסת המלון, כן גם עתה, בפרוזדור בית המשפט, היה השופט צנום וגבה קומה וקוסטאפינו גוץ ושמן. אלא שהפעם היה השופט עצבני וקוסטאפינו שקט. הוא ליווה את השופט עד השער. בסמוך לשער החיש את צעדיו הקטנים, הקדים את השופט ושוב החווה קידה עמוקה. השופט אנדלדינו נעצר ופלט מפיו רקיקה, ישר בפרצופו של קוסטאפינו.

לית מאן דפליג: היה זה מעשה שלא ייעשה כמוהו בארקנגינו. שופט, אישיות מכובדת ונשואת פנים, אחד מאצילי האי, עומד ורוקק בפניו של אזרח. אף על פי כן אין לבוא בטרוניה עם השופט אנדלידנו. הוא התייסר, הוא סבל. שנתו נדדה בלילות. החוק והצדק התנגשו בקרבו. המצפון והחובה הכריזו מלחמה זה על זו וקרעו את נפשו לגזרים.

החוק דורש הוכחות. בידי פורטאבינו לא היו הוכחות. השופט חייב לפסוק לפי מה שעיניו רואות ואזניו שומעות באולם בית הדין. לאן נגיע אם, חס וחלילה ננהג אחרת! לאן נגיע אם השופט יסיק מסקנותיו מפגישות מקריות עם תובעים ועם נתבעים בבתי מלון וברחובות העיר? אשיות החברה יתערערו. ארקנגינו תחזור לתוהו ובוהו אם לא יתחום השופט תחום בין האדם שבו לבין השופט שבו. החוק! רבונו של עולם, החוק!

חששותיו של השופט אלדלדינו לא נתבדו. ארקנגינו חזרה לתוהו ובוהו, אלא שהסיבה לכך לא היתה משפטית ולא פסיכולוגית, לא חברתית ולא מוסרית. הסיבה היתה גיאולוגית ועל כך עוד יסופר להלן. לפי שעה מן הראוי למנות אי־אלה מאורעות שקדמו לכך.

פורטאבינו שגורש מדירתו – הוא ואשתו ובניו ובנותיו ואביו ואמו – רצח את קוסטאפינו. השופט שישב בדין לא התייסר ולא סבל, שכן היה לפניו ענין של פשע פלילי ברור, המוגדר בחוק כרצח בכוונה תחילה. פורטאבינו נידון למאסר עולם.

 

ד.    🔗

פורטאבינו ישב בכלאו ומבעד לסורג השקיף על פני הים. אותה שעה דמה לכל האסירים שמבעד לסורג השקיפו על מה שהשקיפו מימות עולם ועד היום הזה. ספרים הרבה נכתבו על מחשבותיהם ועל הרגשותיהם, על חוויותיהם ועל הרהוריהם, ואין צורך לחזור כאן על כל אלה, שהרי בין כל אותם האסירים לבין פורטאבינו לא היה למעשה ולא כלום.

ישב אפוא פורטאבינו ומבעד לסורג השקיף על פני הים. לפתע זע הקרקע מתחת לרגליו ואור גדול סינוור את עיניו. אחרי האור תכלת ואחרי התכלת תוהו ואחרי התוהו בוהו ואחרי הבוהו מבול.

האוקינוס גמר אומר להציף את האי ארקנגינו וביצע את זממו. קרעי בנינים צפו על פני המים. רבבות גופות התפתלו, השתרבטו, פירכסו וצללו. אותה שעה דמו לדגים שנשלו מן המים והוצאו ליבשה, שכן אלמים היו בני האדם – שאון הגלים האדירים החליש את קולות האנוש הדלים. מגדלים התמוטטו כמגדלי קלפים. מכונות ענק סובבו גלגליהם במערבולת מיכנית חסרת טעם, עד שהמים כיסון מעין רואים. אניות נטו על צדיהן, תרנים שקעו במצולות. שברי לוחות, קטעי רהיטים, ענפי צמרות צפו על פני המים, וחיות לעין ספור ורמשים לאין תיכלה נתערבלו ונדחקו ונאבקו בגלים מתוך מאמצים נואשים להיאחז בבדל קרש או בסיקוס זמורה.

האי ארקנגינו נבלע בתהום רבה.

פורטאבינו לפת בול עץ בזרועותיו. מששבה אליו רוחו מצא את עצמו מוטל על חופו של אי שומם. נראה כי נכמרו עליו רחמי האוקינוס ופלטוהו לאותו אי – והוא חי וקיים ובריא ושלם.

על מפת העולם מסומן האי בשם נובודרינו.

 

ה.    🔗

האי נובודרינו נמצא בלב האוקינוס. בודד היה האי. השמש זרחה עליו, הגלים ליחכו את חופיו. צמחייתו הוגדרה כסוב־טרופית. בקיץ היה בו חם למדי ובחורף קר למדי. בין יתר בעלי החיים היה מצוי בו גם ה־ Homo Sapiens.

אנו יודעים בדיוק נמרץ אימתי התחיל האדם מאכלס אי זה ומפתח בו תרבות וציביליזציה, שכן פורטאבינו היה היצור האנושי הראשון, אשר הגיע לשם בדרך שהגיע. ברם, אין אנו יודעים כיצד נתהוו הדברים, ולמרות עבודתם הקשה של האנתרופולוגים, הארכיאולוגים וההיסטוריונים עדיין מרובה הסתום על הידוע: מי היתה אשתו השניה של פורטאבינו ומנין הגיעה לאי? כלום תושבי האי כולם צאצאיו של פורטאבינו או שמא במרוצת הזמן נתוספו מהגרים מן החוץ? – וכיוצא באלה בעיות שעדיין לא מצאו את פתרונן. מכל מקום, בימינו אנו מהווה האי מדינה. קיימות בו, איפוא, שלוש רשויות: רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת.

 

ו.    🔗

על שפת ימה של נודבודרינו הוקם מלון מפואר ובו מרפסת פתוחה לרוח הים.

בסמוך למעקה המרפסת – – –



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!