א    🔗

לכאורה הייתי אני המלומד הדגול והיא סתם עיתונאית, שהסכמתי לקבלה לראיון. היא הביאה עמה תיק נשים ומכונת הקלטה. את התיק הניחה בצד את מכונת ההקלטה שמה על השולחן. ומובן הדבר: לכאורה היה התיק טפל והמכונה עיקר. לאחר זמן התברר לי כי ההיפך הוא האמת: התיק היה עיקר והמכונה טפל, אלא שדבר זה נתחוור לי בשלב מאוחר מאד. לפי שעה לא ענין אותי התיק ולא כלום. ענינה אותי המכונה והעיתונאית.

המכונה הועמדה איפוא על השולחן והעיתונאית ישבה מולי. ואף שישבה מולי ולא סמוך אלי נדמה לי כי אין חוצץ ביננו אלא הזמן בלבד. כיצד חצץ הזמן ביננו? בדרך של הבלטת הניגודים. בכל אחד מאתנו נתן הזמן סימנים משלו – סימן כנגד סימן.

היו לה עיניים כחולות־קורנות ולי עיניים צהובות־דהות, לה שפתי שני עסיסיות, לי שפתי כחול מיובשות, לה לחיים דשנות־כליליות, לי לחיים מצומקות, שעורן נשתפל כלפי מטה ונצבר משני צדי הפה לכדי שתי גולות תפוחות; לה סבכי שחור מקורזל, לי סחישי שיבה; לה מצח חלק משופע, לי מצח תלול חרוש קמטים.

נטלה את חוט החשמל, נעצה תקע בשקע והפעילה את מכונת ההקלטה. שני גלגלים סובבו אפקית על ציריהם המאונכים ככידונים נוגדים. סרט צר נע מגלגל לגלגל. היא שאלה, אני עניתי, המכונה הקליטה, הסרט קלט.

שאלותיה היו שיגרתיות. הכרת פניה ענתה בה, כי תשובותי ידועות מראש. מאות פעמים נשאלתי שאלות אלה. מאות פעמים עניתי עליהן. ומשנסתיים הראיון שאלתני המראיינת הצעירה:

– רצונך לשמוע את ההקלטה?

– שקלתי בדעתי שעה קלה. הצצתי בעיניה וראיתי ברק משונה. ברק מתכת לטושה. אמרתי לה:

– כן, מוטב שאשמע.

היא לחצה על כפתור והתחייכה. זיק ערמומי ריצד במעמקי חיוכה. המכונה השמיעה את צליליה. הקול – קולי, אך הדברים אינם דברי, להג, להג משונה חסר מובן ונטול תוכן.

נתתי בה מבט תמיהה.

– סליחה – אמרה עם שהחיוך עדיין מרחף על שפתיה – סובבתי בכיוון הפוך.

– מה פירוש בכיוון הפוך?

– הפירוש הוא שאתה שומע את דבריך במהופך.

– עדיין לא ברור לי.

– ראשון אחרון ואחרון ראשון – ניסתה להסביר לי.

הטיתי אזני. לאחר שהקשבתי זמן־מה התחייכתי גם אני.

– מענין – אמרתי – מענין לשמוע את עצמי מדבר מאחור לפנים. במקום “גבירותי ורבותי”, למשל, יאתובארו אתוריבג… – ח – ח!

– אין פנים ואין אחור – פסקה הנערה – הכל גלוי בכיוונו של הסיבוב.

נעצתי בה מבט נוקב. ברק המתכת שבעיניה נמס בהילה חדשה. המכונה השמיעה את להגה. קרבתי אל העיתונאית הצעירה. הסתכלתי בפניה.

– יש פנים – פתחתי בלשון נופל על לשון – אנו שנינו, למשל, עומדים פנים אל פנים. רק הזמן חוצץ ביננו.

– לא הזמן – השיבה באותה נימה פסקנית – הכיוון.

היא פשטה זרועותיה. רגע נדמה לי כי מחווה זו מכוונת כלפי, דהיינו שזרועותיה פשוטות אלי, וכבר מוכן הייתי להשיב מחווה על מחווה, אלא שבעוד מועד עמדתי על טעותי. לא אלי פשטה הנערה זרועותיה, כי אם אל מכונת ההקלטה, ומיד חדלה המכונה להשמיע קול. מעצם פשיטת זרועותיה של זו השתתקה המכונה, ואולי כך נדמה לי רק, אולי נגעה הלזו במכונה ואני לא השגחתי בכך, שהרי באותה שעה היתה דעתי פזורה עלי בשל אותה מדקרת אכזבה, שחשתי אי־שם במעמקי נפשי עם שנתחוור לי כי לא אלי נפשטו הזרועות.

היא קפאה על עמדה בעוד זרועותיה פשוטות. כאמור נשתתקה המכונה ובחדר שררה דומיה. אני הוא שהפרתיה. אמרתי לה:

– אין לך פסל זול יותר מאדם חי. כנערה הרי את נערה נאה, סליחה, אשה צעירה ויפה. כפסל אינך אלא פגיעה בטעם הטוב. כל אימת שהחיים מחקים את האמנות הרי הם תפלים לא פחות מן האמנות המחקה את החיים.

דומה היה כי דברי השפיעו עליה. השפילה ידיה וקרבה אלי בהילוך טבעי. אף חיוכה היה עכשיו טבעי ופשוט. עדיין נשתמרה ההילה בעיניה, אלא שברק המתכת חזר ומצמץ מתוך נבכי ההילה, והיה בו משהו מן הפסליות המלאכותית, אכן, לא הצברית הנאה שזה לא כבר סיימה את תהליך ההתבגרות, לא היא עצמה כי אם ברק מתכת זה הוא שדיבר מגרונה לאמור:

– פסל פירושו קפאון. הוא מסמל את הזמן בטהרתו. אין זמן צרוף אלא בקפאון, במנוחה. כל תנועה הופכת את הזמן לכיוון. כי מה הוא הזמן, שעליו אתה מדבר, אדוני הפרופסור, שבו אתה עוסק אדוני המדען, שאותו אתה מודד, אדוני המלומד? אין לו משמעות אלא אחת ויחידה: מספר הסיבובים של כדור הארץ סביב צירו. כך וכך סיבובים כך וכך ימים ותו לא. לחצתי על כפתור לא נכון ובמו אזניך שמעת את דבריך ההולכים אחורנית, הסק את המסקנות. אדוני, מניסוי מדעי זה, כלום לא ייתכן כי אי־שם בסביבות כדור הארץ יילחץ כפתור לא נכון, ואף הוא, כלומר כדור הארץ, יסוב בכיוון הפוך? ואם יסוב כדור הארץ בכיוון הפוך הרי גם הזמן יזרום אחורה.

היא היתה עלי לטורח. נלאיתי נשוא אותה.

– הראיון הסתיים, גברתי – פסקתי בניגוד לכל כללי הנימוס.

הנערה היתה תקיפה מכפי ששיערתי.

– אתה טועה, אדוני, – השיבה בהבטחה – הראיון עוד לא התחיל, כפתור הארץ עדיין לא נלחץ.

– ומי ילחץ עליו? שמא את? – לעגתי לה.

– הכפתור אינו אלא סמל. אין הכרח בכפתור ממש. מצויות דרכים אחרות, אולי אפילו פשוטות יותר.

תוך כדי דיבור הפשילה את שרוול חולצתה וסובבה שלוש פעמים את הצמיד שבזרועה. אחר שחדלה לסובב פרצה בצחוק.

ולקולו של צחוק ילדותי תמים זה שינה כדור הארץ את כיוון סיבובו והזמן זרם אחורנית.

כיון שמה שהתרחש התרחש במהירות אסטרונומית, נבצר מעיני לקלוט המתארע סביבי. לפיכך נגזר עלי להסתפק במתחולל בקרבי, בתוך תוכי, ואף זאת במעורפל, בדרך של היאחזות בתמרורים בודדים, ציוני דרך, קני קש המזדמנים זעיר שם לטובע באוקינוס. על־כל־פנים מה שנשתמר בזכרוני אינו אלא ערב־רב של שברים, קטעים ורסיסים.

מה לא היה בהם, ברסיסי הוייתי המידרדרים אחורה במדרון הזמן?

הייתי ציוני, הייתי משכיל, בחור ישיבה, הייתי רב מימי הביניים, מלוה ברבית, אמורא, חייל בצבאו של בר־כוכבא, משורר בבית המקדש בימיו של עזרא הסופר, נושא סבל למקדשו של שלמה המלך, אחד הריקים והפוחזים בגדודו של יפתח; רך־נולד שניצל מטביעה ביאור הודות לאומץ לבה של מיילדת עבריה, שהרהיבה עוז בנפשה לעבור על פקודתו המפורשת של פרעה אשר לא ידע את יוסף. לאחר מכן הייתי אחד מבניו של בנימין. לא זכור לי אם נתקראתי מופים או חופים, אך זכורה לי אותה תחושה מציקה של הצטמקות הקיבה בימי הרעב הכבד שפקד את ארץ כנען. אלמלא דודי אחי יוסף, שהביאו שבר ממצרים, ודאי לי שהייתי גווע ברעב בימים ההם כאחד ההודים בימינו אנו.

כדור הארץ המשיך בסיבובו בכיוון הפוך. מבעד לנחשולי הזמן המפכה מימיו מן החופים אל לב האוקינוס קרן ברק המתכת ככחול עיניה של הנערה. ההילה נגוזה. אפורה היתה המתכת ואף על־פי־כן זהרה עד כדי סינוור. אותה שעה תפסתי את מלוא תהומיותו של ההבדל בין זוהר להילה. חיפיתי על עיני בכפות ידי, וכהרף עין נעצר המירוץ הפרוורטי המטורף. לו ידעתי הייתי מחפה על עיני עוד בהיותי מלווה ברבית בימי הביניים או משכיל מתקופת ההשכלה ברוסיה.

מכונת ההקלטה הכריזה ברורות:

– האזינו לשיחתה של כתבתנו שפרה נועם על פגישתה עם אברהם אבינו, אשר הועלה ארצה ברוח האוב הגרעיני, שהוקם בין בית־אל לבין העי.

ולאחר ההודעה נשמעה קולה של הנערה:

– ראש המכון האלקטרוהיסטורי הפרופסור בנימין השכיל להעלות מתהום העבר את אברהם אבינו בכוח האוב הגרעיני.

הסירותי כפות ידי מעיני ופקחתין. הנערה דיברה. תוך כדי דיבורה קירבה אצבעה אל פיה – אות אזהרה לי לבל אפריענה – והושיטה לי ראי.

מתוך הראי השקיפה עלי דמות מזוקנת, שהדרת פניה באה לה בשל איפורה, דוגמת דמותו של משה רבנו כפי שהיא מופיעה בחלקו השני של הסרט “עשרת הדברות”, מעשה ידו של ססיל דה מיל.

עמדתי לנפץ את הראי לרסיסים. פתחתי את פי כדי לפלוט צוחת אימים:

– קיטש! תיפלות! פרסומת זולה. לא אתן יד לדבר!

פי נשאר פעור אך מלים נעתקו ממנו. אף הגה אחד לא נמלט מגרוני. אדרבה, לפתע היה נדמה לי כי הראי אינו ראי אלא מעין מים זכים. והנערה אינה כתב־ראדיו מראיין כי אם הגר אמתה של אשתי.

ומסביב מידבר,

לא ניפצתי את הראי. לא צווחתי. רק על פי תנועות השפתיים שלי עצמי – תנועות שעקבתי אחריהן בראי – ידעתי כי שפתיים אלה מדובבות חרש:

– אתה אל ראי. הגם הלום ראיתי אחרי ראי.

שפתי נעו וקולי לא נשמע. נשמע קולה של הנערה ששידרה במבטא צברי מובהק שיחה פיקנטית על פגישה עם אברהם אבינו, שנזדמן אל מדינת ישראל בשנת תשכ"א.

קרני מתכת הלמו בראי, הוחזרו ממנו על פי חוקיה של תורת האור וגירו את עיני עד דמע.

 

ב    🔗

בראש וראשונה שומה עלי לבקש סליחה מציבור המאזינים. חוששת אני כי שיחתי זו על פגישה עם אברהם אבינו בשנת תשכ"א עלולה לאכזב. אני מודה ומתודה: שאני עצמי הריני מאוכזבת. קיויתי כי בפגישה מרעישה זו יובלט הפרדוכסלי, יובלט הניגוד שבין שלושת אלפי השנים שחלפו מאז צעד אברהם אבינו על פני האדמה הזאת לא כמוצר האוב הגרעיני כי אם כאדם חי. סבורה הייתי כי אברהם השב יתרשם מן הכור האטומי, מן המחשב האלקטרוני, מן הראדיו, מן הדחפורים המבתרים את סלעי הנגב המוכרים לו מאז, משיטות ההשקאה המודרניות. לבסוף שעשעתי את עצמי בתקוה כי לפחות יתעניין באותן הבעיות המשקיות שטבע הדברים מחייב כי תהיינה קרובות ללבו, כגון גידול צאן ובקר. מובטחני כי שום טלה מטלאיו של אברהם אבינו לא חלם על זריקות הפניצילין המקובלות בימינו בכל דיר.

עלי לציין בצער רב כי אברהם אבינו היה אדיש בהחלט לכל הדברים האלה. גדולה מזו: אפילו בעיות אינטלקטואליות כגון מדע, פילוסופיה, תורת החיים ואחרון אחרון הדת – ואין כוונתי למערכת מנהגים מסוימת, אלא לרליגיוזיות פנימית, לדת כמערכת ערכים, כגילוי עילאי של לבטי הנצח בין אדם לאלהים, בין אדם לבריאה ובין אדם לחברו, אפילו על נושאים אלה הוא – המונותיאיסט הראשון, מבקש האלהים הראשון, אביו של עם נושא אלהים ואבי אבות אבותיה של ממלכת כוהנים גוי קדוש – סירב לדבר.

הנוושא היחיד, שעליו דיבר בלי הרף – ואלמלא הכבוד שאני רוחשת לו מסיבות מובנות. הייתי אומרת, שהכביר מלים והרבה להג על נושא זה – הוא: עקדת יצחק בנו.

היה לי רושם כי פעולה זו, שאלפי דורות הרימוה על נס, רובצת על מצפונו כסיוט, ואין הוא יכול להשתחרר מסיוט זה. מכאן טעם הלואי האפולוגטי בדבריו, מכאן נימת ההתנצלות, שריוותה כל מלה, אשר הוציא מפיו.

התנצלות? בפני מי? בפני מה? כפי הנראה בפני עצמו.

שכן נתרשמתי בבירור כי היחסים בינו לבין בן זקוניו יצחק היו מתוחים. לאחר השיחה עם אברהם אבינו קראתי שוב את הפרק על פרשת העקדה בספר בראשית ונדהמתי מן האירוניה בפנייתו של אלהים אל אברהם אבינו בראש הפרק: קח־נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק. כל מלה ומלה בפסוק זה ראיתיה כאלו שרויה היא בתרכיז סמיך של לעג, לשון סגי נהור סטירית, מכאיבה, אכזרית כמעט ללא הסואה.

את יצחק. שם זה ניתן לבן הזקונים על פי הצעתה של שרה, אמנם אברהם הסכים לכך, אך בלי התלהבות. שרה צחקה משנודע לה כי הרתה ועמה יחד צחקו רבים אחרים, ואלו אברהם עצמו לא צחק, אפילו לא חייך. הפסוק: “וייפול אברהם על פניו ויצחק” סותר את עצמו בנקודה זו. מי יערוב להבעת פניו של אדם הנופל על פניו אם צוחק הוא או בוכה. מכל מקום ברור לי כי בעצם הזכרת השם “יצחק” היה מומנט של לגלוג, אולי עוד לא לגלוג גלוי אלא מוסתר, כשם שייתכן מאד שבעצם הצעתה של שרה היה כבר שמץ מנהו.

אשר אהבת… לוא היו לו לקדוש־ברוך־הוא עיני בשר ודאי לי שבאותה שעה היה נותן בן־שיחו מבט בוחן ונוקב, כמקובל להתבטא בספרות מודרנית. אברהם לא אהב את יצחק, כל ימי חייו ניסה לאהבהו, ראה חובה לעצמו לאהבו, אך לא אהבו. על הפירושים הדחוקים החל במדרשים וכלה בסברות מודרניות, תוקעות יתדותיהן בפסיכואנליזה, בדבר מיתוס הבחירה, ההעדפה ומשוא פנים כלפי הבן הצעיר מתנפצים אל סלע המציאות כמות שהיא. אברהם אהב את בכורו, את ישמעאל. הסיבה ברורה: הקוטב החיובי והשלילי נמשכים זה אל זה: מבקש אלוהים, איש־הרוח, לעולם יש בו מן הערצה הסמויה, המעורבת ברגשי נחיתות, אל פרא־האדם שידו בכל ויד כל בו. זוהי סיבה ודאית, אך יש גם סיבות אחרות שהן אולי פחות ודאיות אך לא פחות סבירות מבחינה פסיכולוגית. על אחת מהן יורמז להלן, והשניה היא – הגר. המסורת אינה מונה משום־מה את פרשת הגר בין עשרת נסיונותיו של אברהם, אף כי לדעתי היה זה הנסיון הקשה שבכולם, שכן הפעם לא אלוהים ניסה את אברהם, אלא שרה. היא רצתה לבחון את נאמנותו לה ושלחה לו את הגר אמתה. ובנסיון זה לא עמד אברהם. שרה צחקה כשהרתה את יצחק. כמה שנים לפני כן, כשנולד ישמעאל, בכתה שרה בכי מר, יחידך – כאן הלגלוג בולט לעין. שני בנים היו לאברהם, התואר יחידך לגבי אחד מהם פשוט אינו נכון, אינו אמת. לא בכדי שם המדרש בפיו של אברהם את התשובה, שיש בה קורטוב העזה – אם כי שתמטנית – לחלוק על דברי אלוהים לאמור: שניהם יחידים לאמהותיהם.

ואולם שיאה של האירוניה הטראגית היא דוקא בראשיתה של הפניה: קח נא את בנך. מופלא הדבר, אבל המלה “בנך” היא שצרמה את אזנו של אברהם. ייתכן שחששותיו לא היה להם יסוד, ייתכן שחשדיו היו פרי השלכה פסיכולוגית למחצה וגיאומטרית למחצה של צפון לא טהור. יש לשער כי ההשתלשלות המעין־הגיונית של הלך מחשבתו היתה בקירוב זאת: היא שלחה לי את הגר ואני שלחתי לה את שלושת המלאכים שניצבו עלי בחום היום. אני לא עמדתי בנסיון ובדרך זו שחררתי את קפיצי המעצורים המוסריים שבמצפונה היא. יש להניח איפוא שגם היא לא עמדה בנסיון ובנסיבות שנוצרו (למען הדיוק: שאני יצרתי) היתה זו תופעה לגיטימית בהחלט. הגר היתה מצרית. היא דמתה לנפרטיטי. שלושת המלאכים מוצאם אינו ידוע, אך הם דמו לאלי יוון. אמנם בימיו של אברהם אבינו עדיין לא באו לעולם לא נפרטיטי ולא אלי יון, אף־על־פי־כן, סבורה אני כי ההשואה לא זו בלבד שהיא מוצדקת, אלא גם קולעת, שהרי כל הדברים האמורים אברהם אבינו לא השמיעם באזני במפורש, כי אם אני היא שהסקתים משיחתו מכללא, בין השיטין.

כן, את כל האמור לעיל הסקתי בעקיפין, שכן אברהם ניסה להוכיח כי המתיחות בינו לבין בנו צמחה על רקע חברתי־אידיאולוגי. הוא טען כי בנעוריו יצא מאור־כשדים, משום שקץ בנפשו מפני הציביליזציה העירונית, שאינה לדבריו אלא שחיתות וניוון רוחני ומוסרי, על מגדליה, צריחיה ומלכיה, על מקדשיה, פסליה וכוהניה. הוא שב אל חיי הטבע והיה לרועה צאן מתוך מגמה אחת ויחידה: להתקרב אל הבריאה ובוראה. ואם ברבות הימים גילה לתמהונו כי כבד הוא מאד במקנה, בכסף ובזהב והיה לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים, הרי כל אלה באו לו בהיסח הדעת, כלאחר יד. מימיו לא נתן דעתו עליהם. מה שאין כן יצחק בנו. ההישגים החמריים היו לו למטרה בפני עצמה. שעות ארוכות היה יושב ומונה את מספר ראשי הצאן והבקר. איל אחד שנתברך בקרניים יקרות מציאות היה יצחק מטפחו ומפנקו, והכל אך ורק משום שמלכי־צדק מלך שלם מוכן היה לשלם הון תועפות תמורת הקרניים הללו.

על רקע זה כביכול פרצו מרבית הסכסוכים בין האב לבנו. יום אחד, אחרי חילופי דברים ממורמרים ביותר בין האב לבנו, נטל אברהם אבינו את האיל יקר־המציאות והטיחו במדורה בוערת. יצחק זינק אל תוך האש והצילו. ממקרה פעוט ערך זה צמחה עלילת העקדה, אף שלמעשה לא נפגע יצחק אלא במידה מועטה בלבד. שערותיו נחרכו מעט וזרועו השמאלית נכוותה במקצת. השערות צמחו מחדש והכויה נתרפאה מקץ ימים ספורים.

– למעשה – העיר אברהם והשפיל עיניו – אחד משלושת המלאכים שנזדמן משום מה דוקא באותו רגע, הוא שריפא את הכויה.

– והאיל? – שאלתי.

– האיל נשרף כליל.

– גם הקרניים?

– לא, הקרניים ניצלו.

– ונמכרו?

– כן.

– למלכי־צדק?

– כן.

 

ג    🔗

שריקה, זמזום, חריקה, צפירה, ושוב ישבנו זה מול זו כמקודם. עדיין עיני דמעות, אלא שעכשיו לא היו הדמעות תוצאת גירויין של קרני המתכת. היו אלה דמעות עלבון צורב.

– מה עשית? – שאלתיה ביגון קודר.

– אדוני נפגע? חבל. כפי הנראה אדוני הוא רגיש מאד – התעללה בי הנערה – להווי ידוע לך, אדוני אנין־הרגש, כי מבחינה מקצועית השידור מעשה־אמנות.

– מעשה אמנות? – רתחתי בקצף אין אונים – בליל תפל. התעללות בכל הנשגב. עקדת יצחק, זה הסיפור המזעזע בפשטותו הפרימיטיבית בטהרת המוסר הנעלה שבו, הפכת תיפלות ברמת מעשי להטים של להקת ספיריטיסטים מפוקפקת. אברהם אבינו מכרכר בפיתולי סופיזמים של מלודרמה מודרנית זולה וטובע ברפש כבושה במבשרי המדעים הפופולריים של ימינו כגון פסיכולוגיה כלכלה, מדעי החברה, טובע…

– כאופליה באגם – שיסעתני הנערה בהומור הציני שלה.

– לא, דוקא לא כאופליה באגם, ככלב בנהר, כלב, שכרכו אבן בצוארו.

הנערה נתחייכה.

– נדמה לי שהדימויים שלי, אם אין הם מוצלחים משלך, הרי הם לפחות אליגנטיים יותר. הלא תודה, אדוני המלומד.

שתקתי.

– ועוד תודה – המשיכה הנערה – כי גם אני הסתייגתי מכל הענין עוד בתחילת השיחה, אבל לך מוכנה אני לגלות את האמת. הסתיגותי היתה הסתיגות כוזבת. מס־שפתיים לטיפוסים אינטלקטואליים מסוגך. בתוך תוכי אוהדת אני דוקא את אברהם זה שהועלה באוב האלקטרוני. ולא עוד אלא שלבי סמוך ובטוח כי קהל המאזינים שבע נחת משנגלה לו אברהם המרומה, הקנאי, הערמומי, הנאבק עם יצרו. נעם לו לציבור להזדהות עם אברהם האנושי.

– אנושי?! – צווחתי בקולי קולות – ככל שאתם מגמדים את האדם, ככל שאתם מגלים את החיה שבו כן מרבים אתם להג על האנושי שבו כביכול. האנושי באברהם אבינו הוא גילוי האלוהים, ולא מישגלו עם הגר. האנושי שבדורנו – הרי הם הלוויינים והמוחות האלקטרוניים, ולא ירכיה של רקדנית ערומה. היצרים אינם אנושיים. היצרים הם שרידי החיה שבתוכנו.

הנערה נתהרהרה.

– ייתכן – סחה בכובד־ראש לאחר שתיקה קלה – אלא שאתה כמדען חייב להוכיח דבר זה בדרך של ניסוי. הפעם מוכנה אני לקבל על עצמי את עול ההוכחה ואת ביצוע הניסוי, נבדוק, למשל, מה הם יצריה של האמיבה ובאיזו מידה הם אנושיים.

– של מי? – תמהתי.

– של האמיבה, החיה הפשוטה ביותר.

לא היה סיפק בידי אפילו להביע כראוי את תמהוני, שכן העיתונאית המופלאה סובבה שוב את צמיד הקסמים הכרוך לזרועה וכהרף עין נמצאתי טבול בטיפת מים מזוהמים יחד עם אלפים או מיליונים מבני מיני, וכל כולי גרעין זערורי מוקף מקפא רירי. ואולי האסוציאציה הרירית אינה נכונה, אולי לא מקפא היה זה כי אם מקפא דמע. אם כן הדבר, אפשר שצדקו המצרים הקדמונים באמרם כי האדם נוצר מדמעותיו של אחד האלים. על־כל־פנים – ואני מוכן להישבע בפני אלוהים ואדם כי אמת נכון הדבר אשר אנכי אומר – במעומעם נשמע במעמקי הטיפה שירה של מרים ילן־שטקליס:

אינני בוכה אף פעם,

אינני תינוק בכיין.

אך למה, אמא, למה

בוכות הדמעות בעצמן?

שיא אנושי מאד. ולא בכדי מדייק אני ואומר “נשמע” ולא “שמעתי”, שהרי אני כשלעצמי לא יכולתי לשמוע. הייתי יצור חד־תאי, אמיבה. ידיעותי במדעי הטבע די בהן כדי לקבוע כי שום אמיבה בעולם לא נתברכה בחוש שמיעה.

 

ד    🔗

הנערה השירה את כל שיורי הגינונים של דרך־ארץ כלפי.

– די, די, זקן, אל תבכה – סחה בגסות־מה, אך בתוספת חן של כנות שעד כה נעדרה מדבריה – חדל מלהטוטים אלה – היא נטלה את מכונת ההקלטה והשליכתה מן החלון ככדור משחק – בוא, זקן, נמשוך ידינו מן העבר ונעסוק בעתיד. רק בעתיד ותו לא. בלי סיבובים בלי הקלטות, פשוט כך – ובדברה שלתה מתיקה גליון נייר מגולל, שהיה דומה למגילה מימי קדם.

– עתיד? – תמהתי והוריתי באצבעי על המגילה.

– כן, יקירי, עתיד. הדמיון אל העבר הוא חיצוני בלבד ולא בא אלא לשם אחיזת־עיניים.

בזריזות יתרה פרשה את הגליון לפני. על הגליון היו מודבקים קטעים מרובעים שנגזרו מתוך עיתונים. הקטעים נחו בסדר ובמשטר ומעל לכל קטע תאריך.

– הבאתי לך מתנה. מתנה של ממש. קטעים מתוך עיתון מחודש דצמבר שנת 2999. חודש תמים. יום יום וקטעו.

ישבה הנערה על ברכי, כרכה זרועה סביב צוארי ואת הגליון הניחה על ברכיה. כך ולא אחרת היתה יושבת נכדתי, לוא היתה לי נכדה.

אין לי נכדה.

את קטעי העיתון קראנו יחדיו.

 

ה    🔗

1.12.2999

ראש ממשלת הירח נפגש אתמול עם ראש ממשלת כוכב (מרקור). השיחה התנהלה באוירה ידידותית ונסבה על היחסים הבינפלאנטריים. שום הודעה רשמית לא נתפרסמה, אך לכתבנו נודע כי ראש ממשלת כוכב הבטיח עזרה מלאה למדינת הירח אם זו תסתלק מזיקתה אל כדור הארץ.

ראש ממשלת הירח הביע בזהירות רבה את ספקותיו לגבי אפשרות ביצועה של ההצעה בשלב זה של היחסים הבינפלאנטריים, אך לא סתם את הפתח למשא־ומתן בעתיד.

2.12.2999

חלב מפוסטר. מופק משביל החלב באמצעות מזל גדי. דרשו בכל סוכנויותינו. המשרד הראשי בכוכב־הלכת נוגה (וינוס). היזהרו מזיופים (מ).

3.12.2999

תחרות בינפלאנטרית לשירה זכתה בפרס ראשון הפואמה הבאה:

ז ז ז ז ז ז ז ז!

צ’וק צ’וק צ’וק

פיף פף

בום

כל המבקרים ציינו לשבח את כשרון ההבעה המובהק של המשורר, שהשכיל לבטא בפשטות נוגעת ללב רחשי־אנוש כמוסים ביותר.

4.12.2999

לכתבנו נודע כי מתנהל משא־ומתן בין המרכז הרוחני הבינפלאנטרי לבין האוצר של מערכת השמש בדבר הקצבת סכום מסוים לייצור מגידת עתידות אלקטרונית, אשר מיד עם היוולדו של כל אדם תרשום את עתידו בדייקנות של שנה אחת, דהיינו תגדיר בצורה תמציתית את מעשיו מדי שנה בשנה עד יום מותו. ייתכן שברבות הימים תגיע המכונה לדייקנות של חודש.

עצם הרעיון עורר התנגדות בכמה חוגים אינטלקטואליים. הללו סבורים כי מגידת עתידות אלקטרונית עלולה לקטול את שרידיהן האחרונים של תכונות היסוד המאפיינות את האנושות מיום היבראה, והן: הזיה, חזון ובחירה חפשית. מושגים כגון תקוה, שאיפה, הישג, הצלחה יעלמו כליל.

מצדדיה של התכנית טוענים, שכדאי להקריב את כל אלה תמורת הסיכוי כי אחת ולתמיד ייעלם המושג אכזבה העושה שמות במין האנושי.

מכל מקום, העניין כולו נתון לפי שעה בשלב דיונים טרומיים בלבד.

5.12.2999

בהוצאת “חדש ימינו כקדם” הופיע לא־מכבר סיפור־אבירים מן המאה הכ’ד, שלא ראה אור זה כשש מאות שנה. אנחנו מביאים בזה את תוכנו מאחר שסבורים אנו כי לסיפור יש ערך כפול: הן כנכס היסטורי והן כדוגמה חינוכית.

אחד האבירים טס במטוס ופגש אשה בדרכו, מיד יצא מן המטוס כדי לברכה בשלום. כיון שבידו הימנית הגביה את כובעו כנדרש על־פי כללי הנימוס האבירי נאלץ לפרוש את מצנחו ביש שמאל. דבר זה לא עלה בידו והוא נפל והתרסק.

כך כיבדו האבירים את גבירותיהם במאה הכ’ד.

6.12.2999

אתמול התקיים במארסיינה כינוס של רופאי צפורן האגודל. השתתפו למעלה משני מיליון נציגים ממוסדות רפואה שונים.

התנהל ויכוח מדעי ער רב־ענין בין המומחים לצפורן האגודל של היד הימנית לבין המומחים לצפורן האגודל של היד השמאלית. מרבית המשתתפים בכינוס נטו לדעה, כי אין לערבב את שני תחומי המדע הנבדלים זה מזה מבחינות רבות ושונות.

הוחלט איפוא על פתיחת פקולטות נפרדות בכל רחבי העולם, כדי שיובחן היטב בין התואר דוקטור לצפורן האגודל של יד שמאל DLHSJS לבין התואר דוקטור לצפורן האגודל של יד־ימין DLHSJJ

7.12.2999

אתמול נראה כוכב שביט, שנכנס בלי רשיון אל תחום החלל הבינפלאנטרי, התיאור: נרגש, מבשר רעות, ראש קטן, זנב ארוך.

הציבור מוזהר בזה שלא לעשות דין לעצמו, אלא להודיע לתחנת המשטרה באמצעות הטלקומוניפטיה.

נגד כוכב שביט יופעלו כלי הנשק החדישים ביותר, כדי לגרשו מתחום מערכת השמש.

8.12.2999

משרד הבריאות מתריע נגד השימוש המופרז בגלולות האושר. גלולות אושר במנות גדושות – טענים המומחים – עלולות לשתק את היזמה החברתית, לעמם את העירנות האינטלקטואלית ולצנן את הלהט האמנותי.

אם ימשיכו בני האדם לצרוך גלולות אושר בכמות הנוכחית יקיץ הקץ על התקדמותה של האנושות.

בחוגי הממשלה דנים על הגבלת ייצורן של הגלולות, ואם יהיה צורך, אף בהנהגת קיצוב לצרכנים.

9.12.2999

באחד המקומות הנידחים על פני כדור הארץ נתגלה שבט פראים, שהציביליזציה המודרנית לא הגיעה אליו עד היום הזה. יש להניח כי אורח חייה של חברה פרימיטיבית זו לא נשתנה זה למעלה מאלף שנים.

האנרגיה החשמלית עדיין משמשת בשבט זה מקור לתאורה ולכוח, ומכשירי הטלביזיה – לשידור חדשות ובידור. בכמה בתים נמצאו אפילו מגילות דפוס חתוכות וכרוכות, שהיו קרויות בימי קדם בשם ספרים. אולם הדבר המופלא ביותר הוא שנשי השבט מופרות במישרין על־ידי בעליהן ולא בדרך הגנטיקה הסינטטית, המאפשרת לגדל במדגרת־אדם דור בעל תכונות רצויות לחברה.

צוות החוקרים ששוגר למקום עדיין לא פירסם את מסקנותיו הסופיות, אבל כבר בשלב זה ברור כי על קביעת אופיים של הדורות הבאים חלים עוד בשבט זה חוקי התורשה של מנדל בשם שהם חלים על שעועית ואפונה.

ממשלת כדור הארץ עומדת לגדור את המקום ולהפכו למעין גן־חיות או בית נכות לאומי.

10.12.2999

בעולם מדעי־הרוח עורר סנסציה מחקרו של פרופסור מטריאלו ריאליני, אשר הוכיח כי כל תרבותה של האנושות יסודה בהתקדמות הטכניקה.

לדעתו של הפרופסור לא היה ישו הנוצרי יכול לרדת מן הצלב ולקום לתחיה אלו הוברג אל הצלב בברגים ולא הוסמר במסמרים.

מכאן שאילו היו ברגים בימי הרומאים לא היתה נולדת הדת הנוצרית וכל תולדותיה של הרוח האנושית היו שונים תכלית שנוי.

11.12.2999

אמש נמצא מר איקס באוירונו הפרטי ללא רוח חיים.

השכנים מספרים כי אתמול לפנות ערב יצא מר איקס מביתו וישב באוירונו, אך האוירון לא המריא. נראה כי מר איקס לא עמד בו הכוח להתניעו.

מר איקס היה רווק. בביתו נמצאו: מכונת מחשבה, מכונת הגות, מכונת אמנות, מכונת ספרות, מכונת ריקוד, מכונת שלטון, מכונת עבדות, מכונת חברה, מכונת בידור, מכונת בדידות, מכונת כיסוף, מכונת סיפוק – כולן ממונעות בכוח האנרגיה האטומית.

לא נמצאה אף גלולת מזון אחת.

הרופא קבע כי סיבת מותו של מר איקס היתה – רעב.

12.12.2999

בחגיגות יום הידידות בין כוכבנו לבין כוכב נוגה אירעה תקלה חמורה, במקומו של רובוט הידידות הופעל רובוט האיבה והשמיע נאום שיטנה ארסי כלפי נוגה.

השגריר של נוגה עזב את האולם, וקיים חשש לתסבוכת דיפלומטית רצינית ביותר.

יש למנוע ויהי מה את הישנותן של תקלות מעין אלה. המומחים חייבים להתקין מנגנון מיוחד שיבלום אבטומטית את פיו של הדובר בכל מקרה של משגה כה חמור בבחירת הרובוט הנוגע בדבר.

13.12.2999

הלילה אירע רצח סנסציוני על רקע רומאנטי. כידוע יכול כל אדם לקרוא את צפונות לבו של זולתו בעזרת מכשיר הקונפרונטופטיה, שבשנים האחרונות הוכנסו בו כמה וכמה שכלולים ושיפורים. מובן מאליו שדבר זו מותנה בכך שגם הזולת יפעיל את מכשירו.

בחקירה מוקדמת במשטרה טען הרוצח כי למעלה משלושה שבועות סירבה אהובתו להפעיל את מכשירה, ומתוך־כך נבצר ממנו לדעת את צפונות לבה, והוא נאלץ להסתפק במוצא שפתיה ולהאמין לה. לדבריו טענה הלזו שמכשירה מקולקל, אך למעשה היה המכשיר תקין.

המשטרה, אשר בדקה את מכשירה של הנרצחת, מאשרת כי אמנם היה המכשיר תקין.

14.12.2999

ברגע האחרון מודיעים לנו על שביתה שפרצה בבית חרושת “אמוריה” – מפעל ענק לייצור אלקסיר (משקה) אהבת הבריות, שמקומו על כוכב הלכת נפטון.

עדיין אין בידינו פרטים. מיד לאחר קבלת הידיעה הטסנו כתב מיוחד לנפטון.

“אמוריה” היא המפעל היחיד במערכת השמש המייצר את אלקסיר אהבת הבריות. שביתה במפעל זה עלולה לגרור תוצאות חמורות למין האנושי כולו.

15.12.2999

מפאת הכתמים שפשו על פני השמש נשתבשו סדרי התחבורה והתקשורת, ומתוך כך עדיין לא הגיעו ידיעות מוסמכות על מהלך השביתה ב“אמוריה”. התשדורות שנקלטו עד כה אינן מצטרפות לכדי תמונה שלמה.

אנו מנצלים שהות זו כדי לסקור את תולדותיו של המוצר המיוצר במפעלי “אמוריה” שעל כוכב הלכת נפטון.

בימי קדם, כשכל המין האנושי שכן עוד בגיטו של כוכב־לכת אחד (כדור הארץ) ניסו להזריק את אהבת הבריות בדרכים תמימות ביותר, כגון הטפת מוסר, חינוך ובעיקר שכר ועונש. ככל שהרבו ללכת בדרכים אלה כן גדל סבלו של האדם. תורות רבות, שהקיפו עמים ויבשות, דגלו להלכה באהבת הבריות ולמעשה שימשו מעיין לא־אכזב לסבל, דיכוי ויסורים של ילודי אשה. מרביתן של התורות הללו נקראו בשם דתות, כגון: אלילות, יהדות, בודהיזם, נצרות, איסלאם ובתקופה מאוחרת יותר – דימוקרטיה, פאשיזם, קומוניזם, פסיכולוגיזם וכו'.

סוף סוף הבקיע האדם את חומות כלאו הארצי ופשט על פני כל מערכת השמש. זמן־מה לאחר מכן גילו המדענים את אלקסיר אהבת הבריות והתחילו לייצרו בסיטונות מחומר מיוחד המצוי רק על כוכב הלכת נפטון לבדו.

חברת “אמוריה” רכשה זכות ייחודית לייצור זה. אין צריך להדגיש את חשיבות המפעל ואת השואה שהשביתה בו עלולה להמיט על האנושות כולה, ביחוד לאור העובדה כי אלקסיר אהבת הבריות זקוק לתנאי אחסון מיוחדים, ואפילו בתנאים אלה אינו נשמר אלא עשרים שעות בלבד.

16.12.2999

השביתה ב“אמוריה” נמשכת.

נודע כי הסכסוך בין פועלי “אמוריה” לבין הנהלתה פרץ בשל צריכת המוצר עצמו, דהיינו אלקסיר אהבת הבריות

עד כה לגמו מנהלי המפעל רק שתי מנות ליום משל משקה זה. הפועלים דרשו שכל מנהל ילגום לפחות שלוש מנות. המנהלים סירבו להיענות לדרישה זו. הם טענו כי קבלת שלוש מנות ליום עלולה להשפיע לרעה על המשמעת והיעילות במפעל, וכן על מצבה הכספי של חברת “אמוריה”. משהחריף הסכסוך פרצה השביתה.

17.12.2999

השביתה ב“אמוריה” נתנה את אותותיה בכל רחבי העולם. נתרבו הקטטת, הגירושין ואפילו מקרי הרצח. מספר התביעות המשפטיות – הן האזרחיות והן הפליליות – שהוגשו בשבוע זה גדול פי חמישה ממספרן במשך כל השנה.

בני־אדם מנסים לאגור את שאריות האלקסיר לאהבת הבריות המצויות בידיהם.

אנו רואים חובה לעצמנו להזהיר את הציבור: החומר אינו ניתן לשימור. השימוש בחומר מקולקל עלול להביא לידי דכדוך נפש ותו לא. מוטב להשתמש מיד בכל המלאי הקיים.

כל ממשלות העולם עושות למען הפסקת השביתה. מערכת השמש אינה יכולה להתקיים בלי אהבת אנוש.

מומחים מנבאים חורבן עולמי תוך חדשיים ימים אם תתמיד השביתה.

18.12.2999

ארגון כוכבי הלכת המאוחדים (אכל’ם) החליט לשגר צבא בינפלאנטרי לנפטון כדי לדכא את השביתה ב“אמוריה”.

ממשלות כל הכוכבים – ובכלל זה נפטון עצמו ואסטרואידים קטנים – שלחו יחידות מובחרות מצוידות בנשק מודרני חדיש ביותר.

הצבא המאוחד יימנע מאלימות ככל האפשר וינסה בעצמו להפעיל את מיתקני “אמוריה”. המומחים, שאין להם תחליף, יאולצו לעבוד באיום של נשק.

במקרה הגרוע ביותר לא ירתע צבא אכל''ם אפילו משפיכות דמים למען אלקסיר אהבת הבריות.

הקוסמוס כולו עוקב במתיחות דרמתית אחרי המתרחש.

19.12.2999

השביתה ב“אמוריה” הסתיימה במפתיע ללא שפיכות דמים ומתוך שימוש מינימלי ביותר באמצעי אלימות מצד צבא אכל"ם.

ביזמתו הברוכה והגאונית של הגנרל נפטונוביצ’י הקיף הצבא את קריית המפעל, ריכז בידו את כל מיכלי האלקסיר שתכולתם לא נתקלקלה ובאיומי נשק אטומי הזריק מנות גדושות של האלקסיר הן לפועלים והן למנהלים. לאחר מכן אכף על הצדדים לקיים מגע ביניהם.

שיכורי אהבת אנוש פתחו הצדדים במשא ומתן וסיימוהו תוך שעה אחת. עוד בליל אמש התחדשה העבודה במפעל.

חרב חדה הוסרה מצוארה של האנושות.

20.12.2999

ראש המחקר הזואולוגי על פני כדור הארץ הפרופיסור אנוש בר־קוף אשר לפני עשר שנים אימץ שימפנזה מן הג’ונגל וחינכו, הודיע עתה כי לאחר ניתוח, שבוצע באבריו המוטוריים והאודיטוריים של הקוף ולאחר שימוש באמצעי הרדמה ואלחוש פסיכוחשמליים, ישנם סיכויים סבירים שהקוף ילמד לדבר. לפי הערכתו הזהירה של הפרופיסור עשוי הקוף ללמוד לפחות שפה אנושית אחת לאחר שיקיץ מתרדמתו הממושכת.

21.12.2999

השערותיו של הפרופיסור בר־קוף התאמתו כבר היום. אנו מייעצים לציבור שיהיה מרותק אל מקלטי הספאטוביזיה בכל רחבי מערכת השמש. קופו של הפרופיסור בר־קוף ישא את דברו.

22.12.2999

הרצאתו של הקוף ששודרה אמש בגלי הספאטוביזיה עוררה תדהמה בכל רחבי הקוסמוס. עצם ההישג שביכולת הדיבור הועם זהרו בשל תוכן דבריו של המרצה (דהיינו הקוף), אשר הכריז קבל עם ועדה כי בידיהם של הקופים מצויה פצצת אטום, אך כיון שאין הם שולטים בשפת אנוש לא יכלו עד כה להודיע על כך לאנושות. פצצת האטום היתה לפני כאלף שנה אחת מכלי ההשמדה ההרסניים ביותר. כיום הרי זה נשק מיושן, אך יש בו עוד משום סכנה רצינית לפחות לתושבי כדור הארץ, ביחוד כל עוד פצצה זו נמצאת בידיהם של הקופים בג’ונגל.

23.12.2999

ועדת הבטחון של אכל"ם התכנסה לישיבה דחופה. הוחלט להקיף את הג’ונגל שעל פני כדור הארץ בחגורת הגנה בלתי־חדירה לכוח ההרס של פצצת האטום.

24.12.2999

פצצת האטום בג’ונגל התפוצצה. הג’ונגל נחרב. חגורת ההגנה האנטיאטומית החזיקה מעמד. יש להניח כי בני אדם לא נפגעו.

25.12.2999

היום התברר כי פצצת האטום, שהתפוצצה בג’ונגל השמידה את כל בעלי החיים שבג’ונגל פרט לסוג אחד של יצורים חיים: חידקים ונגיפים. הללו חדרו אל תוך חגורת הבטחון האטומית, הסתננו דרכה אל מחוץ לג’ונגל ופשטו על פני כל כדור הארץ בכמויות ובעצמה ללא־תקדים. קיים חשש שיפלשו גם אל כוכבי־לכת אחרים.

הציבור מוזהר בזה שלא להשתמש באתר הקוסמי לצרכי נשימה מלאכותית, שכן על פני כל האתר רוסס רעל מיוחד מחשש סכנה של חידקים ונגיפים.

השתמשו בחמצן המיוצר בבית־החרושת “קוסמוקסיד”. להשיג בכל חנויות באריזה נוחה ונאה.

26.12.2999

היום נודעה סיבת ההתפוצצות שאירעה בג’ונגל אשר על פני כדור הארץ. מתברר שאחד הקופים הצעירים הטיל את פצצת האטום בפיו, כיון שהיה סבור כי אין זה אלא אגוז. בכל כוחו ניסה לפצחה אך לסתותיו לא עמדו לו לשם כך. הואיל וכל מאמציו עלו בתוהו מסרה לאריה שעבר על פניו. שיניו החזקות של האריה יכלו לפצצה, והיא התבקעה בפיו.

27.12.2999

לשירות הבטחון הבינפלאנטארי נודע כי נעשות הכנות נמרצות לקונגרס העולמי של הרובוטים. בשלב זה הוטל איפול מוחלט על כל הפרשה, ואין ביכולתנו למסור לציבור ידיעות נוספות. מכל מקום ידוע לנו כי כל האנושות עושה מאמצים נואשים למנוע כינוסו של קונגרס זה בכל מחיר – מסיבות, שעדיין לא הגיעה השעה לגלותן.

28.12.2999

כל מאמציו של המין האנושי למנוע את קונגרס הרובוטים עלו בתוהו. הקונגרס יתקיים ולפי כל הסימנים על כוכב הלכת מאדים. מסתבר כי המלה רובוט אינה מדויקת. לפי הידיעות שבידינו יוזמנו נציגים מכל כלי העבודה שהיו אי־פעם בידי המין האנושי, החל בחרבות צורים מתקופת האבן וכלה במוח אלקטרוני משוכלל ביותר. יש להניח כי אכן יהיה זה כינוס רב־רושם.

29.12.2999

היום הושבתה העבודה בכל רחבי מערכת השמש. כל כלי הייצור וכל השירותים הכריזו על שבתון לכבוד הקונגרס. האדם עומד נדהם ואובד עצות. דיוני הקונגרס הם סודיים, ושום יצור אנושי לא הורשה להיות נוכח בישיבת.

30.12.2999

קונגרס הרובוטים פרסם הודעה רשמית. ההודעה כוללת שלוש הצעות שיועמדו להצבעה הלילה:

א. השמדת המין האנושי.

ב. הדברת המין האנושי ושעבודו המוחלט.

ג. דחיית ההחלטה הסופית עד לקונגרס הבא שיתכנס בעוד אלף שנה.

31.12.2999

המין האנושי נשם לרווחה. בקונגרס הרובוטים התקבלה ברוב דעות הצעת ההחלטה השלישית, דהיינו לדחיית ההחלטה הסופית בדבר גורלו של המין האנושי. מן הראוי לציין כי איגוד פצצות המימן הורה לחבריו להצביע בעד הצעה זו. הסתדרות חרבות הצורים החליטה להצביע בעד השמדת המין האנושי, ארגון המוחות האלקטרוניים בעד שעבודו. כל שאר הנציגים לא חלה עליהם משמעת ארגונית והם הצביעו על פי צו מצפונם.