זְמַן רַב, אוּלַי שְׁנָתָיִם, הָיָה תָּלוּי בַּאָרוֹן שֶׁלָּנוּ מְעִיל־צֶמֶר לָבָן, עָשׂוּי מִטְוֶה עָבֶה וְרַךְ. לֹא לָבַשְׁתִּי אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי, צְנוּם הַפָּנִים, הָיִיתִי נִרְאֶה בּוֹ נָפוּחַ וּמְסֻרְבָּל כְּדֹב.
אָמְרָה אִמָּא:
“נַח, אֲנִי פּוֹרֶמֶת אוֹתוֹ וְתוֹפֶרֶת מִמֶּנוּ לַבֵּן שֶׁלָּנוּ.”
נַח זֶה אֲנִי, וְהַבֵּן שֶׁלָּנוּ זֶה אַתָּה. וְהָיִיתָ אָז בֶּן שָׁלֹשׁ.
אָמְרָה וּפָרְמָה. נִתְמַלֵּא הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ גִּזְרֵי מִטְוֶה מִצֶּמֶר לָבָן. עַל הָרִצְפָה, עַל הַסַּפָּה, עַל הַכִּסְּאוֹת, עַל שֻׁלְחָן־הַתֵּה וְגַם עַל הַמִּרְפֶּסֶת.
הַכֹּל בִּמְעִיל אֶחָד 🔗
מֵי הָיָה מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ, כִּי בִּמְעִיל אֶחָד וְיָחִיד צְפוּנִים כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה בְּטָנוֹת שׁוֹנוֹת, כָּרִיּוֹת צֶמֶר־גֶּפֶן, כִּיסִים פְּנִימִיִּים בְּנוֹסָף, עַל הַחִיצוֹנִיִּים, וּמַסְלוּלִים שֶׁל תְּפָרִים בַּעֲלֵי “צְעָדִים” צְפוּפִים וּ“צְעָדִים” רְחָבִים, וּתְפָרִים מְדַלְּגִים שֶׁתַּפְקִידָם רַק לְחַבֵּר אֶת הָרְבָדִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל הַבְּטָנוֹת? כָּל אֵלֶּה בִּמְעִיל אֶחָד שֶׁל צֶמֶר לָבָן.
אִמָּא שֶׁלְּךָ, קְטַנָּה, פּוֹסַעַת בֵּין הַגְּזָרִים, עַל מִצְחָהּ הֶחָלָק קֶמֶט אֶחָד קָטָן וּבָרוּר, קֶמֶט הָאוֹמֵר בְּלִי מִלִּים: “הַנִּיחוּ לִי. אֲנִי פּוֹתֶרֶת חִידַת תַּשְׁבֵּץ!”
פִּיהָ קָמוּץ, וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַמַּחֲזִיקוֹת בַּמַּחַט עוֹבְדוֹת בִּזְרִיזוּת וּבְדַיְקָנוּת, כְּאִלּוּ הֵן חַיּוֹת בִּזְכוּת עַצְמָן. הַחוּט נִגְמַר – הוֹפּ! – וְחוּט חָדָשׁ, מְחֻדָּד, מֻשְׁחָל אֶל תּוֹךְ קוֹף־הַמַּחַט, שֶׁהִמְשִׁיכָה מִיָּד בַּעֲבוֹדָתָהּ בְּפִקְּחוּת וּבְרָצוֹן טוֹב.
אַתָּה הִסְתּוֹבַבְתָּ בֵּין גִּזְרֵי הַבַּד, מִסְתַּכֵּל בְּיָדֶיהָ שֶׁל אִמָּא, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: טוֹב שֶׁהַבֵּן רוֹאֶה אֵיךְ נַעֲשִׂים מַעֲשִׂים עַד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תּוֹצָאוֹת.
בָּטוּחַ כְּשׁוֹטֵר בָּרְחוֹב 🔗
מִמְּעִיל־הַצֶּמֶר הַלָּבָן שֶׁלִּי “יָצְאוּ” שְׁנֵי מְעִילִים, וּשְׁנֵיהֶם נוֹעֲדוּ לְךָ, הָאֶחָד כְּעֵין אֲפֻדָּה עַל בִּטְנַת בַּד דַּק, וְהָאַחֵר מְעִיל־חֹרֶף בַּעַל דָּשִׁים כְּפוּלִים עִם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל כַּפְתּוֹרֵי מַתֶּכֶת נוֹצְצִים.
אִמָּא הוֹרִידָה אוֹתְךָ מִן הַכִּסֵּא, שֶׁעָלָיו עָמַדְתָּ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מָדְדָה עָלֶיךָ אֶת הַמְּעִילִים. עֵינֶיהָּ הִבְהִיקוּ מִשִּׂמְחָה לִרְאוֹתָם עָלֶיךָ. וְאַתָּה נִרְאֵיתָ בָּהֶם כְּגֶבֶר קָטָן. צָעַדְתָּ בִּצְעָדִים רְחָבִים וְהָיִיתָ נָאֶה וּבָטוּחַ כְּשׁוֹטֵר בָּרְחוֹב.
אֲנִי הִצְלַחְתִּי לֶאֱסֹף אֶת כָּל הַמַּטְלִיוֹת הַמְיֻתָּרוֹת, נִקִּיתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ מִחוּטִים קְטַנִּים וְדַקִּים שֶׁהִסְתַּלְסְלוּ וְדָבְקוּ בּוֹ – וְכָל הָעִנְיָן נִגְמַר בְּטוֹב.
אָז שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹלָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה’לֶה, שֶׁקָּרְאָה אֵלֶיךָ מִמִּרְפֶּסֶת הַבַּיִת הַסָּמוּךְ:
“חֶמִי, נֵצֵא הַחוּצָה לְשַׂחֵק! טוֹב?”
נוֹצָה קְטַנָּה, צְהַבְהֶבֶת 🔗
רָאִיתִי אֶת דְּבוֹרָה’לֶה עוֹמֶדֶת עַל מִרְפֶּסֶת הַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה, לְבוּשָׁה מְעִיל־חֹרֶףְ אָדֹם, מִתְרוֹמֶמֶת עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁרֹאשָהּ יַעֲלֶה מֵעַל מַעֲקֵה הַבַּרְזֶל. לְחַיֶּיהָ וְרֻדּוֹת וְעֵינֶיהָ הַתְּכֻלּוֹת נוֹצְצוֹת. כָּל הָרְחוֹב הָיָה מוּצָף אוֹר.
הָעֲנָנִים שֶׁרוֹקְנוּ אֶת גִּשְׁמֵיהֶם בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ בְּקוֹלוֹת וּבִרְעָמִים, נִדְחֲפוּ וְנִשְּׂאוּ מִזְרָחָה וְהִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם שָׁמַיִם תְּכֻלִּים וּרְחָבִים. הָרְחוֹב נִרְאָה נוֹצֵץ וְקוֹרֵן כְּפָמוֹטוֹת שַׁבָּת בְּיוֹם שִׁשִּׁי.
וְהַבֵּן שֶׁלָּנוּ – זֶה אַתָּה – הִכְנִיס שְׁתֵּי יָדָיִם שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ הַכִּיסִים שֶׁבִּמְעִילוֹ הֶחָדָשׁ. חִיֵּךְ וְהִתְנִיעַ עַצְמוֹ אֶל פֶּתַח הַבַּיִת. לָצֵאת הַחוּצָה לַמִּשְׂחַק. אִמָּא הִסְפִּיקָה לְהַכְנִיס אֶת רֹאשְׁךָ לְתוֹךְ כִּפַּת צֶמֶר לְבָנָה בַּעֲלַת צִיץ, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: כְּדַאי הָיָה לְהַצְמִיד לְתוֹךְ הַכִּפָּה נוֹצָה צִבְעוֹנִית קְטַנָּה, כְּמוֹ בְּכוֹבְעֵי צַיָּדִים.
אֲנִי פּוֹתֵּחַ אֶת דֶּלֶת הַבַּיִת – וּמַה מֻּנָּח לְיַד הַפֶּתַח?
נוֹצָה קְטַנָּה צְהַבְהֶבֶת, שֶׁנֶּאֶחְזָה אֵיךְ־שֶׁהוּא בַּמַּשְׁקוֹף, רוֹעֶדֶת כְּמוֹ שַׁלְהֶבֶת נֵר – נוֹצַת פָּשׁוֹשׁ, שֶׁנָּשְׁרָה מֵאַחַד הַפָּשוֹשִים הַמְקַנְּנִים אֶצְלֵנוּ בֵּין עֲצֵי הָרִמּוֹנִים שֶׁבֶּחָצֵר. הַפָּשׁוֹשׁ עָמַד וַדַּאי מְכֻרְבָּל כָּל הַלַּיְלָה בָּרוּחַ הָעַזָּה, שֶׁנָּשְׁבָה בֵּין הָעֲנָפִים הַקֵּרְחִים, וְהָרוּחַ הִצְלִיחָה לִמְרֹט נוֹצָה, הֵעִיפָה אוֹתָהּ, סוֹבְבָה וְסוֹבְבָה – עַד שֶׁנִּדְבְּקָה אֶל מַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת שֶׁלָּנוּ.
“יֵשׁ לִי מַזָּל!” הִרְהַרְתִּי.
נָטַלְתִּי אֶת הַנּוֹצָה בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתַי, כְּאִלּוּ הָיְתָה יְצוּר חַי, וְתָקַעְתִּי אוֹתָהּ בְּקִפּוּל כִּפַּת הַצֶּמֶר שֶׁלְּךָ. שָׁם הִיא נִרְגְּעָה, וְאַתָּה נִרְאֵיתָ בְעֵינֵינוּ מֻשְׁלָם לַחֲלוּטִין בְּתִלְבָּשְׁתְּךָ הַחֲדָשָׁה.
הַאֹשֶׁר נִכְנַס לַלֵּב 🔗
דְּבוֹרָה’לֶה כְּבַר עָמְדָּה לְיַד שַׁעַר הֶחָצֵר שֶׁלָּנוּ. דְּמוּתָהּ הִצְטַלְּמָה בַּמִּדְרָכָה הַרְטֻבָּה. אוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה בּוֹהֵק וּמְסַּנְּוֵר, כְּאִלּוּ הִתְכַּוֵּן לְפַצּוֹת אוֹתָנוּ עַל לֵיל־הַגֶּשֶׁם שֶׁעָבַר עָלֵינוּ. הַבָּתִּים הִשְׁתַּקְּפוּ בַּכְּבִישׁ הָרָטֹב, וּשְׁלוּלִיוֹת מַיִם מְעֹרָבוֹת בְּאַדְמַת־הַגִּנּוֹת שֶׁנִּסְחֲפָה נָחוּ לְצִדֵּי הַמִּדְרָכוֹת.
כָּל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים בָּרְחוֹב מִצְמְצוּ בְּעֵינֵיהֶם, וּפְנֵיהֶם חִיְּכוּ מֵרֹב תַּעֲנוּג עַל הַיּוֹם הַיָּפֶה, כְּאִלּוּ קִבְּלוּ אֶת הַיּוֹם בְּמַתָּנָה – מַתָּנָה שֶׁשּׁוֹכְחִים אֶת תַּאֲרִיכָהּ, אַךְ זוֹכְרִים אוֹתָהּ בְּחִיּוּךְ שֶׁל אֹשֶׁר. צָרִיךְ פָּשׁוּט לִתְקֹעַ שְׁתֵּי רַגְלַיִם בָּרְחוֹב וּלְהַבִּיט סָבִיב – לֹא יוֹתֵר. הָאֹשֶׁר נִכְנַס לְלֵב כָּל אֶחָד. גַּם לְלִבּוֹ שֶׁל הַפָּשׁוֹשׁ שֶׁהָרוּחַ תָּלְשָׁה לוֹ נוֹצָה.
זֶה לֹא מַצְחִיק 🔗
פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי חֲבָטָה, וְאַחֲרֶיהָ קוֹל צְחוֹק מְצַלְצֵל שֶׁל דְּבוֹרָה’לֶה.
אֲנִי פּוֹנֶה אֶל הַיְּלָדִים. פְּנֵי דְּבוֹרָה’לֶה צוֹהֲלִים, וְאִלּוּ אַתָּה – רָאִיתִי אוֹתְךָ מַעֲלֶה אֶת הַיַּשְׁבָן שֶׁלְּךָ, וּשְׁתֵּי יָדֶיךָ נִשְׁעָנוֹת בְּתוֹךְ הַבֹּץ שֶׁלְּיַד הַמִּדְרָכָה. קֵרַבְתָּ אֶת רַגְלֶיךָ אֶל יָדֶיךָ וְהִזְדַּקַּפְתָּ. מְעִיל הַצֶּמֶר הֶחָדָשׁ שֶׁלְּךָ הָיָה מְכֻסֶּה בֹּץ נוֹצֵץ כְּמוֹ סִנָּר שָׁחוֹר.
הִבַּטְתָּ בְּפָנֶיהָ שֶׁל דְּבוֹרָה’לֶה הַצּוֹחֶקֶת. עָשִׂיתָ כַּמָּה צְעָדִים לִקְרָאתִי, הֲרִימוֹתָ שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדַיִם קְטַנּוֹת שֶׁלְּךָ, שֶׁהָיוּ מְלֻכְלָכוֹת בְּבֹץ וְהֵנַפְתָּ אוֹתָן אֶל מוּל פָּנַי. נָשָׂאתָ אֵלַי שְׁתֵּי עֵינָיִם גְּדוֹלוֹת וְשָׁאַלְתָּ:
“הַבֵּט, אַבָּא, זֶה מַצְחִיק?”
כֻּלָּם צוֹחֲקִים כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ נוֹפֵל. גַּם הַיּוֹם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.