הצהרה בישיבת הפתיחה של המשא־ומתן בין ישראל לבין הקהיליה האירופית הכלכלית, סוף 1962

הוד מעלתכם, אדוני היושב־ראש, רבותי,

משא־ומתן זה שאנו פותחים בו כיום הוא מאורע בעל חשיבות רבה מאד לעמי – ואולי הוא גם בעל משמעות רחבה ואוניברסלית יותר. בגורל משלחתנו נפלה הזכות להציג, בשם מדינת ישראל, את עמנו העתיק ורב־הסבל, במפגש רשמי ראשון עם אירופה המתאחדת. פעולה זו היא תמרור בדרך היחסים בין עמנו, ואנו תולים בו תקוות גדולות.

חובתי הנעימה היא להביע את הערכתה של ממשלת ישראל ואומתה להחלטת מועצת השרים של הקהיליה לפתוח בבירור קשרים אלה. תודתנו נתונה לגורמים החשובים שהביאונו עד הלום – למועצת הקהיליה, לועדתה, לממשלות המדינות החברות, לפרלמנט האירופי, ובמיוחד לועדת החוץ שלו, ולכל הגופים הפוליטיים והציבוריים אשר ראו את חשיבות הענין ופעלו ליצוֹר קשר בין אירופה המתאחדת ובין מדינתנו העתיקה־צעירה.

 

נושא הדיונים    🔗

הנושא בו נדון הוא הסדר־סחר כולל בין הקהיליה האירופית ובין מדינת ישראל, הסדר שיפתח לפני מוצרינו את שוקי הקהיליה ויאפשר לנו התחרות הוגנת. מדינתנו עודנה צעירה ועודנה נאבקת בקשיים מרובים. לפנינו עוד משימות כבדות לבצען – קליטת עולים, פיתוח הארץ והשגת איזונה של כלכלתנו. בלי הסדר של יחסי הכלכלה שלנו עם אירופה יקשה עלינו עוד יותר להשיג מטרות אלו. אנו בטוחים שאתם, נציגי הקהיליה האירופית וחברותיה, תכירו בייחודן של בעיותינו ובחומרתן, ושההסדר אליו נגיע ישקף את הכרתכם בצורך בקשר אמיץ, כולל ודינמי, בין כלכלותינו; קשר שימנע מאתנו פגיעה כלכלית חמורה, אשר ודאי שאין הקהיליה רוצה לגרום לנו.

אירופה עומדת עכשיו בפני שלב חדש בתולדותיה. מהאודים העשנים של שתי מלחמות־העולם עלה חזון חדש, של שיתוף פעולה ושל אחדות אירופית, שהקהיליה היא גרעינה. שיתוף זה בכוחו לשנות לטובה את פני אירופה ואת פני העולם כולו. עצמתה התרבותית והכלכלית של אירופה החדשה תירתם מעכשיו למחיקת זכרון של איבות העבר, להעלאת רמת חייה של האוכלוסיה, לחיסול השרידים של העוני והבערות ולעזרה למדינות חדשות ומועטות פיתוח, המתחילות רק עכשיו בצעדיהן הראשונים לקראת קידמה חברתית וכלכלית.

על רקע זה יש משמעות מיוחדת לקביעת צורת היחסים בין אירופה ובין ישראל, והחלטת מועצת השרים משקפת בבירור משמעות זו ואת האחריות שאירופה חשה לגבי עתידה הכלכלי והמדיני של ארצנו. לאחריות זו שרשים היסטוריים עמוקים בעבר והיא נושאת תקוות גדולות לעתיד.

 

הקשר ההיסטורי בין אירופה והעם היהודי    🔗

אדוני היושב ראש, ברשותך אסקור בקצרה את הקשרים המסורתיים בין עם ישראל לבין אירופה וכן את הקשר ההיסטורי בינינו.

במשך אלפיים שנה שלובים תולדות עמנו באלו של אירופה, מאז ימי קיסרות רומי ועד ימינו. דורות על דורות היתה אירופה הגורם הדומיננתי בחיינו. אל יבשת זו הבאנו את מסורתנו, את התנ“ך, שיצא מאותה כברת ארץ על חופו המזרחי של הים התיכון, עליה אנו מחדשים כיום את עצמאותנו המדינית. כאן – בנרבונה ובמונפלייה, בשפייר, בורמייזה ובמגנצה, ברומא ובונציה, באמשטרדם, בהמבורג ובפרנקפורט, ישבו חכמינו, פירשו את התנ”ך וניסו להחדיר את ציווּייו המוסריים לחיי היום־יום של העם. בתקופה החדשה תרמו בני עמנו, שישבו ביניכם, את תרומתם הרוחנית בכל תחומי המדע, האמנות וההגוּת. מיטב תרומה זו הפך חלק אינטגרלי ורב־פאר של היצירה והמסורת התרבותית של המערב.

כאן, בערי אירופה ובעיירותיה, עמדו אבותינו והתפללו שלוש פעמים ביום: “ותחזינה עינינו בשובך לציון”. לכל ארץ חדשה אליה הגיעו הם נשאו אתם את געגויהם לארצם ישראל ואת תקותם לחזור אליה ביום מן הימים. שאיפה זו מצאה באירופה את גיבושה הרעיוני – את הציונות.

האידיאלים של המהפכה הצרפתית ותנועת האיחוד של איטליה וגרמניה במאה ה־19 – כל אלה השפיעו על חזון הקמת המדינה היהודית. מתנועות אלו הושפעו ראשוני מורינו ומנהיגינו. כאן למדנו כי הפתרון לבעיות היהדות והיהודים הוא בהקמת מדינת היהודים בארץ. במדינה משלו ימצא לעצמו היהודי הנודד בית. כאן יוכל להקים חברה דמוקרטית ומשק יוצר, מושתתים על עקרונות הצדק החברתי, אותו צדק עליו דיברו בלהט נביאי ישראל והוא הפך יסוד עיקרי של התודעה האירופית.

במשך מאות בשנים היו היהודים עולים לארץ ובמאה השנים האחרונות, מאז תחילת הציונות המודרנית, החלו השבים לציון לעסוק בעבודת האדמה, כדי לגאול עם גולה בבניית ארץ הרוסה. עם השנים גדל הישוב העברי בארצנו, כשהוא נלחם במדבר, במאמץ לכבוש אותו ולהפריח השממות.

 

היסטוריה של הישוב והמדינה    🔗

לאחר שהחל הישוב העברי להתרחב בארץ ולאחר מאבקים פוליטיים רבים, הוכרה בשנת 1917 זכותנו להקים בית לאומי בארץ ישראל, ובשנת 1922 אישר חבר־הלאומים זכות זו. בהחלטת חבר־הלאומים נאמר:

“Recognition has thereby been given to the historical connection of the Jewish people with Palestine and to the grounds for reconstituting their national home in that country”.

בשנים של עד מלחמת־העולם השניה פעלנו למימוש זכות זו. הרחבנו בהתמדה חברתנו ומשקנו; קלטנו אלפים ורבבות מפליטי המשטר הנאצי. היתה זו הטרגדיה ההיסטורית של עמנו, ואולי של האנושות כולה, שהיינו אז ללא ריבונות מדינית; שערי הארץ היו נעולים והמפתחות לא היו בידינו. משום כך נספו מאות אלפים מבני עמנו בשואה בשנות מלחמת־העולם.

שואת היטלר הכתה את עמנו מכה איומה. הקיבוץ היהודי באירופה, בין המיליונים הרבים, הושמד ברובו הגדול בשנות המלחמה. אוצר עצום של ידע ותבונת כפים, חכמה ונסיון, מרץ ותקוות, אמונה ואהבה – מצא קצו במשרפות ובבורות המות. רק לאחר המלחמה ניתן לנו, לשרידים מיותמם של משפחות ענפות, לבוא ליבשת ההרוסה ולאסוף אחד לאחד את אחינו שנותרו, שארית הפליטה, ולנסות להביאם לחוף מבטחים.

בלבנו גמלה ההחלטה הנחושה כי לא נתן ששואה כזו תחזור, וידענו שאין דבר זה ניתן בלי הקמת מדינה ריבונית משלנו. החלטת האומות המאוחדות, ב־29 בנובמבר 1947, בה התאחדו מערב ומזרח, היתה הוכחה כי גם מצפוּנו של עולם הכיר בחוב שהאומות חייבות למרטירולוגיה עקובת הדם של עמנו. על סמך החלטה זו, ובתוקף החלטיותו ואמונתו של הישוב העברי בארץ, הקמנו את מדינת ישראל וגוננו עליה מפני אויבים.

רבותי, מאז יומה הראשון של המדינה החילונו לבצע את המטרות לשמן הוקמה. פתחנו שערינו לרוָחה לפני כל יהודי הרוצה לחיות בארץ. חוק־היסוד הראשון שחקקה הכנסת שלנו – חוק השבוּת – קובע זכות זו בצורה שאינה ניתנת לשינוי. אנו חותרים למזג בני כל גלויותינו לאומה אחת, לעצב חברה מודרנית הבנויה על קדושת חיי אדם וזכויותיו ולבנות כלכלה בריאה המבוססת על עבודה יצרנית.

כיום, כחמש־עשרה שנה לאחר החלטת האומות המאוחדות, יכולים אנו לציין, בכל הצניעות, הישגים בדרך לביצוע מטרותינו – הישגים המדרבנים אותנו ליתר מאמץ לעתיד, שכּן עוד ארוכה הדרך לפנינו.

 

הישגי הפיתוח    🔗

קטנה היא ארצנו. שטחה כ־20 אלף קמ"ר. על שטח זה היו בעת הקמת המדינה, ב־1948, כ־750 אלף נפש. בזכות המאמץ ההיסטורי להגשים קיבוץ הגלויות, גדלה אוכלוסיית המדינה, וכיום חיים בארצנו יותר משנים ורבע מיליון – פי שלושה. אנו מקוים להגיע עוד לפני סוף העשור הנוכחי לשלושה מיליון נפש.

נקטנו מדיניות־פיתוח נועזת לקראת ביסוס כלכלי. חשפנו ממעמקי האדמה מים, הטינו נהרות והזרמנו אותם למרחקים להשקות מאות אלפי אקרים של אדמה יבשה וצמאה; סיקלנו אדמות מסלעים, ייבשנו ביצות והקימונו מאות כפרים חדשים; על צלעות ההרים נטענו יערות; בנינו בתי־חרושת, כרינו מכרות, סללנו כבישים ומסילות־ברזל, ואנו מקימים ומרחיבים נמלים; בנינו מאות אלפי בתים לשיכון העולים; בנינו צי מסחרי וקוי תעופה; פיתחנו תעשיית תיירות והרחבנו מערכת שירותים. קצב פיתוח זה הביא לכך שהתוצר הלאומי גדל מדי שנה ב־10% בממוצע.

 

מבנה המשק    🔗

המבנה הכלכלי של ישראל כיום הוא של משק מפותח. החקלאות תורמת כ־12 אחוז מההכנסה הלאומית ומספקת כמעט את כל צרכי המשק במוצרים שכדאי לייצרם בארץ. בו בזמן אנו מייבאים גם כמויות גדולות של מוצרים חקלאיים שונים.

התעשיה תורמת למעלה מ־22 אחוז מההכנסה הלאומית. כתוצאה מתיעוש המשק עיקר יבואנו כיום הוא בציוד ובחמרי־גלם המעובדים בארץ, לצריכה מקומית וליצוא. חלקה של התעשיה ב־.P.N.G ¹ יעלה, מאחר ואנו צופים שעיקר הגידול ביצוא יהיו מוצרים תעשייתיים.

כן יעלה חלקה של התחבורה, התורמת כיום 7.5 אחוז מההכנסה הלאומית, ואף חלק של הסקטור הכספי שחלקו בהכנסה הלאומית הוא כ־9.5 אחוז.

בשנת 1962 יסתכם היבוא לישראל ב־862 מיליון דולר, מתוך הסכום של 2,516 מיליון דולר של כלל המקורות העומדים לרשותה של ישראל, כלומר – 34.5%. בשנת 1966 עמד היבוא לגדול עד ל־1,277 מיליון דולר, מתוך הסכום של 3,596 מיליון דולר של כלל המקורות העומדים לרשותה של ישראל, כלומר – 35%. מספרים מועטים אלה מראים שהמשק הישראלי הנו כבר כיום משק מודרני, ובאיזו מידה ממלא המסחר הבינלאומי תפקיד גדול בתכניות לפיתוחו הנוסף.

 

תעסוקה ושכר    🔗

בזכות הפיתוח נקלטו כמעט כל מבקשי העבודה ואין כמעט אבטלה. העולים החדשים היורדים מהאניה ומהמטוס נקלטים בעבודה מיד עם בואם. העובדים מקבלים שכר ותנאים סוציאליים ברמה אירופית ותנאי־חייהם מקבילים לאלה הקיימים בכמה מארצות הקהיליה.

 

מבנה הכלכלה    🔗

בכלכלתנו פועלות – זו בצד זו – יזמה פרטית, קואופרטיבית, ציבורית וממלכתית וכן שותפויות בין הון פרטי לציבורי, בין עובדים ובעלי הון. תנועת־העובדים, שראתה עצמה מראשיתה אחראית לבנין המשק הלאומי, התגייסה למשימות החלוציות במלוא כוחה. במסגרתה פועלים מאות ישובים חקלאיים בצורה קיבוצית ומושבית, כמו קואופרטיבים יצרניים ושירותיים, והיא מפעילה ישירות מפעלי תעשיה, בניה ושירות. בידי בעלים פרטיים נמצאים רוב מפעלי התעשיה, רוב ענף הבניה, חלקים נכבדים של המשק החקלאי, רוב רובו של המסחר והבנקאות וכן רוב רובם של השירותים. הממשלה מעודדת כל אלה מתוך אמונה בצורך לתת אפשרות ביטוי לכל אידיאה חברתית והזדמנות שוה לכל יזמה קונסטרוקטיבית.

 

מדיניות כלכלית – ליברליזציה    🔗

מאמצים משותפים אלה הבטיחו הרחבה גדולה בייצור הפיסי והביאו להתחלת שינוי באפיו של המשק הישראלי. השתחררנו מהמחסור החמור במצרכים, שהיה אפייני לשנים הראשונות של המדינה וכתוצאה מכך יכולנו להתחיל בליברליזציה של המשק. ביטלנו הגבלות על יבוא. השנה שינינו את שער החליפין כדי להתאים את השער לכוח־הקניה הממשי, ביטלנו סובסידיות ופרמיות, ואת אלה – מהמסים על היבוא, ששימשו פיצוי על הערכת־היתר של שער־החליפין הרשמי. אנו מקטינים בהדרגה את ההגנה על הייצור המקומי וחושפים אותו להתחרוּת מצד היבוא, לשם ייעול הייצור והוזלת מחירים בשוק הפנימי.

 

הישגים סוציאליים    🔗

ישראל מניחה ביסוד חייה הסוציאליים את הרצון ללמוד ולסגל לעצמה כל הישג חברתי שהושג בארצות המפותחות. האשה זכתה לשויון־זכויות מלא. נשותינו, אמהותינו ובנותינו תופסות מקומות נכבדים ביותר בחיינו בכל השטחים. זכויות אלו רכשה האשה לעצמה בעשרות שנות עבודה, יד ביד עם הגבר, בכל משימה: בכיבוש העבודה, בבנין, בחינוך, ברפואה ובהגנה. בנינו רשת חינוכית ענפה – מגני ילדים ועד אוניברסיטאות. כל ילד זוכה בלימוד חינם עד גיל 14 ואנו מסייעים בידי ילדים מוכשרים ללמוד בבתי־ספר תיכוניים וגבוהים. תשומת־לב מוקדשת לילדים שבאו מארצות מפגרות מבחינה כלכלית ותרבותית, שלא זכו בבית הוריהם לתנאים שיביאום לפיתוח מלוא כשרונותיהם. הוקמו בתי־חולים וקופות חולים עממיות, המבטיחות רמה גבוהה של שירותי בריאות. אורך־חיים המצופה בארצנו הוא מהגבוהים בעולם. ביערנו מהארץ מחלות קשות – מהמלריה שפקדה את ראשוני חלוצינו בבואם ארצה עד לשחפת, שהביאו אתם פליטי מחנות הריכוז ויוצאי הגיטאות והקסבות של המזרח התיכון.

 

מבנה פוליטי – דמוקרטיה    🔗

ישראל היא מדינה דמוקרטית, השומרת על חירותו וכבודו של הפרט ומנסה לתת להם את מלוא הביטוי החפשי בחיים הפוליטיים, בחיי הציבור, בעתונות ובקשר חפשי עם ארצות־חוץ, ללא הפליה בגלל מין, דת וגזע.

 

שיתוף פעולה עם מדינות חדשות    🔗

מתוך רצוננו הכן לקשור קשרי־ידידות עם כל העמים, וכשאנו מוּנעים על־ידי האידיאלים ההומניסטיים של תרבות המערב, לא ראינו עצמנו פטורים מאחריות לגבי מדינות צעירות ואומות מתפתחות אחרות. מאז החילונו לקשור קשרים עם המדינות החדשות של אפריקה ואסיה, לפני שבע שנים, העמדנו לרשותן, במידת יכלתנו הצנועה, את נסיוננו בשטחי הפיתוח הכלכלי והחברתי. שלחנו לארצותיהם מאות מומחים לחקלאות, השקיה, בנין, רפואה, חינוך ומינהל. אלפי משתלמים באו מארצות אלו לארצנו ללמוד כאן מנסיוננו; הקימונו חברות משותפות לפיתוח מקורות מים, חקלאות, בנין, כבישים ותעשיה. יחד אתן אנו מחפשים דרכים לפיתוח כלכלי מהיר תוך שמירה על משטר דמוקרטי. נראה לנו שדוקא משום שאנו עצמנו עודנו נאבקים בבעיות, שמדינות ותיקות מאתנו כבר פתרו, ייקל עלינו לגשור גשר של הבנה וחיפושי־דרך משותפים עם אומות צעירות אלו. יצוין, כי שיתוף־פעולה זה עולה יפה, ודומה כי ניתן להרחיבו למען הגברת החירות והקידמה בעולם.

 

בעיות העומדות לפנינו    🔗

כיום צופה מדינת ישראל לקראת העתיד באופטימיות ובאמונה, אבל עודנה עמוסת בעיות שטרם נפתרו, ואנו יודעים כי שנים רבות של קשיים עודן מחכות לנו.

העליה לארץ נמשכת. מאות אלפי יהודים מכל היבשות, מאסיה ואפריקה, מאירופה המזרחית ואמריקה רואים עצמם כיום מועמדים לעליה, וישראל נתבעת ותובעת מעצמה לפתור את בעייתם. לשם קליטתם במשק, והפיכתם מצרכנים בלבד לעובדי עבודה פרודוקטיבית הנושאים את עצמם מבחינה כלכלית – יידרשו אמצעים רבים.

עודנו תלויים במידה רבה ביבוא־הון ובעזרת־חוץ למימון הפיתוח והוצאות הבטחון. עוד לא הגענו לאיזון יבואנו ויצואנו. אמנם, בעשר השנים האחרונות גדל יצוא הסחורות מ־46.8 מיליון דולר ל־245.3 מיליון, אבל גם כיום אינו מכסה אלא 53% מכלל יבוא הסחורות שלנו שהגיע ב־1961 ל־586.3 מיליון דולר. בעיה זו היא אולי החמורה ביותר בכלכלתנו, ומשום כך אנו מייחסים חשיבות כה רבה למשא־ומתן זה עם הקהיליה.

 

קשרינו הכלכליים עם אירופה    🔗

אירופה היא השותף החשוב ביותר למסחרנו הבינלאומי; היא הסַפּק הגדול ביותר והלקוח העיקרי שלנו. בשנת 1961 ייבאנו מאירופה הלא־קומוניסטית סחורות בסך 323.9 מיליון דולר, שהם 55.2% מכלל יבואנו. הסכום הזה אינו נופל מארצות אחרות, גדולות מאתנו בשטח ובאוכלוסיה. ייצאנו לאירופה כ־145.5 מיליון דולר, כ־59.3% מכלל יצואנו. לפי תכניות הפיתוח שלנו אף יגדל אחוז זה. אנו מעריכים שאם לא יוגבל יצואנו לקהיליה נגיע ב־1966 לכך שכ־75% מיצואנו יופנו לארצות הקהיליה, כולל אותן ארצות אירופה אתן נמצאת הקהיליה במשא־ומתן בשלב מתקדם. מספרים מועטים אלה מסבירים לכם עד כמה חיוני בשבילנו הסדר חיובי עם הקהיליה.

 

עמדתה של הקהיליה לישראל    🔗

אנו מאמינים שהחלטת מועצת השרים על פתיחת משא־ומתן עם ישראל מעידה על ההכרה שקשר כלכלי הדוק עם ישראל הוא טבעי. הכרה זו כשם שהיא פרי מדיניותו הכלכלית של השוק, הרי היא נובעת מקשריה של ישראל עם יבשת אירופה, עליהם עמדתי בתחילת דברי.

מראשית קיומה הצטיינה הקהיליה בהכרה שתפקידה כפול. היא קבעה כי עליה להיות שלב נוסף בהתקדמות עמי היבשת לקראת אחדות אירופית אמיצה ומהודקת. בה בעת עליה להיות גורם רב־עצמה שיגדיל תרומתה של אירופה לקידמה הכלכלית של העולם כולו. כפל תפקידים זה קבע את מדיניותה של הקהיליה לגבי מדינות אחרות. ביטוי ברור לכך ניתן בפתיחה להסכם רומא.

מר פ. ה. ספאק, סגן ראש הממשלה ושר החוץ של בלגיה ואחד מהוגי הקהיליה, נתן ביטוי מזהיר לרעיון זה בנאומו לפני עצרת האומות המאוחדות ב־1 באוקטובר ש.ז. ובסיום דבריו הצהיר מר ספאק: “קבלונו ללא פחד, אלא בבטחון ובשמחה, אנו מושיטים את ידנו בידידות לכל, ללא יוצא מהכלל”.

אשר לישראל, הרי יורשה לי לצטט את דבריו של ד“ר בירקלבך, יו”ר ועדת החוץ של הפרלמנט האירופי, שאמר: “הים התיכון אינו גורם מפריד אלא מהוה גשר בין העמים”. ודאי לי שדיונינו יעמדו בסימן עקרונות חיוביים אלה, שכן בכך רצוננו – לקבל את הופעתכם ללא פחד, לגשור על הים התיכון.

 

ייחודה הכלכלי של ישראל    🔗

אנסח את גישתנו במשפט אחד – אנו רוצים בהסדר שיביא בחשבון את ייחודה הכלכלי של ישראל.

ייחוד כלכלי זה הוא פרי כמה וכמה גורמים, וברשותכם, רבותי, אפרט אותם:

א) ישראל הממלאה את ייעודה ההיסטורי קולטת מאות אלפי עולים חדשים. השנה, למשל, תגדל אוכלוסייתנו ב־5% ויותר. כדי לספק לעולים אלה תעסוקה יצרנית יש צורך בהשקעות־ענק, לסיפוק צרכיהם הראשוניים ולהבטחת תהליך הפרודוקטיביזציה שלהם בעבודה יצרנית.

ב) לישראל עדיין גרעון חמור במאזנה המסחרי והשותף. על אף הגידול המהיר בייצור וביצוא, עודנו תלויים במידה רבה ביבוא הון לשם סתימת הפער בין יבוא ליצוא. למזלנו אנו נעזרים כיום ביהדות התפוצות ובגורמים אחרים למימון פער זה, אבל תוך שנים מועטות נעמוד בפני ירידה צפויה ביבוא ההון, ואם לא נגדיל את היקף היצוא שלנו בכל המהירות האפשרית מבחינת כושר ייצורנו הכלכלי, אנו עלולים לעמוד בפני משבר כלכלי חמור, שיביא לידי תוצאות חברתיות ופוליטיות הרות־אסון.

ג) הפעילות הכלכלית בישראל תלויה במידה מכרעת בסחר הבינלאומי. בגלל מיעוט אוצרות הטבע, אנו מוכרחים לייבא רוב חמרי־הגלם מבחוץ. לא נוכל לממן יבוא זה בלי יצוא גדול, ובהעדר יבוא לא נוכל לקיים משקנו ולספק צרכי האוכלוסיה בסחורות, וּודאי שלא נוכל להרחיב את המשק ולקלוט עולים.

ד) היצוא הישראלי אינו מרוכז רק במספר ענפם עיקריים, אלא הוא משׂתרע על ענפים רבים המגיעים למאות. השוק הפנימי הוא קטן, ולשם הוזלת הייצור עלינו לייצא בהיקף גדול. השוק הפנימי של אומה המונה רק ¼2 מיליון נפש, ואפילו אם רמת־החיים היא אירופית, לא יאפשר ייצור לפי סטנדרד אירופי במחירים אירופיים. גורם זה בודאי ברור לאומות שהרגישו כי אפילו שוק פנימי של 40 מיליון נפש איננו גדול למדי בתנאי הייצור המודרניים. בלי יצוא ניכר וגדול, יוּשבּת חלק מכושר ייצורנו הפיסי. פירוש הדבר – סגירת מפעלים, אבטלה בממדים רחבים והחמרת מצבנו הכלכלי והחברתי.

ה) המים והקרקע בישראל מוגבלים. תעשיות היצוא הן השטח היחיד בכלכלתנו, בו ניתן להגדיל את הייצור ולקלוט עובדים חדשים.

ו) ישראל קונה מאירופה את מרבית יבואה. נוכל לקיים היקף יבוא זה ולהגדילו רק במידה שיעמוד לרשותנו מטבע־חוץ הדרוש למימון הקניות, מתמורת יצואנו לאירופה.

ז) אין לישראל כיום שוקים אלטרנטיביים בהיקף מספיק ליצוא הנוכחי שלה, וּודאי שלא לגידול היצוא. המדינות השכנות, שהיו צריכות להיות השוק הטבעי, סגורות בפנינו. החרם הערבי וסגירת תעלת סואץ, שהם בניגוד גמור להחלטות האו"ם, מכבידים על כלכלתנו וגורמים לה נזקים רבים. שוקי אסיה ואפריקה מוגבלים ביכולת קליטתם. ארצות אלו עודן מועטות פיתוח ואינן נזקקות ליבוא גדול של מוצרים מהסוג שישראל מייצאת. בשוקי ארצות־הברית קשה עלינו ההתחרות בגלל הוצאות ההובלה הגבוהות. בתנאים אלה רק השוק האירופי הוא הטבעי.

ח) היצוא הישראלי פגיע במיוחד להעלאות מכס. אנו מייצאים מספר גדול של מוצרים, אשר חמרי־הגלם שלהם מיובאים, ואילו אנו רק מעבדים אותם. שיעור הערך המוסף ברוב מוצרינו התעשייתיים אינו עולה על 50%; כך שמכס של 10%, לדוגמה – מקטין את התמורה ליצרן בארץ ב־20% ויותר. היצוא הישראלי לא יוכל לעמוד בכך.

ט) בלי הסדר עם השוק יקטן היקף יבוא ההון. סיכויינו להמשיך ולמשוך משקיעים לארץ יקטנו במאד אם המשקיעים הפוטנציאליים לא יראו סיכוי למכור תוצרתם לשוק היצוא הטבעי – השוק האירופי.

ברצוני להדגיש שכל אלה אינם בבחינת סכנות שלעתיד לבוא. כבר עומדים ענפי־יצוא מסוימים שלנו בפני קשיים רבים בגלל המדיניות החקלאית המשותפת והשינויים שחלו בהסדרי המכס של הקהילה. במידה שיוחש קצב הביצוע של הסכם רומא, בלי הסדר הולם בינינו, ייפגעו קשות ענפים נוספים.

אדוני היושב־ראש,

יודע אני שישנן אולי מדינות אחרות הנתקלות בכמה מבעיות אלו. אולם בטוחני, כי אין אף מדינה אחת הנתונה בלחץ של כל מכלול היסודות הללו גם יחד. ריכוז זה של בעיות הוא המייחד ומאפיין את יחסינו עם הקהיליה האירופית.

 

אופיו של ההסכם הדרוש    🔗

במשך למעלה משלוש שנים של מחקר יסודי וחילופי דעות בין נציגיה של הקהיליה לבין נציגינו ניסחנו את הבעיות הניצבות בפני ישראל ואת הפתרונות המתאימים להן.

בשיחות המוקדמות שהתנהלו בבריסל בחודש מאי ש.ז., בעקבות החלטת מועצת המיניסטרים מ־3 באפריל ש.ז., נתקבלה עקרונית ההכרה בייחודן ובחומרתן של בעיותינו. נוכח החלטת מועצת המיניסטרים מ־1 לספטמבר ש.ז., אני מרשה לעצמי לומר שעלינו לעבד כאן הסכם כולל ודינמי, אשר יביא בחשבון בצורה הולמת את ייחודה הכלכלי של ישראל ואת זיקתה למשק האירופי.

הסכם כולל עדיף גם מבחינת היעילות הכלכלית. הוא יאפשר פיתוח מאוזן של המשק. הוא יאפשר פתיחת שערים בפני סחר בינלאומי והמשך תהליך הליברליזציה של היבוא שלנו. הוא יאפשר גם התפתחות חיובית ודינמית של הסחר בין ארצותינו ללא הפרעה, לתועלתם של כל הנוגעים בדבר.

יש לזכור, כי מדי שנה בשנה נוצרים בישראל המתפתחת ענפים חדשים. ישנם מוצרים שלפני כמה שנים לא יצרו אותם בכלל בארץ – ואילו היום אנו מייצאים מהם במיליוני דולרים; מאידך גיסא, מוצרים אחרים אשר לא נצרכו כלל בארץ, מיובאים על ידינו במיליוני דולרים; ומאחר שעלינו להמשיך ולהשקיע מיליונים רבים של דולרים בפיתוחה של כלכלתנו, מן ההכרח להבטיח את הדבר, כי השקעות אלה יכוּונו לאפיקים הכלכליים בעלי היתרונות הרבים ביותר.

 

עקרונות להסדר    🔗

לאחר שתיארתי את הבעיות כפי שהן נראות לי, אציין, ברשותך האדיבה אדוני יושב הראש, כמה עקרונות מנחים למשא־ומתן שהוחלט עליו על־ידי מועצת המיניסטרים:

א. אנו מציעים לבדוק במשא־ומתן זה את כל הצורות האפשריות להסדר בין ישראל לקהיליה, במסגרת תנאיו של הסכם רומא;

ב. אנו סבורים שבדיונינו עלינו להתרכז במציאת פתרון מעשי לבעיות וכי תסכימו שבשלב זה יש להעדיף זאת על ההגדרות הפורמליות;

ג. בתנאים הנוכחיים יש לראות כהסדר הפותר את בעיותינו בצורה הנאותה ביותר, הסדר כולל לגבי כל הסחורות והשירותים הנכנסים או העלולים להיכנס, למסחר בין ארצות הקהיליה וישראל;

ד. עלינו למצוא הסדר אשר יוכל לשמש הדרכה עבורנו במדיניות ההשקעות שלנו;

ה. כתוצאה מהאופי הדינמי של הקהיליה ושל המשק הישראלי, נראה שיש צורך לקבוע את הפרוצדורות ודרכי הפעולה שיהיה בכוחם לענות על הבעיות שתתעוררנה בעתיד;

ו. אנו מוכנים, כמובן, לקבל על עצמנו את האחריות וההתחייבויות הנובעות מהסדר כזה.

 

סיכום    🔗

רבותי! לסיכום, הצגתי בפניכם את מצבה של ישראל לאשורו. יודע אני, כי יש ביניכם כאלה שכבר שמעו על כך. אחרים ראו את ארצנו בעיניהם, ואלה שלא ראוה עדיין – מוזמנים לבקרנו, כפי שאמרו כבר המקורות: “טוב מראה עינים מהלך נפש”.

מכל מקום, תקותי היא, כי דברים אלה תרמו למאמצינו להדביק אתכם בתחושת מצבנו. היינו רוצים, כי גם אתם תהיו שותפים להרגשת האחריות הרובצת עלינו לגבי מפעל תקומתו של העם היהודי בארצו; זהו מפעל שחלומותיהם של מאות דורות תרמו להקמתו, ושקם מתוך סבל על־אנושי, מקרבנותיהם של מיליונים, והוא נסיון לחדש נעוריה של אומה עתיקה.

דורות על דורות נשא עם ישראל עיניו לציון, בתקוה שיזכה לקומם הריסות ארצו ולחדש את קוממיותו המדינית. במשך עשרות שנים אנו בונים ארץ זו, בעמל כפים ובמאמץ רוחני, בהתמדה ובעקשנות. זכות גדולה עמדה לנו לחזוֹת בראשית עצמאות מדינית וכלכלית, ומחובתנו להמשיך במילוי משימה זאת. מציאות עולמנו הטילה על כולנו את ההכרח והזכות להגיע לשיתוף פעולה כן בין עמים. אנו מוכנים לתת את חלקנו לאתגר הגדול הזה.

הביטוי הנאמן ביותר של הקהיליה הוא החזון ההיסטורי של מייסדיה והאופק הרחב של מחשבתם. בטוחני, כי הם ימצאו גם את ביטוים ביחסים שבין הקהיליה הכלכלית האירופית לבין ישראל.