א. סגולה לאסירים להימלט מבית הסוהר 🔗
בחוגו של הרדב"ז1 היו מספרים מעשי־פלא שקרו לכמה מן האסירים שהיו כלואים בבתי־הכלא של האינקוויזיציה. הם היו מציירים על קיר בית־הכלא ספינה ובה צורת עצמם. לאחר אמירת הלחש הפך הציור בדרך נס לספינה ממש, החומה נבקעה והאסירים נמלטו כהרף־עין לעבר הים.
ציור של ספינה כזאת, לקפיצת הדרך על הים, מצוייר בכתב־יד ישן השמור בבית הנכות של “בצלאל” בירושלים.
בצד ימין של הציור נראה עמוד שאליו עוגנת הספינה. בראשו מתנוסס דגל אדום ועליו מגן־דוד. בתוך הספינה יושבים בני המשפחה הצריכים, כנראה, להימלט מתוך השבי: איש (עומד), אשה וילד, שלושתם בתלבושת מזרחית. ארבעה שדים משועבדים לספינה, והם קברניטה ומלחיה. אחד מהם יושב בתוכה וחותר במשוט, אחד יושב על קצה החרטום, משמאל, ושנים עושים מלאכתם במים ודוחפים את הספינה.
ב. כיס של קמח לסתום פרצות בספינה 🔗
בכתב־יד שהזכרנוהו מצוייר גם כיס התלוי על מוט, לרוחבו, וכך מתקבלת צורת שתי וערב, או בבואת ישו הצלוב. על הכיס כתוב: צדה הנה והנה מהכה יותר כל הכוכבים. פירוש המלים אינו ברור. מעל לציור רשום: “זהו הכיס אשר בו צריך שיהי' הרינ”א להפשיט ולגין בו כל חלון ומסגרות". כלומר: זהו הכיס אשר בו צריך להיות הקמח (הרינ"א – קמח בספאניולית)2, לשפוך ולהגן בו כל חלון ומסגרות.
לפי המסופר בכמה אגדות, סתמו כיסי־קמח כאלה, על פי נס, סדקי אוניה שנבעו בלב ים3.
ג. עיגול לאהבה 🔗
עשה עיגול בכפיך על יד שמאלך ועשה עמוד בתוך העיגול. בצדו מלמעלה תכתוב שמך ושם אמך, ובצדו מלמטה – שמה (של האהובה) ושם אמה. ועל האצבעות (במקור: אי אין לוס דידוס) כתוב אלו השמות: על האצבע הראשונה (הבוהן) תכתוב ריאקש, על השניה פ’ליקש, על השלישית בלזבוק, על הרביעית גקטן ועל החמישית (הזרת) בילאר.
ריאקש הוא Rex (מלך ברומית, או שמא ריקאש – תהיה עשיר), פליקש – Felix (מאושר ברומית); בלזבוק – סירוס של בעל זבוב (כך נהוג לכתוב בכמה ספרים); גקטן הוא השטן4; בילאר הוא בליעל.
בכתב־יד זה אנו מוצאים גם סגולה לפתוח עיגול (של כשפים), בשפת המקור: “פארה אב’ריר סירקו” (כדי לפתוח מעגל), וזו לשונה: משביעים המלכים בילאר (בליעל, איבליס, בילוס ביוונית, שם תואר בילטיס) מאימון5; שמון (שמדון, אשמדאי), באחאריש (אחרימון), אנאשקילאס (צלוב ביוונית, הכוונה לישו), ורימאמולור (אורמוזד)6.
ד. לעשות עופות שייראו כמתים 🔗
קח זרניק וגפרית וכ[ת]שם עם הזרעונים ותן לפניהם ויאכלו וימותו. ואחר־כך יתן בפיהם שמן ויחיו.
טומה חשחש (חשיש) אי דאלי אה קומיר אלה גאליינה, קי קומה האשטה, קי דואירמה אי לייב’אלי טודה לה פלומה מוי ביין. אי דישפואיש טומה אזייטי אי זאפ’ראן אי מדימינטינו אי פ’אזלי און אינגואינטי אונטו לה גאַליינה ביין טודה, אי דיפשואיש, קואַנדו לה קיראש מיטיר אין לה מיזה, טומה ב’ינגרי מויי פ’ואירטי אי פונלי אינלה בוקה דילה גאליינה, פ’אשטה קי ב’אייה אבאשוֹ אי דישאַלה און פוקו, פ’אשטה קי מורדי אה ביב’יר אי פונלה אין לה מיזה אין און פלאטוֹ קוֹב’יירטו.
התרגום: קח קנבוס והאכילנו לתרנגולת שתאכלנו עד שתרדם ומרוט היטב את כל נוצותיה. אחר־כך קח שמן וכרכום ושרף ועשה מהם משחה ומשח בה את התרנגולת כולה. ואחר כך כשתרצה לשימה על השולחן, קח חומץ חזק מאוד ושים אותו בפי התרנגולת. משהלך לבטנה והיא תעכלנו מועט ותחזור לחיים, שימנה על השולחן, על קערה מכוסה.
ה. להתיר איש מאשתו 🔗
יקח ט' מחטים דמישקיש אי טורשלאש קי האגה אונה קאדינה דילייאש (אי פוננאלה אין אונה אולייקה פקוינייה נואיב’ה אי אורג’אַלה די אַגואַה) אי פוננלה אַי שימה דיל טיג’אדו אונה נוג’י אי אלה מאטייאנה בייב’ה לה דיג’ה אַגואַה אַין טריש ב’יזיש אי שידה זאַטאַרה לו איג’ו.
התרוגם: יקח ט' מחטים דמשקיים ופתילים ויעשה מהם שלשלת אחת (ושים אותם בסיר קטן חדש וכד מים) ושימם על ראש הגג ללילה אחד ובבוקר ישתה את המים הללו בשלוש פעמים ויתפרדו [האיש מאשתו] מיד.
ו. שיתראו אלף אנשים עמך 🔗
קח לך מטה או שבט אשר אין לו מאקולין (חסרון) משליצי (ערבי נחל), חתוכו (חתוך אותו) בחתוך אחד עם החרב (סכין) ותרחץ ז' פעמים [את השבט או המקל] במים המתחלפים (שבעה מיני מים), ותאמר: דיריב’יה, דיריב’יה, דיריב’יה, בא, בא, בא, עם מחתתיך במהירות לעזרני. זה תאמר עשר פעמים ותשליך המטה או השבט באמרך: אופּה, אופּה, אופּה! ומיד הגבה השבט מעל הארץ והכה סוס בשבט, באמרך: בישועה (רצה לומר: סאלב’ו), בישועה, בישועה. תלך מיד ויהיו נראים אלך אלף רוכבים. והיזהר מאוד שלא תפיל השבט או המטה מידך, וכאשר תחפוץ להסירם מעליך, השלך השבט הנ"ל ומיד יסורו7.
נוסח אחר: קח שבט או מקל (כנ"ל), תרחוץ בב' נהרות. וכשתרצה לעשות, קח המקל ותאמר: קי ריב’ראי אוֹריב’ה איריב’ה, ג' פעמים אשטרוט בשם, שתעשה שיבוא אחרי חיל גדול לערזני8. ואחר־כך תאמר פקיש (י' פעמים), אופה, פישה (ג' פעמים). ואחר־כך שים המקל למעלה על סוסך, אם יש לך. ואם [לא], תלך רגלי9.
עוד אחד: תחתוך שבט אחד או ב' מן עץ ערבה שגדלה באותה שנה, ויהיו לכל אחד שני ענפים הנקראים צאק"ן. כל אחד בגודל אחד, בהכ[י]ה אחת ורחוץ אותו על הנהר ז' פעמים בכל יום, קודם זריחת השמש ואמור: גריבילה, ב’יניטי, ב’יניי אונה, אל תן קוני ריבש (אלו כאשר אלו הם כמו אייוטי קוניוריבוש, ר"ל אני משביע עליך) פייר אשטרוט קמי… פינייטוש מלי… פ’זאטי רובי לייה. וכשאמרת ז' פעמים, אז רד על הארץ ותאמר: גלגולות ודין האטה ומיד הגביה השבט. ושילכו, השלך השבט על הארץ ותאמר: פאלו סיגאש, פאלו סיגאש, ואותו שבט אינו טוב יותר וצריך להניח העלים על השבט.
עוד אחד: תחתוך שבט ערבה בחתיכה אחת ורחוץ אותו במי נהר ותאמר: גריבילה ב’ניטי אונה ליגיוני יקוניורבוש אשטרוט אוני קב’אנטיש פנייטוס אטה אוקשיאוס פור אטוש. וכאשר אמרת ז' פעמים אז תכה השבט על הארץ ג' פעמים ותאמר: שלב’י אנדינה דנטה, ומיד תראה הפרשים. וכאשר תרצה ליתן להם רשות, השלך השבט על הארץ.
השבעה זו מזכירה את המסופר על אלישע בס' מל"ב ו' י"ז: ויפקח ד' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע וכו'. מוצא ההשבעה הוא, כנראה, ממקור אשכנזי (צאקן – עוקצים בגרמנית), ויש לה דמיון לסגולות הנמצאות בכתב־יד מינכן 10235, שם משביעים את טריביה או היקאטי, היא האלילה אשר חיל של רוחות מלווה אותה. בהשבעה יש כמה ביטויים רומיים משובשים, והרי תרגומה, עפ"י הטקסט הרומי המשוחזר:
הריני עושה מלחמות, בואו יחד! משביע אני עליכם, מלווים ענקיים לאין מספר, מזויינים ביותר. ברוכים אתם, בואו יחד, נעלים! הושיעו־נא, מלווים מזוינים, פרשים לאין מספר! חיילים, עמדו נגד אויבים! בואי, טריביה, אספי את כוחך הנסתר, הגני על אוהבי השלום ואת הרשעים דחי! לכי לשלום, דבר זה השגיחי עליו!
ז. על הפרעוש 🔗
בבית־נכות שבעיר בוצנאך (גרמניה) ראיתי קופסה קטנה, כעין משכית, המיועדת לנשיאה על הצואר, ושמה: “פלוֹ־פאללי” (פח לפרעושים). בה היו שמים סמים המושכים פרעושים וממיתים אותם11. לכתובות שעל קופסות כאלה מתאימים חרוזים אשר מצאתים בכתב־היד הנ"ל. ואלה הם:
הנמצא עוד פרעוש דק, / אשר ישוך לכבירים,
וירים יד עלי מלך / ולא ישא פני שרים?
על פרעוש השופך דמי / לילה ויום הוא מכחישי,
כי ציוויתי יום השבת / אם בא אל ידי יצא חפשי.
נמתי למה יחיה, / ובגוי כזה לא תתנקם נפשי?
אחר פרעוש אחד ארדוף, / יום ולילה עלי לטורח.
בעת אשיג אותו דולג, / בידי ברוח יברח.
-
רדב"ז – ר' דוד בן זמרא, מגולי ספרד, תלמיד של ר' יוסף סאראגוסי בצפת, רב הכולל ליהודי מצרים, רבו של האר"י ז"ל. הנהיג בקהילות המזרח את המנין לבריאת העולם. ↩︎
- ייתכן כי יש לתקן: “פ’ארינה” או “ארינה”, כהגיית היהודים הספרדים. ↩︎
-
השווה גאסטר־מעשיות תל"ו, חמ"ד. בספר מעשים טובים, בגדד, תר"ן, מסופר על אלמנה רבת רחמים שהרוח נשא ממנה ילקוט קמח וסתם בו אניה סדוקה (הועתק: ממקור ישראל למ"י בן־גריון, כרך א' עמ' צ"ב). במסעות אבן ספיר (יעקב ספיר הלוי, חלק א' כ"ו–כ"ז, הוצ' ליק, תרכ"ו) מסופר על רוח־צפון שהובא לפני שלמה המלך בגלל מעשה כנ"ל. הרוח הצטדק: “אוניה גדולה מהודו באה עם אנשים רבים על ים הסוף ללכת למכה, לחוג את החג. ונעשה בה חור והאניה חשבה לטבוע במצולה ומיהרתי להצילה ולקחתי הקמח וגבלתי עיסה וסתמתי החור וניצלו כל אלה הנפשות היקרות”. השווה אגדה זו בכתבי י"ל פרץ, מפי העם, סיפור ט"ז: “משפטי אלמנה עם הרוח”, וח"נ ביאליק, אגדות המלך שלמה (ויהי היום): “האשה עם הרוח”. ↩︎
-
כדי לא להזכיר את שמו של השטן, נהגו לכתוב תחילה שלוש פעמים ק' (שהם 300 – ש) קקקטן (כתיב זה נועד גם “להקטין” את השטן ולהפחית את כוחו). מכאן נשתרבב הקיצור ג’קטן ואחר־כך גקטן, ללא סימון הקיצור. ↩︎
- השווה מונאטסשריפט (1933), ע' 243 (במאמרו של ד"ר גרונוואלד על מחקרים חדשים לחקר ההשבעות והכישוף). ↩︎
- נכון יותר לפרש “ארמילוס”, שנשתבש אמנם בכמה ספרים לארמילור, ארמאמילור וכד'. ↩︎
-
מובא בספר רפואה וחיים: סגולה אמרו קדמונים – בזמן שאדם רואה ליסטים או שונאים אחריו, ימהר מיד ליטול עפר מן הדרך אשר הוא שם ויאמר עליו מזמור ז' בספר תהלים. וקבלה ישנה מהרמב"ן: כשתלך לדרך, קח מלח בידך ואמור עליו ז' פעמים שיר המעלות הבוטחים בד' (תהלים קכ"ה) וכשתפגע אויבים בדרך השלך המלח לפניהם או ביניהם ותינצל. ↩︎
- כך במקור, אולי צ"ל לעזרני. הערת פב"י. ↩︎
- מוטיב החרב הנרחצת בשני נהרות מצוי בפולקלור הפורטוגזי. – המלאך אשטרוט נזכר בספר חכמת שלמה. ↩︎
- על כתב־יד חשוב זה כתבו: שטיינשניידר בקטלוג של כתבי־יד מינכן, וכן פרלס בס' היובל לגרץ השווה גם מיטטיילונגען ה' (1900), עמ' 79 ואילך. ↩︎
-
על השבעות וסגולות נגד פרעושים השווה מיטטיילונגען שם עמ' 68, סי' 241; שם ו' עמ' 110 (שיר הנמלה והפרעוש). בכתב־יד מינכן 235 (השווה בהערה הקודמת) נקראת אחת הסגולות: “לכינים פחים” (משחק־מלים עם “צינים פחים בדרך עיקש במשלי כ”ה ה). בעניין עשבים הצדים פרעושים ושירים עליהם, השווה: Karl Knortz, Insekten in Sage, Sitte und Literatur, Annaberg 1911, p. 70 ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
אין עדיין קישוריות מאושרות