א. סגולה לאסירים להימלט מבית הסוהר    🔗

בחוגו של הרדב"ז¹ היו מספרים מעשי־פלא שקרו לכמה מן האסירים שהיו כלואים בבתי־הכלא של האינקוויזיציה. הם היו מציירים על קיר בית־הכלא ספינה ובה צורת עצמם. לאחר אמירת הלחש הפך הציור בדרך נס לספינה ממש, החומה נבקעה והאסירים נמלטו כהרף־עין לעבר הים.

ציור של ספינה כזאת, לקפיצת הדרך על הים, מצוייר בכתב־יד ישן השמור בבית הנכות של “בצלאל” בירושלים.

בצד ימין של הציור נראה עמוד שאליו עוגנת הספינה. בראשו מתנוסס דגל אדום ועליו מגן־דוד. בתוך הספינה יושבים בני המשפחה הצריכים, כנראה, להימלט מתוך השבי: איש (עומד), אשה וילד, שלושתם בתלבושת מזרחית. ארבעה שדים משועבדים לספינה, והם קברניטה ומלחיה. אחד מהם יושב בתוכה וחותר במשוט, אחד יושב על קצה החרטום, משמאל, ושנים עושים מלאכתם במים ודוחפים את הספינה.

ב. כיס של קמח לסתום פרצות בספינה    🔗

בכתב־יד שהזכרנוהו מצוייר גם כיס התלוי על מוט, לרוחבו, וכך מתקבלת צורת שתי וערב, או בבואת ישו הצלוב. על הכיס כתוב: צדה הנה והנה מהכה יותר כל הכוכבים. פירוש המלים אינו ברור. מעל לציור רשום: “זהו הכיס אשר בו צריך שיהי' הרינ”א להפשיט ולגין בו כל חלון ומסגרות". כלומר: זהו הכיס אשר בו צריך להיות הקמח (הרינ"א – קמח בספאניולית)², לשפוך ולהגן בו כל חלון ומסגרות.

לפי המסופר בכמה אגדות, סתמו כיסי־קמח כאלה, על פי נס, סדקי אוניה שנבעו בלב ים³.

ג. עיגול לאהבה    🔗

עשה עיגול בכפיך על יד שמאלך ועשה עמוד בתוך העיגול. בצדו מלמעלה תכתוב שמך ושם אמך, ובצדו מלמטה – שמה (של האהובה) ושם אמה. ועל האצבעות (במקור: אי אין לוס דידוס) כתוב אלו השמות: על האצבע הראשונה (הבוהן) תכתוב ריאקש, על השניה פ’ליקש, על השלישית בלזבוק, על הרביעית גקטן ועל החמישית (הזרת) בילאר.

ריאקש הוא Rex (מלך ברומית, או שמא ריקאש – תהיה עשיר), פליקש – Felix (מאושר ברומית); בלזבוק – סירוס של בעל זבוב (כך נהוג לכתוב בכמה ספרים); גקטן הוא השטן⁴; בילאר הוא בליעל.

בכתב־יד זה אנו מוצאים גם סגולה לפתוח עיגול (של כשפים), בשפת המקור: “פארה אב’ריר סירקו” (כדי לפתוח מעגל), וזו לשונה: משביעים המלכים בילאר (בליעל, איבליס, בילוס ביוונית, שם תואר בילטיס) מאימון⁵; שמון (שמדון, אשמדאי), באחאריש (אחרימון), אנאשקילאס (צלוב ביוונית, הכוונה לישו), ורימאמולור (אורמוזד)⁶.

ד. לעשות עופות שייראו כמתים    🔗

קח זרניק וגפרית וכ[ת]שם עם הזרעונים ותן לפניהם ויאכלו וימותו. ואחר־כך יתן בפיהם שמן ויחיו.

טומה חשחש (חשיש) אי דאלי אה קומיר אלה גאליינה, קי קומה האשטה, קי דואירמה אי לייב’אלי טודה לה פלומה מוי ביין. אי דישפואיש טומה אזייטי אי זאפ’ראן אי מדימינטינו אי פ’אזלי און אינגואינטי אונטו לה גאַליינה ביין טודה, אי דיפשואיש, קואַנדו לה קיראש מיטיר אין לה מיזה, טומה ב’ינגרי מויי פ’ואירטי אי פונלי אינלה בוקה דילה גאליינה, פ’אשטה קי ב’אייה אבאשוֹ אי דישאַלה און פוקו, פ’אשטה קי מורדי אה ביב’יר אי פונלה אין לה מיזה אין און פלאטוֹ קוֹב’יירטו.

התרגום: קח קנבוס והאכילנו לתרנגולת שתאכלנו עד שתרדם ומרוט היטב את כל נוצותיה. אחר־כך קח שמן וכרכום ושרף ועשה מהם משחה ומשח בה את התרנגולת כולה. ואחר כך כשתרצה לשימה על השולחן, קח חומץ חזק מאוד ושים אותו בפי התרנגולת. משהלך לבטנה והיא תעכלנו מועט ותחזור לחיים, שימנה על השולחן, על קערה מכוסה.

ה. להתיר איש מאשתו    🔗

יקח ט' מחטים דמישקיש אי טורשלאש קי האגה אונה קאדינה דילייאש (אי פוננאלה אין אונה אולייקה פקוינייה נואיב’ה אי אורג’אַלה די אַגואַה) אי פוננלה אַי שימה דיל טיג’אדו אונה נוג’י אי אלה מאטייאנה בייב’ה לה דיג’ה אַגואַה אַין טריש ב’יזיש אי שידה זאַטאַרה לו איג’ו.

התרוגם: יקח ט' מחטים דמשקיים ופתילים ויעשה מהם שלשלת אחת (ושים אותם בסיר קטן חדש וכד מים) ושימם על ראש הגג ללילה אחד ובבוקר ישתה את המים הללו בשלוש פעמים ויתפרדו [האיש מאשתו] מיד.

ו. שיתראו אלף אנשים עמך    🔗

קח לך מטה או שבט אשר אין לו מאקולין (חסרון) משליצי (ערבי נחל), חתוכו (חתוך אותו) בחתוך אחד עם החרב (סכין) ותרחץ ז' פעמים [את השבט או המקל] במים המתחלפים (שבעה מיני מים), ותאמר: דיריב’יה, דיריב’יה, דיריב’יה, בא, בא, בא, עם מחתתיך במהירות לעזרני. זה תאמר עשר פעמים ותשליך המטה או השבט באמרך: אופּה, אופּה, אופּה! ומיד הגבה השבט מעל הארץ והכה סוס בשבט, באמרך: בישועה (רצה לומר: סאלב’ו), בישועה, בישועה. תלך מיד ויהיו נראים אלך אלף רוכבים. והיזהר מאוד שלא תפיל השבט או המטה מידך, וכאשר תחפוץ להסירם מעליך, השלך השבט הנ"ל ומיד יסורו⁷.

נוסח אחר: קח שבט או מקל (כנ"ל), תרחוץ בב' נהרות. וכשתרצה לעשות, קח המקל ותאמר: קי ריב’ראי אוֹריב’ה איריב’ה, ג' פעמים אשטרוט בשם, שתעשה שיבוא אחרי חיל גדול לערזני⁸. ואחר־כך תאמר פקיש (י' פעמים), אופה, פישה (ג' פעמים). ואחר־כך שים המקל למעלה על סוסך, אם יש לך. ואם [לא], תלך רגלי⁹.

עוד אחד: תחתוך שבט אחד או ב' מן עץ ערבה שגדלה באותה שנה, ויהיו לכל אחד שני ענפים הנקראים צאק"ן. כל אחד בגודל אחד, בהכ[י]ה אחת ורחוץ אותו על הנהר ז' פעמים בכל יום, קודם זריחת השמש ואמור: גריבילה, ב’יניטי, ב’יניי אונה, אל תן קוני ריבש (אלו כאשר אלו הם כמו אייוטי קוניוריבוש, ר"ל אני משביע עליך) פייר אשטרוט קמי… פינייטוש מלי… פ’זאטי רובי לייה. וכשאמרת ז' פעמים, אז רד על הארץ ותאמר: גלגולות ודין האטה ומיד הגביה השבט. ושילכו, השלך השבט על הארץ ותאמר: פאלו סיגאש, פאלו סיגאש, ואותו שבט אינו טוב יותר וצריך להניח העלים על השבט.

עוד אחד: תחתוך שבט ערבה בחתיכה אחת ורחוץ אותו במי נהר ותאמר: גריבילה ב’ניטי אונה ליגיוני יקוניורבוש אשטרוט אוני קב’אנטיש פנייטוס אטה אוקשיאוס פור אטוש. וכאשר אמרת ז' פעמים אז תכה השבט על הארץ ג' פעמים ותאמר: שלב’י אנדינה דנטה, ומיד תראה הפרשים. וכאשר תרצה ליתן להם רשות, השלך השבט על הארץ.

השבעה זו מזכירה את המסופר על אלישע בס' מל"ב ו' י"ז: ויפקח ד' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע וכו'. מוצא ההשבעה הוא, כנראה, ממקור אשכנזי (צאקן – עוקצים בגרמנית), ויש לה דמיון לסגולות הנמצאות בכתב־יד מינכן ¹⁰235, שם משביעים את טריביה או היקאטי, היא האלילה אשר חיל של רוחות מלווה אותה. בהשבעה יש כמה ביטויים רומיים משובשים, והרי תרגומה, עפ"י הטקסט הרומי המשוחזר:

הריני עושה מלחמות, בואו יחד! משביע אני עליכם, מלווים ענקיים לאין מספר, מזויינים ביותר. ברוכים אתם, בואו יחד, נעלים! הושיעו־נא, מלווים מזוינים, פרשים לאין מספר! חיילים, עמדו נגד אויבים! בואי, טריביה, אספי את כוחך הנסתר, הגני על אוהבי השלום ואת הרשעים דחי! לכי לשלום, דבר זה השגיחי עליו!

ז. על הפרעוש    🔗

בבית־נכות שבעיר בוצנאך (גרמניה) ראיתי קופסה קטנה, כעין משכית, המיועדת לנשיאה על הצואר, ושמה: “פלוֹ־פאללי” (פח לפרעושים). בה היו שמים סמים המושכים פרעושים וממיתים אותם¹¹. לכתובות שעל קופסות כאלה מתאימים חרוזים אשר מצאתים בכתב־היד הנ"ל. ואלה הם:

הנמצא עוד פרעוש דק, / אשר ישוך לכבירים,

וירים יד עלי מלך / ולא ישא פני שרים?

על פרעוש השופך דמי / לילה ויום הוא מכחישי,

כי ציוויתי יום השבת / אם בא אל ידי יצא חפשי.

נמתי למה יחיה, / ובגוי כזה לא תתנקם נפשי?

אחר פרעוש אחד ארדוף, / יום ולילה עלי לטורח.

בעת אשיג אותו דולג, / בידי ברוח יברח.