¹

(26 באוגוסט 1898)

בפעם השנייה מתכנסים נציגי העם היהודי בבאזל. אנו, שהגשמנו מתוך קשיים בלא-מספר בשנה הקודמת את כינוסו של הקונגרס העולמי הראשון של הציונים, הננו שרויים נוכח מאורע זה במצב-רוח חגיגי וחרד כאחד. הרי שומה עלינו להמשיך מפעל שהתחלנו בו ברוב יגיעה, ולא רק להוסיף ולבנות, אלא גם לשמור על ההתחלה מפני הרס.

בשנה זו אנו צריכים להיזהר כבר פחות מבשנה הקודמת מפני אי-הבנות מצדם של לא-יהודים. בכל מקום ומקום נודע בדרך כלל, מה הציונים רוצים, מאיזה סוג היא ההתכנסות בבאזל. בשנה שעברה היינו אנוסים עוד להתגונן מראש מפני הדעות-הקדומות האוויליות ביותר. מוכרחים היינו להודיע במפורש, שאין אנו רוצים להקים ברית בינלאומית לשם מלחמה בשכנינו-האזרחים הנוצרים, שאין אנו מייסדים הסתדרות, שתפרוש את רשתה על-פני כדור-הארץ כדי לשעבדו להשפעה היהודית. השנה אין אנו זקוקים עוד להסברות מעין אלו. אם יבוא מישהו וישמיע כיום עלילות-שקר כאלה. לא יהיה זה אלא אדם המבקש לסלף את האמת במזיד. כיום כבר ידוע בכל העולם, שהקונגרס הציוני אינו אלא המקום לדיון פומבי, הבא לסלק באמצעים חוקיים את מצב המצוקה המורגשת בהרבה צורות, המצוקה הבלתי-רגילה של עם שלם.

הדיונים הללו נערכו בקונגרס הראשון מתוך רצינות ורגש-כבוד, שהיו מסוגלים לעורר כלפינו רגשי השתתפות בקרב חוגים נרחבים. לא הושמעו שם נאוּמים מבולבלים ומסוכסכים; התלונות על מצבם נטול-הנחמה של אחינו, הקיים לצערנו במקומות רבים כל-כך, הושמעו בלי שנאתנות, אבל גם בלא יללה ונהי. מי שעקב בלא משפט קודם אחרי הוויכוחים של היהודים שהתכנסו בבאזל, מוכרח היה לומר לעצמו, שכל יחיד ויחיד הטיל שם על עצמו סייגים, שהלמו את המקום ואת המסיבות, משום שכל ציר וציר של הקונגרס הרגיש, כי מדובר כאן על הקמתו של מוסד, שהוא חשוב לאין-ערוך בשביל האומה כולה, וכי באי-כוחו של עם ישראל דווקא, שהשנאה אליו גדולה כל-כך, חייבים להקפיד על התנהגות ללא-דופי בכינוס ובוויכוח הפומבי. כך התאזרחה בקונגרס הבאזלאי נעימה טובה באמת, בלא כל כפייה, בלא שיהיה קיים תקנון פורמאלי, בלא כל אמצעים משמעתיים, שהם הכרחיים לעתים קרובות כל-כך במוסדות אחרים, המשמשים במה לוויכוחים. מתוך ציוּת זה שברצון טוב לחוקה של האסיפה הזאת, חוקה בלתי-כתובה ובלתי-רשומה, אך מורגשה במידה עזה על-ידי כל הנאספים כאחד, נבעו אותם הוויכוחים היפים והפוריים, שיהיו לכבוד-נצח לקונגרס הציוני הראשון. ניגודים עקרוניים מסוימים היו אמנם קיימים; אבל הם הובעו בצורה הוגנת, בלא התקפות אישיות, ובלא להציג לראווה לעיני העומדים-בחוץ את המחזה המכוער של מדנים בין אחים. מכל זה נבע הלך-הרוח הכללי הנהדר והבלתי-נשכח של הקונגרס, שסייע כל-כך הרבה להרמת קרנה של תנועתנו ולהתפשטותה בעולם כולו.

מאָז נדם צליל המלה האחרונה של הקונגרס המכונן בבאזל, עברה שנה. היא היתה מלאה טורח ודאגה בשביל מנהלי העניינים הציוניים, שנתמנו על-ידי הקונגרס. הם עבדו במיטב כוחותיהם, ועכשיו ימסרו דין-וחשבון לקונגרס וידרשו הצבעת-אמון. אין אנו רוצים למסור כאן פרטים מן הדין-וחשבון קודם זמנם, משום שעליהם ידון הקונגרס, אבל דבר זה בלבד כבר אפשר לומר, שהיתה זו שנה של התפשטות והתחזקות כבירה של הרעיון הציוני. התנועה נתבססה וצוידה בהרבה מכשירים חשובים. כל זה לא נעשה מאליו, אלא נתגשם מתוך התגברות על קשיים מסוגים שונים. כל ההנהלה הוקמה בצורה תקינה ומסודרת, ואף-על-פי שמנהיגי התנועה מסרו בשמחה את כוחותיהם לשירוּת, שקיבלו עליהם כמשרת-כבוד, לא התעלמו מן האפשרוּת, שביום מן הימים יזכו אנשים אחרים באמונו של הקונגרס. מתוך התחשבות-מראש באפשרות זו דאגו מראש להקים סדר בלתי-אישי, אם אפשר לומר כך. ממלאי-התפקידים הנוכחיים הקימו איפוא את המינהל וניהלוהו בדייקנות; לנהל אותו הלאה יהיה על-כל-פנים קל יותר. מסביב לגרעין המרכזי, שנוצר על-ידי הוועד הפועל במשך השנה שעברה, עשויים להתגבש וגם יתגבשו, מתוך עצמה גדלה-והולכת, הכוחות הנוספים בשנים הבאות.

מה היתה הרוח שהנחתה את הוועד הפועל בפעולותיו, דבר זה יתברר בקונגרס. אולי לא נגיד יותר מדי, אם נאמר על הפעולה שהתנהלה עד עתה, שהיא השתדלה להתחשב בכל הקשיים הקיימים. צריך היה לעצב את תנועתנו כתנועה שקטה, שומרת-על- מידה וחדורה כולה רוח של חוקיוּת ואהבת-הבריות. רק לאחר שהצלחנוּ לסלק כל אי-אמון מצד הגורמים המדיניים הבאים-בחשבון, אפשר היה לקוות להתפתחות מוצלחת. יהיו כאלה שיחשבו בוודאי, כי הקצב שקבענו בהכרח היה אטי מיד. אבל נראה היה לנו תכליתי יותר, שלא לסכן כלום ממה שהושג, מלעשות צעדים נמהרים וניסויים, העלולים להביא קץ חטוף על כל התנועה. דווקא על -ידי התנהגות שקולה, האמין הוועד הפועל, ימלא את חובתו על הצד הטוב, והוא סמך על כך, כי גם בלא הסברות מפורשות ומפורטות תהיה משמעותה של המדיניות המנוהלת מובנת לכל ציוני טוב. אנו מוקפים מתנגדים, לצערנו הכרח הוא לומר: מתנגדים יהודיים, שהם יחד עם זה גם סקרנים, וקשה לספּק להם ידיעות במידה שתשביע את סקרנותם. יש ביניהם כאלה, הרוצים לקבל בלי הרף ידיעות על-כך, מה בעצם עושה הוועד הפועל. אבל התעניינותם זו אינה אלא התחסדות, אילו היתה הנהגת התנוּעה שלנו חלשה למדי, בשביל להשיב על כל שאלה שרירותית כזו – אולי מתוך רצון שיעזבו אותה לנפשה – ודאי שהיתה נכשלת בטעוּת חמורה. כי גיבוב השאלות והביקורתנוּת היוּ מתחילים רק אז כראוי. על-ידי כך היוּ עלולים כמה מפעלים שעדיין לא נשלמו ליהרס לגמרי, ולעומת זה השתיקה והשקט יפים לגידולם ולהבשלתם. אי-אילו נסיונות מעציבים ומבישים, שנעשו בבני-אדם שאינם יודעים לשמור סוד, הוכיחו בבירור רב, שבהנהלת העניינים אי-אפשר כלל להיזהר יתר על המידה. מטבעה של תנועתנו הוא, שהיא רוצה לכלול בתוכה את כל היהודים; ואף אלה, שנלחמו תחילה בשאיפות הציוניות, עתידים להיקלט בשורותינו, אם יקבלו עליהם את תוכניתנו ככתבה. עם זה אנו מוכרחים לסמוך על דיבורו של כל אחד ואחד, אם הוא מכריז על עצמו כ“בעל תשובה” ומצטרף אלינו. הרי גם מתוך חוגים אלה עשוי לקום חבר של עוזרים פעילים, שנקדם אותם בברכה ובשמחה בעבודתנו המשותפת. אבל אם יתברר, שההצטרפות לא היתה אלא מעשה-ערמה, ה“חזרה בתשובה” היתה העמדת-פנים ושיתוף-העבודה – מסווה לבגידה, הרי אין שום דיבור חריף מדי בשביל להוקיע שפלות כזאת.

בקונגרס, אנו מקווים בבטחה, לא יימצאו בני-אדם מסוג זה. חוּשם הבריא של ידידינו היה בלי ספק מגלה מיד את הנוכלים ומונע מהם את היכולת להזיק. אבל מי שינסה למשוך את ההתייעצוּיות שלנו לרמה נמוכה יותר –אם מתוך חוסר-זריזות ואם מתוך כוונה רעה – ייווכח מיד לדעת כי הציונים לא ירשו למעט את דמותו של הקונגרס, שהוקם על-ידיהם בעמל רב כל-כך.

על צמצום חופש הדיבור אין חושב משום-כך שום אדם. להיפך, כל ההשקפות שתובענה בנעימה של בני-אדם משכילים והגונים מן-הראוי שתגענה בקונגרס שלנו לידי ביטוי חופשי. כי עם כל המשותף שברעיון המקשר אותנו, קיימים גם דירוגים וגיווּנים שונים, שיש להם זכות קיום שלהם, וזכותם זו אינה צריכה להיפגע. זהו קונגרס של הציונים, של כל הציונים – אבל גם של הציונים בלבד. מי שקיבל מאנדאט של ציר, ומשמש בסמכותו זו, יכול לעשות זאת רק על בסיס התוכנית הבאזאלאית. בעוּבדה זו אין לשנות כלום. שאינו-ציוני אין לו מקום בין הצירים בקונגרס ציוני.

הקונגרס יבחר לעצמו אותו ועד-פועל, שיהיה רצוי לרוב. בהרכבתו של הוועד-הפועל במסגרת החוקית של הבחירות, ודאי שכל הסיעות הדוגלות ברעיון הציוני זכאיות במידה שווה להביע את משאלותיהן והשקפותיהן; ואם יש ביכולתן – גם להשיג ולהגשים אותן. אבל מכל ציוני טוב יש לצפות, שיכיר מתוך רצון בסמכות שנוצרה על-ידי הרוב. רק בדרך זו אפשר להמשיך בהצלחה בהנהלת המפעל ולהעניק לוועד-הפועל גם את הסמכות כלפי חוץ, שהוא זקוּק לה, בשביל שיוכל לשאת-ולתת ולעשות הסכמים בשמו של העם.

דבר זה חייב לשווֹת לנגד עיניו כל מי שיש לו הכבוד לקבל מאנדאט בקונגרס הציוני השני, ולפעול עמנו יחד לטובת הגאולה של עמנו, שכולנו כל-כך נכספים אליה. העם לא יסלח לשום אדם על חטא שיחטא לקונגרס. באסיפה הזאת יצרנו לנו נכס לאומי אידיאלי וחדש. ויש לשמור עליו, להאדירו ולרוממו. אכן, הקונגרס צריך להזכיר לנו את השבת. במשך ימות-החול בני-אדם טרודים ועמוסי דאגות, נגררים בדרך-החיים הקשה. אבל בשבת גם העני-שבעניים בתוכנו בן-חורין הוא ואדון בביתו. כך הקונגרס הוא השבתון היפה והחופשי בחיי-הדכאון של עמנו. יהא היום הזה מוקדש למחשבות נשגבות, כיצד נתקן את גורלנו ועם גורלנו את עצמנו. שִׁמרוּ אותו בטוהרתו, את יום האוּמה,²) הוקירו אותו ורוממוהו!