המצב ¹    🔗

[א]

(21 באפריל 1899)

עד 28 באפריל, כלומר, עד יום ו' הבא, חייבים כל מקומות־ההחתמה להמציא את תוצאות־ההחתמה שלהם ללונדון, אל המרכז. מן התוצאה הכללית יהיה תלוי הדבר, אם אפשר יהיה לגשת אל חלוקת המניות בין החותמים, אם אפשר יהיה לראות את הבאנק הקולוניאלי היהודי, במובנן של ההחלטות הידיעות מן הפּרוספקט, כמיוּסד וקיים.

כיום הזה אין עוד כמעט ספק בדבר, שהבאנק יקום ויהיה. אמנם, עד עתה עדיין אי־אפשר לסקור את התוצאה הכללית, משום שיש להתחשב במרחקים עצומים, במרוץ־דואר איטי וגם בנסיבה הזאת, שההחתמה נערכה לא רק במרכזי־המסחר הגדולים, אלא גם ובעיקר במקומות קטנים ומרוחקים לאין־מספר. אבל לפי הידיעות שהגיעוּ אלינו, יש לראות את ההחתמה כמובטחת. למן הגבוּל הרוּסי־הסיני עד אל אפריקה הדרומית ואמריקה הדרומית נערכה ההחתמה הזאת, שנאבקה בכל־כך הרבה קשיים. תוצאות מזהירות ביותר מצוּיות עד עתה מן המקומות בריסק דליטא, גרודנו, קיוב, אודסה, וארשה ווילנה. מן הארצות מעבר־לים מתחילים המכתבים באים רק עכשיו, מה שיובן על נקלה, שהרי יש לנכות מזמן־ההחתמה שעבר עד עתה את הימים שבהם הלכו בדואר הפּרוספּקטים שנשלחו מלונדון. אבל הידיעות מאמריקה מצוינות ומעוררות תקווה להצלחה גם בארץ הזאת. עוד יותר מאוחר יגיעוּ ידיעות מידידינו בטראנסוואל, שבה כידוע יש לציונות עדת־נאמנים נכבדה מאוד ובעלת יכולת כספית רבה.

בלי לשים לב לסיכויים הטובים, שאנו רושמים אותם בכל הזהירוּת המחויבת, אממינים אנו בכל זאת כי אנו צריכים לדרוש מכל חברינו, שלא יניחו למסירותם להצטנן דווקא עתה, בימי ההכרעה. המדובר הוא בשאלת־חיים של הציונוּת! דבר זה צריך לזכור כל אחד, בכל מקום שהוא נמצא, ובכל כובד־הראש. האם אנחנו בעלי־הזיה, מוחות מעורפלים, פטפטנים, או רוצים אנחנו להוכיח עצמנו כלוחמים מעשיים ויודעי־מטרה למען עניין גדול מאוד? בעוד זמן קצר מאוד נתן את התשובה לשאלה הזאת. את התשובה הזאת נתן לא לנו עצמנו בלבד, אלא גם לידידנו שמחוץ ליהדות ולאויבינו שבתוך היהדוּת. כל אחד יבין, מה תלוּי בתשוּבה הזאת.

אויבינו ה היהודיים – מתנגדינו איננו עוד הביטוי המתאים בשבילם, כי מתנגדים הגוּנים מואסים באמצעי־מלחמה מורעלים של אויבים מלאי־משטמה – אויבינו היהודיים עשו לפני ובשעת ההחתמה מעשים שלא ייעשו. זה היה מסע־מלחמה אמיתי של החשדה ודיבות. אף־על־פי־כן אין אנו רוצים להשיב להם, כפי שהם ראויים לזה, לאחר שתקוותינו יתמלאוּ ולמרות כל נסיונותיהם המאוסים המכשיר הכספי של התנועה הציונית היווצר ייווצר. הם עצמם ראוי להם לשמוח על־כך ביותר, שמאמציהם נכשלים, משום שכל זעמה של מפלגתנו, שאיננה עוד נטולת־כוח כלל, היה פונה כנגד המחבלים במפעל. והיוּ מטיחים להם בפניהם לא רק את החטאים שחטאו כנגדנו, אלא גם שאר כל חטאיהם שלהם. הציונוּת יכולה ועתידה לחוס על אויביה רק כל זמן שהיא הולכת, כמו עד עתה, מנצחון אל נצחון.

ההצלחה מחייבת לחוס על המנוצחים, דבר זה צריך תמיד להישאר כלל גדול אצלנו. וזה יקל לנו ביותר לעשות במקרה כמו זה עתה, שבו יש לנו רק לציין התזות־בוץ, שלא השיגו אותנוּ. אם ביקשו להעמיד את הבאנק הקולוניאלי היהודי כמוסד לשדידת בעלי־המניות או כמשהו אחר נפשע, הרי מהלך־העסקים הזהיר, הישר והמצפוני והפיקוח המתמיד של אַנשי־האמון הנבחרים כל שנה מחדש על־ידי הקונגרס, יתנוּ את התשובה לכך. ועד כמה שיתגלה צורך להכניס תיקוּן בנקוּדה זו או אחרת של התקנון, הרי קיימת אצל בעלי מניות־היסוד הזמניים ההסכמה המלאה, למלא את כל הדרישות הצודקות מיד באסיפה הכללית הראשונה. העובדה, שהבאנק הזה מתקבל על־ידי העם בהתלהבות כזאת, מטילה על המנהלים ועל המפקחים של המוסד היהודי הזה חובה מוסרית רצינית, שהם יודעים אותה היטב, ושהם נושאים באותה בכבוד, כמו את יהדוּתם עצמה.

באנקים רבים, שהם כבר קיימים עשרות שנים, עדיין אינם מפורסמים וידועים בארצות השונות הרחוקות זו מזו, כמו שמפורסם כבר כיום הזה, עוד קודם שהתחיל בפעולתו, הבאנק היהוּדי הקולוניאלי בלונדון. מה מסקנה יש להסיק מכאן בשביל הסיכוּיים העסקיים של הבאנק, זאת יאמר כל אדם לעצמו. אבל יאמר נא כל אחד לעצמו גם זאת, הרי במפעל כגון זה אין צריכים לסמוך על השכן או על החבר. כל אחד חייב לעשות את שלו, כי אז יתקדמו כולם. דרכנוּ יש בה תחנות. הראשונה היתה הקונגרס. עוד התאמצות קטנה, והתחנה השנייה הושגה!

המצב ²    🔗

[ב]

(28 באפריל 1899)

ראוי יהיה לזכור תמיד, באיזה תנאים ההחתמה של הבאנק הקולוניאלי היהוּדי התחילה, באיזה נסיבות היא הצליחה. משום שכבר כיום הזה יכולים אנחנו להביע את התקווה, כי הדירקטוריון, שיתכנס ב־2 במאי בלונדון, יגש לחלוקת המניות, מפני שכבר עברוּ את מינימום־ההחתמה שנדרש.

ההחתמה של הבאנק הקולוניאלי היהוּדי נערכה בנסיבות, שלעתים קרובות עוד נשוב לדבר בהן. מצד מסוים, שממנו באות כל הצרות וכל המארות בשביל עמנו, הוטל חרם על ההחתמה הזאת. נסה ניסו להטיל עלינו חרם ונידוי. האופן, שבו נעשה הדבר, באמת לא היה רע. תחילה התאפקו פלוני ופלמוני, שרגילים לראותם בעניינים יהודיים, אבל גם בעסקים כספיים, ועמדו מרחוק מן הדבר הזה. אחר־כך באוּ אחרים והעמידו פנים של מופתעים, מפני שפלוני ואלמוני חסרים. לבסוף נשלחו אל המערכה עבדי־העיתונות המלוכלכים, שבמחיר דמי־שתייה אפשר להשיג אותם למען כל דבר. כאן היתה המסקנה על כף־היד: אם אפילו הכתבנים הנקנים הללוּ יש להם לטעון משהו כנגד הדבר, כמה רע הוא מוכרח להיות. אפשר היה לקרוא זאת בעיתונים אנטישמיים: “אם פלוני ואלמוני חסרים בזה, הרי אין המוסד הכספי הזה ראוי שימליצו עליו!” זאת היא הצורה, שבה מוציאים אל הפועל חרם כזה – אם הוּא מצליח.

לפי הידיעות שבידינו הוא לא הצליח. מסירת המניות, כלומר, התווסדותו של הבאנק, עתידה להיות מוחלטת ב־2 במאי על־ידי הדירקטוריון בלונדון. אז תהיה קיימת עּוּבדה, שמתנגדינו יצטרכו להתרגל אליה. על כל שאר טענות תצטרך לענות ההנהלה הישרה וההגונה של הבאנק.

אבל אם גם יש לנו מן הידיעות המונחות לפנינו האמונה, כי המינימום הנדרש בפּרוספּקט כבר נחתם, הרי ההחתמה בכל זאת עדיין לא נגמרה. יתר על־כן, לפי הקביעות שבפרוספקט אפשר עוד במשך שלושה חדשים נוספים לחתום לפי התנאים הראשוניים, כלומר על־ידי תשלום מקדמה של 20 אחוזים ואחר־כך תשלומים נוספים, עד שיושג ההון של 2 מיליון שטרלינג בשלימות.

אבל אותו זמן תיערך גם מכירת המניות הבלתי־אמצעית במחיר הנומינאלי. מיד לאחר שהבאנק יהיה מיוּסד, יוציא מניות־בעלים בתשלום של לירה־שטרלינג אחת המניה. בזה תהיה התחשבות במשאלה שהובעה פעמים רבות, כי לשם הקלה על ההעברה מאדם אחד אל חברו, תוכלנה המניות להיות רשוּמות גם על שם המוכ"ז.

אנו חוזרים איפוא: בתקופה של שלושה חדשים נוספים שנקבעה בפּרוספּקט, עד להשגת שני המיליונים לירות שטרלינג, אפשר לבקש במקומות ההחלמה המפורטים להלן של הבאנק הקולוניאלי היהודי מניות רשוּמות על־שם המזמין בתשלום 20 אחוזים, ונגד תשלום מלא אפשר גם לקנות מניות רשוּמות מיד על־שם המוכ"ז.

ממקומות שונים מגיעות ידיעות, כי ההחתמה נמצאת אך עתה במלוא מהלכה. כך מודיעים בימים האחרונים, כי בבאקו נחתמו 1000 מניות, בסבסטופּול 900, ובסימפּרופּול 650.

לצערנו חסרות עוד ידיעות מהרבה מקומות, והמשרד הלונדוני יש לו משימה קשה ביותר, מפני שהוא צריך להמציא לישיבה של הוועד־המנהל ביום 2 במאי סקירה על התוצאות שהושגו. חסרות עוד הרשימות מן המקומות, שלפי ידיעות פּרטיות מצוּיות שם תוצאות טובות מאוד, כך שמותר לנו להניח, כי ההחתמה עברה הרבה על המינימום. אבל הדירקטוריון אינו יכול, כמובן, לסמוך על הערכות בלתי־בטוחות, אלא הוא חייב לבסס את החלטותיו על מספרים ותשלומים ודאיים.

לפי זה יראה כל אחד את הנחיצות הדחופה, לשלוח מיד את טופסי־ההחתמה החתומים ואת הרשימות ללונדון. דבר זה יכול ומוכרח להיעשות בלי להפסיק את המשך הפעוּלה של ההחתמה.

אחר־כך אנחנו מקווים כי נוכל בגליוננוּ הקרוב להביא לקוראינו וידידינו את ההודעה, כי בישיבה של 2 במאי 1899 בא לעולם הבאנק הקולוניאלי היהודי והוּא חי וקיים.