רקע
בנימין זאב הרצל
הבאנק הקולוניאלי היהודי
בנימין זאב הרצל
תרגום: שמשון מלצר (מגרמנית)

1

(19 בנובמבר 1897)

הקונגרס הבאזלאי קיבל בין שאר החלטות חשובות גם החלטה אחת, שביצועה דורש את כל שקידתה ואת מלוא עירנותה של ההנהלה. עד לכינוסו של הקונגרס הבא יש לכונן באנק יהודי בשביל תפקידיה הכספיים של התנועה. לפני האנשים שהכינו את הקונגרס כבר היו מונחות כל מיני הצעות כספיות, אך הנשיאות לא רצתה להביא אותן לידי דיון פומבי, משום שהדבר הזה אסור היה לעשותו בדרך של אימפרוביזאציה. האבטוריטה של הקונגרס למען היהדות לא תהיה ניתנת אלא להצעה שאפשר לערוב לה והיא בחונה ובדוקה מכל צדדיה. למעשה היה טוב יותר, שלא הכניסו את הקונגרס הראשון לדיונים מסוג זה. תפקידו של הקונגרס הראשון היה להביא את רצון-העם לידי גילוי. הדבר אירע, ואירע בהיקף כזה, שהעטה כלימה על המפקפקים. עכשיו מתחילים הם לפזם פזמון אחר. “יפה מאוד”, אומרים הם בחיוּך רב-חסד, “אבל הציונים הרי הם בעלי-הזיה, אידיאולוגים, אנשי-ספר בטלנים. הסבר הזה הרי אין לעשותו על-ידי נאומים והכרזות. דבר כזה צריך היה לתפוס בו באמצעים אחרים, אם הוא בגדר האפשר בכלל”.

סבלנות, אנו הולכים הלאה. מובן, ככל שמאשימים אותנו בנטייה להזיות, יותר חייבים אנו בשיקול-דעת ובתבונה. עם זה יש לשמור על הקו העדין ולהקפיד על כך, שבכל הפעילות החומרית לא יהיה מקום להטלת דופי ולחשדות לא על התנועה ולא על מנהיגיה. לאחר שהצליחה הציונוּת זה עכשיו להתגבר על טון הגיחוך, שביקשו להצמיד לה בראשיתה דורשי-טובתה החסודים, רוצים אנחנו עכשיו שלא לתת מקום להחשדתה של העבודה הלאומית. אם ננהג בתבונה, בהחלטיות, ובראש-וראשונה נכלכל את מעשינו לאור היום, נתגבר גם על מכשול זה כעל המכשולים האחרים.

התנועה זקוקה למכשיר כספי בעל יעילות וטוהר מספיקים. התנועה הלאומית חייבת להשתחרר מחסדם של הנדבנים ולהגיע לאי-תלות במוסדות-הצדקה הנדיבים, ויהיוּ הללו גדולים כמה שיהיו. עם זה יש להחזיק בלא רתיעה בעקרון, שלפיו לא יהא שום קשר ושייכות בין מהלך-העניינים המדיני ובין העסקי. למטרות אלו צריך לשמש הבאנק הקולוניאלי היהודי, שהקונגרס רוצה בו. השורות האלה באות איפוא לפתוח את הדיון בנושא הזה.2

באנק יהודי להתיישבות! תחילה יתעוררו בוודאי צחוק וצעקה נגד תואר-השם. מהם יאמרו, באנק דתי אי-אפשר שיתקיים; הכסף איננו לא יהודי ולא נוצרי, אלא מחוסר-דת. אחרים, לעומת זה, יצביעו על התקדימים של באנקים שנוסדו על יסודות דתיים ונתמוטטו באורח עלוב.

ידועות מתולדותיהן של השערוריות הכספיות כמה הרפתקאות, שבהן הוקמו בסיסמה נוצרית מוסדות מן הסוד המפוקפק ביותר, וסופם היה נורא,3 אבל הדוגמות האלה אולי אין בהן כדי להוכיח, המדובר כאן בדרך כלל בנסיונות אנטישמיים, שדווקא בעולם המסחר נתקלו מלכתחילה בשנאה עזה ביותר וגם מובנת ביותר. שדווקא בעולם המסחר נתקלו מלכתחילה בשנאה עזה ביותר וגם מובנת ביותר. מי יודע, אם לא היה חבוי גרעין בריא באחד מן המפעלים הללו, אלא שהוכרע על-ידי הקואליציה של אלה שאותם הוא סיכן. על-כל-פנים מוסד שלא זו בלבד שלא יהיה אנטישמי, אלא גם יהיה מיועד לשמש לפתרונה של שאלת-היהודים במובן חיובי – מוסד כזה אין לחשוש, שיעורר מעשי-איבה מצד עולם-העסקים היהודי למעלה משיעורה של קנאת-מתחרים רגילה. אולם אין לנו צורך להאריך בשיקולים כאלה. שכן כשאנו מדברים על באנק יהודי, אין הכוונה כלל לשום דבר הקשור בדת, אלא למשהו לאומי. אבל שאפשר כי יווסד וגם יהיה קיים מוסד שנועד לספק צרכים נרחבים על יסוד לאומי, דבר זה ידוע לכל אדם.

אכן, דומה שאנו שוב מניחים כאן מראש את התשובה לשאלה, אם היהודים הם אומה. קוראי העיתון הזה כבר נהירות להם השאלה והתשובה עליה. כיום אנו עומדים כבר גם בדבר הזה על הקרקע המוּצק של הקונגרס הבאזלאי. אילו היתה האומה מורכבת רק ממאות-האלפים בלבד, שנציגיהם היו מכונסים בבאזל, הרי כבר מותר היה לדבר בלא אשליה עצמית ובלא הפרזה על האוּמה היהודית. וחוץ מזה, כשם שהקונגרס שימש מיבחן רעיוני לקיומה של האוּמה היהודית, כך תשמש הגשמתו של הבאנק להתיישבות אחד מן המיבחנים החומריים לכך.

את התהווּתה של החברה היהודית להתיישבות יכולים אנו לתאר לעצמנו בצורה כזו בקירוב: קבוצה של אנשים הגונים, הנחשבים מהימנים בעולם-העסקים, באה בדברים עם ראשי תנועתנו. אלה האחרונים מובן שאין זה בתואם עם התפקידים המסורים בידיהם, שישתתפו בהנהלת החברה באיזה תפקיד שהוא בשכר או שיקחו חלק ברווחים באיזו צורה שהיא; אבל הם חייבים להטיח לעצמם את האפשרות, לפקח בכל שעה על מדיניותו של הבאנק. על ההזמנה לחתימת מניות יחתמו גם הם, כדי להבליט את המטרה שלשמה משמש כל הדבר הזה. מקום מושבה של החברה ראוי שיהיה בלונדון. יהיה צריך לגייס הון-מניות של שני מיליונים לי“ש בקירוב, כל מניה של לי”ש אחת.

האם אין להניח, כי בשביל חברה שמטרתה היא התיישבות היהודים, יימצאו חותמים בכמות מספקת בכל העולם כולו? על דבר זה יוכל כל אחד לדון על-פי עצמו. בפרוספקטים של חברות-כספים נוהגים להבטיח התחשבות מיוחדת באלה החותמים על מניות בודדות. נוהג זה יש לנקוט גם בהקמת באנק-ההתיישבות היהודי. וכך תהיה משמעותו של המוסד הזה גם עזרה עצמית של השכבות הנרחבות.

מהו איפוא התפקיד, שאוצר התיישבות היהודים צריך למלא? כשם שהעמדנו עד עכשיו במקומה של הציונות הפילאנטרופּית את הציונוּת המדינית, כך יש צורך שבמקום נתינת נדבות ולקיחתן יבוא בתנועת ההתיישבות היסוד המסחרי הטהור. על-ידי מעשי-הנדבה נידלדלו עד עתה במקצת הנותנים, אבל גם המקבלים. השנוררוּת המטופחת עלתה כפורחת והעבודה היתה חסרה את העיקר: רגש האחריות, המתיישב, שעיניו נשואות תמיד את הפטרון או אל האפוטרופוס הרחוק, אינו שייך לאותו סוג של אנשי-משק יהודיים שהתהווּתו יש לה חשיבות כלשהי לגבי הרמת קרנה המוסרית של האומה. האיכר היהודי ובעל-המלאכה היהודי יש להוליכם בדרך אחרת לקראת החופש הכלכלי על הקרקע הלאומי. האדמה ערכה עולה על-ידי יישוב בני-אדם עליה, והמתיישב מגיע לו משום-כך יותר ממענק; מגיע לו האשראי. לא קשה להבין, כי האשראי ערכו רב בשביל הנותן והלוקח יותר מערכה של ההענקה, לא בלבד מבחינה מוסרית אלא גם מבחינה חומרית. האשראי יש לו המגמה לגדול; המענק יש לו המגמה להצטמק. האדם הנהנה מן האשראי מתחזק והולך מבחינה כלכלית בתנאים תקינים. האדם המקבל הענקות נחלש והולך מבחינה כלכלית בתנאים תקינים. על-כך שהנדבן יוצר רק כפויי-טובה, ועל עוד כמה אמיתות מרות. יכולים אנו לחסוך לנו את הדברים כרגע. בכלל אנו פּותחים רק בקצרה השקפה על הלכי-המחשבה האלה, המניעים אותנו לבקש צורה עסקית יותר לפעולת ההתיישבות היהודית.

בשביל חותמי המניות של הבאנק להתיישבות אין זה צריך להיות אלא עסק בלבד. הם יימלכו בדעתם ויחליטו, אם זה מבטיח להיות השקעת-הון בריאה. אם מוסד, הרוצה לתת ליהודים חפצי-ההגירה סיוע באנקאי: אשראי באנקאי ועזרה באנקאית אחרת על-יסוד ערובות ממשיות ובתנאים זולים – אם מוסד כזה כשהוא מנוהל על-ידי אנשים ישרים, יש לו סיכויים להצלחה? את ההתחלות של הפעולה צריך יהיה לעשות במושבות שכבר הן קיימות. המתיישבים בוודאי יקדמו אשראי חקלאי בהתלהבות בלתי-רגילה. הם זקוקים לו באורח דחוף; דבר זה ידוע לנו מאנחותיהם וקובלנותיהם, שהיו בוודאי קולניות הרבה יותר, אלמלא חששוּ לאבד את חסדיהם של מיטיביהם. אגודות חקלאיות ואיגודים מקצועיים של בעלי-מלאכה מוקמים והולכים עכשיו. כל אלה המכירים את היקפה ואת הרכבה של התנועה הציונית כיום יודעים יפה מאוד, כי המונים רחבים של יהודים המשתוקקים לעבוד עומדים מוכנים, בייחוד במזרחה של אירופה, אבל גם באנגליה, באמריקה ובצפון-אפריקה. בכמה מקומות אפילו התארגנו כבר קבוצות-עבודה לשם המטרה הזאת, ובראש מנהיגי-מפלגה אחראים. אנשים אלה אינם זקוקים אלא לאשראי, שיש להעניקו להם בכל הצורות: אשראי לתובלה, אשראי חקלאי, תעשייתי, מסחרי, ואשראי באנקאי. בהתחשב באפיו המיוחד-במינו של המפעל הזה יש להניח, כי סכנת ההפסדים הנגרמים על-ידי לווים שאינם משלמים, היא מועטת מאוד; שכן הקרקעות שיירכשו על-ידי החברה ערכם יעלה הודות להתיישבות; ועליית-ערך זו יהיה בה משום פיצוי. אין זה מן-הנמנע, שבגלל היתרונות המרובים, שיש לצפות להם, יתעוררוּ גם לא-ציונים רבים לרכוש את מניות הבאנק להתיישבות. אבל יש לקוות, שרוב המניות יגיע בעיקר לידיהם של ציונים, שהרי הללו מאמינים כבר כיום בעניין זה ויודעים את היקפה של התנועה. וקרוב לוודאי הדבר, שעוד לפני ייסודה של החברה תצטרפנה במקומות שונים קבוצות של אנשים, שירצו להבטיח לעצמם מראש מספר מסוים של מניות.

הדיוּן הנפתח בזה עשוי להעלות הצעות מעשיות מכל הסוגים. מעבר למשימות הקרובות-ביותר תיראינה המטרות הרחוקות-יותר. חברה כזאת עם סניפים במקומות הראשיים של הפעילות המסחרית היהודית, ייתכן שנועד לה תפקיד לא-קטן בסחר העולמי. ובשעה שעכשיו כמה באנקים ובאנקאים יהודיים הם, בלי שהם רוצים להודות בכך, ואף-על-פי-כן הם גורמים על-ידי מעשיהם נזק מוסרי חמוּר ליהדוּת – הרי באנק חדש זה יצטרך למלא את שירותו ליהודים באורח נקי מכל דופי. יכול כל אדם לשפוט על-פי עצמו, אם הבאנק היהודי יש לו סיכויים להיות עד מהרה מקובל ורצוי.

מיוסד מלכתחילה על בסיס בריא, מאורגן לפי עקרונות מסחריים נבונים, מנוהל בפיקוח לאומי, הכרח הוא שהבאנק יהיה למוסד חזק מאוד. דביקותו ונאמנותו של הקהל היהודי בבאנק הזה הן דברים שמותר להניחם מראש, ואין צורך בכוח-דמיון מופרז כדי לשער, שהבאנק יוכל לקוות לקהל לקוחות מורחב באירופה, באמריקה ובמזרח הקרוב.

אך האם יש לחשוב כי הבאנק הזה, שהון המניות שלו יגיע לשני מיליונים לי"ש בלבד, יוקם לשם רכישתם הבלתי-אמצעית של שטחי הקרקע הדרושים לצרכי ההתיישבות היהודית?

לא. לשם כך כמובן לא היה ההון הזה מספיק. קיימות קרנות-התיישבות יהודיות גדולות הרבה יותר, המצפות למילוּיו של התפקיד הזה, ומיד לאחר שתיווצרנה ההנחות-המוקדמות לפי משפט-העמים הגלוּי – תשמשנה לרכישות-קרקע פרטיות ולתמיכות פילאנטרופיות בחקלאות. ההתיישבות היהודית צריכה באמת להביא לידי השגת הערובות במשפט-העמים על-ידי המדיניוּת הבאנקאית שלה דווקא. באנק-ההתיישבות היהודי מוקם מלכתחילה בתורת הבאנקאי הבלתי-אישי של התנוּעה הציונית; ונוסף על-כך יצטרך לפעול כמתווך במסיבות מתאימות במתן הלוואה לאותה המדינה, שעמה נגיע לידי הסכם הרצוי לנו. אנו מסתפקים לפי שעה ברמז זה, שאמנם הכול יבינו אותו.

ההערות הללו אינן כמובן “פּרוספּקט”, אלא ההכרזה הראשונה שעל-ידה יתבשרו ידידינו בכל מקום, כי העבודה המעשית שנקבעה והותוותה על-ידי הקונגרס, כבר התחילה. בשביל שנוכל לשפוט על הסיכויים שיש לו לבאנק, יהא צורך לברר את היסודות העובדתיים של ההתיישבות; וכן לערוך בקבוצות נוחות לסקירה את החומר הסטאטיסטי שכבר ישנו בעין או שיש עדיין להשיגו; ולאסוף ידיעות מהימנות על האקלים, על טיב הקרקע, על אמצעי התחבורה ותנאי השיווּק, על כוחות-העבודה שכבר ישנם או שיש להביאם, ולבסוף על התנאים המשפטיים, שבהם כל זה צריך להתגשם. לא התנגדוּת אחת צריך יהיה להתגבר עליה, לא כוונה רעה אחת צריך יהיה לסלק אותה, והאנשים הניגשים להגשמת התפקיד הזה יודעים כל זה ושוקלים בכובד-ראש. הם מביאים בחשבון את שיתוף-הפעודלה רב-המסירות של כל אלה, שהעניין הלאומי קרוב ללבם. העובדה שהם נוטלים לידם גם את הקמת המכשיר הכספי של התנועה תחשוף אותם אולי בזמן הראשון להחשדות זידוניות. אין זה הקרבן הראשון ולא האחרון, שהם מביאים לטובת הרעיון. מלבד זה, הסכנה להיותם נתונים לאי-הבנה בנקודה זו אינה אלא קצרת-זמן. שכן מיד לאחר שיוודעו ברבים שמותיהם של חברי המנהלה, לא יוּכלוּ גם יריבינו להטיל עוד ספק בדבר, שמנהיגיה המדיניים של התנועה אינם רוצים אלא לפקח על הבאנק. תיחום התחום הברור בין העניינים המדיניים ובין ענייני-עסק הוא עניין של כבוד.



  1. הופיע בראשונה כמאמר ראשי ב“די ואֶלט”, גל' 25, מ–19 בנובמבר 1897, בשם Die Judische Kolonialbank (הבאנק הקולוניאלי היהודי), עם הסימן בתחילת המאמר. כתב–היד לא נשתמר.  ↩

  2. כאן באה ב“די ואֶלט” הערה של המערכת בזו הלשון: “אנו ניתן ברצון מקום בגליונות הבאים של עיתוננו להצעות ולהערות מתוך הציבור, במידה שיכילו נקודות–השקפה חדשות ומעשיות. המערכת”.  ↩

  3. כך, למשל, נוסד בצרפת באנק קאתולי–ימני, Union Générale, שרצה להילחם בבאנקים היהודיים והפדרוטסטאנטיים, אך נכשל במהרה וגרם להתרוששותו של חלק גדול מן הימין הצרפתי (1881).  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 43058 יצירות מאת 2370 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־29 שפות. העלינו גם 18143 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!