הבישוף הצבאי, ד"ר קוֹלוֹמָן בֵּלוֹפוֹטוֹצקי, מינה לכומר הצבאי של חיל המצב בטרידנט את אוּגוּסְטִין קְלַיינְשְרוֹד. בין איש כמורה אזרחי לבין איש כמורה צבאי הבדל עצום. באחרון מתמזגים בצורה מושלמת הדת עם הצבא, שתי כתות שונות זו מזו לחלוטין שאוחדו, וההבדלים בין שני סוגי הכמורה הם תהומיים כמו בין קצין פרשים, מדריך רכיבה באקדמיה הצבאית, לבין בעל קרקס.
הכומר הצבאי מקבל את משכורתו מן המדינה, ובתור פקיד צבאי בדרגה מסוימת, הוא בעל זכות לשאת חרב ולערוך דו־קרב. כומר אזרחי אמנם מקבל אף הוא גמול מן המדינה, אך הוא חייב להשתדל להשיג גם קצת כסף מן המאמינים שלו, כדי שיוכל לחיות בנוחיות.
חייל אינו חייב לברך לשלום כומר רגיל, אך מחובתו להצדיע לכומר הצבאי בכבוד הראוי לו, ולא, הוא הולך למחבוש. לאלוהים, אם כן, שני סוגי ממלאי מקום עלי אדמות, אזרחים וצבאיים.
על הכמרים האזרחיים לדאוג לתעמולה פוליטית, והכמרים הצבאיים, מצדם, שומעים את וידויי החיילים ומושיבים אותם בכלא, דבר שהיה, ללא ספק, בכוונת אלוהים עוד מימי בראשית, כאשר ברא את הארץ החוטאת הזאת, ומאוחר יותר גם כשברא את אוגוסטין קליינשרוד.
כאשר אותו הכומר הנכבד היה חולף ברחובות טרידנט, הוא נראה מרחוק כמו כוכב שביט, שבו רוצה אלוהים הזועם להעניש את העיר האומללה הזאת.
הוא היה מטיל אימה בהדרו, ונפוצה עליו שמועה שכבר הספיק לנהל בהונגריה שלושה דו־קרבות, שבהם חתך את אפי יריביו ממועדון הקצינים, שהיו פושרים באמונתם.
אחרי שצמצם בצורה זו את ממדי הכפירה, הועבר לטרידנט באותו הזמן שבו עזב החייל הטוב שווייק את הכלא הצבאי וחזר למחלקה שלו, כדי להמשיך בהגנה על המולדת.
האב הרוחני של חיל המצב בטרידנט חיפש באותה תקופה משרת צבאי, והלך לבחור אותו אישית בין חיילי המקום.
לא פלא, שבשעה שעבר בחדרים, נפל מבטו על פניו הנלבבים של החייל שווייק, והוא טפח על שכמו ואמר: “אתה בא אתי!” החייל הטוב שווייק התחיל להצטדק, שלא עולל שום דבר, אבל הסמל דחף אותו והוביל אותו למשרד.
במשרד, אחרי בקשות סליחה ארוכות, הביע הקצין הזוטר באוזני הכומר הצבאי את דעתו שהחייל הטוב שווייק הוא ein Mistvieh,1 אבל כבוד הכומר קליינשרוד קטע אותו באומרו, שגם Mistvieh יכול להיות בעל לב טוב, ושווייק אישר זאת בהנהון כנוע. כדור פניו החייכניים עם העיניים הכנות זרח בפינה, ולאחר מבט על הראש המקרין טוב לב, הרועה הרוחני הצבאי אף לא רצה לראות את רשימת העונשים של החייל הטוב שווייק.
מרגע זה התחילו עבור שווייק החיים הטובים. הוא שתה בחשאי את יין המיסה וניקה את סוסו של הממונה עליו יפה כל כך, שאף זכה לשבח מצד כבוד הכומר קליינשרוד.
“מודיע בהכנעה”, השמיע החייל הטוב שווייק את קולו, “שאני עושה כל מה שאפשר, כדי להיות מוצלח כמו כבודו.”
אחר כך הגיעו הימים הגדולים של המחנה הצבאי ליד קַסְטֶלְנוּאוֹבוֹ, שבו עמדה להיערך מיסת שדה.
אוגוסטין קליינשרוד השתמש לצורכי פולחן רק ביין־מיסה מוֵוסְלַאוּ שבאוסטריה התחתונה. הוא תיעב יין איטלקי ולכן, כאשר המלאי כמעט אזל, קרא אליו את החייל הטוב שווייק ואמר לו: “מחר תלך העירה להביא יין וסלאוּ מאוסטריה התחתונה. במשרד תקבל כסף ותביא חבית קטנה של שמונה ליטרים. וחזור מיד! אז תזכור, מווסלאוּ שבאוסטריה התחתונה. Abtreten!”
למחרת קיבל עשרים קרונות, וכדי שהחיילים בשמירה לא ימנעו בשובו את כניסתו למחנה, ניתנה לו תעודה: “בתפקיד רשמי לשם הבאת יין.”
החייל הטוב שווייק הלך העירה ובלכתו על פני העיר חזר ומלמל לעצמו בשקדנות: “Voeslau – Niederoesterreich”. אותו הדבר אמר גם בתחנת הרכבת, וכעבור שלושת רבעי שעה נסע, שמח בחלקו, לאוסטריה התחתונה.
באותו יום הפריע למהלכה המכובד של מיסת השדה רק היין האיטלקי המריר שבכד.
לעת ערב הגיע אוגוסטין קליינשרוד לידי מסקנה, שהחייל הטוב שווייק הוא מנוול, שכנראה משתכר באיזה מקום ושוכח את חובותיו הצבאיות.
צעקות התרעומת של אוגוסטין קליינשרוד נשמעו על פני כל המחנה ונישאו עד לפסגות האלפים, גלשו מטה לעמק אדיז’ו בקרבת מראן, שדרכו נסע כמה שעות לפני כן החייל הטוב שווייק בחיוך של שביעות רצון ובידיעה מחממת את הלב שהוא ממלא את חובתו כהלכה.
הוא נסע בעמק, עבר במנהרות ובכל תחנה שאל קצרות: “וסלאוּ, נידראוסטרייך?”
סוף־סוף ראתה תחנת הרכבת בווסלאו את פניו טובי הלב של החייל שווייק, שהראה לאיזה איש בכובע שרד את התעודה הצבאית הרשמית: “בתפקיד רשמי לשם הבאת יין”.
מחייך בלבביות שאל, איפה כאן הקסרקטין.
האיש בכובע שאל את שווייק על המארשרוטה שלו2, החייל הטוב שווייק הצהיר, שאינו יודע מה זה מארשרוטה.
אחר כך באו עוד שני גברים בכובעים והחלו להסביר לשווייק, שהקסרקטין הקרוב ביותר הוא בקוֹרְנוֹיבּוּרְג.
על כן קנה לעצמו החייל הטוב שווייק כרטיס לקורנויבורג והמשיך בנסיעה.
בקורנויבורג הוצב גדוד הרכבות ובקסרקטין השתוממו מאוד, כאשר באמצע הלילה הופיע החייל הטוב שווייק בשער הקסרקטין והראה לזקיף ליד השער את התעודה: “בתפקיד רשמי לשם הבאת יין.”
“נשאיר את זה עד הבוקר,” אמר החייל בשמירה, “הקצין המפקח כרגע נרדם.”
החייל הטוב שווייק נשכב על דרגש בידיעה מחממת את הלב, שהוא עושה למען המדינה ככל יכלתו ונרדם שבע רצון.
בבוקר הובילו אותו למשרד האפסנאות, שם הראה שווייק לסמל, רואה החשבון, את כתב הליווי שלו “בתפקיד רשמי לשם הבאת יין” עם החותמת 3 . Feldlager – Castelnuovo – Rgt. 102, Bat וחתימת הקצין התורן.
הסמל הנדהם הוביל את שווייק למשרד מפקדו, וזה החל לחקור אותו, “מודיע בהכנעה,” אמר החייל הטוב שווייק, “הגעתי בפקודת כבוד הכומר הצבאי אוגוסטין קליינשרוד מטרידנט, עליי להביא חבית של שמונה ליטרים יין־מיסה מווסלאוּ.”
נערכה התייעצות גדולה. פניו טובי הלב, התמימים, התנהגותו הצבאית הכנה וכתב הליווי “בתפקיד רשמי לשם הבאת יין” עם החותמת הרשמית והחתימה, עשו את הרושם הטוב ביותר ורק סיבכו את כל העניין עוד יותר.
נערך ויכוח גדול והובעה הדעה, שהכומר הצבאי אוגוסטין קליינשרוד קרוב לוודאי השתגע, ושלא נותר אלא לשלוח את החייל הטוב שווייק בעזרת צו תנועה בחזרה.
על כן רשם הסמל לשוויק צו תנועה. היה זה איש הגון וכמה קילומטרים לא שיחקו אצלו תפקיד. לכן רשם לשווייק מסלול דרך וינה, שטאיירברג, זאגרב, טרייסט לטרידנט. את הנסיעה חישב ליומיים. הכניסו לכיסו של שווייק קרונה ושישים, הסמל קנה לו כרטיס נסיעה, והטבח נתן לו מתוך רחמים שלוש כיכרות לחם צבאי.
בינתיים התהלך הכומר הצבאי אוגוסטין קליינשרוד על פני המחנה ליד קאסטלנואובו, חרק שיניים ולא אמר דבר אלא: “לתפוס אותו, לקשור אותו, לירות בו!”
החייל הטוב שווייק נרשם שם כעריק והייתה זו הפתעה גדולה, כאשר כעבור ארבעה ימים הופיע שווייק בלילה בכניסה למחנה, ובחיוך מסר למשמר את צו התנועה מקורנויבורג ואת התעודה שקיבל במחנה “בתפקיד רשמי לשם הבאת יין.”
מיד תפסו אותו, לתדהמתו שמו עליו אזיקים, הובילו אותו לצריף, ושם נכלא.
למחרת בבוקר הובילו אותו העירה, לקסרקטין.
באותה עת הגיע גם מכתב מגדוד הרכבות בקורנויבורג, שבו שאל מפקד הבסיס, מאיזו סיבה שלח הכומר הצבאי אוגוסטין קליינשרוד את החייל שווייק לקורנויבורג, כדי להביא יין מווסלאוּ. אחרי חקירתו של החייל שווייק, שסיפר בחיוך קורן כיצד התרחש הכול, נערכה התייעצות גדולה וכבוד הכומר הצבאי אוגוסטין קליינשרוד הלך לבקר את החייל הטוב שווייק במחבוש.
“הכי טוב תעשה, שווייק, בהמה שכמוך, אם תעבור בדיקה לשחרור מהצבא, כדי שלא נראה אותך יותר.”
וכאן הכריז החייל הטוב שווייק, מביט על הכומר הצבאי מבט כן: “מודיע בהכנעה, שאשרת את הוד הקיסר עד לטיפת דמי האחרונה!”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.