בכל צבא מצויים מנוולים, שלא רוצים לשרת. הם מעדיפים להפוך לבטלנים אזרחיים מן השורה. אותם יצורים ממולחים מתלוננים, למשל, שהם סובלים ממום בלב, אף שיש להם, נאמר, רק דלקת המעי העיוור, כפי שמתברר בניתוח שלאחר המוות. בדרך זו ודומה לה הם רוצים להתחמק מחובתם הצבאית. אך אוי להם! עוד קיים תהליך השחרור, שינער אותם כהוגן. האיש מתלונן שיש לו רגל שטוחה. הרופא הצבאי רושם לו מלח אנגלי וחוקן, ורגל שטוחה או לא, הוא רץ כמו משוגע, ובבוקר מכניסים אותו למחבוש.
מנוול אחר מתלונן, שיש לו סרטן קיבה. הם משכיבים אותו על שולחן הניתוחים ואומרים בנוכחותו: “לפתוח את הקיבה בהכרה מלאה” ועוד לפני שמסיימים את המשפט, הסרטן נעלם והמבריא פלאים הולך לכלא.
תהליך השחרור, סופר־ארביטרציה בלשון הרשמית, הוא ברכה לצבא. אילולא היה קיים, כל מגויס שני היה מרגיש חולה ולא מסוגל לשאת את התרמיל.
סופר־ארביטרציה היא מילה לטינית במקורה. Super פירושו על, arbitrare – לברר, לבחון. על כן סופר־ארביטרציה היא “בירור־על”.
יפה אמר רופא המטה: “בכל פעם שאני בודק חולה, אני עושה זאת משוכנע, שלא צריך לדבר על superarbitrare, חשד־על, מפני שחולה כזה, מעל לכל ספק, בריא כמו שור. על סמך אותו עיקרון אני גם פועל. אני רושם חינין ודיאטה. כעבור שלושה ימים מתחנן המתחזה לשחרר אותו מבית החולים. ואם מתחזה כזה מת בינתיים, הוא עושה זאת בכוונה, להכעיס, כדי שלא יצטרך לשבת בכלא בגלל הרמאות שלו. כלומר superdubitare ולא superarbitrare. לחשוד בכל אחד עד לצאת נשמתו.”
כאשר רצו להעביר את שווייק לסופר־ארביטרציה, קינאה בו כל המחלקה.
כשהביא הסוהר הצבאי, את ארוחת הצהריים לתא, אמר לו: “יש לך מזל, נבזה. תלך הביתה מהצבא, ישחררו אותך כמו כלום.”
אבל החייל הטוב שווייק ענה לו אותה התשובה כמו לכומר הצבאי אוגוסטין קליינשרוד: “מודיע בהכנעה, שזה לא ילך. אני בריא כמו שור ואני רוצה לשרת את הקיסר עד לטיפת דמי האחרונה.”
הוא נשכב על הדרגש בחיוך מאושר. הסוהר מסר על התבטאות שווייק למילר, הקצין התורן.
מילר חרק שיניים: “אנחנו נלמד את המנוול,” קרא, “כדי שלא יחשוב, שהוא יכול להישאר בצבא. הוא מוכרח לקבל, לפחות, טיפוס בהרות, גם אם ישתגע מזה.”
בינתיים הסביר החייל הטוב שווייק לחברו לתא, חייל מהמחלקה שלו. “אני אשרת את הוד מעלתו הקיסר עד לצאת נשמתי. אם אני כבר כאן, אני גם אשאר כאן. אם אני חייל, אני חייב לשרת את הוד מעלתו הקיסר ואף אחד לא יכול לגרש אותי מהצבא, אפילו אם היה בא גנרל ובועט לי בתחת וזורק אותי מהקסרקטין. הייתי חוזר אליו ואומר לו: ‘מודיע בהכנעה, אדוני הגנרל, שאני רוצה לשרת את הוד מעלתו הקיסר עד לצאת נשמתי ושאני חוזר למחלקה.’ ואם לא ירצו אותי כאן, אני אצטרף לחיל הים, כדי לשרת את הוד מעלתו הקיסר לפחות בים. ואם גם שם לא ירצו אותי וכבוד האדמירל גם הוא יבעט לי בתחת, אשרת את הוד מעלתו הקיסר באוויר.”
אך בכל הקסרקטין האמינו בלב שלם, שהחייל הטוב שווייק יגורש מהצבא. ביום ה־3 ביוני באו עם אלונקה לכלא, אחרי התנגדות פרועה מצדו נקשר שווייק ברצועות לידיות האלונקה והובל לבית החולים הצבאי. לכל אורך הדרך שבה הובילו אותו, נשמעה קריאתו הפטריוטית: “חיילים, אל תיתנו שייקחו אותי, אני רוצה להמשיך ולשרת את הוד מעלתו הקיסר!”
הכניסו אותו למחלקה לחולים קשים והרופא הראשי ינסה בדק אותו בדיקה שגרתית: “יש לך בצקת כבד ואוטם הלב, שווייק. לאן הגעת? אנחנו נאלצים לשחרר אותך מהצבא.”
“מודיע בהכנעה,” נשמע שווייק, “שאני בריא כמו שור. מה, אני שואל בהכנעה, היה עושה הצבא בלעדיי? מודיע בהכנעה, שאני רוצה לחזור למחלקה ושאני אמשיך לשרת את הוד מעלתו הקיסר בנאמנות וביושר, כיאה לחייל טוב.”
רשמו לו חוקן, וכאשר החובש רוסין בּוֹצְ’קוֹבְסְקִי הכניס לו אותו, הכריז החייל הטוב שווייק, שומר על כבודו על אף מצבו העדין: “אחי, אל תחוס עליי, אם לא פחדתי מהאיטלקים, אני גם לא מפחד מהחוקן שלך. אסור לחייל לפחד משום דבר והוא חייב לשרת, שתזכור את זה!”
אחר כך הובילו אותו החוצה וליד בית השימוש שמר עליו חייל עם רובה טעון.
אחרי זה השכיבו אותו במיטה והחובש בוצ’קובסקי התהלך סביבו ונאנח: “פְּשָא קְרֵב, יש לך הורים?”
“יש לי.”
“מכאן כנראה לא תצא חי, מתחזה.”
החייל הטוב שווייק נתן לו סטירה.
“אני מתחזה? אני בריא לגמרי ואני רוצה לשרת את הוד מעלתו הקיסר עד לצאת נשמתי.”
שמו אותו בתוך קרח. שלושה ימים היה עטוף בתחבושות קרח, וכשבא הרופא הראשי ואמר לו: “נו, שווייק, תלך הביתה, למרות הכל,” הכריז שווייק: “מודיע בהכנעה, אדוני הרופא הראשי, שאני כל הזמן בריא ושאני רוצה להמשיך ולשרת.”
שמו אותו שוב בקרח וכעבור יומיים הייתה אמורה להתכנס ועדת הסופר־ארביטרציה, כדי לשחרר אותו מחובת השירות הצבאי אחת ולתמיד.
יום לפני ישיבת הוועדה, כאשר כתב השחרור כבר היה מוכן, ערק החייל הטוב שווייק מהקסרקטין.
כדי שיוכל להוסיף ולשרת את הקיסר, היה עליו לערוק. שבועיים לא שמע עליו איש.
מה גדולה הייתה הפתעת כולם, כאשר כעבור שבועיים הופיע החייל הטוב שווייק בשער הקסרקטין והודיע לזקיף בחיוך כן על פניו העגולים, שבעי הרצון: “מודיע בהכנעה, שאני בא לשבת בכלא, מפני שערקתי, כדי שאוכל להמשיך ולשרת את הוד מעלתו הקיסר עד לצאת נשמתי.”
משאלתו נתמלאה. הוא קיבל חצי שנה, וכשרצה להמשיך ולשרת, העבירו אותו למחסן נשק, כדי שימלא מוקשים ימיים בכותנת נפץ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.