נתמלאו דברי כבוד הכומר הצבאי: “שווייק, פרצוף שכמוך, אם אתה רוצה לשרת, אז תשרת בתוך כותנת נפץ. אולי זה יעשה לך טוב.”
וכך קרה, שהחייל הטוב שווייק למד במחסן נשק כיצד לטפל בכותנת נפץ. הוא מילא בה מוקשים ימיים. לשרת שם זה לא צחוק, מפני שהאדם כל העת ברגל אחת באוויר וברגל שנייה בקבר. אבל החייל בטוב שווייק לא פחד. הוא חי בין דינמיט, אקרזיט וכותנת נפץ בנחת כחייל ישר לב, ומהצריף שבו מילא מוקשים ימיים בחומר הנפץ הנורא, נשמעה שירתו:
“פימונט, פימונט, איזה שליט אתה, שנפל מאחוריך השער של מילנו, הופ, הופ, הופ, השער של מילנו וארבעה גשרים, בנה לך, פימונט, מוצבים קדמיים חזקים, הופ, הופ, הופ. השער של מילנו וארבעה גשרים, בנה לך, פימונט, מוצבים קדמיים חזקים, הופ, הופ, הופ! אני העמדתי לכם גדוד אולנים, אתם גירשתם אותו משערי מילנו, הופ, הופ, בופ!”
אחרי השיר הנפלא הזה, שהפך את החייל הטוב לאריה, בם תורם של שירים נוגים אחרים על כופתאות בגודל ראשים, שאותן היה החייל הטוב שוויק בולע בהנאה לא תתואר.
וכך הוא חי שמח בחלקו בין כותנות נפץ, לבדו, לבדו באחד מצריפי מחסן הנשק.
ויום אחד באה ביקורת, שעברה מצריף לצריף לבדוק אם הכול כשורה.
כאשר הגיעו עד לצריף שבו למד החייל הטוב שווייק לטפל בכותנת נפץ, ראו לפי ענן העשן שעלה ממקטרתו, כי החייל הטוב שווייק הוא איש צבא חסר פחד.
שווייק, כשראה את קציני הצבא, קם על רגליו, בהתאם לתקנות הצבא הוציא את המקטרת מפיו והניח אותה במרחק הקטן ביותר ממנו, כדי שתהיה בהישג ידו, כלומר בתוך חבית הפלדה עם כותנת הנפץ. באותה שעה הכריז, מצדיע:
“מודיע בהכנעה, שאין חדש והכול בסדר.”
יש רגעים בחיי אדם, שבהם לתושייה תפקיד מכריע.
החכם מכל החבורה היה האוברסט. מתוך כותנת הנפץ עלו עיגולי עשן המקטרת ולכן אמר: “המשך לעשן, שווייק!”
היו אלה דברי חכמה, מפני שללא ספק מוטב מקטרת בוערת בפה מאשר בתוך כותנת נפץ. שווייק הצדיע ואמר: “מודיע בהכנעה, שאמשיך לעשן.”
הוא היה חייל ממושמע.
“ועכשיו, שווייק, בוא עמנו לתחנת המשטרה הצבאית.”
“מודיע בהכנעה, שאני לא יכול, מפני שעל פי ההוראות אני חייב להיות כאן עד שעה שש, כשיבואו להחליף אותי. ליד כותנת הנפץ חייבת להיות שמירה, כדי שלא יקרה איזה אסון!”
המבקרים נעלמו, הם דהרו אל חדר המשטרה הצבאית ושם נתנו פקודה לשלוח משמר להביא את שווייק.
המשמר הלך באי־חשק, אבל הלך.
כאשר באו עד לצריף שבו ישב החייל הטוב עם המקטרת הבוערת באמצע כותנת נפץ, קרא הסמל: “שווייק, מטומטם, זרוק את המקטרת דרך החלון וצא החוצה!”
“לא בא בחשבון, אדון אוברסט נתן לי הוראה להמשיך לעשן, אז עליי לעשן עד לטיפת הדם האחרונה.”
“צא החוצה, בהמה!”
“אני לא אצא, מודיע בהכנעה. עכשיו השעה ארבע ובאים להחליף אותי רק בשש. עד לשש אני חייב להיות ליד כותנת הנפץ, כדי שלא יקרה איזה אסון. זה כלל הזהי…” את המילה זהירות כבר לא הספיק לסיים. אולי קראתם על האסון הגדול במחסן הנשק. צריף אחרי צריף התפוצץ, עד שעלה לאוויר בתוך פחות משנייה כל מחסן הנשק.
זה התחיל בצריף שבו למד החייל הטוב שווייק לטפל בכותנת נפץ, וכאן נערמו, כגל־עד עצום, קרשים, תומכות, מוטות ברזל, הם עפו לכאן מכל הצדדים כדי לתת כבוד אחרון לשווייק האמיץ, שלא פחד מכותנת נפץ.
שלושה ימים עבדו צוותי ההצלה בין ההריסות וצירפו יחד ראשים, ידיים, שוקיים ורגליים, כדי שהיושב במרומים יוכל ביום הדין האחרון להבחין שוב בין בעלי הדרגות השונות ולתגמל אותם בהתאם.
הייתה זאת מלאכה מפרכת. במשך שלושה ימים סילקו קרשים ותומכות ברזל גם מהגל־עד של שווייק, ובלילה השלישי שמעו, בשעה שחדרו אל תוך ההריסות, קול נעים שר: “השער של מילנו וארבעה גשרים, בנה לך פימונט, מוצבים קדמיים חזקים, הופ, הופ, הופ.” באור הלפידים חפרו את דרכם אל הקול: “אני העמדתי לכם גדוד אולנים, אתם גירשתם אותו משערי מילנו, הופ, הופ, הופ.”
ובאור הלפידים הם ראו כעין מערה, בנויה מחלקי ברזל וקרשים, ובפינה יושב לו החייל הטוב שווייק, מצדיע להם ואומר: “מודיע בהכנעה, שאין שום דבר חדש ושהכול בסדר!”
הם הובילו אותו החוצה מגיהינום ההריסות, והחייל הטוב שווייק, ברגע שניצב מול קצין, חזר ואמר: “מודיע בהכנעה, שהכול בסדר ואני מבקש, שיחליפו אותי, מפני שהשעה שש עברה מזמן, ואני גם מבקש דמי כלכלה בעד אותו הזמן שזה נפל עליי.”
החייל האמיץ היה היחיד מכל מחסן הנשק, ששרד באסון.
חוגי הצבא בעיר ערכו לכבודו באותו ערב מסיבה קטנה במועדון הקצינים. מוקף קצינים שתה החייל הטוב שווייק כמו דג, ופניו העגולים, טוב הלב, קרנו מרוב אושר.
למחרת קיבל דמי כלכלה בעבור שלושה ימים, כאילו היה בקרב, וכעבור שלושה שבועות זכה למינוי סמל במחלקה שלו ובאות הצטיינות גדולה.
בשעה שנכנס לשער הקסרקטין בטרידנט, מקושט באות ההצטיינות ובכוכבים על כתפיו, פגש בקצין קְנוֹבִּלַאוּך, שנרעד כאשר ראה את פניו טובי הלב של שווייק שכה חשש מהם, ואמר לו: “מה עוללת נבזה!”
שווייק ענה לו בחיוך: “מודיע בהכנעה, שלמדתי לטפל בכותנת נפץ.”
ובהתרוממות רוח נכנס לחצר, כדי לחפש את המחלקה שלו.
באותו יום קרא הקצין התורן באוזני החיילים הודעה מטעם משרד הצבא על הקמת יחידה אווירית בצבא, ובה צוין שמי שרוצה יכול להירשם.
החייל הטוב שווייק יצא מן השורה, התייצב בפני הקצין התורן ואמר: “אני מבקש להודיעה בהכנעה, שכבר הייתי באוויר ושאני מכיר את העניין ושאני רוצה לשרת את הוד מעלתו הקיסר גם באוויר.”
וכך קרה, שכעבור שבוע נדד החייל הטוב שווייק ליחידת ספינות האוויר, שבה התנהג בזהירות גדולה לא פחות מאשר במחסן נשק, כפי שיסופר בהמשך.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.