בחייו הקצרים הספיק האשק לכתוב סיפורים, הומורסקות, קטעי סאטירה, פיליטונים, פרקים אוטוביוגרפיים, שאיש לא יודע את מספרם המדויק – האומדן נע בין אלף וחמש מאות לאלפיים, מכיוון שהיה מוכר אותם לכל עיתון וכתב עת שהיו מוכנים לשלם בעבורם שכר סופרים צנוע ולעתים רק תמורת דמי קדימה, שיספיקו להוצאות השתייה של אותו ערב. הוא כתב לעיתונים מכל קצות הקשת הפוליטית, לכתבי עת קיקיוניים, בעת נדודיו על פני ארצות הבלקן ומזרח אירופה ובעת שהותו ברוסיה. הוא היה לעתים חסר בית, גר אצל ידידים, כתב ללא העתק, בכתב ידו המסודר, מורשת בית הספר למסחר, כמעט ללא מחיקות, גם תוך כדי שתייה, כתב בבתי בירה, בבתי קפה, בכל מקום שהזדמן לו. בהספק כתיבה כה גדול לשם קיום יומיומי ושתייה לא היה זמן לשאוף לשלמות: הקטעים הקצרים הם לעתים מריחה סתם, אבל מקצתם מעידים על כישרונו הגדול שמצא את ביטויו האחרון, הנצחי, ברומן של שווייק. לא עמדו לרשותו של האשק לא ספרייה מסודרת, לא ארכיון, אינטרנט לא היה: ההשראה יכלה לבוא רק מתוכו, ממעיין דמיונו, מזיכרונו, ממה שראה, ממה שחווה, ממה שקרא – לא ביצירות מופת של ספרות העולם דווקא, אלא בחומר מודפס של חיי היומיום: בעיתונים, מודעות, מדריכים, כרזות, עלונים – מה שבא לידיו.