סטאניסלאבסקי, קונסטאנטין סאֶרגייאֶביץ‘, 1938–1863. שחקן, במאי וסופר תיאטרוני. ייסד יחד עם נאמירוביץ’-דאנצ’אֶנקו את התיאטרון האמנותי המוסקבאי (עתה: התיאטרון האמנותי האקדימאי ע"ש גורקי). יוצר אסכולה בתיאטרון.

* * *

קונסטאנטין סאֶרגייביץ' היקר!

אתה – הריפורמאטור הגדול המוּכר של האמנות התיאטראלית.

אתה ונאֶמירוביץ' דאַנצ’אֶנקו יצרתם תיאטרון למופת, אחר ההישגים הגדולים של התרבות האמנותית הרוסית, והשפעתו הברוכה של תיאטרונך גלויה וכל העולם מודה בה. זכות גדולה היא, שאין חולקין עליה, ידועה היא לכל ואולי לא הייתי צריך להזכּירה כלל.

אולם בפעולתך מוצנעת אי-שם מאחרי הקלעים עוד עבודה אחרת, שאני מוקיר אותה במאוד והיא מביאה אותי לידי התפעלות: אמן קשוב, אמן גדול אתה בגילוי כשרונות, צורף-אמן במלאכת חינוכם וליטושם!

אתה הקימות צבא ראוי-לשמו של עובדי-בימה מוכשרים להפליא, ורבים מהם, ההולכים בדרכך, נעשו גם הם מורים באמנות הבימה, חינכו ומוסיפים לחנך קבוצות חדשות של אנשי-בימה מצוינים. עבודה זו שלך, דומני, לא הוערכה במלואה. ואם זקוק אתה לתודתה של ברית-המועצות – הרי מן הראוי שתינתן לך בשכר עבודה זו שאינה גלויה לעין, העבודה הקשה ביותר של טיפוח אמני-התיאטרון הטובים ביותר בעולם. בעבודה זו חזרת והוכחת, אתה האמן הדק והנפלא, מה רב ועצום מרץ-הגיבורים של ארצנו.

באחד ממאמרי קראתי לארץ הסוביטים – הארץ המאושרה. נזדרז אחד הכתבים והעיר לי, שהיתה זו פליטת-פה מצידי. לא, זו לא היתה פליטת-פה. האושר ראשיתו בשנאת הצרות, בסלידה גופנית מכל דבר המטיל מום וסלף באדם, ברתיעה פנימית אורגאנית מכל הגונח ומתאנח בלב מיצר על רווחת-החיים הקטנה הזולה, ההולכת ונהרסת בסערת ההיסטוריה.

אנחנו קונסטאנטין סאֶרגייביץ', חיים אמנם בארץ מאושרת, שנוצרים בה במהירות התנאים הדרושים להתעשרותה בחומר וברוח, התנאים להתפתחותם החפשית של כוחות העם, סגולותיו וכשרונותיו.

באושר לחיות ולפעול בארץ זו – לא ירגישו רק אותם הבריות עניי-הרוח, שאינם רואים אלא את קשיי גידולה של הארץ ומוכנים למכור את נשמתם בעד נזיד-עדשים של שאננות בעל-ביתית עלובה.

אתה, קונסטאנטין סאֶרגייאביץ' היקר, הפלאת לעשות ואתה מוסיף ועושה בתחומך לאָשרו של עמנו, לעלית יפיו וכוחו הרוחני. ושא שלום ביקר, איש חמודות, אמן גדול ועובד כביר, מחנכם של אמנים.

ממני החובק אותך מקרב לב

1933.10.1

מאכסים גורקי