מתוך: י. ד. ברקוביץ, “הראשונים כבני-אדם”, חלק ב' עמ' תא"ץ. מן הראוי לציין כאן את הקשרים שנתרקמו בין שני הסופרים הגדולים. בשנת 1902 נתבקש שלום-עליכם על-ידי מ. גורקי לערוך קובץ של דברי סופרים ביידיש, מתורגמים רוסית. הקובץ נועד לצאת בהוצאת “זנאניה”, שגורקי היה מעורכיה. שלום-עליכם טרח הרבה בענין זה, אך מפאת סיבות שונות נתבטל הדבר (ראה שלום-עליכם-בוך, ניו-יורק 1926, בעריכת י. ד. ברקוביץ). ב-1904 התוודע שלום-עליכם אל מ. גורקי, וכך מתאר שלום-עליכם במכתבו לבני-ביתו ביום ה-15 בנובמבר אותה שנה את פגישתו עם הסופר הרוסי: “כותב אני לכולכם בעודי נתון לרושם הרענן של ביקורי הראשון אצל מאקסים גןרקי – אליל ימינו, שליט הלבבות. הוא קיבלני בסבר-פנים חברי ביותר. לאחר המלים הראשונות משסקר אותי מכף רגל ועד ראשי, הזמינני לחדר-האוכל לכוס תה. מיד נתקשרה שיחה בעניני ספרות, כללית ויהודית, ובנאמנות: עין לא הספקתי להעיף – וכבר חלפה שעה תמימה (מ-11 עד 12). ביקשני לסור אליו באופן פשוט. והוא שקיבל על עצמו לוודעני עם טובי אנשי העתונות. כללו של דבר: ידידותי היה, לגמרי לא כאורח המאקסימי – – – חזותו אינה כלל וכלל כפי שתיארנוה לעצמנו. גלוי, מעניין, “פונקה” במלוא מובנה של המלה, בעל פנים גלויים, טהורים ומפיקים טוב-לב, ובעל אף רחב. הוא עצמו גבה-קומה וחסון (כלל לא חולה), רך ואם-כי מזוּות במקצת, לבוש חולצה, כמובן, ונעול מגפים גבוהים”. – – – (שלום-עליכם, הנ"ל).

* * *

את ספרך קיבלתי, קראתי, צחקתי ובכיתי – ספר נפלא! התרגום, נדמה לי, עשוי ביד חרוצה ובאהבה למחבר, אף כי לפעמים מורגש, כי בלשון הרוסית קשה למסור את ההומור הנוגה והלבבי של המקור – הספר מוצא חן בעיני מאד. עוד פעם אומר: ספר נעלה! כולו מתנוצץ באהבה נאמנה, טובה וחכמה לעם, ורגש זה כל כך יקר בימינו.

1906