רקע
ויליאם שייקספיר
סונטה 44

לוּ רַק גּוּפִי נִקְרַם מִמַּחְשָׁבָה,

הָיִיתִי מִתְגַּבֵּר עַל כָּל מֶרְחָק.

וּמֵאַפְסֵי תֵּבֵל הָיִיתִי בָּא

אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ שׁוֹהֶה גּוּפְךָ.

וְלוּ עָמְדוּ רַגְלַי הַרְחֵק, אֵי שָׁם,

נִדָּח וּמְבֻדָּד מִמְּךָ, הֲלוֹא

מַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ צוֹלְחוֹת כָּל יָם,

וְהִרְהוּרַי – אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

אֲבָל, אֲבוֹי, אֵינֶנִּי מַחְשָׁבָה,

אֵין בְּכוֹחִי לִדְאוֹת כְּשֶׁלֹּא תִּהְיֶה.

גּוּפִי כֻּלּוֹ הוּא מַיִם וְעָפָר,

כְּשֶׁתֵּעָדֵר רַק אֵאָנַח – אַיֵּה?

אֲנִי עָשׂוּי מֵחֹמֶר כֹּה אִטִּי,

רַק מַיִם לִדְמָעוֹת נוֹשֵׂא אִתִּי.



If the dull substance of my flesh were thought,

Injurious distance should not stop my way;

For then despite of space I would be brought,

From limits far remote, where thou dost stay.

No matter then although my foot did stand

Upon the farthest earth remov’d from thee;

For nimble thought can jump both sea and land,

As soon as think the place where he would be.

But, ah! thought kills me that I am not thought,

To leap large lengths of miles when thou art gone,

But that so much of earth and water wrought,

I must attend time’s leisure with my moan;

Receiving nought by elements so slow

But heavy tears, badges of either’s woe.




מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!