רקע
ויליאם שייקספיר
סונטה 102

אַהֲבָתִי גּוֹבֶרֶת, רַק נִרְאֶה

שֶׁהִיא פּוֹחֶתֶת, הִיא נִדְמֵית פְּחוּתָה.

כְּשֶׁהָאוֹהֵב מַכְרִיז וּמִתְגָּאֶה

בָּאַהֲבָה, הוּא מְמַסְחֵר אוֹתָהּ.

אָז, בְּהָנֵץ אַהֲבָתֵנוּ, כֹּה

שָׂמַחְתִּי לְקַדְּמָהּ, כְּמוֹ הַזָּמִיר

שֶׁמְּצַיֵּץ בַּקַּיִץ אַךְ כְּכָל

שֶׁהַיָּמִים עוֹבְרִים שִׁירוֹ מַחְוִיר.

הַקַּיִץ לֹא פָּחוֹת נָעִים עַכְשָׁו

כְּשֶׁעֶצֶב הַשִּׁירָה גּוֹדֵשׁ לֵילוֹת,

אֲבָל הַמַּנְגִּינוֹת – מִכָּל עָנָף

עוֹלוֹת שֵׁנִית, עוֹלוֹת, לֹא נִשְׁכָּחוֹת

אִם כָּךְ, מוּטָב שֶׁגַּם אֲנִי אַחְרִישׁ,

אִם שִׁירָתִי תִּדֹּם, הִיא לֹא תַּתִּישׁ.


My love is strengthened, though more weak in seeming;

I love not less, though less the show appear;

That love is merchandized, whose rich esteeming,

The owner’s tongue doth publish every where.

Our love was new, and then but in the spring,

When I was wont to greet it with my lays;

As Philomel in summer’s front doth sing,

And stops his pipe in growth of riper days:

Not that the summer is less pleasant now

Than when her mournful hymns did hush the night,

But that wild music burthens every bough,

And sweets grown common lose their dear delight.

Therefore like her, I sometime hold my tongue:

Because I would not dull you with my song.




מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!