רקע
ויליאם שייקספיר
סונטה 147

אַהֲבָתִי – קַדַּחַת שֶׁל כְּמִיהָה

אֶל מָה שֶׁרַק בְּחֹלִי מְסָאֵב.

הִיא נִזּוֹנָה מִשֹּׁרֶשׁ רַע, נוֹהָה

אַחַר דְּוַי שֹׂבַע שֶׁנִּשְׁאַר רָעֵב.

שִׂכְלִי – הַמְּרַפֵּא שֶׁל הַחֶמְדָּה –

זוֹעֵם: אֵינִי נוֹטֵל אֶת הַתְּרוּפוֹת

שֶׁהוּא נָתַן, אֲבָל עַתָּה אֵדַע:

הַסַּם יָכוֹל לִבְלֹם תְּשׁוּקוֹת טוֹרְפוֹת.

הַשֵּׂכֶל כְּבָר אָדִישׁ, לֹא אֵרָפֵא,

מֻטְרָף, מֻכֵּה תְּזָזִית וּמְלַהֵג.

אֵינִי שָׁפוּי, אֵינֶנִּי מְצַפֶּה

לִדְבֹּר אֱמֶת, לֹא כָּךְ לְהִתְנַהֵג.

זֹאת, כִּי נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁהִנָּךְ צְחֹרָה

אַךְ אַתְּ – כַּלַּיְלָה, כְּמוֹ דּוּמָה – שְׁחֹרָה.



My love is as a fever longing still,

For that which longer nurseth the disease;

Feeding on that which doth preserve the ill,

The uncertain sickly appetite to please.

My reason, the physician to my love,

Angry that his prescriptions are not kept,

Hath left me, and I desperate now approve

Desire is death, which physic did except.

Past cure I am, now Reason is past care,

And frantic-mad with evermore unrest;

My thoughts and my discourse as madmen’s are,

At random from the truth vainly expressed;

For I have sworn thee fair, and thought thee bright,

Who art as black as hell, as dark as night.




מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!