א
כַּהַן…
צִלְצֵל הַשֵּׁם שֶל הַחוֹלֶה מוּזָר
בְּבֵית הָאֲסוּרִים בֵּין הַרְרֵי נֵכָר,
אַךְ מִדֵּי פַעַם,
בַּחֲזֹר עָלָיו שְפָתָיו שֶׁנִּסְדְקוּ מֵחֹם,
דָּמָה לִרְסִיס שֶל נְגִינָה בְּרֶדֶת יוֹם,
אֲשֶר נִפְלַט מִתַּחַת קַשְׁתָּנִית עַל גַּב הַצֶּ’לוֹ,
וְסָח עַל יַרְכְּתֵי עוֹלָם טוֹבֵעַ בְּמֶרְחַק הַזְּמָן
אֵי-שָׁם עַל גְדוֹת הַפֶּלֶא,
אֵי-שָׁם בְּמִסְתָּרָיו שֶׁל גַּן
נָטוּי לְיָד הַפֶּלֶג,
אֵי-שָׁם לְרֶגֶל צוּר דּוֹקֵר עָנָן,
אֵי-שָׁם בְּמִישׁוֹרִים טוֹבְלִים בְּזֹהַר,
אֵי-שָׁם מֵעֵבֶר לְרֻכְסֵי הַשֶּׁלֶג,
אַלְפֵי מִילִים הַרְחֵק מִבֵּית הַסֹּהַר…
כַּהַן…
טוֹפֶפֶת הָאָחוֹת לְיַד מְרַאשׁוֹתָיו.
חִוְרוֹן אַפּוֹ יַדְגִּישׁ בְּרַק הָעֵינַיִם –
וּמַשֶׁהוּ צוֹבֵט לִבָּהּ חָלַף:
מַדוּעַ לֹא יֵיטִיב אַף מַבָּטוֹ אֵלֶיהָ,
לֹא יְלַטֵּף אַף קַל אֶת שְׂעָרָהּ? –
וְהִיא הֵן כֹּה יָמִים רַבִּים בְּלִי הֶרֶף
תִּרְחַשׁ אֵלָיו אַהֲבָתָהּ הַבּוֹעֲרָה,
אַהֲבָתָהּ הָאֲסוּרָה!
ב
אַךְ הוּא מַבִּיט עַל פְּנֵי רֹאשָׁהּ מִמַּעַל
וְהוּא חוֹדֵר בְּאִישׁוֹנָיו לַמֶּרְחַקִים,
וְלֹבֶן חֲלוּקָהּ כְּעֵין מִפְרָשׂ בִּלְבַב יַמִּים טוֹבֵעַ
וְכִבְלוֹאֵי עָנָן בִּתְכוֹל שְׁחָקִים.
וְהוּא גוֹרֵף בַּמְּשׁוֹטִים אֲחוּז קַדַּחַת
מֵימֵי שִׁבֹּלֶת עֲכוּרִים וְזֵדוֹנִים –
לְעַיְרַת הַסְּפָר אֲשֶׁר צָנְחָה בַּתֹּהוּ
אֶל תּוֹךְ עוֹלַם הַחֶזְיוֹנוֹת הָאֲלְמוֹנִים.
רִבּוֹן עוֹלָם!
יוֹצֵר קַוִּים וְצֶבַע!
חַזֵק אֶת הַקּוֹדֵחַ הָאֻמְלָל!
הִנֵּה יִרְאֶה, הִנֵּה יִתְפֹּס בְּעַיִן
אֶת עֶרֶשׂ יַלְדּוּתוֹ הַכְּחַלְחַלָּה.
הִנֵּה הָרְחוֹב שֶׁהִתְפַּרְקֵד בְּשֶׁקֶט
מִגְּדוֹת אֲפָר וְעַד יְרַק מוֹרָד;
הִנֵּה בָתִּים בִּצְנִיעוּתָם הִלְבִּינוּ
וּבֵינֵיהֶם הָעֵז הַצְחוֹרָה,
הַבְּאֵר עִם קִילוֹנָהּ חוֹלֶמֶת
וְתֹם שֶׁל תְּהִלִּים בְּתוֹךְ עֵינֵי פָרָה…
הִנֵּה תוֹרִיק בְּכֵהוּתָהּ קְטִיפַת הַדֶּשֶׁא
בְּתוֹךְ גַנֵּי הַפְּרִי הַמְלַבְלְבִים,
וְעַל קַרְשֵׁי גָדֵר דְּחוּיָה שֶׁל כֶּרֶם
יִשַׂחֲקוּ מוּל שֶׁמֶשׁ אֵזוֹבִים.
הִנֵּה חֲפוּת שַׁרְוֻל כָּאן הַנַּפָּח חֲנִינָא
עִם זֶמֶר פַּטִּישׁוֹ עַל גַּב הַסְּדָן,
וּפִישֶׁל הַסַּנְדְלָר עַל דֶּלְפְּקֵהוּ
עִם בְּרַק הָאִישׁוֹנִים וּשְׁחוֹר זָקָן.
עַל יַד אֶשְנָב פָּתוּחַ שֵינְדְל הַתּוֹפֶרֶת
תַּחְלִיק בְּצִפָּרְנָהּ אֶת לַבְנוּנִית הַבַּד:
מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן עוֹד יִתְוַדֶּה לָה חֶרֶשׁ
שְׁמוּאֵל בֶּן הַשָּׁכֵן בְּאַהֲבָה לָעַד.
הִנֵּה הָאֵם, אִמּוֹ, עִם צֶדֶף הַיָּדַיִם,
הַמַּזְלִיפוֹת עַל הַנֵרוֹת בְּרָכָה חַמָּה,
הָאָב אֲשֶׁר בְּמֶתֶק נִגּוּנוֹ הִטְבִּיעַ
בְּ“רַחֶם-נָא” אֶת סֵבֶל הָאֻמָּה.
הִנֵּה קִיטוֹן אֲשֶׁר הוּצַף בְּאוֹר הַסַּהַר,
וְתַחַת עֲרִיסָה עוֹמֵד גְּדִי זָהָב;
כּוֹכְבֵי שְׁחָקִים יִנַצְנְצוּ בְלַחַשׁ
וְיִזְרְקוּ שְׁקֵדִים מְלֹא הַכָּף.
– – – כֹּה בִּמְשׁוֹטֵי כְמִיהָתוֹ הַמִּתְלַקַּחַת
גּוֹרֵף הוּא אֶת גַּלֵי הַמְּצוּלָה,
וְרֵאוֹתָיו אֲשֶׁר אֻכְּלוּ בְחֹם שַׁחֶפֶת
פּוֹלְטוֹת נְשִימָתָן הַמְחַלְחֲלָה…
אַךְ מִי הַיָּד הָאַכְזָרִית וְהַמּוֹחֶצֶת,
אֲשֶׁר הוֹרִידָה בָּחֳרִי אַף אֶת הַמָסָך?
וּבִן רֶגַע הֹעֲלָה חֲזוֹן הַקֶּסֶם
בַּעֲשָׁן הַלֶּהָבָה וְחִישׁ דָעַךְ…
ג
אָז הֻשְׁמְטוּ הַמְּשׁוֹטִים לְתוֹךְ הַקֶּצֶף
שֶׁל זַעַם שִׁיר מִשְׁבָּר אֱלֵי מִשְׁבָּר,
וּבְמוֹ עֵינָיו שֶׁנֶּעֶצְמוּ מֵעֹצֶם פַּחַד
כְּאִי חָרֵב יִרְאֶה עַיְרַת הַסְּפָר.
עֲיָרָתוֹ? הֲזוֹהִי אוֹ אַחֶרֶת?
אַיֵּה הַשּׁוּק, אַיָּמוֹ הָרְחוֹבוֹת?
בְּכָל סִמְטָה רוֹבְצִים עִיֵּי מַפֹּלֶת
וְהַקִּירוֹת חֹרְכוּ בְלֶהָבוֹת.
הַקִּמְשׁוֹנִים כִּסּוּ בְגַאֲוָה אֲבַק הַדֶּרֶךְ
וּמַשְׁקוֹפֵי הַחַלוֹנִים נִתְלוּ בְלִי שְׁמָשֹׁות,
פִּתְחֵי בָתִּים בְּלוֹעֵיהֶם הֵצִיצוּ
כִּמְעָרוֹת אֲשֶׁר אֵימָתָה רוֹחֲשׁוֹת.
אֵין גַּן וְאֵין חָצֵר וְאֵין גָּדֵר וְכֶרֶם,
וְלֹא אוֹר נֵר, וְלֹא עָשָׁן מֵאֲרֻבָּה,
וְלֹא קְרִיאַת שֶׂכְוִי וְלֹא יְלֵל שֶׁל כֶּלֶב,
רַק עַכְבְּרֵי שָׂדֶה בְתוֹךְ סִדְקֵי חֻרְבָּה…
וְאֵין אָדָם, רַק דִּמְמַת צַלְמָוֶת
חוֹפֶפֶת עַל פְּנֵי הַשְּׁאִיָּה,
וְאֹדֶם דָּם קָרוּשׁ שֶׁל שָׂב וְשֶׁל תִּינוֹקֶת
וְגַל סְחוּסִים שֶׁנֶּעֶרְמוּ לִרְאִיָּה…
אַיָּמוֹ? כָּל אֲשֶׁר יָקְרוּ עַתָּה זֶה שִׁבְעָתַיִם?
הֲלֹא נוֹתַר אַף עֵד מִבֵּין הָאֻמְלָלִים?
בֵּית הָעָלְמִין נִבָּט רַק בְּאֵימָה מֵעַל הַגֶּבַע
עִם נִתְצֵי הַמַּצֵּבוֹת בֵּין חֲרוּלִים.
וְהוּא רוֹאֶה פִתְאֹם עָנָן בַּחֲצִי הָאֹפֶל
וַהֲמוֹנֵי מֵתִים מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה;
לֹא גוּף לָהֶם וְלֹא בָשָׂר, כִּי אִם עֵינַיִם
מְפַלְלוֹת בִּסְקִירָתָן הַלַּחְלַחָה.
עוֹד רֶגַע וְיִשְׁמַע גַּם אֶת קוֹלָם הַמְזַעְזֵעַ
נִתָּךְ בְּתַחְנוּנִים מִן הָאֲפֵל:
מִי יֶאֱסֹף שְׂרִידֵי שְׁלָדֵינוּ שֶׁפֻּזְרוּ כַדֹּמֶן,
אוֹתָם יָבִיא לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל?..
ד
נִתְרַתַּע הַחוֹלֶה מִסִּיּוּט,
טְבוּל זֵעָה וְחִוֵּר פִּי-שִׁבְעָה וְיָגֵעַ,
וּפָגַשׁ אֶת מַבַּט הָאָחוֹת הַשּׁוֹפֵעַ
חֹם לֵבָב וְעֶדְנָה וְרַכּוּת.
שׁוּב עָצַם אֶת עֵינָיו הַלֵּאוֹת,
לֹא הִרְגִּישׁ בְּנַגֵּב אֶת זְרוֹעוֹ הַמְּיֻזַּעַת
יַד אִשָּׁה עֲנֻגָּה נוֹגְעָה-לֹא-נוֹגַעַת –
וַיִשֹּם בְּחִלְחוּל הָרֵאוֹת.
– – – – וַיִּזְכֹּר:
שָׁם בִּקְתָה עִם גַּג סוּף
נֶחְבָּאָה בַמּוֹרָד הַיָּרֹק אֶל הַנַּחַל,
וְאַדְמַת שְׁלָחִין אֶל מֶרְחָק מִשְׁתַּטַחַת
עִם גִּנַּת קִשּׁוּאִים וְעִם כְּרוּב.
עֲרָבָה אֶל הַנַּחַל הַצַּח
בְּהִרְהוּר נִבָּטָה רְכוּנַת הַצַּמֶּרֶת,
וְשִׁירַת צְפַרְדְעִים עֲגוּמָה בְּלִי הֶרֶף
מְתַבְּלָה אֶת הַשֶּׁקֶט הָרַךְ.
בְּבִקְתָה זוֹ קִסְמֵי חִזָּיוֹן,
נִרְקָמִים בַּחֲשַׁי עַל גַּבֵּי הַמַּסֶּכֶת,
פָּקְדוּ יַלְדּוּתוֹ הַרְחוֹקָה-מְבֹרֶכֶת
עִם הַ“שֶּׁגֶצְל” בֶּן-גִּילוֹ יוֹן.
כָּאן לָמַד מַדָּעִים וְתוֹרָה,
לֹא לִמְּדָהוּ רַבּוֹ עוֹד בַּ“חֶדֶר” לָדַעַת:
לָעֲלוֹת בְּקַלּוּת עַל הַסּוּס בְּלִי מִרְדַּעַת;
לְהַשְקוֹת מִן הַדְּלִי הַפָּרָה;
לְהַבְחִין בֵּין אָפוּן וּבֵין פּוֹל,
בִּנְקִישָׁה: אִם גָּמֵל וְאָדֹם אֲבַטִיחַ;
מָה הַתֶּבֶן הַטּוֹב וְהַטִּיט לִבְלִיל טִיחַ;
לְהָכִין לַבְּהֵמוֹת הַמִּסְפּוֹא;
לְרַסֵּס עִם סַגְרִיר שֶׁל חֶשְׁוָן
עַל קַרְקַע מִקְשָׁאָה בְּקִלְשׁוֹן אֶת הַזֶּבֶל;
לְכַסּוֹת עֲרוּגָה בְמַחְצֶלֶת שֶׁל תֶּבֶן –
לְהָגֵן מֵהַכְּפוֹר הַלָּבָן.
שָׁם אֻכְּלוּ בְשַׁלְהֶבֶת חֲלוֹף
הַשָּׁעוֹת שֶׁגֻּנְּבוּ מִבֵּית אַבָּא וְ“חֶדֶר”,
הַדּוֹמוֹת לוֹ עַכְשָׁיו אַגָּדוֹת מִנִי-קֶדֶם,
שֶׁבִּכְדִי יִתְיַגֵּעַ לִרְדֹּף – – –
ה
וּלְפֶתַע פַּרְצוּף הַחוֹלֶה
הִזְדַּהֵר בִּתְשׁוּקָה אַדִּירָה וְאִלֶּמֶת
וְלֶחְיוֹ הַמְשֻׁפָּה בְמִקְצָת מִתְאַדֶּמֶת
וּמַוְרִיד גַּם חָטְמוֹ הַבָּלֶה.
אַךְ לַשָּׁוְא לְהֵרוֹם יִתְאוֹשֵׁשׁ
מִמְּקוֹמוֹ בְמִטַּת הַקְּרָשִׁים הַמְרֻפֶּטֶת,
וּבִלְשׁוֹן עֲרִיגָה וּתְפִלָּה וּבְרֶטֶט
מִשְתַּבֵּר אָז קוֹלוֹ הַלּוֹחֵשׁ:
"גְּשִי הֲלוֹם, הָאָחוֹת… רֶגַע קַל…
בַּקָּשָׁה… בַּקָּשָׁה לִי נִמְרֶצֶת אֵלַיִךְ…"
"מַה, יַקִּיר, תְּבַקֵּשׁ: צְנִימִים, סֵפֶל מַיִם?
מִשְכָּבֵךְ לַהֲפֹךְ הַמְדֻלְדָּל?"
"לֹא רָעֵב, לֹא צָמֵא… הַבָּשָׂר
כְּבָר נָמַק בִּרְזוֹנוֹ וּמְאוּם לֹא תוֹבֵעַ…
תְּנִי, אָחוֹת, בְּרַחֲמִים לְחוֹלֵךְ הַקּוֹדֵחַ
עִפָּרוֹן לְמִכְתָּב וּנְיָר…"
“לְמִכְתָּב?” – אֲחוּזַת חַלְחָלָה
הָאָחוֹת בְּהִירַת הָעֵינַיִם נִרְתַּעַת –
"הֲתִרְצֶה כִּי אֶחְטָא, אֶהֱפֹךְ לְפוֹשַׁעַת
וּלְכָל הַחַיִּים אֻמְלָלָה?
הֵן אִסּוּר הוּא מָחְלָט בְּפֵרוּשׁ –
מֵאַסִּיר מִכְתָּבִים אַף לָקַחַת.
כְּלֵי כְּתִיבָה כְּמוֹהֶם כְּסַכִּין אוֹ כְּמַחַט,
כִּקְלָפִים אֲסוּרִים בְּשִׁמּוּשׁ…"
"הָאָחוֹת… אַחֲלַי… יְקָרָה…
רַכְּכִי אֶת הַדִּין הַנּוֹקֵב, הָרוֹצֵעַ,
בְּחָכְמָה וּבְרַחֲמִים תִּלְמְדִי לְבַצֵעַ
וּלְמַלֵּא בַקָּשַׁת שְׁכִיב מֵרָע…"
וְדוֹמֶה כִי רְסִיס הִתְקַדֵּשׁ
עַל רִיסֵי הָאָחוֹת הָהוֹלְכָה-מִתְרַחֶקֶת
וְחוֹזְרָה כַעֲבֹר דַּקָּתַיִם בְּשֶׁקֶט
לַחוֹלֶה, וּבְחֻבָּהּ – הַמְבֻקָּשׁ.
הִיא הָפְכָה מְרַאשׁוֹתֵי הַמִּזְרוֹן,
עַל גַבָּם אֶת רֹאשׁוֹ הַקּוֹדֵחַ הִשְׁעִינָה,
וּבְחָלוּק הַחוֹלֶה בְהַצְּנַע הִצְפִּינָה
נְיָר כְּתִיבָה יְרַקְרַק, עִפָּרוֹן.
שׁוּב חָמְקָה בְקַלּוּת מִן הַתָּא –
וְהַיָּד הַצְּנוּמָה, הַגְּרוּמָה כְּבָר זוֹרַעַת
בְּשִבְרֵי אוֹתִיּוֹת אֶת אִגֶּרֶת הַצַּעַר
לַמֶּרִחָק הֶעָטוּף עֲלָטָה…
ו
"יוֹן… כּוֹתֵב לְךָ רֵעַ יַלְדוּת,
יְהוּדִי… שֶׁאֱלֵי סַף הַמָּוֶת צוֹנֵחַ
וְאֵלֶיךָ, הַגּוֹי, תַחְנוּנִים הוּא שׁוֹלֵחַ:
צַוָּאַת בֶּן אָדָם הַנּוֹטֶה כְבָר לָמוּת.
לִי יָדוּעַ הַכֹּל, כֹּה יָדוּעַ לִי, יוֹן.
כִּי נִחוּשׁ הַזְּוָעוֹת הִכְרִיעַנִי בְכֹבֶד…
לְכָל אֵל שֶׁבַּטֶּבַח נָפְלוּ אֵי הַכְּתֹבֶת,
אֵי נִצֶּבֶת מַצְבַת כִּלָּיוֹן?
יִתָּכֵן כִּי בְּכָל פַּאֲתֵי הָעוֹלָם
לֹא נוֹתַר אַף שָׂרִיד לִפְלֵטָה וּלְזֵכֶר,
אֲשֶׁר יֵבְךְ עַל חֻרְבַּן יִשְׂרָאֵל הַרְבֵּה בֶכֶה
וִיקוֹנֵן עַל נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וְהַדָּם – – –
יִתָּכֵן כִּי אַתָּה גַם אַתָּה
הֲרִימוֹתָ יָדְךָ הַחוֹמֶסֶת-רוֹצַחַת
עַל אַחַי שֶׁכָּרְעוּ לְפָנֶיךָ בְּפַחַד,
עַל אִמִּי שֶׁיָּצְאָה מִדַּעְתָּהּ…
יִתָּכֵן גַּם יָדְךָ מִתְהַפְּכָה
בְּפִיּוֹת הַמֵּתִים לְחַפֵּשׂ זְהַב-שִׁנַּיִם,
גַּם אַתָּה רְוֵה דָמִים תָּר בַּסֵּתֶר עֲדַיִן
וְנוֹבֵר בָּעִיִּים בְּאַפְּךָ.
– – – וְהָיָה כִי תִמְצָא לוּ אֶחָד
מֵאַחַי שֶׁנִּצַּל בִּשְׁגָגָה, פְּלִיט מַטְבֵּחַ,
מִתְמוֹסֵס בִּשְׁכוֹלוֹ וִיתוֹמוֹ הַבּוֹקֵעַ,
בְּעֶלְבּוֹן הַמַדּוּעַ הַחַד –
וְסִפַּרְתָּ אֲזָי לַפְּלוֹנִי,
כִּי עוֹד אָח שֶׁהָגְלָה לַמֶּרְחָק תַּם לִגְוֹעַ
וּבְטֶרֶם מוֹתוֹ לֹא פָסַק מִלִּגְמֹעַ
בְּצָמָא מִגְּבִיעֵי יְגוֹנִים.
לֹא קָבַל כִּי בִדְמִי עֲלוּמִים
וְגַלְמוּד הוּא נָפַח אֶת נַפְשׁוֹ הַדּוֹמַעַת,
אַךְ זַעְפּוֹ בַגָּרוֹן הִצְטַבֵּר כְּעֵין פְּקַעַת
כְּלַפֵּי אֲדוֹנֵי עוֹלָמִים:
מֶה חָטָא כִּי הָגְלָה מֵעַמּוֹ,
לֹא זָכָה עִם אֶחָיו הִשָּׁמֵד מִּנִּי חֶלֶד,
עִם הוֹרָיו הַזַּכִּים הִבָּתֵר בְּמַאֲכֶלֶת
וְלָשֹׁת בְּצִבּוּר בְּדָמוֹ?
הִיָּרֵה עִם זְקֵנוֹת וּזְקֵנִים,
שֶׁזֻּנְבוּ בְפַגְּרָם תְּשׁוּשֵׁי כֹחַ בַּדֶּרֶךְ…"
וְלֹא יָסַף הַכּוֹתֵב. הֻשְׁמְטָה הָאִגֶרֶת
וְהַיָּד נִתְלְתָה בְלִי אוֹנִים…
ז
אֶת שִׁמְשַׁת הַחַלוֹן הַקָפוּא,
אֶת שִׁמְשַׁת הַחַלוֹן הַמְּסֹרֶגֶת
קַרְנֵי-אוֹר שֶׁל חַמָּה גִפְּפוּ,
שֶׁל חַמָּה הַשּׁוֹקַעַת מִנֶּגֶד.
פִּזְּזוּ קַרְנֵי-פָז אַחֲרוֹנִים
עַל פְּנֵי בַר-מִנָּן לִפְנוֹת עֶרֶב,
הִתְעַכְּבוּ עַל שׁוּרוֹת כִּפְנִינִים
שֶׁפֻּזְרוּ עַל גַבֵּי הָאִגֶּרֶת.
עוֹד מְעַט וְתָבוֹא הָאָחוֹת,
קַל תָּצִיץ בַּפַּרְצוּף הָרוֹגֵעַ,
בִּזְהִירוּת הִיא תַצְלִיחַ לִמְחוֹת
אֶת דִּמְעוֹת הַתּוּגָה מֵעֵינֶיהָ.
וּבִכְבוֹת אוֹר הַיּוֹם בֶּהָרִים
אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר שֶׁל הַכֶּלֶא
וְיֻצְתוּ גַחֲלֵי תַנּוּרִים –
אָז תָּגִיף הָאָחוֹת אֶת הַדֶּלֶת,
בְּהֶסְתֵּר וּבְפַחַד תַחֲזֹר
וְתַחֲזֹר עַל שׁוּרוֹת הָאִגֶּרֶת,
פַּרְצוּפָהּ הַבָּהִיר, הַטָהוֹר
יִתְלַקַּח מִן הָאָח הַמְּבֹעֶרֶת.
– – – לוֹחֲכוֹת לֶהָבוֹת בִּלְחִישָׁה
אֶת הַנְּיָר הַמְקֻמָּט, הַדָּמוּעַ.
כַּדְכּוֹדֵי אוֹתִיוֹת בְּאִשָּׁם
הַחַיָּה יִרְשְׁפוּ לְכָל רוּחַ.
וְהַגַּג בֶּעָשָׁן יִתְעַטַּף
וְרַדְרָד מוּל שְׁחָקִים וּמוּל לַיִל,
שֶׁיִּשָׂא אֶת גִצֵּי הַמִּכְתָּב
לְמֶרְחַק הַתְּמוֹלִים וְהָאַיִן…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות