א. ישׂראל חברים למלאכים    🔗

פתח ר' חִיָא ואמר:

“ברכו ה' מלאכיו, גבורי כח, עושי דברו”¹ – זכאים הם ישראל, שהקדוש ברוך הוא בחר בהם מכל שאר אומות העולם, שעשה אותם לחלקו ונחלתו, ונתן להם את התורה, משום שכֻלם היו ברצון אחד על הר סיני והקדימו “נעשה לנשמע”². כיון שהקדימו עשיה לשמיעה, קרא הקדוש ברוך הוא לפמליא שלו. אמר להם: עד עכשו אתם הייתם יחידים לפני בעולם, מכאן והלאה הרי בנַי בארץ חברים לכם לכל דבר. אין לכם רשות לקדש שמי, עד שישראל שבארץ יתחברו אתכם, וכלכם תהיו חברים יחדו לקדש שמי, משום שהקדימו עשיה לשמיעה, כמו שמלאכי השרת עושים ברקיע, דכתיב “ברכו ה' מלאכיו, גבורי כח, עושי דברו, לשמוע בקול דברו” – “עושי דברו” בראשונה ואחר כך “לשמוע בקול דברו”.

(לך־לך צ ע"א).

ב. המִלוֹת של עשׂרת הדברות    🔗

“וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר”³ – “וידבר”, – בכדי להכריז את הדברים. דתאנא: בשעה שהקדוש ברוך הוא נתגלה על הר סיני והתחיל לדבר, עליונים ותחתונים נתחלחלו ויצאו נשמותיהם של ישראל. ותאנא: כל מלה ומלה שיצאה מפיו של הקדוש ברוך הוא, היתה טס ממעלה למטה ומתגלפת⁴ בארבע רוחות העולם ועלתה וירדה. כשעלתה שאבה מהרי אפרסמון⁵ זך ומאותו טל של מעלה והקיפה את ישראל סביב והשיבה להם את נשמתם וסבבה ונתגלפה במקומה בלוחות האבן. וכן כל מלה ומלה.

אמר ר' שמעון:

כל מלה ומלה היתה מלאה כל אותם טעמים, גזרות, שכר ועונש, רזים וסודות, כקופה⁶ זו, שהיא מלאה כל. בשעה שהיתה המלה יוצאת, נראתה אחת וכשנתגלפה במקומה בלוחות נראו באותה המלה שבעים ענפים נכנסים לתוכה וחמשים כתרים חסר אחד⁷ מצד זה וחמשים חסר אחד מצד שני, כפטיש⁸ זה בשעה שהוא מכה על סלע, שנצוצות יוצאים מתחתיו לכל עבר, כמה דאת אמר: “וכפטיש יפוצץ סלע”⁹. והיו רואים כל ישראל עין בעין ושמחים. וכל הדורות האחרונים כלם באו לשם וכלם קבלו את התורה על הר סיני, דכתיב: “כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום”¹⁰, וכלם קבלום כל אחד ואחד כראוי לו, וכלם ראו את הדברים וקבלו אותם.

(יתרו פא ע“א וע”ב).

ג. ההרים נזדעזעו    🔗

תאנא:

אמר ר' יצחק:

בשעה שהקדוש ברוך הוא נתגלה על הר סיני, נזדעזע ההר, ובשעה שסיני נזדעזע, כל שאר ההרים שבעולם נזדעזעו, והיו עולים ויורדים, עד שהקדוש ברוך הוא הושיט ידו אליהם ונתישבו. וקול יצא והכריז: “מה לך, הים, כי תנוס, הירדן – תסוב לאחור, ההרים – תרקדו כאלים, גבעות – כבני צאן?”¹¹ – והם השיבו ואמרו: “מלפני אדון חולי ארץ”¹².

(יתרו פד ע"א).

ד. קולות ואורות    🔗

“וזאת התרומה, אשר תקחו מאתם: זהב וכסף ונחשת”¹³ – הא¹⁴ אתמר, שכשנתגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני בשעה שנִתנה תורה לישראל, כל אמירה ואמירה נעשתה קול ואותו קול נתפרש לשבעים קולות, והיו כל הקולות מאירים ומתנוצצים לעיני ישראל והיו רואים עין בעין זיו כבודו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב: “וכל העם רואים את הקולות”¹⁵ – רואים ודאי.

ואותו קול היה מתרה¹⁶ בו בכל אחד ואחד מישראל ואמר לו:

– תקבלני עליך בכך וכך פקודות של התורה?

והוא היה אומר:

– הן¹⁷!

סבב אותו קול על ראשו, ונתגלגל עליו, והתרה בו ואמר לו:

– תקבלני עליך בכך וכך ענשים שבתורה?

והוא היה אומר:

– הן!

אחר כל ירד אותו קול ונשק אותו בפיו. הוא דכתיב: “ישקני מנשיקות פיהו”¹⁸. וכדין כל מה שראו ישראל באותה שעה, היו רואים מתוך אור אחד, שקבל כל אותם אורות אחרים, והיו תאֵבים¹⁹ לראות.

אמר להם הקדוש ברוך הוא:

– אותו אור, שראיתם בהר סיני, אשר קבל כל שאר גַוני אורות ואתם הייתם תאבים לראותו, תקבלוּהו ותקחו לכם. אותם הגוָנים, שאור זה קבל, היו זהב וכסף ונחשת וכו'.

(תרומה קמו ע"א).

ה. רֹאים את הקולות    🔗

אמר ר' אבא:

כתיב: “וכל העם רֹאים את הקולות” – “רֹאים” – שומעים מבעי ליה! אלא הכי תנינן:

הקולות היו מתגלפים באותם חשׁך, ענן וערפל ונראים בהם, כמו שנראה גוף, ובני ישראל היו רואים מה שראו, ושמעו מה ששמעו מתוך אותם חשׁך, ענן וערפל, ומתוך אותו מחזה שראו היו מאירים באור עליון וידעו מה שלא ידעו דורות אחרים, שבאו אחריהם, וכלם היו רואים פנים בפנים. הדא הוא דכתיב: “פנים בפנים דבר ה' עמכם”²⁰ –

ומאי היו רואים? –

תאני ר' יוסי:

ראו אורם של אותם הקולות, שביניהם לא היה אחד, שלא היה מאיר באור שבו נראו כל הגנוזים וכל הטמירים וכל הדורות, שיקומו, עד שיבא המלך המשיח, ובגין כך כתיב “וכל העם רֹאים את הקולות” – “רֹאים” ראיה ממש.

אמר ר' אלעזר:

“וכל העם רֹאים” – “רֹאים” כמו שאמרנו, שראו באור של אותם קולות, מה שלא ראו דורות אחרונים אחרים.

(יתרו פא ע“א וע”ג).

ו. פרחו נשׁמותיהם    🔗

“וירד משה אל העם, ויאמר אליהם”²¹ – ר' יוסי אמר:

מאי אמירה זו, דכתיב “ויאמר אליהם”, ולא כתיב מאי קאמר? –

אמר ר' יצחק:

תא חזי: אורחא דעלמא²² הוא, שכשבאה חדוה לבר נש, או כשבא צער, עד שלא ידע אותם²³ אינו יכֹל לסבול אותם, שהרי לבו פג לפי שעה, וכשכבר יודע אותם הריהו מתקַיֵם ויכֹל לסבול. כל שכן, אם לא אמר להם כלום²⁴. בגין כך “ויאמר אליהם” בראשונה וחִזק את לבם, ואחר כך “וידבר אלהים”. ועם כל זאת²⁵ לא יכלו לסבול. שהרי שנינו: אמר ר' יהודה, אמר ר' חִיָא, אמר ר' יוסי: כששמעו דבר מפי הקדוש ברוך הוא, פרחה נשמותיהם ועלו עד כסא הכבוד שלו להתדבק שם.

אמרה תורה לפני הקדוש ברוך הוא:

וכי לחנם הייתי שני אלפים שנה עד שלא נברא העולם? וכי לחנם כתוב בי: “ואיש איש מבני ישראל ומן הגֵר הגָר בתוכם”²⁶, “ואל בני ישראל תדבר לאמר”²⁷, “כי לי בני ישראל עבדים”²⁸. אן²⁹ אותם בני ישראל?

בה בשעה החזירה התורה את נשמותיהם של ישראל, כל אחת ואחת למקומה. הדא הוא דכתיב: “תורת ה' תמימה, משיבת נפש”³⁰.

(יתרו פד ע“ב, פה ע”ב).

ז. מתנות לישׂראל משָׂרי כל האומות    🔗

ההוא ינוקא³¹ בנו של ר' המנונא סבא אמר לר' יצחק ור' יהודה:

כתיב: “ה! בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה”³² וכו' – בשעה, שרצה הקדוש ברוך הוא לִתן את התורה לישראל, הלך והזמין את בני עשו, שהם יקבלו את התורה, אבל הם לא קבלוה, כמה שנאמר: “ה' מסיני בא וזרח משעיר³³ למו”³⁴. הלך אל בני ישמעאל וגם הם לא רצו לקבלה, דכתיב “הופיע מהר פארן”^{35 36}. כיון שאלו לא רצו לקבלה, חזר אל ישראל. – כך שנינו. השתא יש לשאל שאלה, והרי שנינו, שאין חטא בדבר, אם בר נש מדקדק דקדוקי תורה³⁷ ושואל שאלות, בכדי לברר דברי תורה. ואני שואל על אותו פסוק: “ה' בצאתך משעיר” וכו' – הקדוש ברוך הוא כשהלך לשעיר, לאיזה נביא של בני עשו נתגלה? וכשהלך לפארן, לאיזה נביא מבני ישמעאל נתגלה? שמא תאמר, שנתגלה לכל הנביאים שלהם? – הרי לא מצאנו דבר זה לעולם, אלא בישראל, שלהם נתגלה ועל ידי משה נתגלה?! ועוד יש לשאל: הפסוק היה צריך לומר: ה' לסיני בא וזרח לשעיר למו, הופיע להר פארן". מהו “משעיר למו” ומהו “מהר פארן”?

שמעו ר' יצחק ור' יהודה ולא השיבו.

אמר הינוקא:

– כל זאת יש לדעת ולהבין, ואני שאלתי, ולא שמעתי ולא ידעתי.

כשבא לשם ר' שמעון, בא הינוקא ושאל את שאלותיו כבראשונה

אמר לו ר' שמעון:

שאלותיך מתבררות: “ה' מסיני בא” – כמה שנאמר: “הנה אנכי בא אליך בעב הענן”³⁸ ומסיני בא³⁹ ונתגלה להם, “וזרח משעיר למו” – ממה שאמרו בני שעיר, שאינם רוצים לקבל את התורה, זרח להם לישראל והוסיף להם אור וחבה רבה. אף הכי “הופיע והאיר לישראל מהר פארן” ממה שאמרו בני פארן, שאינם רוצים לקבל את התורה, הוסיף לישראל חבה ואור כראוי להם.

ומה ששאלת: על ידי מי נתגלה עליהם? – דבר זה הוא רז עליון והוא נתגלה עתה על ידך: הקדוש ברוך הוא קרא לסמאל שיבוא לפניו ואמר לו:

– רוצה אתה בתורה שלי?

אמר סמאל:

– מה כתיב בה?

אמר לו:

– “לא תרצח!”

דִלג⁴⁰ הקדוש ברוך הוא למקום שהיה צריך לדַלג.

אמר סמאל:

– חס ושלום! תורה זו שלך היא ושלך תהיה. איני רוצה בתורה זו!

שב סמאל והתחנן לפניו. אמר:

– רבונו של עולם! אם אתה נותן אותה לי, כל השליטה שלי תעבור ותבטל, שהרי השליטה שלי היא על רצח, ואם התורה תהא שלי, לא תהיינה מלחמות במקום השליטה שלי, על כוכב מאדים, ואי הכי, אהיה בטל מן העולם. רבונו של עולם! קח לך את התורה ולא יהיה לי חלק ונחלה בה. אבל, אם ניחא לפניך, הרי העם, בניו של יעקב, להם ראויה התורה.

הוא חשב, שדלטוּרא⁴¹ הוא אומר עליהם. וזהו “וזרח משעיר למו” –משֵּׂעיר ממש⁴² יצא להם אור לישראל.

אמר סמאל:

– ודאי, אם בניו של יעקב יקבלו את התורה יעברו מן העולם ולא ישלטו לעולם.

שב סמאל ואמר לקדוש ברוך הוא אותם הדברים פעמים אחדות.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

– אתה בכור ולך ראויה התורה.

אמר לו סמאל:

– הרי שלי היא בכורתי, שהרי נמכרה לי ואני הודיתי.

אמר לו:

– הואיל שאינך רוצה, שיהיה לך חלק בה, אסלק ידי ממנה לגמרי.

אמר:

– יאה!

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

– הואיל וכך, תן לי עצה, איך אעשה, שיקבלו אותה בני יעקב שאמרת.

אמר לו:

– רבונו של עולם! צריך לשחד אותם. קח אור מאורם של חילות השמים ותן עליהם, ובזאת יקבלוה, והאור שלי יהיה עליהם בראשונה.

פשט מעליו את האור, אשר רחף עליו ונתן לו לקדוש ברוך הוא, בכדי שיתן אותו לישראל. הדא הוא דכתיב: “וזרח משעיר למו” – “משעיר” ממש, זה סמאל, “למו” – לישראל.

קרא לו הקדוש ברוך הוא לרהב⁴³ ואמר לו:

– רוצה אתה בתורה שלי?

אמר לו:

– מה כתיב בה?

דִלג הקדוש ברוך הוא ואמר:

– “לא תנאף!”

אמר:

– וַי! אם נחלה זו ינחיל לי הקדוש ברוך הוא, נחלה רעה תהא זו, שבה תִבָטל כל השליטה שלי, שהרי ברכת המים לקחתי, ברכת דגי הים, דכתיב: “פרו ורבו ומלאו את המים בימים”⁴⁴, וכתיב: “והוא יהיה פרא אדם”^{45 46}.

התחיל להתחנן לפניו ואמר:

– רבונו של עולם! שני בנים יצאנו מאברהם, הרי יש בניו של יצחק. תן אותה להם ולהם היא ראויה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

– איני יכֹל לִתן אותה לבניו של יצחק, כי אתה בכור ולך היא ראויה.

שוב התחיל להתחנן לפניו. אמר:

– רבונו של עולם! הבכורה שלי תהא שלו, ואותו האור שירשתי בשביל הבכורה, קח אותו ותן להם.

וכך עשה הקדוש ברוך הוא, דכתיב “הופיע מהר פארן”. – מאי שנא⁴⁷ – בסמאל כתיב “וזרח”⁴⁸, וברהב כתיב “הופיע”? – אלא נטל מאותו האור שפשט מעליו סמאל – חרב ורצח לרצוח בדין ולרצוח כראוי. הדא היא דכתיב “ואשר חרב גאותך”⁴⁹ – אף על גב שלא היתה שלך⁵⁰. – ונטל מאותה ברכה, שפשט מעליו רהב – מעט, כאלו היתה רק מופיעה⁵¹ מעט מן הברכה לעשות פריה ורביה, ובגין כך “הופיע מהר פארן” – ולא כתיב ו“זרח”.

כיון שנטל מתנות אלו בשביל ישראל מאותם השרים השליטים, בא וקרא לכל רבבות קודש, שהם ממונים על שאר העמים ואמר לִתן להם את התורה, והם השיבו לו כאשר השיבו סמאל ורהב, ומכֻלם לקח מתנות לִתן אותן לישראל.

משל לרופא, שהיה לו כלי אחד מלא סם חיים ושמר אותו לבנו. רצה לִתן אותו כלי של סם חיים לבנו. אבל הרופא היה חכם. אמר: עבדים רעים יש לי בביתי, אם יוָדע להם שאני נותן לבני מתנה זו, יִשָׁנא בעיניהם וירצו להרגו. מה עשה? – נטל מעט מסם המות ושם על פתחו של הכלי. קרא לעבדיו ואמר להם: אתם הנאמנים לפני, האם אתם רוצים בסם זה? אמרו: נראה מה הוא. – לקחו לטעם ממנו ועד שלא הריחו בו, הרגישו שסם מות הוא. אמרו בלבם: אם יתן סם זה לבנו, ימות בו, ואנו נירש את אדוננו. – אמרו לפניו: אדוננו! סם זה אינו ראוי, אלא לבנך, והנה שכר עבודתנו לפניך, לך ותן אותו לו לשוחד, שיקח סם זה. –

כך הקדוש ברוך הוא רופא חכם הוא וידע, שאם יתן את התורה לישראל, ולא יודיע לשאר העמים, בכל יום ירדפו את ישראל בשביל התורה ויהרגו אותם. לפיכך עשה כזאת, והם נתנו לו מתנות ומנחות, בכדי שיקבל אותה. את כל המתנות והמנחות קבל משה לִתן אותן לישראל, הדא הוא דכתיב: “עלית למרום, שבית שבי”⁵², ובגין כך ירשו ישראל את התורה בלי עִרעור⁵³ ובלי קטרוג כלל.

(בלק קצב ע“א – קצג ע”א).

ח. ארץ יראה ושׁקטה    🔗

אמר ר' יוסי:

“ה'! בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום ארץ רעשה” – בשעה שהקדוש ברוך הוא שב משעיר, אחרי שלא קבלו בני עשו את התורה – “ארץ רעשה”. מאי טעמא רעשה? – משום שרצתה לחזור לתֹהו ובֹהו, שכך התנה הקדוש ברוך הוא עם העולם: אם יקבלו בני ישראל את התורה, מוטב, ואם לאו, אחזיר אותך לתֹהו ובֹהו. כיון שראתה הארץ, שהקדוש ברוך הוא חזר על כל האומות ורצה לתן להן את התורה, והן לא קבלוה, ומכל האומות לא נשארו עוד אלא ישראל לבד, חשבה, שגם ישראל לא ירצו לקבלה, ובגין כך “ארץ רעשה”; כיון שאמרו ישראל “נעשה ונשמע”, מיד שקטה הארץ. הדא הוא דכתיב: “ארץ יראה ושקטה”⁵⁴ – “יראה” בראשונה, ואחר כך “שקטה”.

ותא חזי: משום שישראל אמרו “נעשה”, לא יראו מכל עשיה, שמכשפי העולם יכלו לעשות, ולא מכל הקוסמים שבעולם.

(בלק קצג ע"א).

ט. שׁני הלוחות    🔗

אמר ר' חִיָא:

כשנתגלפו האותיות בלוחות האבנים, היו נראות משני צדדים, מצד זה ומצד זה. והלוחות מאבן סנפרינון⁵⁵ היו, ונתגלפו ונתכסו באש לבנה והאותיות היו מאש שחורה, ונתגלפו משני צדדים, מצד זה ומצד זה.

אמר ר' אבא:

הלוחות בעינן⁵⁶ היו והאותיות היו טסות ונראות בשני מיני אש: באש לבנה מצד זה ובאש שחורה מצד זה.

(יתרו פד ע"א).