א. בריאת העולם ואותיות התורה.    🔗

אלפַּים שנה לפני בריאת העולם, היה הקדֹש ברוך הוא מסתכל באותיות התורה ומשתעשע בהן. בשעה שעלה הרצון לפניו לברֹא את העולם, באו לפני כסא כבודו כל האותיות, מן האחרונה ועד הראשונה.

נכנסה אות ת בתחלה ואמרה:

רבון העולמים! יהי רצון לפניך לברֹא בי את העולם. הרי אני החתימה¹ של חותמך, שהוא “אמת”,²) ואתה נקרא בשם “אמת”. יָאֶה למלך להתחיל באות אמת ולברֹא בי את העולם.

אמר לה הקב"ה:

– יָאָה אַתְּ וזכאית³ את, אלא שאינך כדאית⁴ לברֹא בך את העולם, הואיל ⁵ שאת עתידה להיות רשֻׁמה על מצחות אנשי אמנה,⁶ שקִימו התורה מאלף ועד תיו וברֹשם שלך ימותו, כמוֹ שכתוב “והתוית תו על מצחות האנשים” וכו'.⁷ ועוד חסרון אחד נמצא בך: את החתימה של השם “מות”. הואיל שאת כך, אין את כדאית לברֹא בך את העולם.

מִיָד⁸ יצאה אות ת.

נכנסה אות שׁ לפניו ואמרה:

– רבון העולמים! יהי רצון לפניך, שתברא בי את העולם, כי בי נקרא שמך “שדי”,⁹ ויאה לברֹא את העולם בשם קדֹש.

אמר לה הקדֹש ברוך הוא:

– יאה את וטובה את וקשוט¹⁰ את. אבל הואיל שהאותיות של זיוף¹¹ לקחו אותך להיות אתך יחדו, איני רוצה לברֹא בך את העולם, שהרי שׁקר אינו מתקַיֵים, אלא אם כן יטלו¹² אותך ק ר. מכאן: ¹³ מי שרוצה לשַׁקר יקח יסוד של אמת קודם לכן¹⁴ ואחר כך יתקיֵם השקר בידו, שהרי אות שׁ אות אמת היא, אות קשוּט של האבות¹⁵ קר – אותיות שנראו בַצד הרע,¹⁶ ובכדי שתתקַיֵמנה נטלו אות שׁ ושמו ביניהן והוא “קֹשר”. כיון¹⁷ שראתה אות שׁ כך, יצאה מִלפניו.

נכנסה אות צ ואמרה לפניו:

– רבונו של עולם! יהי רצון לפניך לברֹא בי את העולם, כי אני – בי הצדיקים חתומים¹⁸ ואתה הנקרא בשם צדיק, כמו שכתוב: “כי צדיק ה', צדקות אהב”¹⁹, גם כן רשוּם בי, ועל כן יאה לברֹא בי את העולם.

אמר לה הקדֹש ברוּך הוא:

– צדיק! בשם צדיק נקראת וצדיקה את. אבל את צריכה להיות טמירה²⁰. אין את צריכה להתגלות כל כך, בכדי שלא לִתֵּן פתחון פה²¹ לעולם. מפני מאי? – אות צ היא – נ, באה אות י של ברית קודש ורכבה עליה ונזדַוְגה אִתה ונעשתה אות צ. וזה הרז שבִדבר בריאת האדם, שנברא דוּ־פרצופים,²² ועל כן האות י שבצ' מחזרת את פניה לאחוריה כזה²³.

וגם זאת אמר לה הקדֹש ברוך הוא:

– עתיד אני לנַסר²⁴ אותך ולעשות אותך פנים אל פנים. אבל במקום אחר תעלי.

יצאה אות צ מלפניו והלכה לה.

נכנסה אות פ. אמרה לפניו:

– רבון העולמים! ניחא²⁵ לך לברֹא בי את העולם? הרי הפֻּרקן²⁶ שאתה עתיד לעשות לעולם רשוּם בי, וזהו “פדות”,²⁷) בי ראוי לברֹא את העולם.

אמר לה:

– יאה את, אבל בך נרשם “פשע”²⁸ ותבניתך כתבנית הנחש, הנֹשך, המכניס את ראשו בין גופו. כך גם מי שחוטא כּפף את ראשו ופושט את ידו.

כך השיב הקב"ה גם לאות ע, ואף על פי²⁹ שאמרה לפניו, שיש בה עֲנְוָה, אמר לה, שלא יברא בה את העולם, משום שבה רשום השם עוֹן³⁰.

יצאה אות ע' מלפניו ונכנסה אות ס.

אמרה לפניו:

– רבון העולמים! ייטב בעינך לברא בי את העולם, כי בי יש סמיכה לנופלים, כמו שכתוב “סומך ה' לכל הנופלים”^{31 32}.

אמר לה הקדֹש ברוך הוא:

– על כן את צריכה למקומך, ואַל תזוזי³³ ממנו. אם את יוצאָה ממקומך, מה תהא³⁴ על אותם הנופלים, הואיל שהם סמוכים³⁵ עליך?

מיד יצאה אות ס מלפניו.

נכנסה אות נ ואמרה לפניו:

– רבונו של עולם! יהי רצון לפניך, שתברא בי את העולם, כי בי כתוב “נורא תהלות”, וגם תהלתם של הצדיקים: “לצדיקים נאוה תהלה”³⁶.

אמר לה הקדֹש ברוך הוא:

– נוּן שוּבי לאחוריך, שהרי בגינֵך³⁷ שבה ס למקומה, שובי והיי סמוכה עליה.

מיד שבה נון לאחוריה ויצאה מלפניו.

נכנסה אות מ. אמרה לפניו:

– רבונו של עולם! ניחא לך לברֹא בי את העולם? הרי בי נקראת “מלך”.³⁸

אמר לה:

– ודאי כך הוא הדבר. אבל לא אברא בך את העולם, כי העולם צריך למלך. שובי למקומך, שובי את ו־ל ו־כ, שהרי לא יאה לעולם להתקַיֵם בלי מלךְ.³⁹

באותה שעה ירדה אות כ מעל כסא הכבוד שלו, נזדעזעה⁴⁰ ואמרה לפניו:

– רבון העולמים; ניחא לך לברֹא בי את העולם? הרי אני כבודך! ⁴¹

כשירדה כ מעל כסא הכבוד נזדעזעו מאתים אלף עולמות ונזדעזע הכסא וכל העולמות נזדעזעו וחשבו לנפול.

אמר לה הקדֹש ברוך הוא:

– כף, כף! מה את עושָׂה הכא⁴² על שלא יִבָרא העולם בך?! הרי יש בך כליה, “כָלָה ונחרצה”.^{43 44}

באותה שעה יצאה אות כ ושבה למקומה.

נכנסה אות י ואמרה לפניו:

– רבון העולמים! יהי רצון לפניך, שתברא בי את העולם, כי אני ההתחלה של השם הקדשׁ⁴⁵ ויאה לך לברֹא בי את העולם.

אמר לה:

– די לך, שאַתּ חקוקה בי ואַתּ רשוּמה בי וכל הרצון שלי בך עולה⁴⁶; לא נאה לך להקרע משמי.

נכנסה אות ט ואמרה לפניו:

– רצונך לברֹא בי את העולם? הרי בי נקראת “טוב וישר”⁴⁷.

אמר לה:

– לא אברא בך את העולם, שהרי טוּבך סתום בתוכך וגנוז בתוכך.⁴⁸ הדא הוא דכתיב:⁴⁹ “מה רב טובך, אשר צפנת ליראיך”⁵⁰. הואיל שטוּבך גנוז בתוכך, אין בו חלק לעולם זה, שאני רוצה לברֹא, אלא לעולם הבא. ותו:⁵¹ משום שטוּבך גנוז בתוכך יִטָבעו שערי ההיכל⁵². הדא הוא דכתיב: “טבעו בארץ שעריה”,⁵³ ותו: הרי ח כרוּכה אחריך, וכששתיכן מתחברות יחדו, הרי חט,⁵⁴ ועל כן אין האותיות ח ו ט, רשוּמות בשמותיהם של השבטים הקדשים.

שמעה ט את הדברים האלה ומיד יצאה מפניו.

נכנסה אות ז ואמרה לו:

– רבון העולמים! יהי רצון לפניך לברֹא בי את העולם, כי בי שומרים בני ישראל את השבת, ככתוב: “זכור את יום השבת לקדשו”.^{55 56}

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

– לא אברא בך את העולם, כי אַת – קְרָב יש בך וחרב שנונה ורומח של קרב, כתמונת ז.⁵⁷

מיד יצאה מלפניו אות ז.

נכנסה אות ו.

אמרה לפניו:

– רבונו של עולם! ניחא לך לברֹא בי את העולם? הרי אני אות אחת משמך.⁵⁸

אמר לה:

ואָו! אַתּ וה די לכן, שאתן אותיות של שמי ואתן חקוקות וגלוּפוֹת⁵⁹ בשמי ולא אברא בכן את העולם.

נכנסו אות ג ואות ד, וגם הן אמרו כאשר אמרו האותיות שלפניהן, והקדוש ברוך הוא השיב להן:

– די לכן להיות זו עם זו יחדו, כי עניים לא יִבָּטלו⁶⁰ מן העולם והם צריכים לגמילות חסדים. דַלֵת היא דל, גימל גֹמל לה טוב.⁶¹ אַל תתפּרשוּ זו מזו ודי לכן לפרנס זו את זו.

נכנסה אות ב ואמרה לפניו:

– רבונו של עולם! יהי רצון לפניך לברֹא בי את העולם, כי בי מברכים אותך למעלה ולמטה.⁶²)

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

– ודאי בך אברא את העולם ואַתּ תהיי ההתחלה בבריאת עולם קַיָם.

אות א לא נכנסה.

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

– אלף אלף! למה אין אַת נכנסת אלי ככל שאר האותיות?

אמרה לו:

– כל האותיות יצאו מלפניך בלי תועלת, מה אעשה אני שם? ותו: הרי נתת לאות ב מתנה גדולה זו ולא נאה למלך להעביר מתנה שנתן לעבדו ולִתן אותה לאחר.

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

– אלף, אלף! אף על גב שבאות ב אברא את העולם, אתּ תהיי הראש לכל האותיות. אין לי יחוּד⁶³ אלא בך.⁶⁴ בך יתחילו כל החשבונות⁶⁵ וכל המעשים הגדולים,⁶⁶ ועל כן בראשית ברא – ב, ב, בראשי המלות, אלהים את – א, א בראשי המלות.

(הקדמת ספר הזהר, ב ע“ב, ג ע”ב).

ב. בריאת העולמות.    🔗

ר' חִיָא הלך לראות את פני ר' אלעזר, פגע בו ר' חגאי. אמר לו:

– דרך זו, המתקנת לפניך, מר, לאָן היא הֹלכת?

ענה לו ר' חיא:

– לראות את ר' אלעזר אני הֹלך.

אמר לו חגאי:

– גם אני אלך אתך.

אמר לו ר' חִיָא:

– אם תוכל למסבר⁶⁷ סבָרָא⁶⁸ בדברים שתשמע, לֵך, ואם לאו שוב לאחוריך.

ענה לו ר' חגאי:

– לא יָחוּש⁶⁹ מר לדבר זה, שהרי שמעתי כמה⁷⁰ רזי⁷¹ תורה ויכלתי לעמֹד עליהם,⁷²

ובכדי להוכיח לר' חיא, שהוא כדאי לשמֹע תורה מפי ר' אלעזר, פתח ואמר לו רזי תורה אחדים.

בא ר' חיא ונשקו.

אמר:

– נאה לך יותר ממני לילך ולראות אותו.

הלכו שניהם אל ר' אלעזר, ובדרכם שוב דרש ר' חגאי פסוקים שונים שבנביאים וכתובים, וכשהגיעו אל ר' אלעזר נכנסו אליו. כיון שנכנסו ישבו לפניו. שתק ר' אלעזר, וגם הם שתקו.

נכנס ר' אלעזר אל האִדרא⁷³ שלו. שמע קול אחד אומר:

– לֵך ואמֹר להם מה שהם רוצים, כי כשֵׁרים⁷⁴ הם!

חזר⁷⁵ אליהם.

אמר להם:

– אם יש מי ששמע דבר,⁷⁶ יאמר לי.

אמרו לו:

– אנו מחכים להיות מזהירים מן האור היוצא מתוך הצחות⁷⁷ של המאור העליון וסברא נסבר.

פתח ר' אלעזר ואמר:

“וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ”⁷⁸ – כשרצה הקדוש ברוך הוא לברֹא את העולם, נסתכל אל תוך המחשבה של סוד התורה ורשם רשימות. ולא יכֹל העולם שרשם להתקַיֵם, עד שברא את התשוּבה, שהיא היכל פנימי, עליון, ושם נרשמוּ ונצטַירו האותיות בגלופיהן.

כיון שנברא כל זה, היה מסתכל באותו היכל ורשם לפניו ציורים של כל העולם. רצה לברֹא שמים. מה עביד?⁷⁹ נסתכל באור קדמון ונתעטף בו וברא שמים דכתיב: “עוטה אור כשַׂלמה”⁸⁰, ואחר כך – “נוטה שמים כיריעה”⁸¹. רצה לברֹא את העולם התחתון, עשה היכל אחר ונכנס אליו וממנו נסתכל ורשם לפניו כל העולמות התחתונים וברא אותם. הדא הוא דכתיב: “וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ” – “הס” – רשם לפניו כל הנקֻדות⁸² של כל העולם, שהן ששים וחמש, כמספר “הס”,⁸³ ועל כן אין כבודו של הקדוש ברוך הוא נתגלה, אלא לאותם היודעים את ארחותיו והולכים בהם באמת, כראוי.⁸⁴

עודנו מסיח⁸⁵ אתם, באה אש והקיפה אותו, והם נשארו מבחוץ. שמעו קול אחד קורא ומכריז על קדֻשתו וגדֻלתו של ר' אלעזר ואימה גדולה נפלה עליהם.

אמרו:

– אין אנו ראוים לזה. נצא ונלך לדרכנו.

אף על פי כן ישבו שם כל אותו היום, ולא יכלו לראות אותו.

אמרו:

– אין רצונו של הקדוש ברוך הוא שנשב פה.

יצאו והלכו להם.

(לך לך פט ע“א – צ' ע”א).

ג. בריאת העולם, האדם והתורה.    🔗

ר' חִיְא פתח ואמר:

“מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו”⁸⁶ – תא חזי:⁸⁷ כשעלה הרצון לפני הקדוש ברוך הוא לברֹא את העולם, היה מסתכל בתורה וברא אותו. הדא הוא דכתיב: “ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום”.⁸⁸ אל תקרא “אָמוֹן”, אלא “אוּמָן”.⁸⁹ כשרצה לברֹא את האדם, אמרה התורה לפניו: “אם בן אדם יִבָרא ואחר כך יחטא, ואתה תדון אותו, יהיו מעשי ידיך לבטלה, כי בן האדם לא יוכל לסבֹל דינך”. – אמר לה הקדוש ברוך הוא: “הרי התקנתי תשובה קֹדם לבריאת העולם, והאדם יוכל לשוּב בתשובה ולא יאבד בחטאו”. – בשעה שברא את האדם, אמר אל העולם: “עולם, עולם! אתה וכל נמוסיך⁹⁰ אינכם מתקַימים, אלא על התורה, ובגין כך⁹¹ בראתי בך את האדם, בכדי שיעסֹק בתורה, ואם לאו, אחזיר אותך לתֹהו ובֹהו, והכל בשביל האדם”. הדא הוא דכתיב: “אנכי עשיתי ארץ, ואדם עליה בראתי”⁹². והתורה עומד ומכרזת לפני בני אדם, שיעסקו ויעמלו בה. תא חזי: כל מי שעמל בתורה מקַיֵם את העולם ומעמיד כל דבר ודבר על תקונו כראוי. ואין לך שום אבר ואבר בבן אדם, שלא תהיה כנגדו בריה בעולם, כי כשם שבן אדם מתחלק לאברים וכל האברים כֻלם קַיָימים מדרגות על מדרגות⁹³) מתֻקנות⁹⁴ אלו על אלו בגוף אחד, הכי נמי⁹⁵ העולם: כל הבריות שבו הן אברים, אברים שהם קַיָימים אלו על אלו, וכשכֻלם מתֻקנים – הם גוף אחד מַמָש,⁹⁶ והכל כמו התורה. שהרי התורה כֻלה אברים ופרקים, הקיָמים אלו על אלו. כשראה דוד כל זאת אמר: “מה רבוּ מעשיך, ה', כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קניניך”⁹⁷ : כל אותם הרזים העליונים והחתומים בתורה הם, כל אותם הדברים העליונים, הנגלים ושאינם נגלים – בתורה הם, כל הדברים של מעלה ושל מטה, כל הדברים של העולם הזה ושל העולם הבא – בתורה הם.⁹⁸

(תולדות קלד ע“א וע”ב).

ד. יסוד עולם.    🔗

ר' יצחק פתח: “דובר צדק” מגיד מישרים"⁹⁹ – הקדוש ברוך הוא כל דבריו אמת והוא עֹשׂה מישרים. במה עֹשׂה מישרים? – משום שכשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, לא היה עולם זה עֹֹמד, והתמוטט לכאן ולכאן.

אמר לו הקדוש ברוך הוּא לעלום:

– מה לך, שאתה מתמוטט?

ענה העולם ואמר:

– רבונו של עולם! איני יכל לעמֹד, משום שאין בי יסוד, שעליו אעמֹד".

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

– הרי אני עתיד להעמיד בך צדיק אחד, והוא אברהם, אשר יאהבני.

מיד עמד העולם על עמדו.

הדא הוא דכתיב: “אלה תולדות השמים והארץ בהבראם”¹⁰⁰. אַל תקרא “בהבראם”, אלא “באברהם”.¹⁰¹

אמר ר' חִיְא:

“מגיד מישרים” – שהרי העולם היה משיב לקדוש ברוך הוא:

– אותו אברהם ישמעאל עתיד לצאת ממנו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

– הרי יצחק יצא גם כן ממנו.

אמר העולם:

– מיצחק עתיד לצאת עשו, אשר יחריב את בית המקדש וישרוף את התורה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

– עתיד בר נש¹⁰² אחד לצאת ממנו, הוא יעקב, שממנו יצאו שנים עשר שבטים. נתקַיֵם העולם בגינו¹⁰³, ולא התמוטט עוד.

(לך לך פו ע“א וע”ב)

ה. עולם שׁלם.    🔗

ר' שמעון פתח ואמר:

“ויהי בשלום סכו”¹⁰⁴ – תא חזי: כשעלה הרצון לפני הקדוש ברוך הוא לברֹא את העולם, הוציא שלהבת אחת מתוך המאור החזק, שהיה קַים לפניו והיה מַשיב¹⁰⁵ ומגיע רוח עליון ברוח תחתון. חשכה השלהבת והאירה¹⁰⁶. והוציא מתוך צדי התהום טפה אחת ובה חבר את שתי הרוחות והיו רוח אחת ובהן ברא את העולם. אותה שלהבת עלתה ונתעטרה בשמאל ואותה טפה עלתה ונתעטרה בימין. פְּנו זו אל זו והחליפו את מקומן: זו בצד זו וזו בצד זו. אותה שעלתה – ירדה, ואותה שירדה – עלתה. נתקשרו זו בזו ויצא מביניהן רוח שלם¹⁰⁷. אז נעשו אותם שני צדדים אחד והוא נִתּן בין אותן השתים ונתעטרו זה באלו ואלו בזו ואז נעשה העולם שלם שלם למעלה ושלם למטה.

(לך לך פו ע“ב, פז ע”א)

ו. אבן שׁתיה וגדֻלתן של ירושלים וארץ ישראל.    🔗

ר' יהודה פתח ואמר:

“יפה נוף, משוש כל הארץ”¹⁰⁸ – תא חזי: כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, השליך אבן יקרה אחת מתחת כסא כבודו אל התהום. ראש אחד של אותה אבן נעוּץ¹⁰⁹ בתוך התהום וראשה השני למעלה מן התהום. אותו הראש האחד, העליון, הוא נקֻדה, הנמצאת באמצע העולם, ומשם מתפשט העולם לימין ולשמאל ולכל הצדדים והוא אחוז באותה הנקֻדה האמצעית. אותה אבן נקראה בשם “שתיה”, כי ממנה הֻשתל¹¹⁰ העולם לכל צדדיו. תּו: “שתיה” – שׁת יה¹¹¹ : הקדוש ברוך הוא שם אותה ליסודו של העולם ולשתילו¹¹² של כל העולם. סביב אותה נקֻדה מתפשטת הארץ בשלש דרכים: ההתפשטות הראשונה סביב אותה נקֻדה – כל הצחות והזך של הארץ קַיְּמים שם, ושם הם נמצאים ועומדים למעלה על כל הארץ סביב אותה נקֻדה. ההתפשטות השניה היא סביב אותה ההתפשטות הראשונה ואינה צחה וזכה כראשונה, אבל היא דקה וצחה הרבה יותר מכל שאר האדמה. ההתפשטות השלישית היא חשֻׁכה וגסה, וסביבה נמצאים מימי ים אוקינוס המקיף את כל העולם. נמצא אותה נקֻדה קַיֶמת באמצע וכל דרכי התפשטותו של העולם הן סביב לה. ההתפשטות הראשונה היא בית המקדש וכל אותם ההיכלות והעזרות¹¹³ שבו וכל המקום שמן החומה ולפנים. התפשטות השניה היא כל ארץ ישראל, שנתקדשה בקדֻשת הארץ הזאת¹¹⁴. ההתפשטות השלישית היא כל שאר הארצות, מקום מושב שאר העמים. וים אוקינוס מקיף את כל אלו. כגַוְני ¹¹⁵ העין, המקיפים את הנקֻדה האמצעית של העין, שהיא החָזוּת¹¹⁶) של כל העין, כך כל אלו מקיפים את הנקֻדה האמצעית, שבו נמצאים קֹדש הקדשים והארון והכפֹרת, שהם החזות של הכל. נמצא, אותה נקֻדה היא החזות של כל העולם, ועל זאת נאמר: “יפה נוף, משוש כל הארץ, הר ציון” וכו', – הר זה הר ציון, אותה נקֻדה, היא היפה שבעולם, הטוב שבעולם, החדוה של הכל.

(פקודי רכב ע“א וע”ב).

ז. בריאת העולמות של מעלה ומטה.    🔗

ר' יהודה פתח:

“ויאמר אלהים: יהי רקיע בתוך המים”¹¹⁷ – תא חזי: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ברא שבעה רקיעים למעלה וברא שבעה רקיעים למטה, שבעה יַמים, שבעה נהרות, שבעה יָמים, שבעה שבועות, שבע שנים שבע פעמים, שבעה אלפי שנים, שהעולם יתקַיֵם בהן, והקדֹש ברוך הוא בשביעי של כלם; שבעה שחקים למעלה ובכל אחד ואחד מהם כֹכבים ומזלות ושמשמות, המשַׁמשים בכל רקיע ורקיע, ובכֻלם מרכבות (הקֹדש), אלו למעלה מאלו, מוכנות לקבל עליהן עול מלכות אדניהן. בכל רקיע ורקיע יש מרכבות ושַׁמָשים שונים זה מזה ואלו למעלה מאלו. מקצתם שש כנפים להם ומקצתם ארבע כנפים. מקצתם ארבע פנים להם, מקצתם שתי פנים ומקצתם פנים אחת. מקצתם מים ומקצתם רוח. הדא הוא דכתיב: “עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט”¹¹⁸ וכל הרקיעים הם אלו למעלה מאלו כגלדי¹¹⁹ הבצלים. וכל רקיע ורקיע הֹלך ורֹעש מאימת אדֹניהם. על פיו הם נוסעים ועל פיו עֹמדים, ולמעלה מכלם – הקדוש ברוך הוא, המנהיג הכל בכחו ותקפו.

כגַוְנא דא¹²⁰ יש שבע ארצות של מטה וכֻלן נושׁבות, חוץ מאותן עליונות ואותן תחתונות, וארץ ישראל עליונה על כֻלן וירושלים גבֹהה מכל היִשוב¹²¹.

חברינו יושבי דרום ראו בספר קדמון, בספרו של אדם, שהוא מחלק כל אותן ארצות, שכֻלן נמצאות למטה, כגון אותם הרקיעים של מעלה: אלו למעלה מאלו ואלו למעלה מאלו, ובין כל ארץ וארץ רקיע, המבדיל בין זו לזו, וביניהן הגיהנם וגן העדן. ויש בהן בריות שונות אלו מאלו, כמו שיש למעלה: מקצתן בארבע פנים ומקצתן בפנים אחת, ודמותן של אלו אינה כדמותן של אלו.

ואי תימא:¹²² הרי כל בני העולם מאדם יצאו?¹²³

לא כך הדבר. אדם הראשון לא ירד לכל הארצות והוליד בנים בכל אחת ואחת מהן והרבה נשים לא היו לו. אבל אדם לא נמצא אלא באותו עולם, שהוא עליון מכֻלם בעולם הנקרא בשם תבל, ותבל זו אחוּזה ברקיע של מעלה ומתאחדת בשם העליון. בגין כן בניו של אדם נמצאים באותה ארץ עליונה הנקראת תבל, והם גבֹהים על כלם, כי כמו שלמעלה מכל הרקיעים יש רקיע עליון, ושם נמצא כסאו של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב: “כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה”¹²⁴, אוף הכי¹²⁵ בתבל זו נמצא המלך על כל, ומי הוא? – אדם, שאינו נמצא בכל הארצות התחתונות.

ואותן הבריות התחתונות מאָן¹²⁶ באו? – מן ההבל¹²⁷ של הארץ וסיוע¹²⁸ של הרקיע מלמעלה יוצאות בריות שונות אלו מאלו, מקצתן בלבושים, מקצתן בקלִפות, כאותם התולעים, הנמצאים באדמה, מקצתן בקלִפות אדֻמות, שחורות, לבנות ומקצתם בכל שאר הגַוְנים¹²⁹. כך כל אותן הבריות, והן אינן מתקַימות, אלא עשר שנים, או יותר מעט.

בספרו של ר' המנונא סבא¹³⁰ פורש דבר זה יותר:

כל היִשוב מתגלגל בעִגול ככדור, והנמצאים עליה – אלו עולים למעלה ואלו יורדים למטה, וכל אותן הבריות שונות במראיהן אלו מאלו מפני השנוי של האויר שבכל מקום ומקום, והן קַיָמות כשאר בני האדם. ועל כן אנו מוצאים במקומות היִשוב, שבשעה שבאלו שולט אור, באחרים שולט חֹשך, באלו יום ובאחרים לילה; ויש מקומות, שבהם יש רק יום והלילה נמצא בו רק שעה קצרה אחת.¹³¹

רז זה נמסר למארי החכמה¹³², ולא למחלקי תחומים¹³³, משום שהוא סוד עמֹק של התורה.

כזאת יש גם בים, שבו יש כמה בריות שונות אלו מאלו. הדא הוא דכתיב: “זה הים גדול ורחב ידים, שם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות, שם אניות יהלכון, לויתן זה יצרת”¹³⁴. – כל אותן הבריות תולות זו בזו ומתקשרות זו בזו והכל כמו למעלה, ובכל העולמות אין שולט בכל, מלבד האדם, והקדוש ברוך הוא עליון עליו.

ר' נהוראי סבא פרש לים הגדול. נתרַגש¹³⁵) הים ואבדו כל אותם שהיו בספינה. נתרחש ¹³⁶) לו נס וירד בשבילים ידועים שבלב הים¹³⁷) ויצא ליִשוב אחד שתחת הים וראה מקצתן מאותן הבריות, כלן זעירות¹³⁸), והיו מתפללות והוא לא ידע מה אמרו. נתרחש לו נס שני ועלה משם. אמר:

– זכאים הם הצדיקים, העמלים בתורה ויודעים סתומות של רזים עליונים. וַי לאותם, החולקים על דבריהם ואינם מאמינים בהם!

מאותו יום ואילך¹³⁹, כשהיה בא אל בית המדרש ואמרו שם דברי תורה, בכה.

אמרו לו:

– למה אתה בֹכה?

אמר להם:

– משום שעברתי על מצות האמונה בדברי הרבנים¹⁴⁰ ומסתפינא¹⁴¹ מן הדין של אותו העולם.

(ויקרא ט ע“ב', י ע”א).

ח. האור הגנוז.    🔗

ר' חִיָא פתח ואמר:

“וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה”¹⁴² – תא חזי: עתיד הקדוש ברוך הוא להאיר להם לישראל באותה שמש, שגנז בפני רשעי העולם מן היום שנברא, כמה דכתיב: וימנע מרשעים אורם"¹⁴³.

כשנברא אותו אור, היה מאיר מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא וראה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה וכל הרשעים, העתידים להיות בעולם, גנז אותו אור. כיון שבא יעקב ונאבק עם השר הגדול של עשו, אשר הכה על כף ירכו והוא היה צוֹלע, מה כתיב: “ויזרח לו השמש”¹⁴⁴ – אותה השמש, שהיתה גנוזה, זרחה ליעקב, משום שבה היתה רפואה וזרחה לו, בכדי לרפא את ירכו, והוא נרפא בשמש זו, ככתוב: “ויבא יעקב שלם”¹⁴⁵, – שלם בגופו, ועתיד הקדוש ברוך הוא לגלות אותה שמש ולהאיר בה לישראל, דכתיב “וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה” – שמש שעשתה צדקה: שרפאה את יעקב. “ומרפא בכנפיה” – באותה שמש יֵרָפאו כלם, כי בזמן שבני ישראל יקומו מעפר, יהיו בהם כמה חגרים¹⁴⁶ וכמה סומים¹⁴⁷ והקדוש ברוך הוא יאיר להם בשמש זו לרפא אותם, ואז תאיר אותה שמש מסוף עולם ועד סופו ולישראל, תהא רפואה, והעמים עובדי עבודה זרה יִשָׂרפו בה.

(מקץ רג ע"ב).

" ויאמר אלהים: יהי אור, ויהי אור“¹⁴⁸ – “יהי אור” – לעולם הזה, ”ויהי אור” – לעולם הבא. וזהו האור שברא הקדוש ברוך הוא בראשונה והוא אור העין, והוא האור, שהראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון והיה רֹאה בו מסוף העולם ועד סופו.

בשעה שראה הקדוש ברוך הוא, שיקומו שלשה דורות, והם דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, גנז אותו אור, בכדי שדורות אלו לא ישתמשו בו.

את האור הזה נתן הקדוש ברוך הוא אחר כך למשה והוא שמש בו בימי שלשת הירחים, אשר אמו הצפינה אותו. אחרי שלשת הירחים האלה הובא משה אל פרעה, והקדוש ברוך הוא נטל ממנו את האור הזה, ורק כשעמד על הר סיני לקבל את התורה, החזיר אותו הקדוש ברוך הוא לו, ומאז היה משמש בו כל ימיו, ולא יכלו בני ישראל לגשת אליו, עד שנתן מסוה על פניו, כמה דכתיב: “ויראו מגשת אליו”¹⁴⁹. באור זה היה משה מסתכל ורֹאה מדן ועד באר שבע.

כשמת משה שוב נגנז האור הזה, עד שקם דוד, והקדוש ברוך הוא הראה לו את האור, ואז היה דוד משבח ואֹמר: “מה רב טובך, אשר צפנת ליראיך”¹⁵⁰.

ט. מן המאורות נבראו העולמות.    🔗

ר' יצחק פתח ואמר:

“מה רבו מעשיך, ה', כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קניניך”¹⁵¹ – מי יכל למנות מעשיו של הקדוש ברוך הוא?! הרי כמה צבאות¹⁵² ומחנות, השונים אלו מאלו, שאין להם מספר וכולם נעשו ברגע אחד, כפטיש זה המוציא נצוֹצוֹת לכל עֵבר ברגע אחד, כך הקדוש ברוך הוא הוציא כּמה מיני צבאות ומחנות שונים אלו מאלו, שאין להם מספר, וכולם ברגע אחד.

תא חזי: בדבור וברוח כאחד¹⁵³ נעשה העולם, דכתיב: “בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם¹⁵⁴”. – “בדבר ה'” – זהו דבור, “וברוח פיו” – זהו רוח. זה בלא זה אינו הולך, ונכללו זה בזה: דבור ברוח ורוח בדבור ויצאו מהם כמה צבאות על צבאות ומחנות על מחנות, והכל ברגע אחד.

תא חזי: כשרצה הקדוש ברוך הוא לברֹא את העולם, הוציא מָאור סתום,¹⁵⁵ שממנו יצאו ונתפשטו שאר המאורות ונעשה העולם העליון. תו נתפשט אותו המָאור העליון והקדוש ברוך הוא עשה מָאור שאינו מאיר, שְׁאַף להתקשר למעלה ולהתקשר למטה, בכדי להמשיך מֵאור של מעלה למטה ולהאיר לעולם התחתון. נתקשר למטה ונתקשר למעלה, וכאשר נתקשר למעלה, הוציא בקשר זה כל צבאות ומחנות למיניהם הרבים. הדא הוא דכתיב: “מה רבו מעשיך, ה', כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קניניך”.

ואין לך דבר קטן בעולם זה, שאינו תולה בדבר אחר עליון, שהָפקד עליו למעלה, וכשנתעורר אותו דבר למטה, נתעורר אותו שהפקד עליו למעלה, כי כלם מחֻברים זה לזה.

(ויצא קנו ע“א וע”ב).

י. בריאת האדם.    🔗

בשעה שעלה הרצון לפני הקדוש ברוך הוא לברֹא את האדם, נצב אדם זה לפניו בדמותו וצלמו, כמו שהוא בעולם הזה. ואפילו כל בני העולם, שהיו עתידים להברא עד סוף כל העולם, נשמותיהם נבראו אז עם אדם הראשון יחדו וכלן קַיָמות בצלמן ודמותן, כמו שהן בעולם הזה, באוצר אחד, שבו מתלבשות כל הנשמות בדיוקניהן¹⁵⁶ ובשעה שהן עתידות לירד לעולם הזה, קורא הקדוש ברוך הוא לממונה¹⁵⁷ אחד, אשר ברשותו הפקיד את כל הנשמות העתידות לירד לעולם, ואֹמר לו:

– לך והבא לי נשמה פלונית.

באותה שעה באה אותה נשמה מלֻבשה דיוקן של העולם הזה ואותו ממונה מַראה אותה לקדוש ברוך הוא, והוא אֹמר לה ומשׁביע אותה, שכאשר תרד לעולם הזה, תעסק בתורה, בכדי שתדע אותו ותכיר את רז האמונה, כי כל מי שנמצא בעולם הזה ואינו משתדל לדעת אותו, טוב לו שלא נברא. על כן היא מָראה לפני הקדוש ברוך הוא, בכדי שתכיר אותו בעולם הזה. הדא הוא דכתיב: “אתה הָראית לדעת”¹⁵⁸ – הָראית על ידי אותו ממונה לפני הקדוש ברוך הוא.

* * *

ר' חִיָא פתח ואמר:

“אחור וקדם צרתני, ותשת עלי כפכה”¹⁵⁹ – כשברא הקדוש ברוך הוא את האדם, שָלֵם בַכֹּל ברא אותו. דו פרצופים עשה אותו והיה דומה גם לעליונים וגם לתחתונים. הורידו הקדוש ברוך הוא לארץ בדמות היקרה שלו וראו אותו הבריות, ונאספו אליו והשתחוו לו ואימה ויראה נפלה עליהן מפניו. הדא הוא דכתיב: “ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים”¹⁶⁰.

הכניסו הקדוש ברוך הוא לגנו, אשר נטע, בכדי שהאדם ישמֹר אותו ותהיה לו חדוה על חדוה, וישתעשע בו. עשה לו אהלים מצֻפים אבנים יקרות ומלאכי עליון שחקו לפניו. אחר כך פקד אותו על אילן אחד ולא עמד בפקֻדת אדוניו.

מצאתי בספרו של חנוך, שאחרי אשר העלה הקדוש ברוך הוא את האדם והראה לו כל גנזי¹⁶¹ המלך, העליונים והתחתונים, הראהו עץ החיים והעץ שנצטַוה עליו והראהו מקומו בגן עדן שאלמלי¹⁶² שמר פקֻדה זו, היה יכל להתקַיֵם תמיד. אבל האדם לא שמר פקֻדת אלהיו, ויצא בדִמוס¹⁶³ ונענש.

(בשחי נד ע“ב, נה ע”א).