רקע
עזריאל נתן פרנק
בריאת העולם

א. בריאת העולם ואותיות התורה.    🔗

אלפַּים שנה לפני בריאת העולם, היה הקדֹש ברוך הוא מסתכל באותיות התורה ומשתעשע בהן. בשעה שעלה הרצון לפניו לברֹא את העולם, באו לפני כסא כבודו כל האותיות, מן האחרונה ועד הראשונה.

נכנסה אות ת בתחלה ואמרה:

רבון העולמים! יהי רצון לפניך לברֹא בי את העולם. הרי אני החתימה1 של חותמך, שהוא “אמת”,2) ואתה נקרא בשם “אמת”. יָאֶה למלך להתחיל באות אמת ולברֹא בי את העולם.

אמר לה הקב"ה:

– יָאָה אַתְּ וזכאית3 את, אלא שאינך כדאית4 לברֹא בך את העולם, הואיל 5 שאת עתידה להיות רשֻׁמה על מצחות אנשי אמנה,6 שקִימו התורה מאלף ועד תיו וברֹשם שלך ימותו, כמוֹ שכתוב “והתוית תו על מצחות האנשים” וכו'.7 ועוד חסרון אחד נמצא בך: את החתימה של השם “מות”. הואיל שאת כך, אין את כדאית לברֹא בך את העולם.

מִיָד8 יצאה אות ת.

נכנסה אות שׁ לפניו ואמרה:

– רבון העולמים! יהי רצון לפניך, שתברא בי את העולם, כי בי נקרא שמך “שדי”,9 ויאה לברֹא את העולם בשם קדֹש.

אמר לה הקדֹש ברוך הוא:

– יאה את וטובה את וקשוט10 את. אבל הואיל שהאותיות של זיוף11 לקחו אותך להיות אתך יחדו, איני רוצה לברֹא בך את העולם, שהרי שׁקר אינו מתקַיֵים, אלא אם כן יטלו12 אותך ק ר. מכאן: 13 מי שרוצה לשַׁקר יקח יסוד של אמת קודם לכן14 ואחר כך יתקיֵם השקר בידו, שהרי אות שׁ אות אמת היא, אות קשוּט של האבות15 קר – אותיות שנראו בַצד הרע,16 ובכדי שתתקַיֵמנה נטלו אות שׁ ושמו ביניהן והוא “קֹשר”. כיון17 שראתה אות שׁ כך, יצאה מִלפניו.

נכנסה אות צ ואמרה לפניו:

– רבונו של עולם! יהי רצון לפניך לברֹא בי את העולם, כי אני – בי הצדיקים חתומים18 ואתה הנקרא בשם צדיק, כמו שכתוב: “כי צדיק ה', צדקות אהב”19, גם כן רשוּם בי, ועל כן יאה לברֹא בי את העולם.

אמר לה הקדֹש ברוּך הוא:

– צדיק! בשם צדיק נקראת וצדיקה את. אבל את צריכה להיות טמירה20. אין את צריכה להתגלות כל כך, בכדי שלא לִתֵּן פתחון פה21 לעולם. מפני מאי? – אות צ היא – נ, באה אות י של ברית קודש ורכבה עליה ונזדַוְגה אִתה ונעשתה אות צ. וזה הרז שבִדבר בריאת האדם, שנברא דוּ־פרצופים,22 ועל כן האות י שבצ' מחזרת את פניה לאחוריה כזה23.

וגם זאת אמר לה הקדֹש ברוך הוא:

– עתיד אני לנַסר24 אותך ולעשות אותך פנים אל פנים. אבל במקום אחר תעלי.

יצאה אות צ מלפניו והלכה לה.

נכנסה אות פ. אמרה לפניו:

– רבון העולמים! ניחא25 לך לברֹא בי את העולם? הרי הפֻּרקן26 שאתה עתיד לעשות לעולם רשוּם בי, וזהו “פדות”,27) בי ראוי לברֹא את העולם.

אמר לה:

– יאה את, אבל בך נרשם “פשע”28 ותבניתך כתבנית הנחש, הנֹשך, המכניס את ראשו בין גופו. כך גם מי שחוטא כּפף את ראשו ופושט את ידו.

כך השיב הקב"ה גם לאות ע, ואף על פי29 שאמרה לפניו, שיש בה עֲנְוָה, אמר לה, שלא יברא בה את העולם, משום שבה רשום השם עוֹן30.

יצאה אות ע' מלפניו ונכנסה אות ס.

אמרה לפניו:

– רבון העולמים! ייטב בעינך לברא בי את העולם, כי בי יש סמיכה לנופלים, כמו שכתוב “סומך ה' לכל הנופלים”31 32.

אמר לה הקדֹש ברוך הוא:

– על כן את צריכה למקומך, ואַל תזוזי33 ממנו. אם את יוצאָה ממקומך, מה תהא34 על אותם הנופלים, הואיל שהם סמוכים35 עליך?

מיד יצאה אות ס מלפניו.

נכנסה אות נ ואמרה לפניו:

– רבונו של עולם! יהי רצון לפניך, שתברא בי את העולם, כי בי כתוב “נורא תהלות”, וגם תהלתם של הצדיקים: “לצדיקים נאוה תהלה”36.

אמר לה הקדֹש ברוך הוא:

נוּן שוּבי לאחוריך, שהרי בגינֵך37 שבה ס למקומה, שובי והיי סמוכה עליה.

מיד שבה נון לאחוריה ויצאה מלפניו.

נכנסה אות מ. אמרה לפניו:

– רבונו של עולם! ניחא לך לברֹא בי את העולם? הרי בי נקראת “מלך”.38

אמר לה:

– ודאי כך הוא הדבר. אבל לא אברא בך את העולם, כי העולם צריך למלך. שובי למקומך, שובי את ו־ל ו־כ, שהרי לא יאה לעולם להתקַיֵם בלי מלךְ.39

באותה שעה ירדה אות כ מעל כסא הכבוד שלו, נזדעזעה40 ואמרה לפניו:

– רבון העולמים; ניחא לך לברֹא בי את העולם? הרי אני כבודך! 41

כשירדה כ מעל כסא הכבוד נזדעזעו מאתים אלף עולמות ונזדעזע הכסא וכל העולמות נזדעזעו וחשבו לנפול.

אמר לה הקדֹש ברוך הוא:

– כף, כף! מה את עושָׂה הכא42 על שלא יִבָרא העולם בך?! הרי יש בך כליה, “כָלָה ונחרצה”.43 44

באותה שעה יצאה אות כ ושבה למקומה.

נכנסה אות י ואמרה לפניו:

– רבון העולמים! יהי רצון לפניך, שתברא בי את העולם, כי אני ההתחלה של השם הקדשׁ45 ויאה לך לברֹא בי את העולם.

אמר לה:

– די לך, שאַתּ חקוקה בי ואַתּ רשוּמה בי וכל הרצון שלי בך עולה46; לא נאה לך להקרע משמי.

נכנסה אות ט ואמרה לפניו:

– רצונך לברֹא בי את העולם? הרי בי נקראת “טוב וישר”47.

אמר לה:

– לא אברא בך את העולם, שהרי טוּבך סתום בתוכך וגנוז בתוכך.48 הדא הוא דכתיב:49 “מה רב טובך, אשר צפנת ליראיך”50. הואיל שטוּבך גנוז בתוכך, אין בו חלק לעולם זה, שאני רוצה לברֹא, אלא לעולם הבא. ותו:51 משום שטוּבך גנוז בתוכך יִטָבעו שערי ההיכל52. הדא הוא דכתיב: “טבעו בארץ שעריה”,53 ותו: הרי ח כרוּכה אחריך, וכששתיכן מתחברות יחדו, הרי חט,54 ועל כן אין האותיות ח ו ט, רשוּמות בשמותיהם של השבטים הקדשים.

שמעה ט את הדברים האלה ומיד יצאה מפניו.

נכנסה אות ז ואמרה לו:

– רבון העולמים! יהי רצון לפניך לברֹא בי את העולם, כי בי שומרים בני ישראל את השבת, ככתוב: “זכור את יום השבת לקדשו”.55 56

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

– לא אברא בך את העולם, כי אַת – קְרָב יש בך וחרב שנונה ורומח של קרב, כתמונת ז.57

מיד יצאה מלפניו אות ז.

נכנסה אות ו.

אמרה לפניו:

– רבונו של עולם! ניחא לך לברֹא בי את העולם? הרי אני אות אחת משמך.58

אמר לה:

ואָו! אַתּ וה די לכן, שאתן אותיות של שמי ואתן חקוקות וגלוּפוֹת59 בשמי ולא אברא בכן את העולם.

נכנסו אות ג ואות ד, וגם הן אמרו כאשר אמרו האותיות שלפניהן, והקדוש ברוך הוא השיב להן:

– די לכן להיות זו עם זו יחדו, כי עניים לא יִבָּטלו60 מן העולם והם צריכים לגמילות חסדים. דַלֵת היא דל, גימל גֹמל לה טוב.61 אַל תתפּרשוּ זו מזו ודי לכן לפרנס זו את זו.

נכנסה אות ב ואמרה לפניו:

– רבונו של עולם! יהי רצון לפניך לברֹא בי את העולם, כי בי מברכים אותך למעלה ולמטה.62)

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

– ודאי בך אברא את העולם ואַתּ תהיי ההתחלה בבריאת עולם קַיָם.

אות א לא נכנסה.

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

– אלף אלף! למה אין אַת נכנסת אלי ככל שאר האותיות?

אמרה לו:

– כל האותיות יצאו מלפניך בלי תועלת, מה אעשה אני שם? ותו: הרי נתת לאות ב מתנה גדולה זו ולא נאה למלך להעביר מתנה שנתן לעבדו ולִתן אותה לאחר.

אמר לה הקדוש ברוך הוא:

אלף, אלף! אף על גב שבאות ב אברא את העולם, אתּ תהיי הראש לכל האותיות. אין לי יחוּד63 אלא בך.64 בך יתחילו כל החשבונות65 וכל המעשים הגדולים,66 ועל כן בראשית ברא – ב, ב, בראשי המלות, אלהים את – א, א בראשי המלות.


(הקדמת ספר הזהר, ב ע“ב, ג ע”ב).


ב. בריאת העולמות.    🔗

ר' חִיָא הלך לראות את פני ר' אלעזר, פגע בו ר' חגאי. אמר לו:

– דרך זו, המתקנת לפניך, מר, לאָן היא הֹלכת?

ענה לו ר' חיא:

– לראות את ר' אלעזר אני הֹלך.

אמר לו חגאי:

– גם אני אלך אתך.

אמר לו ר' חִיָא:

– אם תוכל למסבר67 סבָרָא68 בדברים שתשמע, לֵך, ואם לאו שוב לאחוריך.

ענה לו ר' חגאי:

– לא יָחוּש69 מר לדבר זה, שהרי שמעתי כמה70 רזי71 תורה ויכלתי לעמֹד עליהם,72

ובכדי להוכיח לר' חיא, שהוא כדאי לשמֹע תורה מפי ר' אלעזר, פתח ואמר לו רזי תורה אחדים.

בא ר' חיא ונשקו.

אמר:

– נאה לך יותר ממני לילך ולראות אותו.

הלכו שניהם אל ר' אלעזר, ובדרכם שוב דרש ר' חגאי פסוקים שונים שבנביאים וכתובים, וכשהגיעו אל ר' אלעזר נכנסו אליו. כיון שנכנסו ישבו לפניו. שתק ר' אלעזר, וגם הם שתקו.

נכנס ר' אלעזר אל האִדרא73 שלו. שמע קול אחד אומר:

– לֵך ואמֹר להם מה שהם רוצים, כי כשֵׁרים74 הם!

חזר75 אליהם.

אמר להם:

– אם יש מי ששמע דבר,76 יאמר לי.

אמרו לו:

– אנו מחכים להיות מזהירים מן האור היוצא מתוך הצחות77 של המאור העליון וסברא נסבר.

פתח ר' אלעזר ואמר:

“וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ”78 – כשרצה הקדוש ברוך הוא לברֹא את העולם, נסתכל אל תוך המחשבה של סוד התורה ורשם רשימות. ולא יכֹל העולם שרשם להתקַיֵם, עד שברא את התשוּבה, שהיא היכל פנימי, עליון, ושם נרשמוּ ונצטַירו האותיות בגלופיהן.

כיון שנברא כל זה, היה מסתכל באותו היכל ורשם לפניו ציורים של כל העולם. רצה לברֹא שמים. מה עביד?79 נסתכל באור קדמון ונתעטף בו וברא שמים דכתיב: “עוטה אור כשַׂלמה”80, ואחר כך – “נוטה שמים כיריעה”81. רצה לברֹא את העולם התחתון, עשה היכל אחר ונכנס אליו וממנו נסתכל ורשם לפניו כל העולמות התחתונים וברא אותם. הדא הוא דכתיב: “וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ” – “הס” – רשם לפניו כל הנקֻדות82 של כל העולם, שהן ששים וחמש, כמספר “הס”,83 ועל כן אין כבודו של הקדוש ברוך הוא נתגלה, אלא לאותם היודעים את ארחותיו והולכים בהם באמת, כראוי.84

עודנו מסיח85 אתם, באה אש והקיפה אותו, והם נשארו מבחוץ. שמעו קול אחד קורא ומכריז על קדֻשתו וגדֻלתו של ר' אלעזר ואימה גדולה נפלה עליהם.

אמרו:

– אין אנו ראוים לזה. נצא ונלך לדרכנו.

אף על פי כן ישבו שם כל אותו היום, ולא יכלו לראות אותו.

אמרו:

– אין רצונו של הקדוש ברוך הוא שנשב פה.

יצאו והלכו להם.


(לך לך פט ע“א – צ' ע”א).


ג. בריאת העולם, האדם והתורה.    🔗

ר' חִיְא פתח ואמר:

“מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו”86 – תא חזי:87 כשעלה הרצון לפני הקדוש ברוך הוא לברֹא את העולם, היה מסתכל בתורה וברא אותו. הדא הוא דכתיב: “ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום”.88 אל תקרא “אָמוֹן”, אלא “אוּמָן”.89 כשרצה לברֹא את האדם, אמרה התורה לפניו: “אם בן אדם יִבָרא ואחר כך יחטא, ואתה תדון אותו, יהיו מעשי ידיך לבטלה, כי בן האדם לא יוכל לסבֹל דינך”. – אמר לה הקדוש ברוך הוא: “הרי התקנתי תשובה קֹדם לבריאת העולם, והאדם יוכל לשוּב בתשובה ולא יאבד בחטאו”. – בשעה שברא את האדם, אמר אל העולם: “עולם, עולם! אתה וכל נמוסיך90 אינכם מתקַימים, אלא על התורה, ובגין כך91 בראתי בך את האדם, בכדי שיעסֹק בתורה, ואם לאו, אחזיר אותך לתֹהו ובֹהו, והכל בשביל האדם”. הדא הוא דכתיב: “אנכי עשיתי ארץ, ואדם עליה בראתי”92. והתורה עומד ומכרזת לפני בני אדם, שיעסקו ויעמלו בה. תא חזי: כל מי שעמל בתורה מקַיֵם את העולם ומעמיד כל דבר ודבר על תקונו כראוי. ואין לך שום אבר ואבר בבן אדם, שלא תהיה כנגדו בריה בעולם, כי כשם שבן אדם מתחלק לאברים וכל האברים כֻלם קַיָימים מדרגות על מדרגות93) מתֻקנות94 אלו על אלו בגוף אחד, הכי נמי95 העולם: כל הבריות שבו הן אברים, אברים שהם קַיָימים אלו על אלו, וכשכֻלם מתֻקנים – הם גוף אחד מַמָש,96 והכל כמו התורה. שהרי התורה כֻלה אברים ופרקים, הקיָמים אלו על אלו. כשראה דוד כל זאת אמר: “מה רבוּ מעשיך, ה', כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קניניך”97 : כל אותם הרזים העליונים והחתומים בתורה הם, כל אותם הדברים העליונים, הנגלים ושאינם נגלים – בתורה הם, כל הדברים של מעלה ושל מטה, כל הדברים של העולם הזה ושל העולם הבא – בתורה הם.98


(תולדות קלד ע“א וע”ב).


ד. יסוד עולם.    🔗

ר' יצחק פתח: “דובר צדק” מגיד מישרים"99 – הקדוש ברוך הוא כל דבריו אמת והוא עֹשׂה מישרים. במה עֹשׂה מישרים? – משום שכשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, לא היה עולם זה עֹֹמד, והתמוטט לכאן ולכאן.

אמר לו הקדוש ברוך הוּא לעלום:

– מה לך, שאתה מתמוטט?

ענה העולם ואמר:

– רבונו של עולם! איני יכל לעמֹד, משום שאין בי יסוד, שעליו אעמֹד".

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

– הרי אני עתיד להעמיד בך צדיק אחד, והוא אברהם, אשר יאהבני.

מיד עמד העולם על עמדו.

הדא הוא דכתיב: “אלה תולדות השמים והארץ בהבראם”100. אַל תקרא “בהבראם”, אלא “באברהם”.101

אמר ר' חִיְא:

“מגיד מישרים” – שהרי העולם היה משיב לקדוש ברוך הוא:

– אותו אברהם ישמעאל עתיד לצאת ממנו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

– הרי יצחק יצא גם כן ממנו.

אמר העולם:

– מיצחק עתיד לצאת עשו, אשר יחריב את בית המקדש וישרוף את התורה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

– עתיד בר נש102 אחד לצאת ממנו, הוא יעקב, שממנו יצאו שנים עשר שבטים. נתקַיֵם העולם בגינו103, ולא התמוטט עוד.


(לך לך פו ע“א וע”ב)


ה. עולם שׁלם.    🔗

ר' שמעון פתח ואמר:

“ויהי בשלום סכו”104 – תא חזי: כשעלה הרצון לפני הקדוש ברוך הוא לברֹא את העולם, הוציא שלהבת אחת מתוך המאור החזק, שהיה קַים לפניו והיה מַשיב105 ומגיע רוח עליון ברוח תחתון. חשכה השלהבת והאירה106. והוציא מתוך צדי התהום טפה אחת ובה חבר את שתי הרוחות והיו רוח אחת ובהן ברא את העולם. אותה שלהבת עלתה ונתעטרה בשמאל ואותה טפה עלתה ונתעטרה בימין. פְּנו זו אל זו והחליפו את מקומן: זו בצד זו וזו בצד זו. אותה שעלתה – ירדה, ואותה שירדה – עלתה. נתקשרו זו בזו ויצא מביניהן רוח שלם107. אז נעשו אותם שני צדדים אחד והוא נִתּן בין אותן השתים ונתעטרו זה באלו ואלו בזו ואז נעשה העולם שלם שלם למעלה ושלם למטה.


(לך לך פו ע“ב, פז ע”א)


ו. אבן שׁתיה וגדֻלתן של ירושלים וארץ ישראל.    🔗

ר' יהודה פתח ואמר:

“יפה נוף, משוש כל הארץ”108 – תא חזי: כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, השליך אבן יקרה אחת מתחת כסא כבודו אל התהום. ראש אחד של אותה אבן נעוּץ109 בתוך התהום וראשה השני למעלה מן התהום. אותו הראש האחד, העליון, הוא נקֻדה, הנמצאת באמצע העולם, ומשם מתפשט העולם לימין ולשמאל ולכל הצדדים והוא אחוז באותה הנקֻדה האמצעית. אותה אבן נקראה בשם “שתיה”, כי ממנה הֻשתל110 העולם לכל צדדיו. תּו: “שתיה” – שׁת יה111 : הקדוש ברוך הוא שם אותה ליסודו של העולם ולשתילו112 של כל העולם. סביב אותה נקֻדה מתפשטת הארץ בשלש דרכים: ההתפשטות הראשונה סביב אותה נקֻדה – כל הצחות והזך של הארץ קַיְּמים שם, ושם הם נמצאים ועומדים למעלה על כל הארץ סביב אותה נקֻדה. ההתפשטות השניה היא סביב אותה ההתפשטות הראשונה ואינה צחה וזכה כראשונה, אבל היא דקה וצחה הרבה יותר מכל שאר האדמה. ההתפשטות השלישית היא חשֻׁכה וגסה, וסביבה נמצאים מימי ים אוקינוס המקיף את כל העולם. נמצא אותה נקֻדה קַיֶמת באמצע וכל דרכי התפשטותו של העולם הן סביב לה. ההתפשטות הראשונה היא בית המקדש וכל אותם ההיכלות והעזרות113 שבו וכל המקום שמן החומה ולפנים. התפשטות השניה היא כל ארץ ישראל, שנתקדשה בקדֻשת הארץ הזאת114. ההתפשטות השלישית היא כל שאר הארצות, מקום מושב שאר העמים. וים אוקינוס מקיף את כל אלו. כגַוְני 115 העין, המקיפים את הנקֻדה האמצעית של העין, שהיא החָזוּת116) של כל העין, כך כל אלו מקיפים את הנקֻדה האמצעית, שבו נמצאים קֹדש הקדשים והארון והכפֹרת, שהם החזות של הכל. נמצא, אותה נקֻדה היא החזות של כל העולם, ועל זאת נאמר: “יפה נוף, משוש כל הארץ, הר ציון” וכו', – הר זה הר ציון, אותה נקֻדה, היא היפה שבעולם, הטוב שבעולם, החדוה של הכל.


(פקודי רכב ע“א וע”ב).


ז. בריאת העולמות של מעלה ומטה.    🔗

ר' יהודה פתח:

“ויאמר אלהים: יהי רקיע בתוך המים”117 – תא חזי: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ברא שבעה רקיעים למעלה וברא שבעה רקיעים למטה, שבעה יַמים, שבעה נהרות, שבעה יָמים, שבעה שבועות, שבע שנים שבע פעמים, שבעה אלפי שנים, שהעולם יתקַיֵם בהן, והקדֹש ברוך הוא בשביעי של כלם; שבעה שחקים למעלה ובכל אחד ואחד מהם כֹכבים ומזלות ושמשמות, המשַׁמשים בכל רקיע ורקיע, ובכֻלם מרכבות (הקֹדש), אלו למעלה מאלו, מוכנות לקבל עליהן עול מלכות אדניהן. בכל רקיע ורקיע יש מרכבות ושַׁמָשים שונים זה מזה ואלו למעלה מאלו. מקצתם שש כנפים להם ומקצתם ארבע כנפים. מקצתם ארבע פנים להם, מקצתם שתי פנים ומקצתם פנים אחת. מקצתם מים ומקצתם רוח. הדא הוא דכתיב: “עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט”118 וכל הרקיעים הם אלו למעלה מאלו כגלדי119 הבצלים. וכל רקיע ורקיע הֹלך ורֹעש מאימת אדֹניהם. על פיו הם נוסעים ועל פיו עֹמדים, ולמעלה מכלם – הקדוש ברוך הוא, המנהיג הכל בכחו ותקפו.

כגַוְנא דא120 יש שבע ארצות של מטה וכֻלן נושׁבות, חוץ מאותן עליונות ואותן תחתונות, וארץ ישראל עליונה על כֻלן וירושלים גבֹהה מכל היִשוב121.

חברינו יושבי דרום ראו בספר קדמון, בספרו של אדם, שהוא מחלק כל אותן ארצות, שכֻלן נמצאות למטה, כגון אותם הרקיעים של מעלה: אלו למעלה מאלו ואלו למעלה מאלו, ובין כל ארץ וארץ רקיע, המבדיל בין זו לזו, וביניהן הגיהנם וגן העדן. ויש בהן בריות שונות אלו מאלו, כמו שיש למעלה: מקצתן בארבע פנים ומקצתן בפנים אחת, ודמותן של אלו אינה כדמותן של אלו.

ואי תימא:122 הרי כל בני העולם מאדם יצאו?123

לא כך הדבר. אדם הראשון לא ירד לכל הארצות והוליד בנים בכל אחת ואחת מהן והרבה נשים לא היו לו. אבל אדם לא נמצא אלא באותו עולם, שהוא עליון מכֻלם בעולם הנקרא בשם תבל, ותבל זו אחוּזה ברקיע של מעלה ומתאחדת בשם העליון. בגין כן בניו של אדם נמצאים באותה ארץ עליונה הנקראת תבל, והם גבֹהים על כלם, כי כמו שלמעלה מכל הרקיעים יש רקיע עליון, ושם נמצא כסאו של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב: “כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה”124, אוף הכי125 בתבל זו נמצא המלך על כל, ומי הוא? – אדם, שאינו נמצא בכל הארצות התחתונות.

ואותן הבריות התחתונות מאָן126 באו? – מן ההבל127 של הארץ וסיוע128 של הרקיע מלמעלה יוצאות בריות שונות אלו מאלו, מקצתן בלבושים, מקצתן בקלִפות, כאותם התולעים, הנמצאים באדמה, מקצתן בקלִפות אדֻמות, שחורות, לבנות ומקצתם בכל שאר הגַוְנים129. כך כל אותן הבריות, והן אינן מתקַימות, אלא עשר שנים, או יותר מעט.

בספרו של ר' המנונא סבא130 פורש דבר זה יותר:

כל היִשוב מתגלגל בעִגול ככדור, והנמצאים עליה – אלו עולים למעלה ואלו יורדים למטה, וכל אותן הבריות שונות במראיהן אלו מאלו מפני השנוי של האויר שבכל מקום ומקום, והן קַיָמות כשאר בני האדם. ועל כן אנו מוצאים במקומות היִשוב, שבשעה שבאלו שולט אור, באחרים שולט חֹשך, באלו יום ובאחרים לילה; ויש מקומות, שבהם יש רק יום והלילה נמצא בו רק שעה קצרה אחת.131

רז זה נמסר למארי החכמה132, ולא למחלקי תחומים133, משום שהוא סוד עמֹק של התורה.

כזאת יש גם בים, שבו יש כמה בריות שונות אלו מאלו. הדא הוא דכתיב: “זה הים גדול ורחב ידים, שם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות, שם אניות יהלכון, לויתן זה יצרת”134. – כל אותן הבריות תולות זו בזו ומתקשרות זו בזו והכל כמו למעלה, ובכל העולמות אין שולט בכל, מלבד האדם, והקדוש ברוך הוא עליון עליו.

ר' נהוראי סבא פרש לים הגדול. נתרַגש135) הים ואבדו כל אותם שהיו בספינה. נתרחש 136) לו נס וירד בשבילים ידועים שבלב הים137) ויצא ליִשוב אחד שתחת הים וראה מקצתן מאותן הבריות, כלן זעירות138), והיו מתפללות והוא לא ידע מה אמרו. נתרחש לו נס שני ועלה משם. אמר:

– זכאים הם הצדיקים, העמלים בתורה ויודעים סתומות של רזים עליונים. וַי לאותם, החולקים על דבריהם ואינם מאמינים בהם!

מאותו יום ואילך139, כשהיה בא אל בית המדרש ואמרו שם דברי תורה, בכה.

אמרו לו:

– למה אתה בֹכה?

אמר להם:

– משום שעברתי על מצות האמונה בדברי הרבנים140 ומסתפינא141 מן הדין של אותו העולם.


(ויקרא ט ע“ב', י ע”א).


ח. האור הגנוז.    🔗

ר' חִיָא פתח ואמר:

“וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה”142 – תא חזי: עתיד הקדוש ברוך הוא להאיר להם לישראל באותה שמש, שגנז בפני רשעי העולם מן היום שנברא, כמה דכתיב: וימנע מרשעים אורם"143.

כשנברא אותו אור, היה מאיר מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא וראה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה וכל הרשעים, העתידים להיות בעולם, גנז אותו אור. כיון שבא יעקב ונאבק עם השר הגדול של עשו, אשר הכה על כף ירכו והוא היה צוֹלע, מה כתיב: “ויזרח לו השמש”144 – אותה השמש, שהיתה גנוזה, זרחה ליעקב, משום שבה היתה רפואה וזרחה לו, בכדי לרפא את ירכו, והוא נרפא בשמש זו, ככתוב: “ויבא יעקב שלם”145, – שלם בגופו, ועתיד הקדוש ברוך הוא לגלות אותה שמש ולהאיר בה לישראל, דכתיב “וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה” – שמש שעשתה צדקה: שרפאה את יעקב. “ומרפא בכנפיה” – באותה שמש יֵרָפאו כלם, כי בזמן שבני ישראל יקומו מעפר, יהיו בהם כמה חגרים146 וכמה סומים147 והקדוש ברוך הוא יאיר להם בשמש זו לרפא אותם, ואז תאיר אותה שמש מסוף עולם ועד סופו ולישראל, תהא רפואה, והעמים עובדי עבודה זרה יִשָׂרפו בה.

(מקץ רג ע"ב).

" ויאמר אלהים: יהי אור, ויהי אור“148 – “יהי אור” – לעולם הזה, ”ויהי אור” – לעולם הבא. וזהו האור שברא הקדוש ברוך הוא בראשונה והוא אור העין, והוא האור, שהראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון והיה רֹאה בו מסוף העולם ועד סופו.

בשעה שראה הקדוש ברוך הוא, שיקומו שלשה דורות, והם דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, גנז אותו אור, בכדי שדורות אלו לא ישתמשו בו.

את האור הזה נתן הקדוש ברוך הוא אחר כך למשה והוא שמש בו בימי שלשת הירחים, אשר אמו הצפינה אותו. אחרי שלשת הירחים האלה הובא משה אל פרעה, והקדוש ברוך הוא נטל ממנו את האור הזה, ורק כשעמד על הר סיני לקבל את התורה, החזיר אותו הקדוש ברוך הוא לו, ומאז היה משמש בו כל ימיו, ולא יכלו בני ישראל לגשת אליו, עד שנתן מסוה על פניו, כמה דכתיב: “ויראו מגשת אליו”149. באור זה היה משה מסתכל ורֹאה מדן ועד באר שבע.

כשמת משה שוב נגנז האור הזה, עד שקם דוד, והקדוש ברוך הוא הראה לו את האור, ואז היה דוד משבח ואֹמר: “מה רב טובך, אשר צפנת ליראיך”150.


ט. מן המאורות נבראו העולמות.    🔗

ר' יצחק פתח ואמר:

“מה רבו מעשיך, ה', כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קניניך”151 – מי יכל למנות מעשיו של הקדוש ברוך הוא?! הרי כמה צבאות152 ומחנות, השונים אלו מאלו, שאין להם מספר וכולם נעשו ברגע אחד, כפטיש זה המוציא נצוֹצוֹת לכל עֵבר ברגע אחד, כך הקדוש ברוך הוא הוציא כּמה מיני צבאות ומחנות שונים אלו מאלו, שאין להם מספר, וכולם ברגע אחד.

תא חזי: בדבור וברוח כאחד153 נעשה העולם, דכתיב: “בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם154”. – “בדבר ה'” – זהו דבור, “וברוח פיו” – זהו רוח. זה בלא זה אינו הולך, ונכללו זה בזה: דבור ברוח ורוח בדבור ויצאו מהם כמה צבאות על צבאות ומחנות על מחנות, והכל ברגע אחד.

תא חזי: כשרצה הקדוש ברוך הוא לברֹא את העולם, הוציא מָאור סתום,155 שממנו יצאו ונתפשטו שאר המאורות ונעשה העולם העליון. תו נתפשט אותו המָאור העליון והקדוש ברוך הוא עשה מָאור שאינו מאיר, שְׁאַף להתקשר למעלה ולהתקשר למטה, בכדי להמשיך מֵאור של מעלה למטה ולהאיר לעולם התחתון. נתקשר למטה ונתקשר למעלה, וכאשר נתקשר למעלה, הוציא בקשר זה כל צבאות ומחנות למיניהם הרבים. הדא הוא דכתיב: “מה רבו מעשיך, ה', כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קניניך”.

ואין לך דבר קטן בעולם זה, שאינו תולה בדבר אחר עליון, שהָפקד עליו למעלה, וכשנתעורר אותו דבר למטה, נתעורר אותו שהפקד עליו למעלה, כי כלם מחֻברים זה לזה.


(ויצא קנו ע“א וע”ב).


י. בריאת האדם.    🔗

בשעה שעלה הרצון לפני הקדוש ברוך הוא לברֹא את האדם, נצב אדם זה לפניו בדמותו וצלמו, כמו שהוא בעולם הזה. ואפילו כל בני העולם, שהיו עתידים להברא עד סוף כל העולם, נשמותיהם נבראו אז עם אדם הראשון יחדו וכלן קַיָמות בצלמן ודמותן, כמו שהן בעולם הזה, באוצר אחד, שבו מתלבשות כל הנשמות בדיוקניהן156 ובשעה שהן עתידות לירד לעולם הזה, קורא הקדוש ברוך הוא לממונה157 אחד, אשר ברשותו הפקיד את כל הנשמות העתידות לירד לעולם, ואֹמר לו:

– לך והבא לי נשמה פלונית.

באותה שעה באה אותה נשמה מלֻבשה דיוקן של העולם הזה ואותו ממונה מַראה אותה לקדוש ברוך הוא, והוא אֹמר לה ומשׁביע אותה, שכאשר תרד לעולם הזה, תעסק בתורה, בכדי שתדע אותו ותכיר את רז האמונה, כי כל מי שנמצא בעולם הזה ואינו משתדל לדעת אותו, טוב לו שלא נברא. על כן היא מָראה לפני הקדוש ברוך הוא, בכדי שתכיר אותו בעולם הזה. הדא הוא דכתיב: “אתה הָראית לדעת”158 – הָראית על ידי אותו ממונה לפני הקדוש ברוך הוא.

* * *

ר' חִיָא פתח ואמר:

“אחור וקדם צרתני, ותשת עלי כפכה”159 – כשברא הקדוש ברוך הוא את האדם, שָלֵם בַכֹּל ברא אותו. דו פרצופים עשה אותו והיה דומה גם לעליונים וגם לתחתונים. הורידו הקדוש ברוך הוא לארץ בדמות היקרה שלו וראו אותו הבריות, ונאספו אליו והשתחוו לו ואימה ויראה נפלה עליהן מפניו. הדא הוא דכתיב: “ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים”160.

הכניסו הקדוש ברוך הוא לגנו, אשר נטע, בכדי שהאדם ישמֹר אותו ותהיה לו חדוה על חדוה, וישתעשע בו. עשה לו אהלים מצֻפים אבנים יקרות ומלאכי עליון שחקו לפניו. אחר כך פקד אותו על אילן אחד ולא עמד בפקֻדת אדוניו.

מצאתי בספרו של חנוך, שאחרי אשר העלה הקדוש ברוך הוא את האדם והראה לו כל גנזי161 המלך, העליונים והתחתונים, הראהו עץ החיים והעץ שנצטַוה עליו והראהו מקומו בגן עדן שאלמלי162 שמר פקֻדה זו, היה יכל להתקַיֵם תמיד. אבל האדם לא שמר פקֻדת אלהיו, ויצא בדִמוס163 ונענש.


(בשחי נד ע“ב, נה ע”א).



  1. החתימה – הסוף, הגמר. אות ת היא הסוף של המלה “אמת”.  ↩

  2. חותמו של הקב“ה ”אמת". (שבת, נה).  ↩

  3. זכאית –ישרה, צדקנית.  ↩

  4. כדאית – ראויה, הגונה.  ↩

  5. הואיל – יען, מפני, משום.  ↩

  6. אנשי אמנה – צדיקים.  ↩

  7. תהלים יא ז.  ↩

  8. מִיָד – תֵכֶּף, ברגע, בלי עכוב  ↩

  9. האות הראשונה של השם “שדי” הוא שׁ.  ↩

  10. קשוט – אמת.  ↩

  11. זיוף – שקר, רמאות, מעשה מרמה, חקוי של איזה דבר לשם רמאות.  ↩

  12. יטלו – יקחו.  ↩

  13. מכאן – מזה, מזה אנו למדים.  ↩

  14. קודם לכן – בראשונה, לפני…  ↩

  15. שלשה אבות  ↩

  16. קר – הפך החם הוא רע.  ↩

  17. כֵיוָן – אחרי שֶׁ־, בעת אשר.  ↩

  18. האות הראשון של צדיק הוא צ.  ↩

  19. תהלים יא, ז.  ↩

  20. טמירה – צפוּנה.  ↩

  21. פתחון פה – אמץ לב, העזה לדַבֵר, לטעון, לשאל.  ↩

  22. דו־פרצופים – שני פנים, פנים מכאן ופנים מכאן.  ↩

  23. כמו שבאדם היו פנים מכאן ופנים מכאן. ומשום שענין זה אינו מן הדברים שבגלוי, צריכה אות זו להיות צנועה ולא לפרסם עצמה.  ↩

  24. נַסֵר – חתך במשר.  ↩

  25. ניחא – טוב.  ↩

  26. פורקן – תשועה, גאולה.  ↩

  27. האות הראשונה של המלה “פדות” היא פ.  ↩

  28. האות הראשונה של פשע היא פ.  ↩

  29. אף על פי – אף כי, למרות אשר…  ↩

  30. ע היא האות הראשונה של “ענוה” וגם של “עון”.  ↩

  31. תהלים קמה, יד  ↩

  32. האות הראשונה של “סומך” היא ס.  ↩

  33. תזוזי – תנועי.  ↩

  34. תהא – תהיה.  ↩

  35. סמוכים – נשענים.  ↩

  36. האות הראשונה של “נורא” ו“נאוה” היא נ.  ↩

  37. בגינך – בעבורך, בגללך.  ↩

  38. האות הראשונה של “מלך” היא מ.  ↩

  39. האותיות של “מלך” הן מ, ל, כ.  ↩

  40. נזדעזעה – רעדה, נתחלחלה.  ↩

  41. כ היא האות הראשונה של “כבוד”.  ↩

  42. הכא – פה כאן.  ↩

  43. ישעיה י', כג.  ↩

  44. כ היא האות הראשונה של המלה “כָּלְה”.  ↩

  45. האות י היא הראשונה באותיות השם הוי"ה.  ↩

  46. הקב“ה מגלה את רצונו בשם הוי”ה.  ↩

  47. האות הראשונה של “טוב” היא ט.  ↩

  48. אות ט נכרת בזה, שאחד משני ראשיה יורד אל תוכה וצפון בתוכה.  ↩

  49. הדא הוא דכתיב – זהו מה שכתוב.  ↩

  50. תהלים לא, כ.  ↩

  51. ותו – ועוד.  ↩

  52. היכל – בית המקדש. האות הראשון של “טבעו” היא ט. דבר זה: טביעת שערי בית המקדש בארץ היתה טובה גנוזה, כי על ידה לא שלטו בהם ידי האויבים.  ↩

  53. איכה ב, ט.  ↩

  54. חט – חטא, עון.  ↩

  55. שמות כ, ח.  ↩

  56. האות הראשונה של “זכור” היא ז.  ↩

  57. זין – כלי זַיִן.  ↩

  58. ו וה הן אותיות מן השם הוי"ה.  ↩

  59. גלוּפוּת ­– מפֻתָּחוּת.  ↩

  60. יבטלו – יחדלו.  ↩

  61. האות הראשונה של “דל” היא ד ושל “גמל” היא ג.  ↩

  62. האות הראשונה של ברוך, ברכה, היא ב.  ↩

  63. יִחוּד – אחדות (הבורא).  ↩

  64. א היא האות הראשונה של “אחד”.  ↩

  65. א מספרו אחד.  ↩

  66. בבריאת העולם כתוב רק השם “אלהים”, שתחלתו א.  ↩

  67. למסבר – להבין.  ↩

  68. סברא – דעה, בינה  ↩

  69. יָחוּש – ידאג.  ↩

  70. כמה – הרבה.  ↩

  71. רזים – סודות.  ↩

  72. עמד על… – הבין.  ↩

  73. אִדרא – מקום מושב, חדר.  ↩

  74. כשֵרִים – ישרים, הגונים.  ↩

  75. חזר – שב.  ↩

  76. דבר – דבר תורה.  ↩

  77. צחות – זֹהר, יפעה.  ↩

  78. חבקוק ב, כ.  ↩

  79. עביד – עשה.  ↩

  80. תהלים כד, ב.  ↩

  81. שם.  ↩

  82. נקֻדות – סמנים של מפת העולם.  ↩

  83. אות ס – ששים, ה – חמש.  ↩

  84. הס – דממה! שתיקה! אין לגלות, “וה' בהיכל קדשו, הס”… אין כבודו נתגלה, אלא להולכים בארחותיו באמת, שהם רֹאים ויֹדעים מאליהם.  ↩

  85. מסיח – מדבר.  ↩

  86. תהלים קו, ב.  ↩

  87. תא חזי – בא וראה.  ↩

  88. משלי ה, ל.  ↩

  89. התורה היתה האומן, שעל ידו נעשה העולם.  ↩

  90. נמוס – משפט, חק (טבעי).  ↩

  91. בגין כך – על כן.  ↩

  92. ישעיה מה, יב.  ↩

  93. מדרגות על מדרגות – מעלות על גב מעלות. שורות, שאחת גבֹהה מחברתה.  ↩

  94. מתקנות – מסדרות.  ↩

  95. הכי נמי – כך גם.  ↩

  96. מַמָש – באמת.  ↩

  97. תהלים קד, כד.  ↩

  98. דרוש “כלם בחכמה עשית” – בתורה, שהיא חכמה.  ↩

  99. ישעיה מה, יט.  ↩

  100. בראשית ב, ד.  ↩

  101. האותיות של המלה “בהבראם” הן האותיות של “באברהם”.  ↩

  102. בר־נש – בן אדם.  ↩

  103. בגינו – בשבילו, בגללו.  ↩

  104. תהלים עו, ג'.  ↩

  105. מַשׁיב – מפיח, מניע.  ↩

  106. מנשיבת הרוחות והגיעם זה מול זה שקעה השלהבת ושבה ועלתה, שקעה ועלתה.  ↩

  107. רוּח שלם – כלול ממעלה וממטה, מימין ומשמאל.  ↩

  108. תהלים נח, ב.  ↩

  109. נעוּץ – תקוּע.  ↩

  110. השתל – נֻטע.  ↩

  111. המלה “שתיה” מתחלקת לשתי מלות: שָׁת (שָם) יָה (אלהים).  ↩

  112. שתיל – נטיע.  ↩

  113. עזרוֹת – חצרות.  ↩

  114. שנתקדשה בקדושת ארץ ישראל – שכל המצוות התלויות בארץ ישראל נוהגות בה.  ↩

  115. גַוָנים – צבעים.  ↩

  116. חזוּת – מראה בולט ונראה היטב.  ↩

  117. בראשית א, ו.  ↩

  118. תהלים קד, ד.  ↩

  119. גלדים – קלִפות.  ↩

  120. כגַוְנא דא – כדרך, באֹפן זה.  ↩

  121. יִשוב – מקום מושב בני אדם.  ↩

  122. ואי תימא – אם תאמר.  ↩

  123. ואם כל בני העולם יצאו מאדם, איך אפשר שיהיו שונים בדמותם אלו מאלו?  ↩

  124. יחזקאל א, כו.  ↩

  125. אוף הכי – גם פה.  ↩

  126. מאָן – מאין.  ↩

  127. הֶבֶל – אֵד.  ↩

  128. סיוע – עזרה.  ↩

  129. גונים – צבעים.  ↩

  130. סבא – זקן.  ↩

  131. כיון שהיִשוב מתגלגל, ככדור סביב השמש. ממילא נמצא, שהיום והלילה אינם שוים במדתם בכל המקומות ובשעה שבאלו, יום, באחרים לילה.  ↩

  132. מארי החכמה – בעלי הקבלה.  ↩

  133. למחלקי תחומים – לבעלי הגיאוגרפיה.  ↩

  134. תהלים קד, כה, כו.  ↩

  135. נתרגש – נתרגז.  ↩

  136. נתרחש – קרה.  ↩

  137. לב הים – תוך, אמצע הים.  ↩

  138. זעירות – קטנות.  ↩

  139. ואילך – והלאה.  ↩

  140. בראשונה לא היה מאמין לדבריהם של האומרים, שיש ארצות ובריות תחת הארץ שאנו חיים עליה.  ↩

  141. מסתפינא – ירא אני.  ↩

  142. מלאכי ג, כ.  ↩

  143. איוב לה, טו.  ↩

  144. בראשית לב, כג.  ↩

  145. שם, לד, יח.  ↩

  146. חִגרִים – פִסחים.  ↩

  147. סומים – עִִורים.  ↩

  148. שם, א, ג.  ↩

  149. שמות לד, ל.  ↩

  150. תהלים לא, כ.  ↩

  151. שם, קד, כד.  ↩

  152. צבאות – קהלות מלאכים עומדות לשבת בקודש.  ↩

  153. כאחד – יחדו.  ↩

  154. תהלים לג, ו.  ↩

  155. סתום – נעלם.  ↩

  156. בדיוקניהם – בצלמיהם, בדמותם.  ↩

  157. ממונה – מלאך ממונה.  ↩

  158. דברים ד, לה.  ↩

  159. תהלים קלט, ה.  ↩

  160. בראשית ט, ב.  ↩

  161. גנזים – אֹצרות.  ↩

  162. אלמלי – לוּ.  ↩

  163. דִמוס – פסק דין.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47250 יצירות מאת 2631 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19716 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!