א. סמאל¹ הנחשׁ וחוה.    🔗

שאלו תלמידיו של ר' שמעון בן יוחאי:

– אותה עובדה היכי הוה²

אמר להם:

– סמאל הרשע קָשר עם כל צבאות מעלה על רבו³, משום שאמר הקדוש ברוך הוא אל האדם: “ורדו בדגת הים ובעוף השמים”⁴. אמר: היך⁵ אוכל להחטיא את האדם ולגרשו מלפניו? – ירד עם כל חילותיו ובקש לו בארץ חסר⁶ כמותו. מצא נחש, שהיתה לו דמות גמל. רכב עליו ובא לו אצל האשה. אמר בלבו: "אבקש יותר ואוסיף על מצוות אלהים, כדי שתגרע⁷ היא. אמר לה: “אף כי אמר אלהים: לא תאכלו מכל עץ הגן”⁸ – אמרה חוה: לא מנעני אלא מעץ הדעת, אשר בתוך הגן, ועליו אמר אלהים: “לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, פן תמותון”⁹ – מה עשה סמאל הרשע? הלך ונגע באילן, והיה האילן צוח¹⁰ ואמר: “אל תבאני רגל גאוה וידה רשעים אל תנידני”¹¹, אל תגע בי, שנאמר “ויד רשעים אל תנידני”. הלך סמאל ואמר לאשה: “הרי נגעתי באילן ולא מתִּי, אף אַתּ תגעי באילן ולא תמותי”, – הלכה האשה ונגעה באילן וראתה מלאך המות בא כנגדה. אמרה: “אולי עכשו אני מֵתה, והקדוש ברוך הוא עושה לו אשה אחרת ונותנה לאדם? אלא הריני גֹרמת לו, שיאכל עמי, – אם נמות, נמות שנינו, ואם נחיה, נחיה שנינו”. ולקחה מפריו ונתנה גם לבעלה. נתפקחו עיני שניהם וקהו שניו של אדם. ישב לו הקדוש ברוך הוא בדין אמת. קרא לאדם ואמר לו: “למה ברחת מפני?” – אמר לו האדם: “את קולך שמעתי בגן”, ורעדו עצמותי, “ואירא כי עירום אנכי, ואחבא” – “כי עירום אנכי” מפעלי, “כי עירום אנכי” מצִויי, “כי עירום אנכי” ממעשי, “ואחבא”. – מה היה לבושו של אדם? עור של צפורן, והפשיטו הקדוש ברוך הוא מעליו. ראה עצמו ערום ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: “רבונו של עולם! כשהייתי לבדי, שמא חטאתי לך? אלא האשה, שהבאת לי, היא הדיחה אותי מדבריך”, שנאמר: “האשה, אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ”¹² – אמר לה הקדוש ברוך הוא לאשה: “לא דַיֵךְ שחטאת, אלא שהחטאת לאדם!” – אמרה לפניו; “רבונו של עולם! הנחש השיאני לחטא לפניך”. – הביא הקדוש ברוך הוא שלשתם (חוה, סמאל ונחש), וגזר עליהם גזֵרות דין תשע קללות, והפיל את סמאל ואת הכַּתּ שלו ממקום קדֻשתם מן השמים, וקצץ רגליו של נחש ואררו מכל חיה ומכל בהמה ופקד עליו, שיהיה מפשיט את עורו אחר שבע שנים.

(ספר הבהיר, הוספה לזהר בראשית).

ב. הספר שירד מן השמים לאדם.    🔗

אמר ר' אבא:

ספר הורידו מן השמים לאדם הראשון, ובה היה יודע חכמה עליונה. ספר זה בא אל “בני אלהים”, שהם חכמי כל דור ודור, ומי שזוכה להסתכל בו, יודע חכמה עליונה, וחכמי הדורות מסתכלים בו ויודעים חכמה זו.

את הספר הזה הוריד לו בעל הרזים¹³ ושלשה שליחים ממונים עמו. בשעה שיצא אדם מגן עדן אחז בספר זה, אך הספר פרח מידו. התפלל ובכה לפני אלהים, והשיבו לו את הספר, בכדי שלא תשתכח החכמה מבני אדם, וישתדלו להכיר את רִבונם.

(בראשית לז ע"ב).

* * * 

”זה ספר תולדות אדם¹⁴ " – ספר ודאי, כי כשהיה אדם בגן עדן הוריד לו הקדוש ברוך הוא ספר על ידי רזיאל, המלאך הקדוש, הממונה על רזים עליונים וקדושים, ובו גלופים גלופי עליונים וחכמה קדושה ושבעים ושנים מיני חכמה היו מתפרשים ממנו לשש מאות ושבעים גלופים של רזים עליונים. באמצע הספר נמצא גליף של חכמה, להכיר בה אלף וחמש מאות מפתחות, שלא נמסרו לעליונים קדושים, וכלם כלולים בספר זה.

כשהגיע ספר זה לאדם, היו מתאספים אליו מלאכי עליון, בכדי לידע ולשמע מה שכתוב בספר זה, והיו אֹמרים: “רומה על השמים, אלהים, על הארץ כבודך¹⁵”.

בה בשעה רמז לו הדרניאל המלאך הקדוש ואמר לו:

– אדם, אדם! גְנוֹז את כבוד אדונך, כי לא נִתנה הרשות לעליונים להכיר כבוד אדונך.

והיה אותו ספר טמיר וגנוז ביד אדם, והיה משתמש בכל יום בגנזי רבונו ונתגלו לו רזים עליונים, שמלאכי עליון אינם יודעים אותם.

כיון שחטא אדם ועבר על פקֻדת אדונו, פרח אותו ספר ממנו. והיה אדם טופח¹⁶ על ראשו ובוכה, ונכנס למימי גיחון עד צוארו, והמים עשו גופו חלדים חלדים¹⁷ ומראהו נשתנה.

באותה שעה רמז הקדוש ברוך הוא לרפאל והשיב לו אותו ספר, ובו היה אדם עוסק והשאיר אותו בירֻשה לשֵׁת בנו. שת הוריש אותו לבנו, ובנו לבנו וכך לכל שאר התולדות, עד שהגיע לאברהם, שבו הכיר את כבוד רבונו.

(בראשית נה ע"ב)

ג. עזא ועזאל.    🔗

אמרו רבותינו זכרונם לברכה:

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם, בגן עדן ברא אותו וצוהו על שבע מצווֹת. חטא אדם ונתגרש מגן עדן ושני מלאכי שמים, עזא ועזאל, אמרו לפני הקדוש ברוך הוא:

– אלמלי היינו אנו בארץ, היינו זכאים¹⁸.

אמר להם הקדוש ברוך הוא:

– וכי¹⁹ אתם יכולים לנצח את היצר הרע?

אמרו לפניו:

– אנו יכולים.

מיד הפיל אותם הקדוש ברוך הוא, כמה שנאמר: “הנפילים היו בארץ בימים ההם”²⁰ וכתיב: “המה הגבורים, אשר מעולם”²¹.

ובשעה שירדו לארץ, נכנס בהם היצר הרע, שנאמר: “ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו”²². חטאו ונתעקרו מקדֻשתם.

(בראשית, תוספתא, לז ע"א).

* * *

ר' שמעון פתח ואמר:

“מה אנוש, כי תזכרנו”²³ – פסוק זה מלאכי עולם אמרוהו.

בשעה שעלה הרצון לפני הקדוש ברוך הוא לברֹא את האדם, קרא לכִתות, כתות²⁴ מלאכי עליון והושיב אותם לפניו.

אמר להם:

– רֹצה אני לברא אדם.

אמרו לפניו:

– “אדם ביקר בל ילין, נמשל כבהמות נדמה”²⁵.

הושיט הקדוש ברוך הוא אצבע שלו ושרף אותם.

הושיב לפניו כִּתות אחרות ואמר להם:

– רצוני לברא אדם.

אמרו לפניו:

– “מה אנוש, כי תזכרנו”? מה טיבו²⁶ של בר נש זה?

אמר להם:

– בר נש, שיהיה בצלם שלנו, שהחכמה שלו תהיה גדולה מחכמתכם.

– כיון שברא את האדם וחטא ויָצא בדימוס מלפניו, באו עזא ועזאל ואמרו לפניו:

– פתחון פה²⁷ יש לנו אצלך. הרי בר נש שבראת חטא לפניך.

אמר להם:

– אלמלי הייתם שכיחים²⁸ אצלם, הייתם יכולים לנצח את היצר הרע?

אמרו לפניו:

– יכולים היינו.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? – הפיל אותם מן המדרגה הקדושה שלהם, מן השמים, וכשירדו חטאו גם הם.

(בלק רז ע“ב, רח ע”א).

* * * 

“הנפילים היו בארץ” – תני²⁹ ר' יוסי: אלו עזא ועזאל, כמה ששנינו,³⁰ שהפיל אותם הקדוש ברוך הוא מן הקדֻשה של מעלה. ואי תימא: היך יכלו להתקַיֵם בעולם הזה? – אמר ר' חיא: מלאכים אלו נתראו לבני אדם בדמות שלהם. ואי תימא: היך יכלו להתהפך לבני אדם? – הרי שנינו: שנתהפכו לכמה פנים, ובשעה שירדו, נתעטפו באוירו של העולם הזה ונתראו כבני אדם. ואלו הם עזא ועזאל, שמרדו למעלה, והפיל אותם הקדוש ברוך הוא, ונתעטפו באדמה והיו קַיָמים עליה ולא יכלו להתפשט ממנה, ואחר כך טעו אחרי נשי העולם הזה, והולידו בנים וקראו להם “ענקים”, ואותם “נפילים” נקראים “בני אלהים”,³¹ ועד היום הזה הם קַיָמים בעולם הזה ומלמדים כשופים לבני אדם.

(בראשית נח ע"א)