א. יעקב ולבן. 🔗
“ויסר ביום ההוא את התישים”1 – ר' אבא פתח ואמר: “מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך? הולך תמים ופועל צדק ודֹבר אמת בלבבו”2 – כבר פרשנו וגם חברַיא3 פֵּרשה פסוק זה “הולך תמים” – זה אברהם, כשנמול נקרא “תמים”, “ופועל צדק” – זה יצחק, “ודובר אמת” – זה יעקב. ודאי יעקב באמת נתדבק. – אם באמת נתדבק, מפני מאי עשה עם לבן כזאת?4 – אלא יעקב בחַן את השעה של מזלו.
תא חזי: כתיב “וענתה בי צדקתי”5 – שהרי הוא לא עשה מה שעשה, בכדי שיטול משלו חנם, אלא הכל ביושר ובתֹם. ולא עוד, אלא שנטל רשות מלבן, ועל כן כתיב: “נחשתי, ויברכני ה' בגללך”6 כמה חרשים וכשפים עשה לבן ובחן את המזל שלו בגין יעקב, ומצא בגין יעקב בכל חֹדש מאה כבשים ומאה שֵׂיוֹת ומאה עזים יותר מאשר היה לו. ר' אבא אמר: אלף כבשים ואלף שיות עזים היה יעקב מביא לו בכל חֹדש וחֹדש. הדא דכתיב: “כי מעט, אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב, ויברך ה' אותך לרגלי”7 – והברכה של מעלה אינה פחותה מאלף מין ומין. מכבשים אלף מצא, משיות אלף מצא, מעזים אלף מצא, עד שבגין יעקב זכה לבן לעשירות גדולה, וכשבא יעקב לקבל חלקו, לא מצא, אלא עשרה מכל מין ומין. ויעקב חשב לו זאת לעֹשר רב. ראה: כמה נטל משלו, ממה שהוא נתן בזכותו ללבן! וכל מה שעלה בחלקו של יעקב, לא היה אלא בזרוע8 : באותם מקלות, ששם לנוכח הצאן.
תא חזי: כמה טרחה אותה תמימות של יעקב בשביל לבן. כתיב: “וישם דרך שלשת ימים בינו ובין לבן, ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות”9 10 והביא לו כל אותו עֹשר, ואף על פי כן לא רצה לבן ששכרו של יעקב יהיה כפי שהתנה אתו, אלא נטל עשרה מאלו ועשרה מאלו ונתן לו, ואמר לו טול11 אלו, ואם יֹוָלדו כמו שאמרת, באופן זה יהיה שכרך, הדא הוא דכתיב: “ותחלף את משכורתי עשרת מונים”12 13. וכתיב: “ואביכן התל בי, והחליף את משכורתי עשרת מונים”14. חזר יעקב אחרי הקדוש ברוך הוא וברך אותו. וכל מה שהתנה לבן עם יעקב חזר מדבריו ונטל הכל מיעקב, עד שהקדוש ברוך הוא חס עליו והוא נטל משלו בזרוע.
(ויצא קסא, ע"א)
ב. יעקב, עשֹו ולבן. 🔗
“ויצו אותם לאמר: כה תאמרון לאדוני לעשו: כה אמר עבדך יעקב: עם לבן גרתי ואחר עד עתה”15 – אמר ר' יהודה: מה ראה יעקב, ששלח אל עשו ואמר: “עם לבן גרתי”? וכי בשליחותו של עשו יצא מבית אביו וגר עם לבן? – אלא לבן הארמי קולו הולך בעולם16, שאין אדם יכֹל להנצל ממנו, משום שהוא היה החכם שבמכשפים והגדול שקוסמים, ואביו בעוֹר היה, ובעור היה אביו של בלעם, דכתיב: “בלעם בן בעור הקוסם”17. ולבן היה חכם בכשפים וקסמים יותר מכלם, ואף על פי כן לא יכֹל ליעקב. הוא רצה לאַבד את יעקב בכמה מיני כשפים, הדא הוא דכתיב: “ארמי אובד אבי”18, ולא עלתה בידו.
אמר ר' אבא:
כל העולם היה יודע, שלבן הוא רב החכמים והמכשפים והקוסמים, והאיש שהוא רצה לאַבד אותו בכשפיו, לא נצל ממנו, וכל מה שידע בלעם, מלבן ידע, וכתיב בבלעם: “כי ידעתי, אשר תברך מבורך ואשר תאֹר יואר”19, וכל העולם היה ירא מפני לבן וכשפיו, והדבר הראשון, אשר שלח יעקב להגיד לעשו היה “עם לבן גרתי”. ואי תימא, שמעטים היו הימים, שבהם גרתי אתו: חודש, או שנה – לאו הכי20, אלא “ואֵחר עד עתה” – עשרים שנה אֵחרתי אתו. ואי תמא, שלא עלה בידי כלוּם – “ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה”. – מיד ירא עשו ויצא לקראתו. ויִראה היתה לו מפני יעקב, כמו שהיה ליעקב מפני עשו. משל לבר נש, שהיה מהלך בדרך. עודנו מהלך שמע לסטים אחד, שהוא אורב בדרך. פגע בו בר נש אחר. אמר לו: ממי אתה?" – אמר לו: מלגיון21) פלוני אני". – אמר לו: “סור לך מפני, שכל מי שקרב אלי, נחש אחד אני מביא והורג אותו”. הלך אותו בר נש לאותו לגיון. אמר לו: “בר נש אחד בא, וכל מי שקרב אליו, נושך אותו נחש אחד שהוא מביא והוא מת. שמע אותו לגיון ויירא. אמר: מוטב, שאלך לקראתו ואתפּיֵס22 עמו. ראהו אותו בר נש ואמר: “וי! השתא יהרגני אותו לגיון”. – התחיל משתחווה וכורע לקראתו. התחיל הלגיון להתגאות. אמר: הואיל וכל כך כרע לקראתי, לא אהרגנו. – כך אמר יעקב: “עם לבן גרתי, ואֵחר עד עתה” – עשרים שנה אֵחרתי עמו ואני מביא נחש להרוג בני אדם. שמע עשו, אמר” “וי! מי יקום לפניו?! השתא יהרגני בפיו!” – התחיל יוצא לקראתו להתפּיֵס עמו, כיון שראה אותו יעקב מה כתיב? – “ויירא יעקב ויצר לו”23 – כיון שקרב אליו, התחיל כורע ומשתחווה לקראתו, הדא הוא דכתיב “וישתחוו ארצה שבע פעמים, עד גשתו עד אחיו”24. אמר עשו: “אלמלי כל היה כך עמו25, לא היה משתחווה לקראתי”. התחיל להתגאות ואמר: “אבל הואיל שכל כך השתחווה לי, לא אהרגנו”.
(וישלח קסו ע“ב, קס”ז ע"א)
ג. יעקב ומכירת יוסף 🔗
“וימצאהו איש, והנה תועה בשדה, וישאלהו האיש לאמר: מה תבקש?”26 מה כתיב למעלה? –“ויאמר ישראל אל יוסף: הלא אחיך רועים בשכם, לכה ואשלחך אליהם”27 – יעקב התמים, שהיה אוהב את יוסף מכל בניו ידע, שכל אחיו שונאים אותו, למה שלח אותו אליהם? – אלא הוא לא חשד אותם, שיעשו ליוסף רעה, כי היה יודע שכֻלם צדיקים. אלא הקדוש ברוך הוא גרם כל זאת, בכדי לקַיֵם את הגזרה של בין הבתרים28.
מצאנו בספרי הקדמונים, שאותם בני יעקב רצו לשלוט על יוסף עד שלא ירד למצרים, שאלמלי היה יורד למצרים והם לא היו שולטים בו קודם לכן, יכלו המצריים לשלוט על ישראל עד עולם29. עכשו נתקַיְמה הגזֵרה ביוסף, שנמכר לעבד והם שלטו עליו. אחר כך היה יוסף מלך והמצריים היו עבדים לו, ונמצא בני ישראל שולטים על הכל.
“ויקחֻהו וישליכו אותו הבורה, והבור רֵק, אין בו מים”30 – רמז על שהשליכו אותו אל תוך המצריים, שבהם לא נמצא רז האמונה כלל31.
ר' יצחק אמר: אם נחשים ועקרבים היו בו (בבור, שאליו השליכו את יוסף) 32, אמאי כתוב בראובן: “למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו”33 ? וכי לא חייש34 ראובן לזאת, שהנחשים והעקרבים יַזִיקו אותו, ואיך אמר: “להשיבו אל אביו”, וכתיב “למען הציל אותו”35 – אלא ראה ראובן, שאם ישאר יוסף אצל אֶחיו בודאי יִנָזק, כי ידע כמה הם שונאים אותו ורצונם להרגהו. אמר: טוב להשליכו אל בור של נחשים ועקרבים, ולא ימסר ביד שונאיו, שלא ירחמו עליו. מכאן אמרו: ישליך אדם את עצמו אל האש, או לבור של נחשים ועקרבים, ולא יִמָסר ביד שונאיו, משום שאם הוא עושה כך, אם צדיק הוא, הקדוש ברוך הוא מזמין לו נס, ועתים זכות אבותיו מסָיְעה לו לבר נש והוא נצל מידי הנחשים והעקרבים; אבל הנמסרים ביד אויביהם, מועטים הם ביניהם, שהם יכולים להנָצל, ובגין כך אמר: “למען הציל אותם מידם” – דִיֵק36 וכתב “מידם” ולא “למען הציל אותו” ותו לא. אלא אמר ראובן: ינצל מידיהם, ואם ימות, בבור ימות, ובגין כך כתיב: “וישמע ראובן ויצילהו מידם”37.
תא חזי. כמה חסידותו של ראובן: משום שידע, ששמעון ולוי השותפות, הערמה והחברותא38 שלהם קשות הן, שכשעלוּ על שכם, הרגו כל זכר, ולא די להם, אלא שלקחו נשים וטף וכסף וזהב וכל כלי יקר וכל מה שמצאו בעיר, ולא די כל זאת, אלא שגם כל מה שבשדה לקחו, דכתיב: “ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו”39, אמר: ומה עיר גדולה כזו לא נִצלה מהם, אלמלי יפול נער זה בידם, לא ישארו ממנו אפילו נתח בשר; ועל כן אמר: טוב להציל אותו מהם, משום שהם לא ישאירו ממנו בעולם כלוּם ולא יראה אבי ממנו כלוּם לעולם, והכא אם ימות, לא יוכלו לו הנחשים והעקרבים ויִשָׁאר כל גופו שלם, ואביא אותו אל אבי שלם, ועל כן כתיב: “למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו” – אף על גב, שימות שם. ובגין כך אמר: “הילד איננו”, ולא אמר: “איננו חי”! אלא אמר “איננו”, אפילו מת איננו.
(וישב קפג ע“ב, קפד ע”א, קפה ע“א וע”ב).
ד. יעקב, חזקיהו ומרודךְ בלאדן. 🔗
כד סליק40 ר' הונא להתם41 אשכח42 רבנן, שהיו עוסקים בפסוק זה" “ופקדתי על בֵּל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו, ולא ינהרו אליו עוד גויים”43.
ורב הונא לא היו משגיחים בו, כי עד אז לא הכירו אותו, משום שהיה עוד צעיר.
נכנס לבית המדרש ומצא את הרבנן אומרים: פסוק זה יש להסתכל44 בו: האם טעותו ויראתו45 של נבוכדנצר, “בֵּל” היה שמו? הרי כתוב בו: “ועד אחרין על קדמי, דניאל די שמיה בלטשאצר כשם אלהי”46 ! ועוד מה “והוצאתי בלעו מפיו”?
קם רב הונא בין העמודים ואמר:
– אלמלי הייתי במקומי, הייתי דורש את הפסוק הזה.
לא השגיחו בו.
קם שנית ואמר אותם דברים.
בא ר' יודאי בר רב והושיבו לפניו.
אמר לו:
– אֱמוֹר בני, אֱמוֹר, כי דברי תורה כתוב בהם: “בראש הומיות תקרא”47.
פתח ואמר:
הכי תנינן48 בימים הקדמונים, עד שלא בא יעקב, היה אדם שָׁלֵו בביתו. הגיע זמנו, מת בלי חלאים. כיון שבא יעקב, בקש לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: רבונו של עולם! האם לא ניחא לפניך, שיפול בר נש למשכב ויהיה חולה שנים, או שלשה ימים, ואחר כך יֶאָסף אל עמו ויפקוד לביתו וישוב מחטאיו? אמר לו הקדוש ברוך הוא: שפיר49, ואתה תהיה הסימן בעולם. תא חזי: מה כתיב ביעקב? – “זיהי אחרי הדברים האלה, ויאמר ליוסף: הנה אביך חֹלה”50, “חָלָה” (התחיל, החל) כתיב, כי כזאת לא היתה לאדם מקדמת דנא. לאחרי שמת יעקב, לא היה בר נש, שהיו לו חלאים ולא מת, עד שבא חזקיהו. מאי כתיב בו? – “בימים ההם חלה חזקיהו למות” וכו‘51. תא חזי, מה כתיב: "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה’". אמר לו: האם לא ניחא לפניך, שיתרפאו בני אדם מחלאים שלהם, ויודו שמך וידעו וישובו אחר כך בתשובה שלֵמה וימצאו בני העולם זכאים לפניך? אמר לו הקדוש ברוך הוא: טוב הדבר. אתה תהיה הסימן בעולם, וכך הוא מה שלא היה מקדמת דנא. הדא הוא דכתיב: “מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו”52. ותאנא53 : אותו יום שבה השמש עשר מעלות אחורנית. ותאנא: מרודך בלאדן היה אוכל כל יום בארבע שעות וישן54 עד תשע שעות, ואותו יום ישן, כדרכו, עד תשע שעות. כשנתעורר משנתו ראה השמש עומדת בארבע שעות. אמר לשריו: “מה הקשר שקשרתם עלי לקנטרני”55 – אמרו לו: “במה קנטרנו אותך?” – אמר: “הרי ישנתי יום ולילה ושלישית היום!”56 – אמרו לו: “לאו הכי, אלא אלהיו של חזקיהו עשה ביום הזה שני נסים: רִפא את חזקיהו מחליו והחזיר את השמש לשעה זו”. אמר: “וכי יש בעולם אֵל גדול, חוץ מאלהי?” – אמרו: “אלהיו של חזקיהו”. – קם וכתב מכתב: “שלום לחזקיהו מלך יהודה ושלום לאלהיו ושלום לירושלים העיר הקדושה”. אחר כך נמלך57 בדעתו וקם מכסאו ופסע שלש פסיעות וכתב מכתב אחר58 : “שלום לאלהים הגדול אשר בירושלים ושלום לחזקיהו מלך יהודה ושלום לירושלים העיר הקדושה”. – אמר לו הקדוש ברוך הוא: “אתה פסעת בגין כבודי שלש פסיעות, חייך59 ממך יֵצאו שלשה מלכים אדירים ועצומים, שישלטו בכל העולם” – והראשון מן המלכים האלה היה נבוכדנצר.
תא חזי: מה אמר לו דניאל לנבוכדנצר? – “אנת הוא ראשה די דהבא ובתרך תקום מלכו אחרי, ארע מינך ומלכו תליתאה אחרי” וכו'60. מה כתיב? – "נבוכדנצר מלכא עבד צלם די דהב, רומיה אמין שתין, פתיה אמין שית61. אמר נבוכדנצר: “הצלם שראיתי, היה ראשו של זהב, מעיו של כסף. אני אעשה צלם כלו של זהב ועטרה של זהב תהא בראשו”. ותאנה: אותו יום אסף נבוכדנצר כל העמים והלשונות, שישתחוו לאותו צלם ונטל כֶלי מכְלֵי בית המקדש, ששֵם קדוש היה חקוק בו והכניס אותו לפיו של אותו צלם, ובאותה שעה היה הצלם ממלל רברבין62, עד שבא דניאל וקרב אל אותו צלם ואמר: “אני שליחו של האדון העליון, גוזרני עליך, שתצא מזה”. הזכיר שם קדוש ויצא אותו כלי ונפל הצלם ונשבר. הַיינו דכתיב: “והוצאתי את בלעו מפיו, ולא ינהרו אליו עוד גויים”.
קם ר' יהודה ונשקו על ראשו. אמר: אם לא הייתי מקרב אותך פה, לא היינו מכירים אותך.
מאותו יום ואילך היו מכבדים את ר' הונא.
(תרומה קעד ע“ב, קעה ע”א).
ה. כשׁירד יעקב למצרים 🔗
ר' יסֵי אמר:
בשעה שנסע יעקב לירד לגלות מצרים, יִּראה ואימה עצומה נפלו עליו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב:
– מדוע אתה ירא? “אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם”63.
אמר לו:
– ירא אני, שמא ישמידו שם את בני.
אמר לו:
– “אנכי ארד עמך מצרימה”.
אמר לו:
– עוד אני ירא, שמא לא אזכה להקבר בין אבותי ולא אראה גאולתם של בני וגבורות שתעשה אתם.
אמר לו: “ואנכי אעלך גם עלֹה” – “אעלך” להקבר בקברי אבותיך, “גם עלֹה” – בכדי שתראה גאולתם של בנים וגבורות שאעשה להם.
ואותו יום, שבו יצאו בני ישראל ממצרים, העלה הקדוש ברוך הוא את יעקב ואמר לו:
– קום ראה בגאולת בניך, כי כמה נסים וגבורות עשיתי אתם.
– ויעקב היה שם וראה כל אלה. הדא הוא דכתיב: “וירא ישראל את היד הגדולה”64.
(בשלח נג ע"א).
-
בראשית ל, לה. ↩
-
תהילים טו, א, ב. ↩
-
הבריא – חבוּרה אגֻדת חברים, ↩
-
מפני מאי עשה עם לבן כזאת – מדוע התנה עם לבן, שיתן לו את הנקֻדים והטלאים ואחר כך הציג את המקלות שפצל, בכדי שהצאן תלדנה נקדים וטלואים. ↩
-
בראשית ל, לג. ↩
-
שם, כז. ↩
-
שם, ל. ↩
-
בזרוע – בתקיפות ↩
-
בראשית ל, לו. ↩
-
לבן שם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב, ויעקב שהיה רחוק מביתו, רועה את צאן לבן. ↩
-
טול – קח. ↩
-
שם, לא, מא. ↩
-
מונים – מינים, עשרה מכל מין ומין. ↩
-
שם ז. ↩
-
שם לב, ה. ↩
-
קולו היה הולך בעולם – הוא היה מפורסם בעולם. ↩
-
יהושע יג, כב. ↩
-
דברים כו, ה. ↩
-
במדבר כב, ו. ↩
-
לאו הכי – לא כך. ↩
-
לִגָיון – שר צבא, גדוד צבא. ↩
-
אתפַּיֵס – אתרצה. ↩
-
בראשית לב, ח. ↩
-
שם לג, ג. ↩
-
אלמלי כל כך היה עמו – אם היה לו באמת נחש, שבו יוכל להרגני. ↩
-
שם לז, טו. ↩
-
שם, יג. ↩
-
גזרה של בין הבתרים – "גר יהיה זרעך בארץ לא להם וענו אותם וכו' (בראשית טו, יג.) ↩
-
מפני הגזרה של “בין הבתרים” היו המצרים שולטין על ישראל לעולם. ↩
-
בראשית לו, כד. ↩
-
המצריים שאין בהם אמונה דומים לבור שאין בו מים. ↩
-
החכמים דרשו על הפסוק “והבור רֵק אין בו מים” – ממשמע שנאמר “והבור רֵק”, איני יודע, שאין בו מים?" – אלא מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. ↩
-
שם כב. ↩
-
חייש – חשש, דאג. ↩
-
איך ישיב אותו אל אביו ובמה יציל אותו, אם ישליכו אותו אל בור מלא נחשים ועקרבים, אשר בודאי ימיתוּהו? ↩
-
דִיֵק – כתב, אמר, בדיוק, במלה, בדבר שאין לפרש באופן אחר. ↩
-
בראשית לז, כא. ↩
-
חברותא – אחדות, חברה. ↩
-
שם לד, כח. ↩
-
כד סליק – כשעלה. ↩
-
להָתָם – שמה לארץ ישראל. ↩
-
אשכח – מצא ↩
-
ירמיה נא, מד. ↩
-
להסתכל – להתבונן, להביט. ↩
-
טעותו ויראתו – האליל, עבודה זרה שלו. ↩
-
דניאל ד, ה. ↩
-
משלי א, כא. ↩
-
הכי תנינן – כך שנינו, למדנו. ↩
-
שפיר – טוב. ↩
-
בראשית מח, א. ↩
-
ישעיה לה, א. ↩
-
שם, ט. ↩
-
ותאנה – ושנינו, ולמדנו. ↩
-
וישן – וישן לאחרי אכילתו. ↩
-
לקנטרני – להקניטני, להכעיסני. ↩
-
היום נתחלק לשתים עשרה שעות, וארבע שעות הן איפוא שלישית היום, והוא כעס על השרים, שהניחוּ לו לישון זמן כה רב. ↩
-
נמלך – התיעץ. ↩
-
וכתב מכתב אחר – משום שהבין, שאין מן הראוי להקדים שלום מלך בשר ודם לשלום אלהים. ↩
-
חייך – כמו שאתה חי. ↩
-
דניאל ב, לח, לט. ↩
-
שם ג, א. ↩
-
ממלל רברבין – מדבר גדולות. ↩
-
בראשית מו, נ. ↩
-
שמות יד, לא ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.