רקע
עזריאל נתן פרנק
גלות מצרים

א. גלות מצרים וגלות בבל    🔗

ר' שמעון פתח:

“היֹה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכֹהן בארץ כשדים”1 וכו' – היֹה היה" שתי פעמים למה? ותו יש לשאֹל: האם יחזקאל היה נביא נאמן, מפני מה גִלה כל מה שראה? וכי מי שהמלך מכניסו להיכלו, רשאי 2 לגלות את הסודות שראה? – אלא ודאי יחזקאל נביא נאמן היה, וכל מה שראה – באמונה ראה וברשותו של הקדוש ברוך הוא גִלה כל מה שגלה והכל היה צריך לגלות.

אמר ר' שמעון:

מי שרגיל לסבול צער, אף על גב שהצער בא לפי שעה, סובל את משאו ואינו חושש3. אבל מי שאינו רגיל בצער והיה כל ימיו בתפנוקים4 ועֲדָנים5, ובא עליו צער, זהו צער שלם ועליו יש לבכות. כך ישראל: כשירדו למצרים רגילים בצער היו, שהרי כל ימיו של אותו צדיק, אביהם, היה שרוי בצער, ועל כן סבלו גלות כראוי. אבל גלות בבל היתה צער שלם, אשר העליונים והתחתונים בכו עליו. העליונים – דכתיב: “הן אראלים צעקו חוצה, מלאכי מרום מר יבכיון”6. התחתונים – דכתיב: “על נהרות בבל שם ישבנו, גם בכינו”7. כלם בכו על גלות בבל. מאי טעמא? – משום שהיו בתפנוקי מלכים, דכתיב: “בני ציון היקרים, המסֻלאים בפז”8, והשתא היו יורדים לגלות וריחַים על צוארם וידיהם קשורות לאחוריהם, וחשבו, שלא תהיה להם תקומה עד עולם, שהקדוש ברוך הוא עזב אותם ולא ישגיח בהם לעולם.

ותנינן:

אמר ר' שמעון: באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לכל הפמליא9 שלו וכל מרכבות הקודש וכל חילותיו ומחנותיו ושריו וכל צבא השמים, ואמר להם: “מה אתם עושים כאן?” בני אהובי בגלות בבל ואתם הכא! – קומו, רדו כלכם לבבל ואני עמכם". הדא הוא דכתיב: “כה אמר ה': למענכם שלחתי בבלה והורדתי בריחים כלם”10. – “למענכם שלחתי בבלה” – זה הקדוש ברוך הוא, “והורדתי בריחים כלם” – אלה המרכבות והמחנות העליונים. כשירדו לבבל, נפתחו השמים ושרה רוח נבואה על יחזקאל, וראה כל מה שראה, ואמר להם לישראל: “הרי אדונכם פה וכל חילות השמים והמרכבות באו לדוּר ביניכם”. – לא האמינו לו, עד שהיה צריך לגלות כל מה שראה: וארא כך, וארא כך. כיון שראו ישראל כך, שמחו, וכששמעו את הדברים מפיו של יחזקאל, לא חששו לגלותם כלל, שהרי ידעו, שהקדוש ברוך הוא אינו עוזב אותם. וכל מה שגלה יחזקאל, ברשותו של הקדוש ברוך הוא גלה.

ואמר ר' שמעון:

בה בשעה שמחו ישראל שמחה שלֵמה בסיעתא דמאריהון11, שהיה עמהם, וכל אחד ואחד מהם הכניס ללבו רצון באהבה רבה למסור את נפשו על קדושת השם, ובגין כך גלה יחזקאל מה שגלה.

ותנינן:

בכל מקום שישראל גולים, שכינה גוֹלָה אִתם, והכא בגלות מצרים, השכינה על כל מרכבות הקודש והמחנות העליונים גָלו אתם.


(שמות ב ע“א וע”ב).


ב. השׁכינה ומרכבות הקֹדש היו עם ישׂראל במצרים    🔗

ר' יצחק היה עומד לפני ר' אלעזר בן ר' שמעון. אמר לו:

– השכינה ירדה למצרים עם יעקב?

אמר לו:

– ולא? והרי כתיב: אנכי ארד עמך מצרימה"12.

אמר לו:

תא חזי: השכינה ירדה למצרים עם יעקב ושש מאות אלף מרכבות הקודש עמה. והַינו דכתיב: “ויסעו בני ישראל וכו' כשש מאות אלף רגלי”13, שהרי שָנינו: שש מאות אלף מרכבות הקודש ירדו עם יעקב למצרים וכלן עלו משם כשיצאו בני ישראל ממצרים. הדא הוא דכתיב: “ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות אלף רגלי”. – “שש מאות” לא נאמר, אלא “כשש מאות” – כשם שיצאו אלו (בני ישראל), כך יצאו אלו (מרכבות הקודש).

ותא חזי רז הדבר: בשעה שיצאו מרכבות הקודש אלו, ראו ישראל וידעו, שהן נתעכבו בגינם14, וכל החפזון של ישראל היה בגינן15, והַינו דכתיב: “ולא יכלו להתמהמה”16. – היה לו לומר: “ולא רצו להתמהמה”, אבל לא כתיב, אלא “ולא יכלו”.


(שמות ד ע"א).


ג. מפני מאי הוריד הקדוֹש ברוךְ הוא את ישראל למצרים.    🔗

אמר ר' אלעזר לר' שמעון אביו:

– מה ראה הקדוש ברוך הוא להוריד את ישראל למצרים בגלות?

אמר לו:

– שאלה אחת אתה שואל, או שתים?

אמר לו:

– שתים: הגלות למה ולמצרים למה17 ? שתים הן השאלות והיו לאחת.

אמר לו:

– עמוד על מקומך. למעלה יקום דבר זה על שמך18. אֱמוֹר בני, אֱמוֹר!

פתח ר' אלעזר ודרש על כנסת ישראל ועל אומות העולם, ואחר כל אמר:

הקדוש ברוך הוא הפיץ את העמים לכל עבר ומִנה עליהם שרים. הדא דכתיב "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים19, והוא לקח לו לחלקו את כנסת ישראל. הדא הוא דכתיב: “כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו”20, וקרא לה "אחת היא יונתי, תמתי אחת היא לאמה21. – “לאמה” זוהי שכינת כבודו, שהשרה אותה בין ישראל, אחת היא (כנסת ישראל) ומיוחדת לו. "ראוה בנות ויאשרוה22, – כמה שנאמר: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה23. – "מלכות ופלגשים ויהללוה24 – אלו שרי העמים, הממונים עליהם. ורז הדבר הוא עוד מה ששנינו: “בעשרה מאמרות נברא העולם”, ואם תסתכל25 תראה, ששלשה הם הדברים, שבהם נברא העולם: בחכמה ובתבונה ובדעת, והעולם לא נברא, אלא בגין ישראל. כשרצה הקדוש ברוך הוא לתת קיום לעולם, ברא את אברהם בסוד החכמה, את יצחק בסוד התבונה ואת יעקב בסוד הדעת, ובאותה שעה נשתכלל26 כל העולם; וכשנולדו ליעקב שנים עשר שבטים, נשתכלל הכל, כי כמו שיש למעלה שנים עשר מאורות, המאירים לכל, כך היה למטה. כשראה הקדוש ברוך הוא את החדוה הגדולה של העולם התחתון הזה, שנשתכלל כעין העולמות של מעלה, אמר: “דלמא חס ושלום יתערבו בני ישראל בשאר העמים ותהיה פגימה27 בכל העולמות!” – מה עשה הקדוש ברוך הוא? – טלטל28 את כל השבטים מכאן לכאן, עד שירדו למצרים וקבעו דירתם בין בני עם קשה עורף, שהם מבזים את נמוסיהם ואחרים מבזים אותם, ואינם רוצים להתחתן בהם וחושבים אותם לעבדים. הזכרים שבהם מאוסים על הנקבות של שאר העמים, הנקבות שבהם מאוסות על הזכרים שבין השאר, ועל כן לא יכלו בני ישראל להתערב ביניהם, ונשתכללו והיו לזרע קדוש, ובין כך ובין כך שלֵם היה עוֹנם של שאר העמים והגיע זמנם להשָׁמֵד, ובני ישראל יצאו זכאים וקדושים וירשו ארץ העמים.

בא ר' שמעון ונשקו בראשו. אמר לו: עמוד בני, על מקומך, כי השעה עומדת לך.


(שמות יד ע“בּ, טו, ע”א).


ד. חיים ומתים ירדו למצרים.    🔗

“ואלה שמות בני ישראל, הבאים מצרימה את יעקב, איש וביתו באו”29, – ר' אלעזר בן ערך כשהגיע לפסוק זה היה בוכה. דתניא: אמר ר' אלעזר בן ערך: בשעה שהלכו ישראל בגלות, נתאספו כל נשמותיהם של השבטים אל מערת המכפלה, צוחו ואמרו: סבא, סבא! בניך – כלם משתעבדים30 קשה! עם אחר עושה בהם נקמות! – באותה שעה נתעורר רוחו של אותו סבא31, שאל רשות וירד. קרא הקדוש ברוך הוא לכל מרכבותיו ומחנותיו ומלכם בראשם וירדו כלם עם יעקב ועם שבטיו. השבטים ירדו חיים עם אביהם למצרים וירדו מתים עם אביהם. הדא הוא דכתיב: “ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה”, וכתיב: "ראובן, שמעון, לוי וכו', ותא חזי: מתים היו וירדו32.


(שמות טז ע"א).


ה. שׂר שׁל מצרים.    🔗

“ויקם מלך חדש על מצרים, אשר לא ידע את יוסף”33 – אמר ר' שמעון: באותו יום נִתנה הרשות לשר של מצרים לשלוט על כל שאר העמים. דתנא: עד שלא מת יוסף לא נִתנה שליטה לשר של מצרים על ישראל; כיון שמת יוסף, כדין “ויקם מלך חדש על מצרים” – “ויקם” – כמי שהיה יָשֵׁן וקם34.

ר' תנחום אמר: כל אומה ואומה יש לה שר למעלה, וכשהקדוש ברוך הוא נותן שליטה לאחד, הוא מוריד שר אחר, וכשהוא נותן שליטה לאותו שר, רק בגין ישראל הוא נותן לו35). הדא הוא דכתיב: “היו צריה לראש”36.

ר' יצחק אמר: ישראל הם כנגד שאר אומות העולם: מה שאר האומות הם שבעים, אף ישראל הם שבעים. הדא דכתיב: “כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים”37, ומי ששולט על ישראל, כאלו שולט על כל העולם.


(שמות טז ע"ב).


ו. שׁפטים באלהי מצרים.    🔗

"הבה נתחכמה לו, פן ירבה38 – ר' יצחק אמר: “הבה נתחכמה” – נהיה בהסכמת דין39 אצלו, “פן ירבה”. ורוח הקודש אומרת: “כן ירבה וכן יפרוץ”40, ומלאכי השרת היו למצריים לשכים ולצנינים. הדא הוא דכתיב: “ויקוצו” מפני בני ישראל41, שהיו מתעקצים42 ממלאכי השרת, כאותם קוצים שמתעקצים בהם בני אדם43.

אמר ר' יודאי, אמר ר' יצחק: מה היתה דעתם של המצריים למנוע מישראל פריה ורביה44 ושל השר הממונה עליהם, שהכניס בלבם כך? – אלא אמר להם: הוו45 יודעים, שעתיד בן אחד לצאת מישראל, שיהיה נעשה דין באלהינו על ידו. דאמר ר' יוחנן: בשעה שאמר משה “ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים”46, הלך דומה, השר של מצרים ארבע מאות פרסה47. אמר לו הקדוש ברוך הוא: גזרה נגזרה לפני, דכתיב: “יפקוד ה' על צבא המרום ועל מלכי האדמה על האדמה”48. באותה שעה נִטלה השררה מדומה ונתמנה לשר של גיהנם לדון שם נפשות הרשעים. ור' יהודה אמר: על המתים נתמנה.

אמר ר' חנינא:

כתיב “ובאלהיהם עשה ה' שפטים”49 – וכי באֵלוֹהַ של כסף ושל זהב ושל עץ יש שפטים? אלא אמר ר' יוסי: של כסף ושל זהב היו נתָכים מאליהם ושל עץ מתרקבים.

אמר ר' אלעזר:

אלוה של מצרים שה היה וצוה הקדוש ברוך הוא לעשות בו שפטים50, לשרוף אותו באש, כמה שנאמר: “ופסיליהם תשרפון באש”51, כדי שיהיה ריחו נודף52, ועוד “ראשו על כרעיו וקרבו”53, ועוד שעצמותיו מושלכים בשוק, וזאת היתה למצרים קשה מכל המכות. הדא הוא דכתיב: “שפטים”.

אמר ר' יהודה: באלהיהם ממש54, וזהו שר שלהם. לקַיֵם מה שנאמר: “יפקֹד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה” וכל זה היו יודעים החכמים שבהם, וכל שכן השר שלהם, על כן כתיב: “הבה נתחכמה לו”.

ר' יוחנן אמר:

הרבה אומות היו המצרים – ונילוס אלוֹה שלהן היה ומִכל אלהיהן היה הוא הגדול ובכלם עשה ה' שפטים.

אמר ר' אבא:

דבריו של ר' יוחנן ברורים ומובנים מאליהם, משום שאלהיהם נלקים תחלה ואחר כך – האומה. וכן נילוס והעצים והאבנים נלקוּ בתחלה. הדא הוא דכתיב: “והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים”55 – שהיתה להם (לנילוס ולעצים ולאבנים) אלהות ממש.

ואמר ר' יצחק:

“על צבא המרום במרום” – כתיב, והרי הנילוס לא היה במרום!

אמר ר' יוחנן:

רוב מימיו (של הנילוס) כדוגמתם56 במרום.

אמר ר' יצחק:

שר שלהם (של מצריים) נלקה בתחלה ואחר כך שאר אלהיהם.

ר' שמעון ברבי יוסי אומר:

לִקות57 אומה זו של מצרים ממש לא היה אלא בים, דכתיב: “לא נשאר בהם עד אחד”58, וקודם לזה נעשו שפטים באלהיהם, ועל כן כתיב: “הבה נתחכמה לו, פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה, ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ” – נתנבאו על העתיד כפי מה שארע59 להם: “ונוסף גם הוא על שונאינו” – נבאו על מחנות עליונים, שהיו שרוים בתוכם והיו שונאים אותם וישראל נוסף עליהם. – “ונלחם בנו” – נבאו על מה דכתיב: “ה' ילחם לכם”60. – “ועלה מן הארץ” – כמה דאת אמר: “בני ישראל יוצאים ביד רמה”61.


(שמות יח, ע“א וע”ב).


ז. סוף גלות.    🔗

“ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה”62. – ר' יהושע דסכנין63 אמר: “בימים הרבים ההם”, – שהיו רבים לישראל במצרים, וכיון שנשתלם קץ גלותם מה כתיב? – “וימת מלך מצרים”, – שהוריד שר מצרים ממעלתו ונפל מגאותו; וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא שר שלהם, זכר הקדוש ברוך הוא לישראל ושמע תפלתם.

אמר ר' יהודה:

בא וראה שכך הוא, שכל זמן, שהשר שלהם נִתנה לו שררה על ישראל, לא נשמעה צעקתם של ישראל. כיון שנפל השר שלהם כתיב: “וימת מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלהים”, – שעד אותה שעה לא נענו בצעקתם.

אמר ר' אלעזר:

בֹא וראה רחמנותו של הקדוש ברוך הוא: כשהוא מרחם על ישראל, כופה למדת הדין ומורידה ומרחם עליהם, והַינו דתנן, שהקדוש ברוך הוא מוריד שתי דמעות לים הגדול בשעה שהוא זוכר את בניו.

אמר ר' יהודה:

כתיב “והנה מצרים נוסע אחריהם”64, ואמר ר' יוסי: זה שׁר של מצרים, ואתה אמרת: “וימת מלך מצרים” – זה שר של מצרים?!

אמר ר' יצחק:

פסוק זה מסַיע לאותו פסוק שלמעלה. כתיב הכא: “והנה מצרים נוסע אחריהם”, וכתיב התם: "וימת מלך מצרים – מלמד, שעכשו לא היה מלך, שהורידוהו מגדולתו, ולפיכך65 כתיב “והנה מצרים”, ולא כתיב “מלך מצרים”; ומה שאמר למעלה “וימת” – כמה דאת אמר: "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך66 67.


(שמות יט ע“א וע”ב)



  1. יחזקאל א, ג.  ↩

  2. רשאי – מותר לו.  ↩

  3. חושש – שם לב  ↩

  4. תפנוקים – תענוגים  ↩

  5. עדנים – נעימות, מתיקות.  ↩

  6. ישעיה לג, ז.  ↩

  7. תהילים קלז, א.  ↩

  8. איכה ד, ב.  ↩

  9. פמליא – בני החצר, ההיכל, מלאכי השרת.  ↩

  10. ישעיהו מג, יד.  ↩

  11. בסיעתא דמאריהון – בעזרת אדוניהם  ↩

  12. בראשית מו, ד.  ↩

  13. שמות יב, לז.  ↩

  14. נתעכבו בגינם – שהו במצרים בגללם.  ↩

  15. כל החפזון של ישראל היה בגינן – בני ישראל חפזו לצאת, משום שראו המרכבות יוצאות. כיון שמרכבות הקודש יצאו, לא יכלו עוד בני ישראל להשאר במצרים ונחפזו לצאת.  ↩

  16. שמות יב, לט.  ↩

  17. הגלות למה ולמצרים למה? – למה באה הגלות? איזה צורך יש בה? ואם יש בה איזה צורך, למה הגלו למצרים ולא למקום אחר?  ↩

  18. למעלה יקום דבר זה על שמך – בשמים יֵאמר פירושו של הדבר הזה על שמך. אֱמוֹר איפוא אתה את הפירוש.  ↩

  19. דברים ד, יט.  ↩

  20. שם לב, ט.  ↩

  21. שיר השירים ו, ט.  ↩

  22. שיר השירים ו, ט.  ↩

  23. משלי לא, כט.  ↩

  24. שיר השירים, שם.  ↩

  25. תסתכל – תתבונן בדבר.  ↩

  26. נשתכלל – נעשה שלם.  ↩

  27. פגימה – קלקול, השחתה.  ↩

  28. טלטל – הגיע.  ↩

  29. שמות א, א.  ↩

  30. משתעבדים – נכבשים לעבדים.  ↩

  31. אותו סבא – יעקב  ↩

  32. מתים היו וירדו – באותה שעה כבר היו מתים וירדו.  ↩

  33. שם, ח.  ↩

  34. כמי שהיה ישן וקם – הוא היה מלך קודם לכן, אך שליטה לא היתה לו, כיָשֵׁן, ופתאם קם.  ↩

  35. ורק בגין ישראל וכו' – רק בכדי שישלוט בישראל.  ↩

  36. איכה א, ה.  ↩

  37. בראשית מו, כז.  ↩

  38. שמות א, י.  ↩

  39. בהסכמת דין – בהסכם לעשות דין, לענוש קשה.  ↩

  40. שם, יב.  ↩

  41. שם.  ↩

  42. מתעקצים – נדקרים.  ↩

  43. דרש “ויקוצו” מלשון “קוץ” – היו נדקרים מקוצים.  ↩

  44. פריה ורביה – הולדת ילדים; רצו למנוע פריה ורביה מישראל, כי המלך, השר שלהם, אמר להם: “פן ירבה”.  ↩

  45. הווּ – הֱיוּ  ↩

  46. שם יב, יב.  ↩

  47. הלך דומה וכו' ארבע מאות פרסה – קפץ, ברח משַם מרוב אימה.  ↩

  48. ישעיה כד, כא.  ↩

  49. במדבר לג, ד.  ↩

  50. לעשות בי שפטים – בשֶׂה שהקריבו לקרבן פסח.  ↩

  51. דברים ז, ה.  ↩

  52. נודף – יוצא ומתפשט לכל העברים.  ↩

  53. שמות יד, ט.  ↩

  54. באלהיהם ממש – עשה ה' שפטים.  ↩

  55. שמות ז, יט.  ↩

  56. כדוגמתם – כדומה להם.  ↩

  57. לקות – לקוי, מכה.  ↩

  58. שם יד, כח.  ↩

  59. אירע – קרה.  ↩

  60. שם, יד.  ↩

  61. שם, ה.  ↩

  62. שם ב, כג.  ↩

  63. דסכנין – ממקום ששמו היה סכנין.  ↩

  64. שמות יד, י.  ↩

  65. ולפיכך – ולפי־כך, ועל כן.  ↩

  66. שמות ד, יט.  ↩

  67. חז“ל דרשו על הפסוק – ”כי מתו כל האנשים, המבקשים את נפשך", – שהם דתן ואבירם, וחיים היו, אלא שירדו מנכסיהם והיו חשובים כמתים. גם כאן כשירד שר של מצרים מגדולתו נחשב כמת.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47470 יצירות מאת 2638 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19875 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!