“תשמע,” ענה מר מנשיק, "את הרוצח הזה הם בטח תפסו, שם השוטרים בליברפול; זה הלא היה רצח של בעל מקצוע, וכאלה בדרך כלל מוצאים. במקרה כזה אוספים את כל הנוכלים המוכרים שמתרוצצים באותו הרגע בחוץ, ועכשיו, בחור, תגיד איזה אליבי יש לך. ואם אין לו אליבי, אז זה הוא. ללמדך שהמשטרה לא אוהבת לעבוד עם גורמים בלתי ידועים או עם גדלים עלומים; אם כך לומר, היא משתדלת להעמיד אותם על גדלים ידועים או מוכרים לה. ברגע שהם שמים יד על מישהו, מודדים אותו, לוקחים ממנו טביעת אצבעות, ואז הוא כבר בן־אדם שלהם; מכאן ואילך הם יפנו אליו מתוך אמון מייד כשמשהו התרחש; הם ילכו אליו מתוך היכרות בת ימים רבים, כמו שאדם הולך לספר שלו או לחנות הסיגריות שהוא מורגל בה. גרוע יותר הוא מקרה שהפשע מבוצע על ידי הדיוט או טירון, נגיד אתה או אני; אז כבר למשטרה יותר קשה לשים עליו יד.
"לי יש במשטרה קרוב אחד, קוראים לו היועץ פיטר, והוא דוד של אשתי. אז אדון פיטר זה נוהג לומר, שאם זה שוד, אז עשה את זה בעל מקצוע; ואם זה רצח, אז זה לרוב יהיה מישהו מהמשפחה. יש לו השקפות קבועות שכאלה, לאדון פיטר; למשל הוא טוען שאדם לעתים רחוקות ירצח מישהו זר, כי זה לא כל כך קל; בין אנשים שמכירים, יותר קל למצוא את ההזדמנות, ובמשק בית זה ממש מונח על כף היד. כאשר נותנים לו איזה רצח, הוא משתדל להיוודע מי יכול היה לעשות את זה בקושי מינימלי, ועליו הוא הולך. אתה יודע, מנשיק, הוא אומר, לי אין טיפה של דמיון או שנינות; כל אחד אצלנו יאשר לך את זה, שאני הטמבל הכי גדול במטה. אתה יודע, אני בדיוק כל כך פרימיטיבי כמו הרוצח; ומה שעולה בדעתי, זה בדיוק כל כך יומיומי, רגיל ומטומטם כמו המניעים, התכנית והביצוע שלו; ואומר לך: דווקא בגלל זה אני לרוב מגיע למטרה.
"אני לא יודע, האם מישהו מכם זוכר את הרצח של הבארון גאנדארה, זה שהיה אזרח חוץ. הוא היה הרפתקן מסתורי כזה, שערות כמו עורב וגבר יפה כמו שד; הוא גר בוילה אחת בגרבובקה, ומה ששם נעשה מפעם לפעם, את זה אי אפשר אפילו לספר. ובכן, פעם לפנות בוקר נשמעו ליד הוילה שתי יריות אקדח, היתה שם המולה גדולה, ואחר־כך מצאו את הבארון הזה בגן הוילה, ירוי למוות. ארנקו נעלם מכיס מקטורנו, אבל מלבד זאת לא נשארה שם שום עקבה ראויה לשמה; בקיצור, מקרה אפוף מסתורין ממדרגה ראשונה. אז את המקרה הזה קיבל הדוד פיטר, כי בדיוק לא היה לו מה לעשות; אבל הממונה עליו אמר לו מראש, כאילו בדרך אגב, זה אמנם, קולגה, לא מקרה בסגנון שלך, אבל תשתדל להראות שאתה עוד לא בשל לצאת לגמלאות. אז הדוד פיטר נהם שישתדל, והלך אל מקום הפשע. כמובן, הוא לא מצא שום דבר, נזף בבלשים, והלך אל שולחנו להדליק לו את מקטרת הגבס שלו. אילו ראה אותו מישהו יושב בתוך ענן של עשן מסריח, היה מגיע למסקנה שאדון פיטר שקוע במחשבות על המקרה שלו, אבל זאת היתה טעות: הדוד פיטר לא היה שקוע במחשבות, כי הוא התנגד לשקוע במחשבות מתוך עקרון. גם הרוצח לא שוקע במחשבות, הוא היה אומר, הוא – או שזה עולה בדעתו או לא.
"לאנשים במטה היה צר על הדוד פיטר; זה לא מקרה בשבילו, היו אומרים ביניהם, חבל על חומר כזה יפה בשביל פיטר; פיטר טוב בשביל נשים זקנות שהרג אותן אחיינן או המאהב ההוא של עוזרת הבית. על כן ניגש אחד הקולגות, המפקח מייזליק, כאילו בדרך אגב, אל הדוד פיטר, התיישב על השולחן ואומר: ובכן, אדוני היועץ, מה חדש בעניין גאנדארה?
אולי יש לו אחיין, סבר הדוד פיטר.
"אדוני היועץ, אמר דוקטור מייזליק, בכדי לעזור לו, המקרה הזה יהיה שונה במקצת. אני אגיד לך, בארון גאנדארה היה מרגל בינלאומי גדול; מי יודע איזה עניינים מוזרים יתגלו כאן – אני לא יכול להשתחרר מהמחשבה שהלך לו לאיבוד הארנק. אני במקומך הייתי מנסה להיוודע – –
"הדוד פיטר נענע בראשו. קולגה, אמר, לכל אחד השיטות שלו; קודם צריך לחקור, האם אין איזה קרובים שהיו עשויים לרשת אותו.
“שנית, אמר דוקטור מייזליק, ידוע לנו שבארון גאנדארה היה מהמר כבד במשחקים; אתה לא מסתובב בחברה, אדוני היועץ, אתה רק משחק דומינו אצל המנשיקים, ואין לך היכרויות מיוחדות; אם אתה רוצה, אני ארחרח מי שיחק אתו לאחרונה, – אתה מבין, יכול להיות שמדובר פה באיזה מה שקוראים חוב של כבוד – –”
"הדוד פיטר נעצב. תשמע, הוא אמר, זה לא עסק בשבילי; אני אף פעם לא עבדתי באלה שכבות העלית, ועכשיו כאשר זקנתי לא אתחיל עם זה. תעזוב אותי עם חובות של כבוד, מקרה כזה אף פעם לא היה לי. אם זה לא רצח במשפחה, אז זה צריך להיות רצח במהלך שוד; ואת זה היה חייב לעשות מישהו מאנשי הבית. ככה זה קורה בדרך כלל. אפשר שלטבחית יש איזה אחיין.
"או הנהג של גאנדארה, העיר מייזליק בכדי להרגיז את הדוד.
"הדוד פיטר נענע בראשו. נהגים, אמר, זה עוד לא היה קיים בימי; אני גם לא זוכר מקרה שנהג יבצע רצח במהלך שוד. נהגים שותים לשוכרה וגונבים בנזין; אבל לרצוח – זה עוד לא היה לי. מייזליק, אישי הצעיר, אני נצמד לנסיון שלי. כאשר תגיע לגילי – –
"דוקטור מייזליק ישב כמו על קוצים. אדוני, הוא אמר מהר, יש כאן עוד אפשרות שלישית. לבארון גאנדארה היו יחסים עם אשה נשואה אחת; מה אומר, האשה הכי יפה בפראג. אולי זה רצח מתוך קנאה.
"זה קורה לפעמים, הסכים הדוד פיטר. רצח כזה כבר עשיתי חמש פעמים. ומה המקצוע של בעלה של אותה גברת?
"סיטונאי, אומר מר מייזליק. פירמה גדולה מאד.
"הדוד פיטר הרהר. זה לא מוביל לשום מקום, אמר. לי עוד לא היה מקרה שסיטונאי יהרוג את מישהו ביריה. מירמה, את זה הם עושים. אבל רצח מחמת קנאה, את זה עושים בשכבות אחרות. איפה, אדוני הקולגה.
"אדוני היועץ, המשיך דוקטור מייזליק, האם אתה יודע ממה התפרנס בארון גאנדארה זה? מסחיטות. הוא ידע דברים נוראים, לא תאמין, על – – נו, על שורה ארוכה של אנשים מאד עשירים. צריך לשקול מי הכל היו מעוניינים ב־… הממ, בסילוקו.
"אתה רואה? מקרה כזה כבר היה לי פעם, אבל לא יכולנו להוכיח את זה; היתה מזה בושה נוראה. מה פתאום, עם עניין כזה לא אשרוף לי את האצבעות פעם שניה. לי מספיק רצח במהלך שוד, חד וחלק; אני לא אוהב את הסנסציות האלה או פרשיות מסתוריות. כאשר הייתי בגילך, גם אני חשבתי שאעשה פעם איזה מקרה פלילי מפורסם; זה כבר מין אמביציה שכזאת. בחורי, עם השנים זה עובר לך; אתה מגיע להבנה שקיימים רק מקרים פשוטים – –
"בארון גאנדארה לא היה מקרה פשוט, התפלמס מפקח מייזליק. אדוני, אני הכרתי אותו: טיפוס של “מטפס”, שחור כמו צועני – הנוכל הכי יפה שראיתי מימי. ברנש מסתורי. דימון. משחק בקוביה מזוייפת. בארון מזוייף. תשמע, בן־אדם כזה לא מת מוות פשוט; אפילו לא ברצח פשוט. כאן מדובר במשהו יותר גדול. משהו מאד מסתורי.
"אז שלא יתנו את זה לי, נהם הדוד פיטר בסלידה. לי אין ראש בשביל דברים מסתוריים. אני אוהב מקרי רצח פשוטים וברורים, כמו רצח בעלת דוכן הסיגריות. בן־אדם, אני כבר לא אלמד שיטות חדשות. אם נתנו את זה לי, אז אני אטפל בזה על פי דרכי, ויהיה מזה מקרה פשוט של רצח במהלך שוד. אילו נתנו את זה לך, היתה מתפתחת מזה סנסציה פלילית, רומן אהבה או פשע פוליטי – לך יש טעם רומנטי, מייזליק; אתה היית עושה מהחומר הזה מקרה יוצא מן הכלל. חבל שלא נתנו את זה לך.
"תשמע, אמר לפתע דוקטור מייזליק, האם היית מתנגד אילו… לגמרי באורח פרטי… הייתי מתחקה אחרי העניין הזה? אתה יודע, יש לי כל כך הרבה מכרים היודעים פה ושם משהו על גאנדארה – כמובן, הייתי מעמיד את כל המידע הזה לרשותך, הוסיף מייזליק מהר. זה היה נשאר המקרה שלך – מה תגיד?
"הדוד פיטר קינח את אפו ברוגזה. תודה רבה, אמר, אבל זה לא ילך. קולגה, הסגנון שלך לגמרי אחר משלי; לך ייצא מזה משהו שונה לגמרי מאשר לי. אי אפשר לערבב את זה. מה אעשה עם המרגלים שלך, עם משחקי קוביה, גבירות וכל מיני מכובדים? חבר יקר, זה לא בשבילי. אם אני צריך לעבד את זה, אז ייצא מזה מקרה שלי, פשוט, יומיומי ומלוכלך… כל אחד עושה מה שהוא יכול.
"באותו רגע בא בלש, דפק בדלת ונכנס. אדוני היועץ, הוא דיווח, ובכן מצאנו שלשרת הבית בוילה של גאנדארה יש אחיין. בחור בן עשרים, מובטל, גר ברובע וורשוביצה מספר 1451. הוא היה מבקר לעתים קרובות אצל השרת הזה. ולעוזרת הבית יש אהוב, חייל, אבל הוא נמצא עכשיו בתמרונים.
"בסדר, אמר הדוד פיטר. לך תסתכל אצל האחיין הזה של השרת, תעשה שם חיפוש ותביא אותו הנה.
”כעבור שעתיים החזיק הדוד בידיו את הארנק של גאנדארה שמצאו במיטה של הצעיר; ובלילה תפסו את הבחור באיזו הילולה, ובבוקר הוא הודה שהוא הרג את גאנדארה ביריה בכדי לשדוד ממנו את הארנק; היו בו למעלה מחמישים אלף כתר.
“אתה רואה, מנשיק, אמר לי אחר־כך הדוד פיטר, זה בדיוק כמו המקרה עם הזקנה ברחוב קרמנץ; גם אותה הרג האחיין של שרת הבית. אבל לכל הרוחות, בחור, אם אני חושב על זה שאת המקרה הזה יכול היה לקבל מייזליק, מה שהוא היה עושה מהחומר הזה!! אבל לי חסר לזה הדמיון, ככה זה.”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.