רקע
קארל צ'אפק
סחרחורת
קארל צ'אפק
תרגום: אפרים פרויד (מצ'כית)

“מצפון,” אמר מר לאצינה, "זה כבר לא הכינוי המקובל כיום; עכשיו קוראים לזה דימויים מודחקים, אבל זה בסך הכל היינו הך. אני לא יודע האם מישהו מכם מכיר את המקרה של התעשיין גירקה. הוא היה אדם מאד עשיר ומאד מצוחצח, גדול וחזק כמו עמוד; היו שאמרו שהוא אלמן, אבל מלבד זאת איש לא ידע עליו כלום, טבע סגור כזה היה לו. ובכן, כאשר הוא כבר עבר מזמן את גיל הארבעים, הוא התאהב בבובה כזאת יפהפיה ועדינה, בת שבע עשרה היתה והיופי שלה היה עוצר נשימה; יופי אמיתי מסוגל ללפות את הלב בצער כזה, או ברוך, או מי יודע מה. ואת הנערה הזאת לקח גירקה לאשה, כי הוא היה גירקה הגדול והעשיר.

"לירח הדבש הם נסעו לאיטליה, ושם קרה כדבר הזה: בוונציה הם עלו לראש הקמפנילה המפורסם; וכאשר גירקה זה הסתכל למטה – אומרים שזה מראה נהדר – הוא החוויר, הסתובב לעבר אשתו הצעירה, ונפל כמו קמה קצורה. מאז הוא איכשהו עוד יותר הסתגר; הוא השתדל נורא שזה ייראה כאילו אין לו כלום, אבל עיניו היו חסרות שקט ומיואשות בהבעתן. כמובן, אשתו הצעירה נבהלה נורא ולקחה אותו מייד הביתה; היה להם בית יפה מאד הפונה אל גני העיר, ושם התפרץ שגיונו של גירקה: כל הזמן הוא עבר מחלון אחד למשהו להיוכח, האם הוא סגור היטב; ורק התיישב, שוב קפץ על רגליו והלך אל איזה חלון לסגור אותו. גם בלילה היה קם ממשכבו ומהלך אימים על הבית – לכל השאלות ענה רק בנהימה שהוא סובל מסחרחורת נוראה ושהוא רוצה לסגור את החלונות, שלא יפול מאחד מהם. ובכן, הגברת הזמינה סורגים לכל החלונות, בכדי לשחרר אותו מהמועקה המתמדת. כמה ימים זה עזר, גירקה נרגע במקצת, אבל אחר־כך התחיל שוב להתרוצץ מחלון לחלון וטלטל את הסורגים בכדי להיוכח שהם מעוגנים היטב. אחר־כך התקינו מסגרות חלון מפלדה וחיו מאחוריהן כמו בתיבה מסוגרת. גירקה נרגע מזה איכשהו; אבל אז התברר שהוא נתקף סחרחורות בעוברו בחדר המדרגות; היו צריכים להוביל אותו לאורך גרם המדרגות ולתמוך בו כמו בנכה, והוא רעד כמו עלה נידף, שטוף זעה; ואפילו קרה שהוא נאלץ להתיישב באמצע המדרגות, ואז הוא התייפח כמשהק – כל כך נורא הוא פחד.

"מובן מאליו, התחילו לקרוא לרופאים שונים ומשונים, וכמקובל, אחד מאשפי הרפואה אמר שהסחרחורת היא תוצאה של מאמץ יתר, שני, שזאת איזו מחלה של מבוך האוזן, שלישי, שזה מעצירות, ורביעי שיש ליקוי באספקת הדם למוח; תשמעו, אני שמתי לב, שברגע שמישהו נעשה מומחה מובהק, נוצרת בו, על ידי תהליך פנימי כלשהו, קודם כל נקודת ראות. מומחה כזה אחר־כך נוהג לומר: אדוני הקולגה, מנקודת ראותי זה כמובן כך וכך. והשני יתפלמס אתו ויאמר: כן, אדוני הקולגה, אבל מנקודת הראות שלי העניין הוא הפוך לגמרי. אני חושב שהיה ראוי להפקיד את נקודות הראות במלתחה כמו כובעים ומטריות; ברגע שאתה מכניס לאיזה מקום אדם עם נקודת ראות, חזקה עליו שהוא יגרום נזק כלשהו או לפחות יסתבך במריבה עם הסובבים אותו. אבל בכדי להשאר אצל גירקה, ובכן, כל חודש ריפא וייסר אותו מומחה מובהק אחר, בשיטה שונה לחלוטין מזולתו; גירקה היה ברנש כמו הר ועמד בזה; אבל בינתיים לא היה כבר מסוגל לקום מכורסתו, כי היה נתקף בסחרחורת מייד כשהביט ברצפה, וכך הוא רק ישב בכורסה ובהה לתוך החשכה, אילם ורתוק למקומו, ומפעם לפעם היה כולו נרעד: זה היה כאשר בכה.

''אותה עת התחיל איזה דוקטור חדש, ניירולוג, דוצנט שפיץ היה שמו, לחולל נסים; דוקטור שפיץ זה התמחה בכך שריפא את אלה המחשבות המודחקות. כלומר, טענתו היתה שלכל אחר יש בתת־הכרתו כל מיני דימויים או זכרונות או רצונות נוראים, שהוא מדחיק אותם, כי הוא מפחד מהם; והדימויים המודחקים האלה עושים בו שמות ואי סדר והפרעות שכאלה במערכת העצבים. וכאשר איזה דוקטור זריז שם איכשהו את ידו על הדימוי המודחק, שולף אותו ומוציא אותו לאור העולם, תבוא לחולה הקלה והכל יחזור על מקומו בשלום. מנתח פסיכואנליטי כזה מוכרח לרכוש את אמונו המלא והמוחלט של אותו חולה, והוא שולף מתוכו את חוכמותיו על כל מיני דברים: מה הוא חלם בלילה, מה הוא זוכר מילדותו ודברים כאלה. ובסוף הוא אומר לו: כך, חביבי, אתה לפני שנים רבות התנסית בדבר זה וזה (בדרך כלל משהו מביש נורא) והוא שלחץ לך על התת־הכרה – – זה מה שאנחנו מכנים טראומה פסיכית; עכשיו זה בחוץ, הוקוס־פוקוס, אנדנרינו, ואתה בריא. ובכן כישופים שכאלה.

"מה אגיד לכם, דוקטור שפיץ זה עשה מעשי נסים ממש. אתם לא הייתם מאמינים, כמה אנשים עשירים יש להם דימויים מודחקים; אנשים עניים בדרך כלל לא סובלים מזה כל כך. בקיצור – חוג הלקוחות של שפיץ זה היה מרהיב. ובכן, לאחר שכבר הספיקו להתחלף אצל גירקה כל מיני בני סמכא מכל מיני תחומי הרפואה, הזמינו אליו את דוצנט שפיץ; ודוקטור שפיץ זה הכריז מייד, שהסחרחורות האלה מקורן במערכת העצבים, והוא, הוגו שפיץ, ערב לכך שהוא ישחרר מהן את החולה. נו טוב. אלא שגירקה, כזכור, לא הרבה בדיבורים; וישאל דוצנט שפיץ מה שישאל, הוא בקושי ענה בחצי פה, ואחר־כך השתתק לגמרי, ובסוף זרק את שפיץ החוצה. דוקטור שפיץ היה נואש; תחשבו, חולה חשוב שכזה, זאת שאלת יוקרה. מלבד זאת היה זה מקרה יפה וקשה כל כך של הפרעות במערכת העצבים. וחוץ מזה גברת אירמה היתה אשה מאד יפה ומאד אומללה. וכך דוצנט שפיץ ממש נעץ את שיניו במקרה הזה. אני מוכרח למצוא את הדימוי המודחק של גירקה, נהם, או שאנטוש את העיסוק ברפואה ואלך למכור משי אצל Loebl.

"אז הוא תקף את הבעיה בשיטה פסיכואנליטית חדשה. תחילה הוא וודא כמה דודות, רודניות, גיסות וקרובות קשישות אחרות מכל הדורות ודרגות הקרבה יש לגירקה בעולם כולו; אחר־כך השתדל לרכוש את אמונן – דוקטור כזה מוכרח, ראש לכל, לדעת להקשיב לבריות. הקרובות האלה היו נלהבות, כמה נחמד דוקטור שפיץ וכמה שקול; אלא שדוקטור שפיץ החל בסופו של דבר להראות רציני מאד, ופנה למשרד מסויים הראוי לאמון, וזה שלח שני אנשים מהימנים לתור איפה־שהוא בדרכים. כאשר השניים חזרו, שילם להם דוקטור שפיץ את שכר טרחתם והלך ישר אל מר גירקה. גירקה ישב באפלולית בכורסתו, כמעט כבר מנוע מלהזיז את גופו.

"אדוני, אמר לו דוקטור שפיץ, אני לא אטריח אותך; אינך חייב לתת לי תשובה אפילו במלה אחת. לא אשאל אותך על כלום. אני רק רוצה לחשוף את הסיבה הגורמת לך את הסחרחורות האלה. אתה הדחקת אותה לתוך תת־ההכרה; אבל הדימוי המורחק כל כך חזק, שהוא גורם להפרעות חמורות – –

"אני לא קראתי לך, דוקטור, שיסע אותו גירקה בקול צרוד ושלח את ידו אל הפעמון.

"אני יודע, אמר דוקטור שפיץ, אבל תואיל לחכות עוד רגע. כאשר נתקפת לראשונה בסחרחורת במרומי הקמפנילה בוונציה, תיזכר, אדוני, רק תיזכר מה הרגשת באותו רגע.

"גירקה ישב כמאובן, ואצבעו על הפעמון.

"אתה הרגשת, המשיך דוקטור שפיץ, הרגשת רצון עז, מטורף, להשליך את אשתך הצעירה והיפה ממרומי מגדל הפעמון אל התהום. אבל כיון שאהבת אותה ללא גבול וללא סייג, נוצר בך קונפליקט שהתפרק על ידי התמוטטות פסיכית; אתה התמוטטת בהתקף סחרחורת – –

השתררה דממה, רק האצבע של הפעמון הרפתה ממנו.

"מאותו רגע, המשיך דוקטור שפיץ בדבריו, נתקבעה בך הסחרחורת, האימה מהתהום; מאותו רגע התחלת לסגור את החלונות ולא יכולת להביט לעומק, כי כל הזמן שהה בנפשך הדימוי המבעית, שפעם תפיל את גברת אירמה למטה – –

"גירקה בכורסתו פלט גניחה בלתי אנושית.

"כן, המשיך דוקטור שפיץ, ואולם, אדוני, עכשיו מתייצבת השאלה מאין נבע הדימוי הכפייתי הזה. אדון גירקה, אתה היית נשוי לפני שמונה עשרה שנים. אדון גירקה, אשתך הראשונה נספתה בטיול באלפים. היא נפלה לתהום בשעת טיפוסה על המצוק הידוע כ־Hohe Wand ואתה ירשת את רכושה.

"נשמעה רק נשימתו המהירה והמחרחרת של גירקה.

"גירקה, קרא דוקטור שפיץ, אתה רצחת את אשתך הראשונה. אתה השלכת אותה לתהום; ולכן, אתה שומע, לכן נדמה לך, שאתה חייב להרוג כך גם את השניה: את האשה אשר אהבת; לכן אתה ירא את התהום; לכן אתה סובל מסחרחורת – –

"דוקטור, יילל האיש בכורסה, דוקטור, מה עלי לעשות? מה אני יכול לעשות נגד זה?

"דוצנט שפיץ נעצב מאד. אדוני, הוא אמר, אילו הייתי אדם מאמין, הייתי מייעץ לך: קח על עצמך עונש, על מנת שאלוהים ימחל לך. אבל אנחנו הדוקטורים בדרך כלל לא מאמינים באלוהים. מה שעליך לעשות, את זה תסדר בינך לבין עצמך, אבל מהבחינה הרפואית אתה כנראה ניצלת. קום, אדון גירקה!

"גירקה קם, חיוור כמו סיד.

"ובכן, אומר דוקטור שפיץ, האם ראשך סחרחר עליך?

"גירקה נענע ראשו לשלילה.

"אתה רואה, נאנח דוצנט שפיץ. עכשיו יעברו גם הסימנים האחרים. הסחרחורת נבעה רק מהדימוי המודחק; עכשיו, לאחר שחשפנו אותו, הכל יבוא על מקומו בשלום. אתה יכול להסתכל מהחלון? מצויין! כאילו הכל נפל ממך, נכון? אין זכר לסחרחורת, אמת? אדון גירקה, אתה המקרה היפה ביותר שהיה לי מימי! – דוקטור שפיץ ספק את ידיו בהנאה ובהתלהבות: בריא לחלוטין! מותר לי לבקש מגברת אירמה שתצטרף? לא? אה, כן, אתה רוצה להפתיע אותה בעצמך – – אלוהים, כמה היא תשמח כשתראה אותך מהלך! אתה רואה, אדוני, איזה נסים ונפלאות מחולל המדע! – – מרוב שמחה על הצלחתו היה יכול לפטפט עוד שעתיים, אבל הוא ראה שגירקה זקוק למנוחה; לפיכך הוא רשם לו איזה ברום ובירך אותו לשלום.

"אני אלווה אותך, דוקטור, אמר גירקה בנימוס והוביל את הרופא עד גרם המדרגות. זה מוזר, אין זכר לסחרחורת, שום זכר – –

"הידד, קרא דוצנט שפיץ הנלהב; אז אתה מרגיש בריא, נכון?

"בריא לחלוטין, אמר גירקה בלחש והסתכל על הדוקטור במורד המדרגות. ולאחר שדלת הכניסה נפלה על מנעולה, נשמעה עוד חבטה כבדה. כעבור כמה דקות מצאו את גופתו של גירקה מתחת למדרגות. הוא היה הרוג, גופו שבור כמה פעמים מהחבטות שספג במהלך נפילתו מהמעקה.

“כאשר הודיעו על כך לדוקטור שפיץ, הוא שרק שריקה מוזרה והסתכל במבט בוהה לפניו. אחר לקח את הפנקס שבו היה רושם את חוליו, וליד שמו של גירקה רשם את התאריך ועוד מלה אחת: suicidium. שתדע, אדון טאוסיג, פירושה הוא איבוד לדעת.”


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48467 יצירות מאת 2698 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20793 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!