א    🔗

שְׁנֵי דוֹדִים הָיוּ לִי: גְדַלְיָה וְנַחוּם, אַךְ אַהֲבָתִי נְתוּנָה הָיְתָה רַק לְאֶחָד מֵהֶם, לְנַחוּם. כָּרוּךְ הָיִיתִי אַחֲרָיו וְשָׁעוֹת רַבּוֹת שָׁהִיתִי בִּמְחִיצָתוֹ. לֹא־פַּעַם וִתַּרְתִּי עַל הַמִשְׂחָקִים בֶּחָצֵר וּבִלְבַד שֶׁאוּכַל לְבָלוֹת בְּחֶבְרָתוֹ.

שְׁנֵיהֶם הִתְגוֹרְרוּ בְּאוֹתוֹ רְחוֹב. אוּלָם הַדוֹד גְדַלְיָה, הַבְּכוֹר, סוֹחֵר־יְעָרוֹת עָשִׁיר, דָר בְּדִירָה גְדוֹלָה וּמְרֻוַחַת בַּחֲזִית־הַבַּיִת, שֶׁהִשְׁקִיפָה עַל הַגַן הַצִבּוּרִי; וְאִלוּ הַדוֹד נַחוּם, יְהוּדִי עָנִי וְאֶבְיוֹן, גָר בְּדִירַת־מַרְתֵּף בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁל בַּיִת יָשָׁן. מִבַּעַד לְחַלוֹנוֹת דִירָתוֹ נִרְאוּ רַק רַגְלֵיהֶם שֶׁל דַיָרֵי הֶחָצֵר, הַמְרִיקִים פַּח אֶל אַרְגַז־הָאַשְׁפָּה הַגָדוֹל.

הַדוֹד גְדַלְיָה הָיָה בַּעַל־קוֹמָה, גַבּוֹתָיו עֲבֻתּוֹת, זְקָנוֹ הָאָרֹךְ וְהָרָחָב מְסֹרָק בִּקְפִידָה וְצַוְארוֹן חֻלְצָתוֹ מְסַנְוֵר בְּלָבְנוֹ. חֲשׂוּךְ בָּנִים הָיָה וְקַמְצָן מֵאֵין כָּמוֹהוּ, נוֹהֵג בְּגַאֲוָה וַאֲרֶשֶׁת פָּנָיו כְּשֶׁל אָדָם הָעוֹמֵד לְהִתְפָּרֵץ בַּחֲמַת־זַעַם. קוֹדֵר הִתְהַלֵךְ בְּדִירָתוֹ הַגְדוֹלָה, בַּת אַרְבָּעָה חֲדָרִים, שֶׁאֶחָד מֵהֶם שִׁמֵשׁ לוֹ כְּמִשְׂרָד. שָׁם, בְּמִשְׂרָדוֹ, הָיָה מְקַבֵּל אֶת סוֹחֲרִי־הָעֵצִים וְאֶת שׁוֹמְרֵי־הַיְעָרוֹת, שֶׁהָיוּ מַגִיעִים מִמֶרְחַקִים.

כָּל־אֵימַת שֶׁנִזְדַמַנְתִּי לְבֵיתוֹ לְבִקוּר, עוֹרֵר אֶת הִתְפַּעֲלוּתִי הַסָלוֹן הַמְרֻוָח. נִבְרֶשֶׁת־בְּדֹלַח מַבְהִיקָה, רַבַּת־קָנִים, הִשְׁתַּלְשְׁלָה מִן הַתִּקְרָה. הָרִצְפָּה מְכֻסָה הָיְתָה מַרְבַד מַרְהִיב עַיִן. מִבַּעַד לְדַלְתוֹת הָאָרוֹן הַמְזֻגָג הֵצִיצוּ כְּלֵי־כֶּסֶף מַבְרִיקִים. וּבְפִנַת הַחֶדֶר, מִתַּחַת לַחַלוֹן, רָבַץ פֻּחְלָץ שֶׁל כֶּלֶב־זְאֵב אָפֹר וּמְגֻדָל – מַתָּנָה שֶׁקִבֵּל הַדוֹד גְדַלְיָה מִשׁוֹמֵר־יַעַר. שִׁנָיו הַגְדוֹלוֹת שֶׁל הַכֶּלֶב חֲשׂוּפוֹת הָיוּ וּמִתּוֹךְ לוֹעוֹ הַפָּעוּר הִשְׁתַּרְבְּבָה לָשׁוֹן אֲדֻמָה. כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד רַךְ, הִטִיל עָלַי פֻּחְלַץ־הַכֶּלֶב פַּחַד: נִתְיָרֵאתִי לַעֲבֹר לְיָדוֹ. דוֹמֶה הָיָה עָלַי, שֶׁעוֹד רֶגַע־קָט יְזַנֵק וְיִתְקַע בִּי שִׁנָיו. כְּשֶׁגָדַלְתִּי קְצָת, נִפְרַעְתִּי מִמֶנוּ עַל פְּחָדַי: בְּאֵין־רוֹאִים הָיִיתִי בּוֹעֵט בּוֹ, צוֹבְטוֹ וְנוֹקֵם בּוֹ עַל הַמוֹרָא שֶׁהֵטִיל עָלַי בְּקַטְנוּתִי.

הַדוֹדָה חַיָה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַדוֹד גְדַלְיָה, פָּנֶיהָ סְמוּקוֹת הָיוּ וּלְשׁוֹנָהּ כְּתַעַר מְלֻטָשׁ. בְּקַמְצָנוּתָהּ עָלְתָה עַל בַּעֲלָהּ. מֵעוֹלָם לֹא זָכִיתִי לְקַבֵּל מִיָּדָהּ מַתָּנָה כָּלְשֶׁהִי. בְּבוֹאִי לְבֵיתָם, הָיְתָה מְפַשְׁפֶּשֶׁת בְּסִנָרָהּ, מוֹצִיאָה עוּגִיָה מְעוּכָה, מִתְפּוֹרֶרֶת אוֹ סֻכָּרִיָה דְבִיקָה וְנוֹהֶמֶת: “נוּ, הִתְכַּבֵּד!” תְּמוּרַת הַכִּבּוּד אָנוּס הָיִיתִי לִשְׁמֹעַ אֶת טַעֲנוֹתֶיהָ שֶׁהָיְתָה מַשְׁפִּיעָה עָלַי בְּיָד נְדִיבָה: “מַדוּעַ יָדֶיךְ מְלֻכְלָכוֹת? הֵיכָן הַכַּפְתּוֹר שֶׁל חֻלְצָתְךָ? לָמָה שָׁכַחְתָּ לְנַקוֹת אֶת נְעָלֶיךְ? הֲרֵי לִכְלַכְתָּ אֶת הַמַרְבַד בְּבֹץ!”

לא יִפָּלֵא שֶׁהוֹקַרְתִּי רַגְלַי מִבֵּיתָם. הָלַכְתִּי שָׁמָה בְּעַל כָּרְחִי בְּלִוְיַת־הוֹרַי, לְבִקוּר־שֶׁל־שַׁבָּת. וְעוֹד סִבָּה אַחַת הָיְתָה לִרְתִיעָתִי מִבִּקוּרִים אֵצֶל הַדוֹד גְדַלְיָה. בַּכְּנִיסָה לְבֵיתוֹ אָנוּס הָיִיתִי לַעֲבֹר לְיַד דִירָתוֹ שֶׁל סְטֶפַן, שׁוֹעֵר־הַבַּיִת. הָיָה לוֹ, לִסְטֶפַן, כֶּלֶב־זְאֵב (חַי – וְלֹא מְפֻחְלָץ!) וּשְׁמוֹ “רֶקְס”. כֶּלֶב זֶה דָמָה כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת־מַיִם לְכַלְבּוֹ הַדוֹמֵם שֶׁל דוֹדִי גְדַלְיָה. אָמְנָם, רֶקְס קָשׁוּר הָיָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת לְיַד הַשַׁעַר, אַךְ כָּל־אֵימַת שֶׁחָלַפְתִּי עַל פָּנָיו, הָיָה פּוֹתֵחַ בִּנְבִיחָה זוֹעֶמֶת. הַכֹּל נִתְיָרְאוּ מֵרֶקְס. רַק דוֹדִי נַחוּם, שֶׁהָיָה מְבַקֵר לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּבֵית אָחִיו, הִתְרוֹעֵעַ עִם כֶּלֶב־הַזְאֵב הָרַגְזָן וְהָיָה מֵבִיא לוֹ מִדֵי פַּעַם עֶצֶם שֶׁקִבֵּל בָּאִטְלִיז הַסָמוּךְ, וְרֶקְס לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹא נָבַח עָלָיו, אֶלָא הָיָה מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ וּמְלַקֵּק אֶת יָדָיו. וְהַדוֹד גְדַלְיָה מַבִּיט וְרוֹטֵן:

– הֵיכָן רָאִיתָ יְהוּדִי הַמִתְרוֹעֵעַ עִם כֶּלֶב?!

אָכֵן, הוֹקַרְתִּי רַגְלַי מִבֵּיתוֹ שֶׁל דוֹדִי גְדַלְיָה. לְעֻמַת זֹאת לֹא הֶחְמַצְתִּי רֶגַע, שֶׁבּוֹ נִתַּן לִי לָסוּר אֶל בֵּית דוֹדִי נַחוּם. מִדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ חוֹמֵק הָיִיתִי אֶל דִירַת הַמַרְתֵּף שֶׁלוֹ, יוֹרֵד בְּדִלוּגִים בְּמַדְרֵגוֹת־הָעֵץ. הַדוֹדָה דְבוֹרָה קִדְמָה פָּנַי בְּחִיוּךְ טוֹב, פָּרְסָה לִכְבוֹדִי פְּרוּסַת לֶחֶם שָׁחוֹר, מָרְחָה אוֹתָה בְּחֶמְאָה, וַאֲנִי טָעַמְתִּי בָּהּ טַעַם שֶׁל מַעֲדָנֵי־מְלָכִים.

אוּלָם לֹא הַכִּבּוּד שֶׁל הַדוֹדָה דְבוֹרָה קָסַם לִי, כִּי אִם הַדוֹד נַחוּם, הַשוֹנֶה כָּל כָּךְ מֵאָחִיו הַבְּכוֹר. מַמָשׁ – דָבָר וְהִפּוּכוֹ! הַדוֹד גְדַלְיָה הָיָה, כָּאָמוּר, עָשִׁיר, וְאִלוּ הַדוֹד נַחוּם עָנִי. הַדוֹד גְדַלְיָה – בַּעַל קוֹמָה, זְקָנוֹ אָרֹךְ וְרָחָב וְהוּא לָבוּש בִּקְפִידָה, וְאִלוּ הַדוֹד נַחוּם גוּץ הָיָה, זְקַנְקַן קָטָן עוֹטֵר אֶת סַנְטֵרוֹ וּלְבוּשׁוֹ מְרֻשָׁל. הַדוֹד גְדַלְיָה – קָפְּדָן וְרַתְחָן, וְאִלוּ הַדוֹד נַחוּם מִזְגוֹ טוֹב וְעֵינָיו בּוֹרְקוֹת וּמְחַיְכוֹת חִיוּךְ מִתְקַנְדֵס, כְּאִלוּ קוֹרְצוֹת וּמַזְמִינוֹת בִּבְדִיחוּת־דַעַת: הִנֵה נִזְדַמֵן לִי תַּעֲלוּל, תֵּן יָד, הִצְטָרֵף!

בְּכָל עֵת תָּמִיד שְׁמוּרָה הָיְתָה עִמוֹ בְּדִיחָה אוֹ אִמְרָה שְׁנוּנָה, אוֹתָן הִשְׁמִיעַ בְּקוֹלוֹ הַצָרוּד, נֶהֱנֶה מִדְבָרָיו־שֶׁלוֹ וְצוֹחֵק בְּכָל פֶּה. בְּזָוִית פִּיו תְּקוּעָה הָיְתָה סִיגָרִיָה נִצְחִית וְהוּא מַפְרִיחַ סְלִילֵי־עָשָׁן מַעֲשֵׂה אֳמָן. עוֹדֶנִי עוֹקֵב בְּהַעֲרָצָה אַחֲרֵי מַעֲשָׂיו, הָיָה מֵטִיל לְעֶבְרִי אַחַת מִשְׁאֵלוֹתָיו הַמְחֻכָּמוֹת, כְּגוֹן:

– כַּמָה קְצָווֹת יֵשׁ לְמַקֵל?

– שְׁנַיִם! – עָנִיתִי.

– וְלַחֲצִי מַקֵל?

– אֶחָד! – הִכְרַזְתִּי בְּקוֹל.

וְהַדוֹד נַחוּם פּוֹרֵץ בִּצְחוֹק גָדוֹל וְרוֹעֵם. מֵאַיִן לוֹ, לַגוּף הַגוּץ, צְחוֹק אַדִיר כָּזֶה? כְּשֶׁהוּא צוֹחֵק – דוֹמֶה שֶׁגַם הַכְּתָלִים צוֹחֲקִים, הַמַרְאָה הַתְּלוּיָה עַל הַקִיר מִתְנוֹדֶדֶת וְהָרָהִיטִים הַמִשְׁתַּקְפִים בָּהּ נָעִים כְּשִׁכּוֹרִים. וַאֲנִי תָּמַהֵּ וְנָבוֹךְ: מַה מַצְחִיק כָּל־כָּךְ אֶת הַדוֹד נַחוּם?

אַךְ לֵךְ וּשְׁאַל אֶת הַדוֹד נַחוּם! צוֹחֵק הָיָה, כִּי הַמְשׁוּבָה הָיְתָה לוֹ צֹרֶךְ נַפְשִׁי. לֵץ גָדוֹל הָיָה, לֵץ מֵאֶרֶץ־הַלֵצִים, מְהַתֵּל בַּבְּרִיוֹת, מְתַעְתֵּעַ, מִתְפַּרְחֵחַ וּמִתְקַנְדֵס.

יוֹם אֶחָד נִתְלַוֵיתִי לָדוֹד נַחוּם, שְׁנָסַע לְבַקֵר אֶת יְדִידוֹ. לִפְנֵי שֶׁעָלִינוּ לַחַשְׁמַלִית, אָמַר לִי:

– אִם לֹא אִכְפַּת לְךְ, אֲאַלֵץ אֶת כָּל נוֹסְעֵי הַחַשְׁמַלִית לְשַׁפְשֵף אֶת אַפָּם.

תְּחִלָה לֹא תָּפַסְתִּי אֶת פֶּשֶׁר דְבָרָיו. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁהוּא מִתְבַּדֵחַ כְּדַרְכּוֹ. אַךְ הִנֵה עָלִינוּ לַחַשְׁמַלִית, וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא! – לְמַרְאֵה הַדוֹד נַחוּם הֵחֵלוּ הַנוֹסְעִים לְשַׁפְשֵׁף אֶת אַפָּם! זֶה – בַּיָד, וְזֶה – בְּמִמְחָטָה שֶׁשָׁלַף מִכִּיסוֹ. מֵרֹב פְּלִיאָה נֶעֶצְרָה נְשִׁימָתִי. הֵצַצְתִּי בְּדוֹד נַחוּם וְרָאִיתִי שֶׁאַפּוֹ מִלֻכְלָךְ בְּפִיחַ, שָׁחוֹר־מִשְׁחוֹר!

וַעֲדַיִן לֹא הֵבַנְתִּי. רַק מִשֶׁיָרַדְנוּ מִן הַחַשְׁמַלִית, נֶעֱצַר הַדוֹד נַחוּם וּפָרַץ בִּצְחוֹקוֹ הָרוֹעֵם. לְבַסוֹף הִפְסִיק, שָׁאַף רוּחַ וְאָמַר:

– נוּ, אָמַרְתִּי לְךָ? כֻּלָם שִׁפְשְׁפוּ אֶת אַפָּם!

– וַהֲרֵי אַפְּךְ הוּא שֶׁהָיָה מְלֻכְלָךְ וְלֹא אַפֵּיהֶם! – טָעַנְתִּי.

– טִפְּשׁוֹן – הֵשִׁיב הַדוֹד נַחוּם – אֵינְךָ מֵבִין בְּטִבְעָם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם. רָאוּ שֶׁאַפִּי מְפֻיָח וְכָל נוֹסֵעַ אָמַר בְּלִבּוֹ: “אִם אָדָם זֶה לִכְלֵךְ אַפּוֹ וְאֵינוֹ מַבְחִין בְּכָךְ, שֶׁמָא גַם אַפִּי שֶׁלִי הִתְלַכְלֵךְ? מוּטָב לְנַגְבוֹ!”

כָּל טִיוּל עִם הַדוֹד נַחוּם טָמַן בְּחֻבּוֹ הַפְתָּעָה. כְּשֶׁגָבַר עָלָיו יֵצֶר־הַקֻנְדֵסוּת, הָיָה מְרַמֵז לִי שֶׁאֶתְרַחֵק קְצָת. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁסַרְתִּי הַצִדָה, עָמַד לוֹ הַדוֹד נַחוּם בָּרְחוֹב, זָקַר רֹאשׁוֹ, עָשָׂה כַּף יָדוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת וְהִבִּיט דַרְכָּהּ לַשָּׁמַיִם. מִיָד נֶעֱצַר לְיָדוֹ אָדָם אֶחָד וְשָׁאַל:

– מָה אַתָּה רוֹאָה שָׁם, רַבִּי יְהוּדִי?

– אֶת הַצֶפֶּלִין – הֵשִׁיב דוֹדִי לְלֹא נִיד עַפְעַף.

– אֵיזֶה צֶפֶּלִין עַל רֹאשְׁךָ?

– גְרַאף.

– גְרַאף מְעוֹפֵף?!

– בֶּאֱמֶת לֹא שָׁמַעְתָּ? זֶהוּ הַכַּדוּר הַפּוֹרֵחַ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַגְרַאף הַהוּא, מַה שְׁמוֹ? צֶפֶּלִין!

הִצְטָרֵף הָאִישׁ וְעָשָׂה אַף הוּא יָדוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת וְהִבִּיט לַמְרוֹמִים. לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וְהִתְגוֹדְדָה שָׁם סִיעָה גְדוֹלָה שֶׁל יְהוּדִים וְכֻלָם זוֹקְרִים רֹאשָׁם וּמַבִּיטִים לְמַעְלָה. וְאָז חָמַק הַדוֹד נַחוּם מִתּוֹךְ הַקָהָל, אָחַז בְּיָדִי וְהִמְשִׁיךְ דַרְכּוֹ. כְּשֶׁהִתְרַחַקְנוּ מְעַט מִן הַקָהָל הַמִצְטוֹפֵף, פָּרַץ בִּצְחוֹק גָדוֹל וַאֲנִי נִדְבַּקְתִּי בִּצְחוֹקוֹ וְצֵרַפְתִּי קוֹלִי לְקוֹלוֹ.

יוֹם אֶחָד חָלְפָה עַל פָּנַי בָּרְחוֹב דְמוּתוֹ שֶׁל הַדוֹד נַחוּם. לְמַעַן הָאֱמֶת לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכֵן דוֹדִי הוּא. אָמְנָם – אוֹתָהּ דְמוּת גוּצָה, אוֹתוֹ זְקַנְקַן הָעוֹטֵר אֶת סַנְטֵרוֹ, אוֹתוֹ מְעִיל מְרֻפָּט, אַךְ אָדָם זֶה הִרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם כֵּהִים לְעֵינָיו וּבְיָדוֹ אָחַז מַקֵל וְגִשֵׁשׁ בּוֹ כְּעִוֵר.

לֹא, אֵין סָפֵק, זֶהוּ דוֹדִי נַחוּם! – הֶחְלַטְתִּי לְבַסוֹף, וּבְכָל זאת עָמַדְתִּי בַּצַד, מְהַסֵס לָגֶשֶׁת אֵלָיו.

עַד־מְהֵרָה נִמְצָא עוֹבֵר־וָשָׁב, אָדָם אָדִיב, שֶׁלִבּוֹ, לֵב רַחוּם, נִכְמַר בְּקִרְבּוֹ לְמַרְאֵה הָסוּמָא. הוּא קָרַב אֶל דוֹדִי נַחוּם, שִׁלֵב זְרוֹעַ בִּזְרוֹעוֹ וְאָמַר לוֹ:

– הַרְשֵׁנִי וְאוֹבִיל אוֹתְךָ. לְאָן אַתָּה רוֹצֶה לְהַגִיעַ?

בִּזְהִירוּת מְרֻבָּה, בִּפְסִיעוֹת אִטִיוֹת, הוֹלִיךְ הָאִישׁ אֶת הָ“סוּמָא” וּפָנָיו זוֹרְחוֹת: הִנֵּה נִזְדַמְנָה לוֹ מִצְוָה! וַאֲנִי מְהַלֵךְ אַחֲרֵי שְׁנֵיהֶם, תָּמֵהַּ לְמַרְאֵה עֵינַי.

וּלְפֶתַע עָבַר שָׁם, בָּרְחוֹב, חָתוּל שָׁחוֹר, שֶׁהֵגִיחַ מֵאַחַד הַשְׁעָרִים. אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁתַּחְרֵר הַדוֹד נַחוּם מִזְרועו שֶׁל מְלַוֵהוּ הָרַחְמָן וּפָרַץ בְּרִיצָה, רוֹדֵף אַחֲרֵי הֶחָתוּל וּמְנוֹפֵף אֶת מַקְלוֹ. וְהָאִישׁ עוֹמֵד קָפוּא בִּמְקוֹמוֹ, פִיו פָּעוּר לִרְוָחָה וְכָל־כֻּלוֹ תִּמָהוֹן וּפְלִיאָה.

רַצְתִּי אַחֲרֵי הַדוֹד הָרוֹדֵף אַחֲרֵי הֶחָתוּל שֶׁנִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ, וּמְצָאתִיו בְּאַחַת הַחַצֵרוֹת. הַמִשְׁקָפַיִם הַכֵּהִים בָּלְטוּ מִכִּיס מִקְטָרְנוֹ. הַדוֹד נַחוּם הִבִּיט בִּי כִּמְנַצֵחַ וּפִתְאֹם פָּרַץ מֵחָזֵהוּ צְחוֹקוֹ הַגָדוֹל, הַקֻנְדֵסִי…

– דוֹדִי – אָמַרְתִּי – מַדוּעַ עָשִׂיתָ זֹאת?

– וּמַדוּעַ עוֹשֶׂה אֲנִי מֵעֲשֵׂי־קֻנְדֵס אֲחֵרִים? – הֵשִׁיב דוֹדִי בִּשְׁאֵלָה – כֹּה מְעַטוֹת הֵן הַשְׂמָחוֹת בְּעוֹלָמֵנוּ, אֶפְשָׁר מַמָּשׁ לְהִתְפּוֹצֵץ! הָאֱמֶת הִיא, שֶׁלֹא־פַּעַם יֵשׁ לִי חֵשֶׁק לְיַלֵל, אֶלָא שֶׁאֲנִי אוֹהֵב דַוְקָא לִצְחֹק!

גַם בְּבֵיתוֹ הָיָה הַדוֹד נַחוּם מִשְׁתּוֹבֵב: נוֹבֵחַ כְּכֶלֶב, מְיַלֵל כְּחָתוּל וּמַבְהִיל לֹא פַּעַם אֶת הַדוֹדָה דְבוֹרָה. הָיְתָה הַדוֹדָה גוֹעֶרֶת בּוֹ:

– אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁ! בַּעַל בְּעַמָיו, אָב לְבָנִים מִגֻדָלִים, וּמִתְהוֹלֵל כְּפִרְחָח! פּוֹחֵז וָרֵיק שֶׁכְּמוֹתְךָ! אַתָּה גוֹרֵם לִי בּוּשׁוֹת בִּלְבַד! דִבּוּק נִכְנַס בְּךְ!

אַךְ מֵאֹפֶן דִבּוּרָהּ נִכָּר הָיָה שֶׁאֵין הִיא כּוֹעֶסֶת עָלָיו. בְּזָוִיוֹת פִּיהָ רִפְרֵף צֵל שֶׁל חִיוךְ. חָשַׁדְתִּי בָּהּ, בַּדוֹדָה דְבוֹרָה, שֶׁגַם הִיא נֶהֱנֵית מִתַּעֲלוּלָיו שֶׁל בַּעֲלָה, אַךְ אֵין הִיא רוֹצָה לְהוֹדוֹת בְּכָךְ.

יִתָּכֵן, שֶׁהַדוֹדָה צָדְקָה. דִבּוּק נִכְנַס בּוֹ, בְּדוֹד נַחוּם: לְתַעְתֵּעַ, לְשַׁטוֹת בִּבְנֵי־אָדָם. וּכְשֶׁתָּקַף עָלָיו יִצְרוֹ, לֹא הָיָה כֹּחַ בָּעוֹלָם שֶׁיַעֲצֹר בַּעֲדוֹ. אֶת תַּעֲלוּלָיו הָיָה מְבַצֵעַ בְּחֶדְוָה עֲצוּרָה וּבְשֶׁקֶט, וּבִשְׁעַת־מַעֲשֶׂה מָתוּחַ הָיָה כְּעוֹשֶׂה־לְהָטִים, שֶׁכָּל זִיעַ יָדוֹ עָלוּל לְהַכְשִׁילוֹ.

רַבִּים הָיוּ תַּעֲלוּלָיו. אִלוּ בָּאתִי לְסַפֵּר אֶת כֻּלָם, צָרִיךְ הָיִיתִי לִכְתֹּב סֵפֶר שָׁלֵם. עַל כֵּן אֶסְתַּפֵּק בְּסִפּוּר אֶחָד בִּלְבַד, הַסִפּוּר עַל גְדוֹל־תַּעֲלוּלָיו שֶׁל הַדוֹד נַחוּם, שֶׁהָיִיתִי עֵד־רְאִיָה לוֹ. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

ב    🔗

יוֹם אֶחָד רָאִיתִי אֶת הַדוֹד נַחוּם וּפָנָיו אֵינָם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. הֵיכָן פָּנָיו הַמְאִירוֹת, עֵינָיו הַבּוֹרְקוֹת בִּמְשׁוּבָה? נִכָּר הָיָה בּוֹ שֶׁהוּא עָצוּב וּמְדֻכְדָךְ. פָּטוּר הָיִיתִי מִלִשְׁאֹל לְפֵשֶׁר מַצַב רוּחוֹ, שֶׁכֵּן הַדוֹד נַחוּם סִפֵּר לִי:

– הַבֹּקֶר הָיְתָה לִי עָגְמַת נֶפֶשׁ גְדוֹלָה. כַּיָּדוּעַ לְךָ, שָׁקוּעַ אֲנִי בְּחוֹבוֹת. אָז מָה אֲנִי עוֹשֶׂה? לוֹוֶה אֵצֶל אֶחָד וּמַחֲזִיר לְשֵׁנִי, לוֹוֶה אֵצֶל שְׁלִישִׁי וּמַחֲזִיר לִרְבִיעִי. וְכָךְ, אֵיכְשֶׁהוּ, אֲנִי מְגַלְגֵל אֶת עִנְיָנַי. לָאַחֲרוֹנָה הִצְטַבֵּר אֶצְלִי חוֹב שֶׁל שְׂכַר־דִירָה לְבַעַל־הַבַּיִת שֶׁלִי, הַמְאַיֵם עָלַי בְּצַו־פִּנוּי. בְּאֵין־בְּרֵרָה הָלַכְתִּי אֶל גְדַלְיָה וּבִקַשְׁתִּי מִמֶנוּ הַלְוָאָה לִזְמַן קָצָר. וְהוּא – קַמְצָן שֶׁכְּמוֹתוֹ! – הִצְבִּיעַ עַל כַּלְבּוֹ הַמְפֻחְלָץ, וְהֵשִׁיב לִי תְּשׁוּבָה. אַדְרַבָּא, נַחֵשׁ מָה הֵשִׁיב לִי!

שָׁתַקְתִּי. הַדוֹד נַחוּם הִמְתִּין רֶגַע וְאָז הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנַי אֶת הַתְּשׁוּבָה, בְּחַקוֹתוֹ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַדוֹד גְדַלְיָה:

– הַכֶּלֶב הַזֶה יִנְבַּח אֶצְלִי תְּחִלָה לִפְנֵי שֶׁתִּזְכֶּה לְהוֹצִיא מִמֶנִי אֲפִילוּ פְּרוּטָה אַחַת!

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת דוֹדִי נַחוּם שָׁרוּי בְּעַצְבוּת, לֹא יִפָּלֵא שֶׁלִבִּי נִתְכַּוֵץ בְּקִרְבִּי. הִצְטַעַרְתִּי עַל מְצוּקָתוֹ וּבְעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת רָגַזְתִי רֹגֶז רַב עַל הַדוֹד גְדַלְיָה הַקַמְצָן. רָצִיתִי לוֹמַר מַשֶׁהוּ לְדוֹד נַחוּם, לְעוֹדֵד אֶת רוּחוֹ, אַךְ נַעַר רַךְ הָיִיתִי וְלֹא מָצָאתִי אֶת הַמִלִים הַמַתְאִימוֹת.

אוּלָם לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְנִתַּן לִי לִרְאוֹת בְּנִקְמָתוֹ שֶׁל הַדוֹד נַחוּם. לְאַחַר כְּשָׁבוּעַ קָרָא לִי דוֹדִי וְאָמַר:

– בּוֹא, נִגַשׁ לִגְדַלְיָה.

– מַה פִּתְאֹם? – הֵצַצְתִּי בְּפָנָיו בִּתְמִיהָה, בְּזָכְרִי אֶת מַפַּח־נַפְשׁוֹ, שֶׁהָיָה מְנָת חֶלְקוֹ בְּבֵית אָחִיו. אַךְ הַדוֹד נַחוּם קָרַץ לִי וּבְעֵינָיו מְהַבְהֵב זִיק קֻנְדֵסִי. הִכַּרְתִּי הֵיטֵב אֶת הַזִיק הַזֶה וְשִׁעַרְתִּי שֶׁמְזֻמֶנֶת לִי הַרְפַּתְקָה מְשַׁעֲשַׁעַת.

בָּאנוּ אֶל הַדוֹד גְדַלְיָה. אִשְׁתּוֹ לֹא הָיְתָה בַּבַּיִת – הִיא יָצְאָה לִקְנִיוֹת. הַדוֹד גְדַלְיָה, שְׁפָתַח לָנוּ אֶת הַדֶלֶת, הֵנִיד רֹאשוֹ בִּבְרָכָה קְרִירָה וְאָמַר בְּנִימַת תַּרְעֹמֶת:

– אֲנִי עָסוּק מְאֹד! יוֹשְׁבִים אֶצְלִי סוֹחֲרֵי־יְעָרוֹת. אַךְ כֵּיוָן שֶׁבָּאתֶם, הִכָּנְסוּ לַסָלוֹן.

וְהוּא חָזַר אֶל מִשְׂרָדוֹ וְטָרַק אֶת הַדֶלֶת.

רֶגַע נִצַב הַדוֹד נַחוּם מְהַסֵס כְּלוּלְיָן הַפּוֹסֵעַ פְּסִיעָה רִאשׁוֹנָה עַל הַחֶבֶל, אַךְ מִשְׁנֵהוּ קָרַב אֶל פֻּחְלַץ־הַכֶּלֶב, נִרְכַּן וְהֵרִימוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְהִכְנִיסוֹ לַחֲדַר־הַשֵׁנָה הַסָמוּךְ. וְאָז אָמַר לִי:

– הָרֵינִי הוֹלֵךְ לְרֶגַע. חַכֵּה לִי לְיַד דֶלֶת הַכְּנִיסָה, אֲנִי מַשְׁאִיר אוֹתָהּ פְּתוּחָה. וְהוּא יָרַד בְּרִיצָה בַּמַדְרֵגוֹת.

עוֹדֶנִי תָּמֵהּ עַל דְבָרָיו, הוֹפִיעַ דוֹדִי נַחוּם בַּמַדְרֵגוֹת כְּשֶׁהוּא מוֹלִיךְ בְּשַׁרְשֶׁרֶת אֶת רֶקְס, כַּלְבּוֹ שֶׁל סְטֶפַן הַשׁוֹעֵר. הוּא נִכְנַס לַסָלוֹן וּמִשֶׁקָרַב לַמָקוֹם, בּוֹ רָבַץ קֹדֶם־לָכֵן הַכֶּלֶב הַמְפֻחְלָץ, הִתִּיר אֶת הַשַׁרְשֶׁרֶת וּפָקַד עַל רֶקְס:

– אַרְצָה!

רֶקְס רָבַץ תַּחְתָּיו וְקָפָא בִּמְקוֹמוֹ. כֶּלֶב זְאֵב אָפֹר וּמְגֻדָל, חוֹשֵׂף שִׁנָיו הַגְדוֹלוֹת וּמְשַׁרְבֵּב מִתּוֹךְ לוֹעוֹ אֶת לְשׁוֹנוֹ הָאֲדֻמָה.

הַדוֹד נַחוּם אָחַז בְּיָדִי וּמְשָׁכַנִי אֶל הַשֻׁלְחָן. יָשַׁבְנוּ שְׁנֵינוּ, מַמְתִּינִים לַדוֹד גְדַלְיָה. סוֹף־סוֹף הוֹפִיעַ הַדוֹד בַּסָלוֹן, מַזְעִיף פָּנָיו וְזוֹקֵר גַבּוֹתָיו הָעַבֻתּוֹת.

– אֵינֶנִי אוֹהֵב שֶׁמְבַלְבְּלִים לִי אֶת הַמֹחַ בְּאֶמְצַע הַיוֹם, בִּשְׁעוֹת עֲבוֹדָתִי! – הֵטִיחַ בְּכַעַס.

פָּתַח הַדוֹד נַחוּם וְאָמַר בְּרוּחַ נְמוּכָה:

– גְדַלְיָה, עֵת צָרָה הִיא לִי. בַּשָׁבוּעַ שֶׁעָבַר סִפַּרְתִּי לְךָ עַל שְׂכַר־הַדִירָה שֶׁאֲנִי חָב לְבַעַל־הַבַּיִת שֶׁלִי. צַו הַפִּנוּי כְּבָר בְּיָדוֹ. עַל כֵּן אֲנִי מְבַקְשְׁךָ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָשָׁה: תֵּן לִי גְמִילוּת־חֶסֶד. הֲרֵינִי מַבְטִיחַ לְךָ בְּהֵן־צִדְקִי שֶׁאַחֲזִיר לְךְ אֶת הַכֶּסֶף בְּעוֹד שָׁבוּעַ.

עַתָּה הֵבַנְתִּי מַדוּעַ בִּקְשָׁנִי הַדוֹד נַחוּם לְהִתְלַווֹת אֵלָיו. יִתָּכֵן שֶׁקִוָה כִּי בְּמַעֲמָדִי יִתְרַכֵּךְ אָחִיו וְלֹא יְסָרֵב לוֹ. עַד־מְהֵרָה נִתְבָּרֵר לִי שֶׁטָעִיתִי. לֹא, לְדוֹדִי נַחוּם לֹא הָיוּ כָּל אַשְׁלָיוֹת. הוּא תִּכְנֵן אֶת אֶחָד מִתַּעֲלוּלָיו וְזָקוּק הָיָה לְ“קָהָל”.

וְאָכֵן, הַדוֹד גְדַלְיָה הִקְשִׁיחַ לִבּוֹ. פָּנָיו הִסְמִיקוּ מְאֹד. הוּא נָשָׂא אֶגְרוֹפוֹ, נוֹפְפוֹ לְעֵבֶר רֶקְס, שֶׁרָבַץ בִּמְקוֹם הַכֶּלֶב הַמְפֻחְלָץ, וְצָעַק בְּקוֹל:

– הֲרֵי אָמַרְתִּי לְךָ! הַכֶּלֶב הַזֶה יִנְבַּח אֶצְלִי תְּחִלָה לִפְנֵי שֶׁתִּזְכֶּה לְהוֹצִיא מִמֶנִי אֲפִילוּ פְרוּטָה אַחַת!

רָאָה רֶקְס אֶת הָאֶגְרוֹף הַמוּנָף לְעֻמָתוֹ – וְקָפַץ עַל רַגְלָיו, פָּתַח בִּנְבִיחָה אַדִירָה וְהִסְתָּעֵר לְעֵבֶר הַדוֹד גְדַלְיָה.

הַדוֹד גְדַלְיָה הֶחֱוִיר כְּבַר־מִנָן. הוּא נִרְתַּע, עֵינָיו בָּלְטוּ מֵחוֹרֵיהֶן, פִּיו הַפָּעוּר רוֹצֶה לִזְעֹק, אַךְ הַזְעָקָה כְּלוּאָה בִּגְרוֹנוֹ הַשָׁנוּק מִרֹב אֵימָה. רֶגַע עָמַד תַּחְתָּיו, מְפַרְפֵּר בְּיָדָיו, כְּרוֹצֶה לְהִתְגוֹנֵן בִּפְנֵי הַכֶּלֶב הַמִסְתָּעֵר, וּלְפֶתַע הִתְנוֹדֵד וְהָיָה צוֹנֵחַ תַּחְתָּיו, אִלוּלֵא נִזְדָרֵז הַדוֹד נַחוּם וְתָמַךְ בּוֹ, וּבִשְׁעַת־מַעֲשֶׂה נָתַן קוֹלוֹ עַל רֶקְס:

– אַרְצָה!

וַאֲנִי יוֹשֵׁב לִי כָּל אוֹתָה עֵת לְיַד הַשֻׁלְחָן וְלִבִּי הוֹלֵם בְּקִרְבִּי. חַשְׁתִּי, שֶׁגַם פָּנַי שֶׁלִי הֶחֱוִירוּ. בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה עָקַבְתִּי אַחֲרֵי הַמִתְרַחֵשׁ:

הַדוֹד גְדַלְיָה שָׂרוּעַ עַל הַסַפָּה וְעֵינָיו עֲצוּמוֹת. הַדוֹד נַחוּם רָץ לַמִטְבָּח, מֵבִיא כּוֹס מַיִם וְשׁוֹפֵךְ אוֹתָם עַל פְּנֵי הַמִתְעַלֵף, וּכְשֶׁפּוֹקֵחַ הַדוֹד גְדַלְיָה אֶת עֵינָיו וְרוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו, פּוֹנֶה הַדוֹד נַחוּם אֶל רָקְס, מוֹצִיא מִכִּיסוֹ שַׁרְשֶׁרֶת וּמַצְמִיד אֶת קָצֶהָ הָאֶחָד לַקוֹלָר. וְאָז הוּא מֵטִיל לְעֶבְרִי מִלָה אַחַת וִיחִידָה:

– הָלַכְנוּ!

– כָּךְ עָזַבְנוּ אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַדוֹד גְדַלְיָה. הַדוֹד נַחוּם צָעַד בָּרֹאשׁ, אוֹחֵז בַּשַׁרְשֶׁרֶת, וַאֲנִי אַחֲרָיו. רֶקְס נִקְשַׁר שוּב אֶל שַׁעַר הַבַּיִת.

הַדוֹד נַחוּם הִפְסִיעַ לְאַט, יָדוֹ הַנֻקְשָׁה אוֹחֶזֶת בְּכַף־יָדִי. סָבוּר הָיִיתִי, שֶׁלְאַחַר שֶׁנִתְרַחֵק מְעַט, יֵעָצֵר הַדוֹד וְיִפְרֹץ בִּצְחוֹק – הַצְחוֹק הָאַדִיר בְּיוֹתֵר שֶׁשָׁמַעְתִּי אֵי־פַעַם מִפִּיו. הֲרֵי לִפְנֵי שָׁעָה קַלָה הָיִיתִי עֵד לִגְדוֹל־תַּעֲלוּלָיו!

אוּלָם הַדוֹד נַחוּם הִמְשִׁיךְ דַרְכּוֹ בִּשְׁתִיקָה. לְרֶגַע נִדְמֶה הָיָה לִי אֲפִילוּ שֶׁאֲנָחָה פָּרְצָה מִפִּיו, נָשָׂאתִי עֵינַי וְהִבַּטְתִּי בְּפָנָיו. דִמְעָה נִתְגַלְגְלָה מִזָוִית עֵינוֹ וְנָשְׁרָה עַל לֶחְיוֹ, וְהוּא לֹא טָרַח לְנַגְבָהּ.