רקע
בנימין טנא
עַל חֲתוּלִים, צַלָם וְעַל סַבְתָּא לֵאָה
איורים מאת: תרצה טנאי
7.jpg

 

א    🔗

רַבִּים הָיוּ תַּעֲלוּלָיו שֶׁל דוֹדִי נַחוּם. מִקְצָתָם נִשְׁאֲרוּ חֲרוּתִים בְּזִכְרוֹנִי, מִקְצָתָם נִשְׁתַּכְּחוּ מִמֶנִי. הַתַּעֲלוּלִים – אֵלֶה נַעֲשׂוּ כִּלְאַחַר־יָד, בְּהֶסַח־הַדַעַת, וְאֵלֶה קָדַם לָהֶם תִּכְנוּן מְדֻקְדָק. הַצַד הַשָׁוֶה שֶׁבָּהֶם, שֶׁכֻּלָם לִמְדוּנִי לִרְאוֹת אֶת הַמְגֻחָךְ וְלִצְחֹק.

אָהַבְתִּי לְהַלֵךְ עִם דוֹדִי נַחוּם בָּרְחוֹב וְלִרְאוֹת אֶת זִיק־הַמְשׁוּבָה הַנִדְלָק פַּתְאֹם בְּעֵינָיו. עָקַבְתִּי אַחֲרֵי אֲרֶשֶׁת פָּנָיו, מִתְפַּלֵא עַל שְׁלַל הַבָּעוֹתֵיהֶם. חַקְיָן מְעֻלֶה הָיָה דוֹדִי נַחוּם. עוֹבְרֵי־אֹרַח, שֶׁחָלְפוּ עַל פָּנָיו, דוֹמֶה שֶׁהִפְעִילוּ בּוֹ מַנְגְנוֹן־חִקוּי סָמוּי. הִנֵה זָקַף רֹאשׁוֹ, הִבְלִיט כְּרֵסוֹ, נִפַּח לְחָיָיו וּפָנָיו לָבְשׁוּ אֲרֶשֶׁת שֶׁל הַיְהוּדִי הַמִגֻדָל, הַשָׁמֵן, שֶׁהִפְסִיעַ אוֹתוֹ רֶגַע לִקְרָאתֵנוּ, וְסָמוּךְ לְכָךְ הִתְכַּוֵץ וְהִתְגַמֵד, עִקֵם שְׂפָתָיו וְכָל־כֻּלוֹ דוֹמֶה לְהַפְלִיא לָאִשָׁה הַמִסְכֵּנָה הָעוֹמֶדֶת בְּקֶרֶן־הָרְחוֹב.

הָיוּ אֵלֶה מַעֲשֵׂי־מְשׁוּבָה קְטַנִים, שֶׁנָשְׁרוּ מַמָשׁ מִתּוֹךְ שַׁרְווּלוֹ. אַךְ, כָּאָמור, שְׁמוּרוֹת הָיוּ עִמוֹ גַם עֲלִילוֹת שֶׁל מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה מְתַכְנֵן בִּקְפִידָה, מַקְדִישׁ לָהֶן מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וּמִזְמַנוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיָּשִׂיג אֶת מִבֻקָשׁוֹ – לְשַׁטוֹת בַּבְּרִיוֹת וְלִצְחֹק.

בִּמְיֻחָד זְכוּרָה לִי אַחַת הָעֲלִילוֹת הַגְדוֹלוֹת. הָיָה זֶה ב־1 בְּאַפְּרִיל, הַיוֹם שֶׁבּוֹ נוֹהֲגִים הַבְּרִיוֹת “לִמְתֹּחַ” זֶה אֶת זֶה. אוֹתוֹ בֹּקֶר קַמְתִּי כָּרָגִיל, מוּכָן וּמְזֻמָן לָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵפֶר. אוּלָם בְּשִׁבְתִּי אֶל הַשֻׁלְחָן לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר, הִגִיעַנִי קוֹלָהּ שֶׁל שָׂרֶנְקָה אֲחוֹתִי, קוֹל נִסְעָר וְנִרְגָש:

– רָאִיתָ, בֶּנִי?

– מָה?

– אֶת הַמוֹדָעָה.

– אֵיזוֹ מוֹדָעָה?

שָׂרֶנְקָה הִגִישָׁה לִי אֶת הָעִתּוֹן. בָּעַמוּד הָאַחֲרוֹן, בְּתוֹךְ מִסְגֶרֶת נָאָה, הִתְנוֹסְסָה מוֹדָעָה בְּזוֹ הַלָשׁוֹן:

“אָנוּ קוֹנִים חֲתוּלִים, כָּל חָתוּל בְּזָהוּב אֶחָד. אֶת הַחֲתוּלִים יֵשׁ לְהָבִיא בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻקְדָמוֹת”.

וּמִתַּחְתֶּיהָ, בְּאוֹתִיוֹת קְטַנוֹת, הוֹפִיעָה הַכְּתֹבֶת: סִמְטַת הַשׁוּק, פְּרַגָה.

פְּרַגָה, פַּרְבָּרָה שֶׁל וַארְשָׁה, הִשְׂתָּרְעָה מֵעֶבְרוֹ הַשֵׁנִי שֶׁל הַנָהָר שֶׁחָצָה אֶת הָעִיר וּמְרֻחֶקֶת הָיְתָה מִן הָרֹבַע שֶׁלָנוּ. אַךְ הַמֶרְחָק לֹא הִרְתִּיעַ אֶת אֲחוֹתִי.

– נַרְוִיחַ יָפֶה – אָמְרָה שָׂרֶנְקָה – הֲרֵי לֹא חֲסֵרִים חֲתוּלִים בֶּחָצֵר. נִתְפֹּס כָּל אֶחָד חָתוּל וּנְבִיאוֹ לִפְּרַגָה.

– וּבֵית־הַסֵפֶר, מַה יְהֵא עָלָיו? – שָׁאַלְתִּי.

– לֹא כָּל יוֹם מִזְדַמֶנֶת לְיָדֵנוּ מְצִיאָה כָּזוֹ! – פָּסְקָה אֲחוֹתִי – בּוֹא נִגַּשׁ לַמְלָאכָה. אִם נִזְדָרֵז, נַסְפִּיק אוּלַי לַשִׁעוּר הַשֵׁנִי.

לֹא הָיִיתִי זָקוּק לְשִׁדוּלִים. זָהוּב הָיָה בְּעֵינַי מַטְבֵּעַ שֶׁל מַמָּשׁ, שֶׁלְעִתִּים רְחוֹקוֹת בִּלְבַד נָפַל לִיָדִי. מִלֵּאתִי קַעֲרִית־חָלָב וְיָרַדְתִּי לֶחָצֵר. לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהַעֲמִידָה עַל הַקַרְקַע, מִתַּחַת לְעֵץ־הָעַרְמוֹן, וּמִתּוֹךְ הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית, מִבֵּין הַמַחְסָנִים, הוֹפִיעוּ כִּבְמַטֶה־קֶסֶם כַּמָה גוּרֵי־חֲתוּלִים, שֶׁעָטוּ עַל הֶחָלָב. וְאָנוּ, שָׂרֶנְקָה וַאֲנִי, שֶׁהֵרַקְנוּ מִבְּעוֹד־מוֹעֵד אֶת יַלְקוּטֵינוּ, אָחַזְנוּ כָּל אֶחָד בְּעָרְפּוֹ שֶׁל חֲתַלְתּוּל, שִׁלְשַׁלְנוּהוּ לְתוֹךְ הַיַלְקוּט, סָגַרְנוּ אֶת הָאַבְזָמִים – וְיָצָאנוּ לַדֶרֶךְ.

הַגוּרִים יִלְלוּ תְּחִלָה, אַךְ לְאַחַר מִכֵּן נִשְׁתַּתְּקוּ.

בִּפְסִיעוֹת מְהִירוֹת עָזַבְנוּ אֶת הָרֹבַע הַיְהוּדִי וְשַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ לְעֵבֶר הַנָהָר. כְּכָל שְׁקָרַבְנוּ לַגֶשֶׁר, הִבְחַנוּ בְּסִיעוֹת גְדוֹלוֹת שֶׁל יְלָדִים וּמְבֻגָרִים שֶׁשֵׂרְכוּ דַרְכָּם בְּאוֹתוֹ כִּווּן. אֵלֶה מְהַלְכִים וּבִידֵיהֶם סָלִים קְלוּעִים, אֵלֶה – תֵּבוֹת־עֵץ וְאֵלֶה – כָּמוֹנוּ – אוֹחֲזִים יַלְקוּטֵי־סְפָרִים, שֶׁמֵהֶם בָּקְעוּ יְלָלוֹת. אַךְ מַרְבִּית הַיְלָדִים הֶחֱזִיקוּ אֶת הַחֲתוּלִים בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם. הָיְתָה זוֹ תַּעֲרוּכָה נֶהְדֶרֶת שֶׁל חֲתוּלִים: שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים, צְהֻבִּים וְחוּמִים וּמְפֻסְפָּסִים. מִכָּל הָרְחוֹבוֹת וְהַסִמְטָאוֹת זָרְמוּ קְבוּצוֹת אֲנָשִׁים, כִּנְחָלִים קְטַנִים הַמִשְׁתַּפְּכִים לְנָהָר אֵיתָן. אַט־אַט הִתְקָדַמְנוּ, דְחוּסִים בְּתוֹךְ מַחֲנֶה עָצוּם וְרַב שֶׁל בְּנֵי אָדָם וַחֲתוּלִים.

וְהַכֹּל פְּנֵיהֶם אֶל פְּרַגָה – הַפַּרְבָּר שֶׁמֵעֵבֶר לַגֶשָׁר.

עִם שֶׁאֲנִי מְהַלֵךְ, נָשָׂאתִי עֵינַי וּלְפֶתַע־פִּתְאֹם נֶעֱצַרְתִּי. בַּשְׂדֵרָה, עַל גַבֵּי סַפְסָל הָסָמוּךְ לַגֶשֶׁר, הִבְחַנְתִּי בִּדְמוּתוֹ שֶׁל דוֹדִי נַחוּם. הוּא יָשַׁב לוֹ שָׁם בְּנִיחוּתָא, מַפְרִיחַ עָשָׁן מִסִיגָרִיָה, וְעֵינָיו הַצוֹחֲקוֹת עוֹקְבוֹת אַחֲרֵי תַּהֲלוּכַת הַיְלָדִים וְהַמְבֻגָרִים. דָחַקְתִּי בְּמַרְפְּקִי אֶת שָׂרֶנְקָה וְהִצְבַּעְתִּי עַל דוֹדִי. אֲחוֹתִי שִׁלְחָה בִּי מַבָּט אָדִישׁ וְהִמְשִׁיכָה דַרְכָּהּ.

– מַה יֵשׁ? – אָמְרָה – הֲרֵי כֻּלָם הוֹלְכִים! אַתָּה פּוֹחֵד מֵהַדוֹד?

שָׂרֶנְקָה לֹא יָרְדָה לְסוֹף דַעְתִּי. אָנוּס הָיִיתִי לֶאֱחֹז בְּיָדָהּ וְלִגְרֹר אוֹתָה אֶל הַסַפְסָל שֶׁעָלָיו יָשַׁב דוֹדִי נָחוּם.

תְּחִלָה לֹא הִבְחִין בָּנוּ, שֶׁכֵּן עֵינָיו הֲצוֹחֲקוֹת לֹא מָשׁוּ מִן הַתַּהֲלוּכָה הַסַסְגוֹנִית. וַאֲנִי – אִם הָיָה תְּחִלָה סָפֵק בְּלִבִּי, הֲרֵי עַתָּה, לְמַרְאֵה הַזִיקִים הַמְרַצְדִים בְּעֵינָיו, יָדַעְתִּי שֶׁלֹא טָעִיתִי בְּהַשְׁעָרָתִי.

– בֹּקֶר טוֹב, דוֹד נַחוּם – אָמַרְתִּי.

הַדוֹד הִפְנָה אֵלֵינוּ פָּנָיו וְהֵשִׂים עַצְמוֹ מֻפְתָּע.

– מָה אַתֶּם עוֹשִׂים כָּאן בְּשָׁעָה זוֹ? – הִתַּמֵם.

שָׂחַקְתִּי, הִבַּטְתִּי בְּעֵינָיו.

שָׂרֶנְקָה נִסְתָּה לְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי גַבִּי.

דוֹדִי נַחוּם הֶעֱמִיד פָּנִים מוֹכִיחוֹת.

– מַדוּעַ לֹא הֲלַכְתֶּם לְבֵית־הַסֵפֶר? – שָׁאַל.

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה יָשַׁבְתִּי לְיָדוֹ, הוֹרַדְתִּי אֶת יַלְקוּטִי מִשִׁכְמִי וְהִתַּרְתִּי אֶת הָאַבְזָמִים. הַחֲתַלְתּוּל זְנֵק מִתּוֹכוֹ וְרָץ וְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי גֶזַע שֶׁל עֵץ.

– מֶה עָשִׂיתָ?! – גָעֲרָה בִּי שָׂרֶנְקָה – בְּמוֹ יָדֶיךְ הִשְׁלַכְתָּ זָהוּב לָרְחוֹב!

שָׁמַע דוֹדִי נַחוּם וּפָרַץ בִּצְחוֹק גָדוֹל. צֵרַפְתִּי קוֹלִי לְקוֹלוֹ וַאֲחוֹתִי שָׂרֶנְקָה הִבִּיטָה בָּנוּ וְעֵינֵיהָ קְרוּעוֹת לִרְוָחָה. אֵין זאת כִּי סְבוּרָה הָיְתָה שֶׁדַעְתֵּנוּ נִשְׁתַּבְּשָׁה.

מִשֶׁנִרְגַעְנוּ מְעַט מִן הַצְחוֹק, שָׁאֵלְתִּי:

– הָ־1 בְּאַפְּרִיל?

דוֹדִי נַחוּם הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ.

– וְאַתָּה הָאִישׁ שֶׁמָסַר אֶת הַמוֹדָעָה לָעִתּוֹן?

– אֶלָא מִי? – הֵשִׁיב דוֹדִי נַחוּם בִּשְׁאֵלָה וּפָרַץ שׁוּב בִּצְחוֹק רוֹעֵם. אוּלָם לְפֶתַע־

פִּתְאֹם, בְּבַת־אַחַת, נִקְטַע צְחוֹקוֹ וּפָנָיו לָבְשׁוּ אֲרֶשֶׁת בֶּהָלָה. עוֹדֶנוּ תְּמֵהִים עַל הַתְּמוּרָה שֶׁחָלָה בְּמַצַב־רוּחוֹ, רָאִינוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, הַדוֹדָה דְבוֹרָה, הַמַפְסִיעָה בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הַנוֹהֵר אֶל הַגֶשֶׁר וּבִזְרוֹעוֹתֶיהָ חָתוּל גָדוֹל, מְנֻמָר.

לְמַרְאֵה אִשְׁתּוֹ זִנֵק דוֹדִי נַחוּם מִן הַסַפְסָל. אַךְ בְּטֶרֶם נִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ, הִסְפִּיק לְהַטִיל לְעֶבְרֵנוּ אַזְהָרָה:

– שֶׁלֹא תָּעֵזוּ לְסַפַּר לָדוֹדָה עַל חֶלְקִי בְּתַהֲלוּכָה זוֹ!

כַּעֲבֹר רֶגַע נֶעְלַם מֵעֵינֵינוּ. עַתָּה שִׁחְרְרָה גַם שָׂרֶנְקָה אֶת הַחֲתַלְתּוּל שֶׁלָהּ. בְּדֵי־עָמָל נִדְחַקְנוּ בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן, כְּשׂוֹחִים נֶגֶד הַזֶרֶם, מַבְקִיעִים לְעַצְמֵנוּ דֶרֶךְ בַּחֲזָרָה – אֶל בֵּית־הַסֵפֶר.


 

ב    🔗

הָיָה זֶה אֶחָד מִתַּעֲלוּלָיו הַגְדוֹלִים שֶׁל דוֹדִי נַחוּם, שֶׁאָהַב לְשַׁטוֹת בַּבְּרִיוֹת וְהַפַּעַם אֵין סָפֵק שֶׁבָּא עַל סִפּוּקוֹ. הִתְפַּעַלְתִּי מִכּשֶׁר־הַמְצָאָתוֹ וּמְאֹד רָצִיתִי לְחַקוֹתוֹ. אָמְנָם, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִדָמוֹת אֵלָיו. תַּעֲלוּל, כְּגוֹן מִבְצַע־הַחֲתוּלִים, לֹא הָיָה לְפִי כֹּחִי. אַךְ כְּכָל שֶׁעָבְרוּ הַיָּמִים וְנִתְרַבּוּ הַשָׁעוֹת שֶׁבָּהֶן בִּלִיתִי בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל דוֹדִי נַחוּם, חַשְׁתִּי שְׁדָבַק בִּי מַשֶׁהוּ מִמִזְגוֹ וְכִי מַרְאוֹת־עֵינַי מְסַפְּקִים גַם לִי חֹמֶר מְבַדֵחַ לָרֹב. הַמְגֻחָךְ שִׁעֲשַׁע אֶת לִבִּי. צוֹחֵק הָיִיתִי הַרְבֵּה וּצְחוֹקִי, צְחוֹק־יֶלֶד, הָיָה מֵעֵין הֵד קָלוּשׁ לִצְחוֹקוֹ הַגָדוֹל וְהָרוֹעֵם שֶׁל דוֹדִי נַחוּם.

הִתְחַלְתִּי לְהִתְחַקוֹת עַל נָהֳגָם שֶׁל הַבְּרִיוֹת. בְּעִנְיָן רַב עָקַבְתִּי אַחֲרֵי הָאוֹרְחִים הַמְעַטִים שֶׁנִּזְדַמְנוּ לְבֵיתֵנוּ. לְאַחַר שֶׁנִסְתַּלְקוּ, הָיִיתִי עוֹשֶׂה פַּרְצוּפִים, מְחַקֶה אֶת תְּנוּעוֹתֵיהֶם וְאֶת אֹרַח־דִבּוּרָם. דָבוּק הָיִיתִי לְשִׁמְשַׁת הַחַלוֹן וּמַבָּטַי תָּרִים אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים בֶּחָצֵר, וְאַף הֵם הָיוּ בְּיָדִי כְּחֹמֶר בְּיַד הַיוֹצֵר. שָׂרֶנְקָה אֲחוֹתִי הָיְתָה הַ“קָהָל” שֶׁלִי: בְּפָנֶיהָ הִצַגְתִּי אֶת הַצָגוֹתַי הַמְלֻווֹת פִּרְצֵי־צְחוֹק.

תְּחִלָה לֹא הִבְחִין אַבָּא בַּמִתְרַחֵשׁ, שֶׁהֲרֵי טָרוּד הָיָה בַּעֲסָקָיו. אוּלָם יוֹם אֶחָד נִכְנַס פִּתְאֹם לַחֶדֶר וּתְפָסַנִי בְּקַלְקָלָתִי: אוֹתָהּ שָׁעָה הִדְגַמְתִּי אֶת הִלוּכוֹ שֶׁל הַשׁוֹעֵר אַנְטוֹנִי, שֶׁהֵגִיחַ מִדִירַת־הַמַרְתֵּף שֶׁלוֹ שִׁכּוֹר־לְמֶחֱצָה, אוֹחֵז בְּכַף־יָדוֹ הַקְמוּצָה אֶת מִכְנָסָיו הַפְּרוּמִים מֵחֲשָׁש שֶׁיִשָׁמְטוּ מֵחֲלָצָיו. שָׂרֶנְקָה עָקְבָה אַחֲרַי בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת, וַאֲנִי – פִּי מָלֵא מִצְהֲלוֹת צְחוֹק. נָעַץ בִּי אַבָּא אֶת עֵינָיו הָעֲצוּבוֹת, כִּוֵץ גַבּוֹתָיו וְהוֹכִיחַנִי עַל פָּנַי:

– מַה מַצְחִיק אוֹתְךָ? וּבִכְלָל, מַה יֵשׁ לוֹ, לְיֶלֶד יְהוּדִי, לִצְחוֹק? כְּלוּם גוֹי הִנְךָ הַמִשְׁתַּכֵּר וּמִתְהוֹלֵל וְצוֹחֵק צְחוֹק פָּרוּעַ? חַכֵּה, חַכֵּה, עוֹד תִּבְכֶּה הַיוֹם!

נִבָּא – וְיָדַע מַה שֶׁנִבָּא. שֶׁהֲרֵי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר רַבּוּ הַבְּכִיוֹת שֶׁלָנוּ, שֶׁל הַיְלָדִים, עַל הַצְחוֹק. עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם נָפַלְתִּי וְנֶחְבַּלְתִּי אוֹ חָטַפְתִּי מַכּוֹת מִסְטַשֶׁק, עוֹזְרוֹ שֶׁל הַשׁוֹעֵר אַנְטוֹנִי. אָכֵן, הַבַּיִת לֹא הָיָה זִירָה מַתְאִימָה לְקַלוּת־רֹאשׁ אוֹ לִצְחוֹק. בִּרְצוֹתִי לְשַׁלֵחַ רֶסֶן לְיֵצֶר־הַקֻנְדָסוּת שֶׁבִּי, הָיִיתִי נִמְלָט עַל נַפְשִׁי מִן הַבַּיִת, מִקַדְרוּתוֹ הַדְחוּסָה דְאָגוֹת.

לְאָן? – תִּשְׁאֲלוּ.

אֶל פִּנַת־הַחֶמֶד שֶׁל יְמֵי יַלְדוּתִי. אֶל הַגַן הַצִבּוּרִי.


 

ג    🔗

הַגַן הָיָה לָנוּ כְּנָוֶה בְּמִדְבַּר־הַחוֹמוֹת. בַּבְּקָרִים הֵסֵבּוּ עַל סַפְסַלָיו אִמָהוֹת צְעִירוֹת, מְחַיְכוֹת לְתִינוֹקוֹתֵיהֶן. נָשִׁים קְשִׁישׁוֹת סָרְגוּ בִּשְׁקִידָה. הוֹלְכֵי־בָּטֵל יְשִׁישִׁים יָשְׁבוּ לְיַד הָאֲגַם וְגִלְגְלוּ שִׂיחָה. בַּשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר־הַצָהֳרַיִם, כְּתֹם הַלִמוּדִים בְּבֵית־הַסֵפֶר, הָיָה הַגַן מִתְמַלֵא סִיעוֹת יְלָדִים מַרְעִישִׁים שֶׁשִׂחֲקוּ בְּשׁוֹטְרִים וְגַנָבִים, בְּתוֹפֶסֶת אוֹ בְּכַדוּרֶגֶל. הָעִיר הַסוֹאֶנֶת מֵאֲחוֹרֵי הַגָדֵר דוֹמֶה שֶׁנִתְרַחֲקָה וְנֶעֶלְמָה. מִסָבִיב סָגְרוּ עָלֵינוּ עֲצֵי־דֹלֶב כִּבְדֵי־בַּדִים וְשִׁטוֹת קְמוּרוֹת־צַמֶרֶת, צַפְצָפוֹת תְּמִירוֹת וָאֳרָנִים מַבְהִיקִים בְּיַרְקוּתָם. שִׂיחֵי־לִילָךְ זָקְרוּ לְעֵינֵינוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת־פְּרִיחָה סְגֻלִים וְאָנוּ מִתְבַּשְׂמִים מִנִיחוֹחָם.

הָיוּ שָׁם, בַּגַן, פִּנוֹת־חֶמֶד לָרֹב. בְּיַרְכָתָיו הִבְהִיקוּ דַפְנוֹת־הַזְגוּגִית שֶׁל הַחֲמָמָה, שֶׁבְּתוֹכָהּ לִבְלְבוּ עֵצִים טְרוֹפִּיִים מֻפְלָאִים וּבְתוֹךְ בְּרֵכָה זַעֲרוּרִית רִצְדוּ דָגִים הַמוֹשְׁכִים אַחֲרֵיהֶם שֹׁבֶל שֶׁל זָהָב. וּבַתָּוֶךְ, בְּמֶרְכָּזוֹ שֶׁל הַגַן, נֶעֶרְמוּ סְלָעִים מְכֻסֵי אֵזוֹב יְרַקְרַק, וּמִפִּרְצָה סְמוּיָה שֶׁבְּרֹאשָׁם קָלַח סִילוֹן מַיִם, שֶׁיָּרַד בְּמַפָּל וְהִתְנַפֵּץ לְמַרְגְלוֹתֵיהֶם. וְהַמַיִם שׁוֹצְפִים וּמַקְצִיפִים וַאֲנִי עוֹמֵד שָׁם, לְיַד הַמַפָּל, וְחוֹשֵׁב בְּלִבִּי: הִנֵּה הַסֶלַע שֶׁבּוֹ הִכָּה משֶׁה!

וּמִמוּל לַמַפָּל נִתְגַבְּהָה גִבְעָה, שֶׁשְׁנֵי שִׁפּוּעִים לָה מִשְׁנֵי עֲבָרֶיהָ. מִפִּסְגָתָה עוֹרְכִים הָיִינוּ תַּחֲרֻיוֹת־מֵרוֹץ וְאָנוּ דוֹהֲרִים בָּמוֹרָד, נִשָׂאִים כְּעַל כְּנָפַיִם סְמוּיוֹת. אַךְ גִבְעָה זוֹ שִׁמְשָׁה לָנוּ גַם לְמִשְׂחָק אַחֵר: אִמַצְנוּהָ לָנוּ כְּהַר סִינַי וּלְמַרְגְלוֹתֶיהָ עוֹמְדִים הָיִינוּ, נוֹשְׂאִים עֵינֵינוּ לַמָּרוֹם וְאָזְנֵינוּ קַשוּבוֹת: הִנֵה, עוֹד מְעַט, נִרְאֶה אֶת הַקוֹלוֹת וְאֶת הַלַפִּידִים. יוֹם אֶחָד הִבְעִיר שִׁימֶק הַגִ’ינְגִ’י מְדוּרָה עַל פִּסְגַת הַגִבְעָה – לְקַיֵם אֶת הַכָּתוּב “וְהַר סִינַי עָשֵׁן כֻּלוֹ”. אַךְ שׁוֹמֵר־הַגַן הִגִיעַ בְּרִיצָה וְאָנוּ – בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל – נָטַשְׁנוּ אֶת מַעֲמַד הַר סִינַי וְנִמְלַטְנוּ עַל נַפְשֵׁנוּ.

בַּסְתָיו סִפֵּק לָנוּ הַגַּן מִשְׂחָק נוֹסָף: הָעַרְמוֹנִים הִבְשִׁילוּ פִּרְיָם וְאָנוּ נֶחְלַצְנוּ לִמְלֶאכֶת הַקָטִיף. אֵלֶה מִסְתַּיְעִים בְּמַקְלוֹת שֶׁבִּקְצוֹתֵיהֶם מַסְמְרִים אוֹ לוּלָאוֹת, וְאֵלֶה מְיַדִים גֶזֶר־עֵץ הַחוֹדֵר אֶל עַלְוַת הַצַמֶרֶת הָאֲפֵלָה, מַחְרִיד מֶחֶבְיוֹנָם עַרְמוֹנִים וּמַפִּילָם לָאָרֶץ. הָעַרְמוֹנִים לֹא הָיוּ רְאוּיִים לְמַאֲכָל, אַךְ אָנוּ אָסַפְנוּ אוֹתָם בִּשְׁקִידָה – שַׂקִים מְלֵאִים!

וַעֲדַיִן לֹא סִפַּרְתִּי אֶת כָּל פִּלְאֵי הַגַן. בַּכְּנִיסָה, בִּשְׁקַעֲרוּרִית בֵּין הַחוֹמוֹת, נִצָב לוֹ צַלָם־רְחוֹב. הָיָה זֶה אָדוֹן פֶלְדְמַן, יְהוּדִי גְבַהּ קוֹמָה, שֶׁמִגְבַּעַת־לֶבֶד גְדוֹלָה מְצִלָה עַל רֹאשׁוֹ הַקֵרֵחַ, שְׂפָמוֹ הַשָׁחוֹר גוֹלֵשׁ מִשְׁנֵי עֶבְרֵי פִּיו וּמִשְׁתַּפֵּל עַל סַנְטֵרוֹ וְעֵינָיו מְצִיצוֹת מִבַּעַד לְמִשְׁקָפַיִם עֲבֵי־זְגוּגִית. הָיְתָה לוֹ, לָאָדוֹן פֶלְדְמַן, מַצְלֵמָה גְדוֹלָה, מִין תֵּבַת־עֵץ מְרֻבַּעַת, שֶׁנִצְבָה עַל תְּלַת־רֶגֶל וּמֵאֲחוֹרֶיהָ נִתְמַשֵׁךְ הַ“שַרְווּל” – יְרִיעַת־בַּד שְׁחוֹרָה, שֶׁלְתוֹכָהּ הָיָה הַצַלָם מַשְׁחִיל רֹאשׁוֹ וְיָדָיו בִּשְׁעַת מְלַאכְתּוֹ. מִמוּל לַמַצְלֵמָה קָבוּעַ הָיָה דֶגֶם שֶׁל אֲוִירוֹן מְצֻיָר עַל בַּד. הַיְלָדִים הַמִצְטַלְמִים הָיוּ יוֹשְׁבִים בְּמוֹשַׁב־הָעֵץ בְּתוֹךְ הַדֶגֶם, אוֹחֲזִים בַּהֶגֶה הַמְצֻיָר וְעֵינֵיהֶם נוֹצְצוֹת מִשִׂמְחָה: בַּצִלוּם יֵרָאוּ כְּטַיָסִים לְכָל דָבָר! וּמֵאֲחוֹרֵי הַמַצְלֵמָה, עַל גַבֵּי סַפְסַל־עֵץ, עָמְדוּ קְעָרוֹת וּבָהֶן נוֹזֵל כֵּהֶה, שֶׁבּוֹ הִשְׁרָה אָדוֹן פֶלְדְמַן אֶת הַצִלוּמִים שֶׁפֻּתְחוּ.

שָׁעוֹת רַבּוֹת בִּלִינוּ בְּפִנָתוֹ שֶׁל אָדוֹן פֶלְדְמַן, עוֹקְבִים אַחֲרֵי הַיְלָדִים הַמִצְטַלְמִים שֶׁבָּאוּ בְּלִוְיַת אִמְהוֹתֵיהֶם. מְאֹד רָצִינוּ לְהִצְטַלֵם, אַךְ לְדַאֲבוֹנֵנוּ לֹא הָיְתָה הַפְּרוּטָה מְצוּיָה בְּכִיסֵנוּ. לֹא זָכִינוּ לְצִלוּם, אַךְ מָצָאנוּ עִנְיָן רַב בַּנַעֲשֶׂה: הִנֵה מִתְיַשֵׁב הַיֶלֶד בְּתוֹךְ הַדֶגֶם וְאָדוֹן פֶלְדְמַן מַפְשִיל אֶת מִגְבַּעַת־הַלֶבֶד שֶׁלוֹ עַל פַּדַחְתּוֹ, לוֹטֵשׁ עֵינָיו מִבַּעַד לִזְגוּגִיוֹת מִשְׁקָפָיו וְנִבְלָע רֻבּוֹ־כְּכֻלוֹ בְּתוֹךְ הַ“שַׁרְווּל” הַשָׁחוֹר הַיוֹרֵד לוֹ עַל כְּתֵפָיו, וְעוֹשֶׂה שָׁם, בַּחֲשֵׁכָה, בִּלְהָטָיו.

אָדוֹן פֶלְדְמַן לֹא גֵרֵשׁ אוֹתָנוּ. הוּא הִסְבִּיר לָנוּ פָּנִים, שֶׁכֵּן טוֹב־מֶזֶג הָיָה. רַק כְּשֶׁנִדְחַקְנוּ יָתֵר־עַל־הַמִדָה אֶל הַמַצְלֵמָה, הָיָה גוֹעֵר בָּנוּ בְּחִיוּךְ:

– הִסְתַּלְקוּ, מַמְזֵרִים!

הִנֵּה כִּי כֵן הַגַן הָיָה לָנוּ פִּנַת־שַׁעֲשׁוּעִים מְלַבֶּבֶת וּמְרַתֶּקֶת. בַּחֲלָלוֹ עָלָה קוֹל צְחוֹקֵנוּ – צְחוֹק גָדוֹל וְעַלִיז. כָּל מְשׂוֹשׂ־לִבֵּנוּ, שֶׁדֻכָּא בַּבַּיִת, פָּרַץ שָׁם בְּאֵין־מַעֲצוֹר.

אוּלָם יוֹם אֶחָד בָּכִיתִי בַּגַן. וּמַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.


 

ד    🔗

בְּבֵיתוֹ שֶׁל דוֹדִי נַחוּם הִתְגוֹרְרָה אִמוֹ הַזְקֵנָה, יְשִׁישָׁה צְנוּמָה וּמְצֻמֶקֶת, שֶׁעֵינֶיהָ כָּהוּ מִזֹקֶן. הַכֹּל קָרְאוּ לָהּ “סַבְתָּא לֵאָה”. דוֹדִי נַחוּם קִיֵם בָּהּ מִצְוַת כִּבּוּד־אֵם: הָיָה דוֹאֵג לְמַחְסוֹרָהּ, מוֹלִיכָהּ כָּל עֶרֶב לְטִיוּל בַּגַן וְאָץ לְמַלֵא כָּל מִשְׁאָלָה שֶׁהִבִּיעָה. אָמְנָם, לְעִתִּים תָּקַף עָלָיו יִצְרוֹ וְאָז לֹא חָסַךְ מֵאִמוֹ אֶת מַעֲשֵׂי-הַקֻנְדָסוּת שֶׁלוֹ. יוֹם אֶחָד פָּרַץ הַבַּיְתָה מִתְנַשֵׁף וּמַזִיעַ וְהִכְרִיז בְּקוֹל גָדוֹל:

– אִמָא, זָכִית בַּפַּיִס!

סַבְתָּא לֵאָה זָקְפָה בִּבְנָה עֵינַיִם עַשֵׁשׁוֹת.

– הָכֵיצַד? – הִתְפַּלְאָה – הֲרֵי לֹא קָנִיתִי כַּרְטִיס־הַגְרָלָה!

– מִי צָרִיךְ כַּרְטִיס? – הֵשִׁיב דוֹדִי נַחוּם – אִם יֵשׁ לוֹ, לְאָדָם, מַזָל, הוּא זוֹכֶה בַּפַּיִס גַם בְּלִי כַּרְטִיס!

הִתְפַּלֵאתִי עַל דוֹדִי נַחוּם, שֶׁהוּא מְשַׁטֶה בְּאִמוֹ, אַךְ לְמַרְאֵה זִיק־הַשׁוֹבְבוּת אֲשֶׁר בְּעֵינָיו הֵבַנְתִּי שֶׁלֹא עָצַר כֹּחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַפִּתּוּי.

פַּעַם שְׁנִיָה הַזְדַמַנְתִּי לְבֵית דוֹדִי נַחוּם וּשְׁמַעְתִּיו מְגַלְגֵל שִׂיחָה עִם אִשְׁתּוֹ, הַדוֹדָה דְבוֹרָה. אָמְרָה הַדוֹדָה:

– בַּשָׁבוּעַ הַבָּא תִּהְיֶה סַבְתָּא לֵאָה בַּת שְׁמוֹנִים וְלָנוּ אֵין אֲפִילוּ צִלוּם אֶחָד מִשֶׁלָהּ.

– אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְצַלֵם אוֹתָה – נִסָה דוֹדִי נַחוּם לְהִתְבַּדֵחַ כְּדַרְכּוֹ – יִרְאוּ בְּהוֹלִיבוּד אֶת הַצִלוּם וְיַחְטְפוּ אוֹתָהּ. הֲרֵי הֵם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְפֵהפִיוֹת.

אוּלָם מִיָד הִרְצִין. דוֹמֶה שֶׁנָשַׁךְ לְשׁוֹנוֹ.

– אַתְּ צוֹדֶקֶת, דְבוֹרָה – אָמַר מְהֻרְהָר – כְּדַאי שֶׁיִשָׁאֵר לָנוּ צִלוּם מִשֶׁלָהּ.

עוֹד בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד נִמְנוּ וְגָמְרוּ: בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא, אִם יִרְצֶה הַשֵׁם, יִגְשׁוּ לְאָדוֹן פֶלְדְמַן וִיצַלְמוּ אֶת סַבְתָּא לֵאָה.

לַמָחֳרָת, בְּבוֹאִי אֶל דוֹדִי נַחוּם, מָצָאתִי בַּבַּיִת אֶת סַבְתָּא לֵאָה לְבַדָהּ. הַדוֹד וְהַדוֹדָה יָצְאוּ לְעִסוּקֵיהֶם. בְּהִכָּנְסִי, הִבְחַנְתִּי שֶׁפָּנֶיהָ שֶׁל סַבְתָּא לֵאָה עֲצוּבוֹת: עַנְנַת־דְאָגָה שָׁכְנָה עֲלֵיהֶן. הִיא יָשְׁבָה בְּכֻרְסָתָהּ, דְמוּת זַעֲרוּרִית, מְקֻפֶּלֶת כִּפְקַעַת. שָׁעָה קַלָה שָׁתְקָה, אַךְ פִּתְאֹם נָשְׂאָה אֵלַי אֶת עֵינֶיהָ הָעֲשֵׁשׁוֹת וְשָׁאֲלָה:

– זֶה כּוֹאֵב, בֶּנִי?

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא תָּפַסְתִּי אֶת פֵּשֶׁר שְׁאֵלָתָהּ.

– מָה, סַבְתָּא לֵאָה?

– נוּ, הַצִלוּם… – גִמְגְמָה הַיְשִׁישָׁה – אַתָּה יוֹדֵעַ, מֵעוֹלָם לֹא הִצְטַלַמְתִּי וְעַתָּה אֲנִי פּוֹחֶדֶת קְצָת.

אוֹתוֹ רֶגַע רָאִיתִי בְּעֵינֵי־רוּחִי אֶת דוֹדִי נַחוּם וְהִצְטַעַרְתִּי שֶׁאֵין הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת הַשִׂיחָה. מֶה הָיָה דוֹדִי נַחוּם מֵשִׁיב לָה, לְסַבְתָּא? וּפִתְאֹם חַשְׁתִּי מֵעֵין צְרִיבָה בְּעֵינַי. יָדַעְתִּי: אִלוּ הֵצַצְתִּי בָּרְאִי, הָיִיתִי רוֹאֶה בָּהֶן אֶת זִיק־הַמְשׁוּבָה הַמֻכָּר לִי כָּל־כָּךְ. כֵּיצַד פָּרַח לוֹ הַזִיק מֵעֵינָיו שֶׁל דוֹדִי נַחוּם וְהִתְכַּנֵס בְּעֵינַי שֶׁלִי? וְאָז, מִבְּלִי שֶׁאוּכַל לַעֲצֹר בִּלְשוֹנִי, שָׁמַעְתִּי אֶת עַצְמִי אוֹמֵר:

– אַל תִּדְאֲגִי, סַבְתָּא, זֶה בְּעֵרֶךְ כְּמוֹ עֲקִירַת שֵׁן. בַּקְשִׁי אֶת הָאָדוֹן פֶלְדְמַן שֶׁיַזְרִיק לָךְ קֹדֶם־לָכֵן זְרִיקָה וְלֹא יִכְאַב לָךְ.

סַבְתָּא לֵאָה חִיְכָה חִיוּךְ חֲסַר־שִׁנַיִם. אֵין זֹאת כִּי הוּקַל לְלִבָּה.

8.jpg

 

ה    🔗

סוֹף־סוֹף זָכִינוּ לַיוֹם הַגָדוֹל. דוֹדִי נַחוּם, הַדוֹדָה דְבוֹרָה, בְּנָם אֵלִי וַאֲנִי הַקָטָן שַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ לַגַן הַצִבּוּרִי, אֶל הָאָדוֹן פֶלְדְמַן. סַבְתָּא לֵאָה הִפְסִיעָה בַּתָּוֶךְ, מְטוֹפֶפֶת בִּפְסִיעוֹת קְטַנוֹת. עוֹבְרִים וְשָׁבִים הִפְנוּ רֹאשָׁם וְשִׁלְחוּ אַחֲרֵינוּ מַבָּטָם. הֵם הִתְפַּלְאוּ עַל דְמוּתָהּ שֶׁל סַבְתָּא לֵאָה, שֶׁכְּתֵפֶיהָ עֲטוּפוֹת רְדִיד שָׁחוֹר, חֲגִיגִי וּלְרֹאשָׁה שָׁבִיס לָבָן, מְשֻׁבָּץ פְּנִינִים. דוֹדִי נַחוּם הִפְרִיחַ סְלִילֵי עָשָׁן מִסִיגָרְיָתוֹ. אֵלִי הַמְגֻדָל הֵצִיץ בִּי בְּרֻגְזָה וְרָטַן:

– מִי בִּקֵשׁ מִמְךְ לְהִצְטָרֵף!

אַךְ דוֹדִי נַחוּם הִשְׁתִּיקוֹ:

– הָנַח לוֹ, לַיֶלֶד. מַה נִטְפַּלְתָּ אֵלָיו?

סוֹף־סוֹף הִגַעְנוּ לִמְחוֹז־חֶפְצֵנוּ. לְמַרְאֶה הַחֲבוּרָה הֵסִיר אָדוֹן פֶלְדְמַן אֶת מִגְבַּעַת הַלֶבֶד שֶׁלוֹ, הֶחְלִיק בְּכַף־יָדוֹ עַל שְׂפָמוֹ הָאָרֹךְ וְהֶחֱוָה קִדָה:

– נָא לָשֶׁבֶת!

הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי: הַאֻמְנָם תֵּשֵׁב סַבְתָּא לֵאָה בְּתוֹךְ דֶגֶם־הָאֲוִירוֹן וְתַחֲזִיק בַּהֶגֶה? אֵיזֶה צִלוּם מַצְחִיק יִהְיֶה זֶה שֶׁל סַבְתָּא־טַיֶסֶת!

אוּלָם אָדוֹן פֶלְדְמַן הוֹשִׁיב אֶת סַבְתָּא עַל כִּסֵא קָלוּעַ מִקַשׁ. הִיא יָשְׁבָה שָׁם, קְטַנָה וּמְצֻמֶקֶת, וּפָנֶיהָ חִוְרוֹת מְאֹד. וְהִנֵה קָרַב אָדוֹן פֶלְדְמַן לַמַצְלֵמָה שֶׁלוֹ וְהֵחֵל מְטַפֵּל בַּ“שַׁרְווּל” הַשָּׁחוֹר שֶׁמֵאֲחוֹרֶיהָ, וְאָנוּ, בְּנֵי הַחֲבוּרָה, עוֹמְדִים מִן הַצַד, עוֹצְרִים נְשִׁימָתֵנוּ.

אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע קוֹלָהּ הֶחָלוּשׁ שֶׁל סַבְתָּא לֵאָה:

– אָדוֹן פֶלְדְמַן!

הַצַלָם שָׁמַט אֶת הָאָרִיג הַשָׁחוֹר מִיָּדָיו וְקָרַב אֶל סַבְתָּא.

– מַה מְבֻקָשֵׁךְ, גְבִרְתִּי? – שָׁאַל.

סַבְתָּא לֵאָה נָשְׂאָה אֵלָיו אֶת פָּנֶיהָ הַחִוְרוֹת וְגִמְגְמָה:

– אוּלַי, אֲדוֹנִי, תַּעֲשֶׂה קֹדֶם זְרִיקָה?

אָדוֹן פֶלְדְמַן קָפָא תַּחְתָּיו. מְרֹב פְּלִיאָה לֹא הָיָה מְסֻגָל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.

אוּלָם כָּאן קָפַץ אֵלִי כְּאִלוּ הִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וְצָעַק:

– מָה אַתְּ מְקַשְׁקֶשֶׁת, סַבְתָּא? אֵיזוֹ זְרִיקָה?

– שֶׁלא יִכְאַב לִי – אָמְרָה סַבְתָּא לֵאָה בְּקוֹל חֲרִישִׁי, מִתְחַטֵא.

– מִי הִכְנִיס לָךְ לָרֹאשׁ שְׁטֻיוֹת כָּאֵלֶה? – צָרַח אֵלִי.

נָשְׂאָה סַבְתָּא לֵאָה אֶת יָדָהּ הַקְטַנָה וְאֶצְבָּעָה הַגְּרוּמָה הִצְבִּיעָה עָלַי. הִסְמַקְתִּי. “מוּטָב שֶׁאֶסְתַּלֵק חִישׁ־מַהֵר” – פָּלְחָה מַחְשָׁבָה אֶת מֹחִי. אַךְ כַּף יָדוֹ שֶׁל אֵלִי מְהִירָה הָיְתָה מִמַחֲשַׁבְתִּי. הוּא הֱנִיפָה בְּעֹז וְסָטַר לִי מִזֶה וּמִזֶה – שְׁתֵּי סְטִירוֹת מְצַלְצְלוֹת, שֶׁהֶעֱלוּ כּוֹכָבִים בְּעֵינַי.

– הֵא לְךְ וְתֵדַע שֶׁלֹא לְשַׁטוֹת בְּסַבְתָּא! – צָעַק אֵלִי – אַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ בּוּשׁוֹת! מִיָד אֲלַמֵד אוֹתְךָ לֶקַח!

מִסְתַּבֵּר שֶׁאֵלִי רָאָה אֶת הַסְטִירוֹת כְּמִקְדָמָה בִּלְבַד. לְפִי הַבָּעַת פָּנָיו בָּרוּר הָיָה לִי שֶׁהוּא מוּכָן לְקָרְעֵנִי כְּדָג. אַךְ כָּאן הִתְעָרֵב דוֹדִי נַחוּם. בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁבִּקְשָׁה סַבְתָּא לֵאָה זְרִיקָה, נִדְהַם דוֹדִי נַחוּם וְהַדִבֵּר נִטַל מִפִּיו. אַךְ מִשְׁנִּתְבָּרֵר לו פֵּשֶׁר הַדָבָר, הוֹפִיעַ בְּעֵינָיו זִיק־הַמְשׁוּבָה הַמֻכָּר לִי. עַתָּה נֶחֱלַץ לְסוֹכֵךְ עָלַי בִּשְׁתֵּי יָדָיו מִנַחַת־זְרוֹעוֹ שֶׁל בְּנוֹ, וְהוּא גוֹעֵר בּוֹ:

– שֶׁלֹא תָּעֵז לְהַרְבִּיץ לַיֶלֶד! שָׁמַעְתָּ?

וְהוּא שִׁלַח לְעֶבְרִי חִיוּךְ חָבִיב, קֻנְדָסִי וְלָחַשׁ:

– נוּ, הַתַּפּוּחַ אֵינוֹ נוֹפֵל הַרְחֵק מִן הָעֵץ. אַל תִּבְכֶּה, בֶּנִי. אֵלִי הוּא רַתְחָן, טִפֵּשׁ מְטֻפָּשׁ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין בְּדִיחָה!

אַךְ אֲנִי נִמְלַטְתִּי מִשָּׁם, רָץ נִכְחִי בִּשְׁבִילֵי הַגַן וּבוֹכֶה בְּקוֹל. וְהָאִילָנוֹת סְבִיבִי, עֲצֵי דֹלֶב וְשִׁטָה, צַפְצָפוֹת וָאֳרָנִים, דוֹמֶה שֶׁהֵנִידוּ לִי צַמְרוֹתֵיהֶם כִּמְבִינִים לְרוּחִי וּמִצְטַעֲרִים עַל עֶלְבּוֹנִי.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49374 יצירות מאת 2727 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21026 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!