רקע
בנימין טנא
"פֶּגַע רַע"
איורים מאת: תרצה טנאי
9.jpg

שְׁלֹשִׁים תַּלְמִידִים הָיִינוּ בַּכִּתָּה, בְּנֵי אוֹתוֹ גִיל וְאוֹתוֹ גוֹרָל עַצְמוֹ: כֻּלָנוּ כְּלוּאִים בֵּין כָּתְלֵי בֵּית־הַסֵפֶר בְּעוֹד שֶׁנַפְשֵׁנוּ נִמְשֶׁכֶת הַחוּצָה, לְמִשְׂחָקִים; כֻּלָנוּ חוֹשְׁשִׁים מִקוֹלוֹ שֶׁל הַמוֹרֶה, שֶׁיִקְרָא אוֹתָנוּ אֶל הַלוּחַ; כֻּלָנוּ פּוֹחֲדִים מִמִבְחָנִים.

אוּלָם עַל אַף הַגִיל וְהַגוֹרָל הַמְשֻׁתָּף, נִבְדַלְנוּ זֶה מִזֶה: הָיָה שָׁם, בַּכִּתָּה, אֶחָד חָכָם וְאֶחָד רָשָׁע, אֶחָד תָּם וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל – מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּ“הַגָדָה” שֶׁל פֶּסַח. וְהָיוּ גַם אֲחֵרִים: אֶחָד הָגוּן וְאֶחָד רַמַאי, אֶחָד רוֹדֵף־צֶדֶק, הַמַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶגֶד בְּמִלְחַמְתּוֹ בְּכָל עָוֶל, וְאֶחָד שֶׁלֹא־אִכְפַּת־לוֹ, הַדוֹאֵג רַק לְעַצְמוֹ בִּלְבַד. וְהָיָה שָׁם אֶחָד גְבַרְתָּן וְאֶחָד גוּץ, אֶחָד לֵץ וְאֶחָד מַרְצִין פָּנָיו תָּמִיד – כָּל יֶלֶד וּמַרְאֵהוּ וּתְכוּנוֹתָיו שֶׁלוֹ.

גוֹלְדִין, הַגִ’ינְגִ’י הַיָּחִיד בֵּינֵינוּ, נִבְדַל מְאֹד בְּמַרְאֵהוּ מִכָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה. עוֹר פָּנָיו, הַמְכֻסֶה נְמָשִׁים, אַף הוּא לוֹהֵט הָיָה כְּאֵשׁ. אָבִיו, סוֹחֵר אָמִיד, הָיְתָה לוֹ חֲנוּת תַּכְשִׁיטִים בְּאֶחָד מֵרְחוֹבוֹתֶיהָ הָרָאשִׁיִים שֶׁל הָעִיר. גַם מִבְּחִינָה זוֹ הָיָה גוֹלְדִין יוֹצֵא דֹפֶן בֵּין יַלְדֵי הַכִּתָּה, שֶׁרֻבָּם הָיוּ בְּנֵי סוֹחֲרִים זְעִירִים אוֹ בַּעֲלֵי־מְלָאכָה עֲנִיִים.

גוֹלְדִין בָּא תָּמִיד לְבֵית־הַסֵפֶר לָבוּשׁ בְּגָדִים נָאִים, נְעָלָיו מַבְרִיקוֹת, וְיַלְקוּטוֹ, הֶעָשׂוּי עוֹר מְשֻׁבָּח, מְעֻטָר בְּאַבְזְמֵי נְחֹשֶׁת. בְּכִיסָיו צִלְצְלוּ מַטְבְּעוֹת, שֶׁכֵּן אָבִיו הֶעֱנִיק לוֹ דְמֵי־כִּיס בְּיָד רְחָבָה. בַּהַפְסָקוֹת הָיָה גוֹלְדִין רָץ הַחוּצָה, אֶל הַקְיוֹסְק הַסָמוּךְ, וְקוֹנֶה לוֹ עוּגָה טְעִימָה אוֹ גָבִיעַ גָדוֹל שֶׁל גְלִידָה. מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַעְתּוֹ לְכַבֵּד אֶת חֲבֵרוֹ.

לא קִנֵאנוּ בּוֹ, בְּגוֹלְדִין. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הָיוּ לוֹ שְׂמָחוֹת מִשֶׁלוֹ. אַךְ גוֹלְדִין יָרַד מַמָּשׁ לְחַיֵינוּ. עַל כֵּן הִדְבַּקְנוּ לוֹ כִּנוּי: “פֶּגַע רַע”.

אָכֵן, כֻּלָנוּ שָׂנֵאנוּ אֶת גוֹלְדִין וְהוּא, מִצִדוֹ, עָשָׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהַשְׂנִיא עַצְמוֹ עָלֵינוּ.

בַּהַפְסָקָה הַגְדוֹלָה הָיִינוּ שׁוֹלְפִים מִיַלְקוּטֵנוּ אֶת שַׂקִית־הָאֹכֶל שֶׁאָרְזָה לָנוּ אִמָא בְּטֶרֶם יָצָאנוּ לְבֵית־הַסֵפֶר. הַתַּפְרִיט לֹא הָיָה מְגֻוָן בְּיוֹתֵר: פַּת מְרוּחָה בְּחֶמְאָה אוֹ בְּרִבָּה, שְׁתֵּי פְּרוּסוֹת־לֶחֶם עִם גְבִינָה צְהֻבָּה אוֹ דָג מָלוּחַ. הָיִינוּ פּוֹרְצִים הַחוּצָה – לְמִשְׂחָקִים בֶּחָצֵר, וְהָאֹכֶל בְּיָדֵינוּ. אֶחָד וְיָחִיד הָיָה גוֹלְדִין שֶׁנִּשְׁאַר בַּכִּתָּה. הָיָה פּוֹרֵשׂ מַפִּית לְבָנָה עַל הַסַפְסָל, מוֹצִיא מִיַלְקוּטוֹ לַחְמָנִיוֹת פְּרִיכוֹת, מִינֵי נַקְנִיקִים, בָּשָׂר וּפֵרוֹת מְשֻׁבָּחִים, נְדִירִים. לְמַרְאֵה הַמַעֲדַנִים הָיִינוּ בּוֹלְעִים רֻקֵנוּ, אַךְ הֶעֱמַדְנוּ פָּנִים שֶׁאֵינֶנוּ מַבְחִינִים כְּלָל בַּמַטְעַמִים אֲשֶׁר קָסְמוּ לָנוּ. מֶה עָשָׂה גוֹלְדִין? הוּא נִסָה כָּל פַּעַם לְהַפְנוֹת אֶת תְּשׂוּמֶת לִבֵּנוּ: בַּבֹּקֶר, בְּבוֹאוֹ לַכִּתָּה, הָיָה שׁוֹלֵף אֶת לַחְמָנִיוֹתָיו, מְנִיפָן לְעֵינֵי כֻּלָנוּ, מְשַׁרְבֵּב לָשׁוֹן גְדוֹלָה וַאֲדֻמָה, מְלַקֵק אוֹתָן וּמַכְרִיז בְּקוֹל:

– הַבִּיטוּ! לִקַקְתִּי אֶת הָאֹכֶל שֶׁלִי!

הָרֶמֶז הָיָה בָּרוּר: כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, אַל תִּתְפַּתּוּ לִסְחֹב וְלִטְעֹם אוֹתוֹ!

דָבָר זֶה לֹא עָלָה אֲפִילוּ עַל דַעְתֵּנוּ. שָׂנֵאנוּ אֶת גוֹלְדִין וְהֶעֱבַרְנוּ אֶת שִׂנְאָתֵנוּ גַם עַל מְזוֹנוֹתָיו. אַדְרַבָּא, יִזְלֹל וְיֵחָנֵק! אֶלָא שֶׁהַהִתְגָרוּת שֶׁלוֹ עוֹרְרָה בָּנוּ סְלִידָה, פָּשׁוּט – בַּזְנוּ לוֹ. לֹא־פַּעַם הִתְחַשֵׁק לָנוּ לְכַבְּדוֹ בְּמַכּוֹת הָגוּנוֹת, אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר נָהַגְנוּ עִמוֹ כְּאִלוּ אֵינוֹ קַיָּם כְּלָל.

הִזְכַּרְתִּי קֹדֶם, שֶׁבֵּין יַלְדֵי הַכִּתָּה הָיָה גַם רוֹדֵף־צֶדֶק, הַמוּכָן בְּכָל עֵת תָּמִיד לְחָרֵף נַפְשׁוֹ וּלְהִלָחֵם נֶגֶד עָוֶל. שְׁמוֹ הָיָה בֶּרְמַן. יוֹם אֶחָד, לִפְנֵי הַשִׁעוּר הָרִאשוֹן, נִקְרָא גוֹלְדִין מִשׁוּם־מָה לַהַנְהָלָה וְאָז נֶחְלַץ בֶּרְמַן לִפְעֻלָה: הוּא הוֹצִיא אֶת לַחְמָנִיּוֹתָיו שֶׁל גוֹלְדִין מִתּוֹךְ יַלְקוּטוֹ, הִטְבִּילָן בְּאַסְלַת בֵּית־הַשִׁמוּשׁ

וְתָלָה אוֹתָן בְּחֶבֶל דַק בְּזִיז הַלוּחַ. וַאֲנִי, שֶׁיָדַעְתִּי לַחֲרֹז חֲרוּזִים, נָתַתִּי יָד לַמִבְצַע וְרָשַׁמְתִּי בְּגִיר עַל הַלוּחַ בְּאוֹתִיוֹת מְאִירוֹת־עֵינַיִם:


שִׂימוּ נָא לֵב, כָּל גַנָב וְנָבָל:

בְּבֵית־הַשִׁמוּשׁ זֶה הָאֹכֶל טָבַל.

אָמְנָם, בִּלְשׁוֹנִי לֹא לִקַקְתִּי הַיוֹם,

אַךְ אִישׁ לֹא יָעֵז עוֹד לִסְחֹב וְלִטְעֹם!


וְחָתַמְתִּי: “פֶּגַע רַע”.

חָזַר גוֹלְדִין לַכִּתָּה, וּמִשֶׁהֵצִיץ בַּלוּחַ, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו הַסְמוּקִים. הוּא פָּרַץ הַחוּצָה וּלְאַחַר־רֶגַע חָזַר בְּלִוְיַת הַמְנַהֵל. רֶגַע נִצַב הַמְנַהֵל, מַבִּיט בַּלוּחַ וּבָנוּ, וְאָז שָׁאַל בְּקוֹל שָׁקֵט:

– מִי עָשָׂה זֹאת?

הָיְתָה דְמָמָה בַּכִּתָּה. יָכֹלְנוּ לִשְׁמֹעַ זִמְזוּמוֹ שֶׁל זְבוּב הַמִתְחַבֵּט אֶל זְגוּגִית הַחַלוֹן.

– מִי עָשָׂה זֹאת? – חָזַר הַמְנַהֵל וְשָׁאַל.

בֶּרְמַן קָם מִמְקוֹמוֹ וְאָמַר:

– אֲנִי הוּא שֶׁהִטְבַּלְתִּי אֶת הַלַחְמָנִיוֹת בָּאַסְלָה.

– מַדוּעַ עָשִׂיתָ זֹאת?

– שֶׁיֵדַע לוֹ לֹא לְהַרְגִיז אוֹתָנוּ!

– בַּמֶה הוּא מַרְגִיז אֶתְכֶם?

– בַּלַחְמָנִיוֹת הַטְרִיוֹת שֶׁהוּא מֵבִיא מֵהַבַּיִת וּבְכָל הָאֹכֶל שֶׁלוֹ!

– אַתָּה מְקַנֵא בּוֹ?

– בִּכְלָל לֹא! אֲבָל הוּא דַוְקָא כֵּן רוֹצֶה שֶׁאֲנַחְנוּ נְקַנֵא בּוֹ. לָכֵן, לִפְנֵי הָאֹכֶל, הוּא מְלַקֵק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת הַלַחְמָנִיוֹת שֶׁלוֹ, כְּדֵי שֶׁנְקַנֵא בּוֹ, אַךְ לֹא נוּכַל לְבַקֵשׁ מִמֶנוּ.

– וְכָךְ כָּל יוֹם?

– כֵּן, יוֹם־יוֹם, הַמְנַהֵל!

חָשַׁשְׁתִּי מִן הַסְעָרָה הָעוֹמֶדֶת לְהִתְחוֹלֵל עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל בֶּרְמַן, עַל כֵּן אָזַרְתִּי עֹז וְקַמְתִּי מִמְקוֹמִי.

– אֲנִי כָּתַבְתִּי אֶת הַחֲרוּזִים – אָמַרְתִּי.

הַמְנַהֵל עָמַד, רֶגַע, מְשַׁלֵּחַ מַבָּט מְמֻשָׁךְ בְּגוֹלְדִין. וְאָז נִפְנָה בְּאֵין־אֹמֶר וְעָזַב אֶת הַכִּתָּה.

גוֹלְדִין לֹא לָמַד לֶקַח. עוֹר עָבֶה הָיָה לוֹ וְשִׂנְאָתֵנוּ הָעַזָה לֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לִפְגוֹעַ בּוֹ. אָמְנָם, בַּעַל־קוֹמָה הָיָה, אַךְ פְּלִיאָה הִיא בְּעֵינַי כֵּיצַד נִמְצָא לוֹ הָאֹמֶץ לַעֲמֹד אֶחָד וְיָחִיד נֶגֶד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה חֲבֵרָיו־־לַכִּתָּה. בְּכָל עֵת תָּמִיד הָיָה נִטְפָּל אֵלֵינוּ, מַרְגִיז וּמְקַנְטֵר. מְסַפֵּר עַל הַצָגוֹת־רְאִינוֹעַ שֶׁרָאָה, עַל הַקַיְטָנוֹת, שֶׁבָּהֶן בִּלָה בִּימֵי הַחֹפֶשׁ. בַּקַיִץ – עַל שְׂפַת הַיָם, בַּחֹרֶף – בֶּהָרִים, שָׁם הֶחֱלִיק עַל הַשֶׁלֶג. וְאָנוּ שׁוֹמְעִים וּמַחֲרִישִׁים, מִתְעַלְמִים מִמֶנוּ וּמִסִפּוּרָיו.

10.jpg

בְּמְיֻחָד הֵצִיק גוֹלְדִין לְרַשְׁקֶס, שֶׁאָבִיו הָיָה רַצְעָן עָנִי. בִּימֵי הַחֹפֶשׁ הָיָה רַשְׁקֶס עוֹבֵד וּמְסַיֵעַ בַּבַּיִת בְּפַרְנָסָה. רַשְׁקֶס הָיָה לָבוּשׁ מִכְנָסַיִם מְטֻלָאִים וּנְעָלָיו מְרֻפָּטוֹת. בִּימוֹת הַחֹרֶף הָיָה בָּא לְבֵית־הַסֵפֶר בִּמְעִילוֹ שֶׁל אָחִיו הַבְּכוֹר, מְעִיל הַגָדוֹל מִכְּפִי מִדוֹתָיו, שֶׁעַל כֵּן הָיָה מְהַדְקוֹ בְּמָתְנָיו בַּחֲגוֹרַת־עוֹר רְחָבָה. עֲדַיִן זָכוּר לִי הָאַבְזֵם שֶׁל חֲגוֹרָה זוֹ, אַבְזֵם גָדוֹל, מְרֻבַּע וְחָלוּד. כָּל־אֵימַת שְׁנִתְקַל גוֹלְדִין בְּרַשְׁקֶס, מָצָא כַּר נִרְחָב לְיֵצֶר־הַקִנְטוּר שֶׁבּוֹ. הָיָה פּוֹתֵחַ וְאוֹמֵר:

– שְׁמַע, רַשְׁקֶס, מֵעַל לְדִירָתֵנוּ מִתְגוֹרֵר רוֹפֵא, וְאִלוּ מִתַּחְתֵּיכֶם גָר סַנְדְלָר.

– אָז מָה? – שָׁאַל רַשְׁקֶס וּבְפָנָיו לֹא זָע כָּל שְׁרִיר. רוֹצִים הָיִינוּ שֶׁיִתְנַפֵּל עַל גוֹלְדִין הַשַׁחְצָן וְיַפְלִיא בּוֹ מַכּוֹתָיו. אַךְ רַשְׁקֶס גוּץ הָיָה, רֹאשׁוֹ הִגִיעַ עַד לִכְתֵפָיו שֶׁל גוֹלְדִין.

וְגוֹלְדִין הוֹסִיף לְקַנְטֵר:

– רַשְׁקֶס, הַטְלַאי שֶׁעַל מִכְנָסֶיךְ נִפְרָם! רוֹאִים אֶת הַכֹּל!

– אָז מָה? – הָיָה רַשְׁקֶס מֵשִׁיב וְקוֹלוֹ שָׁקֵט.

– רַשְׁקֶס – הִתְגָרָה בּוֹ גוֹלְדִין – הֵיכָן מָצָאתָ אֶת חֲגוֹרַת־הָעוֹר הַזוֹ? אֶפְשָׁר לַהֲרֹג בָּהּ בֶּן־אָדָם! אֵצֶל אֵיזֶה סַבָּל גָנַבְתָּ אוֹתָהּ? חֶבְרֶ’ה – פָּנָה אֵלֵינוּ – אֲנִי מַצִיעַ שֶׁמֵהַיוֹם וָהָלְאָה נִקְרָא לְרַשְׁקֶס “סַבָּל”!

רַשְׁקֶס לֹא הֵגִיב, אַךְ נִכַּר בּוֹ, שֶׁדְבָרָיו שֶׁל גוֹלְדִין חוֹתְכִים בִּבְשָׂרוֹ. שָׁתַקְנוּ. אֲפִילוּ בֶּרְמַן רוֹדֵף־הַצֶדֶק לֹא הִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶגֶד לְהִלָחֵם עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל רַשְׁקֶס הַקָטָן. וְלֹא מִשוּם שָׁפָּחַד מִגוֹלְדִין. כְּפִי שֶׁסִפַּרְתִּי, סָלַדְנוּ כֻּלָנוּ מִפָּנָיו וְהִתְעַלַמְנוּ מְקִיוּמוֹ. אִלוּ קָרוּ הַדְבָרִים בְּיָמֵינוּ, הָיִינוּ קוֹרְאִים לוֹ לְגוֹלְדִין “דֶג” אוֹ דֶבִּיל". אוּלָם אָז, לִפְנֵי שָׁנִים, טֶרֶם נִמְצְאוּ לָנוּ מַטְבְּעוֹת לָשׁוֹן אֵלֶה, הַחַדִים כְּתַעַר, וְהִסְתַּפַּקְנוּ, כָּאָמוּר, בַּכִּנוּי הַתָּמִים “פֶּגַע רַע”. וּבְכָל זֹאת הָיָה בּוֹ, בְּכִנוּי זֶה כְּדֵי לְבַטֵא אֶת עָצְמַת שִׂנְאָתֵנוּ.


 

ב    🔗

הָיָה יוֹם חֹרֶף. שְׁנֵי מוֹרִים חָלוּ וְהַמְנַהֵל שָׁלַח אוֹתָנוּ בַּהַפְסָקָה הַגְדוֹלָה הַבַּיְתָה. פָּרַצְנוּ צוֹהֲלִים הַחוּצָה, כְּעֵדֶר שׁוֹעֵט הַנִמְלָט מִתּוֹךְ מִכְלָאָה. קִדְמָה אֶת פָּנֵינוּ שֶׁמֶשׁ בְּהִירָה, שֶׁקַרְנֶיהָ הִשְׁתַּקְפוּ בַּשֶׁלֶג וְסִנְוְרוּ אֶת עֵינֵינוּ. נָשַׁמְנוּ מְלוֹא חָזֵנוּ אֶת הָאֲוִיר הַצוֹנֵן, הַצָלוּל. שִׁכּוֹרִים הָיִינוּ מִן הַחֹפֶשׁ.

– חֶבְרֶ’ה, נֵלֵךְ לַנָהָר לְהַחֲלִיק עַל הַקֶרַח! – הִכְרִיז גְרִינְבֶּרְג, מַנְהִיג הַכִּתָּה.

וְהַנָהָר רָחָב מְאֹד. הָעִיר בְּנוּיָה הָיְתָה מִשְׁנֵי עֲבָרָיו וְגֶשֶׁר נָטוּי מֵעָלָיו. בְּדַרְכֵּנוּ לַנָהָר, כְּשֶׁעָבַרְנוּ לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל גוֹלְדִין, פָּרַשׁ מֵאִתָּנוּ לְשָׁעָה קַלָה וְחָזַר עִם זוּג נַעֲלֵי־קֶרַח, שֶׁעַל סֻלְיוֹתֵיהֶן מוֹטִיוֹת־בַּרְזֶל נוֹצְצוֹת. סוֹף־סוֹף הִגַּעְנוּ אֶל שְׂפַת הַנָהָר וְהִשְׁלַכְנוּ אֶת יַלְקוּטֵינוּ לַעֲרֵמָה גְדוֹלָה.

מֵי הַנָהָר בִּשְׁתֵּי גְדוֹתָיו קְפוּאִים הָיוּ – מִקְשַׁת־קֶרַח מְכֻסָה שֶׁלֶג רַךְ. רַק בַּתָּוֶךְ, בְּאֶמְצָעִיתוֹ, לֹא קָפְאוּ הַמַיִם. הֵם זָרְמוּ בְּשֶׁטֶף וְגַלֵיהֶם מְעֻטָרִים כַּרְבּוֹלוֹת־קֶצֶף. פֹּה וְשָׁם נִשְׂאוּ בַּזֶרֶם גוּשֵׁי־קֶרַח, שֶׁנִגְרְפוּ בַּנָהָר. לְיַד עַמוּדֵי הַגֶשֶׁר נֶעֶרְמוּ הַגוּשִׁים, נִדְחָקִים וּמְנַסִים לְטַפֵּס זֶה עַל זֶה, וּלְאָזְנֵינוּ הִגִיע שְׁאוֹן הַמַיִם וְקוֹל חֲרִיקָתָם שֶׁל גוּשֵׁי־הַקֶרַח הַמִתְחַכְּכִים זֶה בָּזֶה.

פָּרַצְנוּ בְּרִיצָה אֶל הַנָהָר וְהֶחֱלַקְנוּ עָלָיו. כֵּיצַד? תְּחִלָה רַצְנוּ מֶרְחָק־מָה וּלְאַחַר־מִכֵּן נֶעֶצַרְנוּ בְּבַת־אַחַת וּבְכֹחַ הַתְּנוּפָה הֶחְלִיקוּ נְעָלֵינוּ וּנְשָׂאוּנוּ הַרְחֵק, וְאָנוּ מְדַמִים בְּנַפְשֵׁנוּ שֶׁצָמְחוּ לָנוּ כְּנָפַיִם, שֶׁאָנוּ מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר. הָרוּחַ שָׁרְקָה בְּאָזְנֵינוּ וּמִפִּינוּ פָּרְצוּ קְרִיאוֹת שִׂמְחָה וְצָהֳלָה.

נִזְהַרְנוּ שֶׁלֹא לְהִתְקָרֵב יָתֵר עַל הַמִדָה לְאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל הַנָהָר, פֶּן לֹא נוּכַל לַעֲצֹר וְנִפֹּל לְתוֹךְ הַבֶּקַע, לַמַּיִם הַמַקְצִיפִים הַזוֹרְמִים בְּשֶׁטֶף. הִתְחַמַמְנוּ מֵחֲמַת הָרִיצָה, עַל כֵּן פָּשַׁטְנוּ אֶת מְעִילֵינוּ וְהִנַחְנוּ אוֹתָם עַל הַשֶׁלֶג. רַשְׁקֶס, שֶׁלֹא הָיוּ לוֹ בִּגְדֵי־צֶמֶר, נִשְׁאַר לָבוּשׁ בִּמְעִילוֹ הַגָדוֹל מִכְּפִי מִדוֹתָיו, מְהֻדָק בַּחֲגוֹרַת־הָעוֹר הָרְחָבָה.

עִם שֶׁאָנוּ מַחְלִיקִים בָּזֶה אַחַר זֶה, כּוֹבְשִׁים לְעַצְמֵנוּ מַסְלוּל קָשֶׁה וּמְלֻטָשׁ כִּרְאִי בְּתוֹךְ הַשֶׁלֶג הָרַךְ הַמְכַסֶה אֶת הַקֶרַח, פָּרַשׁ מֵאִתָּנוּ גוֹלְדִין. נָעוּל נַעֲלֵי הַקֶרַח שֶׁלוֹ, חָלַף עַל פָּנֵינוּ בִּמְהִירוּת הַבָּזָק וְהָיָה חָג חוּגוֹת, מִסְתַּחְרֵר עַל רֶגֶל אַחַת, וְהַקֶרַח נַעֲנָה בְּקוֹל שְׁרִיקָה צוֹרְמָנִית, וּפְתוֹתֵי הַשֶׁלֶג נִתָּזִים כְּגִצִים מִתַּחַת לְמוֹטִיוֹת־הַבַּרְזֶל שֶׁל נְעָלָיו. גוֹלְדִין הִתְרַחֵק וְהָלַךְ מֵאִתָּנוּ וְאָנוּ לֹא שַׂמְנוּ לֵב לְכָךְ, שֶׁהֲרֵי מִמֵילָא לֹא סָבַלְנוּ אֶת חֶבְרָתוֹ. אוּלָם לְפֶתַע פִּתְאֹם הִגִיעָה לְאָזְנֵינוּ זַעֲקַת אֵימִים, וְהַקוֹל – קוֹלוֹ שֶׁל גוֹלְדִין.

תּוֹךְ כְּדֵי הַחֲלָקָתוֹ, קָרַב גוֹלְדִין אֶל שְׂפַת הַבֶּקַע. הַקֶרַח, שֶׁהָיָה דַק וְשַׁבְרִירִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, נִתְבַּקַע וְגוֹלְדִין מָצָא עַצְמוֹ שָׁט עַל גוּשׁ־קֶרַח שֶׁנִגְרַף בַּזֶרֶם הַגוֹעֵשׁ.

שָׁכַחְנוּ שֶׁהַמְנוֹפֵף יָדָיו וְזוֹעֵק בְּקוֹל לְעֶזְרָה הוּא גוֹלְדִין שְׂנוּא־נַפְשֵׁנוּ. מֻכֵּי בֶּהָלָה, כַּהֲלוּמֵי רַעַם, פָּרַצְנוּ בְּרִיצָה, מְנַסִים שֶׁלֹא לְפַגֵר אַחֲרֵי גוּשׁ־הַקֶרַח הַצָף בַּזֶּרֶם. אוּלָם חָשַׁשְׁנוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הַבֶּקַע פֶּן יִשָּׁבֵר הַקֶרַח תַּחַת כֹּבֶד גוּפֵנוּ.

בְּשָׂרֵנוּ סָמַר, עַצְמוֹתֵינוּ רָחֲפוּ מִפַּחַד, וְאָנוּ רָצִים עַל פְּנֵי הַקֶרַח, מְצָרְפִים קוֹלֵנוּ אֶל קוֹלוֹ שֶׁל גוֹלְדִין: “הַצִילוּ!”

אַךְ מִסָבִיב לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ חַיָה. רְחוֹקִים הָיִינוּ מִן הַחוֹף. רָאִינוּ רַק אֶת פָּנָיו הַנַעֲווֹת שֶׁל גוֹלְדִין, שֶׁהִשְׁתּוֹפֵף וְנֶאֱחַז בְּגוּשׁ־הַקֶרַח לְבַל יִפֹּל מֵעָלָיו. פָּנָיו, הַסְמוּקִים תָּמִיד, לְבָנִים הָיוּ כַּשֶׁלֶג שֶׁמִסָבִיב.

חַסְרֵי־אוֹנִים רַצְנוּ בְּעִקְבוֹת גוּשׁ־הַקֶרַח. וּלְפֶתַע הִבְחַנוּ שֶׁרַשְׁקֶס הַקָטָן מַקְדִים אוֹתָנוּ וּפוֹרֵשׁ הַצִדָה – אֶל עֵבֶר הַבֶּקַע הַגָדוֹל.

וַעֲדַיִן לֹא תָּפַסְנוּ אֶת הַמִתְרַחֵשׁ.

– הִזָהֵר, רַשְׁקֶס! הַקֶרַח יִשָּׁבֵר תַּחְתֶּיךָ! – צָעַקְנוּ.

אַךְ רַשְׁקֶס לֹא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ. הוּא קָרַב וְהָלַךְ אֶל הַבֶּקַע וְהָיָה רָץ לְאָרְכּוֹ – וַאֲפִילוּ הִקְדִים אֶת גוֹלְדִין.

הַגוּשׁ, שֶׁעָלָיו נִשָׂא גוֹלְדִין, צָף בְּקַו־עֲקַלָתוֹן. יֵשׁ שֶׁקָרַב לִשְׂפַת־הַבֶּקַע, יֵשׁ שֶׁהִתְרַחֵק, וְיֵשׁ שֶׁחָג סְבִיבוֹ כְּשִׁכּוֹר. וּפִתְאֹם נִגְרַף קָרוֹב־קָרוֹב לַמָקוֹם בּוֹ עָמַד רַשְׁקֶס.

– הוֹשֵׁט יָדְךָ! – צָעַק רַשְׁקֶס.

אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעַ מֵאָחוֹר גוּש־קֶרַח גָדוֹל וְגָרַף עִמוֹ אֶת גוּשׁוֹ שֶׁל גוֹלְדִין.

רַשְׁקֶס לֹא וִתֵּר וּפָרַץ שׁוּב בְּרִיצָה לְאֹרֶךְ הַבֶּקַע, וְאָנוּ רַצְנוּ בְּעִקְבוֹתָיו, אַךְ קְרוֹבִים יוֹתֵר לַגָדָה, עַל גַבֵּי הַקֶרַח הַמוּצָק. וּלְפֶתַע נֶעֶצְרָה נְשִׁימָתֵנוּ מֵרֹב אֵימָה: רָאִינוּ שֶׁהַקֶרַח נִשְׁבָּר מִתַּחַת לְגוּפוֹ שֶׁל רַשְׁקֶס וְרַגְלוֹ הָאַחַת שׁוֹקַעַת עַד הַבֶּרֶךְ בַּמַיִם.

– חֲזֹר, רַשְׁקֶס, חֲזֹר! – זָעַקְנוּ בְּקוֹלוֹת נִחָרִים.

רַשְׁקֶס לֹא שָׁעָה לִקְרִיאוֹתֵינוּ. הוּא שָׁלַף רַגְלוֹ מִן הַמַיִם הַקָרִים וְהִמְשִׁיךְ בַּמִרְדָף אַחֲרֵי גוֹלְדִין.

וְשׁוּב קָרַב גוּשׁ־הַקֶרַח שֶׁל גוֹלְדִין אֶל שְׂפַת הַבֶּקַע. גוֹלְדִין וְרַשְׁקֶס הוֹשִׁיטוּ יְדֵיהֶם זֶה לָזֶה – אוּלָם הַמֶרְחָק בֵּינֵיהֶם הָיָה עֲדַיִן רַב. בֵּינְתַיִם נָשָׂא גוּשׁ־הַקֶרַח וְקָרַב אֶל אֶחָד מֵעַמוּדֵי הַגֶשֶׁר. כְּשֶׁיַגִיעַ שָׁמָה, יִתְנַגֵשׁ בְּגוּשֵׁי־הַקֶרַח הַנֶעֱרָמִים סְבִיבוֹ וְגוֹלְדִין יֹאבַד!

אַךְ אָז רָאִינוּ אֶת רַשְׁקֶס, שֶׁנֶעֱצַר פִּתְאֹם וְהִתִּיר אֶת חֲגוֹרַת הָעוֹר הָרְחָבָה שֶׁעַל מָתְנָיו. הוּא אָחַז בָּאַבְזֵם הַגָדוֹל וְהִשְׁלִיךְ אֶת קְצֵה הַחֲגוֹרָה אֶל גוֹלְדִין.

– תְּפֹס!

גוֹלְדִין הוֹשִׁיט יָדָיו, אַךְ הֶחְטִיא. רַשְׁקֶס חָזַר וְזָרַק.

– תְּפֹס!

הַפַּעַם הִצְלִיחַ גוֹלְדִין וְנֶאֱחַז בִּקְצֵה הַחֲגוֹרָה.

רַשְׁקֶס הֶחֱזִיק בָּאַבְזֵם וְלֹא הִרְפָּה. חוֹשֵׁשׁ הָיָה שֶׁגוֹלְדִין, שֶׁגָדוֹל וְכָבֵד הָיָה מִמֶנוּ, יִגְרְפוֹ לְתוֹךְ הַמַיִם. עַל כֵּן הִשְׁתַּטַח עַל שְׂפַת הַבֶּקַע, נִצְמַד בְּכָל גוּפוֹ אֶל הַקֶרַח וְיָדוֹ הָאוֹחֶזֶת בָּאַבְזֵם מוֹשֶׁכֶת וּמְקָרֶבֶת אֵלָיו אַט־אַט אֶת גוֹלְדִין וְאֶת גוּש־הַקֶרַח שֶׁלוֹ. בְּלֵב הוֹלֵם עָקַבְנוּ אַחֲרֵי הַחִזָיוֹן.

– עוֹד קְצָת!

– עוֹד טִפָּה!

– הוֹפּ! הוּא נִצַל.


 

ג    🔗

וְלַמָחֳרָת?

לא־כְלוּם. גוֹלְדִין לֹא נַעֲשָׂה טוֹב יוֹתֵר. הוּא לֹא בִּקֵשׁ סְלִיחָה מְרַשְׁקֶס. לֹא מָצָא לְנָכוֹן לוֹמַר לוֹ מִלַת־תּוֹדָה. עַד לְסוֹפָהּ שֶׁל שְׁנַת־הַלִמוּדִים, שֶׁלְאַחֲרֶיהָ עָזַב אֶת בֵּית־סִפְרֵנוּ, נִשְׁאַר גוֹלְדִין יוֹצֵא־דֹפֶן, שָׂנוּא עַל כֻּלָם.

לַמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּהִשָׁמַע הַצִלְצוּל, שֶׁהִכְרִיז עַל הַהַפְסָקָה הַגְדוֹלָה, הוֹצִיא גוֹלְדִין מִיַלְקוּטוֹ שְׁתֵּי שַׂקִיוֹת־אֹכֶל. אֶת הָאַחַת נָטַל לְעַצְמוֹ וְאֶת הַשְׁנִיָה הִגִישׁ לְרַשְׁקֶס וְאָמַר: “קַח, זֶה בִּשְׁבִילְךָ”.

רַשְׁקֶס הַגוּץ נָשָׂא עֵינָיו אֶל גוֹלְדִין גְבַהּ־הַקוֹמָה, נָטַל מִיָדוֹ אֶת הַשַׂקִית, קָרַב אֶל סַל־הָאַשְׁפָּה שֶׁל הַכִּתָּה וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לְתוֹכוֹ…


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49363 יצירות מאת 2727 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21026 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!