סִיַמְנוּ אֶת הֲכָנַת הַשִׁעוּרִים וְיָצָאנוּ, כָּרָגִיל, לְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים בַּגַן הַצִבּוּרִי הַסָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ. הָיָה זֶה יוֹם כְּכָל הַיָּמִים: אוֹתָם שָׁמַיִם הַפְּרוּשִׂים מֵעַל רָאשֵׁינוּ, אוֹתָן צַמְרוֹת־הָעֵצִים בַּגַן הַנָעוֹת בָּרוּחַ הַקַלָה. אַךְ הַיוֹם הַהוּא זָכוּר לִי הֵיטֵב, שֶׁכֵּן עָתִיד הָיָה לְשַׁנוֹת אֶת סִדְרֵי חַיֵינוּ.

הָיִינוּ שָׁם כָּל הַחֲמִשָׁה: סֶבֶק, שִׁימֶק, קוּבָּה, אֶדֶק וַאֲנִי. עוֹדֶנוּ מִתְרוֹצְצִים, תָּרִים אַחֲרֵי גֶזַע־עֵץ עָבֶה אוֹ קְבוּצַת־שִׂיחִים, שֶׁמֵאֲחוֹרֶיהָ אֶפְשָׁר לְהִתְחַבֵּא, נֶעֱצַר סֶבֶק לְיַד עֲרוּגַת־פְּרָחִים וְהִרְכִּין ראשׁוֹ כְּמַקְשִׁיב. תְּמֵהִים קָרַבְנוּ אֵלָיו וְהִטִינוּ אֹזֶן: מִבֵּין סְבַךְ הַגִּבְעוֹלִים וְהַפְּרָחִים בָּקַע קוֹל דַק, סָפֵק צִיוּץ סָפֵק יְלָלָה.

עֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים גְדוּרוֹת הָיוּ וְאָסוּר הָיָה לִדְרֹךְ עֲלֵיהֶן. הָפְקַד עֲלֵיהֶן שׁוֹמֵר־הַגַן, אֲשֶׁר הִתְהַלֵךְ כָּל הַיוֹם, אוֹחֵז בְּיָדוֹ מַקֵל אָרֹךְ, שֶׁבְּקָצֵהוּ מַסְמֵר. הָיָה הַשׁוֹמֵר תּוֹקֵעַ אֶת הַמַסְמֵר בַּנְיָרוֹת הַמְפֻזָרִים עַל הַמִדְשָׁאוֹת, קוֹלְטָם וְאוֹסְפָם וּמַשְׁלִיכָם לְאַרְגַז־הָאַשְׁפָּה. בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׂה פָּקַח עַיִן עַל הַנַעֲשֶׂה בַּגַן וְאוֹי לוֹ לְיֶלֶד שֶׁנִתְפַּס בְּתוֹךְ עֲרוּגַת פְּרָחִים. מַקְלוֹ שֶׁל הַשׁוֹמֵר הָיָה נוֹחֵת עַל הָעֲבַרְיָן, עַל גַבּוֹ וְרֹאשׁוֹ…

סֶבֶק עָמַד לְיַד הָעֲרוּגָה וּמַבָּטוֹ תָּר מִסָבִיב. נִרְמַזְנוּ וּפָשַׁטְנוּ בַּשְׁבִילִים הַסְמוּכִים וְעֵינֵינוּ בּוֹלְשׁוֹת בַּגַן. הַשׁוֹמֵר נֶעֱלַם, דוֹמֶה שֶׁהָאֲדָמָה פָּצְתָה פִּיהָ וּבְלָעַתּוֹ. אוֹתַתְנוּ לְסֶבֶק וְהוּא דִלֵג מֵעַל לַגָדֵר, פִּשְׁפֵּשׁ בֵּין הַפְּרָחִים וּלְאַחַר רֶגַע חָזַר אֵלֵינוּ וּבְיָדָיו גוּר־כְּלָבִים קָטֹן, שֶׁעֵינָיו עֲצוּמוֹת וְהוּא מְיַבֵּב חֲרִישִׁית.

– יִהְיֶה לָנוּ כֶּלֶב! – הִכְרִיז סֶבֶק.

נִדְחַקְנוּ סָבִיב, כָּל אֶחָד מוֹשִׁיט יָדוֹ וּמְלַטֵף אֶת הַגוּר. חַשְׁנוּ בְּחֻמוֹ, בְּרֶטֶט שֶׁהִרְעִיד אֶת עוֹרוֹ. לִבֵּנוּ נִכְמַר בְּרַחֲמִים עַל הַיְצוּר הַקָטָן, חֲסַר־הָאוֹנִים. לְמִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן דָבַקְנוּ בּוֹ לְאַהֲבָה.

אָנוּ, יַלְדֵי הֶחָצֵר, לֹא גִדַלְנוּ בַּעֲלֵי־חַיִים. לֹא כֶּלֶב, לֹא חָתוּל, לֹא צִפּוֹר כַּנָרִית. בַּעֲלֵי הַחַיִים, שֶׁשָּׁהוּ בִּמְחִצָתֵנוּ, הֵסֵבּוּ לָנוּ צָרוֹת בִּלְבַד: זְבוּבִים שֶׁהִטְרִידוּנוּ, פִּשְׁפְּשִׁים שֶׁעֲקָצוּנוּ בַּלֵילוֹת. וְהָיוּ גַם עַכְבְּרוֹשִׁים, שֶׁהִתְרוֹצְצוּ בְּקוֹל צִיוּץ דַק בֵּין הַמַחְסָנִים שֶׁבֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית וְהִטִילוּ עָלֵינוּ מוֹרָא. וְהִנֵה, לְפֶתַע־פִּתְאֹם, נָפְלָה בְּיָדֵינוּ מְצִיאָה גְדוֹלָה: גוּר־כְּלָבִים נֶחְמָד!

הַגוּר הָיָה שָׁחוֹר כְּזֶפֶת, רַק עַל מִצְחוֹ הִבְהִיק כּוֹכָב לָבָן.

– בֶּן אֵיזֶה גֶזַע הוּא? – שָׁאַל שִׁימֶק.

סֶבֶק נָבוֹךְ. גַם הוּא, מַנְהִיג הַחֲבוּרָה, לֹא הָיָה בָּקִי בְּגִזְעֵי־כְּלָבִים, אַךְ הוּא נֶחֱלַץ מִמְבוּכָתוֹ וְאָמַר:

– מַה זֶה מְשַׁנֶה? בּוּלְדוֹג אוֹ בּוֹקְסֶר, שַׁפְלָן אוֹ טֶרְיֶר, פִּינְצֶ’ר אוֹ זַרְזִיר־מָתְנַיִם? הוא קָטָן עֲדַיִן וְקָשֶׁה לָדַעַת. כָּל הַגוּרִים דוֹמִים זֶה לָזֶה. כְּשֶׁיִגְדַל קְצָת, נוּכַל לִקְבֹּעַ אֶת הַגֶזַע.

כַּמוּבָן, לֹא הִמְשַׁכְנוּ בְּמִשְׂחַק־הַמַחֲבוֹאִים, חָזַרְנוּ לֶחָצֵר שֶׁלָנוּ. סֶבֶק הִפְסִיעַ בָּרֹאשׁ, מַחֲזִיק בִּזְרוֹעוֹתָיו אֶת הַגוּר.

– הֵיכָן נְשַׁכֵּן אוֹתוֹ? – שָׁאַל קוּבָּה – הֲרֵי לֹא נוּכַל לְהָבִיא אוֹתוֹ הַבַּיְתָה!

קוּבָּה צָדַק. לֹא הָיָה כָּל סָפֵק בְּלִבֵּנוּ, שֶׁהוֹרֵינוּ יִתְנַגְדוּ לְגַדֵל כֶּלֶב בְּבֵיתָם. גַם אֲנִי יָדַעְתִּי, שֶׁלַשָׁוְא אֲשַׁטֵחַ תְּחִנוֹתַי לִפְנֵי אָבִי. “מַה פִּתְאֹם? – יִגְעַר בִּי אַבָּא – כֶּלֶב הוּא עִנְיָן שֶׁל גוֹי וְלֹא שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי!”

יָשַׁבְנוּ בֶּחָצֵר, מִתַּחַת לְצַמַרְתּוֹ שֶׁל עֵץ־הָעַרְמוֹן, וְטִכַּסְנוּ עֵצָה. סֶבֶק חִלֵץ אוֹתָנוּ מִן הַמְצוּקָה. הוּא נָטַל אֶת הַגוּר בְּיָדָיו וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. בְּפִתְחוֹ שֶׁל אַחַד הַמַחְסָנִים מְצוּיָה הָיְתָה מַדְרֵגָה גְבוֹהָה, רְחָבָה, עֲשׂוּיָה קְרָשִׁים, וְהִיא מְפֻלֶשֶׁת מִשְׁנֵי הָעֲבָרִים.

– כָּאן, מִתַּחַת לָמַדְרֵגָה, תִּהְיֶה הַמְלוּנָה – פָּסַק סֶבֶק – צַד אֶחָד נִסְתֹּם בְּעֵץ וּבַצַד הַשֵׁנִי נַתְקִין דֶלֶת.

לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וְאֶדֶק הֵבִיא קְרָשִׁים, שִׁימֶק – פַּטִישׁ וּמַסְמְרִים, וְסֶבֶק בִּצַע אֶת הַמְלָאכָה. כָּאן סָתַם וְשָׁם קָבַע דֶלֶת קְטַנָה, הַנִפְתַּחַת רַק הַחוּצָה. וּבֵינָתַיִם רָץ אֶדֶק לְבֵיתוֹ וְהֵבִיא סֵפֶל־חָלָב וְצַלַחַת שֶׁל פַּח. סֶבֶק יָצַק אֶת הֶחָלָב לַצַלַחַת וְהִגִישׁוֹ לָגוּר וְזֶה שִׁרְבֵּב לָשׁוֹן קְטַנָה, אֲדֻמָה, וְלִקְלֵק בִּשְׁקִיקָה. יִבְבוֹתָיו נִפְסְקוּ.

– עַדַיִן אֵין לוֹ שֵׁם – הֵעַרְתִּי. מִיָּד הוּצְעוּ שֵׁמוֹת רַבִּים: רֶקְס, סַמְבּוֹ, רַלְף, עַז, שְׁחוֹרִי. אָמַר סֶבֶק:

– הַבִּיטוּ אֵיךְ הוּא מְלַקֵּק אֶת הֶחָלָב! שְׁמוֹ יִהְיֶה “לַקְלַק”!

לַקְלַק הֵרִיק אֶת הַצַלַחַת, הִכְנַסְנוּהוּ לִמְלוּנָתוֹ, שֶׁרִפַּדְנוּהָ בְּשַׂק, וּלְיַד הַדֶלֶת הִצַּבְנוּ אֶבֶן גְדוֹלָה.

– לַקְלַק זָקוּק לִמְנוּחָה – הִכְרִיז סֶבֶק – וְעַתָּה הָבָה נַחְלִיט כֵּיצַד נְטַפֵּל בּוֹ.

לְאַחַר דִין־וּדְבָרִים סוֹעֵר סֻכַּם שֶׁנְחַלֵק בֵּינֵינוּ אֶת הַתַּפְקִידִים: סֶבֶק יְאַלֵף אֶת לַקְלַק, יְלַמֵד אוֹתוֹ לְצַיֵת לִפְקֻדוֹת, כְּגוֹן “אַרְצָה!”; “קוּם!”; “תְּפֹס!”; אֶדֶק יִהְיֶה מְמֻנֶה עַל הַמָזוֹן; שִׁימֶק – עַל הַמַיִם; קוּבָּה יִדְאַג לְנִקְיוֹן הַמְלוּנָה.

– וַאֲנִי? – שָׁאַלְתִּי – מַדוּעַ קִפַּחְתֶּם אוֹתִי?

– סַבְלָנוּת! – הִרְגִיעַנִי סֶבֶק – עוֹד יִמָצֵא תַּפְקִיד גַם בִּשְׁבִילְךְ.

ב    🔗

עִם שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים עַל הַמַדְרֵגָה וּמְשׂוֹחֲחִים, פָּתַח שׁוּב לַקְלַק בִּיבָבָה. אוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעַ בֶּחָצֵר סְטַשֶׁק, שֶׁקָרַב אֵלֵינוּ וְהִטָה אֹזֶן.

– מִי מְיַלֵל שָׁם? – שָׁאַל סְטַשֶׁק.

שָׁתַקְנוּ נְבוֹכִים.

סְטַשֶׁק, בָּחוּר כְּבֶן עֶשְׂרִים, הָיָה עוֹזְרוֹ וְיַד־יְמִינוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִי, שׁוֹעֵר־הַבַּיִת. הַשׁוֹעֵר וְעוֹזְרוֹ הָיוּ הַגוֹיִים הַיְחִידִים אֲשֶׁר גָרוּ בַּחֲצֵרֵנוּ, שֶׁכֻּלָהּ מְאֻכְלֶסֶת הָיְתָה יְהוּדִים. אַנְטוֹנִי, גוֹי זָקֵן, שֶׁקְצוֹת שְׂפָמוֹ הַלָבָן, הָאָרֹךְ, זְקוּרִים הָיוּ תָּמִיד, בִּלָה אֶת מַרְבִּית זְמַנוֹ בְּדִירַת הַמַרְתֵּף שֶׁלוֹ הַסְמוּכָה לַשַׁעַר: הָיָה יוֹשֵׁב עַל דַרְגָשׁוֹ, לוֹגֵם מִבַּקְבּוּק הַיַי"שׁ שֶׁלוֹ אוֹ מְנַמְנֵם לַהֲנָאָתוֹ. וְיֵש שֶׁהָיָה מֵקִים מְהוּמוֹת: מַרְבִּיץ לְאִשְׁתּוֹ וְזוֹ – זַעֲקוֹתֶיהָ בּוֹקְעוֹת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם. אֶת כָּל הָעֲבוֹדָה בֶּחָצֵר, כְּגוֹן נִקוּי חַדְרֵי הַמַדְרֵגוֹת וְטִאטוּא הֶחָצֵר, הֵטִיל עַל סְטַשֶׁק, שֶׁהוּבָא לְבֵיתוֹ כְּיֶלֶד אֲסוּפִי, וְאַנְטוֹנִי, שֶׁחֲשׂוּךְ־בָּנִים הָיָה, גִדְלוֹ וְהִכְשִׁירוֹ לְשַׁמֵשׁ לוֹ כְּעוֹזֵר. סְטַשֶׁק, בָּחוּר מְגֻדָל, עַרְמוּמִי, הֵצִיק וְהִתְנַכֵּל לָנוּ וְלֹא חָסַךְ מֵאִתָּנוּ אֶת נַחַת־זְרוֹעוֹ. לֹא יִפָּלֵא שֶׁשָׂנֵאנוּ אוֹתוֹ וְהִשְׁתַּדַלְנוּ לָסוּר מִדַרְכּוֹ.

עַתָּה, מִשֶׁהוֹפִיעַ לְיַד הַמַחְסָן, יָדַעְנוּ שֶׁנָפַלְנוּ בַּפַּח.

– מִי מְיַלֵל שָׁם? – חָזַר סְטַשֶׁק עַל שְׁאֵלָתוֹ.

בְּאֵין בְּרֵרָה הֶחְלַטְנוּ לְשַׁתֵּף אוֹתוֹ בַּסוֹד שֶׁלָנוּ.

– מָצָאנוּ גוּר־כְּלָבִים – אָמַר סֶבֶק – כָּאן, מִתַּחַת לָמַדְרֵגָה, הִתְקַנוּ לוֹ מְלוּנָה. אָנוּ נְגָדֵל אוֹתוֹ וְיִהְיֶה לְךְ כֶּלֶב שֶׁיִשְׁמֹר עַל הֶחָצֵר.

– מִי בִּקֵשׁ מִכֶּם כֶּלֶב? – צָרַח סְטַשֶׁק – הוּא יְטַנֵף אֶת הֶחָצֵר וַאֲנִי אֶצְטָרֵךְ לְנַקוֹת! לֹא, הָיֹה לֹא יִהְיֶה כַּדָבָר הַזֶה! תְּנוּ אֶת הַגוּר, אַטְבִּיעוֹ בַּמַיִם!

לִבֵּנוּ נִרְעַד, הַאֻמְנָם יוֹצִיא סְטַשֶׁק לַפֹּעַל אֶת אִיוּמוֹ?

– מַה אִכְפַּת לְךְ, סְטַשֶׁק? – נִסָה שִׁימֶק לְרַכֵּךְ אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַבָּחוּר – אָנוּ נִדְאַג לְנִקָיוֹן. לַקְלַק לֹא יִגְרֹם לְךְ כָּל טִרְדָה.

אַךְ לִבּוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק לֵב קָשׁוּחַ הָיָה.

– תְּנוּ אֶת הָגוּר, מִיָּד! – פָּקַד עָלֵינוּ.

– אָנוּ נִגְמֹל לְךְ, סְטַשֶׁק, וּבִלְבַד שֶׁתַּנִיחַ לָגוּר שֶׁלָנוּ – אָמַר סֶבֶק.

– דַלְפוֹנִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, הֲרֵי אֵין לָכֶם פְּרוּטָה שְׁחוּקָה! – קָרָא סְטַשֶׁק.

– נְסַיֵעַ לְךָ בַּעֲבוֹדָה – הִצִיעַ סֶבֶק – נְטַאטֵא אֶת הֶחָצֵר, נִשְׁטֹף אֶת הַמַדְרֵגוֹת.

– לא! – הֵשִׁיב סְטַשֶׁק – רַק זֶה חָסֵר לִי, שֶׁאַנְטוֹנִי יִרְאֶה אֶתְכֶם עוֹבְדִים בִּמְקוֹמִי!

סְבוּרִים הָיִינוּ שֶׁכָּלְתָה אֵלֵינוּ הָרָעָה, שֶׁאֵין עוֹד דָבָר בָּעוֹלָם הֶעָשׂוּי לִקְרֹעַ אֶת רֹעַ הַגְזֵרָה. אוּלָם סְטַשֶׁק הִרְהֵר רֶגַע וְאָמַר:

– נִיחָא, אַשְׁאִיר לָכֶם אֶת הַכְּלַבְלָב, אֲבָל בִּתְנַאי אֶחָד: אַתֶּם תַּעַבְדוּ אִתִּי בַּלַיְלָה, בְּפִטוּם סִיגָרִיוֹת.

ג    🔗

וְכָאן מִן־הָרָאוּי לְהַסְבִּיר.

בָּאָרֶץ, שֶׁבָּהּ חָיִינוּ, לֹא הָיוּ בָּתֵּי־חֲרֹשֶׁת פְּרָטִיִים לְסִיגָרִיוֹת. הַיִצוּר הָיָה מוֹנוֹפּוֹלִין, כְּלוֹמַר זְכוּת־יָחִיד, הַשְׁמוּרָה לְפִי הַחֹק לַמֶמְשָׁלָה. הִיא שֶׁיִצְרָה אֶת הַסִיגָרִיוֹת וְהִיא שֶׁקָבְעָה אֶת מְחִירָן. כָּל הָעוֹבֵר עַל הַחֹק צָפוּי הָיָה לְעֹנֶשׁ חָמוּר. סְטַשֶׁק, עוֹזְרוֹ שֶׁל הַשׁוֹעֵר, שָׁמַשְׂכֻּרְתּוֹ הָיְתָה זְעוּמָה, מָצָא לוֹ מְקוֹר־הַכְנָסָה נוֹסָף: הָיָה קוֹנֶה טַבַּק בַּשׁוּק הַשָּׁחוֹר וּבַלֵילוֹת, כְּשֶׁאַנְטוֹנִי הָיָה מְנַמְנֵם לְיַד שַׁעַר־הַבַּיִת הַנָעוּל, וְקָם ופוֹתְחוֹ עִם כָּל צִלְצוּל וּמְקַבֵּל מִן הַמְאַחֲרִים בַּנֶשֶׁף, הָרוֹצִים לְהִכָּנֵס לֶחָצֵר, עֶשֶׂר פְּרוּטוֹת שְׂכַר־טִרְחָתוֹ – הָיָה סְטַשֶׁק פּוֹתֵחַ בִּמְלָאכָה. לֹא פַּעַם עָקַבְנוּ אַחֲרָיו:

הָיָה לוֹ, לִסְטַשֶׁק, מִין מַכְשִׁיר קָטָן: צִנוֹרִית־בַּרְזֶל הַנִפְתַּחַת לִמְלוֹא אָרְכָּה לִשְׁנֵי חֲצָאִים, וּבְקָצֶהָ יָדִית־עֵץ וּמוֹט קָטָן. סְטַשֶׁק הָיָה פּוֹתֵחַ אֶת הַצִנוֹרִית, מְמַלֵא אוֹתָהּ בְּטַבַּק וְחוֹזֵר וְסוֹגְרָה. וְאָז הָיָה מַכְנִיסָהּ לְתוֹךְ שְׁפוֹפֶרֶת נְיָר דַקִיק וְלוֹחֵץ עַל הַמוֹט הַקָטָן. הַמוֹט דָחַף אֶת הַטַבָּק מִן הַצִנוֹרִית לְתוֹךְ הַנְיָר. עִם כָּל דְחִיפָה נָשְׁרָה מִן הַצִנוֹרִית סִיגָרִיָה אַחַת מְפֻטֶמֶת בְּטַבַּק. סְטַשֶׁק הָיָה מוֹכֵר אֶת הַסִיגָרִיוֹת בִּמְחִיר זוֹל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֵלֶה שֶׁבַּשׁוּק.

עַתָּה, כְּשֶׁהִצִיעַ לָנוּ סְטַשֶׁק שֶׁנְסַיֵעַ בְּיָדוֹ, נָשַׁמְנוּ לִרְוָחָה. הֲרֵי פִּטוּם סִיגָרִיוֹת הוּא מְלָאכָה קַלָה לְאֵין־עֲרוֹךְ מִנִקוּי הֶחָצֵר! לֹא־פַּעַם, בִּרְאוֹתֵנוּ אֶת סְטַשֶׁק רָכוּן עַל הַמַכְשִׁיר שֶׁלוֹ, קִנֵאנוּ בּוֹ וְרָצִינוּ לְנַסוֹת וְלַעֲשׂות כָּמוֹהוּ, אַךְ לֹא הֵעַזְנוּ לִפְנוֹת אֵלָיו. וְהִנֵה בָּא הַבָּחוּר וּמַצִיעַ לְשַׁתֵּף אוֹתָנוּ בְּעִסוּקוֹ!

– מַסְכִּימִים! – קָרָאנוּ פֶּה אֶחָד – אָנוּ נַעֲזֹר לְךְ וְאַתָּה תַּעֲלִים עַיִן מִן הַכֶּלֶב וְתַנִיחַ לָנוּ לְגַדְלוֹ! בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד קָבַעְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד מִן הַחֲבוּרָה יְסַיֵע לְפִי הַתּוֹר לִסְטַשֶׁק. אָמְנָם אֶת הַמְלָאכָה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בִּשְׁעוֹת הַלַיְלָה, מֵחֲשָׁשׁ עֵינָא בִּישָׁא, אַךְ נִמְצָא אֵיכְשֶׁהוּ דֶרֶךְ לְהִתְחַמֵק מִן הַבַּיִת.

וְאָכֵן, לַיְלָה־לַיְלָה הָיִינוּ מִתְגַנְבִים לְפִי הַתּוֹר מִן הַבַּיִת וְיוֹשְׁבִים בִּמְחִצָתוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק, שֶׁרָכַש לוֹ מַכְשִׁיר נוֹסָף לְפִטוּם סִיגָרִיוֹת. תְּחִלָה שִׁעְשְׁעָה אוֹתָנוּ הַמְלָאכָה: לְמַלֵא אֶת הַצִנוֹרִית בְּטַבַּק, לִדְחֹף אֶת הַמוֹט הַקָטָן, לִרְאוֹת אֶת הַסִיגָרִיוֹת הָעֲגַלְגַלוֹת הַנוֹשְׁרוֹת עַל גַבֵּי הַשֻׁלְחָן. אוּלָם סְטַשֶׁק רָדָה בָּנוּ וְהֶעֱבִידָנוּ בְּפָרֶךְ: מִדֵי פַּעַם הָיָה מַגְדִיל אֶת הַמִכְסָה. תְּחִלָה 100 סִיגָרִיוֹת לְלַיְלָה, לְאַחַר מִכֵּן 150. וּלְבַסוֹף דָרַשׁ שֶׁנַשְׁלִים אֶת הַמִכְסָה: 200 סִיגָרִיוֹת לְמִשְׁמֶרֶת! מִשְׁמֶרֶת כָּזוֹ אָרְכָה שָׁעוֹת. יֵשׁ שֶׁעֵינַי נֶעֶצְמוּ וְרֹאשִׁי צָנַח עַל חָזִי, אַךְ אָז הָיָה סְטַשֶׁק מְכַבְּדֵנִי בְּסְטִירָה: “עֲבֹד!” וַאֲנִי, דְמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינַי, אַךְ קִבַּלְתִּי בְּאַהֲבָה אֶת הַכֹּל: הֲרֵי חַיָיו שֶׁל לַקְלַק תְּלוּיִים בִּי וּבַעֲבוֹדָתִי!

כְּשֶׁסִיַמְתִּי אֶת הַמְלָאכָה, הָיִיתִי חוֹזֵר לְבֵיתִי וְעוֹלֶה עַל מִשְׁכָּבִי. לֹא נוֹתַר לִי הַרְבֵּה זְמַן לִישֹׁן. בַּבֹּקֶר הָיִיתִי קָם עָיֵף, עִגוּלִים שְׁחוֹרִים מִתַּחַת לְעֵינַי, וְאִמָא הָיְתָה מְמַשֶׁשֶׁת אֶת מִצְחִי בִּדְאָגָה: אוּלַי אַתָּה חוֹלֶה? אֵילוּ פְּעָמִים נִרְדַמְתִּי בְּבֵית־הַסֵפֶר בִּשְׁעַת הַשִׁעוּר. הַמוֹרֶה נָזַף בִּי, חֲבֵרַי־לַכִּתָּה צָחֲקוּ לִי. אַךְ אֲנִי, כָּאָמוּר, קִבַּלְתִּי הַכֹּל בְּאַהֲבָה.

מַה לִי עֲבוֹדָה לֵילִית, עֲיֵפוּת וְהַשְׁפָּלָה? הָעִקָר, שֶׁלַקְלַק לֹא נִלְקַח מֵאִתָּנוּ.

וְאָכֵן, הַכְּלַבְלָב גָמַל לָנוּ עַל כָּל הַסֵבֶל שֶׁסָבַלְנוּ בִּגְלָלוֹ.

לַקְלַק גָדַל. עַתָּה הָיָה מִתְרוֹצֵץ אַחֲרֵינוּ בֶּחָצֵר, מִתְחַכֵּךְ בְּרַגְלֵינוּ, מְלַקֵּק אֶת יָדֵינוּ. לֹא עוֹד הָלַכְנוּ לְשַׂחֵק בַּגַן הַצִבּוּרִי. כָּל שְׁעוֹת אַחֲרֵי־הַצָהֳרַיִם מֻקְדָשׁוֹת הָיוּ לְלַקְלַק. הָיוּ אֵלֶה שָׁעוֹת טוֹבוֹת, הַמְאֻשָׁרוֹת בִּשְׁעוֹת הַיוֹם.

לַקְלַק הָיָה כֶּלֶב כְּכָל הַכְּלָבִים: מַחֲזִיר לְמֵיטִיבָיו אַהֲבָה וְנֶאֱמָנוּת. רַק פְּגָם אֶחָד וְיָחִיד הָיָה בּוֹ: מֵעוֹלָם לֹא פָּתַח פִּיו בִּנְבִיחָה. דוֹמֶה שֶׁלִבּוֹ, לֵב כֶּלֶב אֲסוּפִי, הִרְגִישׁ שֶׁנּוֹכְחוּתוֹ בֶּחָצֵר אֵינָהּ רְצוּיָה. הִיא אָמְנָם נִסְבֶּלֶת אֵיכְשֶׁהוּ, אַךְ אָסוּר לוֹ לְהַפְנוֹת תְּשׂוּמֶת־לֵב יְתֵרָה אֶל עַצְמוֹ. שֶׁעַל כֵּן שָׁתַק כְּאִלֵם.

מֵעוֹלָם לֹא שִׁמֵשׁ לָנוּ לַקְלַק עִלָה לִמְרִיבוֹת. מֵאָז שֶׁאִמַצְנוּהוּ, שָׁמַרְנוּ בִּקְפִידָה עַל חֲלֻקַת הַתַּפְקִידִים: סֶבֶק אִלְפוֹ וְלִמְדוֹ לְצַיֵת לִפְקֻדוֹת, כְּגוֹן “אַרְצָה!”; “קוּם!”; “רוּץ!”; “תְּפֹס!” אֶדֶק דָאַג לִמְזוֹנוֹתָיו, שִׁימֶק – לְמֵימָיו, וְקוּבָּה הָיָה מְנַקֶה אֶת הַמְלוּנָה. גַם אֲנִי, שֶׁקֻפַּחְתִּי, זָכִיתִי סוֹף־סוֹף לְתַפְקִיד מִשֶׁלִי. יוֹם אֶחָד אָמַר לִי סֶבֶק:

– אַתָּה, בֶּנִי, תְּלַמֵד אֶת לַקְלַק לִנְבֹּחַ.

– כֵּיצַד? – שָׁאַלְתִּי.

– פָּשוּט מְאֹד: לֵךְ עַל אַרְבַּע וּנְבַח בְּקוֹל. יִשְׁמַע לַקְלַק וְיִלְמַד!

עָשִׂיתִי זֹאת, אַךְ מִסְתַּבֵּר שֶׁהָיִיתִי מוֹרֶה גָרוּעַ אוֹ שֶׁלַקְלַק הָיָה תַּלְמִיד מִתְרַשֵׁל. לַשָּׁוְא הִתְרוֹצַצְתִּי לְפָנָיו עַל אַרְבַּע. לַשָּׁוְא הִסְתָּעַרְתִּי עָלָיו, חוֹשֵׂף שִׁנַי וּפִי פּוֹלֵט נְבִיחוֹת קוֹלָנִיוֹת. לַקְלַק הִבִּיט בִּי בְּעֵינָיו הַטוֹבוֹת וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. הוּא שָׁתַק כְּאִלֵם.

וּבֵינְתַיִם חָלַף עָבַר הַקַיִץ וְהִגִיעַ הַסְתָו. לַיְלָה אֶחָד הֲקִיצוֹתִי לְקוֹל רְעָמִים שֶׁהִרְעִידוּ אֶת הַבַּיִת. בַּחוּץ נִתַּךְ גֶשֶׁם־זִלְעָפוֹת. שָׁעָה קַלָה שָׁכַבְתִּי עֵר וּלְפֶתַע נִזְכַּרְתִּי בְּלַקְלַק: הַמִסְכֵּן רוֹבֵץ וַדַאי בִּמְלוּנָתוֹ, רוֹעֵד מִקֹר וּמִפַּחַד!

חֶרֶשׁ קַמְתִּי מִמִטָתִי, הִתְעַטַפְתִּי מֵעַל רֹאשִׁי בִּמְעִיל וְחָמַקְתִּי הַחוּצָה, לֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. גוֹלַלְתִּי אֶת הָאֶבֶן שֶׁלְיַד דֶלֶת הַמְלוּנָה וְאָסַפְתִּי אֶל חֵיקִי אֶת לַקְלַק.

וְאָכֵן, הוּא רָעַד כֻּלוֹ וּסְמַרְמֹרֶת הִרְטִיטָה אֶת גוּפוֹ. חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה וְשָׁכַבְתִּי בְּמִטָתִי, מְחַבֵּק אֶת לַקְלַק וּמִתְרַפֵּק עָלָיו. חֲמִימוּתוֹ פָּשְׁטָה בְּאֲבָרַי, לְשׁוֹנוֹ לִקְקָה אֶת פָּנַי.

לְמַזָלִי הִתְעוֹרַרְתִּי בְּטֵרֶם־בֹּקֶר וְהִסְפַּקְתִּי לְהַחֲזִיר אֶת הַכֶּלֶב לִמְלוּנָתוֹ. בְּבֵית־הַסֵפֶר לֹא הִקְשַׁבְתִּי לְדִבְרֵי הַמוֹרֶה. זִכְרוֹן הַלַיְלָה חַי בִּי וְחִמֵם אֶת לִבִּי.

הוֹי, מָה אָהַבְתִּי אֶת לַקְלַק!

סְטַשֶׁק תָּבַע לְהַגְדִיל אֶת הַמִכְסָה, אַךְ כָּל מַאֲמַצֵינוּ הָיוּ לַשָּׁוְא: לֹא הִצְלַחְנוּ לַעֲבֹר אֶת הַמַחְסוֹם שֶׁל 200 סִיגָרִיוֹת לְמִשְׁמֶרֶת לֵילִית. שְׁעוֹת הַלַיְלָה זָחֲלוּ לְאִטָן. יָשַׁבְנוּ לְפִי הַתּוֹר, יָדֵינוּ עוֹשׂוֹת בַּמְלָאכָה וְאָנוּ נֶאֱבָקִים עִם הַשֵׁנָה.

עֲבָדִים הָיִינוּ.

לֹא־פַּעַם, בְּשִׁבְתִּי מוּל סְטַשֶׁק, מְפַטֵם אֶת הַסִיגָרִיוֹת בְּטַבַּק וְאֶצְבְּעוֹתַי מִתְעַלְפוֹת מֵחֲמַת עַיֵפוּת, הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי: אָמְנָם, עֶבֶד אֲנִי, אַךְ אֶת עֻלָהּ שֶׁל עַבְדוּת זוֹ קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי מֵרְצוֹנִי הַטוֹב – בִּגְלַל אַהֲבָתִי לְלַקְלַק. כְּלוּם לֹא עָבַד יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת לָבָן הָאֲרָמִי אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנִים תְּמִימוֹת בִּגְלַל אַהֲבָתוֹ לְרָחֵל? אֶלָא שֶׁסְאַת סִבְלֵנוּ טֶרֶם נִמְלְאָה. יוֹם אֶחָד הוֹדִיעַ לָנוּ סְטַשֶׁק:

– חַסַל סֵדֶר טַבַּק! מֵהַיוֹם עֲלֵיכֶם לְהַשִׂיג אוֹתוֹ בְּעַצְמְכֶם.

– הָכֵיצַד? – תָּמַהְנוּ – הֵיכָן נִקַח טַבַּק?

נִתְרַתַּח סְטַשֶׁק וְגָעַר בָּנוּ:

– בַּטְלָנִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! כָּל אֶחָד מִכֶּם עוֹזֵר לִי לַיְלָה אֶחָד בִּלְבַד בַּשָּׁבוּעַ. הִגִיעַ הַזְמַן שֶׁתֵּרָתְמוּ לַעֲבוֹדָה שֶׁל מַמָּשׁ! בָּרְחוֹבוֹת מִתְגוֹלְלִים זַנְבוֹת־סִיגָרִיוֹת. וְלֹא־מְעַטִים הֵם הַמְעַשְׁנִים הַמְפֻנָקִים, הַמַשְׁלִיכִים חֲצָאֵי־סִיגָרִיוֹת. אַתֶּם תַּאַסְפוּ אוֹתָן, תְּסַלְקוּ אֶת הָאֵפֶר וְתִשְׁמְרוּ עַל הַטַבַּק שֶׁנִשְׁאַר.

שָׁתַקְנוּ. וְכִי הָיְתָה לָנוּ בְּרֵרָה?

מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם הָיִינוּ מְהַלְכִים בְּחוּצוֹת הָעִיר וְעֵינֵינוּ תָּרוֹת אַחֲרֵי זַנְבוֹת־סִיגָרִיוֹת. כְּשֶׁאָסַפְנוּ כִּיסִים מְלֵאִים, חָזַרְנוּ לֶחָצֵר וְשָׁם, מִתַּחַת לְעֵץ־הָעַרְמוֹן, נִגַשְׁנוּ לַמְלָאכָה: חָתַכְנוּ בְּמִסְפָּרַיִם אֶת קְצוֹת הַסִיגָרִיוֹת הַמְכֻסִים אֵפֶר, פָּרַמְנוּ אֶת הַנְיָר הַדָקִיק וְהֵרַקְנוּ אֶת הַטַבַּק לְתוֹךְ תֵּבָה גְדוֹלָה. כְּשֶׁסִיַמְנוּ, בָּא סְטַשֶׁק, הֵרִים אֶת הַתֵּבָה כְּאוֹמֵד אֶת מִשְׁקָלָה וְהַחִיוּךְ הָעַרְמוּמִי לֹא סָר מִפָּנָיו.

קָרְבוּ יְמֵי הַפֶּסַח. בְּבֵית־הַסֵפֶר לָמַדְנוּ אֶת פָּרָשַׁת יְצִיאַת מִצְרַיִם.

יוֹם אֶחָד אָמַר לָנוּ סֶבֶק:

– חֶבְרֶ’ה, הַאִם שַׂמְתֶּם לֵב, שֶׁקָרָה לָנוּ בְּדִיוּק מַה שֶׁקָרָה לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם? “עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם” – וְאָנוּ עֲבָדִים הָיִינוּ לִסְטַשֶׁק. תְּחִלָה נָתַן לָנוּ “חֹמֶר וּלְבֵנִים” – כְּלוֹמַר טַבַּק, כְּדֵי לְפַטֵם אֶת הַסִיגָרִיוֹת וּלְאַחַר מִכֵּן נִתְקַיֵם בָּנוּ הַפָּסוּק: “לֹא תּוֹסִיפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. הֵם יֵלְכוּ וְקוֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן!” – גַם אָנוּ נִגְזַר עָלֵינוּ לָלֶכֶת וְלֶאֱסֹף אֶת הַטַבַּק. עַד מָתַי נִתְעַנֶה תַּחַת יָדוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק הַמְנֻוָל?

עוֹדֶנוּ מְדַבֵּר, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק מִפִּנַת הֶחָצֵר. אֵין זֹאת וְעָמַד שָׁם, מַקְשִׁיב לְשִׂיחָתֵנוּ.

– מָה אָמַרְתָּ. – צָרַח סְטַשֶׁק – “מְנֻוָל”? אֲנִי אֲלַמֵד אוֹתְךָ מִי כָּאן מְנֻוָל!

וְהוּא קָרַב וְהִנְחִית אֶגְרוֹפוֹ בְּלִסְתּוֹ שֶׁל סֶבֶק, שֶׁהִרְכִּין רֹאשוֹ וְיָרַק דָם. זַרְזִיף שֶׁל דָם נִגַר מְסַנְטֵרוֹ.

זִנַקְנוּ מִמְקוֹמֵנוּ. אִלוּ הִסְתָּעַרְנוּ כֻּלָנוּ, כְּאִישׁ אֶחָד, עַל סְטַשֶׁק, אֵין סָפֵק שֶׁגַם הוּא הָיָה סוֹפֵג מַכּוֹת. אַךְ יְלָדִים הָיִינוּ, יְלָדִים יְהוּדִים מוּל גוֹי, וְלֹא עָמַד בָּנוּ הָעֹז לְהִתְיַצֵב מוּל הַבִּרְיוֹן וְלִנְקֹם אֶת נִקְמָתוֹ שֶׁל סֶבֶק. עַל כֵּן הִתְפַּזַרְנוּ בְּרִיצָה בֶּחָצֵר וְצָרַחְנוּ בִּמְלוֹא גְרוֹנֵנוּ:

– סְטַשֶׁק מְנֻוָל! סְטַשֶׁק מְנֻוָל!

בְּפֶתַח דִירָתוֹ הוֹפִיעַ הַשׁוֹעֵר אַנְטוֹנִי.

– מַה קָרָה? – שָׁאַל, לוֹטֵשׁ בָּנוּ אֶת עֵינָיו, עֵינֵי שִׁכּוֹר.

וְאָנוּ מִתְרוֹצְצִים בֶּחָצֵר וּמְצַוְחִים בְּמַקְהֵלָה, וְקוֹלֵנוּ גוֹבֵר וְהוֹלֵךְ וּמְהַדְהֵד בְּעֹז בֵּין חוֹמוֹת הַבָּתִּים:

– סְטַשֶׁק מְנֻוָל!

נִסָה סְטַשֶׁק לִרְדֹף אַחֲרֵינוּ, אַךְ הָיִינוּ זְרִיזִים מִמֶנוּ וְחָמַקְנוּ מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹתָיו. לְבַסוֹף נֶעֱצַר סְטַשֶׁק, מִתְנַשֵׁם בִּכְבֵדוּת, נוֹפֵף אֶגְרוֹפוֹ וְקָרָא לְעֶבְרֵנוּ בְּזַעַם:

– חַכּוּ, חַכּוּ, לֹא אֶשְׁתֹּק לָכֶם!

ו    🔗

הִתְמָרַדְנוּ.

לְמָחֳרַת הַיוֹם לֹא פָּשַׁטְנוּ בָּרְחוֹבות כְּדֵי לֶאֱסֹף זַנְבוֹת־סִיגָרִיוֹת. לַשָּׁוְא הִמְתִּין סְטַשֶׁק לַמָנָה הַיוֹמִית שֶׁלוֹ, לְתֵבַת־הַטַבַּק. גַם בַּלֵילוֹת לֹא עָבַדְנוּ עוֹד. יָמִים אֲחָדִים נִסִינוּ לְהִתְחַמֵק מִסְטַשֶק, נִמְנַעְנוּ מִלְהִתָּקֵל בּוֹ. סְטַשֶׁק שָׁתַק. רַק עֵינָיו הֵצִיצוּ בָּנוּ בְּמַבָּט זְדוֹנִי, מְבַשֵׂר־רָעָה.

לְאַחַר כְּשָׁבוּעַ, כְּשֶׁחָזַרְנוּ מִבֵּית־הַסֵפֶר, הִבְחַנוּ בִּמְהוּמָה בָּרְחוֹב. בַּכְּבִישׁ עָבַר קָרוֹן גָדוֹל, מְסֹרָג, וּבְתוֹכוֹ כְּלָבִים כְּלוּאִים הַמְיַבְּבִים וְנוֹבְחִים בְּקוֹל. לְיַד הַקָרוֹן הִפְסִיעַ חוֹטֵף־הַכְּלָבִים, עוֹבֵד־עִירִיָה, וּבְיָדָיו מוֹט אָרֹךְ, שֶׁבְּקָצֵהוּ לוּלָאָה. בְּמוֹט זֶה, כְּמוֹ בְּפַלְצוּר, הָיָה תּוֹפֵס כְּלָבִים חַסְרֵי־בְּעָלִים וְכוֹלְאָם בַּקָרוֹן.

עוֹדֶנוּ עוֹקְבִים אַחֲרֵי הַנַּעֲשֶׂה, הוֹפִיעַ בְּשַׁעַר בֵּיתֵנוּ סְטַשֶׁק וּבִזְרוֹעוֹתָיו לַקְלַק שֶׁלָנוּ.

לִבֵּנוּ קָפָא מֵרֹב אֵימָה. טֶרֶם הִסְפַּקְנוּ לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּינוּ, קָרַב סְטַשֶׁק אֶל חוֹטֵף־הַכְּלָבִים וְקָרַץ לו בְּעֵינָיו. חוֹטֵף־הַכְּלָבִים הֵנִיף אֶת הַמוֹט, וְהַלוּלָאָה נִתְהַדְקָה עַל צַוָארוֹ שֶׁל בֶּן־טִפּוּחֵינוּ. לְאַחַר רֶגַע הָשְׁלַךְ לַקְלַק לְתוֹךְ הַקָרוֹן. הוּא עָמַד שָׁם, לְיַד הַסוֹרֵג, מַבִּיט בָּנוּ בְּעֵינָיו הַטוֹבוֹת הַמְשַׁוְעוֹת לְעֶזְרָה.

וַעֲדַיִן לֹא הוֹצֵאנוּ הֶגֶה מִפִּינוּ. כִּמְאֻבָּנִים עָמַדְנוּ תַּחְתֵּינוּ, מַבִּיטִים בַּמַחֲזֶה.

אוֹתוֹ רֶגַע זָז הַקָרוֹן וְלַקְלַק שֶׁלָנוּ פָּתַח פִּיו בִּנְבִיחָה אַדִירָה, נְבִיחָה מִתְלַעֲלַעַת, קוֹרַעַת־לֵב – הַנְבִיחָה הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו.

“עֲמָלִי לֹא הָיָה לַשָּׁוְא – חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי – סוֹף סוֹף לָמַד לַקְלַק לִנְבֹּחַ! אֶלָא שֶׁנְבִיחָתוֹ זוֹ, הָרִאשׁוֹנָה בְּמִנְיָן, הִיא, כַּנִרְאֶה, גַם נְבִיחָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה. הֲרֵי כָּל הַכְּלָבִים נִדוֹנִים לְמִיתָה.”

פָּרַצְנוּ בְּרִיצָה אַחֲרֵי הַקָרוֹן. נוֹפַפְנוּ יָדַיִם. צָעַקְנוּ. בָּכִינוּ. הִתְחַנַנוּ: “אָדוֹן, הַחְזֵר לָנוּ אֶת לַקְלַק, הוּא הַכֶּלֶב שֶׁלָנוּ.”

סֶבֶק נֶאֱחַז בִּבְלִיטַת הַקָרוֹן מֵאָחוֹר וְלא הִרְפָּה.

אַךְ חוֹטֵף הַכְּלָבִים אִיֵם עָלֵינוּ בְּמוֹטוֹ וְאָנוּ נְסוּגוֹנוּ. עַד מְהֵרָה נֶעֶלַם הַקָרוֹן מֵעֵינֵינוּ.

קוֹדְרִים וַאֲבֵלִים חָזַרְנוּ הַבַּיְתָה. בַּשַׁעַר נִצַב סְטַשֶׁק, יָדָיו תְּקוּעוֹת בְּכִיסֵי מִכְנָסָיו וְהוּא שׁוֹרֵק לְעַצְמוֹ נְעִימָה עַלִיזָה. בְּהַשְׁגִיחוֹ בָּנוּ, פָּשַׁט חִיוּךְ עַל פָּנָיו, חִיוּךְ שֶׁל שִׂמְחָה לְאֵיד. עֵינָיו הָעַרְמוּמִיוֹת הִבִּיטוּ בָּנוּ מִתְגָרוֹת, מְרֻשָׁעוֹת, בְּטֶרֶם פָּתַח אֶת פִּיו.

–הִבְטַחְתִּי וְקִיַמְתִּי – אָמַר – עַתָּה תֵּדְעוּ מִי הוּא מְנֻוָל!

רוֹצִים הָיִינוּ לְקָרְעוֹ לִגְזָרִים, אַךְ קְטַנִים הָיִינוּ, חַסְרֵי־אוֹנִים. יְלָדִים יְהוּדִים מוּל גוֹי מְרֻשָׁע.

כָּךְ נֶעֱקַר מִתּוֹכֵנוּ לַקְלַק אֲהוּב נַפְשֵׁנוּ וְאָנוּ מִתְאַבְּלִים עָלָיו וְחוֹלְמִים עַל נְקָמָה, אִם כִּי יָדַעְנוּ שֶׁקָצְרָה יָדֵנוּ לְהִפָּרַע מִסְטַשֶׁק.

ז    🔗

וּבְכָל זֹאת זָכִינוּ בִּנְקָמָה.

לֹא יָצְאוּ יָמִים מְעַטִים וְהֶחָצֵר כֻּלָה רָגְשָׁה: שׁוֹטְרִים, וּבְרֹאשָׁם סַמָל, הוֹפִיעו פִּתְאֹם בְּדִירַת הַמַרְתֵּף שֶׁל הַשׁוֹעֵר אַנְטוֹנִי וְעָרְכוּ בָּהּ חִפּוּשׂ. אֵין זֹאת וּמִישֶׁהוּ הִלְשִׁין עָלָיו, עַל סְטַשֶׁק.

עַד־מְהֵרָה גִלוּ הַשׁוֹטְרִים אֶת הַמַכְשִׁירִים לְהַתְקָנַת סִיגָרִיוֹת וְכֵן כַּמָה תֵּבוֹת גְדוֹלוֹת, גְדוּשות טַבַּק.

יָרַדְנוּ בִּמְרוּצָה לֶחָצֵר וְהֵצַצְנוּ בַּנַעֲשֶׂה בְּדִירָתוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִי. סְטַשֶׁק עָמַד שָׁם, נִשְׁעַן אֶל הַקִיר, וּפָנָיו חְִורוֹת כְּסִיד. אוֹתוֹ רֶגַע פָּנָה אֵלָיו הַסַמָל וְאָמַר:

– נוּ, הִתְחַשֵׁק לְךְ לְהִתְחָרוֹת בַּמֶמְשָׁלָה, בַּמוֹנוֹפּוֹלִין שֶׁלָהּ לְטַבַּק? עַתָּה תֵּשֶׁב בְּבֵית־הַכֶּלֶא וְיִהְיֶה לְךָ פְּנַאי לְהַרְהֵר בְּמַעֲשֶׂיךָ.

וּפִתְאֹם נִתַּק סְטַשֶׁק מִן הַקִיר וְזִנֵק לְעֵבֶר הַפֶּתַח, אוּלָם שְׁנֵי שׁוֹטְרִים תְּפָסוּהוּ מִזֶה וּמִזֶה וְהַסַמָל הִנְחִית אֶגְרוֹפוֹ בְּלִסְתּוֹ. סְטַשֶׁק הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְיָרַק דָם.

לְאַחַר רֶגַע רָאִינוּ כֵּיצַד מוֹבִילִים הַשׁוֹטְרִים אֶת סְטַשֶׁק וְיָדָיו כְּבוּלוֹת. זַרְזִיף שֶׁל דָם נִגַר מְסַנְטֵרוֹ. רָצִינוּ לְהָרִיעַ בְּשִׂמְחָה, אַךְ חָשַׁשְׁנוּ לְהִתְגָרוֹת בּוֹ, בַּבִּרְיוֹן. הֲרֵי יָבוֹא יוֹם וְהוּא יַחֲזֹר מִבֵּית־הַכֶּלֶא!

שׁוֹתְקִים עָמַדְנוּ וְעֵינֵינוּ עוֹקְבוֹת אַחֲרֵי דְמוּתוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק, שֶׁנִבְלְעָה בִּמְכוֹנִית הַמִשְׁטָרָה הַמְסֹרֶגֶת.