(חִזָּיוֹן לְסֻכּוֹת בִּשְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת)

הַנְּפָשׁוֹת:

הָאָב

הָאֵם

יֶלֶד – דָּוִד

יַלְדָּה

פּוֹלַנִּי שִׁכּוֹר

שְׁנֵי חַיָּלִים פּוֹלַנִּים

שַׂר הַחַיָּלִים

כֶּלֶב

דָּוִד

אִשְׁתּוֹ

שְׁלֹמֹה בן

תָּמָר בת

שׁוֹשַׁנָּה בת

חֲבַצֶּלֶת בת

פְּנִינָה בת

שׁוּלַמִּית בת

בַּחוּר א'

בַּחוּר ב'

בַּחוּר ג'

בַּחוּר ד'

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה: תְּמוּנָה מֵחַיֵּי עַמֵּנוּ בְּפוֹלָן בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה    🔗

(לִפְנֵי הֲרָמַת הַמָּסָךְ נִשְׁמָע קוֹל הַכָּאַת

הַפַּטִּישׁ. הַכָּאָה זוֹ חוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית, וְהַמָּסָךְ עוֹלֶה.

סֻכָּה מִתְגַּלָּה, בַּעֲלַת שְׁנֵי קִירוֹת הָעוֹמְדִים זְקוּפִים

וּמְחֻבָּרִים זֶה לָזֶה עַל יְדֵי בַד אֶחָד הַמְסֻמָּר אֶל רָאשֵׁי

הַקִּירוֹת אֲשֶׁר מִמּוּל הָרוֹאִים, וּבַד שֵׁנִי הַמַּתְאִים לָרִאשׁוֹן

הַמְסֻמָּר אֶל אֲחוֹרֵי הַקִּירוֹת, כְּעֵין “ח”, אֶלָּא שֶׁהַמַּשְׁקוֹף

אֵינוֹ שׁוֹכֵב עַל הַמְּזוּזוֹת כִּי אִם מְסֻמָּר אֶל רָאשֵׁי

הַמְּזוּזוֹת. הַקִּיר עָשׂוּי מִשְּׁנֵי כְלֻנְסָאוֹת אֲשֶׁר קְרָשִׁים

מְחֻבָּרִים אֲלֵיהֶם בְּמַסְמֵרוֹת. קֶרֶשׁ אֶחָד אוֹ שְׁנֵי קְרָשִׁים

בְּקֶרֶן זָוִית אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם הַקְּרוֹבוֹת אֶל הָרוֹאִים אֵינָם

מְהֻדָּקִים הֵיטֵב. אֵצֶל אַחַת מִפִּנּוֹת אֵלֶּה, עוֹמְדִים: הָאָב,

יְהוּדִי מֵהַטִּפּוּס הַיָּשָׁן, כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז פַּטִּישׁ בְּיָדוֹ,

וְהַבֵּן, יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים, כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק מַסְמֵרוֹת

בְּחָפְנָיו. הָאָב מְהַדֵּק אֶת קְצֵה הַקֶּרֶשׁ אֶל הַכְּלֹנָס, תּוֹקֵעַ

בּוֹ מַסְמֵר בְּפַטִּישׁוֹ, מַכֶּה בוֹ עָלָיו פְּעָמִים אֲחָדוֹת

וּפוֹנֶה אֶל בְּנוֹ):

הָאָב

נְזַמֵּר נָא, בְּנִי, אֶת שִׁירַת הַסֻּכָּה (וּשְׁנֵיהֶם מְזַמְּרִים):

לְפָנִים יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵינוּ בַסֻּכּוֹת

רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה;

עַד עָבְרָם אֶת הַמִּדְבָּר לָבֹא

לָאָרֶץ לָהֶם נִתָּנָה.

אַךְ אָנוּ יוֹשְׁבִים כְּבָר בַסֻּכּוֹת

זֶה כִשְׁנוֹת אַלְפַּיִם;

וְגָדוֹל מִדְבָּר זֶה מִמֶּנּוּ,

וְנוֹרָא שִׁבְעָתַיִם.

וְעוֹד לֹא בָּאנוּ אֶל הַמְּנוּחָה,

לַנַּחֲלָה עוֹד לֹא בָאנוּ;

אֵין מִקְדָּשׁ לָנוּ, אַף לֹא מֶלֶךְ,

אַף אֶרֶץ עוֹד אֵין לָנוּ.

וְזָרִים, גֵּרִים, סֻכּוֹת נָקִים

בְּאֶרֶץ הַפּוֹלַנִּים…

הַטּוֹרְפִים, תּוֹלִים, מַכִּים בָּנוּ,

וְאֵם וּבַת מְעַנִּים…

בְּרֶצַח, שׁוֹד, פּוֹגְרָמִים אֵין סוֹף

תִּנְקֹף שָׁנָה שָׁנָה;

עַד מָתַי עוֹד נֵשֵׁב בַסֻּכָּה,

עַד אָן, ה', עַד אָנָה!!

(כְּשֶׁגּוֹמְרִים לְזַמֵּר, לוֹקֵחַ הָאָב מַסְמֵר

מִתּוֹךְ חָפְנוֹ שֶׁל דָּוִד, הַבֵּן, וְתוֹקֵעַ אוֹתוֹ בַקֶּרֶשׁ

בְּהַכּוֹתוֹ בַפַּטִּישׁ, הַךְ! הָךְ!)

דָּוִד

עַכְשָׁו, אַבָּא, תַּן לִי לִתְקֹעַ מַסְמֵרוֹת אֲחָדִים.

הָאָב

אַל נָא, בְּנִי, יָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִּפְצַע אֶת יָדֶךָ.

דָּוִד

אַל תִּירָא, אָבִי; יוֹדֵעַ אֲנִי אֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּפַטִּישׁ.

הָאָב

טוֹב, אֲבָל הִזָּהֶר נָא (דָּוִד שָׂם אֶת הַמַּסְמְרִים

עַל הַקַּרְקַע וְלוֹקֵחַ מִיַּד אָבִיו אֶת הַפַּטִּישׁ. הָאָב מֵרִים

גַּרְזֶן וּמַסְמֵרוֹת אֲחָדִים, עוֹבֵר אֶל הַפִּנָּה הַשְּׁנִיָּה

בְּשָׁעָה שֶׁדָּוִד נִשְׁאָר אֵצֶל הַפִּנָּה הָרִאשׁוֹנָה. שְׁנֵיהֶם

תּוֹקְעִים מַסְמֵרוֹת בַּקְּרָשִׁים וּמַכִּים. הָאָב מַכֶּה הַכָּאָה

גְדוֹלָה, וְדָוִד עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ בְהַכָּאָה קְטַנָּה, כְּעֵין הֵד.

הַכָּאָה זוֹ הוֹלֶכֶת וְנִשְׁנֵית פְּעָמִים אֲחָדוֹת עַד שֶׁמַּסְמְרוֹ

שֶׁל דָּוִד נַעֲשֶׂה כָפוּף. הָאָב מַמְשִׁיךְ אֶת הַכָּאָתוֹ בְּשָׁעָה

שֶׁדָּוִד מְטַפֵּל בְּמַסְמְרוֹ. לְבַסּוֹף הוּא מַחֲזִיק בּוֹ בִשְׁתֵּי

אֶצְבְּעוֹתָיו וּמַכֶּה עָלָיו וְגַם עַל הָאֶצְבָּעוֹת.

דָּוִד

אוֹי!… (הַפַּטִּישׁ נִשְׁמָט מִיָּדוֹ וְנוֹפֵל לָאָרֶץ, וְהוּא מְנַעְנֵעַ בְּיָדוֹ מִתּוֹךְ כְּאֵב).

הָאָב

(מַפִּיל אֶת הַגַּרְזֶן אַרְצָה וְאָץ לְעֶזְרַת בְּנוֹ.

לוֹקֵחַ אֶת יַד דָּוִד בְּיָדוֹ וְנוֹשֵׁב עָלֶיהָ מֵהֶבֶל פִּיו

וּמְנַחֵם אוֹתוֹ מִתּוֹךְ גְּעָרָה שֶׁל אַהֲבָה כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן

בְּיַד דָּוִד הַפְּצוּעָה) הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, בְּנִי, לְהִזָּהֵר.

אֲבָל אֵין כָּל סַכָּנָה בָזֶה. חַמֵּם אֶת אֶצְבָּעֲךָ בְּהֶבֶל פִּיךָ

וְיִיטַב לָךְ. וְאִם חָפֵץ אַתָּה, תּוּכַל לַעֲזֹר לִי אִם תִּקְרָא

“הָךְ!” בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ, וְאָז נִגְמֹר אֶת

בִּנְיַן הַסֻּכָּה בִמְהֵרָה.

דָּוִד

(בְּקוֹל סָפוּג דְּמָעוֹת עֲצוּרוֹת) טוֹב, אַבָּא (הָאָב מֵרִים אֶת הַפַּטִּישׁ, מְחַזֵּק קֶרֶשׁ אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ וּמַכֶּה

אַחַת, שְׁתַּיִם… וְדָוִד עוֹנֶה עַל יָדוֹ).

הָאָב

(בְּפַטִּישׁ) כְּרָךְ!

דָּוִד

הָךְ!

הָאָב

כְּרָך!

דָּוִד

הָךְ! (וְכֵן הָלְאָה. וּבֵין הָךְ לְהָךְ מְנַשֵּׁב

דָּוִד עַל אֶצְבְּעוֹת יָדוֹ הַפְּצוּעָה הַמֻּנָּחָה בְּכַף יָדוֹ הַשֵּׁנִית).

הָאָב

כְּרָך! (אֲבָל דָּוִד מַסִּיחַ אֵת דַּעְתּוֹ לְרֶגַע

אֶחָד וְאֵינוֹ עוֹנֶה. הָאָב עוֹקֵר אֶת עֶמְדָתוֹ וּמִסְתַּכֵּל מִן

הַצַּד בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו).

דָּוִד

(נִזְכָּר) הוֹ, אַבָּא, שָׁכַחְתִּי לִקְרֹא “הָךְ!”

הָאָב

הַלְוַאי שֶׁלֹּא תַעֲבֹר עֲבֵרָה גְדוֹלָה מִזּוֹ.

עַכְשָׁו, בְּנִי, רוּץ נָא הַבַּיְתָה וְהָבֵא לִי אֶת שְׁתֵּי

הַיְרִיעוֹת. הָאַחַת צָרָה, וְהַשְּׁנִיָּה רְחָבָה, וְנִתְלֶה אוֹתָן,

וְאָז תִּהְיֶה לָנוּ סֻכָּה שְׁלֵמָה. רוּץ נָא וְאַל

תִּתְמַהְמֵהַּ.

דָּוִד

כִּדְבָרֶיךָ, אַבָּא, אֶעֱשֶׂה (הוֹלֵךְ לְיַד

הַקְּלָעִים אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַסֻּכָּה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִקְצֵה

הַבָּמָה וּמִתְעַלֵּם לְרֶגַע מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים).

הָאָב

(מִתְהַלֵּךְ סָבִיב לַסֻּכָּה וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ

לָדַעַת אִם אֵיזֶה דָבָר צָרִיךְ תִּקּוּן, וּמְזַמֵּר לְעַצְמוֹ

בְנִגּוּן הַגְּמָרָא)

סֻכָּה זוֹ, מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? סֻכָּה זוֹ, מַה תְּהֵא עָלֶיהָ…

דָּוִד

(מוֹפִיעַ בְּקָצֶהָ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבָּמָה, כְּשֶׁהוּא

נוֹשֵׂא אֶת הַיְרִיעוֹת) הֵא לְךָ, אַבָּא, אֶת הַיְרִיעוֹת אֲשֶׁר

אָמַרְתָּ (מַגִּישׁ לוֹ).

הָאָב

בֶּן חַיִל אַתָּה, בְּנִי (וְהוּא לוֹקֵחַ יְרִיעָה אַחַת

וְתוֹלֶה אוֹתָהּ בְּטַבְּעוֹתֶיהָ עַל וָוִים הַתְּקוּעִים בַּבַּד אֲשֶׁר

מֵאֲחוֹרֵי הַסֻּכָּה, וְכָכָה תְּשַׁמֵּשׁ בִּמְקוֹם הַקִּיר

הַשְּׁלִישִׁי; אַחַר כָּךְ תּוֹלֶה אֶת הַיְרִיעָה הַצָּרָה בִּמְקוֹם

הַקִּיר הָרְבִיעִי מִמּוּל פְּנֵי הָרוֹאִים, בְּאֹפֶן שֶׁהִיא מְכַסָּה

רַק אֶת חֲצִי הֶחָלָל, כְּדֵי שֶׁהַחֵצִי הַמְגֻלֶּה יְשַׁמֵּשׁ פֶּתַח

הַסֻּכָּה. דָּוִד עוֹזֵר לוֹ בְכָל אֵלֶּה. כִּכְלוֹת עֲבוֹדַת

הַתְּלִיָּה, צוֹעֵד הָאָב אָחוֹר צְעָדִים אֲחָדִים, וּמִסְתַּכֵּל

בַּעֲבוֹדָתוֹ מִן הַצָּד. פּוֹנֶה אֶל דָּוִד) הַבֵּט נָא אֶל הַסֻּכָּה

הַזֹּאת. מָה אַתָּה חוֹשֵׁב עָלֶיהָ?

דָּוִד

(מִסְתַּכֵּל בָּהּ כְּמֻמְחֶה לַדָּבָר) חוֹשֵׁב אֲנִי

אוֹתָהּ לְסֻכָּה יָפָה. הֲרֵי הִיא מַמָּשׁ כְּבַיִת חָדָשׁ. אֲנִי

הָיִיתִי חָפֵץ לָשֶׁבֶת בָּהּ כָּל הַיָּמִים. אֲבָל דָּבָר אֶחָד עוֹד

חָסֵר בָּהּ.

הָאָב

וּמָה הוּא?

דָּוִד

הַסְּכָךְ.

הָאָב

צָדַקְתָּ, בְּנִי. דִּין מְפֹרָשׁ הוּא בַגְּמָרָא,

“סֻכָּה שֶׁאֵין עָלֶיהָ סְכָךְ… פְּסוּלָה” (דִּין זֶה יוֹצֵא מִפִּיו

בְּנִגּוּן הַגְּמָרָא. וְהוּא מְשַׁלֵּב יָדָיו עַל חָזֵהוּ, מֵנִיעַ

קְצָת אֶת רֹאשׁוֹ וּמוֹסִיף לְזַמֵּר בְּאוֹתוֹ הַנִּגּוּן כְּמִי

שֶׁעוֹמֵד בְּסוּגְיָא חֲמוּרָא בַגְּמָרָא) וּבְכֵן צָרִיךְ לָלֶכֶת אֶל

הַיַּעַר וְלִכְרֹת עֲנָפִים בִּשְׁבִיל סֻכָּתֵנוּ… (וְהוּא מֵנִיחַ אֶת

הַפַּטִּישׁ, מֵרִים אֶת הַגַּרְזֶן וּפוֹנֶה לוֹ לְצִדֵּי הַבָּמָה).

דָּוִד

אָנָּא, אַבָּא, גַּם אֲנִי אֵלֵךְ אִתְּךָ אֶל הַיַּעַר לִכְרֹת עֲנָפִים לַסְּכָךְ.

הָאָב

לֹא, בְּנִי. יוֹתֵר טוֹב אִם תַּעֲמֹד פֹּה וְתִשְׁמֹר

עַל הַסֻּכָּה מִפְּנֵי הַכְּלָבִים וּ“דְבָרִים־אֲחֵרִים” שֶׁלֹּא

יַהַפְכוּ אוֹתָהּ עַל פִּיהָ. קַח לְךָ שְׁחִיף עֵץ וַעֲמֹד עַל

מִשְׁמַרְתְּךָ כְּאִישׁ חַיִל הַשּׁוֹמֵר עַל הָעִיר בְּשָׁעָה

שֶׁהָאוֹיֵב צָר עָלֶיהָ. שָׁלוֹם לְךָ, בְּנִי, וּשְׁמֹר אֶת סֻכָּתֵנוּ

שְׁמִירָה מְעֻלָּה.

דָּוִד

שָׁלוֹם לְךָ, אָבִי (הָאָב הוֹלֵךְ לוֹ וְנֶעְלָם

מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. דָּוִד מֵרִים שְׁחִיף עֵץ אָרֹךְ, שָׂם אוֹתוֹ

עַל כְּתֵפוֹ וְהוֹלֵךְ סְבִיב הַסֻּכָּה כְּחַיָּל עַל מִשְׁמַרְתּוֹ,

הוֹלֵךְ לוֹ וּמְזַמֵּר):

אַבָּא יָבִיא סְכָךְ

לְכַסּוֹת אֶת הַסֻּכָּה;

וַאֲנִי אֶשְׁמֹר עָלֶיהָ

מִכָּל צָרָה וְצוּקָה.

סוּרוּ, שְׁקָצִים, סוּרוּ;

גְּשׁוּ הָלְאָה, כְּלָבִים, הָלְאָה!

לָגֶשֶׁת אַל תָּעֵזּוּ,

פֶּן אֶעֱשֶׂה בָכֶם כָּלָה…

פּוֹלַנִּי

(פּוֹלַנִּי שִׁכּוֹר, חוֹגֵג וְנָע, מוֹפִיעַ מֵעֵבֶר

הַשֵּׁנִי, הוֹלֵךְ וְקָרֵב וּמְזַמֵּר בְּנִגּוּן חַיָּלֵי רוּסְיָה):

יֶעשְׁצָא פָּלְסְקָא נְיֶע סְגִינְיֶעלָא,

עוֹד יֵשׁ לָהּ כֹּחַ לְפוֹגְרוֹמֶעלָא;

אֶת הַזְּשִׁידִים לְהָרְגֶעלָא,

וּלְגָרְשָׁם כָּלִיל מֵאַרְצֶעלָא.

הוֹ הָא, הַה הַה, הוּא הוּא, הַה הַה,

הִי הִי, הִי הִי, הֵא הֵא הֵא, יֶעלָא…

אֶת זְקַן הַיְשִׁישִׁים נִמְרָטֶעלָא,

אֶת הָעוֹלָלִים נִדְקָרֶעלָא;

נָשִׁים, בְּתוּלוֹת נְעַנֶּהלָא,

הַגְּבָרִים חַיִּים נִקְבָרֶעלָא.

הוֹ הָא, הַה הַה, הוּא הוּא, הַה הַה,

הִי הִי, הִי הִי, הֵא הֵא הֵא, יֶעלָא…

וְהוּא מִתְנוֹעֵעַ מִצַּד לְצַד וְנִתְקָל בְּדָוִד

הַבָּא לִקְרָאתוֹ) אַ! יְהוּדִי’נַאק קָטֹן’יֶעלָא, אֶת מַה אַתָּה

שׁוֹמֵר’סְקִי?

דָּוִד

שׁוֹמֵר אֲנִי עַל הַסֻּכָּה מִפְּנֵי הַכְּלָבִים וְהַחֲזִירִים.

פּוֹלַנִּי

יְהוּדִי’נַק אָרוּר’סְקִי, אוּלַי יֵשׁ לְךָ מְעַט מַשְׁקֶה מִן הַמֻּבְחָרְ’סְקִי?

דָּוִד

אֵין מְאוּמָה תַחַת יָדִי לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת.

פּוֹלַנִּי

אוּלַי’סְקִי חָפֵץ אַתָּה לִטְעֹם מְעַט חֲזִיר’סְקִי?

(וְהוּא מוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיסוֹ חֲתִיכַת בָּשָׂר וּמַגִּישׁ אוֹתָהּ

לְפִי דָוִד בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת).

דָּוִד

יְהוּדִי אֲנִי, וַחֲזִיר לֹא אֹכַל (יוֹרֵק לְצִדּוֹ) טְפוּ!

פּוֹלַנִּי

אֲנִי, פּוֹלְסְקִי, אַכְרִיחַ אוֹתְךָ, יְהוּדִי’נַאק

אָרוּר’סְקִי (מֵשִׁיב אֶת הַבָּשָׂר אֶל כִּיסוֹ וְרוֹדֵף אַחַר דָּוִד.

דָּוִד עוֹבֵר בִּמְהִירוּת סָמוּךְ לְקִיר הַסֻּכָּה וּכְשֶׁפּוֹלַנִּי

אוֹמֵר לְתָפְשׁוֹ, דָּוִד מִתְחַמֵּק מִיָּדוֹ, וּמִתּוֹךְ כֹּחַ

דְּחִיפַת עַצְמוֹ נוֹפֵל הַפּוֹלַנִּי עַל הַקִּיר. הַקִּיר נוֹטֶה

מִכֹּבֶד מַשָּׂאוֹ, וְכָל הַסֻּכָּה נוֹפֶלֶת, אֲבָל אֵינָהּ נִשְׁבֶּרֶת,

כִּי הַקִּירוֹת סוֹבְבִים עַל הַבַּדִּים כְּמוֹ דֶּלֶת עַל צִירֶיהָ.

הַפּוֹלַנִּי נוֹפֵל אַרְצָה וְאֵינוֹ יָכֹל לָקוּם).

דָּוִד

אֲהָהּ! סֻכַּת דָּוִד נוֹפָלֶת! הוֹ, פּוֹלַנִּי אַכְזָר, מֶה עָשִׂיתָ לְסֻכָּתִי!

פּוֹלַנִּי

הוֹ, יְהוּדִי’נַאק נִבְזֶה, תֵּן לִי אֶת יָדְךָ

וַהֲרִימֵנִי, פֶּן אָקוּם’סְקִי וַאֲרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתְּךָ

הַקְּטַנְ’יֶנְקָא.

דָּוִד

הַלְוַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ כֹּחַ לָקוּם!

פּוֹלַנִּי

(מִתְאַמֵּץ לָקוּם, מֵרִים מְעַט אֶת גּוּפוֹ וְנוֹפֵל

שׁוּב. יָדוֹ מְמַשֶּׁשֶׁת בָּרִצְפָּה וְנִתְקֶלֶת בְּמַסְמֵר. מֵרִים

אוֹתוֹ, מְנוֹפְפוֹ בְיָדוֹ הָרוֹעֶדֶת כְּנֶגֶד דָּוִד) חַכֵּה נָא,

יְהוּדִי’נַאק מְצוֹרָע’נֶיעלָא. אֶת הַמַּסְמֵר הַזֶּה אֶתְקַע

בְּעֵינֶיךָ הַשְּׁחוֹרוֹת’ענְקָא (וּכְשֶׁהוּא מִתְחַבֵּט וּמִתְעַמֵּל

לָקוּם, יָדוֹ אוֹחֶזֶת בִירִיעָה. הוּא מוֹשֵׁךְ אוֹתָהּ עַד שֶׁהִיא

מְכַסָּה אוֹתוֹ כֻלּוֹ אוֹ רֻבּוֹ, וְהוּא שׁוֹכֵב לוֹ שׁוֹקֵט. וְדָוִד

עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל בַּסֻּכָּה הַהֲרוּסָה. מֵעֵבֶר הָרִאשׁוֹן, לִימִין

הָרוֹאִים, נִשְׁמָעִים קוֹל צְעָדִים וְאִוְשַׁת עֲנָפִים נִּגְרָרִים עַל

הָאָרֶץ. נִרְאֶה הָאָב כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בְּעַנְפֵי עֵץ מַחַט, הוֹלֵךְ

וְצוֹעֵד אֲחוֹרַנִּית עַד גִּשְׁתּוֹ אֶל הַסֻּכָּה. כָּאן הוּא עוֹזֵב

אֶת הָעֲנָפִים, מֵסֵב אֶת פָּנָיו, וְעֵינָיו נִתְקָלוֹת בַּסֻּכָּה הַהֲפוּכָה).

הָאָב

אוֹי לִי! הֲכָכָה שָׁמַרְתָּ עַל הַסֻּכָּה? מִי הָפַךְ אוֹתָהּ?

דָּוִד

“דָּבָר־אַחֵר” בְּעַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם בָּא לְכָאן וְהָפַךְ אֶת הַסֻּכָּה. הִנֵּהוּ שׁוֹכֵב שָׁם כְּפֶגֶר מֵת.

הָאָב

(מֵסִיר אֶת הַלּוֹט מֵעַל הַפּוֹלַנִּי, עוֹזֵר לוֹ

לָקוּם, וּמֵקִים אֶת הַסֻּכָּה מֵחָדָשׁ) סְלַח לִי, אֲדוֹנִי, עַל אֲשֶׁר

הֵעַזְתִּי לִבְנוֹת סֻכָּה בַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לַעֲבֹר בָּהּ.

מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא נָפְלָה מִשַּׂעֲרַת רֹאשְׁךָ אַרְצָה, אֲדוֹנִי

הַנִּכְבָּד! (וְהוּא עוֹמֵד אֶצְלוֹ נִכְנָע, שִׁכְמוֹ כָפוּף, כַּף יָדוֹ

הָאַחַת בְּכַפוֹ הַשְּׁנִיָּה, וְכֻלּוֹ רוֹעֵד מִפָּחַד).

פּוֹלַנִּי

(מִתְנוֹעֵעַ לְכָל עֵבֶר מִשִּׁכְרוּת) יִקָּחֲךָ

אֹפֶל’סְקִי, יְהוּדִי מוֹצֵץ דָּם’סְקִי וְהוֹרֵג אֱלֹהִים’סְקִי

(מִסְתַּכֵּל בּוֹ רֶגַע, פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו לִרְוָחָה בִּצְחוֹק

אַכְזָרִי, הַמַּקְפִּיא אֶת הַדָּם) חַה… חַה… חַה.. יֵשׁ לְךָ

זָקָן’סְקִי, יֵשׁ לְךָ, טוֹב מְאֹד, יְהוּדִי’ענְקָא. אֲנִי אֶמְרֹט אֶת

זְקָנְךָ, הֲלֹא? (וְהוּא מַגִּישׁ אֶת יָדוֹ הָרוֹעֶדֶת לֶאֱחֹז בִּזְּקַן הָאָב).

הָאָב

בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ, טוֹעֶה אַתָּה, אֲדוֹנִי רַב

חָסֶד. לֹא אֶת הַזָּקָן אַתָּה רוֹאֶה, כִּי אִם שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי.

הַסַּנְטֵר שֶׁלִּי הוּא פֹה (וְהָאָב מְגַלֶּה אֶת רֹאשׁוֹ וּמַרְאֶה

בְיָדוֹ) פֹּה הוּא הַסַּנְטֵר שֶׁלִּי. אִם חָפֵץ אַתָּה לִמְרֹט אֶת

שְׂעַר זְקָנִי, אֱחֹז בָּזֶה (וְהוּא עוֹמֵד וְרוֹעֵד).

פּוֹלַנִּי

יְהֵא כִדְבָרֶיךָ, יְהוּדִי רַמַּאי’סְקִי (אוֹחֵז בִּשְׂעַר רֹאשׁ הָאָב וּמוֹשֵׁךְ בְּחָזְקָה).

הָאָב

אוֹי!

דָּוִד

(מֵסִיר מֵעַל שִׁכְמוֹ אֶת שְׁחִיף הָעֵץ וּמַכֶּה עַל זְרוֹעַ הַפּוֹלַנִּי) הֵא לְךָ, רוֹצֵחַ! אַל תִּגַּע בְּאָבִי.

הָאָב

(מֵרִים אֶת יָדָיו בִּרְעָדָה) אוֹי לָנוּ, מֶה עָשִׂיתָ! פָּגַעְתָּ בִכְבוֹד פּוֹלַנִּי! הֲלֹא תָלֹה יִתְלוּ אוֹתָנוּ!

פּוֹלַנִּי

הוֹ, יְהוּדִים’סְקִי בוֹגְדִים’סְקִי, אֶת כֻּלְּכֶם

נִתְלֶה עַל עֵצִים. תְּנוּ לִי מְעַט יַי"שׁ לִסְעֹד אֶת לִבִּי, כִּי

אֵין לִי כֹחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלַי’סְקִי (וְהוּא נוֹפֵל לְתוֹךְ הַסֻּכָּה).

הָאָב

כֵּן דִּבַּרְתָּ, אֲדוֹנִי הַפָּרִיץ. הִנְנוּ הוֹלְכִים

לְהָבִיא לְךָ מְעַט יַי"שׁ (לְדָוִד) נַעַזְבֵהוּ נָא. יִישַׁן,

יִתְרוֹנֵן מִיֵּינוֹ, וְיֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ, כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ רָעָה,

חָלִילָה. אָז נָשׁוּב וְנִגְמֹר אֶת בִּנְיַן הַסֻּכָּה (הֵם יוֹצְאִים

מֵעֵבֶר מִזֶּה, לִימִין הָרוֹאִים, וּמֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי בָּאִים שְׁנֵי

חַיָּלִים וְשַׂר צָבָא בְרֹאשָׁם, רוֹבֵיהֶם עַל שִׁכְמָם, מַבִּיטִים

הֵנָּה וָהֵנָּה כִּמְחַפְּשִׂים אֵיזֶה דָבָר עַד קָרְבָם אֶל הַסֻּכָּה).

הַשָּׂר

בֵּית יְהוּדִי’נְקָא, הִרְסוּהוּ!

חַיָּל א'

נִמְצָא שָׁם כֶּסֶף’סְקִי וְזָהָב’סְקִי שֶׁהַיְּהוּדִים

שָׁדְדוּ מִמֶּנּוּ, אַחַי’סְקִי (שְׁנֵי הַחַיָּלִים נִגָּשִׁים אֶל

הַסֻּכָּה וּמְהָרְסִים אוֹתָהּ. הַשָּׂר מְנַצֵּחַ עֲלֵיהֶם.

בְּרַגְלֵיהֶם וּבִקְנֵי רוֹבֵיהֶם הֵם מְשַׁבְּרִים אֶת הַקִּירוֹת.

הַשִּׁכּוֹר נִגְלֶה לִפְנֵיהֶם).

חַיָּל ב'

רְאֵה, אֶחָא’סְקִי, הַיְּהוּדִים הַבּוֹגְדִים

הָרְגוּ’נְקָא אֶת אֶחָד מֵאַחֵינוּ, וּבָרְחוּ לָהֶם (הֵם גּוֹחֲנִים

וּמוֹצִיאִים אֶת הַשִּׁכּוֹר מִתַּחַת הַמַּפֹּלֶת, כְּשֶׁהוּא נוֹחֵר

נַחֲרָה גַּסָּה וְנוֹסֶרֶת).

חַיָּל א'

יְהוּדִים’סְקִי רוֹצְחִים’סְקִי! צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת פּוֹגְרוֹם’ענְקָא עֲלֵיהֶם. מַה דַּעְתְּךָ, שָׂר’ענְקָא?

הַשָּׂר

עֲשׂוּ כְּחֶפְצְכֶם, אֲבָל מַהֲרוּ’סְקִי! צָרִיךְ

לָשׁוּב אֶל הַמַּחֲנֶה. הַבּוֹלְשֶׁבִיקִים’סְקִי אֵינָם רְחוֹקִים

מִכָּאן’סְקָא (וְהוּא נִשְׁאָר עַל מְקוֹמוֹ וּמְסַלְסֵל אֶת שְׂפָמוֹ

בְשָׁעָה שֶׁשְּׁנֵי הַחַיָּלִים מְחַפְּשִׂים אָנֶה וָאָנָה הָאֶחָד

מֵעֵבֶר מִזֶּה, וְהַשֵּׁנִי מֵעֵבֶר מִזֶּה, עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִים

לִקְצוֹת הַבָּמָה וְנֶעְלָמִים מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. פִּתְאֹם

מִתְפָּרֶצֶת מִשָּׁם צְעָקָה נוֹרָאָה, צַעֲקַת נָשִׁים וִילָדוֹת,

צַעֲקַת הָאָב וְדָוִד. שְׁנֵי הַחַיָּלִים מוֹפִיעִים מֵעֵבֶר אֶחָד

מִימִין הָרוֹאִים, כְּשֶׁהֵם אוֹחֲזִים בְּיַלְדָּה אַחַת, בַּת שְׁלשׁ

עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמוֹשְׁכִים אוֹתָהּ אַחֲרֵיהֶם. הָאָב, אֲבִי

הַיַּלְדָּה, וְאִמָּהּ וְדָוִד רוֹדְפִים אַחֲרֵי הַחַיָּלִים).

הַיַּלְדָּה

(נִלְחֶמֶת עִמָּהֶם וּמִתְאַמֶּצֶת לְהִמָּלֵט מִידֵיהֶם) הוֹ אַבָּא, הוֹ אִמָּא, הַצִּילוּנִי! הַצִּילוּנִי!

הָאָב

(אוֹחֵז בְּשַׁרְווּל בִּגְדוֹ שֶׁל אַחַד הַחַיָּלִים

וּמְחַנֵּן אֶת קוֹלוֹ) אֲדוֹנִים נִכְבָּדִים, הָשִׁיבוּ נָא לִי אֶת

בִּתִּי וְאֶתֵּן לָכֶם אֶת נַפְשִׁי כָפְרָהּ. אָנָּא, אֲדוֹנִים

רַחֲמָנִים… (הַחַיָּל הַשֵּׁנִי מַכֶּה אוֹתוֹ בִקְנֵה רוֹבוֹ עַל

רֹאשׁוֹ, וְהָאָב נוֹפֵל מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ) אוֹי!…

הָאֵם

הוֹ, רוֹצְחִים, מָה עֲשִׂיתֶם לְבַעֲלִי! אֶת בִּתִּי

הָשִׁיבוּ לִי! גַּזְלָנִים! (וְהִיא תוֹפֶשֶׂת בְּיָדוֹ שֶׁל הַחַיָּל

הַשֵּׁנִי וְנוֹשֶׁכֶת אוֹתָהּ בְּכֹחַ. הַחַיָּל הָרִאשׁוֹן בּוֹעֵט

בְּרַגְלוֹ בְּבִטְנָהּ, וְהָאֵם נוֹפֶלֶת וּמִתְעַלֶּפֶת. דָּוִד מֵרִים

קֶרֶשׁ וְאוֹמֵר לְהַכּוֹת בּוֹ עַל רֹאשׁ הַחַיָּל, אַךְ הַשָּׂר יוֹרֶה

עָלָיו בְּאֶקְדֹּחוֹ: פּוּף! פּוּף! וְדָוִד נוֹפֵל חָלָל מִתּוֹךְ

צַעֲקַת מָוֶת. פִּתְאֹם מִתְפָּרֵץ רַעַשׁ שֶׁל יְרִיַּת מִסְפַּר

רוֹבִים, יְרִיָּה אַחַר יְרִיָּה: פּוּף! פּוּף! פּוּף!…)

הַשָּׂר

הַבּוֹלְשֶׁבִיקִים’סְקִי הָאֲרוּרִים בָּאִים, יִכָּנֵּס

הָרוּחַ בְּאִמּוֹתֵיהֶם! נָנוּס! אֶת הַבַּת’יֶענְקָא תְּנוּ לִי, וְאֶת

הָאֵם’ענְקָא קְחוּ לָכֶם. מַהֲרוּ’סְקִי! (וְהוּא אוֹחֵז בְּעֹרֶף

הַיַּלְדָּה וּמוֹשְׁכָהּ אַחֲרָיו כְּתַרְנְגֹלֶת שְׁחוּטָה).

הַיַּלְדָּה

(צוֹוַחַת בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֶיהָ, אַךְ עוֹד נַפְשָׁהּ

בָּהּ, מְפַרְכֶּסֶת וּמְפַרְפֶּרֶת תַּחַת יְדֵי הַשָּׂר) יְהוּדִים

רַחֲמָנִים, הַצִּילוּ! אוֹי הַצִּילוּ! (שְׁנֵי הַחַיָּלִים אוֹחֲזִים

בִּזְרוֹעוֹת הָאֵם הַמִּתְעַלֶּפֶת כְּשֶׁהִיא סְרוּחָה עַל הָאָרֶץ

וּמוֹשְׁכִים אוֹתָהּ אַחֲרֵיהֶם. יְרִיָּה אַחַר יְרִיָּה מִימִין

לָרוֹאִים. פּוּף!… פּוּף!… פּוּף!… וְהַשָּׂר וְהַחַיָּלִים עִם

קָרְבְּנוֹתֵיהֶם נֶעְלָמִים מֵעֵבֶר לַבָּמָה, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים).

כֶּלֶב

(כֶּלֶב רָץ מֵעֵבֶר הַבּוֹלְשֶׁבִיקִים. בְּדַרְכּוֹ הוּא

מֵרִיחַ אֶת רֵיחַ בְּשַׂר הַחֲזִיר. הוּא נִגָּשׁ אֶל הַשִּׁכּוֹר

הַסָּרוּחַ עַל הָאָרֶץ וּמְמַשְׁשׁוֹ בְּכַף רַגְלוֹ. מוֹצִיא אֶת

הַבָּשָׂר מִכִּיסוֹ וּמַחֲזִיקוֹ בֵין כַּפּוֹת רַגְלָיו הַקְּדוּמוֹת.

הַיְּרִיָּה נִמְשֶׁכֶת. פּוּף!… פּוּף!… הַכֶּלֶב פּוֹנֶה אֶל

הָרוֹאִים וְנוֹבֵחַ) הַב!… הָב!… (פּוּף!… פּוּף!…) הַב!… הָב!…

(הַמָּסָךְ)

ט“ז חשון, תרפ”א. דיטרויט.

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה: מְחוֹלַת הַכְּרָמִים. שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא…    🔗

(בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.

לִפְנֵי עֲלוֹת הַמָּסָךְ נִשְׁמָע קוֹל הַכָּאָה בְּפַטִּישׁ. הַמָּסָךְ

עוֹלֶה, וּלְעֵינַי הָרוֹאִים נִגְלֶה גַן יָפֶה נָטוּעַ עֵצִים שׁוֹנִים.

בְּאֶמְצַע הַגַּן עוֹמֶדֶת סֻכָּה בְנוּיָה מֵעֵצִים וַעֲנָפִים, וְלֹא

מִקְּרָשִׁים. שׁוּרַת הָעֵצִים הַחוֹצָה אֶת הַגָּן לִשְׁנֵי חֲלָקִים,

חֵלֶק אֶחָד לִימִין הָרוֹאִים, וְחֵלֶק אֶחָד לִשְׂמֹאלָם, מְשַׁמֶּשֶׁת

קִיר אֶחָד לַסֻּכָּה, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים. הַקִּיר שֶׁכְּנֶגֶד,

לִימִינָם, וְהַקִּיר הַשְּׁלִישִׁי הָרָחוֹק מֵהֶם, וַחֲצִי הַקִּיר

הַקָּרוֹב לָהֶם בְּנוּיִם מֵעֲנָפִים תְּקוּעִים בָּאֲדָמָה וְקָנִים

מְחֻבָּרִים אֲלֵיהֶם, מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה. מֵאֲחוֹרֵי הַסֻּכָּה עוֹמֵד

בַּיִת קָטֹן וְיָפֶה. מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת וּלְיַרְכָּתָיו

מִשְׁתַּטְּחִים שָׂדוֹת וְגַנִּים, הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַיַּרְדֵּן,

וּבָתִּים יָפִים פֹּה וָשָׁם, עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר רוֹעִים

בַּשָּׂדוֹת…)

דָּוִד

(כְּבֶן שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, פַּטִּישׁוֹ בְיָדוֹ, עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל בַּסֻּכָּה, וּמְזַמֵּר…)

מֵעָפָר הֲרִימוֹתָ

אֶת הָאֻמָּה הַזּוֹחָלֶת,

וְשַׁבְתָּ וַהֲקִימוֹתָ

אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָלֶת.

מִסָּבִיב אַךְ דּוּמִיָּה שַׁאֲנַנָּה;

גַּם שָׁקְטָה זֶה שָׁנִים הָאָרֶץ;

עַל שְׁמֵי חַיֵּינוּ אֵין כָּל עֲנָנָה,

בַּחוּץ אֵין צְוָחָה, בַּבַּיִת אֵין פָּרֶץ…

(וְהוּא מִשְׁתַּקֵּעַ בְּהַרְהוֹרִים, בָּהּ בְּשָׁעָה

שֶׁבִּתּוֹ, יַלְדָּה כְבַת שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מְקַשֶּׁטֶת אֶת

הַסֻּכָּה בִּפְרָחִים, תּוֹקַעַת פֶּרַח פֹּה וָשָׁם

וּמְזַמֶּרֶת:)

תָּמָר

סֻכָּה זוֹ קְטַנָּה

אֲפָאֵר בְּשׁוֹשַׁנָּה,

וְאֶת הַדֶּלֶת

בַּחֲבַצֶּלֶת;

וְעוֹד פְּרָחִים יָפִים

אֶתֵּן בָּעֲנָפִים,

וּבֵין הַבַּדִּים

פְּרִי מְגָדִים;

וּבְזוֹ סֻכַּת־תִּפְאֶרֶת,

מְלֵאֲתִי רֵיחוֹת וְאוֹרָה,

אֵשֵׁב עַד חַג הָעֲצֶרֶת

וְשִׂמְחַת תּוֹרָה…

(וּכְשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת סְבִיב הַסֻּכָּה עֲסוּקָה

בְּקִשּׁוּט וְזִמְרָה, וְהִנֵּה יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר מוֹפִיעַ מִקְּצֵה

הַבָּמָה אֲשֶׁר לִימִין הָרוֹאִים, כְּשֶׁהוּא גּוֹרֵר עֲנָפִים אֲחָדִים

שֶׁל עֲצֵי מַחַט, מַפְסִיק אֶת הַיַּלְדָּה בְשִׁירָתָהּ וּמְעוֹרֵר אֶת

הָאָב מֵהַרְהוֹרָיו בִּקְרִיאָתוֹ:)

שְׁלֹמֹה

הֲרֵי לְךָ הַסְּכָךְ, אָבִי. אִם לֹא יַסְפִּיק אֵלֵךְ וְאֶכְרוֹת עוֹד עֲנָפִים.

דָּוִד

אֵין צֹרֶךְ, בְּנִי. גַּם זֶה יַסְפִּיק. הַגִּישֵׁם נָא

אֵלַי וַאֲכַסֶּה בָהֶם אֶת הַסֻּכָּה (הַיֶּלֶד גּוֹרֵר אוֹתָם עַד

הַסֻּכָּה, הָאָב לוֹקֵחַ עָנָף אֶחָד, עוֹלֶה עַל כִּסֵּא, וְהַיֶּלֶד

אוֹחֵז בְּעָנָף אֶחָד גַּם הוּא וְעוֹמֵד עָלָיו מוּכָן לְתִתּוֹ לְאָבִיו

כְּשֶׁזֶּה יָשִׂים אֶת עֲנָפוֹ בִמְקוֹמוֹ. הַיַּלְדָּה מַפְסֶקֶת

עֲבוֹדָתָהּ וּמִסְתַּכֶּלֶת בָּהֶם. כְּשֶׁהָאָב מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ

הָאוֹחֶזֶת בֶעָנָף, וּבְהִתְאַמְּצוֹ לָשִׂים אוֹתוֹ בַקָּצֶה הָרָחוֹק

מִמֶּנּוּ, הוּא מַתְחִיל לָחוּשׁ פִּתְאֹם כְּעֵין דְּקִירָה בְחָזֵהוּ,

וְצַעֲקַת אֲנָחָה מִתְפָּרֶצֶת מִפִּיו…) אוֹי!

שְׁלֹמֹה וְתָמָר

(נִבְהָלִים רָצִים אֵלָיו) מַה לְךָ, אַבָּא?!

דָּוִד

(כְּשֶׁהוּא שָׂם אֶת כַּפּוֹ הָרֵיקָה עַל מְקוֹם

הַכְּאֵב בְּחָזֵהוּ וְנֶאֱנָח אֲנָחָה שְׁנִיָּה מִתּוֹךְ כְּאֵב) אוֹי,

אֵין דָּבָר, בָּנַי, רַק דְּקִירָה בְחָזִי שֶׁנִּפְצַע לִפְנֵי הַרְבֵּה

שָׁנִים… (וְהוּא עוֹזֵב אֶת הֶעָנָף, יוֹרֵד מֵעַל הַכִּסֵּא וְיוֹשֵׁב

עָלָיו. הַיְלָדִים מְגַפְּפִים אוֹתוֹ, וְהוּא מְחַבְּקָם) עַכְשָׁו

הוּטַב לִי. שָׁכַחְתִּי כִּי אָסוּר לִי לִשְׁלֹחַ אֶת יָדִי מִתּוֹךְ

הִתְאַמְּצוּת.

תָּמָר

(בְּהִשְׁתַּתְּפוּת בִּכְאֵבוֹ) וּמַדּוּעַ, אַבָּא? מָתַי נִפְצַעְתָּ, וְאֵיכָכָה זֶה?

דָּוִד

הָהּ, בָּנַי, עוֹד לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם אֵת אֲשֶׁר

עָבַר עָלַי וְעַל בֵּיתִי בְיַלְדוּתִי (הַכְּאֵב מִתְעוֹרֵר עוֹד

הַפָּעַם) אוֹי! (שָׂם אֶת כַּפּוֹ עַל חָזֵהוּ הָאָנוּשׁ).

שְׁלֹמֹה

הוֹ, מַדּוּעַ תָּחוּשׁ כְּאֵב בְּחָזֶךָ, אַבָּא? סַפֵּר נָא לָנוּ מַה קָרָה אוֹתְךָ וְאֶת בֵּיתְךָ בְיַלְדוּתֶךָ.

תָּמָר

אָנָּא, אַבָּא, סַפֶּר נָא.

דָּוִד

אֲהָהּ, יְלָדַי! חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה לְפָנִים,

וַאֲנִי אָז יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר וְגָדוֹל כָּמוֹךָ, בְּנִי הַיָּקָר, אַהּ!

(שָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַקְּמוּצוֹת אֶל רַקּוֹתָיו, כִּי גָדוֹל

הַכְּאֵב אֲשֶׁר הַזִּכְרוֹנוֹת הָאֵלֶּה מַזְכִּירִים לוֹ) בֵּיתֵינוּ

הָיָה אָז בְּפוֹלַנְיָה הָאֲרוּרָה אֲשֶׁר שָׁתְתָה לִרְוָיָה מִדַּם

אֲחֵינוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל; כְּאָז כַּיּוֹם הָיִינוּ עֲסוּקִים בְּבִנְיַן

הַסֻּכָּה, וַאֲנִי עָזַרְתִּי עַל יַד אָבִי, וַאֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה

מִמֶּנִּי עָזְרָה עַל יַד אִמִּי בַהֲכָנַת מַטְעַמֵּי יוֹם־טוֹב,

וְהִנֵּה הִתְפָּרְצוּ חֵילֵי הַפּוֹלַנִּים בְּקִרְבֵּנוּ, שָׁדְדוּ אֶת

בֵּיתֵנוּ, הָרְגוּ אֶת אָבִי וְאִמִּי, אוֹתִי פָצְעוּ בְכַדּוּר עֹפֶרֶת

שֶׁיָּרוּ אֶל חָזִי, וְאֶת אֲחוֹתִי נָהֲגוּ בַשֶּׁבִי (יָדָיו

הַקְּמוּצוֹת מוּרָמוֹת לְמַעְלָה וְרוֹעֲדוֹת) הוֹ, אָבִי וְאִמִּי

הַיְקָרִים! הוֹ, אֲחוֹתִי הַיָּפָה, הָעֲדִינָה וְהַנֶּחְמָדָה! מִי

יִתֵּן מוּתִי תַחְתֵּיכֶם! (הַיְלָדִים אוֹחֲזִים בּוֹ וּמְחַבְּקִים

אוֹתוֹ כְּאִלּוּ רוֹצִים לַעֲצֹר בּוֹ שֶׁלֹּא יָמִית אֶת עַצְמוֹ.

אַחֲרֵי רֶגַע הוּא נִרְגָּע קְצָת, וּמַמְשִׁיךְ) אָמַרְתִּי בְלִבִּי,

כְּבָר נִדְמֵיתִי, וְאָמְנָם כְּפֶשַׂע הָיָה בֵינִי וּבֵין הַמָּוֶת.

כִּי לֹא חָיִיתִי אַחֲרֵי הִפָּצְעִי, לוּלֵא חֵילֵי רוּסְיָה, אוֹיְבֵי

הפּוֹלַנִּים מֵאָז, אֲשֶׁר הֲרִימוּנִי וּנְשָׂאוּנִי אֶל בֵּית

הַחוֹלִים. נִצַּלְתִּי מִמָּוֶת, הַפֶּצַע אָמְנָם נִרְפָּא, אַךְ הַלֵּב

לֹא חָדַל מִכְּאֹב… זְמָן רַב הִתְגַּלְגַּלְתִּי בְחוּצוֹת לֹא בַיִת

וּלְלֹא מִטָּה, רָעֵב וְצָמֵא כָל הַיָּמִים, עַד שֶׁאֲחֵינוּ

בַאֲמֵרִיקָה בָאוּ לְעֶזְרָתִי וְהֶעֱבִירוּ אוֹתִי יַחַד עִם עוֹד

אַלְפֵי יְתוֹמִים עֲלוּבִים כָּמוֹנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. פֹּה

לָמַדְתִּי לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וְלֶאֱהַב אוֹתָהּ, וַה' בֵּרַךְ אוֹתִי

בַכֹּל, הִפְרַנִי וְנַשַּׁנִי אֶת כָּל עֲמָלִי. אַךְ כְּפַעַם בַּפַּעַם

קָמָה וְנִצָּבָה גַם הַיּוֹם לְנֶגֶד עֵינַי הַתְּמוּנָה הַמַּחֲרִידָה,

הַנּוֹרָאָה, וְלִבִּי עָלַי דַּוָּי, וְהַדְּקִירָה בְחָזִי

מִתְחַדָּשֶׁת… (וְהוּא שָׂם אֶת יָדוֹ עַל חָזֵהוּ לְהַשְׁקִיט אֶת

הַכְּאֵב, מֵרִים יָדַיִם קְמוּצוֹת בִּרְעָדָה) הוֹ, אֲחוֹתִי הַיָּפָה,

הָעֲדִינָה, הַנֶּחְמָדָה! (הַיֶּלֶד וְהַיַּלְדָּה מַבִּיטִים זֶה לְזוֹ

בְעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת).

שְׁלֹמֹה

(נוֹפֵל עַל צַוְּארֵי הַיַּלְדָּה בְּבֶכִי) הוֹ,

אֲחוֹתִי הַיָּפָה, הָעֲדִינָה, הַנֶּחְמָדָה! (וּשְׁנֵיהֶם

בּוֹכִים).

דָּוִד

(לוֹקֵחַ אוֹתָם בִּזְרוֹעוֹתָיו וּמִשְׁתַּדֵּל

לְהַרְגִּיעָם) חִדְלוּ לָכֶם, בָּנַי, הֲלֹא יוֹשְׁבִים אָנוּ לָבֶטַח

בְּאֶּרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ,

וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם חַיִּים וּשְׁלֵמִים בְּחֶסֶד ה' אֱלֹהֵינו (וְהוּא

שׁוֹתֵק, גַּם הַיְלָדִים מוֹנְעִים אֶת עֵינֵיהֶם מִבְּכִי, אֲבָל עוֹדָם

מִתְרַפְּקִים עַל אֲבִיהֶם כְּאִלּוּ יְרֵאִים הֵם לַעֲזֹב אוֹתוֹ. הָאָב

וְהַיְלָדִים אֲחוּזִים שְׁלָשְׁתָּם בְּזִכְרוֹנוֹת הֶעָבָר, וְהַסֻּכָּה

מַאְפִּילָה עֲלֵיהֶם בְּאֹפֶן שֶׁאֵינָם נִרְאִים לַבָּאִים עַל הַבָּמָה

מִשְּׂמֹאל לָרוֹאִים. שְׁתֵּי נְעָרוֹת יָפוֹת, בְּנוֹת שְׁמוֹנֶה

עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מוֹפִיעוֹת עַל הַבָּמָה, הָאַחַת מִמּוּל הָרוֹאִים

וְהַשְּׁנִיָּה מִשְּׂמֹאלָם, וּכְשֶׁהֵן נִפְגָּשׁוֹת, נִכָּר מִתּוֹךְ

מַבַּט־פְּלִיאָתָן שֶׁפְּגִיעָה זוֹ בִלְתִּי צְפוּיָה הִיא מֵרֹאשׁ).

שׁוּלַמִּית

שׁוֹשַׁנָּה יַקִּירָתִי, הַשָּׁלוֹם לָךְ? לְאָן פָּנַיִךְ מוּעָדוֹת?

שׁוֹשַׁנָּה

שָׁלוֹם לִי, שׁוּלַמִּית. אֵינִי הוֹלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם. אֲבָל אָנָה פָּנַיִךִ מוּעָדוֹת אָתְּ?

שׁוּלַמִּית

אֵינִי הוֹלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם גַּם אָנִי (וּבְדַבְּרָן

הֵן מְפַנּוֹת אֶת רֹאשָׁן לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים כִּמְצַפּוֹת לְמִי שֶׁהוּא

שֶׁיָּבֹא מֵעֵבֶר הַהוּא, אַךְ נִזְהָרוֹת הֵן זוֹ מִזּוֹ, כְּאִלּוּ

הָאַחַת אֵינָהּ רוֹצָה שֶׁהַשְּׁנִיָּה תַעֲמוֹד עַל כַּוָּנַת מֶבָּטָהּ.

עוֹמְדוֹת הֵן רֶגַע וְתוֹהוֹת מִבְּלִי דַעַת מַה לַעֲשׂוֹת אוֹ מַה

לְדַבֵּר, וְנִרְאֶה שֶׁפְּגִישָׁה זוֹ אֵינָהּ רְצוּיָה לִשְׁתֵּיהֶן

וְכָל אַחַת חֲפֵצָה לְהִפָּטֵר מֵחֲבֶרְתָּהּ. בָּאַחֲרוֹנָה מַבְלִיגָה

שׁוּלַמִּית עַל תְּהִיָּתָה, וּמוֹצֵאת עִנְיָן לַעֲנוֹת בּוֹ) מַה

דַעְתֵּךְ, שׁוֹשַׁנָּה, עַל הַמְּחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים, אֶתְמוֹל?

שׁוֹשַׁנָּה

דּוֹמָה אֲנִי, שֶׁהַמְּחוֹלוֹת הָיוּ יָפִים עַד מְאֹד (מַשְׁפִּילָה אֶת קוֹלָהּ קְצָת) הַאֲגַלֶּה לָךְ סוֹד אֶחָד?

שׁוּלַמִּית

אִם תְּגַלִּי אֶת סוֹדֵךְ לִי, אֲגַלֶּה לָךְ אֶת סוֹדִי גַם אָנִי.

שׁוֹשַׁנָּה

הַקְשִׁיבִי נָא, שׁוּלַמִּית. בֵּין הַבַּחוּרִים אֲשֶׁר

עָמְדוּ מִסָּבִיב, הָיָה אֶחָד אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר אֶת עֵינָיו מִמֶּנִּי

כָּל עֵת צֵאתִי בְמָחוֹל.

שׁוּלַמִּית

גַּם בִּי נָעַץ אַחַד הַבַּחוּרִים אֶת עֵינָיו וְלֹא הֱסִירָן אַף רָגַע. הֲזֶה כָל סוֹדֵךְ?

שׁוֹשַׁנָּה

שִׁמְעִי נָא, שׁוּלַמִּית. אַחַר הַמְּחוֹלוֹת שָׁאַל לִשְׁמִי, וְאָמַרְתִּי לוֹ… גַּם אֶת שְׁמוֹ אָמַר לִי…

שׁוּלַמִּית

גַּם בַּחוּרִי הִגִּיד לִי אֶת שְׁמוֹ, וָאַגִּיד לוֹ אֶת שְׁמִי. הֲזֶה כָל סוֹדֵךְ?

שׁוֹשַׁנָּה

(מַשְׁפִּילָה קוֹלָהּ) הַאֲזִינִי נָא, שׁוּלַמִּית: עוֹד מְעַט יָבֹא הֵנָּה לִרְאוֹתֵנִי וּלְהֵרָאוֹת אֶת פָּנָי.

הַסִּי…

שׁוּלַמִּית

וּבְכֵן זֶה כָל הַסּוֹד? אִם כֵּן, שִׁמְעִי נָא גַם

אָתְּ. עוֹד מְעַט יָבֹא הֵנָּה בָחוּר אֶחָד אֲשֶׁר קְוֻצּוֹתָיו

תַּלְתַּלִים, שְׁחוֹרוֹת כְּעוֹרֵב, קוֹמָתוֹ דָמְתָה לְתָמָר וּזְרוֹעוֹ

חֲזָקָה, בְּקִצּוּר, בָּחוּר כַּאֲרַזִים. הוּא בְחִיר לִבִּי.

שׁוֹשַׁנָּה

וְלִבְחִירִי, רָצְתָה נַפְשִׁי בוֹ, מַחְלָפוֹת אֲרֻכּוֹת

הַיּוֹרְדוֹת עַל כְּתֵפָיו, וּמַרְאֵיהֶן כְּעֵין קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

בֵּין עֳפָאֵי הַתִּרְזָה, וְעֵינַיִם חוֹלְמוֹת לוֹ, בְּהִירוֹת

וּשְׁקוּפוֹת כִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, מְשׁוֹרֵר הוּא!

שׁוּלַמִּית

מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף לָךְ הַמְשׁוֹרֵר? שִׁירִים, שִׁירִים, וְעוֹד הַפַּעַם שִׁירִים!

שׁוֹשַׁנָּה

הוּא יָשִׁיר לִי… עַל הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים,

עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְהֶעָבִים,

עַל הַבְּרָקִים וְהָרְעָמִים,

עַל הַטָּל וְהַגְּשָׁמִים,

עַל הַפַּרְדֵּסִים וְהַגַּנִּים,

עַל הַחֲבַצָּלוֹת וְהַשּׁוֹשַׁנִים,

עַל הַיֹּפִי שֶׁבַּטֶּבַע,

עַל כָּל גֶּוֶן וְעַל כָּל צֶבַע,

עַל הַמַּרְאֶה וְהַתֹּאַר,

עַל הַזֹּךְ וְהַטֹּהַר… הוּא יָשִׁיר לִי…

עַל…

שׁוּלַמִּית

(מַפְסִיקָה אוֹתָהּ) הוּא יָשִׁיר לָךְ שִׁיר

לִשְׁפֹּת אֶת הַסִּיר,

לְנַגֵּב אֶת הַלְּבָנִים

טֶרֶם יֵרָאוּ הָעֲנָנִים;

עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ,

וְעַל תִּינוֹק מַר צוֹרֵחַ.

חֲרוֹנוֹ יִבְעַר כַּבָּרָק

עַל כִּי הִמְלַחַתְּ אֶת הַמָּרָק,

וְקוֹלוֹ כְּקוֹל רַעַם

עַל כִּי הַבָּשָׂר אֵין לוֹ טַעַם.

וְכִי תְבַקְּשִׁי שֶׁקֶל אוֹ רֶבַע,

יִפְטְרֵךְ בִּיפִי הַטֶּבַע,

וְעַל טֹהַר הַבַּיִת וְנִקְיוֹנוֹ

יֶחֱזֶה לָךְ חֶזְיוֹנוֹ… הוּא יָשִׁיר לָךְ…

שׁוֹשַׁנָּה

(מַפְסִיקָה אוֹתָהּ) הַסִּי נָא, קוֹל צְעָדִים אָנֹכִי

שׁוֹמַעַת (וּשְׁתֵּיהֶן מַבִּיטוֹת לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים. שְׁתֵּי נְעָרוֹת

יָפוֹת אֲחֵרוֹת נִרְאוֹת בְּיַרְכְּתֵי הַבָּמָה, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים,

וּכְשֶׁמֶּבָּטָן נִתְקָל בַּקּוֹדְמוֹת יֵשׁ בְּדַעְתָּן לַחֲזֹר עַל

עִקְבוֹתֵיהֶן).

שׁוּלַמִּית

(רוֹמֶזֶת לָהֶן בְּיָדָהּ) פְּנִינָה וַחֲבַצֶּלֶת, אַל

נָא תִבְרַחְנָה מִפֹּה, יַקִּירוֹתָי. הֵן רְחַב יָדַיִם הוּא הַגַּן

הַזֶּה, וְלֹא נֹאמַר צַר לָנוּ הַמָּקוֹם. וַדַּאי יְעַדְתֶּן אֶת

בְּחִירֵיכֶן לָבֹא הֵנָּה, אֵין לָכֵן לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר. גַּם

אָנוּ מְחַכּוֹת לַאֲהוּבֵינוּ.

פְּנִינָה

תּוֹדָה לָכֶן, חֲבֵרוֹת.

חֲבַצֶּלֶת

אָמְנָם, מְצָאתֶן חִידָתֵנוּ.

שׁוּלַמִּית

עַד שֶׁאָנוּ מְחַכּוֹת, אֶפְשָׁר נֵצֵא בְמָחוֹל?

כֻּלָּן

טוֹבָה עֲצָתֵךְ, שׁוּלַמִּית (וְהֵן יוֹצְאוֹת

בִּמְחוֹלַת הַמִּזְרָח, כְּלוֹמַר, לֹא אֲחוּזוֹת וּדְבוּקוֹת זוֹ בְזוֹ

וּפְנֵי אַחַת נוֹשְׁקִים פְּנֵי חֲבֶרְתָּהּ, כִּי אִם זוֹ עַל יַד זוֹ,

כְּמוֹ בְשַׁלְשֶׁלֶת. כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת שְׁנֵי חֲרוּזִים, וּבְאָמְרָהּ

אֶת הֶחָרוּז הָרִאשׁוֹן הִיא צוֹעֶדֶת לְפָנִים, וּבֶחָרוּז הַשֵּׁנִי

הִיא שָׁבָה עַל עֲקֵבָהּ, אוֹ בְסֵדֶר אַחֵר דּוֹמֶה לָזֶה, וְהֵן עוֹנוֹת

וְאוֹמְרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה… הַיְלָדִים נִרְדְּמוּ

עַל בִּרְכֵּי אֲבִיהֶם, וְהוּא שׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב לְשִׂיחַת

הַנְּעָרוֹת וּמְחַיֵּךְ לוֹ, אַךְ אֵינוֹ חָפֵץ לָזוּז כְּדֵי שֶׁלֹּא

יְעוֹרֵר אֶת בָּנָיו, וְהוּא מְלַטֵּף וְנוֹשֵׁק לָהֶם. עַכְשָׁו

כְּשֶׁהַנְּעָרוֹת מַתְחִילוֹת לְזַמֵּר וְלָחוּל, נֵעוֹרִים הַיְלָדִים

וּמַבִּיטִים בְּתִמָּהוֹן עַל סְבִיבָם, וְהֵם וַאֲבִיהֶם קָמִים

וּמַשְׁגִּיחִים בַּמְּחוֹלוֹת, וְהָאָח וְהָאָחוֹת מְחַקִּים אֶת

הַנְּעָרוֹת וְיוֹצְאִים בְּמָחוֹל מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹבְבוּת וּצְחוֹק.

הַנְּעָרוֹת אֵינָן מַשְׁגִּיחוֹת בְּמַעֲשֵׂי הַיְלָדִים, כִּי שׁוּרַת

הָעֵצִים אֲשֶׁר בְּאֶמְצַע הַגָּן מַבְדִּילָה בֵּין אֵלֶּה וָאֵלֶּה.

הָאָב יוֹצֵא לִקְרֹא לָאֵם שֶׁתָּבֹא גַּם הִיא לִרְאוֹת אֶת

הַמַּרְאֶה…)

בָּחוּר, שָׂא עֵינֶיךָ

רְאֵה מַה שֶׁלְּפָנֶיךָ;

מַה שֶׁלִּבְּךָ רוֹצֶה

בָּנוּ אַתָּה מוֹצֵא:

כַּלּוֹת נָאוֹת וְיָאוֹת

עִם הַרְבֵּה מָעוֹת…

בְּתוּלוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת,

שְׁחַרְחָרוֹת וּלְבַנְבַנּוֹת.

בָּחוּר, אַל תִּתְעַקֵּשׁ,

אֱמֹר נָא מַה תְּבַקֵּשׁ:

צְהֻבָּה אִם שְׁחֻמָּה,

יְרוֹקָה אִם אֲדֻמָּה;

חֲסִידָה, תַּמָּה וּצְנוּעָה

אֵם בַּעֲלַת חַיִּים וּתְנוּעָה;

מְלֻמֶּדֶת וּבַת תּוֹרָה

יוֹדְעָה פֶרֶק גַּם בִּסְחוֹרָה;

תִּמְצָא בָנוּ אֵשֶׁת חָיִל,

עוֹבֶדֶת יוֹם וָלָיִל;

בִּרְיָה גְדוֹלָה וּמְבַשֶּׁלֶת,

לָשׂבַע בַּעֲלָה מַאֲכֶלֶת;

גַּם מְיֻחֶסֶת וַהֲגוּנָה

מִבְּנוֹת הַלְּוִיָּה וְהַכְּהֻנָּה;

וְאִם חָפֵץ אַתָּה דַוְקָא בְיָפָה

גַּם זוֹ עוֹד לֹא תַמָּה, סָפָה.

בְּקִצּוּר, בָּחוּר, הַט אֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

אִם אֵין בְּדַעְתְּךָ לָשֶׁבֶת

רַוָּק זָקֵן כָּל הַשָּׁנִים

בְּלִי אִשָּׁה וּבְלִי בָנִים,

מִתְבּוֹדֵד בְּאֹפֶל וַעֲלָטָה

מָלֵא צַעַר וַחֲרָטָה

עַל נְעוּרֶיךָ שֶׁבָּלוּ

וְחַיֶּיךָ בְהֶבֶל כָּלוּ

(וְאֵין לָהֶם עוֹד תַּקָּנָה

אַחַר שְׁלשִׁים שָׁנָה),

עַל לִבְנָתְךָ הַפְּגוּמָה

וְעַל נִשְׁמָתְךָ הַעֲגוּמָה

אֲשֶׁר תִּבְכֶּה בַמִּסְתָּרִים

מִקִּנְאָה בַנְּעָרִים – –

אֲזַי לַעֲצָתֵנוּ שִׁמְעָה,

עֵינֶיךָ בָנוּ שִׂימָה,

אַל תַּעֲמֹד הוֹזֶה וְחוֹלֵם,

טוֹמֵן יַד בַּצַּלַּחַת כְּגֹלֶם,

וּבְעוֹד הָעֲלָמוֹת לֹא סָפוּ,

בְּעוֹד יָדֶיךָ לֹא רָפוּ,

חֲטֹף אַחַת, וְאוֹתָהּ קַדֵּשׁ,

וְלִבְנָתְךָ־נִשְׁמָתְךָ חַדֵּשׁ,

וּלְעֵינֵי כָל הָאָרֶץ

תִּהְיֶה גַּם אַתָּה פָּרִיץ…

(בְּמֶשֶׁךְ הַמָּחוֹל וְהַזְּמִירוֹת שָׁב הָאָב עִם

הָאֵם וְעוֹמְדִים אֵצֶל הָעֵצִים. אַרְבָּעָה בַחוּרִים בָּאִים

מִשְּׂמֹאל לָרוֹאִים וְנוֹשְׂאִים בִּידֵיהֶם כְּלֵי זֶמֶר וּפוֹרְטִים

עַל מֵיתְרֵיהֶם בְּאֶצְבַּע. בָּאִים זֶה אַחַר זֶה, אַחֲרֵי הַפְסָקָה

קְטַנָּה. מִתְּחִלָּה הֵם עוֹמְדִים מֵרָחוֹק, כִּבַחֲצִי גֹרֶן,

מַשְׁגִּיחִים בַּמָּחוֹל וּמְנַגְּנִים עַל נִבְלֵיהֶם, אַךְ לְאַט לְאַט

הֵם מִתְקָרְבִים, וּבְסוֹף הַשִּׁיר אוֹחֵז כָּל אֶחָד בְּיַד אֲהוּבָתוֹ).

בָּחוּר א'

אֲנִי שֶׁלָּךְ וְאַתְּ שֶׁלִּי, שׁוּלַמִּית.

שׁוּלַמִּית

אַהֲבָתִי לְךָ, דּוֹדִי, הִיא עוֹלָמִית.

בָּחוּר ב'

רַק לִי לְבַדִּי תַזְהִירִי, פְּנִינָה.

פְּנִינָה

עַל זֶה לִבִּי מָלֵא רִנָּה.

בָּחוּר ג'

רַק לִי תִפְרְחִי, הֲלֹא, שׁוֹשַׁנָּה?

שׁוֹשַׁנָּה

שֶׁאֱלַת נַפְשִׁי הִנֵּה נַעֲנָה.

בָּחוּר ד'

וְאַתְּ שֶׁלִּי תִהְיִי, חֲבַצֶּלֶת?

חֲבַצֶּלֶת

לָזֹאת הָיִיתִי מִתְפַּלֶּלֶת (וְהֵם רוֹקְדִים כֻּלָּם

אֶת מְחוֹלַת הַמִּזְרָח, זֶה כְנֶגֶד זוֹ, וְנִפְרָדִים זֶה מִזּוֹ,

וְהַנְּעָרוֹת הוֹלְכוֹת לְצַד אַחֵר, כְּאִלּוּ מִתְרַחֲקוֹת מִן

הַבַּחוּרִים).

בָּחוּר א'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, הַשּׁוּלַמִּית,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

אַהֲבָתִי לָךְ גַּם הִיא עוֹלָמִית

וְאָהַבְתִּי רַק אוֹתָךְ.

בָּחוּר ב'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, פְּנִינַת־זֹהַר,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

כִּי יְפִי הַמַּרְאֶה וִיפִי הַתֹּאַר

הֵם שֶׁלָּךְ, שֶׁלָּךְ.

בָּחוּר ג'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, הַשּׁוֹשַׁנָּה,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

וְאָזְנַיִךְ שׁוּב תִּשְׁמַעְנָה

מַה גָדְלָה אַהֲבָתִי לָךְ.

בָּחוּר ד'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, הַחֲבַצֶּלֶת,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

כִּי נַפְשִׁי מַה מְיַחֶלֶת

זֶה כָל הַיָמִים לָךְ.

(אַךְ הַנְּעָרוֹת עוֹמְדוֹת תַּחְתָּן, וְהֵן מְשִׁיבוֹת, כָּל אַחַת, חָרוּז אֶחָד).

שׁוּלַמִּית

מַה, דּוֹדִי, בִּי מָצָאתָ,

שֶׁעֵינֶיךָ אֵלַי נָשָׂאתָ?

פְּנִינָה

אִם אֶל כַּסְפִּי וּזְהָבִי – –

עָנִי גָדוֹל הוּא אָבִי;

שׁוֹשַׁנָּה

גַּם לֹא מְיֻחֶסֶת אֲנִי כַלָּה,

מִשְׁפַּחְתִּי הִיא הַדַּלָּה;

חֲבַצֶּלֶת

אֵין בִּי יֹפִי אַף תִּפְאֶרֶת – –

כְּלַּךְ לְךָ אֵצֶל אַחֶרֶת.

(גַּם הַבַּחוּרִים עוֹנִים לְעֻמָּתָן).

בָּחוּר א'

נַפְשִׁי בָּךְ, רַק בָּךְ, חוֹשֶׁקֶת

הַאֵין תְּשׁוּבָה זוֹ מַסְפֶּקֶת?

בָּחוּר ב'

מַה לִי הוֹן, מַה לִי עֹשֶׁר,

לֹא בְכֶסֶף וְלֹא בְזָהָב אֹשֶׁר.

בָּחוּר ג'

כֻּלָּנוּ בְנֵי אַבְרָהָם וְשָׂרָה,

כָּמוֹהָ תַּמָּה אַתְּ וּבָרָה.

בָּחוּר ד'

גַּם תִּפְאֶרֶת לָךְ, גַּם יֹפִי,

אֵין בָּךָ כָּל מוּם, כָּל דֹּפִי…

(וְזֶה אַחַר זֶה הֵם עוֹבְרִים אֶל הַנְּעָרוֹת

וְאוֹחֲזִים בִּידֵיהֶן, וְכֻלָּם יוֹצְאִים בְּמָחוֹל מֵחָדָשׁ.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁאֵלָה וּתְשׁוּבָה זוֹ, מִתְלַחֶשֶׁת הָאֵם עִם הָאָב, וְהֵם

קוֹרְאִים לִבְנֵיהֶם, וְכֻלָּם יוֹצְאִים וְשָׁבִים וּמַכְנִיסִים מִן

הַבַּיִת שֻׁלְחָן וְכִסְאוֹת, מְבִיאִים בַּקְבּוּק יַיִן וְכוֹסוֹת

וְהָאָב עוֹבֵר אֶל מְקוֹם הַמְחוֹלְלִים).

דָּוִד־הָאָב

(מִשְׁתַּחֲוֶה לְעֻמָּתָם, וּמֵרִים אֶת יָדוֹ לְהַפְנוֹת

אֶת לִבָּם אֵלָיו) יְדִידַי הַצְּעִירִים, בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת

יַחְדָּו. הִנֵּה נָא הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּשִׂמְחַתְכֶם מֵרָחוֹק

וְהִתְעַנַּגְתִּי עַל מַרְאֵה צְעִירֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַחֲסוֹנִים

כָּאַלּוֹן, וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל הַיָּפוֹת וְהַצְּנוּעוֹת; כַּבְּדוּנִי

נָא גַם אָנִי, וְהִשְׁתַּתְּפוּ בְשִׂמְחָתִי עַל אֲשֶׁר הֶחֱיַנִי ה'

וְזִכַּנִי לִרְאוֹת בְּעֵינַי אֶת תְּחִיַּת עַמֵּנוּ בְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ

וְשׁוּבוֹ אֶל מִנְהָגֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים הַיָּפִים, כִּמְחוֹלוֹת

הַכְּרָמִים שֶׁרָאִינוּ אֶתְמוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מַה נֶהְדָּר

הָיָה הַמַּרְאֶה בְּצֵאת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל קְצוּבוֹת וּמַתְאִימוֹת,

כֻּלָּן יָפוֹת, כֻּלָּן בְּרוּרוֹת, לְבוּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ לָבָן, סֵמֶל

הַטֹּהַר וְהַזֹּךְ, הַתֹּם וְהַצְּנִיעוּת, אֶל הַכְּרָמִים, כַּרְמֵי

יִשְׂרָאֵל, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי הַפְסָקָה שֶׁל אַלְפַּיִם

שָׁנָה, וּבְחוּלָן אֶת הַמָּחוֹל הָעִבְרִי הַטָּהוֹר תַּחַת שְׁמֵי

הַתְּכֵלֶת, וְשָׂמְחוּ עִמָּהֶן זְקֵנִים עִם נְעָרִים, וּפָחַד וְרָחַב

לֵב אָבוֹת בִּרְאוֹתָם דּוֹר חָדָשׁ עוֹמֵד לָקוּם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת

צַעַר הַגָּלוּת, וּבְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, אֶרֶץ אֲבוֹת, יִרְאֶה חַיִּים

עִם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ מִבֵּין הַמְחוֹלְלוֹת, וּבָנָה בַיִת

נֶאֱמָן לַה' וּלְעַמֵּנוּ, כְּהַבְטָחַת נְבִיאֵינוּ מֵאָז – הָבָה

וְאֶתֵּן תּוֹדָה לַה' עַל כּוֹס יַיִן אֲשֶׁר אִתִּי תִּשְׁתּוּ כֻלְּכֶם

עַל שֻׁלְחָנִי. הָבָה, נֵלְכָה נָא וְנֵשְׁבָה אֶל הַשֻּׁלְחָן

(הַזּוּגוֹת מִשְׁתַּחֲוִים לְעֻמָּתוֹ, לָאוֹת כִּי מְקַבְּלִים הֵם אֶת

דְבָרָיו, וְזוּג זוּג הֵם הוֹלְכִים אַחֲרֵי הָאָב וְיוֹשְׁבִים אֶל

הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר כּוֹסוֹת יַיִן עוֹמְדוֹת עָלָיו, אֲשֶׁר הָאֵם

מִלְּאָה אוֹתָן בְּדַבֵּר הָאָב אֶל הַצְּעִירִים. הָאָב מֵרִים אֶת

כּוֹסוֹ) הִנְנִי מְבָרֵךְ אֶת כֻּלְּכֶם שֶׁתִּרְאוּ נַחַת אִישׁ עִם

אִשְׁתּוֹ, וְתִזְכּוּ לְגַדֵּל דּוֹר חָדָשׁ שֶׁל בָּנִים וּבָנוֹת כְּדַת

מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִהְיוּ לִבְרָכָה וּלְתִפְאֶרֶת לְעַמֵּנוּ

וּלְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא

פְּרִי הַגָּפֶן (כֻּלָּם עוֹנִים, אָמֵן) בָּרוּךְ אַתָּה וכו'

שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה

(שׁוֹתֶה).

כֻּלָּם

אָמֵן (מְבָרְכִים) בָּרוּךְ אַתָּה… הַגָּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה… לַזְּמַן הַזֶּה (שׁוֹתִים).

דָּוִד

אָמֵן (גַּם הַאֵם וְהַבָּנִים מְבָרְכִים וְשׁוֹתִים).

הָאֵם

מַזָּל טוֹב לְכֻלְּכֶם, וְהַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׂמָחוֹת אֶצְלְכֶם וְאֶצְלֵנוּ וְאֵצֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.

בָּחוּר ג'

(קָם) בְּשֵׁם חֲבֵרַי וְחַבְרוֹתַי הִנְנִי מוֹדֶה לְךָ,

אֲדוֹנִי, וְלָךְ, גְּבִרְתִּי, עַל מִדַּתְכֶם, מִדַּת אַבְרָהָם

אָבִינוּ, לְהַכְנִיס אוֹרְחִים וּלְכַבְּדָם מִמַּתְּנַת ה' לָכֶם.

הִנְנִי מַרְשֶׁה לִי לְהַזְמִין אֶתְכֶם וְאֶת בְּנֵיכֶם הַנֶּחְמָדִים

לַחֲתֻנָּתֵנוּ שֶׁתִּהְיֶה בְּמוֹצָאֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה בְּאוּלָם בֵּית

הַכְּנֶסֶת. עַכְשָׁו נֵלֵךְ הַבַּיְתָה לְהַצִּיג אֶת כַּלּוֹתֵינוּ

לִפְנֵי הוֹרֵינוּ. תּוֹדָה לָכֶם, וִהְיוּ שָׁלוֹם.

כָּל הַצְּעִירִים

תּוֹדָה לָכֶם וִהְיוּ שָׁלוֹם (קָמִים וְיוֹצְאִים אֶל קְצֵה הַבָּמָה מִשְּׂמֹאל לָרוֹאִים).

הָאָב וְהָאֵם

לְכוּ לְשָׁלוֹם (הַיַּלְדָּה נוֹתֶנֶת פֶּרַח לְכָל אֶחָד

מִן הַבַּחוּרִים, וְהַבָּחוּר תּוֹקֵעַ אֶת הַפֶּרַח אוֹ מְהַדֵּק אוֹתוֹ

בְשִׂכָּה אֶל חֲזִיַּת כַּלָּתוֹ, וַאֲחוּזֵי יָד אוֹ שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ

הֵם יוֹצְאִים מֵעֵבֶר לַבָּמָה).

הָאָב

נָשׁוּב נָא, בְּנִי, לִבְנוֹת אֶת הַסֻּכָּה (וְהוּא

עוֹלֶה עַל הַכִּסֵּא וְלוֹקֵחַ מִיַּד בְּנוֹ אֶת הֶעָנָף וְשָׂם אוֹתוֹ

עַל רֹאשׁ הַסֻּכָּה, כְּשֶׁהָאֵם וְהַיַּלְדָּה מְפַנּוֹת אֶת הַגָּן

בַּהֲשִׁיבָן אֶת הַכֵּלִים וְהַכִּסְאוֹת אֶל הַבָּיִת).

שְׁלֹמֹה

הַאֵין אַתָּה חָשׁ בְחָזֶךָ עַכְשָׁו, אַבָּא?

דָּוִד

לֹא, בְּנִי. מַרְאֵה הַבַּחוּרִים הַגִּבּוֹרִים

וְהָעֲלָמוֹת הַיָּפוֹת הֵסִיר אֶת כְּאֵבִי. צָרוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם

מִלְּאוּ אֶת הַכּוֹס דְּמָעוֹת. חֶבְלֵי מָשִׁיחַ הָיוּ הַיָּמִים הָהֵם

(הַיַּלְדָּה שָׁבָה וּמַקְשִׁיבָה) נוֹדֶה לַה', בְּנִי וּבִתִּי. עוֹד

שָׁנִים אֲחָדוֹת תַּעֲבֹרְנָה, תִּבְחַר לְךָ עַלְמָה יָפָה כַאֲחוֹתְךָ,

וְגַם אַתְּ, בִּתִּי, תֵּצְאִי בִמְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. לְכוּ בָנַי,

נָרִיעָה לַה' אֱלֹהֵינו, וּנְזַמְּרָה לְצוּר קָדְשֵׁנוּ (כֻּלָּם

מְזַמְּרִים).

אוֹדְךָ ה' כִּי עֲנִיתָנִי

וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה וכו'.

(הַמָּסָךְ)

ניסן, תרפ“א, תשרי תרפ”ב, חשון תרפ"ג.

הערה:

כחצי שנה אחרי כתבי את התמונה הראשונה, הראיתיה לאדם אחד, ויאמר לי: נניח כי הכל טוב ויפה; אבל היתכן להציג מחזה־תוגה ביום־טוב, בזמן שמחתנו? ואף אני אמנם השיבותי לו: ומה אעשה אם הגוים עושים פוגרום דוקא ביום־טוב? ובכל זאת נכנסו דבריו אל לבי, ואף אני עניתי לי, דיה לצרה בשעתה, ואז נולד בלבי הרעיון של התמונה השניה ומחולת הכרמים. קמתי וחייתי את הילד דוד, וגלגלתי אותו בגלגול מחלות לארץ ישראל, ובנה שם את הסכה, וככה יצא לי כמו שכתוב: “אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדו; והפכתי אבלם לששון, ונחמתים, ושמחתים מיגונם”.

והנה אני כשלעצמי, שאיני משורר וכו' (עין הקדמה למהדורה הראשונה) די לי בשירים ובתפים ובמחולות כמו שכתבתי אני. אבל אתם, המבקרים הנכבדים, ודאי שתעשו לי חסד ותודו לי שאמנם טוב הרעיון כשלעצמו, אלא העבוד מקלקלו… ובכן, למה לא תעשו אף אתם כמתוקנים שבהם? הרי יודעים אתם (וכי מה איננו ידוע לכם? היפלא מכם דבר?) כי שקספיר הגדול בכבודו ובעצמו, אל יחשב לו דבר זה לגנאי, לקח את רעיונותיו היותר טובים מאחרים ועבד אותם לפי דרכו ועשה את החזיונות הגדולים אשר אתם מזכירים אותם תמיר בדחילו ורחימו.‏ ובכן, הנה מפקיר אני את רעיוני הטוב הזה, וכל הרוצה בו יזכה מן ההפקר, ויבא נא איזה שקספיר משלנו, – כי אף אם אמנם אין לנו ארץ ואין לנו עם ואין לנו עתיד, אבל שקספירים, תודה לאל, אִינם חסרים לנו –, ובכן יבא נא אחד השקספירים אשר לנו ויעבד את רעיוני לפי דרכו וסגנונו, ומן השמים ירחמו…