ספר ראשון: חזון למועד

מאת

יעקב אריאל

---

כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד (חֲבַקּוּק)

בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיוֹנוֹת יִרְאוּ (יוֹאֵל)

---

מִנְחָה

מאת

יעקב אריאל

רֵאשִׁית פְּרִי עֵטִי מִנְחָה הִיא

– וְאִם דַּלָּה הִיא מִנְחָתִי,

דַּלָּה עַד מְאֹד,

הִנָּהּ כֹּל אֲשֶׁר יֵשׁ לִי –

וּמֵעֵמֶק לְבָבִי הִיא שְׁלוּחָה אֶל

ר' חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק נ"י

מְשׁוֹרֵר עַמּוֹ וּבֵית מִדְרָשׁוֹ,

אֲשֶׁר עַמּוֹ שִׁירוֹ וְתַּלְמוּדוֹ זִמְרָתוֹ,

שַׁי לִשְׁנַת יוֹבְלוֹ

מֵאֵת הַמְחַבֵּר

---

הקדמה למהדורה ראשונה – מחזות לכל השנה

מאת

יעקב אריאל

¹

אבינו מלכנו, סתום פיות משטינינו ומקטריגינו

(תפלה)

אמר המחבר: מכיון שנצטרפו החזיונות אחד לאחד ונעשו לספר שלם, יהא נא הספר שלם כדבעי, בתכלית השלמות, ואל תחסר בו גם ההקדמה, (כי מה חסר הוא בלעדי זאת?) ‏ אף כי גם בלי ההקדמה לא תחסר בו הנשמה.

ראשית דברי המחבר: יתברך הבורא וישתבח היוצר שהחיני וקימני והגיעני לידי כתיבת חזיונות שיש בהם מכל הני מילי מעליותא, כגון תורה, תפלה, ומעשים טובים, וזכני בזכות הגדולה להיות מחבר ספר עברי בישראל כדי שיתפרסם שמי בכל תפוצות הגולה, מניו־יארק עד קומארובקא האדומה ומבראנזוויל עד פולין השחורה ומחוץ לארץ עד פלשתינה א"י. (הוי, א"י הקטנה, העלובה! לבי, ‏ לבי עליך!) ובכל מקום יהיה מוגש ומוקטר לשמי, וכבודי יהיה מלא כל הארץ. (כי מי איננו יודע את העושר והכבוד, הגדולה והתפארת הנופלים בחלקו של מחבר עברי?).

ובכן יתעלה העליון ויתרומם הרם, המשפיל גאים ומגביה שפלים שהחריב את העולם והכניס מהומה בין העמים והביא מבוכה בחשבונות כספיהם והוריד את ה“וואליוטא” שלהם עד שאול תחתיה (כן יאבדו!). וכל כך למה? כדי ליתן לי, אני עבדו המחבר, אשר לא שם חלקי בין עשירים, את היכלת להדפיס את חזיונותי בספר על ניר טוב ובאותיות ‏ גדולות ומאירות, למען ירוץ הקורא בם. לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא (כי בינינו לבין עצמנו הרי יודעים אנו את הכבוד הרודף אחר המחבר), כי אם למען יגדיל תורה ויאדיר!

והשנית, אמר המחבר: אין אני רואה חובה לעצמי להתנצל על הרבותי ספרים והוסיפי ספר חדש על הקודמים. משונה הוא ספר זה מכל הספרים בהצטינותו במעלה זו לכל הפחות, אם לא במעלות אחרות, שהוא הנהו הראשון ואין שני לו, האחד והמיוחד במקצוע שלו. כל מה שיש בים יש גם ביבשה, וכל מה שיש בספרות הלועזית יש, בלי עין הרע, נם בספרותנו: ספרי שירים, ומאמרים, ספורים, וציורים, הכל כאשר לכל. ‏ רק ספר חזיונות לנערים היה חסר לנו, ובא המחבר למלא את החסרון (אם מלא, היא שאלה אחרת, אבל אין כל ספק בזה שבא… למלא).

אמנם, היו וישנם איזה חזיונות בודרים לחנכה ולפורים, אבל ליתר המועדים אין חזיונות כלל; אם כי האמת נתנה להגיד כי אלו היו עושים בהנ"ל שנוי קטן היו יכולים להפוך אותם לחזיונות לפסח, ובשנוי קטן מזה גם לסכות, ובשנוי עוד יותר קטן גם לערב יום הכפורים… כי הרי יודעים אתם איך מחברים חזיון ממין זה נוטלים איזה ספור, כביכול, בעלמא, ואוסרים אותו לרכבי פרעה, או תוקעים אותו במנורת חנכה, או תולים אותו על עץ גבוה, והנה להם חזיון לפסח, חנכה או פורים.‏ והרי הוא כאותו הבגד שבעליו העני העיד עליו כי בגד נאה הוא לכל החגים: נאה הוא לפסח משום שאין בו אף “פרור” אחד; נאה הוא לשבועות, מפני שכלו הוא “לביבות”, כלומר טלאי על גבי טלאי; נאה הוא לראש השנה, מפני שהרוח “תוקע” בו; וכן הלאה². שונים הם החזיונות אשר בספר זה שכל אחד מהם מעורה ומשולב באותו החג אשר נכתב לשמו, כאשר יעמד עליהם הקורא מעצמו.

והשלישית, אמר המחבר: כי ישאלני הקורא מחר לאמר: מה היא העבודה הזאת לך, כלומר, למה הרבית בתפלות ודרשות, ברכות וזמירות, וכי הלכות שבת ויום טוב אתה בא ללמדנו? והיה אם ישאלני הקורא ככה, והגדתי לו:

קורא יקר, מה היה תכן חַייך קדם שהגעת לשנות בגרות והתפקרת? האם לא אותם הדברים שאני נותן לפניך היום? ומה הם אם לא רשמי ילדותך? זכור נא, קורא יקר, מה עשית משקמת בבקר. האכלת? לא! ראשית דבר התפללת אם מעט ואם הרבה; נטלת את ידיך, וברכת קדם האכילה ואחר האכילה; ואם מעט ואם הרבה אכלת, הלכת תיכף אל החדר ולמדת תורה כל היום וְהֻכֵּיתָ עליה לחי ביד, או שכם בפתיל עבות של יתרי עור אשר טבעת של נחשת משולבה בקצם, בין שהיית ראוי ובין שלא היית ראוי לכך. ואחרי למדך כל היום, הלכת לבית הכנסת להתפלל מעריב ושבת הביתה ונמלת את ידיך וברכת קדם האכילה ואחר האכילה, והשתובבת עם אחיך והפכת את הבית ולא שמעת בקול אמך אף כי ידעת שעתיד אתה ליתן דין וחשבון על מעשיך בבוא אביך הביתה ובהתאונן האם עליך. ‏תן תודה, קורא יקר, האם לא מתח אותך אביך על ברכיו פעם או שתים והפשיל את מכנסיך על הבמחילה שלך ולא הצליף על שתי פעמים הבמחילה שלך ברצועתו או בשבט שהוציא מן המטאטא ושתקע אחרי כן בין הקורה והתקרה כדי לקים את הפסוק “והיו עיניך רואות את מוריך”, הלא כֵן? אולם עד מהרה שכחת את הכאב והעלבון ועלית על משכבך מתוך קריאת־שמע ארוכה… כדי להתחיל יום המחרת כמו יום האתמול וחוזר חלילה.

אמנם אלה הם דברים שבחובה, ועל כרחך אתה חי. אך מה עשית בשעת החפש, כשעלה הרצון מלפניך? האם לא הלכת לשמע אל תפלת איזה חזן עובר ארח, או אל דרשת איזה מגיד נע־ונד? האם היה לך תענוג יותר גדול מלהתמוגג בדמעות שליש כשמעך את המגיד מווילנא מספיד איזה נפטר חשוב, בהרימו את קולו בנגונו העצוב והערב, “כה אמר ה': התבוננו, וקראו למקוננות, ותבואינה?…” או מה עורר אותך להשכים קום בשעה אחת עם אביך־זקנך כשיתר בני הבית עודם הוזים שוכבים אוהבי לנום, והשכוי עוד לא קרא – ודאי מבינה יתירה שנתנה לו בחרף, – וזמזום רתיחת המחם מתלכד עם לחישת הברכות הראשונות של זקנך כאלו הרתיח המחם גם הוא לעבודת הבורא. ואחרי ששתית טה בחלב הלכת עם זקנך לבית הכנסת כדי להיות מן הזריזין המתפללים עם המנין הראשון; וחריקת השלג מתחת כפות רגליך מלוה אותך על כל צעד וצעד, וקר לך, וחשך מסביב לך, וקשה להכיר בין זאב ובין כלב יען כי, פשוט, גם הזאב גם הכלב לא יצאו בשעה מוקדמת כל כך ובקר גדול כל כך… אולם עוד מעט וראית מרחוק את בית הכנסת המלא אור כאור הצהרים, ופורץ האור החוצה דרך חלונותיו הגדולים, והגיע עדיך ואורו עיניך וחם לבך והרחבת צעדיך אל בית הכנסת, זה אהל יעקב, משכן ישראל… והנה כבר מלאו לך עשר שנים, ויצאת מן החדר ונכנסת אל הישיבה, כי לרב הוכיח אוּתך אביך, הוי, כמה פעמים נסית לשבת “על המשמר” לבדך או עם חבר אחד כל אור ליום הששי, אך גם פעם לא עלה בידך, כי אחרי שהתנועעת כשעות אחדות והצללים השחורים מתנועעים אתך, חטפה אותך השנה מיד אחר חצות והנחת את ראשך על הגמרא הפתוחה לפניך, והנר הדולק לימינך דולק כאלו שומר הוא לראשך מן הצללים השחורים…

אבל אלה הם רק מפעלי יום יום. אולם מי יתנה גבורותיך בשבתות וימים טובים? הלא קדשת על חלה קטנה המיוחדת לך ופתיל של בצק עובר עליה לארכה? הלא אכלת בשר ודגים וזמרת זמירות עם אביך ועם אחיך? האם לא נשארת בבית הכנסת עם זקנך בשבת בבקר לשמוע אל שעור הרב במשניות שהיה אומר לפני קבוצת בעלי בתים חשובים, אף כי כונתך היתה לא המשניות עצמו כי אם הסיום שהיו עושים עליו כפעם בפעם בעוגת־דבש ויי“ש… ואחר הצהרים בשעה שהגדולים ישנו את שנתם הלא עינת ב”עין יעקב" והתענגת על ספורי רבה בר בר חנה ויתר האגדות היפות? ועוד אלף אלפי אלפים הטובות שעשית, עם אביך ועם אביך־זקנך. כי במה נבדלת מהם בלתי אם בזה שזקנם היה יורד על פי מדותם, ואתה, בן שמנה או תשע, לא היה לך אף חתימת זקן, ואפשר אין לך גם עכשו, הוי? הלא טבלת תפוח בדבש כדי שהשנה תהיה מתוקה? לא תקעת בשופר? לא חרדת כחרדת הדג הנלכד במכמרת, ונשמתך לא פרפרה בין החיים והמות, בין הכתיבה והחתימה כשמגיד העיר היה מעורר את העם לתשובה? הלא הכית כַפרות ואכלת את הכפרה עם ה“סלם?” לא צמת ביום הכפורים? ואפשר עוד צם אתה גם היום? אלהים הוא יודע אותך! לא עזרת בבנין הסכה, או לא קלעת לך טבעות זהב מעלי הלולב, או לא הרחת את האתרוג וחבטת בהושענות והלכת בהקפות? ועוד ועוד אלף אלפי הדברים שעשית טרם יצאת ל“תרבות” רעה… והאם לא היה אביך נותן את כל אשר לו, ואמך גם את נפשה, למען תהיה לרב בישראל? קורא יקר, אם זכר תזכר את כל הדברים האלה הלא ידעת שעם כל העני והלחץ, הדלות והדחק אשר בחיים אלו, הרי היו יפים כל כך! איזה רוח של תם וחמימות הנפש היתה שפוכה עליהם; איזה יחוד עם קודשא בריך הוא היה מורגש בהם; עיניך היו נשואות אל על בכל שעה ושעה; היהדות היתה כל כך טבועה בגופך ובנשמתך עד שגם מלה מופשטה זו, יהדות, ‏לא היתה ידועה, כי מי יכל לציר לו יהדות מופשטת מן היהודי, ‏ כי איך אפשר היה יהודי בלי יהדות?

אולם עכשו נשתנו הדברים. מדברים אנו על היהודים והיהדות כעל שני דברים שאין ביניהם שום נגיעה או רק שיכות רחוקה.

קורא יקר, הברכך ה' בבנים ובבנות? הסתכל נא וראה מה בין ילדותך ובין ילדותם. בניך ודאי לא יהיו מן הזריזין־מקדימין לבית הכנסת. למעלה מכל ספק הוא שלא ידאגו הרבה אף אם יאחרו את קריאת שמע בצבור. בכלל, אחת היא להם אם יתפללו או לא יתפללו בצבור או ביחידות. קרוב לודאי הוא שלא יקבלו עליהם לצום בבה“ב; גם בת”ב לא יצומו, וקינות – אללי לי! – לא יקוננו וגם לסליחות לא יקומו; כפרות לא יסובבו ובסכות לא ישבו; אם יתענו ביום הכפורים, וגם זה מוטל בספק גדול, לצדקה, ולתשובה ותפלה, תחשב להם; אם יאכלו מרגבי־פסח, חסד יעשו לך, ואת ההגדה לא יגידו; על האתרוג לא יברכו ואת הלולב לא ינענעו, הושענות לא יחבטו והקפות לא יקיפו, נרות חנכה לא ידליקו ואת המן לא יכו, ולואי שאת מרדכי לא יכו… כל אותם אלף אלפי אלפים הדברים שעשית ושעשו אבותיך ואבות אבותיך כזרים ומוזרים יהיו בעיניהם עד אשר יתרחקו ממך ומכל הדברים שעמדו ברומו של עולמך אל המקום אשר לא ישובו עוד משם…

אחר הוא תכן חיי בניך לגמרי. הנערים יתענינו במשחקי הכדור ובעוד שעשועים כאלה. הנערות תתעסקנה בבגדים חדשים לבקרים, מחולות ומשתאות. וכאשר יתבגרו, אלה ואלה יבקשו להם מוצא לכסף למען יוכלו לבלות את לילותיהם, אם לא ימיהם, בתענונות ומותרות ולהתעלס בחברת דודים ורעיות.‏ ועברו עליהם עוד ימים לא רבים, וכל שאלת חייהם תסוב על משחק הקלפים, מחולות, בקור בתי התמונות והתיאטראות, אוטומבילים, וכיוצא בהם. אלה אלהיך, ישראל! והיה אם מורה עברי אתה, ושמת את ידך על בטנך ואמרת, שישו בני מעי, עברי אנכי, כי מגמגם אני עברית בלשון נלעגה. אולם אם חבר אתה לאחת הפלגות מיסודם של הפ“צים והצ”צים, אז תרים את אגרופך החזק המסורג בגידי ברזל והניעות אותו כלפי העולם וקראת, עברי־אנושי אנכי, כי מאמין אני בנצחיות העם העברי והמין האנושי! והיה אם יתן לך ה' עינים לראות ובינה לדעת את עצמך וגשאת עליך את המשל של האוזים הירועים אשר אבותיהם הצילו את רומי מן הסכנה…

ובינתים, קורא יקר, הולכים ומתנונים, הולכים ובטלים שבתותינו, מועדינו וחגינו, עד שכמעט חדל להיות להם ארח בחיים, ועוד מעט ועבר עלימו כלח. ואם בטלה זו היא, כדברי חז“ל, סימן מובהק לביאתו של המשיח ואחד ממבשרי התחלת תקופת ה”לעתיד לבוא“, אז לפי מעמד הדברים פה באמריקה הברוכה, ואפשר גם בארצות המזרח, ובלי ספק גם בפלשתינה א”י, הנה צעדי המשיח כבר נשמעו ועקבותיו כבר נראו וקרוב הוא לבוא, וה“לעתיד לבוא”, כבר בא ועוד מעט ועבר מעלינו ואיננו… על כן אמר המחבר, אתפש נא איזה רשמים מרשמי ילדותך, קורא יקר, טרם יחלפו כליל ואינם, טרם יאבדו כאבדה שאינה חוזרת, ואציגה נא אותם לפני הילדים, בניך ובנותיך, למען ידעו הדורות הבאים אחרינו מה היו חיינו, ברכותינו ותפלותינו, יגונינו ושמחותינו, קינותינו וזמירותינו, שאיפותינו ותקוותינו וחלומותינו, ‏בין שחלמנו על עצמנו ובין שחלמנו על אחרים ובין שחלמו אחרים עלינו… ובראותם את החזיונות האלה, אפשר לא יתרשמו איזה רשמים גם בלבותיהם? אפשר לא יסתיעו על ידם להבין את הרוח שהחיה את עמנו בכל ימי גלותו? אפשר לא ישתתפו בגעגועינו ובתקוותינו?

והרביעית, אמר המחבר: שונים הם ילדי ישראל בזה שאנחנו משתפים אותם לכל דבר שבחיי האבות ובחיי העם כמעט מיום הולדם… לא כילדי הנכרים אשר אין ביניהם ובין עמם ולא כלום. ‏ואם יש להם אי אלו דברים מן העבר אין להם כלום מן העתיד. מפני זה אין להם מה להציג לילדיהם חוץ מאיזה מקרים מזמן כבוש אמריקה, למשל, ואיזה דבר או שנים השיכים אל אמונתם. אבל אצלנו, חיינו הם כל כך עשירים במקרים ובמאורעות, בדמיונות וחלומות, בגעגועים ותקוות – אף כי החרבן גדול בהם על הבנין והצרות על השמחות – עד אשר החמר הצבור בדברי ימינו מאברהם אבינו עד הדור הבא אחרינו היה מספיק למאות ומאות חזיונות לנערים ולעם. על כן אמרתי אני, אהיה נא המתחיל במצוה, ולואי שיאמרו לי גמור! ‏ואם לא, יגמרו אחרים.

אמר המחבר: משאת נפשי היא להספיק חזיונות במספר גדול עד שיוכלו להציג בכל שבוע ושבוע חזיון אחר, כדי שהילדים ידעו כי דבר קבוע הוא שפעם אחת בשבוע יראו מחזה עברי, כמו שקבוע הוא אצלם לראות את התמונות הנעות. התועלת שתצא מזה תהיה כפולה ומכפלת.‏ ראשית, מתוך שהחזיונות יהיו מיוסדים על חיינו בעבר ובהוה, תגדל ידיעת המבקרים בדברי ימינו, והכרתם את רוח עמנו תהיה יותר ברורה. שנית, ישתתפו בדמיונם במעשי אבות עד שיתרגלו לראות את עצמם כחלק מן העם, חי ומרגיש, מנוסה בנסיונותיהם, וחי את חייהם. ‏שלישית, יועיל דבר זה להפצת הדבור העברי, ושגם יהיה טעם לדבור זה, ולא יהיה סתם דבור לשם דבור… כי לא רק המשתתפים בהצגת החזיון ידברו עברית כי הנה גם חבריהם, יתר התלמידים, אשר יתקנאו בהם יסגלו להם את הדבור בהסח הדעת אם יבואו לראות את המחזה בכל שבוע. ואלה שיחפצו להבין כל דבר יכינו את עצמם מקדם בקראם תחלה את המחזה בספר. נוסף לזה, הילדים עצמם ישפיעו כבר על הוריהם ללכת ולראות את המחזות עמהם, וההורים יתחילו להביט על הדבור העברי לא כעל אחת ההמצאות האמריקאיות אשר קולומבוס העלוב אשם בהן, כי אם כעל דבר טבעי השיך אל למוד התורה, כי החזיונות יהיו רבם כעין פרוש לתורה. וככה תתחבב השפה – ועם השפה גם התורה – על המשחקים ועל הרואים, ואפשר, על ידי החזיונות, ולא חזיונות בלבד ינתנו בנשפי ההצגה כי אם גם נאומים ונגינות וזמירות ודוקא מן המובחרים, ובכל לשון שהיא, יוכלו למשוך את המנוולים לבית המדרש, כלומר, הילדים הלומדים בתלמוד התורה ימשכו את הילדים שאינם מקבלים שום חנוך עברי אל תוך כתלי בית הספר העברי, ואלה ישפיעו כבר על הוריהם שיכניסו אותם תחת כנפי התורה… ואני תפלה לאלהים שתתגלגל זכות על ידי זכאי ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים.

והחמישית כה אמר המחבר: שמעו נא, המורים! שימו נא את הספר לפני תלמידיכם ונסו אותם בו, ודעו וראו אם לא יבלעו אותו כבכורה בטרם קיץ. אולם גם אכל דבש הרבות לא טוב, על כן עצת המחבר היא שספר זה ישמש כעין “חזון למועד”; זאת אומרת, שלשים יום קודם החנ מביאים התינוקות את הספר לבי רבן וקוראים בו, המורה עם התלמידים, את החזיון השיך לאותו החג הבא עליהם לטובה. ואם יהיה הרצון מלפניהם, יציגו אותו. היום תציג אותו מחלקה מסימת זו, ומחר מחלקה אחרת. ואפשר עוד נזכה לחיות ולראות את הילדים המשחקים, אשר התחנכו בהצגת החזיונות הכלולים פה, מציגים חזיונות גדולים על הבמה העברית הגדולה המובטחה לנו על פי המנדט המאושר בידי כל הממשלות הנאורות שבעולם. והבטחה זו, ודאי שיש לסמוך עליה… והיה אם יתקבל ספרי הראשון ברצון מאת המורים והתלמידים ואוסיפה לכם כהנה וכהנה. ואם, חס ושלום, תבעטו בספרי זה, הנה אני אעשה את שלי, אם רק יאריך ה' את ימי ושנותי, וסוף הכבוד, – הכבוד כמו שהוא – לבוא…

אמר המחבר: יש בדעתי להוציא עוד ארבעה קובצי חזיונות אשר יקיפו את תולדות עמנומראשיתם ועד היום הזה: אחד של חזיונות מחיי עמנו מכניסתם לארץ ישראל עד חרבן בית ראשון; השני מחרבן בית ראשון עד חרבן בית שני; והשלישי מחרבן בית שני עד חרבן בית שלישי, כלומר, אותו הבית הלאומי, כביכול, שנחרב טרם נבנה… (ואם נבנָה בדרך נס, האם לא היה נהרס בדרך הטבע של עם ישראל? שא נא, ה' אלהי ישראל, פשע הדברים הקשים והמרים האלה שיצאו מלב קרוע ופצוע השותת דם על גורל עמך בית ישראל…) והרביעי מחיי אברהם אבינו עד מות משה רבנו.‏ כאלה וכאלה חושב המחבר, אלא שאיננו מקבל עליו לקים את מחשבתו הטובה לא בשבועה ולא בנדר. כי רבות מחשבות בלב המחבר ואין בידו להוציאן אל הפעל.

הנה, למשל, חושב המחבר לקנות לו את אדמת פלשתינה א“י³ בעד חמשים מליון דולרים במחתא חדא ולהושיב עליה מליון משפחות מיהודי רוסיה החרדים במצות אלהינו, ויהודי תימן, ויתר ארצות הקדם, הכל על הוצאת המחבר, אלא. שיתנה עמהם מתחלה תנאי בני גד ובני ראובן שעליהם ועל בניהם לחיות על פי התורה הכתובה והמסורה על אפם ועל חמתם של המופקרים שלנו, ורשות למחבר להעבירם מנחלתם אם יעברו את הברית הזאת. באפן כזה חושב המחבר לפתור את שאלת היהודים והיהדות והארץ כאחת. פלשתינה א”י תשוב להיות ארץ ישראל, וחדלו המלחמות והריבות, הסכסוכים והמלשינות בין יהודי פלשתינה א“י, כי יבוא הקץ על הפלגות של המימינים והמשמאילים, ועשו המזרחי ואגודת ישראל והפ”צים והצ"צים שתי אגודות, מי לה' ומי לעזאזל, והיתה ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל, ופטור מכל הצרות!… אמנם דבר זה יעלה למחבר ודאי לעוד שבעים וחמשה מליון דולרים, ובכל זאת מרוצה הוא, אם רק יגיע הדבר לידי כך. אולם נדר לא ידר. כי יתכן שמחבר אחר יבוא ובידו עצה אחרת, ואפשר טובה מזו של עבדך אני המחבר, ואז לא אתעקש בדבר לאמר, קבלו את דעתי! אדרבה, אם טובה היא העצה השנית מן הראשונה, קבלו אותה, וישמח לבי גם אני.‏ כי אז לא אִדָּרֵשׁ להוציא את הסכום העצום שאמרתי למעלה ואז תשיג ידי לקנות מעיל חדש לעונת הסתו כמו שחשבתי זה שנות מספר… אולם חושש המחבר שאין עצה טובה מעצתו, וסוף סוף אנוס יהיה המחבר להשתמש במעיל של השנה שעברה כבר זה שנים אחדות…

הנה כי כן חושב לו המחבר, ורבות הן, רבות המחשבות בלב המחבר שאין הפה יכל לדבר והעט – אוי לי! – לכתוב… מכמה וכמה טעמים. הוי, אלו נתנה למחבר הרשות והיכלת… חנני נא, ה' אלהים! חנני נא במעט יכלת, וקימתי את אשר נדרתי; רק במעט יכלת, ה' אלהים, חנני נא, ואת הרשות אקח לי בעצמי…

יודע המחבר בעצמו כי מחשבתו גדולה מיכלתו לעת עתה, ואל תדונו מזו האחרונה על הראשונה. זה כבר שהמחבר גמר בנפשו לרכוש לו אנית־תענוג גדולה כדי להפליג בה על שבעת הימים לארכם ולרחבם ועל הנהרות הגדולים, ולתור את האיים והציים הנסתרים והנפלאים, והארצות והמדינות אשר בקטב ואשר בקו המשוה, למען יביט את פעל ה' ובעיניו יראה את מעשי ידיו: כל עץ עושה פרי למינהו, וכל דשא עשב מזריע זרע למינהו, וחיתו שדה ובהמות ארץ ואת התנינים הגדולים! ובכל זאת לעת עתה היה מסתפק אלו חננו אלהים בסירת־מוטור קטנה לשוט על האגם – או הים – אשר על חופו הוא כותב את הדברים האלה, ולצוד בו דגים אחדים, אף אם לא גדולים כתנינים, לכבוד שבת… על כן מודיע המחבר למפרע שעלול הוא להסתפק במחשבה טובה בלבד, ואל תבואו עליו בטרוניה, היכן הם החזיונות אשר הבטחת לנו?

והששית, אמר המחבר: אפשר פחד שוא אני מפחד? אפשר ואפשר… אפשר הדבר שספר זה בכלל וכל חזיון וחזיון אשר בו בפרט, אינו שוה יותר מחביטה בקרקע. ‏ומה בכך? מכיר אני בסופרים עברים אשר לא רק ספריהם אלא הם בעצמם ראויים הם לחביטה קשה בקרקע בעד הספרים שכתבו או תרגמו, ובכל זאת לא נחבטו, והעולם כמנהגו נוהג. ובכן מקוה אני שגם בשבילי לא ישנה העולם ממנהגו. המבקרים יבקרו – מסתמא לרעה, – והקוראים יעשו את שלהם, – לא יקנו ולא יקראו. (לכל הפחות, ככה מבטיחים לי ידידי הנאמנים…) ובכן דבר זה לא יפחידני כלל, וכפי שתראה, קורא יקר, מוכן אני לפרענות זו. ‏אולם על המבקרים, כה אמר המחבר: את האלהים אני ירא ולא את המבקרים.

אמר המחבר: מכיר אני בשלשה מיני מבקרים המלוים כל ספר וספר בצאתו לאור העולם: מבקרים טובים הדנים אותו לכף זכות; מבקרים רעים המכריעים את הכף לחובה; וסתם בטלנים. והנה עם הסוג השלישי אין לי שיח ושיג, כי מקומם מאחורי התנור. ולמבקרים הטובים, אשר יהללו את ספרי (ומדוע לא? וכי לא הללו ספרים גרועים ממנו?) ישלם להם ה' כגמולם וכחסדם אשר יעשו עמדי (כי במה אשלם להם אני, האם ברוח שארויח ממכירת הספר? שאלו את ידידי ויגידו לכם…) ואני תפלה, כשם שלא דנו אותי לכף חובה ככה לא ידונו אותם לכף חובה לכשיצטרכו לזה, ולואי שלא יצטרכו… ובכל זאת לא אהיה כפוי טובה גם אני, והנני לשלח למבקרי הטובים למתנה את תמונתי חתומה בעצם ידי חנם. (המשלוח על חשבון המקבל).

אולם לפניכם, מבקרי הרעים, הנני מפיל תחנתי: מבקרים חביבים, למה נזעקתם אחרי כלכם? למה נטפלתם עלי? החמור מי מכם לקחתי? הנה באתם אלי בחרב וחנית, בכשיל וכילפות; עומדים אתם וצווחים ככרוכיות נגזלות: הזה הוא ספר חזיונות בעיניך? ואיה הפסיכולוגיה? וההסתכלות איפה? וההתפתחות ההדרגית של הרגשות? ומלחמות הגוף והנפש והדעות של הנפשות? והאמנות, גזלן, וכי זו היא אמנות בעיניך? (ועוד מיני מבטאים ופתגמים אשר המבקרים אוחזים בהם את עיני הקוראים, כאותם המוקיונים והלוליונים הזורקים למעלה וחוטפים וזורקים שוב כדורים רבים בבת אחת עד שעיני הרואים עיפות ומוחם מתבלבל עליהם…) ובכן, אומר אני לכם: חביבי, חפצים אתם באמנות? אדרבה, לכו לכם אל המוזיאום, כי שם מקומה, ועינכם לא תשבע מראות, ואזנכם משמוע; רוצים אתם לחטט בפסיכולוגיה? ‏ יהי ה' עמכם! לכו אל הספריה ותמצאו שם ספרים בפסיכולוגיה עד בלי די; מתאוים אתם לספרות ושירה? תבוא עליכם ברכה, אך לא זו הדרך, רבותי. פנו לכם אל הסופרים והמשוררים, רק הבדלו מעלי, כי אינני אמן ולא מציר, לא סופר אף לא משורר, רק כותב חזיונות אני, דמיונות וחלומות לילדים ולנערים, ואתם מה כי תלינו עלי? אני, מעשיות לילדים אני נותן לפניכם, ואתם באים אלי באמנות! ואל תנודו עלי בראשכם לאמר, מה תמים הוא האיש הזה שאינו יודע כי גם לכתוב חזיונות לילדים צריך אדם להיות אמן. לא, חביבי, אינני תם כל כך. ואם אמרתי אל תבקשו פה אמנות, הרי זה מפני שמטבעי הנני ענותן במקצת, אף כי כונתי היתה להפך, שיש פה אמנות די והותר, אלא שאתם האמונים עלי שקספיר וגעטהע ועוד שמות מפורסמים שאתם אוהבים לצלצל ולקשקש בהם, אינכם יכולים להעריך אותה כראוי, כי אין לכם קנה המדה הדרוש לזה. ואם תצעקו, זוהי ענוה? חצפה היא! צעקו לכם, שומע לא יהיה לכם. כי כמו שלא יקראו את ספרי (ככה לכל הפחות מתנבאים עלי ידידי הנאמנים הנכונים ליתן את נפשם תחת נפשי) ככה לא יקראו את בקרתכם עליו, והננו שוים בשוים… ובכל זאת אין לי, ח"ו, טינא בלבי עליכם, כי רק מלאככם הרע הוא בעוכריכם, הוא המלאך העומד על גבכם, חובט וגוזר עליכם: “בקרו לרעה, תפח רוחכם!”

ואם אחרי כל אלה לא יפל רוחי עלי, הרי זה מפני שהשד אינו נורא כל כך, למרות נבואת ידידי הטובים. ‏ אם מטרת החזיון בכלל היא להראות תמונה המתאימה פחות או יותר אל החיים הממשיים או הדמיוניים באפן כזה שהמשחקים יציגו את החזיון בחשק, ושהרואים יראו אותו ברצון, והקוראים יקראו אותו בהתענינות, זאת אומרת, המשחקים והרואים והקוראים אשר בשבילם נכתב החזיון. והוצג, הנה אני את מטרתי השגתי.‏ כי אלה החזיונות אשר הצגתי על הבמה – אם כי אמנם רק אחדים הספקתי להציג עד הנה – נתקבלו ברצון גם מאת הגדולים, ועל אחת כמה וכמה מאת הילדים אשר לא רק ראו כי אם גם קראו אותם בחמדה ונהנו הנאה גדולה. והפתגם האנגלי בכגון דא הוא: “שאלת הפשטידא, אם טובה היא הפשטידא, ואם רעה היא, תפתר באכילתה…”

והשביעית, אמר המחבר: כל ציוני האוהב את עמו ואת ארצו החובה מוטלת עליו לקנות את הספר שלי, מפני כמה וכמה טעמים, ראשית, בהדפיסי את הספר על הוצאותי, הנחתי את מעותי על קרן הצבי… ומן הראוי הוא לתמוך בי, כי גם אני הנני אחד העם האהוב כל כך על כל ציוני, שנית, הרֶוַח של המהדורה הראשונה יהיה כלו קדש לקרן הקימת, והרוח של המהדורה השניה כלו קדש לקרן היסוד. ועוד כמה וכמה טעמים (אולם בדבר הרוח של המהדורה השלישית עוד אתישב בדבר. הצעות מתקבלות. כל מי שיקנה ספר אחד יש לו הזכות להציע הצעה אחת או יותר, או להצביע עליהן, ובלבד שיצרף לכל הצעה והצבעה בול בן עשרה סנטים עובר לסוחרי אמריקה. הקונים היושבים בארצות הוואליוטה הנמוכה הרשות בידם להציע ולהצביע כאות נפשם אלא שיהיו טורחים לחנם, כי חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים גם על הקונגרס השלשה עשר… ולבוליהם אין ערך כלל, כי אינם טובים אף לצור על פי צלוחית, כי בעוונותינו הרבים אין כדאי גם לצור את הצלוחית אחרי אשר גזרו על מה שי"ש בו).

ועוד אמר המחבר: ראה זה דבר חדש שלא היה לעולמים! מי שיקנה את הספר ויקרא בו פעם אחת ויחזור ויקרא אותו עוד פעם ורוצה הוא בהשבת כספו, יכל הוא לקבל את מעותיו בחזרה בהשיבו את הספר אל המחבר, אך בתנאי שהקונה בעצמו יביא אותו אל המחבר ולא על ידי שליח⁴.

כ"ט אלול, תרפ''ג. גרוס פוינט, על חוף הים סט. קלייר.

---

כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ

מאת

יעקב אריאל

(חִזָּיוֹן לְפֶסַח בְּשָׁלשׁ מַעֲרָכוֹת)

מֻקְדָּשׁ לְמַר אֵלִיָּהוּ אֶבֶן מְנַהֵל תַּלְמוּד הַתּוֹרָה

דְמִינִיאַפּוֹלִיס

הַנְּפָשׁוֹת

הָרַב יַעֲקֹב בֶּן עַמִּי

הָרַבָּנִית

דִּינָה, יוֹסֵף, בִּנְיָמִין, צִלָּה - בְּנֵיהֶם

אֲחִי הָרַב

אִשְׁתּוֹ

שְׁמוּאֵל, חַנָּה - בְּנֵיהֶם

מָרִינְקָה - הַשִּׁפְחָה

רוֹפֵא

חַזָּן

זָקֵן

קְהַל מִתְפַּלְּלִים

יֶלֶד נוֹצְרִי

אֲבִי הַיֶּלֶד

אִמּוֹ

שְׁנֵי פוֹשְׁעִים

שַׂר הַשּׁוֹטְרִים

שׁוֹטְרִים

גַּלָּח (כֹּהֵן נוֹצְרִי)

אֲסַפְסוּף

תָּכְנִית הַבַּיִת וְהַבָּמָה לַמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁל “כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ¹”

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה

(מִתָּכְנִית הַבַּיִת וְהַבָּמָה הַמְצֹרֶפֶת לָזֶה, יַעֲמֹד הַקּוֹרֵא מֵאֵלָיו עַל סִדּוּר הַחֲדָרִים וְיִחוּסָם זֶה לָזֶה.

רַק חֲדַר הָאֹכֶל וַחֲדַר הַמְּשָׁרֶתֶת נִגְלִים לְעֵינֵי הָרוֹאִים, וְגַם אֵלֶּה רַק עֵד הַגְּבוּל הַמְצֻיָּן בְּשׁוּרָה שֶׁל נְקֻדּוֹת. יֶתֶר חֶלְקֵי הַבַּיִת סְמוּיִם הֵם מֵעֵינֵי הָרוֹאִים, וְנִתְּנוּ פֹה לִפְנֵי הַקּוֹרְאִים כְּדֵי לְהָקֵל עַל הַדִּמְיוֹן בְּצַיְּרוֹ לוֹ אֶת מַהֲלַךְ הַמַּעֲשִׂים.

מִתַּחַת לַתִּקְרָה אֲשֶׁר בַּחֲדַר הָאֹכֶל תְּלוּיָה וְיוֹרֶדֶת מְנוֹרַת־נֵפְט (קֵרוֹסִין) הַשּׁוֹפֶכֶת אוֹרָהּ עַל שֻׁלְחֵן הָאֹכֶל. עַל הַקִּירוֹת תְּלוּיִם “מִזְרָח” וּתְמוּנוֹת שֶׁל גְּאוֹנִים וּגְדוֹלִים. סָמוּךְ לַקִּיר הַדְּרוֹמִי עוֹמֵד אֲרוֹן־הַתֵּבוֹת, וּשְׁנֵי כִסְאוֹת לְיַרְכְּתֵי הָאָרוֹן. סְמוּכָה לִשְׁנֵי הַחַלּוֹנוֹת אֲשֶׁר בְּקִיר הַמִּזְרָח, לְמוּל הָרוֹאִים, צְרִיכָה לַעֲמֹד סַפָּה אַחַת, אֶלָּא שֶׁזּוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת עַכְשָׁו מִטַּת־הַהֲסֵבָּה. בְּמֶרְכָּזוֹ שֶׁל הַשֻּׁלְחָן, אוֹ עַל הָאָרוֹן, עוֹמֶדֶת מְנוֹרָה בַעֲלַת חֲמִשָּׁה קָנִים, וְנֵרוֹת דּוֹלְקִים בָּהּ. בַּחֲדַר הַמְשָׁרֶתֶת עוֹמֵד שֻׁלְחָן קָטֹן מְכֻסֶּה מַפָּה לְבָנָה, וּמְנוֹרַת־נֵפְט דּוֹלֶקֶת עָלָיו. הֶעָרָה. בִּשְׁעַת הַהַצָּגָה, מוּטָב לִבְלִי הִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלָל בְּנֵפְט, מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ סַכָּנָה וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בִּמְקוֹמוֹ יִשְׁתַּמְּשׁוּ בְנֵרוֹת אוֹ בַעֲשָׁשִׁיּוֹת הַחַשְׁמַל.

הַמְסֻבִּים יוֹשְׁבִים עַל פִּי סֵדֶר זֶה. הָאָב עַל הַסַּפָּה, מִשְּׂמֹאל לָרוֹאִים; הָאֵם מִמּוּלוֹ; מִשְּׂמֹאלוֹ בִנְיָמִין; סָמוּךְ לוֹ יוֹסֵף; אַחֲרָיו צִלָּה; וּסְמוּכָה לָהּ דִּינָה.

בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָרַב וּמִשְׁפַּחְתּוֹ עוֹרְכִים אֶת הַסֵּדֶר כְּהִלְכָתוֹ, יוֹשֶׁבֶת לָהּ הַשִּׁפְחָה מָרִינְקָה, גּוֹיָה צְעִירָה, בְּחֶדְרָהּ וּמְנַמְנֶמֶת כְּשֶׁרֹאשָׁהּ מוּטָל עַל זְרוֹעָהּ הַמֻּנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן עַל יַד הַמְּנוֹרָה.

לִפְנֵי הֲרָמַת הַמָּסָךְ, נִשְׁמַעַת זִמְרַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. הָאָב עִם הַבָּנִים מְזַמְּרִים כְּחַזָּן עִם מַקְהֵלָה: “הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְרָכָה מְרֻבָּה בַבַּיִת הַזֶּה” (הַמָּסָךְ עוֹלֶה לְאַט לְאַט כְּשֶׁהֵם מוֹסִיפִים לְזַמֵּר).

הָאָב עִם הַבָּנִים

“הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֵּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת” (גּוֹמְרִים בְּלַחַשׁ אֵת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן).

הָאָב

(מְבָרֵךְ בְּקוֹל) “בָּרוּךְ אַתָּה… בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן” (שׁוֹתֶה. הָאֵם עִם הַבָּנִים מְבָרְכִים עַל הַיַּיִן וְשׁוֹתִים אֶת הַכּוֹס הַשְּׁלִישִׁית. הָאָב פּוֹנֶה אֶל הַיַּלְדָּה הַגְּדוֹלָה) מַלְּאִי נָא, דִּינָה, אֵת הַכּוֹסוֹת בַּפַּעַם הָרְבִיעִית (דְּבָרִים אֵלּוּ יוֹצְאִים מִפִּיו בִּמְתִינוּת, וְכִמְעַט בְּנִגּוּן. דִּינָה, הַיַּלְדָּה הַבְּכִירָה, כְּבַת שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, קָמָה וְאוֹמֶרֶת לְמַלֵּא אֶת כּוֹס הָאָב, אַךְ הוּא מְרַמֵּז לָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ לְמָלֵא אֶת הַכּוֹס הַגְּדוֹלָה, הָאֲדֻמָּה־זְהוּבָה, תְּחִלָּה. אַחַר כָּךְ הִיא מְמַלְּאָה אֶת כּוֹס הָאָב וְשֶׁל הָאֵם וְשֶׁל הַבָּנִים. וּכְשֶׁהִיא יוֹצֶקֶת אֶת הַיַּיִן לְתוֹךְ הַכּוֹסוֹת מַשְׁגִּיחִים עָלֶיהָ הַיְלָדִים, מוטב שֶׁלֹּא תְקַפֵּחַ אוֹתָם וּמַבִּיטִים בְּכוֹסוֹתֵיהֶם אִם מְלֵאוֹת הֵן, כְּשֶׁהֵם מוֹרִידִים אֶת רֹאשָׁם אוֹ הוֹפְכִים אֶת פְּנֵיהֶם מִצַּד לְצָד).

יוֹסֵף

(כְּבֶן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה) נוּ, נוּ, אַל תִּהְיִי קַמְצָנִית כָּל כָּךְ (מַרְאֶה עַל כּוֹסוֹ) הֵן רַק עַד חֶצְיָהּ מַגִּיעַ הַיַּיִן, וְהַבְּרָכָה תִהְיֶה בְרָכָה לְבַטָּלָה.

בִּנְיָמִין

(כְּבֶן תֵּשַׁע. בְּשָׁעָה זוֹ הִיא יוֹצֶקֶת אֶל כּוֹסוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין לְאַט לְאַט, וְהוּא מְזָרֵז אוֹתָהּ) מַלְּאִי, מַלְּאִי אוֹתָהּ עַל כָּל גְּדוֹתֶיהָ!

דִּינָה

(שָׁבָה לְכוֹסוֹ שֶׁל יוֹסֵף וּמוֹסִיפָה בָהּ יַיִן) הִנֵּה לְךָ יַיִן כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ, וְאֵל נָא תִבְכֶּה… (שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ וְיוֹסֵף מַבִּיט עָלֶיהָ בְעֵינֵי זַעַם, וּבְוַדַּאי הָיָה מֵשִׁיב לָהּ כְּחֶרְפָּתָהּ, אֶלָּא שֶׁהָאָב אֵינוֹ מַסְפִּיק בְּיָדוֹ).

הָאָב

(כִּמְעַט בְּנִגּוּן) עַכְשָׁו צָרִיךְ לִפְתֹּחַ אֵת הַדֶּלֶת.

יוֹסֵף

טוֹב אַבָּא (קָם וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 2, פּוֹתֵחַ דֶּלֶת הַפְּרוֹזְדּוֹר 6, וְשֵׁב לִמְקוֹמוֹ כְּשֶׁהוּא מַשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת 2 פְּתוּחָה).

מָרִינְקָה

(אַךְ יָשַׁב יוֹסֵף עַל כִּסְאוֹ, וְהִנֵּה מָרִינְקָה הַמְנַמְנֶמֶת מַתְחִילָה חָשָׁה אֶת הָרוּחַ הַנּוֹשֵׁב עָלֶיהָ מִן הַפְּתָחִים 5 וְ4. וּמִתּוֹךְ שֶׁהַדֶּלֶת 3 הִיא סְגוּרָה אֵין הַמְסֻבִּים רוֹאִים בַּתְּחִלָּה מַה שֶׁהִיא עוֹשָׂה. וּבְכֵן קָמָה זוֹ, יוֹצֵאת אֶל הַפְּרוֹזְדּוֹר, סוֹגֶרֶת דֶּלֶת 6, שָׁבָה וְסוֹגֶרֶת גַּם דֶּלֶת 5, שָׁבָה לְחֶדְרָהּ וְיוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָה מִתּוֹךְ רְעִידָה מִפְּנֵי הַקֹּר) בְּרְ… בְּרְ… פֶּסַח קַר סִמָּן לְרָעָה…

הָאֵם

(וְכֻלָּם מְחַיְּכִים לָהֶם כְּשֶׁהֵם מַכִּירִים בְּטָעוּת גּוֹיָה, מִלְּבַד הָאָב הַמְעַיֵּן בְּפֵרוּשֵׁי הַהַגָּדָה) אַל נָא, מָרִינְקָה; תִּהְיֶה נָא הַדֶּלֶת פְּתוּחָה (אֵבֶל זוֹ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת, מִפְּנֵי שֶׁדְּלָתוֹת 5 וְ3 סְגוּרוֹת הֵן, וְגַם מִפְּנֵי שֶׁקּוֹל הָאֵם נָמוּךְ בְּמִקְצָת) קִרְאִי לָהּ אַתְּ, דִּינָה.

יוֹסֵף

(טֶרֶם הִסְפִּיקָה זוֹ לִפְתּוֹחַ אֶת פִּיהָ) “אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ…”

דִּינָה

(בְּקוֹל רָם) מָרִינְקָה! מָרִינְקָה!

מָרִינְקָה

(אֲשֶׁר הִנִּיחָה כְּבָר רֹאשָׁהּ עַל זְרוֹעָהּ וְחָשְׁבָה לָשׁוּב לִתְנוּמָתָהּ, מִתְעוֹרֶרֶת בְּבֶהָלָה, קוֹפֶצֶת מִמְּקוֹמָהּ, רָצָה לִקְרַאת הַקּוֹל, נִכְנֶסֶת בְּפֶתַח 3, סוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ) הֲקָרָאת לִי, גְּבִרְתִּי?

הָאֵם

כֵּן, מָרִינְקָה. פִּתְחִי נָא אֵת הַדֶּלֶת הַחִיצוֹנִית.

מָרִינְקָה

טוֹב, גְּבִרְתִּי (וְהִיא יוֹצֵאת בְּפֶתַח 2 וּפוֹתַחַת דֶּלֶת 6. אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ בְּפִתְחָהּ וּבְסָגְרָהּ דֶּלֶת זוֹ, אֲבָל יְכֹלִים לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל נִקּוּשׁ הַדֶּלֶת עַל הַמַּשְׁקוֹף וְהַמְּזוּזוֹת בְּהִפָּתְחָהּ וּבְהִסָּגְרָהּ. מָרִינְקָה שׁוֹהָה שָׁם כְּרֶגַע, סוֹגֶרֶת שׁוּב דֶּלֶת 6, שָׁבָה אֶל חֲדַר הָאֹכֶל וְסוֹגֶרֶת גַּם דֶּלֶת 2) אֵין אִישׁ עַל יַד הַדֶּלֶת, גְּבִרְתִּי (כֻּלָּם צוֹחֲקִים חֶרֶשׁ, וְהָאָב שָׁקוּעַ בְּאֶחָד מִל"ב פֵּרוּשֵׁי הַהַגָּדָה).

הָאֵם

אֵין הֶבְדֵּל. תִּהְיֶה נָא הַדֶּלֶת פְּתוּחָה (מְרַמֶּזֶת לָהּ בְּיָדָהּ לְעֵבֶר הַדֶּלֶת 6, אֲבָל רְמִיזָה זוֹ יְכֹלָה לִהְיוֹת מְכֻוָּנָה גַם לְדֶלֶת 2 אֲשֶׁר הַמְשָׁרֶתֶת מָצְאָה אוֹתָהּ פְּתוּחָה).

מָרִינְקָה

טוֹב, גְּבִרְתִּי (וְהִיא פּוֹתַחַת דֶּלֶת 2. אַךְ בִּמְקוֹם לִפְתֹּחַ דֶּלֶת 6, הִיא יוֹצֵאת דֶּרֶךְ הַפְּרוֹזְדּוֹר וְשָׁבָה אֶל חֶדְרָהּ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 5 וְיוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ. כֻּלָּם מַבִּיטִים בִּמְנוֹד רֹאשׁ זֶה אֶל זֶה) קִרְאִי לָהּ שׁוּב, דִּינָה בִּתִּי.

יוֹסֵף

(כְּעֵין בֵּאוּר עַל דִּבְרֵי אִמּוֹ, טֶרֶם הִסְפִּיקָה דִּינָהּ לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ) הוֹ, עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר!

דִּינָה

מָרִינְקָה! מָרִינְקָה!

מָרִינְקָה

(קוֹפֶצֶת מִמְּקוֹמָהּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, נִכְנֶסֶת בְּפֶתַח 3 וְסוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ) מָה הִיא פְּקֻדַּת גְּבִרְתִּי?

הָאֵם

כַּוָּנָתִי הָיְתָה שֶׁדֶּלֶת הַחִיצוֹנִית תִּהְיֶה פְּתוּחָה.

מָרִינְקָה

טוֹב, גְּבִרְתִּי (יוֹצֵאת דֶּרֶךְ 2, סוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת 2 אַחֲרֶיהָ, פּוֹתַחַת דֶּלֶת 6, וְשָׁבָה דֶּרֶךְ 5 וְ4 כְּשֶׁהִיא רוֹעֶדֶת מִקֹּר) בְּרְ… בְּרְ… בְּרְ… (וּבִמְשִׁיכַת הַכְּתֵפַיִם הִיא מְרַטֶּנֶת לְעַצְמָהּ, וּמִתּוֹךְ שֶׁהַדְּלָתוֹת הַפְּנִימִיּוֹת סְגוּרוֹת, אֵין הִיא נִזְהֶרֶת בִּלְשׁוֹנָהּ) הַשַּׁד יוֹדֵעַ אוֹתָם עִם מִנְהֲגֵיהֶם הַמּוּזָרִים. לָמָּה פִּתְאֹם לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת כְּשֶׁאֵין אִישׁ בַּחוּץ? אַךְ פְּקֻדַּת בַּעֲלַת הַבַּיִת הֲרֵי הִיא פְּקֻדָּה, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ. בְּרְ… בְּרְ… קַר לִי (וְהִיא רוֹעֶדֶת וְיוֹשֶׁבֶת).

יוֹסֵף

(מֵנִיעַ אַחֲרֶיהָ רֹאשׁ) גּוֹיָה נוֹלְדָה וְגוֹיָה תָּמוּת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם הַדֶּלֶת הַחִיצוֹנִית צְרִיכָה לִהְיוֹת פְּתוּחָה, הַפְּנִימִית לֹא כָּל שֶׁכֵּן! קִרְאִי לָהּ שׁוּב, דִּינָה.

דִּינָה

(וַדַּאי הָיְתָה עוֹשָׂה לְעַצְמָהּ קוֹרַת רוּחַ וְהָיְתָה קוֹרֵאת לָהּ שׁוּב, אֲבָל לֹא כְּשֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ יוֹצְאִים מִפִּי יוֹסֵף אָחִיהָ הַקָּטֹן מִמֶּנָּה, וְחָלִילָה לָהּ לַעֲשׂוֹת כְּמִצְוָתוֹ אַף כִּי הוּא דִבֵּר בִּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה) אֶפְשָׁר תַּטְרִיחַ אֶת כְּבוֹדְךָ וְתִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת בְּעַצְמֶךָ?

הָאֵם

אַל נָא תִּתְקוֹטְטוּ, יְלָדִים.

יוֹסֵף

(בְּעֶצֶם אֵינֶנּוּ יֶלֶד רַע, אֲבָל בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יִתֵּן לְדִינָה לְהִשְׂתָּרֵר עָלָיו אַף כִּי צָעִיר לְיָמִים הוּא מִמֶּנָּה, וְהוּא עוֹנֶה בְהַעֲוָיַת הַפָּנִים) אֶפְשָׁר רוֹצָה אַתְּ שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה מְשָׁרְתֵךְ בְּלֵיל פֶּסַח? בְּבַקָּשָׁה, אַל תִּתְּנִי לִי עֵצוֹת אֶלָּא אִם כֵּן אֶשְׁאַל מִמֵּךְ תְּחִלָּה. וְאִם לֹא תִקְרְאִי לָהּ אַתְּ, אֶקְרָא לָהּ בְּעַצְמִי (בְּקוֹל רָם) מָרִינְקָה! מָרִינְקָה!

מָרִינְקָה

(בְּתַרְעֹמֶת, כִּי אָמְרָה כְּבָר לְהִתְנַמְנֵם שׁוּב) שׁוּב צְעָקוֹת? מָה הֵן כָּל הַצְּעָקוֹת הַלָּיְלָה? רִבּוֹנוֹ דְעַלְמָא כֻלָּא, מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?! (קָמָה, פּוֹתַחַת דֶּלֶת 3, נִכְנֶסֶת וְסוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ, וּמְחַכָּה לִפְקֻדָּה).

הָאֵם

גַּם אֶת הַדֶּלֶת הַפְּנִימִית צָרִיךְ לִפְתֹּחַ.

מָרִינְקָה

אֵיזוֹ דֶּלֶת פְּנִימִית, זוֹ אוֹ זוֹ? (מַרְאָה בְיָדָהּ עַל דַּלְתוֹת 2 וְ3)

יוֹסֵף

(בְּקֹצֶר רוּחַ) אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת הַפְּנִימִיּוֹת!

מָרִינְקָה

(פּוֹתַחַת אֶת 2 וְאֶת 3 וּמַרְאָה עַל דֶּלֶת 1 הַמּוֹלִיכָה אֶל חַדְרֵי הַמִּטּוֹת) הַאֶפְתַּח לָכֶם גַּם אֶת הַדְּלָתוֹת אֲשֶׁר לְחַדְרֵי הַמִּטּוֹת? (הָאָב מִתְעוֹרֵר מֵעִיּוּנוֹ וּמַבִּיט אֶל הָאֵם בְּמֶבָּט שֶׁל תַּחֲנוּנִים, כְּמִי שֶׁאוֹמֵר, “רַחֲמִי נָא עָלֵינוּ וְהָסִירִי אֶת הַנֶּגַע הַזֶּה מִן הַבַּיִת”. כָּל הַיְלָדִים צוֹחֲקִים עַל טִפְּשׁוּתָהּ).

הָאֵם

אֵין דָּבָר עוֹד, מָרִינְקָה, שׁוּבִי לִמְנוּחָתֵךְ (הַשִּׁפְחָה שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ דֶּרֶךְ חֲדַר הַבִּשּׁוּל, יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ וּמוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל זְרוֹעָהּ כְּמַתְקִינָה אֶת עַצְמָהּ לְהִתְנַמְנֵם).

הָאָב

(קָם, וְאַחֲרָיו כָּל הַמְסֻבִּים, וְקוֹרְאִים) שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם… מִתַּחַת שְׁמֵי ה' (יוֹשְׁבִים).

הָאֵם

עַכְשָׁו, מָרִינְקָה, יְכֹלָה אַתְּ לִסְגֹּר אֶת הַדָּלֶת.

מָרִינְקָה

(קָמָה מִיָּד, כִּי בִהְיוֹת הַדֶּלֶת 3 פְּתוּחָה מַגִּיעִים אֵלֶיהָ הַדְּבָרִים בְּרוּרִים וּצְלוּלִים. בָּאָה הִיא אֶל חֲדַר הָאֹכֶל) אֵיזוֹ דָּלֶת?

יוֹסֵף

אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת! (הָאֵם מְחַיֶּכֶת וְהָאָב מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפָיו).

מָרִינְקָה

(סוֹגֶרֶת תְּחִלָּה דֶּלֶת 3, יוֹצֵאת אֶל הַפְּרוֹזְדּוֹר וְסוֹגֶרֶת דֶּלֶת 2 אַחֲרֶיהָ, סוֹגֶרֶת דֶּלֶת 6 בְּרַעַשׁ גָּדוֹל, שָׁבָה לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל וְסוֹגֶרֶת גַּם דֶּלֶת 5 בְּרַעַשׁ, וְשָׁבָה אֶל חַדְרָהּ. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא לְבַדָּהּ הִיא חוֹזֶרֶת עַל דִּבְרֵי יוֹסֵף בְּכַעַס) “אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת!” מָה הֵם חֲפֵצִים מִמֶּנִּי הָעֶרֶב! “פִּתְחִי וְסִגְרִי, סִגְרִי וּפִתְחִי!” וְאֵין מְנוּחָה. בְּרְ… בְּרְ… (יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ וְנִרְדֶּמֶת כְּשֶׁהִיא סוֹמֶכֶת אֶת רֹאשָׁהּ עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ הַמְקֻפָּלוֹת תַּחְתָּיו).

הָאָב

(אַחֲרֵי שֶׁעִיֵּן קְצָת בְּפֵרוּשֵׁי הַהַגָּדָה, וְיֶתֶר הַמְסֻבִּים חִכּוּ לוֹ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד) נִקְרָא נָא, יְלָדִים, אֶת הַהַלֵּל (וְהֵם קוֹרְאִים פָּסוּק רִאשׁוֹן וּפָסוּק אַחֲרוֹן שֶׁל כָּל מִזְמוֹר בְּקוֹל רָם, וְאֶת יֶתֶר הַפְּסוּקִים בְּלַחַשׁ) לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ… יִרְאֵי ה'… וּמָגִנָּם הוּא…

צִלָּה

(יַלְדָּה כְבַת שֶׁבַע. כַּאֲשֶׁר יֶתֶר הַמְסֻבִּים קוֹרְאִים “לֹא לָנוּ”, מוֹנָה הִיא בְאֶצְבָּעָהּ אֶת הַכּוֹסוֹת וְאֶת הַמְסֻבִּין, כּוֹס לְאִישׁ, כּוֹס לְאִישׁ, עַד שֶׁמַּגִּיעָה לְכוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ וּמוֹצְאָה אוֹתָהּ יְתוֹמָה. פּוֹנָה הִיא אֶל הָאָב בְּתִמָּהוֹן כְּשֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן) אַבָּא, בִּשְׁבִיל מִי הִיא הַכּוֹס הַזֹּאת?

הָאָב

הַכּוֹס הַזֹּאת, בִּתִּי, הִיא לִכְבוֹדוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ (הוּא מִתְנוֹעֵעַ וְקוֹרֵא הָלְאָה בִּנְעִימוּת שֶׁאֵינָהּ סוֹבֶלֶת הַפְסָקָה) ה' זְכָרָנוּ… בֵּית יִשְׂרָאֵל.

צִלָּה

(פּוֹנָה אֶל הָאֵם הַקּוֹרֵאת אֶת הַהַגָּדָה בְלַחַשׁ) אֵיזֶה אֵלִיָּהוּ, אִמָּא? הֲדוֹדִי אֲבִי שְׁמוּאֵל הוּא? (בִּנְיָמִין מַאֲזִין לִשְׁאֵלָתָהּ, צוֹחֵק לְעַצְמוֹ וְשָׁב לַאֲמִירַת הַהַגָּדָה).

הָאֵם

לֹא, חֶמְדָּתִי. זוֹ הִיא לִכְבוֹדוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

צִלָּה

וּמִי הוּא, אִמָּא?

הָאֵם

שַׁאֲלִי, בִּתִּי, אֶת הָאָב. הוּא יֵיטִיב לְהַגִּיד לָךְ מִמֶּנִּי.

הָאָב

(גּוֹמֵר אֶת הַמִּזְמוֹר כְּשַׁ"ץ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה) לֹא הַמֵּתִים יְהַלְּלוּ יָהּ, וְלֹא כָל יוֹרְדֵי דוּמָה… מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְּלוּיָהּ.

צִלָּה

בְּבַקָּשָׁה, אַבָּא, מִי הוּא זֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא?

הָאָב

(נַעֲנֶה לָהּ) טוֹב, בִּתִּי; שִׁמְעִי נָא וְאַגִּידָה לָךְ. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, רַבּוֹת מְאֹד, כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצָם, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ ה' וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וַיַּרְא הָעָם אֶת מַעֲשֵׂי הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ כָּמוֹהוּ. וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי ה‘, וַיְהִי רָעָב בָּאֶרֶץ וְלֹא הָיָה לֶחֶם לָעָם. וַיִצְעַק הָעָם אֶל ה’, וַיִּשְׁלַח לָהֶם אֱלֹהִים נָבִיא לְלַמֵּד אוֹתָם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן, לְמַעַן יֵיטִיב לָהֶם ה' וְנָתַן לָהֶם לָחֶם. הַנָּבִיא הַזֶּה, הוּא אֵלִיָּהוּ, בָּא אֶל הָעָם וְגַם אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיְדַבֵּר אֶת דְבָרָיו וְלֹא הִרְפָּה מֵהֶם עַד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אוֹתָם אֶל אֱלהֵיהֶם. אָז שָׁבוּ לָעָם יָמָיו הַטּוֹבִים, יְמֵי הַשָּׁלוֹם וְהַמְּנוּחָה. הָאָרֶץ שָׁבָה לִהְיוֹת זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כָּל אֶחָד יָשַׁב תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ. הַכְּרָמִים וְהַגַּנִּים הָיוּ מְלֵאִים רִמּוֹנִים וּתְמָרִים, תַּפּוּחֵי־זָהָב וְאֶתְרוֹגִים, וְהַפְּרָחִים נָתְנוּ רֵיחַ טוֹב… וּמִן הַיָּמִים הָהֵם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה נוֹשְׂאִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת שֵׁם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַל שְׂפָתָם תָּמִיד וּמַזְכִּירִים אוֹתוֹ בְאַהֲבָה בְּכָל עֵת. אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הִרְבָּה לְהֵיטִיב לְעַמּוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן עָלָה לַשָּׁמַיִם בְּרֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ… (וּבַהֲרָמַת הַיָּדַיִם וּבְהִתְלַהֲבוּת הוּא מַתְחִיל, וְיֶתֶר הַבָּנִים אַחֲרָיו, בְּקוֹל, וּבְנִגּוּן הַמִּשְׁתַּפֵּךְ) “אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַחֲנוּנָי… הֶאֱמַנְתִּי… כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב…”

צִלָּה

(יוֹשֶׁבֶת כְּעַל גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת וּמְחַכָּה בְקֹצֶר רוּחַ עַד שֶׁיִּגְמְרוּ אֶת הַמִּזְמוֹר) וּמֶה הָיָה אַחֲרֵי כֵן? הֲיָרַד פַּעַם אֶל הָאָרֶץ? מֶה עָשָׂה בְרִדְתּוֹ שֵׁנִית?

הָאָב

אָמְנָם, בִּתִּי, יָרַד אֵלִיָּהוּ אַרְצָה, אֲבָל עָלָה שׁוּב הַשָּׁמָיְמָה. יָמִים רַבִּים אַחֲרֵי עֲלוֹתוֹ בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לַשָּׁמַיִם, קָם עַם אַכְזָר, עַם הָרוֹמָאִים, וַיִּתְנַפֵּל עַל עַם יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי אֲשֶׁר סָר ה' מֵהֶם, יַעַן אֲשֶׁר שָׂנְאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו חִנָּם וְלֹא הָיָה שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וַיַּחֲרִיבוּ הָרוֹמָאִים אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל, בָּתֵּיהֶם, כַּרְמֵיהֶם וְגַנֵּיהֶם; שָׂרְפוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִפִּילוּ חֲלָלִים לְאֵין מִסְפָּר, וְאֶת יֶתֶר הָעָם גֵּרְשׁוּ מִן הָאָרֶץ וַיְפַזְּרוּ אוֹתָם בֵּין עַמִּים זָרִים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ רַחֲמִים וּבְלִי הֶרֶף רָדְפוּ וְלָחֲצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר לֹא חָפְצוּ לַעֲזֹב אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת תּוֹרָתוֹ. וַיֵּרֶד אֵלִיָּהוּ לִרְאוֹת בָּעֳנִי עַמּוֹ, וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת הַ“מָּשִׁיחַ”, הוּא אִישׁ אֶחָד מִזֶּרַע דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל וְיִגְאַל אוֹתוֹ מִיַּד אוֹיְבָיו הַגּוֹיִם וִישִׁיבֶנּוּ אֶל אַרְצוֹ; עוֹד מְעַט וּבָאָה הַגְּאֻלָּה. אַךְ רִשְׁעֵי הַדּוֹר, אֵלֶּה פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, עִכֵּבוּ… לֹא מָצָא אֵלִיָּהוּ אֶת הַדּוֹר רָאוּי לְכָךְ… כִּי הַשִּׂנְאָה בֵּין אִישׁ יִשְׂרָאֵל וּבֵין אָחִיו הָיְתָה עוֹד גְּדוֹלָה, וְהַשָּׁלוֹם הָיָה רָחוֹק מִבֵּינֵיהֶם. וּבְרֹאשׁ מוּרָד, וּבְפָנִים מְכֻסִּים בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, עָלָה אֵלִיָּהוּ שׁוּב הַשָּׁמָיְמָה… וּבְכָל זֹאת עוֹד לֹא אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ כִּי עוֹד יָבֹא הַיּוֹם הַגָּדוֹל הַהוּא, וְה' יִשְׁלַח אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְהָבִיא לָנוּ אֶת הַמָּשִׁיחַ, וְהוּא יוֹצִיא אוֹתָנוּ מִן הַגָּלוּת וִיבִיאֵנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשָׁם יִהְיֶה לְמֶלֶךְ עָלֵינוּ…

דִּינָה

(כְּחוֹלֶמֶת, מַבִּיטָה לַמֶּרְחָק) וְאָז יִהְיֶה גַם לָנוּ בַיִת נֶהְדָּר, וְגַן יָפֶה וְנֶחְמָד, וְכֶרֶם גָּדוֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים, תַּפּוּחֵי זָהָב וּתְמָרִים, וּפְרָחִים יָפִים, שׁוֹשַׁנִּים וַחֲבַצָּלוֹת אֲשֶׁר יִתְּנוּ רֵיחַ טוֹב. הֶאָח! מַה טוֹב וּמַה נָעִים יִהְיֶה כְּשֶׁיָּבֹא הַמָּשִׁיחַ!

בִּנְיָמִין

אַבָּא, מָתַי יָבֹא הַמָּשִׁיחַ?

יוֹסֵף

מָה הוּא הַטַּעַם, אַבָּא, לְפִי דַּעְתְּךָ, שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים לְכוֹס זוֹ “כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ”? הַדֵּעוֹת שׁוֹנוֹת בָּזֶה.

צִלָּה

(בְּקֹצֶר רוּחַ) חַכּוּ! מֶה הָיָה אַחֲרֵי כֵן, אַבָּא? מֵאָז לֹא יָרַד עוֹד אָרְצָה?

הָאָב

הִקַּפְתּוּנִי, בָּנַי, אִישׁ בִּשְׁאֵלָתוֹ, אַךְ אֲנִי אָשִׁיב לָכֶם תְּשׁוּבָה אַחַת לְכֻלְּכֶם. אָמְנָם כֵּן, בִּתִּי, מֵאָז יָרֹד יָרַד אֵלִיָּהוּ הַרְבֵּה פְּעָמִים. בְּכָל שָׁנָה, בְּלֵיל הַפֶּסַח, יֵרֵד אָרְצָה. רוֹאָה אַתְּ, בִּתִּי, אֶת הַכּוֹס הַזֹּאת? (מַרְאֶה עָלֶיהָ בְיָדוֹ) מַצִּיגִים אָנוּ אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָא לְבַקֵּר אוֹתָנוּ בְּלֵיל הַסֵּדֶר. הֲתָבִינִי, צִלָּה? לְבַקֵּר אוֹתָנוּ, לִרְאוֹת מַה שְׁלוֹמֵנוּ, מַה שְׁלוֹם הָאֵם, וּמַה שְׁלוֹמֵךְ אָתְּ (צִלָּה נֶהֱנָה מִן הַכָּבוֹד שֶׁאֵלִיָּהוּ עוֹשֶׂה לָהּ, וּמְחַיֶּכֶת) וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, הוּא הוּא אֲשֶׁר יוֹדִיעַ לָנוּ מָתַי יָבֹא הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר “מַלְאָכִי”: “הִנְנִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא…” (פּוֹנֶה אֶל בִּנְיָמִין) הַזּוֹכֵר אַתָּה אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה? (בִּנְיָמִין מֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת חִיּוּב) וּבְכֵן, אִי־אֶפְשָׁר לָנוּ לָדַעַת מָתַי יָבֹא הַמָּשִׁיחַ עַד שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יְבַשֵּׂר לָנוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת. אָבֵל לֹא בְלֵיל פֶּסַח בִּלְבָד הוּא מְבַקֵּר אוֹתָנוּ, כִּי אִם גַּם בִּזְמַנִּים שׁוֹנִים, וּבְיִחוּד כְּשֶׁעַם יִשְׂרָאֵל נִמְצָא בְצָרָה, אָז יִשְׁלַח ה' אֶת אֵלִיָּהוּ לְהַצִּילָם מֵרָעָה.

בִּנְיָמִין

וּבְלֵיל הַפֶּסַח הוּא מְבַקֵּר רַק אֶת בֵּיתֵנוּ, אוֹ אֶת בָּתֵּי כָל הַיְּהוּדִים?

הָאָב

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מְבַקֵּר כָּל בַּיִת אֲשֶׁר עוֹשִׂים בּוֹ אֶת הַפֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ.

בִּנְיָמִין

(שׁוֹקֵל אֶת דְבָרָיו) וּבְכָל בַּיִת מְחַכָּה לוֹ כּוֹס יָיִן. הֲיִשְׁתֶּה אֶת כָּל הַכּוֹסוֹת?

הָאָב

(מְחַיֵּךְ) אָמְנָם, בְּנִי, כָּל יַיִן לֹא יָבֹא אֶל פִּיו, כִּי כְמַלְאַךְ אֱלֹהִים הוּא, וְאֵינֶנּוּ אוֹכֵל וְאֵינֶנּוּ שׁוֹתֶה. אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹרְחֵנוּ בְלֵיל זֶה אֲנַחְנוּ מַצִּיגִים לִכְבוֹדוֹ כּוֹס יַיִן גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁהָיִינוּ עוֹשִׂים לְכָל אֹרֵחַ נִכְבָּד הָאָהוּב עָלֵינוּ. וּבְבֹא אֵלִיָּהוּ אֶל בָּתֵּי הַיְּהוּדִים, וּבִרְאוֹתוֹ בְּכָל בַּיִת כּוֹס יַיִן מוּעָדָה לוֹ, יָשׁוּב וִיסַפֵּר לַה' שֶׁכָּל הַיְּהוּדִים מְחַכִּים לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאִם כָּל הַיְּהוּדִים בֶּאֱמֶת מְחַכִּים לְמָשִׁיחַ בְּכָל לִבָּם, אָז יִשְלָחֵהוּ ה' אֵלֵינוּ מִיָּד…

בִּנְיָמִין

אַבָּא, הֲרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אֶת הַנָּבִיא? מַה מַרְאֵהוּ, הַאִם פָּנָיו כִּפְנֵי מַלְאַךְ אֱלֹהִים, וְגַם כְּנָפַיִם לוֹ?

הָאָב

לֹא, בְּנִי. מִיָּמַי לֹא זָכִיתִי לִרְאוֹתוֹ. אֲבָל חֲכָמֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הֵם רָאוּ אוֹתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, וּלְפִי דִבְרֵיהֶם אֵין הוּא מִתְגַּלֶּה בִדְמוּת מַלְאָךְ כִּי אִם כְּמִתְחַפֵּשׂ בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת: פַּעַם יֵרָאֶה כְּאִישׁ זָקֵן בַּעַל זָקָן אָרֹךְ וְלָבָן, פַּעַם כְּאִישׁ צָעִיר, יְפֵה תֹאַר וְגִבּוֹר. פַּעַם הוּא נִרְאֶה בִלְבוּשׁ עָנִי, פּוֹשֵׁט אֶת הַיָּד וּמְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת מֵאֵת הָעֲשִׁירִים, כְּדֵי לְנַסּוֹת אוֹתָם אִם נְכוֹנִים הֵם לַעֲזֹר לַאֲחִיהֶם הֶעָנִי. לִפְעָמִים הוּא מַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ גַם בִּדְמוּת יֶלֶד קָטֹן. בְּסִפְרֵי אַגָּדָה כָתוּב אֵיךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים כְּשֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְהַיְּהוּדִים הִתְיָאֲשׁוּ מִכָּל תִּקְוָה בִּרְאוֹתָם אֶת הַמָּוֶת מְרַחֵף לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, עָשָׂה ה' לָהֶם נֵס וְשָׁלַח לָהֶם אִישׁ אֲשֶׁר הִצִּילָם מִמָּוֶת, וְהָעָם לֹא יָדַע מֵאַיִן בָּא הָאִישׁ וּלְאָן הָלָךְ. אֲבָל יֵשׁ לָנוּ עוֹד הַרְבֵּה לִקְרֹא בְּהַגָּדָה, וּבְכֵן, הָבָה וְנִקְרָא כֻלָּנוּ (בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְנַעְנוּעִים) “מָה אָשִׁיב לַה'…” בְּחַצְרוֹת… יְרוּשָׁלַיִם הַלְלוּיָהּ… הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי… מִן הַמֵּצֵר קָרָאתִי יָהּ (וְהֵם קוֹרְאִים הָלְאָה בְלַחַשׁ. צִלָּה נִרְדֶּמֶת).

בִּנְיָמִין

(בְּשָׁעָה שֶׁהֵם קוֹרְאִים הָלְאָה, יוֹשֵׁב לוֹ בִּנְיָמִין שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים, וְלִבְסוֹף פּוֹנֶה אֶל הָאָב) אַבָּא, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה יְבַקֵּר אֵלִיָּהוּ אֶת בֵּיתֵנוּ?

הָאָב

אִי אֶפְשָׁר, בְּנִי, לְהַגִּיד בְּדִיּוּק. צָרִיךְ הוּא לְבַקֵּר אֶת בָּתֵּי כָל הַיְּהוּדִים, וְעַד שֶׁיַּגִּיעַ אֶל בֵּיתֵנוּ יַעֲבֹר חֲצִי הַלַּיְלָה, וְאֶפְשָׁר רֹב הַלָּיְלָה (בִּנְיָמִין שׁוֹקֵעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְהֵם קוֹרְאִים הָלְאָה. הַפַּעֲמוֹן, פַּעֲמוֹן פָּשׁוּט, מְצַלְצֵל בַּפְּרוֹזְדוֹר).

הָאֵם

מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לָבֹא לְבֵיתֵנוּ בְשָׁעָה מְאֻחֶרֶת כָּזֹאת? מָרִינְקָה, מָרִינְקָה! (אַךְ זוֹ נִרְדֶּמֶת וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת) קִרְאִי לָהּ אַתְּ, דִּינָה.

דִּינָה

(בְּקוֹל רָם) מָרִינְקָה, מָרִינְקָה!

מָרִינְקָה

(מְקִיצָה בְבֶהָלָה) צְעָקוֹת חֲדָשׁוֹת! אוֹי, מַזָּלִי הָרָע! (פּוֹתַחַת דֶּלֶת 3 וְנִכְנֶסֶת) הֲקָרָאת לִי גְבִרְתִּי?

הָאֵם

רְאִי נָא מִי עוֹמֵד עַל יַד הַדָּלֶת.

מָרִינְקָה

עַל יַד אֵיזוֹ דָּלֶת? (הַפַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל שֵׁנִית).

דִּינָה

(בְּכַעַס) הַאֵינֵךְ שׁוֹמַעַת? שָׁם, שָׁם, עַל יַד הַדֶּלֶת הַחִיצוֹנִית בַּפְּרוֹזְדוֹר (מַרְאָה לָהּ בְּיָדָהּ).

מָרִינְקָה

טוֹב, טוֹב, גְּבִרְתִּי הַצְּעִירָה (וְהִיא יוֹצֵאת דֶּרֶךְ 2).

יוֹסֵף

(לְדִינָה) אֶפְשָׁר הָיִית מַטְרִיחָה אֶת עַצְמֵךְ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה?

דִּינָה

כַּאֲשֶׁר אֲבַקֵּשׁ עֵצוֹת אֶפְנֶה אֵלֶיךָ. לְעֵת עַתָּה אֵינֶנִּי מְבַקֶּשֶׁת עֵצוֹת.

הָאֵם

אַךְ אַל נָא תִּתְקוֹטְטוּ, יְלָדִים (נִכְנָסִים שְׁמוּאֵל וְחַנָּה דֶּרֶךְ 2, וּמָרִינְקָה שָׁבָה לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל דֶּרֶךְ 5 וְשָׁבָה לָנוּם).

שְׁמוּאֵל

(כְּבֵן עֶשֶׂר שָׁנִים) חַגִּים לְשִׂמְחָה, דּוֹדִי! (הָאָב עוֹנֶה בִתְנוּעַת הָרֹאשׁ).

חַנָּה

(כְּבַת שְׁמֹנֶה שָׁנִים) חַגִּים לְשִׂמְחָה, דּוֹדָתִי! (שְׁנֵיהֶם מְקַשְׁקְשִׁים בָאֱגוֹזִים אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם וּבְכִיסֵיהֶם).

הָאֵם

חַגִּים לְשִׂמְחָה, יְלָדִים. וּמַה שְׁלוֹם אֲבִיכֶם וְאִמְּכֶם?

חַנָּה

תּוֹדָה לָךְ, דּוֹדָה. לְאָבִינוּ וּלְאִמֵּנוּ שָׁלוֹם. אֲבָל רְאִי נָא, דּוֹדָתִי, הֲלֹא נִרְדְּמָה צִלָּה בְאֶמְצַע הַסֵּדֶר, הַאָעִיר אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ? (הָאֵם מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ לְאוֹת הַסְכָּמָה).

שְׁמוּאֵל

אַתֶּם עוֹדְכֶם יוֹשְׁבִים אֶל הַסֵּדֶר, וַאֲנַחְנוּ כְבָר גָּמַרְנוּ. אִמֵּנוּ נָתְנָה לָנוּ אֱגוֹזִים וַנָּבֹא לְכָאן לְשַׂחֵק עִמָּכֶם.

הָאֵם

מִתְפַּלֵּאת אֲנִי עַל אִמְּכֶם שֶׁנָּתְנָה לָכֶם לָצֵאת אֶת הַבַּיִת בְּשָׁעָה מֵאֻחֶרֶת כָּזֹאת.

שְׁמוּאֵל

הָאֵם, אָמְנָם, לֹא חָפְצָה לָתֵת לָנוּ לָצֵאת הַחוּצָה. אַךְ אָנוּ אָמַרְנוּ לָהּ כִּי רוֹצִים אֲנַחְנוּ לִרְאוֹת אֵיךְ הַדּוֹד עוֹרֵךְ אֶת הַסֵּדֶר, וַתִּתֵּן לָנוּ. אֲבָל הִזְהִירַתְנוּ לָשׁוּב מִיָּד. אוּלָם אֲנַחְנוּ חֲפֵצִים לְשַׂחֵק עִם הַיְלָדִים בָּאֱגוֹזִים.

הָאֵם

(כִּמְצַחֶקֶת, מְאַיֶּמֶת עֲלֵיהֶם בְּאֶצְבָּעָהּ) אִם כֵּן, הֲלֹא רַמָּאִים אַתֶּם וְשׁוֹבָבִים גְּדוֹלִים. אוּלָם אֵין דָּבָר. שְׁבוּ נָא, יְלָדִים, עוֹד מְעַט וְתוּכְלוּ לְשַׂחֵק בָּאֱגוֹזִים.

חַנָּה

(מְנַעְנַעַת בְּאֶצְבַּע קַלָּה אֶת כְּתֵפָהּ שֶׁל צִלָּה) עוּרִי נָא, צִלָּה יַקִּירָתִי, עוּרִי נָא וּנְשַׂחֵק בָּאֱגוֹזִים.

צִלָּה

(מִתְעוֹרֶרֶת מִתּוֹךְ בְּכִי, מְשַׁפְשֶׁפֶת עֵינֶיהָ וּבוֹכָה) אַהּ… אַהּ… אַהּ…

הָאֵם

(נִגֶּשֶׁת אֵלֶיהָ וּמְלַטֶּפֶת אוֹתָהּ) אַל נָא תִבְכִּי, צִלָּתִי יָפָתִי. הֲרֵי חַנָּה כָאן, לְכִי נָא אִתָּהּ וְאֶתֵּן לָךְ אֱגוֹזִים וּתְשַׂחֲקִי עִמָּהּ (שְׁמוּאֵל וְחַנָּה יוֹשְׁבִים סָמוּךְ לָאָרוֹן).

צִלָּה

(מִתּוֹךְ בְּכִי מִשְׁתַּתֵּק) טוֹב אִמִּי, תְּנִי… לִי… אֱגוֹזִים… וַאֲשַׂחֵק… עִמָּהּ…

הָאָב

(בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָאֵם מְטַפֶּלֶת בַּיְלָדִים, מְעַיֵּן הָאָב קְצָת בַּפֵּרוּשִׁים, וְיוֹסֵף וְדִינָה יוֹשְׁבִים לָהֶם שְׁקֵטִים, מִתְעַנְּגִים עַל הַהַפְסָקָה, וְאֶפְשָׁר מִתְעַנְיְנִים קְצָת מֵרָחוֹק בַּיְלָדִים הַקְּטַנִּים. וְעַכְשָׁו גּוֹמֵר הָאָב אֶת הַמִּזְמוֹר “מִן הַמֵּצַר”) “מֵאֵת ה' הָיְתָה… נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ… (עִם הַיְלָדִים) אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא… הַצְלִיחָה… בָּרוּךְ הַבָּא… כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ”.

הָאֵם

(לְבִנְיָמִין וְצִלָּה) עַכְשָׁו בָּרְכוּ עַל הַיַּיִן וּשְׁתוּ אֶת הַכּוֹס הָרְבִיעִית.

בִּנְיָמִין וְצִלָּה

(לוֹקְחִים אֶת הַכּוֹס בַּיָּד) בָּרוּךְ אַתָּה… פְּרִי הַגָּפֶן (שׁוֹתִים).

בִּנְיָמִין

אִמָּא, הֲתִתְּנִי לִי עַכְשָׁו אֱגוֹזִים?

הָאֵם

כֵּן, אֲבָל אַל נָא תָקִימוּ שָׁאוֹן וְרַעַשׁ בְּשַׂחֶקְכֶם (הִיא קָמָה מִמְּקוֹמָהּ, פּוֹתַחַת דֶּלֶת אוֹ תֵבָה בָאָרוֹן וּמוֹצִיאָה מִשָּׁם אֱגוֹזִים וְנוֹתֶנֶת לְבִנְיָמִין וּלְצִלָּה).

בִּנְיָמִין

שְׁמוּאֵל, חַנָּה וְצִלָּה, לְכוּ נְשַׂחֲקָה בַפִּנָּה. תְּחִלָּה נְשַׂחֵק בַמִּשְׂחָק “זוּג אוֹ פֶּרֶט”, וְאַחֲרֵי כֵן בְּמִשְׂחָק אַחֵר (כֻּלָּם מִתְכַּנְּסִים בַּפִּנָּה הַקְּרוֹבָה אוֹ הָרְחוֹקָה מִן הָרוֹאִים וּמְשַׂחֲקִים לָהֶם, וְאֵין קוֹלָם נִשְׁמָע בָּרִאשׁוֹנָה כִּי עוֹד חֲזָקָה עֲלֵיהֶם מִצְוַת אִמָּם לְבִלְתִּי הָקִים רַעַשׁ. אֲבָל בְּמֶשֶׁךְ הַמִּשְׂחָק הֵם שׁוֹכְחִים אֶת דְּבָרֶיהָ וּמְרִימִים קוֹלָם).

יוֹסֵף

(מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לְאִמּוֹ כְּשֶׁהִיא סוֹגֶרֶת אֶת הַתֵּבָה וְאוֹמֶרֶת לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ) אִמָּא, אוֹתִי כְּפִי הַנִּרְאֶה שָׁכַחַתְּ לְגַמְרֵי. הַאֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בָאֱגוֹזִים?

הָאֵם

מַה, נַעַר גָּדוֹל כָּמוֹךָ יַפְסִיק אֲמִירַת הַהַגָּדָה וְיֵלֵךְ לְשַׂחֵק בָאֱגוֹזִים עִם יְלָדִים קְטַנִּים? בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם!

יוֹסֵף

מִי דִבֵּר עַל אֹדוֹת מִשְׂחָקִים? רְצוֹנִי לֶאֱכֹל אֶת הָאֱגוֹזִים וְלֹא לְשַׂחֵק בָּהֶם.

דִּינָה

אֲבָל, אִמָּא, הֲרֵי אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל אַף “כַּזַּיִת” אַחַר הָאֲפִיקוֹמָן… (בְּדַבְּרָהּ מְנַעְנֵעַ יוֹסֵף אֶת יָדוֹ בְּפָנֶיהָ, כְּאִלּוּ רָצָה לַעֲצֹר בְּעַד פִּיהָ).

יוֹסֵף

הַחֲרִישִׁי! מִי בִקֵּשׁ עֵצוֹת מִמֵּךְ!

הָאֵם

הֲרוֹאֶה אַתָּה, יוֹסֵף, שֶׁדִּינָה מֵיטִיבָה לָדַעַת מִמְּךָ אֶת חֻקֵּי הַפֶּסַח? חוֹשֶׁדֶת אֲנִי בְךָ שֶׁגַּם אֶת הַהַגָּדָה אַתָּה קוֹרֵא בְלִי כַוָּנָה יְתֵרָה.

יוֹסֵף

טוֹב, אִמָּא, הִנְנִי לִקְרֹא בְכַוָּנָה. “נִשְׁמַת כָּל חַי… מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ” (הוּא מִתְלַהֵב וְקוֹרֵא בְנִגּוּן, אֲבָל רַק לְרֶגַע. הָאֵם שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ וְקוֹרֵאת בָּהַגָּדָה, וְיוֹסֵף אוֹמֵר אֶל דִּינָה) חַכִּי, צִדְקָנִית, אֲנִי אֲשַׁלֵּם לָךְ בְּעַד זֶה, וְלֹא תַּרְחִיבִי עוֹד עָלַי אֶת פִּיךְ…

דִּינָה

(בְּהַעֲוָיַת־הַפָּנִים שֶׁל בִּטּוּל) אֵין אֲנִי יְרֵאָה אוֹתְךָ.

הָאֵם

(מְזָרֶזֶת אוֹתוֹ לִקְרֹא) נוּ, נוּ, יוֹסֵף, יוֹסֵף! (וְהוּא שָׁב לִקְרִיאָתוֹ).

הָאָב

“נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ…” (וְכֻלָּם קוֹרְאִים בְּלַחַשׁ אוֹ בְקוֹל נָמוּךְ)

בִּנְיָמִין

(בְּקוֹל, אַחֲרֵי שֶׁשִּׂחֲקוּ אֵיזֶה זְמָן בְּלַחַשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁהַיְלָדוֹת מְשַׂחֲקוֹת כָּל הַזְּמָן בְּקוֹל נָמוּךְ, כַּיָּאוּת לִילָדוֹת שְׁקֵטוֹת. פּוֹשֵׁט הוּא יָד קְמוּצָה אֶל שְׁמוּאֵל) נוּ, כַּמָּה יֵשׁ בְּחָפְנִי עַכְשָׁו, זוּג אוֹ פֶּרֶט?

שְׁמוּאֵל

(בּוֹדֵק תְּחִלָּה בְּכַף יָדוֹ הַקְּמוּצָה שֶׁל בִּנְיָמִין וְעוֹנֶה) זוּג!

בִּנְיָמִין

(פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וּמוֹנֶה) אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה (צוֹחֵק בְּקוֹל) הַ… הַ… הַ… שַׁלֵּם לִי שִׁבְעָה אֱגוֹזִים.

שְׁמוּאֵל

עוֹשֶׂה אַתָּה חֻרְבָּן בְּמִסְפַּר אֱגוֹזָי. לָמָּה לְךָ לָקַחַת מִסְפָּר גָּדוֹל כָּל כָּךְ בְּבַת אֶחָת? הֲרֵי אַתָּה מַעֲמִיד גַּם אֶת אֱגוֹזֶיךָ בְסַכָּנָה. מֶה הָיָה לוּ כִוַּנְתִּי אֶל הָאֱמֶת, הֲרֵי הָיָה הֶפְסֵדְךָ גָדוֹל כְּהֶפְסֵדִי עַכְשָׁו. הִנְנִי לְשַׁלֵּם לְךָ שִׁבְעָה אֱגוֹזִים, אֲבָל אַל תִּקַּח יוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה בְיָדְךָ כְּשֶׁתִּשְׁאַל אוֹתִי שֵׁנִית (וְהוּא נוֹתֵן לוֹ מַה שֶׁחַיָּב לוֹ, שִׁבְעָה אֱגוֹזִים).

בִּנְיָמִין

אֵין אֲנִי יָרֵא מִן הַהֶפְסֵד וּמִן הַסַּכָּנָה. הָרוֹצֶה לְהִשְׂתַּכֵּר הַרְבֵּה צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּכָן לְפֻרְעָנוּת (מוֹצִיא מִכִּיס בִּגְדוֹ מְלֹא חָפְנָיו אֱגוֹזִים) נוּ, מָה עַכְשָׁו, פֶּרֶט אוֹ זוּג?

שְׁמוּאֵל

אַתָּה חָשַׁבְתָּ שֶׁאֲנִי אֶחְשֹׁב כִּי מִכֵּיוָן שֶׁבַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אָמַרְתִּי “זוּג” וְלֹא כִוַּנְתִּי, לָכֵן אֲנַסֶּה אֶת גּוֹרָלִי בַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה בְּ“פֶרֶט”. וְלָכֵן, צָרִיךְ הָיִיתָ לָקַחַת בְּיָדְךָ זוּג עוֹד הַפַּעַם כְּדֵי לְהַכְשִׁילֵנִי. אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי אֶחְשֹׁב כָּכָה וְאֶתְחַכֵּם לְךָ וְאֶהְיֶה אוֹמֵר “זוּג” גַּם הַפַּעַם, עַל כֵּן הָיִיתָ צָרִיךְ לַחֲזֹר מִדַּעְתְּךָ וְלָקַחַת בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית דַּוְקָא פֶרֶט. אוּלָם מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי אֶחְשֹׁב וְאֶתְחַכֵּם לְךָ כָכָה וְאֶהְיֶה אוֹמֵר פֶּרֶט, וַתַּעַשׂ גַּם אַתָּה בְעָרְמָה וַתִּקַּח בְיָדְךָ זוּג… עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ זוּג! הָבָה, פְּתַח נָא אֶת יָדְךָ וְנִרְאֶה מַה יֵשׁ לְךָ בָהּ (בִּנְיָמִין פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וּשְׁמוּאֵל מוֹנֶה) אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, עֲשָׂרָה… הֶאָח! כִּוַּנְתִּי לְעָרְמָתֶךָ. עֲשָׂרָה אֱגוֹזִים בְּבַת אֶחָת: הֶאָח! (שָׂם אֶת הָאֱגוֹזִים בְּכִיס בִּגְדוֹ, מוֹצִיא מִשָּׁם כַּף קְמוּצָה, אֲבָל לֹא גְדוּשָׁה כְזוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין) נִרְאֶה נָא אִם תּוּכַל אַתָּה לִמְצֹא מַה בְּיָדִי, זוּג אוֹ פֶּרֶט?

בִּנְיָמִין

(בְּלִי בְדִיקָה, וּמִיָּד) פֶּרֶט (שְׁמוּאֵל פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ) רַק אֱגוֹז אֶחָד בְּיָדֶךָ? הִנְּךָ קַמְצָא בַר קַמְצָא מֵאֶרֶץ הַקַּמְצָנִים. אֵין אֲנִי חָפֵץ לְשַׂחֵק עִמָּךְ (וְהוּא מְשַׁלֵּב אֶת זְרוֹעוֹתָיו עַל חָזוֹ וּמִסְתַּכֵּל בְּמִשְׂחַק הַיְלָדוֹת, וּשְׁמוּאֵל עוֹמֵד וּמוֹנֶה לְעַצְמוֹ אֶת מִסְפַּר הָאֱגוֹזִים אֲשֶׁר לוֹ).

הָאָב

(כְּחַזָּן וּבְנִגּוּן) “שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ…” (וְיוֹסֵף וְדִינָה שֶׁהִסְתַּכְּלוּ בַמְשַׂחֲקִים בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים מִתְעוֹרְרִים מֵהַפְסָקָתָם וּמְמַלְּאִים אַחֲרֵי הָאָב וְקוֹרְאִים הָלְאָה).

הָאֵם

דִּינָה, אִסְפִי נָא אֶת הַכֵּלִים לְמָקוֹם אֶחָד (דִּינָה קָמָה וְאוֹסֶפֶת אֶת הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים עַל הַשֻּׁלְחָן, חוּץ מִן הַבַּקְבּוּק וְהַכּוֹסוֹת) מָרִינְקָה! (אֲבָל זוֹ שֶׁהִתְנַמְנְמָה מֵחָדָשׁ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת. הָאֵם קוֹרְאָה לָהּ שֵׁנִית) מָרִינְקָה! (אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. הָאֵם פּוֹנָה אֶל דִּינָה) יְשֵׁנָה הִיא כְּחָלָל מֵת… צָרִיךְ לְהַתְרִיעַ עָלֶיהָ בְשׁוֹפָר וְאָז תָּקִיץ. קִרְאִי לָהּ אַתְּ, דִּינָה.

יוֹסֵף

(עַד שֶׁזּוֹ לֹא הִסְפִּיקָה לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ) נוּ, נוּ, “הָרִימִי כַשּׁוֹפָר קוֹלֵךְ”, כַּכָּתוּב. אֲבָל, דִּינָה, אַתְּ שֶׁלַּמְדָנִית הִנָּךְ, מִנַּיִן לָךְ שֶׁהַשּׁוֹפָר מֵקִיץ גַּם אֶת הַגּוֹיִם לִתְחִיַּת הַמֵּתִים? הָא מִנַּיִן לָךְ?

דִּינָה

(אֵינָהּ שָׂמָה לֵב לַהֲלָצָתוֹ וְקוֹרֵאת בְּקוֹל רָם כְּשֶׁהִיא נִגֶּשֶׁת אֶל דֶּלֶת 3) מָרִינְקָה, מָרִינְקָה!

מָרִינְקָה

(מְקִיצָה בְּבֶהָלָה וּמְשִׂיחָה לְעַצְמָהּ) אוֹי, צְעָקוֹת כְּבִשְׁעַת שְׂרֵפָה, חַס וְחָלִילָה (פּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת 3, נִכְנֶסֶת) אֵיזוֹ דָּלֶת?

הָאֵם

עַכְשָׁו אֵין כָּל דָּלֶת. הָסִירִי נָא אֶת הַכֵּלִים הָאֵלֶּה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וּקְחִי אוֹתָם אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל לִרְחֹץ אוֹתָם.

מָרִינְקָה

(נוֹטֶלֶת אֶת הַכֵּלִים, פּוֹתַחַת דֶּלֶת 3 בְּרַגְלָהּ, וּכְשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּפֶתַח 3 וּפָנֶיהָ אֶל הָרוֹאִים הִיא מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ לְאוֹת מֶחָאָה עַל יְרִידָתָהּ הַמּוּסָרִית אוֹ הַחֶבְרָתִית, נִכְנֶסֶת לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל וְהַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת בַּעֲדָהּ. שָׁם הִיא חוֹזֶרֶת עַל הַמִּלִּים שֶׁל בַּעֲלַת הַבַּיִת, וְטַעַם תְּנוּעַת רֹאשָׁהּ נַעֲשָׂה מוּבָן) “לִרְחֹץ אוֹתָם…” וַדַּאי שֶׁאֶרְחַץ אוֹתָם, וּמַאי קָא מַשְׁמַע לָן? וְכִי בְלָאו הָכִי לֹא הָיִיתִי רוֹחֶצֶת אוֹתָם? נוּ, יָמִים טוֹבִים הִגִּיעוּנִי! (הִיא מַתְחִילָה לְטַפֵּל בִּרְחִיצַת הַכֵּלִים. וּמִתּוֹךְ שֶׁהַקִּיר מַפְסִיק בֵּינָהּ וּבֵין הָרוֹאִים, אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָהּ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, אֲבָל יְכֹלִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרֶיהָ וְאֶת נִקּוּשׁ הַכֵּלִים בִּרְחִיצָתָם דֶּרֶךְ פֶּתַח 4 הַפָּתוּחַ. הָאֵם מְיַשֶּׁרֶת אֶת הַמַּפָּה, וְדִינָה שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ מִיָּד בִּפְתֹּחַ מָרִינְקָה אֶת הַדֶּלֶת 3).

הָאָב

(בְּקוֹל) “וּבְכֵן, וַיְהִי בַחֲצִי הַלָּיְלָה! אָז רֹב נִסִּים…” (וְיֶתֶר הַמְסֻבִּים מַחֲרִים מַחֲזִיקִים אַחֲרָיו בְּקוֹל וּבְצָהֳלָה לְרֶגַע אֶחָד אֲבָל מִיָּד מִתְרַפִּים וְאוֹמְרִים בְּלָחַשׁ. פִּתְאֹם נִשְׁמָע קוֹל רַעַשׁ שֶׁל צַלַּחַת גְּדוֹלָה שֶׁנָּפְלָה לָאָרֶץ וְנִשְׁבָּרָה. כֻּלָּם מִזְדַּעְזְעִים).

הָאֵם

אוֹי וַאֲבוֹי לִי! הָרִיבָה הַהִיא תִשְׁבֹּר אֶת כָּל כְּלֵי הַפֶּסַח שֶׁלִּי. הִיא כְבָר עָשְׂתָה בָהֶם מַהְפֵּכָה גְדוֹלָה. יָדֶיהָ יְדֵי חָרֶס (קָמָה וְיוֹצֵאת בְּחִפָּזוֹן אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל. גַּם אַרְבַּעַת הַיְלָדִים הַמְשַׂחֲקִים מַפְסִיקִים אֶת מִשְׂחָקָם וְרָצִים אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל. הָאָב לֹא יַפְסִיק אֶת אֲמִירַת הַהַגָּדָה, כִּי מַה לוֹ וּלְעִסְקֵי הַנָּשִׁים בַּחֲדַר הַבִּשּׁוּל?)

דִּינָה

זֹאת כְּבָר הַצַּלַּחַת הַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא מְשַׁבֶּרֶת.

יוֹסֵף

(כְּתַנָּא דִמְסַיַּע לָהּ, מְזַמֵּר לְאַט וּבְהַטְעָמָה) "יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּן…

מָרִינְקָה

(בַּחֲדַר הַבִּשּׁוּל) סִלְחִי נָא לִי, גְּבִרְתִּי. הַצַּלַּחַת נִשְׁמְטָה מִיָּדִי בְנַקּוֹתִי אוֹתָהּ. אֵין אֲנִי רְגִילָה לְנַקּוֹת צַלָּחוֹת שֶׁל חַג הַפֶּסַח. בְּמֶשֶׁךְ חַג הַפֶּסַח, וַדַּאי אֶתְרַגֵּל בְּנִקָּיוֹן כֵּלִים פִּסְחִיִּים…

הָאֵם

וְאָז נִשָּׁאֵר בְּלִי כֵלִים לְפֶסַח… הִזָּהֲרִי נָא, וְאַל תֵּרָדְמִי בְּרַחֲצֵךְ אֶת כְּלֵי הַפֶּסַח, כִּי חַג לָנוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. שׁוּבוּ, יְלָדִים לִמְקוֹמְכֶם, וּתְנוּ לָהּ לַעֲשׂוֹת אֶת עֲבוֹדָתָהּ (הַיְלָדִים, חוּץ מִבִּנְיָמִין, שָׁבִים לְאַט לִמְקוֹמָם, וְהָאֵם יוֹצֵאת וְסוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ).

מָרִינְקָה

(כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא הִשְׁגִּיחָה שֶׁבִּנְיָמִין עוֹמֵד אֶצְלָהּ וְהִיא אוֹמֶרֶת מַה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת בְּגָרְפָהּ אֶת הַשְּׁבָרִים בְּמַגְרֵפָה. אֶפְשָׁר אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ קוֹל גֵּרוּף הַשְּׁבָרִים, וְאֶפְשָׁר אִי־אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, אֲבָל קַל לְהָבִין) תִּפַּח רוּחָן שֶׁל אוֹתָן הַצַּלָּחוֹת הַפִּסְחִיּוֹת שֶׁהֵן נִשְׁבָּרוֹת מִיָּד כְּשֶׁהֵן נוֹפְלוֹת אָרְצָה. יְהוּדִיָּה טוֹבָה הִיא גְבִרְתִּי, אַף כִּי רַבָּנִית הִיא (מַשְׁגִּיחָה בְּבִנְיָמִין בְּכָעַס) מַה לְךָ פֹּה, וּמִי לְךָ פֹּה? גֶּשׁ הָלְאָה, וְאַל תִּסְתּוֹבֵב תַּחַת רַגְלַי בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי רוֹחֶצֶת אֶת הַכֵּלִים הַפִּסְחִיִּים!

בִּנְיָמִין

תְּנִי נָא לִי, מָרִינְקָה, אֶת קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה בְּעַד מִשְׂחַק הָאֱגוֹזִים.

מָרִינְקָה

לָמָּה לְךָ פִתְאֹם קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה? גֶּשׁ הָלְאָה!

בִּנְיָמִין

אִם לֹא תִּתְּנִי לִי אֶת הַקֶּרֶשׁ, אֶקָּחֵהוּ בְעַצְמִי (לוֹקֵחַ אֶת הַקֶּרֶשׁ וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ פֶּתַח 3, וּבְעוֹדוֹ עוֹמֵד בַּפֶּתַח עוֹשֶׂה לָהּ חֹטֶם אָרֹךְ בְּשִׂימוֹ אֶת אֲגֻדָּלוֹ אֶל קְצֵה חָטְמוֹ וּמְפַזֵּר אֶצְבְּעוֹתָיו לְעֻמָּתָהּ, סוֹגֵר אֶת הַדֶּלֶת וְקָרֵב אֶל חֲבוּרַת הַיְלָדִים) רְצוֹנְכֶם, יְלָדִים, נְשַׂחֵק בְּגִלְגּוּל אֱגוֹזִים מֵעַל קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה הַמְשֻׁפָּע. הַיֶּלֶד אֲשֶׁר אֱגוֹזוֹ יוֹתֵר קָרוֹב אֶל הַקַּו הַזֶּה מִיֶּתֶר הָאֱגוֹזִים (מַרְאֶה עַל אֵיזֶה קַו אֲשֶׁר עַל הָרִצְפָּה) זוֹכֶה בְכָל הָאֱגוֹזִים. הֲטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם מִשְׂחָק זֶה?

כֻּלָּם

כֵּן, כֵּן. טוֹב. טוֹב מְאֹד.

מָרִינְקָה

(יָצְאָה בֵינָתַיִם דֶּרֶךְ הַפְּתָחִים 5 וְ6 וְהִשְׁלִיכָה אֶת הַשְּׁבָרִים הַחוּצָה. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא שָׁבָה וְסוֹגֶרֶת וּמַבְרִיחָה אֶת הַדְּלָתוֹת בְּרַעַשׁ, וְשָׁבָה לַעֲבוֹדַת הָרְחִיצָה, הִיא נִזְכֶּרֶת בִּמְשׁוּבָתוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין אֲשֶׁר לָקַח אֶת קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה וְאֶת פִּיהָ לֹא שָׁאָל) הַשֵּׁד יוֹדֵעַ אוֹתָם עִם דִּינֵי הַפֶּסַח שֶׁלָּהֶם. הָתֵינַח מְלִיחַת הַבָּשָׂר לְפֶסַח, יָכֹל אָדָם לָדוּן קַל וָחֹמֶר. וּמָה אִם בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה צָרִיךְ אָדָם לִמְלֹחַ אֶת הַבָּשָׂר, בְּפֶסַח לֹא כָל שֶׁכֵּן. אֲבָל לִמְלֹחַ אֱגוֹזִים כְּדֵי לְשַׂחֵק בָּהֶם, הֲנִשְׁמַע כָּזֹאת? יִקָּחֵם אֹפֶל, אֶת הַיְּהוּדוֹנִים הַקְּטַנִּים! (מוֹסִיפָה לִרְחֹץ אוֹ לִשְׁטֹף אֶת הַכֵּלִים).

בִּנְיָמִין

(בֵּינָתַיִם הָיָה עָסוּק בְּהַצָּגַת הַקֶּרֶשׁ; הִצִּיב אוֹתָהּ תְּחִלָּה קָצֶה אֶחָד לְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ הָפַךְ אֶת הָעֶלְיוֹן לְתַחְתּוֹן, קָרוֹב אוֹ רָחוֹק מִן הָרוֹאִים, עַד אֲשֶׁר בָּאַחֲרוֹנָה מָצָא אֶת הַמָּקוֹם הַנָּאוֹת בְּיוֹתֵר. וְהִנֵּה הַקִּיר אֲשֶׁר הַקֶּרֶשׁ עוֹמֵד סָמוּךְ אֵלָיו הוּא לִימִין הָרוֹאִים, וְהַקַּו שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, לְפִי זֶה, יִהְיֶה כְמוֹ הֶמְשֵׁךְ יָדָם הַפְּשׁוּטָה, בְּאֹפֶן שֶׁעֲמִידַת הָאֱגוֹזִים בְּיַחַס אֶל הַקַּו אֵינֶנָּהּ כָּל כָּךְ בּוֹלֶטֶת לְעֵינֵי הָרוֹאִים) יֶלֶד מְגַלְגֵּל אַחַר יֶלֶד, אוֹ שְׁנֵי יְלָדִים מְגַלְגְּלִים כְּאֶחָד. הָבָה! (וְהֵם מְגַלְגְּלִים, זֶה אַחַר זֶה, אוֹ שְׁנַיִם כְּאֶחָד, פַּעַם זוֹכֶה זֶה וּפַעַם יֶלֶד אַחֵר, וְהַזּוֹכֶה אוֹמֵר, “הִנֵּה שֶׁלִּי עוֹמֵד עַל הַקַּו”, אוֹ “שֶׁלִּי קָרוֹב אֶל הַקַּו”, אוֹ “שֶׁלִּי נוֹגֵעַ בַּקַּו”, וְכֵן הָלְאָה, וְהֵם גּוֹחֲנִים, וְגַם מוֹדְדִים בְּזֶרֶת אוֹ בְטֶפַח וּמַבִּיטִים בְּשֶׁבַע עֵינַיִם שֶׁלֹּא יְקַפְּחוּ זֶה אֶת זֶה).

הָאָב

“תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַּת לַיְלָה. וַיְהִי בַחֲצִי הַלָּיְלָה. כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. אַדִּיר בִּמְלוּכָה, בָּחוּר כַּהֲלָכָה…” (וְהוּא וְיֶתֶר הַמְסֻבִּים קוֹרְאִים הָלְאָה).

דִּינָה

אַבָּא, יְכֹלָה אֲנִי לִשְׁאָלְךָ שְׁאֵלָה קְטַנָּה?

הָאָב

שַׁאֲלִי, בִּתִּי, וְאֶעֱנֶה לָךְ.

דִּינָה

הַאֵין אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מִתְגַלֶּה גַם כֵּן בִּדְמוּת נַעֲרָה?

הָאָב

(עוֹשֶׂה לָהּ נַחַת רוּחַ) אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר, בִּתִּי. אַף כִּי לֹא מָצָאתִי לָזֶה זֵכֶר בְּשׁוּם סֵפֶר (קוֹרֵא).

יוֹסֵף

(מַכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְצַד דִּינָה אַף כִּי נִשְׁאָר יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁדְּבָרָיו יַגִּיעוּ לְאֹזֶן אָבִיו) אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי בִמְקוֹמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, לֹא דַי שֶׁלֹּא הָיִיתִי מַרְאֶה אֶת עַצְמִי בְצוּרַת נְעָרוֹת, אֶלָּא הָיִיתִי נִמְנָע גַּם מִלַּעֲמֹד בְּדָלֶת אַמּוֹת שֶׁלָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂכְלָן קָצָר וּלְשׁוֹנָן אֲרֻכָּה, וְהֵן קוֹפְצוֹת לְתוֹךְ דִּבְרֵי אֲחֵרִים וְנוֹתְנוֹת עֵצוֹת בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִים אוֹתָן.

דִּינָה

(בַּעֲקִימַת הַשְּׂפָתַיִם) אַשְׁרֵינוּ שֶׁלֹּא אַתָּה הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. יִשְׁמְרֵנוּ ה' מִנְבִיאִים כָּמוֹךָ!

בִּנְיָמִין

(שִׂיחָתָם אֹדוֹת הַנָּבִיא הִגִּיעָה לְאָזְנָיו וּמַזְכִּירָה אוֹתוֹ עַל דְּבַר הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁעָלְתָה לְפָנָיו קֹדֶם לְכָךְ אֶלָּא שֶׁפֻּלְמוּס הָאֱגוֹזִים כִּמְעַט שֶׁהִסִּיחָה אֶת דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה) שְׁמַע נָא, שְׁמוּאֵל, הַאִם הִצִּיג אָבִיךָ כוֹס יַיִן עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ?

דִּינָה

הַכְּבָר שָׁכַחְתָּ מַה שֶׁאָמְרוּ לְךָ? הַיַּיִן הוּא לֹא בְעַד הַמָּשִׁיחַ כִּי אִם בְּעַד הַמְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, הֲלֹא הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

יוֹסֵף

אֲבָל, רְאֵה נָא רְאֵה, תָּמִיד צְרִיכָה הִיא לְהִתְעָרֵב בְּעִסְקֵי אֲחֵרִים!

הָאֵם

נוּ, נוּ, יוֹסֵף, אַל תַּפְסֵק. הַבֵּט אֶל הָאָב וּקְרָא כָמוֹהוּ (יוֹסֵף וְדִינָה שָׁבִים לִקְרִיאָתָם).

בִּנְיָמִין

נִכְשַׁלְתִּי בִלְשׁוֹנִי. רְצוֹנִי הָיָה לוֹמַר, בִּשְׁבִיל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

שְׁמוּאֵל

בְּוַדַּאי. הַכּוֹס הַהִיא עוֹדֶנָּה עוֹמֶדֶת אֶצְלֵנוּ מְלֵאָה יַיִן, וְאָבִינוּ הִזְהִיר אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא נִטְעַם מֵאוֹתוֹ הַיַּיִן עַד הַבֹּקֶר, כִּי הַנָּבִיא מְבַקֵּר אֶת הַבַּיִת בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהָאֲנָשִׁים יְשֵׁנִים.

בִּנְיָמִין

(בְּלַחַשׁ הַנִּשְׁמָע וּמִתּוֹךְ כֹּבֶד הָרֹאשׁ) אָנֹכִי לֹא אִישַׁן הַלָּיְלָה. אֲנִי אֵשֵׁב עֵר כָּל הַלָּיְלָה. אוּלַי אֶרְאֶה אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְעֵינָי.

שְׁמוּאֵל

וּמַה תַּעֲשֶׂה כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתוֹ?

בִּנְיָמִין

כְּשֶׁאֶרְאֶה אוֹתוֹ אַגִּיד לוֹ כִּי אֲנִי מְחַכֶּה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ בְּכָל לִבִּי, וְשֶׁכְּבָר הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁיָּבֹא.

שְׁמוּאֵל

לֹא תוּכַל לָשֶׁבֶת עֵר כָּל הַלָּיְלָה.

בִּנְיָמִין

וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאוּכַל. עַתָּה תִרְאֶה!

חַנָּה

לָמָּה אַתֶּם מְבַלִּים אֶת הַזְּמָן בְּשִׂיחָה, נָשׁוּבָה נָא לְמִשְׂחָקֵנוּ (וְהֵם שָׁבִים לְמִשְׂחָקָם כְּקֶדֶם).

הָאָב

“הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן… בָּרוּךְ אַתָּה… פְּרִי הַגָּפֶן”. (יֶתֶר הַמְסֻבִּים מְבָרְכִים וְשׁוֹתִים) “חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ…” (כֻּלָּם קוֹרְאִים וְגוֹמְרִים בְּקוֹל) “לְשָׁנָה הַבָּאָה בִירוּשָׁלָיִם!”

הָאֵם

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הָאָב

נְזַמֵּר נָא, יְלָדִים, “אַדִּיר הוּא” (וְהוּא מַנְהִיג אוֹתָם בְּיָדוֹ. הַמְסֻבִּים מַתְחִילִים, וְהַמְשַׂחֲקִים עוֹנִים אַחֲרֵיהֶם בְּצָהֳלָה וְרִנָּה) “אַדִּיר הוּא, אַדִּיר הוּא, יִבְנֶה בֵיתוֹ בְּקָרוֹב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵיתְךָ בְּקָרוֹב”… “… בָּחוּר הוּא, גָּדוֹל הוּא…” (מְזַמְּרִים אֶת כָּל הַפִּיּוּט כְּחַזָּן עִם מַקְהֵלָה, וּכְשֶׁגּוֹמְרִים, שָׁבִים הַמְשַׂחֲקִים לְמִשְׂחָקָם) “אֶחָד מִי יוֹדֵעַ? אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ…” (מִפַּעַם לְפַעַם נִשְׁמָע מֵחֲדַר הַבִּשּׁוּל קוֹל הַקָּשַׁת כְּלִי בִכְלִי, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁמָּרִינְקָה עוֹד עוֹמֶדֶת עַל מִשְׁמַרְתָּהּ וּמְנַגֶּבֶת אֶת הַכֵּלִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָחֲצָה וְשָׁטְפָה אוֹתָם הֵיטֵב. מִפַּעַם לְפַעַם מְרִימִים הַמְשַׂחֲקִים אֶת קוֹלָם בְּשָׁמְרָם עַל זְכוּתָם שֶׁלֹּא תְקֻפָּח. אוּלָם בָּאַחֲרוֹנָה פּוֹרֶצֶת מְרִיבָה גְדוֹלָה בֵּין בִּנְיָמִין וּבֵין שְׁמוּאֵל עַל דְּבַר הָאֱגוֹזִים אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם, כִּי בְמִקְרֶה הִגִּיעוּ שְׁנֵיהֶם לִידֵי זְכִיָּה בָאֱגוֹזִים, אֶלָּא שֶׁאֱגוֹזוֹ שֶׁל אֶחָד עוֹמֵד עַל הַקַּו, וְשֶׁל הַשֵּׁנִי נוֹגֵעַ בַּקַּו בְּקָצֵהוּ, וְזֶהוּ סֶלַע הַמַּחֲלֹקֶת אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם).

שְׁמוּאֵל

אֲנִי זָכִיתִי וְשֶׁלִּי הֵם, כִּי אֱגוֹזִי עוֹמֵד עַל הַקַּו.

בִּנְיָמִין

גַּם אֲנִי זָכִיתִי וְשֶׁלִּי הֵם, כִּי אֱגוֹזִי נוֹגֵעַ בּוֹ בְקָצֵהוּ.

שְׁמוּאֵל

(בְּקוֹל וּבְכַעַס) אֵיךְ יָכֹל אַתָּה לוֹמַר שֶׁאַתָּה זָכִיתָ בְּשָׁעָה שֶׁאֱגוֹזִי עוֹמֵד עַל הַקָּו. הַאֵין לְךָ עֵינַיִם בְּרֹאשֶׁךָ? וְאָנָה אַתָּה בָא?

בִּנְיָמִין

(בְּקֶצֶף) הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים תְּנַקֵּר? הֲלֹא אֱגוֹזִי נוֹגֵעַ בַּקַּו וְזָכִיתִי גַם אֲנִי, עַל כֵּן נְחַלְּקֵם בֵּינֵינוּ, חֵצִי לִי, וְחֵצִי לָךְ.

שְׁמוּאֵל

חָכָם גָּדוֹל אָתָּה. מַה יוֹתֵר חָשׁוּב, דָּבָר שָׁלֵם אִם חֵלֶק מִמֶּנּוּ? הֱוֵי אוֹמֵר, דָּבָר שָׁלֵם. וַהֲרֵי אֱגוֹזִי כֻלּוֹ עוֹמֵד עַל הַקַּו, וְשֶׁלְּךָ נוֹגֵעַ בּוֹ מְעַט בַּקָּצֶה שֶׁלּוֹ. הֲרֵי כָל אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ יֹאמַר שֶׁאֲנִי הַזּוֹכֶה וְלֹא אָתָּה (לְעֵת כָּזֹאת הֵסֵבּוּ אֲלֵיהֶם אֶת דַּעַת כָּל הַמְּסֻבִּים).

בִּנְיָמִין

אִם כֵּן, נִשְׁאַל אֶת אָבִי, כִּי הֲלֹא “רַב” הוּא, וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ.

שְׁמוּאֵל

טוֹב, נִשְׁאַל אֶת אָבִיךָ, וְעַל פִּיו יָקוּם הַדָּבָר (נִגָּשִׁים אֶל הָאָב) רַבִּי, יֵשׁ לָנוּ דִין תּוֹרָה.

הָאָב

“שְׁלשָׁה עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ” (פּוֹנֶה אֲלֵיהֶם) טוֹב. יָבֹאוּ בַעֲלֵי הַדִּין וְיַצִּיעוּ אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם.

שְׁמוּאֵל

אֲנִי וּבִנְיָמִין הָיינוּ מְשַׂחֲקִים בְּגִלְגּוּל אֱגוֹזִים מֵעַל קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה הַסָּמוּךְ אֶל הַקִּיר, וְעַל פִּי חֻקֵּי הַמִּשְׂחָק זוֹכֶה הָאֱגוֹז הַיּוֹתֵר קָרוֹב אֶל הַקַּו הַקָּבוּעַ. וְהִנֵּה אֱגוֹזִי עוֹמֵד עַל הַקַּו, וְעַל פִּי הַדִּין זָכִיתִי אֲנִי בְכָל הָאֱגוֹזִים.

בִּנְיָמִין

אֲבָל אוֹתָם חֻקֵּי הַמִּשְׂחָק אוֹמְרִים כִּי הַנּוֹגֵעַ בַּקַּו גַם כֵּן זָכָה, וְשֶׁלִּי נוֹגֵעַ בַּקַּו, וּלְפִי הַדִּין צָרִיךְ לְחַלֵּק אֶת הָאֱגוֹזִים בֵּין שְׁנֵינוּ.

שְׁמוּאֵל

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁאֵין אֱגוֹז אַחֵר עוֹמֵד עַל הַקָּו. אֲבָל אִם יֵשׁ אֱגוֹז הָעוֹמֵד כֻּלּוֹ עַל הַקַּו, פָּקְעָה זְכוּתוֹ שֶׁל זֶה הַנּוֹגֵעַ בַּקַּו רַק בְּקָצֵהוּ.

בִּנְיָמִין

לֹא נַפְקָא מִנָּהּ. כְּנוֹגֵעַ בַּקַּו כְּעוֹמֵד עַל הַקַּו, זֶה לָזֶה דָמְיָא.

הָאָב

(מַחֲלִיק בִּזְקָנוֹ, מִתְנוֹעֵעַ, וּמְנַעְנֵעַ בַּאֲגֻדָּלוֹ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ אֲבָל מִתּוֹךְ פָּנִים מְחַיְּכוֹת, וְחוֹזֵר עַל הַטַּעֲנוֹת כְּדֵי לַעֲמֹד עַל בֻּרְיָן, בְּנִגּוּן הַגְּמָרָא) שְׁנַיִם שֶׁגִּלְגְּלוּ אֱגוֹזִים, אֱגוֹזוֹ שֶׁל אֶחָד עוֹמֵד כֻּלּוֹ עַל הַקַּו, וֶאֱגוֹזוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי עוֹמֵד רַק חֶצְיוֹ עַל הַקַּו וְחֶצְיוֹ מִחוּץ לַקַּו, אוֹ רַק נוֹגֵעַ בּוֹ בְקָצֵהוּ, זֶה אוֹמֵר אֲנִי זָכִיתִי וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי זָכִיתִי; זֶה אוֹמֵר כֻּלָּם שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָם שֶׁלִּי……הֲרֵי זֶה דִּין מְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא (פּוֹנֶה אֶל שְׁמוּאֵל) אֵיפֹה עוֹמֵד אַתָּה בַגְּמָרָא?

שְׁמוּאֵל

שְׁנֵינוּ עוֹמְדִים בְּפֶרֶק “עֲשָׂרָה יוּחֲסִין”, בְּמַסֶּכְתָּא “קִדּוּשִׁין”.

הָאָב

וּמַה לְמַדְתֶּם קֹדֶם לְכָךְ? אֶפְשָׁר לֹא לְמַדְתֶּם “בָּבָא מְצִיעָא”?

בִּנְיָמִין

קֹדֶם לְכָךְ לָמַדְנוּ “גִּיטִין”, וּלְפָנֶיהָ לָמַדְנוּ “בָּבָא קַמָּא”, אֲבָל “בָּבָא מְצִיעָא” אוֹ " בָּבָא בַתְרָא" לֹא לָמַדְנוּ עוֹד.

הָאָב

אִם כֵּן, רוּץ נָא, בִּנְיָמִין, לַחֲדַר הַסְּפָרִים, וְהָבֵא לִי מִשָּׁם אֶת הַגְּמָרָא “בָּבָא מְצִיעָא” (בִּנְיָמִין יוֹצֵא דֶרֶךְ פֶּתַח 1. לִשְׁמוּאֵל) לְכָה נָא וְהַרְאֵה לִי עֲמִידַת הָאֱגוֹזִים בְּיַחַס אֶל הַקַּו הַמּוּטָּל בְּסָפֵק (קָם וְהוֹלֵךְ אַחֲרֵי שְׁמוּאֵל, וְכָל הַיְלָדִים אַחֲרָיו).

שְׁמוּאֵל

הִנֵּה הֵם עוֹמְדִים לָהֶם. זֶה שֶׁלִּי, וְזֶה שֶׁל בִּנְיָמִין.

הָרַב

(גּוֹחֵן תְּחִלָּה וּמְעַיֵּן הֵיטֵב. מִזְדַּקֵּף וּפוֹנֶה אֶל הָאֵם) הֲיֵשׁ תַּחַת יָדֵךְ עוֹד אֱגוֹזִים אֲחָדִים?

הָאֵם

(קָמָה וּמְחַיֶּכֶת) אֶפְשָׁר רְצוֹנְךָ לְשַׂחֵק בָּאֱגוֹזִים עִם הַיְלָדִים? (פּוֹתַחַת תֵּבָה אוֹ דֶלֶת בָּאָרוֹן, מוֹצִיאָה מִשָּׁם שַׂק נְיָר הַמַּחֲזִיק אֱגוֹזִים גְּדוֹלִים, וּמַגִּישָׁה אוֹתָם אֶל הָאָב).

הָאָב

(לוֹקֵחַ אֲחָדִים) וּמַדּוּעַ לֹא? הַלְוַאי שֶׁהָיִינוּ אֲנַחְנוּ הַגְּדוֹלִים יוֹדְעִים לְשַׂחֵק כְּמוֹ הַיְלָדִים… כִּי אָז לֹא הָיְתָה הַשִּׂנְאָה בֵין אַחִים גְּדוֹלָה כָל כָּךְ, וְשָׁלוֹם הָיָה עַל יִשְׂרָאֵל גַּם מִן הָעַמִּים… (הָאֵם מְשִׁיבָה אֶת הָאֱגוֹזִים לְתוֹךְ הָאָרוֹן).

בִּנְיָמִין

(שָׁב עִם הַגְּמָרָא) הִנֵּה הֵבֵאתִי לְךָ, אַבָּא, אֶת הַגְּמָרָא.

הָאָב

חַכֵּה נָא רֶגַע, בְּנִי (וְהוּא נִגָּשׁ אֶל קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה וּמְגַלְגֵּל עָלָיו אֱגוֹז אֶחָד וּמִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹצָאוֹת) זֶה לֹא רַע כָּל כָּךְ! (מְגַלְגֵּל שֵׁנִי וְהוֹלֵךְ אַחֲרָיו, וּכְשֶׁזֶּה עוֹמֵד מִלְּהִתְגַּלְגֵּל, אוֹמֵר הָאָב) טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד (מְגַלְגֵּל שְׁלִישִׁי וּכְשֶׁזֶּה עָמַד, קוֹפֵץ הָאָב מִתּוֹךְ חֶדְוָה וְאוֹמֵר) הֶאָח! גַּם שֶׁלִּי עוֹמֵד עַל הַקַּו וּלְפִי זֶה זָכִיתִי גַם אֲנִי בָאֱגוֹזִים (בִּנְיָמִין וּשְׁמוּאֵל מַבִּיטִים זֶה עַל זֶה כְּאוֹבְדֵי עֵצָה אֵיךְ לְהֵחָלֵץ מִצָּרָה חֲדָשָׁה שֶׁבָּאָה עֲלֵיהֶם בְּהֶסַּח הַדָּעַת. יוֹסֵף בָּא לְעֶזְרָתָם).

יוֹסֵף

אֲבָל אַבָּא, עַל כְּגוֹן דָּא אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת: “אֵין אָדָם נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לַאֲחֵרִים בְּעַל כָּרְחָם”.

הָאָב

(מְחַיֵּךְ לוֹ) נַעֲנֵיתִי לְךָ, בְּנִי. וּמִפְּנֵי שֶׁהִשְׁמַעְתָּנוּ דְּבָרִים שֶׁל טַעַם הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ אֶת שְׁלשֶׁת הָאֱגוֹזִים הָאֵלֶּה בְמַתָּנָה.

יוֹסֵף

תּוֹדָה לְךָ, אַבָּא (כּוֹפֵף אֶת עַצְמוֹ וּמֵרִים אוֹתָם. בִּנְיָמִין וּשְׁמוּאֵל מַשְׁגִּיחִים עָלָיו שֶׁלֹּא יִקַּח גַּם מִן הָאֲחֵרִים “אַגַּב אֻרְחָא”).

הָאָב

וְעַכְשָׁו נָשׁוּב לָעִנְיָנְנוּ (וְהוּא וְהַגְּדוֹלִים שָׁבִים לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, וְהַיְלָדִים סוֹבְבִים אוֹתוֹ).

יוֹסֵף

(לְדִינָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה) רוֹאָה אַתְּ? עַל אַפֵּךְ וְעַל חֲמָתֵךְ הִנֵּה יֵשׁ גַּם לִי אֱגוֹזִים!

דִּינָה

שְׂמַח בָּהֶם, וְיִשְׂמְחוּ גַם הֵם בָּךְ.

הָאָב

קְרָא נָא בִנְיָמִין אֶת הַמִּשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה.

בִּנְיָמִין

(פּוֹתֵחַ אֶת הַגְּמָרָא וְקוֹרֵא בַנִּגּוּן הָרָגִיל) “שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ, וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ; (בְּשָׁעָה שֶׁהוּא קוֹרֵא עוֹנֶה לוֹ הָאָב בִּתְנוּעַת רֹאשׁוֹ) זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי…” (מַפְסִיק בִּקְרִיאָתוֹ) אֲבָל מַה עִנְיַן מְצִיאַת טַלִּית לְמִשְׂחַק אֱגוֹזִים?

יוֹסֵף

תֵּן לִי רְשׁוּת, אַבָּא, וַאֲנִי אָשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה נִצָּחַת (הָאָב מַסְכִּים בְּרֹאשׁוֹ) “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת, וְאֵלּוּ הֵן”, וְאַחַת מֵהֶן הִיא הַ“גְּזֵרָה שָׁוָה”.

הָאָב

יָפֶה דָּרַשְׁתָּ, בְּנִי (לְבִנְיָמִין) שְׁפִיל, בְּנִי, לְסֵיפֵיה דִּקְרָא.

בִּנְיָמִין

(מַמְשִׁיךְ) “זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, הָאוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מִג' חֲלָקִים, וְהָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. זֶה נוֹטֵל ג' חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ”.

הָאָב

עַד כָּאן, בְּנִי. וְעַכְשָׁו, לְפִי מִדַּת הַגְּזֵרָה־שָׁוָה שֶׁאָמַר יוֹסֵף (מַרְאֶה עָלָיו) אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, יוֹצֵא לָנוּ כָכָה: שְׁנַיִם שֶׁגִּלְגְּלוּ אֱגוֹזִים וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי זָכִיתִי וְכֻלָּם שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר גַּם אֲנִי זָכִיתִי וְחֶצְיָם שֶׁלִּי, הָאֶחָד נוֹטֵל שְׁלשָׁה חֲלָקִים וְהַשֵּׁנִי לוֹקֵחַ רְבִיעַ. הַמְקַבְּלִים אַתֶּם עֲלֵיכֶם אֶת הַדִּין? (שְׁנֵיהֶם עוֹנִים הַסְכָּמָתָם בִּתְנוּעַת רֹאשָׁם) אִם כֵּן, שׁוּבוּ לְמִשְׂחַקְכֶם, וְּלוּלֵא הָיִיתִי צָרִיךְ לִגְמֹר אֶת הַהַגָּדָה, הָיִיתִי גַם אֲנִי נִטְפָּל אֲלֵיכֶם (הַיְלָדִים צוֹחֲקִים לְמַהֲתַלָּתוֹ וְשָׁבִים אֶל אֱגוֹזֵיהֶם).

הָאֵם

(מְרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ סִפְרָהּ וּפוֹנָה אֶל הַיְלָדִים) יְלָדִים, זֶה יַסְפִּיק לְעֵת עַתָּה. הַשָּׁעָה מֵאֻחֶרֶת. כְּבָר הִגִּיעַ חֲצִי הַלָּיְלָה. רָאוּי לָכֶם לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכַּבְכֶם כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לְהַשְׁכִּים מָחָר לִתְפִלַּת הַבֹּקֶר.

שְׁמוּאֵל

כְּבָר גָּמַרְנוּ, דּוֹדָה (מְחַלֵּק אֶת הָאֱגוֹזִים בֵּינוֹ וּבֵין בִּנְיָמִין) זֶה שֶׁלְּךָ, וְאֵלֶּה הֵם שֶׁלִּי (לְחַנָּה) נֵלְכָה נָא, חַנָּה, הַבָּיְתָה. אִמֵּנוּ וַדַּאי דּוֹאֶגֶת לָנוּ (לְבִנְיָמִין) וּמַה תֹּאמַר עַכְשָׁו? הֲרֵי זָכִיתִי בְחַ"י אֱגוֹזִים מִשֶּׁלָּךְ. הֶאָח!

בִּנְיָמִין

מְצִיאָה גְדוֹלָה מָצָא! מָחָר אֶזְכֶּה בִשְׁתֵּי פְּעָמִים חַ"י אֱגוֹזִים מִשֶּׁלָּךְ! (שְׁמוּאֵל וְחַנָּה מִתְכּוֹנְנִים לָצֵאת כְּשֶׁבִּנְיָמִין וְצִלָּה מְלַוִּים אוֹתָם עַד דֶּלֶת הַפְּרוֹזְדּוֹר).

חַנָּה וּשְׁמוּאֵל

לֵיל שָׁלוֹם לָכֶם, דּוֹדֵנוּ וְדוֹדָתֵנוּ וִילָדִים.

הָאָב

(גַּם יוֹסֵף וְדִינָה) שָׁלוֹם לָכֶם, יְלָדִים (וְהֵם יוֹצְאִים).

הָאֵם

(פּוֹנָה לְצַד הַיּוֹצְאִים) לֵיל שָׁלוֹם לָכֶם, יְלָדִים. הִשָּׁמְרוּ נָא בְלֶכְתְּכֶם בַּחֹשֶׁךְ, וְאַל נָא תִּשְׁכְּחוּ לְבַקֵּר אוֹתָנוּ מָחָר כִּי יֵשׁ לִי בַעַדְכֶם מִגְדָּנוֹת וּמַטְעַמִּים טוֹבִים.

שְׁמוּאֵל וְחַנָּה

(מִן הַפְּרוֹזְדּוֹר) וַדַּאי, וַדַּאי נָבֹא, דוֹדָתֵנוּ (בִּנְיָמִין וְצִלָּה סוֹגְרִים אֶת הַדֶּלֶת 6, שָׁבִים הַחַדְרָה וְסוֹגְרִים דֶּלֶת 2).

הָאָב

“חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא…” נְזַמֵּר נָא יְלָדִים פְּסוּקִים אֲחָדִים (מְזַמְּרִים בְּצָהֳלָה וּבְרִנָּה).

צִלָּה

אִמָּא, חֲפֵצָה אֲנִי לִישׁוֹן, אֲבָל יְרֵאָה אֲנִי לִהְיוֹת לְבַדִּי בַחֲדַר הַמִּטּוֹת.

הָאֵם

דִּינָה, חֶמְדָּתִי, לְכִי נָא עִם בִּנְיָמִין וְצִלָּה וְהַצִּיעִי לָהֶם אֶת הַמִּטּוֹת.

דִּינָה

(סוֹגֶרֶת אֶת הַהַגָּדָה וְקָמָה) בִּנְיָמִין וְצִלָּה, לְכוּ וְנֵלֵכָה. הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, וְשֵׁנָה נוֹפֶלֶת עַל עֵינָי. כָּל הַיּוֹם עָבַדְתִּי קָשֶׁה. שָׁטַפְתִּי וְנִקֵּיתִי, אַהּ… (מְפַהֶקֶת וּפוֹרֶשֶׂת זְרוֹעוֹתֶיהָ בָאֲוִיר).

יוֹסֵף

לְפַטְפֵּט כָּל הַיּוֹם הִיא בֶאֱמֶת עֲבוֹדָה קָשָׁה מְאֹד. אֵין כָּל פֶּלֶא שֶׁהִיא עֲיֵפָה, כִּי לֹא נָתְנָה מְנוּחָה לִלְשׁוֹנָהּ כָּל הַיּוֹם בְּלִי הַפְסָקָה כָל שֶׁהִיא.

דִּינָה

וְאַתָּה לֹא יָכֹלְתָּ לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה מִפִּיךָ. חֲבָל! כִּי פִּיךָ הָיָה מָלֵא כָל הָעֵת וּמַעֲלֶה גֵרָה. לֵיל שָׁלוֹם לָכֶם, אַבָּא וְאִמָּא.

הָאֵם

(הָאָב עוֹנֶה בִתְנוּעַת הָרֹאשׁ) לֵיל שָׁלוֹם, לָךְ, בִּתִּי. מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אָח כָּזֶה שֶׁעַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה מִתְגָּרֶה בַאֲחוֹתוֹ כְּמוֹ נַעַר זֶה. כְּאוֹתוֹ חָתוּל הַמִּתְנַפֵּל עַל צִפּוֹר תַּמָּה. מַדּוּעַ אֵין אַתָּה נוֹתֵן לָהּ מְנוּחָה, יוֹסֵף בְּנִי? מַדּוּעַ אֵין אַתָּה חַי עִמָּהּ בְּשָׁלוֹם?

יוֹסֵף

מִי אוֹמֵר שֶׁאֵין אֲנִי חַי בְּשָׁלוֹם עִמָּהּ? הֲרֵי, רְאִי בְעַצְמְךָ (לְדִינָה) לֵיל שָׁלוֹם לְךָ, צִפּוֹרִי, יוֹנָתִי תַמָּתִי. תֶּעֱרַב עָלַיִךְ שְׁנָתֵךְ, וְחֶלְמָא טָבָא תֶחֱזִי לָךְ! (וְהוּא נוֹשֵׁק רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו מִתּוֹךְ לַעַג, וְהִיא מְעַוְּתָה פָנֶיהָ, מוֹצִיאָה אֶת לְשׁוֹנָהּ לְמוּלוֹ, מַחֲזִיקָה בְיַד צִלָּה וְיוֹצֵאת דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 1, וּבִנְיָמִין יוֹשֵׁב לוֹ עַל כִּסְאוֹ).

הָאָב

…“דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא דְּאָכְלָה לְגַדְיָא דְזָבִין אַבָּא בִתְרֵי זוּזִי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא”.

יוֹסֵף

(מַחֲזִיק אַחֲרָיו) “חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא” (סוֹגֵר אֶת הַגָּדָתוֹ, קָם וְאוֹמֵר) לֵיל שְׁלוֹם, אַבָּא וְאִמָּא.

הָאֵם

לֵיל שָׁלוֹם לְךָ, בְּנִי, וֶהְיֵה נָא נַעַר טוֹב.

הָאָב

וְאַל נָא תְחַכֶּה עַד שֶׁיִּשְׁלְחוּ אַחֲרֶיךָ אֶת הַשַּׁמָּשׁ לְהַעִירְךָ מִשְּׁנָתֶךָ. מָחָר עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית בְּדִיּוּק.

יוֹסֵף

שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַבָּא. אֶשְׁתַּדֵּל לִבְלִי אַחֵר. כַּאֲרִי אֶתְגַבֵּר. לְכָה אִתִּי, בִּנְיָמִין.

בִּנְיָמִין

אֵין אֲנִי חָפֵץ עוֹד לִישׁוֹן. אֲנִי אֵשֵׁב פֹּה עַם אַבָּא. (יוֹסֵף מְחַכֶּה רֶגַע וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ פֶּתַח 1).

הָאָב

אַל נָא, בְּנִי. רָאוּי שֶׁלֹּא תַפְרִיעֵנִי עַכְשָׁו. יֵשׁ לִי לְהָכִין דְּרָשָׁה לְמָחָר (הָאָב קָם מִמְּקוֹמוֹ, אוֹסֵף אֶת הַהַגָּדוֹת וְשָׂם אוֹתָן וְאֶת הַמְּנוֹרָה עִם הַנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים בָּהּ וְאֶת כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עַל הָאָרוֹן, וְאֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן לְתוֹךְ הָאָרוֹן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַכְנִיסָה הָאֵם אֶת הַכּוֹסוֹת הָרֵיקוֹת לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל).

מָרִינְקָה

(רֶגַע אֶחָד קֹדֶם גָּמְרָה לְנַקּוֹת אֶת הַכֵּלִים, וַתָּשָׁב אֶל חֶדְרָהּ וַתֵּשֶׁב אֶל שֻׁלְחָנָהּ וְעוֹד מְעַט וְהִתְנַמְנָמָה. אַךְ בְּהַרְגִּישָׁהּ בִּכְנִיסַת בַּעֲלַת־בֵּיתָהּ שָׁבָה לְשָׁם, וְרַק קוֹלָהּ נִשְׁמָע) כְּבָר כִּלִּיתִי לְנַקּוֹת אֶת כָּל הַכֵּלִים וְאַף אֶחָד לֹא נִשְׁבַּר עוֹד.

הָאֵם

רִיבָה טוֹבָה אַתְּ מָרִינְקָה (הָאֵם שָׁבָה לַחֲדַר הָאֹכֶל, וּמָרִינְקָה מַתְחִילָה לִשְׁטֹף אֶת הַכּוֹסוֹת) הַאִם תְּאַחֵר לָשֶׁבֶת עַל הַדְּרָשָׁה?

הָאָב

לֹא, רַק כַּחֲצִי שָׁעָה. אַךְ תְּחִלָּה אֵצֵא לִזְמַן־מָה לִשְׁאֹף אֲוִיר צַח בַּחוּץ, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמָן תְּכַבֵּד הַשִּׁפְחָה אֶת הָרִצְפָּה וְלֹא תִּצְטָרֵךְ לְחַכּוֹת עַד שֶׁאֶגְמֹר אֶת דְּרָשָׁתִי. בּוֹחֵר אֲנִי לָשֶׁבֶת פֹּה מִבַּחֲדַר הַסְּפָרִים הַסָּמוּךְ לַחֲדַר הַיְלָדִים כִּי יָרֵא אֲנִי פֶּן אָעִיר אוֹתָם בְּהִתְהַלְּכִי אָנָה וָאָנֶה (הוּא פּוֹשֵׁט אֶת הָאַדֶּרֶת הַלְּבָנָה, מְקַפְּלָהּ, שָׂם אוֹתָהּ עַל הָאָרוֹן, וְיוֹצֵא דֶרֶךְ פֶּתַח 2 בְּאָמְרוֹ) לֵיל שָׁלוֹם.

הָאֵם

לֵיל שָׁלוֹם. אַךְ אַל נָא תַּרְחִיק לָלֶכֶת, כִּי הָרְחוֹב רֵיק מֵאָדָם, וּמִי יוֹדֵעַ… יִשְׁמְרֵנוּ ה' (פּוֹתַחַת דֶּלֶת 3) מָרִינְקָה, עַכְשָׁו אַתְּ יְכֹלָה לְכַבֵּד אֶת חֲדַר הָאֹכֶל.

מָרִינְקָה

(נִכְנֶסֶת, מַטְאֲטֵא בְּיָדָהּ) בְּמָטוּתָא מִנָּךְ, בִּנְיָמִין, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ, לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן. צְרִיכָה אֲנִי לְטַאְטֵא אֶת הַבַּיִת, וְאַל נָא תִּסְתּוֹבֵב תַּחַת הַמַּטְאֲטֵא.

הָאֵם

לֵיל שָׁלוֹם לָךְ, מָרִינְקָה, וְאַל נָא תַבְרִיחִי אֶת הַדֶּלֶת הַחִיצוֹנִית שֶׁל הַפְּרוֹזְדּוֹר, כִּי הָרַב יָצָא אֶת הַבַּיִת וְיָשׁוּב בְּעוֹד עֲשָׂרָה רְגָעִים. לְכָה נָא, יַלְדִּי (אוֹחֶזֶת בְּיַד בִּנְיָמִין וְיוֹצֵאת, וּבִנְיָמִין נִגְרָר אַחֲרֶיהָ בְּעַל כָּרְחוֹ, וְעֵינָיו נְטוּיוֹת אֶל כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ).

מָרִינְקָה

לֵיל שָׁלוֹם לָךְ, גְּבִרְתִּי, אֶעֱשֶׂה כִדְבָרָיִךְ (אוֹחֶזֶת בִּשְׁתֵּי כַנְפוֹת הַמַּפָּה וּמְנַעְנְעָה אוֹתָהּ כְּדֵי לְהָסִיר מֵעָלֶיהָ אֶת הַפֵּרוֹרִים, וּמְשִׁיבָה אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ; מְסַדֶּרֶת אֶת הַכִּסְאוֹת מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן, שְׁנֵי כִסְאוֹת כְּנֶגֶד שְׁנַיִם, וְאֶחָד כְּנֶגֶד הַסַּפָּה; מְכַבֶּדֶת קְצָת מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן, שׁוֹבֶתֶת וְעוֹמֶדֶת כְּשֶׁהִיא נִשְׁעֶנֶת עַל הַמַּטְאֲטֵא, נָדָה בְרֹאשָׁהּ כְּמִי שֶׁאוֹמֵר, “חֲבָל חֲבָל!” וּמְדַבֶּרֶת לְעַצְמָהּ בִּמְתִינוּת) חַג הַפֶּסַח קָשֶׁה עָלַי יוֹתֵר מִכָּל חַגֵי הַיְּהוּדִים. קֵבָתִי לֹא נִבְרְאָה בִשְׁבִיל אֲכִילַת מַצּוֹת. אוֹכֶלֶת אֲנִי וְאוֹכֶלֶת אֶת הַמַּצּוֹת, וְתָמִיד אֲנִי רְעֵבָה. וְכִי מֶה הָיָה אִכְפַּת לָהּ לְבַעֲלַת־הַבַּיִת אִם הָיְתָה נוֹתֶנֶת לִי פְרֻסַּת לֶחֶם קֵיבָר לְקִנּוּחַ סְעֻדָּה? אֲבָל הִיא אָסְרָה עָלַי אֶת הֶחָמֵץ בְּ“בַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא”. מֵילָא, אִם אָסוּר לֶאֱכֹל חָמֵץ בַּפֶּסַח הֲרֵי זֶה אָסוּר, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַדִּין. אֲבָל מִדָּה מְגֻנָּה יֵשׁ לָהֶן, לַמַּצּוֹת, שֶׁהֵן נִשְׁבָּרוֹת וּמִתְפּוֹרְרוֹת בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת, עַד שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְךָ אַתָּה מוֹצֵא שָׁם פֵּרוֹרֵי מַצּוֹת, וְכָל הַיּוֹם עָלַי לְכַבֵּד וּלְטַאְטֵא אֶת הָרִצְפָּה כְּאִלּוּ אֵין לִי עֲבוֹדָה אַחֶרֶת. אַךְ מַה יָכֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת? מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר. תּוֹדָה לָאֵל, שֶׁצִּוָּה לַיְּהוּדִים לָחֹג אֶת חַג הַפֶּסַח רַק שְׁמֹנָה יָמִים וְלֹא כָל יְמוֹת הַשָּׁנָה (אוֹחֶזֶת אֶת הַמַּטְאֲטֵא בִשְׁתֵּי יָדֶיהָ וּמַתְחִילָה לְכַבֵּד מִסָּבִיב לְאָרוֹן, וְכָאן נִתְקָל מֶבָּטָהּ בְּכוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ. פָּנֶיהָ צוֹהֲלִים וּמְאִירִים מִשִּׂמְחָה) אַךְ, רְאֵה נָא, מַה זֶה אֲשֶׁר לְפָנָי! הֲבַחֲלוֹם אִם בְּהָקִיץ עֵינַי רוֹאוֹת כּוֹס יָיִן? בְּוַדַּאי שֶׁהַגְּבֶרֶת הִשְׁאִירָה אוֹתָהּ בִשְׁבִיל הָרַב שֶׁיִּשְׁתֶּה בְשׁוּבוֹ הַבָּיְתָה. וְאִם יִמְצָא אוֹתָהּ רֵיקָה וַדַּאי יַחְשֹׁב שֶׁהָרַבָּנִית שָׁכְחָה לְמַלְּאָהּ בִּשְׁבִילוֹ; וּבְקוּם הָרַבָּנִית בַּבֹּקֶר תַּחְשֹׁב שֶׁהָרַב שָׁתָה אֶת הַיָּיִן… יְכֹלָה אֲנִי לִשְׁתּוֹת אֶת כּוֹס הַיַּיִן בְּלִי כָל פָּחַד… (מַבִּיטָה מִסָּבִיב לָהּ כְּגַנָּב, נוֹטֶלֶת אֶת הַכּוֹס בְּיָדָהּ וְנֶאֱנָחָה) אַהּ… נִזְכֶּרֶת אֲנִי בְאָבִי שֶׁמֵּת בְּלִי עִתּוֹ, אַל נָא יִשְׁלֹט בּוֹ הַחֹם… (מְרִיקָה אֶת הַכּוֹס וְשׁוֹתָה, וּמַחֲזִירָה אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ בְּפָנִים הַמַּבִּיעִים אִי־שְׂבִיעַת הָרָצוֹן) צְחוֹק עָשׂוּ לִי! אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּהוּ בֶאֱמֶת יַיִן חָרִיף כְּמוֹ שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי. וּמַה יֵשׁ כָּאן? רַק יֵין צִמּוּקִים מָתוֹק. יְהוּדִים, יִקָּחֵם אֹפֶל! הֲכָכָה חוֹגְגִים חַג הַפַּסְחָא אֵצֶל אַחַי הַנּוֹצְרִים? זְכוּרָה אֲנִי אֵיךְ שֶׁהָיָה חוֹגֵג אָבִי, תִּהְיֶה נָא נִשְׁמָתוֹ צְנוּנָה בְצִנַּת הַשֶּׁלֶג… אָז הָיְתָה הַשְּׁתִיָּה כַדָּת. הוּא הָיָה שׁוֹתֶה שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ כּוֹסוֹת יֵין שָׂרָף מִן הַמִּין הַיּוֹתֵר חָרִיף, וְהַכּוֹס הָיְתָה רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד בָּהּ, וְהָיָה נוֹפֵל שִׁכּוֹר בְּצִנּוֹר, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹט הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁעְתּוֹ, יִהְיֶה נָא מֵלִיץ טוֹב בַּעֲדִי… אַךְ מַה שֶׁהָיָה לֹא יִהְיֶה עוֹד. עָבְרוּ מִבְּלִי שׁוּב הַיָּמִים הַטּוֹבִים הָהֵם. אַהּ… אֲבָל צָרִיךְ לְמַהֵר וְלִגְמֹר טֶרֶם יָשׁוּב הָרַב הַבָּיְתָה (וְהִיא מְכַבֶּדֶת עַד לְתוֹךְ חֲדַר הַבִּשּׁוּל, מְכַבָּה אֶת הַמְּנוֹרָה הַתְּלוּיָה מִתַּחַת לַתִּקְרָה וּמַשְׁאִירָה אֶת הַנֵּרוֹת שֶׁל הָאָרוֹן כְּשֶׁהֵם דּוֹלְקִים. יוֹצֵאת, סוֹגֶרֶת בַּעֲדָה דֶּלֶת 3, וּמוֹסִיפָה לְכַבֵּד בַּחֲדַר הַבִּשּׁוּל).

(הַמָּסָךְ)

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה

(הַבָּמָה עֲרוּכָה כְּמוֹ בַמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁחֲדַר הַמְשָׁרֶתֶת סָמוּי מֵעֵין הָרוֹאִים, כִּי כַדָּאִית הִיא מָרִינְקָה שֶׁנִּתֵּן לָהּ לִישׁוֹן בִּמְנוּחָה אַחֲרֵי עֲבוֹדָתָהּ הַקָּשָׁה כָל הַיּוֹם. חֲדַר הָאֹכֶל נִמְצָא בְאוֹתוֹ הַמַּצָּב אֲשֶׁר הִשְׁאִירָה אוֹתוֹ מָרִינְקָה בְצֵאתָהּ. עַל הָאָרוֹן עוֹמְדוֹת עוֹד כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, הַמְּנוֹרָה עִם הַנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים בָּהּ. גַּם הַקִּיטֶל, – הָאַדֶּרֶת הַלְּבָנָה, – וְהַהַגָּדוֹת מֻנָּחוֹת עוֹד בִּמְקוֹמָן. רַק הַגָּדָה אַחַת פְּתוּחָה).

ראו בנוספות “כוסו של אליהו” את הקטע הראשון בין סוגריים מרובעים.

הָאָב

(כַּעֲלוֹת הַמָּסָךְ, נִרְאֶה הָאָב כְּשֶׁהוּא מִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר אָנֶה וְאָנָה; כִּפָּה־יַרְמוּלְקָה לְרֹאשׁוֹ, יָדָיו טְמוּנוֹת בַּצַּלַּחַת אוֹ מֻפְשָׁלוֹת לַאֲחוֹרָיו אוֹ מְשֻׁלָּבוֹת עַל חָזֵהוּ, אוֹ שֶׁהוּא מַחֲלִיק בַּיָּד אֶת שְׂעַר זְקָנוֹ. עוֹבֵר הוּא אֶל הָאָרוֹן, לוֹקֵחַ אֶת הַהַגָּדָה הַפְּתוּחָה בְיָדוֹ וְקוֹרֵא לְאוֹר הַנֵּרוֹת בְּאֹפֶן שֶׁפָּנָיו נוֹטִים לְצַד הָרוֹאִים) “בָּרוּךְ הַמָּקוֹם… כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה… שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל…” (מַנִּיחַ אוֹתָהּ פְּתוּחָה עַל הָאָרוֹן וּמְטַיֵּל אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת כְּשֶׁהוּא מִתְעַמֵּק בְּמַחֲשָׁבָה. אַחַר כָּךְ עוֹמֵד וְעוֹשֶׂה בְיָדוֹ כְּאָדָם הַמִּתְוַכֵּחַ עִם עַצְמוֹ אוֹ הַמְצַיֵּר בְּדִמְיוֹנוֹ וִכּוּחַ עִם אִישׁ אַחֵר) מַאֲמַר חֲזַ"ל זֶה, אֶפְשָׁר לְפָרְשׁוֹ עַל פִּי הַפְּשַׁט, הָרֶמֶז, הַדְּרַשׁ וְהַסּוֹד. עַל פִּי הַפְּשַׁט, כֵּיצַד? (וְהוּא מְטַיֵּל לְאֹרֶךְ הַחֶדֶר) הַפְּשַׁט הוּא פָשׁוּט. אֶלָּא שֶׁכָּאן מִתְעוֹרֶרֶת הַשְּׁאֵלָה: “מַדּוּעַ דַּוְקָא אַרְבָּעָה בָנִים וְלֹא יוֹתֵר?” עַל פִּי הָרֶמֶז, הַבָּנִים אֵינָם בָּנִים כְּלָל כִּי אִם סְתָם בְּנֵי אָדָם. אֲבָל הַשְּׁאֵלָה בִמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. עַל פִּי הַדְּרַשׁ, כֵּיצַד? (עוֹבֵר אֶל הַהַגָּדָה, מְעַיֵּן בָּהּ קְצָת, וּמוֹסִיף לְטַיֵּל וּלְהִתְוַכֵּחַ) עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא… עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא… אֲבָל גַּם זֶה דָּחוּק קְצָת… וְצָרִיךְ לְעַיֵּן בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים פֶּרֶק י'. עַל פִּי הַסּוֹד, כֵּיצַד? (עוֹמֵד וְחוֹשֵׁב קְצָת, עוֹבֵר אֶל הָאָרוֹן, סוֹגֵר אֶת הַהַגָּדָה וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 1).

בִּנְיָמִין

(נִכְנַס דֶּרֶךְ אוֹתוֹ הַפֶּתַח, וְנִכָּר מֵהִלּוּכוֹ שֶׁהוּא עָיֵף. הוֹלֵךְ עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו וּמְדַבֵּר בְּקוֹל נָמוּךְ) רַגְלַי עָיְפוּ מֵהָעֲמִידָה הַאֲרֻכָּה. עַכְשָׁו יָכֹל אֲנִי לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא (יוֹשֵׁב וּמַבִּיט סְבִיבָיו. שׁוֹמֵעַ הוּא, כַּנִּרְאֶה, קוֹל צְעָדִים. מַטֶּה אָזְנוֹ לִשְׂמֹאלוֹ) אַבָּא שָׁב לְכָאן! אֶפְשָׁר עוֹד לֹא גָמַר אֶת דְּרָשָׁתוֹ? (קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ וּמִתְחַבֵּא מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן).

הָאָב

(נִכְנָס, גְּמָרָא בְיָדוֹ. פּוֹתְחָהּ לְאוֹר הַנֵּרוֹת, מְהַפֵּךְ אֶת הַדַּפִּים עַד שֶׁהוּא מוֹצֵא אֶת הַדַּף הַמְבֻקָּשׁ, וּמַתְחִיל לִקְרֹא בַנִּגּוּן הַחֲרִישִׁי וּמָלֵא הַתּוּגָה שֶׁל חוֹבְשֵׁי בֵית הַמִּדְרָשׁ. עַיֵּן פְּסָחִים דַּף קטז ע"א) “מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו?.. תָּנוּ רַבָּנָן: חָכָם בְּנוֹ, שׁוֹאֲלוֹ;… מַתְקִיף לָהּ רָבָא… אֶלָּא אָמַר רָבָא…” (וְהוֹלֵךְ הַנִּגּוּן הֶעָרֵב־הֶעָצֵב וּמִשְׁתַּפֵּךְ בְּכָל הַבַּיִת בְּלִי מִלִּים, אוֹ בְמִלִּים אֲחָדוֹת… אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים הוּא מַנִּיחַ אֶת הַגְּמָרָא עַל הָאָרוֹן, מְטַיֵּל קְצָת, עוֹמֵד, נִגָּשׁ אֶל הָאָרוֹן, לוֹקֵחַ אֶת הַגְּמָרָא וּמַמְשִׁיךְ) “רַב אָמַר: מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עַכּוּ”ם הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עֲבָדִים הָיִינוּ…" (מַנִּיחַ שׁוּב אֶת הַגְּמָרָא וּמִתְעַמֵּק בְּמַחֲשָׁבָה) יֵשׁ כָּאן סוֹד נִפְלָא. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ”, וָהָלְאָה, “וְעֶצֶם לֹא תִּשְׁבְּרוּ בוֹ”. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יָבֹא הַמָּשִׁיחַ יַקְהֶה אֶת שִׁנָּיו וְיִשְׁבֹּר כָּל עַצְמוֹתָיו שֶׁל כָּל בֶּן נֵכָר הָאוֹכֵל בְּיִשְׂרָאֵל… וְעַכְשָׁו הַשְּׁאֵלָה מִתְיַשֶּׁבֶת עַל מְכוֹנָהּ (מוֹסִיף לְטַיֵּל קְצָת, עוֹצֵם אֶת עֵינָיו וְעוֹשֶׂה בְיָדוֹ כְאִלּוּ הוּא מַעֲבִיר בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת כָּל הַדְּרוּשׁ. פּוֹתֵחַ אֶת עֵינָיו, מוֹצִיא שָׁעוֹן מִכִּיס חֲזִיָּתוֹ, מִסְתַּכֵּל בּוֹ) אַהּ! שָׁעָה אַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה. כַּמָּה עָף הַזְּמָן! (עוֹבֵר אֶל הָאָרוֹן, נוֹשֵׁק אֶת הַגְּמָרָא וְסוֹגְרָהּ, יוֹצֵא דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 1 וְסוֹגֵר אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ).

בִּנְיָמִין

(יוֹצֵא מִתַּחַת הַשֻּׁלְחָן עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו, כְּבַתְּחִלָּה. עוֹמֵד קְצָת וְתוֹהֶה, מַטֶּה אָזְנָיו לְצַד שְׂמֹאלוֹ, וְאַחַר כָּךְ מְדַבֵּר בְּקוֹל נָמוּךְ) הַכֹּל שׁוֹקֵט. אַבָּא עָלָה כְבָר עַל מִשְׁכָּבוֹ וּבְוַדַּאי נִרְדַּם עַכְשָׁו. יָכֹל אֲנִי לָשֶׁבֶת פֹּה כָל הַלַּיְלָה וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ (יוֹשֵׁב, מַבִּיט הֵנָּה וָהֵנָּה וּמֶבָּטוֹ נוֹפֵל עַל הָאַדֶּרֶת הַלְּבָנָה. פּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ נֶגְדָּהּ) אִם אֶפְגֹּשׁ בְּאֵלִיָּהוּ, מוּטָב שֶׁיִּרְאֵנִי בִלְבוּשׁ זֶה אֲשֶׁר מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ לְדִבְרֵי קְדֻשָּׁה, וּבְלָבְשִׁי אוֹתוֹ יָגֵן עָלַי מִכָּל רָע

(קָם, לוֹבְשׁוֹ כְּשֶׁהוּא מַפְשִׁילוֹ עַל רֹאשׁוֹ בְּאֹפֶן שֶׁמִּכַּף רַגְלוֹ עַד אָזְנָיו כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן, מְהַדֵּק אוֹתוֹ עַל מָתְנָיו בַּחֲגוֹרָה הַלְּבָנָה, מִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר, בּוֹחֵר לוֹ כִסֵּא אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וְיוֹשֵׁב עָלָיו, וְכֻלּוֹ מוּכָן לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ. אַךְ הַיְשִׁיבָה הַשּׁוֹמֵמָה מְיַגַּעַת אוֹתוֹ וּמַפֶּלֶת שֵׁנָה עַל עֵינָיו. עוֹצֵם הוּא אוֹתָן וּפוֹתְחָן, עַד שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר וּמְנַשֵּׁל אֶת חֶבְלֵי הַשֵּׁנָה בַּהֲנִיעוֹ בְרֹאשׁוֹ)

יָרֵא אֲנִי פֶּן אֵרָדֵם אִם אֵשֵׁב כָּכָה בְלִי תְנוּעָה. אֶעֱבֹר אֶל הַחַלּוֹן, אֶפְשָׁר אֶרְאֶה אֶת אֵלִיָּהוּ עוֹבֵר עַל בֵּיתֵנוּ (נִגָּשׁ אֶל הַחַלּוֹן בַּפִּנָּה אֲשֶׁר לִימִין הָרוֹאִים וּלְמוּלָם, מוֹשֵׁךְ אֶת חֲצָאֵי הַמָּסָךְ אוֹ הַיְרִיעָה הַצִּדָּה) הַלַּיְלָה יָפֶה מְאֹד. הַכּוֹכָבִים מִתְנוֹצְצִים וְהַיָּרֵחַ הוֹלֵךְ יָקָר עַל פְּנֵי הַשָּׁמָיִם. בְּלַיְלָה כָזֶה אוֹהֲבִים הַמַּלְאָכִים לְטַיֵּל בֵּין הַכּוֹכָבִים (זְמַן מָה הוּא מַבִּיט דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן בְּשָׁעָה שֶׁעֵינוֹ הָאַחַת נְטוּיָה אֶל הָרוֹאִים, וְעַכְשָׁו הוּא פוֹנֶה אֲלֵיהֶם וּמֵרִים יָד אַחַת כְּנֶגֶד הַנֵּרוֹת וְהַצְּלָלִים) יֶלֶד אַחֵר וַדַּאי הָיָה יָרֵא לְהִשָּׁאֵר יְחִידֵי בַלַּיְלָה עִם נֵרוֹת דּוֹלְקִים וּצְלָלִים שְׁחוֹרִים, וַאֲנִי אֵינִי יָרֵא כְלָל (עוֹמֵד שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת. רְגָעִים אֲחָדִים עוֹבְרִים בִּדְמָמָה. פִּתְאֹם הוּא מִזְדַּעְזֵעַ וְנִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו)

מַה זֶה!? (מַבִּיט סְבִיבָיו) קוֹל שָׁאוֹן עָלָה בְאָזְנַי, כִּשְׁאוֹן כַּפּוֹת רַגְלַיִם צוֹעֲדוֹת עַל אֲבָנִים. בְּוַדַּאי שֶׁאֵלִיָּהוּ אֵינוֹ הוֹלֵךְ רַגְלִי, כִּי כְנָפַיִם לוֹ, כְּמוֹ לְכָל מַלְאָךְ, וְיָכֹל הוּא לָעוּף בָּאֲוִיר (מֵרִים אֶת יָדָיו בְּדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּמְנַפְנֵף בָּהֶן כְּמוֹ בִכְנָפָיִם, מַאֲזִין וּמַבִּיט הַחוּצָה) אַהּ! רוֹאֶה אֲנִי בִקְצֵה הָרְחוֹב אֵיזֶה דָבָר מִתְנוֹעֵעַ, אֵיזֶה דָבָר שָׁחוֹר (מוֹסִיף לְהַשְׁקִיף מִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּת לִרְאוֹת מַה שָׁם) אָכֵן, שְׁנֵי אֲנָשִׁים הֵם, לְבוּשֵׁי שְׁחוֹרִים… נוֹשְׂאִים הֵם אֵיזֶה מַשָּׂא בֵינֵיהֶם… (פּוֹנֶה אֶל הַקָּהָל) יִהְיוּ מִי שֶׁיִּהְיוּ, אֲבָל פְּנֵיהֶם אֵינָם כִּפְנֵי מַלְאַךְ אֱלֹהִים (מַבִּיט הַחוּצָה וּמְתָאֵר בְּיָדוֹ אֵת תְּנוּעָתָם) הוֹלְכִים הֵם וּקְרֵבִים לְבֵיתֵנוּ. אֶפְשָׁר גַּנָּבִים הֵם? מוּטָב שֶׁלֹּא יִרְאוּנִי (צוֹעֵד אֲחוֹרַנִּית לְצַד הַחַלּוֹן עַל יַד הַקִּיר, מוֹשֵׁךְ בִּקְצֵה הַמָּסָךְ וּמַבִּיט הַחוּצָה בְּעַיִן אֶחָת) אֲבָל, אִלּוּ הָיוּ גַנָּבִים לֹא הָיוּ מְבִיאִים מַתָּנוֹת אֵלֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵם רוֹצִים לִגְנֹב מַה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ… מַבִּיטִים הֵם מִסָּבִיב לִרְאוֹת אֵם אֵין אִישׁ מַרְגִּישׁ בָּהֶם. טוֹב שֶׁאֵינָם רוֹאִים אוֹתִי… עַכְשָׁו הֵם נִכְנָסִים לַחֲצֵרֵנוּ וּמִתְקָרְבִים לְדִיר הָעֵצִים (מְשַׁנֶּה אֶת מְקוֹמוֹ כַמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְפִי תְנָאֵי הַחַלּוֹן הַמַּמָּשִׁי אוֹ הַמְדֻמֶּה, לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁהוּא צוֹפֶה אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. בְּרֶגֶשׁ…) הֲיַחְשְׁבוּ לִשְׁלֹחַ אֶת בֵּיתֵנוּ בָּאֵשׁ? צָרִיךְ לְהָעִיר אֶת אַבָּא (עוֹקֵר מִמְּקוֹמוֹ וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, כְּנִמְלָךְ בְּדַעְתּוֹ) לֹא! אֲנַסֶּה תְּחִלָּה אִם לֹא אוּכַל לְהַפְחִידָם וּלְהַבְרִיחָם בְּעַצְמִי מִבְּלִי לְהַפְרִיעַ שְׁנַת אָבִי

(מְפַקְפֵּק וּמִתְיַשֵּׁב עִם עַצְמוֹ) אוּלַי אִם יָקוּם אַבָּא, נוּכַל לְתָפְשָׂם וְנִמְסְרֵם אֶל הַשּׁוֹטֵר? כֵּן! כָּךְ אֶעֱשֶׂה, אָעִיר אֶת אַבָּא. אֲבָל צָרִיךְ תְּחִלָּה לִפְשֹׁט אֶת הַקִּיטֶל פֶּן יִרְאֶה וְיִכְעַס עָלָי (פּוֹשֵׁט אֶת הַקִּיטֶל בְּחִפָּזוֹן, מְקַפְּלוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ בִמְקוֹמוֹ. עוֹבֵר אֶל הַחַלּוֹן) אָסוּרָה נָא אֶל הַחַלּוֹן וְאֶרְאֶה אֵיפֹה הֵם עַכְשָׁו. (מַבִּיט הַחוּצָה וּמַרְאֶה בְיָדוֹ) הִנֵּה הֵם כְּבָר שָׁבִים עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם. רָצִים הֵם כְּאִלוּ שֵׁד רָדַף אַחֲרֵיהֶם. חֲבָל שֶׁאֵחַרְתִּי. עַכְשָׁו לֹא נוּכַל לִתְפֹּשׂ אוֹתָם וְאֵין כַּדַּאי לְהָעִיר אֶת אַבָּא. (יוֹשֵׁב וְנִזְכָּר בְּאֵיזֶה דָבָר. קָם מִתּוֹךְ חֲרָדָה פְנִימִית) כִּמְדֻמֶּנִי שֶׁלֹּא רָאִיתִי אֶת הַחֲבִילָה בְיָדָם בְּבָרְחָם. אִם כֵּן, הֲרֵי הִיא בַחֲצֵרֵנוּ, וְאִם תִּמָּצֵא הַגְּנֵבָה אֶצְלֵנוּ, הֲלֹא יֹאמְרוּ כִּי אֲנַחְנוּ גָנַבְנוּ אוֹתָהּ. יָרֵא אֲנִי שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף אֶהְיֶה אָנוּס לְהָעִיר אֶת אַבָּא

(עוֹבֵר אֶל הַמִּסְדְּרוֹן דֶּרֶךְ פֶּתַח 1 וְדוֹפֵק עַל דֶּלֶת חֲדַר הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר לְאָבִיו) עוּרָה נָא, אַבָּא! עוּרָה נָא! גַּנָּבִים הָיוּ בַחֲצֵרֵנוּ. הֵם נִכְנְסוּ לְדִיר הָעֵצִים וְהִנִּיחוּ שָׁם אֵיזֶה דָבָר. קוּמָה נָא, אַבָּא.

הָאָב

(קוֹלוֹ נִשְׁמָע וּפָנָיו לֹא יֵרָאוּ) מַה, גַּנָּבִים בַּחֲצֵרֵנוּ? צָרִיךְ לְהָעִיר אֶת יוֹסֵף, וְנֵרֵד וְנַבְרִיחֵם. דְּפֹק נָא עַל דֶּלֶת הַמְשָׁרֶתֶת, וְתָקוּם וְתָאִיר לְפָנֵינוּ אֶת הַדָּרֶךְ. (הָאָב, כַּנִּרְאֶה, אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעוֹד לֹא כָבוּ הַנֵּרוֹת, וְחָשַׁב שֶׁיִּהְיֶה צֹרֶךְ לְהַדְלִיק גַּפְרוּר וְלָזֶה נָחוּץ כְּבָר מִי שֶׁאֵינוֹ יְהוּדִי).

בִּנְיָמִין

(נִכְנָס אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל וּמַשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת 3 פְּתוּחָה, דּוֹפֵק עַל דֶּלֶת 4 הַסְּמוּיָה עַכְשָׁו) עוּרִי נָא, מָרִינְקָה, קוּמִי נָא.

מָרִינְקָה

(קוֹלָהּ נִשְׁמָע מֵחֲדַר מִשְׁכָּבָהּ, כִּי הַדֶּלֶת 3 פְּתוּחָה) מָה הֵן הַדְּפִיקוֹת וְהַצְּעָקוֹת כָּל הַלָּיְלָה. גַּם לִישׁוֹן אֵינָם נוֹתְנִים לִי. אוֹי, מַזָּלִי הָרָע.

בִּנְיָמִין

קוּמִי נָא, גַּנָּבִים בֶּחָצֵר. אַבָּא אָמַר שֶׁתִּקְּחִי נֵר בְּיָדֵךְ וְתָאִירִי לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ.

מָרִינְקָה

מַה, גַּנָּבִים בַּבָּיִת? אִם כֵּן, מַדּוּעַ זֶה לֹא אָמָרְתָּ? לָמָּה תַעֲמֹד כְּגֹלֶם? הָעֵר אֶת כָּל בְּנֵי הַבַּיִת, וְנֵצֵא לְנֶגְדָּם, מִי בְמַטְאֲטֵא, מִי בְמַקֵּל, וּנְכַלֵּם עַד תֻּמָּם. הִנְנִי יוֹצֵאת תֵּכֶף וּמִיָּד.

הָאָב

(הוּא וְיוֹסֵף נִכְנָסִים בְּחָפְזָה מִצַּד אֶחָד, וּמָרִינְקָה וּבִנְיָמִין מִצַּד שֵׁנִי, וְכֻלָּם לְבוּשִׁים תִּלְבֹּשֶׁת חֲטוּפָה) קְחִי נָא עִמָּךְ נֵר וְגַפְרוּרִים, וְנֵצֵא לִרְאוֹת מֶה עָשׂוּ הַגַּנָּבִים בַּחֲצֵרֵנוּ. (מָרִינְקָה שָׁבָה לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל וּמְבִיאָה נֵר וְגַפְרוּרִים, יוֹצְאִים אַחֲרֶיהָ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 2, וְדֶרֶךְ פֶּתַח 1 נִכְנָסוֹת הָאֵם וְאַחֲרֶיהָ דִּינָה וְצִלָּה, וּבִלְבוּשֵׁיהֶן נִכָּר אִי־סֵדֶר שֶׁל חִפָּזוֹן).

הָאֵם

מַה יִמְצְאוּ הַגַּנָּבִים בַּחֲצֵרֵנוּ, הָבֵן לֹא אוּכָל. הַלְוַאי שֶׁאֲשַׁקֵּר, אֲבָל לִבִּי מְנַבֵּא לִי רָעָה (מַשְׁקִיפָה בְעַד הַחַלּוֹן אֲשֶׁר בִּנְיָמִין עָמַד אֶצְלוֹ, וְדִינָה וְצִלָּה עוֹמְדוֹת עַל יָדָהּ) בְּוַדַּאי שֶׁהַגַּנָּבִים מִתְחַבְּאִים בְּאֵיזוֹ פִּנָּה חֲשֵׁכָה וּמְחַכִּים לִשְׁעַת הַכֹּשֶר לַחְתֹּר לְבֵיתֵנוּ. מְצִיאָה גְּדוֹלָה יִמְצְאוּ פֹה. עֲשִׁירִים מִמֶּנּוּ, כְּפִי הַנִּרְאֶה, לֹא מָצְאוּ בְכָל הָעִיר. גַּם מְלֶאכֶת הַגְּנֵבָה אֵינָהּ מְלָאכָה הַמַּעֲשִׁירָה אֶת בַּעֲלָהּ, וְגַם בָּהֶם אֵין לְהִתְקַנֵּא (הֵם שָׁבִים מִן הֶחָצֵר, וְהָאָב וְיוֹסֵף נוֹשְׂאִים חֲבִילָה בְמַעֲטָפָה שֶׁחֶצְיָהּ פְּתוּחָה וַחֲבָלִים מְבַצְבְּצִים מִתּוֹכָהּ. כְּשֶׁהִיא רוֹאָה אוֹתָם, הִיא סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ וְצוֹעֶקֶת) אוֹי, מֶה הָיָה לָנוּ! מַה יֵשׁ בְּיֶדְכֶם!?

צִלָּה

(נִלְחֶצֶת אֶל הָאֵם) הוֹי, אִמָּא, יְרֵאָה אָנִי (בּוֹכִיָּה בְקוֹל)

הָאָב

(פָּנָיו חִוְרִים כַסִּיד, וְקוֹלוֹ רוֹעֵד) רָעָה נֶגֶד פָּנֵינוּ. עֲלִילַת הַדָּם יַעֲלִילוּ עָלֵינוּ. הוֹי, מַה נַעֲשֶׂה, מַה נַעֲשֶׂה? אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, רַחֶם נָא עָלֵינוּ! (שָׂמִים אֶת הַחֲבִילָה עַל הָרִצְפָּה, מַתִּירִים אֶת הַחֲבָלִים, מְרִימִים יֶלֶד בֶּן שְׁמוֹנֶה וְשָׂמִים אוֹתוֹ עַל הַסַּפָּה. מִכְנְסֵי הַיֶּלֶד קְרוּעִים לְמַטָּה מִן הַבִּרְכָּיִם וּבְשַׂר הַיֶּלֶד הִבְרִיק כְּרֶגַע כְּשֶׁהוּא פָּצוּעַ וְשׁוֹתֵת דָּם).

הָאֵם

מָרִינְקָה, הַדְלִיקִי נָא אֶת מְנוֹרַת הַנֵּפְט (זוֹ עוֹשָׂה כַמְצֻוֶּה עָלֶיהָ).

הָאָב

צָרִיךְ לִקְרֹא לָרוֹפֵא מִיָּד. יוֹסֵף, בְּנִי, רוּץ נָא וּקְרָא לְיִשְׂרָאֵל הָרוֹפֵא. וּבֶעָבְרְךָ עַל בֵּית אָחִי תְּעִירֵהוּ וְתֹאמַר לוֹ לָבֹא אֵלֵינוּ מִיָּד. רוּץ מַהֵר (יוֹסֵף יוֹצֵא. לְמָרִינְקָה) מַהֲרִי נָא וְהָבִיאִי מַיִם וְתַחְבָּשׁוֹת. אֶפְשָׁר נוּכַל לַעֲצֹר בְּעַד הַדָּם. אוּלַי יְרַחֵם ה' וְחַי הַיָּלֶד (הָאֵם הוֹלֶכֶת עִם מָרִינְקָה. לְדִינָה) הָבִיאִי נָא כַר קָטֹן (דִּינָה הוֹלֶכֶת וּמְבִיאָה אֶת הַכַּר, מָרִינְקָה וְהָאֵם שָׁבוֹת כְּשֶׁהָאֵם נוֹשֵׂאת קַעֲרַת מַיִם וּסְחָבוֹת שֶׁל בַּד לָבָן. מַצִּיגָה אֶת הַקְּעָרָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְלוֹקַחַת מִיַּד דִּינָה אֶת הַכַּר וְשָׂמָה אוֹתוֹ תַּחַת רֹאשׁ הַיָּלֶד. כֻּלָּם עוֹמְדִים כְּבַחֲצִי הַגֹּרֶן מִסָּבִיב לַיֶּלֶד וְצִלָּה אוֹחֶזֶת בְּיַד הָאֵם. הָאָב מְטַפֵּל בַּיֶּלֶד, פּוֹשֵׁט אֶת נְעָלָיו וְגַרְבָּיו, מְקַפֵּל אוֹ מַפְשִׁיל אֶת הַמִּכְנָסַיִם לְמַעְלָה מִבִּרְכָּיו, טוֹבֵל אֶת הַסְּחָבוֹת בַּמַּיִם וְשָׂם אוֹתָן עַל הַפְּצָעִים) הוֹי, מַדּוּעַ אֵחֲרוּ פַעֲמֵי הָרוֹפֵא!

הָאָח

(נִכְנָס) הוֹי, אָחִי, אֵיךְ נָפַל הַדָּבָר! נַפְשִׁי יָצְאָה בֶּאֱמֹר אֵלַי יוֹסֵף כִּי מְצָאתֶם יֶלֶד דָּקוּר. הַעוֹד חַי הוּא? מִי יוֹדֵעַ מַה שֶׁאוֹיְבֵינוּ אוֹמְרִים לַעֲשׂוֹת לָנוּ.

הָאֵם

אֲהָהּ! ה' אֱלֹהֵינו, חוּסָה נָא וְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, וְהַצִּילֵנוּ מִן הָעֲלִילָה הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת! (הָאָב גּוֹחֵן וּמַקְשִׁיב לִדְפִיקַת לֵב הַיֶּלֶד, וְגַם הָאָח עוֹשֶׂה כָמוֹהוּ, מַגִּישִׁים נֵר דּוֹלֵק לְאַפּוֹ, וּבֵינָתַיִם נִכְנָס הָרוֹפֵא עַם יוֹסֵף).

דִּינָה

אַהּ, הִנֵּה הָרוֹפֵא!

הָרוֹפֵא

שָׁלוֹם!

הָאָב

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, הֲרֵי לְךָ בִּרְכַּת שָׁלוֹם מֵאֵת שְׁכֵנֵינוּ הַגּוֹיִם! (מַרְאֶה עַל הַיֶּלֶד) אֵין שָׁלוֹם לְיִשְׂרָאֵל! (הָרוֹפֵא נָד בְּרֹאשׁוֹ. פּוֹשֵׁט אֶת בִּגְדוֹ, מֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ, מוֹצִיא מִיַּלְקוּטוֹ בַּקְבּוּקִים מְלֵאֵי נוֹזְלִים שׁוֹנִים, וְאִזְמָלִים. שָׂם קָצֶה אֶחָד שֶׁל שְׁפוֹפֶרֶת הַשְּׁמִיעָה בְּתוֹךְ אָזְנוֹ וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי עַל חֲזֵה הַיֶּלֶד וּמַקְשִׁיב. אוֹחֵז בְּדֹפֶק הַיֶּלֶד וּמוֹנֶה. פּוֹתֵחַ בַּקְבּוּק אֶחָד וּמַגִּישׁוֹ תַּחַת חָטְמוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד).

הַיֶּלֶד

(מִתְעוֹרֵר וְקוֹרֵא בְקוֹל רָפֶה) אִמָּא!

הָאֵם

חַי, חַי הִנֵּהוּ, תּוֹדָה לָאֵל! (נֶאֱנַחַת) אוֹי…

הָרוֹפֵא

הַגִּישׁוּ לִי מְעַט מַיִם פּוֹשְׁרִים בִּקְעָרָה (מַרְאֶה עַל הַקְּעָרָה) שְׁפֹךְ אֶת אֵלֶּה הַחוּצָה (הָאֵם לוֹקַחַת אֶת הַקְּעָרָה וּמָרִינְקָה הוֹלֶכֶת אַחֲרֶיהָ אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל. הָרוֹפֵא מַתִּיר אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת שֶׁעַל רֶגֶל הַיֶּלֶד, בּוֹדֵק אֶת פְּצָעָיו עַד שֶׁהָאֵם ומָרִינְקָה שָׁבוֹת עִם הַמַּיִם, שׁוֹפֵךְ לְתוֹךְ הַמַּיִם אֵיזֶה נוֹזֵל מִצֶּבַע אָדֹם, מוֹצִיא מוֹךְ וְתַחְבָּשׁוֹת מִיַּלְקוּטוֹ, שׁוֹרֶה אֶת הַמּוֹךְ בְּמַיִם וְשָׂם אוֹתוֹ עַל פִּצְעֵי הַיֶּלֶד וּמְהַדֵּק אוֹתוֹ בְקִשּׁוּרִים וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הוּא מְדַבֵּר אֶל הָאָב) חַיֵּי הַיֶּלֶד תְּלוּיִים בְּשַׂעֲרָה… בְּמִקְרֶה כָּזֶה לִפְעָמִים אָזְלַת יַד הָרוֹפֵא… זֶהוּ עֵסֶק בִּישׁ מְאֹד, רַבִּי… הַשִּׂנְאָה לַיְּהוּדִים הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְגָדוֹל, וַאֲנַחְנוּ אָמַרְנוּ כִּי שָׁלוֹם יִהְיֶה בֵינֵינוּ וּבֵינֵיהֶם… יָרֵא אֲנִי שֶׁהֶהָמוֹן יַעֲשֶׂה בָנוּ פְרָעוֹת לְרַגְלֵי הַדָּבָר הַזֶּה.

הָאָב

אָמְנָם, צְפוּיִם אָנוּ אֱלֵי צָרָה גְדוֹלָה, וְלָכֵן חֲזַק וֶאֱמַץ, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלַי יִחְיֶה הַיֶּלֶד וִיקוּם מֵחָלְיוֹ.

הָרוֹפֵא

עַכְשָׁו אֵין מַה לַעֲשׂוֹת. הַרְבֵּה דָם אָבַד לוֹ, אַף כִּי הַדְּקִירוֹת אֵינָן עֲמֻקּוֹת. כַּנִּרְאֶה, עוֹד לֹא עָבַר חֲצִי שָׁעָה מֵהָרֶגַע שֶׁנִּדְקָר. לְאָשְׁרֵנוּ, לֹא נָגְעוּ בְעוֹרְקֵי הַדָּם. חַלָּשׁ הוּא מְאֹד. נָחוּץ לוֹ לָנוּחַ כָּל הַלַּיְלָה וְיַחֲלִיף כֹּחַ. וְאִם הַדַּלֶּקֶת לֹא תִפְגַּע בּוֹ, יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁבַּבֹּקֶר יוּכַל לְדַבֵּר, אַף כִּי יָמִים יַעַבְרוּ עַד שֶׁיָּשׁוּב לְאֵיתָנוֹ. בֵּינָתַיִם צָרִיךְ לַחֲקֹר וְלִדְרֹשׁ יַד מִי הָיְתָה בָאֶמְצַע.

הָאָב

אָחִי, רוּץ נָא עִם יוֹסֵף לְבֵית הַשּׁוֹטְרִים וְהוֹדִיעוּ לָהֶם מַה שֶׁקָּרָה כָּאן.

הָאָח

נֵלְכָה נָא, יוֹסֵף (וְהֵם צוֹעֲדִים לִקְרַאת דֶּלֶת 2).

הָרוֹפֵא

(קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ וְעוֹצֵר בַּעֲדָם) לֹא טוֹבָה עֲצָתְךָ הַפַּעַם, רַבִּי. חָלִילָה לְךָ לִקְרֹא לַשּׁוֹטְרִים עַכְשָׁו. כִּי בְּבוֹאָם יְמַשְּׁשׁוּ בוֹ בִידֵיהֶם הַגַּסּוֹת וִיטַלְטְלוּ אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְפַרְפֵּר בֵּין הַחַיִּים וּבֵין הַמָּוֶת. לְעֵת כָּזֹאת עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיִּחְיֶה. אֲבָל אִם יָבֹאוּ הַשּׁוֹטְרִים, אֵין כָּל סָפֵק שֶׁיָּמוּת תַּחַת יָדָם.

הָאָב

וּמָה הִיא עֲצָתְךָ וְנַעֲשֶׂנָּה?

הָרוֹפֵא

עֲצָתִי הִיא לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. כִּי הָרוֹצְחִים בְּעַצְמָם לֹא יֵלְכוּ עַתָּה לְהַגִּיד לַשּׁוֹטְרִים מַה שֶׁעָשׂוּ. בְּוַדַּאי שֶׁיְּחַכּוּ עַד הַבֹּקֶר, וּלְפִי מַצַּב הַיֶּלֶד הַנִּפְצָע בַּבֹּקֶר נְטַכֵּס עֵצָה. עַכְשָׁו אֵין לְהַגִּיד מַה יִהְיֶה מַצָּבוֹ אָז.

הָאָח

רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפֵא. וְלוּ אַךְ יִחְיֶה הַיֶּלֶד, הֲלֹא הוּא בְעַצְמוֹ יַגִּיד מִי פְּצָעָהוּ, וַאֲנַחְנוּ נֵצֵא נְקִיִּים.

הָאָב

הַלְוַאי שֶׁיֵּאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם…

הָרוֹפֵא

(שָׁב לִמְקוֹם הַיֶּלֶד, מַכְנִיס לְתוֹךְ פִּיו מְלֹא הַכַּף נוֹזֵל מֵאֵיזֶה בַקְבּוּק וְנוֹתֵן אֶת הַבַּקְבּוּק אֶל הָאָב. יֶתֶר הַנּוֹכְחִים עוֹמְדִים אוֹ יוֹשְׁבִים וְעֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת אֶל שִׂפְתֵי הָרוֹפֵא) מִשִּׁקּוּי זֶה תִּתְּנוּ לוֹ בְכָל שָׁעָה, בֵּין שֶׁהוּא עֵר וּבֵין שֶׁהוּא יָשֵׁן. וְאִם יְבַקֵּשׁ מַיִם מִזְגוּ אֶת סַם־הָרְפוּאָה בַמַּיִם וּתְנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת דֵּי חֶפְצוֹ. כִּי אֲבֵדַת הַדָּם מְעוֹרֶרֶת בּוֹ צִמָּאוֹן גָּדוֹל. אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם מִכֶּם יִשְׁמְרוּ עָלָיו כָּל הַלָּיְלָה (גּוֹחֵן וּמַאֲזִין לִדְפִיקַת לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וּנְשִׁימָתוֹ, מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפוֹ מִתּוֹךְ סָפֵק) הַתִּקְוָה רָפָה, אֲבָל אֵין לְהִתְיָאֵשׁ. הַכֹּל בִּידֵי שָׁמָיִם (אוֹסֵף כֵּלָיו, מֵרִים יַלְקוּטוֹ) הִנְנִי הוֹלֵךְ לְבֵיתִי לְהָכִין בְּעַד הַיֶּלֶד סַם־מַרְפֵּא, וּבְעוֹד שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ שָׁעוֹת, כְּשֶׁיִּהְיֶה מוּכָן, אָשׁוּב לְכָאן וְאֵשֵׁב פֹּה עַד הַבֹּקֶר. אִם מַצָּבוֹ יֵרַע, קִרְאוּ לִי מִיָּד. שָׁלוֹם לָכֶם וַה' יִשְׁמֹר עֲלֵיכֶם (יוֹצֵא).

הָאָב

שָׁלוֹם גַּם לְךָ. יוֹסֵף בְּנִי, וְאָחִי, לְכוּ נָא עִם הַמְשָׁרֶתֶת וְחַפְּשׂוּ בְדִיר הָעֵצִים. אוּלַי תִּמְצְאוּ שָׁם אֵיזֶה דָבָר אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נוּכַל לְהִתְחַקּוֹת עַל שֹׁרֶשׁ בְּנֵי הַבְּלִיָּעַל (הָאָב וְיוֹסֵף יוֹצְאִים וְגַם בִּנְיָמִין נִלְוֶה אֲלֵיהֶם, וְהָאָב יוֹשֵׁב לְמַרְגְּלוֹת הַיֶּלֶד, בְּאֹפֶן שֶׁפָּנָיו נִרְאִים לְעֵינֵי הַקָּהָל, וּבִשְׁתֵּי יָדָיו אוֹחֵז בִּידֵי הַיֶּלֶד כְּאִלּוּ הָיָה שׁוֹמֵר עַל נִשְׁמַת הַיֶּלֶד שֶׁלֹּא תִפְרַח מִמֶּנּוּ).

הָאֵם

שֹׁבְנָה, בְּנוֹתַי, וַעֲלֶינָה עַל מִשְׁכַּבְכֶם. דִּינָה, הֲלֹא עֲיֵפָה אַתְּ!

דִּינָה

לֹא, אִמָּא. אָנֹכִי אֵשֵׁב עִמָּךְ כָּל הַלַּיְלָה.

צִלָּה

אֲנִי אֲחַכֶּה לְדִינָה (צְעָדִים נִשְׁמָעִים, וּשְׁמוּאֵל וְחַנָּה וְאִמָּם נִכְנָסִים).

הַגִּיסָה

(מְעִיפָה עַיִן עַל הַיּוֹשְׁבִים וְעַל הַיֶּלֶד, סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ) אֲהָהּ! אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁהִשְׁלִיכוּ יֶלֶד מֵת בַּחֲצֵרְכֶם. ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, חוּסָה נָא, וְאַל תָּמִיט עָלֵינוּ שׁוֹאָה כָזֹאת.

הָאֵם

אָמְנָם כֵּן, אוּלָם עוֹד חַי הַיֶּלֶד, וְהָרוֹפֵא אָמַר שֶׁיֵשׁ תִּקְוָה כִּי בַבֹּקֶר יוּכַל לְדַבֵּר.

הַגִּיסָה

הַלְוַאי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. (עוֹבֶרֶת לְצַד הַיֶּלֶד, גּוֹחֶנֶת עָלָיו. שְׁמוּאֵל וְחַנָּה עוֹמְדִים צְפוּפִים עִם דִּינָה וְצִלָּה אֵצֶל הָאֵם. הַיּוֹצְאִים שָׁבִים, וְהָאָח נוֹתֵן לְהָאָב צְלָב כֶּסֶף גָּדוֹל, וּפְקָק שֶׁל זְכוּכִית).

הָאָח

לֹא מָצָאנוּ דָבָר מִלְּבַד הַצְּלָב וְהַפְּקָק. וַדַּאי, בְּחָפְזָם לֹא הִרְגִּישׁוּ בַּאֲבֹד לָהֶם הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה. אֲבָל אֵיךְ נֵדַע שֶׁל מִי הֵם?

הָאָב

ראו בנוספות מקטע שֵני בין הסוגריים המרובעים: (לוֹקֵחַ אֶת הַצְּלָב) שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ, תַּעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ (מִתְבּוֹנֵן בּוֹ הֵיטֵב וּמֵשִׁיבוֹ לְאָחִיו) רְאֵה נָא, אָחִי, הֲלֹא חֲרוּתִים עָלָיו רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֲחָדִים, מ. בּ. פּ. תָּמֵהְנִי שֶׁל מִי הֵם? (הָאָח מִתְבּוֹנֵן בַּצְּלָב וּמֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי מְרַמְּזוֹת הָאוֹתִיּוֹת וּמַנִּיחוֹ עַל הָרִצְפָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לוֹקֵחַ הָאָב אֶת הַפְּקָק מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, מִסְתַּכֵּל בּוֹ הֵיטֵב, חוֹשֵׁב רְגָעִים אֲחָדִים, וּמַנִּיחוֹ שׁוּב עַל הַשֻּׁלְחָן מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, וְאַחֲרֵי רֶגַע מִתְעוֹרֵר וְקָם) יַקִּירַי, כְּשֶׁכָּלוּ כָל הַתְּרוּפוֹת, נוֹהֲגִים הַיְּהוּדִים לִפְתֹּחַ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וְלִקְרֹא מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים בְּעַד הַחוֹלֶה הַמְסֻכָּן. וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹלֶה זֶה אֵינֶנּוּ מֵאֲחֵינוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכָל זֹאת, אוּלַי יִשְׁמַע ה' וִיחַיֵּהוּ וִירַפְּאֵהוּ. אָחִי, נֵלֵךְ נָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְנִקְרָא בַתְּהִלִּים. גַּם אַתָּה, יוֹסֵף, תֵּלֵךְ עִמָּנוּ.

הָאָח

הִנְנוּ וְנֵלֵךְ. אֲבָל מֵאַיִן נוֹדַע לָכֶם כִּי הִשְׁלִיכוּ יֶלֶד בַּחֲצֵרְכֶם?

הָאָב

בִּנְיָמִין הֶעִירַנִי (לְבִנְיָמִין) וּמִנַּיִן נוֹדַע לְךָ דְבַר הַחֲבִילָה?

בִּנְיָמִין

אַל נָא תִכְעַס עָלַי, אַבָּא. כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְחַדְרִי, לֹא עָלִיתִי עַל מִשְׁכָּבִי מִיָּד, אֶלָּא שַׁבְתִּי וְעָמַדְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת מִן הַזְּמָן שֶׁהַמְשָׁרֶתֶת כִּבְּתָה אֶת מְנוֹרַת הַנֵּפְט עַד שֶׁגָּמַרְתָּ אֶת דְּרָשָׁתֶךָ. וְאַחֲרֵי צֵאתְךָ יָשַׁבְתִּי כָּאן וְחִכִּיתִי עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וְשָׁתָה אֶת יֵינוֹ. וּבְהַבִּיטִי דֶרֶךְ הַחַלּוֹן, וְהִנֵּה נִגְלוּ לְעֵינַי שְׁנֵי הָרוֹצְחִים כְּשֶׁהֵם נִכְנָסִים לַחֲצֵרֵנוּ.

הָאָח

רוֹאֶה אֲנִי בָזֶה אֶצְבַּע אֱלֹהִים. אָמְנָם, לֹא יָנוּם וָלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.

שְׁמוּאֵל

וְאֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, הֲרָאִיתָ אוֹתוֹ, בִּנְיָמִין?

בִּנְיָמִין

אִם רָאִיתִי אֶת אֵלִיָּהוּ? אָכֵן, מִתּוֹךְ הַבֶּהָלָה כִּמְעַט שֶׁשָּׁכַחְתִּי אוֹתוֹ לְגַמְרֵי (עוֹבֵר אֶל הַכּוֹס וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ. וְאִם אֵינוֹ יָכֹל לְהַגִּיעַ אֶל פִּיהָ, עוֹלֶה עַל כִּסֵּא) הוֹי, אַבָּא, הַכּוֹס רֵיקָה וְהַיַּיִן אֵינֶנּוּ! (בְּקוֹל עָצוּר דְּמָעוֹת) אֵלִיָּהוּ הָיָה כָאן, וַאֲנִי לֹא רְאִיתִיו! (בּוֹכֶה…)

הָאָב

(נִגָּשׁ אֶל הַכּוֹס וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ. מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפָיו) נִבְצְרָה מִמֶּנִּי לָדַעַת מִי שָׁתָה אֶת הַיָּיִן (וְהוּא שׁוֹלֵחַ מַבָּט־חֲשָׁד לְעֵבֶר מָרִינְקָה) אָמְנָם, בְּנִי, אֵלִיָּהוּ הָיָה עִמָּנוּ הַלָּיְלָה. יַד אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הָיְתָה עָלֶיךָ כָל הָעֵת. הָבָה, אָחִי, נֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. אֲבָל מִי יִשְׁמֹר עַל הַחוֹלֶה?

הָאֵם

אֲנַחְנוּ נֵשֵׁב אִתּוֹ עַד שׁוּבְכֶם.

הַגִּיסָה

הַנִּיחוּ אוֹתוֹ תַּחַת יָדֵינוּ וְנִשְׁמֹר עָלָיו.

דִּינָה

גַּם אֲנַחְנוּ נֵשֵׁב פֹּה עַד הַבֹּקֶר.

הָאָב

זֶה לֹא יִתָּכֵן. צָרִיךְ לַחוֹלֶה אֲוִיר צַח וּמְנוּחָה. מוּטָב שֶׁתַּעֲלוּ כֻלְּכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם.

הָאֵם

בֶּאֱמֶת, יְלָדִים, אֵין אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָכֶם. אַתֶּם רַק תַּפְרִיעוּ מְנוּחַת הַחוֹלֶה. שׁוּבוּ נָא, יְלָדִים, וּשְׁכָבוּ.

מָרִינְקָה

אִם רָצוּי לָךְ, גְּבִרְתִּי, אֲמַלֵּא אֲנִי אֶת מְקוֹמֵךְ.

הָאֵם

תּוֹדֶה לְךָ, מָרִינְקָה. אָבֵל אַתְּ עָבַדְתְּ קָשֶׁה כָל הַיּוֹם. הַמְּנוּחָה נְחוּצָה לָךְ. לְכִי לִישׁוֹן, וְאִם נִדְרֹשׁ לְעֶזְרָתֵךְ נְעִירֵךְ.

מָרִינְקָה

לוּ יְהִי כִדְבָרָיִךְ (יוֹצֵאת אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל).

הָאָח

שְׁמוּאֵל וְחַנָּה, לְכוּ אִתָּנוּ וּנְלַוֶּה אֶתְכֶם הַבַּיְתָה.

שְׁמוּאֵל

יְרֵאִים אֲנַחְנוּ לִישֹׁן לְבַדֵּנוּ בַבָּיִת.

חַנָּה

אָנָּא, דּוֹדָתִי, תְּנִי לִי לִהְיוֹת עִם צִלָּה.

הָאֵם

עֲשִׂי כְּחֶפְצֵךְ, חַנָּתִי… הִנֵּה הַמָּקוֹם רַב גַּם לָךְ. גַּם אַתָּה, שְׁמוּאֵלִי, הֱיֵה עִם בִּנְיָמִין; אַךְ לְכוּ לְחַדְרֵיכֶם, יְלָדִים, וְעָלוּ עַל מִשְׁכַּבְכֶם מִיָּד.

חַנָּה

תּוֹדָה לָךְ, דּוֹדָתִי (הַיְלָדִים יוֹצְאִים דֶּרֶךְ פֶּתַח 1, וְהָאָב, הָאָח וְיוֹסֵף יָצְאוּ קֹדֶם לָזֶה דֶרֶךְ 2).

הַגִּיסָה

יְלָדִים, גּוֹזָלִים. גַּם הֵם חָשִׁים כִּי עַם יִשְׂרָאֵל נִמְצָא בְצָרָה גְדוֹלָה וְלִבָּם יָרֵא וְחָרֵד עֲלֵיהֶם…

הַיֶּלֶד

(מִתְעוֹרֵר וְאוֹמֵר בְּקוֹל רָפֶה) אִמָּא!

הָאֵם

(גּוֹחֶנֶת עָלָיו) מַה, בְּנִי?

הַיֶּלֶד

מָיִם!… (הַגִּיסָה הוֹלֶכֶת לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל וּמְבִיאָה כוֹס מָיִם. הָאֵם לוֹקַחַת אֶת הַכּוֹס מִיָּדָהּ, מוֹזֶגֶת לְתוֹכָהּ אֶת הַשִּׁקּוּי וְנוֹתֶנֶת לַיֶּלֶד לִשְׁתּוֹת מִיָּדָהּ. הוּא שׁוֹתֶה אֶת כָּל הַכּוֹס. הָאֵם מְתַקֶּנֶת מַצָּעוֹ, וְאִם אֶפְשָׁר, פּוֹרֶשֶׂת מְטַפַּחַת מֵעַל לְרֹאשׁוֹ כְּדֵי שֶׁהָאוֹר לֹא יַפְרִיעַ אֶת שְׁנָתוֹ).

הָאֵם

תּוֹדָה לָאֵל, הַיֶּלֶד שָׁתָה אֶת כָּל הַכּוֹס. הוֹי, כַּמָּה יְרֵאָה אֲנִי שֶׁמָּא יִתְנַפְּלוּ עָלֵינוּ אֲבוֹת הַיֶּלֶד וְהָאֲסַפְסוּף טֶרֶם יַעֲלֶה הַשַּׁחַר, וְאָז אוֹי וַאֲבוֹי לָנוּ וּלְכָל הַיְּהוּדִים…

הַגִּיסָה

(שׁוֹכְחוֹת הַנָּשִׁים כִּי הַשְּׁתִיקָה יָפָה לְחוֹלֶה, כִּי הֲלֹא עַל זֶה נָשִׁים הֵן…) דַּיָּה לְצָרָה בְשַׁעְתָּהּ! וְכִי לְחִנָּם יֹאמְרוּ תְהִלִּים לִפְנֵי אֲרוֹן־קֹדֶשׁ פָּתוּחַ? הַאֻמְנָם יִתֵּן ה' לַגּוֹיִם לַעֲשׂוֹת בָּנוּ כַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם? הֲלֹא בְכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וַה' מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם. זְכוּרָה אֲנִי מַה שֶׁבְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי, כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה, מִפִּי אָבִי מוֹרִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל דְּבַר הָעֲלִילָה בְדַנְצִיג בִּשְׁנַת תכ"ד. כַּדַּאי הוּא הַסִּפּוּר שֶׁתִּשְׁמְעִי אוֹתוֹ גַם אָתְּ². יָמִים אֲחָדִים לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח נִמְצָא יֶלֶד נוֹצְרִי הָרוּג טָמוּן בְגַל שֶׁל אַשְׁפָּה. הֶהָמוֹן הֶחָשֹׁךְ הֶעֱלִיל עַל הַיְּהוּדִים כִּי יְדֵיהֶם שָׁפְכוּ אֶת דְּמֵי הַיֶּלֶד לְמַעַן הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְצֹרֶךְ חַג הַפֶּסַח, וַיְהִי נָכוֹן לְהִתְנַפֵּל עַל הַיְּהוּדִים וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם שְׁפָטִים.

בְּיָמִים הָהֵם הָיְתָה מִשְׂרַת הָרַבָּנוּת בָּעִיר הַהִיא עַל שֶׁכֶם אִישׁ חָכָם וּגְדָל דֵּעָה, וְלוֹ נוֹדַע הָאָשֵׁם בָּרֶצַח, אֲבָל רְאָיוֹת בְּרוּרוֹת לֹא הָיוּ בְיָדָיו לְהוֹכִיחַ בָּהֶן אֶת אַשְׁמַת הָאִישׁ. וַיֵּלֶךְ הָרַב אֶל רֹאשׁ הָעִיר וְאֶל יֶתֶר הַשָּׂרִים וַיּוֹדַע לָהֶם כִּי מָצָא תַחְבּוּלָה אֲשֶׁר עַל פִּיהָ יִוָּדַע לְיוֹשְׁבַי הָעִיר יַד מִי הָיְתָה בַנַּעַר וַתִּשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ הַנָּקִי. אָז נָתַן פְּקִיד הָעִיר צָו כִּי יֶחְדַּל הֶהָמוֹן לְקַצּוֹת בַּיְּהוּדִים, וְהוּא בְלִוְיַת שָׂרָיו וְנִכְבַּדֵּי הָעָם יָצָא אֶל רְחוֹב הָעִיר שֶׁשָּׁם יָעַד אֶת הָרַב לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂהוּ לְעֵינֵי כָל הָעָם.

וַיְהִי בְּהִתְאַסֵּף כָּל הַקָּהָל, וַיָּבֵא הָרַב תַּרְנְגוֹל עָטוּף בְּאַדֶּרֶת, וַיִּבְחַר מִקֶּרֶב הַנֶּאֱסָפִים עֲשֶׂרֶת אֲנָשִׁים, חֲמִשָּׁה יְהוּדִים וַחֲמִשָּׁה נוֹצְרִים, אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם הָיָה הָרוֹצֵחַ, וַיֹאמַר:

בֵּין הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה יִמָּצֵא הָרוֹצֵחַ, וְהַתַּרְנְגוֹל יַגִּיד לָנוּ מִי וָמִי הוּא. וְעַתָּה יָרִים אִישׁ אִישׁ מֵהֶם אֶת הָאַדֶּרֶת וְיַעֲבִיר יָדוֹ עַל גַּב הַתַּרְנְגוֹל, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ יַד הָרוֹצֵחַ, אָז יִתֵּן הַתַּרְנְגוֹל בְּקוֹלוֹ וְיִקְרָא: “קוּקִירִיקוּ!”

הָאֲנָשִׁים עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה הָרַב, אַךְ הַתַּרְנְגוֹל הֶחֱרִישׁ וָלֹא הִשְׁמִיעַ אֶת קְרִיאָתוֹ.

כִּרְאוֹת הֶהָמוֹן כִּי עֲמַל הָרַב עָלָה בְתֹהוּ וְאֶת הָרוֹצֵחַ לֹא מָצָא, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו וַיֹּאמְרוּ לְכַלּוֹת בּוֹ אֶת חֲמָתָם עַל אֲשֶׁר הֵתֵל בָּהֶם. אַךְ הָרַב הִפְצִיר בָּהֶם כִּי יְחַכּוּ לוֹ מְעָט. וַיִּפֶן אֶל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֶעֱבִירוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל גַּב הַתַּרְנְגוֹל, וַיְצַוֵּם כִּי יָרִימוּ אֶת יְדֵיהֶם. אָז רָאוּ כָל הַקָּהָל כִּי הַיָּד הַיְמָנִית שֶׁל תִּשְׁעָה מֵהֶם מְלֻכְלָכָה בְּפִיחַ הַתַּנּוּר, וְרַק יְמִין הָאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַנּוֹצְרִים צֶחָה וּנְקִיָּה.

וַיִּפֶן הָרַב אֶל הָעָם וַיִּקְרָא: יְדֵי נְקִי הַכַּפַּיִם הַזֶּה נְגֹאֲלוּ בִדְמֵי הַנַּעַר הַנִּרְצָח, וְזֶה לָכֶם הָאוֹת, כִּי לֹא הֶעֱבִיר אֶת יָדוֹ עַל גַּב הַתַּרְנְגוֹל הַמָּשׁוּחַ בְּפִיחַ הַתַּנּוּר, מִיִּרְאָה מִדָּבָר פֶּן יַשְׁמִיעַ הַתַּרְנְגוֹל אֶת קוֹלוֹ וְתִגָּלֶה בַקָּהָל חַטָּאתוֹ.

הָאִישׁ הוֹדָה עַל פְּשָׁעָיו, כִּי הוּא רָצַח אֶת הַנַּעַר, לְמַעַן הָסֵב אֵלָיו אֶת נַחֲלָתוֹ; כִּי הָיָה הָרוֹצֵחַ הַזֶּה אָח לִפְקִיד הָעִיר, וְהַנַּעַר הַנִּרְצָח הָיָה יָחִיד לְאָבִיו. אָז שָׁכְכָה חֲמַת הָעָם. הֶהָמוֹן נָפוֹץ, וַיֵּלֶךְ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ.

וְלַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה… (הָאָב, הָאָח, וְיוֹסֵף נִכְנָסִים מְבֹהָלִים וְנִרְעָשִׁים. הָאָב נוֹשֵׂא בַּקְבּוּק בְּיָדוֹ. הוּא לוֹקֵחַ אֶת הַפְּקָק וְשָׂם אוֹתוֹ בְּפִי הַבַּקְבּוּק וְהִנֵּה הוּא מַתְאִים. כָּל הַנּוֹכְחִים מַבִּיטִים בִּרְעָדָה).

הָאָב

(אֶל הָאֵם) הֲמַכִּירָה אַתְּ אֶת הַבַּקְבּוּק הַזֶּה?

הָאֵם

הֲלֹא בַקְבּוּק זֶה הוּא שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת!

הָאָב

אָמְנָם כֵּן. הָרִיחִי נָא אֶת הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹכוֹ (נוֹתֵן לָהּ אֶת הַבַּקְבּוּק).

הָאֵם

(מְרִיחָה) אֵין זֶה יַיִן כְּלָל.

הַגִּיסָה

(לוֹקַחַת מִמֶּנָּה אֶת הַבַּקְבּוּק וּמְרִיחָה גַם הִיא) הֲלֹא רֵיחוֹ כְּרֵיחַ דָּם! (מְשִׁיבָה לוֹ אֶת הַבַּקְבּוּק בִּמְהִירוּת כְּאִלּוּ נִכְוְתָה יָדָהּ).

הָאָב

אָמְנָם, דָּם הוּא, דַּם הַיֶּלֶד הַזֶּה אֲשֶׁר הָרוֹצְחִים הִזִּילוּ מִפְּצָעָיו לְתוֹךְ הַבַּקְבּוּק… יַד ה' נָחֲתָה אוֹתָנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. כַּאֲשֶׁר גָמַרְנוּ אֶת הַמִּזְמוֹרִים וְאָמַרְתִּי לִסְגֹּר אֶת הָאָרוֹן, רָאִיתִי מִבְּלִי מֵשִׂים וְהִנֵּה בַקְבּוּק הַיַּיִן אֵין לוֹ פְּקָק, וְנִזְכַּרְתִּי שֶׁמָּצָאנוּ פְקָק בְּדִיר הָעֵצִים, וּמִיָּד צָצָה בְלִבִּי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה קֶשֶׁר בֵּין הַיֶּלֶד וּבֵין הַבַּקְבּוּק. הֵרַחְנוּ, וְהִנֵּה הַיַּיִן אֵינוֹ יַיִן כִּי אִם דָּם. הוֹי, מַה נַעֲשֶׂה, אָחִי, עוּץ נָא עֵצָה!

הַגִּיסָה

הַשְּׁאֵלָה לָמָּה? שׁוֹפְכִים אֶת הַדָּם בַּעֲבִיט הַשְּׁפָכִין, שׁוֹטְפִים הֵיטֵב אֶת הַבַּקְבּוּק בְּמַיִם, וְיוֹצְקִים בּוֹ יָיִן. תְּנוּהוּ לִי וַאֲנַקֵּהוּ כְרָגַע (לוֹקַחַת אֶת הַבַּקְבּוּק עִם הַפְּקָק וְיוֹצֵאת לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל).

הָאָב

וּמַה שְׁלוֹם הַיָּלֶד? (עוֹבֵר וְגוֹחֵן עָלָיו).

הָאֵם

יֵשׁ תִּקְוָה. מַצָּבוֹ מַשְׁבִּיחַ. מַיִם שָׁאַל וְשָׁתָה מְלֹא הַכּוֹס.

הָאָב

ה' אֱלֹהִים, הֱיֵה בְעֶזְרָתֵנוּ!

הַגִּיסָה

(שָׁבָה כְּשֶׁהִיא מְנַגֶּבֶת אֶת הַבַּקְבּוּק בְּמַגֶּבֶת) הֲרֵי לְךָ בַּקְבּוּק נָקִי.

הָאָב

תּוֹדָה (לוֹקֵחַ אוֹתוֹ מִיָּדָהּ וּפוֹנֶה אֶל הָאֵם) הַגִּישִׁי נָא לִי אֶת הַיָּיִן (הָאֵם מוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן מִתּוֹךְ הָאָרוֹן וּמַגֶּשֶׁת לוֹ, וְהוּא יוֹצֵק לְתוֹךְ הַבַּקְבּוּק עַד חֶצְיוֹ, סוֹתֵם אוֹתוֹ בַפְּקָק, שָׂם אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן) הוֹי, מִי יִתֵּן וְאָתָא בֹקֶר! הַלַּיְלָה יֶאֱרַךְ עָלַי כְּשָׁנָה.

הָאָח

בְּעוֹד שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם יָשׁוּב הָרוֹפֵא. אֶפְשָׁר תֵּלַכְנָה הַנָּשִׁים לָנוּחַ, וַאֲנִי וְאַתָּה נֵשֵׁב עִם הַנַּעַר עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

הָאָב

אָמְנָם, יְכֹלוֹת אַתֶּן לָלֶכֶת לִמְנוּחַתְכֶן, וַאֲנִי וְאָחִי נִשְׁמֹר עַל הַיֶּלֶד מִתּוֹךְ עִיּוּן בְּסֵפֶר. יוֹסֵף בְּנִי, עֲלֵה נָא עַל מִשְׁכָּבְךָ, כִּי נָחוּץ יִהְיֶה לְךָ לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר. יֵשׁ לִי עֲבוֹדָה בַעֲדֶךָ.

יוֹסֵף

טוֹב, אַבָּא. שָׁלוֹם לְכֻלְּכֶם (יוֹצֵא).

הָאֵם

נֵלְכָה נָא, גִּיסָתִי (לִפְנֵי לֶכְתָּן הֵן מְתַקְּנוֹת אֶת מַצַּע הַיֶּלֶד) אַל נָא תִּשְׁכְּחוּ לָתֵת לוֹ אֶת הָרְפוּאָה בְכָל שָׁעָה, וּמַיִם לִשְׁתּוֹת מִדֵּי הִתְעוֹרְרוֹ.

הָאָב

שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֶת דְּבָרָיִךְ (יוֹצְאוֹת) אָחִי, אִם אֵינְךָ יָרֵא לָלֶכֶת יְחִידִי, הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ שֶׁתֵּלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְתַצִּיג אֶת הַבַּקְבּוּק בַּאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, בַּמָּקוֹם שֶׁמָּצָאנוּ אוֹתוֹ שָׁם.

הָאָח

מַה יֵשׁ כָּאן לִירֹא? הֲלֹא רַק חֲמִשָּׁה בָתִּים מַפְרִידִים בֵּין בֵּיתֵנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת (לוֹקֵחַ אֶת הַבַּקְבּוּק וְיוֹצֵא).

הָאָב

(לוֹקֵחַ אֶת הַגְּמָרָא מֵעַל הָאָרוֹן, יוֹשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן כְּשֶׁפָּנָיו פּוֹנִים לְצַד הָרוֹאִים, מַתְחִיל לְהִתְנוֹעֵעַ בְּהִתְלַהֲבוּת וּלְזַמֵּר בְּנִגּוּן עָצוּב, וְהַנִּגּוּן מִשְׁתַּפֵּךְ בְּכָל הַבָּיִת…) תָּנוּ רַבָּנָן…

(הַמָּסָךְ יוֹרֵד)

בנוספות “לכוסו של אאליהו” ראו גם בתחילת המערכה השלישית ראו את הקטע השלישי בין סוגריים מרובעים.

מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית

(הַבִּימָה כֻלָּהּ נִרְאֵית כְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּזְעֵיר אַנְפִּין. כֹּתֶל הַמִּזְרָחִי כְנֶגֶד הָרוֹאִים. בְּאֶמְצַע הַמִּזְרָח, עַל בִּימַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֲרוֹן קֹדֶשׁ מְכֻסֶּה פָרֹכֶת וּמַחֲזִיק סִפְרֵי תּוֹרָה. מַעֲקֶה מִסָּבִיב לְבִימַת אָרוֹן הַקֹּדֶשׁ, וּמִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל מַדְרֵגוֹת לַעֲלוֹת עַל הַבִּימָה. לְמַטָּה, בֵּין הַמַּדְרֵגוֹת, עוֹמֶדֶת תֵּבַת הַשַּׁ"ץ. מֵעֶבְרֵי הַבִּימָה עוֹמְדִים סַפְסָלִים לְאֹרֶךְ כֹּתֶל הַמִּזְרָח, וּכְּנְגְדָּם שְׁנֵי טוּרֵי סַפְסָלִים עַד לִפְאַת בִּימַת הַמַּחֲזֶה. בֵּין שְׁנֵי הַטּוּרִים הָאֵלֶּה הַמָּקוֹם פָּנוּי וּפָתוּחַ לְצַד מַעֲרָב, כְּלוֹמַר, הָרוֹאִים. הַפֶּתַח שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת יִהְיֶה אֵפוֹא בִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית, זֹאת אוֹמֶרֶת, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים. מִמַּעַל לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי נִמְצֵאת עֶזְרַת הַנָּשִׁים, אֶלָּא שֶׁסְּמוּיָה הִיא מֵעֵין הָרוֹאִים כְּפִי הַכְּלָל הַיָּדוּעַ: הַנָּשִׁים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נִשְׁמָעוֹת אֲבָל לֹא נִרְאוֹת. מְנוֹרוֹת נְחֹשֶׁת תְּלוּיוֹת מִתַּחַת לַתִּקְרָה וּתְקוּעוֹת בַּקִּירוֹת. בָּעַמּוּד דּוֹלְקִים נֵרוֹת. עַל סַפְסַל הַמִּזְרָח מִימִין הָרוֹאִים יוֹשְׁבִים הָאָב־הָרַב, יוֹסֵף, בִּנְיָמִין, הָרוֹפֵא וּזְקֵנִים אֲחָדִים. וּמֵעֵבֶר לָאָרוֹן – הָאָח, שְׁמוּאֵל, וַאֲנָשִׁים אֲחָדִים. יֶתֶר הַמִּתְפַּלְּלִים יוֹשְׁבִים עַל הַסַּפְסָלִים אֲשֶׁר בִּשְׁנֵי הַטּוּרִים. נִשְׁמָע קוֹל הַחַזָּן בְּגָמְרוֹ “וּבְנוּחֹה יֹאמַר”, וְהַמָּסָךְ עוֹלֶה).

הַחַזָּן

(מְזַמֵּר, וְהַמֵּיטִיב לְזַמֵּר הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח) “דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכֹל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם…” (עוֹבֵר לְצַד שְׂמֹאל בַּמִּזְרָח וְיוֹשֵׁב אֵצֶל הָאָח).

הָאָב

(קָם, עוֹלֶה עַל הַבִּימָה, נוֹשֵׁק אֶת הַפָּרוֹכֶת וְדוֹרֵשׁ)

מוֹרַי וְרַבּוֹתַי:

מִנְהָג קָדוּם נָהוּג בְּעִירֵנוּ שֶׁהָרַב דְּמָתָא יִדְרֹשׁ בָּרִאשׁוֹן לְפֶסַח קֹדֶם לְמוּסַף דְּרוּשׁ מֵעִנְיָנָא דְיוֹמָא לִכְבוֹד חַג הַפָּסַח. כָּךְ נָהַגְתִּי גַם אָנִי, וְגַם הַיּוֹם לֹא אֲשַׁנֶּה מִמִּנְהָגִי זֶה אַף כִּי לִבִּי בַל עִמִּי, וְעוֹד נִפְעָם וְנִרְגָּז אָנֹכִי מֵהַמִּקְרֶה שֶׁקָּרָה אוֹתָנוּ תֵכֶף אַחַר גְּמָר הַסֵּדֶר. אַחַר הַתְּפִלָּה, רַבּוֹתַי, אֲסַפֵּר לָכֶם אֶת פְּרָטֵי הַדְּבָרִים, כִּי חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא תִּטָּרֵף דַּעְתְּכֶם עֲלֵיכֶם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. אוּלָם, דְּעוּ לָכֶם, מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, כִּי לֹא רַק בְּכָל דּוֹר וָדוֹר אֶלָּא שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם. וְעַכְשָׁו, רַבּוֹתַי, נָבֹא אֶל עִנְיָנֵנוּ.

חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אָמְרוּ: “בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה: אֶחָד חָכָם, אֶחָד רָשָׁע, אֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל”. וְהִנֵּה מַאֲמַר חֲזַ“ל זֶה אֶפְשָׁר לְפָרְשׁוֹ בְּפַרְדֵּ”ס, כְּלוֹמַר, עַל פִּי הַפְּשָׁט, עַל פִּי הָרֶמֶז, עַל פִּי הַדְּרָשׁ, וְעַל פִּי הַסּוֹד… (מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם הוּא מְתַקֵּן טַלִּיתוֹ שֶׁלֹּא תִצְנַח מֵעַל גַּבּוֹ).

עַל פִּי הַפְּשָׁט, כֵּיצַד? פְּשׁוּטוֹ כְמַשְׁמָעוֹ: לְאָב אֶחָד יֵשׁ בֵּן חָכָם, לְאָב אַחֵר בֵּן רָשָׁע, לְאָב שְׁלִישִׁי בֵּן תָּם, וּלְאָב רְבִיעִי יֵשׁ בֵּן קָטֹן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. אֲבָל כָּאן מִתְעוֹרֶרֶת הַשְּׁאֵלָה: “מַדּוּעַ לֹא דִבְּרָה תוֹרָה כְנֶגֶד בֵּן צַדִּיק? וְכִי רַק אַרְבָּעָה מִינֵי בָנִים יֵשׁ בָּעוֹלָם?” וְהִנֵּה עַל פִּי הָרֶמֶז אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לֹא בָנִים מַמָּשׁ כִּי אִם אֲנָשִׁים, בְּנֵי אָדָם. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהֵם חֲכָמִים וּדְבַשׁ תַּחַת לְשׁוֹנָם, וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהֵם רְשָׁעִים בְּתַכְלִית הָרֶשַׁע, יִשְׁמְרֵנוּ ה'. וּלְאִידָךְ גִּיסָא, יֵשׁ אֲנָשִׁים תְּמִימִים, אֵינָם רְשָׁעִים אֲבָל גַּם חֲכָמִים אֵינָם, כִּקְדֵרָה דְלָא קְרִירָא וּדְלָא חֲמִימָא. וְיֵשׁ בָּעוֹלָם אֲנָשִׁים שֶׁהֵם שׁוֹטִים גְּמוּרִים, בִּבְחִינַת בְּהֵמָה בְּצוּרַת אָדָם. אֲבָל אִם זוֹ הִיא כַוָּנָתָם, הֲרֵי אֵין חִלּוּק זֶה מַתְאִים לְחֻקֵּי הַהִגָּיוֹן, וְהַשְּׁאֵלָה בִמְקוֹמָהּ עוֹמָדֶת. כִּי אֵין מִין אֶחָד כּוֹלֵל אֶת כָּל בְּנֵי הַמִּין הַהוּא וּמוֹצִיא אֶת כָּל בְּנֵי הַמִּינִים הָאֲחֵרִים. הֲרֵי יֵשׁ חָכָם שֶׁהוּא גַּם רָשָׁע, וְיֵשׁ צַדִּיק שֶׁהוּא שׁוֹטֶה גָמוּר, וְהַיְנוּ דְאַמְרֵי אִנְשֵׁי: “מוּטָב לָשֶׁבֶת עִם רָשָׁע שֶׁהוּא חָכָם מִשֶּׁבֶת עִם צַדִּיק וְהוּא שׁוֹטֶה”. הָרֶשַׁע אֵינוֹ תוֹלֶדֶת הַכְּסִילוּת כְּמוֹ שֶׁהַצֶּדֶק אֵינוֹ תוֹלֶדֶת הַחָכְמָה. וּמִלְּבַד זֶה הֲלֹא קָשֶׁה לְהָבִין מַדּוּעַ נַקְהֶה אֶת שִׁנָּיו שֶׁל הָרָשָׁע וְנֹאמַר לוֹ… הֲכָךְ הִיא דַרְכָּם שֶׁל יְהוּדִים לְהַקְהוֹת אֶת הַשִּׁנַּיִם בְּהִתְוַכְּחָם זֶה עִם זֶה? אָטוּ בִּבְנֵי חָם קָא עַסְקִינָן? וַהֲלֹא קַבָּלָה הִיא בְיָדֵינוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵין מַקְהִים אֶת הַשִּׁנַּיִם בִּגְלַל שְׁאֵלָה… בְּקִצּוּר, הַמַּאֲמָר הוּא כֻלּוֹ מֻקְשֶׁה (וְהוּא מְשַׁנֶּה קְצָת אֶת מְקוֹמוֹ וּמְתַקֵּן אֶת טַלִּיתוֹ).

אוּלָם עַל פִּי הַדְּרָשׁ, רֹב הַשְּׁאֵלוֹת תִּפֹּלְנָה מֵאֲלֵיהֶן. מוֹרַי וְרַבּוֹתַי! אַרְבַּעַת הַבָּנִים, אֵינָם לֹא בָנִים מַמָּשׁ, וְלֹא בְנֵי אָדָם שׁוֹנִים, אֶלָּא אַרְבָּעָה פָנִים שֶׁאָדָם מַרְאֶה כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְבֵיתוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ תְמִיכָה לְדָבָר שֶׁבִּצְדָקָה. הָא כֵיצַד? נִכְנָסִים לְבֵיתוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּנַדֵּב אֵיזֶה סְכוּם בְּעַד גְאֻלַּת הָאָרֶץ אוֹ בְעַד קָרְבָּנוֹת הַפּוֹגְרוֹמִים. אִם הוּא חָכָם וּמְעֹרָב עִם הַבְּרִיּוֹת, הוּא מְקַבֵּל אֶת הַמְּאַסְּפִים הַמִּתְנַדְּבִים בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, מְבָרֵךְ אוֹתָם בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָתָם לְטוֹבַת הַכְּלָל, וְהוּא בְעַצְמוֹ מְנַדֵּב נְדָבָה הֲגוּנָה.

אֲבָל אִם הוּא רָשָׁע, אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם אַף לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, אוֹ שֶׁהוּא מְשַׁלֵּחַ אוֹתָם בְּלֹא כְלוּם, אוֹ שֶׁהוּא שׁוֹאֵל אוֹתָם בְּכָעַס: “לָמָּה לָכֶם לְקַבֵּץ נְדָבוֹת, כְּלוֹמַר, לָמָּה לָכֶם הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לְטוֹבַת הַכְּלָל?” וַהֲרֵי הוּא כוֹפֵר בְּעִקָּר. וּבְעֵד זֶה צָרִיךְ לְהַקְהוֹת אֶת שִׁנָּיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה “דָבָר אַחֵר”, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְכֶם.

וְיֵשׁ אִישׁ תָּם שֶׁהוּא שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת תַּמּוֹת, כְּגוֹן: “הַאִם בֶּאֱמֶת יִתְּנוּ לָנוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? הֲבֶאֱמֶת שׁוֹלְחִים אֶת הַכֶּסֶף הַנִּקְבָּץ לַיְּהוּדִים שֶׁסָּבְלוּ מֵחֲמַת הַפּוֹגְרוֹמִים?” וְצָרִיךְ לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹתָיו בִּמְנוּחָה וּבִמְתִינוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ”.

אֲבָל יֵשׁ אִישׁ הָעוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּלֹא יוֹדֵעַ מַטְּרַת בּוֹאֲכֶם לִרְאוֹתוֹ. כָּךְ, נִכְנָסִים אַתֶּם לְבֵיתוֹ, מֵהֵיכָא תֵּיתֵי, בְּרוּכִים הַבָּאִים! וְהוּא יוֹשֵׁב וּמְדַבֵּר עִמָּכֶם כְּשָׁעָה, וְאַחַר כָּךְ הוּא אוֹמֵר לָכֶם: “סִלְחוּ לִי לְרֶגַע, אֲנִי אָשׁוּב מִיָּד”. וְהוּא שׁוֹלֵחַ אֶת אִשְׁתּוֹ לְשׂוֹחֵחַ אִתְּכֶם, וּבְעַצְמוֹ מִסְתַּלֵּק בְּטֶרֶם שֶׁהִסְפַּקְתֶּם לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶת הַנְּדָבָה. וּבְהַזְכִּירְכֶם אֶת הָעִנְיָן לְאִשְׁתּוֹ, הִיא מְשִׁיבָה שֶׁצַּר לָהּ, אֲבָל בְּלִי בַעֲלָהּ לֹא תָרִים אֶת יָדָהּ, וַחֲסָל! וּמִפְּנֵי זֶה כָתוּב: “אַתְּ פְּתַח לוֹ”, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁצָּרִיךְ לְדַבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים, “בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה…” (וְהוּא מְשַׁנֶּה אֶת מְקוֹמוֹ וּמְתַקֵּן טַלִּיתוֹ, אוֹ מוֹחֶה אֶת הַזֵּעָה מֵעַל פָּנָיו בְּמִטְפַּחַת).

אוּלָם כָּל הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה מְכֻוָּנִים אֶל הֶעָבָר אוֹ הַהֹוֶה. אֲבָל עַל פִּי הַסּוֹד יִתְגַּלֶּה לְפָנֵינוּ רַעְיוֹן עָמֹק עַל עֲתִידוֹתֵינוּ. מוֹרַי וְרַבּוֹתַי! בְּמַאֲמָר זֶה כָּמוּס סוֹד נִפְלָא. אַךְ רֵאשִׁית כֹּל צְרִיכִים אָנוּ לְהַקְדִּים הַקְדָּמָה קְצָרָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁהַבֵּן הֶחָכָם וְהַבֵּן הַתָּם חֲלוֹם אֶחָד הוּא; וְהַבֵּן הָרָשָׁע, וְהַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל גַּם כֵּן חֲלוֹם אֶחָד הוּא, כְּמוֹ שֶׁיּוֹסֵף הַצַּדִּיק פָּתַר לְפַרְעֹה. וּבְכֵן, תַּחַת אַרְבַּעַת הַבָּנִים יֵשׁ לָנוּ עַכְשָׁו רַק שְׁנֵי בָנִים, וּבָזֶה טָמִיר וְנֶעְלָם סוֹד הַ“קֵּץ”. מוֹרַי וְרַבּוֹתַי! שְׁנֵי הַבָּנִים הָאֵלֶּה מִי הֵם? הֱוֵי אוֹמֵר יַעֲקֹב וְעֵשָׂו, לְהַבְדִּיל, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן. עַל יַעֲקֹב הַכָּתוּב אוֹמֵר, “וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם”, וְגַם חָכָם גָּדוֹל הָיָה. כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ לָמַד תּוֹרָה בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל עֵבֶר י"ד שָׁנִים; וַהֲרֵי יֵשׁ מִקְרָא מְפֹרָשׁ: “תּוֹרַת ה' תְּמִימָה, עֵדוּת נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי…” וּמִכֵּיוָן שֶׁלָּמַד תּוֹרָה שְׁמַע מִנָּה שֶׁחָכָם הָיָה.

וּמֵאִידָךְ גִּיסָא, עֵשָׂו הָיָה יָדוּעַ לְרָשָׁע גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ“ל עַל הַפָּסוּק “וַיִּתְרוֹצְצוּ”. וְגַם לֹא יָדַע, אוֹ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְלֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לִשְׁאֹל, וְשָׁאַל אֶת אָבִיו יִצְחָק: “אַבָּא, אֵיךְ מְעַשְּׂרִין תֶּבֶן? אַבָּא, אֵיךְ מְעַשְּׂרִין מֶלַח?” וְכַדּוֹמֶה. וְעָלָיו אָמְרָה תּוֹרָה, וְכָל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ”, כְּלוֹמַר, לֹא יֹאכַל בְּיַעֲקֹב, כְּדִבְרֵי הַנָּבִיא: “כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ…” אֲבָל עֵשָׂו שֶׁרָשָׁע הוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת ה' וְאוֹכֵל אֶת יַעֲקֹב וְשׁוֹבֵר אֶת עַצְּמוֹתָיו שֶׁלֹּא כְדִבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאָמְרָה, “וְעֶצֶם לֹא תִּשְׁבְּרוּ בוֹ”, וְהוּא טוֹפֵל עָלֵינוּ עֲלִילוֹת דָּם… וַאֲשָׁמוֹת אֲחֵרוֹת כְּדֵי לְהַתִּיר אֶת דָּמֵינוּ וּלְהַפְקִיר אֶת רְכוּשֵׁנוּ. הִנֵּה כְשֶׁיָּבֹא הַקֵּץ, וְאֵלִיָּהוּ יִתְגַּלֶּה לָנוּ וִיבַשֵּׂר לָנוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, אָז נַקְהֶה אֶת שִׁנָּיו שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם הַצַּדִּיק וְהֶחָכָם, יָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְנֹאמַר אָמֵן… (נוֹשֵׁק אֶת הַפָּרֹכֶת וְיוֹרֵד, וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ עַל יַד אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ).

הַקָּהָל

אָמֵן!

הַחַזָּן

(קָם, נִגַּשׁ לָעַמּוּד וּמַתְחִיל זַמַּר אֵת הַקַּדִּישׁ שֶׁל “טַל” בַּנִּגּוּן הַמְקֻבָּל, וְהַקָּהָל קָם וְעוֹנָה לִקְרָאתוֹ) "יִתְגַדֵּל… וְיִתְקַדֵּשׁ… שָׁמָּה… רָבָא!… בְּעָלְמָא… בְּחַיִּיכוֹן… יִתְבָּרֵךְ… לְעֵילָּא… דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאָמְרוּ אָמֵן!…

הַקָּהָל

אָמֵן! (אַךְ טֶרֶם הִסְפִּיקוּ לְהַתְחִיל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁל מוּסָף, וְהִנֵּה הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת בָּרַעַשׁ וּבְחֶזְקָה, וְקוֹל הָמוֹן הוֹמֶה וְצוֹעֵק מִתְפּוֹצֵץ בְּאָזְנֵי הַמִּתְפַּלְּלִים).

אֲסַפְסוּף

א' הֶרֶג וַאֲבַדּוֹן לַיְּהוּדִים! הָבָה, אַחִים!

ב' אֶת בָּתֵּיהֶם נַהֲרֹס!

ג' בֵּית תְּפִלָּתָם נִשְׂרֹף בָּאֵשׁ!

יִתְרָם: הֵידָד! הֵידָד! (וְהֵם מִתְאַמְּצִים לְהִתְפָּרֵץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בַהֲרִיעָם. אֵימָה וָפַחַד נוֹפְלִים עַל הַמִּתְפַּלְּלִים כְּשֶׁעֵינֵיהֶם פּוֹנוֹת לְצַד הַדֶּלֶת בִּצְפוֹנִית מַעֲרָבִית, וְהֵם עוֹמְדִים כִּנְטוּעִים בְּמַסְמְרוֹת. מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים יוֹצֵא קוֹל בְּכִיָּה כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַזְכָּרַת נְשָׁמוֹת. נִכְנָסִים שַׂר וְשׁוֹטְרִים, כֹּהֵן נוֹצְרִי לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי הַכְּהֻנָּה שֶׁלּוֹ, וְשַׁרְשֶׁרֶת כֶּסֶף תְּלוּיָה מֵעַל צַוָּארָיו; אִישׁ וְאִשָּׁה וְעוֹד נוֹצְרִים אֲחָדִים שֶׁעוֹלֶה בְיָדָם לִפְרֹץ לָהֶם דֶּרֶךְ בֵּין הַשּׁוֹטְרִים שׁוֹמְרֵי הַסָּף).

הַשָּׂר

(אֶל אַחַד הַשּׁוֹטְרִים) זֶה יַסְפִּיק. אֶל תִּתְּנוּ לְאִישׁ לָבֹא אוֹ לָצֵאת. שׁוֹטְרִים אֲחָדִים יַעַמְדוּ בַחוּץ וְיַשְׁגִּיחוּ עַל הָעֶרֶב־רָב שֶׁלֹּא יִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת. הַזְהִירוּ בֶהָמוֹן שֶׁלֹּא יָקִימוּ שָׁאוֹן פֶּן נִירֶה בָהֶם (שׁוֹטֵר אֶחָד מַגִּישׁ יָד לְרַקָּתוֹ, לְאוֹת שְׁמִיעָה, וְיוֹצֵא הַחוּצָה. הַשַּׂר עֹלֶה עַל הַבָּמָה וְהַכֹּהֵן הוֹלֵךְ בְּעִקְבוֹתָיו, הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה עוֹמְדִים בְּתַּחְתִּית הַמַּדְרֵגוֹת לִשְׂמֹאל הָרֹאִים, וְיֶתֶר הַנּוֹצְרִים נְטוּשִׁים בֵּין הַסַּפְסָלִים אֲשֶׁר בִּצְפוֹנִית מַעֲרָבִית. שְׁנֵי שׁוֹטְרִים שׁוֹמְרִים עַל הַדֶּלֶת גַּם מִבִּפְנִים) מִי כָאן הָרַב? יַעֲלֶה עַל הַבִּימָה!

הָאָב

אֲנִי, אֲדוֹנִי הַשָּׂר (וְהוּא עוֹלֶה עַל הַבִּימָה וְעוֹמֵד סָמוּךְ לַאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ. פּוֹנֶה אֶל הַקָּהָל) רַבּוֹתַי, הֵרָגְעוּ נָא. אַל תִּירְאוּ וְאַל תִּפְחָדוּ. ה' יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן.

הָאִשָּׁה

(מַרְאֶה עָלָיו) הוּא הוּא שֶׁהָרַג אֵת יַלְדֵּנוּ וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ!

הָאֲסַפְסוּף

א' אֶת זְקָנוֹ נִמְרֹט!

ב' לִזְנַב סוּס נַאַסְרֵהוּ!

ג' אֶת לְשׁוֹנוֹ נַעֲקֹר מִפִּיו!

הָאִישׁ

מַדּוּעַ הֲרַגְתֶּם אֶת בְּנִי! (וְהוּא עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגוֹת לִקְרַאת הָרַב, כְּדֵי לְהַכּוֹתוֹ, אֲבָל הַשַּׂר אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ לַעֲלוֹת).

הָאָב

יִשְׁמְרֵנוּ ה‘! הַיְּהוּדִים אֵינָם שׁוֹפְכִים דַּם אָדָם, וּמַה גַּם דְּמֵי יְלָדִים נְקִיִּים. אַחַד הַדְּבָרִים שֶׁנָּתַן לָנוּ ה’ בְּהַר סִינַי הוּא “לֹא תִרְצָח”, וְעַד הַיּוֹם לֹא הֵפַרְנוּ אֶת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּנוּ. אֵין אֲנַחְנוּ כְיֶתֶר הַגּוֹיִם הַמְדַבְּרִים אַהֲבָה בְּפִיהֶם, וּבְלִבָּם מְקַנְנִים שִׂנְאָה וָרָצַח. לֹא, יְדִידִי. יַד יִשְׂרָאֵל לֹא נָגְעָה לְרָעָה בְּיַלְדֶּךָ.

הָאִישׁ

אֲבָל הַכֹּהֵן אָמַר לָנוּ שֶׁאַתֶּם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּדַם יֶלֶד נוֹצְרִי לְחַג הַפֶּסַח, וְאֶתְמוֹל נֶעְלַם בְּנִי, וַאֲנַחְנוּ בְטוּחִים שֶׁאַתֶּם שְׁחַטְתֶּם אוֹתוֹ לְצֹרֶךְ דָּמוֹ.

הָאָב

הַאֵלֶיךָ מִתְכַּוֵּן הָאִישׁ הַזֶּה, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן?

הַכֹּהֵן

דָּבָר זֶה יָדוּעַ הוּא לַכֹּל שֶׁאַתֶּם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּדַם יֶלֶד נוֹצְרִי לְחַג הַפֶּסַח לָלוּשׁ בּוֹ אֶת מַצּוֹתֵיכֶם אוֹ לְקַדֵּשׁ עָלָיו כְּמוֹ עַל יַיִן, וְאֵין כָּל סָפֵק בְּיָדִי שֶׁהַיֶּלֶד נֶהֱרַג בְּמִצְוָתְךָ, אִם לֹא יָדֶיךָ אַתָּה שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַנָּקִי שֶׁל בֶּן הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה.

הָאִשָּׁה

הוֹ, בְּנִי, בְּנִי! (הָאִישׁ עוֹמֵד מוּכָן לְהִתְנַפֵּל עַל הָרַב וְלִשְׁפֹּךְ עָלָיו חֲמָתוֹ).

הָאֲסַפְסוּף

א' הוֹ, מוֹצְצֵי דַם יְלָדִים!

ב' אֶת יַלְדֵיהֶם נְנַפֵּץ!

ג' עַל חֲנִיתוֹת נוֹקִיעָם!

הָאָב

הֲתַגִּיד לִי, אֲדוֹנִי, מַה שְׁמֶךָ?

הַכֹּהֵן

שְׁמִי מְפֻרְסָם בֵּין כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ, מַרְזַוִיץ בֶּן פִּלְסְטוּרְסְקִי.

הָאָב

(חוֹזֵר לְעַצְמוֹ) מַרְזַוִיץ בֶּן פִּלְסְטוּרְסְקִי… מ… ב… פּ… (וְהוּא נָד בְּרֹאשׁוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָס עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁיָּרְדוּ לְמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְאֵין לָהֶם עוֹד כָּל תַּקָּנָה) חֲבָל, שֶׁכֹּהֵן כָּמוֹךָ אֲשֶׁר חוֹבָתוֹ הִיא לְלַמֵּד אֶת צֹאן מַרְעִיתוֹ לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת וְהַיֹּשֶׁר, וְלָטַעַת בְּלִבָּם אַהֲבָה וְרַחֲמִים לְכָל בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר נִבְרְאוּ בְצֶלֶם אֱלֹהִים, מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְהֻנָּתוֹ לְהָפִיץ בֵּין עֲדָתוֹ עֲלִילוֹת שָׁוְא וּבִלְבּוּלִים טְפֵלִים, לְהַכְנִיס בְּלִבּוֹתֵיהֶם אֶת הַשֶּׁקֶר וְהָרַע, לְהַרְעִיל אֶת נִשְׁמָתָם בְּשִׂנְאָה וְאַכְזָרִיּוּת וּלְגָאֵל אֶת יְדֵיהֶם בְּשׁוֹד וְחָמָס, בְּהֶרֶג וָרָצַח. הַכָּכָה אַתָּה עוֹבֵד אֶת אֱלהֶיךָ? הַזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה הַנּוֹצְרִית אֲשֶׁר אַתֶּם דּוֹגְלִים בִּשְׁמָהּ?

הַכֹּהֵן

אֲדוֹנִי הַשַּׂר! אֲנַחְנוּ לֹא בָאנוּ לְכָאן לִשְׁמֹעַ תּוֹכָחוֹת מִפִּי הוֹרֵג אֱלֹהֵינו. יִשְׁאַל נָא אֶת הָרַב הַזֶּה, אֵיפֹה הוּא בַּקְבּוּק הַקִּדּוּשׁ וְיִמְצָא בוֹ אֶת דָּם הַיֶּלֶד אֲשֶׁר קִדְּשׁוּ עָלָיו אֶמֶשׁ בִּתְפִלַּת הָעָרֶב.

הַשָּׂר

(בְּזַעַם וּבְיָד נְטוּיָה אֶל הָרַב) אֵיפֹה הוּא בַקְבּוּק הַקִּדּוּשׁ שֶׁלָּכֶם?

הָאָב

פֹּה, אֲדוֹנִי, בַּאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ.

הַשָּׂר

(נִגָּשׁ אֶל הָאָרוֹן, פּוֹתֵחַ אוֹתוֹ וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ, מוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַבַּקְבּוּק, נִגָּשׁ אֶל הַכֹּהֵן) הַזֶּה הוּא הַבַּקְבּוּק אֲשֶׁר עָלָיו דִּבַּרְתָּ?

הַכֹּהֵן

כֵּן, אֲדוֹנִי (אֶל אֲבוֹת הַיֶּלֶד) בַּבַּקְבּוּק הַזֶּה תִּמְצְאוּ אֶת דַּם בִּנְכֶם. יְדֵי הַיְּהוּדִים הָאֲרוּרִים הָאֵלֶּה שָׁפְכוּ אֶת דָּמוֹ.

הָאִישׁ

הוֹ, רוֹצְחֵי אֱלֹהִים וְאָדָם! (הָאִשָּׁה מִתְיַפַּחַת)

הָאָב

(לוֹקֵחַ אֶת הַבַּקְבּוּק מִיַּד הַשַּׂר, מֵרִיחַ בּוֹ, מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפָיו וּמֵשִׁיב לוֹ) יֹאמַר נָא הַשַּׂר אִם זֶהוּ דָם אֲשֶׁר עֵינָיו רוֹאוֹת, אוֹ יַיִן פָּשׁוּט.

הַשָּׂר

(מֵרִיחַ וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ) אָמְנָם לְפִי דַּעְתִּי אֵין זֶה דָם, אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁעֵינַי מַטְעוֹת אוֹתִי. הִסְתַּכֵּל נָא אַתָּה, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן, וּרְאֵה אִם דָּם הוּא אוֹ יַיִן פָּשׁוּט.

הַכֹּהֵן

אֵין אֲנִי זָקוּק לְהוֹכָחוֹת. בָּטוּחַ אֲנִי בוֹ שֶׁהוּא דַם הַיֶּלֶד.

הָרַב

אִם כֵּן, יִרְאוּ נָא אֲבוֹת הַיֶּלֶד וְיִוָּכֵחוּ (הַשַּׂר יוֹרֵד מַדְרֵגוֹת אֲחָדוֹת וְנוֹתֵן אֶת הַבַּקְבּוּק לַאֲבִי הַיֶּלֶד וּלְאִמּוֹ, וְהֵם מְרִיחִים וּמִסְתַּכְּלִים בּוֹ, מְנַעְנְעִים בְּרֹאשָׁם לְאוֹת שְׁלִילָה, וּמְשִׁיבִים אוֹתוֹ לִידֵי הַשַּׂר)

הַשָּׂר

בַּבַּקְבּוּק הַזֶּה אֵין אַף שֶׁמֶץ דָּם (וְהוּא מְשִׁיבוֹ לִמְקוֹמוֹ וְסוֹגֵר אֶת הָאָרוֹן).

הַכֹּהֵן

(פַּחַד שֶׁל תְּהִיָּה נִכָּר עַל פָּנָיו) רַמָּאִים גְּדוֹלִים הֵם. בְּוַדַּאי שֶׁהֵם מַסְתִּירִים אֶת הַדָּם בְּמָקוֹם אַחֵר וְלֹא עַל נְקַלָּה נִמְצָא אוֹתוֹ. אֲבָל יָכֹל אֲנִי לְהִשָּׁבַע בֶּאֱמוּנָתִי בְּבֶן אֱלֹהִים וְאִמּוֹ שֶׁהֵם הוֹרְגִים יֶלֶד נוֹצְרִי בְּכָל חַג הַפֶּסַח לְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ מִמֶּנּוּ. הַשָּׂר! צַוֵּה נָא לַשּׁוֹטְרִים וְעוֹד אֲנָשִׁים אֲחָדִים לָלֶכֶת לְבֵית הָרַב וּלְחַפֵּשׂ שָׁם אֶת גְּוִיַּת הַיֶּלֶד הַמֵּת. כִּי אֵצֶל הַיְּהוּדִים מִצְוָה גְדוֹלָה הִיא לַהֲרֹג יֶלֶד נוֹצְרִי, וְהָרַב זוֹכֶה בָּהּ רִאשׁוֹנָה.

הַשָּׂר

כִּדְבָרֶיךָ אֶעֱשֶׂה. מִי מֵהָאֲנָשִׁים יִתְנַדֵּב לָלֶכֶת עִם שְׁנֵי שׁוֹטְרִים לְחַפֵּשׂ בְּבֵית הָרַב? אַל יָזוּזוּ הַיְּהוּדִים מִמְּקוֹמָם.

שְׁנֵי נוֹצְרִים

(מְרִימִים אֶת יְדֵיהֶם) אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ (הָרַב נוֹעֵץ עֵינָיו בָּהֶם).

הַשָּׂר

טוֹב. אַתֶּם תֵּלְכוּ עִם שְׁנֵי הַשּׁוֹטְרִים הָאֵלֶּה (מַרְאֶה עֲלֵיהֶם) וּתְחַפְּשׂוּ בְכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת וּבֶחָצֵר. וְאִם תִּמְצְאוּ אֶת הַיֶּלֶד, אִם חַי, אִם מֵת, הֲבִיאוּהוּ הֵנָּה.

הָאֲסַפְסוּף

א' כֻּלָּנוּ נֵלֵךְ, אַחִים. בִּזְקֵנֵינוּ וּבִנְעָרֵינוּ!

ב' בְּכָל בָּתֵּי הַיְּהוּדִים נְחַפֵּשׂ!

ג' לֹא נַשְׁאִיר אֶבֶן עַל אֶבֶן, עַד שֶׁנִּמְצָא אֶת הַיֶּלֶד.

הַכֹּהֵן

אֲדוֹנִי הַשַּׂר, לוּ לַעֲצָתִי תִשְׁמַע, הָיִיתָ צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ גַּם שְׁנֵי יְהוּדִים עִמָּהֶם בְּתוֹר עֵדֵי רְאִיָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהַנּוֹצְרִים מָצְאוּ אוֹתוֹ בְמָקוֹם אַחֵר אוֹ בְּבֵית נוֹצְרִי.

הַשָּׂר

דְּבָרֶיךָ נְכוֹנִים. מִי מֵהַיְּהוּדִים יַחְפֹּץ לָלֶכֶת עִמָּהֶם לְבֵית הָרַב? (אַף אֶחָד מֵהַיְּהוּדִים אֵינוֹ מֵרִים אֶת יָדוֹ).

הַכֹּהֵן

הֲרֵי לְפָנֶיךָ עַם קְשֵׁה עֹרֶף. בְּעַצְמָם לֹא יִתְנַדְּבוּ לִנְקֹף אֲפִילּוּ בְאֶצְבַּע קַלָּה. צַוֵּה עֲלֵיהֶם בְּמַפְגִּיעַ.

הַשָּׂר

(בְּכַעַס, רוֹמֵס בְּרַגְלוֹ) אִם לֹא תֵּלְכוּ בִרְצוֹנְכֶם, תֵּלְכוּ בְעַל כָּרְחֲכֶם. (רוֹמֵז בְּאֶצְבַּע לִיהוּדִים אֲחָדִים) אַתָּה, גַּם אַתָּה, מַהֲרוּ וְהָסִירוּ טַלִּיתֵיכֶם וּלְכוּ עִמָּהֶם.

הָאֲסַפְסוּף

א' הוֹ, עַם קְשֵׁה עֹרֶף, אֲשֶׁר בֵּאלֹהֵינו לֹא יַאֲמִין!

ב' עַל הַמּוֹקֵד נִשְׂרְפֵהוּ!

ג' מֵעַל הָאָרֶץ נַשְׁמִידֵהוּ! (הַשּׁוֹטְרִים עִם הַמִּתְנַדְּבִים עוֹד לֹא זָזוּ מִמְּקוֹמָם בְּחַכּוֹתָם לִשְׁנֵי הַיְּהוּדִים. אֵלֶּה הִבִּיטוּ אֶל הָרַב שֶׁיּוֹרֵם מַה לַעֲשׂוֹת).

הָאָב

(כָּל הָעֵת הַזֹּאת עָמַד שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת. רַק עֵינָיו הָיוּ נְטוּיוֹת נוֹכַח שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִתְנַדְּבוּ לָלֶכֶת לְבֵית הָרַב. לְבַסּוֹף גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ, וּפוֹנֶה אֶל הַשָּׂר) שְׁמָעֵנִי נָא, אֲדוֹנִי: אֵין כָּל צֹרֶךְ לָלֶכֶת לְבֵיתִי, מִפְּנֵי שֶׁהַיֶּלֶד נִמְצָא כָאן. הָבָה וַאֲבִיאֵהוּ אֵלֶיךָ (הָרַב עוֹקֵר מִמְּקוֹמוֹ עַל יַד הָאָרוֹן, עוֹבֵר עַל פְּנֵי הַשַּׂר וְיוֹרֵד מֵעַל הַבִּימָה לְאַט וּבִמְתִינוּת).

הַכֹּהֵן

(עוֹבֵר לְיַד הַשַּׂר וּמַפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין הָרַב) הוּא הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֲדוֹנִי הַשָּׂר. הַיְּהוּדִים רָצְחוּ אֶת הַיֶּלֶד לְצֹרֶךְ דָּמוֹ, וּבְעָרְמָתָם יְגוֹלְלוּ אֶת הָאַשְׁמָה עַל אֲנָשִׁים נוֹצְרִים נְקִיִּים.

הָאִישׁ

(בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַגִּיעַ הָרַב לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, וְכִרְאוֹת אוֹתוֹ אֲבִי הַיֶּלֶד, הוּא מִסְתַּעֵר עָלָיו בְּשֶׁצֶף קֶצֶף)

אֶת נִקְמַת דַּם יַלְדִּי הַשָּׁפוּךְ אֶקֹּם מִמֶּךָּ! (וּבְדַבְּרוֹ, קוֹרֵעַ בְּיָד אַחַת אֶת הַטַּלִּית מֵעַל הָרַב, וּבְיָדוֹ הַשֵּׁנִית מַכֵּהוּ בְחָזֵהוּ פַעַם אוֹ שְׁתַּיִם, וְהַלָּז נוֹפֵל לַאֲחוֹרָיו מֵאֲפִיסַת הַכֹּחוֹת וְיוֹשֵׁב עַל הַמַּדְרֵגוֹת כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בוֹ).

הַקָּהָל

(בְּפַחַד וּרְעָדָה) אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶת רַבֵּנוּ הוּא הוֹרֵג! (אֲבָל מִמְּקוֹמָם אֵינָם זָזִים; וְאִם זָזוּ לֹא יִפְסְעוּ יוֹתֵר מִפְּסִיעָה אֶחָת, כִּי הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב מִתְבַּטֵּל תַּכְלִית הַבִּטּוּל לִפְנֵי הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו).

יוֹסֵף

אֶת אָבִינוּ הוּא מַכֶּה, בִּנְיָמִין! (וּשְׁנֵיהֶם קוֹפְצִים מִמְּקוֹמָם וּמִתְנַפְּלִים עַל הָאִישׁ, וְאֶפְשָׁר מַסְפִּיק לוֹ הַזְּמָן לְחַלֵּק גַּם לָהֶם מַהֲלוּמוֹת אֲחָדוֹת. בֵּינָתַיִם מִתְפָּרֶצֶת בְּכִיַּת הַנָּשִׁים, כִּבְכוֹתָן עַל מֵת).

הָאָח

יְהוּדִים, אַחִים, לָמָּה אַתֶּם מַחֲשִׁים! הַצִּילוּ אֶת אָחִי מִיַּד הָרוֹצֵחַ הַזֶּה! (וְהוּא בְעַצְמוֹ אוֹמֵר לְהִתְנַפֵּל עַל הָאִישׁ).

הָאִישׁ

אֶת עֵינֶיךָ אֲנַקֵּר בְּעַד עֵינֵי יַלְדִּי! (וְהִיא קוֹפֶצֶת עַל הָאָח, וְעֶשֶׂר צִפָּרְנֶיהָ נְטוּיוֹת בָּאֲוִיר וּמוּכָנוֹת לְקַיֵּם מַה שֶׁאָמָרָה).

הַשָּׂר

(דּוֹחֵף אֶת הַכֹּהֵן הַצִּדָּה, מוֹצִיא אֶקְדֹּחַ מִכִּיסוֹ) אַל תִּשְׁלְחוּ יָד בָּרַב פֶּן אִירֶה בָכֶם. אִסְפוּ יְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ לִמְקוֹמוֹתֵיכֶם (הַמִּלְחָמָה חָדְלָה וְהַבִּימָה שָׁקָטָה, וְהַלּוֹחֲמִים שָׁבוּ לִמְקוֹמָם) סְלַח לִי, הָרַב, הַכֹּהֵן יָרַט אֶת הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי (מְרִימוֹ, מוֹלִיכוֹ וּמַסְמִיכוֹ עַל הַמַּעֲקֶה עַל יַד הָאָרוֹן, לוֹקֵחַ אֶת הַטַּלִּית מִתַּחְתִּית הַמַּדְרֵגוֹת וּמְעַטֵּף בָּהּ אֵת הָרַב).

הָאָב

(רוֹצֶה לְדַבֵּר וְקָשֶׁה לוֹ. שָׂם אֶת יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית עַל חָזֵהוּ וְאוֹמֵר בְּקוֹל רָפֶה וּבִנְשִׁימָה קְצָרָה) יַעַמְדוּ נָא כָל הַנּוֹצְרִים לְבַד וְכָל הַיְּהוּדִים לְבָד

הַשָּׂר

כָּל הַיְּהוּדִים יַעַבְרוּ לְצַד שְׂמֹאל (לִימִין הָרוֹאִים) וְהַנּוֹצְרִים יִשָּׁאֲרוּ בִמְקוֹמָם (וְהוּא מְרַמֵּז בְּאֶצְבָּעוֹ לַאֲבוֹת הַיֶּלֶד שֶׁיְּפַנּוּ אֶת הַמָּקוֹם עַל יַד הַמַּדְרֵגוֹת, וְלֹא יִהְיוּ כְאֶבֶן נִגַּף בְּדַרְכּוֹ. הַיְּהוּדִים עוֹבְרִים לְצַד שְׂמֹאל).

הָאָב

(מְדַבֵּר בִּכְבֵדוּת) תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי הַשָּׂר. עַכְשָׁו יָבֹא הַיֶּלֶד בְּעַצְמוֹ וּבְפִיו יַגִּיד מִי רְצָחוֹ, וּמִי שָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ (שְׁנֵי הַמִּתְנַדְּבִים מִתְפָּרְדִּים מִן הַחֲבִילָה, וּבַחֲשַׁאי מִתְקָרְבִים אֶל הַדֶּלֶת) הִנֵּה אֲנָשִׁים חֲפֵצִים לְהִשְׁתַּמֵּט. אָנָּא, אַל תִּתֵּן לְאִישׁ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם.

הַשָּׂר

אַל יִתְּנוּ הַשּׁוֹטְרִים לְאִישׁ לָצֵאת, וְהָאִישׁ הַמִּתְפָּרֵץ יִיָּרֶה (הַמִּתְנַדְּבִים עוֹמְדִים תַּחְתָּם).

הָאָב

(יוֹרֵד מֵעַל הַבִּימָה כְּשֶׁהוּא נִשְׁעָן עַל הַמַּעֲקֶה, הוֹלֵךְ לִמְקוֹמוֹ בַמִּזְרָח, כְּשֶׁיּוֹסֵף וּבִנְיָמִין תּוֹמְכִים בּוֹ מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו, נִמְלָךְ עִם הָרוֹפֵא, וּשְׁנֵיהֶם נִגָּשִׁים אֶל הַפִּנָּה אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הָאָרוֹן, הָרַב גּוֹחֵן עַל הַסַּפְסָל וְקוֹרֵא) עוּרָה נָא, יַלְדִּי, קוּמָה נָא, אָבִיךָ וְאִמְּךָ בָּאוּ לְקַחְתְּךָ הַבָּיְתָה.

הַיֶּלֶד

(בְּקוֹל רָפֶה) אִמִּי, אִמִּי, אֵיפֹה הִיא? (הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה קוֹפְצִים מִמְּקוֹמָם וְרָצִים לִמְקוֹם הַיֶּלֶד, מְרִימִים אוֹתוֹ עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶם כְּשֶׁהֵם מְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים אוֹתוֹ חֲלִיפוֹת, וְהָאִישׁ מֵבִיא אוֹתוֹ לִפְנֵי הַשַּׂר וְהַכֹּהֵן).

הָאִשָּׁה

אָמְנָם, בְּנֵנוּ הוּא, וְלִרְאוֹתוֹ חַי לֹא פִלָּלְתִּי!

הָאָב

(עוֹלֶה אַחֲרֵי הָאִישׁ) אָמְנָם, הַיֶּלֶד הַזֶּה נִגְנַב מִבֵּית אֲבוֹתָיו, וְגַם דָּמוֹ נִשְׁפַּךְ, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יְהוּדִים. לְהֶפֶךְ, הַיְּהוּדִים הִצִּילוּ אוֹתוֹ מִמָּוֶת. כִּי בַלַּיְלָה שֶׁעֵבֶר, אַחַר חֲצוֹת, מָצָאנוּ אוֹתוֹ בְדִיר הָעֵצִים כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בוֹ, וַנִּקְרָא לָרוֹפֵא, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵשִׁיב אֵלָיו חַיָּיו. יִשְׁאַל אוֹתוֹ אָבִיו מִי רְצָחוֹ וְיַגֶּד לוֹ.

הָאִישׁ

מֵי הֵרַע לְךָ, יַלְדִּי מַחְמַדִּי, הַיְּהוּדִים הָאֵלֶּה?

הַיֶּלֶד

(מַבִּיט לְעֵבֶר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לַבִּימָה עַכְשָׁו כַּאֲשֶׁר חָלְפָה הַסַּכָּנָה שֶׁל הַמַּכּוֹת, מַכּוֹת מַמָּשׁ…)

לֹא אָבִי. לְרוֹצְחַי לֹא הָיָה זָקָן עַל פְּנֵיהֶם.

הָאֲסַפְסוּף

א' הַיֶּלֶד חָי! מַה נַעֲשֶׂה לַיְּהוּדִים?

ב' אַחַת הִיא, אִם חַי, אִם מֵת. נַכֶּה בַיְּהוּדִים!

ג' לֹא נַכֵּם, אַחִים, רַק נָבֹז בָּהֶם!

הַשָּׂר

יַעֲבִירוּהוּ לִפְנֵי הַנֶּאֱסָפִים הַנּוֹצְרִים, אוּלַי יַכִּיר בֵּינֵיהֶם אֶת רוֹצְחָיו (פְּנֵי הַכֹּהֵן וּשְׁנֵי הַמִּתְנַדְּבִים מְפִיקִים חֲרָדָה גְדוֹלָה) כָּל אֶחָד מִכֶּם יַעֲמֹד עַל מְקוֹמוֹ וְאַל יַסְתִּיר אֶת פָּנָיו.

הָאִישׁ

(מַעֲבִיר אֶת בְּנוֹ כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז אוֹתוֹ בִזְרוֹעוֹתָיו) הַבֵּט בִּפְנֵיהֶם, יַלְדִּי, אַל תִּירָא. אוּלַי תַּכִּיר בֵּינֵיהֶם אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁגָּנְבוּ אוֹתְךָ מִבֵּיתֵנוּ.

הַיֶּלֶד

(מִתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי כָל אֶחָד מֵהַנּוֹצְרִים עַד שֶׁבָּא לִפְנֵי שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים סְמוּכִים לַדֶּלֶת, אוֹ לִפְאַת הַבִּימָה. מַרְאֶה עֲלֵיהֶם בְּאֶצְבָּעוֹ) הִנֵּה הֵם! (בִּבְכִי) אָבִי, קָחֵנִי מִפֹּה, יָרֵא אֲנִי פֶּן יִתְקְעוּ עוֹד הַפַּעַם אֶת שַׂכִּינָּם בְּרַגְלָי (וְהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת אָבִיו מִשָּׁם, אוֹ לוֹפֵת אֶת צַוְּארֵי אָבִיו בְחָזְקָה מִיִּרְאָה וָפָחַד).

הָאָב

(וְהַקָּהָל) יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ!

הַשָּׂר

הַשּׁוֹטְרִים, שִׂימוּ אֶת יְדֵי שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בִכְבָלִים (הַשּׁוֹטְרִים עוֹשִׂים כָּכָה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְכַוֵּן אֶת אֶקְדֹּחוֹ נוֹכַח פְּנֵיהֶם) יָשִׂימוּ פֹה כִסֵּא וְיוֹשִׁיבוּ עָלָיו אֶת הַיֶּלֶד, כִּי הוּא צָרִיךְ לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת (שׁוֹטֵר אֶחָד מַגִּישׁ כִּסֵּא, וְהָאִישׁ מוֹשִׁיב עָלָיו אֶת הַיֶּלֶד, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה מוֹצִיא הַשַּׂר סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת מִכִּיס בִּגְדוֹ) מַה שִׁמְךָ וְשֵׁם הַיָּלֶד? (רוֹשֵׁם בַּסֵּפֶר אֶת הַשׁו"ת).

הָאִישׁ

שְׁמִי מִיכָאִילָב, וְשֵׁם בְּנִי, אֶנְדְּרוּ בֶּן מִיכָאִילָב.

הַשָּׂר

סַפֵּר נָא, יֶלֶד, אֵיךְ נָפַלְתָּ בְיָדָם וּמֶה עָשׂוּ לָךְ.

הָאֲסַפְסוּף

א' הַסּוּ, חֲבֵרִים, הַיֶּלֶד מְדַבֵּר!

ב' הַחֲרִישׁוּ, תְּנוּ לָנוּ לִשְׁמֹעַ!

ג' הָרֵם אֶת קוֹלְךָ, יֶלֶד, וְנִשְׁמָעָה!

הַיֶּלֶד

(בְּקוֹל רָפֶה וְרוֹעֵד) אֶתְמוֹל בְּעֶרֶב, כְּשֶׁרָאוּ אוֹתִי בִּרְחוֹב, קָרְאוּ לִי וְאָמְרוּ שֶׁיִּתְּנוּ לִי מַמְתַּקִּים אִם אֵלֵךְ אִתָּם לְשַׂחֵק עִם בְּנָם הַקָּטֹן. הִסְכַּמְתִּי. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְבֵיתָם, אָחֲזוּ בִי, זֶה בְּרֹאשִׁי וְזֶה בְּרַגְלַי, סָתְמוּ אֶת פִּי בְמִטְפַּחַת מְלֻכְלָכָה, אֲסָרוּנִי בַחֲבָלִים וְהִשְׁכִּיבוּנִי בְּפִנָּה. וְכָל הָעֵת הַהִיא לֹא יְכֹלְתִּי לִצְעֹק. כָּךְ שָׁכַבְתִּי בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יָשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן וְשָׁתוּ יֵין שָׂרָף עַד שֶׁנִּרְדַּמְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי מִכֹּל הַנַּעֲשֶׂה אִתִּי. כְּשֶׁהֱקִיצוֹתִי מִכְּאֵב גָּדוֹל שֶׁחַשְׁתִּי בְּרַגְלַי וּפָתַחְתִּי אֶת עֵינַי, רָאִיתִי וְהִנֵּה שְׁנֵיהֶם עוֹמְדִים עָלַי, וּבְיַד אֶחָד מַבְרִיק שַׂכִּין אָרֹךְ. וּבְשָׁמְעִי אֶת דִּבְרֵיהֶם, כִּמְעַט שֶׁפָּרְחָה נִשְׁמָתִי, וּלְזִכְרוֹנָם גַּם עַכְשָׁו תְּסַמֵּרְנָה שַׂעֲרוֹתָי.

הַשָּׂר

הֲתִזְכֹּר אֶת דִּבְרֵיהֶם בְּדִיּוּק? (וְהוּא כוֹתֵב אֶת הַתְּשׁוּבָה).

הַיֶּלֶד

כֵּן, אֲדוֹנִי. שָׁמַעְתִּי רוֹצֵחַ אֶחָד שׁוֹאֵל אֶת חֲבֵרוֹ: “הַחַד הוּא הַשַּׂכִּין?” וְזֶה מֵשִׁיב: “אֵין הוּא חַד בְּיוֹתֵר, אֲבָל לִתְקֹעַ אוֹתוֹ בְּגוּף אֶפְשָׁר”. שׁוּב שׁוֹאֵל אוֹתוֹ הָרִאשׁוֹן: “הֲזוֹכֵר אַתָּה כַמָּה פְּעָמִים עָלֵינוּ לִדְקֹר אוֹתוֹ? מֶה הָיוּ דְבָרָיו שֶׁל הַכֹּהֵן שֶׁלָּנוּ?” וְהַלָּז עוֹנֶה: “אֵינִי זוֹכֵר אֶת הַמִּסְפָּר בְּדִיּוּק, אֲבָל וַדַּאי הוּא לִי שֶׁצָּרִיךְ לִדְקֹר אוֹתוֹ עֶשֶׂר פְּעָמִים, לְכָל הַפָּחוֹת, עַד שֶׁכָּל דָּמוֹ יִזַּל מִגּוּפוֹ, וְאָז יָמוּת וְלֹא יוּכַל לְהַגִּיד מִי הֲרָגוֹ…” וְהֵם דּוֹקְרִים אוֹתִי דְּקִירָה אַחַר דְּקִירָה, וּמְקַבְּלִים אֶת הַדָּם טִפּוֹת בְּבַקְבּוּק עַד שֶׁהִתְעַלַּפְתִּי תַחַת יָדָם.

הַשָּׂר

וּמֶה הָיָה אַחֲרֵי כֵן?

הַיֶּלֶד

כַּאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי בַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, רָאִיתִי שְׁתֵּי נָשִׁים גּוֹחֲנוֹת עָלַי וְנוֹתְנוֹת לִי מַיִם וּמְטַפְּלוֹת בְּמַצָּעִי. כְּשֶׁנִּרְדַּמְתִּי, הִגִּיעָה לְאָזְנַי מַנְגִּינָה נִפְלָאָה, כְּאִלּוּ נִמְצֵאתִי בְגַן עֵדֶן. הַיּוֹם בַּבֹּקֶר בָּא הָרוֹפֵא וְאָמַר לִי כִּי הוֹלְכִים הֵם לָשֵׂאת אוֹתִי לְבֵית הוֹרָי. גַּם רְפוּאָה נָתַן לִי, וּמִיָּד נִרְדַּמְתִּי וְיָשַׁנְתִּי עַד עָתָּה.

הָאִשָּׁה

(נִגֶּשֶׁת וְנוֹשֶׁקֶת יַד הָרַב) קַבֵּל נָא תוֹדָתִי, רַב נִכְבָּד וְקָדוֹשׁ, עַל חֲמָלְךָ עַל יַלְדִּי, וּסְלַח לָנוּ עַל אֲשֶׁר פָּגַעְנוּ בִכְבוֹדֶךָ.

הָאִישׁ

אָמְנָם, הָרַב, אִתְּךָ הַסְּלִיחָה עַל אֲשֶׁר חָשַׁדְנוּ בְךָ וּבַיְּהוּדִים. אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי כָּל עֹנֶשׁ שֶׁתַּטִּיל עָלַי בְּעַד נְגִיעָתִי בְךָ לָרָעָה. מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לֹא אַאֲמִין בְּשׁוּם עֲלִילָה עַל הַיְּהוּדִים. רַק הַכֹּהֵן הֵסִית אוֹתָנוּ בָכֶם, וַיֹּאמֶר לָנוּ שֶׁאַתֶּם הֲרַגְתֶּם אֶת הַיֶּלֶד.

הַכֹּהֵן

אֵבֶל יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבַּבַּקְבּוּק הַזֶּה הָיָה דָם, וְאֵיךְ זֶה נִתְחַלֵּף הַדָּם לְיָיִן?

הָאָב

ה' אֲשֶׁר הָפַךְ אֶת מֵימֵי מִצְרַיִם לְדָם, הֲתִקְצַר יָדוֹ לַהֲפֹךְ מְעַט דָּם לְיָיִן? (חוֹשֵׁב רֶגַע) יִשְׁמַע נָא הַשָּׂר. מֵאַיִן יָדַע הַכֹּהֵן שֶׁבְּבַקְבּוּק זֶה הָיָה דָּם אִם הוּא בְעַצְמוֹ אוֹ עַל יְדֵי שְׁלִיחַ לֹא שָׂם אֶת הַדָּם לְתוֹכוֹ? (בְּרֶגֶשׁ) הַשָּׂר! אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הַכֹּהֵן הַזֶּה בִּשְׂכִירַת שְׁנֵי הָרוֹצְחִים הָאֵלֶּה לִרְצֹחַ אֵת הַיָּלֶד (מוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הַצְּלָב וּפוֹנֶה אֶל הַכֹּהֵן בִּפְתִיעוּת) כֹּהֵן! הַכֶּר נָא, הַצְלָבְךָ הוּא אִם לֹא? (הַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּי הָרַב וּפְנֵי הַכֹּהֵן חָפוּ. הוּא צוֹעֵד צְעָדִים אֲחָדִים לַאֲחוֹרָיו, אוּלָם תֵּכֶף הוּא מַבְלִיג עַל פַּחֲדוֹ, וּבְמֵצַח נְחֹשֶׁת פוֹנֶה אֶל הָרַב).

הַכֹּהֵן

מַה, גַּם אֶת צְלָב הָאֱלֹהִים הַנִּצְלָב גְּנַבְתֶּם מִמֶּנִּי? עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל חַטַּאתְכֶם! בִּימֵי הַבֵּינַיִם הָיוּ מַעֲלִים אֶתְכֶם בְּעַד זֶה עַל הַמּוֹקֵד. הֲשִׁיבֵהוּ אֵלָי! (הָרַב נוֹתֵן לוֹ אֶת הַצֶּלֶם, וְהַכֹּהֵן מְחַבֵּר אוֹתוֹ לִקְצֵה הַשַּׁרְשָׁרֶת).

הַשָּׂר

(כָּל הָעֵת עָמַד וְכָתַב בַּסֵּפֶר) אַחַת גָּמַרְתִּי בְנַפְשִׁי לְהִתְחַקּוֹת עַל הָאֱמֶת טֶרֶם לֶכְתֵּנוּ מִזֶּה. שׁוֹטֵר, שִׂים עוֹד כִּסֵּא עַל הַבִּימָה וְיַעֲלוּ שְׁנֵי הַפּוֹשְׁעִים הָאֵלֶּה וְיֵשְׁבוּ עֲלֵיהֶם.

הַכֹּהֵן

(מִתְכּוֹנֵן לָרֶדֶת) צַר לִי לַעֲזֹב אוֹתְךָ, הַשָּׂר, אֵבֶל אֵין לִי פְּנַאי עַכְשָׁו. צָרִיךְ אֲנִי לְבַקֵּר אֵיזֶה חוֹלֶה גוֹסֵס, וּבְלִי עֶזְרָתִי לֹא תַעֲלֶה נִשְׁמָתוֹ לַשָּׁמָיִם.

הַשָּׂר

(מְנַעֲנֵעַ אֶת רֹאשׁוֹ) אִי אֶפְשָׁר. נָחוּץ שֶׁתִּרְאֶה בְעֵינֵיךָ אֶת סוֹף הַדָּבָר. (בְּקוֹל רָם וְחָזָק) אִישׁ אַל יֵצֵא מִכָּאן עַד שֶׁנִּגְמֹר אֶת כָּל הָעִנְיָן (בֵּינָתַיִם שָׂם הַשּׁוֹטֵר כִּסֵּא שֵׁנִי – כִּסֵּא, לָאו דַּוְקָא אֶלָּא סַפְסָלִים קְטַנִּים; וְאִם אֵין כָּאֵלֶּה, יַסְפִּיק הַסַּפְסָל הָרִאשׁוֹן לִשְׁנֵי הַפּוֹשְׁעִים, כִּי אֵין אֲנַחְנוּ מְחֻיָּבִים, לְהַסְפִּיק כִּסְאוֹת לְכָל הַפּוֹשְׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם – וְרָמַז לִשְׁנֵי הָאֲסוּרִים לַעֲלוֹת עַל הַבִּימָה) עַכְשָׁו, יֶלֶד, תּוּכַל לָשׁוּב לְאִמֶּךָ (הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה מְקַבְּלִים אוֹתוֹ וּמַעֲמִידִים אוֹתוֹ עַל סַפְסָל סָמוּךְ לַבִּימָה. הַנֶּאֱשָׁמִים עוֹלִים וְיוֹשְׁבִים עַל הַכִּסְאוֹת אוֹ הַסַּפְסָל, וְהַשַּׂר פּוֹנֶה לְאֶחָד) מַה שְׁמֶךָ (וְהוּא רוֹשֵׁם אֶת הַתְּשׁוּבוֹת)

רוֹצֵחַ א' סְטֶפַּן בֶּן חְמֶלְנִיצְקִי, שְׁמִי.

הַשָּׂר

וּשְׁמֶךָ?

רוֹצֵחַ ב' אִיגְנַץ בֶּן פַּאטָרָבְסְקִי.

הַשָּׂר

מַדּוּעַ בִּקַּשְׁתֶּם לִשְׁלֹחַ יָד בַּיֶּלֶד וּלְגוֹלֵל אֶת עֲוֹן רִצְחוֹ עַל הָרַב?

רוֹצֵחַ א' (מְגַמְגֵּם וּמְפַקְפֵּק) אֲנַחְנוּ הָיִינוּ רַק… מְשַׁטִּים בּוֹ… אָמַרְנוּ… לַעֲשׂוֹת לוֹ צְחוֹק… כָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה לֹא נִכְנְסָה בְלִבֵּנוּ, חַס וְשָׁלוֹם.

הָאִישׁ

(בְּקֶצֶף) צְחוֹק הוּא לָכֶם, מְנֻוָּלִים שֶׁכְּמוֹתֵיכֶם! אַתֶּם דּוֹקְרִים אֶת יַלְדִּי וְשׁוֹפְכִים אֶת דָּמוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ צְחוֹק? הַשָּׂר! הַרְשֵׁנִי נָא, וַאֲנַפֵּץ אֶת רָאשֵׁיהֶם אֶל הַקִּיר (וְהוּא עוֹקֵר מִמְּקוֹמוֹ וְחָפֵץ לְהִסְתַּעֵר עֲלֵיהֶם, אַךְ הַשַּׂר עוֹצֵר בַּעֲדוֹ).

הָאִשָּׁה

אֶת עֵינֵי הָרוֹצְחִים אֲנַקֵּר בְּעַד נָגְעָם בְּיַלְדִּי (וְהִיא מְאַמֶּצֶת אוֹתוֹ אֶל לִבָּהּ).

הָאֲסַפְסוּף

א' חַכּוּ, אֲנַחְנוּ נַעֲזֹר עַל יֶדְכֶם!

ב' אֶת הַיְּהוּדִים יַחַד עִם הָרוֹצְחִים נְנַפֵּץ אֶל הַקִּיר!

ג' עַל הָעֵץ נִתְלֵם!

רוֹצֵחַ ב' אֲנַחְנוּ לֹא דָּקַרְנוּ אוֹתוֹ כְלָל. אֲנַחְנוּ רַק הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ לַחֲצַר הָרַב כְּדֵי שֶׁהוּא יִדְקֹר אוֹתוֹ לְחַג הַפֶּסַח. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא נָגַעְנוּ בוֹ לָרָעָה אַף בְּחֻדּוֹ שֶׁל מַחַט.

הַשָּׂר

שׁוֹטֵר, חַפֵּשׂ בְּבִגְדֵיהֶם. אוּלַי תִּמְצָא אֶצְלָם אֶת הַשַּׂכִּין (הַשּׁוֹטֵר מְחַפֵּשׂ, תְּחִלָּה אֵצֶל אֶחָד וְאַחַר כָּךְ אֵצֶל הַשֵּׁנִי, וּמוֹצֵא בְמַגָּפוֹ שַׂכִּין אָרֹךְ, הַשַּׂר לוֹקֵחַ אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, וּמַרְאֶה לַיֶּלֶד) הַמַּכִּיר אַתָּה אוֹתוֹ?

הַיֶּלֶד

(בְּקוֹל רוֹעֵד) כֵּן, אֲדוֹנִי. הוּא הַשַּׂכִּין אֲשֶׁר רָאִיתִי בְיָדָם.

הַשָּׂר

לוּ לַעֲצָתִי תִּשְׁמְעוּ, תִּתְוַדּוּ עַל חַטַּאתְכֶם, וְעָנְשְׁכֶם לֹא יִהְיֶה גָדוֹל כְּהָעֹנֶשׁ שֶׁיַּטִּילוּ עֲלֵיהֶם אִם תַּעַמְדוּ בְּמֶרְדְּכֶם.

רוֹצֵחַ א' (קוֹרֵץ בְּעֵינָיו, מֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ, וְדוֹחֵף בְּמַרְפְּקוֹ בְצִדּוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי, עַד שֶׁזֶּה מַסְכִּים בְּרֹאשׁוֹ) אֵין הִיא אַשְׁמָתֵנוּ, אֲדוֹנִי הַשָּׂר. אֲנַחְנוּ רַק עָשִׂינוּ כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ הַכֹּהֵן שֶׁלָּנוּ.

הַשָּׂר

מַה שֵׁם הַכֹּהֵן הֶחָסִיד שֶׁלָּכֶם? (כּוֹתֵב).

רוֹצֵחַ ב' מַרְזַוִיץ בֶּן פִּלְסְטוּרְסְקִי שְׁמוֹ. הֲלֹא הוּא עוֹמֵד לְפָנֶיךָ (מַרְאֶה עָלָיו בְּרֹאשׁוֹ) הוּא אָמַר לָנוּ שֶׁהַיְּהוּדִים הָרְגוּ אֶת אֱלֹהֵינו בַפֶּסַח, וּמִפְּנֵי זֶה מִצְוָה עָלֵינוּ לְהַעֲלִיל עֲלִילַת דָּם עֲלֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲשׂוֹת בָּהֶם הֶרֶג וְאַבְדוֹן, וּשְׁלָלָם יִהְיֶה לָבָז.

הַשָּׂר

כַּמָּה הִבְטִיחַ הַכֹּהֵן לְשַׁלֵּם לָכֶם בְּעַד מְלַאכְתְּכֶם הַנְּקִיָּה הַזֹּאת?

רוֹצֵחַ א' עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל כֶּסֶף בִּמְזֻמָּן, וְכַפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ בְכָל הַשָּׁנָה חִנָּם.

הַכֹּהֵן

(כָּל הָעֵת עָמַד בְּפָנִים חִוְרִים וְזוֹעֲפִים, וְרֹאשׁוֹ מוּרָד) סְלַח לִי, אֲדוֹנִי הַשָּׂר. הֲתַאֲמִין לְדִבְרֵי פוֹחֲזִים וְרֵיקִים אֵלֶּה, בְּנֵי בְלִיַּעַל, הַטּוֹפְלִים עָלַי שְׁקָרִים כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת צַוָּארָם מִתְּלִיָּה? וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֲנִי אַשְׁפִּיל אֶת עַצְמִי לְדִבְרֵי הֲסָתָה, וְאֶהְיֶה חָבֵר לִמְרַצְּחֵי נְפָשׁוֹת.

הַשָּׂר

אֶל תִּתְבָּרֵךְ בְּלִבְּךָ, הַכֹּהֵן, שֶׁתּוּכַל לְפַתּוֹתֵנִי בִדְבָרִים חֲלָקִים. נִדְהָם אֲנִי עוֹמֵד פֹּה, בִּרְאוֹתִי כֹהֵן נוֹצְרִי, הַמִּתְאַמֵּר לִהְיוֹת בָּא כֹּחוֹ שֶׁל בֶּן אֱלֹהִים, מֵסִית וּמֵדִיחַ אֶת עַמֵּי הָאָרֶץ לְשׁוֹד וּלְרָצַח. הֲכָכָה נִשְׁפַּלְתָּ עַד שֶׁאֵינְךָ מַרְגִּישׁ אֶת הַחֶרְפָּה שֶׁאַתָּה מֵמִיט עַל כָּל הַנּוֹצְרִים בְּמַעֲשֶׂיךָ? הֲלֹא פְּנֵי כָל נוֹצְרִי תָּמִים יֶאֶדְמוּ מִבֹּשֶׁת בְּשָׁמְעוֹ אֶת דְּבַר נְכָלֶיךָ, וּמְזִמָּתְךָ אֲשֶׁר כִּמְעַט בִּצַּעְתָּה! אֵיךְ לֹא אֶתֵּן אֵמוּן בְּדִבְרֵיהֶם בִּרְאוֹתִי אֶת צְלָבְךָ בִידֵי הָרַב? וְהִשְׁתַּתְּפוּתְךָ בַּעֲלִילָה זוֹ מַרְאָה בַעֲלִיל שֶׁאַתָּה עוֹלֶה בְרָעָתְךָ עַל עוֹשֵׂי דְבָרֶיךָ אֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם בִּינָה יְתֵרָה. מֶרְזַוִיץ בֶּן פִּלְסְטוּרְסְקִי, יָרֵא אֲנִי שֶׁבִּמְקוֹם שַׁרְשֶׁרֶת הַצְּלָב יָשִׂימוּ אֶת חֶבֶל הַתְּלִיָּה עַל צַוָּארֶךָ (פּוֹנֶה אֶל הָרוֹצְחִים) וְגַם אַתֶּם לְאֶרֶץ גְּזֵרָה תִּשָּׁלֵחוּ (מֵנִיעַ עֲלֵיהֶם בְּרֹאשׁוֹ, כְּאוֹמֵר: “אִי לָכֶם שֶׁיְּרַדְתֶּם לְמַדְרֵגָה כָזֹאת! אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת!” וְהוּא כוֹתֵב בְּסִפְרוֹ).

רוֹצֵחַ ב' (בּוֹעֵט בְּרַגְלוֹ – כִּי יָדוֹ אֲסוּרָה – בְּרֶגֶל הַשֵּׁנִי) הוֹי, חֲמוֹר שֶׁכְּמוֹתֶךָ! הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ לִדְקֹר אוֹתוֹ בְלִבּוֹ עֶשֶׂר פְּעָמִים עַד שֶׁיָּמוּת וְלֹא יוּכַל לְהַגִּיד מִי הֱמִיתוֹ. אַתָּה קִלְקַלְתָּ אֶת הַכֹּל. תִּפַּח רוּחֶךָ!

רוֹצֵחַ א' (מֵשִׁיב אֶת הַבְּעִיטָה) מַגֵּפָה תָבֹא עָלֶיךָ! הַלְוַאי שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי אוֹתְךָ וְאֶת מוֹרֵה הַצֶּדֶק שֶׁלָּךְ. רְאֵה מַה שֶׁהִגִּיעַנִי בְעֶטְיוֹ שֶׁל זֶה. מִי יִתֵּן, וִהְיִיתֶם אַתָּה וְהַכֹּהֵן כַּפָּרָה בַעֲדִי וּבְעַד כָּל הַיְּהוּדִים!

רוֹצֵחַ ב' צָרִיךְ לְהִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵי הָרַב וּלְבַקֵּשׁ שֶׁלֹּא יַכְבִּיד אֶת יָדוֹ עָלֵינוּ וָלֹא יִשְׁתַּדֵּל לָמֹץ אֶת עֹמֶק הַדִּין נֶגְדֵּנוּ. הֲלֹא הַיְּהוּדִים הֵם רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים, אוּלַי יְרַחֵם (הַשַּׂר גּוֹמֵר לִכְתֹּב וְשָׂם אֶת סִפְרוֹ בְכִיס בִּגְדוֹ וּמִתְכַּוֵּן לָרֶדֶת).

הַכֹּהֵן

אָנָּא, הַשָּׂר! הוֹאֵל נָא וְאַל תָּמֵט עָלַי חֶרְפָּה נֶגְדָּה נָא לְכָל עַם הָאָרֶץ. אַל נָא תוֹלִיכֵנִי בָרְחוֹב בְּיָדַיִם אֲסוּרוֹת, כִּי לִבְרֹחַ לֹא אוּכַל כְּשֶׁאֲנִי מֻקָּף שׁוֹטְרִים.

הַשָּׂר

נָשָׂאתִי אֶת פָּנֶיךָ לְדָבָר זֶה (לְצַד הַדֶּלֶת) הַשּׁוֹטְרִים יִשְׁמְרוּ עַל הַכֹּהֵן כְּעַל בָּבַת עֵינָם. הַחֲקִירָה וְהַדְּרִישָׁה נִגְמָרָה. עִמְדוּ בַשּׁוּרָה! שְׁנֵי שׁוֹטְרִים בָּרֹאשׁ, הַכֹּהֵן וּשְׁנֵי הָאֲסִירִים בְּאֶמְצַע, וְיֶתֶר הַשּׁוֹטְרִים אַחֲרֵיהֶם. כָּל הַנּוֹצְרִים יִסְתַּלְּקוּ מִיָּד וְיִתְּנוּ לַיְּהוּדִים לְהִתְפַּלֵּל בְּאֵין מַפְרִיעַ (הוּא יוֹרֵד מֵעַל הַבִּימָה וּמַשְׁגִּיחַ עַל הַדְּבָרִים שֶׁיֵּעָשׂוּ כְמִצְוָתוֹ. כֻּלָּם עוֹמְדִים אֵצֶל הַדֶּלֶת, וְהַשַּׂר פּוֹנֶה אֶל הָרַב הָעוֹמֵד עַל הַבִּימָה) סְלַח לָנוּ כִּי הִפְרַעְנוּ אֶתְכֶם בִּתְפִלַּתְכֶם. סַכָּנָה גְּדוֹלָה נִשְׁקְפָה לָכֶם, וְעַכְשָׁו נִצָּלְתֶּם. מִצִּדִּי, אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁאֶשְׁתַּדֵּל לְהָבִיא אֶת הַנֶּאֱשָׁמִים לִפְנֵי כִסֵּא הַמִּשְׁפָּט, וּגְמוּלָם יָשׁוּב בְּרֹאשָׁם. וְאָז יֵדְעוּ כָל גּוֹיֵי הָאָרֶץ כִּי רַק עֲלִילַת שָׁוְא חִפְּאוּ עֲלֵיכֶם, וּלְחִנָּם נִרְדַּפְתֶּם כָּל הַיָּמִים.

הָאָב

תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי הַשַּׂר, עַל דְּבָרֶיךָ הַנְּכוֹנִים, וְעַל עֲמָלְךָ הָרַב לְמַעַן הָאֱמֶת וְהַמִּשְׁפָּט. מִי יִתֵּן וְהָיוּ כָל הַשָּׂרִים, אֲשֶׁר גּוֹרָלֵנוּ בְיָדָם, נֶאֱמָנִים לְאַרְצָם וּלְחוֹבָתָם כָּמוֹךָ, אֲדוֹנִי. זָכְרָה לְךָ אֱלֹהִים לְטוֹבָה.

הַקָּהָל

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הַשָּׂר

שָׁלוֹם לָכֶם! (פּוֹנֶה אֶל הַשּׁוּרָה הַיּוֹצֵאת) צַעֲדוּ קָדִימָה! (יוֹצֵא בָאַחֲרוֹנָה).

הָאֲסַפְסוּף

(יוֹצְאִים לִפְנֵי הַשּׁוֹטְרִים וְעוֹמְדִים בַּחוּץ).

א' הַשַּׂר לָקַח שֹׁחַד וּמֵגֵן עַל הַיְּהוּדִים!

ב' חֲבֵרִים, הָבָה וְנַכֶּה אוֹתוֹ וְאֶת הַיְּהוּדִים!

ג' מִי בְאֶבֶן, מִי בְמַקֵּל, הַכּוּהוּ! (וְקוֹל הֶהָמוֹן מִבַּחוּץ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְגָדוֹל).

הַשָּׂר

(קוֹלוֹ נִשְׁמָע מִבַּחוּץ) שׁוֹטְרִים, יְרוּ בָהֶם! (קוֹל יְרִיָּה כְּקוֹל רַעַם נִשְׁמָע. פּוּף! פּוּף! קוֹל צְעָקָה שֶׁל אֲנָשִׁים נָסִים וּנְפוֹצִים, וְהַקּוֹלוֹת הוֹלְכִים וּמִשְׁתַּתְּקִים אֶחָד אֶחָד. הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר רְעָדָה אֲחָזָתַם בְּשָׁמְעָם אֶת קוֹל הַיְּרִיּוֹת שָׁבִים לִמְנוּחָתָם וְאֶל מְקוֹמוֹתֵיהֶם).

הָאָב

רַבּוֹתַי! תְּחִלָּה נוֹדֶה לַה' אֲשֶׁר הוֹצִיאָנוּ מִסַּכָּנָה גְדוֹלָה. נְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל (מְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם, וְהַמִתְפַּלְלִים מַחֲזִיקִים אַחֲרָיו) “בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלָנוּ כָל טוֹב”.

הַקָּהָל

(גּוֹמְרִים לְפָנָיו וְעוֹנִים אַחֲרָיו) אָמֵן.

הָאָב

רַבּוֹתַי. חַיָּב אֲנִי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מֵאֵת ה' וּמֵאֵת כָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה עַל אֲשֶׁר הִכְנַסְתִּי צֶלֶם בָּהֵיכָל. יַד ה' הָיְתָה בָזֶה, שֶׁהַצֶּלֶם אֲשֶׁר הַכֹּהֵן נָתַן לְהָרוֹצְחִים לְחַזֵּק אֶת לִבָּם בְּמַעֲשֶׂה הָרֶצַח יֹאבַד לָהֶם. עַל יְדֵי זֶה נוֹדַע לִי מִי הָיָה הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הִדִּיחַ אוֹתָם לִרְצֹחַ אֵת הַיֶּלֶד. סִלְחוּ לִי, מוֹרַי וְרַבּוֹתָי (מוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ כְּחוֹטֵא, מַחֲרִישׁ וּמְחַכֶּה…)

זָקֵן

(זָקֵן אֶחָד קָם מִמְּקוֹמוֹ בַמִּזְרָח, עוֹבֵר אֶל זָקֵן אַחֵר, וְזָקֵן שְׁלִישִׁי מִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם, הֵם מִתְלַחֲשִׁים רֶגַע, וְכֻלָּם “מְכַבְּדִים” זֶה אֶת זֶה, וְכֻלָּם מְסָרְבִים זֶה לָזֶה, עַד שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה מְקַבֵּל עָלָיו אֶחָד מִן הַשְּׁלשָׁה, עוֹלֶה עַל הַבִּימָה) מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ! בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, וּבִרְשׁוּת כָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, הֲרֵינִי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְךָ מְחִילָה וּסְלִיחָה גְּמוּרָה. מֻבְטָחְנִי שֶׁגַּם ה' יִמְחַל וְיִסְלַח לָךְ. אֶת נַפְשֵׁנוּ הִצַּלְתָּ מִמָּוֶת וּכְבוֹד עַמֵּנוּ מֵחֶרְפָּה. שְׂכָרְךָ בָעוֹלָם הַבָּא יִהְיֶה גָדוֹל מְאֹד (תּוֹקֵעַ אֶת כַּפוֹ בְּכַף הָרַב).

הַקָּהָל

(מַבִּיעַ אֶת הַסְכָּמָתוֹ לְדִבְרֵי הַזָּקֵן) אָמֵן.

הָרַב

רַבּוֹתַי! לֹא אֲנִי כִּי אִם בִּנְיָמִין בְּנִי הוּא שֶׁזָּכָה שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל עַל יָדוֹ הַזְּכוּת הַזֹּאת. רַבּוֹתַי! כָּתוּב בַּתּוֹרָה, “כִּי יִשְׁאָלְךָ בִּנְךָ וְהִגַּדְתָּ לוֹ”. וְהוּא שְׁאֵלַנִי הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת עַל דְּבַר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עֵד שֶׁגָּמַר בְּדַעְתּוֹ לִרְאוֹת אֶת אֵלִיָּהוּ בְעֵינֵי בְשָׂרוֹ. וְכַאֲשֶׁר גָּמַר בְּלִבּוֹ כֵּן עָשָׂה, וַיֵּשֶׁב עַד אַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וּבְדֶרֶךְ נֵס גִּלָּה אֶת הָרוֹצְחִים וְאֵת מַעַלְלֵיהֶם. רַבּוֹתַי! כְּשֶׁעָלָה אֵלִיָּהוּ לַמָּרוֹם, בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֱלִישָׁע שֶׁיִּהְיֶה עָלָיו פִּי שְׁנַיִם מֵרוּחוֹ. וּבְנִי זֶה, בְּוַדַּאי, שֶׁרוּחוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הָיְתָה עָלָיו בִּשְׁעַת הַסֵּדֶר. וּלְזֵכֶר הַנֵּס שֶׁה' עָשָׂה לָנוּ הַיּוֹם הַזֶּה, הִנְנִי קוֹרֵא לִבְנִי בְשֵׁם חָדָשׁ, בִּנְיָמִין אֵלִיָּהוּ. בִּנְיָמִין אֵלִיָּהוּ בְּנִי, עֲלֵה נָא עַל הַבִּימָה (בִּנְיָמִין עוֹלֶה וְעוֹמֵד בֵּין הָרַב וּבֵין הַזָּקֵן. הָאָב סוֹמֵךְ אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ) בִּנְיָמִין אֵלִיָּהוּ, יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר… (וְכוּ').

הַזָּקֵן

בִּנְיָמִין אֵלִיָּהוּ הוּא שֵׁם טוֹב. סִמָּן טוֹב הוּא שֶׁה' יִשְׁלַח לָנוּ בִמְהֵרָה אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְבַשֵּׂר לָנוּ בְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וִישׁוּעוֹת (סוֹמֵךְ אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁ בִּנְיָמִין) וּבְיָמֶיךָ וּבְיָמֵינוּ תִוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.

הַקָּהָל

אָמֵן.

הָאָב

יֹאמַר נָא הַחַזָּן “יִתְגַדַּל” וְנִתְפַּלֵּל מוּסָף (הַחַזָּן קָם, נִגָּשׁ אֶל הָעַמּוּד. הָרַב נוֹשֵׁק אֶת הַפָּרֹכֶת וְיוֹרֵד. הַזָּקֵן וּבִנְיָמִין עוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂהוּ וְיוֹרְדִים גַּם הֵם. הַקָּהָל קָם לִתְפִלַּת מוּסָף. קוֹל הַחַזָּן בְּנַגְּנוֹ, וְקוֹל הָעָם הָעוֹזְרִים לוֹ וְעוֹנִים לְעֻמָּתוֹ הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְחָזֵק).

חַזָּן

יִתְגַּדַּל… וְיִתְקַדַּשׁ… שְׁמֵהּ… רַבָּא!…

(הַמָּסָךְ יוֹרֵד)

(אדר, תרע“ט. מיניאפוליס־תמוז, תר”פג. דיטרויט).

הערה. אמר המחבר: הרבה טפלתי בחזיון זה. הרבה שעות־עמל השקעתי בו. מזמן לזמן, במשך ארבע שנים, שבתי וחזרתי עליו ועסקתי בו יומם ולילה, ערב ובֹקר וצהרים.‏ גזלתי שנתי מעיני; מנעתי ממני תענגות בני האדם וגם – מה שהרבה רע מזה – תענגות בנות האדם… בים וביבשה… וכל כך למה? כדי להוציא מתחת ידי דבר מתוקן לכבור חג הפסח. זכרה לי אלהי לטובה! ואם אחרי כל טרחותי שטרחתי לא עלה החזיון בידי, ולקוי הוא בחסר ויתר ומגרעות אחרות, ודומה כאלו הוא מרחף באויר, הרי זה מפני… מפני שגדול הנושא מנשוא… ומן השמים מעכבים…

---

נוספות לכוסו של אליהו

מאת

יעקב אריאל

הקדמה לנוספות ל“כוסו של אליהו” מאת יעקב > אריאל

טובת הקוראים והמבקרים, הרואים והמשחקים עומדת תמיד לנגד עיני המחבר. ובהיות שרצה המחבר להקל מעט על הקוראים וכו' הנכבדים, על כן ישב המחבר על מדוכה זו מיום שנשלח הספר לבית הדפוס, בערב ראש שנת תרפ“ד, ולא ירד ממנהּ עד ערב ראש שנת תרפ”ה; ובכל אותו הזמן בקש אמצעים ודרכים שונים איך לקצר מעט את החזיון הגדול: “כוסו של אליהו”, הארך אפשר מעט יותר מדי. ועכשו שמח המחבר שיש בידו לבשר לקוראיו וכו' הנכבדים שסוף סוף, אחרי יגיעה רבה, הצליח למצא עצה ותחבולה להשמיט לגמרי את המערכה הראשונה של אותו החזיון (מה שמצריך להוסיף רק דברים אחדים אל המערכה השניה) מבלי שיסבלו מזה הקוראים וכו' הנכבדים.

אולם בזה עוד לא יאמר המחבר די, כי אם ישתדל לחפש עוד דרכים שׁונים עד שימצא את הדרך הישרה לקצר את החזיון עוד יותר ולהשמיט לגמרי גם את המערכה השניה, וגם השמטה זו תֵעָשֶׂה באפן שלא יסבלו מזה הקוראים וכו' הנכבדים. אך גם בזה לא יסתפק המחבר ולא ינוח ולא ישקט ויוסיף לחפש את הדרכים הכי שונים והנסתרים למען יוכל לקצר עוד יותר ולהשמיט לגמרי גם את המערכה הנשארה, השלישית, וגם כן, כמובן, באפן שלא יסבלו מזה הקוראים וכו' הנכבדים כלל וכלל. בקצור, יכולים הם הקוראים וכו' הנכבדים להיות סמוכים ובוטחים כי המחבר לא יחוס על כל הטרח והעמל הרב הכרוך בחפושים אלה, אם רק תצא מהם איזו תועלת לטובת הקוראים וכו' הנכבדים ולהנאתם.

ובאם יאותו גם המבקרים הנכבדים להסכים לתכנית זו, הריהו מוכן המחבר להוסיף ולחפש דרכים חדשים לגמרי כדי שיוכל לָמֹד גם את יתר החזיונות שבספר זה באותה המדה של קצור והשמטה עד שלא ישאר אף חזיון אחד בכל הספר, מבלי להסיח דעת אף לרגע, כמובן, מן התנאי ההכרחי שהקוראים וכו' הנכבדים לא יסבלו ממדה זו כלל וכלל. זאת ועוד מחשבות טובות יש בלב המחבר על הקוראים וכו' הנכבדים, וכי מה לא יעשה המחבר למען קוראיו וכו' הנכבדים?

הערות הבחור הזעצער:

אמר הבחור הזעצער: אם ימצא בין הקוראים וכו' הנכבדים אדם מחודד ביותר אשר יבא מתוך קריאת הקדמה זו וימנה במחברנו הנכבד את המדות הטובות של זחיחות הדעת ויהירות וכדומה, ישיב נא אל לבו את הכלל הגדול שכל דבר המותר למחברי שירים מותר גם למחברי חזיונות. ואם תמצי לומר שהחזיונות אינם חזיונות, הרי תמצי גם לומר שהשירים אינם שירים. אם, למשל יאה הוא למשורר לנהג סלסול בעצמו ולחבר שיר על דבר שיריו, עם “כנור” ו“נבל”, “נימים”, ו“מיתרים”, ועוד מכשירי זמר כאלה – מובן מאליו שאין הכתוב מדבר כנגד המשוררים הגדולים, שעולם בפני עצמם הם, ולהם הכל שרי – מדוע לא ינהג גם מחבר החזיונות סלסול בחזיונותיו ולא יכתב אודותם בהקדמתו, לכל הפחות, אם קצרה ידו לחבר חזיון על אודות חזיונותיו? במה נופל השני מן הראשון? אדרבה, יש מבקרים הסוברים שנעלה הוא החוזה חזיונות על משורר השירים… ואם תמצי לומר שהחזיונות וכו‘, הרי תמצי גם לומר שהשירים וכו’, ועין למעלה, וחוזר חלילה…

שוב דרש הזעצער:

כבר אמרו חז“ל, “אין לך דבר שאין לו שעה”. והשתא, סברת המבקרים הנזכרת למעלה היא השליטה בעולם הספרות. ומטעם זה תתברר לנו המהפכה הגדולה שלפתע פתאם היתה בספרותנו. כל המשוררים, בנעריהם ובזקניהם, עזבו את שיריהם לאנחות, עגנו את אהובותיהם, קרעו את “נימיהם ומיתריהם”, כתתו “נבליהם וכנורותיהם” ל”גבורים" ו“נפשות”, ונעשו ליוצרי הדרמה, כמו שכתוב, “והלכו מחיל אל חיל”. ואנו אין לנו אלא לברך “שהחינו” על הופעה חשובה זו בספרותנו, ועל ההופעה השניה המלוה אותה, כדרך היהודים מטבע בריתם, כשהם רואים יהודי אחד אוחז בפרנסה חדשה מיד מחרים ומחזיקים אחריו וכל אחד אוחז גם הוא באותה פרנסה. וגם על הופעה זו כבר אמרו חז"ל, “קנאת סופרים תרבה חכמה”. הלואי!

עד כאן דברי הבחור הזעצער, ויסלח לי המחבר הנכבד על שנכנסתי לרשותו בלי רשותו…

מערכה ראשונה (היא השניה במחזה)

(סדור הבימה יהיה כמו במערכה השניה שבפנים הספר, אלא שמנורת הנפט עודנה דולקת. גם אין מקום בה בעד הילדה צלה)

האם

(כשהיא עומדת בפתח המסדרון אשר בקיר לימין הרואים, מוכנה ללכת לחדר־מטתה, אל השפחה העומדת באמצע החדר כשהיא אוחזת מטאטא ביד אחת ומגרפת האבק בשניה) כאשר תכבדי את הרצפה, תשגיחי נא לבלי השאר אף פרור־מצה אחד עליה, כי חטא הוא לדרך על הלחם אשר נתן לנו ה' ברב חסדו. ובכלותך את מלאכתך, תואילי נא לכבות את מנורת הנפט, אבל את הנרות תשאירי כשהם דולקים. הנרות צריכים לדלוק עד שיכבו מאליהם. ליל שלום לך, מרינקה.

מרינקה

ליל שלום גם לך, גברתי הטובה (האם נעלמת מן העין אחרי סגרה את דלת המסדרון ומשאירה אותה פתוחה רק מעט מבלי שתגע הדלת במזוזה. אחרי רגע נשמע קול פתיחת דלת וסגירתה, להודיע לך כי נכנסה כבר אל חדרה. בתחילה מסירה מרינקה את המפה מעל השלחן ומנערת את הפרורים שעליה על הרצפה, ומניחתה שוב על השלחן. וכשהיא מעתיקה את הכסאות ומתחילה לטאטא את הרצפה, רואה היא את עצמה מוכרחה לכרע ברך כדי להוציא איזה פתותים שנתגלגלו תחת השלחן ואינם חפצים לזוז ממקומם למרות הכותה בהם במטאטאה. דבר זה מרגיז אותה, וכקמה וזוקפת את עצמה היא מרטנת) פתותי מצות אלה סוף סוף יוציאוני מן העולם. כל היום עלי לכף כאגמון ראשי, או ללכת בברכי כמו קִטֵּעַ ולהתגלגל אחרי איזה פרור שהתחמק מתחת המטאטא. זו היא מכה אשר לא כתובה בתורה (את הפתגם הזה למדה מהרבנית, אולם, בהבדל משפחתו של הרבי, אינה יודעת כונת הפתגם) ואין אף נפש אחת אשר תשתתף בצערי או אשר אוכל לשפך את שיחי בחיקה. רק לפניך, מטאטאי (אוחזת אותו כנגד פניה ומביטה עליו) יכלה אני לפתח את פי ולגלות את אשר עם לבי. אמר נא לי אתה, איזה חטא יש בדבר אם גם ידרך איש ברגליו על אלו פתותי מצות שאין לאיש חפץ בם? מה? (מטה את אזנה, כמאזינה לדברי המטאטא) אומר אתה שגברתי רבנית היא, ועליה לדעת את כל החטאים שאדם דש בהם בעקבו, ואם היא אומרת שחטא הוא, ודאי יודעת היא מה שאומרת, ואשרי השפחה העובדת גברת טובה כגברתי. אולי צדקת, מטאטאי היקר, למה לי להרהר אחרי מדותיה? מוטב לי לגמר את מלאכתי מיד כדי לעלות תיכף על משכבי וליתן מנוחה לעצמותי השבורות (שבה לעבודתה, ובגשתה אל ארון התבות, מבטה נתקל בכוס היין. יגון ואנחה נסים מפניה המפיקים עכשו שמחה למראה הכוס) אסורה נא ואראה אם יין בכוס, אם ריקה היא (נגשת, מרימה את הכוס ומביטה בו) הידד! מלאה היא יין על כל גדותיה. בשביל מי היא כוס זו? מסתמא השאירה אותה הגבירה בשבילי אלא ששכחה להעמידני על זה. אמנם צדקת, מטאטאי הנאמן, אשה טובת לב היא גברתי, ואשרי השפחה המשרתת אותה (שותה ומעוה פניה) וכי גם זהו יין? יין צמוקים הוא או מים מתוקים! הגם אבי חגג את חג הפסחא שלנו ביין צמוקים? חס וחלילה! הוא, ינעם לו עפרו, היה שותה שלש ארבע כוסות גדולות מיין שרף והיה נופל שכור ארצה, וככה היה שוכב כל היום עד שהיין סר מעליו והיה מתפכח וקם ושותה שוב שלש או ארבע כוסות גדולות מיין שרף ושוב היה נופל שכור ארצה. זו היתה חגיגה כמו שנאמר! מה אתה אומר לזאת מטאטאי? אומר אתה שעיף הנך ומבקש לנוח קצת. ובכן לא נְכַבֵּד עוד הלילה (אוספת את הפרורים לתוך מגרפת האבק, מכבה את מנורת הנפט, מכבה גם נר אחד או שנים, אך נזכרת מה שנצטותה) הו, מה זאת עשיתי! (מביטה מסביב וממהרת להדליק את הנרות הכבוים, מרימה את כלי הַכִּבּוּד וצועדת אל הדלת אשר לשמאל הרואים הנפתחת אל חדר הבשול, והנה קול צעדים מגיע לאזניה מצד הימין. פונה היא לשמאלה, והנה בנימין, ילד כבן עשר, עומד בפתח המסדרון. פונה אליו בכעס) מה לך פה, ומי לך פה, בנימין? שוב למטתך ואל תתגלגל פה בשעה זו של אחת אחר חצות! בנימין

(צועד לפניו אחרי סגרו את הדלת מאחריו) הסי, מרינקה, ואל נא תדברי בקול רם כל כך. נחוץ לי לחכות פה לאיש פלני אלמני. צריך אני לראותו הלילה, כי אם לא אראהו הלילה לא אוכל לראותו כלל.

מרינקה

שמו שמים! הנקלה בעיניך? ילד גמול מחלב, עתיק משדים זה צריך לראות איזה פלני אלמני דוקא שעה אחת אחר חצות הלילה. עם איזה שובב יש לך עסק הפעם? איזה מעשים טובים כבר אומרים אתם לעשות בפעם הזאת?

בנימין

אין לי עסק עם שובבים, ואין בדעתנו להרע גם לזבוב העומד על הקיר, מרינקה הטובה. מלאך אלהים יבא לראותני הפעם, מלאך אמתי, אליהו שמו.

מרינקה

ואותו המלאך קבע עמך מועד דוקא בליל זה אחר חצות? ברי לי שמלאך כזה טעון בדיקה. חובתי היא להעיר את אמך, אולי תחפץ גם היא לראות את המלאך שלך (צועדת אל דלת הימין)

בנימין

(עוצר אותה בדרכה) בבקשה ממך, מרינקה, אל תעירי ואל תעוררי את אמא. תני לי ואספר לך את הדברים כהויתם. מעשה שהיה כך היה. כשהיינו כלנו יושבים אל השלחן ומסדרים את הסדר, הגיד לנו אבינו ספורים נפלאים אודות הנביא אליהו אשר עלה השמימה בסערה ונהפך למלאך בעודו חי. ועוד ספר לנו אבינו כי בליל הסדר מבקר אליהו אל כל בית יהודי העורך את הסדר כהלכתו. ואז עלה במחשבתי לשבת עֵר כל הלילה ולחכות לו. וכאשר אמרתי כן אעשה, כי יש לי דבר גדול להגיד לו.

מרינקה

וכי מי איננו יודע את העסקים הגדולים שלך? יכולה אני לציר לעצמי את הדבר הנכבד שיש לך להגיד למלאך שלך. אבל אם הדבר נחוץ וחשוב כל כך, אפשר תאמר אותו גם לי? מדוע לא אדע אותו גם אני?

בנימין

יכל אני להגיד לך, אבל את לא תביני מאומה.

מרינקה

ומדוע לא אבינהו? חושבת אני שגדולה אני קצת ממך בשנים. מדוע לא אבין את הדבר כמו אתה? אדרבה, הגידה נא לי ותראה אם אבין את דבריך אם לא.

בנימין

אי אפשר לך להבין, מרינקה מפני שאינך בת ישראל. אין את יודעת כלום משרפת בית מקדשנו הגדול, מִשְׁכַּן כבוד ה' אלהינו, מֵחָרְבַּן ארצנו הטובה והנאוה, מִגְּזַר־דיננו ללכת בגולה ולסבל עול זרים וצרות וענויים במשך שנים על שנים למאות ולאלפים עד אשר ירחם ה' עלינו וישלח לנו את אליהו להביא לנו את מלך המשיח אשר ישיבנו אל ארצנו ויבנה לנו את בית מקדשנו וכל אחד מבני ישראל יֵשֵׁב לו איש תחת גפנו ותחת תאנתו בארץ זבת חלב ודבש. הו, מה טוב יהיה אז כאשר יבא מלך המשיח! אבל הוא לא יביא לנו את המשיח טרם ידע אל נכון שאנחנו חפצים בו באמת ומחכים לו בכליון עינים שיבא.

מרינקה

ובכן, במה נוגע הדבר הזה אל עצמך ואל בשרך?

בנימין

הטחו עיניך מראות? הנה אהיה נֵעור כל הלילה עד שאראה את אליהו הבא לבקרנו, ובראותי אותו אתחנן לו להביא את המשיח ולהקיץ הקץ לגלותנו, כי כבר ישבנו דַיֵּנוּ בין עמים זרים, כבר שבענו בוז ותמרורים, וכלנו ככל בני ישראל מחכים לו בכליון עינים שיבא וישיבנו לארץ אבותנו… מספקני מאד אם תביני את כל הענין הזה על בריו.

מרינקה

אחת היא אם מבינה אני אם לא. בין כך ובין כך איני מאמינה אף בדבר אחד מכל הדברים שספרת לי עד הנה. אם לא תשוב מיד אל חדרך הנני להעיר תכף את אמך

בנימין

אינך מאמינה לי? תני לי ואוכיחה לך בהוכחה נחרצה כי כנים דברי. רואה אַתְּ אֶת הכוס הגדולה והיפה העומדת שם על הארון? יודעת אַת בשביל מי היא?

מרינקה

(בהתענינות־פתאם) אדרבה, בשביל מי היא.

בנימין

(בקול נצחון) כוס זו בשביל אליהו, הנביא־המלאך, היא. ככה אמר לנו אבינו. אות היא כי מחכים אנחנו לבקורו בליל הסדר ולבשרתו כי המשיח הִנֵּה הולך ובא. הכוס הזאת כשהיא מלאה יין תעמד שם ככה כל הלילה.

מרינקה

ובכן היין אשר בכוס ההיא הוא בשביל אליהו הנביא, המלאך שלך? אם כן, יכל אתה לשבת פה כל הלילה ולחכות לו. גם אני ישבתי עמך, לולא הייתי עיפה כל כך, ותנומה לא נפלה על עפעפי. אולי יסלח לי המלאך אם לא אחכה לו?

בנימין

ודאי ימחל לך, מרינקה. אין צורך כלל שתחכי לו. יכלה את ללכת לישון כאות נפשך. ליל שלום לך.

מרינקה

ליל שלום גם לך, בנימין, ודרש בשמי לשלום המלאך שלך כאשר תראהו (יוצאת אל המטבח).

בנימין

ברוך שפטרני מצרה זו! הנשמע כזאת, גויה כמותה תהי נעורה כל הלילה ותחכה לאליהו הנביא! עֶצֶם מציאותה פה בחדר זה ודאי היתה גורמת לאליהו שלא יכנס אל החדר כלל, או שיעש את עצמו בלתי־נראה לעיני (רגע של דממה) ובכל זאת נוח לי לוּ היה עוד איש עמי פה. הדממה והצללים מפילים עלי אימה. אדברה נא, לכל הפחות, בקול אל עצמי (מבטו נופל על הקיטל).

האב

(מניח את ידי הילד החולה, לוקח את הפקק של זכוכית בידו ומסתכל בו מכל צד וצד כדי לראות אם נבדל הוא באיזו תכונה מיתר הפקקים הדומים לו בצורתם. נראה שאינו מוצא בו שום חשיבות בשביל גלוי הרוצחים והוא מניח אותו על השולחן. אחרי כן הוא לוקח את הצלב באצבעותיו אבל מיד מרפה אותן ממנו והצלב נופל על השלחן. שוב לוקח את הצלב, ושוב מפיל אותו על השלחן, כאלו אחז באיזה שקוץ שומם, או בשפוד ברזל מְלֻבָּן באש. לבסוף עוצם הוא את עיניו, ובהתאמצות שלמעלה מכח אנוש, כאחד הסובל יסורים גדולים אך נושך את שפתיו כדי לעצור בעד צעקות הכאב שלא תתפרצנה החוצה, לוקח את הצלב בידו, אוחז אותו כרגע ואומר) שקץ תשקצנו, תעב תתעבנו! (והוא פוקח את עיניו, כאלו השפיע על עצמו בעזרת הפסוק להתרגל אל מגע הצלב ולהביט עליו בלי התרגשות הנראה לעינים, מהפכו מצד לצד, מסתכל בו היטב, ומחזירו לאחיו) ראה נא, אחי, הנה חרותים עליו ראשי־תיבות אחדים, מ. בּ. פּ תמהני של מי הם?

האח

(לוקח אותו ומסתכל בו, מניע בראשו לאות כי גם ממנו פליאה דעת, ומניחהו תחת השלחן) אפשר, אחי, היינו יכולים להכיר את הפושעים? היכלת אתה להכירם אלו הציגום לפניך, פנים אל פנים?

האב

מי, אני? הן לא ראיתים כלל. בנימין הוא אשר העירני והודיעני אודות הרוצחים ומעלליהם.

האח

ומאין נודע לו הדבר?

האב

אמנם, בני, איך נגלה לך סוד הרוצחים? גש הנה, בני, וספר לנו את כל הפרטים.

בנימין

(נגש אל האב בחרדה) אל תקצף עלי אבי, כשהלכתי אל חדרי לישון, לא עליתי מיד על משכבי אלא עמדתי אצל דלת חדרי וחכיתי עד שראיתי דרך חרכי דלת המסדרון את אור מנורת הנפט בדעכו, ואז באתי אל החדר הזה כשעמדה השפחה לצאת מכאן, וישבתי פה וחכיתי לאליהו הנביא שיבא וישתה מן היין אשר יצקת לתוך כוסו. ובהשקיפי במקרה דרך החלון ראיתי את שני האנשים נכנסים לחצרנו ואל דיר העצים. הלא תכעס עלי, אבא?

האב

האכעס עליך בני? הלא ה' שלחך לפנינו להחיות לנו לפליטה גדולה מהרג וממות (גוחן ונושק לו).

האח

רואה אני בזה אצבע אלהים. אמנם, לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

האם

גשה נא אלי, בני יקירי (הוא נגש אליה והיא מחבקת אותו).

שמואל

ואת אליהו הנביא, הראית אותו?

בנימין

אם ראיתי את אליהו הנביא? אכן מתוך הבהלה כמעט ששכחתי אותו לגמרי (עובר אל הכוס ומסתכל בו, ואם אינו יכל להגיע אל פיה, עולה על כסא) הוי, אבא, הכוס ריקה והיין איננו! (בקול עצור דמעות) אליהו היה כאן ואנכי לא ראיתיו! (בוכה).

האב

(נגש אל הכוס ומתכל בה, מושך בכתפיו) נבצרה ממני לדעת מי שתה את היין (והוא שולח מבט־חשד לעבר מרינקה) אמנם בני, אליהו היה עמנו הלילה. יד אליהו הנביא היתה עליך כל העת, אף כי בעיני בשרך לא ראית אותו (דממת רגע) חושב אתה, בני, שהיית יכל להכיר את שני הפושעים אשר השליכו את הילד לתוך חצרנו?

בנימין

(מוחה דמעותיו) חושש אני, אבי, שלא אוכל להכירם, כי כובעיהם היו מופשלים על עיניהם וְלָטו את חצי פניהם.

האח

ובכן, אחי, מה נעשה עכשו?

האב

(חושב כרגע, מושך בכתפיו ומרים את ידיו כמתיאש מעזרה אנושית) כשכלו כל התרופות, נוהגים היהודים לפתח את ארון הקדש ולקרא מזמורי תהלים בעד החולה המסכן. ואף על פי שחולה זה אינו מאחינו בני ישראל, בכל זאת אולי ישמע ה' לתפלתנו ויחיהו וירפאהו. נלכה נא, אחי, לבית הכנסת, ונקרא בתהלים. גם אתה, יוסף, תלך אִתָּנוּ.

האח

הננו ונלך. אבל מי ישמר על החולה?

האם

אנחנו, כמובן נשמר עליו עד שובכם.

הגיסה

יכלים אתם לסמך עלינו. חושבת אני שכבר נֻסֵּינוּ בהשגחה על ילדים חולים, הלואי שנהיה כלנו חיים ובריאים.

דינה

גם אנחנו וכו' (מכאן ואילך כמו בפנים הספר).

חנה

אנא דודתי, תני לנו להיות עם בניך.

מערכה שניה (היא השלישית במחזה)

(בימת החזיון ערוכה כמו במערכה השלישית בספר, עין שם. יש אפשרות להקל קצת את הצגת המערכה הזאת על ידי זה שיהפכו את האולם או התיאטרון עצמו לבית הכנסת, ואז ישמש המסך החיצוני של בימת החזיון בתור קיר המזרח, ושלש או ארבע השורות הראשונות של מושבי הרואים יהפכו לספסלי בית הכנסת אשר המתפללים־המשחקים ישבו עליהם בשעת ההצגה, והמתפללים האלה יהיו מתוך הרואים, אם יביאו עמהם את טליתם.

המשחקים צריכים להזהר שלא יכשלו בשני דברים שאינם הגונים. ראשית, אל יעמידו גבאי בית הכנסת וסגנו על בימת ארון הקדש. מעמד הגבאי וסגנו בשעת התפלה על יד ארון הקודש, מעמד הגבאי וסגנו בשעת התפלה על יד ארון הקודש, זה מעבר מזה וזה מעבר מזה, בחינת שני הכרובים, להבדיל באלף הבדלות, הוא חקוי מנוול שבתי כנסיות החרדים באמריקה מחקים את היכלי הריפורמים אשר גם הם מחקים בזה את בתי המסגד שלהם. חקוי מכוער זה אינו נוהג בבית הכנסת של החזיון. מקום ארון הקדש קדוש הוא, ואין כאן מקום לכבודים.

שנית, ישגיחו נא על האריות המחזיקים בשני לוחות הברית, בין אלה המרֻקמים על הפרכת, ובין אלה המחֻטבים על ראש הארון, שלא יהיו חצים, מן המתנים ולמטה, גזוזים, ומגֻדלי פֶּרע חצים, מן המתנים ולמעלה, ככלבי ה“חצר”, להבדיל באלף הבדלות, אשר כנראה שמשו דוגמא לאריות לאמני הקדש שלנו, במאה שעברה, או באלף שעבר, עין בספר, “האמנות בבית המדרש ובבית הכנסת” שודאי יִכָּתֵב בקרוב. אמנם אין לנו הצדק להאשים אותם על אשר לא צירו לעצמם אריה יותר טבעי מכאלה, מפני שמצד אחד לא ראו מימיהם לא אריה חי ולא אריה מת, לא בוואלאזין ולא במיר, לא בטעלז ולא באיישישׁאק; ומצד שני, הנה הכלבים אשר בחצר הפריץ היו כל כך עזים וחצופים, וכל יהודי הנכנס אל החצר היו מתנפלים עליו ברציחה נוראה כל כך ועוד מעט והיו טורפים אותו בהרף עין אחד, עד אשר ראה עצמו כדניאל בגוב האריות, ופני הכלב נדמו לו כפני האריה. אולם בימינו אלה אחרי אשׁר נתאשר כבר המנדט המשאיר את ארץ ישראל ברשות הממשלה הבריטית, ירום הודה והוד הנציב שלה, לזמן של עשרים וחמש שנה – על פי חשבון הפסוק, “כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול”, – –, וממשלת בריטניה הטובה פותחת את שערי ארץ ישראל לרוחה לפני עשירי בני ישראל, – ואם דוקא אלה אינם רוצים לעזב את ארצות מגוריהם, הרי לא בריטניה אשמה בזה, כי לבה טוב עלינו. והנה גם הישיבה מסְלַבּודקא עוברת אל חברון אשר ביהודה, אף כי לעת עתה הרשו רק למאה בחורים לבא ולהביא את תורתם עמהם, וגם זה עלה בידם רק אחרי כרכורים שונים ותחנוני עני בפתח והתרפסות בזויה וגלגול מחלות ממשרד למשרד ומפקיד לפקיד, כי הפקידים עמי־הארץ הגסים דורשים את הפסוק “כי מציון תצא תורה” כפשוטו של המקרא, מציון תצא ואל ציון לא תבוא – – לירוק היינו צריכים בפה מלא מררה ורעל בפניהם של אלה אשר המכשלה הזאת תחת ידם בעד תכסיסיהם המגונים בנוגע לכניסתנו לארץ. מַפתח הכניסה ליהודים צריך להיות בידי ההנהלה הציונית, אף כי גם זו אינה כֻּלה תכלת; ואתה, הקורא, החורק שניך ומתמרמר על המצב המנוול ואין לאל ידיך לעזר אף במעט מן המעט, הלוך והכית את ראשך בקיר, אולי יראה ה' בעיניך – –; ובכן, בימינו אלה עון פלילי הוא לפאר את הקדש באריות שאין להם צורת אריה כלל, בשעה שיש לנו תודה לאל, אריות מִשֶּׁלָנו. על כן יקפידו נא המשחקים על האריות שיהי מגודלי פרע מן הקצה אל הקצה כאריה ממדבר הלבנון או ממדבר יהודה, ובשעת הדחק יוכלו לצאת ידי חובתם גם באריה מעבר הירדן).

החזן

(מזמר, והמטיב וכו')

האב

(קם, עולה על הבימה, נושק את הפרכת, מחכה רגעים אחדים כנמלך בדעתו אם לדרש אם לא)

מורי ורבותי:

מנהג קדום נהוג בעירנו שהרב דמתא ידרש בראשון לפסח קודם למוסף דרוש מענינא דיומא לכבוד הפסח. כך נהגתי גם אני כל ימי. אולם בפעם הזאת אבקשׁ מכם מחילה על אשר אשנה ממנהגי ואדחה את דרשתי ליום שני של החג. זאת ועוד דבר, מורי ורבותי. הנני מבקש מכל אחד ואחד מכם, וגוזר עליכם בגזרת מרא דאתרא להשאר בבית הכנסת לאיזה זמן אחר התפלה, כי יש לי להועץ אתכם אודות דבר אחד אשר נפשנו ונפש כל ישראל קשורה בו. אחר התפלה אמסר לכם את פרטי הדברים. אך דעו לכם, מורי ורבותי, כי לא רק בכל דור ודור אלא שבכל יום ויום עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. על כן נקוה שגם היום ולהבא יצילנו ה' מידם, ונזכה לשוב לארצנו במהרה בימינו ונאמר אמן. (נושק את הפרכת ויורד, ושב למקומו על יד ארון הקודש.)

הקהל

אמן! (מכאן ואילך עד הסוף כמו בפנים הספר)

(סוף)

בִּרְכַּת הַפְּרִידָה

אי אפשר לו להמחבר להפרד מעל הקוראים הקטנים (ואולי גם הגדולים) מבלי לברך אותם גם ולהתברך גם הוא עמהם – מברכיך ברוך, – על כן נבֹרַך נא כלנו¹)

בְּשָׁנָה טוֹבָה, בְּרוּכָה

בְּחַיִּים, בְּרִיאוּת וַאֲרוּכָה,

וּבְכָל טוֹב עֲרוּכָה;

בְּפַרְנָסָה טוֹבָה וּנְעִימָה,

בְּלִי בּוּשָׁה וּכְלִימָה,

וּבִלְתִּי תְלוּיָה עַל בְּלִימָה;

בִּשְׁנַת שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן,

חֲשׂוּכָה מִפֶּגַע וְאָסוֹן

וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן;²

בִּשְׁנַת פְּדוּת וּגְאֻלָּה,

בְּיֹפִי וְהָדָר כְּלוּלָה,³

וְהַצְלָחָה בְכָל פְּעֻלָּה;

בַּהֲשָׁבַת לִבֵּנוּ לֵאלֹהֵינוּ,

וַעֲשִׂיַּת חוֹבוֹתֵינוּ לְעַמֵּנוּ,

תּוֹרָתֵנוּ, שְׂפָתֵנוּ וְאַרְצֵנוּ;

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

ערב ראש שנת תרפ"ה. גרוס פוינט, על חוף הים סט. קלייר.

---

ותיקין

מאת

יעקב אריאל

(מַחֲזֶה לְשָׁבוּעוֹת בְּמַעֲרָכָה אֶחָת)

הַנְּפָשׁוֹת:

הָאָב

הָאֵם, וּבְנֵיהֶם:

צִלָּה

נַעֲמָן

תִּינוֹק

תַּרְנְגוֹל א'

תַּרְנְגוֹל ב'

(חֲדַר הַמִּטּוֹת לַיְלָדִים. מִמּוּל הָרוֹאִים, עַל

מִטָּה קְטַנָּה, שׁוֹכֵב יֶלֶד כְּבֶן עֶשֶׂר וְיָשֵׁן. לִשְׂמֹאל

הָרוֹאִים עוֹמֶדֶת עֲרִישָׂה עַל אוֹפַנִּים, וּבָהּ מוּטָל תִּינוֹק

כְּבֶן חָמֵשׁ. כְּנֶגֶד זוֹ, לִימִין הָרוֹאִים, עוֹמֶדֶת מִטָּה אַחֶרֶת,

גְּדוֹלָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, וּבָהּ שׁוֹכֶבֶת יַלְדָּה כְּבַת שְׁתֵּים

עֶשְׂרֵה וִישֵׁנָה. סִדּוּר הַמִּטּוֹת מְתָאֵר אֶת הָאוֹת “ה”. דֶּלְפָּק

עוֹמֵד בְּפִנָּה אַחַת וְעָלָיו שָׁעוֹן בַּעַל מְטֻלְטֶלֶת. כִּסְאוֹת

אֲחָדִים פֹּה וָשָׁם.

לִפְנֵי הֲרָמַת הַמָּסָךְ נִשְׁמָע קוֹל קְרִיאַת

הַגֶּבֶר: “קוּקוּרִיקוּ!”, וְגֶבֶר שֵׁנִי עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ "

קוּקוּרִיקוּ!" קְרִיאָה זוֹ הוֹלֶכֶת וְנִשְׁנֵית פְּעָמִים אֲחָדוֹת,

וְהַמָּסָךְ עוֹלֶה. דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן אֲשֶׁר לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים שׁוֹטֵף

זֶרֶם אוֹר אֶל הַחֶדֶר וְהַקַּרְנַיִם נוֹפְלוֹת עַל פְּנֵי הַיֶּלֶד

נַעֲמָן הַיָּשֵׁן. הוּא מִתְעוֹרֵר, מִתְהַפֵּך עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי,

שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַשֶּׂכְוִי. מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ כְּמִשְׁתָּאֵה עַל

הַקּוֹל, מַתְחִיל לְשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו בְּיָדוֹ, מְמַהֵר וּמֵרִים

חֲצִי גוּפוֹ עַד שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בַּמִּטָּה. רֶגַע הוּא מִסְתַּכֵּל

בַּחַלּוֹן הַמּוּאָר, וּפִתְאֹם מַתְחִיל לִבְכּוֹת בְּקוֹל רָם).

נַעֲמָן

אוֹי… אוֹי… (בְּכִיָּה מְמֻשָּׁכֶת).

צִלָּה

(מִתְעוֹרֶרֶת, יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה וּמַבִּיטָה עָלָיו

בְּתִמָּהוֹן) מַה לְךָ, נַעֲמָן, לָמָּה תִבְכֶּה? (כְּשֶׁצִלָּה

מְדַבֶּרֶת נַעֲמָן מִשְׁתַּתֵּק).

נַעֲמָן

(מוֹסִיף לִבְכּוֹת) אוֹי… אוֹי…

צִלָּה

הַס, נַעֲמָן; אַתָּה תָּעִיר אֶת הַתִּינוֹק וְהָאֵם תְּשַׁלֵּם לְךָ אֶת שְׂכָרֶךָ.

נַעֲמָן

(כְּבַתְּחִלָּה) אוֹי… אוֹי…

צִלָּה

(בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים) נַעֲמָן יַקִּירִי, אָנָּא, תֵּן לִי לִישׁוֹן, וִישַׁן גַּם אָתָּה.

נַעֲמָן

(בְּרֻגְזָה) לֹא אֶחְפֹּץ לִישׁוֹן! גַּם אֶתְמוֹל לֹא חָפַצְתִּי לִישֹׁן! (בּוֹכֶה) אוֹי… אוֹי…

צִלָּה

(בְּכַעַס) הוֹי, מָה אַתָּה חָפֵץ! הָאָב וְהָאֵם הָלְכוּ

לְבֵית הַכְּנֶסֶת. מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ? אַל נָא תָעִיר אֶת

הַתִּינוֹק!

נַעֲמָן

לֹא אִכְפַּת לִי! יִתְעוֹרֵר הַתִּינוֹק וְיִבְכֶּה גַם הוּא!

תִּינוֹק

(מִתְעוֹרֵר וּמַתְחִיל לִבְכּוֹת) אִמָּ… א… אִ…מָּ…א…!

צִלָּה

רְאֵה מַה שֶׁעָשִׂיתָ! מִי יוּכַל לְהַשְׁתִּיק אֶת

הַתִּינוֹק? חַכֵּה! (מְאַיֶּמֶת עָלָיו בָּאֶצְבַּע) הָאָב יָשׁוּב

מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, יִקַּח אֶת הָרְצוּעָה וְיַצְלִיף עַל גַּבְּךָ עֶשֶׂר

מַלְקוֹת בְּעַד שׁוֹבְבוּתֶךָ. יְשַׁן! וְיִישַׁן גַּם הַתִּינוֹק,

וְאִישַׁן גַּם אֲנִי. הַשָּׁעָה מֻקְדֶּמֶת (מַרְאָה עַל הַשָּׁעוֹן)

עַכְשָׁו רַק הַשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית. מָה אַתָּה חָפֵץ? הֲקַמְתָּ עַל

צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי? (כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת הַבַּכְיָנִים

מִשְׁתַּתְּקִים, וּכְשֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת שָׁבִים הֵם לְבִכְיָם).

נַעֲמָן

אוֹי… אוֹי…

תִּינוֹק

(עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ) אִמָּא… אִ…מָּ…א…

צִלָּה

(מַתְחִילָה לִבְכּוֹת גַּם הִיא מִתּוֹךְ רִפְיוֹן

יָדַיִם וְאוֹבֶדֶת עֵצוֹת) ה… ה… מָה הֵם חֲפֵצִים מִמֶּנִּי? ה…

ה… בְּכָל פַּעַם שֶׁהַהוֹרִים מַשְׁאִירִים אוֹתָם תַּחַת הַשְׁגָּחָתִי

אֵין אֲנִי יָכְלָה לִישֹׁן. ה… ה… אַל תִּבְכּוּ! אֲנִי אוֹמֶרֶת

לָכֶם. הֲשׁוֹמְעִים אַתֶּם? ה… ה…

נַעֲמָן וְהַתִּינוֹק

(בּוֹכִים כְּבַתְּחִלָּה, וְצִלָּה שׁוֹתֶקֶת לְרֶגַע כִּמְחַפֶּשֶׂת עֵצָה וְתַחְבּוּלָה).

צִלָּה

(בְּכַעַס) שִׁכְבוּ בִדְמָמָה! פֶּן אָבֹא אֲלֵיכֶם וְאַכֶּה אֶתְכֶם מַכּוֹת נִמְרָצוֹת!

נַעֲמָן וְהַתִּינוֹק

(בּוֹכִים כְּבַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּיֶתֶר עָז).

צִלָּה

(מְמַהֶרֶת וְאוֹחֶזֶת בְּאַדֶּרֶת הַלַּיְלָה, לוֹבֶשֶׁת

אוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַמִּטָּה, צוֹנַחַת מֵעַל הַמִּטָּה,

שָׂמָה אֶת רַגְלֶיהָ בְּנַעֲלֵי־הַבַּיִת, וְהָאַדֶּרֶת מַגִּיעָה עַד

לְכַפּוֹת רַגְלֶיהָ, פּוֹרֶפֶת אֶת אַדַּרְתָּהּ אוֹ מְחַזֶּקֶת אוֹתָהּ

בַּחֲגוֹרָה, וְהוֹלֶכֶת מִסָּבִיב לְמִטָּתָהּ, וְהַמִּטּוֹת בֵּינָה

וּבֵין הָרֹאִים. נַעֲמָן וְהַתִּינוֹק כְּשֶׁרוֹאִים אוֹתָהּ בְּכָךְ,

מִשְׁתַּתְּקִים מִיָּד מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת לָדַעַת מַה יֵשׁ בְּדַעְתָּהּ

לַעֲשׂוֹת לָהֶם. וּכְשֶׁהִיא עוֹבֶרֶת עַל יַד נַעֲמָן הִיא דּוֹחֶפֶת

אוֹתוֹ בְּיָדָהּ וְגוֹעֶרֶת בּוֹ) שְׁתֹק!

נַעֲמָן

(בּוֹכֶה) אוֹי… אוֹי… (בּוֹכֶה רַק רֶגַע אֶחָד וּמִשְׁתַּתֵּק מִתּוֹךְ הִתְעַנְיְנוּת בְּהִתְנַהֲגוּתָהּ עִם

הַתִּינוֹק).

צִלָּה

(נִגֶּשֶׁת אֶל הָעֲרִיסָה בַחֲרוֹן אַף כְּאִלּוּ

מוּכָנָה הִיא לִקְרֹעַ אֶת הַתִּינוֹק כְּדָג, אֲבָל מִיָּד הִיא

מַמְתֶּקֶת וּמְרַכֶּכֶת אֶת קוֹלָהּ בְּדַבְּרָהּ אֵלָיו) שְׁכַב נָא,

קְטַנְטַנִי, הֵרָדֵם נָא וַאֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר יָפֶה. הֶחָפֵץ אַתָּה

לִשְׁמֹעַ סִפּוּר יָפֶה וְנִפְלָא? (וְהִיא מְתַקֶּנֶת אֶת

מַצָּעוֹ).

תִּינוֹק

(מִתּוֹךְ בֶּכִי) כֵּן, כֵּן, סַפְּרִי נָא, אֲחוֹתִי, סִפּוּר יָפֶה, סַפֵּרִי!

צִלָּה

(שָׂמָה אֶת רֹאשׁ הַתִּינוֹק עַל הַכַּר, יוֹשֶׁבֶת עַל

כִּסֵּא וּמְנַעְנַעַת אֶת הָעֲרִיסָה) הַקְשֵׁב וּשְׁמָע. הָיֹה הָיָה

יֶלֶד אֶחָד וּשְׁמוֹ נַעֲמָן. וַיֵּלֶךְ נַעֲמָן אֶל הַיַּעַר לְטַיֵּל

בֵּין הָעֵצִים. הַיַּעַר הָיָה גָדוֹל, וְהָעֵצִים גְּבוֹהִים וְעָבִים,

וּבַיַּעַר יָשְׁבוּ גַזְלָנִים וְשׁוֹדְדִים. אַךְ נַעֲמָן לֹא יָדָע.

וַיֵּלֵךְ נַעֲמָן בְּיַעַר הַרְחֵק מְאֹד עַד שֶׁתָּעָה וְלֹא יָדַע אֶת

הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה… וַיְהִי נַעֲמָן תּוֹעֶה וְתוֹעֶה עַד שֶׁבָּא

לְבַיִת אֶחָד שֶׁעָמַד בֵּין הָעֵצִים, וְאֵצֶל הַבַּיִת רָבַץ כֶּלֶב

גָּדוֹל וְנוֹרָא. וַיַּרְא הַכֶּלֶב אֵת נַעֲמָן וַיָּחֶל לִנְבֹּחַ,

וַיָּרָץ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לִטְרֹף אוֹתוֹ. וַיִּצְעַק נַעֲמָן צְעָקָה

גְדוֹלָה. וַיֵּצְאוּ שְׁנֵי שׁוֹדְדִים מִן הַבַּיִת וַיֹּאחֲזוּ

בְנַעֲמָן וַיְבִיאוּהוּ אֶל הַבַּיִת וַיַּפְשִׁיטוּ מֵעָלָיו אֶת

בְּגָדָיו וְאֶת נְעָלָיו וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף…

נַעֲמָן

(בּוֹכֶה) אוֹי… אוֹי… יָרֵא אָנֹכִי אֶת הַגַּזְלָנִים, אוֹי… אוֹי…

תִּינוֹק

(בּוֹכֶה גַּם הוּא) יָרֵא אֲנִי אֶת הַגַּזְלָנִים… אִמָּא… אִמָּא…

צִלָּה

אֵיזֶה גַזְלָנִים? הֲלֹא רַק סִפּוּר אֲנִי מְסַפֶּרֶת לָכֶם!

נַעֲמָן

אֵין זֶה סִפּוּר. זֶה אֱמֶת! אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה בַחֲלוֹמִי. חֲלֹם אֱמֶת חָלָמְתִּי. אוֹי… יָרֵא אָנֹכִי!

צִלָּה

סַפֵּר־נָא לִי אֶת הַחֲלוֹם וְאַגִּיד לְךָ אִם אֱמֶת הוּא, אוֹ שָׁוְא יְדַבֵּר.

נַעֲמָן

בַּחֲלוֹמִי, וַאֲנִי הוֹלֵךְ בַּלַּיְלָה בַיָּעַר.

מַבִּיט אֲנִי אֶל הַכּוֹכָבִים וּמְצַפֶּה לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמַיִם

נִפְתָּחִים… מִתְהַלֵּךְ אֲנִי הֵנָּה וָהֵנָּה וְעֵינֵי נְשׂוּאוֹת

הַשָּׁמָיְמָה; פִּתְאֹם הִתְנַפְּלוּ עָלַי שְׁנֵי שׁוֹדְדֵי יַעַר,

הִפְשִׁיטוּ מֵעָלַי אֶת בְּגָדַי וְאֶת נְעָלַי וַיַּשְׁלִיכוּנִי אֶל

בּוֹר אֶחָד וַיְכַסּוּנִי בְעָפָר, וְעוֹד מְעַט וְנֶחֱנָקְתִּי…

צִלָּה

אָמְנָם, זֶה הָיָה חֲלוֹם אֱמֶת, אֲבָל חֶלְמָא טָבָא חָזִיתָ. הֲיוֹדֵעַ אַתָּה מִי הָיוּ הַשּׁוֹדְדִים?

נַעֲמָן

וְאַתְּ יוֹדַעַת?

צִלָּה

בְּוַדַּאי! אֲנִי רָאִיתִי אוֹתָם בְּעֵינָי. שְׁנֵי

הַשּׁוֹדְדִים הֵם אַבָּא וְאִמָּא. אַבָּא יָשַׁב וְקָרָא בְ"תִקּוּן לֵיל

שָׁבוּעוֹת", וְגַם אַתָּה יָשַׁבְתָּ וְנִרְדַּמְתָּ עַל "תִּקּוּן

שָׁבוּעוֹת" אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִקְרֹא בוֹ כָל הַלָּיְלָה. וַיַּרְא

אוֹתְךָ אַבָּא וְהִנֵּה יָשֵׁן אַתָּה, וַיָּקָם וַיִּקַּח אוֹתְךָ עַל

זְרוֹעוֹתָיו, וַתִּפְשֹׁט הָאֵם אֶת בְּגָדֶיךָ, וַיַּשְׁכִּיבוּ אוֹתְךָ

בַמִּטָּה, וַיְכַסּוּךָ בַשְּׂמִיכָה. וּבְכֵן אֵל נָא תִבְכֶּה.

נַעֲמָן

(מֵרִים אֶת יָדָיו לְמָעְלָה) אֲהָהּ! מַדּוּעַ לֹא

הֶעְירַנִי אָבִי כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי נִרְדָּם? הֲלֹא אָמַרְתִּי לְאָבִי

שֶׁחָפֵץ אֲנִי לִהְיוֹת עֵר כָּל הַלַּיְלָה וְאֶרְאֶה אֶת שַׁעֲרֵי

שָׁמַיִם נִפְתָּחִים. מַדּוּעַ לֹא הֶעִירוּנִי! עַכְשָׁו, אֲהָהּ!

אֵחַרְתִּי… (בּוֹכֶה) אוֹי… אוֹי…

תִּינוֹק

(מִתְעוֹרֵר גַּם הוּא וּבוֹכֶה) אִמָּא… אֶת אִמִּי אֲנִי מְבַקֵּשׁ…

צִלָּה

(לְנַעֲמָן, בְּכַעַס) כִּמְעַט שֶׁנִּרְדֵּם הַתִּינוֹק

וַתָּעֶר אוֹתוֹ שֵׁנִית! (אֶל הַתִּינוֹק, רַכּוֹת) הֶחָפֵץ אַתָּה,

תִּינוֹקִי, לִשְׁמֹעַ אֶת סוֹף הַסִּפּוּר?

תִּינוֹק

כֵן, כֵּן, סַפְּרִי נָא, סַפְּרִי.

צִלָּה

הַקְשֵׁב וְשָׁמַע. הַגַּזְלָנִים הִשְׁלִיכוּ אֶת נַעֲמָן

אֶל הַמַּרְתֵּף וַיֵּלְכוּ לָהֶם. וּבַבַּיִת יָשְׁבָה לָהּ יַלְדָּה

יָפָה אַחַת, בַּת אַחַד הַשּׁוֹדְדִים, וְלַיַּלְדָּה קוֹל יָפֶה

וְנָעִים. וַתָּרֶם הַיַּלְדָּה אֶת קוֹלָהּ וַתָּשַׁר שִׁיר יָפֶה

וְנָעִים. הֶחָפֵץ אַתָּה לִשְׁמֹעַ אֶת הַשִּׁיר הַיָּפֶה

וְהַנָּעִים?

תִּינוֹק

כֵּן, כֵּן, שִׁירִי נָא, שִׁירִי.

צִלָּה

הַקְשֵׁב וּשְׁמָע. כָּכָה שָׁרָה הַיַּלְדָּה הַיָּפָה

בְקוֹלָהּ הַנָּעִים: (וְצִלָּה מְזַמֶּרֶת בַּנִּגּוּן הָעֲמָמִי שֶׁל

שִׁיר הָעֶרֶשׂ הַיָּדוּעַ, "אוּנְטֶער משֶׁהלֶע’ס וִויגֶעלֶע שֶׁטעהְט אַ

וַוייסֶע צִיגֶעלֶע" וכו'. גַּם נַעֲמָן מַחֲרִישׁ וּמַקְשִׁיב¹).

א

תַּחַת עֶרֶשׂ בְּנִי,

עוֹמֵד קָטֹן גְּדִי;

הַגְּדִי גּוֹעֶה מֶה…

בְּנִי גַם הוּא בוֹכֶה…

ב

בְּרַח מִכָּאן, גְּדִי!

לִישֹׁן תֵּן לִבְנִי;

בְּרַח לְךָ הַחוּצָה,

נוּס, אַל תַּעֲמֹד, רוּצָה!

ג

מִצָּרָה וּמְצוּקָה

רָץ הַגְּדִי הַשּׁוּקָה;

סְכָךְ וּקְרָשִׁים קָנָה,

סֻכָּה קְטַנָּה בָנָה.

ד

שָׁכַב גְּדִי לָנוּחַ.

נָשַׁב חַזֵּק רוּחַ;

רוּחַ חָזָק הוֹמֶה,

גְּדִי עוֹנֶה לוֹ מֶה…

ה

עַד סְעָרָה פָרְצָה,

וַתַּפֵּל סֻכָּה אָרְצָה;

גְּדִי לְחִנָּם טָרָח,

קָם הַגְּדִי וּבָרַח.

ו

תָּעָה גְדִי בַיַּעַר,

מָצָא אוֹתוֹ נַעַר

וֶהֱבִיאוֹ אֶל הַחֶדֶר…

וַיְהִי בְלֵיל הַסֵּדֶר.

ז

גְּדִי עַל שֻׁלְחָן קָפַץ

לֶאֱכֹל יְרָקוֹת חָפֵץ;

אָמְרוּ לוֹ: "בִּמְחִילָה,

אַרְבַּע קֻשְׁיוֹת תְּחִלָּה".

ח

הִשְׁתּוֹבֵב גְּדִי בַחֹרֶף,

לַקֻּשְׁיוֹת פָּנָה עֹרֶף,

וְלֹא בָא אֶל הַחֶדֶר…

גֹּרַשׁ גְּדִי מִן הַסֵּדֶר.

ט

עַד גָּדַל גְּדִי בַשָּׁנִים,

זָקָן צָמַח עַל פָּנִים;

הָיָה לְעֵז חוֹלֶבֶת,

בָּרֶפֶת לָהּ יוֹשֶׁבֶת.

י

וּבְעַד אֹכֶל וְלִינָה

נוֹתֶנֶת חֶמְאָה, גְּבִינָה;

מֵהֶם לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת

תָּכִין אִמָּא לְבִיבוֹת.

יא

עַתָּה שְׁכַב קְטַנְטָנִי,

יְשַׁן וְאִישַׁן גַּם אָנִי;

וּבְהָאִיר שֶׁמֶשׁ אוֹרָהּ

תָּקוּם, תִּלְמַד תּוֹרָה,

יב

תִּהְיֶה לְרַב וּלְגָאוֹן;

יִתְּנוּ לְךָ הַרְבֵּה מֹהַר,

גַּם שֶׁל זָהָב שָׁעוֹן,

וְכַלָּה יְפַת תֹּאַר…

(אִם קוֹלָהּ אֵינוֹ נָעִים בְּיוֹתֵר תּוּכַל לְצֵאת יְדֵי חוֹבָתָהּ בִּשְׁנֵי הַחֲרוּזִים הָאֵלֶּה:

א

יֶלֶד שׁוֹכֵב בַּעֲרִיסָה,

אַבָּא הָלַךְ לְבֵית הַתְּפִלָּה;

אִמָּא לָשָׁה, לָשָׁה עִסָּה,

מַטְעָמִים עוֹשָׂה לַאֲכִילָה.

ב

יָשׁוּב אַבָּא אֶל הַבָּיִת,

יֹאכַל, יֵצֵא לִקְנוֹת סְחוֹרָה:

יַיִן, תִּירוֹשׁ וְשֶׁמֶן זָיִת…

וְיֶלֶד יְקוּם יִלְמַד תּוֹרָה…

(לְנַעֲמָן) הָס! הַתִּינוֹק נִרְדַּם, אַל תִּבְכֶּה עוֹד!

נַעֲמָן

וַאֲנִי לֹא אֶחְדַּל לִבְכּוֹת עַד שֶׁיִּפָּתְחוּ

שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וַה' יַעֲשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתִי (מֵרִים יָדָיו אֵל עָל)

ה' אֱלֹהִים, אָנָּא פְּתַח נָא שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם!

תִּינוֹק

(מִתְעוֹרֵר וּבוֹכֶה) אִמָּא… אֵיפֹה אִמָּא…

צִלָּה

(קָמָה, נִגֶּשֶׁת אֶל נַעֲמָן, אוֹחֶזֶת בִּכְתֵפוֹ

וּמְנַעְנַעְתּוֹ בְכֹחַ) רְאֵה מַה שֶׁעָשִׂיתָ! מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ! אֱמֹר

לִי, מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ! (מוֹסִיפָה לְנַעְנְעוֹ, וְהוּא וְהַתִּינוֹק

מוֹסִיפִים לִבְכּוֹת. קוֹל צְעָדִים נִשְׁמָע, וְהָאֵם נִכְנֶסֶת

כְּשֶׁהִיא לְבוּשָׁה בִגְדֵי יוֹם טוֹב).

הָאֵם

יוֹם טוֹב לָכֶם, יְלָדִים. מַה לָךְ, צִלָּה, מָה אַתְּ חֲפֵצָה מֵהַיָּלֶד? (נַעֲמָן וְהַתִּינוֹק מִשְׁתַּתְּקִים).

צִלָּה

לֹא כְלוּם. חָפַצְתִּי רַק לְהַשְׁתִּיקוֹ. זֶה כְשָׁעָה

שֶׁהוּא בוֹכֶה וְלֹא יֶחְדָּל (שָׁבָה לְמִטָּתָהּ וְיוֹשֶׁבֶת

עָלֶיהָ).

הָאֵם

(גּוֹחֶנֶת עַל הָעֲרִיסָה וּמְלַטֶּפֶת אֶת הַתִּינוֹק)

הוֹי, גּוֹזָלַי, בְּוַדַּאי רְעֵבִים אַתֶּם. חַכּוּ נָא רֶגַע וְאֶעֱשֶׂה

לָכֶם מַטְעַמִּים, לְבִיבוֹת בְּחֶמְאָה, וְתוּפִינִים בִּדְּבָשׁ. אַהּ,

יַלְדִּי חֲבִיבִי, אִמֵּךְ תַּאֲכִיל אוֹתָךְ. הַאֵלֵךְ לַחֲדַר

הַבִּשּׁוּל, וְאַתָּה לֹא תִבְכֶּה?

תִּינוֹק

לֹא אֶבְכֶּה עוֹד (בּוֹכֶה) חָפֵץ אֲנִי לֶאֱכֹל לְבִיבוֹת חַמּוֹת. תְּנִי לִי לְבִיבוֹת… (מִשְׁתַּתֵּק).

הָאֵם

אִם לֹא תִּבְכֶּה אֵרֵד לְמַטָּה, וּבְעוֹד רְגָעִים

אֲחָדִים תִּהְיֶה אֲרֻחַת הַבֹּקֶר מוּכָנָה. לְבַשׁ, נַעֲמָן, אֶת

בְּגָדֶיךָ וּרְחַץ אֶת פָּנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל לַה'. צִלָּה, הַלְבִּישִׁי

נָא אֶת הַתִּינוֹק, וְגַם אַתְּ עֲשִׂי אֶת תִּלְבָּשְתֵךְ וּרְדִי, כִּי

עוֹד מְעַט יָשׁוּב אַבָּא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת (אַךְ הָפְכָה הָאֵם אֶת

פָּנֶיהָ וַתֵּצֵא, וְהִנֵּה נַעֲמָן מַתְחִיל בּוֹכֶה מֵחָדָשׁ).

נַעֲמָן

אוֹי… אוֹי…

צִלָּה

(יוֹרֶדֶת מֵעַל מִטָּתָהּ וְנִגֶּשֶׁת אֶל הָעֲרִיסָה.

לְנַעֲמָן) עַכְשָׁו תּוּכַל לִבְכּוֹת כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ (אֶל

הַתִּינוֹק) בֹּא נָא, מַחֲמַדִּי, נֵלֵךְ לַחֲדַר הָרַחְצָה, וְשָׁם

אֶרְחָצְךָ, אֶסְרָקְךָ וְאַלְבִּישְׁךָ, וְאָז תִּהְיֶה יֶלֶד יָפֶה,

(בְּדַבְּרָהּ הִיא מְעַטֶּפֶת אֶת הַתִּינוֹק בִּשְׂמִיכָה, אוֹ מוֹצִיאָה

אוֹתוֹ כְמוֹ שֶׁהוּא בְכֻתֹּנֶת־הַלַּיְלָה הָאֲרֻכָּה, נוֹשֵׂאת אוֹתוֹ

בִזְרוֹעוֹתֶיהָ, אוֹ מַעֲמִידָה אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה וּמוֹלִיכָה אוֹתוֹ

אוֹ מְטַלְטֶלֶת אוֹתוֹ בַעֲרִיסָתוֹ אֶל חֶדֶר אַחֵר, כְּשֶׁנַּעֲמָן

יוֹשֵׁב, מַחֲרִישׁ וּמַבִּיט אַחֲרֵיהֶם) וְאִמָּא תִּתֵּן לְךָ גַם

מַמְתַּקִּים. וּלְנַעֲמָן לֹא תִתֵּן אַף לְקִיקָה אֶחָת.

תִּינוֹק

מַמְתַּקִּים? הֶאָח, מַה טוֹב! (וְהֵם יוֹצְאִים).

תַּרְנְגוֹל א'

קוּקוּרִיקוּ!

תַּרְנְגוֹל ב'

(עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ) קוּקוּרִיקוּ!

נַעֲמָן

(מִזְדַּעְזֵעַ, מֵרִים רֹאשׁוֹ מִתִּמָּהוֹן, שׁוֹתֵק

כְּרֶגַע, מַבִּיט אֶל הַחַלּוֹן הַמּוּאָר וּמְדַבֵּר לְעַצְמוֹ) נִזְכָּר

אֲנִי עַכְשָׁו בַּחֲלוֹם שֶׁחָלַמְתִּי טֶרֶם הֲקִיצִי. וּבַחֲלוֹמִי,

וְהִנְנִי עוֹמֵד עַל הַר הַכַּרְמֶל, וְעֵינַי נְטוּיוֹת מִזְרָחָה,

לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. הַשֶּׁמֶשׁ אַךְ יָצְאָה עַל הָרֵי הַגִּלְעָד,

וְקַרְנֶיהָ מְפַזְזוֹת אֶת מֵימֵי הַיַּרְדֵּן הַסּוֹאֲנִים וְשׁוֹטְפִים

בַּהֲמֻלָּה אֶל יַם הַמֶּלַח. עוֹד אֲנִי מַבִּיט וּמִתְעַנֵּג עַל

הַמַּרְאֶה הַנֶּהְדָּר, וּלְאָזְנַי מַגִּיעַ קוֹל שׁוֹפָר חָזָק

הַתּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ מִצָּפוֹן. פּוֹנֶה אֲנִי לְהַר הַלְּבָנוֹן,

וְהִנֵּה פָּרָשׁ גִּבּוֹר רוֹכֵב סוּס אַבִּיר וְשָׁחוֹר עוֹמֵד עַל רֹאשׁ

הָהָר, אוֹחֵז שׁוֹפָר בְּיָדוֹ וְקוֹרֵא: "הִנְנִי הַמְבַשֵּׂר! קוֹל

מְבַשֵּׂר עַל הֶהָרִים. מִי הֶחָפֵץ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְהִי ה'

אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל!" וַיִּתְקַע בְּשׁוֹפָר קוֹל גָּדוֹל וְחָזָק

וְלֹא יָסָף. וְאָז הֱקִיצוֹתִי (דִּמְמַת רֶגַע) הַאִם פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם

הַזֶּה כְפִתְרוֹן הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן? אֲהָהּ, אֲדֹנָי! מִי יוֹדֵעַ

מָתַי נוּכַל לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? מַה כִּלְּתָה נַפְשִׁי

לִרְאוֹת אֶת אַרְצֵנוּ, הָרֶיהָ וַעֲמָקֶיהָ, יַם כִּנֶּרֶת

וְהַיַּרְדֵּן… מַה יָפֶה וְנֶהְדָּר הָיָה הַיַּרְדֵּן בִּזְרֹחַ עָלָיו

שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר! (וְשָׁקוּעַ בְּדִמְיוֹנוֹת הוּא מוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל

הַחַלּוֹן הַמּוּאָר עַד שֶׁהָאֵם בָּאָה וּבְיָדָהּ טַס וְעָלָיו

תּוּפִינִים וְגַם לְבִיבוֹת וְחָלָב, וּבְדַבְּרָהּ אֵלָיו הוּא

מִתְעוֹרֵר כְּמוֹ מֵחֲלוֹם).

הָאֵם

נַעֲמָן חֲבִיבִי, אוּלַי חָפֵץ אַתָּה לִטְעֹם דָּבָר

טֶרֶם רִדְתְּךָ מִמִּשְׁכָּבֶךָ? הָבָה בְּנִי, בַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה,

בְּחָלָב קַר, אִם חָם?

נַעֲמָן

אֵינִי רוֹצֶה לֹא בְחָלָב קַר וְלֹא בְחָלָב חָם.

הָאֵם

וּבְתוּפִינִים אַתָּה רוֹצֶה? וּלְבִיבוֹת?

נַעֲמָן

אֵינִי רוֹצֶה לֹא בְתוּפִינִים וְלֹא בִלְבִיבוֹת. אֵינִי

רוֹצֶה בְּשׁוּם דָּבָר. חֵפֶץ אֲנִי שֶׁיִּפְתְּחוּ לִי שַׁעֲרֵי

שָׁמָיִם.

הָאֵם

כָּל חֲלוֹמוֹתַי הָרָעִים עַל שׂוֹנְאַי צִיּוֹן יָחוּלוּ! הֲשָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ? וּמַה עוֹד אַתָּה חָפֵץ?

נַעֲמָן

חָפֵץ אֲנִי לְהִתְפַּלֵּל לַה'.

הָאֵם

אִם כֵּן, לָמָּה זֶה אַתָּה יוֹשֵׁב בַּמִּטָּה וְחוֹלֵם?

לְבַשׁ אֶת בְּגָדֶיךָ, וּרְחַץ אֶת פָּנֶיךָ וְקַח אֶת הַסִּדּוּר

וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת יוֹם טוֹב.

נַעֲמָן

לֹא בָזֶה אֲנִי חָפֵץ. רוֹצֶה אֲנִי לְהִתְפַּלֵּל

בִּשְׁעַת פְּתִיחַת שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם. אָז יְקַבֵּל ה' אֶת תְּפִלָּתִי

מִיָּד וְיַעֲשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי אַבָּא אֶתְמוֹל

בִּשְׁעַת סְעֻדַּת הָעֶרֶב.

הָאֵם

קָצְרָה רוּחִי מִיֶּלֶד זֶה! אִם אֵינְךָ חָפֵץ בְּחָלָב,

לֹא חַם וְלֹא קַר, וְאִם אֵינְךָ רוֹצֶה לֹא בְתוּפִינִים וְלֹא

בִלְבִיבוֹת, אֵין אֲנִי יְכֹלָה לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה בִשְׁבִילֶךָ.

נַעֲמָן

אֲנִי לֹא בִקַּשְׁתִּי דָבָר מִמֵּךְ, אִמִּי הַטּוֹבָה.

אָנֹכִי לֹא אֹכַל וְלֹא אֶשְׁתֶּה וְאֵשֵׁב בְּתַעֲנִית כָּל הַיָּמִים

עַד אֲשֶׁר יְרַחֵם ה' עָלֵינוּ וְיִפְתַּח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וִיקַבֵּל

אֶת בַּקָּשָׁתִי (מֵרִים יָדָיו אֶל הַשָּׁמָיִם) אָנָּא ה', פְּתַח נָא

לִי שַׁעֲרִי שָׁמָיִם (בּוֹכֶה) אוֹי… אוֹי…

הָאָב

(נִכְנָס לָבוּשׁ בִּגְדֵי יוֹם טוֹב) חַגִּים לְשִׂמְחָה,

יַקִּירַי. עַל מַה בּוֹכֶה יֶלֶד גָּדוֹל זֶה, וְאֵיפֹה הֵם צִלָּה

וְאַמְנוֹן?

הָאֵם

יֶלֶד גָּדוֹל זֶה חָפֵץ בְּדָבָר קָטֹן, רַק דָּבָר

קָטֹן. חָפֵץ הוּא שֶׁאֶפְתֵּח לוֹ שַׁעֲרִי שָׁמַיִם, וְאָז יִתְפַּלֵּל

לַה'. בְּאֹפֶן אַחֵר אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא יֹאכַל

תּוּפִינִים בִּדְבָשׁ וְלֹא לְבִיבוֹת בְּחֶמְאָה, וְלֹא יִשְׁתֶּה חָלָב

לֹא חַם וְלֹא קָר. מַה תֹּאמַר לְיֶלֶד כָּזֶה? חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי

שֶׁאֵינוֹ בְקַו הַבְּרִיאוּת. אוּלַי צָרִיךְ לִקְרֹא לָרוֹפֵא? (שָׂמָה

אֶת הַטַּס עַל הַדֶּלְפָּק, נִגֶּשֶׁת אֶל נַעֲמָן וּמְמַשֶּׁשֶׁת

בְּמִצְחוֹ) כִּמְדֻמָּה אֲנִי, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֹם לְמַעְלָה מִן

הַמִּדָּה. בְּבַקָּשָׁה, קְרַב נָא אַתָּה וּמַשֵּׁשׁ בְּמִצְחוֹ (וְהִיא

צוֹעֶדֶת הַצִּדָּה).

נַעֲמָן

אֵין אֲנִי חוֹלֶה. הוֹ, אַבָּא, מַדּוּעַ הֶעֱלִיתַנִי

עַל הַמָּטֶּה וְלֹא נְתַתַּנִי לִרְאוֹת אֶת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם

נִפְתָּחִים? הֲלֹא בְּפִיךְ אָמַרְתָּ שֶׁכָּל מַה שֶׁאִישׁ מְבַקֵּשׁ

בָּרֶגַע שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָם פְּתוּחִים, נוֹתְנִים לוֹ. מַדּוּעַ לֹא

עוֹרַרְתַּנִי אִם רָאִיתָ שֶׁאֲנִי נִרְדָּם? הוֹ, אַבָּא, מַדּוּעַ,

מַדּוּעַ? הוֹ, אַבָּא! (בּוֹכֶה).

הָאָב

(מֵסִיר אֶת בִּגְדוֹ הָעֶלְיוֹן וְאֶת מִגְבַּעְתּוֹ,

מַנִּיחָם עַל הַכִּסֵּא, נִגָּשׁ אֶל מִטָּתוֹ שֶׁל נַעֲמָן וְיוֹשֵׁב

עָלֶיהָ סָמוּךְ לוֹ)

הַגֶּד־נָא לִי, בְּנִי, מֶה חָפַצְתָּ לְבַקֵּשׁ מֵאֵת ה'?

נַעֲמָן

חָפַצְתִּי לְבַקֵּשׁ מֵאֵת ה' שֶׁיָּשִׁיב לָנוּ אֶת

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. הֲלֹא אָמַרְתָּ שֶׁאֲנַחְנוּ

נִהְיֶה בֵין הָעוֹלִים הָרִאשׁוֹנִים? (בְּרֶגֶשׁ) נוֹדֵר אֲנִי נֶדֶר

שֶׁלֹּא אֹכַל וְלֹא אֶשְׁתֶּה מִלְּבַד לֶחֶם בְּמֶלַח וּמַיִם

בִּמְשׂוֹרָה עֵד שֶׁהָאָרֶץ תִּהְיֶה לָנוּ. הוֹ, אַבָּא, כַּמָּה

עָלֵינוּ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיָּשִׁיבוּ לָנוּ אֶת אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ?

הַגִּידָה נָא לִי, אַבָּא! (וְהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת יַד אָבִיו וּמְאַמֵּץ

אוֹתָהּ אֶל לִבּוֹ).

הָאָב

(גּוֹחֵן וְנוֹשֵׁק לוֹ עַל מִצְחוֹ) לֹא חוֹלֶה הוּא,

יַקִּירָתִי. אָמְנָם, יֵשׁ בּוֹ חֹם, אֲבָל זוֹהִי נִשְׁמָתוֹ הַחַמָּה

וְהָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה הַבּוֹעֶרֶת בְּקִרְבּוֹ וְאֵינָהּ נוֹתֶנֶת לוֹ

מַרְגּוֹעַ (לְנַעֲמָן) אֲבָל הֵרָגַע נָא, בְּנִי. בַּקָּשָׁתְךָ כְבָר

נִמְלָאָה. יָדַע ה' מַה שֶׁחָפַצְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהוּא לֹא חִכָּה עַד

שֶׁתִּתְפַּלֵּל לוֹ בָרֶגַע שֶׁיִּפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם.

הִתְבַּשֵּׂר נָא, בְּנִי, הָאָרֶץ כְּבָר נִתְּנָה לָנוּ בְהַסְכָּמַת

הַשָּׂרִים הַיּוֹשְׁבִים בְּמוֹעֲצַת הַשָּׁלוֹם. אָמְנָם כָּךְ כָּתוּב

בְּעִתּוֹן הַבֹּקֶר (הוּא קָם וּמְמַשְׁמֵשׁ בִּמְעִילוֹ עַד שֶׁהוּא

מוֹצֵא בְּאֶחָד מִכִּיסָיו עִתּוֹן עִבְרִי מְקֻפָּל. מוֹצִיא אוֹתוֹ

וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ עַל יַד נַעֲמָן. בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁבִים צִלָּה

וְהַתִּינוֹק, כְּשֶׁשְּׂעַר רֹאשָׁם מְסֹרָק יָפֶה, וְהֵם לְבוּשִׁים

מַלְבּוּשִׁים נָאִים).

תִּינוֹק

(רָץ אֶל הָאָב) אַבָּא, אַבָּא, רְאֵה, אֲנִי כְבָר לָבוּשׁ וְהוּא עוֹד שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה.

הָאָב

אָמְנָם, יֶלֶד טוֹב אַתָּה, אַמְנוֹן יַקִּירִי (וְהוּא נוֹשֵׁק לוֹ).

הָאֵם

בֹּא נָא אֵלַי, מַחֲמַדִּי (הַתִּינוֹק הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ, וְהִיא לוֹקַחַת אוֹתוֹ בְחֵיקָהּ).

הָאָב

צִלָּה, וְאַתְּ, יַקִּירָתִי, הִקָּבֵצְנָה אֵלַי

וּשְׁמַעְנָה אֶת דִּבְרֵי הַתֶּלֶּגְרַמָּה מִלָּנְדּוֹן (הֵן נֶאֱסָפוֹת

מִסָּבִיב לוֹ וְיוֹשְׁבוֹת עַל הַמִּטָּה. צִלָּה יוֹשֶׁבֶת עַל יַד

נַעֲמָן לִמְרַאשׁוֹתָיו, וְהָאֵם וְהַתִּינוֹק עַל יַד הָאָב

לְמַרְגְּלוֹת נַעֲמָן, וּמַקְשִׁיבוֹת כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא בָעִתּוֹן)

"בְּחוֹזֵה הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר הִגִּישׁוּ לִפְנֵי שָׂרַי תוֹגַרְמָה

לַחְתֹּם עָלָיו, נִמְצָא הַסְּעִיף הַזֶּה: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מֵהַר

הַלְּבָנוֹן בְּצָפוֹן עֵד נַחַל מִצְרַיִם בְּדָרוֹם, וּמִיָּם הַתִּיכוֹן

בְּמַעֲרָב עַד נְהַר פְּרָת בְּמִזְרָח, נִמְסֶרֶת הִיא לְפִי שָׁעָה

לְאַנְגְּלִיָּה לִשְׁלֹט בָּהּ, בִּתְנַאי שֶׁתַּעֲזֹר לַיְּהוּדִים

לִבְנוֹת אֶת הָאָרֶץ מֵחֻרְבָּנָהּ וְלַעֲשׂוֹתָהּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן

לְאֶרֶץ הָעִבְרִים כְּקֶדֶם!" (וְהוּא מְקַפֵּל אֶת הָעִתּוֹן וּמוֹסִיף

בֵּאוּר) אָמְנָם, תּוֹגַרְמָה עוֹד לֹא חָתְמָה עַל הַחוֹזֶה, וְאוּלַי

תִּתְעַקֵּשׁ קְצָת. אָבֵל אֵין כָּל סָפֵק שֶׁסּוֹף־סוֹף תִּהְיֶה

מֻכְרַחַת לַחְתֹּם עָלָיו כְּמוֹ שֶׁהוּא, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה

לָנוּ.

נַעֲמָן

הֶאָח! אַבָּא, הֶאָח! תְּנָה נָא לִי אֶת הָעִתּוֹן

הַמְבַשֵּׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת (לוֹקֵחַ אֶת הָעִתּוֹן

מִיַּד אָבִיו וּמְאַמֵּץ אוֹתוֹ אֶל לִבּוֹ) מַה מְאֻשָּׁר אָנִי! מַה

יִשְׂמַח לְבָבִי! עַתָּה אָקוּם וְאֶתֵּן תּוֹדָה לַה'.

הָאֵם

וְאֶת הַתּוּפִינִים בַּדְּבַשׁ תֹּאכַל?

נַעֲמָן

כֵּן, אִמִּי הַיְקָרָה. גַּם אֶת הַתּוּפִינִים

בִּדְבַשׁ, גַּם אֶת הַלְּבִיבוֹת בְּחֶמְאָה אֹכַל; גַּם אֶת הֶחָלָב,

בֵּין שֶׁהוּא חַם וּבֵין שֶׁהוּא קַר, אֶשְׁתֶּה, וְאַל נָא תִשְׁכְּחִי

אֶת הַמַּמְתַּקִּים…

הָאֵם

(נֶאֶנְחָה מִתּוֹךְ פְּדוּת וּרְוָחָה) אוֹי… תּוֹדָה לַה'.

תַּרְנְגוֹל א'

קוּקוּרִיקוּ!

תַּרְנְגוֹל ב'

קוּקוּרִיקוּ!

(הַמָּסָךְ)

אייר, תר"ף, סט. יוסף, מיזורי.

---

תשעה באב

מאת

יעקב אריאל

(חִזָּיוֹן לְבֵין הַמְּצָרִים בְּמַעֲרָכָה אֶחָת)

הַנְּפָשׁוֹת:

לִילְיֶען

אָבִי לִילְיֶען

שׁוֹשַׁנָּה

רָחֵל

לֵאָה

תִּשְׁעָה בְאָב¹

(מִבִּפְנִים הַמָּסָךְ, רְגָעִים אֲחָדִים לִפְנֵי

עֲלוֹתוֹ, נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת בּוֹדְדִים שֶׁל נְגִינָה עַל הַפְּסַנְטֵר.

נִדְמֶה לַשּׁוֹמְעִים שֶׁהַקּוֹלוֹת יְדוּעִים לָהֶם, וּבְכָל זֹאת אֵינָם

מִצְטָרְפִים לְמַנְגִּינָה שְׁלֵמָה. כַּעֲלוֹת הַמָּסָךְ, מִתְגַּלֶּה

חֲדַר־הַנְּגִינָה בְּבֵית אִישׁ עָשִׁיר, עָרוּךְ לְפִי הַטַּעַם

הָאֲמֵרִיקָאִי. לִילְיֶען, נַעֲרָה כְבַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, יְפַת

תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה מְאֹד, יְצֻרֵי פָנֶיהָ עֲדִינִים וַאֲצִילִים,

יוֹשֶׁבֶת אֶל הַפְּסַנְטֵר סָמוּךְ לִפְאַת הַבָּמָה לִימִין הָרוֹאִים

וּפוֹרֶטֶת עַל לוּחַ הַמַּפְתְּחוֹת לְאַט לְאַט כְּאִלּוּ הִיא

מִתְאַמֶּצֶת לְהַעֲלוֹת עַל זִכְרוֹנָהּ אֵיזוֹ מַנְגִּינָה נִשְׁכָּחָה,

אוֹ כְאִלּוּ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ רְחוֹקוֹת מִמַּעֲשֵׂי יָדֶיהָ. מִפַּעַם

לְפַעַם מוֹצִיאָה הִיא קוֹלוֹת תְּכוּפִים אֲחָדִים שֶׁמַּעֲלִים עַל

הַזִּכָּרוֹן אֶת הַמַּנְגִּינָה שֶׁל “בִּמְקוֹם שָׁם אֲרָזִים”.

דְּפִיקָה קַלָּה בַדֶּלֶת בְּאֶמְצַע הַקִּיר אֲשֶׁר מִמּוּל לָרוֹאִים

מְעוֹרֶרֶת אוֹתָהּ מֵהִרְהוּרֶיהָ).

לִילְיֶען

הִכָּנֵס! (הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, וְנַעֲרָה בַת גִּילָה,

יָפֶה אַךְ חִוֶּרֶת, נִכְנֶסֶת. כִּרְאוֹתָהּ אוֹתָהּ, לִילְיֶען קוֹפֶצֶת

וְרָצָה לִקְרָאתָהּ) שׁוֹשַׁנָּה!? מֵעוֹלָם לֹא צִפִּיתִי לִרְאוֹת

אוֹתָךְ הַיּוֹם, אַף כִּי הָגִיתִי בָךְ כָּל הַבֹּקֶר. כַּמָּה שְׂמֵחָה

אֲנִי לִרְאוֹתֵךְ! בֹּאִי נָא וּשְׁבִי לָךְ (מוֹלִיכָה אוֹתָהּ אֶל

כִּסֵּא רַךְ וּמִתְנוֹדֵד בְּאֶמְצַע הַבָּמֶה סָמוּךְ לִפְאָתָהּ,

וְלִילְיֶען יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַפְּסַנְטֵר).

שׁוֹשַׁנָּה

וּמַה שְׁלוֹמֵךְ אַתְּ, לִילְיֶען? הִנֵּה לֹא רְאִיתִיךְ

זֶה עִדָּן וְעִדָּנִים. וַדַּאי כְּשָׁלשׁ שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז

הֶעְתַּקְתֶּם אֶת דִּירַתְכֶם מִשְּׁכֻנַּת הַיְּהוּדִים לִשְׁכֻנַּת

הַגּוֹיִם הָעֲשִׁירִים (מַבִּיטָה לְכָל עֶבְרֵי הַחֶדֶר כְּמַעֲרִיכָה

אֶת יָפְיוֹ) זֹאת לִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי מְבַקֶּרֶת אֶת

בֵּיתֵךְ הֶחָדָשׁ, וְאָמְנָם יָפֶה הוּא בֵיתְכֶם מְאֹד.

לִילְיֶען

כַּמָּה שְׂמֵחָה אֲנִי עַל בִּקּוּרֵךְ זֶה. אֲבָל אֵיךְ

זֶה עָלְתָה פִתְאֹם עַל לִבֵּךְ מַחֲשָׁבָה טוֹבָה כָזֹאת? הֲנָסַעַתְּ

מִבֵּיתֵךְ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה כָזֹאת רַק כְּדֵי לְבַקְּרֵנִי?

שׁוֹשַׁנָּה

בֶּאֱמֶת לֹא נָסַעְתִּי כְלָל. גַּם אֲנַחְנוּ

הֶעְתַּקְנוּ אֶת דִּירָתֵנוּ לִשְׁכֻנָּה זוֹ זֶה רַק יָמִים אֲחָדִים.

וְהַיּוֹם נִזְכַּרְתִּי בָךְ שֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת קְרוֹבָה אֵלַי

וְהֶחֱלַטְתִּי לְבַקְּרֵךְ מִבְּלִי לְהוֹדִיעֵךְ מֵרֹאשׁ אֶת דְּבַר

בּוֹאִי.

לִילְיֶען

אָמְנָם הִפְתַּעַתְּ אוֹתִי, אַךְ שְׂמֵחָה אֲנִי עַל

הַפְתָּעָה זוֹ. מֵעַכְשָׁו נוּכַל לְהִתְרוֹעֵעַ הַרְבֵּה כְּמוֹ

שֶׁעָשִׂינוּ בְּבַקְּרֵנוּ אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הָעֲמָמִי. נִפְלָא

הַדָּבָר: כָּל הַבֹּקֶר הָגִיתִי בָךְ, וְאֵיזוֹ הַרְגָּשָׁה שֶׁל עֶצֶב

וּבְדִידוּת לָחֲצָה אֶת לִבִּי…

שׁוֹשַׁנָּה

גַּם אוֹתִי לָחֲצָה הַרְגָּשָׁה כָזֹאת, וְלָכֵן

חָשַׁבְתִּי אֹדוֹתָיִךְ. הַתַּעֲנִית שֶׁאָדָם מִתְעַנֶּה וַדַּאי

שֶׁאֵינָהּ מְמַלְּאָה אֶת לִבּוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. אֵיךְ פּוֹעֵל

עָלַיִךְ הַצּוֹם?

לִילְיֶען

הַצּוֹם? אֵיזֶה צוֹם? מָה אַתְּ סָחָה?

שׁוֹשַׁנָּה

מָה אֲנִי סָחָה? אֵין אַתְּ צָמָה הַיּוֹם?

לִילְיֶען

מַדּוּעַ אָצוּם בִּכְלָל וְהַיּוֹם בְּיִחוּד, נִפְלֵאת הִיא מִמֶּנִּי.

שׁוֹשַׁנָּה

הַאֵין אַתְּ יוֹדַעַת כִּי תִּשְׁעָה בְאָב הַיּוֹם?

לִילְיֶען

אָמְנָם, אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יָדַעְתִּי, וְגַם

אֵינִי יוֹדַעַת מַה זֹאת “תִּשְׁעָה בְאָב”. הַאִם רְצוֹנֵךְ לוֹמַר

שֶׁאַתְּ צָמָה הַיּוֹם וְעוֹד לֹא טָעַמְתְּ כָּל אֹכֶל? לֹא לְחִנָּם

אַתְּ חִוֶּרֶת כָּל כָּךְ. אֶפְשָׁר חֲפֵצָה אַתְּ בְּכוֹס שׁוֹקוֹלַד

וּבִרְקִיקִים אֲחָדִים כַּדִי לִסְעֹד אֶת לִבֵּךְ? (וְהִיא קָמָה

בְּמַחֲשָׁבָה לְקַיֵּם אֶת מַה שֶׁאָמְרָה, אַךְ שׁוֹשַׁנָּה עוֹצֶרֶת

בַּעֲדָהּ).

שׁוֹשַׁנָּה

בְּבַקָּשָׁה, אַל תַּטְרִיחִי אֶת עַצְמֵךְ. תּוֹדָתִי

נְתוּנָה לָךְ גַּם מִבְּלִי זֹאת. נַעֲרָה עִבְרִיָּה אָנֹכִי וּבוֹחֶרֶת

אֲנִי לָצוּם הַיּוֹם מִלֶּאֱכֹל בּוֹ.

לִילְיֶען

(בְּקוֹל שֶׁל דְּאָגָה) אִמְרִי נָא לִי לָמָּה אַתְּ

צָמָה? וּמָה הִיא כַוָּנַת הַמִּלִּים הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה? מְקַוָּה

אֲנִי שֶׁאֵין אִישׁ מֵת אוֹ חוֹלֶה מְסֻכָּן בְּבֵיתְכֶם?

שׁוֹשַׁנָּה

לֹא. אֲבָל אִם אֵינְךָ יוֹדַעַת, הָיָה לָךְ לָדַעַת

שֶׁבְּיוֹם זֶה לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה

חָרַב בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה

לִשְׁמָמָה. בְּיוֹם זֶה אָבְדָה לָנוּ חֵרוּתֵנוּ, וְגָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ

אֶל אֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת אֲשֶׁר לֹא בְכָל פַּעַם קִבְּלוּ אוֹתָנוּ

בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה חָיִינוּ חַיֵּי עַם

נוֹדֵד, מֻרְדָּף, מֻכֶּה וּמְעֻנֶּה תָמִיד. כָּל אִישׁ יְהוּדִי אֲשֶׁר

לִבּוֹ לֹא הָפַךְ אֶבֶן מַכִּיר בַּאֲבֵדָתֵנוּ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת,

וּמַבִּיעַ אֶת צַעֲרוֹ וְאֶבְלוֹ עַל הָאָסוֹן הַנּוֹרָא שֶׁקָּרָה אֶת

עַמֵּנוּ בְּהִנָּזְרוֹ בַיּוֹם הַזֶּה מִכָּל אֹכֶל וּמַשְׁקֶה

(בְּרֶגֶשׁ) הֲצוּר אָבִיךְ? הַאֶבֶן אִמֵּךְ? הַאֵינְךָ בַּת לְעַם

הָעִבְרִים כִּי לֹא תִּשְׁתַּתְּפִי בְּצַעַר עַמֵּךְ עַל הַשֶּׁבֶר

הַנּוֹרָא שֶׁהָשְׁבַּר בַּיּוֹם הַמַּר וְהַנִּמְהָר הַזֶּה, הוּא יוֹם

הַתְּשִׁיעִי לְחֹדֶשׁ אָב?

לִילְיֶען

(שִׁנּוּי גָּדוֹל נִכָּר בְּהַכָּרַת פָּנֶיהָ. רוּחַ

שֶׁל צַעַר עוֹבֵר עָלֶיהָ, וּבְקוֹלָהּ חֲרָטָה וָנֹחַם) מִצְטָעֶרֶת

אֲנִי עַל בַּעֲרוּתִי מִדַּעַת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַדַּאי

הָיִיתִי צָמָה גַם אָנֹכִי אִלּוּ יָדַעְתִּי אֶת הָעֻבְדּוֹת קֹדֶם.

אֲבָל עַכְשָׁו כְּבָר אֵחַרְתִּי, כִּי אָכַלְתִּי כְבָר אֲרֻחַת

הַבֹּקֶר. אוּלָם יְכֹלָה אֲנִי לְדַלֵּג עַל אֲרֻחַת הַצָּהֳרָיִם.

הֲיֵרָצֶה קָרְבָּנִי זֶה, אִם כִּי מִצְעָר הוּא?

שׁוֹשַׁנָּה

(צְחוֹק עָצוּב מְרַחֵף עַל שְׂפָתֶיה) וַדַּאי יֵרָצֶה. רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעִי.

לִילְיֶען

עַכְשָׁו מִתְבָּרֵר לִי מַדּוּעַ הָיִיתִי עֲצוּבָה כָל

הַבֹּקֶר. דְּבַר־מָה גִלָּה אֶת לִבִּי כִּי יוֹם זֶה מוּכָן הוּא

לְפֻרְעָנוּת. וְגַם הַמַּנְגִּינָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ

בְּבֵיתֵךְ פַּעַם אַחַת, הָיְתָה מְנַקֶּרֶת בְּמֹחִי כָּל הַבֹּקֶר.

הֲמַכִּירָה אַתְּ אוֹתָהּ? (וּבְדַבְּרָהּ הִיא הוֹפֶכֶת אֶת פָּנֶיהָ אֶל

הַפְּסַנְטֵר וּמְנַסָּה לְנַגֵּן אֶת הַמַּנְגִּינָה "בִּמְקוֹם שָׁם

אֲרָזִים" וּמַדְגֶּשֶׁת אֶת הַקּוֹלוֹת הָעֲצוּבִים בְּיוֹתֵר).

שׁוֹשַׁנָּה

מַכִּירָה אֲנִי אוֹתָהּ הֵיטֵב. תְּנִי לִי וַאֲנַגְּנָה

אוֹתָהּ בְּאָזְנָיִךְ (עוֹבֶרֶת אֶל הַפְּסַנְטֵר, מְנַגֶּנֶת

וּמְזַמֶּרֶת בְּאוֹתָהּ עֵת אֶת הַשִּׁיר הַיָּדוּעַ).

בִּמְקוֹם שָׁם אֲרָזִים וְעָבִים יִשָּׁקוּ;

וְגַלֵּי הַיַּרְדֵּן בְּשֶׁטֶף יוּצָקוּ וכו'.

לִילְיֶען

תּוֹדָה לָךְ, שׁוֹשַׁנָּה. עַכְשָׁו, דּוֹמָה אֲנִי,

אוּכַל לְנַגְּנָהּ גַּם אָנִי (וְהִיא מְנַגֶּנֶת לְאַט אֲבָל בְּלִי

שְׁגִיאוֹת, וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה חוֹזֶרֶת וּמְנַגֶּנֶת בִּמְהִירוּת.

שׁוֹשַׁנָּה שָׁבָה לְכִסְאָהּ וּמְזַמֶּרֶת כְּשֶׁזּוֹ מְנַגֶּנֶת.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ קוֹל יָפֶה. אֲבָל אִם

קוֹלָהּ צוֹרֵם אֶת הָאֹזֶן, מוּטָב לָהּ שֶׁתִּשְׁתֹּק, וְלֹא תְקַלְקֵל

אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁל הַנְּגִינָה) אֲבָל שִׁמְעִי נָא לִי. שְׁאֵלָה עָלְתָה

עַל לִבִּי. אִם עַמֵּנוּ הָיָה כָל אוֹתָן הַשָּׁנִים מִצְטָעֵר עַל

הָאֲבֵדָה שֶׁאָבְדָה לוֹ בִּגְלוֹתוֹ מֵאַרְצוֹ, מַדּוּעַ לֹא נִסָּה

פַעַם לָשׁוּב אֵלֶיהָ בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים

הַשָּׁנָה שֶׁעָבָרוּ?

שׁוֹשַׁנָּה

הַרְבֵּה פְעָמִים נִסִּינוּ וְהִתְאַמַּצְנוּ לָשׁוּב אֶל

אַרְצֵנוּ, וְשַׁבְנוּ וְנִסִּינוּ, אֲבָל לֹא עָלָה בְיָדֵנוּ. יֵשׁ

הַרְבֵּה לְסַפֵּר בְּנִסְיוֹנוֹת אַלָּה. אֲבָל הִתְאַמְּצוּתֵנוּ

הָאַחֲרוֹנָה, יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁתַּצְלִיחַ. מְדִינַת אַנְגְּלִיָּה

הַגְּדוֹלָה הִבְטִיחָה לְחַדֵּשׁ אֶת יְמֵי פַּלֶּשְׂתִּינָה כְקֶדֶם

וְלַעֲשׂוֹתָהּ שׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

לִילְיֶען

זֶה יָפֶה מְאֹד מִצִּדָּהּ. שְׂמֵחָה אֲנִי לִשְׁמֹעַ אֶת

הַדָּבָר הַזֶּה. וּבְכֵן, לָמָּה אֲנַחְנוּ מַחֲשִׁים? מַדּוּעַ אֵין

אֲנַחְנוּ קָמִים וּמַתְחִילִים בַּעֲבוֹדָה כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הַדָּבָר

אֶל הַפֹּעַל?

שׁוֹשַׁנָּה

כְּבָר קַמְנוּ וְהִתְחַלְנוּ. הֲרֵי יָסַדְנוּ

כְאַרְבָּעִים מוֹשָׁבוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. צִבְאוֹת הַיְּהוּדִים

תַּחַת פְּקֻדַּת שַׂר הַצָּבָא אֲלֶנְבֵּי אֲשֶׁר עָזְרוּ לְהָאַנְגְּלִים

לְהוֹרִישׁ מִפְּנֵיהֶם אֶת הַתּוּרְקִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ

נוֹשְׂאִים לַמִּלְחָמָה אֶת הַדֶּגֶל הָעִבְרִי, לָבָן וּתְכֵלֶת. הִנְנוּ

עוֹשִׂים כָּל מָה שֶׁבִּיכָלְתֵּנוּ לִגְאֹל אֶת הָאָרֶץ מִידֵי הַזָּרִים

הַיּוֹשְׁבִים עָלֶיהָ אוֹ אֲשֶׁר רַק שְׁמָם נִקְרָא עָלֶיהָ. הִנֵּה

הַמַּכְלָלָה הָעִבְרִית תִּבָּנֶה בִירוּשָׁלַיִם עִיר הַבִּירָה שֶׁל

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּאֲשֶׁר הֲמוֹנֵי הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר מִסְפָּרָם

מַגִּיעַ לְמִלְיוֹנִים רַבִּים, הַמֻּרְדָּפִים וְהַמְעֻנִּים בְּלִי

חָשָׂךְ בְּרוּסְיָה, בְּפוֹלִין, בְּהוּנְגָרְיָה וּבְרוּמַנְיָה, הֲלֹא

קָרָאת, אִם לֹא שָׁמַעַתְּ אֹדוֹת הָרְצִיחוֹת וְהַהֲרֵגוֹת וְהַפְּרָעוֹת

שֶׁעָשׂוּ וְעוֹשִׂים בַּיְּהוּדִים בָּאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה וּבְיֶתֶר

אַרְצוֹת הַגּוֹיִם, כַּאֲשֶׁר הֲמוֹנֵי הַיְּהוּדִים הָאֵלֶּה

יִתְיַשְּׁבוּ בְּפַלֶּשְׂתִּינָה בֶעָתִיד הַקָּרוֹב, אָז תִּהְיֶה

הָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּבִימֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד.

לִילְיֶען

אַתְּ עוֹרַרְתְּ בִּי בִדְבָרַיִךְ אֶת הַחֵשֶׁק

לַעֲבוֹדָה. גַּם אֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת אֶת חֶלְקִי בַעֲבוֹדַת הָעָם.

מַה יְכֹלָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת? אֵיפֹה יְכֹלָה אֲנִי לִלְמֹד אֹדוֹת כָּל

הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל?

שׁוֹשַׁנָּה

הֱיִי חֲבֵרָה לַאֲגֻדָּתֵנוּ “פִּרְחֵי צִיּוֹן”. שָׁם

תִּלְמְדִי אֶת דִּבְרֵי יְמֵי עַמֵּנוּ, אֶת שְׂפַת עַמֵּנוּ, הַשָּׂפָה

הָעִבְרִית, וְסִפְרוּתֵנוּ. שָׁם תִּנָּתֵן לָךְ הַיְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת מַה

שֶׁאֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ עוֹשׂוֹת, וְכָל אַחַת מֵחַבְרוֹתֵינוּ עוֹשָׂה כָּל

מַה שֶׁבְּכֹחָהּ בְּעַד עַמֵּנוּ גַּם בַּגָּלוּת גַּם בְּאֶרֶץ

יִשְׂרָאֵל.

לִילְיֶען

בְּכָל לִבִּי חֲפֵצָה אֲנִי לִהְיוֹת חֲבֵרָה לַאֲגֻדַּתְכֶן. מָתַי תִּתְאַסֵּפְנָה לַאֲסֵפָה?

שׁוֹשַׁנָּה

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַבָּא, בְּשָׁלשׁ אַחַר הַצָּהֳרָיִם.

לִילְיֶען

(עֲנָנָה מְכַסָּה אֶת פָּנֶיהָ, וּבְשָׂפָה רָפָה) אֲבָל

שָׁכָחְתִּי… (מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ) חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁאִי

אֶפְשָׁר לִי כְלָל לְהִסָּפֵחַ לַאֲגֻדַּתְכֶן.

שׁוֹשַׁנָּה

וּמַדּוּעַ לֹא?

לִילְיֶען

אָבִי יִתְנַגֵּד לָזֶה. אֶפְשָׁר לֹא תָבִינִי… אָבִי

צִוָּה עָלַי לִבְלִי הִתְרוֹעֵעַ עִם חֲבֵרוֹת יְהוּדִיּוֹת, וּבְיִחוּד

אָסַר עָלַי אֶת הַהִסְתַּפְּחוּת לַאֲגֻדָּה יְהוּדִית. אַתְּ,

שׁוֹשַׁנָּה, כַּמּוּבָן, הִנָּךְ יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל הַזֶּה,

וְאִסּוּרוֹ אֵינוֹ חָל עָלַיִךְ, אוּלָם לְהִתְרוֹעֵעַ אֶת יֶתֶר

הַחֲבֵרוֹת לֹא אוּכַל.

שׁוֹשַׁנָּה

(שִׁנּוּי גָּדוֹל נִכָּר בְּהַבָּעַת פָּנֶיהָ. קוֹפֶצֶת

הִיא מִמְּקוֹמָהּ, וּבְקוֹל שֶׁל קֶצֶף וְצַעַר וְהִתּוּל מָר) צַר לִי

מְאֹד לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה יוֹצְאִים מִפִּי נַעֲרָה עִבְרִית.

יְכֹלָה אַתְּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אָבִיךְ גַּם בְּנוֹגֵעַ אֵלָי… גַּם

אֲנִי לֹא אֶהְיֶה יוֹצֵאת מִכְּלָל יֶתֶר חַבְרוֹתָי. אִלּוּ יָדַעְתִּי

עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים, לֹא הָיִיתִי מִתְבַּזָּה לָסוּר

אֵלַיִךְ, אַךְ מַבְטִיחָה אֲנִי אוֹתָךְ כִּי בֶעָתִיד לֹא אֶדְרֹך עַל

סַף בֵּיתֵךְ. גָּרוּעַ הוּא אָבִיךְ גַּם מִשּׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל. צַר

לִי עָלַיִךְ, לִילְיֶען, אֲבָל אָנֹכִי לֹא אַחֲרִישׁ בְּשָׁמְעִי

עֶלְבּוֹן כָּזֶה יוֹצֵא עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. שָׁלוֹם לָךְ, אַךְ אֶת

פָּנַי לֹא תּוֹסִיפִי לִרְאוֹת (הוֹלֶכֶת אֶל הַדָּלֶת).

לִילְיֶען

(קָמָה וְעוֹמֶדֶת בְּיָדַיִם פְּשׁוּטוֹת אֵלֶיהָ) אַל נָא, שׁוֹשַׁנָּה, אַל נָא תַעַזְבִינִי. אָנָּא שׁוֹשַׁנָּה.

שׁוֹשַׁנָּה

לֹא אֵשֵׁב בְּבֵית יְהוּדִי הַשּׂוֹנֵא אֶת בְּנֵי עַמּוֹ הַיְּהוּדִים (יוֹצֵאת).

לִילְיֶען

(עוֹמֶדֶת רֶגַע כְּשֶׁיָּדֶיהָ פְּשׁוּטוֹת. עוֹבֶרֶת אֶל

הַפְּסַנְטֵר וּמְנַגֶּנֶת “שָׁם בִּמְקוֹם אֲרָזִים” הֵיטֵב. קָמָה,

נִשְׁעֶנֶת עַל הַפְּסַנְטֵר, פָּנֶיהָ אֶל הָרוֹאִים, יָדֶיהָ חֲבוּקוֹת

עַל לִבָּהּ וּמְדַבֶּרֶת לְעַצְמָהּ) מֵעוֹלָם לֹא יְדַעְתִּיהָ

לְכַעֲסָנִית כָּזֹאת. אֵל אֱלֹהִים! כְּזִיקוֹת אֵשׁ בָּעֲרוּ עֵינֶיהָ

בַּחֲרוֹת אַפָּהּ בִּי. יָרֵאתִי פֶּן תִּדְקְרֵנִי בְמֶבָּטָהּ

הַזּוֹעֵם. מַה נוֹרָא וְהָדוּר הָיָה מַרְאֵה פָּנֶיהָ בְּקִצְפָּהּ!

(דִּמְמַת רֶגַע) וְאֶפְשָׁר הַצֶּדֶק עִמָּהּ. יְהוּדִי צָרִיךְ לַעֲמֹד

לִימִין הַיְּהוּדִים. תְּמֵהַתְנִי אִם כָּל חַבְרוֹתֶיהָ הֵן כְּמוֹתָהּ.

לוּ הָיָה אַבָּא בָא בְמַשָּׂא וּמַתָּן עִמָּהֶן אֶפְשָׁר הָיָה

מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן לְטוֹבָה. בְּכָל אֹפֶן, אֵיזוֹ צְדָקָה

יֵשׁ לוֹ לְהַרְחִיקֵנִי מֵחֲבֵרָה רַק מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְהוּדִית,

מִלְּבַד, כַּמּוּבָן, אִם הִיא רָעָה וְהַשְׁפָּעָתָהּ מַזִּיקָה. אֲבָל

אֵיךְ יָכֹל הוּא לוֹמַר עַל נַעֲרָה שֶׁהִיא רָעָה אִם הִיא מַקְדִּישָׁה

אֶת זְמַנָּהּ וְכֹחָהּ לְלִמּוּד דִּבְרֵי יְמֵי עַמָּהּ וְעוֹבֶדֶת

לְטוֹבָתוֹ וּלְתִקּוּנוֹ? (דְּמָמָה. הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, אֲבָל הִיא

עוֹדֶנָּה שְׁקוּעָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ).

הָאָב

(נִכְנָס) שָׁלוֹם לָךְ, בִּתִּי. מָה הַחֲלוֹם אֲשֶׁר אַתְּ חוֹלֶמֶת? וְאֵיפֹה הָאֵם?

לִילְיֶען

שָׁלוֹם לְךָ, אָבִי. אִמָּא יָצְאָה לְמוֹרַד הָעִיר לְהִסְתַּכֵּל בִּסְחוֹרוֹת, וְעוֹד לֹא שָׁבָה.

הָאָב

וּמַה בִּדְבַר אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם, הֲמוּכָנָה הִיא?

לִילְיֶען

חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, אָבִי, שֶׁלֹּא נֹאכַל אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם הַיּוֹם.

הָאָב

מַדּוּעַ? מַה קָרָה?

לִילְיֶען

הֲרֵי תִשְׁעָה בְאָב הַיּוֹם, וְאַתָּה יוֹדֵעַ…

הָאָב

(מַבִּיט עָלֶיהָ בְּעַיִן חוֹדֶרֶת, וְנִרְאֶה שֶׁהוּא

מִתְאַמֵּץ לְהַעֲלוֹת עַל זִכְרוֹנוֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁנִּשְׁתַּכַּח

מִמֶּנּוּ)

תִּשְׁעָה בְאָב… תִּשְׁעָה בְאָב… וּמַה בְכָךְ?

לִילְיֶען

הַאֵין אָנוּ יְהוּדִים, אָבִי?

הָאָב

וַדַּאי יְהוּדִים אָנוּ. וְכִי דָבָר הַמּוּטָל בְּסָפֵק

הוּא? הַאֵינֵךְ זוֹכֶרֶת כִּי הָיִינוּ בְהֵיכָל הַיְּהוּדִים

הָרֵיפוֹרְמִים בְּיוֹם כִּפּוּרִים דְּאֶשְׁתָּקַד?

לִילְיֶען

וּבְכֵן, הַאֵין עָלֵינוּ הַיְּהוּדִים לָצוּם הַיּוֹם

בְּתוֹר הִשְׁתַּתְּפוּת בַּצַּעַר עַל הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה אֶת עַמֵּנוּ

לִפְנֵי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה בְּאָבְדַּן

מוֹלַדְתּוֹ וְחֵרוּתוֹ הַלְּאֻמִּית?

הָאָב

סִפּוּר זֶה הוּא יָשָׁן נוֹשָׁן. אֲנַחְנוּ הִנְנוּ

יְהוּדִים רֵיפוֹרְמִים וְאֵין אֲנַחְנוּ דּוֹאֲגִים עַל אָבְדַּן מוֹלֶדֶת

עַמֵּנוּ וְחֵרוּתוֹ הַלְּאֻמִּית בֶּעָבָר הָרָחוֹק. חַיִּים אָנוּ

בַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְלֹא בַמֵּאָה הָרִאשׁוֹנָה. אֵין לָנוּ אֶרֶץ

אַחֶרֶת מִלְּבַד אֶרֶץ זוֹ, וְחֵרוּתָהּ הִיא חֵרוּתֵנוּ.

לִילְיֶען

אֲבָל, אַבָּא, הַאִם כָּל הַיְּהוּדִים רֵיפוֹרְמִים הֵם?

הֲיוֹשְׁבִים כָּל הַיְּהוּדִים בְּאֶרֶץ זוֹ? הַאִם אֵין הֲמוֹנֵי

הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר מִסְפָּרָם מַגִּיעַ לְמִלְיוֹנִים, מֻרְדָּפִים,

מְעֻנִּים וְנִרְצָחִים לְאוֹר הַצָּהֳרַיִם בְּפוֹלִין, בְּרוּסְיָה,

בְּאוֹסְטְרִיָּה וּבְרוּמַנְיָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם אֶרֶץ־אָבוֹת?

הוֹ, אַבָּא, מַדּוּעַ לֹא נָבֹא לְעֶזְרַת הָעוֹבְדִים הָעֲמֵלִים

לְהָשִׁיב אֶת בְּנֵי עַמֵּנוּ אֶל אַרְצֵנוּ הָעַתִּיקָה, אֶרֶץ

יִשְׂרָאֵל? הֲלִבְּךָ לֹא יָגִיל לִשְׁמֹעַ גְּבוּרוֹת צְבָאֵנוּ

הָעִבְרִי הָעוֹמֵד לִימִין הָאַנְגְּלִים בְּמִלְחַמְתָּם עַל

הַתּוּרְקִים בְּעַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? הַעֵינֶיךָ לֹא תִרְהַבְנָה

בִּרְאוֹתְךָ אֶת חַיֵּי הַשֶּׁקֶט וְהַשַּׁלְוָה שֶׁל אֲחֵינוּ בְּנֵי

יִשְׂרָאֵל הַיּוֹשְׁבִים בָּאַרְבָּעִים הַמּוֹשָׁבוֹת בְּאֶרֶץ

יִשְׂרָאֵל? הַאִם לֹא תִשָּׂא אֶת רֹאשְׁךָ בְגָאוֹן בְּשָׁמְעֲךָ אֶת

חָכְמַת הַמְלֻמָּדִים הַגְּדוֹלִים, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם אֲשֶׁר בָּאָרֶץ,

הַמַּרְבִּיצִים אֶת תּוֹרָתָם בַּמַּכְלָלָה הָעִבְרִית אֲשֶׁר

בִּירוּשָׁלָיִם? הוֹ, אָבִי, מַדּוּעַ לֹא תָבֹא גַם אַתָּה לְעֶזְרַת

הָעָם? (וּבְדַבְּרָהּ אֶת דְּבָרֶיהָ בְּהִתְלַהֲבוּת שֶׁל נְבִיאָה,

מִשְׁתַּנָּה הַכָּרַת פְּנֵי הָאָב, כְּאִלּוּ עֵינָיו רוֹאוֹת אֶת

הַמַּחֲזֶה אֲשֶׁר בִּתּוֹ מַעֲבִירָה לְפָנָיו. וּבְכָל זֹאת מְנַסֶּה

הוּא לְהָעִיף מִמֶּנָּה אֶת חֲלוֹמָהּ הִיא).

הָאָב

מִי הִשְׁמִיעַ לְאָזְנַיִךְ אֶת הָאַגָּדוֹת הָאֵלֶּה?

אֶפְשָׁר מִתְרוֹעֲעָה אַתְּ שׁוּב עִם אֵיזֶה נְעָרוֹת יְהוּדִיּוֹת

לַמְרוֹת פְּקֻדָּתִי אֲשֶׁר חָזְקָה עָלָיִךְ?

לִילְיֶען

(בְּקוֹל מִתְחַנֶּנֶת) הוֹ, אָבִי, אָבִי, אַל נָא

תֹּאמַר כָּכָה. אַל נָא תִּתְיַחֵס לְנַעֲרוֹת יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ

הַיַּחַס שֶׁל אֵיזֶה שׂוֹנֵא־יִשְׂרָאֵל. יוֹדֵעַ אַתָּה בְעַצְמְךָ

שֶׁהֵן נְעָרוֹת טוֹבוֹת וּבָנוֹת נֶאֱמָנוֹת לְעַמֵּנוּ. לוֹמְדוֹת הֵן

אֶת דִּבְרֵי יְמֵי יִשְׂרָאֵל, הַשָּׂפָה הָעִבְרִית וְסִפְרוּתָהּ.

עוֹשׂוֹת הֵן אֲגֻדּוֹת כְּדֵי לַעֲסֹק וּלְהִתְוַכֵּחַ בִּשְׁאֵלוֹת

הַנּוֹגְעוֹת אֶל עַמֵּנוּ. הוֹ, אָבִי, מַדּוּעַ אֶגְדַּל אֲנִי נִבְעָרָה

מִדַּעַת תּוֹלְדוֹתֵינוּ, שְׂפָתֵנוּ וְסִפְרוּתֵנוּ? הֲיוֹצֵא יְהוּדִי

יְדֵי חוֹבָתוֹ לְעַמּוֹ בְּלֶכְתּוֹ אֶל הֵיכַל הָרֵיפוֹרְמִים פַּעַם

אַחַת בַּשָּׁנָה? הֲזֹאת הִיא כָל הַיַּהֲדוּת? חֲפֵצָה, אֲנִי, אַבָּא,

לִהְיוֹת חֲבֵרָה לַאֲגֻדַּת נְעָרוֹת “פִּרְחֵי צִיּוֹן”. הַמֻּתָּר לִי,

אַבָּא? אָנָּא, אַבָּא, אֱמֹר נָא “מֻתָּר” (וּבְדַבְּרָהּ הִיא אוֹחֶזֶת

בְּיָדוֹ וּמִתְרַפֶּקֶת עָלָיו. רִשְׁמֵי פָנָיו נַעֲשִׂים רַכִּים

מִשֶּׁהָיוּ, וּנְהָרָה שֶׁל אַהֲבָה לְבִתּוֹ עוֹבֶרֶת עַל פָּנָיו.

נַעֲנֶה הוּא לְבַקָּשַׁת בִּתּוֹ, אַף כִּי לֹא הָיָה נַעֲנֶה לְטַעֲנוֹת

אֵלּוּ אִלְמָלֵי יָצְאוּ מִפִּי אֱנוֹשׁ כָּמֹהוּ. כִּי רוֹאֶה הוּא אֶת

בִּתּוֹ, הַחוֹלֶמֶת וְהַמַּחֲרִישָׁה תָמִיד, בְּצוּרָה חֲדָשָׁה,

בְּצוּרַת אֵם הָאֻמָּה הַמְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַל בָּנֶיהָ־עַמָּהּ, אוֹ

בְצוּרַת נְבִיאָה הַחוֹזָה עֲתִידוֹת גְּדוֹלוֹת לְעַמָּהּ; וּבְהִכָּמֵר

רַחֲמָיו עַל בִּתּוֹ, הִתְחַמֵּם וְהִתְלַהֵב גַּם הַנִּיצוֹץ הַיְּהוּדִי

אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ, וְהֵמַס אֶת הַקֶּרַח אֲשֶׁר הִקִּיף אֶת לִבּוֹ,

וְנָפַל הַקִּיר אֲשֶׁר בֵּין הָאָב וּבֵין יֶתֶר אֶחָיו

הַיְּהוּדִים…).

הָאָב

(בִּצְחוֹק קַל עַל שְׂפָתָיו) נִצַּחְתִּנִי, בִּתִּי.

רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֵין כָּל תּוֹעֶלֶת בְּמִלְחָמָה נֶגֶד רוּחַ הַזְּמָן.

הַצִּיּוֹנוּת יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וּלְפָנֶיהָ יִכְרְעוּ

כָל מִתְנַגְּדֶיהָ. נוֹתֵן אֲנִי לָךְ אֶת בַּקָּשָׁתֵךְ, אַךְ בִּתְנַאי

שֶׁתַּתִּירִי לִי אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם הַיּוֹם וּבְכָל יְמֵי הַצּוֹם

אֲשֶׁר הַלּוּחַ הַיְּהוּדִי מָלֵא אוֹתָם.

לִילְיֶען

(קוֹפֶצֶת עַלִּיזָה) נֵאוֹתָה אֲנִי לִתְנָאֶיךָ, אַבָּא, וְהָעִנְיָן מְסֻלָּק. אֲבָל, אַבָּא, הֲלֹא תַחֲזֹר מִדְּבָרֶיךָ?

הָאָב

(בְּרֹגֶז קְצָת) הֲיוֹדַעַת אַתְּ בְּהַבְטָחָה שֶׁלֹּא קִיַּמְתִּיהָ?

לִילְיֶען

חָפַצְתִּי, אַבָּא, לִהְיוֹת בְּטוּחָה שֶׁאֵין אַתָּה

מֵהַתֵּל בִּי. סְלַח לִי, אַבָּא, אִם דִּבַּרְתִּי שֶׁלֹּא

כְהֹגֶן.

הָאָב

הַכֹּל מָחוּל לָךְ, בִּתִּי (מִסְתַּכֵּל בִּשְׁעוֹנוֹ).

לִילְיֶען

אַבָּא… (מְהַסֶּסֶת וְעֵינֶיהָ נְטוּיוֹת אָרְצָה).

הָאָב

מַה חֶפְצֵךְ עוֹד, בִּתִּי?

לִילְיֶען

אָבִי, נִמְצֵאת אֲנִי בְצָרָה גְדוֹלָה. כַּחֲצִי שָׁעָה

קֹדֶם, הָיְתָה פֹה אַחַת מִידִידוֹתַי שֶׁמִּלִּפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת,

שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי שְׁמָהּ, וְהִיא הוֹדִיעַתְנִי דְבָרִים רַבִּים

אֲשֶׁר לֹא שִׁעַרְתִּים מֵעוֹלָם, וְהִנֵּה…

הָאָב

(מַפְסִיקָהּ) אָכֵן, עַכְשָׁו יוֹדֵעַ אָנֹכִי יַד מִי

בָאֶמְצַע. וַדַּאי הִיא הִיא אֲשֶׁר גָּזְרָה עָלַי שֶׁלֹּא אֹכַל אֲרֻחַת

הַצָּהֳרַיִם הַיּוֹם. אֲבָל אֶשְׁמַע נָא אֶת הַסּוֹף.

לִילְיֶען

בְּמֶשֶׁךְ שִׂיחָתֵנוּ הִזְכַּרְתִּי אַגַּב אֻרְחָא אֶת

הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלַי לִבְלִי הִתְרוֹעֵעַ עִם נַעֲרוֹת

יִשְׂרָאֵל. – אֵין אַתָּה יָכֹל לְהִתְחָרֵט עַכְשָׁו, אַבָּא, – אֲבָל

עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְכַלּוֹת אֶת דְּבָרִי, וְהִנֵּה קוֹפֶצֶת הִיא

מִמְּקוֹמָהּ כִּנְשׁוּכַת נָחָשׁ, וּבַחֲרוֹן אַף גָּדוֹל בּוֹרַחַת

הַחוּצָה, בְּאָמְרָהּ, כִּי לֹא תִסְלַח לְעֶלְבּוֹן כָּזֶה לְנַעֲרוֹת

יִשְׂרָאֵל וּלְעוֹלָם לֹא תִכָּנֵס לְבֵית יְהוּדִי הַשּׂוֹנֵא אֶת בְּנֵי

עַמּוֹ. הִיא הִיא גַם כֵּן נְשִׂיאַת הָאֲגֻדָּה “פִּרְחֵי צִיּוֹן”.

וְעַכְשָׁו, אֵיךְ אֲפַיֵּס אוֹתָהּ, אַבָּא? הִיא, וַדַּאי, לֹא

תִּסְתַּפֵּק בְּפָחוֹת מֵהוֹדָאָה בְּפִיךָ שֶׁאַתָּה מִתְחָרֵט עַל

דְּבָרֶיךָ וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִכָּל נַעֲרוֹת יְהוּדָה. רַק אָז תָּבֹא

לְבֵיתֵנוּ. אָנָּא, אַבָּא, הֲלֹא אֵינְךָ שׂוֹנֵא הַיְּהוּדִים, מְצָא

נָא אֵיזוֹ עֵצָה וְחַלְּצֵנִי מִן הַצָּרָה הַזֹּאת…

הָאָב

זֶהוּ עֵסֶק בִּישׁ, בִּתִּי. לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם

הוּא הַדָּבָר הַיּוֹתֵר קָשֶׁה בָעוֹלָם (דְּמָמָה. מְקַמֵּט אֶת מִצְחוֹ,

וּמְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹן לַשְּׁאֵלָה. דְּפִיקָה בַדֶּלֶת מְעוֹרֶרֶת אוֹתוֹ)

הִכָּנְסוּ נָא (נִכְנָסוֹת רָחֵל וְלֵאָה. אַחַת נוֹשֵׂאת קֻפְסַת

צְדָקָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֵיזֶה גִלְיוֹנוֹת נְיָר. שְׁתֵּיהֶן חֲגוּרוֹת

מִן הַשֶּׁכֶם עַד הַמָּתְנַיִם בַּחֲגוֹרַת נְיָר לָבָן וּתְכֵלֶת וְעַל

הַחֲגוֹרוֹת מָדְפָּסוֹת הַמִּלִּים: "הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת

לְיִשְׂרָאֵל").

רָחֵל וְלֵאָה

שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי.

הָאָב

שָׁלוֹם לָכֵן, נְעָרוֹת. וַדַּאי בָּאתֶן לִרְאוֹת אֶת בִּתִּי?

רָחֵל

לֹא, אֲדוֹנִי. בָּאנוּ לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹדְךָ, מַר גּוּלְד.

הָאָב

אִם אֵין זֹאת דְּרִישָׁה לִקְרָב־הַבֵּין־שְׁנַיִם,

אַתֶּן יְכֹלוֹת לָשֶׁבֶת וּלְסַפֵּר לִי אֶת הַכֹּל בַּאֲרִיכוּת (וְהוּא

יוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ).

לֵאָה

תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי. צְרִיכוֹת אָנוּ לְבַקֵּר עוֹד

בָּתִּים רַבִּים טֶרֶם יֵרֵד הַיּוֹם, וְעַל כֵּן נִמְסֹר לְךָ בִקְצָרָה

אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר הֵבִיא אוֹתָנוּ אֵלֶיךָ, וְאַתָּה כַטּוֹב

בְּעֵינֶיךָ תַּעֲשֶׂה.

הָאָב

טוֹב מְאֹד.

רָחֵל

זֶה כְבָר שָׁנִים רַבּוֹת אֲשֶׁר הַהִסְתַּדְּרוּת

הַצִּיּוֹנִית נָהֲגָה לִקְבֹּעַ אֶת צוֹם הַתְּשִׁיעִי בְאָב לְיוֹם

אֲשֶׁר בּוֹ תִנָּתֵן הַהִזְדַּמְּנוּת לְכָל יְהוּדִי לְהִשְׁתַּתֵּף

בִּגְאֻלַּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִנְיָנָהּ, לֹא בִדְבָרִים גְּרֵידָא,

כִּי אִם בִּתְרוּמַת כָּסֶף. וּבְחָשְׁבֵנוּ שֶׁגַּם אַתָּה, אֲדוֹנִי,

לֹא הָיִיתָ חָפֵץ לְהַחֲמִיץ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לַעֲבֹד שֶׁכֶם אֶחָד

עִם כָּל הָעָם בְּהַשָּׂגַת הַמַּטָּרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, בָּאנוּ

לְקַבֵּל אֶת תְּרוּמָתְךָ שֶׁל אֵיזֶה סְכוּם שֶׁתָּרִים עַכְשָׁו אוֹ

שֶׁתִּתְחַיֵּב לְהָרִים לְקֶרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל.

הָאָב

מוֹדֶה אֲנִי לָכֶן עַל הַחֶסֶד שֶׁעֲשִׂיתֶן עִמָּדִי

וְלֹא דִּלַּגְתֶּן עַל בֵּיתִי (מַרְאֶה בְיָדוֹ עַל הַחֲגוֹרָה) וְאֵלֶּה

הַדְּבָרִים, וַדַּאי הֵם הַמִּלִּים “הַקֶּרֶן הַקַּ…”

לֵאָה

כֵּן, אֲדוֹנִי. הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל.

הָאָב

אָמְנָם, רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעוֹד לֹא שָׁכַחְתִּי מַה

שֶׁלָּמַדְתִּי בְיַלְדוּתִי. הָיִיתִי אָז אַחַד הַתַּלְמִידִים הַיּוֹתֵר

מְצֻיָּנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר הָעִבְרִי. בַּסִּדּוּר קָרָאתִי בְשֶׁטֶף

וּבְלִי שְׁגִיאוֹת. מֵהָעֵת הַהִיא, אָמְנָם, רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת

הָיִיתִי מוֹצֵא לִי פְנַאי לִקְרֹא סְפָרִים וְעִתּוֹנִים עִבְרִים.

וּבִדְבַר הַתְּרוּמָה, כַּמָּה, לְפִי דַעְתְּכֶן, עָלַי לֶהָרִים?

רָחֵל

הִנֵּה לְפָנֶיךָ שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֵרִימוּ

כְבָר אֶת תְּרוּמָתָם, וְהַסְּכוּמִים בְּצִדָּם. וּמֵאֵלֶּה תַעֲמֹד עַל

סְכוּם תְּרוּמָתֶךָ (נוֹתֶנֶת לוֹ גִלְיוֹן נְיָר).

הָאָב

(קוֹרֵא) מַר חַיִּים עֲשָׂרָה שְׁקָלִים; סֶגַל

חֲמִשָּׁה; אִישׁ־שָׂדֶה חֲמִשָּׁה עָשָׂר; שׁוֹשַׁנִּים שְׁנֵים עָשָׂר

(מַחֲזִיר לָהּ אֶת הַגִּלָּיוֹן) הַאִם עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל

יַסְפִּיק?

לֵאָה

חוֹשֶׁבֶת אֲנִי סְכוּם כָּזֶה לִתְרוּמָה יָפָה וַהֲגוּנָה מְאֹד.

הָאָב

(מוֹצִיא אֶת מַחְבֶּרֶת הַהַמְחָאוֹת וּמַתְחִיל לְמַלֵּא

אֶת הַתֹּרֶף. מַחֲשָׁבָה מְנַצְנֶצֶת בְּמֹחוֹ. פּוֹנֶה אֶל בִּתּוֹ)

הִנֵּה מָצָאתִי עֵצָה, בִּתִּי (אֶל רָחֵל וְלֵאָה) הֲמַכִּירוֹת אַתֶּן

בְּנַעֲרָה אַחַת אֲשֶׁר שְׁמָהּ שׁוֹשַׁנָּה שׁ…

לִילְיֶען

(עוֹזֶרֶת לוֹ) שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי, אָבִי.

הָאָב

כֵּן, כֵּן, שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי.

רָחֵל

הִיא נְשִׂיאַת אֲגֻדָּתֵנוּ “פִּרְחֵי צִיּוֹן”.

הָאָב

הִנֵּה מַה שֶׁעָלָה עַל דַּעְתִּי לַעֲשׂוֹת. מוּכָן

אֲנִי לְהַגְדִּיל אֶת תְּרוּמָתִי אַרְבַּעְתַּיִם אִם הַנְּשִׂיאָה

שֶׁלָּכֶן בְּעַצְמָהּ תָּבֹא הֵנָּה לְקַבֵּל אֶת הַהַמְחָאָה.

הַשְּׂבֵעוֹת רָצוֹן אַתֶּן? אֲבָל צְרִיכָה הִיא לָבֹא מִיָּד, כִּי עָלַי

לָשׁוּב אֶל לִשְׁכָּתִי.

לֵאָה

טוֹב מְאֹד, אֲדוֹנִי. הוֹלְכוֹת אֲנַחְנוּ לִקְרֹא לָהּ

מִיָּד. שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי. וְשָׁלוֹם גַּם לָךְ, הַצְּעִירָה

גּוּלְד.

הָאָב

שָׁלוֹם לָכֶן, צְעִירוֹת.

לִילְיֶען

שָׁלוֹם לָכֶן, נְעָרוֹת. הִכָּנֵסְנָה לְבַקְּרֵנִי לִפְעָמִים (הֵן מִשְׁתַּחֲווֹת וְיוֹצְאוֹת).

הָאָב

עָלַיִךְ, בִּתִּי, לְהוֹדוֹת, כִּי יוֹדֵעַ הוּא אָבִיךְ

אֵיךְ לְחַלְּצֵךְ מִצָּרָה. צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת גָּדוֹל בְּנִמּוּס

וּבְתַכְסִיסַי מִלְחָמָה כְּדֵי לְהָבִיא עִנְיָן מְסֻבָּךְ כָּזֶה לִידֵי

גְּמַר טוֹב. אֲבָל עַכְשָׁו יָרֵא אֲנִי שֶׁאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל

אֶהְיֶה מֻכְרָח לְדַלֵּג עַל אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם הַיּוֹם. כִּי עָלַי

לַחֲשֹךְ אֶת כֶּסֶף הָאֲרֻחָה בִּשְׁבִיל הַתְּרוּמָה שֶׁיְּדִידָתֵךְ

הַטּוֹבָה שׁוֹשַׁנָּה הֵבִיאָה אוֹתִי לִידֵי הֲרָמָתָהּ. אֲבָל הֱיִי

בְטוּחָה שֶׁאָבִיךְ יֵדַע גַּם לְחַלֵּץ אֶת עַצְמוֹ מִצָּרָה. אַל

תִּדְאֲגִי לוֹ.

לִילְיֶען

כַּמָּה חַיֶּבֶת אֲנִי תוֹדָה לְךָ, אָבִי. אָב טוֹב הָיִיתָ לִי מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה (מִתְרַפֶּקֶת עָלָיו).

הָאָב

עַכְשָׁו וַדַּאי שֶׁתַּזְמִינִי אֶת הָאֲגֻדָּה

לְבֵיתֵנוּ, וְהָיָה הַבַּיִת מָלֵא שִׂיחָה וּדְבָרִים וְרַעַשׁ גָּדוֹל

וּתְנוּעוֹת הַיָּדַיִם וּצְעָקוֹת וּמִשְׁתָּאוֹת וַחֲגִיגוֹת –

לַיְּהוּדִים! זֹאת אוֹמֶרֶת, אִם הָאֵם לֹא תִּתְנַגֵּד לְכָל הָעֵסֶק

הַזֶּה. וּמִי יוֹדֵעַ? אֶפְשָׁר בְּלִבָּהּ תִּשְׂמַח עַל אֲגֻדָּתֵךְ

כְּעַל מְצִיאָה שֶׁנָּפְלָה לָהּ בְּהֶסַּח הַדָּעַת. מְקַוֶּה אֲנִי

שֶׁתִּשְׂמְחִי בְחַבְרוֹתַיִךְ וְהֵן תִּשְׂמַחְנָה בָךְ (בְּהִתּוּל

אֲבָל בְּלִי צָרוּת עָיִן).

לִילְיֶען

(כְּגוֹמֶלֶת לוֹ חֶסֶד) גַּם אוֹתְךָ, אַבָּא, נְשַׁתֵּף

בְּשִׂמְחָה רַבָּה בַחֲגִיגוֹתֵינוּ. אֶפְשָׁר תַּרְצֶה לָנוּ הַרְצָאָה

מִדִּבְרֵי יְמֵי יִשְׂרָאֵל?

הָאָב

לָזֹאת יְכֹלָה אַתְּ לִסְמֹךְ עָלָי. כְּשֶׁהָיִיתִי

אֲנִי בֶן גִּילֵךְ הָיִיתִי בָקִיא בְדִבְרֵי יְמֵי יִשְׂרָאֵל

כִּבְחָמֵשׁ אֶצְבְּעוֹתָי. עוֹד הַיּוֹם זוֹכֵר אֲנִי הֵיטֵב אֶת רֹב

הַסִּפּוּרִים מֵחַיֵּי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף, מֹשֶׁה וְאַבְרָהָם. וּבְכָל

זֹאת, טוֹב תַּעֲשִׂי אִם תּוֹדִיעִינִי שָׁעוֹת אֲחָדוֹת קֹדֶם לִשְׁעַת

הַהַרְצָאָה כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיק לִי הַזְּמָן לְהָכִין הַרְצָאָה

חֲשׁוּבָה. כִּי אֵינֶנִּי אוֹהֵב לְדַבֵּר אֶל הָעָם בְּלִי הֲכָנָה

מַסְפָּקֶת (דְּפִיקָה בַדָּלֶת) בֹּאוּ נָא!

שׁוֹשַׁנָּה

(נִכְנֶסֶת וְעוֹמֶדֶת אֵצֶל הַדָּלֶת) שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי.

הָאָב

שָׁלוֹם גַּם לָךְ, שׁוֹשַׁנָּה שׁ…

לִילְיֶען

שִׁמְעוֹנִי, שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי, אָבִי.

הָאָב

שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי, שְׁבִי נָא פֹה, בְּבַקָּשָׁה

(שׁוֹשַׁנָּה נִגֶּשֶׁת וְיוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַפְּסַנְטֵר עַל קְצֵה

הַמּוֹשָׁב כְּאִלּוּ שִׁבְתָּהּ שָׁם הִיא לְמוֹרַת רוּחָהּ. לִילְיֶען

עוֹמֶדֶת אוֹ יוֹשֶׁבֶת לִשְׂמֹאל אָבִיהָ, כְּמִתְרַפֶּקֶת עָלָיו (זֶה

יָמִים רַבִּים שֶׁחָפַצְתִּי לְהַכִּיר אוֹתָךְ. חָפֵץ אֲנִי לְדַבֵּר

אִתָּךְ עַל אֹדוֹת עִנְיָן אֶחָד שֶׁהִרְבָּה לְהַעֲסִיק אֶת

מַחֲשַׁבְתִּי בַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. כַּוָּנָתִי לִשְׁאֵלַת

הַיְּהוּדִים פֹּה וּבַאֲרְצוֹת אֲחֵרוֹת. וְהִנֵּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר

עָמַדְתִּי עַל טִיבָן שֶׁל הַשְּׁאֵלוֹת וּפִתְרוֹנָן, וְהִסְתַּכַּלְתִּי

בְשִׁבְעִים הַפָּנִים שֶׁלָּהֶם, וְנִתַּחְתִּי אוֹתָם לִכְלָלֵיהֶם,

וְלִפְרָטֵיהֶם, בָּאתִי לִידֵי מַסְקָנָא כִּי הַסִּבָּה הָאַחַת

שֶׁלְּכָל הַמַּחֲלוֹת וְהַצָּרוֹת וְהַפְּגָעִים הַמְלַוִּים אֶת עַמֵּנוּ

עַל כָּל צַעַד וָצַעַד הִיא חֶסְרוֹן אֶרֶץ מוֹלֶדֶת אַחַת, אֶרֶץ

הַיְּהוּדִים. וְכֵיוָן שֶׁאָדָם מוֹצֵא אֶת הַסִּבָּה שֶׁל הַמַּחֲלָה

הַנָּקֵל לוֹ לִמְצֹא לָהּ גַּם אֶת הַתְּרוּפָה, וְהַתְּרוּפָה הִיא,

לְפִי דַּעְתִּי, לְהָשִׁיב אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל,

וּלְיַסֵּד שָׁם מְדִינַת הַיְּהוּדִים, לְמַעַן יוּכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל

לִחְיוֹת שָׁם חַיֵּי לְאֹם עִבְרִי, כְּמוֹ שֶׁחָיוּ שָׁם בִּימֵי מֹשֶׁה,

אַבְרָהָם וְדָוִד. אָז שַׁבְתִּי וְרָאִיתִי כִּי טֶרֶם יָשׁוּבוּ

הַיְּהוּדִים אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל תּוֹרַת

יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֶל הַיַּהֲדוּת. וּבְהַגִּיעִי לִידֵי הַכָּרָה זוֹ,

רָאִיתִי, שֶׁנָּחוּץ לְיַסֵּד אֲגֻדּוֹת שֶׁל הַדּוֹר הִצְעִיר כְּדֵי

לִמְשֹׁךְ אוֹתָם בְּחַבְלֵי אַהֲבָה אֶל הַיַּהֲדוּת, לְמַעַן יֵדְעוּ אֶת

תּוֹלְדוֹת עַמֵּנוּ, שְׂפָתֵנוּ וְסִפְרוּתֵנוּ, וְכָכָה יִשְׁמְרוּ עַל

הַמַּסֹּרֶת שֶׁאֲנַחְנוּ הַזְּקֵנִים מוֹסְרִים לָהֶם כְּפִי

שֶׁקִּבַּלְנוּ אוֹתָהּ מֵאֲבוֹתֵינוּ. מִטַּעַם זֶה הִתְעַנְיַנְתִּי

הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדַת הָאֲגֻדָּה שֶׁלָּךְ, "חֲבַצֶּלֶת

הַשָּׁרוֹן…"

לִילְיֶען

(מַעֲמִידָה אוֹתוֹ עַל טָעוּתוֹ) כַּוָּנָתְךָ, אַבָּא, לְ…

הָאָב

(אֵינוֹ סוֹבֵל תִּקּוּנִים) וַדַּאי הִתְכַּוַּנְתִּי לַאֲגֻדַּת “שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב”. הֲלֹא?

לִילְיֶען

לֹא, אַבָּא. רְצוֹנְךָ לוֹמַר “פִּרְחֵי צִיּוֹן”.

הָאָב

(אֹמֶץ לִבּוֹ אֵינוֹ עוֹזְבוֹ) וַדַּאי, וַדַּאי,

לְ“פִרְחֵי צִיּוֹן” הִתְכַּוַּנְתִּי מִתְּחִלָּה אֶלָּא

נִתְבַּלְבַּלְתִּי קְצָת, כִּי הָרַעְיוֹנוֹת עֲמֻקִּים וּמְסֻבָּכִים

מְאֹד. וּבְכֵן הִתְעַנְיַנְתִּי קְצָת בַּאֲגֻדָּתֵךְ וּמָצָאתִי

שֶׁפְּעֻלּוֹתֶיהָ רְאוּיוֹת הֵן לִשְׁבַח, וּמַתְאִימוֹת הֵן בִּכְלָל

לְדַעְתִּי אֲנִי בְּנוֹגֵעַ לְעִנְיָן זֶה שֶׁדִּבַּרְנוּ עָלָיו. וְעַל

כֵּן, אֶהְיֶה שְׂבַע רָצוֹן אִם בִּתִּי לִילְיֶען (מַצִּיג אֶת זוֹ

לִפְנֵי זוֹ) זֹאת הִיא בִּתִּי לִילְיֶען (שׁוֹשַׁנָּה מִשְׁתַּחֲוָה

לְנֶגְדָּהּ בִּדְמָמָה) וְזֹאת הִיא שׁוֹשַׁנָּה שׁ…

לִילְיֶען

שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי, אָבִי.

הָאָב

תּוֹדָה לָךְ, לִילְיֶען. וְזֹאת הִיא שׁוֹשַׁנָּה

שִׁמְעוֹנִי (לִילְיֶען מַרְכִּינָה לָהּ אֶת רֹאשָׁה בְּדוּמִיָּה)

וּבְכֵן אֶהְיֶה שְׂבַע רָצוֹן אִם בִּתִּי לִילְיֶען תִּהְיֶה חֲבֵרָה

לַאֲגֻדַּתְכֶן. אֲבָל תְּנַאי אֶחָד צָרִיךְ אֲנִי לְהַתְנוֹת מֵרֹאשׁ,

שֶׁהָאֲגֻדָּה “פִּרְחֵי צִיּוֹן” תֵּלֵךְ בְּעָתִיד בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר

הִתְוְתָה לָהּ בֶּעָבָר, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ כֻלָּם יִהְיוּ

קֹדֶשׁ וְאֹמֶן לְעַמֵּנוּ וּלְקִנְיְנֵי הָרוּחַ שֶׁלָּנוּ. וּמַה

שֶׁנּוֹגֵעַ לְעַצְמִי, הֲרֵינִי מוּכָן לַעֲזֹר לָכֵן בְּכֶסֶף

וּבְאָפְנַיִם אֲחֵרִים. וּלְאוֹת כִּי פִי וְלִבִּי שָׁוִים, הִנְנִי

לִכְתֹּב לָךְ הַמְחָאָה עַל סְכוּם שֶׁל מְאַת שְׁקָלִים בְּעַד אוֹצַר

הַכֶּסֶף לְיִשְׂרָאֵל.

שׁוֹשַׁנָּה

(מִתְפַּיֶּסֶת. צְחוֹק קַל מְרַחֵף עַל שְׂפָתֶיהָ. לְאַט

לְאַט הִשְׁתַּנָּה יַחֲסָהּ מֵאִי־אֵמוּן וְהִסּוּס לְהִתְעַנְיְנוּת

וְהִתְפַּעֲלוּת לְשֵׁמַע דְבָרָיו) עֹנֶג גָּדוֹל הוּא לִי לְהַבְטִיחֲךָ,

אֲדוֹנִי, שֶׁאֲגֻדָּתֵנוּ תִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעַמֵּנוּ וְתוֹרָתֵנוּ

בֶעָתִיד כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בֶעָבָר. מַבִּיעָה אֲנִי אֶת דַּעַת כָּל

חַבְרוֹת הָאֲגֻדָּה בְּאָמְרִי כִּי כֻלָּנוּ נִשְׂמַח לְהַכְנִיס אֶת

בִּתְּךָ הַנֶּחְמָדָה לְתוֹךְ אֲגֻדָּתֵנוּ. הִנְנִי מַרְשָׁה לִי, מַר

גּוּלְד, לְהָעִיר אוֹתְךָ בְנוֹגֵעַ לְהַהַמְחָאָה שֶׁצְּרִיכָה הִיא

לִהְיוֹת כְּתוּבָה עַל שֵׁם הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא

אוֹצֵר הַכֶּסֶף לְיִשְׂרָאֵל.

הָאָב

וַדַּאי, לְכָךְ הִתְכַּוַּנְתִּי מִתְּחִלָּה (גּוֹמֵר לִכְתֹּב וּמוֹסְרָה לָהּ) הֲרֵי הִיא לְפָנָיִךְ.

שׁוֹשַׁנָּה

(נִגָּשָׁה וְלוֹקַחַת אוֹתָהּ) תּוֹדָה רַבָּה לְךָ, מַר גּוּלְד.

הָאָב

(קָם) בְּשִׂמְחָה הָיִיתִי מִתְכַּבֵּד לְהַזְמִין

אוֹתָךְ לֶאֱכֹל אִתָּנוּ אֶת לֶחָם הַצָּהֳרָיִם. אַךְ הֱיוֹת שֶׁהַיּוֹם

הוּא תִשְׁעָה ב…

לִילְיֶען

תִּשְׁעָה בְאָב, אָבִי.

הָאָב

תּוֹדָה לָךְ, בִּתִּי. נַעֲרָה טוֹבָה הִיא הַבַּת

הַבָּאָה לְעֶזְרַת אָבִיהָ בִּשְׁעַת דָּחֲקוֹ. כֹּחַ זִכְרוֹנִי תָשַׁשׁ

קְצָת בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הָאֵלֶּה. אֶפְשָׁר מִסִּבַּת רֹב עִיּוּן

וּמַחֲשָׁבָה. כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בֶן גִּילֵךְ, יָכֹלְתִּי לִקְרֹא

בִשְׁמוֹת כָּל הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ בִמְהִירוּת הַבָּרָק. וּבְכֵן,

מִפְּנֵי שֶׁתִּשְׁעָה בְאָב הַיּוֹם, צָרִיךְ לָצוּם, כַּמּוּבָן. אַךְ

אֶשְׂמַח מְאֹד אִם תִּתְחַבְּרִי אֵלֵינוּ לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב, הַיּוֹם

בְּשֶׁבַע. הֲתָבֹאִי?

שׁוֹשַׁנָּה

מְקַבֶּלֶת אֲנִי אֶת הַזְמָנָתְךָ בְעֹנֶג גָּדוֹל.

הָאָב

וְאֵם כֵּן, צְעִירוֹתַי, אַשְׁאִיר אֶתְכֶן לְעַצְמְכֶן.

צָרִיךְ אֲנִי לָשׁוּב אֶל הַלִּשְׁכָּה, כִּי עֵסֶק גָּדוֹל עוֹמֵד

לְהִגָּמֵר. בְּכָל פַּעַם שֶׁתִּהְיֶינָה זְקוּקוֹת לְעֶזְרָה, וּבְיִחוּד

עֶזְרָה סִפְרוּתִית, אַל תְּפַקְפֵּקְנָה לִרְאוֹתֵנִי, כִּי תָמִיד

אֶהְיֶה מוּכָן לְשָׁרֶתְכֶן. יְכֹלוֹת אַתֶּן לִקְבֹּעַ לִי אֵיזֶה עֶרֶב

לְהַרְצוֹת בּוֹ עַל דִּבְרֵי יְמֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹ הַשָּׂפָה הָעִבְרִית

וְסִפְרוּתָהּ. וּבְכֵן, שָׁלוֹם לָכֶן, נְעָרוֹת.

שׁוֹשַׁנָּה

שָׁלוֹם לְךָ, מַר גּוּלְד.

לִילְיֶען

שָׁלוֹם לְךָ, אָבִי, וְאַל נָא תִּתְאַחֵר פֶּן נָמוּת

בָּרָעָב (הָאָב יוֹצֵא. שׁוֹשַׁנָּה וְלִילְיֶען מַבִּיטוֹת זוֹ אֶל זוֹ

רְגָעִים אֲחָדִים בִּדְמָמָה).

שׁוֹשַׁנָּה

לִילְיֶען, יְדִידָתִי הָאֲהוּבָה וְהַיְקָרָה! (רָצָה

אֵלֶיהָ בִזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת, וּשְׁתֵּיהֶן מְחַבְּקוֹת זוֹ אֶת זוֹ,

בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבָּמָה מִי שֶׁהוּא מְנַגֵּן עַל

הַכִּנּוֹר, “בִּמְקוֹם שָׁם אֲרָזִים” וכו').

(הַמָּסָךְ)

תרע“ו–תרע”ח.

---

הכפרה

מאת

יעקב אריאל

(חִזָּיוֹן לַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה בְמַעֲרָכָה אַחַת וּפְתִיחָה לַמַּעֲרָכָה)

הַנְּפָשׁוֹת:

פּוֹלַנִּי

יְהוּדִי

זָקֵן

חַנָּה

שְׁמוּאֵל

שָׂרָה לֵאָה הַשְּׁכֵנָה

תַּרְנְגוֹל

פְּתִיחָה

(כְּשֶׁהַמָּסָךְ עוֹלֶה, נִגְלֶה לְעֵינֵי הָרוֹאִים

מָסָךְ אַחֵר, שֶׁתְּמוּנַת רְחוֹב יְהוּדִי מְצֻיָּר עָלָיו. וְאִם דָּבָר

זֶה אֵינֶנּוּ בְנִמְצָא, יְהִי הַמָּסָךְ חָלָק. עַל פְּאַת הַבִּימָה זוֹ

הַמְגֻלָּה, עוֹבֵר מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה פּוֹלַנִּי גָלוּחַ אֶחָד

הַחוֹבֵשׁ מִצְנֶפֶת גַּסָּה, לְחָיָיו אֲדֻמּוֹת, וְלוֹ שָׂפָם אָרֹך

אֲשֶׁר שְׁתֵּי קְצוֹתָיו זְקוּפוֹת לְמַטָּה כְמִשְׁפָּט הַפּוֹלַנִּים,

וְהוּא נוֹשֵׂא בִזְרוֹעוֹ תַרְנְגוֹל לָבָן. מִן הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי בָא

כְנֶגְדּוֹ יְהוּדִי. הַפּוֹלַנִּי עוֹצֵר אוֹתוֹ).

הַפּוֹלַנִּי

הוֹ, יְהוּדִי’נְקָא, עֲמֹד’קָא לְרֶגַע. הֲרוֹצֶה’סְקָא אַתָּה לִקְנוֹת’קִי תַרְנְגוֹל’סְקִי?

הַיְּהוּדִי

כַּמָּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ בַּעֲדוֹ?

הַפּוֹלַנִּי

רַק אַרְבָּעָה זוּזִים’סְקִי וְלֹא יוֹתֵר’סְקִי.

הַיְּהוּדִי

הִתְוַדֵּה נָא, פָּרִיץ שֶׁלִּי, אֵיפֹה גָנַבְתָּ אֶת הַתַּרְנְגוֹל הַלָּבָן הַזֶּה?

הַפּוֹלַנִּי

מָה אַתָּה סָח’סְקִי, אֶחָא. הַכְּגַּנָּב’סְקִי אֲנִי

בְעֵינֶיךָ? חַי הַיּוֹזֵל אֱלֹהַי’סְקִי כִּי קָנִיתִי אוֹתוֹ בְעַד

חֲמִשָּׁה זוּזִים’סְקִי מֵאִכָּר’סְקִי אֶחָד.

הַיְּהוּדִי

אִם תִּתְּנֵהוּ לִי בִשְׁנֵי זוּזִים אֶקְנֵהוּ מִמֶּךָּ.

הַפּוֹלַנִּי

אַךְ יְהוּדִי’נְקָא רַמַּאי’סְקִי אַתָּה, יִקָּחֲךָ הַשֵּׁד! תֵּן לִי שְׁלשָׁה זוּזִים’סְקִי וְקָחֵהוּ לָךְ.

הַיְּהוּדִי

שָׁלשׁ מַכּוֹת אֶתֵּן לְךָ, וְלֹא שְׁלשָׁה זוּזִים.

בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁהַתַּרְנְגוֹל גָּנוּב אִתָּךְ. כִּי מַה לְתַרְנְגוֹל

לָבָן בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל פּוֹלַנִּי?

(הַיְּהוּדִי הוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ הָלְאָה עַד שֶׁהוּא מִתְעַלֵּם מִן

הָעָיִן. הַפּוֹלַנִּי מְחַכֶּה לְקוֹנִים אֲחֵרִים. וְהִנֵּה בָא

לִקְרָאתוֹ אִישׁ זָקֵן, תַּרְמִיל עַל שִׁכְמוֹ וּמִשְׁעֶנֶת בְּיָדוֹ.

הַפּוֹלַנִּי עוֹצֵר אוֹתוֹ).

הַפּוֹלַנִּי

הוֹי, רַבִּי’נְקָא, רַבִּי’נְקָא, אֶפְשָׁר תִּקְנֶה תַרְנְגוֹל’סְקִי, לְיוֹם כִּפּוּר’סְקִי שֶׁלָּכֶם?

הַזָּקֵן

(מוֹרִיד אֶת הַתַּרְמִיל אַרְצָה, מוֹצִיא קֻפְסַת

אֲבַק־לְהָרִיחַ מִכִּיס אַדַּרְתּוֹ, לוֹקֵחַ קְמִיצַת אָבָק וּמֵרִיחַ.

מוֹשִׁיט אֶת הַקֻּפְסָה לַפּוֹלַנִּי וַהֲלָה לוֹקֵחַ קְמִיצָה גַם הוּא,

מֵרֵיחַ וּמַתְחִיל מִיָּד לְהִתְעַטֵּשׁ עֲטִישׁוֹת תְּכוּפוֹת,

וְהַזָּקֵן מְחַכֶּה עַד שֶׁיֶּחְדַּל) וְכַמָּה, הוֹד פָּרִיצוּתְךָ,

תְּבַקֵּשׁ בְּעַד תַּרְנְגוֹל זֶה?

הַפּוֹלַנִּי

(מִתְעַטֵּשׁ) עַטְּשִׁי! עַטְּשִׁי! אַרְבָּעָה זוּזִים’סְקִי אֲדוֹנִי הָרַבִּי’נְקָא. עַטְּשִׁי! עַטְּשִׁי!

הַזָּקֵן

טוֹב, פָּרִיץ אַדִּיר. אֲנִי אֶקְנֶה אֶת הַתַּרְנְגוֹל

מִמֶּךָּ (וְהוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַתַּרְמִיל, וְהַפּוֹלַנִּי מְשַׁלְשֵׁל

לְתוֹכוֹ אֶת הַתַּרְנְגוֹל) כַּמָּה אָמַרְתָּ, אַרְבָּעָה

זוּזִים?

הַפּוֹלַנִּי

כָּךְ’סְקִי, כָּךְ’סְקִי, רַבִּי’נְקָא נִכְבָּדְ’סְקִי. עַטְּשִׁי! עַטְּשִׁי!

הַזָּקֵן

(מוֹצִיא אַרְנָק מִכִּיס אַדַּרְתּוֹ, מוֹצִיא מִמֶּנּוּ

אַרְבָּעָה זוּזֵי כֶסֶף וְנוֹתְנָם לְפוֹלָנִי) הֵא לְךָ, פָּרִיץ

גָּדוֹל, מְחִיר הַתַּרְנְגוֹל (הַפּוֹלַנִּי לוֹקֵחַ אֶת הַזּוּזִים

וְשָׂם אוֹתָם בְּכִיס מִכְנָסָיו לְעֵינֵי הָרוֹאִים. הַזָּקֵן מֵרִים אֶת

תַּרְמִילוֹ עַל שֶׁכְּמוֹ, וְלִפְנֵי לֶכְתּוֹ אוֹמֵר אֵלָיו בְּהַצִּיעוֹ

לְפָנָיו אֶת קֻפְסַת הָאָבָק) קַח לְךָ עוֹד קְמִיצָה אֶחָת.

הַפּוֹלַנִּי

(מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ) לֹא. מוֹדֶה’נְקָא אֲנִי לָךְ.

עַכְשָׁו’סְקִי אֵלֵךְ אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ וְאֶשְׁתֶּה יֵין שָׂרָף

לִכְבוֹד יוֹם הַכִּפּוּר’סְקִי שֶׁלָּכֶם. אֶשְׁתֶּה יַי"שׁ בְּעַד

אַרְבַּעַת הַזּוּזִים’סְקִי שֶׁנָּתַתָּ לִי. הוֹ, אֶשְׁתֶּה! (וְהוּא

מֵסִיר אֶת מצנפתו וּמְסוֹבֵב אוֹתָהּ בָּאֲוִיר מִתּוֹךְ שָׂשׂוֹן

וְשִׂמְחָה וּמְרַקֵּד קְצָת) הוֹ, אֶשְׁתֶּה וְאֶשְׁתֶּה עַד שֶׁאֶפֹּל

שִׁכּוֹר אָרְצָה! (וְהוּא אוֹמֵר וְנוֹפֵל אַרְצָה, כִּי רֹאשׁוֹ סוֹבֵב

עָלָיו. הַזָּקֵן מַבִּיט עָלָיו רֶגַע, נָד עָלָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהוֹלֵךְ

לוֹ. הַפּוֹלַנִּי שׁוֹכֵב קְצָת עַל צִדּוֹ כְּשֶׁרֹאשׁוֹ מוּרָם קְצָת,

וּפִתְאֹם צְחוֹק מִתְפָּרֵץ מִפִּיו, צְחוֹק גַּס וּפָרוּעַ) חַה…

חַה… חַה… רִמִּיתִי הַפַּעַם אֵת הַרַבִּי’נְקָא שֶׁל

הַיְּהוּדִים’סְקִי הָאֲרוּרִים’סְקִי, כִּי גָנֹב גָּנַבְתִּי אֶת

הַתַּרְנְגוֹל’סְקִי מֵחֲצַר הַיְּהוּדִים’סְקִי. חַה… חַה… חַה…

הָבָה, אֵלְכָה נָא אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ (קָם עַל רַגְלָיו וּמְמַשֵּׁשׁ

בְּכִיס מִכְנָסָיו) אַרְבָּעָה זוּזִים’סְקִי יֵשׁ לִי, הוֹ, כַּמָּה

אֶשְׁתֶּה לְשָׁכְרָה! (וְהוּא מוֹצִיא מִכִּיסוֹ אַרְבַּעַת הַזּוּזִים,

אַךְ לְמַרְאֵה עֵינָיו אוֹחֶזֶת אוֹתוֹ פַּלָצוּת. הוּא מַעֲבִיר אֶת

הַכֶּסֶף מִיָּד לְיָד וּמוֹסִיף לְמַשְׁמֵשׁ בַּכִּיס הָרִאשׁוֹן וְאַחַר

כָּךְ בְּיֶתֶר כִּיסֵי בְגָדָיו, וּכְשֶׁנּוֹאַשׁ מִלִּמְצֹא מַה שֶׁהָיָה

מְבַקֵּשׁ, הוּא פּוֹשֵׁט אֶת שְׁתֵּי כַפּוֹת יָדָיו לְנֶגֶד עֵינָיו,

מִנַּעְנַע בָּהֶן אֶת אַרְבַּעַת הַזּוּזִים שֶׁאֵינָם זוּזִים עוֹד כִּי

אִם כַּפְתּוֹרִים שְׁחוֹרִים, וּבְשֶׁצֶף קֶצֶף וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה הוּא

חוֹבֵט אוֹתָם בַּקַּרְקַע, קוֹפֵץ אֶת יָדוֹ לְאֶגְרוֹף וּבַחֲרִיקַת

הַשִּׁנַּיִם אוֹמֵר) הוֹ, יְהוּדִי’סְקִי אֲרוּר’סְקִי, רַבִּי’נְקָא

רַמַּאי’סְקִי! עִם הַשָּׂטָן כָּרַת בְּרִית לְרַמּוֹתַנִי, וַיִּתֵּן לִי

כַפְתּוֹרִים’סְקִי תַּחַת זוּזִים’סְקִי! אֲחַפְּשֵׂהוּ נָא, אָנָה

נֶעְלַם’סְקִי (וּמִכַּעַס הוּא מַשְׁלִיךְ גַּם אֶת מִצְנַפְתּוֹ אָרְצָה)

אִם אֶמְצָאֵהוּ, אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ אֲרוֹצֵץ’סְקִי! (וְהוּא מַצְלִיף

בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל הַזָּקֵן שֶׁכְּבָר הָלַךְ, וּבִסְעָרָה רָץ

אַחֲרָיו).

(הַמָּסָךְ הַחִיצוֹנִי יוֹרֵד)

ב' אלול, תרפ"א, על חוף הים סט. קלייר.

מַעֲרָכָה

(כַּעֲלוֹת הַמָּסָךְ, נִרְאֶה חֲדַר הַבִּשּׁוּל שֶׁל

חַנָּה הָאַלְמָנָה. מִמּוּל הָרוֹאִים נִשְׁקֶפֶת דָּלֶת. עַל יַד הַקִּיר

מִימִינָם עוֹמֵד שֻׁלְחָן וּשְׁנֵי כִסְאוֹת, כִּסֵּא לְקָצֶה. בְּאֶמְצַע

הַשֻּׁלְחָן דּוֹלֶקֶת מְנוֹרַת נֵפְט¹. עַל יַד

הַקִּיר מִשְּׂמֹאלָם עוֹמֵד דְּלִי עַל סַפְסָל, וְקַנְקַן סָמוּךְ לוֹ,

וּמַגֶּבֶת תְּלוּיָה עַל הַקִּיר. עַל הָרִצְפָּה עוֹמֵד עָבִיט שֶׁל

שְׁפָכִין. בְּפִנַּת הַחֶדֶר תַּנּוּר וְכִירָה. עַל כִּסֵּא שְׁלִישִׁי,

אוֹ סַפְסָל, סָמוּךְ אֶל הַקִּיר, יוֹשֶׁבֶת הַשְּׁכֵנָה שָׂרָה לֵאָה

כְּשֶׁהִיא אוֹחֶזֶת עֲרֵבָה בְיָדָהּ וְעוֹמֶדֶת לָצֵאת אֶלָּא שֶׁהִיא

צְרִיכָה לְהַקְשִׁיב לְהָגוּת רוּחָהּ שֶׁל חַנָּה הָאַלְמָנָה הָעוֹרֶכֶת

אֶת הַשֻּׁלְחָן. זוֹ פוֹרֶשֶׂת עַל הַשֻּׁלְחָן מַפָּה לְבָנָה כְּשֶׁהִיא

מְקֻפָּלָה עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ כְּדֵי הֲסֵבַּת אִישׁ אֶחָד. מַצִּיגָה עַל

הַשֻּׁלְחָן צַלַּחַת וּקְצֵה כִכַּר לֶחֶם, מִמְלָחָה, שָׂמָה עַל

הַמַּפָּה גַם סַכִּין, כַּף וּמַזְלֵג, שָׂמָה בַצַּלַּחַת זְנַב דָּג

מָלוּחַ וּמְנַתַּחַת אוֹתוֹ לִנְתָחִים קְטַנִּים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִיא

מְתַנָּה צָרוֹתֶיהָ לִשְׁכֶנְתָּהּ).

חַנָּה הָאַלְמָנָה

יָבֹא נָא שְׁמוּאֵלִי בְנִי וְיִמְצָא הַכֹּל מוּכָן

וּמְזֻמָּן לְפָנָיו. וַדַּאי רָעֵב הוּא לְעֵת כָּזֹאת. אַהּ, שָׂרָה

לֵאָה חֶמְדָּתִי, מָה אֲכַחֵד מִמֵּךְ? אֵין אֲנִי מְבַשֶּׁלֶת בָּשָׂר

בְּכָל יוֹם. וַהֲרֵי אֲנִי קוֹנָה רֶבַע לֹג חָלָב בִּפְרֻטָּה

וּמְבַשֶּׁלֶת לָנוּ מָרָק שֶׁל גְּרִיסִין עִם תַּפּוּחֵי אֲדָמָה

אֲחָדִים, וּזְנַב דָּג מָלוּחַ, וַהֲרֵי לָךְ אֲרֻחַת הָעֶרֶב בְּכָל

פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ. וּמָה אֶעֱשֶׂה אִם הַפַּרְנָסָה אֵינָהּ

מְצוּיָה? כִּמְעַט בְּכָל בַּיִת נִמְצֵאת מְכוֹנַת הַתְּפִירָה,

וְהַנָּשִׁים לָמְדוּ לִתְפֹּר לְבָנִים בְּעַצְמָן. וּלְוַאי שֶׁהָיְתָה

לִי עֲבוֹדָה, הָיִיתִי יוֹשֶׁבֶת כָּל הַלַּיְלָה וְתוֹפֶרֶת, וּבִלְבַד

שֶׁשְּׁמוּאֵל בְּנִי יוּכַל לִלְמֹד תּוֹרָה כָל הַיּוֹם וְיִהְיֶה לָרַב

בְּיִשְׂרָאֵל. וַדַּאי יוֹדֵעַ ה' מָה הוּא עוֹשֶׂה בְּלָקְחוֹ מִמֶּנִּי

נֵזֶר רֹאשִׁי, אֶת בַּעֲלִי עָלָיו הַשָּׁלוֹם… (מְנַגֶּבֶת עֵינֶיהָ

בְסִינָרָהּ).

שָׂרָה לֵאָה הַשְּׁכֵנָה

אַל נָא תִּבְכִּי, חַנָּתִי יַקִּירָתִי. בַּעֲלֵךְ

עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה יְדוּעַ חֹלִי מִיָּמָיו וְהַרְבֵּה סָבַל

בְּחַיָּיו, יִהְיֶה שָׁם מֵלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ. אוּלַי צְדָקָה עָשָׂה

עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלְּקָחוֹ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

חַיֶּבֶת אַתְּ תּוֹדָה לַה' עַל אֲשֶׁר בֵּרַךְ אוֹתְךָ בְּבֵן טוֹב

כִּשְׁמוּאֵל שֶׁלָּךְ.

חַנָּה

חָלִילָה לִי מֵחֲטֹא לֵאלֹהִים בִּשְׂפָתָי. גַּם אֶת

הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֵת הָרָע לֹא נְקַבֵּל? (בַּת צְחוֹק

שֶׁל נֶחָמָה מְרַחֶפֶת עַל שְׂפָתֶיהָ) אָמְנָם נָתַן לִי ה' קַדִּישׁ

טוֹב, הַלְוַאי שֶׁיִּחְיֶה לוֹ עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. כְּשֶׁהוּא

אוֹמֵר קַדִּישׁ אַחֲרֵי הָאָב, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הֲרֵי כָל הַנָּשִׁים

מִתְקַנְּאוֹת בִּי. גַּם לַמְדָּן גָּדוֹל הוּא. מִדֵּי עֶרֶב אַחַר

תְּפִלַּת מַעֲרִיב, לוֹמֵד הוּא שְׁנֵי פְרָקִים בְּמִשְׁנָיוֹת לְזֵכֶר

נִשְׁמַת אָבִיו. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה מְהַלֵּל אוֹתוֹ וְאוֹמֵר עָלָיו

שֶׁיִּהְיֶה לְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.

שָׂרָה לֵאָה

הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי. שֶׁבַע פְּעָמִים בְּיוֹם

עָלַיִךְ לְהוֹדוֹת לַה' עַל אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יֶלֶד יָקָר כָּזֶה. רַק

עָלַי, שָׂרָה לֵאָה, עֲנִיָּה וַעֲלוּבָה, נִתְּכָה כָל חֲמָתוֹ, כִּי לֹא

חַנַּנִי אֱלֹהִים בָּנִים אוֹ בָנוֹת (וְהִיא נֶאֱנָחָה וּמוֹחָה

דִּמְעוֹתֶיהָ בְּסִנָּרָהּ).

חַנָּה

לָמָּה תִּבְכִּי, שָׂרָה לֵאָה חֲבִיבָתִי? הֵן ה' הַכֹּל

יָכֹל! הֲלֹא גַם שָׂרָה אִמֵּנוּ עֲקָרָה הָיְתָה, אַךְ בְּהִתְפַּלְּלָהּ

לַה' נָתַן לָהּ אֶת יִצְחָק. הִתְפַּלְּלִי גַם אַתְּ, תְּנִי צְדָקָה

לַעֲנִיִּים, אוּלַי יִשְׁמַע ה' לִתְפִלָּתֵךְ וְיִתֵּן לָךְ בֵּן אֲשֶׁר

תִּתְהַלְלִי בוֹ.

שָׂרָה לֵאָה

הַלְוַאי וְיֵאָמְנוּ דְּבָרַיִךְ, חַנָּה יַקִּירָתִי

(עוֹדָן מְדַבְּרוֹת וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל, יֶלֶד כְּבֶן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה

שָׁנָה, נִכְנָס אֶל הַחֶדֶר).

שְׁמוּאֵל

עַרְבָּא טָבָא, אִמָּא. הֲיֵשׁ לָךְ כְּבָר כַּפָּרָה בִשְׁבִילִי?

חַנָּה

כֵּן, יַקִּירִי. כַּפָּרָה טוֹבָה וְיָפָה. הַלְוַאי

שֶׁכַּפָּרַת הַשָּׁנָה הַבָּאָה לֹא תִהְיֶה גְרוּעָה מִזּוֹ. רְחַץ נָא

יָדֶיךָ וּסְעַד אֶת לִבֶּךָ. וַדַּאי רָעֵב אָתָּה.

שְׁמוּאֵל

אָמְנָם רָעֵב אֲנִי, אִמִּי (רוֹחֵץ אֶת יָדָיו

וּמְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם, בּוֹצֵעַ אֶת הַלֶּחֶם וּמְבָרֵךְ

הַמּוֹצִיא, הָאֵם וְהַשְּׁכֵנָה מַבִּיטוֹת עָלָיו וְעוֹנוֹת אָמֵן

אַחֲרָיו, הוּא תוֹחֵב אֶת הַמַּזְלֵג לְתוֹךְ נֵתַח אֶחָד שֶׁל הַזָּנָב

וְאוֹכֵל, וְהָאֵם מוֹסִיפָה).

חַנָּה

אֱכוֹל, בְּנִי, וְיִיטַב לְךָ. דָּג מָלוּחַ זֶה הוּא

יְקַר הַמְּצִיאוּת (לְשָׂרָה לֵאָה) זֶה יָמִים רַבִּים שֶׁלֹּא

טָעַמְתִּי כְטַעְמוֹ שֶׁל דָּג מָלוּחַ זֶה. וְאָמְנָם הוּא עוֹלֶה לִי

בְהַרְבֵּה כֶסֶף, כִּי שָׁלשׁ פְּרֻטּוֹת שִׁלַּמְתִּי מְחִירוֹ. וְאִלּוּ

קָנִיתִי שְׁנַיִם בְּבַת אַחַת אֶפְשָׁר הָיִיתִי יְכֹלָה לִקְנוֹת

שְׁנֵיהֶם בְּחָמֵשׁ פְּרֻטּוֹת. אָכֵן שָׁוֶה הוּא כָל הַכָּסֶף. טַעְמוֹ

מַמָּשׁ כְּטַעַם בָּשָׂר, וְשָׁמֵן הוּא, שׁוּמָן מַמָּשׁ, נָמֵס הוּא

בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת. בֵּינָתַיִם אֵלֵךְ וְאַכְנִיס אֶת הַכַּפָּרָה מִן

הַלּוּל אֲשֶׁר בָּרֶפֶת (יוֹצֵאת).

שְׁמוּאֵל

(אַחֲרֵי דְמָמָה קְצָרָה) וּמַה שְׁלוֹמֵךְ, שְׁכֶנְתֵּנוּ?

שָׂרָה לֵאָה

אַהּ, שְׁמוּאֵל יַקִּירִי. לֹא טוֹב לְאִשָּׁה כְּשֶׁאֵין

לָהּ בָּנִים שֶׁיֹּאמְרוּ קַדִּישׁ אַחֲרֶיהָ. שְׁמַע נָא, שְׁמוּאֵל,

אֶפְשָׁר תֹּאמַר קַדִּישׁ אַחֲרָי?

שְׁמוּאֵל

(אֲחוּז פָּחַד) יִשְׁמְרֵנִי ה‘! מָה אַתְּ סָחָה? הֲלֹא חַיָּה אָתְּ! וְאֶפְשָׁר עוֹד יְזַכֶּה ה’ אוֹתָךְ בְּבָנִים אֲחָדִים.

הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר?

שָׂרָה לֵאָה

שְׂפָתַיִם יִשְּׁקוּ מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכוֹחִים.

בְּרָכוֹת רַבּוֹת תָּחוֹלְנָה עַל רֹאשְׁךָ, שְׁמוּאֵל חֲבִיבִי.

בָּרְכַנִי נָא בָרֵךְ. הֲלֹא תִהְיֶה לְרַב בְּיִשְׂרָאֵל. הִתְפַּלֵּל

נָא עָלַי, שְׁמוּאֵל, וְאִם יִתֵּן ה' לִי בֵּן וְהָיָה

לְתַלְמִידֶךָ.

חַנָּה

(שָׁבָה חִוְרָה וּמְבֹהָלָה) מַה תֹּאמְרִי לָזֶה, שָׂרָה

לֵאָה חֶמְדָּתִי? הֵן הַתַּרְנְגוֹל הַלָּבָן וְהַיָּפֶה שֶׁקָּנִיתִי

לְכַפָּרָה בִשְׁבִילוֹ נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ. אַרְבָּעָה זוּזִים

שִׁלַּמְתִּי בַעֲדוֹ. זֶה כְשָׁבוּעוֹת אֲחָדִים שֶׁחָשַׂכְתִּי אֹכֶל

מִפִּי וְצֵרַפְתִּי פְּרֻטָּה לִפְרֻטָּה עַד שֶׁיָּדִי הִשִּׂיגָה

לִקְנוֹת לוֹ כַפָּרָה. כִּי אָמַרְתִּי, תִּהְיֶה לוֹ כַפָּרָה טוֹבָה,

הֵן רַק אֶחָד הוּא לִי, הַלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה לִי לְאֹרֶךְ יָמִים.

וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּכַל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתִי

בְּכַפָּרָתוֹ. כִּי הַאֵשֶׁת רוֹטְשִׁילְד אֲנִי שֶׁאֶקְנֶה לִי כַפָּרָה

מְיֻחָדָה בִּשְׁבִיל עַצְמִי? אָמַרְתִּי, יֹאכַל גַּם הוּא מְעַט בְּשַׂר

עוֹף, יִטְעַם גַּם הוּא פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה מְעַט מְרַק

תַּרְנְגֹלֶת, כִּי הֲלֹא עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים לָנוּ הַיּוֹם.

וְעַכְשָׁו, אוֹי לִי, כָּל עֲמָלִי עָלָה בַּתֹּהוּ! לֹא בְשַׂר עוֹף

וְלֹא מְרַק תַּרְנְגֹלֶת. אָדָם שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל, נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא

יִוָּלֵד (בְּדַבְּרָהּ הִיא סוֹּפֶקֶת כַּפֶּיהָ).

שְׁמוּאֵל

(הָאֹכֶל עוֹמֵד בִּגְרוֹנוֹ לְרַגְלֵי הַבְּשׂוֹרָה

הַזֹּאת. הוּא מַתְחִיל לִבְכּוֹת בְּכִי עָצוּר אֲשֶׁר לְאַט לְאַט

מִתְפָּרֵץ מִפִּיו בְּקוֹל) הוֹ, אִמִּי, מָה אֶעֱשֶׂה בְלִי כַפָּרָה?

הַיְכֻפַּר לִי עֲוֹנִי אִם לֹא תִהְיֶה לִי כַפָּרָה?

חַנָּה

וּמָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, בְּנִי? חִפַּשְׂתִּי בְּכָל הָרֶפֶת

וְלֹא מָצָאתִי. בִּקַּשְׁתִּי בֶחָצֵר, אַךְ גַּם שָׁם לֹא נוֹדְעוּ

עִקְּבוֹת הַתַּרְנְגוֹל. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵיךְ יָכֹל

הַתַּרְנְגוֹל לִבְרֹחַ מִשָּׁם, וַהֲלֹא כָפוּת הָיָה אֶל הַלּוּל

בְּחֶבֶל חָזָק. אֵין זֹאת, כִּי אִם יְדֵי גַנָּב הָיוּ בַמַּעַל הַזֶּה.

קִלְלַת אַלְמָנָה עֲנִיָּה תָּחוּל עַל רֹאשׁ הַגַּנָּב הַזֶּה אֲשֶׁר

הִשְׁאִיר אוֹתִי בְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּלִי כַפָּרָה, וְגָזַל

מִיַּלְדִי הֶעָלוּב אֶת בְּשַׂר הָעוֹף וּמְרַק הַתַּרְנְגֹלֶת

הַנְּחוּצִים לִבְרִיאוּתוֹ כְּמוֹ רְפוּאָה לְחוֹלֶה. לוּ תַעֲמֹד עֶצֶם

בִּגְרוֹנוֹ שֶׁל הַגַּנָּב, לֹא לִבְלֹעַ וְלֹא לְהָקִיא!

שָׂרָה לֵאָה

עַד אָן תְּדַבְּרִי וְלֹא תִּתְּנִי לְבַת אָדָם

לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה מִפִּיהָ! הֲרֵי חָפַצְתִּי אֲנִי לְהַגִּיד לָךְ כִּי

בְעֵינַי רָאִיתִי לִפְנֵי שָׁעָה, וְאֶפְשָׁר שְׁתֵּי שָׁעוֹת קֹדֶם,

פּוֹלַנִּי אֶחָד עוֹבֵר בַּחֲצֵרֵנוּ וְנוֹשֵׂא עוֹף לָבָן בִּזְרוֹעוֹ.

עוֹד גַּם אָז נִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְמֹחִי, “וַדַּאי גַּנָּב הוּא”.

וְאִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁשְּׁמוּרָה לָךְ כַּפָּרָה בָרֶפֶת, הָיִיתִי

מְנַקֶּרֶת אֶת עֵינָיו עַד אִם הֵשִׁיב לְךָ אֶת הַכַּפָּרָה

(כְּמִצְטַעֶרֶת) אַהּ, כַּמָּה פְּתַיָּה אֲנִי שֶׁלֹּא עֲצַרְתִּיו וְלֹא

חֲקַרְתִּיו "מַה לַפּוֹלַנִּי וּלְעוֹף לָבָן בְּעֶרֶב יוֹם

הַכִּפּוּרִים?"

חַנָּה

וַדַּאי, וַדַּאי, פּוֹלַנִּי זֶה הוּא שֶׁגַּנָּב אֶת

כַּפָּרָתֵנוּ. הַלְוַאי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִהְיֶה הוּא וְיֶתֶר

הַפּוֹלַנִּים כַּפָּרָתֵנוּ וְכַפָּרַת כָּל יִשְׂרָאֵל!… אֲבָל מָה

נַעֲשֶׂה בְלִי בָשָׂר כָּל שֶׁהוּא? מַה יֹאכַל הַיֶּלֶד לִפְנֵי הַצּוֹם

וְאַחַר הַצּוֹם?

שָׂרָה לֵאָה

שְׁמָעִינִי נָא, חַנָּה יַקִּירָתִי. הֲלֹא שְׁכֵנוֹת

אֲנַחְנוּ, וּבָנִים אֵין לִי וְקַדִּישׁ מִשֶּׁלִּי, חַס וְחָלִילָה לֹא

יִהְיֶה לִי. הִנֵּה אַשְׁאִיל נָא לְךָ זוּזִים אֲחָדִים מֵהַכֶּסֶף

שֶׁחָשַׂכְתִּי כְּדֵי לִשְׂכֹּר לִי קַדִּישׁ, וְהָיָה אַחֲרֵי מוֹתִי

יֹאמַר בְּנֵךְ שְׁמוּאֵל קַדִּישׁ אַחֲרָי.

חַנָּה

אוֹיָה לִי! הֲנִטְרְפָה דַעְתֵּךְ עָלַיִךְ, שָׂרָה

לֵאָה? וְכִי אֶעֱשֶׂה מִסְחָר בְּמִיתָתֵךְ? אַל נָא תּוֹסִיפִי לְדַבֵּר

אֵלַי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יִתֵּן לָךְ הָאֱלֹהִים בָּנִים, וְיִהְיֶה

לְךָ קַדִּישׁ מִשֶּׁלָּךְ. הָהּ, בְּנִי, אַל תִּבְכֶּה. ה' נָתַן

וְהַפּוֹלַנִּי לָקָח. יְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ הָיְתָה לָנוּ כַפָּרָה,

שֶׁהַפּוֹלַנִּי יִהְיֶה כַפָּרָתֵנוּ… אוּלָם אָרוּצָה נָא אֶל חֲנוּת

הַבָּשָׂר, אוּלַי אַשִּׂיג שָׁם לִטְרָא בָשָׂר וַעֲצָמוֹת בְּהַקָּפָה

וְאֶעֱשֶׂה מֵאֵלֶּה, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, מַטְעַמִּים לִכְבוֹד עֶרֶב יוֹם

הַכִּפּוּרִים (הִיא תוֹפֶשֶׂת אֶת הַשְּׂמִיכָה, מַצְלִיפָה אוֹתָהּ עַל

כְּתֵפֶיהָ וּמִתְכּוֹנֶנֶת לָצֵאת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַעַת

דְּפִיקָה בַדֶּלֶת) כִּמְדֻמֶּנִי, מִי שֶׁהוּא דּוֹפֵק בַּדָּלֶת

(נִגֶּשֶׁת אֶל הַדֶּלֶת וּפוֹתְחָהּ. נִכְנָס הַזָּקֵן שֶׁל

“הַפְּתִיחָה”, תַּרְמִיל עַל שִׁכְמוֹ וּמִשְׁעֶנֶת בְּיָדוֹ).

הַזָּקֵן

עַרְבָּא טָבָא לָכֶן, נָשִׁים טוֹבוֹת. עוֹבֵר אֹרַח אָנֹכִי. אוּלַי יֵשׁ מָקוֹם לָלוּן בְּבֵיתְכֶן?

שָׂרָה לֵאָה

(קָמָה וְאוֹחֶזֶת בְּשַׁרְווּל בִּגְדוֹ) כֵּן, סָבָא. בְּבֵיתִי תִמְצָא לָךְ מָקוֹם פָּנוּי לָלוּן.

חַנָּה

בְּבַקָּשָׁה, שָׂרָה לֵאָה, אַל נָא תְהִי קוֹפֶצֶת

בְּרֹאשׁ. הֲלֹא הָאֹרֵחַ סָר לְבֵיתִי וּפֹה יָלוּן. אִם בֵּיתִי מוֹצֵא

חֵן בְּעֵינֶיךָ, הֲלֹא תוּכַל לְהִתְאָרַח אִתָּנוּ פֹה (הַזָּקֵן מוֹרִיד

אֶת הַתַּרְמִיל אָרְצָה).

שָׂרָה לֵאָה

צָרָה עֵינֵךְ בִּי, חַנָּה, פֶּן תַּעֲמֹד לִי זְכוּתוֹ

שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהָיָה מַכְנִיס אוֹרְחִים, וּזְכוּתָהּ שֶׁל

שָׂרָה אִמֵּנוּ שֶׁהָיְתָה מְקַבְּלָם, וְיִפְקֹד אוֹתִי ה' כְּמוֹ

שֶׁפָּקַד אֶת שָׂרָה (אֶל הַזָּקֵן) אִם לֹא תַעֲשֶׂה לִי אֶת הַכָּבוֹד

לְהִתְאָרַח בְּבֵיתִי, בָּרְכֵנִי נָא, לְכָל הַפָּחוֹת, שֶׁאֶזְכֶּה

לְגַדֵּל בָּנִים.

הַזָּקֵן

אִשָּׁה בַת טוֹבִים שֶׁמִּדַּת אַבְרָהָם וְשָׂרָה

בְיָדָהּ, וַדַּאי רְאוּיָה הִיא לְגַדֵּל בָּנִים. בְּאֵיזֶה בֵן חֲפֵצָה

אַתְּ, בֵּן יָפֶה, חָכָם אוֹ עָשִׁיר?

שָׂרָה לֵאָה

בְּבֶן תּוֹרָה בָרְכֵנִי, כִּשְׁמוּאֵל זֶה. יִלְמַד תּוֹרָה וְיִהְיֶה לְרַב בְּיִשְׂרָאֵל גַּם הוּא.

הַזָּקֵן

טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ, בִּתִּי. בְּנֵךְ

יִהְיֶה לְרַב בְּיִשְׂרָאֵל. אַךְ גַּם עָשִׁיר יִהְיֶה, כִּי כַלָּתוֹ

תִהְיֶה בַת עֲשִׁירִים (וְהוּא שָׂם אֶת כַּפָּיו עַל רֹאשׁ הָאִשָּׁה,

מֵרִים עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וּמְבָרֵךְ אוֹתָהּ) אָנָּא ה', מַלֵּא נָא

בַקָּשַׁת הָאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה הַזֹּאת, וְתֵן לָהּ בֵּן חָכָם, נֶאֱמָן

לְעַמּוֹ וֵאלֹהָיו, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה וְלוֹמֵד בָּהּ, וְיִהְיֶה נָא

לִבְרָכָה בְקֶרֶב עַמּוֹ.

כֻּלָּם

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הַזָּקֵן

עַכְשָׁו, בַּעֲלַת הַבַּיִת, אוּלַי אוּכַל לִסְעֹד אֶת לִבִּי פֹה?

חַנָּה

אֲהָהּ, זְקֵנִי! מָה אֶעֱשֶׂה וּבַבַּיִת אֵין כֹּל מִלְּבַד לֶחֶם יָבֵשׁ.

שְׁמוּאֵל

אֲבָל, אִמִּי, גַּם דָּג מָלוּחַ יֵשׁ. אֲנִי לֹא אֹכַל

עוֹד הָעֶרֶב. גַּם אֶת הַמָּרָק אֲשֶׁר הֲכִינוֹת בַּעֲדִי, תְּנִי לוֹ.

אִם כַּפָּרָה לֹא תִהְיֶה לִי, מַה לִי אֹכֶל, מַה לִי מַשְׁקֶה! (בּוֹכֶה

בְכִי כָבוּשׁ).

הַזָּקֵן

וּמַדּוּעַ, בְּנִי, לֹא תִהְיֶה לְךָ כַפָּרָה?

חַנָּה

כִּי פוֹלַנִּי אֶחָד גָּנַב אֶת הַתַּרְנְגוֹל הַלָּבָן

וְהַיָּפֶה שֶׁלּוֹ. יִהְיֶה נָא הַפּוֹלַנִּי כַפָּרָתוֹ, חֲלִיפָתוֹ,

וּתְמוּרָתוֹ.

הַזָּקֵן

מַה, פּוֹלַנִּי, אַתְּ אוֹמָרֶת? וְהַתַּרְנְגוֹל הָיָה

לָבָן?… אִם כֵּן, הֲרֵי יֶשְׁנוֹ תַחַת יָדִי הַתַּרְנְגוֹל שֶׁלָּךְ.

פּוֹלַנִּי אֶחָד פְּגָשַׁנִי בַדֶּרֶךְ וּשְׁאֵלַנִי אִם רוֹצֶה אֲנִי

לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ תַּרְנְגוֹל אֶחָד בְּאַרְבָּעָה זוּזִים.

הַתַּרְנְגוֹל מָצָא חֵן בְּעֵינַי וְקָנִיתִי אוֹתוֹ (מוֹצִיא אוֹתוֹ מִן

הַתַּרְמִיל, מְרִימוֹ) הַכִּירִי נָא, הֲתַרְנְגוֹל בְּנֵךְ הוּא אִם

לֹא?

חַנָּה

(מִתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ, גַּם שְׁמוּאֵל הוֹלֵךְ מִסְּבִיבוֹ

וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ הֵיטֵב) אָמְנָם כֵּן, תַּרְנְגוֹל בְּנִי הוּא. וַי,

וַי, וַי! אוּלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר שִׁלַּמְתָּ בַעֲדוֹ הֲרֵי הוּא

שֶׁלָּךְ.

הַזָּקֵן

אִם שֶׁלִּי הוּא, הֲרֵינִי נוֹתֵן אוֹתוֹ לִשְׁמוּאֵל

בְּמַתָּנָה… תִּהְיֶה לוֹ כַפָּרָה טוֹבָה (מוֹסֵר אֶת הַתַּרְנְגוֹל

לְחַנָּה) וְאֶל הַפּוֹלַנִּי, אַל תִּדְאָגִי. כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה ה' אֶת

זֵכֶר עֲמָלֵק, גַּם שֵׁם הַפּוֹלַנִּים לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יִפָּקֵד…

(פּוֹנֶה אֶל שְׁמוּאֵל) עַכְשָׁו, בְּנִי, הֲתוֹלִיכֵנִי לְבֵית

הַמִּדְרָשׁ? כִּי עוֹד לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי תְּפִלַּת מַעֲרִיב.

שְׁמוּאֵל

בְּכָבוֹד גָּדוֹל, שָׂב נִכְבָּד. כְּבָר בֵּרַכְתִּי בִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְהִנְנִי מוּכָן לָלֶכֶת אִתָּךְ.

חַנָּה

אֶפְשָׁר, בְּנִי, תַּעֲשֶׂה אֶת מִצְוַת הַכַּפָּרוֹת

עַכְשָׁו? הִנֵּה שָׂרָה לֵאָה שְׁכֶנְתֵּנוּ הוֹלֶכֶת אֶל בֵּית

הַשּׁוֹחֵט בְּעוֹד שָׁעָה, וְאַגַּב הֲלִיכָה אַחַת תִּקַּח גַּם אֶת

הַכַּפָּרָה שֶׁלָּךְ. אוּלַי, סָבָא, תּוֹאִיל לְחַכּוֹת רֶגַע

אֶחָד?

הַזָּקֵן

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵחַרְתִּי אֶת הַ“בָּרְכוּ”. אֲחַכֶּה לוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת כַּפָּרָתוֹ.

חַנָּה

אִם כֵּן, בְּנִי, אֱמָר נָא אֶת תְּפִלַּת “בְּנֵי אָדָם”

וְתוֹצִיא גַּם אוֹתִי בַאֲמִירָתֶךָ (הִיא נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת הַתַּרְנְגוֹל

כְּשֶׁהוּא כָּפוּת, נִמְלֶכֶת בְּנַפְשָׁהּ וּפוֹנָה אֶל הַזָּקֵן) אֲבָל,

סָבִי הַטּוֹב, הֲרֵי אֶת הַתַּרְנְגוֹל קָנִיתָ בִשְׁבִיל כַפָּרָתְךָ,

וּמַה תַּעֲשֶׂה אַתָּה בְלִי כַפָּרָה?

הַזָּקֵן

אֵין דָּבָר, בַּעֲלַת הַבָּיִת. עוֹד הָעֶרֶב גָּדוֹל, אֶרְאֶה לִי כַפָּרָה אַחַר כָּךְ.

שְׁמוּאֵל

(פּוֹתֵחַ סִדּוּר עָבֶה, קוֹרֵא בוֹ אֶת “בְּנֵי אָדָם”,

חַנָּה אִמּוֹ עוֹמֶדֶת סְמוּכָה לוֹ, וְהוּא מְסוֹבֵב אֶת הַתַּרְנְגוֹל

מִמַּעַל לְרֹאשׁוֹ וּלְרֹאשׁ אִמּוֹ, וְאוֹמֵר) "זֶה כַפָּרָתֵנוּ, זֶה

חֲלִיפָתֵנוּ… לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים".

חַנָּה

אָמֵן. הַלְוַאי, לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִירוּשָׁלַיִם

(מוֹסֶרֶת אֶת הַתַּרְנְגוֹל לְשָׂרָה לֵאָה) בְּבַקָּשָׁה, שָׂרָה לֵאָה

יַקִּירָתִי, הַשְׁגִּיחִי נָא, שֶׁבְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה אֲשֶׁר בְּבֵית

הַשּׁוֹחֵט לֹא יִתְחַלֵּף אֶצְלֵךְ בְּתַרְנְגוֹל אַחֵר.

שָׂרָה לֵאָה

(נִלְעֶבֶת) נוּ, נוּ! מָה עוֹד יַעֲלֶה עַל לִבֵּךְ?

הֲתִתְּנִינִי לְרָעַת־מַזָּל כָּזֹאת? אוֹי וַאֲבוֹי לְאִשָּׁה שֶׁאֵין

לָהּ בָּנִים! (מְרִימָה אֶת קְצֵה סִנָּרָהּ לִמְחוֹת

דִּמְעוֹתֶיהָ).

הַזָּקֵן

שִׁמְרִי נָא אֶת דִּמְעוֹתַיִךְ לִתְפִלַּת “נְעִילָה”,

אִשָּׁה טוֹבָה. עַכְשָׁו לְכִי נָא הַבַּיְתָה בְלֵב סָמוּךְ וּבוֹטֵחַ,

וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן לָךְ אֶת שְׁאֵלָתֵךְ.

שָׂרָה לֵאָה

נִחַמְתָּנִי, שָׂב יָקָר. הַלְוַאי שֶׁתַּאֲרִיךְ יָמִים

לִרְאוֹת בַּחֲתֻנַּת בְּנִי. לֵיל שָׁלוֹם לְכֻלְּכֶם (פּוֹנָה

לָצֵאת).

חַנָּה

לֵיל שָׁלוֹם גַּם לָךְ. אַךְ בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ,

שָׂרָה לֵאָה חֶמְדָּתִי, אַל תִּשְׁכְּחִי נָא לְהַחֲזִיר לִי אֶת

הָעֲרֵבָה בְּעוֹד לַיְלָה. כִּי צְרִיכָה אֲנִי לָלוּשׁ בָּצֵק בִּשְׁבִיל

הָאֹרֵחַ שֶׁלָּנוּ.

שָׂרָה לֵאָה

אַל נָא תִדְאֲגִי, חַנָּה יַקִּירָתִי. עוֹד הָעֶרֶב

אָשִׁיב לָךְ, כַּאֲשֶׁר אָבִיא לָךְ אֶת הַכַּפָּרָה הַשְּׁחוּטָה.

לַיְלָה טוֹב לְכֻלְּכֶם.

חַנָּה

לַיְלָה טוֹב גַּם לָךְ (שָׂרָה לֵאָה יוֹצֵאת).

הַזָּקֵן

אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה יָמִים אֶתְאָרַח בְּבֵיתֵךְ.

הִנֵּה נָא אַרְנָק. בּוֹ תִּמְצְאִי דֵי כֶסֶף לִקְנוֹת לְכֻלָּנוּ

צָרְכֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. אַךְ אַל תְּגַלִּי לְאִישׁ זָר כִּי

נָתַתִּי לָךְ כֶּסֶף, כִּי בְנַפְשֵׁךְ הוּא. נֵלֵךְ נָא, שְׁמוּאֵל (הֵם

יוֹצְאִים בְּחִפָּזוֹן).

חַנָּה

(נִדְהֶמֶת קְצָת מִדִּבְרֵי הַזָּקֵן, חַנָּה פוֹתַחַת

אֶת הָאַרְנָק לִמְנוֹת אֶת הַכֶּסֶף, וּבְהָפְכָהּ אוֹתוֹ עַל פִּיו,

וְהִנֵּה דִנָּרֵי זָהָב רַבִּים נִשְׁפָּכִים מִמֶּנּוּ עַל הַשֻּׁלְחָן

וּמִצְטַבְּרִים לַעֲרֵמָה גְדוֹלָה שֶׁל זָהָב מִתְנוֹצֵץ. מִשְׁתָּאָה,

הִיא סוֹפֶרֶת אוֹתָם) אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה… עֲשָׂרָה…

עֶשְׂרִים… חֲמִשִּׁים… תִּשְׁעִים…

שְׁמוּאֵל

(שָׁב בְּבֶהָלָה הַבַּיְתָה) אִמִּי, הַאִם לֹא שָׁב

הַזָּקֵן הֵנָּה? הֵן רַק דֶּרֶךְ קְצָרָה הָלַכְנוּ, וְכַאֲשֶׁר

הִגַּעְנוּ לְאֶמְצַע הָרְחוֹב, וְהָרְחוֹב רֵיק מֵאֵין אִישׁ, וַיֹּאמֶר

לִי הַזָּקֵן לַעֲצֹם אֶת עֵינַי לְמַעַן יְבָרְכֵנִי. עָשִׂיתִי

כִדְבָרָיו, וְהוּא בֵרְכַנִי שֶׁאֶהְיֶה מַתְמִיד בַּתּוֹרָה וְגָדוֹל

בְּיִשְׂרָאֵל. וְכַאֲשֶׁר שַׁבְתִּי וּפָקַחְתִּי אֶת עֵינַי, וְהִנֵּה

הַזָּקֵן אֵינֶנּוּ! אֵיפֹה אֲבַקְשֶׁנּוּ, וְאַיֵּה אֶמְצָאֶנּוּ?

חַנָּה

אַל תִּדְאַג, בְּנִי, לַזָּקֵן. חוֹשֶׁבֶת אֲנִי שֶׁהוּא

יוֹדֵעַ אֶת דַּרְכּוֹ. רְאֵה נָא, בְּנִי, אֶת הַכֶּסֶף הָרַב

שֶׁהִשְׁאִיר תַּחַת יָדִי לְצָרְכֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. יֵשׁ פֹּה מְאַת

דִּנָּרֵי זָהָב! מֵעַכְשָׁו תּוּכַל לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר,

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. זְכוּת הַתּוֹרָה

עָמְדָה לְךָ, בְּנִי, כִּי יִשְׁלַח לָנוּ ה' אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

לְהָסִיר מֵעָלֵינוּ אֶת עֹל הַדַּלּוּת וְהַדֹּחַק. לֹא זָקֵן פָּשׁוּט

הָיָה זֶה, כִּי אִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. גְּשָׁה נָא, בְּנִי, אֵלַי

וַאֲחַבְּקֶךָ!

שְׁמוּאֵל

(נִגָּשׁ אֶל הָאֵם, וְהִיא מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ) אֲבָל,

אִמִּי, אִמִּי, אִלּוּ פָקַחְתִּי אֶת עֵינַי רֶגַע אֶחָד קֹדֶם הָיִיתִי

רוֹאֶה אֶת אֵלִיָּהוּ עוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, הֲלֹא כֵן, אִמִּי?

חַנָּה

אֶפְשָׁר, בְּנִי, אֶפְשָׁר…

שְׁמוּאֵל

(עוֹבֵר אֶל כִּסֵּא אוֹ סַפְסָל אַחֵר, יוֹשֵׁב עָלָיו,

פָּנָיו אֶל הָרוֹאִים, רֹאשׁוֹ מוּרָד קְצָת, מְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ אֲבָל

בְּקוֹל, וְהַקּוֹל עָצוּב עַד מְאֹד, וְנָד הוּא בְרֹאשׁוֹ, וְהַדְּבָרִים יוֹצְאִים מִפִּיו לְאַט לְאַט) אִלּוּ פָקַחְתִּי אֶת עֵינַי רֶגַע אֶחָד קֹדֶם…

(הַמָּסָךְ יוֹרֵד)

ט“ז–י”ט מנחם אב, תרפ"א, גרוס פוינט, על חוף הים סט. קלייר.

---

הסכה

מאת

יעקב אריאל

(חִזָּיוֹן לְסֻכּוֹת בִּשְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת)

הַנְּפָשׁוֹת:

הָאָב

הָאֵם

יֶלֶד – דָּוִד

יַלְדָּה

פּוֹלַנִּי שִׁכּוֹר

שְׁנֵי חַיָּלִים פּוֹלַנִּים

שַׂר הַחַיָּלִים

כֶּלֶב

דָּוִד

אִשְׁתּוֹ

שְׁלֹמֹה בן

תָּמָר בת

שׁוֹשַׁנָּה בת

חֲבַצֶּלֶת בת

פְּנִינָה בת

שׁוּלַמִּית בת

בַּחוּר א'

בַּחוּר ב'

בַּחוּר ג'

בַּחוּר ד'

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה: תְּמוּנָה מֵחַיֵּי עַמֵּנוּ בְּפוֹלָן בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה

(לִפְנֵי הֲרָמַת הַמָּסָךְ נִשְׁמָע קוֹל הַכָּאַת

הַפַּטִּישׁ. הַכָּאָה זוֹ חוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית, וְהַמָּסָךְ עוֹלֶה.

סֻכָּה מִתְגַּלָּה, בַּעֲלַת שְׁנֵי קִירוֹת הָעוֹמְדִים זְקוּפִים

וּמְחֻבָּרִים זֶה לָזֶה עַל יְדֵי בַד אֶחָד הַמְסֻמָּר אֶל רָאשֵׁי

הַקִּירוֹת אֲשֶׁר מִמּוּל הָרוֹאִים, וּבַד שֵׁנִי הַמַּתְאִים לָרִאשׁוֹן

הַמְסֻמָּר אֶל אֲחוֹרֵי הַקִּירוֹת, כְּעֵין “ח”, אֶלָּא שֶׁהַמַּשְׁקוֹף

אֵינוֹ שׁוֹכֵב עַל הַמְּזוּזוֹת כִּי אִם מְסֻמָּר אֶל רָאשֵׁי

הַמְּזוּזוֹת. הַקִּיר עָשׂוּי מִשְּׁנֵי כְלֻנְסָאוֹת אֲשֶׁר קְרָשִׁים

מְחֻבָּרִים אֲלֵיהֶם בְּמַסְמֵרוֹת. קֶרֶשׁ אֶחָד אוֹ שְׁנֵי קְרָשִׁים

בְּקֶרֶן זָוִית אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם הַקְּרוֹבוֹת אֶל הָרוֹאִים אֵינָם

מְהֻדָּקִים הֵיטֵב. אֵצֶל אַחַת מִפִּנּוֹת אֵלֶּה, עוֹמְדִים: הָאָב,

יְהוּדִי מֵהַטִּפּוּס הַיָּשָׁן, כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז פַּטִּישׁ בְּיָדוֹ,

וְהַבֵּן, יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים, כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק מַסְמֵרוֹת

בְּחָפְנָיו. הָאָב מְהַדֵּק אֶת קְצֵה הַקֶּרֶשׁ אֶל הַכְּלֹנָס, תּוֹקֵעַ

בּוֹ מַסְמֵר בְּפַטִּישׁוֹ, מַכֶּה בוֹ עָלָיו פְּעָמִים אֲחָדוֹת

וּפוֹנֶה אֶל בְּנוֹ):

הָאָב

נְזַמֵּר נָא, בְּנִי, אֶת שִׁירַת הַסֻּכָּה (וּשְׁנֵיהֶם מְזַמְּרִים):

לְפָנִים יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵינוּ בַסֻּכּוֹת

רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה;

עַד עָבְרָם אֶת הַמִּדְבָּר לָבֹא

לָאָרֶץ לָהֶם נִתָּנָה.

אַךְ אָנוּ יוֹשְׁבִים כְּבָר בַסֻּכּוֹת

זֶה כִשְׁנוֹת אַלְפַּיִם;

וְגָדוֹל מִדְבָּר זֶה מִמֶּנּוּ,

וְנוֹרָא שִׁבְעָתַיִם.

וְעוֹד לֹא בָּאנוּ אֶל הַמְּנוּחָה,

לַנַּחֲלָה עוֹד לֹא בָאנוּ;

אֵין מִקְדָּשׁ לָנוּ, אַף לֹא מֶלֶךְ,

אַף אֶרֶץ עוֹד אֵין לָנוּ.

וְזָרִים, גֵּרִים, סֻכּוֹת נָקִים

בְּאֶרֶץ הַפּוֹלַנִּים…

הַטּוֹרְפִים, תּוֹלִים, מַכִּים בָּנוּ,

וְאֵם וּבַת מְעַנִּים…

בְּרֶצַח, שׁוֹד, פּוֹגְרָמִים אֵין סוֹף

תִּנְקֹף שָׁנָה שָׁנָה;

עַד מָתַי עוֹד נֵשֵׁב בַסֻּכָּה,

עַד אָן, ה', עַד אָנָה!!

(כְּשֶׁגּוֹמְרִים לְזַמֵּר, לוֹקֵחַ הָאָב מַסְמֵר

מִתּוֹךְ חָפְנוֹ שֶׁל דָּוִד, הַבֵּן, וְתוֹקֵעַ אוֹתוֹ בַקֶּרֶשׁ

בְּהַכּוֹתוֹ בַפַּטִּישׁ, הַךְ! הָךְ!)

דָּוִד

עַכְשָׁו, אַבָּא, תַּן לִי לִתְקֹעַ מַסְמֵרוֹת אֲחָדִים.

הָאָב

אַל נָא, בְּנִי, יָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִּפְצַע אֶת יָדֶךָ.

דָּוִד

אַל תִּירָא, אָבִי; יוֹדֵעַ אֲנִי אֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּפַטִּישׁ.

הָאָב

טוֹב, אֲבָל הִזָּהֶר נָא (דָּוִד שָׂם אֶת הַמַּסְמְרִים

עַל הַקַּרְקַע וְלוֹקֵחַ מִיַּד אָבִיו אֶת הַפַּטִּישׁ. הָאָב מֵרִים

גַּרְזֶן וּמַסְמֵרוֹת אֲחָדִים, עוֹבֵר אֶל הַפִּנָּה הַשְּׁנִיָּה

בְּשָׁעָה שֶׁדָּוִד נִשְׁאָר אֵצֶל הַפִּנָּה הָרִאשׁוֹנָה. שְׁנֵיהֶם

תּוֹקְעִים מַסְמֵרוֹת בַּקְּרָשִׁים וּמַכִּים. הָאָב מַכֶּה הַכָּאָה

גְדוֹלָה, וְדָוִד עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ בְהַכָּאָה קְטַנָּה, כְּעֵין הֵד.

הַכָּאָה זוֹ הוֹלֶכֶת וְנִשְׁנֵית פְּעָמִים אֲחָדוֹת עַד שֶׁמַּסְמְרוֹ

שֶׁל דָּוִד נַעֲשֶׂה כָפוּף. הָאָב מַמְשִׁיךְ אֶת הַכָּאָתוֹ בְּשָׁעָה

שֶׁדָּוִד מְטַפֵּל בְּמַסְמְרוֹ. לְבַסּוֹף הוּא מַחֲזִיק בּוֹ בִשְׁתֵּי

אֶצְבְּעוֹתָיו וּמַכֶּה עָלָיו וְגַם עַל הָאֶצְבָּעוֹת.

דָּוִד

אוֹי!… (הַפַּטִּישׁ נִשְׁמָט מִיָּדוֹ וְנוֹפֵל לָאָרֶץ, וְהוּא מְנַעְנֵעַ בְּיָדוֹ מִתּוֹךְ כְּאֵב).

הָאָב

(מַפִּיל אֶת הַגַּרְזֶן אַרְצָה וְאָץ לְעֶזְרַת בְּנוֹ.

לוֹקֵחַ אֶת יַד דָּוִד בְּיָדוֹ וְנוֹשֵׁב עָלֶיהָ מֵהֶבֶל פִּיו

וּמְנַחֵם אוֹתוֹ מִתּוֹךְ גְּעָרָה שֶׁל אַהֲבָה כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן

בְּיַד דָּוִד הַפְּצוּעָה) הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, בְּנִי, לְהִזָּהֵר.

אֲבָל אֵין כָּל סַכָּנָה בָזֶה. חַמֵּם אֶת אֶצְבָּעֲךָ בְּהֶבֶל פִּיךָ

וְיִיטַב לָךְ. וְאִם חָפֵץ אַתָּה, תּוּכַל לַעֲזֹר לִי אִם תִּקְרָא

“הָךְ!” בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ, וְאָז נִגְמֹר אֶת

בִּנְיַן הַסֻּכָּה בִמְהֵרָה.

דָּוִד

(בְּקוֹל סָפוּג דְּמָעוֹת עֲצוּרוֹת) טוֹב, אַבָּא (הָאָב מֵרִים אֶת הַפַּטִּישׁ, מְחַזֵּק קֶרֶשׁ אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ וּמַכֶּה

אַחַת, שְׁתַּיִם… וְדָוִד עוֹנֶה עַל יָדוֹ).

הָאָב

(בְּפַטִּישׁ) כְּרָךְ!

דָּוִד

הָךְ!

הָאָב

כְּרָך!

דָּוִד

הָךְ! (וְכֵן הָלְאָה. וּבֵין הָךְ לְהָךְ מְנַשֵּׁב

דָּוִד עַל אֶצְבְּעוֹת יָדוֹ הַפְּצוּעָה הַמֻּנָּחָה בְּכַף יָדוֹ הַשֵּׁנִית).

הָאָב

כְּרָך! (אֲבָל דָּוִד מַסִּיחַ אֵת דַּעְתּוֹ לְרֶגַע

אֶחָד וְאֵינוֹ עוֹנֶה. הָאָב עוֹקֵר אֶת עֶמְדָתוֹ וּמִסְתַּכֵּל מִן

הַצַּד בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו).

דָּוִד

(נִזְכָּר) הוֹ, אַבָּא, שָׁכַחְתִּי לִקְרֹא “הָךְ!”

הָאָב

הַלְוַאי שֶׁלֹּא תַעֲבֹר עֲבֵרָה גְדוֹלָה מִזּוֹ.

עַכְשָׁו, בְּנִי, רוּץ נָא הַבַּיְתָה וְהָבֵא לִי אֶת שְׁתֵּי

הַיְרִיעוֹת. הָאַחַת צָרָה, וְהַשְּׁנִיָּה רְחָבָה, וְנִתְלֶה אוֹתָן,

וְאָז תִּהְיֶה לָנוּ סֻכָּה שְׁלֵמָה. רוּץ נָא וְאַל

תִּתְמַהְמֵהַּ.

דָּוִד

כִּדְבָרֶיךָ, אַבָּא, אֶעֱשֶׂה (הוֹלֵךְ לְיַד

הַקְּלָעִים אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַסֻּכָּה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִקְצֵה

הַבָּמָה וּמִתְעַלֵּם לְרֶגַע מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים).

הָאָב

(מִתְהַלֵּךְ סָבִיב לַסֻּכָּה וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ

לָדַעַת אִם אֵיזֶה דָבָר צָרִיךְ תִּקּוּן, וּמְזַמֵּר לְעַצְמוֹ

בְנִגּוּן הַגְּמָרָא)

סֻכָּה זוֹ, מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? סֻכָּה זוֹ, מַה תְּהֵא עָלֶיהָ…

דָּוִד

(מוֹפִיעַ בְּקָצֶהָ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבָּמָה, כְּשֶׁהוּא

נוֹשֵׂא אֶת הַיְרִיעוֹת) הֵא לְךָ, אַבָּא, אֶת הַיְרִיעוֹת אֲשֶׁר

אָמַרְתָּ (מַגִּישׁ לוֹ).

הָאָב

בֶּן חַיִל אַתָּה, בְּנִי (וְהוּא לוֹקֵחַ יְרִיעָה אַחַת

וְתוֹלֶה אוֹתָהּ בְּטַבְּעוֹתֶיהָ עַל וָוִים הַתְּקוּעִים בַּבַּד אֲשֶׁר

מֵאֲחוֹרֵי הַסֻּכָּה, וְכָכָה תְּשַׁמֵּשׁ בִּמְקוֹם הַקִּיר

הַשְּׁלִישִׁי; אַחַר כָּךְ תּוֹלֶה אֶת הַיְרִיעָה הַצָּרָה בִּמְקוֹם

הַקִּיר הָרְבִיעִי מִמּוּל פְּנֵי הָרוֹאִים, בְּאֹפֶן שֶׁהִיא מְכַסָּה

רַק אֶת חֲצִי הֶחָלָל, כְּדֵי שֶׁהַחֵצִי הַמְגֻלֶּה יְשַׁמֵּשׁ פֶּתַח

הַסֻּכָּה. דָּוִד עוֹזֵר לוֹ בְכָל אֵלֶּה. כִּכְלוֹת עֲבוֹדַת

הַתְּלִיָּה, צוֹעֵד הָאָב אָחוֹר צְעָדִים אֲחָדִים, וּמִסְתַּכֵּל

בַּעֲבוֹדָתוֹ מִן הַצָּד. פּוֹנֶה אֶל דָּוִד) הַבֵּט נָא אֶל הַסֻּכָּה

הַזֹּאת. מָה אַתָּה חוֹשֵׁב עָלֶיהָ?

דָּוִד

(מִסְתַּכֵּל בָּהּ כְּמֻמְחֶה לַדָּבָר) חוֹשֵׁב אֲנִי

אוֹתָהּ לְסֻכָּה יָפָה. הֲרֵי הִיא מַמָּשׁ כְּבַיִת חָדָשׁ. אֲנִי

הָיִיתִי חָפֵץ לָשֶׁבֶת בָּהּ כָּל הַיָּמִים. אֲבָל דָּבָר אֶחָד עוֹד

חָסֵר בָּהּ.

הָאָב

וּמָה הוּא?

דָּוִד

הַסְּכָךְ.

הָאָב

צָדַקְתָּ, בְּנִי. דִּין מְפֹרָשׁ הוּא בַגְּמָרָא,

“סֻכָּה שֶׁאֵין עָלֶיהָ סְכָךְ… פְּסוּלָה” (דִּין זֶה יוֹצֵא מִפִּיו

בְּנִגּוּן הַגְּמָרָא. וְהוּא מְשַׁלֵּב יָדָיו עַל חָזֵהוּ, מֵנִיעַ

קְצָת אֶת רֹאשׁוֹ וּמוֹסִיף לְזַמֵּר בְּאוֹתוֹ הַנִּגּוּן כְּמִי

שֶׁעוֹמֵד בְּסוּגְיָא חֲמוּרָא בַגְּמָרָא) וּבְכֵן צָרִיךְ לָלֶכֶת אֶל

הַיַּעַר וְלִכְרֹת עֲנָפִים בִּשְׁבִיל סֻכָּתֵנוּ… (וְהוּא מֵנִיחַ אֶת

הַפַּטִּישׁ, מֵרִים אֶת הַגַּרְזֶן וּפוֹנֶה לוֹ לְצִדֵּי הַבָּמָה).

דָּוִד

אָנָּא, אַבָּא, גַּם אֲנִי אֵלֵךְ אִתְּךָ אֶל הַיַּעַר לִכְרֹת עֲנָפִים לַסְּכָךְ.

הָאָב

לֹא, בְּנִי. יוֹתֵר טוֹב אִם תַּעֲמֹד פֹּה וְתִשְׁמֹר

עַל הַסֻּכָּה מִפְּנֵי הַכְּלָבִים וּ“דְבָרִים־אֲחֵרִים” שֶׁלֹּא

יַהַפְכוּ אוֹתָהּ עַל פִּיהָ. קַח לְךָ שְׁחִיף עֵץ וַעֲמֹד עַל

מִשְׁמַרְתְּךָ כְּאִישׁ חַיִל הַשּׁוֹמֵר עַל הָעִיר בְּשָׁעָה

שֶׁהָאוֹיֵב צָר עָלֶיהָ. שָׁלוֹם לְךָ, בְּנִי, וּשְׁמֹר אֶת סֻכָּתֵנוּ

שְׁמִירָה מְעֻלָּה.

דָּוִד

שָׁלוֹם לְךָ, אָבִי (הָאָב הוֹלֵךְ לוֹ וְנֶעְלָם

מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. דָּוִד מֵרִים שְׁחִיף עֵץ אָרֹךְ, שָׂם אוֹתוֹ

עַל כְּתֵפוֹ וְהוֹלֵךְ סְבִיב הַסֻּכָּה כְּחַיָּל עַל מִשְׁמַרְתּוֹ,

הוֹלֵךְ לוֹ וּמְזַמֵּר):

אַבָּא יָבִיא סְכָךְ

לְכַסּוֹת אֶת הַסֻּכָּה;

וַאֲנִי אֶשְׁמֹר עָלֶיהָ

מִכָּל צָרָה וְצוּקָה.

סוּרוּ, שְׁקָצִים, סוּרוּ;

גְּשׁוּ הָלְאָה, כְּלָבִים, הָלְאָה!

לָגֶשֶׁת אַל תָּעֵזּוּ,

פֶּן אֶעֱשֶׂה בָכֶם כָּלָה…

פּוֹלַנִּי

(פּוֹלַנִּי שִׁכּוֹר, חוֹגֵג וְנָע, מוֹפִיעַ מֵעֵבֶר

הַשֵּׁנִי, הוֹלֵךְ וְקָרֵב וּמְזַמֵּר בְּנִגּוּן חַיָּלֵי רוּסְיָה):

יֶעשְׁצָא פָּלְסְקָא נְיֶע סְגִינְיֶעלָא,

עוֹד יֵשׁ לָהּ כֹּחַ לְפוֹגְרוֹמֶעלָא;

אֶת הַזְּשִׁידִים לְהָרְגֶעלָא,

וּלְגָרְשָׁם כָּלִיל מֵאַרְצֶעלָא.

הוֹ הָא, הַה הַה, הוּא הוּא, הַה הַה,

הִי הִי, הִי הִי, הֵא הֵא הֵא, יֶעלָא…

אֶת זְקַן הַיְשִׁישִׁים נִמְרָטֶעלָא,

אֶת הָעוֹלָלִים נִדְקָרֶעלָא;

נָשִׁים, בְּתוּלוֹת נְעַנֶּהלָא,

הַגְּבָרִים חַיִּים נִקְבָרֶעלָא.

הוֹ הָא, הַה הַה, הוּא הוּא, הַה הַה,

הִי הִי, הִי הִי, הֵא הֵא הֵא, יֶעלָא…

וְהוּא מִתְנוֹעֵעַ מִצַּד לְצַד וְנִתְקָל בְּדָוִד

הַבָּא לִקְרָאתוֹ) אַ! יְהוּדִי’נַאק קָטֹן’יֶעלָא, אֶת מַה אַתָּה

שׁוֹמֵר’סְקִי?

דָּוִד

שׁוֹמֵר אֲנִי עַל הַסֻּכָּה מִפְּנֵי הַכְּלָבִים וְהַחֲזִירִים.

פּוֹלַנִּי

יְהוּדִי’נַק אָרוּר’סְקִי, אוּלַי יֵשׁ לְךָ מְעַט מַשְׁקֶה מִן הַמֻּבְחָרְ’סְקִי?

דָּוִד

אֵין מְאוּמָה תַחַת יָדִי לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת.

פּוֹלַנִּי

אוּלַי’סְקִי חָפֵץ אַתָּה לִטְעֹם מְעַט חֲזִיר’סְקִי?

(וְהוּא מוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיסוֹ חֲתִיכַת בָּשָׂר וּמַגִּישׁ אוֹתָהּ

לְפִי דָוִד בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת).

דָּוִד

יְהוּדִי אֲנִי, וַחֲזִיר לֹא אֹכַל (יוֹרֵק לְצִדּוֹ) טְפוּ!

פּוֹלַנִּי

אֲנִי, פּוֹלְסְקִי, אַכְרִיחַ אוֹתְךָ, יְהוּדִי’נַאק

אָרוּר’סְקִי (מֵשִׁיב אֶת הַבָּשָׂר אֶל כִּיסוֹ וְרוֹדֵף אַחַר דָּוִד.

דָּוִד עוֹבֵר בִּמְהִירוּת סָמוּךְ לְקִיר הַסֻּכָּה וּכְשֶׁפּוֹלַנִּי

אוֹמֵר לְתָפְשׁוֹ, דָּוִד מִתְחַמֵּק מִיָּדוֹ, וּמִתּוֹךְ כֹּחַ

דְּחִיפַת עַצְמוֹ נוֹפֵל הַפּוֹלַנִּי עַל הַקִּיר. הַקִּיר נוֹטֶה

מִכֹּבֶד מַשָּׂאוֹ, וְכָל הַסֻּכָּה נוֹפֶלֶת, אֲבָל אֵינָהּ נִשְׁבֶּרֶת,

כִּי הַקִּירוֹת סוֹבְבִים עַל הַבַּדִּים כְּמוֹ דֶּלֶת עַל צִירֶיהָ.

הַפּוֹלַנִּי נוֹפֵל אַרְצָה וְאֵינוֹ יָכֹל לָקוּם).

דָּוִד

אֲהָהּ! סֻכַּת דָּוִד נוֹפָלֶת! הוֹ, פּוֹלַנִּי אַכְזָר, מֶה עָשִׂיתָ לְסֻכָּתִי!

פּוֹלַנִּי

הוֹ, יְהוּדִי’נַאק נִבְזֶה, תֵּן לִי אֶת יָדְךָ

וַהֲרִימֵנִי, פֶּן אָקוּם’סְקִי וַאֲרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתְּךָ

הַקְּטַנְ’יֶנְקָא.

דָּוִד

הַלְוַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ כֹּחַ לָקוּם!

פּוֹלַנִּי

(מִתְאַמֵּץ לָקוּם, מֵרִים מְעַט אֶת גּוּפוֹ וְנוֹפֵל

שׁוּב. יָדוֹ מְמַשֶּׁשֶׁת בָּרִצְפָּה וְנִתְקֶלֶת בְּמַסְמֵר. מֵרִים

אוֹתוֹ, מְנוֹפְפוֹ בְיָדוֹ הָרוֹעֶדֶת כְּנֶגֶד דָּוִד) חַכֵּה נָא,

יְהוּדִי’נַאק מְצוֹרָע’נֶיעלָא. אֶת הַמַּסְמֵר הַזֶּה אֶתְקַע

בְּעֵינֶיךָ הַשְּׁחוֹרוֹת’ענְקָא (וּכְשֶׁהוּא מִתְחַבֵּט וּמִתְעַמֵּל

לָקוּם, יָדוֹ אוֹחֶזֶת בִירִיעָה. הוּא מוֹשֵׁךְ אוֹתָהּ עַד שֶׁהִיא

מְכַסָּה אוֹתוֹ כֻלּוֹ אוֹ רֻבּוֹ, וְהוּא שׁוֹכֵב לוֹ שׁוֹקֵט. וְדָוִד

עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל בַּסֻּכָּה הַהֲרוּסָה. מֵעֵבֶר הָרִאשׁוֹן, לִימִין

הָרוֹאִים, נִשְׁמָעִים קוֹל צְעָדִים וְאִוְשַׁת עֲנָפִים נִּגְרָרִים עַל

הָאָרֶץ. נִרְאֶה הָאָב כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בְּעַנְפֵי עֵץ מַחַט, הוֹלֵךְ

וְצוֹעֵד אֲחוֹרַנִּית עַד גִּשְׁתּוֹ אֶל הַסֻּכָּה. כָּאן הוּא עוֹזֵב

אֶת הָעֲנָפִים, מֵסֵב אֶת פָּנָיו, וְעֵינָיו נִתְקָלוֹת בַּסֻּכָּה הַהֲפוּכָה).

הָאָב

אוֹי לִי! הֲכָכָה שָׁמַרְתָּ עַל הַסֻּכָּה? מִי הָפַךְ אוֹתָהּ?

דָּוִד

“דָּבָר־אַחֵר” בְּעַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם בָּא לְכָאן וְהָפַךְ אֶת הַסֻּכָּה. הִנֵּהוּ שׁוֹכֵב שָׁם כְּפֶגֶר מֵת.

הָאָב

(מֵסִיר אֶת הַלּוֹט מֵעַל הַפּוֹלַנִּי, עוֹזֵר לוֹ

לָקוּם, וּמֵקִים אֶת הַסֻּכָּה מֵחָדָשׁ) סְלַח לִי, אֲדוֹנִי, עַל אֲשֶׁר

הֵעַזְתִּי לִבְנוֹת סֻכָּה בַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לַעֲבֹר בָּהּ.

מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא נָפְלָה מִשַּׂעֲרַת רֹאשְׁךָ אַרְצָה, אֲדוֹנִי

הַנִּכְבָּד! (וְהוּא עוֹמֵד אֶצְלוֹ נִכְנָע, שִׁכְמוֹ כָפוּף, כַּף יָדוֹ

הָאַחַת בְּכַפוֹ הַשְּׁנִיָּה, וְכֻלּוֹ רוֹעֵד מִפָּחַד).

פּוֹלַנִּי

(מִתְנוֹעֵעַ לְכָל עֵבֶר מִשִּׁכְרוּת) יִקָּחֲךָ

אֹפֶל’סְקִי, יְהוּדִי מוֹצֵץ דָּם’סְקִי וְהוֹרֵג אֱלֹהִים’סְקִי

(מִסְתַּכֵּל בּוֹ רֶגַע, פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו לִרְוָחָה בִּצְחוֹק

אַכְזָרִי, הַמַּקְפִּיא אֶת הַדָּם) חַה… חַה… חַה.. יֵשׁ לְךָ

זָקָן’סְקִי, יֵשׁ לְךָ, טוֹב מְאֹד, יְהוּדִי’ענְקָא. אֲנִי אֶמְרֹט אֶת

זְקָנְךָ, הֲלֹא? (וְהוּא מַגִּישׁ אֶת יָדוֹ הָרוֹעֶדֶת לֶאֱחֹז בִּזְּקַן הָאָב).

הָאָב

בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ, טוֹעֶה אַתָּה, אֲדוֹנִי רַב

חָסֶד. לֹא אֶת הַזָּקָן אַתָּה רוֹאֶה, כִּי אִם שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי.

הַסַּנְטֵר שֶׁלִּי הוּא פֹה (וְהָאָב מְגַלֶּה אֶת רֹאשׁוֹ וּמַרְאֶה

בְיָדוֹ) פֹּה הוּא הַסַּנְטֵר שֶׁלִּי. אִם חָפֵץ אַתָּה לִמְרֹט אֶת

שְׂעַר זְקָנִי, אֱחֹז בָּזֶה (וְהוּא עוֹמֵד וְרוֹעֵד).

פּוֹלַנִּי

יְהֵא כִדְבָרֶיךָ, יְהוּדִי רַמַּאי’סְקִי (אוֹחֵז בִּשְׂעַר רֹאשׁ הָאָב וּמוֹשֵׁךְ בְּחָזְקָה).

הָאָב

אוֹי!

דָּוִד

(מֵסִיר מֵעַל שִׁכְמוֹ אֶת שְׁחִיף הָעֵץ וּמַכֶּה עַל זְרוֹעַ הַפּוֹלַנִּי) הֵא לְךָ, רוֹצֵחַ! אַל תִּגַּע בְּאָבִי.

הָאָב

(מֵרִים אֶת יָדָיו בִּרְעָדָה) אוֹי לָנוּ, מֶה עָשִׂיתָ! פָּגַעְתָּ בִכְבוֹד פּוֹלַנִּי! הֲלֹא תָלֹה יִתְלוּ אוֹתָנוּ!

פּוֹלַנִּי

הוֹ, יְהוּדִים’סְקִי בוֹגְדִים’סְקִי, אֶת כֻּלְּכֶם

נִתְלֶה עַל עֵצִים. תְּנוּ לִי מְעַט יַי"שׁ לִסְעֹד אֶת לִבִּי, כִּי

אֵין לִי כֹחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלַי’סְקִי (וְהוּא נוֹפֵל לְתוֹךְ הַסֻּכָּה).

הָאָב

כֵּן דִּבַּרְתָּ, אֲדוֹנִי הַפָּרִיץ. הִנְנוּ הוֹלְכִים

לְהָבִיא לְךָ מְעַט יַי"שׁ (לְדָוִד) נַעַזְבֵהוּ נָא. יִישַׁן,

יִתְרוֹנֵן מִיֵּינוֹ, וְיֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ, כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ רָעָה,

חָלִילָה. אָז נָשׁוּב וְנִגְמֹר אֶת בִּנְיַן הַסֻּכָּה (הֵם יוֹצְאִים

מֵעֵבֶר מִזֶּה, לִימִין הָרוֹאִים, וּמֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי בָּאִים שְׁנֵי

חַיָּלִים וְשַׂר צָבָא בְרֹאשָׁם, רוֹבֵיהֶם עַל שִׁכְמָם, מַבִּיטִים

הֵנָּה וָהֵנָּה כִּמְחַפְּשִׂים אֵיזֶה דָבָר עַד קָרְבָם אֶל הַסֻּכָּה).

הַשָּׂר

בֵּית יְהוּדִי’נְקָא, הִרְסוּהוּ!

חַיָּל א'

נִמְצָא שָׁם כֶּסֶף’סְקִי וְזָהָב’סְקִי שֶׁהַיְּהוּדִים

שָׁדְדוּ מִמֶּנּוּ, אַחַי’סְקִי (שְׁנֵי הַחַיָּלִים נִגָּשִׁים אֶל

הַסֻּכָּה וּמְהָרְסִים אוֹתָהּ. הַשָּׂר מְנַצֵּחַ עֲלֵיהֶם.

בְּרַגְלֵיהֶם וּבִקְנֵי רוֹבֵיהֶם הֵם מְשַׁבְּרִים אֶת הַקִּירוֹת.

הַשִּׁכּוֹר נִגְלֶה לִפְנֵיהֶם).

חַיָּל ב'

רְאֵה, אֶחָא’סְקִי, הַיְּהוּדִים הַבּוֹגְדִים

הָרְגוּ’נְקָא אֶת אֶחָד מֵאַחֵינוּ, וּבָרְחוּ לָהֶם (הֵם גּוֹחֲנִים

וּמוֹצִיאִים אֶת הַשִּׁכּוֹר מִתַּחַת הַמַּפֹּלֶת, כְּשֶׁהוּא נוֹחֵר

נַחֲרָה גַּסָּה וְנוֹסֶרֶת).

חַיָּל א'

יְהוּדִים’סְקִי רוֹצְחִים’סְקִי! צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת פּוֹגְרוֹם’ענְקָא עֲלֵיהֶם. מַה דַּעְתְּךָ, שָׂר’ענְקָא?

הַשָּׂר

עֲשׂוּ כְּחֶפְצְכֶם, אֲבָל מַהֲרוּ’סְקִי! צָרִיךְ

לָשׁוּב אֶל הַמַּחֲנֶה. הַבּוֹלְשֶׁבִיקִים’סְקִי אֵינָם רְחוֹקִים

מִכָּאן’סְקָא (וְהוּא נִשְׁאָר עַל מְקוֹמוֹ וּמְסַלְסֵל אֶת שְׂפָמוֹ

בְשָׁעָה שֶׁשְּׁנֵי הַחַיָּלִים מְחַפְּשִׂים אָנֶה וָאָנָה הָאֶחָד

מֵעֵבֶר מִזֶּה, וְהַשֵּׁנִי מֵעֵבֶר מִזֶּה, עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִים

לִקְצוֹת הַבָּמָה וְנֶעְלָמִים מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. פִּתְאֹם

מִתְפָּרֶצֶת מִשָּׁם צְעָקָה נוֹרָאָה, צַעֲקַת נָשִׁים וִילָדוֹת,

צַעֲקַת הָאָב וְדָוִד. שְׁנֵי הַחַיָּלִים מוֹפִיעִים מֵעֵבֶר אֶחָד

מִימִין הָרוֹאִים, כְּשֶׁהֵם אוֹחֲזִים בְּיַלְדָּה אַחַת, בַּת שְׁלשׁ

עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמוֹשְׁכִים אוֹתָהּ אַחֲרֵיהֶם. הָאָב, אֲבִי

הַיַּלְדָּה, וְאִמָּהּ וְדָוִד רוֹדְפִים אַחֲרֵי הַחַיָּלִים).

הַיַּלְדָּה

(נִלְחֶמֶת עִמָּהֶם וּמִתְאַמֶּצֶת לְהִמָּלֵט מִידֵיהֶם) הוֹ אַבָּא, הוֹ אִמָּא, הַצִּילוּנִי! הַצִּילוּנִי!

הָאָב

(אוֹחֵז בְּשַׁרְווּל בִּגְדוֹ שֶׁל אַחַד הַחַיָּלִים

וּמְחַנֵּן אֶת קוֹלוֹ) אֲדוֹנִים נִכְבָּדִים, הָשִׁיבוּ נָא לִי אֶת

בִּתִּי וְאֶתֵּן לָכֶם אֶת נַפְשִׁי כָפְרָהּ. אָנָּא, אֲדוֹנִים

רַחֲמָנִים… (הַחַיָּל הַשֵּׁנִי מַכֶּה אוֹתוֹ בִקְנֵה רוֹבוֹ עַל

רֹאשׁוֹ, וְהָאָב נוֹפֵל מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ) אוֹי!…

הָאֵם

הוֹ, רוֹצְחִים, מָה עֲשִׂיתֶם לְבַעֲלִי! אֶת בִּתִּי

הָשִׁיבוּ לִי! גַּזְלָנִים! (וְהִיא תוֹפֶשֶׂת בְּיָדוֹ שֶׁל הַחַיָּל

הַשֵּׁנִי וְנוֹשֶׁכֶת אוֹתָהּ בְּכֹחַ. הַחַיָּל הָרִאשׁוֹן בּוֹעֵט

בְּרַגְלוֹ בְּבִטְנָהּ, וְהָאֵם נוֹפֶלֶת וּמִתְעַלֶּפֶת. דָּוִד מֵרִים

קֶרֶשׁ וְאוֹמֵר לְהַכּוֹת בּוֹ עַל רֹאשׁ הַחַיָּל, אַךְ הַשָּׂר יוֹרֶה

עָלָיו בְּאֶקְדֹּחוֹ: פּוּף! פּוּף! וְדָוִד נוֹפֵל חָלָל מִתּוֹךְ

צַעֲקַת מָוֶת. פִּתְאֹם מִתְפָּרֵץ רַעַשׁ שֶׁל יְרִיַּת מִסְפַּר

רוֹבִים, יְרִיָּה אַחַר יְרִיָּה: פּוּף! פּוּף! פּוּף!…)

הַשָּׂר

הַבּוֹלְשֶׁבִיקִים’סְקִי הָאֲרוּרִים בָּאִים, יִכָּנֵּס

הָרוּחַ בְּאִמּוֹתֵיהֶם! נָנוּס! אֶת הַבַּת’יֶענְקָא תְּנוּ לִי, וְאֶת

הָאֵם’ענְקָא קְחוּ לָכֶם. מַהֲרוּ’סְקִי! (וְהוּא אוֹחֵז בְּעֹרֶף

הַיַּלְדָּה וּמוֹשְׁכָהּ אַחֲרָיו כְּתַרְנְגֹלֶת שְׁחוּטָה).

הַיַּלְדָּה

(צוֹוַחַת בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֶיהָ, אַךְ עוֹד נַפְשָׁהּ

בָּהּ, מְפַרְכֶּסֶת וּמְפַרְפֶּרֶת תַּחַת יְדֵי הַשָּׂר) יְהוּדִים

רַחֲמָנִים, הַצִּילוּ! אוֹי הַצִּילוּ! (שְׁנֵי הַחַיָּלִים אוֹחֲזִים

בִּזְרוֹעוֹת הָאֵם הַמִּתְעַלֶּפֶת כְּשֶׁהִיא סְרוּחָה עַל הָאָרֶץ

וּמוֹשְׁכִים אוֹתָהּ אַחֲרֵיהֶם. יְרִיָּה אַחַר יְרִיָּה מִימִין

לָרוֹאִים. פּוּף!… פּוּף!… פּוּף!… וְהַשָּׂר וְהַחַיָּלִים עִם

קָרְבְּנוֹתֵיהֶם נֶעְלָמִים מֵעֵבֶר לַבָּמָה, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים).

כֶּלֶב

(כֶּלֶב רָץ מֵעֵבֶר הַבּוֹלְשֶׁבִיקִים. בְּדַרְכּוֹ הוּא

מֵרִיחַ אֶת רֵיחַ בְּשַׂר הַחֲזִיר. הוּא נִגָּשׁ אֶל הַשִּׁכּוֹר

הַסָּרוּחַ עַל הָאָרֶץ וּמְמַשְׁשׁוֹ בְּכַף רַגְלוֹ. מוֹצִיא אֶת

הַבָּשָׂר מִכִּיסוֹ וּמַחֲזִיקוֹ בֵין כַּפּוֹת רַגְלָיו הַקְּדוּמוֹת.

הַיְּרִיָּה נִמְשֶׁכֶת. פּוּף!… פּוּף!… הַכֶּלֶב פּוֹנֶה אֶל

הָרוֹאִים וְנוֹבֵחַ) הַב!… הָב!… (פּוּף!… פּוּף!…) הַב!… הָב!…

(הַמָּסָךְ)

ט“ז חשון, תרפ”א. דיטרויט.

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה: מְחוֹלַת הַכְּרָמִים. שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא…

(בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.

לִפְנֵי עֲלוֹת הַמָּסָךְ נִשְׁמָע קוֹל הַכָּאָה בְּפַטִּישׁ. הַמָּסָךְ

עוֹלֶה, וּלְעֵינַי הָרוֹאִים נִגְלֶה גַן יָפֶה נָטוּעַ עֵצִים שׁוֹנִים.

בְּאֶמְצַע הַגַּן עוֹמֶדֶת סֻכָּה בְנוּיָה מֵעֵצִים וַעֲנָפִים, וְלֹא

מִקְּרָשִׁים. שׁוּרַת הָעֵצִים הַחוֹצָה אֶת הַגָּן לִשְׁנֵי חֲלָקִים,

חֵלֶק אֶחָד לִימִין הָרוֹאִים, וְחֵלֶק אֶחָד לִשְׂמֹאלָם, מְשַׁמֶּשֶׁת

קִיר אֶחָד לַסֻּכָּה, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים. הַקִּיר שֶׁכְּנֶגֶד,

לִימִינָם, וְהַקִּיר הַשְּׁלִישִׁי הָרָחוֹק מֵהֶם, וַחֲצִי הַקִּיר

הַקָּרוֹב לָהֶם בְּנוּיִם מֵעֲנָפִים תְּקוּעִים בָּאֲדָמָה וְקָנִים

מְחֻבָּרִים אֲלֵיהֶם, מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה. מֵאֲחוֹרֵי הַסֻּכָּה עוֹמֵד

בַּיִת קָטֹן וְיָפֶה. מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת וּלְיַרְכָּתָיו

מִשְׁתַּטְּחִים שָׂדוֹת וְגַנִּים, הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַיַּרְדֵּן,

וּבָתִּים יָפִים פֹּה וָשָׁם, עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר רוֹעִים

בַּשָּׂדוֹת…)

דָּוִד

(כְּבֶן שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, פַּטִּישׁוֹ בְיָדוֹ, עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל בַּסֻּכָּה, וּמְזַמֵּר…)

מֵעָפָר הֲרִימוֹתָ

אֶת הָאֻמָּה הַזּוֹחָלֶת,

וְשַׁבְתָּ וַהֲקִימוֹתָ

אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָלֶת.

מִסָּבִיב אַךְ דּוּמִיָּה שַׁאֲנַנָּה;

גַּם שָׁקְטָה זֶה שָׁנִים הָאָרֶץ;

עַל שְׁמֵי חַיֵּינוּ אֵין כָּל עֲנָנָה,

בַּחוּץ אֵין צְוָחָה, בַּבַּיִת אֵין פָּרֶץ…

(וְהוּא מִשְׁתַּקֵּעַ בְּהַרְהוֹרִים, בָּהּ בְּשָׁעָה

שֶׁבִּתּוֹ, יַלְדָּה כְבַת שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מְקַשֶּׁטֶת אֶת

הַסֻּכָּה בִּפְרָחִים, תּוֹקַעַת פֶּרַח פֹּה וָשָׁם

וּמְזַמֶּרֶת:)

תָּמָר

סֻכָּה זוֹ קְטַנָּה

אֲפָאֵר בְּשׁוֹשַׁנָּה,

וְאֶת הַדֶּלֶת

בַּחֲבַצֶּלֶת;

וְעוֹד פְּרָחִים יָפִים

אֶתֵּן בָּעֲנָפִים,

וּבֵין הַבַּדִּים

פְּרִי מְגָדִים;

וּבְזוֹ סֻכַּת־תִּפְאֶרֶת,

מְלֵאֲתִי רֵיחוֹת וְאוֹרָה,

אֵשֵׁב עַד חַג הָעֲצֶרֶת

וְשִׂמְחַת תּוֹרָה…

(וּכְשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת סְבִיב הַסֻּכָּה עֲסוּקָה

בְּקִשּׁוּט וְזִמְרָה, וְהִנֵּה יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר מוֹפִיעַ מִקְּצֵה

הַבָּמָה אֲשֶׁר לִימִין הָרוֹאִים, כְּשֶׁהוּא גּוֹרֵר עֲנָפִים אֲחָדִים

שֶׁל עֲצֵי מַחַט, מַפְסִיק אֶת הַיַּלְדָּה בְשִׁירָתָהּ וּמְעוֹרֵר אֶת

הָאָב מֵהַרְהוֹרָיו בִּקְרִיאָתוֹ:)

שְׁלֹמֹה

הֲרֵי לְךָ הַסְּכָךְ, אָבִי. אִם לֹא יַסְפִּיק אֵלֵךְ וְאֶכְרוֹת עוֹד עֲנָפִים.

דָּוִד

אֵין צֹרֶךְ, בְּנִי. גַּם זֶה יַסְפִּיק. הַגִּישֵׁם נָא

אֵלַי וַאֲכַסֶּה בָהֶם אֶת הַסֻּכָּה (הַיֶּלֶד גּוֹרֵר אוֹתָם עַד

הַסֻּכָּה, הָאָב לוֹקֵחַ עָנָף אֶחָד, עוֹלֶה עַל כִּסֵּא, וְהַיֶּלֶד

אוֹחֵז בְּעָנָף אֶחָד גַּם הוּא וְעוֹמֵד עָלָיו מוּכָן לְתִתּוֹ לְאָבִיו

כְּשֶׁזֶּה יָשִׂים אֶת עֲנָפוֹ בִמְקוֹמוֹ. הַיַּלְדָּה מַפְסֶקֶת

עֲבוֹדָתָהּ וּמִסְתַּכֶּלֶת בָּהֶם. כְּשֶׁהָאָב מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ

הָאוֹחֶזֶת בֶעָנָף, וּבְהִתְאַמְּצוֹ לָשִׂים אוֹתוֹ בַקָּצֶה הָרָחוֹק

מִמֶּנּוּ, הוּא מַתְחִיל לָחוּשׁ פִּתְאֹם כְּעֵין דְּקִירָה בְחָזֵהוּ,

וְצַעֲקַת אֲנָחָה מִתְפָּרֶצֶת מִפִּיו…) אוֹי!

שְׁלֹמֹה וְתָמָר

(נִבְהָלִים רָצִים אֵלָיו) מַה לְךָ, אַבָּא?!

דָּוִד

(כְּשֶׁהוּא שָׂם אֶת כַּפּוֹ הָרֵיקָה עַל מְקוֹם

הַכְּאֵב בְּחָזֵהוּ וְנֶאֱנָח אֲנָחָה שְׁנִיָּה מִתּוֹךְ כְּאֵב) אוֹי,

אֵין דָּבָר, בָּנַי, רַק דְּקִירָה בְחָזִי שֶׁנִּפְצַע לִפְנֵי הַרְבֵּה

שָׁנִים… (וְהוּא עוֹזֵב אֶת הֶעָנָף, יוֹרֵד מֵעַל הַכִּסֵּא וְיוֹשֵׁב

עָלָיו. הַיְלָדִים מְגַפְּפִים אוֹתוֹ, וְהוּא מְחַבְּקָם) עַכְשָׁו

הוּטַב לִי. שָׁכַחְתִּי כִּי אָסוּר לִי לִשְׁלֹחַ אֶת יָדִי מִתּוֹךְ

הִתְאַמְּצוּת.

תָּמָר

(בְּהִשְׁתַּתְּפוּת בִּכְאֵבוֹ) וּמַדּוּעַ, אַבָּא? מָתַי נִפְצַעְתָּ, וְאֵיכָכָה זֶה?

דָּוִד

הָהּ, בָּנַי, עוֹד לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם אֵת אֲשֶׁר

עָבַר עָלַי וְעַל בֵּיתִי בְיַלְדוּתִי (הַכְּאֵב מִתְעוֹרֵר עוֹד

הַפָּעַם) אוֹי! (שָׂם אֶת כַּפּוֹ עַל חָזֵהוּ הָאָנוּשׁ).

שְׁלֹמֹה

הוֹ, מַדּוּעַ תָּחוּשׁ כְּאֵב בְּחָזֶךָ, אַבָּא? סַפֵּר נָא לָנוּ מַה קָרָה אוֹתְךָ וְאֶת בֵּיתְךָ בְיַלְדוּתֶךָ.

תָּמָר

אָנָּא, אַבָּא, סַפֶּר נָא.

דָּוִד

אֲהָהּ, יְלָדַי! חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה לְפָנִים,

וַאֲנִי אָז יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר וְגָדוֹל כָּמוֹךָ, בְּנִי הַיָּקָר, אַהּ!

(שָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַקְּמוּצוֹת אֶל רַקּוֹתָיו, כִּי גָדוֹל

הַכְּאֵב אֲשֶׁר הַזִּכְרוֹנוֹת הָאֵלֶּה מַזְכִּירִים לוֹ) בֵּיתֵינוּ

הָיָה אָז בְּפוֹלַנְיָה הָאֲרוּרָה אֲשֶׁר שָׁתְתָה לִרְוָיָה מִדַּם

אֲחֵינוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל; כְּאָז כַּיּוֹם הָיִינוּ עֲסוּקִים בְּבִנְיַן

הַסֻּכָּה, וַאֲנִי עָזַרְתִּי עַל יַד אָבִי, וַאֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה

מִמֶּנִּי עָזְרָה עַל יַד אִמִּי בַהֲכָנַת מַטְעַמֵּי יוֹם־טוֹב,

וְהִנֵּה הִתְפָּרְצוּ חֵילֵי הַפּוֹלַנִּים בְּקִרְבֵּנוּ, שָׁדְדוּ אֶת

בֵּיתֵנוּ, הָרְגוּ אֶת אָבִי וְאִמִּי, אוֹתִי פָצְעוּ בְכַדּוּר עֹפֶרֶת

שֶׁיָּרוּ אֶל חָזִי, וְאֶת אֲחוֹתִי נָהֲגוּ בַשֶּׁבִי (יָדָיו

הַקְּמוּצוֹת מוּרָמוֹת לְמַעְלָה וְרוֹעֲדוֹת) הוֹ, אָבִי וְאִמִּי

הַיְקָרִים! הוֹ, אֲחוֹתִי הַיָּפָה, הָעֲדִינָה וְהַנֶּחְמָדָה! מִי

יִתֵּן מוּתִי תַחְתֵּיכֶם! (הַיְלָדִים אוֹחֲזִים בּוֹ וּמְחַבְּקִים

אוֹתוֹ כְּאִלּוּ רוֹצִים לַעֲצֹר בּוֹ שֶׁלֹּא יָמִית אֶת עַצְמוֹ.

אַחֲרֵי רֶגַע הוּא נִרְגָּע קְצָת, וּמַמְשִׁיךְ) אָמַרְתִּי בְלִבִּי,

כְּבָר נִדְמֵיתִי, וְאָמְנָם כְּפֶשַׂע הָיָה בֵינִי וּבֵין הַמָּוֶת.

כִּי לֹא חָיִיתִי אַחֲרֵי הִפָּצְעִי, לוּלֵא חֵילֵי רוּסְיָה, אוֹיְבֵי

הפּוֹלַנִּים מֵאָז, אֲשֶׁר הֲרִימוּנִי וּנְשָׂאוּנִי אֶל בֵּית

הַחוֹלִים. נִצַּלְתִּי מִמָּוֶת, הַפֶּצַע אָמְנָם נִרְפָּא, אַךְ הַלֵּב

לֹא חָדַל מִכְּאֹב… זְמָן רַב הִתְגַּלְגַּלְתִּי בְחוּצוֹת לֹא בַיִת

וּלְלֹא מִטָּה, רָעֵב וְצָמֵא כָל הַיָּמִים, עַד שֶׁאֲחֵינוּ

בַאֲמֵרִיקָה בָאוּ לְעֶזְרָתִי וְהֶעֱבִירוּ אוֹתִי יַחַד עִם עוֹד

אַלְפֵי יְתוֹמִים עֲלוּבִים כָּמוֹנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. פֹּה

לָמַדְתִּי לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וְלֶאֱהַב אוֹתָהּ, וַה' בֵּרַךְ אוֹתִי

בַכֹּל, הִפְרַנִי וְנַשַּׁנִי אֶת כָּל עֲמָלִי. אַךְ כְּפַעַם בַּפַּעַם

קָמָה וְנִצָּבָה גַם הַיּוֹם לְנֶגֶד עֵינַי הַתְּמוּנָה הַמַּחֲרִידָה,

הַנּוֹרָאָה, וְלִבִּי עָלַי דַּוָּי, וְהַדְּקִירָה בְחָזִי

מִתְחַדָּשֶׁת… (וְהוּא שָׂם אֶת יָדוֹ עַל חָזֵהוּ לְהַשְׁקִיט אֶת

הַכְּאֵב, מֵרִים יָדַיִם קְמוּצוֹת בִּרְעָדָה) הוֹ, אֲחוֹתִי הַיָּפָה,

הָעֲדִינָה, הַנֶּחְמָדָה! (הַיֶּלֶד וְהַיַּלְדָּה מַבִּיטִים זֶה לְזוֹ

בְעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת).

שְׁלֹמֹה

(נוֹפֵל עַל צַוְּארֵי הַיַּלְדָּה בְּבֶכִי) הוֹ,

אֲחוֹתִי הַיָּפָה, הָעֲדִינָה, הַנֶּחְמָדָה! (וּשְׁנֵיהֶם

בּוֹכִים).

דָּוִד

(לוֹקֵחַ אוֹתָם בִּזְרוֹעוֹתָיו וּמִשְׁתַּדֵּל

לְהַרְגִּיעָם) חִדְלוּ לָכֶם, בָּנַי, הֲלֹא יוֹשְׁבִים אָנוּ לָבֶטַח

בְּאֶּרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ,

וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם חַיִּים וּשְׁלֵמִים בְּחֶסֶד ה' אֱלֹהֵינו (וְהוּא

שׁוֹתֵק, גַּם הַיְלָדִים מוֹנְעִים אֶת עֵינֵיהֶם מִבְּכִי, אֲבָל עוֹדָם

מִתְרַפְּקִים עַל אֲבִיהֶם כְּאִלּוּ יְרֵאִים הֵם לַעֲזֹב אוֹתוֹ. הָאָב

וְהַיְלָדִים אֲחוּזִים שְׁלָשְׁתָּם בְּזִכְרוֹנוֹת הֶעָבָר, וְהַסֻּכָּה

מַאְפִּילָה עֲלֵיהֶם בְּאֹפֶן שֶׁאֵינָם נִרְאִים לַבָּאִים עַל הַבָּמָה

מִשְּׂמֹאל לָרוֹאִים. שְׁתֵּי נְעָרוֹת יָפוֹת, בְּנוֹת שְׁמוֹנֶה

עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מוֹפִיעוֹת עַל הַבָּמָה, הָאַחַת מִמּוּל הָרוֹאִים

וְהַשְּׁנִיָּה מִשְּׂמֹאלָם, וּכְשֶׁהֵן נִפְגָּשׁוֹת, נִכָּר מִתּוֹךְ

מַבַּט־פְּלִיאָתָן שֶׁפְּגִיעָה זוֹ בִלְתִּי צְפוּיָה הִיא מֵרֹאשׁ).

שׁוּלַמִּית

שׁוֹשַׁנָּה יַקִּירָתִי, הַשָּׁלוֹם לָךְ? לְאָן פָּנַיִךְ מוּעָדוֹת?

שׁוֹשַׁנָּה

שָׁלוֹם לִי, שׁוּלַמִּית. אֵינִי הוֹלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם. אֲבָל אָנָה פָּנַיִךִ מוּעָדוֹת אָתְּ?

שׁוּלַמִּית

אֵינִי הוֹלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם גַּם אָנִי (וּבְדַבְּרָן

הֵן מְפַנּוֹת אֶת רֹאשָׁן לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים כִּמְצַפּוֹת לְמִי שֶׁהוּא

שֶׁיָּבֹא מֵעֵבֶר הַהוּא, אַךְ נִזְהָרוֹת הֵן זוֹ מִזּוֹ, כְּאִלּוּ

הָאַחַת אֵינָהּ רוֹצָה שֶׁהַשְּׁנִיָּה תַעֲמוֹד עַל כַּוָּנַת מֶבָּטָהּ.

עוֹמְדוֹת הֵן רֶגַע וְתוֹהוֹת מִבְּלִי דַעַת מַה לַעֲשׂוֹת אוֹ מַה

לְדַבֵּר, וְנִרְאֶה שֶׁפְּגִישָׁה זוֹ אֵינָהּ רְצוּיָה לִשְׁתֵּיהֶן

וְכָל אַחַת חֲפֵצָה לְהִפָּטֵר מֵחֲבֶרְתָּהּ. בָּאַחֲרוֹנָה מַבְלִיגָה

שׁוּלַמִּית עַל תְּהִיָּתָה, וּמוֹצֵאת עִנְיָן לַעֲנוֹת בּוֹ) מַה

דַעְתֵּךְ, שׁוֹשַׁנָּה, עַל הַמְּחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים, אֶתְמוֹל?

שׁוֹשַׁנָּה

דּוֹמָה אֲנִי, שֶׁהַמְּחוֹלוֹת הָיוּ יָפִים עַד מְאֹד (מַשְׁפִּילָה אֶת קוֹלָהּ קְצָת) הַאֲגַלֶּה לָךְ סוֹד אֶחָד?

שׁוּלַמִּית

אִם תְּגַלִּי אֶת סוֹדֵךְ לִי, אֲגַלֶּה לָךְ אֶת סוֹדִי גַם אָנִי.

שׁוֹשַׁנָּה

הַקְשִׁיבִי נָא, שׁוּלַמִּית. בֵּין הַבַּחוּרִים אֲשֶׁר

עָמְדוּ מִסָּבִיב, הָיָה אֶחָד אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר אֶת עֵינָיו מִמֶּנִּי

כָּל עֵת צֵאתִי בְמָחוֹל.

שׁוּלַמִּית

גַּם בִּי נָעַץ אַחַד הַבַּחוּרִים אֶת עֵינָיו וְלֹא הֱסִירָן אַף רָגַע. הֲזֶה כָל סוֹדֵךְ?

שׁוֹשַׁנָּה

שִׁמְעִי נָא, שׁוּלַמִּית. אַחַר הַמְּחוֹלוֹת שָׁאַל לִשְׁמִי, וְאָמַרְתִּי לוֹ… גַּם אֶת שְׁמוֹ אָמַר לִי…

שׁוּלַמִּית

גַּם בַּחוּרִי הִגִּיד לִי אֶת שְׁמוֹ, וָאַגִּיד לוֹ אֶת שְׁמִי. הֲזֶה כָל סוֹדֵךְ?

שׁוֹשַׁנָּה

(מַשְׁפִּילָה קוֹלָהּ) הַאֲזִינִי נָא, שׁוּלַמִּית: עוֹד מְעַט יָבֹא הֵנָּה לִרְאוֹתֵנִי וּלְהֵרָאוֹת אֶת פָּנָי.

הַסִּי…

שׁוּלַמִּית

וּבְכֵן זֶה כָל הַסּוֹד? אִם כֵּן, שִׁמְעִי נָא גַם

אָתְּ. עוֹד מְעַט יָבֹא הֵנָּה בָחוּר אֶחָד אֲשֶׁר קְוֻצּוֹתָיו

תַּלְתַּלִים, שְׁחוֹרוֹת כְּעוֹרֵב, קוֹמָתוֹ דָמְתָה לְתָמָר וּזְרוֹעוֹ

חֲזָקָה, בְּקִצּוּר, בָּחוּר כַּאֲרַזִים. הוּא בְחִיר לִבִּי.

שׁוֹשַׁנָּה

וְלִבְחִירִי, רָצְתָה נַפְשִׁי בוֹ, מַחְלָפוֹת אֲרֻכּוֹת

הַיּוֹרְדוֹת עַל כְּתֵפָיו, וּמַרְאֵיהֶן כְּעֵין קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

בֵּין עֳפָאֵי הַתִּרְזָה, וְעֵינַיִם חוֹלְמוֹת לוֹ, בְּהִירוֹת

וּשְׁקוּפוֹת כִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, מְשׁוֹרֵר הוּא!

שׁוּלַמִּית

מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף לָךְ הַמְשׁוֹרֵר? שִׁירִים, שִׁירִים, וְעוֹד הַפַּעַם שִׁירִים!

שׁוֹשַׁנָּה

הוּא יָשִׁיר לִי… עַל הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים,

עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְהֶעָבִים,

עַל הַבְּרָקִים וְהָרְעָמִים,

עַל הַטָּל וְהַגְּשָׁמִים,

עַל הַפַּרְדֵּסִים וְהַגַּנִּים,

עַל הַחֲבַצָּלוֹת וְהַשּׁוֹשַׁנִים,

עַל הַיֹּפִי שֶׁבַּטֶּבַע,

עַל כָּל גֶּוֶן וְעַל כָּל צֶבַע,

עַל הַמַּרְאֶה וְהַתֹּאַר,

עַל הַזֹּךְ וְהַטֹּהַר… הוּא יָשִׁיר לִי…

עַל…

שׁוּלַמִּית

(מַפְסִיקָה אוֹתָהּ) הוּא יָשִׁיר לָךְ שִׁיר

לִשְׁפֹּת אֶת הַסִּיר,

לְנַגֵּב אֶת הַלְּבָנִים

טֶרֶם יֵרָאוּ הָעֲנָנִים;

עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ,

וְעַל תִּינוֹק מַר צוֹרֵחַ.

חֲרוֹנוֹ יִבְעַר כַּבָּרָק

עַל כִּי הִמְלַחַתְּ אֶת הַמָּרָק,

וְקוֹלוֹ כְּקוֹל רַעַם

עַל כִּי הַבָּשָׂר אֵין לוֹ טַעַם.

וְכִי תְבַקְּשִׁי שֶׁקֶל אוֹ רֶבַע,

יִפְטְרֵךְ בִּיפִי הַטֶּבַע,

וְעַל טֹהַר הַבַּיִת וְנִקְיוֹנוֹ

יֶחֱזֶה לָךְ חֶזְיוֹנוֹ… הוּא יָשִׁיר לָךְ…

שׁוֹשַׁנָּה

(מַפְסִיקָה אוֹתָהּ) הַסִּי נָא, קוֹל צְעָדִים אָנֹכִי

שׁוֹמַעַת (וּשְׁתֵּיהֶן מַבִּיטוֹת לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים. שְׁתֵּי נְעָרוֹת

יָפוֹת אֲחֵרוֹת נִרְאוֹת בְּיַרְכְּתֵי הַבָּמָה, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים,

וּכְשֶׁמֶּבָּטָן נִתְקָל בַּקּוֹדְמוֹת יֵשׁ בְּדַעְתָּן לַחֲזֹר עַל

עִקְבוֹתֵיהֶן).

שׁוּלַמִּית

(רוֹמֶזֶת לָהֶן בְּיָדָהּ) פְּנִינָה וַחֲבַצֶּלֶת, אַל

נָא תִבְרַחְנָה מִפֹּה, יַקִּירוֹתָי. הֵן רְחַב יָדַיִם הוּא הַגַּן

הַזֶּה, וְלֹא נֹאמַר צַר לָנוּ הַמָּקוֹם. וַדַּאי יְעַדְתֶּן אֶת

בְּחִירֵיכֶן לָבֹא הֵנָּה, אֵין לָכֵן לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר. גַּם

אָנוּ מְחַכּוֹת לַאֲהוּבֵינוּ.

פְּנִינָה

תּוֹדָה לָכֶן, חֲבֵרוֹת.

חֲבַצֶּלֶת

אָמְנָם, מְצָאתֶן חִידָתֵנוּ.

שׁוּלַמִּית

עַד שֶׁאָנוּ מְחַכּוֹת, אֶפְשָׁר נֵצֵא בְמָחוֹל?

כֻּלָּן

טוֹבָה עֲצָתֵךְ, שׁוּלַמִּית (וְהֵן יוֹצְאוֹת

בִּמְחוֹלַת הַמִּזְרָח, כְּלוֹמַר, לֹא אֲחוּזוֹת וּדְבוּקוֹת זוֹ בְזוֹ

וּפְנֵי אַחַת נוֹשְׁקִים פְּנֵי חֲבֶרְתָּהּ, כִּי אִם זוֹ עַל יַד זוֹ,

כְּמוֹ בְשַׁלְשֶׁלֶת. כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת שְׁנֵי חֲרוּזִים, וּבְאָמְרָהּ

אֶת הֶחָרוּז הָרִאשׁוֹן הִיא צוֹעֶדֶת לְפָנִים, וּבֶחָרוּז הַשֵּׁנִי

הִיא שָׁבָה עַל עֲקֵבָהּ, אוֹ בְסֵדֶר אַחֵר דּוֹמֶה לָזֶה, וְהֵן עוֹנוֹת

וְאוֹמְרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה… הַיְלָדִים נִרְדְּמוּ

עַל בִּרְכֵּי אֲבִיהֶם, וְהוּא שׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב לְשִׂיחַת

הַנְּעָרוֹת וּמְחַיֵּךְ לוֹ, אַךְ אֵינוֹ חָפֵץ לָזוּז כְּדֵי שֶׁלֹּא

יְעוֹרֵר אֶת בָּנָיו, וְהוּא מְלַטֵּף וְנוֹשֵׁק לָהֶם. עַכְשָׁו

כְּשֶׁהַנְּעָרוֹת מַתְחִילוֹת לְזַמֵּר וְלָחוּל, נֵעוֹרִים הַיְלָדִים

וּמַבִּיטִים בְּתִמָּהוֹן עַל סְבִיבָם, וְהֵם וַאֲבִיהֶם קָמִים

וּמַשְׁגִּיחִים בַּמְּחוֹלוֹת, וְהָאָח וְהָאָחוֹת מְחַקִּים אֶת

הַנְּעָרוֹת וְיוֹצְאִים בְּמָחוֹל מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹבְבוּת וּצְחוֹק.

הַנְּעָרוֹת אֵינָן מַשְׁגִּיחוֹת בְּמַעֲשֵׂי הַיְלָדִים, כִּי שׁוּרַת

הָעֵצִים אֲשֶׁר בְּאֶמְצַע הַגָּן מַבְדִּילָה בֵּין אֵלֶּה וָאֵלֶּה.

הָאָב יוֹצֵא לִקְרֹא לָאֵם שֶׁתָּבֹא גַּם הִיא לִרְאוֹת אֶת

הַמַּרְאֶה…)

בָּחוּר, שָׂא עֵינֶיךָ

רְאֵה מַה שֶׁלְּפָנֶיךָ;

מַה שֶׁלִּבְּךָ רוֹצֶה

בָּנוּ אַתָּה מוֹצֵא:

כַּלּוֹת נָאוֹת וְיָאוֹת

עִם הַרְבֵּה מָעוֹת…

בְּתוּלוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת,

שְׁחַרְחָרוֹת וּלְבַנְבַנּוֹת.

בָּחוּר, אַל תִּתְעַקֵּשׁ,

אֱמֹר נָא מַה תְּבַקֵּשׁ:

צְהֻבָּה אִם שְׁחֻמָּה,

יְרוֹקָה אִם אֲדֻמָּה;

חֲסִידָה, תַּמָּה וּצְנוּעָה

אֵם בַּעֲלַת חַיִּים וּתְנוּעָה;

מְלֻמֶּדֶת וּבַת תּוֹרָה

יוֹדְעָה פֶרֶק גַּם בִּסְחוֹרָה;

תִּמְצָא בָנוּ אֵשֶׁת חָיִל,

עוֹבֶדֶת יוֹם וָלָיִל;

בִּרְיָה גְדוֹלָה וּמְבַשֶּׁלֶת,

לָשׂבַע בַּעֲלָה מַאֲכֶלֶת;

גַּם מְיֻחֶסֶת וַהֲגוּנָה

מִבְּנוֹת הַלְּוִיָּה וְהַכְּהֻנָּה;

וְאִם חָפֵץ אַתָּה דַוְקָא בְיָפָה

גַּם זוֹ עוֹד לֹא תַמָּה, סָפָה.

בְּקִצּוּר, בָּחוּר, הַט אֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

אִם אֵין בְּדַעְתְּךָ לָשֶׁבֶת

רַוָּק זָקֵן כָּל הַשָּׁנִים

בְּלִי אִשָּׁה וּבְלִי בָנִים,

מִתְבּוֹדֵד בְּאֹפֶל וַעֲלָטָה

מָלֵא צַעַר וַחֲרָטָה

עַל נְעוּרֶיךָ שֶׁבָּלוּ

וְחַיֶּיךָ בְהֶבֶל כָּלוּ

(וְאֵין לָהֶם עוֹד תַּקָּנָה

אַחַר שְׁלשִׁים שָׁנָה),

עַל לִבְנָתְךָ הַפְּגוּמָה

וְעַל נִשְׁמָתְךָ הַעֲגוּמָה

אֲשֶׁר תִּבְכֶּה בַמִּסְתָּרִים

מִקִּנְאָה בַנְּעָרִים – –

אֲזַי לַעֲצָתֵנוּ שִׁמְעָה,

עֵינֶיךָ בָנוּ שִׂימָה,

אַל תַּעֲמֹד הוֹזֶה וְחוֹלֵם,

טוֹמֵן יַד בַּצַּלַּחַת כְּגֹלֶם,

וּבְעוֹד הָעֲלָמוֹת לֹא סָפוּ,

בְּעוֹד יָדֶיךָ לֹא רָפוּ,

חֲטֹף אַחַת, וְאוֹתָהּ קַדֵּשׁ,

וְלִבְנָתְךָ־נִשְׁמָתְךָ חַדֵּשׁ,

וּלְעֵינֵי כָל הָאָרֶץ

תִּהְיֶה גַּם אַתָּה פָּרִיץ…

(בְּמֶשֶׁךְ הַמָּחוֹל וְהַזְּמִירוֹת שָׁב הָאָב עִם

הָאֵם וְעוֹמְדִים אֵצֶל הָעֵצִים. אַרְבָּעָה בַחוּרִים בָּאִים

מִשְּׂמֹאל לָרוֹאִים וְנוֹשְׂאִים בִּידֵיהֶם כְּלֵי זֶמֶר וּפוֹרְטִים

עַל מֵיתְרֵיהֶם בְּאֶצְבַּע. בָּאִים זֶה אַחַר זֶה, אַחֲרֵי הַפְסָקָה

קְטַנָּה. מִתְּחִלָּה הֵם עוֹמְדִים מֵרָחוֹק, כִּבַחֲצִי גֹרֶן,

מַשְׁגִּיחִים בַּמָּחוֹל וּמְנַגְּנִים עַל נִבְלֵיהֶם, אַךְ לְאַט לְאַט

הֵם מִתְקָרְבִים, וּבְסוֹף הַשִּׁיר אוֹחֵז כָּל אֶחָד בְּיַד אֲהוּבָתוֹ).

בָּחוּר א'

אֲנִי שֶׁלָּךְ וְאַתְּ שֶׁלִּי, שׁוּלַמִּית.

שׁוּלַמִּית

אַהֲבָתִי לְךָ, דּוֹדִי, הִיא עוֹלָמִית.

בָּחוּר ב'

רַק לִי לְבַדִּי תַזְהִירִי, פְּנִינָה.

פְּנִינָה

עַל זֶה לִבִּי מָלֵא רִנָּה.

בָּחוּר ג'

רַק לִי תִפְרְחִי, הֲלֹא, שׁוֹשַׁנָּה?

שׁוֹשַׁנָּה

שֶׁאֱלַת נַפְשִׁי הִנֵּה נַעֲנָה.

בָּחוּר ד'

וְאַתְּ שֶׁלִּי תִהְיִי, חֲבַצֶּלֶת?

חֲבַצֶּלֶת

לָזֹאת הָיִיתִי מִתְפַּלֶּלֶת (וְהֵם רוֹקְדִים כֻּלָּם

אֶת מְחוֹלַת הַמִּזְרָח, זֶה כְנֶגֶד זוֹ, וְנִפְרָדִים זֶה מִזּוֹ,

וְהַנְּעָרוֹת הוֹלְכוֹת לְצַד אַחֵר, כְּאִלּוּ מִתְרַחֲקוֹת מִן

הַבַּחוּרִים).

בָּחוּר א'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, הַשּׁוּלַמִּית,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

אַהֲבָתִי לָךְ גַּם הִיא עוֹלָמִית

וְאָהַבְתִּי רַק אוֹתָךְ.

בָּחוּר ב'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, פְּנִינַת־זֹהַר,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

כִּי יְפִי הַמַּרְאֶה וִיפִי הַתֹּאַר

הֵם שֶׁלָּךְ, שֶׁלָּךְ.

בָּחוּר ג'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, הַשּׁוֹשַׁנָּה,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

וְאָזְנַיִךְ שׁוּב תִּשְׁמַעְנָה

מַה גָדְלָה אַהֲבָתִי לָךְ.

בָּחוּר ד'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, הַחֲבַצֶּלֶת,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

כִּי נַפְשִׁי מַה מְיַחֶלֶת

זֶה כָל הַיָמִים לָךְ.

(אַךְ הַנְּעָרוֹת עוֹמְדוֹת תַּחְתָּן, וְהֵן מְשִׁיבוֹת, כָּל אַחַת, חָרוּז אֶחָד).

שׁוּלַמִּית

מַה, דּוֹדִי, בִּי מָצָאתָ,

שֶׁעֵינֶיךָ אֵלַי נָשָׂאתָ?

פְּנִינָה

אִם אֶל כַּסְפִּי וּזְהָבִי – –

עָנִי גָדוֹל הוּא אָבִי;

שׁוֹשַׁנָּה

גַּם לֹא מְיֻחֶסֶת אֲנִי כַלָּה,

מִשְׁפַּחְתִּי הִיא הַדַּלָּה;

חֲבַצֶּלֶת

אֵין בִּי יֹפִי אַף תִּפְאֶרֶת – –

כְּלַּךְ לְךָ אֵצֶל אַחֶרֶת.

(גַּם הַבַּחוּרִים עוֹנִים לְעֻמָּתָן).

בָּחוּר א'

נַפְשִׁי בָּךְ, רַק בָּךְ, חוֹשֶׁקֶת

הַאֵין תְּשׁוּבָה זוֹ מַסְפֶּקֶת?

בָּחוּר ב'

מַה לִי הוֹן, מַה לִי עֹשֶׁר,

לֹא בְכֶסֶף וְלֹא בְזָהָב אֹשֶׁר.

בָּחוּר ג'

כֻּלָּנוּ בְנֵי אַבְרָהָם וְשָׂרָה,

כָּמוֹהָ תַּמָּה אַתְּ וּבָרָה.

בָּחוּר ד'

גַּם תִּפְאֶרֶת לָךְ, גַּם יֹפִי,

אֵין בָּךָ כָּל מוּם, כָּל דֹּפִי…

(וְזֶה אַחַר זֶה הֵם עוֹבְרִים אֶל הַנְּעָרוֹת

וְאוֹחֲזִים בִּידֵיהֶן, וְכֻלָּם יוֹצְאִים בְּמָחוֹל מֵחָדָשׁ.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁאֵלָה וּתְשׁוּבָה זוֹ, מִתְלַחֶשֶׁת הָאֵם עִם הָאָב, וְהֵם

קוֹרְאִים לִבְנֵיהֶם, וְכֻלָּם יוֹצְאִים וְשָׁבִים וּמַכְנִיסִים מִן

הַבַּיִת שֻׁלְחָן וְכִסְאוֹת, מְבִיאִים בַּקְבּוּק יַיִן וְכוֹסוֹת

וְהָאָב עוֹבֵר אֶל מְקוֹם הַמְחוֹלְלִים).

דָּוִד־הָאָב

(מִשְׁתַּחֲוֶה לְעֻמָּתָם, וּמֵרִים אֶת יָדוֹ לְהַפְנוֹת

אֶת לִבָּם אֵלָיו) יְדִידַי הַצְּעִירִים, בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת

יַחְדָּו. הִנֵּה נָא הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּשִׂמְחַתְכֶם מֵרָחוֹק

וְהִתְעַנַּגְתִּי עַל מַרְאֵה צְעִירֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַחֲסוֹנִים

כָּאַלּוֹן, וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל הַיָּפוֹת וְהַצְּנוּעוֹת; כַּבְּדוּנִי

נָא גַם אָנִי, וְהִשְׁתַּתְּפוּ בְשִׂמְחָתִי עַל אֲשֶׁר הֶחֱיַנִי ה'

וְזִכַּנִי לִרְאוֹת בְּעֵינַי אֶת תְּחִיַּת עַמֵּנוּ בְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ

וְשׁוּבוֹ אֶל מִנְהָגֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים הַיָּפִים, כִּמְחוֹלוֹת

הַכְּרָמִים שֶׁרָאִינוּ אֶתְמוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מַה נֶהְדָּר

הָיָה הַמַּרְאֶה בְּצֵאת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל קְצוּבוֹת וּמַתְאִימוֹת,

כֻּלָּן יָפוֹת, כֻּלָּן בְּרוּרוֹת, לְבוּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ לָבָן, סֵמֶל

הַטֹּהַר וְהַזֹּךְ, הַתֹּם וְהַצְּנִיעוּת, אֶל הַכְּרָמִים, כַּרְמֵי

יִשְׂרָאֵל, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי הַפְסָקָה שֶׁל אַלְפַּיִם

שָׁנָה, וּבְחוּלָן אֶת הַמָּחוֹל הָעִבְרִי הַטָּהוֹר תַּחַת שְׁמֵי

הַתְּכֵלֶת, וְשָׂמְחוּ עִמָּהֶן זְקֵנִים עִם נְעָרִים, וּפָחַד וְרָחַב

לֵב אָבוֹת בִּרְאוֹתָם דּוֹר חָדָשׁ עוֹמֵד לָקוּם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת

צַעַר הַגָּלוּת, וּבְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, אֶרֶץ אֲבוֹת, יִרְאֶה חַיִּים

עִם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ מִבֵּין הַמְחוֹלְלוֹת, וּבָנָה בַיִת

נֶאֱמָן לַה' וּלְעַמֵּנוּ, כְּהַבְטָחַת נְבִיאֵינוּ מֵאָז – הָבָה

וְאֶתֵּן תּוֹדָה לַה' עַל כּוֹס יַיִן אֲשֶׁר אִתִּי תִּשְׁתּוּ כֻלְּכֶם

עַל שֻׁלְחָנִי. הָבָה, נֵלְכָה נָא וְנֵשְׁבָה אֶל הַשֻּׁלְחָן

(הַזּוּגוֹת מִשְׁתַּחֲוִים לְעֻמָּתוֹ, לָאוֹת כִּי מְקַבְּלִים הֵם אֶת

דְבָרָיו, וְזוּג זוּג הֵם הוֹלְכִים אַחֲרֵי הָאָב וְיוֹשְׁבִים אֶל

הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר כּוֹסוֹת יַיִן עוֹמְדוֹת עָלָיו, אֲשֶׁר הָאֵם

מִלְּאָה אוֹתָן בְּדַבֵּר הָאָב אֶל הַצְּעִירִים. הָאָב מֵרִים אֶת

כּוֹסוֹ) הִנְנִי מְבָרֵךְ אֶת כֻּלְּכֶם שֶׁתִּרְאוּ נַחַת אִישׁ עִם

אִשְׁתּוֹ, וְתִזְכּוּ לְגַדֵּל דּוֹר חָדָשׁ שֶׁל בָּנִים וּבָנוֹת כְּדַת

מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִהְיוּ לִבְרָכָה וּלְתִפְאֶרֶת לְעַמֵּנוּ

וּלְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא

פְּרִי הַגָּפֶן (כֻּלָּם עוֹנִים, אָמֵן) בָּרוּךְ אַתָּה וכו'

שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה

(שׁוֹתֶה).

כֻּלָּם

אָמֵן (מְבָרְכִים) בָּרוּךְ אַתָּה… הַגָּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה… לַזְּמַן הַזֶּה (שׁוֹתִים).

דָּוִד

אָמֵן (גַּם הַאֵם וְהַבָּנִים מְבָרְכִים וְשׁוֹתִים).

הָאֵם

מַזָּל טוֹב לְכֻלְּכֶם, וְהַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׂמָחוֹת אֶצְלְכֶם וְאֶצְלֵנוּ וְאֵצֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.

בָּחוּר ג'

(קָם) בְּשֵׁם חֲבֵרַי וְחַבְרוֹתַי הִנְנִי מוֹדֶה לְךָ,

אֲדוֹנִי, וְלָךְ, גְּבִרְתִּי, עַל מִדַּתְכֶם, מִדַּת אַבְרָהָם

אָבִינוּ, לְהַכְנִיס אוֹרְחִים וּלְכַבְּדָם מִמַּתְּנַת ה' לָכֶם.

הִנְנִי מַרְשֶׁה לִי לְהַזְמִין אֶתְכֶם וְאֶת בְּנֵיכֶם הַנֶּחְמָדִים

לַחֲתֻנָּתֵנוּ שֶׁתִּהְיֶה בְּמוֹצָאֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה בְּאוּלָם בֵּית

הַכְּנֶסֶת. עַכְשָׁו נֵלֵךְ הַבַּיְתָה לְהַצִּיג אֶת כַּלּוֹתֵינוּ

לִפְנֵי הוֹרֵינוּ. תּוֹדָה לָכֶם, וִהְיוּ שָׁלוֹם.

כָּל הַצְּעִירִים

תּוֹדָה לָכֶם וִהְיוּ שָׁלוֹם (קָמִים וְיוֹצְאִים אֶל קְצֵה הַבָּמָה מִשְּׂמֹאל לָרוֹאִים).

הָאָב וְהָאֵם

לְכוּ לְשָׁלוֹם (הַיַּלְדָּה נוֹתֶנֶת פֶּרַח לְכָל אֶחָד

מִן הַבַּחוּרִים, וְהַבָּחוּר תּוֹקֵעַ אֶת הַפֶּרַח אוֹ מְהַדֵּק אוֹתוֹ

בְשִׂכָּה אֶל חֲזִיַּת כַּלָּתוֹ, וַאֲחוּזֵי יָד אוֹ שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ

הֵם יוֹצְאִים מֵעֵבֶר לַבָּמָה).

הָאָב

נָשׁוּב נָא, בְּנִי, לִבְנוֹת אֶת הַסֻּכָּה (וְהוּא

עוֹלֶה עַל הַכִּסֵּא וְלוֹקֵחַ מִיַּד בְּנוֹ אֶת הֶעָנָף וְשָׂם אוֹתוֹ

עַל רֹאשׁ הַסֻּכָּה, כְּשֶׁהָאֵם וְהַיַּלְדָּה מְפַנּוֹת אֶת הַגָּן

בַּהֲשִׁיבָן אֶת הַכֵּלִים וְהַכִּסְאוֹת אֶל הַבָּיִת).

שְׁלֹמֹה

הַאֵין אַתָּה חָשׁ בְחָזֶךָ עַכְשָׁו, אַבָּא?

דָּוִד

לֹא, בְּנִי. מַרְאֵה הַבַּחוּרִים הַגִּבּוֹרִים

וְהָעֲלָמוֹת הַיָּפוֹת הֵסִיר אֶת כְּאֵבִי. צָרוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם

מִלְּאוּ אֶת הַכּוֹס דְּמָעוֹת. חֶבְלֵי מָשִׁיחַ הָיוּ הַיָּמִים הָהֵם

(הַיַּלְדָּה שָׁבָה וּמַקְשִׁיבָה) נוֹדֶה לַה', בְּנִי וּבִתִּי. עוֹד

שָׁנִים אֲחָדוֹת תַּעֲבֹרְנָה, תִּבְחַר לְךָ עַלְמָה יָפָה כַאֲחוֹתְךָ,

וְגַם אַתְּ, בִּתִּי, תֵּצְאִי בִמְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. לְכוּ בָנַי,

נָרִיעָה לַה' אֱלֹהֵינו, וּנְזַמְּרָה לְצוּר קָדְשֵׁנוּ (כֻּלָּם

מְזַמְּרִים).

אוֹדְךָ ה' כִּי עֲנִיתָנִי

וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה וכו'.

(הַמָּסָךְ)

ניסן, תרפ“א, תשרי תרפ”ב, חשון תרפ"ג.

הערה:

כחצי שנה אחרי כתבי את התמונה הראשונה, הראיתיה לאדם אחד, ויאמר לי: נניח כי הכל טוב ויפה; אבל היתכן להציג מחזה־תוגה ביום־טוב, בזמן שמחתנו? ואף אני אמנם השיבותי לו: ומה אעשה אם הגוים עושים פוגרום דוקא ביום־טוב? ובכל זאת נכנסו דבריו אל לבי, ואף אני עניתי לי, דיה לצרה בשעתה, ואז נולד בלבי הרעיון של התמונה השניה ומחולת הכרמים. קמתי וחייתי את הילד דוד, וגלגלתי אותו בגלגול מחלות לארץ ישראל, ובנה שם את הסכה, וככה יצא לי כמו שכתוב: “אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדו; והפכתי אבלם לששון, ונחמתים, ושמחתים מיגונם”.

והנה אני כשלעצמי, שאיני משורר וכו' (עין הקדמה למהדורה הראשונה) די לי בשירים ובתפים ובמחולות כמו שכתבתי אני. אבל אתם, המבקרים הנכבדים, ודאי שתעשו לי חסד ותודו לי שאמנם טוב הרעיון כשלעצמו, אלא העבוד מקלקלו… ובכן, למה לא תעשו אף אתם כמתוקנים שבהם? הרי יודעים אתם (וכי מה איננו ידוע לכם? היפלא מכם דבר?) כי שקספיר הגדול בכבודו ובעצמו, אל יחשב לו דבר זה לגנאי, לקח את רעיונותיו היותר טובים מאחרים ועבד אותם לפי דרכו ועשה את החזיונות הגדולים אשר אתם מזכירים אותם תמיר בדחילו ורחימו.‏ ובכן, הנה מפקיר אני את רעיוני הטוב הזה, וכל הרוצה בו יזכה מן ההפקר, ויבא נא איזה שקספיר משלנו, – כי אף אם אמנם אין לנו ארץ ואין לנו עם ואין לנו עתיד, אבל שקספירים, תודה לאל, אִינם חסרים לנו –, ובכן יבא נא אחד השקספירים אשר לנו ויעבד את רעיוני לפי דרכו וסגנונו, ומן השמים ירחמו…

---

הנרות הללו

מאת

יעקב אריאל

(שִׂיחָה־חִזָּיוֹן לַחֲנֻכָּה בְמַעֲרָכָה אֶחָת)

הַנְּפָשׁוֹת:

זָקֵן

זְקֵנָה וְנֶכְדֵיהֶם:

רְאוּבֵן

שִׁמְעוֹן

לֵוִי

יְהוּדָה

רָחֵל

(הַבָּמָה מְחֻלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲצָאִים עַל יַד מָסָךְ

הַפָּרוּשׂ מִצָּפוֹן לְדָרוֹם בְּמֶרְחַק שְׁלִישׁ הָאֹרֶךְ בֵּין אֲרוֹן

הַקֹּדֶשׁ וּבֵין גַּרְמֵי הַמַּעֲלוֹת. מָסָךְ זֶה הָאָמוּר אֵינוֹ עוֹלֶה

וְלֹא יוֹרֵד, אֶלָּא מְשַׁמֵּשׁ מְחִיצָה אוֹ דָּלֶת. מִחוּץ לַמָּסָךְ

עוֹמֶדֶת תֵּבַת הַחַזָּן עֲרֻמָּה.

אִם בָּאוּלָם מֻצָּג הַמַּחֲזֶה, וְלֹא בְּבֵית

הַכְּנֶסֶת, יִהְיֶה מַרְאֵה הַבָּמָה כְּעֵין חֲדַר הָאֹכֶל אוֹ כְמַרְאֵה

הַטְּרַקְלִין בְּבַיִת רָגִיל בַּאֲמֵרִיקָה.

תֵּאוּר הַמַּעֲשִׂים פֹּה הוּא לְפִי הַהַצָּגָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת).

זְקֵנָה

(יוֹצֵאת מִלִּפְנִים מִן הַמָּסָךְ, וּבְיָדָהּ מַפָּה

לְבָנָה. הִיא פּוֹרֶשֶׂת אֶת הַמַּפָּה עַל הַתֵּבָה,

בְּדַבְּרָהּ:)

חַג הַחֲנֻכָּה כְּבָר הִגִּיעַ. כָּכָה עָפִים הַיָּמִים

וְעוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים. תּוֹדָה לָאֵל, נִצַּלְנוּ מֵהַגֵּיהִנֹּם

בְּפוֹלַנְד וְהִנְנוּ יוֹשְׁבִים שְׁקֵטִים וּבְטוּחִים בְּאֶרֶץ טוֹבָה

וּבְרוּכָה. בָּנֵינוּ מְפַרְנְסִים אוֹתָנוּ בְכָבוֹד. אֲבָל, חֲבָל!

חֲבָל! אֵין לָנוּ מֵעֹנֶג שַׁבָּת וְלֹא מִשִּׂמְחַת יוֹם־טוֹב. הַבָּנִים

מְחַלְלִים אֶת הַשַּׁבָּת, וְיַלְדֵיהֶם מִתְחַנְּכִים כְּיַלְדֵי

נָכְרִים. הוֹ, אֲמֵרִיקָה, אֲמֵרִיקָה, אֵת הַגּוּף הִצַּלְנוּ, אֲבָל

הַנְּשָׁמָה, הַנְּשָׁמָה הַיְּהוּדִית מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? (דְּמָעוֹת

זוֹלְגוֹת מֵעֵינֶיהָ וְהִיא מוֹחָה אוֹתָן בְּסִנָּרָהּ הַלָּבָן.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹלֶה עַל הַבָּמָה זָקֵן אֶחָד, עֲטוּף אַדֶּרֶת

אֲרֻכָּה וּמִשְׁעֶנֶת בְּיָדוֹ, כְּבָא מִן הַחוּץ).

זָקֵן

עַרְבָא טָבָא לָךְ, סַבְתָּא.

זְקֵנָה

(מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת) עַרְבָא טָבָא לְךָ, סָבָא.

זָקֵן

נוּ, נוּ, לָמֶּה תִבְכִּי וְלָמָּה נָפְלוּ פָנָיִךְ? הֵן

לֹא תִּשְׁעָה בְאָב הַיּוֹם, חָג לָנוּ הַיּוֹם, חַג חֲנֻכָּה! הַחַזָּן

עִם מַקְהֵלָתוֹ בֵרַךְ עַל הַנֵּרוֹת וְזִמֵּר זֶמֶר יָפֶה, "מָעוֹז צוּר

יְשׁוּעָתִי" (פּוֹשֵׁט אַדַּרְתּוֹ וּמוֹסֵר לָהּ יַחַד עִם הַמִּשְׁעֶנֶת

וְהַכּוֹבַע הַחַם, וְנִשְׁאָר עוֹמֵד בְּבֶגֶד אָרֹךְ וּבְכִפָּה עַל

רֹאשׁוֹ) הוֹאִילִי נָא וְהָבִיאִי אֶת הַמְּנוֹרָה וְהַנֵּרוֹת, גַּם אֶת

הַסִּדּוּר הַגָּדוֹל. נְבָרֵךְ עַל הַנֵּרוֹת, נְזַמֵּר, וְנֹאכַל אֲרֻחַת

הָעָרֶב. הֲלֹא חֲנֻכָּה הַיּוֹם לַיְּהוּדִים!

זְקֵנָה

(לוֹקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת הַמִּטַּלְטְלִים) הָהּ, גַּם

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁחֲנֻכָּה הַיּוֹם. אֲבָל, אוֹי לִי, הֲגַם בָּנֵינוּ

מְבָרְכִים עַל נֵרוֹת חֲנֻכָּה?

זָקֵן

בָּנֵינוּ, בָּנֵינוּ… (וְהוּא מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ,

כְּמִתְיָאֵשׁ מֵהֶם לְגַמְרֵי, עוֹשֶׂה בְיָדוֹ כְמוֹסֵר אֶת דִּינוֹ

לַשָּׁמָיִם)

ה', הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה… (הַזְּקֵנָה יוֹצֵאת

אֶל לִפְנִים מִן הַמָּסָךְ לְרֶגַע, וְהַזָּקֵן מְטַיֵּל אֲרֻכּוֹת

וּקְצָרוֹת שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים).

זְקֵנָה

(שָׁבָה וּבְיָדֶיהָ מְנוֹרַת כֶּסֶף וּצְרוֹר נֵרוֹת.

הִיא חוֹזֶרֶת וּמְבִיאָה אֶת הַסִּדּוּר הַגָּדוֹל "קָרְבַּן

מִנְחָה")

הַכֹּל מוּכָן לְפָנֶיךָ, סָבָא. יָכֹל אַתָּה לְבָרֵךְ עַל הַנֵּרוֹת.

זָקֵן

(מִתְעוֹרֵר, נִגָּשׁ אֶל הַתֵּבָה, תּוֹקֵעַ בְּאִי

חִפָּזוֹן נֵר אֶחָד בַּמְּנוֹרָה, מַדְלִיק אֶת הַשַּׁמָּשׁ וּמְבָרֵךְ

בְּנִגּוּן):

בָּרוּךְ אַתָּה… וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה.

זְקֵנָה

אָמֵן.

זָקֵן

בָּרוּךְ אַתָּה… שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

זְקֵנָה

אָמֵן.

זָקֵן

בָּרוּךְ אַתָּה… שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

זְקֵנָה

אָמֵן.

זָקֵן

(תּוֹקֵעַ אֶת הַשַּׁמָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וּמַתְחִיל

לְזַמֵּר בַּנִּגּוּן הַמְקֻבָּל) “מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי…” (מַפְסִיק

בְּאֶמְצַע וְאוֹמֵר) נוּ, לָמָּה תַחֲרִישִׁי? מַדּוּעַ אֵינֵךְ

מְזַמָּרֶת?

זְקֵנָה

מִי, אָנִי? הֲלֹא אִשָּׁה אָנִי! וְכִי אִשָּׁה מְזַמֶּרֶת בְּרָכוֹת?

זָקֵן

כֵּן. פֹּה בַאֲמֵרִיקָה גַּם הַנָּשִׁים מְזַמְּרוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, קַל וָחֹמֶר בַּבָּיִת.

זְקֵנָה

(בִּמְנוֹד רֹאשׁ) הוֹ, אֲמֵרִיקָה, אֲמֵרִיקָה!…

זָקֵן

נוּ, נוּ, הֲרֵי לְךָ הַסִּדּוּר, הָבָה נְזַמֵּרָה!

(מְקָרֵב לָהּ אֶת הַסִּדּוּר, וְהֵם עוֹמְדִים שְׁנֵיהֶם, פְּנֵיהֶם

מוּסַבִּים נוֹכַח הַמְּנוֹרָה וּמְזַמְּרִים) "מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי,

לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ. תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי, וְשָׁם תּוֹדָה

נְזַבֵּחַ…" (אֲבָל הַדְּמָעוֹת מִתְפָּרְצוֹת מֵעֵינֶיהָ לַמְרוֹת

רְצוֹנָהּ, הִיא מְרִימָה אֶת כַּנְפֵי סִנָּרָהּ אֶל עֵינֶיהָ, וּבִיבָבָה

מָרָה מְמַהֶרֶת לָצֵאת אֶל לִפְנִים מִן הַמָּסָךְ. הַזָּקֵן מַבִּיט

אַחֲרֶיהָ כְמִשְׁתָּאֶה, מְנַעְנֵעַ עָלֶיהָ בְּרֹאשׁוֹ) אִשָּׁה…

לְעוֹלָם תִּהְיֶה אִשָּׁה… (הוּא מִתְחַזֵּק, מַבְלִיג עַל רִגְשׁוֹתָיו

וּמַמְשִׁיךְ אֶת הַזְּמִירָה לְבַדּוֹ, וּמַתְחִיל מֵחָדָשׁ: "מָעוֹז צוּר

יְשׁוּעָתִי…" בְּאוֹתוֹ רֶגַע עוֹלִים עַל הַבִּימָה שְׁלשָׁה יְלָדִים

מֵעֵבֶר מִזֶּה וּשְׁנֵי יְלָדִים מֵעֵבֶר מִזֶּה. יַלְדָּה אַחַת בֵּין

הַשְּׁלשָׁה. הַזָּקֵן אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָם וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בָּהֶם

כְּשֶׁהֵם מַמְשִׁיכִים אֶת הַזִּמְרָה: “לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ” עַד סוֹף

הֶחָרוּז וְעוֹד חוֹזְרִים עָלָיו שֵׁנִית. שׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל מַקְהֵלָה

וְהוּא עוֹמֵד וּמִשְׁתּוֹמֵם לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, עֵינָיו נְשׂוּאוֹת

הַשָּׁמַיְמָה, כַּפּוֹת יָדָיו נְשׂוּאוֹת אֶל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ,

כְּאִלּוּ מַלְאֲכֵי מָרוֹם הָיוּ בְעוֹזְרָיו. כְּשֶׁהַזִּמְרָה חָדְלָה,

הוּא מַתְחִיל לִקְרֹא אֶת הֶחָרוּז הַשֵּׁנִי: "רָעוֹת שָׂבְעָה

נַפְשִׁי…" כְּשֶׁהוּא מְזַמֵּר לְבַדּוֹ, אַךְ הַיְלָדִים סוֹבְבִים

אוֹתוֹ וְקוֹרְאִים בְּאָזְנָיו).

יְלָדִים

עַרְבָא טָבָא, סָבָא! עַרְבָא טָבָא, סָבָא!

זָקֵן

(מֵסֵב פָּנָיו נֶגְדָּם וְנֶגֶד הַנֶּאֱסָפִים) אַהּ, יְלָדַי, נְכָדַי הַיְקָרִים! הֲשָׁלוֹם לָכֶם?

יְלָדִים

כֵּן, סָבָא טָבָא, שָׁלוֹם לָנוּ (וְהֵם מִסְתַּדְּרִים

בְּמַעֲרָכָה לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ כְּבַחֲצִי גֹרֶן, וּפְנֵיהֶם אֶל

הָרוֹאִים).

זָקֵן

וּמַה שְׁלוֹם אֲבוֹתֵיכֶם?

יְלָדִים

כֵן, כֵּן, סָבָא. שָׁלוֹם גַּם לָהֶם!

זָקֵן

שְׁבוּ נָא, יְלָדִים, וְהִנָּפְשׁוּ מְעָט (וְהוּא

מַרְאֶה לָהֶם עַל אֵיזֶה כִסְאוֹת הַסְּמוּכִים לְמַעֲקֵה

הַבִּימָה).

רְאוּבֵן

(צוֹעֵד צַעַד אֶחָד לְפָנִים, וּבְגָמְרוֹ אֶת דְּבָרָיו

צוֹעֵד לְאָחוֹר) תּוֹדָה לְךָ, סָבָא. אֵין לָנוּ פְנַאי לָשָׁבֶת.

צְרִיכִים אָנוּ לְבַקֵּר גַּם אֶת הַדּוֹד.

זָקֵן

אִם כֵּן, לֹא אֶעֱצֹר אֶתְכֶם. לְכוּ לְשָׁלוֹם, יְלָדַי, וְדִרְשׁוּ בִשְׁלוֹם אֲבִיכֶם וְאִמְּכֶם.

שִׁמְעוֹן

אֲבָל, סָבָא, אַתָּה שָׁכַחְתָּ אֵיזֶה דָבָר!

זָקֵן

שָׁכַחְתִּי? אֵיזֶה דָבָר שָׁכַחְתִּי?

לֵוִי

שָׁכַחְתָּ לָתֵת לָנוּ דְמֵי חֲנֻכָּה!

זָקֵן

הַא… הַא… הַא… וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת לָכֶם דְּמֵי חֲנֻכָּה.

יְהוּדָה

וּמַדּוּעַ לֹא? הַאִם לֹא נָתְנוּ לְךָ, סָבָא, דְּמֵי חֲנֻכָּה כְּשֶׁהָיִיתָ יֶלֶד כָּמוֹנוּ?

זָקֵן

(מֵרִים אֶת יָדוֹ וּמַצְלִיף בָּאֲוִיר הַצְלָפַת

“לְהַבְדִּיל”, כְּלוֹמַר, עָבְרוּ הַיָּמִים הָהֵם) אָז הָיוּ זְמַנִּים

אֲחֵרִים וִילָדִים אֲחֵרִים. כַּאֲשֶׁר אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד כָּמוֹךָ,

יָדַעְתִּי לְסַפֵּר הַרְבֵּה אֹדוֹת חֲנֻכָּה וְהַחַשְׁמוֹנָאִים,

הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת. אֲבָל אַתֶּם, יְלָדִים, שֶׁנּוֹלַדְתֶּם

בַאֲמֵרִיקָה, מָה אַתֶּם יוֹדְעִים אֹדוֹת חֲנֻכָּה? מַדּוּעַ יִתְּנוּ

לָכֶם דְּמֵי חֲנֻכָּה? (וְהוּא מַצְלִיף בְּיָדוֹ לְאוֹת בִּטּוּל

גָּמוּר) אַהּ…

רָחֵל

אֲבָל, סָבָא, גַּם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים לְסַפֵּר הַרְבֵּה אֹדוֹת חֲנֻכָּה וְגִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל.

זָקֵן

(מַבִּיט עָלֶיהָ כְּמִתְעַנְיֵן בִּדְבָרֶיהָ אַף כִּי

אֵינוֹ מַאֲמִין בַּאֲמִתּוּתָם) מָה אַתֶּם יוֹדְעִים עַל דְּבַר

חֲנֻכָּה? אַדְרַבָּה, הַשְׁמִיעִי נָא, וְאֶשְׁמָעָה.

רָחֵל

שְׁאַל אוֹתָנוּ וְנַגֵּד לָךָ.

זָקֵן

טוֹב. אֲנִי אֶשְׁאַל אֶתְכֶם שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת, וְאִם

תֵּדְעוּ לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת, אֶתֵּן לְכָל אֶחָד מִכֶּם

שֶׁקֶל כֶּסֶף דְּמֵי חֲנֻכָּה. הֲמוֹצֵא זֶה חֵן בְּעֵינֵיכֶם?

יְלָדִים

כֵן, סָבָא. שְׁאַל נָא.

זָקֵן

הֲיוֹדְעִים אַתֶּם לְסַפֵּר אֶת סִפּוּר חַנָּה וְשִׁבְעַת בָּנֶיהָ?

יְלָדִים

כֵן, סָבָא.

זָקֵן

אֹדוֹת אַנְטִיּוֹכוּס וְהַבּוֹגֵד?

יְלָדִים

כֵן, סָבָא.

זָקֵן

הַנֵּס שֶׁל פַּךְ הַשֶּׁמֶן?

יְלָדִים

כֵן, סָבָא.

זָקֵן

אִמְרוּ לִי מִי הָיָה מַתִּתְיָהוּ הַחַשְׁמוֹנָאִי?

רְאוּבֵן

מַתִּתְיָהוּ הָיָה כֹהֵן אֶחָד אֲשֶׁר יָשַׁב בְּעִיר מוֹדִיעִין סָמוּךְ לִירוּשָׁלָיִם.

זָקֵן

כַּמָּה בָנִים הָיוּ לוֹ, וּמַה שְׁמוֹתֵיהֶם?

שִׁמְעוֹן

חֲמִשָּׁה בָנִים הָיוּ לוֹ, וְאֵלֶּה שְׁמוֹתֵיהֶם: יוֹחָנָן, שִׁמְעוֹן, יְהוּדָה, אֱלִיעֶזֶר, וְיוֹנָתָן.

זָקֵן

מִי הָיָה הַגִּבּוֹר בָּהֶם?

לֵוִי

יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי.

זָקֵן

מִפְּנֵי מַה קָרְאוּ לוֹ “הַמַּכַּבִּי?”

יְהוּדָה

מִפְּנֵי שֶׁעַל דִּגְלוֹ הָיָה כָתוּב: "מִי כָמוֹךָ בָאֵלִים ה' ".

זָקֵן

אִמְרוּ לִי עַכְשָׁו, מָה הִיא חֲנֻכָּה?

רָחֵל

חֲנֻכָּה הִיא הַחַג שֶׁל חֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַל

יְדֵי יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי כְּשֶׁנִּצַּח אֶת מֶלֶךְ יָוָן,

אַנְטִיּוֹכוּס הָרָשָׁע.

זָקֵן

זֶה יָפֶה מְאֹד, יְלָדִים. אוּלָם, חַכּוּ נָא, יְלָדִים,

וְאֶקְרָא לַסַּבְתָּא. מַה יִשְׂמַח לִבָּהּ לָדַעַת שֶׁנְּכָדֶיהָ אֵינָם

גּוֹיִם גְּמוּרִים (וְהוּא מוֹשֵׁךְ בְּשׁוּלֵי הַמָּסָךְ, מַכְנִיס

רֹאשׁוֹ וְקוֹרֵא) הוֹי, סַבְתָּא, סַבְתָּא! בֹּאִי וּרְאִי אֶת

הָאוֹרְחִים הַיְקָרִים שֶׁבָּאוּ אֵלֵינוּ. מְחִי אֶת דִּמְעוֹתַיִךְ

וְהִכָּנְסִי נָא (שָׁב אֶל הַיְלָדִים).

זְקֵנָה

(תְּחִלָּה מוֹצִיאָה אֶת רֹאשָׁה מִלִּפְנִים מִן

הַמָּסָךְ, וּכְשֶׁהִיא רוֹאָה אֶת הַיְלָדִים, הִיא מִתְפָּרֶצֶת אֶל

הַחֶדֶר בְּשִׂמְחָה) אַהּ, יְלָדַי, נְכָדַי הַיְקָרִים! אֲהוּבַי

וַחֲבִיבָי! (נוֹשֶׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת אוֹתָם) מַה שְׁלוֹמְכֶם, וּמַה

שְׁלוֹם אֲבִיכֶם וְאִמְּכֶם? (וְהִיא נוֹשֶׁקֶת אוֹתָם שֵׁנִית. בַּפַּעַם

הַשְּׁנִיָּה הִיא מַתְחִילָה מִן הַיֶּלֶד שֶׁהָיָה הָאַחֲרוֹן

לַנְּשִׁיקָה בַתְּחִלָּה).

זָקֵן

(מַפְסִיק אוֹתָהּ) נוּ, נוּ, זֶה דַי, זֶה דָי. הֵרָגְעִי

נָא. תְּנִי לִי לִשְׁאֹל אוֹתָם שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת. אַהּ, יְלָדִים

טוֹבִים הֵם, כִּמְעַט יְהוּדִים… שְׁבוּ נָא, יְלָדִים, רַק שְׁאֵלוֹת

אֲחָדוֹת. מַה טוֹב וּמַה נָעִים לִשְׁמֹעַ אֶתְכֶם מְדַבְּרִים כְּמוֹ

יְהוּדִים! מִי מִכֶּם יֹאמַר לִי אֵיזֶה גְּזֵרוֹת גָּזַר אַנְטְיוֹכוּס

הָרָשָׁע עַל הַיְּהוּדִים?

רְאוּבֵן

אֲנִי, סָבָא. מֶלֶךְ יָוָן גָּזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא

יִלְמְדוּ תוֹרָה, שֶׁיְּחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁיֹּאכְלוּ מִבְּשַׂר

הַחֲזִיר, וְשֶׁיִּשְׁתַּחֲווּ לַפְּסִילִים.

זָקֵן

נוּ, וּמֶה עָשׂוּ הַיְּהוּדִים? הַאָכְלוּ מִבְּשַׂר

הַחֲזִיר? (הַזָּקֵן מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְקָנוֹ לְכָל הַצְּרָכִים אֲשֶׁר

בִּשְׁבִילָם נִבְרָא הַזָּקָן. מַחֲלִיק אוֹתוֹ, לוֹעֵס אוֹתוֹ, מְעַיֵּן

בּוֹ, וְכַדּוֹמֶה).

שִׁמְעוֹן

לֹא וָלֹא! כְּמוֹ אֱלִיעֶזֶר הַצַּדִּיק, לְמָשָׁל.

עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ תָּפְשׂוּ אֶת אֱלִיעֶזֶר הַצַּדִּיק וְצִוּוּ עָלָיו

לֶאֱכֹל בְּשַׂר חֲזִיר אֲשֶׁר הִגִּישׁוּ לְפִיו, פֶּן יְמִיתוּהוּ אִם

יְמָאֵן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָם. וְכַאֲשֶׁר לֹא חָפֵץ אֱלִיעֶזֶר לֶאֱכֹל אֶת

הַבָּשָׂר הָאָסוּר, אָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא יָכֹל לָקַחַת בָּשָׂר כָּשֵׁר

וְלֶאֱכֹל אוֹתוֹ לְעֵינֵי הָעָם. כִּי עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אָמְרוּ, הָעָם

יַחֲשֹׁב שֶׁהַצַּדִּיק אוֹכֵל מִבְּשַׂר הַחֲזִיר, וְיַעֲשׂוּ כָמוֹהוּ.

אַךְ אֱלִיעֶזֶר הֵבִין לְמַחֲשַׁבְתָּם וַיֹּאמַר: "אֲנִי לֹא אֲלַמֵּד

אֶת עַמִּי לַעֲבֹר עַל מִצְוַת ה', וּבָשָׂר לֹא אֹכַל". אָז הִכּוּ

אוֹתוֹ הָעֲבָדִים בְּשׁוֹטִים עַד שֶׁמֵּת מֵהַמַּכּוֹת.

זָקֵן

נָכוֹן הַדָּבָר. נוּ, וְלָאֱלִילִים הִשְׁתַּחֲווּ?

לֵוִי

לֹא וָלֹא! כְּמוֹ חַנָּה וְשִׁבְעַת בָּנֶיהָ, לְמָשָׁל.

אִשָּׁה אַחַת וְשִׁבְעַת בָּנֶיהָ הוּבְאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

אַנְטְיוֹכוּס הָרָשָׁע. קָרָא הַמֶּלֶךְ לַבֵּן הָרִאשׁוֹן וְצִוָּה לוֹ

לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפֶסֶל אֶחָד שֶׁעָמַד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. אַךְ הַבֵּן

הָרִאשׁוֹן אָמַר: אֲנִי לֹא אֶשְׁתַּחֲוֶה לַפָּסֶל, כִּי בַתּוֹרָה

כָתוּב: “לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי”. צִוָּה

הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו, וַיַּהַרְגוּהוּ. קָרָא הַמֶּלֶךְ לַבֵּן הַשֵּׁנִי,

אַךְ גַּם הַשֵּׁנִי אָמַר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּחֲוֶה לַפֶּסֶל, כִּי בַתּוֹרָה

כָתוּב: “לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ כָל פֶּסֶל וְכָל תְּמוּנָה”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ

לַהֲרֹג גַּם אֶת הַשֵּׁנִי. כָּכָה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ גַּם לַשְּׁלִישִׁי

וְלִרְבִיעִי, כָּכָה עָשָׂה גַם לַחֲמִשִּׁי וְלַשִּׁשִּׁי, עַד

שֶׁהִגִּיעַ לַבֵּן הַשְּׁבִיעִי, וְהוּא עוֹדֶנּוּ יֶלֶד קָטֹן. קָרָא

הַמֶּלֶךְ לְאֵם הַיֶּלֶד, וַיֹּאמֶר לָהּ: "דַּבְּרִי אַתְּ עַל לִבּוֹ

וְיִשְׁתַּחֲוֶה לַפֶּסֶל, אוּלַי תּוּכְלִי לְהַצִּיל אוֹתוֹ מִמָּוֶת…"

לָקְחָה הָאֵם אֶת הַיֶּלֶד הַצִּדָּה, וַתֹּאמֶר אֵלָיו בְּלָחַשׁ: "אַל

תִּשְׁמַע לְדִבְרֵי הַמֶּלֶךְ הָרָשָׁע הַזֶּה אֲשֶׁר הֵמִית אֶת אַחֶיךָ.

הֱיֵה גִבּוֹר כְּמוֹהֶם, וְתֵן אֶת נַפְשְׁךָ בְּעַד אֱלהֶיךָ וּבְעַד

עַמֶּךָ…" הָאֵם הֵשִׁיבָה אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ, וְכַאֲשֶׁר צִוָּה

אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַפֶּסֶל, אָמָר: (הַיֶּלֶד מוֹסֵר אֶת

הַדְּבָרִים בְּהִתְלַהֲבוּת) "כָּתוּב בַּתּוֹרָה, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה'

אֱלֹהֵינו, ה' אֶחָד! (מֵרִים אֶת יָדוֹ לַשָּׁמָיִם) רַק לַה'

אֶשְׁתַּחֲוֶה, וְלֹא לַפָּסֶל!" צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְהָרְגוּ גַם אוֹתוֹ.

אָז עָלְתָה הָאֵם עַל הַגָּג, וַתִּקְרָא: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

אַבְרָהָם אָבִינוּ עָקַד לְפָנֶיךָ רַק בֵּן אֶחָד, וַאֲנִי עָקַדְתִּי

שִׁבְעָה בָנִים!" וּבְדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, קָפְצָה מֵעַל

הַגָּג אַרְצָה וַתָּמָת. יָצְאָה בַת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְקָרְאָה,

“אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה!”

זָקֵן

(מוֹצִיא מְטַפַּחַת מִכִּיסוֹ וּמוֹחֶה דִמְעָה מֵעַל

פָּנָיו. צוֹבֵט בְּחִבָּה אֶת לְחִי הַיֶּלֶד וְאוֹמֵר): וּבְכָל זֹאת

הָיוּ גַם בּוֹגְדִים אֲחָדִים בֵּין הַיְּהוּדִים, הֲלֹא?

יְהוּדָה

אָמְנָם כֵּן, סָבָא. כְּמוֹ הַבּוֹגֵד אֲשֶׁר

מַתִּתְיָהוּ הָרַג אוֹתוֹ, לְמָשָׁל. פְּקִידֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ אֶל

הָעִיר מוֹדִיעִין אֲשֶׁר מַתִּתְיָהוּ יָשַׁב בָּהּ, בָּנוּ מִזְבֵּחַ

לֶאֱלִיל יֻפִּיטֶר, שָׁחֲטוּ חֲזִיר וְאָמְרוּ לְמַתִּתְיָהוּ: "הֲלֹא

כֹהֵן אָתָּה; קוּם נָא וְהַקְרֵב אֶת הַחֲזִיר לֵאלֹהֵינו, כִּי כֵן

צִוָּה הַמֶּלֶךְ". אַךְ מַתִּתְיָהוּ לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ. אָז קָם

יְהוּדִי אֶחָד וַיִּגַּשׁ אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר לְהַקְרִיב עָלָיו

אֶת הַחֲזִיר. וַיִּחַר אַף מַתִּתְיָהוּ עַל הַבּוֹגֵד הָזָה, וַיּוֹצֵא

חֶרֶב מִתַּחַת בִּגְדוֹ וַיִּתְקָעֶהָ בְּלֵב הַבּוֹגֵד. וַחֲמֵשֶׁת

בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ הִתְנַפְּלוּ עַל פְּקִידֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּהַרְגוּם.

וּמַתִּתְיָהוּ עָלָה עַל הָר אֶחָד וַיִּקְרָא: “מִי לַה' אֵלָי!”

וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו רַבִּים מִן הַנֶּאֱמָנִים לַה' וַיֵּצְאוּ

לַמִּלְחָמָה עַל הַיְּוָנִים וַיַּכּוּם.

זָקֵן

וְלִבְסוֹף נִצַּח מַתִּתְיָהוּ אֶת אַנְטְיוֹכוּס הָרָשָׁע מֶלֶךְ הַיְּוָנִים? הֲלֹא?

יַלְדָה

לֹא, סָבָא, לֹא מַתִּתְיָהוּ, כִּי אִם יְהוּדָה

הַמַּכַּבִּי בְנוֹ. כִּי מַתִּתְיָהוּ זָקֵן וָשָׂב, וַיָּבֹא יוֹמוֹ

לִשְׁכַּב עִם אֲבוֹתָיו; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֶת בָּנָיו וַיְבָרְכֵם

וְיְצַוֵּם לְהִלָּחֵם עִם הַיְּוָנִים עַד אֲשֶׁר יְגָרְשׁוּם מֵאֶרֶץ

יִשְׂרָאֵל. וּבְמוֹתוֹ הָיָה יְהוּדָה לְשַׂר הַצָּבָא עַל בְּנֵי

יִשְׂרָאֵל. וְאַנְטְיוֹכוּס שָׁמַע כִּי מָרְדוּ בוֹ הַיְּהוּדִים,

וַיִּשְׁלַח נֶגְדָּם חַיִל גָּדוֹל. אַךְ יְהוּדָה בָטַח בַּה', וַיֵּצֵא

לִקְרָאתָם בִּמְעַט חֵילוֹ, וַיַּךְ אוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה. וְאַחֲרֵי

מִלְחָמוֹת רַבּוֹת וַאֲרֻכּוֹת עָלָה בְיָדוֹ לְגָרֵשׁ אֶת הַיְּוָנִים

מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו נִכְנַס

לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וַיְטַהֵר אוֹתוֹ מֵהַפְּסִילִים אֲשֶׁר הַיְּוָנִים

הִצִּיבוּ שָׁם, וַיַּעַשׂ חַג הַחֲנֻכָּה, וַיַּדְלֵק נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת

בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְקָבַע שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת

וּלְהַלֵּל לַה' וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶם, וְלָתֵת לַיְלָדִים דְּמֵי

חֲנֻכָּה… (הַיְלָדִים כְּאֶחָד פּוֹשְׁטִים אֶת יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד

הַזָּקֵן, כִּמְבַקְּשִׁים דְּמֵי חֲנֻכָּה, אַךְ הַזָּקֵן אֵינוֹ

מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם, וְהַיְלָדִים אוֹסְפִים יְדֵיהֶם אֶל כִּיסֵי

אַדַּרְתָּם).

זָקֵן

(כְּשָׁקוּעַ בְּזִכְרוֹנוֹת) אַךְ גַּם יְהוּדָה

הַמַּכַּבִּי, הַצַּדִּיק הַגִּבּוֹר, גַּם הוּא נָפַל חָלָל

בַּמִּלְחָמָה…

(נָד בְּרֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ צַעַר וְרַחֲמָנוּת).

רְאוּבֵן

אָמְנָם כֵן, סָבָא. לֹא יְהוּדָה בִלְבָד, כִּי אִם כָּל

חֲמֵשֶׁת בָּנָיו שֶׁל מַתִּתְיָהוּ מָסְרוּ אֶת נַפְשָׁם בְּעַד עַמָּם

וּבְעַד אֱלהֵיהֶם (גַּם הוּא נָד בְּרֹאשׁוֹ כְּמוֹ הַזָּקֵן) כֻּלָּם

נָפְלוּ חֲלָלִים בְּמִלְחֲמוֹתֵיהֶם עִם הַיְּוָנִים אוֹ עִם שׂוֹנְאֵי

יִשְׂרָאֵל אֲחֵרִים.

זָקֵן

(מַחֲלִיק אֶת זְקָנוֹ) וּבְכֵן, מֶה הָיָה בַסּוֹף?

זְקֵנָה

דַּי לְךָ, דַּי לְךָ לְיַגֵּעַ אֶת הַיְלָדִים. יוֹדְעִים

הֵם הֵיטֵב אֶת לִמּוּדֵיהֶם הָעִבְרִים. אַהּ, יְלָדַי הַיְקָרִים!

(וְהִיא נִגֶּשֶׁת וְנוֹשֶׁקֶת אוֹתָם מֵחָדָשׁ) אוּלַי רְעֵבִים אַתֶּם,

יְלָדִים? בְּעוֹד רֶגַע תִּהְיֶה אֲרֻחַת הָעֶרֶב מוּכָנָה, וּסְעַדְתֶּם

אֶת לִבְּכֶם אִתָּנוּ.

שִׁמְעוֹן

תּוֹדָה לָךְ, סַבְתָּא, זֶה לֹא כְבָר אָכָלְנוּ.

זָקֵן

לֹא לְשְׁם אֲכִילָה בָאוּ הַשּׁוֹבָבִים הֵנָּה, כִּי אִם

לְשֵׁם דְּמֵי חֲנֻכָּה. הַא… הַא… הַא… וַאֲנִי כְבָר חָשַׁבְתִּי

שֶׁבַּאֲמֵרִיקָה לֹא יִהְיֶה לִי מִי אֲשֶׁר אֶתֵּן לוֹ דְמֵי

חֲנֻכָּה.

זְקֵנָה

כֵן, כֵּן, סָבָא. תֵּן לָהֶם מָנָה יָפָה. רְאוּיִם הֵם לָהּ.

זָקֵן

(מוֹצִיא מִכִּיס מִכְנָסָיו, אַחֲרֵי עָמָל רַב, אַרְנַק

עוֹר גָּדוֹל, וְהַיְלָדִים פּוֹשְׁטִים אֶת יָדָם אֵלָיו. בִּקְצוֹת

אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הֵם אוֹחֲזִים מִן אַמְתַּחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר חוּט

קָשׁוּר לְפִיהָ, בַּייטֶעל בלע"ז, וְהַזָּקֵן שָׂם בְּכָל אַחַת שֶׁקֶל

כֶּסֶף, בְּאָמְרוֹ): הֲרֵי לָכֶם, יְלָדַי, דְּמֵי חֲנֻכָּה כַּאֲשֶׁר

אָמַרְתִּי.

יְלָדִים

(כָּל אֶחָד בְּקַבְּלוֹ אֵת מְנָתוֹ בְהַגִּיעַ תּוֹרוֹ, אוֹמֵר) תּוֹדָה לְךָ, סָבָא.

רָחֵל

(בְּהַגִּיעַ תּוֹרָהּ) תּוֹדָה לְךָ, סָבָא. הַלְוַאי

שֶׁאַתָּה וְהַסַּבְתָּא תַאֲרִיכוּ יָמִים וְתִתְּנוּ לָנוּ דְמֵי

חֲנֻכָּה גַם לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְעוֹד שָׁנִים רַבּוֹת.

זְקֵנָה

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

זָקֵן

לַשָּׁנָה הַבָּאָה, יְלָדִים, בִּירוּשָׁלָיִם.

יְלָדִים

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

זְקֵנָה

שִׁמְעִי נָא, יַלְדָּתִי. הֲיוֹדַעַת אַתְּ לֶאֱפוֹת לְבִיבוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה?

רָחֵל

בְּוַדַּאי! לְבִיבוֹת מִתַּפּוּחֵי אֲדָמָה, וּלְבִיבוֹת

מִקֶּמַח סֹלֶת; לְבִיבוֹת בְּחֶמְאָה, וּלְבִיבוֹת בְּשׁוּמַן

תַּרְנְגֹלֶת.

זְקֵנָה

טוֹב מְאֹד, בִּתִּי. גְּשִׁי נָא וְאֶשָּׁקֵךָ עוֹד

הַפַּעַם (הַיַּלְדָּה נִגֶּשֶׁת וכו') בֹּאוּ מָחָר, יְלָדַי וְאֶעֱשֶׂה

לָכֶם לְבִיבוֹת מְטֻגָּנוֹת בְּשׁוּמַן אַוָּז. הֲתָבֹאוּ?

יְלָדִים

כֵּן, כֵּן, סַבְתָּא. בְּוַדַּאי נָבֹא. עַרְבָא טָבָא, סָבָא וְסַבְתָּא, עַרְבָא טָבָא לָכֶם.

זְקֵנָה

(וְגַם הַזָּקֵן) לְכוּ לְשָׁלוֹם, יְלָדִים נֶחְמָדִים,

וְדִרְשׁוּ בִשְׁלוֹם אֲבִיכֶם וְאִמְּכֶם. אַל תִּשְׁכְּחוּ נָא

(הַיְלָדִים יוֹרְדִים וּמִתְפַּזְּרִים).

זָקֵן

יְלָדִים שֶׁנּוֹלְדוּ בַאֲמֵרִיקָה, וּבְכָל זֹאת

מְבִינִים הֵם וּמֵרְגִישִׁים אֶת עֵרֶךְ הַחַג הַזֶּה. יְהוּדִי, אַף עַל

פִּי שֶׁנִּדְחָה לַאֲמֵרִיקָה, יְהוּדִי הוּא… (שׁוֹקֵעַ לְרֶגַע

בְּהַרְהוֹרִים, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה מוֹחָה הַזְּקֵנָה בְסִנָּרָהּ אֶת

דִּמְעוֹתֶיהָ, דִּמְעוֹת שִׂמְחָה וְנֶחָמָה. הַזָּקֵן מִתְעוֹרֵר

וּמַרְגִּישׁ בָּהּ) נוּ, נוּ, דַּי לָךְ לִבְכּוֹת. נֵשֵׁב נָא אֶל

הַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל אֲרֻחַת הָעָרֶב. הֲלֹא חֲנֻכָּה הַיּוֹם

לַיְּהוּדִים… (מַכְנִיס זְרוֹעוֹ בִזְרוֹעָהּ וְיוֹצְאִים אֶל לִפְנִים

מִן הַמָּסָךְ).

(הַמָּסָךְ)

י“ב כסלו, תרפ”א. דיטרויט.

---

תאנים ותמרים

מאת

יעקב אריאל

(מַחֲזֶה לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט בְּמַעֲרָכָה אַחַת וּפְתִיחָה לַמַּעֲרָכָה)

הַנְּפָשׁוֹת:

שְׁכֵנָה א'

שְׁכֵנָה ב'

שְׁכֵנָה ג'

רוֹכֵל – הָאָב

הָאֵם

יִשְׂרָאֵל, אֶסְתֵּר, שְׁמוּאֵל - בניהם

חַצוֹצְרָה

תְּאֵנִים וּתְמָרִים (פְּתִיחָה)

(עַל הַבָּמָה – בִּימַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוּלָם מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁבַּתֵּאַטְרוֹן תֵּקַל הַהַצָּגָה מִבְּבֵית הַכְּנֶסֶת – עוֹמְדִים שְׁלֹשָׁה כִסְאוֹת; אֶחָד עַל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת מִימִין הַבָּמָה, אֶחָד מִשְּׂמֹאלָהּ, וְאֶחָד בָּאֶמְצָע. עַל כָּל אֶחָד מֵהַכִּסְאוֹת יוֹשֶׁבֶת יַלְדָּה לְבוּשָׁה כְדֶרֶךְ יְהוּדִיָּה בְאֶרֶץ רוּסְיָה, וַחֲבוּשָׁה לְרֹאשָׁהּ מִטְפַּחַת מְגֻוֶּנֶת. הָאַחַת קוֹלֶפֶת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה, הַשְּׁנִיָּה שׁוֹתָה טֵה, וְהַשְּׁלִישִׁית סוֹרֶגֶת פֻּזְמָק. מֵאֲחוֹרֵיהֶן עוֹבֵר מָסָךְ לְרֹחַב הַבָּמָה, וּמְשַׁמֵּשׁ מְחִיצָה בֵינֵיהֶן וּבֵין אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ. רוֹכֵל יְהוּדִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב אֲשֶׁר לְמַטָּה מִן הַבָּמָה, וְנוֹשֵׂא עַל שִׁכְמוֹ אוֹ מִתַּחַת לְבֵית שֶׁחְיוֹ חֲבִילַת מִטְפָּחוֹת מְגֻוָּנוֹת, וְאַחַת מֵהֶן תְּלוּיָה עָלָיו לְרַאֲוָה, כְּעֵין שֶׁלֶט. הָרוֹכֵל הוֹלֵךְ וְקָרֵב, עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגוֹת, דּוֹפֵק בַּמַּעֲקֶה וְעוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה. וּמִתּוֹךְ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַכִּסְאוֹת מְשַׁמֵּשׁ סֵמֶל לְבַיִת מְיֻחָד, עַל כֵּן אֵין מַלְכוּת אַחַת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּה, וְאֵין אִשָּׁה אַחַת יוֹדַעַת מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁכֶנְתָּהּ. אָסוּר לָהּ לְהַפְנוֹת אֶת רֹאשָׁהּ לִימִינָהּ אוֹ לִשְׂמֹאלָהּ).

רוֹכֵל

צַפְרָא טָבָא לָךְ, גְּבִרְתִּי.

שְׁכֵנָה א'

צַפְרָא טָבָא גַם לָךְ. מַה רְצוֹנְךָ, ר' יְהוּדִי?

רוֹכֵל

אֶפְשָׁר תִּקְנִי מִטְפַּחַת טוֹבָה לְשַׁבָּת? מִטְפַּחַת מְגֻוֶּנֶת בְּכָל הַצְּבָעִים וְהַגְּוָנִים אֲשֶׁר בִּמְדִינַת פָּרָס. רַק עֶשְׂרִים פְּרֻטָּה הַמִּטְפָּחַת.

שְׁכֵנָה א'

(מַנִּיחָה אֶת הַתַּפּוּחַ וְאֶת הַסַּכִּין בַּסַּל אֲשֶׁר לְרַגְלֶיהָ. קָמָה מְנַגֶּבֶת יָדֶיהָ בְּסִנָּרָהּ, וּמַתְחִילָה לְמַשְׁמֵשׁ בַּמִּטְפָּחוֹת. הָרוֹכֵל שָׂם אֶת הַחֲבִילָה עַל הַכִּסֵּא, מוֹצִיא מִטְפַּחַת אַחַת מִן הַחֲבִילָה, פּוֹרֵשׂ אוֹתָהּ בָּאֲוִיר וּמַרְאֶה אוֹתָהּ מִכָּל צָד, אַךְ הָאִשָּׁה מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ) לֹא. מִטְפַּחַת זוֹ אֵינָהּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָי. הַרְאֵה לִי אַחֶרֶת.

רוֹכֵל

(מַרְאֶה לָהּ אַחֶרֶת) אַף אִם תֵּלְכִי לְפָרַס וּמָדַי, אוֹ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, לֹא תִמְצְאִי אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה. הִסְתַּכְּלִי נָא! (וְהוּא מְהַפְּכָהּ מִצַּד לְצַד וּמוֹסֵר אוֹתָהּ לְיַד הָאִשָּׁה).

שְׁכֵנָה א'

(לוֹקַחַת אֶת הַמִּטְפַּחַת, מִסְתַּכֶּלֶת בָּהּ, מַחֲזִירָה אוֹתָהּ אֵלָיו, וְהוּא מְקַפֵּל אוֹתָהּ) אָמְנָם הַמִּטְפַּחַת הַזֹּאת מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי, אוּלָם אֵין לִי צֹרֶךְ בָּהּ עַכְשָׁו, כִּי הַמִּטְפַּחַת שֶׁמָּכַרְתָּ לִי בְעֶרֶב פֶּסַח דְּאֶשְׁתַּקֵּד עוֹד טוֹבָה הִיא, וִיכֹלִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עוֹד חֳדָשִׁים אֲחָדִים. סוּרָה נָא הֵנָּה לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח הַבָּא עָלֵינוּ וְאֶקְנֶה מִמְּךָ מִטְפַּחַת זוֹ. אוּלָם, בְּכַמָּה אָמָרְתָּ? עֶשְׂרִים פְּרֻטָּה? אִם תַּעֲמֹד עַל הַמְּחִיר הַזֶּה אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהַטְרִיחַ אֶת עַצְמֶךָ. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְּרֻטּוֹת יִהְיֶה דַי וְהוֹתֵר. אֲבָל אֲנַחְנוּ נִתְפַּשֵּׁר בְּעֶרֶב פֶּסַח הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, אָמֵן.

רוֹכֵל

אָמֵן. נוּ צַפְרָא טָבָא לָךְ. בְּוַדַּאי אֲבַקֵּר אוֹתָךְ לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח וְלֹא אֶשְׁכָּחֵךְ (לוֹקֵחַ אֶת חֲבִילָתוֹ וּמֵכִין אֶת עַצְמוֹ לָרֶדֶת).

שְׁכֵנָה א'

לֵךְ לְשָׁלוֹם, וּרְאֵה בְרָכָה בַעֲמָלֶךָ (הָרוֹכֵל שָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו. הָאִשָּׁה שָׁבָה אֶל סַלָּהּ וְאֶל תַּפּוּחַ-אַדְמָתָהּ וּמוֹסִיפָה לְעַצְמָהּ) אִי, פַּרְנָסוֹת יְהוּדִיּוֹת!

רוֹכֵל

(יוֹרֵד מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת וּמְדַבֵּר לְעַצְמוֹ) נוּ, הֲרֵי לְךָ פַרְנָסָה! אוֹמֶרֶת הִיא לִי לָבֹא בְעֶרֶב חַג הַפָּסַח. וּמָה אֶעֱשֶׂה עַד חַג הַפָּסַח? הַאַנִּיחַ אֶת שִׁנַּי עַל הָאֶצְטָבָה? אוֹ אֶתֵּן אוֹתָן לְבֵית הַפִּקְדוֹנות? עַל שׂוֹנְאֵי צִיּוֹן פַּרְנָסוֹת כָּאֵלֶּה! יִשְׁמְרֵנִי ה' מֵהַנָּשִׁים הַקַּבְּצָנִיּוֹת. הַלְוַאי הָיוּ כָל הַנָּשִׁים עֲשִׁירוֹת, הָיִיתִי עוֹשֶׂה מִסְחָר טוֹב בְּמִטְפְּחוֹתָי (וְהוּא הוֹלֵךְ לוֹ הָלְאָה בְרֹאשׁ מוּרָד, חֲבִילָתוֹ עַל שִׁכְמוֹ, וּמִתּוֹךְ קָבְלוֹ עַל רֹעַ גּוֹרָלוֹ מַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מֵהַבַּיִת הַשֵּׁנִי, כְּלוֹמַר הַכִּסֵּא הָאֶמְצָעִי, וְעוֹבֵר עָלָיו).

שְׁכֵנָה ב'

(שׁוֹתָה טֵה לַהֲנָאָתָהּ וּמַרְגִּישָׁה בוֹ מֵרָחוֹק, דּוֹפֶקֶת בְּפִרְקֵי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַל מַשְׁקוֹף הַמַּעֲקֶה) הוֹ, רַבִּי יְהוּדִי, רַבִּי יְהוּדִי! הִכָּנֵס נָא וְאֶרְאֶה בְמִטְפְּחוֹתֶיךָ.

רוֹכֵל

(חוֹזֵר עַל עִקְּבוֹתָיו, עוֹלֶה שׁוּב עַל הַמַּדְרֵגוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, כִּי בֵינָתַיִם יָרְדָה הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת, אוֹ הָלְכָה לָהּ מֵעֵבֶר הַמָּסָךְ, נִגָּשׁ אֶל הַכִּסֵּא הַשֵּׁנִי) ה' עִמָּךְ, אֵשֶׁת הֶחָיִל!

שְׁכֵנָה ב'

גַּם עִמְּךָ, רַבִּי יְהוּדִי. נִרְאֶה נָא אֵיזוֹ סְחוֹרָה יֵשׁ בְּיָדְךָ הַיּוֹם?

רוֹכֵל

(מַנִּיחַ אֶת חֲבִילָתוֹ עַל הַמַּשְׁקוֹף שֶׁל הַמַּעֲקֶה, מוֹצִיא אֶת הַמִּטְפַּחַת הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר) סְחוֹרָה מִן הַמִּין הַמְשֻׁבָּח! מִטְפַּחַת זוֹ הֲמֻּנַּחַת לְפָנַיִךְ, טוֹבָה הִיא מִמֶּשִׁי, וְרַק בְּעֶשְׂרִים פְּרֻטָּה. הִסְתַּכְּלִי נָא בַגְּוָנִים הַיָּפִים! רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאַתְּ מְבִינָה בְעִנְיַן הַמִּטְפָּחוֹת וְאֵין אֲנִי זָקוּק לְהַרְבּוֹת בְּמִלִּים. נַסִּי נָא לָקַחַת אוֹתָהּ בְּיָדַיִךְ, וּמֵעַצְמֵךְ תַּעַמְדִי עַל הַמַּעֲלוֹת שֶׁבָּהּ.

שְׁכֵנָה ב'

(קָמָה, מַצִּיגָה אֶת כּוֹסָהּ עַל כִּסְאָהּ, לוֹקַחַת אֶת הַמִּטְפַּחַת, מְמַשְׁמֶשֶׁת בָּהּ בְּיָדֶיהָ, מְקַפְּלָהּ בַּאֲלַכְסוֹן, שָׂמָה אוֹתָהּ עַל רֹאשָׁהּ וְעַל מִטְפַּחְתָּהּ הַחֲבוּשָׁה לְרֹאשָׁהּ, – וְאֶפְשָׁר מְסִירָה אֶת מִטְפַּחְתָּה תְּחִלָּה, – פּוֹנָה לַאֲחוֹרֶיהָ וּמַבִּיטָה בַמָּסָךְ כְּאִלּוּ רְאִי גָדוֹל לְפָנֶיהָ, מְתַקֶּנֶת אוֹתָהּ פֹּה וָשָׁם כְּדֵי שֶׁתֵּשֵׁב יָפֶה עַל רֹאשָׁהּ; אוֹ הָרוֹכֵל מַחֲזִיק רְאִי בְיָדוֹ וְהִיא מִסְתַּכֶּלֶת בּוֹ; מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ) לֹא, אֵין מִטְפַּחַת זוֹ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָי. תֵּן לִי אַחֶרֶת.

רוֹכֵל

(לוֹקֵחַ אוֹתָהּ מִיָּדָהּ וּמְקַפְּלָהּ) יְכֹלָה אַתְּ לָבֹר מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיִךְ. כֻּלָּן טוֹבוֹת, כֻּלָּן בְּרוּרוֹת.

שְׁכֵנָה ב'

(מוֹצִיאָה אַחֶרֶת מִן הַחֲבִילָה. מְנַסָּה אוֹתָהּ לִפְנֵי הָרְאִי הַמְדֻמֶּה, כְּקֹדֶם) גַּם זֹאת אֵינָה יְשָׁרָה בְעֵינָי. הַרְאֵה לִי עוֹד אַחֶרֶת.

רוֹכֵל

טוֹב. בַּחֲרִי לָךְ בְּעַצְמֵךְ. כָּל אַחַת עֶשְׂרִים פְּרֻטָּה.

שְׁכֵנָה ב'

(עוֹבֶרֶת בִּסְקִירָה עַל כָּל הַמִּטְפָּחוֹת, בּוֹחֶרֶת בְּאַחַת, מוֹצִיאָה אוֹתָהּ, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָרוֹכֵל מְקַפֵּל אֶת הַשְּׁנִיָּה, הִיא מְנַסָּה גַם אֶת זוֹ) לֹא, חוֹשֶׁבֶת אֲנִי שֶׁהַשְּׁנִיָּה יָפָה מִזּוֹ (וְהִיא מְשִׁיבָה לוֹ אֶת הַשְּׁלִישִׁית, לוֹקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת הַשְּׁנִיָּה – וְגַוְנֵי הַמִּטְפָּחוֹת מַזְהִירִים וְשׁוֹנִים זֶה מִזֶּה בְּאֹפֶן בּוֹלֵט וְצוֹעֵק עַד שֶׁגַּם מֵרָחוֹק יוּכְלוּ לְהַכִּיר בֵּינֵיהֶם – מוֹאֶסֶת גַּם בְּזוֹ וּמַחֲזִירָתָהּ לוֹ) כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁהָרִאשׁוֹנָה הִיא יוֹתֵר יָפָה. מָה הִיא דַעְתֶּךָ?

רוֹכֵל

גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב כָּךְ. בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁלֹּא תִּתְחָרְטִי עַל קְנִיָּה זוֹ.

שְׁכֵנָה ב'

(מְנַסָּה עוֹד הַפַּעַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּנְאוֹתָה לִקְנוֹתָהּ) אֲנִי אֶקַּח אֶת הַמִּטְפַּחַת הַזֹּאת. מַה מְחִירָהּ?

רוֹכֵל

עֶשְׂרִים פְּרֻטָּה הַמִּטְפָּחַת. אַךְ הֱיוֹת שֶׁאַתְּ הִנָּךְ אִשָּׁה מְבִינָה, הִנְנִי לְהוֹרִיד פְּרֻטָּה אַחַת וְתִתְּנִי לִי תְשַׁע עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה.

שְׁכֵנָה ב'

בֶּאֱמֶת חוֹשֶׁבֶת אֲנִי שֶׁעֶשֶׂר פְּרֻטּוֹת הָיָה דַי וְהוֹתֵר, אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁאִישׁ נֶאֱמָן אַתָּה, הִנְנִי לָתֵת לְךָ אַחַת עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה.

רוֹכֵל

יִשְׁמְרֵנִי ה'! אֲנִי בְעַצְמִי שִׁלַּמְתִּי יוֹתֵר מֵאַחַת עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה. תְּנִי לִי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה וְקַח לָךְ אֶת הַמִּטְפָּחַת.

שְׁכֵנָה ב'

אִם כֵּן, אֶתֵּן לְךָ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה, וַחֲסָל!

רוֹכֵל

נִשְׁבָּע אֲנִי בְחַיֵּי אִשְׁתִּי וּבָנַי שֶׁאֵין אֲנִי יָכֹל לִמְכֹּר אוֹתָהּ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה. שְׁבַע עֶשְׂרֵה זֶה הַמְּחִיר הַיּוֹתֵר נָמוּךְ. מִזֶּה אֵינִי יָכֹל לְהַפְחִית אַף חֲצִי הַפְּרֻטָּה.

שְׁכֵנָה ב'

אֵין לִי זְמָן לְאַבֵּד, וּבְכֵן אֶגְמֹר אֶת כָּל הָעֵסֶק וְאֶתֵּן לְךָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.

רוֹכֵל

(מַתְחִיל לִצְרֹר אֶת חֲבִילָתוֹ וּמַאֲרִיךְ בְּטִפּוּל זֶה) אֵין אֲנִי יָכֹל. הַאֲמִינִי לִי עַל דִּבְרָתִי, אֵין אֲנִי יָכֹל. צָרִיךְ אֲנִי לְפַרְנֵס אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי. אֵין אֲנִי יָכֹל לִשְׁהוֹת פֹּה זְמָן רָב. תְּנִי לִי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה וְאֵלֵךּ לִי.

שְׁכֵנָה ב'

הִנְנִי לָתֵת לְךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה וְלֹא יוֹתֵר. אִם אֵין אַתָּה חָפֵץ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, וְלֶךְ לְךָ לְשָׁלוֹם.

רוֹכֵל

אִם כֵּן, תְּנִי לִי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה, וְהַמִּטְפַּחַת הִיא שֶׁלָּךְ.

שְׁכֵנָה ב'

לֹא. יוֹתֵר מֵאַרְבַּע עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה לֹא אֶתֵּן לְךָ (וְהִיא מְרִימָה אֶת הַכּוֹס עִם הַטַּס מֵעַל כִּסְאָהּ וְשׁוּב יוֹשֶׁבֶת לִשְׁתּוֹת).

רוֹכֵל

הֱיִי שָׁלוֹם, גְּבִרְתִּי (וְהוּא שָׂם אֶת חֲבִילָתוֹ עַל שִׁכְמוֹ, מַחֲזִיר פָּנָיו לָצֵאת וְהוֹלֵךְ צְעָדִים אֲחָדִים וְיוֹרֵד עַל הַמַּדְרֵגוֹת).

שְׁכֵנָה ב'

(דּוֹפֶקֶת בַּמַּעֲקֶה) הוֹ, רַבִּי יְהוּדִי, רַבִּי יְהוּדִי! (הָרוֹכֵל שָׁב וּמַבִּיט אֵלֶיהָ בְּלִי דְבָרִים) יְהוּדִי רַע כָּמוֹךָ מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי. לָמָּה אַתָּה נֶחְפָּז כָּל כָּךְ? חַכֵּה רֶגַע. תֵּן לִי לִרְאוֹת אֶת הַמִּטְפַּחַת הָרִאשׁוֹנָה (וְהִיא שָׂמָה אֶת הַטֵּה עַל הַכִּסֵּא).

רוֹכֵל

(שָׂם אֶת הַחֲבִילָה עַל הַמַּעֲקֶה, מוֹצִיא אֶת הַמִּטְפַּחַת הָרִאשׁוֹנָה וְנוֹתֵן לָהּ) הֲרֵי לָךְ, גְּבִרְתִּי, הַמִּטְפַּחַת הַיּוֹתֵר יָפָה בְכָל הַחֲבִילָה.

שְׁכֵנָה ב'

(מְנַסָּה אוֹתָהּ עוֹד הַפַּעַם כְּקֹדֶם) בֶּאֱמֶת אֵין הִיא שׁוָה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה, אַךְ מִפְּנֵי שֶׁהִטְרַחְתִּי אוֹתְךָ כָל כָּךְ, הֲרֵינִי לְשַׁלֵּם אֶת מְחִירָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר תָּשִׁית עָלָי (וְהִיא גוֹחֶנֶת בְּהַפְנוֹתָהּ אֶת שִׁכְמָהּ לְעֵבֶר הַמָּסָךְ, מַתִּירָה מֵעַל רַגְלָהּ מִטְפַּחַת לְבָנָה אֲשֶׁר בִּכְנָפָהּ הָאַחַת צְרוּרוֹת פְּרֻטּוֹת יְחִידוֹת, מוֹנָה לְתוֹךְ כַּף יָדוֹ) אַחַת, שְׁתַּיִם (וכו') חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה.

רוֹכֵל

(נוֹתֵן אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ אַרְנָק גָּדוֹל) יִתֵּן ה' שֶׁתִּקְרְעִי אֶת הַמִּטְפַּחַת לְאֹרֶךְ יָמִים וּבְרִיאוּת טוֹבָה.

שְׁכֵנָה ב'

הַלְוַאי, אָמֵן. עֲבֹר נָא עַל בֵּיתִי לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח, אֶפְשָׁר אֶקְנֶה מִטְפַּחַת חֲדָשָׁה לִכְבוֹד יוֹם-טוֹב.

רוֹכֵל

בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי, וְעַכְשָׁו הֱיִי שָׁלוֹם.

שְׁכֵנָה ב'

לֵךְ לְשָׁלוֹם (וְהִיא שָׁבָה לִשְׁתִיָּתָהּ אַחֲרֵי אֲשֶׁר חוֹבֶשֶׁת אֶת הַמִּטְפַּחַת הַחֲדָשָׁה וּמִסְתַּכֶּלֶת בָּרְאִי הַמְדֻמֶּה). חֲבָל, הַטֵּה הָיָה לְצוֹנְנִים. אֵלְכָה נָא וְאֶצְקָה לִי כוֹס חַמִּים אַחֶרֶת (יוֹרֶדֶת, אוֹ הוֹלֶכֶת לְעֵבֶר הַמָּסָךְ).

רוֹכֵל

(יוֹרֵד מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְעוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגוֹת הַשְּׁנִיּוֹת, דּוֹפֵק בַּמַּעֲקֶה, עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה) עַרְבָא טָבָא לָךְ, גְּבִרְתִּי.

שְׁכֵנָה ג'

עַרְבָא טָבָא גַם לְךָ, רַבִּי יְהוּדִי. אֵיזוֹ בְשׂוֹרָה טוֹבָה יֵשׁ בְּפִיךָ הַיּוֹם?

רוֹכֵל

אוּלַי צְרִיכָה אַתְּ לְמִטְפַּחַת יָפָה? רַכָּה הִיא מִמֶּשִׁי, חֲזָקָה כְבַרְזֶל, וּמְגֻוֶּנֶת בִּצְבָעִים וּגְוָנִים יָפִים מִפָּרַס וּמָדַי וּמֵהֹדּוּ וְכוּשׁ.

שְׁכֵנָה ג'

(קָמָה מֵעַל כִּסְאָהּ, שָׂמָה עָלָיו אֶת הַפֻּזְמָק, פְּקַעַת הַחוּטִים, וְצִנּוֹרוֹת הַסְּרִיגָה, מַתְחִילָה לְמַשְׁמֵשׁ בַּמִּטְפָּחוֹת, מוֹצִיאָה אֶת הַשְּׁנִיָּה, וְאַחַר כָּךְ אֶת הַשְּׁלִישִׁית, וּפוֹרֶשֶׂת אוֹתָן בָּאֲוִיר כְּדֵי לֵהָנוֹת מִזִּיוָן וְיָפְיָן אִם לֹא מִתַּשְׁמִישָׁן) הָהּ! וַדַּאי צְרִיכָה אֲנִי לְמִטְפַּחַת חֲדָשָׁה, כִּי רְאֵה נָא אֶת הַמִּטְפַּחַת שֶׁלִּי, וַאֲנִי מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בָּהּ בֵּין בְּשַׁבָּת וּבֵין בִּימוֹת הַחוֹל. אֲבָל מַה יְכֹלָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת? לְעֵת עַתָּה אֵין הַפְּרֻטָּה מְצוּיָה בְיָדִי.

רוֹכֵל

אָסוּר לָאָדָם לְהִתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת. חַיָּב אָדָם לִהְיוֹת בַּעַל בִּטָּחוֹן. בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם. אִם צְרִיכָה אַתְּ מִטְפַּחַת, אֶתֵּן לָךְ בְּהַקָּפָה, וְאַתְּ תְּשַׁלְּמִי לִי " לִכְשֶׁיַּרְחִיב".

שְׁכֵנָה ג'

בֶּאֱמֶת, אָדָם טוֹב אָתָּה. אַךְ מַה בִּדְבַר הַמְּחִיר?

רוֹכֵל

הַמְּחִיר? מֵהָרֶוַח לֹא אֶבְנֶה לִי אַרְמוֹן. מַכִּירָה אַתְּ אֶת מָרַת חַיָּה דְבָשָׁה? (וּבְיָדוֹ מַרְאֶה לְעֵבֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בָּאֶמְצַע) אוֹהֶבֶת מְצִיאוֹת הִיא. וְהִנֵּה זֶה הַיּוֹם מָכַרְתִּי לָהּ מִטְּפַּחַת בְּעַד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה. אָמְנָם, הַדָּבָר עָלָה לִי בְ“מָרָה יְרוֹקָה”, אַךְ הִיא שִׁלְּמָה לִי בִ“מְזֻמָּן”. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אַתְּ לוֹקַחַת בְּהַקָּפָה, תִּתְּנִי לִי שֵׁשׁ עֶשְׁרֵה. הַמְרֻצָּה אָתְּ?

שְׁכֵנָה ג'

מַאֲמִינָה אֲנִי לְךָ כִּי חַיָּה דְבָשָׁה שִׁלְּמָה לְךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, אֲבָל הִיא אִשָּׁה עֲשִׁירָה הִיא, וּמַה שֶׁהִיא מְבַזְבֶּזֶת עַל מוֹתָרוֹת הָיָה מַסְפִּיק לְפַרְנֵס אֶת בֵּיתִי בִרְוָחָה. מְחִיר יָקָר כָּזֶה אֵין יָדִי מַשֶּׂגֶת לְשַׁלֵּם. אֶפְשָׁר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה? (וְהִיא שׁוֹקֶלֶת בְּדַעְתָּהּ בְּאֵיזוֹ מִשְׁתֵּי הַמִּטְפָּחוֹת לִבְחֹר).

רוֹכֵל

אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁגַּם אַתְּ תִּתְוַכְּחִי אִתִּי עַל הַמְּחִיר הָיִיתִי אוֹמֵר עֶשְׂרִים פְּרֻטָּה מִבַּתְּחִלָּה. אֲבָל הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, צָרִיךְ אֲנִי לָלֶכֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה וּמַעֲרִיב וְלִלְמֹד דַּף גְּמָרָא. עַל כֵּן אֶתֵּן לָךְ אֶת הַמִּטְפַּחַת בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, וַחֲסָל! (וְהוּא מוֹצִיא מִכִּיס חָזֵהוּ פִנְקָס קָטֹן וְרוֹשֵׁם בּוֹ) מַה שְׁמֵךְ? כִּמְדֻמֶּנִי, צִפּוֹרָה לֵאָה, הֲלֹא? כֵּן, כֵּן, חַיָּה שָׂרָה! וַדַּאי זוֹכֵר אָנִי. (מֵשִׁיב אֶת הַפִּנְקָס לִמְקוֹמוֹ, מְקַפֵּל אֶת הַמִּטְפַּחַת הַנִּשְׁאָרָה וּמְשִׁיבָה לִמְקוֹמָהּ בַּחֲבִילָה, לוֹקֵחַ אֶת הַחֲבִילָה וְיוֹרֵד) נוּ, עַרְבָא טָבָא לָךְ, וְחִבְשִׁי אֶת הַמִּטְפַּחַת לְאֹרֶךְ יָמִים וּבְרִיאוּת.

שְׁכֵנָה ג'

תּוֹדָה לְךָ, וְלֵךְ לְשָׁלוֹם (שָׁבָה לְפֻזְמָקָהּ לְרֶגַע, אַךְ מְשַׁנָּה אֶת דַּעְתָּהּ) כַּדַּאי לְהִכָּנֵס לְבֵית הַשְּׁכֵנָה חַנָּה רִבְקָה וְלִשְׁמֹעַ אֶת דַּעְתָּה עַל הַמְּצִיאָה שֶׁנָּפְלָה לִי בְהֶסַּח הַדָּעַת (יוֹרֶדֶת, אוֹ הוֹלֶכֶת מֵעֵבֶר לַמָּסָךְ).

רוֹכֵל

(בֵּינָתַיִם הִגִּיעַ זֶה לְכֹתֶל הַמִּזְרָח, לוֹקֵחַ לוֹ גְמָרָא וְלוֹמֵד) – תָּנוּ רַבָּנָן…

(הַמָּסָךְ)

הערה: בקצת מקומות נוהגין להקל ולדלג על ה“פתיחה”. אך המשלימין יוסיפו על שכרם… בעולם הבא (מתשובות הרי"א).

תְּאֵנִים וּתְמָרִים (הַמַּעֲרָכָה)

(הַמָּסָךְ שֶׁנִּרְאָה לְעֵינֵי הָרוֹאִים בַּ“פְּתִיחָה” עוֹלֶה. חֲדַר הָאֹכֶל וְהַמִּטְבָּח כְּאֶחָד בְּבֵית יְהוּדִי רָגִיל וְעָנִי. בַּחֶדֶר אֵם וּשְׁלֹשָׁה יְלָדִים, הַבְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כְּבֶן עֶשֶׂר, יַלְדָּה כְבַת שְׁמוֹנֶה, וְהַצָּעִיר שְׁמוּאֵל כְּבֶן שֵׁשׁ. הָאֵם עוֹמֶדֶת וְמְנַגֶּבֶת אֶת הַצַּלָּחוֹת אַחֲרֵי אֲרֻחַת הָעֶרֶב. הַיַּלְדָּה מִשְׁתַּעְשַׁעַת בְּבֻבָּתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁנֵי הַיְלָדִים מִשְׁתּוֹבְבִים. מַכְשִׁירֵי-הַמִּשְׂחָק עַל בִּימַת בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּהֶכְרַח יִהְיוּ מְעַטִּים, כְּגוֹן: שֻׁלְחָן, צַלָּחוֹת וְיֶתֶר כְּלֵי הָאֹכֶל, כִּסְאוֹת אֲחָדִים, וְאֶחָד מֵהֶם יְשַׁמֵּשׁ גַּם כִּירָה לִשְׁפֹּת עָלָיו אֶת סִיר הַמָּרָק, וְכַדּוֹמֶה. בִּמְקוֹם הַקִּיר אֲשֶׁר מִמּוּל הָרוֹאִים יְשַׁמֵּשׁ מָסָךְ, וְרָחוֹק יִהְיֶה בֵינָיו וּבֵין אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּאַמָּה אוֹ אַמָּתַיִם בְּמִדָּה. אוֹתוֹ הֶחָלָל יִהְיֶה דוֹמֶה לַחֲדַר הַמִּטּוֹת, לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל…)

ישְׂרָאֵל

(שָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו עַל כַּפֵּי שְׁמוּאֵל הַפְּשׁוּטוֹת)

נוּ, הַךְ!

(שְׁמוּאֵל שׁוֹמֵט אֶת כַּפּוֹ מִתַּחַת כַּף יִשְׂרָאֵל וּמַכֶּה עַל כַּף יִשְׂרָאֵל הַמֻּנַּחַת עַל כַּפּוֹ הַשְּׁנִיָּה. אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מָהִיר מִמֶּנּוּ, וּמֵסִיר אֶת כַּפּוֹ מֵעַל כַּף שְׁמוּאֵל, בְּאֹפֶן שֶׁהַלָּז מַכֶּה עַל כַּף יַד עַצְמוֹ)

זוֹ כְבָר הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית שֶׁלֹּא קָלַעְתָּ אֶל הַמַּטָּרָה (צוֹחֵק) הַה… הַה… הַה… נִתְחַלֵּף עַכְשָׁו

(וְהֵם מְשַׁנִּים אֶת הַסֵּדֳֶר. שְׁמוּאֵל שָׂם אֶת יָדָיו עַל כַּפֵּי יִשְׂרָאֵל הַפְּשׁוּטוֹת, וְיִשְׂרָאֵל מַפְחִיד אֶת שְׁמוּאֵל תְּחִלָּה פְעָמִים אֲחָדוֹת בָּזֶה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְאִלּוּ מוּכָן הוּא לְהַכּוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רַק מִשְׁתַּדֵּל לְנַסּוֹת אֶת כֹּחוֹ, אוֹ לְכַוֵּן אֶת יָדוֹ בְאוֹתָהּ הַמְּהִירוּת שֶׁלֹּא תִתֵּן לִשְׁמוּאֵל זְמָן לַחֲטֹף אֶת יָדוֹ, אוֹ כְּדֵי לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ וְלֹא יֵדַע לְהִזָּהֵר מִן הַמַּכָּה).

שְׁמוּאֵל

(חוֹטֵף אֶת יָדוֹ מֵעַל כַּף יִשְׂרָאֵל, יָגִיל בִּרְעָדָה)

הִנֵּה, גַּם אַתָּה תֶחֱטָא. גַּם יָדְךָ לֹא תִּמְצָא אֶת יָדִי.

יִשְׂרָאֵל

אוֹמֵר אַתָּה כָּכָה? (מַכֶּה אוֹתוֹ עַל כַּפּוֹ) הִנֵּה לְךָ אַחַת, הִנֵּה לְךָ שְׁתָּיִם (אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ אוֹ לְקַצֵּר).

הָאֵם

(כְּשֶׁהִיא מוֹחָה אֶת הַשֻּׁלְחָן הַמְּלֻכְלָךְ בִּסְחָבָה) יִשְׂרָאֵל! רְאֵה נָא מַה שֶׁעָשִׂיתָ. נַעַר גָּדוֹל כָּמוֹךָ, מֻתָּר הָיָה לְךָ לָדַעַת אֵיךְ לֶאֱכֹל אֲרֻחָה מִבְּלִי לִשְׁפֹּךְ חֲצִי הַמָּרָק עַל הַשֻּׁלְחָן. אוֹי, אוֹי, מָתַי תִּהְיֶה לְאִישׁ?

יִשְׂרָאֵל

(שׁוֹבֵת אֲבָל אֵינוֹ מַפְסִיק מִמִּשְׂחָקוֹ וְיָדוֹ נְטוּיָה לְהַכּוֹת אֶלָּא שֶׁהוּא מַקְשִׁיב לָדַעַת מָה הִיא תְלוּנָתָהּ) הַמָּרָק שֶׁנִּשְׁפַּךְ לֹא שֶׁלִּי הָיָה כִּי אִם שֶׁל אֶסְתֵּר (וּשְׁמוּאֵל מַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מִן הַמִּשְׂחָק וְנִתְפָּשׂ) הֵא לְךָ שָׁלֹשׁ.

אֶסְתֵּר

(מִתְמַרְמֶרֶת עָלָיו) שֶׁקֶר וְכָזָב, אִמִּי. אֲנִי לֹא שָׁפַכְתִּי אַף טִפָּה אַחַת מִן הַמָּרָק. יִשְׂרָאֵל עָשָׂה זֹאת בְּכַוָּנָה, כִּי אֵינֶנּוּ אוֹהֵב מְרַק-שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל.

יִשְׂרָאֵל

(תּוֹפֵשׂ אֶת שְׁמוּאֵל כְּשֶׁאֵינֶנּוּ נִזְהָר בְּהַקְשִׁיבוֹ אֶל הַשִּׂיחָה) הֵא לְךָ אַרְבַּע! (לְאֶסְתֵּר) וְאַתְּ אוֹהֶבֶת מְרַק-שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל, הֲלֹא כֵן? (וְהוּא מַגִּישׁ אֶת בֹּהֶן יָדוֹ הָאַחַת אֶל חָטְמוֹ, לְהַגִּיד שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֹטֶם אָרֹךְ).

אֶסְתֵּר

(בְּקֶצֶף) כֵּן, אֲנִי אוֹהֶבֶת מְרַק-שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל (בְּבֶכִי) אִמִּי, הוּא מִתְעַלֵּל בִּי…

שְׁמוּאֵל

(רוֹאֶה פֹה הִזְדַּמְּנוּת לְהַכּוֹת עַל כַּף יִשְׂרָאֵל הֶעָסוּק עִם אֲחוֹתוֹ) הֵא לְךָ, הִנֵּה תְפַשְׂתִּיךָ!

הָאֵם

חֲדַל לְךָ, יִשְׂרָאֵל, מֵהִתְגָּרוֹת בְּאֶסְתֵּר. הֲשׁוֹמֵעַ אָתָּה? נוּ, רַב לָכֶם, רַב לְהִשְׁתּוֹבֵב. כְּשֶׁאַתֶּם לוֹמְדִים רַק חֲצִי הַיּוֹם אִי אֶפְשָׁר לִסְבֹּל עוֹד מִכֶּם. הַחֹפֶשׁ שֶׁלָּכֶם מְקַצֵּר אֶת יָמָי. אֶפְשָׁר, תֵּלְכוּ כְבָר לִישׁוֹן?

יִשְׂרָאֵל

(וְהוּא חָדַל מִשְּׁמוּאֵל) לֹא, אִמָּא. זֶה אִי אֶפְשָׁר כְּלָל וּכְלָל. מְחַכִּים אָנוּ לְאַבָּא שֶׁיָּבֹא וְיָבִיא לָנוּ פֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

שְׁמוּאֵל

(בְּהִתְעַנְיְנוּת) אִמָּא, הֲיָבִיא אַבָּא פֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? כַּמָּה? חָפְנָיִם? (וְהוּא פוֹשֵׁט כַּפּוֹת יָדָיו אֶל הָאֵם כְּאִלּוּ עוֹמֶדֶת הִיא לְמַלְּאוֹתָן בְּפֵרוֹת).

הָאֵם

כֵּן, בְּנִי מַחֲמַדִּי. הַרְבֵּה פֵרוֹת יָבִיא אַבָּא, אִם תִּהְיֶה יֶלֶד טוֹב וְתִשְׁמַע לְאִמָּא.

אֶסְתֵּר

וּמִכָּל הַמִּינִים! חֲרוּבִים, תְּאֵנִים וּתְמָרִים. אוֹהֶבֶת אֲנִי אֶת הַתְּמָרִים יוֹתֵר מִכָּל הַפֵּרוֹת. הֵם מְתוּקִים כָּל כָּךְ! מְץ… מְץ…

יִשְׂרָאֵל

(בִּתְנוּעַת הַיָּד שֶׁל בִּטּוּל) יַלְדָּה פְתַיָּה אָתְּ. תְּמָרִים הִיא אוֹמֶרֶת! חֲרוּבִים אֲנִי אוֹמֵר לָךְ; תְּנִי לִי חֲרוּבִים, וַאֲנִי יָכֹל לְהִסְתַּפֵּק בָּהֶם כָּל הַשָּׁבוּעַ בְּלִי מַאֲכָלִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא.

הָאֵם

(מִתְעַנְיֶנֶת הִיא בְרַבִּי חֲנִינָא, כִּי זוֹכֶרֶת הִיא אוֹתוֹ מִן הַ“צְּאֶינָה וּרְאֶינָה” שֶׁלָּהּ) וּמַה בִּדְבַר רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא? סַפֵּר נָא, בְּנִי, סַפֵּרָה.

יִשְׂרָאֵל

וְכִי מַה יֵשׁ לְסַפֵּר? תַּנָּא גָדוֹל אֶחָד הָיָה, וְשְׁמוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, וְהוּא הָיָה עָנִי גָדוֹל, וְלֹא הָיָה לוֹ בַמֶּה לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ, וְהָיָה יוֹצֵא בְכָל עֶרֶב שַׁבָּת וְתוֹלֵשׁ לוֹ קַב חֲרוּבִים, וּבָזֶה הָיָה מְכַלְכֵּל אֶת עַצְמוֹ כָל הַשָּׁבוּעַ. גַּם אֲנִי יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת כָּךְ אִלוּ הָיִיתִי בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אַהּ, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! שָׁם יֶשְׁנָם גַּנִּים גְּדוֹלִים, וּבַגַּנִּים עֲצֵי חֲרוּבִים, וְהוֹלֵךְ אַתָּה בַדֶּרֶךְ, וְאִם רָעֵב אַתָּה, פְּשֹׁט אֶת יָדְךָ וּקְטָף לְךָ חֲרוּבִים אֲחָדִים, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וְאֵין מִי שֶׁיְּעַכֵּב בְּיָדֶךָ. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲרוּבִים יֶשְׁנָם שָׁמָּה. גַּם הָעִזִּים אוֹכְלוֹת שָׁמָּה חֲרוּבִים.

אֶסְתֵּר

אֲבָל גַּם תְּאֵנִים וּתְמָרִים יֵשׁ שָׁם רַב מְאֹד.

יִשְׂרָאֵל

בְּוַדַּאי יֵשׁ, מִי אוֹמֵר שֶׁאֵין שָׁם? גַּם שְׁקֵדִים וּבָטְנִים, רִמּוֹנִים וְזֵיתִים. מַה מְאֹד כָּלְתָה נַפְשִׁי לִרְאוֹת אֶת הָרִמּוֹנִים וְאֶת הַזֵּיתִים?! אִמָּא, הֲטָעַמְתְּ מִיָּמַיִךְ רִמּוֹן או זָיִת?

הָאֵם

לֹא, בְּנִי. הַפֵּרוֹת הָאֵלֶּה יְקָרִים הֵם מְאֹד, וְאֵין מוֹצִיאִים אוֹתָם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּץ לָאָרֶץ.

יִשְׂרָאֵל

חֲבָל! נוּ, כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל אֶעֱלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. צָרִיךְ אֲנִי לִרְאוֹת אֶת הָרִמּוֹנִים וְאֶת הַזֵּיתִים וְאֶת הַבָּטְנִים. הַבָּטְנִים! כַּמָּה נִפְלָאִים הֵם הַבָּטְנִים!

שְׁמוּאֵל

(כָּל הָעֵת עָמַד בְּפֶה פָעוּר לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים) וַאֲנִי אֵינִי חָפֵץ בְּבָטְנִים. לָמָּה לִי בָטְנִים? מָה הֵם בָּטְנִים? אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַתְּאֵנִים. יָכֹל אֲנִי לְגַלְגֵּל אוֹתָן כְּמוֹ גַלְגַּל עַל הַשֻּׁלְחָן, וְהֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת וְנוֹפְלוֹת לְתוֹךְ פִּי, כָּכָה! (וְהוּא מְצַיֵּר לָהֶם עַל פִּי הַדִּמְיוֹן אֵיךְ הֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת, בְּהַעֲבִירוֹ אֶת כַּף יָדוֹ הַקְּמוּצָה עַל הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁהִיא מַגִּיעָה אֶל פִּיו הַסָּמוּךְ אֶל הַשֻּׁלְחָן) הוֹ, מָתַי יָבֹא אַבָּא וְיָבִיא לִי תְאֵנִים.

יִשְׂרָאֵל

אִם חָפֵץ אַתָּה, יָכֹל אֲנִי לָתֵת לְךָ תְאֵנָה (הָאֵם וְהַיַּלְדָּה מְחַיְּכוֹת).

שְׁמוּאֵל

(בְּתִמָּהוֹן וּבְאִי-אֱמוּנָה) הַאֻמְנָם, יֵשׁ לְךָ תְאֵנָה?

יִשְׂרָאֵל

בְּוַדַּאי יֵשׁ לִי. שְׁתֵּי תְאֵנִים יֵשׁ לִי. הֶחָפֵץ אַתָּה בָהֶן?

שְׁמוּאֵל

כֵּן, תֵּן לִי.

יִשְׂרָאֵל

טוֹב הַדָּבָר. הֲרֵי לְךָ תְאֵנָה אַחַת, וַהֲרֵי לְךָ עוֹד תְּאֵנָה (וּבְדַבְּרוֹ מַגִּישׁ מִתַּחַת לְחָטְמוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת מְשֻׁלָּשׁוֹת).

שְׁמוּאֵל

(בְּקֶצֶף) גֶּשׁ הָלְאָה! רַמַּאי אָתָּה! (בְּבֶכִי) אֲנִי אֶהֱרֹג אוֹתָךְ! (מַתְחִיל לִבְעֹט בּוֹ בְרַגְלָיו).

יִשְׂרָאֵל

(מִתְגָּרֶה בוֹ) הֲלֹא תְאֵנִים בִּקַּשְׁתָּ? וּבְכֵן נָתַתִּי לְךָ תְאֵנִים. וְאִם מְעַט לְךָ, הֲרֵי לְךָ עוֹד תְּאֵנָה וְעוֹד תְּאֵנָה, וּמַה לִי עוֹד וְלֹא נָתַתִּי לָךְ? (מַרְאֶה לוֹ שׁוּב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת מְשֻׁלָּשׁוֹת).

הָאֵם

חֲדַל לְךָ, יִשְׂרָאֵל, מִלְּהָצִיק לִשְׁמוּאֵל. פֶּגַע רָע! מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ? הֶרֶף מִמֶּנּוּ! (אֲבָל הַלָּז אֵינוֹ מַרְפֶּה מִשְּׁמוּאֵל, וְהָאֵם אוֹחֶזֶת בְּמַגֶּבֶת וּמַצְלִיפָה עַל רֹאשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעַל לַשֻּׁלְחָן, וְהוּא נָסָב מִמֶּנָּה, וּמוֹסִיף לַעֲשׂוֹת הַעֲוָיוֹת מְגֻחָכוֹת כְּנֶגֶד שְׁמוּאֵל).

יִשְׂרָאֵל

הֲרֵי לְךָ עוֹד תְּאֵנָה, וְאַל תִּבְכֶּה נָא. יֵשׁ לִי רָב.

הָאֵם

אִם כֵּן, הֲרֵי שׁוֹבָב גָּדוֹל אַתָּה, אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ לְאִמָּא, חַכֵּה נָא רֶגַע וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ שְׂכָרְךָ מִשְׁלָם. אִם אֶתְפֹּשׂ אוֹתְךָ, הוֹ, כַּמָּה מַלְקוֹת תִּלְקֶה עַל יָדִי!

(וְהִיא מִסְתָּעֶרֶת עָלָיו, רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו, אַךְ הוּא מִתְחַמֵּק מִמֶּנָּה. שְׁמוּאֵל וְאֶסְתֵּר מְנַסִּים לְתָפְשׂוֹ, אַךְ הוּא דוֹחֲפָם. כָּךְ הֵם מִסְתּוֹבְבִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן בְּצָהֳלָה וּתְרוּעָה, וּבֵינָתַיִם פּוֹתֵחַ הָאָב אֶת הַדֶּלֶת, כְּלוֹמַר, עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי הַיְלָדִים הַשְּׁקוּעִים בְּמִשְׂחָקָם אֵינָם מַשְׁגִּיחִים בַּמֶּה שֶׁנַּעֲשֶׂה מִחוּץ לְחַדְרָם, וְאֵינָם רוֹאִים אֶת הָאָב עַד שֶׁהוּא מוֹפִיעַ אֶצְלָם. וְכָךְ הוּא עוֹמֵד רֶגַע בַּפֶּתַח, חֲבִילָתוֹ מֻפְשָׁלָה עַל שִׁכְמוֹ, וּמִסְתַּכֵּל בַּמַּרְאֶה עַד שֶׁהֵם מַרְגִּישִׁים בִּמְצִיאוּתוֹ, עוֹצְרִים אֶת עַצְמָם וְעוֹמְדִים תַּחְתָּם, כְּמִי שֶׁנִּרְאֶה בְקַלְקָלָתוֹ).

הָאָב

(מַנִּיחַ אֶת חֲבִילָתוֹ עַל כִּסֵּא אוֹ סַפְסָל אֶחָד) עַרְבָא טָבָא לָכֶם. בְּשֶׁלְּמָה כָל הָרַעַשׁ הַזֶּה?

הָאֵם

(שׁוֹאֶפֶת רוּחַ וְנֶאֱנָחָה) אוֹי, הַבֵּן הַגָּדוֹל שֶׁלְּךָ הוּא צַעֲצוּעַ יָקָר. פִּתְאֹם הִשְׁתַּגֵּעַ, הִתְחִיל לְהָצִיק לִשְׁמוּאֵל, וּבְעַד כָּל הוֹן דְּעַלְמָא לֹא חָפֵץ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלִי. אֵין לִי עוֹד כֹּחַ לִסְבֹּל מִמֶּנּוּ!

הָאָב

(בַּחֲרוֹן אַף) לָמָּה, יִשְׂרָאֵל, תַּעֲשֶׂה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֲלֹא תַעֲנֶה לִי? הֲטוֹבָה הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ עָלֶיךָ? (שׁוֹלֵף אֶת רְצוּעַת הַמִּכְנָסַיִם, מֵנִיף אוֹתָהּ לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, מוּכָן לְקַיֵּם מִצְוַת מַלְקוֹת).

יִשְׂרָאֵל

(מִתּוֹךְ פָּחַד. וְגַם עַל יֶתֶר הַיְלָדִים נוֹפֵל פַּחַד הָרְצוּעָה וְהֵם מִתְקָרְבִים אֶל הָאֵם) אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי דָבָר, אַבָּא. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ מְשַׂחֲקִים, וְגַם הָאֵם הָיְתָה מְשַׂחֶקֶת עִמָּנוּ. אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לִבְרֹחַ, וְהֵם הָיוּ צְרִיכִים לִרְדֹּף אַחֲרַי וְלִתְפֹּשׂ אוֹתִי, אךְ דָּבָר זֶה לֹא עָלָה בְיָדָם (הָאֵם מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁה לְאַט לְאַט וּמִצַּד לְצַד, בְּהִתְפַּלְּאָה עַל חֻצְפָּתוֹ הַגְּדוֹלָה לְהַכְחִישׁ אֶת דְּבָרֶיהָ בְּפָנֶיהָ).

שְׁמוּאֵל

שֶׁקֶר הַדָּבָר, אַבָּא. הוּא אָמַר שֶׁיִּתֵּן לִי תְאֵנָה, וְנָתַן לִי אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְהָאֵם חָפְצָה לְהַכּוֹתוֹ, אַךְ הוּא בָרַח מִמֶּנָּה.

אֶסְתֵּר

כֵּנִים דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל, אַבָּא.

הָאָב

(צוֹחֵק מִתְאַפֵּק וּמַעֲמִיד פָּנִים שֶׁל כַּעַס, מְאַיֵּם בִּרְצוּעָתוֹ) הִשָּׁמֵר לְךָ, בְּנִי, פֶּן תַּכְעִיס אֶת הָאֵם, וְלָקַחְתִּי אֶת רְצוּעָתִי וְהִלְקֵיתִי אוֹתְךָ עַל הַחֵלֶק הָרַךְ שֶׁלָּךְ. הִזָּהֵר נָא! (וְהוּא מֵשִׁיב אֶת הָרְצוּעָה לִמְקוֹמָהּ בְּמָתְנֵי הַמִּכְנָסַיִם. חֲמָתוֹ שָׁכָכָה) נוּ, מַה לָמַדְתָּ הַיּוֹם בֶּחָדֶר?

יִשְׂרָאֵל

(בְּרֹגֶז קְצָת) הַיּוֹם לָמַדְנוּ אֹדוֹת רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִסְתַּפֵּק בְּקַב חֲרוּבִים לְכָל הַשָּׁבוּעַ.

הָאֵם

אִלְמָלֵא הָיִית שׁוֹבָב גָּדוֹל, הֲרֵי יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת לְרַב וּלְגָאוֹן בְּיִשְׂרָאֵל!

הָאָב

וְאַתָּה, שְׁמוּאֵל חֲבִיבִי?

שְׁמוּאֵל

אֲנִי לָמַדְתִּי אֶת הַבְּרָכוֹת “בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ” וְ“שֶׁהֶחֱיָנוּ”.

אֶסְתֵּר

אַבָּא, הַהֵבֵאתָ לָנוּ פֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? כַּמָּה מִינִים יֵשׁ לָךְ?

יִשְׂרָאֵל

אָמְנָם כֵּן, אַבָּא, תֵּן לָנוּ פֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט.

שְׁמוּאֵל

(פּוֹשֵׁט כַּפּוֹת יָדָיו) תֵּן לִי הַרְבֵּה פַרוֹת, מְלֹא חָפְנָיִם.

הָאֵם

רְאֵה נָא, רְאֵה, אֵיךְ הִתְנַפְּלוּ עָלָיו, כְּמוֹ גַזְלְנֵי-יָעַר! תְּנוּ לוֹ לִשְׁאֹף רוּחַ, לְהִתְחַמֵּם קְצָת. זֶה יוֹם תָּמִים שֶׁלֹּא בָא אֹכֶל אֶל פִּיו! הוֹ, הַפַּרְנָסָה הַמָּרָה…

הָאָב

אֵין מַה לְהִתְרַעֵם עֲלֵיהֶם, הֲלֹא יְלָדִים הֵם. חַכּוּ נָא, בָּנַי, כִּמְעַט רֶגַע, אֶפְשְׁטָה נָא אֶת אַדַּרְתִּי, אֶטֹּל אֶת יָדַי וְאֵשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְאָז אֲחַלֵּק לָכֶם אִישׁ אִישׁ וּמְנָתוֹ

(הַיְלָדִים מַרְפִּים מִמֶּנּוּ, נְפוֹצִים עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, יוֹשְׁבִים לָהֶם וְאֵינָם מְסִירִים עֵינֵיהֶם מִתְּנוּעוֹתָיו. בֵּינָתַיִם פּוֹשֵׁט הָאָב אֶת אַדַּרְתּוֹ וְשָׂם אוֹתָהּ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת, כְּלוֹמַר, מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ, וְנוֹטֵל אֶת הַיָּדַיִם, כְּשֶׁהוּא שׁוֹאֵב בְּקַנְקַן מַיִם מִן הַדְּלִי הָעוֹמֵד עַל סַפְסָל אָרֹךְ, וְשׁוֹפֵךְ עַל יָדָיו לְסֵרוּגִין אֶל עֲבִיט הַשְּׁפָכִין הָעוֹמֵד עַל הָרִצְפָּה, וּמְנַגְּבָן בַּמַּגֶּבֶת הַתְּלוּיָה עַל הַקִּיר, אוֹ הַמֻּנָּחָה עַל הַמַּעֲקֶה וּמְבָרֵךְ “עַל נְטִילַת יָדָיִם”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פּוֹרֶשֶׂת הָאֵם מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן, שָׂמָה עָלֶיהָ קְצֵה כִכַּר לֶחֶם, מִמְלָחָה, רֹאשׁ דָּג-מָלוּחַ בְּצַלַּחַת, מַזְלֵג, וְסַכִּין. הָאָב יוֹשֵׁב, בּוֹצֵעַ אֶת הַלֶּחֶם, מְבָרֵךְ “הַמּוֹצִיא” וְאוֹכֵל, בְּשָׁעָה שֶׁהַיְלָדִים מַבִּיטִים בְּאִי סַבְלָנוּת עַל כָּל הַהֲכָנוֹת הָאֵלֶּה, וְעוֹנִים אָמֵן בְּעַל כָּרְחָם) נוּ, וְהַיְלָדִים כְּבָר אָכָלוּ?

הָאֵם

אַל תִּדְאָג לָהֶם. הֵם כְּבָר הִסְפִּיקוּ לֶאֱכֹל וְגַם לַהֲפֹךְ אֶת הַבַּיִת עֶשֶׂר פְּעָמִים מִן הַמַּסַּד עַד הַטְּפָחוֹת.

הָאָב

(גּוֹמֵר לֶאֱכֹל אֶת הַדָּג, מוֹחֶה אֶת פִּיו בִּכְנַף הַמַּפָּה, קָם וּמוֹצִיא מִכִּיס אַדַּרְתּוֹ שַׂק נְיָר, שָׁב לִמְקוֹמוֹ וְהַיְלָדִים מִתְאַסְּפִים וְעוֹמְדִים צְפוּפִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן, כְּלוֹמַר, מִימִין הָאָב וְמִשְּׂמֹאלוֹ) בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, שׁוֹשַׁנָּה, הַגִּישִׁי נָא לִי צַלַּחַת נְקִיָּה.

הָאֵם

(מַגִּישָׁה לוֹ) הֲרֵי לְךָ צַלַּחַת נְקִיָּה.

הָאָב

עַכְשָׁו נִרְאֶה מַה יֵשׁ לְפָנֵינוּ (מוֹצִיא מִן הַשַּׂק הַגָּדוֹל שַׂק קָטֹן, וּבִמְתִינוּת נוֹרָאָה מְהַפֵּךְ אוֹתוֹ עַל פִּיו וְהַפֵּרוֹת נוֹפְלִים אֶל תּוֹךְ הַצַּלָּחַת).

יִשְׂרָאֵל

הֵידָד! חֲרוּבִים! הֵידָד!

הָאֵם

בְּלִי צְעָקוֹת, יְלָדִים (וְהָאָב מוֹצִיא מִן הַשַּׂק הַגָּדוֹל שַׂק קָטֹן בִּמְתִינוּת וּמְהַפְּכוֹ).

אֶסְתֵּר

הֵידָד! תְּמָרִים! כְּמוֹ שֶׁאָהָבְתִּי (הָאָב מֵרִיק אֶת הַשַּׂק הַגָּדוֹל, וּמִתּוֹכוֹ נוֹפֵל שַׂק קָטֹן שְׁלִישִׁי, הָאָב מְהַפְּכוֹ לְתוֹךְ הַצַּלָּחַת).

שְׁמוּאֵל

הֵידָד! תְּאֵנִים! מַה טוֹב!

יִשְׂרָאֵל

אַבָּא, מְוַתֵּר אֲנִי עַל הַתְּאֵנִים וְהַתְּמָרִים אִם תִּתֵּן לִי חֲרוּבִים בִּמְקוֹמָם.

אֶסְתֵּר

וַאֲנִי מוֹחֶלֶת עַל הַחֲרוּבִים וְהַתְּאֵנִים אִם תִּתֵּן לִי תְמָרִים בִּמְקוֹמָם.

שְׁמוּאֵל

וְלִי אֲנִי, אַבָּא, תִּשָּׁאַרְנָה כָל הַתְּאֵנִים. טוֹב מְאֹד, טוֹב מְאֹד!

הָאֵם

מָה אַתָּה אוֹמֵר, יְחֶזְקֵאל, לְזוֹלְלִים כָּאֵלֶּה!

הָאָב

אֵין מַה לְהִתְרַעֵם עֲלֵיהֶם, הֲלֹא רַק יְלָדִים הֵם. שִׁמְעוּ נָא, יְלָדִים. פֹּה בַצַּלַּחַת יֶשְׁנָם פֵּרוֹת מִשְּׁלֹשָׁה מִינִים, חֲמִשָּׁה פֵרוֹת מִכָּל מִין וָמִין. הַגֵּד נָא לִי, שְׁמוּאֵל, לְכַמָּה הֵם עוֹלִים בְּיָחַד?

שְׁמוּאֵל

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים חָמֵשׁ עוֹלֶה ל… ל… חָמֵשׁ וְחָמֵשׁ הֲרֵי זֶה עֶשֶׂר, וְעוֹד הַפַּעַם חָמֵשׁ הֲרֵי זֶה… חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה.

הָאָב

כֵּן, מָצָאתָ, בְּנִי. עַכְשָׁו הַגִּידָה נָא לִי כַמָּה נְפָשׁוֹת יֶשְׁנָן פֹּה אִתָּנוּ הַיּוֹם?

שְׁמוּאֵל

(סוֹפֵר בְּאֶצְבָּעוֹ) לֹא אֶחָד, לֹא שְׁנַיִם, לֹא שְׁלֹשָׁה, לֹא אַרְבָּעָה, לֹא חֲמִשָּׁה. חֲמִשָּׁה, אַבָּא.

הָאָב

אֱמֶת וְיַצִּיב, בְּנִי. עַכְשָׁו נִרְאֶה. חֲמִשָּׁה עָשָׂר פֵּרוֹת, וְחָמֵשׁ נְפָשׁוֹת, כַּמָּה נוֹפֵל בְּחֶלְקָהּ שֶׁל כָּל אַחַת וְאֶחָת? מְצָא נָא גַם אֶת זֶה, בְּנִי.

שְׁמוּאֵל

(מְחַשֵּׁב בְּקוֹל) חֲמִשָּׁה עָשָׂר פֵּרוֹת וְחָמֵשׁ נְפָשׁוֹת, הֲרֵי זֶה… הֲרֵי זֶה… עֶשְׂרִים!

הָאָב

(מְנַעְנֵעַ בְּרֹאֹשׁוֹ וְכֻלָּם צוֹחֲקִים) הַפַּעַם לֹא מָצָאתָ, בְּנִי. אִמְרִי אַתְּ, אֶסְתֵּר, כַּמָּה?

אֶסְתֵּר

זֶה קַל מְאֹד. בְּסַךְ הַכֹּל יֶשְׁנָם חֲמִשָּׁה עָשָׂר פֵּרוֹת, חֲמִשָּׁה מִכָּל מִין. יֵשׁ פֹּה חָמֵשׁ נְפָשׁוֹת. אִם כָּל נֶפֶשׁ תְּקַבֵּל פְּרִי אֶחָד מִמִּין אֶחָד, הֲרֵי מִכֵּיוָן שֶׁיֶּשְׁנָם פֹּה שְׁלֹשָׁה מִינִים, נִמְצָא, שֶׁבְּחֶלְקוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִפְּלוּ שְׁלֹשָׁה פֵרוֹת, פְּרִי אֶחָד מִכָּל מִין וָמִין.

הָאָב

(הָאֵם עוֹמֶדֶת וּמַקְשִׁיבָה לְחָכְמַת בִּתָּהּ, זְרוֹעוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּבוֹת בְּמַגֶּבֶת עַל חָזֶהָ, שׁוֹכַחַת הִיא אֶת דַּאֲגוֹתֶיהָ מֵאֹשֶׁר וּמִגִּיל בִּפְרִי בִטְנָהּ)

יָפֶה דָרַשְׁתְּ, בִּתִּי. וּבְכֵן הִנְנִי לְחַלֵּק אֶת הַפֵּרוֹת בֵּינֵינוּ כַאֲשֶׁר אָמְרָה אֶסְתֵּר. אַתָּה, יִשְׂרָאֵל, הַבְּכוֹר, תְּקַבֵּל רִאשׁוֹנָה אֶת חֶלְקֶךָ. הֵא לְךָ חָרוּב אֶחָד, תֹּמֶר אֶחָד, וּתְאֵנָה אֶחָת.

יִשְׂרָאֵל

תּוֹדָה לְךָ, אַבָּא (מְקַבֵּל אֶת חֶלְקוֹ וּמִסְתַּלֵּק הַצִּדָּה כְּשֶׁעֵינָיו פְּנוּיוֹת אֶל הַשֻּׁלְחָן).

הָאָב

אַתְּ, אֶסְתֵּר, שֶׁיָּפֶה דָרַשְׁתְּ, תִּהְיִי הַשְּׁנִיָּה לְקַבֵּל אֶת חֶלְקֵךְ, וַהֲרֵי לָךְ חָרוּב אֶחָד, תֹּמֶר אֶחָד, וּתְאֵנָה אֶחָת.

אֶסְתֵּר

תּוֹדָה לְךָ, אַבָּא (מִסְתַּלֶּקֶת).

הָאָב

וְאַתָּה, שְׁמוּאֵל, שֶׁהִנְּךָ הַקָּטֹן בַּיְלָדִים תִּהְיֶה הָאַחֲרוֹן, וַהֲרֵי לְךָ אֶת שֶׁלָּךְ: חָרוּב אֶחָד, תֹּמֶר אֶחָד, וּתְאֵנָה אֶחָת.

שְׁמוּאֵל

תּוֹדָה לְךָ, אַבָּא

(מִסְתַּלֵּק. הַיְלָדִים עוֹשִׂים אֲגֻדָּה אַחַת, יוֹשְׁבִים אוֹ עוֹמְדִים, זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְשׁוֹמְרִים אֶת תְּנוּעַת הָאָב בְּנוֹגֵעַ לַפֵּרוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַצַּלָּחַת).

הָאָב

עַכְשָׁו, שׁוֹשַׁנָּה, נְחַלֵּק בֵּינֵינוּ אֶת ה“שִּׁירָיִם”. חָרוּב לָךְ וְחָרוּב לִי; תֹּמֶר לָךְ וְתֹמֶר לִי; תְּאֵנָה לָךְ וּתְאֵנָה לִי

(וְהוּא שָׂם אֶת חֶלְקוֹ בְשַׂק הַנְּיָר וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ כִּיס מִכְנָסָיו, וְאֶת הַצַּלַּחַת עִם חֵלֶק הָאֵם אֲשֶׁר בָּהּ הוּא דוֹחֶה לְצַד הָאֵם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַשֻּׁלְחָן).

הָאֵם

עַכְשָׁו, יְלָדִים, בָּרְכוּ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְשֶׁהֶחֱיָנוּ, אִכְלוּ אֶת הַפֵּרוֹת וּלְכוּ לִישֹׁן.

הַיְלָדִים

בָּרוּךְ אַתָּה… בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

הָאֵם וְהָאָב

אָמֵן.

הַיְלָדִים

בָּרוּךְ אַתָּה… שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה.

הָאֵם וְהָאָב

אָמֵן

(הִיא שׁוֹאֶבֶת מָרָק בְכַף מִן הַסִּיר אֶל הַצַּלַּחַת, וְהַסִּיר עוֹמֵד עַל סַפְסָל הַמְשַׁמֵּשׁ כִּירָה, מַגִּישָׁה לִפְנֵי הָאָב וְהוּא אוֹכֵל לוֹ אֶת הַמָּרָק בִּמְתִינוּת, וְשׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ) נוּ, כַּמָּה הִשְׂתַּכַּרְתָּ הַיּוֹם?

הָאָב

(בֵּין לְגִימָה לִלְגִימָה, וּבִנְטוֹתוֹ אֶת יָדוֹ אֲשֶׁר הַכַּף בָּהּ לְהַטְעָמַת הַדְּבָרִים)

כִּמְעַט שֶׁלֹּא הִשְׂתַּכַּרְתִּי כְלוּם… כָּל הַיּוֹם חָזַרְתִּי עַל הַפְּתָחִים, דָּפַקְתִּי עַל הַדְּלָתוֹת: “נָשִׁים טוֹבוֹת, אוּלַי לְמִטְפָּחוֹת אַתֶּן צְרִיכוֹת? מִטְפָּחוֹת מְגֻוָּנוֹת, בְּזֹל הַזֹּל, מְצִיאָה גְדוֹלָה”! אַךְ הַנָּשִׁים לֹא תִקְנֶינָה. לָזוֹ אֵין כֶּסֶף, וְזוֹ יֵשׁ לָהּ כֶּסֶף, אֲבָל רוֹצָה הִיא שֶׁאֶתֵּן לָהּ אֶת הַמִּטְפַּחַת בְּעֶשֶׂר פְּרֻטּוֹת בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁלִּי עַצְמִי עָלְתָה בִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. הוֹ, כַּמָּה עַקְשָׁנִיּוֹת וְטַרְחָנִיּוֹת הֵן הַנָּשִׁים שֶׁלָּךְ! רַק חָמֵשׁ מִטְפָּחוֹת מָכַרְתִּי, הֲרֵי זֶה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה רֶוַח. נַכִּי מִזֶּה חָמֵשׁ פְּרֻטּוֹת שֶׁהוֹצֵאתִי עַל הַפֵּרוֹת, וַהֲרֵי נִשְׁאֲרוּ בְיָדִי כְעֶשֶׂר פְּרֻטּוֹת. נוּ, בָּרוּךְ ה' גַּם בְּעַד זֶה

(הָאֵם מַאֲזִינָה לְדִבְרֵי הָאָב, נֶאֱנָחָה וְנָדָה בְרֹאשָׁהּ, עוֹשְׂה תְנוּעַת יָד שֶׁל יֵאוּשׁ, וּבְכָל זֹאת לֹא תְדַבֵּר, כִּי אֵינָהּ חֲפֵצָה לְהַשְׁבִּית אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁל מֵעֵין חַג הָאָבִיב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָאָב שָׁב לַאֲכִילַת הַמָּרָק).

יִשְׂרָאֵל

(בְּמֶשְׁךְ הַשִּׂיחָה הַקּוֹדֶמֶת יָשְׁבוּ הַיְלָדִים בְּאֶמְצַע הַבִּימָה וְעָסְקוּ בַאֲכִילַת הַפֵּרוֹת. שְׁמוּאֵל הַקָּטֹן בָּלַע אֶת הַפֵּרוֹת בְּלִי שׁוּם שְׁהִיּוֹת; אֲבָל הַגְּדוֹלִים הֶאֱרִיכוּ קְצָת בַּאֲכִילָתָם. אֶת הַפֵּרוֹת הַחֲבִיבִים עֲלֵיהֶם אָכְלוּ תְחִלָּה וְהִתְעַכְּבוּ בַאֲכִילָתָם כְּדֵי לָמֹץ אֶת כָּל עֹמֶק הַמְּתִיקוּת שֶׁבַּפֶּרִי)

אִם נִיחָא לָךְ, אֶסְתֵּר, נַעֲשֶׂה חִלּוּפִין. אַתְּ תִּתְּנִי לִי אֶת הֶחָרוּב שֶׁלָּךְ, וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ אֶת הַתְּאֵנָה שֶׁלִּי. הַמְרֻצָּה אָתְּ?

אֶסְתֵּר

אֵיזוֹ תְּאֵנָה, כָּזֹאת? (וְהִיא מַרְאָה לוֹ אֶצְבַּע מְשֻׁלָּשֶׁת) מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁשְּׁמוּאֵל אָנִי? (בִּתְנוּעַת הַיָּד) מוֹחֶלֶת אֲנִי לְךָ עֵסֶק זֶה.

יִשְׂרָאֵל

לֹא, אֶסְתֵּר, תְּאֵנָה אֲמִתִּית, תְּאֵנָה מַמָּשׁ. הֲרֵי הִיא לְפָנָיִךְ. קְחִי אוֹתָהּ וּתְנִי לִי חֲרוּבֵךְ תַּחְתֶּיהָ.

אֶסְתֵּר

תְּאֵנָה עוֹד יֵשׁ לִי מִשֶּׁלִי. אִם תִּתֵּן לִי אֶת הַתֹּמֶר, אֶתֵּן לְךָ חֲרוּבִי.

יִשְׂרָאֵל

יְהִי כִדְבָרָיִךְ

(וְהֵם מִתְחַלְּפִים. עַכְשָׁו יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל חָרוּב וּתְאֵנָה, וּבְיַד אֶסְתֵּר תֹּמֶר וּתְאֵנָה. אֲבָל לִשְׁמוּאֵל אֵין כֹּל, וְהוּא רוֹאֶה וּמִתְקַנֵּא בָהֶם).

שְׁמוּאֵל

אֶסְתֵּר, תְּנִי לִי אֶת הַתְּאֵנָה שֶׁלָּךְ.

אֶסְתֵּר

וְאַיֵּה הַתְּאֵנָה שֶׁאַבָּא נָתַן לָךְ?

(וְהִיא אוֹכֶלֶת לָהּ אֶת הַתֹּמֶר).

שְׁמוּאֵל

אֶת שֶׁלִּי כְבָר אָכָלְתִּי.

אֶסְתֵּר

אִם כֵּן, גַּם אֲנִי כְבָר אָכַלְתִּי אֶת שֶׁלִּי

(וְהִיא חוֹטֶפֶת וְאוֹכֶלֶת מַה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָהּ).

שְׁמוּאֵל

תֵּן לִי אַתָּה, יִשְׂרָאֵל, אֶת הַתְּאֵנָה שֶׁיֵּשׁ לָךְ.

יִשְׂרָאֵל

מַה, תְּאֵנָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? טוֹב, הֲרֵי לְךָ תְאֵנָה

(מַרְאֶה לוֹ אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאוֹכֵל לוֹ אֶת הֶחָרוּב בִּמְתִינוּת וּמִתְגָּרֶה בוֹ).

שְׁמוּאֵל

(אוֹבֵד עֵצוֹת לְרֶגַע, וּלְבַסּוֹף מַחֲלִיט לִבְכּוֹת)

תֵּן לִי אֶת הַתְּאֵנָה הַזֹּאת…

(מַרְאֶה עַל הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר בְּיַד יִשְׂרָאֵל וּבוֹכֶה. הָאָב אוֹכֵל אֶת הַמָּרָק, וְהָאֵם יוֹשֶׁבֶת, יָדָהּ סוֹמֶכֶת אֶת רֹאשָׁהּ, שְׁקוּעָה בְדַאֲגוֹת הַיּוֹם).

יִשְׂרָאֵל

(מִתְגָּרֶה בוֹ וּמַרְאֶה לוֹ אֶת הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ)

מַה, חָפֵץ אַתָּה דַוְקָא בִתְאֵנָה זוֹ? רְאֵה, אֵין לִי עוֹד (שָׂם אוֹתָהּ בְּפִיו) נֶעֱלְמָה הַתְּאֵנָה וְאֵינֶנָּה!

(מַרְאֶה לוֹ יָדַיִם רֵיקוֹת).

שְׁמוּאֵל

(בּוֹכֶה וּבוֹעֵט בּוֹ בְרַגְלָיו)

תֵּן לִי אֶת הַתְּאֵנָה שֶׁאָכָלְתָּ!…

הָאֵם

רְאֵה נָא, יְחֶזְקֵאל, מַה נָפַל שָׁם בֵּינֵיהֶם. כָּל הַיּוֹם הֵם רָבִים וְצוֹעֲקִים וְנִלְחָמִים, וְאֵין לִי מֵהֶם אַף רֶגַע שֶׁל מְנוּחָה.

הָאָב

(הוּא הָיָה עֵד לְסִבַּת הַבֶּכִי)

חֲדַל לִבְכּוֹת, שְׁמוּאֵל, פֶּן אֶקַּח אֶת הָרְצוּעָה וְאַלְקֶה אוֹתְךָ מַלְקוֹת אֲחָדוֹת בַּחֵלֶק הָרַךְ שְׁלָּךְ. הֲשָׁמָעְתָּ!

שְׁמוּאֵל

(בְּשָׁמְעוֹ אֶת הָאִיּוּם מִשְׁתַּפֵּךְ בִּבְכִי בְיֶתֶר עָז)

לְאֶסְתֵּר הָיוּ שְׁנֵי תְמָרִים וְלִי רַק אֶחָד; מְהוּ… מְהוּ… לְיִשְׂרָאֵל הָיוּ שְׁנֵי חֲרוּבִים וְלִי רַק אֶחָד… מְהוּ… מְהוּ…

הָאָב

(קָם, שׁוֹלֵף אֶת רְצוּעָתוֹ)

יֶלֶד לֹא יִהְיֶה זוֹלֵל וְסוֹבֵא! אַתָּה כְבָר קִבַּלְתָּ אֶת חֶלְקְךָ, וְיוֹתֵר לֹא תַחְמֹד! (וְהָרְצוּעָה נְטוּיָה אֶל הַיֶּלֶד).

שְׁמוּאֵל

(חָרֵד מִפְּנֵי הָרְצוּעָה, בּוֹרֵחַ וְאוֹחֵז בְּשִׂמְלַת אִמּוֹ לְמַחֲסֶה)

אִמָּא! אִמָּא!

(מוֹסִיף לִבְכּוֹת).

הָאֵם

(מְחַבֶּקֶת וּמְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ, מוֹחָה אֶת דִּמְעוֹתָיו בְּסִנָּרָהּ)

שַׁע, שַׁע, בְּנִי יַקִּירִי. הָאָב חָפֵץ לְהַלְקוֹתֶךָ? נוּ, נוּ! (בְּאֶצְבַּע מְאַיֶּמֶת כְּנֶגֶד הָאָב) אֲנִי לֹא אֶתֵּן לוֹ לִנְגֹּעַ בְּךָ, בְּנִי מַחֲמַדִּי (הָאָב שָׁב לִמְרָקוֹ וּבְכִיַּת הַיֶּלֶד הוֹלֶכֶת וּמִשְׁתַּתֶּקֶת). חָפֵץ אַתָּה בְעוֹד תְּאֵנָה? מָה הַחֵטְא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָטָא בְנִי חֲבִיבִי? הֲרֵי לְךָ תְאֵנָתִי, אֵין אִמָּא צְרִיכָה לְפֵרוֹת (וְהִיא נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר בַּצַּלַּחַת, מְנַגֶּבֶת דִּמְעוֹתָיו) אֱכֹל, בְּנִי, וְיִיטַב לָךְ (אֶסְתֵּר וְיִשְׂרָאֵל מִתְאַסְּפִים מִסָּבִיב לוֹ וּמִתְקַנְּאִים בּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנָה אַחַת אַפָּיִם. הָאֵם מְבִינָה לְלִבָּם, וְנוֹתֶנֶת לָהֶם: אֶת הֶחָרוּב לְיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַתֹּמֶר לְאֶסְתֵּר). הֵא לְךָ, יִשְׂרָאֵל, הֶחָרוּב, וְהֵא לְךָ, אֶסְתֵּר, הַתֹּמֶר. אִכְלוּ וְלְכוּ לִישֹׁן כִּילָדִים טוֹבִים.

יִשְׂרָאֵל וְאֶסְתֵּר

תּוֹדָה לּךְ, אִמָּא

(שָׁבִים לִמְקוֹמָם, וְגַם שְׁמוּאֵל נִסְפָּח אֲלֵיהֶם).

הָאָב

(מוֹחֶה אֶת פִּיו בִּכְנַף הַמַּפָּה וּמַתְחִיל בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן) בָּרוּךְ אַתָּה… (מַדְגִּישׁ הֵיטֵב) “וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ, וְאַל יֶחְסַר לָנוּ” (מַשְׁפִּיל קוֹלוֹ וּמְרִימוֹ שׁוּב כְּשֶׁמַּגִּיעַ אֶל) “כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל…” בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַזָּן אֶת הַכֹּל.

הָאֵם

(וְהַיְלָדִים)

אָמֵן.

(וְהָאָב מַמְשִׁיךְ בְּלַחַשׁ וּמִתְנוֹעֵעַ כְּמוֹ בִתְפִלָּה. הָאֵם נִגֶּשֶׁת אֶל הַיְלָדִים),

עַכְשָׁו, לְכוּ לִישֹׁן. גַּם אַתָּה, בְּנִי מַחֲמַדִּי, תֵּלֵךְ לִישֹׁן, הֲלֹא?

שְׁמוּאֵל

לֹא, אִמָּא. אֵין אֲנִי חָפֵץ לִישֹׁן; אֲבָל חָפֵץ אֲנִי לֶאֱכֹל עוֹד תְּאֵנָה.

הָאֵם

אֵין לִי עוֹד תְּאֵנִים, בְּנִי. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ תְּאֵנִים וּתְמָרִים לָרֹב, גַּם שְׁקֵדִים וְרִמּוֹנִים, אֲבָל לֹא פֹה, בְּנִי.

שְׁמוּאֵל

אִם כֵּן, לְכִי לְאֶרֶץ יְשְׂרָאֵל וּקְחִי לִי מִשָּׁם תְּאֵנִים וּתְמָרִים לָרֹב!

(הָאֵם וְהַיְלָדִים צוֹחֲקִים צְחוֹק עָצוּר, גַּם הָאָב הָעוֹמֵד בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִתְעַנְיֵן בִּתְשׁוּבָה זוֹ).

הָאֵם

אִי אֶפְשָׁר, בְּנִי. חֹשֶׁךְ בַּחוּץ. חַכֵּה, מָחָר נֵלֵךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנֹאכַל שָׁם תְּאֵנִים וּתְמָרִים כְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ.

שְׁמוּאֵל

אֵין אֲנִי חַפֵץ לְחַכּוֹת לְמָחָר. חָפֵץ אֲנִי לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַכְשָׁו, תֵּכֶף וּמִיָּד! (בּוֹכֶה) לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!… לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חָפֵץ אֲנִי לָלֶכֶת!… מְהוּ… מְהוּ…

הָאֵם

(מְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ) בְּנִי יַקִּירִי, גַּם אֲנִי חֲפֵצָה לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, רְחוֹקָה הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רְחוֹקָה הִיא מְאֹד! וְהַטּוּרְקִים הַפְּרָאִים יוֹשְׁבִים שָׁם, וְחַיָּלִים עִם רוֹבִים עוֹמְדִים מִסָּבִיב לָאָרֶץ וְאֵינָם נוֹתְנִים לַיְּהוּדִים לְהִכָּנֵס אֶל הָאָרֶץ, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְחַכּוֹת עַד שֶׁיָּבֹא הַמָּשִׁיחַ!

שְׁמוּאֵל

(מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת) וּמָתַי יָבֹא הַמָּשִׁיחַ? מְהוּ… מְהוּ…

הָאֵם

אֶפְשָׁר מָחָר, בְּנִי. בְּכָל יוֹם אֲנַחְנוּ מְחַכִּים לוֹ שְׁיָּבֹא.

שְׁמוּאֵל

לֹא, זֶה לֹא טוֹב. אֵין אֲנִי יָכֹל לְחַכּוֹת עוֹד. אִמְרִי לוֹ שֶׁיָּבֹא עַכְשָׁו. חָפֵץ אֲנִי לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תֵּכֶף וּמִיָּד! (בּוֹכֶה) מְהו… מְהוּ…

הָאָב

(קָם וְנִגָּשׁ אֲלֵיהֶם)

כִּמְדֻמֶּנִי שֶׁהַיֶּלֶד חָפֵץ לִישֹׁן

(לוֹחֵשׁ אֵיזֶה דָבָר בְּאָזְנֵי הָאֵם).

הָאֵם

(קָמָה וּמוֹסֶרֶת אֶת הַיֶּלֶד לִידֵי הָאָב)

כֵּן דּבַּרְתָּ, בְּנִי. הוֹלֶכֶת אֲנִי לֵאמֹר אֶל הַמָּשִׁיחַ כִּי יָבֹא תֵכֶף וּמִיָּד, כִּי בְנִי הַיָּקָר חָפֵץ לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

(וְהִיא יוֹצֵאת אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי הַמֻּבְדָּל בְּמָסָךְ מִן הַמִּטְבָּח, וְשׁוֹהָה שָׁם קְצָת).

הָאָב

עוֹד מְעַט, בְּנִי, נַעֲלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַמָּשִׁיחַ יֵלֵךְ לְפַנֵינוּ, וְיִתְקַע בַּשּׁוֹפָר הַגָּדוֹל, וַאֲנַחְנוּ נְזַמֵּר וְנָשִׁיר שִׁירִים יָפִים כָּל הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁנַּגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הָאֵם

(שָׁבָה וְלוֹחֶשֶׁת לוֹ אוֹ מְרַמֶּזֶת כִּי הַמִּטּוֹת מֻצָּעוֹת, וּמוֹסִיפָה בְקוֹל רָם)

כֵּן, בְּנִי. הַמָּשִׁיחַ אָמַר כִּי בֹא יָבֹא תֵכֶף וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר יִמְצָא אֶת הַשּׁוֹפָר הַגָּדוֹל. וְכַאֲשֶׁר נִשְׁמַע אֶת הַתְּקִיעָה הַגְּדוֹלָה נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

חֲצוֹצְרָה

(מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים, פִּתְאֹם וּבְקוֹל רָם) טוּ… רוּ… טוּרוּרוּרוּ טוּרוּרוּ!

הָאָב

(פַּחַד נוֹפֵל עַל הַיְלָדִים)

קוּמוּ, יְלָדִים, הָבָה נֵלְכָה, הָבָה נְזַמְּרָה וְנַעֲלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!

(הֵם עוֹמְדִים בַּשׁוּרָה. הָאָב אוֹחֵז בְּיַד שְׁמוּאֵל, אַחֲרֵיהֶם שְׁנֵי הַיְלָדִים אֲחוּזֵי יָד אוֹ זֶה אַחַר זֶה, אַחֲרֵיהֶם הָאֵם, וְהֵם הוֹלְכִים וּמַקִּיפִים אֶת הַשֻּׁלְחָן, אוֹ יוֹרְדִים וְעוֹלִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים מִן הַבָּמָה וְעָלֶיהָ, וּמְזַמְּרִים, וְהַיְלָדִים שֶׁבֵּין הָרוֹאִים יְכֹלִים לְזַמֵּר עִם הַמְשַׂחֲקִים אֶת הַשִּׁיר):

"שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל,

דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה;

מִי בָּרֶכֶב מִי בָּרֶגֶל,

נֵעָשׂ נָא לַאֲגֻדָּה" וכו'.

(וְהֵם מוֹסִיפִים לָלֶכֶת בְּהַקָּפוֹת עַד שֶׁגּוֹמְרִים אֶת כָּל הַשִּׁיר).

שְׁמוּאֵל

(הַמְשַׂחֲקִים עוֹמְדִים שׁוּב עַל הַבִּימָה. נִכָּר שֶׁאֵין בּוֹ עוֹד כֹּחַ לָלֶכֶת הָלְאָה)

אָבִי, אָבִי, מָתַי נַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! עָיֵף אָנֹכִי, בִּרְכַּי נִכְשָׁלוֹת. הַעוֹד רְחוֹקָה הַדֶּרֶךְ לְפָנֵינוּ?

הָאָב

לֹא, בְּנִי. לֹא רַב עוֹד הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הִתְחַזֵּק נָא, עוֹד מְעָט תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלֵנוּ עַל אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ.

חֲצוֹצְרָה

טוּרוּ! טוּרוּרוּרוּ! טוּרוּ! טוּרוּרוּרוּ!

הָאָב

הָבָה, בָּנַי, נֵלְכָה, הָבָה נְזַמֵּרָה!

(וְכֻלָּם מְזַמְּרִים שִׁירָה חֲדָשָׁה):

"שָׁם בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת

תִּתְקַיֵּמְנָה כָל הַתִּקְוֹות;

שָׁם נִחְיֶה, שָׁם נִיצֹר

חַיֵּי זֹהַר, חַיֵּי דְּרוֹר!" וכו'.

(וְהֵם יוֹרְדִים וְעוֹלִים אוֹ מַקִּיפִים אֶת הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁהַשִּׁיר נִגְמָר וְנִשְׁנֶה, וְהַשֵּׁנָה תוֹקֶפֶת אֶת שְׁמוּאֵל עַד שֶׁהוּא כִמְעַט נוֹפֵל בְּלֶכְתּוֹ. גַּם הַיְלָדִים מְפַגְּרִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁהָאָב מַכְנִיסָם אוֹ מוֹלִיכָם בְּזִמְרָה אֶל חֲדַר הַמִּטּוֹת, כְּלוֹמַר, מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ).

הָאֵם

(נִשְׁאֶרֶת בַּחֶדֶר. עֲיֵפָה הִיא וְיוֹשֶׁבֶת אֶל הַשֻּׁלְחָן, שָׂמָה אֶת יָדֶיהָ הָאֲחוּזוֹת עָלָיו)

כַּמָּה קָשֶׁה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים כְּשֶׁאֵין דֵּי מִחְיָה לָהֶם, וְהַפַּרְנָסָה מְצֻמְצָמָה וְקָשָׁה כִּקְרִיעַת יַם סוּף. ה' אֱלֹהֵי הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת! בֵּרַכְתַּנִי בְּבָנִים טוֹבִים, בָּרְכֵנִי נָא גַם בְּלֶחֶם לָשׂבַע וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ!

הָאָב

(שָׁב מֵחֲדַר הַמִּטּוֹת) כְּבָר יְשֵׁנִים הֵם (יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ). נוּ, כַּמָּה צְרִיכָה אַתְּ לְמָזוֹן לְמָחָר? עֶשֶׂר הַפְּרֻטּוֹת שֶׁהִשְׂתַּכַּרְתִּי יָכֹל אֲנִי לָתֵת לָךְ. אוּלַי יַעֲזֹר ה' וְיִהְיֶה מָחָר יוֹם חַם וּבָהִיר, וְאֶמְכֹּר מִסְפָּר גָּדוֹל שֶׁל מִטְפָּחוֹת

(וְהוּא מוֹצִיא מִכִּיס מִכְנָסָיו אֶת הָאַרְנָק הַגָּדוֹל, וּבְתוֹךְ כָּךְ הוּא מְמַשְׁמֵשׁ בְּשַׂק הַנְּיָר אֲשֶׁר בּוֹ שְׁלֹשֶׁת הַפֵּרוֹת. מוֹצִיא אוֹתוֹ, מֵרִיק אֶת הַפֵּרוֹת אֶל הַצַּלַּחַת וְדוֹחֶה אוֹתָהּ לְצַד הָאֵם)

הֵן לֹא טָעַמְתְּ עוֹד מִן הַפֵּרוֹת. טַעֲמִי וְתֵהָנִי גַם אָתְּ.

הָאֵם

נוּ, וְאָתָּה?

הָאָב

אָנִי? הֲרֵי יוֹדַעַת אַתְּ שֶׁאֵין אֲנִי לָהוּט אַחֲרֵי דְבָרִים מְתוּקִים. טַעֲמִי וְתֵדְעִי גַם אַתְּ כִּי חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט לַיְּהוּדִים הַיּוֹם.

הָאִם

וּבְכָל זֹאת, הֲרֵי עָבַדְתָּ קָשֶׁה כָל הַיּוֹם. גַּם מְחֻיָּב אַתָּה לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ, בְּעוֹד שֶׁאֲנִי רַק אִשָּׁה הִנְנִי וּפְטוּרָה מִן הַמִּצְוֹות (וְהִיא דוֹחָה אֶת הַצַּלַּחַת לְצִדּוֹ).

הָאָב

(צוֹחֵק) אִם כֵּן נְחַלֵּק אוֹתָם בֵּין שְׁנֵינוּ, חֵלֶק כְּחֵלֶק (לוֹקֵחַ אֶת הַסַּכִּין וְהַמַּזְלֵג, חוֹתֵךְ וְנוֹתֵן לָהּ הַחֵצִי מִן הַתֹּמֶר וּמִן הַתְּאֵנָה) חֲצִי הַתֹּמֶר לָךְ, חֲצִי הַתֹּמֶר לִי; חֲצִי הַתְּאֵנָה לָךְ, וַחֲצִי הַתְּאֵנָה לִי; (מֵרִים אֶת הֶחָרוּב, מַגִּישׁ לָהּ) חֲצִי חָרוּב לָךְ וַחֲצִי חָרוּב לִי (וְהֵם מְשַׁבְּרִים אֶת הֶחָרוּב בֵּינֵיהֶם).

הָאֵם וְהָאָב

בָּרוּךְ אַתָּה… בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. בָּרוּךְ אַתָּה… שֶׁהֶחֱיָנוּ… הַזֶּה (אוֹכְלִים וְנֶהֱנִים, וְהָאֵם אוֹמֶרֶת) טַעַם טוֹב מְאֹד. מַה מְתוּקִים הֵם! אַהּ, שָׁם בְְּּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! (כְּלוֹמַר, שָׁם יֵשׁ פֵּרוֹת כָּאֵלֶּה לָרֹב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם).

הָאָב

נוּ, לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִירוּשָׁלָיִם!

הַאֵם

הַלְוַאי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ!

(הַמָּסָךְ)

טבת ט' – י“ז, תרפ”ב. דיטרויט.

---

לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא אוֹ פּוּרִים מִדְרַבָּנָן

מאת

יעקב אריאל

(בְּדִיחָה לְפוּרִים בְּמַעֲרָכָה אַחַת)

הַנְּפָשׁוֹת:

ר' חַיִּים

ר' מָרְדְּכַי

סְטֶפַּן

יֶלֶד

(חֲדַר הָאֹכֶל בְּבֵית יְהוּדִי לֹא עָשִׁיר וְלֹא עָנִי. אֶל הַשֻּׁלְחָן יוֹשֵׁב אִישׁ יְהוּדִי בָא בַשָּׁנִים, זְקָנוֹ שָׁחוֹר, לֹא אָרֹךְ וָלֹא קָצָר. לִפְנֵי הַיְּהוּדִי מֻנָּחָה גְמָרָא פְתוּחָה וְהוּא מְעַיֵּן בָּהּ כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיַד יְמִינוֹ גָבִיעַ שֶׁל יַי"שׁ, מֵרִיק אֶת הַגָּבִיעַ לְתוֹךְ פִּיו וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ שׁוּב מִן הַבַּקְבּוּק הָעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן, וְשׁוּב מְעַיֵּן בַּגְּמָרָא וְחוֹזֵר לְעַצְמוֹ כְּמִי הַלּוֹמֵד פָּסוּק בַּעַל פֶּה…)

ר' חַיִּים

אָרוּר הָמָן, בָּרוּךְ מָרְדְּכָי; אָרוּר הָמָן, בָּרוּךְ מָרְדְּכָי (שׁוֹתֶה וּמְמַלֵּא, מִתְנוֹעֵעַ עַל הַגְּמָרָא, מַחֲלִיק אֶת זְקָנוֹ וְשׁוֹנֶה בְקוֹל וּבְנִגּוּן שֶׁל הַגְּמָרָא) “אָמַר רָבָא: מִחַיֵּב אִינַשׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא עַד דְּלָא יֵדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכָי…” (וְהוּא מוֹסִיף לְנַגֵּן לוֹ אֶת הַנִּגּוּן עַד שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ אֶת הַמָּקוֹם בְּרַשִׁ"י) פֵּרַשׁ רַשִׁ“י, חַיָּב אָדָם לְהִשְׁתַּכֵּר בְּיַיִן בְּפוּרִים עַד שֶׁלֹּא יֵדַע לְהַבְדִּיל בֵּין אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכַי, וּבֵין בָּרוּךְ הָמָן לְאָרוּר מָרְדְּכָי (שׁוֹתֶה וְאוֹמֵר) אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכָי (מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת כִּי לֹא כִוֵּן הֵיטֵב וְשָׁגָה בַאֲמִירָתוֹ, מְמַלֵּא וְשׁוֹתֶה וְאוֹמֵר) אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכָי (מְנַעְנֵעַ שׁוּב, כְּקֹדֶם, שׁוֹתֶה וְאוֹמֵר, וְכָכָה הוּא חוֹזֵר עַל הַסֵּדֶר עַד שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה הוּא מִתְבַּלְבֵּל וְאוֹמֵר) אָרוּר מָרְדְּכַי וּבָרוּךְ הָמָן… (לְעַצְמוֹ) עַכְשָׁו שָׁתִיתִי דַיֵּנִי, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עוֹד לְהַבְדִּיל בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכָי (וְהוּא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ כְּמִי הָעוֹמֵד עַל טָעוּתוֹ). הֵא? הֲרֵי אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכַי, אֵם כֵּן צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת עוֹד! (וְהוּא מְמַהֵר וְיוֹצֵק אֶל הַגָּבִיעַ, מֵרִיק לְתוֹךְ פִּיו וְאוֹמֵר) אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכָי, לֹא! עוֹד כּוֹס יַי”שׁ! (חוֹטֵף וְשׁוֹתֶה שְׁתֵּי כוֹסוֹת זוֹ אַחַר זוֹ וְאוֹמֵר לְאַט וּבִזְהִירוּת) אָרוּר מָרְדְּכַי וּבָרוּךְ הָמָן… (תּוֹהֶה קְצָת) נוּ, תּוֹדָה לָאֵל, קִיַּמְתִּי מִצְוַת “מִשְׁתֶּה”, עַכְשָׁו הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת “שִׂמְחָה”, כַּכָּתוּב בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר (קָם וְעוֹבֵר אֶל אֲרוֹן הַכֵּלִים, אוֹ אֶל אֲרוֹן הַתֵּבוֹת, וּבַהֲלִיכָתוֹ נִכֶּרֶת מִקְצָת שֶׁבְּמִקְצָת הִשְׁתַּכְּרוּת, מוֹצִיא מִשָּׁם צַלַּחַת אוֹ טַס, וְכַף אוֹ מַזְלֵג וְכִמְתוֹפֵף בְּתֹף הוּא מַכֶּה בַמַּזְלֵג בַּצַּלַּחַת וְיוֹצֵא בִמְחוֹלוֹת וְרוֹקֵד, וּכְפַעַם בְּפַעַם הוּא נֶאֱנָח וְאוֹמֵר). אוֹי, כַּמָּה אֲנִי שָׂמֵחַ! כַּמָּה שָׂשׂ אָנֹכִי! שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה לַיְּהוּדִים! (וְרוֹקֵד לוֹ, אִם כִּי רְקִידוֹתָיו אֵינָן מְלֵאוֹת חֵן כָּל כָּךְ…)

יֶלֶד

(נִכְנָס בְּעֵד הַפֶּתַח שֶׁמִּמּוּל הָרוֹאִים, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא צַלַּחַת מְכֻסָּה בְמִטְפַּחַת מְגֻוָּנָה, עוֹמֵד וּמַבִּיט מַשְׁמִים עַל ר' חַיִּים, מִתְאַמֵּץ וְאוֹמֵר) ר' חַיִּים, ר' חַיִּים! (הַלָּז עוֹמֵד וּפוֹנֶה אֵלָיו) אָבִי שָׁלַח לְךָ מָנוֹת לְפוּרִים (הַיֶּלֶד מַנִּיחַ אֶת הַצַּלַּחַת כְּשֶׁהִיא מְכֻסָּה עַל הַשֻּׁלְחָן).

ר' חַיִּים

טוֹב מְאֹד, “וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעִהוּ”. וּמִי הוּא אָבִיךָ?

יֶלֶד

אָבִי הוּא שְׁכֵנְךָ, ר' מָרְדְּכַי הַחַיָּט.

ר' חַיִּים

שְׁכֵנִי, ר' מָרְדְּכַי הַחַיָּט? אַהּ, בָּרוּךְ יִהְיֶה מָרְדְּכַי אָבִיךָ (וְהוּא עוֹמֵד עַל שְׁגִיאָתוֹ). מָה אָמַרְתִּי? בָּרוּךְ מָרְדְּכָי? אִם כֵּן, עוֹד לֹא קִיַּמְתִּי מִצְוַת פּוּרִים כְּהֹגֶן (חוֹטֵף וְיוֹצֵק מִן הַבַּקְבּוּק אֶל הַגָּבִיעַ וּמִן הַגָּבִיעַ אֶל פִּיו, יוֹצֵק שֵׁנִית וּמֵרֵיק וְאוֹמֵר) בָּרוּךְ הָמָן, אָרוּר מָרְדְּכָי; בָּרוּךְ הָמָן, אָרוּר מָרְדְּכָי…

יֶלֶד

הוֹי, ר' חַיִּים, אֶת אָבִי הִנְּךָ מְקַלֵּל? אֶת אָבִי אֲשֶׁר שָׁלַח לְךָ מָנוֹת לְפוּרִים כְּשָׁכֵן טוֹב, וּבִמְקוֹם לְהַחֲזִיר לוֹ מָנוֹת יָפוֹת אַתָּה עוֹד אוֹמֵר, “אָרוּר מָרְדְּכָי”? הִנְנִי הוֹלֵךְ לְהַגִּיד לְאָבִי! (חוֹטֵף אֶת הַצַּלַּחַת וּבוֹרֵחַ הַחוּצָה. ר' חַיִּים מוֹסִיף לְטַיֵּל אֲרֻכּוֹת בַּחֶדֶר, אֲבָל אֵינוֹ רוֹקֵד עוֹד, זְרוֹעוֹתָיו שְׁלוּבוֹת עַל לִבּוֹ, וְהַכַּף וְהַצַּלַּחַת בְּכַפָּיו).

ר' מָרְדְּכַי

(נִכְנָס יְהוּדֵי רָגִיל, זְקָנוֹ שָׁחוֹר וְקָצָר, עֵינָיו מְפִיקוֹת זַעַם, עוֹמֵד רֶגַע וְאוֹמֵר בְּקוֹל מִלְחָמָה) ר' חַיִּים, הָאֱמֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר סִפֵּר לִי בְנִי כִּי מְקַלֵּל אַתָּה לִי כְאַחַד הַנְּבָלִים?

ר' חַיִּים

(מֵרִים עֵינָיו, מִסְתַּכֵּל בּוֹ קְצָת כְּאִלּוּ אֵינוֹ מַכִּירוֹ בָרִאשׁוֹנָה) אַהּ, ר' מָרְדְּכָי? יָפֶה עָשִׂיתָ שֶׁנִּכְנַסְתָּ אֵלָי. הִתְכַּבֵּד נָא וּשְׁתֵה כוֹס יַיִן חָרִיף לִכְבוֹד פּוּרִים. הֲרֵי יְהוּדִי אַתָּה, וְכָתוּב מְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא, “מִחַיֵּב אִינַשׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא”, כְּלוֹמַר, כָּל יְהוּדִי חַיָּב לִשְׁתּוֹת יֵין שָׂרָף בְּפוּרִים. שֵׁב נָא, ר' מָרְדְּכַי, וְנִשְׁתֶּה מְעָט.

ר' מָרְדְּכַי

(חֲמָתוֹ שָׁכָכָה, וְהוּא מִתְרַצֶּה וּמִתְפַּיֵּס) מִטִּבְעִי אֵינִי שׁוֹתֶה יֵין שָׂרָף, אִם כִּי חַיָּט אָנֹכִי. אֶלָּא לִכְבוֹד פּוּרִים שַׁאֲנִי (וְהֵם יוֹשְׁבִים, אַחֲרֵי שֶׁר' חַיִּים הוֹצִיא כוֹס שְׁנִיָּה מִן הָאָרוֹן. ר' חַיִּים יוֹשֵׁב מִמּוּל הָרוֹאִים, וְר' מָרְדְּכַי לִימִינוֹ).

ר' חַיִּים

(מוֹזֵג אֶת שְׁתֵּי הַכּוֹסוֹת, מֵרִים אַחַת וְאוֹמֵר)

נוּ, ר' מָרְדְּכַי, נִשְׁתֶּה נָא לִכְבוֹד מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק אֲשֶׁר בִּזְכוּתוֹ נִצַּלְנוּ מִידֵי הָמָן הָרָשָׁע. נִשְׁתֶּה נָא (וְהוּא מֵרֵיק אֶת הַכּוֹס לְתוֹךְ פִּיו).

ר' מָרְדְּכַי

נוּ, לְחַיִּים! ר' חַיִּים (מֵהַפַּךְ אֶת הַכּוֹס עַל פִּיהָ בְּבַת אַחַת וְשׁוֹתֶה, מֵשִׁיב אוֹתָהּ אֶל הַשֻּׁלְחָן, אוֹחֵז אוֹתָהּ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְסוֹבְבָה כְּאִלּוּ קָשָׁה עָלָיו הַפְּרֵדָה מִמֶּנָּה, מְמַצְמֵץ בִּשְׂפָתָיו כְּמִי הַמּוֹצֵץ אֶת עֹמֶק הַטַּעַם שֶׁל הַיַּיִן). בָּאֱמֶת יַי"שׁ טוֹב הוּא, עַל דִּבְרָתִי שֶׁאֵינוֹ רַע כְּלָל.

ר' חַיִּים

יָכֹל אַתָּה לִסְמֹךְ עָלֵי שֶׁאֲנִי מֵבִין בְּטִיב יַי“שׁ. חָרִיף הוּא כְּיַי”שׁ הַפֶּסַח שֶׁלִּי. וּבְכֵן נִשְׁתֶּה נָא לִכְבוֹד אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (מְמַלֵּא אֶת הַכּוֹסוֹת וּמֵרִים אֶת שֶׁלּוֹ) נוּ, ר' מָרְדְּכַי, לִכְבוֹד אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה! (שׁוֹתֶה)

ר' מָרְדְּכַי

בִּכְלָל, אֵינִי נוֹהֵג לִשְׁתּוֹת הַרְבֵּה, אִם כִּי חַיָּט הָגוּן אֲנִי. אֲבָל לִכְבוֹד אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה שַׁאֲנִי. (מֵרִים אֶת כּוֹסוֹ וְשׁוֹתֶה אֶת כֻּלָּה כְּשֶׁהוּא מֵהַפֵּךְ אוֹתָהּ עַל פִּיהָ, אוֹחֵז אֶת הַכּוֹס וְסוֹבְבָהּ כְּבַתְּחִלָּה). יוֹדֵעַ אַתָּה, ר' חַיִּים, יַי"שׁ זֶה נִבְלַע מֵאֵלָיו. אֵין אָדָם צָרִיךְ לַעֲמֹל כְּלָל. מִיָּד כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹפֵךְ אוֹתוֹ לְתוֹךְ פִּיךָ הֲרֵי הוּא יוֹרֵד לִגְרוֹנְךָ וְנֶעְלָם. הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, יַיִן מְשֻׁבָּח הוּא בֶאֱמֶת.

ר' חַיִּים

כַּמָּה כּוֹסוֹת שָׁתִינוּ בְּסַךְ הַכֹּל?

ר' מָרְדְּכַי

בְּסַךְ הַכֹּל שְׁתַּיִם כּוֹסוֹת.

ר' חַיִּים

(מוֹזֵג אֶת הַכּוֹסוֹת) אִם כֵּן נִשְׁתֶּה נָא עוֹד אַחַת, כִּי זוּגוֹת עֲלוּלִים לְהַזִּיק, כַּיָּדוּעַ. רַק בַּפֶּסַח אֵין לְמַזִּיקִים שְׁלִיטָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵבֶל בְּפוּרִים, אִם יִשְׁתֶּה אָדָם זוּגוֹת, עֲלוּלִים הַשֵּׁדִים לְחָטְפוֹ. וּבְכֵן נִשְׁתֶּה נָא כוֹס שְׁלִישִׁית לִכְבוֹד הָמָן הָרָשָׁע צוֹרֵר הַיְּהוּדִים (שׁוֹתֶה).

ר' מָרְדְּכַי

בֶּאֱמֶת מְפַחֵד אֲנִי שֶׁמָּא אֶשְׁתַּכֵּר וְאִשְׁתִּי תְגָרְשֵׁנִי מִן הַבַּיִת וְשָׁבְתָה שִׂמְחַת פּוּרִים בְּבֵיתִי. אוּלָם לִכְבוֹד הָמָן צוֹרֵר הַיְּהוּדִים אֲנִי מַבְלִיג עַל פַּחְדִּי, וּזְכוּתוֹ שֶׁל הָמָן תָּגֵן עָלַי מֵאֵשֶׁת חַיִל שֶׁלִּי (שׁוֹתֶה).

ר' חַיִּים

אֶפְשָׁר נְזַמֵּר קְצָת לִכְבוֹד פּוּרִים?

ר' מָרְדְּכַי

אִם כִּי רַק חַיָּט אֲנִי וְלֹא חַזָּן, אַף לֹא בֶּן חַזָּן, בְּכָל זֹאת מִן הַיֹּשֶׁר הוּא שֶׁנְּזַמֵּר קְצָת. מַה נְזַמֵּר?

ר' חַיִּים

נְזַמֵּר אֶת הַפִּזְמוֹן לְפוּרִים, הַמַּתְחִיל כָּכָה:

אַהֲבָה לְמָרְדְּכַי, אֵיבָה לְהָמָן, לְהָמָן,

לְהָמָן, לְהָמָן!

בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה, בְּקוּם צַדִּיקִים דִּיצָה,

דִּיצָה, דִּיצָה, דִּיצָה!

וּבְכֵן הָבָה נזמרה (וּשְׁנֵיהֶם מְזַמְּרִים, וְר' חַיִּים מַנְהִיג אֶת ר' מָרְדְּכַי בִתְנוּעַת יָדוֹ כִּמְנַצֵּחַ עַל הַנְּגִינָה:

בְּרָכָה לְמָרְדְּכַי, בְּרִיחָה לְהָמָן, לְהָמָן, לְהָמָן, לְהָמָן!

בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה, בְּקוּם צַדִּיקִים שִׂמְחָה, שִׂמְחָה, שִׂמְחָה, שִׂמְחָה, שִׂמְחָה!

(וְכֵן הָלְאָה, “גְּאֻלָּה וְגָלוּת”, “דֹּרֶן וְדֹמֶן” אוֹ “דָּגִים וּדְאָגָה”, וְכַדּוֹמֶה עַד כַ“ף עַל פִּי הא”ב. (רְאֵה הֶעָרָה לְמַטָּה) ¹ וּכְשֶׁמַּגִּיעִים לְיוּ"ד, “יִתְרוֹן וִיתָרִים” אוֹ “יְשׁוּעָה וְיִסּוּרִים” קוֹלָם הוֹלֵךְ וְרָפֶה).

ר' חַיִּים

(מַפְסִיק אֶת ר' מָרְדְּכַי בִּתְנוּעַת יָדוֹ) כְּבָר נִחַר גְּרוֹנִי, וְהַקּוֹל יוֹצֵא צָרוּד. צָרִיךְ לְהַרְטִיב אוֹתוֹ קְצָת. וּבְכֵן נִשְׁתֶּה נָא מְעַט וְנָשׁוּב לִזְמִירוֹתֵינוּ (מוֹזֵג אֶת הַכּוֹסוֹת וְשׁוֹתִים, וּמְזַמְּרִים שׁוּב מִכ“ף עַד תָּ”ו, “כָּבוֹד וּכְלִימָה”, וכו').

תּוּשִׁיָּה לְמָרְדְּכַי, תְּלִיָּה לְהָמָן, לְהָמָן, לְהָמָן, לְהָמָן!

בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה, בְּקוּם צַדִּיקִים גִּילָה, גִּילָה, גִּילָה, גִּילָה, גִּילָה!

(אַחֲרֵי נוּחַם קְצָת) יְפֵה הַקּוֹל לִבְסוּמֵי, ר' מָרְדְּכָי. אֶפְשָׁר רוֹצֶה אַתָּה לִשְׁמֹעַ מְעַט חִדּוּשֵׁי תוֹרָה?

ר' מָרְדְּכַי

חִדּוּשֵׁי תוֹרָה? מֵהֵיכָא תֵּיתֵי. שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרוֹתֶיךָ כְמוֹצֵא שָׁלָל רָב. מִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא.

ר' חַיִּים

רוֹאֶה אֲנִי שֶׁבָּקִיא אַתָּה בְּפִרְקֵי תְהִלִּים. וְגַם פִּרְקֵי אָבוֹת אַתָּה אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת, בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב, הֲלֹא?

ר' מָרְדְּכַי

הַשְּׁאֵלָה לָמָּה? וְכִי אֵינֶנִּי יְהוּדִי, אַף עַל פִּי שֶׁחַיָּט אָנִי?

ר' חַיִּים

אַל יִפֹּל רוּחֲךָ עָלֶיךָ, ר' מָרְדְּכָי. גַּם חַיָּט נִקְרָא אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַסְּפָרִים. נִמְשָׁל אָדָם לַחַיָּט: מַה חַיָּט דַּרְכּוֹ לִחְיוֹת וְלָמוּת, כָּךְ אָדָם דַּרְכּוֹ לִחְיוֹת וְלָמוּת. וּבְכֵן הֲרֵי יָדוּעַ לְךָ מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ“ל בְּנוֹגֵעַ לִשְׁנַיִם שֶׁיָּשְׁבוּ וְאָכְלוּ וְלֹא אָמְרוּ תוֹרָה. עַכְשָׁו הַטֵּה אָזְנְךָ וּשְׁמָע (קוֹרֵא מִתּוֹךְ הַגְּמָרָא בְהַטְעָמָה, בְּהַחֲלָקַת הַזָּקָן וּבִתְנוּעַת הָאֲגֻדָּל, וְר' מָרְדְּכַי מִתְנוֹעֵעַ וּמַקְשִׁיב בְּשִׂים לֵב כְּשֶׁאָזְנוֹ הָאַחַת נְטוּיָה לְקוֹל הַקּוֹרֵא וְרֹאשׁוֹ עוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּהֶתְאֵם אֶל הַהַטְעָמָה) “אָמַר רָבָא: מִחַיֵּב אִינַשׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא עַד דְּלָא יֵדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכָי”. וּמְפָרֵשׁ רַשִׁ”י, חַיָּב אָדָם לְהִשְׁתַּכֵּר בְּיַיִן בְּפוּרִים עַד שֶׁלֹּא יֵדַע לְהַבְדִּיל בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי… וְהִנֵּה הַמַּאֲמָר הַזֶּה שֶׁל רָבָא הוּא כֻלּוֹ מֻקְשֶׁה. רֵאשִׁית, לָמָּה אָמַר “אִינַשׁ” וְלֹא “יְהוּדִי”, כִּי הֲרֵי רַק הַיְּהוּדִים קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה בְּפוּרִים, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר “יְהוּדִי”. שֵׁנִית, לָמָּה קָבַע שִׁעוּר מְשֻׁנֶּה שֶׁל “עַד דְּלֹא יֵדַע?” הֱיֵה לוֹ לוֹמַר, מִחַיֵּב אִינַשׁ לִבְסוּמֵי כַמָּה שֶׁיָּכֹל לַעֲמֹד, אוֹ כַמָּה שֶׁגְּרוֹנוֹ יָכֹל לְהַחֲזִיק. שְׁלִישִׁית, לָמָּה דִּקְדֵּק וְאָמַר דַּוְקָא עַד דְּלָא יֵדַע, וְתוּ לֹא, מַדּוּעַ לֹא? אַדְרַבָּה, יַרְבֶּה לִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ, וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁתּוֹת הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח! וְהִנֵּה הָאֶפִּיקוֹרְסִים, יִמַּח שְׁמָם, וַדַּאי יִתְלוֹצְצוּ וְיֹאמְרוּ שֶׁרָבָא בְּעַצְמוֹ כְּשֶׁאָמַר אֶת הַמַּאֲמָר דִּלְעִיל מְבֻסָּם הָיָה, וְאֵין אָדָם נִתְפָּס עַל שְׁלשָׁה דְּבָרִים, עַל כִּיסוֹ, כַּעֲסוֹ וְכוֹסוֹ. אֲבָל אֲנַחְנוּ בְשֵׁם אֱלֹהֵינו נִדְגֹּל, וְדִבְרֵי רָבָא צְרִיכִים לִמּוּד, כִּי וַדַּאי כַּוָּנָה עֲמֻקָּה כְרוּכָה בָהֶם. וּבְכֵן הַטֵּה נָא אָזְנְךָ, ר' מָרְדְּכַי, וּשְׁמָע. (מַטְעִים בַּאֲגֻדָּלוֹ) בֶּאֱמֶת לָא קַשְׁיָא. כִּי רָבָא הוֹלֵךְ לְשִׁטָּתֵיהּ דְמַן דְּאָמַר שֶׁרַק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קְרוּיִים אָדָם וְאֵין הַגּוֹיִים קְרוּיִים אָדָם, וּלְפִי זֶה יִתְיַשֵּׁב הַמַּאֲמָר עַל מְכוֹנוֹ. רֵאשִׁית, בְּאָמְרוֹ אִינַשׁ כַּוָּנָתוֹ בֶאֱמֶת יְהוּדִי, וְהַטַּעַם שֶׁלֹּא אָמַר יְהוּדִי הוּא כִּי בְאִינַשׁ הִתְכַּוֵּן לְאוֹתָם הָאֶפִּיקוֹרְסִים עַצְמָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְרֹא אוֹתָם יְהוּדִים, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁלָּמְדוּ אֶת הַתּוֹרָה גַּם הֵם מְחֻיָּבִים לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא, כִּי בִּבְחִינַת “אִינַשׁ” הֵם, אַף כִּי בִּבְחִינַת יְהוּדֵי הֵם לְמַטָּה מִבִּקֹרֶת. שֵׁנִית, הַשִּׁעוּר “עַד דְּלָא יֵדַע” הוּא שִׁעוּר שֶׁל טַעַם, כִּי אַחֲרֵי שֶׁאָמַרְנוּ כִּי אִינַשׁ פֵּרוּשׁוֹ יְהוּדִי, הִנֵּה כָל זְמָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי, אַף כִּי שָׁתָה עֲשָׂרָה קַבִּין יַי"שׁ הֲרֵי הוּא בִּבְחִינַת יְהוּדִי, וּבְתוֹר יְהוּדִי חַיָּב הוּא לִשְׁתּוֹת וְלִשְׁתּוֹת, כַּכָּתוּב בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר, “קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה” בְּלִי שִׁעוּר וּגְבוּל; אֲבָל, שְׁלִישִׁית, מִכֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְמַדְרֵגַת “עַד דְּלָא יֵדַע”, הֲרֵי יָצָא מִבְּחִינַת יְהוּדִי וְנִכְנַס לִבְחִינַת גּוֹי, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְגוֹי הֲרֵי הוּא פָּטוּר מִמִּצְוַת פּוּרִים, וְאֵינוֹ חַיָּב לִשְׁתּוֹת עוֹד כְּלָל. וְעַכְשָׁו הַמַּאֲמָר מְיֻשָּׁב הֵיטֵב, אַף כִּי בְדֹחַק קְצָת. וְהַיּוֹצֵא מִדְּבָרֵינוּ, שֶׁכָּל הַמְלֻמָּד מֵחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ, כִּי מִי שֶׁלָּמַד הַרְבֵּה לֹא בִמְהֵרָה יַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת “עַד דְּלָא יֵדַע”, וְאֵין אָדָם, אַף חַיָּט בְּמַשְׁמַע, יוֹצֵא יְדֵי שִׂמְחַת פּוּרִים עַד שֶׁלֹּא יֵדַע, וְכָל זְמַן שֶׁיֵּדַע, חַיָּב הוּא לִשְׁתּוֹת עוֹד וְעוֹד. עַל כֵּן, שְׁתֵה נָא, ר' מָרְדְּכַי (הַכֹּל בְּנִגּוּן שֶׁל מִתְוַכְּחִים בַּגְּמָרָא) עוֹד כּוֹס אֶחָת (מוֹזֵג אֶת הַכּוֹסוֹת וְשׁוֹתֶה).

ר' מָרְדְּכַי

בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב אֲנִי שֶׁשָּׁלשׁ כּוֹסוֹת יַי"שׁ הֵן דַּי וְהוֹתֵר לִי, אַף עַל פִּי שֶׁחַיָּט אָנִי. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁחַיָּב אָדָם לִבְסוּמֵי עַד דְלָא יֵדַע, הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עַד דְּלָא יֵדַע… (שׁוֹתֶה).

ר' חַיִּים

עַכְשָׁו ר' מָרְדְּכַי, נִרְאֶה נָא, הֵיאַךְ אַתָּה אוֹמֵר, אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכַי, אוֹ לְהֵפֶךְ?

ר' מָרְדְּכַי

וְכִי מוּטָל הַדָּבָר בְּסָפֵק? הֲלֹא הָמָן שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל הוּא וּמָרְדְּכַי הוּא צַדִּיק תָּמִים, וּבְכֵן, אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכָי!

ר' חַיִּים

אִם כֵּן חַיָּב אַתָּה לִשְׁתּוֹת, חַיָּב אַתָּה לִשְׁתּוֹת עוֹד שָׁלשׁ כּוֹסוֹת, לְכָל הַפָּחוֹת, זוֹ אַחַר זוֹ, בְּלִי הַפְסָקָה בֵּין אַחַת לִשְׁנִיָּה (מוֹזֵג אֶת הַכּוֹסוֹת, אוֹחֵז אֶת שֶׁלּוֹ) נוּ, נִשְׁתֶּה נָא ר' מָרְדְּכָי.

ר' מָרְדְּכַי

(מְנַעְנֵעַ בִּכְתֵפָיו) מֵהֵיכָא תֵּיתֵי! אִם חַיָּב אֲנִי, אֶעֱשֶׂה אֶת חוֹבָתִי (וְהוּא שׁוֹתֶה אַחַר ר' חַיִּים בִּמְהִירוּת וּבְלִי הַפְסָקָה שָׁלשׁ כּוֹסוֹת).

ר' חַיִּים

עַכְשָׁו ר' מָרְדְּכַי, נֹאמַר נָא אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכַי, אָרוּר מָרְדְּכַי וּבָרוּךְ הָמָן, שֶׁבַע פְּעָמִים יָשָׁר וְהָפוּךְ. הָבָה! אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכַי, אָרוּר מָרְדְּכַי וּבָרוּךְ הָמָן! (בְּאֶמְצַע הַמַּאֲמָר מַתְחִיל ר' מָרְדְּכַי לְהַחֲזִיק אַחֲרָיו, וְכָכָה הֵם חוֹזְרִים שֶׁבַע פְּעָמִים בְּמֶרְחַק שֶׁל חֲצִי הַמַּאֲמָר זֶה מִזֶּה, וּשְׁנֵיהֶם מִתְנוֹעֲעִים כְּאָדָם הַמִּתְפַּלֵּל בִּמְהִירוּת וּבְהִתְעוֹרְרוּת. אוּלָם מְהִירוּת זוֹ הוֹלֶכֶת וּפוֹחֶתֶת כְּשֶׁהֵם מַגִּיעִים אֶל הַסּוֹף, וּבַפַּעַם הַשְּׁבִיעִית, נַעֲשֶׂה רֹאשׁוֹ שֶׁל ר' מָרְדְּכַי כָּבֵד עָלָיו וְצוֹנֵחַ עַל חָזֵהוּ, אַךְ הוּא מִתְאַמֵּץ וּמְרִימוֹ אַחַר נִפְלוֹ).

ר' מָרְדְּכַי

אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכַי, אָרוּר… (וְהוּא נִרְדָּם וְנוֹחֵר).

ר' חַיִּים

(מַבִּיט עָלָיו קְצָת, נָד עָלָיו בְּרֹאשׁוֹ) אִי לוֹ לְחַיָּט עָלוּב זֶה שֶׁלֹּא לָמַד הַרְבֵּה תוֹרָה, וּבִמְהֵרָה מַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת עַד דְּלָא יֵדַע (שָׁב אֶל הַגְּמָרָא וְלוֹמֵד) אָמַר רָבָא: מִחַיֵּב אִינַשׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא עַד דְּלָא יֵדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכָי. וּמְפָרֵשׁ רַשִׁ"י, חַיָּב יְהוּדִי לִשְׁתּוֹת יַיִן חָרִיף בְּפוּרִים עַד שֶׁלֹּא יָדַע בֵּין בָּרוּךְ הָמָן לְאָרוּר מָרְדְּכַי, בָּרוּךְ הָמָן… לְאָרוּר מָרְדְּכָי… נוּ, דַּיֵּנִי. כְּבָר שָׁתִיתִי יְדֵי חוֹבָתִי. עַכְשָׁו מְחֻיָּב אֲנִי לְקַיֵּם מִצְוַת שִׂמְחַת פּוּרִים (נֶאֱנָח) אוֹי, כַּמָּה שָׂמֵחַ אָנִי! (וְהוּא סוֹמֵךְ אֶת רֹאשׁוֹ עַל יָדוֹ וְשׁוֹקֵעַ בְּהַרְהוֹרִים לִרְגָעִים אֲחָדִים, וּמְעַיֵּן שׁוּב בַּגְּמָרָא. מַבִּיט כְּשָׁעָה קַלָּה, פִּתְאֹם מִתְעוֹרֵר, מַבִּיט בְּמֶרֶץ וּבְחָזְקָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ מַאֲמִין אֶת עֵינָיו, מְעוֹרֵר אֶת ר' מָרְדְּכַי בְּנַעְנְעוֹ בִכְתֵפוֹ) עוּרָה נָא, ר' מָרְדְּכַי, הִתְעוֹרֵר נָא! הַתּוֹסֶפֶת נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵינוּ! בִּשְׁגָגָה לֹא רָאִינוּ אֶת הַתּוֹסֶפֶת. ר' מָרְדְּכַי, תּוֹסֶפֶת זוֹ מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? (וּבְדַבְּרוֹ דוֹפֵק בְּגַבּוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו עַל מְקוֹם הַתּוֹסֶפֶת).

ר' מָרְדְּכַי

(מִתְעוֹרֵר בְּפַחַד וּבְבֶהָלָה, וּמִתְגַּבֵּר לֹא לְהֵרָדֵם שׁוּב) מָה אָמַרְתָּ, ר' חַיִּים! הַתּוֹסֶפֶת? אֵיזוֹ תּוֹסֶפֶת? מָה עִנְיַן הַתּוֹסֶפֶת לְכָאן?

ר' חַיִּים

(מַרְאֶה לוֹ בַגְּמָרָא) פֹּה, ר' מָרְדְּכַי, בַּתּוֹסֶפֶת אָמוּר, כִּי בְתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי כָתוּב שֶׁחַיָּב אָדָם לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא עַד דְּלָא יֵדַע בֵּין אֲרוּרָה זֶרֶשׁ לִבְרוּכָה אֶסְתֵּר. וּבְכֵן, ר' מָרְדְּכַי, צָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ. נִשְׁתֶּה נָא, ר' מָרְדְּכַי, עַד שֶׁלֹּא נֵדַע מִי הִיא הָאֲרוּרָה, אֶסְתֵּר אוֹ זֶרֶשׁ (מוֹזֵג לִשְׁתֵּי הַכּוֹסוֹת).

ר' מָרְדְּכַי

לְדִידִי כָּל הַנָּשִׁים שָׁווֹת, וְהָאַחַת כִּשְׁנִיָּה אֲרוּרוֹת הֵנָּה.

ר' חַיִּים

חָלִילָה לְךָ, ר' מָרְדְּכַי, לְהוֹצִיא לָעֵז עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, ר' מָרְדְּכַי, יָפוֹת הֵן אֶלָּא שעניותן מנולתן, ועניותן, ר' מָרְדְּכַי, אָמְנָם גְּדוֹלָה הִיא עַד מְאֹד… וּבְכֵן נִשְׁתֶּה נָא וְנֶאֱמַר, “אֲרוּרָה זֶרֶשׁ וּבְרוּכָה אֶסְתֵּר, אֲרוּרָה אֶסְתֵּר וּבְרוּכָה זֶרֶשׁ”, יָשָׁר וְהָפוּךְ שָׂבֵעַ פְּעָמִים (מוֹזֵג וְשׁוֹתִים שֶׁלָּשׁ כּוֹסוֹת בַּתְּכִיפוּת וְחוֹזְרִים עַל הַמַּאֲמָר, כְּשֶׁזֶּה מַקְדִּים חִצֵּי הַמַּאֲמָר לְזֶה, וְהַדְּבָרִים יוֹצְאִים מֻבְהָלִים מִפִּיהֶם, וְאַט אַט נַעֲשֶׂה רֹאשָׁם כַּבֵּד עֲלֵיהֶם, וּלְשׁוֹנָם מִתְנַהֶגֶת בִּכְבֵדוּת עֵד שֶׁהֵם נִרְדָּמִים מִתּוֹךְ אמירתם).

סְטֶפַּן

(גּוֹי, בְּעַל פָּנִים אֲדֻמִּים וְשָׂפָם צָהֹב אֲשֶׁר קְצוֹתָיו זְקוּפִים לְמַעְלָה כְמִשְׁפָּט הַפּוֹלַנִּים, וְחֶבֶל חָגוּר עַל מָתְנָיו וְגַרְזֶן תָּקוּעַ בּוֹ, פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת, עוֹמֵד רֶגַע בַּפֶּתַח וּמִסְתַּכֵּל, סוֹגֵר אֶת הַדֶּלֶת וְצוֹעֵד צְעָדִים אֲחָדִים לִפְנִים הַחֶדֶר. עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּחֶדֶר מִן הַיּוֹשְׁבִים הַמִּתְנַמְנְמִים אֶל בַּקְבּוּק הַיַּיִן, מִתְפַּלֵּא, מִתְגָּרֵד בְּגַבַּחְתּוֹ וְצוֹחֵק צְחוֹק גַּס וַחֲרִישִׁי) הַהּ… הַהּ… ההּ… חַיֵּי מְשִׁיחָנָא! דָּא הִיא זִימְנָא קַמַּאָה דִי אֲנָא חֲזִי גוּבְרִין יְהוּדָאִין שִׁכּוֹרָאִין. שְׁמַע מִינֵהּ, חַמְרָא חֲרִיפְתָּא הוּא, וּצְרִיכָא לְמִטְעַם מִינֵהּ (נִגָּשׁ בַּלָּאט אֶל הַשֻּׁלְחָן, מֵרִים אֶת הַבַּקְבּוּק וְגוֹמֵא מִמֶּנּוּ) בְּקוּשְׁטָא, חַמְרָא חֲרִיפְתָּא הוּא, טָב לַחֲדָא, טָב לַחֲדָא… (שׁוֹתֶה וּמִשְׁתַּכֵּר, וְרֹאשׁוֹ סוֹבֵב עָלָיו וְהוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מִשְּׂמֹאל לְר' חַיִּים, לְמוּל ר' מָרְדְּכַי, מַעֲמִיד אֶת הַבַּקְבּוּק עַל הַשֻּׁלְחָן וּמַחֲזִיקוֹ בְיָדוֹ הַמִּתְנוֹדֶדֶת, וּמַתְחִיל לְזַמֵּר בְּנִגּוּן הַחַיָּלִים הָרוּסִים בְּעָבְרָם בַּסָּךְ)

לִיהוּדָאִין אִכָּא בְתוּלְתָּא טָבָא,

וְחַמְרִין תַּקִּיפִין וְחָרִיפִין;

לִיהוּדָאִין סַגִּי כַסְפָּא וְדַהֲבָא,

בָּתִּין רְוָחִין וְרָהִיטִין תַּקִּינִין…

הִי, הַא, הוּ, הַא…

ר' חַיִּים

(מִתְעוֹרֵר, מַבִּיט אֶל הַמְזַמֵּר וְאֶל הַבַּקְבּוּק אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, מִתְפַּלֵּא אֵיךְ בָּא זֶה לְכָאן, וְהַלָּז אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּר' חַיִּים וּמוֹסִיף לְזַמֵּר בְּלִי מִלִּים² אוֹ חוֹזֵר עַל אוֹתוֹ הֶחָרוּז בְּשִׁנּוּי הַקּוֹל וְאַחֲרֵי רֶגַע מִשְׁתַּתֵּק) אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכַי, אֲרוּרָה זֶרֶשׁ וּבְרוּכָה אֶסְתֵּר! עַכְשָׁו, כִּמְדֻמֶּנִי, אֵינֶנִּי מְבֻסָּם. אֲבָל מַה לְגוֹי זֶה פֹה? מַדּוּעַ אִיבְסַם עַד דְּלָא יֵדַע, בְּשָׁעָה שֶׁבֶּן נֹחַ פָּטוּר מִמִּצְווֹת? (מַפְסִיק וּמְעַיֵּן בַּגְּמָרָא) אֶלָּא מַאי, אֶפְשָׁר שֶׁגּוֹי זֶה פָּלִיג עַל הַתַּנָּא וְהוֹלֵךְ לְשִׁיטָתֵיהּ, דְּהַיְנוּ, שֶׁגַּם הַגּוֹיִם נִקְרָאִים אָדָם, וְהוּא סוֹבֵר, לְפִי זֶה, שֶׁכַּוָּנַת רָבָא הִיא אִינַשׁ פָּשׁוּט, הוֹלֵךְ עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם, וּבַר נַשׁ זֶה מִסְתָּמָא חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ לְאִישׁ… הוֹי, סְטֶפַּן! עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר, סְטֶפַּן, עוּרָה נָא!

סְטֶפַּן

(פּוֹתֵחַ אֶת עֵינָיו, מַבִּיט עָלָיו מִתּוֹךְ אִי הַכָּרָה, וְחוֹגֵג כַּשִּׁכּוֹר) הָא, מָרָא דְבֵיתָא, מַאי קָא בָּעִי?

ר' חַיִּים

מַה סַלְקָא דַּעְתָּךְ, סְטֶפַּן? מִמָּה נַפְשְׁךָ, אִי קָאסַבְרַת אִינַשׁ מַשְׁמַע יְהוּדִי, אִם כֵּן לָמָּה זֶה שָׁתִיתָ מִן הַיַּי"שׁ, וַהֲרֵי פָטוּר אַתָּה מִמִּצְווֹת כְּכָל הַגּוֹיִם. וְאִי קָאסַבְרַת שֶׁאִינַשׁ מַשְׁמַע סְתָם אָדָם, וְאַף אַתָּה אָדָם אַתָּה בְעֵינֶיךָ, אִם כֵּן לָמָּה זֶה שָׁתִיתָ מִן הַבַּקְבּוּק כְּדָבָר־אַחֵר, וְלֹא מִן הַכּוֹס כְּאָדָם מִן הַיִּשּׁוּב? מַה סַלְקָא דַּעְתָּךְ, סְטֶפַּן? הַא!

סְטֶפַּן

(נֵעוֹר קְצָת וּמְנַעֵר אֶת חֶבְלֵי הַשֵּׁנָה בְנַעְנְעוֹ אֶת רֹאשׁוֹ) שִׁדָּא יִסְבָּךְ, מָרָא דְבֵיתָא. אֲנָא לָא מְקַבֵּל מַה שֶׁאַנְתְּ מְמַלֵּל. חָזִיתִי אֲנָא דַלְתָּא פְּטוּרָא וְאָתִיתִי לְבֵיתָא לְמֶחֱזֵי דִילְמָא אֶפְשָׁר לִיטוֹל חֶפְצָא טָבָא… וַחֲזִי אָּנָּא עַל שֻׁלְחָנָא חַמְרָא חֲרִיפְתָא, וַאֲנָא בְרַם גַּבְרָא כְּכָל גּוּבְרִין וְשָׁתִיתִי אֲנָא מִבַּקְבּוּקָא הָדִין כְּנִמּוּסָא דִי גוּבְרִין כְּמוֹתָנָא דִי לָא יַדְעִין חֻכְמְתָנָא…

ר' חַיִּים

שַׁפִּיר, סְטֶפַּן, מֵבֵין אָנִי. יוֹרֵד אֲנִי לְעֹמֶק דַּעְתֶּךָ. בֶּאֱמֶת הוֹלֵךְ אַתָּה לְשִׁטָּתְךָ, כִּי אִינַשׁ הוּא גַבְרָא, וְגוֹי כָּמוֹךָ הִנְּךָ גַם כֵּן גַבְרָא; וּמַה שֶׁאָמַר רָבָא מִחַיֵּב אִינַשׁ חָל גַּם עָלֶיךָ. וּמַה שֶׁשָּׁתִיתָ מִן הַבַּקְבּוּק, הוּא מִפְּנֵי שֶׁגּוּבְרָאִין כָּמוֹךָ נוֹהֲגִים כִּדְבָרִים־אֲחֵרִים. הֲלֹא?

סְטֶפַּן

(צוֹחֵק מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה) שַׁפִּיר קָאָמַר, מָרָא דְבֵיתָא (וְהוּא הוֹפֵךְ אֶת פִּי הַבַּקְבּוּק עַל פִּיו וְשׁוֹתֶה, מציגו עַל הַשֻּׁלְחָן כְּקֹדֶם וּמְזַמֵּר).

בְּתוּלְתָּא שַׁפִּירְתָּא

אִכָּא בְקַרְתָּא,

בְּרַם כָּל דְּאִית לָהּ כַּסְפָּא

שָׁוִי לָא טְפֵי מִדִּכְמָא חַסְפָּא…

הוּ, הִי, הַא, הוּ…

ר' חַיִּים

גַּם שָׂמֵחַ אָתָּה? בִּשְׁלָמָא מִשְׁתֶּה, מִחַיֵּב אִינַשׁ לִבְסוּמֵי; אֲבָל לְשִׂמְחָה מַה זוֹ עוֹשָׂה?

סְטֶפַּן

אֲנָן גּוּבְרִין חָדִין וּמְרַקְּדִין בְּשַׁעְתָּא דַאֲנָן שָׁתִין חַמְרָא… (וְהוּא קָם וְיוֹצֵא בִמְחוֹל הַקּוֹזָקִים)

ר' חַיִּים

וַדַּאי סוֹמֵךְ אַתָּה עַל הַפָּסוּק: “וְיַיִן יְשַׂמַּח לַבָב אֱנוֹשׁ”, וּלְשִׁטָּתְךָ, אֱנוֹשׁ הוּא סְתָם אִישׁ, וְאַף אַתָּה בְמַשְׁמָע.

סְטֶפַּן

שַׁפִּיר קָאָמַר, מָרָא דְבֵיתָא.

ר' חַיִּים

וְאוּלַי יֵשׁ בְּךָ נִיצוֹץ מֵאוֹתָם הַגִּבְעוֹנִים אֲשֶׁר נְתָנָם יְהוֹשֻׁעַ לְשׁוֹאֲבֵי מַיִם וּלְחוֹטְבֵי עֵצִים?

סְטֶפַּן

הַשַּׁתָּא דְכִירְנָא בְדִיל אָתִיתִי לְמִשְׁאַל אִם אִית לָךְ אָעֵי לְמִבְקָע. הָא קַרְדֻּמָּא אִתִּי, (מוֹצִיא אֶת הַקַּרְדֹּם מִן הַחֶבֶל וּמְשׁוֹטֵט אוֹתוֹ מִימִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ) בְּקַרְדֻּמָּא הָדֵין אָעֵי סַגִּי חֲטִיבַת, וְאַף רֵישֵׁי טוּבֵי קַצְצֵת. הָבוּ לִי רִישֵׁי דִיהוּדָאִין לִיטָאִין וַאַעֲדֵן, טַפְלָא וּנְשַׁיָּא, זְעֵרַיָּא עִם רַבְרְבַיָּא! (מַכֶּה בַּקַּרְדֹּם עַל הַשֻּׁלְחָן וּמוֹסִיף לְשׁוֹטְטוֹ. וְר' חַיִּים יוֹשֵׁב וְרוֹעֵד, זְרוֹעוֹתָיו נְטוּיוֹת וּנְסוֹגוֹת אָחוֹר מִפָּחַד).

ר' מָרְדְּכַי

(מִתְעוֹרֵר לְקוֹל הַהַכָּאָה וּמַבִּיט בְּתִמָּהוֹן) אָרוּר הָמָן וּבָרוּךְ מָרְדְּכַי (קָם בְּבֶהָלָה וּמִתְרַחֵק מִן הַשֻּׁלְחָן)

הוֹ, סְטֶפַּן, מַה לָךְ? הֲנִטְרְפָה דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ, אוֹ דַּרְכְּךָ בְכָךְ? (וְהוּא אוֹחֵז בַּכִּסֵּא אֲשֶׁר יָשַׁב עָלָיו וּמַכֶּה בוֹ עַל יְדֵי סְטֶפַּן. הַלָּז כּוֹרֵעַ, נוֹפֵל אַרְצָה, וְהַקַּרְדֹּם נוֹפֵל מִיָּדָיו) כָּכָה, ר' חַיִּים, עוֹשִׂים. כִּי הֵיאַךְ כָּתוּב בַּגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה?

ר' חַיִּים

הַבָּא לַהֲרָגְךָ, הַשְׁכֵּם וְהָרְגוֹ (ר' מָרְדְּכַי מַעֲמִיד אֶת הַכִּסֵּא עַל מְקוֹמוֹ וְנִשְׁעָן עָלָיו בְּיָדָיו כִּמְחַכֶּה לְר' חַיִּים שֶׁיֹּאמַר לוֹ מַה לַעֲשׂוֹת בִסְטֶפַּן) עַכְשָׁו, ר' מָרְדְּכַי, נִיחָא לִי (מְעַיֵּן בַּגְּמָרָא לְרֶגַע) כִּי קָשֶׁה הָיָה לִי, לָמָּה לוֹ לְרָבָא לְמֵימַר מִחַיֵּב אִינַשׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא עַד דְּלָא יֵדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי, הֲוָא לוֹ לְמֵימָר פָּשׁוּט, מִחַיֵּב אִינַשׁ לִבְסוּמֵי כְגוֹי, וְהַכֹּל יוֹדְעִים אֵיךְ הַגּוֹי מִתְבַסֵּם! אֲבָל מִגּוֹ דְאָתִי לְהָכָא, הַכֹּל נִיחָא. כִּי אִלְמָלֵי אָמַר רָבָא מִחַיֵּב אִינַשׁ לִבְסוּמֵי כְגוֹי הֲוָא אֲמִינָא שֶׁיְּהוּדִי חַיָּב גַּם כֵּן לֶאֱחֹז גַּרְזֶן וְלִפְצֹעַ אֵת רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים, כְּמוֹ סְטֶפַּן זֶה הַמֻּנָּח לְפָנֵינוּ. מִשּׁוּם הָכִי אָמַר עַד דְּלָא יֵדַע, לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּהוֹר וּבֵין הַטָּמֵא, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, כִּי כֹּחַ הַגּוֹי בַּגַּרְזֶן, וְכֹחַ הַיְּהוּדִי הוּא בַתּוֹרָה.

סְטֶפַּן

(מִתְרוֹנֵן עַל הָרִצְפָּה) לִבְתוּלְתָּא שַׁפִּירָתָא

אִכָּא אוּכְמָא עֵינָא;

אֲנָא לָהּ בְּעִיתִי לְמִנְשַׁק,

וְהִיא לִי מְחַת בְּשִׁנָּא…

הִי, הַא, הוּ הִי…

ר' מָרְדְּכַי

אֵיךְ בָּא זֶה לְכָאן?

ר' חַיִּים

לְכַתְּחִלָּה בָא לִבְקֹעַ עֵצִים, וְכַאֲשֶׁר לֹא מָצָא עֵצִים חָפֵץ לִבְקֹעַ אֶת רָאשֵׁינוּ.

ר' מָרְדְּכַי

וּמַה דַעְתְּךָ לַעֲשׂוֹת בּוֹ?

ר' חַיִּים

אֶפְשָׁר נִבְרַח מִפָּנָיו הַחוּצָה עַד אֲשֶׁר יִתְפַּכַּח מִשִּׁכְרוֹנוֹ?

ר' מָרְדְּכַי

בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ, ר' חַיִּים. לְפִי דַעְתִּי, יוֹתֵר טוֹב לְהַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ הַחוּצָה.

ר' חַיִּים

וּמִי יַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ הַחוּצָה?

ר' מָרְדְּכַי

אֲנִי בְעַצְמִי. הֲלֹא אֵינֶנּוּ רָבָא אוֹ תַּנָּא קָדוֹשׁ אַחֵר שֶׁאֵינִי יָכֹל לְהִזָּקֵק לוֹ. אַתָּה בְשֶׁלָּךְ, וַאֲנִי בְּשֶׁלִּי. רָגִיל אֲנִי בַגּוֹיִם הֲלָלוּ לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר אִתִּי (נִגָּשׁ אֶל סְטֶפַּן, אוֹחֲזוֹ בְּשִׁכְמוֹ וּמְרִימוֹ) סְטֶפַּן, בְּמָטוּתָא מִנָּךְ, הִסְתַּלֵּק מִכָּאן…

סְטֶפַּן

שַׁפִּיר, שַׁפִּיר. (מִשְׁתַּחֲוֶה כְּשֶׁהוּא חוֹגֵג אֶל ר' חַיִּים) יוֹמָא טָבָא, מָרָא דְבֵיתָא.

ר' חַיִּים

לֵךְ בְּשָׁלוֹם (ר' מָרְדְּכַי יוֹצֵא עִם סְטֶפַּן כְּשֶׁהוּא אוֹחֲזוֹ בְצַוְּארוֹנוֹ, וְר' חַיִּים שָׁב אֶל הַגְּמָרָא) אָמַר רָבָא: מִחַיֵּב אִינַשׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא עַד דְּלָא יֵדַע. וַאֲנִי, חַיִּים בְּרַבִּי יַעֲקֹב, מוֹסִיף עַל דִּבְרֵי רָבָא וְגוֹרֵס הָכִי: " מִחַיֵּב אִינַשׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרְיָא עַד דְּלָא יֵדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכָי" (בַּהְטָעַמת הָאֲגֻדָּל וּבִתְנוּעַת הָרֹאשׁ) עַד דְּלָא יֵדַע, הֵן, אֲבָל כְּגוֹי, לָאו…

(הַמָּסָךְ)

י“ח אלול תרפ”ב. על חוף סט. קלייר

---

ויהי בימי אחשורוש

מאת

יעקב אריאל

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אוֹ פּוּרִים מִן הַתּוֹרָה (בְּדִיחָה לְפוּרִים בְּמַעֲרָכָה אַחַת)

מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה (תַּעֲנִית כט)

וְאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא צְחוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר:¹

לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל (קֹהֶלֶת)

אַז לַאכֶען, זָאל זַיין גֶעלַאכְט (פִּתְגָּם עֲמָמִי)

הַנְּפָשׁוֹת:

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ

מְמוּכָן, וְיֶתֶר הַחֲכָמִים יוֹדְעֵי הָעִתִּים

הַפַּרְתְּמִים, שִׁבְעָה בְמִסְפָּר

סוֹפֵר

הָמָן

עֵרֶב־רַב

סָרִיסִים

שַׂר הַסָּרִיסִים

שְׁנֵי שָׂרֵי הַמַּשְׁקִים

שְׁנֵי שָׂרֵי הַקְּטֹרֶת

שְׁנֵי שָׂרֵי הָאוֹפִים

מְחַצְצֵר

רֹאשׁ הָרָצִים

רָצִים

מָרְדְּכַי

אֶסְתֵּר

שָׁלשׁ נְעָרוֹת

שְׁתֵּי נְעָרוֹת

חַרְבוֹנָה

סוּס

(לִפְנֵי הֲרָמַת הַמָּסָךְ נִשְׁמָעִים כְּפַעַם בְּפַעַם קוֹלוֹת תְּרוּעָה: “יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ! תְּחִי הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי!” כַּעֲלוֹת הַמָּסָךְ נִגְלֶה לְעֵינֵי הָרוֹאִים גַּן נָטוּעַ עֵצִים וּפְרָחִים הַמַּקִּיף אַרְמוֹן גָּדוֹל, וּבַגַּן “עַמּוּדֵי שָשׂ וָבַהַט”. בְּאֶמְצַע הַגַּן בְּנוּיָה בָמָה בַּעֲלַת שָׁלשׁ קוֹמוֹת, כְּעֵין פִּירָמִיד. עַל הַבָּמָה הָעֶלְיוֹנָה יוֹשֵׁב הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל אֶחָד מִשְׁנֵי כִסְאוֹת גְּבוֹהִים, כְּשֶׁהוּא מְעֻטָּר כֶּתֶר וְלָבוּשׁ בִּגְדֵי מַלְכוּת, בְּיַד יְמִינוֹ אוֹחֵז “גְּרַגֶּר” שֶׁל פּוּרִים גָּדוֹל, וּבִשְׂמֹאלוֹ אוֹחֵז אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב. לְפָנָיו עוֹמֵד שֻׁלְחָן צַר וְגָבֹהַּ, דּוֹמֶה לְעַמּוּד הַמִּתְפַּלְּלִים, מְכֻסֶּה מַפַּת זָהָב. שְׁנֵי שָׂרֵי הַמַּשְׁקִים עוֹמְדִים עַל גַּבּוֹ מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, הָאֶחָד אוֹחֵז טַס כֶּסֶף בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְעַל הַטַּס עוֹמֵד בַּקְבּוּק יַיִן אָדֹם, וְהַשֵּׁנִי אוֹחֵז גְּבִיעַ זָהָב בְּיָדוֹ הָאַחַת, וּבַשְּׁנִיָּה מַגֶּבֶת לְבָנָה.

עַל הַבָּמָה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁהִיא כִשְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת לְמַטָּה מֵהָעֶלְיוֹנָה וּרְחָבָה מִמֶּנָּה הַרְבֵּה, עוֹמְדִים שְׁמֹנָה כִסְאוֹת בְּשׁוּרָה אַחַת, וְשִׁבְעָה זְקֵנִים בַּעֲלֵי זָקָן לָבָן, חֲבוּשֵׁי כִפּוֹת – יַרְמוּלְקֹות – שְׁחוֹרוֹת וַעֲטוּפֵי אִצְטְלָאוֹת – קִיטְלִים – לְבָנוֹת, וְאֶחָד בַּעַל זָקָן שָׁחוֹר חָבוּשׁ כִּפָּה לְבָנָה וְאִצְטְלָא שְׁחוֹרָה, יוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם לְאֹרֶךְ שֻׁלְחָן מְכֻסֶּה מַפָּה לְבָנָה, וּפְנֵיהֶם אֶל הָרוֹאִים. עַל עֵינֵי הַזְּקֵנִים מִשְׁקָפַיִם, וְסֵפֶר עָבֶה פָּתוּחַ מֻנָּח לִפְנֵי כָל אֶחָד מֵהֶם. יוֹשְׁבִים הֵם וּמִתְנַעְנְעִים, מְקַמְּטִים אֶת מִצְחָם וּמַחֲלִיקִים אֶת זְקָנָם, כִּשְׁקוּעִים בְמַחֲשָׁבוֹת אוֹ בְסוּגְיָה חֲמוּרָה. בַּעַל הַזָּקָן הַשָּׁחוֹר, הַיּוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַשּׁוּרָה אֲשֶׁר לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ, אוֹחֵז עֵט אַוָּז בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וּכְפַעַם בְּפַעַם טוֹבֵל אוֹתוֹ בְּקֶסֶת גְּדוֹלָה וְכוֹתֵב בִּמְגִלּוֹת.

לְמַטָּה מֵהֶם, עַל הַבָּמָה הַתַּחְתּוֹנָה, מִסָּבִיב לְשֻׁלְחָן עָגֹל הַמְכֻסֶּה מַפָּה מְגֻוָּנָה, יוֹשְׁבִים שִׁבְעָה שָׂרַי הַמְּדִינוֹת והַפַּרְתְּמִים, כָּל אֶחָד לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי שְׂרָד מִצֶּבַע וְגֶוֶן מְיֻחָד. לִפְנֵי כָל אֶחָד עוֹמֶדֶת כּוֹס גְּדוֹלָה, בְּאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן עוֹמְדִים שְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי יַיִן גְּדוֹלִים, מְפֹאָרִים בְּצִבְעָם וּבְגִזְרָתָם, וּשְׁנֵי סָרִיסִים עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם לְשָׁרְתָם.

בְּאֶמְצַע הַשֶּׁטַח אֲשֶׁר בֵּין הַבָּמָה הַתַּחְתּוֹנָה וּבֵין פְּאַת הַבָּמָה הַסְּמוּכָה אֶל הָרוֹאִים, עוֹמֵד גָּדֵר אָרֹךְ בְּתַבְנִית חֲצִי הַגֹּרֶן בְּתוֹר הַחוֹמָה אֲשֶׁר לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ. פֹּה וָשָׁם עוֹמְדִים אוֹ מְטַיְּלִים לָהֶם סָרִיסִים וְחַיָּלִים, חַרְבָּם אוֹ גַרְזִנָּם עַל כְּתֵפָם וְשׁוֹמְרִים אֶת חֲצַר הַמֶּלֶךְ.

מִחוּץ לַגָּדֵר, בִּפְאַת הַבָּמָה אֲשֶׁר לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ, יוֹשֵׁב הָ“עָם” הַפָּשׁוּט עַל שְׁנֵי סַפְסָלִים אֲרֻכִּים לְאֹרְךְ שֻׁלְחָן בְּלִי מַפָּה עָלָיו. בָּהֶם צְעִירִים וּזְקֵנִים, כֻּלָּם מְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי חַג, וְכָל אֶחָד אוֹחֵז כּוֹס בְּיָדוֹ, וְהֵמָּה הֵם הַמְשָׁרְתִים לָהֶם, וְכָל אֶחָד מְמַלֵּא בְעַצְמוֹ אֶת כּוֹסוֹ מִן הַבַּקְבּוּק הַמְיֻחָד לוֹ, וְהַבַּקְבּוּקִים פְּשׁוּטִים בְּנִגּוּד לְבַקְבּוּקֵי הַפַּרְתְּמִים. אֶחָד מֵהֶם עוֹמֵד וּמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁתִיָּה, הוּא הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא הָאֲגָגִי, מְיֻדָּעֵנוּ מֵאָז).

הָמָן

(בְּנִגּוּן שֶׁל יָהּ חַי לִי לִי) קוּמוּ אַחִים, הָבָה נִשְׁתֶּה,

כִּי הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִשְׁתֶּה.

הָעָם

יָהּ חַי לִי לִי, הָהּ עֲמָלִי,

יָהּ חַי לִי לִי, הָהּ עֲמָלִי,

יָהּ חַי לִי לִי, הָהּ עֲמָלִי…

הָמָן

וּבְכֵן, אַחִים, נִשְׁתֶּה הַרְבֵּה יָיִן,

כִּי הַיּוֹם יֵשׁ וּמָחָר אָיִן…

הָעָם

יָהּ חַי לִי לִי, הָהּ עֲמָלִי… (כְּקֹדֶם, וְהוּא מְנַצֵּחַ עֲלֵיהֶם כְּמַנְהִיג הַמַּקְהֵלָה).

הַמֶּלֶךְ

(מְגַרְגֵּר בִּגְרַגֶּר הַפּוּרִים אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. סָרִיס אֶחָד הָעוֹמֵד עַל הַבָּמָה הַשְּׁנִיָּה, הָאֶמְצָעִית, לִימִין הַמֶּלֶךְ, יוֹרֵד וְהוֹלֵךְ סְחוֹר סְחוֹר עֵד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַחֲצִי הַגָּדֵר מִמּוּל הַמֶּלֶךְ, מֵרִים יָדוֹ לְרַקָּתוֹ, מִשְׁתַּחֲוֶה וּמִזְדַּקֵּף, וּמְחַכֶּה לַצָּו אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ נוֹתֵן בְּקוֹל עָבֶה) כּוֹס יָיִן!

שַׂר הַסָּרִיסִים

(מִשְׁתַּחֲוֶה וְהוֹלֵךְ הָלְאָה סְחוֹר סְחוֹר עֵד שֶׁהוּא מַגִּיעַ אֶל הַבָּמָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת מִצַּד שְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ, עוֹלֶה עַל הַבָּמָה הָעֶלְיוֹנָה וְעוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַמֶּלֶךְ, וְאוֹמֵר אֶל שְׁנֵי שָׂרֵי הַמַּשְׁקִים) הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר “כּוֹס יָיִן!” (שְׁנֵי שָׂרֵי הַמַּשְׁקִים מִשְׁתַּחֲוִים לְעֻמָּתוֹ, לָאוֹת כִּי שׁוֹמְעִים הֵם אֶת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, וְשַׂר הַסָּרִיסִים יוֹרֵד אֶל הַבָּמָה הַשְּׁנִיָּה וְשָׁב עַל כַּנוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יוֹצֵק בַּעַל הַגָּבִיעַ מִן הַבַּקְבּוּק אֲשֶׁר עַל הַטַּס אֶל הַגָּבִיעַ, מַגִּישׁ אֶת הַגָּבִיעַ אֵל פִּי הַמֶּלֶךְ וּמַשְׁקֵהוּ מִמֶּנּוּ, כְּאֵם אֶת בְּנָהּ, וּכְכַלּוֹת הַמֶּלֶךְ לִשְׁתּוֹת, מְנַגֵּב שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פִּי הַמֶּלֶךְ בְּמַגֶּבֶת הַתְּלוּיָה עַל זְרוֹעוֹ).

הַפַּרְתְּמִים

(מְרִיעִים, בִּשְׁתוֹת הַמֶּלֶךְ) לְחַיִּים! לַחַיִּים! יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ! (שְׁנֵי הַסָּרִיסִים הָעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם לְשָׁרְתָם מְמַלְּאִים אֶת הַכּוֹסוֹת, וְהַפַּרְתְּמִים שׁוֹתִים).

הָמָן

לְחַיִּים! לְחַיִּים! הָבָה, אַחִים, נִשְׁתֶּה נָא לִכְבוֹד הוֹד מַלְכוּתוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמּוֹלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, וְלִכְבוֹד זִיו תִּפְאַרְתָּהּ, הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי כְלִילַת יֹפִי. אַחַת! (כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד מְמַלְּאִים אֶת כּוֹסוֹתֵיהֶם) שְׁתַּיִם! (כְּאֶחָד מַגִּישִׁים אֶל פִּיהֶם) שָׁלשׁ! (הוֹפְכִים אֶת הַכּוֹס עַל פִּיהָ וְאֶל פִּיהֶם) אַרְבַּע! (וּכְאֶחָד מְשִׁיבִים אֶת הַכּוֹס אֶל הַשֻּׁלְחָן בְּרַעַשׁ גָּדוֹל אֶחָד).

הָעָם

(מֵרִיעַ אַחֲרֵי הֲשִׁיבוֹ אֶת הַכּוֹס אֶל הַשֻּׁלְחָן)

יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ! תְּחִי הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לְעוֹלָם וָעֶד!

מְחַצְצֵר

(עוֹמֵד בִּקְצֵה הַגַּן אֲשֶׁר לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ וְרוֹאֶה מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה רָחוֹק מִן הַבָּמָה. הוּא תוֹקֵעַ בַּחֲצוֹצְרָה לְאוֹת כִּי אֵיזֶה דָבָר חָשׁוּב עוֹמֵד לְהֵעָשׂוֹת, אוֹ אֵיזֶה אִישׁ גָּדוֹל הוֹלֵךְ וּבָא) חצר… צר… חצר… צר… חצרצר…

סָרִיס

(הוֹלֵךְ וּבָא מִקְצֵה הַגָּן עַד חֲצִי הַגָּדֵר, מִשְׁתַּחֲוֶה לְמוּל הַמֶּלֶךְ, פּוֹתֵחַ אֶת הַמְּגִלָּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וְקוֹרֵא מִתּוֹכָהּ) אֲדוֹנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. בְּעֹנֶג גָּדוֹל הִנְנִי מוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ כִּי בִגְתָנָא וָתֶרֶשׁ, שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר חָפְצוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר חֶפְצָם זֶה נוֹדַע לַמֶּלֶךְ עַל יְדֵי מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, נֶעֶנְשׁוּ כַדָת וְכַדִּין, וְנִתְלוּ עַל עֵץ בְּשַׁעַר הֵעִיר וְאֶת הַסֻּלָּם לָקְחוּ מִתַּחַת רַגְלֵיהֶם לְבַל יוּכְלוּ לָרֶדֶת וְלִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם בַּמֶּלֶךְ שֵׁנִית.

הַמֶּלֶךְ

טוֹב. וּמָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, אַיֵּהוּ?

סָרִיס

מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה וּמַעֲרִיב וְלֵאמֹר אֶת הַשִּׁעוּר בַּגְּמָרָא לִפְנֵי הַקָּהָל (מִשְׁתַּחֲוֶה).

הַמֶּלֶךְ

כַּאֲשֶׁר יָשׁוּב מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, הֱבִיאֵהוּ אֵלַי, וַאֲנִי אֶעֱשֵׂהוּ לְרֹאשׁ הַשָּׂרִים עַל אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת חַיַּי מִמָּוֶת.

סָרִיס

שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ (מִשְׁתַּחֲוֶה וּמִסְתַּלֵּק כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא).

הָמָן

הָבָה, אַחִים, נִשְׁתֶּה נָא לִכְבוֹד מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִמָּוֶת. אַחַת! שְׁתַּיִם! שָׁלשׁ! אַרְבַּע!

הָעָם

(כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד מְמַלְּאִים אֶת כּוֹסוֹתֵיהֶם בְּ“אַחַת”, מַגִּישִׁים אֶל פִּיהֶם בִּ“שְׁתַּיִם”, הוֹפְכִים וְשׁוֹתִים בְּ“שָׁלשׁ”, וּמְשִׁיבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן בְּרַעַשׁ גָּדוֹל בְּ“אַרְבַּע”, וּמְרִיעִים) יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ! וִיחִי מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי!

הַמֶּלֶךְ

(מְגַרְגֵּר בַּגְרַגֶּר שֶׁלּוֹ. שַׂר הַסָּרִיסִים יוֹרֵד מֵעַל כַּנּוֹ וְהוֹלֵךְ וּמַגִּיעַ אֶל חֲצִי הַגָּדֵר, כִּלְמָעְלָה) כּוֹס יָיִן.

שַׂר הַסָּרִיסִים

(הוֹלֵךְ הָלְאָה וְעוֹלֶה, כִּלְמָעְלָה) הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר “כּוֹס יָיִן!” (שָׁב עַל כַּנוֹ, וְשָׂרַי הַמַּשְׁקִים מַשְׁקִים אֶת הַמֶּלֶךְ כְּקֹדֶם. הַפַּרְתְּמִים עוֹנִים “לְחַיִּים” וְשׁוֹתִים כְּקֹדֶם, וְהָמָן אוֹמֵר רַק אֶת הַמִּלִּים, “אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ, אַרְבַּע”, וְהָעָם שׁוֹתֶה כְּקֹדֶם, עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ מִתְנַמְנֵם כְּשֶׁרֹאשׁוֹ נוֹפֵל לַאֲחוֹרָיו וְנִשְׁעָן עַל גַּב הַכִּסֵּא, וְיָדָיו פְּשׁוּטוֹת וּמֻנָּחוֹת עַל הָעַמּוּד אֲשֶׁר לְפָנָיו).

שַׂר הַמַּשְׁקִים א'

(בְּקוֹל דַּק) הַמֶּלֶךְ מִתְנַמְנֵם, הַס כָּל הָאָרֶץ!

שַׂר הַמַּשְׁקִים ב'

(בְּקוֹל עָבֶה) הַמֶּלֶךְ מִתְנַמְנֵם, הַס כָּל הָאָרֶץ!

פַּרְתֵּם א'

(אֶל הַסָּרִיס הָעוֹמֵד עָלָיו לְשָׁרְתוֹ, בְּלַחַשׁ הַנִּשְׁמָע) כַּאֲשֶׁר יִיקַץ הַמֶּלֶךְ, תָּקִיץ גַּם אוֹתָנוּ (הַסָּרִיס מִשְׁתַּחֲוֶה לְאוֹת כִּי שָׁמַע לוֹ, וְכָל הַפַּרְתְּמִים מִתְנַמְנְמִים בְּשִׂימָם אֶת רֹאשָׁם עַל יָדָם הַנִּשְׁעֶנֶת עַל הַשֻּׁלְחָן. שְׁנֵי הַסָּרִיסִים הָעוֹמְדִים עֲלֵיהֶם מִתְקָרְבִים זֶה אֵצֶל זֶה וְנִשְׁעָנִים זֶה עַל זֶה, גַּב אֵל גַּב, וּמִתְנַמְנְמִים כְּשֶׁהֵם עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם. נְשִׁימַת הַפַּרְתְּמִים נִשְׁמַעַת, אֲבָל אֵינָהּ גַּסָּה כָל כָּךְ).

הָמָן

הַסּוּ, רַבּוֹתַי! הַמֶּלֶךְ מִתְנַמְנֵם, נִתְנַמְנֵם גַּם אֲנָחְנוּ (הָמָן נִשְׁעָן אֶל אֵיזֶה עַמּוּד שֶׁל שֵׁשׁ אוֹ בַהַט – סִמָּן לִתְלִיָּה –, גַּם הָעָם מִתְנַמְנֵם כְּשֶׁהֵם נִשְׁעָנִים זֶה עַל זֶה אוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וְנוֹחֲרִים בְּאֵימָה, וַאֲחָדִים מֵהֵם נוֹפְלִים תַּחַת הַשֻּׁלְחָן. עוֹבְרִים רְגָעִים אֲחָדִים, רַק הַזְּקֵנִים וְהַסּוֹפֵר עֵרִים, אֵלֶּה מִתְנוֹעֲעִים עַל סִפְרֵיהֶם, וְזֶה כוֹתֵב בִּמְגִלּוֹת כְּבִתְחִלַּת הַמַּחֲזֶה. פִּתְאֹם מִשְׁתַּמֵּט הַגְּרַגֶּר מִתּוֹךְ אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְנוֹפֵל עַל שֻׁלְחֵן הַזְּקֵנִים בְּרַעַשׁ גָּדוֹל. הַזְּקֵנִים וְהַסּוֹפֵר נִבְהָלִים מֵחֶרְדַּת פִּתְאֹם, מְרִימִים אֶת יָדָם וּמְמַשְׁמְשִׁים בְּרֹאשָׁם לָדַעַת אֵם לֹא נִשְׁבַּר, וּמוֹסִיפִים לְהִתְנוֹעֵעַ. מִפְּנֵי הָרַעַשׁ מִתְעוֹרְרִים כָּל הַמִּתְנַמְנְמִים וְזוֹקְפִים אֶת רָאשֵׁיהֶם לָדַעַת בְּשֶׁל מָה הָרַעַשׁ, וְהֵם פּוֹנִים זֶה לְזֶה בִּתְנוּעַת הַשְּׁאֵלָה אֲבָל בְּפֶה סָגוּר, “מַה קָרָה? מַה נָפַל שָׁם?” לְבַד מִן הַמֶּלֶךְ הַמּוֹסִיף לָנוּם. שַׂר הַסָּרִיסִים שֶׁהָיָה נָם גַּם הוּא בְהִשָּׁעֲנוֹ עַל כַּף יָדוֹ הָאַחַת אֲשֶׁר מִפְרָקּה הָיָה נִסְמָךְ בְּכַף יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה, מִתְעוֹרֵר גַּם הוּא, יוֹרֵד וְהוֹלֵךְ עַד אֶמְצַע הַגָּדֵר, מִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הַמֶּלֶךְ הַמִּתְנַמְנֵם, נִגָּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן, מֵרִים אֶת הַגְּרַגֶּר, הוֹלֵךְ סְחוֹר וְעוֹלֶה עַל הַבָּמָה הָעֶלְיוֹנָה, תּוֹקֵעַ אֶת יַד הַגְּרַגֶּר בַּכַּף הַמֶּלֶךְ, מִשְׁתַּחֲוֶה לַאֲחוֹרֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁב אֶל מְקוֹמוֹ. בֵּינָתַיִם שָׁבִים הַפַּרְתְּמִים וְהָעָם וְהַסָּרִיסִים לִתְנוּמָתָם, כָּל אֶחָד לְפִי דַּרְכּוֹ).

הַמֶּלֶךְ

(מִתְעוֹרֵר, מְגַרַגֵּר בַּגְּרַגֶּר פְּעָמִים אֲחָדוֹת וְכָל הַמִּתְנַמְנְמִים מִתְעוֹרְרִים פִּתְאֹם וּמִתְיַשְּׁבִים יָפֶה עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם. שַׂר הַסָּרִיסִים הוֹלֵךְ עַד חֲצִי הַגָּדֵר כְּקֹדֶם) מְגִלַּת־קְטֹרֶת!

שַׂר הַסָּרִיסִים

(כְּקֹדֶם, מֵאֲחוֹרֵי הַמֶּלֶךְ) הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר, “מְגִלַּת־קְטֹרֶת!” (שָׂרַי הַמַּשְׁקִים מִשְׁתַּחֲוִים לְעֻמַּת הַמֶּלֶךְ וְיוֹרְדִים עִם הַכֵּלִים אֲשֶׁר בְּיָדָם, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁשַּׂר הַסָּרִיסִים נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל יַד הַמֶּלֶךְ. שָׂרַי הַמַּשְׁקִים הוֹלְכִים עַד קְצֵה הַגַּן אֲשֶׁר לִימִין הַמֶּלֶךְ וּמִתְעַלְּמִים מִן הָעַיִן, וּבִמְקוֹמָם בָּאִים שְׁנֵי שָׂרֵי־הַקְּטֹרֶת. אֶחָד אוֹחֵז טַס כֶּסֶף וְעָלָיו תֵּבַת סִיגָרִים מְצֻפָּה זָהָב, תֵּבַת גַּפְרוּרִים בְּמִסְגֶּרֶת שֶׁל כֶּסֶף וּכְלִי הַדֶּשֶׁן שֶׁל בְּדֹלַח, כְּלוֹמַר, זְכוּכִית. הַשֵּׁנִי נוֹשֵׂא מִטְפַּחַת מֶשִׁי תְלוּיָה עַל זְרוֹעוֹ הַשְּׂמָאלִית. שְׁנֵי אֵלֶּה עוֹלִים עַל הַבָּמָה הָעֶלְיוֹנָה וְעוֹמְדִים הָרִאשׁוֹן לִימִין הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁנִי לִשְׂמֹאלוֹ. שְׁנֵי סָרִיסִים אֲחֵרִים בָּאִים אַחֲרֵיהֶם. אֶחָד מֵאֵלֶּה מֵבִיא שְׁתֵי תֵבוֹת סִיגָרִים מְצֻפוֹת כֶּסֶף וּשְׁתֵּי קֻפְסָאוֹת גַּפְרוּרִים בְּמִסְגְּרוֹת כֶּסֶף, וְנוֹתְנָן לַסָּרִיסִים הָעוֹמְדִים עַל הַפַּרְתְּמִים. הַשֵּׁנִי נוֹשֵׂא שַׂקִּים אוֹ אַרְנְקָאוֹת שֶׁל טַבַּק־הָעִשּׁוּן וּמֵחְבְּרוֹת נְיָר דַּק לַעֲשׂוֹת מֵהֶם סִיגָרֵטִים וְקֻפְסָאוֹת שֶׁל גַּפְרוּרִים מֵעֵץ פָּשׁוּט, כָּל אֵלֶּה בְמִסְפָּר גָּדוֹל, וּמַשְׁלִיךְ אוֹתָם אֶל הָעָם הַחוֹטֵף אוֹתָם בִּשְׁתֵּי יָדָיו, אֲבָל בְּלִי שֶׁאוֹן. שַׂר הַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ לוֹקֵחַ סִיגַר אֶחָד, תּוֹקֵעַ אוֹתוֹ בְּפִי הַמֶּלֶךְ, מוֹצִיא אוֹתוֹ לְרֶגַע עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹרֵק פַּעַם וּשְׁתַּיִם, כַּמּוּבָן בְּלִי רִיר, אַךְ לִפְנֵי יָרְקוֹ צוֹעֵד הַשַּׂר אֲשֶׁר לְיָמֵינוּ צַעַד לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי לְפַנּוֹת מָקוֹם לַמֶּלֶךְ לִירֹק שָׁם; וְאַחֲרֵי יָרְקוֹ מְנַגֵּב הַשַּׂר אֶת פִּי הַמֶּלֶךְ בְּמִטְפַּחַת הַמֶּשִׁי אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹ, תּוֹקֵעַ שׁוּב אֶת הַסִּיגַר בְּפִי הַמֶּלֶךְ, לוֹקֵחַ גַּפְרוּר וּמַבְעִיר אוֹתוֹ, אוֹחֲזוֹ בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵב אֶת הֶעָשָׁן, וְיָדָיו עֲסוּקוֹת, הָאַחַת אוֹחֶזֶת אֶת הַגְּרַגֶּר וְהַשְּׁנִיָּה אֶת הַשַּׁרְבִיט; הַשַּׂר מוֹצִיא אֶת הַסִּיגַר וְהַמֶּלֶךְ מַשִּׁיב אֶת הֶעָשָׁן מִפִּיו, וְהַלָּז תּוֹקֵעַ אוֹתוֹ שׁוּב בְּפִיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מְחַלְּקִים שְׁנֵי הַסָּרִיסִים אֶת הַסִּיגָרִים בֵּין הַפַּרְתְּמִים וְאֵלֶּה מְכַוְּנִים לִירֹק כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹרֵק, בְּהַפְנוֹתָם אֶת פְּנֵיהֶם לַאֲחוֹרָם, כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד. הַסָּרִיסִים מַדְלִיקִים אֶת הַגַּפְרוּרִים וְנוֹתְנִים אוֹתָם אֶל הַפַּרְתְּמִים, הַמַּצִּיתִים אֵשׁ בְּסִיגָרֵיהֶם וּמַשְׁלִיכִים אֶת אוּדֵי הַגַּפְרוּרִים אֶל כְּלֵי הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר הַסָּרִיסִים מַגִּישִׁים לָהֶם בְּהַקִּיפָם אֶת הַפַּרְתְּמִים הַקָּפוֹת תְּכוּפוֹת, סָרִיס אֶחָד לְעֻמַּת הַשֵּׁנִי, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹשֶׂה לוֹ הָ“עָם” סִיגָרֵטוֹת וּמְעַשְּׁנִים בִּדְמָמָה).

פַּרְתֵּם ב'

(יָפָה הַשִּׂיחָה לָעִשּׁוּן) הַמִּשְׁתֶּה הָיָה מְעַנְיֵן יוֹתֵר אִלּוּ הָיוּ הַשֻּׁלְחָנוֹת מְעֹרָבִים, וְלֹא אֲנָשִׁים לְבַד וְנָשִׁים לְבָד.

פַּרְתֵּם ג'

וְלִי אֲנִי, אַחַת הִיא. נְשֵׁי פָרָס אֵינָן יָפוֹת כָּל כָּךְ. אִם אָדוּן עַל פִּי פְנֵי אֵלֶּה שֶׁרָאִיתִי עַד הֵנָּה.

פַּרְתֵּם ד'

אִם לַעֲלָמוֹת יָפוֹת אַתָּה מִתַּאֲוָה, הָיִיתָ צָרִיךְ לָבֹא אֵלֵינוּ, אֶל אוּר כַּשְׂדִּים, בִּמְדִינַת בָּבֶל. הֲלֹא שָׁמַעְתָּ אִם לֹא רָאִיתָ אֶת שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם, אֲשֶׁר בִּהְיוֹתָהּ בַּת כ' הָיְתָה כְבַת ק' לְיֹפִי? אוּר כַּשְׂדִּים הִיא עִיר מוֹלַדְתָּהּ.

פַּרְתֵּם ה'

מָה אַתָּה סָח! עַלְמוֹת מְדִינָתֵנוּ, אֲרַם נַהֲרַיִם, עוֹלוֹת עַל עַלְמוֹתֵיכֶם בְּיֹפִי. וְהָרְאָיָה, רָחֵל בַּת לָּבֵּן הָאֲרָמִּי, אֲשֶׁר יַעֲקֹב עָבַד בַּעֲדָהּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְאַחֲרֵי כֵן כָּל יְמֵי חַיָּיו…

פַּרְתֵּם ו'

בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְכֶם, יֹפִי זֶה שֶׁאַתֶּם מְדַבְּרִים עָלָיו אֵינָם יוֹדְעִים מַה טִיבוֹ עַד שֶׁתָּבֹאוּ אֶל מְדִינָתֵנוּ, אֶרֶץ מִצְרַיִם. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁחָכָם הָיָה וַדַּאי יָדַע מַה שֶׁלָּקַח כְּשֶׁלָּקַח אֶת בַּת פַּרְעֹה לְאִשָּׁה.

פַּרְתֵּם ז'

וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה בַת אַרְצִי, אֶרֶץ פָּרַס וּמָדֵי, הִיא הַיָּפָה מִכָּל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ. כַּאֲשֶׁר תִּרְאוּ אוֹתָהּ תַּאֲמִינוּ לִי.

הַמֶּלֶךְ

(מְגַרְגֵּר, וְשַׂר הַסָּרִיסִים בָּא עַד אֶמְצַע הַגָּדֵר כְּקֹדֶם) בְּאֵיזֶה עִנְיָן עוֹמְדִים הַפַּרְתְּמִים?

שַׂר הַסָּרִיסִים

בְּעִנְיָן חָשׁוּב מְאֹד, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. עוֹמְדִים הֵם בְּ“סֵדֶר נָשִׁים”. כָּל אֶחָד מְהַלֵּל אֶת בְּנוֹת אַרְצוֹ וּמְדִינָתוֹ שֶׁהֵן הַיָּפוֹת מִכָּל בְּנוֹת יֶתֶר הָאֲרָצוֹת.

הַמֶּלֶךְ

(מִתְעוֹרֵר לָעֶלְבּוֹן הַנִּרְמָז בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. מַנִּיחַ אֶת הַגְּרַגֶּר עַל הָעַמּוּד וְאוֹמֵר בְּקוֹל הִתּוּל וָקָצֶף)

אֶפְשָׁר יָפוֹת הֵן גַּם מִן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, הֲלֹא כֵן?

שַׂר הַסָּרִיסִים

אֶת הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי עוֹד לֹא זָכוּ לִרְאוּת, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

(בְּקֶצֶף) אִם כֵּן, יִרְאוּ אוֹתָהּ! וְאִם מִי מֵהֶם יָהִין לְפַקְפֵּק בְּיָפְיָהּ שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ בְכָל הָעוֹלָם, יִהְיֶה זֶה פִקְפּוּקוֹ הָאַחֲרוֹן בְּחַיָּיו עֲלֵי אֲדָמוֹת… לֵךְ אֶל הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי וֶאֱמֹר לָהּ כִּי אֲנִי מְצַוֶּה לָהּ לָבֹא לְפָנַי בְּכֶתֶר מַלְכוּת, לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָּפְיָהּ, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא (הַסָּרִיס מִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא אֶל קְצֵה הַגַּן לִימִין הַמֶּלֶךְ. דּוּמִיַּת צִפִּיָּה שׁוֹלֶטֶת).

מְחַצְצֵר

(לִכְבוֹד הַמַּלְכָּה) חצר.. צר.. חצר.. צר..

שַׂר הַסָּרִיסִים

(שָׁב אֶל אֶמְצַע הַגָּדֵר, מִשְׁתַּחֲוֶה) אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. עָשִׂיתִי כִדְבָרֶיךָ, אַךְ הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי מְמָאֶנֶת לָבֹא, וְאֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ לֹא תַעֲשֶׂה.

הַמֶּלֶךְ

(אֵינוֹ יָכֹל לְצַיֵּר לוֹ שֶׁשָּׁמַע אֶת הַדְּבָרִים כְּהֶוְיָתָם, בְּקֶצֶף נוֹרָא) מָה!?!?

שַׂר הַסָּרִיסִים

צַר לִי מְאֹד, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. אֲבָל הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי מְמָאֶנֶת לָבֹא בִדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְאֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ לֹא תַּעֲשֶׂה (מִשְׁתַּחֲוֶה וּמְחַכֶּה).

הַמֶּלֶךְ

(חֲמָתוֹ בּוֹעֶרֶת, דּוֹחֶה מִמֶּנּוּ אֶת שַׂר־הַקְּטֹרֶת הָאוֹמֵר לִתְקֹעַ אֵת הַסִּיגַר בְּפִיו, מַכֶּה עַל שֻׁלְחָנוֹ בְאֶגְרוֹפוֹ, פּוֹנֶה לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ, וְקוֹרֵא בְקוֹל מְצַוֶּה) מְמוּכָן!!

מְמוּכָן

(הַזָּקֵן הַיּוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַשֻּׁלְחָן לִימִין הַמֶּלֶךְ מֵרִים אֶת יָדוֹ וְעוֹנֶה) פֹּה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

(מַכֶּה בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ) כַּרְשְׁנָא!!

כַּרְשְׁנָא

(הַזָּקֵן הַשֵּׁנִי מֵרִים אֶת יָדוֹ וְעוֹנֶה) פֹּה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

(קוֹרֵא לַשְּׁלִישִׁי וְלָרְבִיעִי עֵד גְּמִירָא, וְכֻלָּם מְרִימִים אֶת יָדָם וְעוֹנִים, “פֹּה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ”. אַחֲרֵי כֵן קוֹרֵא הַמֶּלֶךְ לְכֻלָּם בִּנְשִׁימָה אַחַת) מְמוּכָן, כַּרְשְׁנָא, שֵׁתַר, אַדְמָתָא, תַּרְשִׁישׁ, מֶרֶס, מַרְסְנָא, אַתֶּם הַחֲכָמִים יוֹדְעֵי הָעִתִּים, הַשְּׁמַעְתֶּם אֶת מַעֲנֵה הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי!?

מְמוּכָן

(כָּל הַזְּקֵנִים מוֹרִידִים אֶת רֹאשָׁם פַּעַם אַחַת בְּמֶרֶץ גָּדוֹל לְאוֹת כִּי שָׁמְעוּ, וּנְשִׂיאָם מְדַבֵּר בִּשְׁמָם) שָׁמַעְנוּ, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ (בְּדַבְּרוֹ הוּא קָם וְעוֹמֵד כְּשֶׁעֵינוֹ הָאַחַת אֶל הָרוֹאִים וְהַשְּׁנִיָּה אֶל הַמֶּלֶךְ).

הַמֶּלֶךְ

אִמְרוּ לִי, חֲכָמַי, כְּדָת מַה לַעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי עַל אֲשֶׁר לֹא עָשְׂתָה אֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּיַד הַסָּרִיסִים?

מְמוּכָן

(פּוֹנֶה אֶל יֶתֶר הַזְּקֵנִים בְּיָשְׁבוֹ עַל מְקוֹמוֹ) אֶת הַדָּת, חֲבֵרַי, תִּמְצְאוּ בִסְעִיף רצ"ח, עַיְּנוּ שָׁם. (הַזְּקֵנִים הוֹפְכִים אֶת הַדַּפִּים עֵד שֶׁמּוֹצְאִים אֶת הַמָּקוֹם הַמְבֻקָּשׁ).

מַרְסְנָא

(הַזָּקֵן הָאַחֲרוֹן הַיּוֹשֵׁב אֶל קְצֵה הַשֻּׁלְחָן לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ, וְלִימִין הַסּוֹפֵר, הִנֵּהוּ חֵרֵשׁ קְצָת, וְלֹא שָׁמַע הֵיטֵב אֶת מִסְפַּר הַסְּעִיף. פּוֹנֶה הוּא אֶל שְׁכֵנוֹ מֶרֶס, בְּשִׂימוֹ אֵת כַּף יָדוֹ אֶל אָזְנוֹ הַשְּׂמָאלִית לְמַעַן יֵיטִיב לִשְׁמֹעַ) הַא, אֵיזֶה סְעִיף? מֶרֶס, תַּרְשִׁישׁ, אֵיזֶה סְעִיף? (וּכְשֶׁאֵלּוּ עֲסוּקִים בְּחִפּוּשׁ הַמָּקוֹם וְאֵינָם נַעֲנִים לוֹ, גּוֹחֵן וּמִסְתַּכֵּל בְּדַפּוֹ שֶׁל מֶרֶס, וְשָׁב אֶל סִפְרוֹ וּמְעַיֵּן בּוֹ).

מְמוּכָן

(אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם עִיְּנוּ קְצָת, וְקָרְצוּ זֶה לָזֶה בָעֵינַיִם, וְהֵנִיעוּ אֶת רֹאשָׁם זֶה לָזֶה כְמִתְוַכְּחִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִידֵי מַסְקָנָא, קָם מְמוּכָן, מִשְׁתַּחֲוֶה שָׁלשׁ קִידוֹת, אַחַת לַמֶּלֶךְ, הַשְּׁנִיָּה לַזְּקֵנִים, וְהַשְּׁלִישִׁית לַפַּרְתְּמִים, וְקוֹרֵא מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר אוֹ בְעַל פֶּה בְנִגּוּן הַמְּגִלָּה, וּמַטְעִים אֶת הַדְּבָרִים כְּהֹגֶן בִּתְנוּעוֹת הָרֹאשׁ וְהַיָּדַיִם) אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן: בְּאָמְרָן, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה. וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמֵרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדֵי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ, וּכְדֵי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף!

הַמֶּלֶךְ

הַיּוֹצֵא מִדְּבָרֵינוּ? אַךְ בְּקִצּוּר, מְמוּכָן.

מְמוּכָן

(בְּנִגּוּן הַמְּגִלָּה, כְּקֹדֶם) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבֹר, אֲשֶׁר לֹא תָבֹא וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה (מִשְׁתַּחֲוֶה וּמְחַכֶּה).

הַמֶּלֶךְ

כַּרְשְׁנָא, שֵׁתָר, אַדְמָתָא, תַּרְשִׁישׁ, מֶרֶס, מַרְסְנָא, כֻּלְּכֶם שְׁמַעְתֶּם אֶת הַצָּעַת רֹאשׁ הַחֲכָמִים מְמוּכָן; הַמַּסְכִּימִים יָקוּמוּ, וְהַמִּתְנַגְּדִים יֵשְׁבוּ תַחְתָּם.

מַרְסְנָא

(בְּלַחַשׁ הַנִּשְׁמָע אֶל מֶרֶס, וְכַפוֹ אֶל אָזְנוֹ) הֵא, מָה אָמַר מְמוּכָן? מָה הִיא הַצָּעָתוֹ?

מֶרֶס

(לוֹחֵשׁ לוֹ בְאָזְנוֹ) אֵין הַבְדֵּל. מִמֶּנּוּ תִרְאֶה וְכֵן תַּעֲשֶׂה.

כַּרְשְׁנָא

(וְיֶתֶר הַזְּקֵנִים, אַף מַרְסְנָא בִכְלָל, קָמִים) אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. מַסְכִּימִים אֲנַחְנוּ לְדִבְרֵי נְשִׂיאֵנוּ מְמוּכָן (וְהוּא קוֹרֵא בְּשֵׁם כֹּל אֶחָד) שֵׁתָר? (הַלָּז מוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ בְחָזְקָה לְאוֹת הַסְכָּמָה) אַדְמָתָא? תַּרְשִׁישׁ? מֶרֶס? מַרְסְנָא? (וְכָל אֶחָד מֵהֶם, אַף מַרְסְנָא בִכְלָל, מוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ בְעֹז כְּשָׁמְעוֹ אֶת שְׁמוֹ יוֹצֵא מְפֹרָשׁ מִפִּי כַּרְשְׁנָא).

הַמֶּלֶךְ

טוֹב (הַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִים וּמוֹסִיפִים לְהִתְנוֹעֵעַ עַל סִפְרֵיהֶם) הַסּוֹפֵר!!

הַסּוֹפֵר

(בַּעַל הַזָּקָן הַשָּׁחוֹר, בִּקְצֵה הַשֻּׁלְחָן לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ, מֵרִים אֶת יָדוֹ וְעוֹנָה) פֹּה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

כְּתֹב סֵפֶר לְשַׂר הַטַּבָּחִים לְקַצֵּר אֶת רֹאשׁ הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, וַאֲנִי אֶחְתְּמוֹ בְטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ.

הַסּוֹפֵר

כְּבָר כָּתַבְתִּי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הִנֵּהוּ לְפָנֶיךָ (קָם וּמַגִּישׁ מְגִלָּה אֶל הַמֶּלֶךְ).

הַמֶּלֶךְ

קָרָא אֶת הַמְּגִלָּה בְאָזְנַי, וְאֶשְׁמָעָה.

הַסּוֹפֵר

(קוֹרֵא בְנִגּוּן הַמְּגִלָּה) שְׁנַת חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה לִפְנֵי חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. פֹּה בְשׁוּשַׁן עִיר הַבִּירָה, בִּשְׁנַת שָׁלשׁ לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמּוֹלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, וּמִכּוּשׁ וְעַד הֹדּוּ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה בְסַךְ הַכֹּל. אֲנִי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הָאָמוּר לְמַעְלָה מְצַוֶּה אֶת קַרְדֻּמָּתָא שַׂר הַטַּבָּחִים לְהוֹרִיד אֶת הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי מִכִּסֵּא מַלְכוּתָהּ וּלְהוֹבִילָהּ אֶל בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם וּלְקַצֵּר אֶת רֹאשָׁהּ בְּקִצּוּר נִמְרָץ, תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלִי כָל שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת. וְאַחֲרֵי כֵן – –

הַמֶּלֶךְ

(מַפְסִיקוֹ) זֶה יַסְפִּיק (הַסּוֹפֵר שָׂם אֶת הַמְּגִלָּה עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ חוֹתֵם אוֹתָהּ בְּטַבַּעְתּוֹ, הַסּוֹפֵר לוֹקֵחַ אֶת הַמְּגִלָּה וְנוֹתְנָהּ לְשַׂר הַסָּרִיסִים, וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ. שַׂר הַסָּרִיסִים הוֹלֵךְ אֶל קְצֵה הַגַּן אֲשֶׁר לִימִין הַמֶּלֶךְ, מוֵסָר אֶת הַמְּגִלָּה לְאֵיזֶה סָרִיס וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ).

סָרִיס

(בָּא מִקְצֵה הַגַּן עֵד חֲצִי הַגָּדֵר, מִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הַמֶּלֶךְ וְקוֹרֵא בְנִגּוּן מִתּוֹךְ הַמְּגִלָּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ) אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. הִנְנִי שָׁלוּחַ מֵאֵת רַב הַטַּבָּחִים קַרְדֻּמָּתָא לְהוֹדִיעַ לַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי דְבַר הַמֶּלֶךְ בִּדְבַר הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי נַעֲשָׂה כָרָאוּי, וְהַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי יֵשׁ לָהּ עַכְשָׁו רֹאשׁ אֶחָד פָּחוֹת מִמַּה שֶׁהָיָה לָהּ קֹדֶם לְכָךְ.

הַמֶּלֶךְ

טוֹב הַדָּבָר (הַסָּרִיס מִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא בַדֶּרֶךְ שֶׁבָּא).

מְמוּכָן

בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת!

מַרְסְנָא

(אֶל מֶרֶס, כְּקֹדֶם) הַא, מָה אָמַר נְשִׂיאֵנוּ? מֶה הָיוּ דְבָרָיו? (אַךְ מֶרֶס מַשְׁתִּיקוֹ בַהֲנִיעוֹ עָלָיו בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית מִלְּמַעְלָה לְמָטָּה).

פַּרְתֵּם ז' חֲבַל עַל הַאי שׁוּפְרָא דְבָלִי בְאַרְעָא!

הָמָן

כֵּן יֹאבְדוּ כָל עוֹבְרֵי מִצְווֹתֶיךָ, הַמֶּלֶךְ! (נְבוּאָה נִזְרְקָה מִפִּיו, וְלֹא יָדַע מַה שֶׁנִּתְנַבֵּא… דְּמָמָה שׂוֹרֶרֶת, הַמֶּלֶךְ וְכָל הַנִּמְצָאִים בַּגַּן שְׁקוּעִים בְּהַרְהוֹרִים, וְאֶפְשָׁר מוֹסִיפִים הַפַּרְתְּמִים וְהָעָם לְעַשֵּׁן. הַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן בִּזְרוֹעוֹתָיו עַל שֻׁלְחָנוֹ וְאֶצְבָּעוֹת יָדָיו שְׁלוּבוֹת אֵלּוּ בְאֵלּוּ).

הַמֶּלֶךְ

(מִסְתַּכֵּל בַּזְּקֵנִים, בָּעָם וּבַפַּרְתְּמִים בְּקֶצֶף, כְּאִלּוּ מְחַפֵּשׂ הוּא אֵיזֶה דָבָר וְאֵינוֹ מוֹצְאוֹ, פִּתְאֹם מִתְעוֹרֵר כְּאִלּוּ נִזְכָּר בְּאֵיזֶה דָבָר, מַכֶּה בְאֶגְרוֹפוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וְקוֹרֵא) מְמוּכָן!!

מְמוּכָן

(מֵרִים אֶת יָדוֹ) פֹּה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

מָה אֶעֱשֶׂה, מְמוּכָן, בְּלִי מַלְכָּה?

מְמוּכָן

(קָם) יֵשׁ עֵצָה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ (פּוֹנֶה אֶל הַזְּקֵנִים) סְעִיף תש"א חֲבֵרָי (יוֹשֵׁב. כֻּלָּם מְעַיְּנִים רֶגַע וְנָעִים בְּרֹאשָׁם לְאוֹת הַסְכָּמָה. מְמוּכָן קָם וְקוֹרֵא מִתּוֹךְ סִפְרוֹ בְנִגּוּן הַמְּגִלָּה וּבְהַטְעָמָה) אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. יְבַקְּשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה. וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי.

הַמֶּלֶךְ

כַּרְשְׁנָא, שֵׁתָר, אַדְמָתָא, תַּרְשִׁישׁ, מֶרֶס, מַרְסְנָא, כֻּלְּכֶם שְׁמַעְתֶּם לְהַצָּעַת מְמוּכָן. הַמַּסְכִּימִים יָקוּמוּ וְהַמִּתְנַגְּדִים יֵשְׁבוּ תַחְתָּם.

מֶרֶס

(לוֹחֵשׁ בְּאֹזֶן מַרְסְנָא) רְאֵה, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה, כֵּן תַּעֲשֶׂה גַם אָתָּה.

כַּרְשְׁנָא

(וְיֶתֶר הַזְּקֵנִים קָמִים) מַסְכִּימִים אֲנַחְנוּ לְדִבְרֵי נְשִׂיאֵנוּ, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ (וְכֻלָּם מוֹרִידִים אֶת רֹאשָׁם בְּחָזְקָה לְאוֹת הַסְכָּמָה).

הַמֶּלֶךְ

(מְגַרְגֵּר בַּגְּרַגֶּר, שַׂר הַסָּרִיסִים בָּא עַד אֶמְצַע הַגָּדֵר, כְּקֹדֶם) אֱמֹר לָרָצִים לָרוּץ כִּדְבַר הַחֲכָמִים יוֹדְעֵי הָעִתִּים.

שַׂר הַסָּרִיסִים

(מִשְׁתַּחֲוֶה. הוֹלֵךְ וְנִגָּשׁ אֶל הַמְחַצְצֵר אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגָּן) תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְקַבֵּץ אֶת הָרָצִים (שָׁב אֶל הַגָּדֵר).

מְחַצְצֵר

חצר.. צר.. חצר.. צר.. חצרצר… (רָצִים רַבִּים נֶאֱסָפִים בְּבֶהָלָה).

שַׂר הַסָּרִיסִים

הָרָצִים וְהָאֲחַשְׁתְּרָנִים! בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, פּוּצוּ וְהִתְפּוֹצְצוּ וְהִתְפַּזְּרוּ בְשֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ וְחַפְּשׂוּ בְנֵרוֹת אֵת הַנְּעָרוֹת הַיּוֹתֵר יָפוֹת וְהָבִיאוּ אוֹתָן הֵנָּה. אוּצוּ, פּוּצוּ, רוּצוּ מַהֵר! (הָרָצִים מִתְפַּזְּרִים וְהַמֶּלֶךְ והַפַּרְתְּמִים וְהָעָם שָׁבִים לְעִשׁוּנָם, וְהַזְּקֵנִים לְנַעְנוּעֵיהֶם כְּמוֹ לְמָעְלָה. הָרָצִים שָׁבִים וְנוֹהֲגִים כִּשְׁבוּיוֹת חֶרֶב נְעָרוֹת אֲחָדוֹת, יְפוֹת לַאו דַּוְקָא…)

רֹאשׁ הָרָצִים

(נִגָּשׁ אֶל חֲצִי הַגָּדֵר, מִשְׁתַּחֲוֶה לְמוּל הַמֶּלֶךְ) אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. אֲנַחְנוּ, הָרָצִים וְהָאֲחַשְׁתְּרָנִים, אַצְנוּ, פַּצְנוּ, וְרַצְנוּ בְכָל כֹּחוֹתֵינוּ מֵהֹדּוּ וְעֵד כּוּשׁ וּמִכּוּשׁ וְעַד הֹדּוּ, וְחִפַּשְׂנוּ בְשֶׁבַע עֵינַיִם בְּכָל הַחוֹרוֹת וְהַבּוֹרוֹת, בַחֲרַכִּים וּבַחוֹחִים, בַּנְּקִיקִים וּבַסְּדָקִים עַד שֶׁמָּצָאנוּ אֶת הַנְּעָרוֹת הֲכִי יָפוֹת. הִנֵּה הִנָּן לְפָנֶיךָ (מִשְׁתַּחֲוֶה וּמַרְאֶה עַל שָׁלשׁ הַנְּעָרוֹת שֶׁהֵבִיא אִתּוֹ. גַּם הַנְּעָרוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת לְעֻמַּת הַמֶּלֶךְ. שַׂר הַסָּרִיסִים אוֹחֵז בְּיַד נַעֲרָה אַחַת וּמֵעֲמִידָהּ בְּאֶמְצַע הַגָּדֵר מִמּוּל הַמֶּלֶךְ, מְסוֹבֵב אוֹתָהּ עַל עֲקֵבָהּ מִצַּד לְצַד כְּדֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ יִסְתַּכֵּל בָּהּ הֵיטֵב).

הַמֶּלֶךְ

(מַפְסִיק אֶת הָעִשּׁוּן, קָם עַל רַגְלָיו וְעוֹמֵד נִשְׁעָן עַל שֻׁלְחָנוֹ, כּוֹפֵף אֶת עַצְמוֹ מְעַט, כְּעוֹמֵד עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו וּמִתְאַמֵּץ לִרְאוֹת הֵיטֵב אֶת הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר כְּפִי הַנִּרְאֶה אֵינָהּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָיו, כִּי הוּא מְעַוֶּה אֶת פָּנָיו וְנוֹשֵׁף בִּנְחִירָיו מִתּוֹךְ כַּעַס, וְקוֹרֵא) הָלְאָה! (שַׂר הַסָּרִיסִים מְסוֹבֵב לְפָנָיו אֶת הַשְּׁנִיָּה, וְהַמֶּלֶךְ קוֹרֵא) הָלְאָה!! (הַשְּׁלִישִׁית מְסוֹבָבָה, וְגַם עָלֶיהָ קוֹרֵא הַמֶּלֶךְ) הָלְאָה!!! הוֹצִיאוּ אוֹתָן הַחוּצָה! מֵאַיִן בָּאוּ הַיְפֵהפִיּוֹת הֲלָלוּ? הֲנִמְצָאוֹת בִּמְדִינוֹתַי בְּרִיּוֹת כְּמוֹ אֵלֶּה?!

רֹאשׁ הָרָצִים

אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, הָאַחַת בָּאָה מִפִּילְוִישָׁק אֲשֶׁר בִּמְדִינַת וִילְנָא, הַשְּׁנִיָּה מוֹצָאָהּ מִקּוֹמָרָבְקַא אֲשֶׁר בִּמְדִינַת מִינְסְק, וְהַשְּׁלִישִׁית מוֹלַדְתָּהּ בִּמְדִינַת גַּלִּיצְיֶע אֲשֶׁר בְּשֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

(בְּחֵמָה שְׁפוּכָה) הַסּוֹפֵר!!

הַסּוֹפֵר

פֹּה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

מֵהַר וּכְתֹב סֵפֶר לִקְרָבְתָנָא שַׂר הַצָּבָא לְצֵאת לַמִּלְחָמָה עַל שָׁלשׁ הַמְּדִינוֹת וִילְנָא, מִינְסְק וְגַלִּיצְיֶע אֲשֶׁר בְּשֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינוֹתַי, וּלְהַחֲרִים אוֹתָן מִבְּלִי לְהַחֲיוֹת אַף נְשָׁמָה אַחַת, וְלָשִׂים אוֹתָן שְׁמָמָה, תֵּל עוֹלָם!

הַסּוֹפֵר

כְּבָר כָּתַבְתִּי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הִנֵּה הַסֵּפֶר לְפָנֶיךָ (הַסּוֹפֵר אָץ אֶל הַמֶּלֶךְ, שָׂם אֶת הַמְּגִלָּה עַל שֻׁלְחָנוֹ. הַמֶּלֶךְ חוֹתֵם בְּטַבַּעְתּוֹ וְהַסּוֹפֵר יוֹרֵד וּמוֹסֵר אֶת הַמְּגִלָּה אֶל שַׂר הַסָּרִיסִים, וְהַלָּז מוֹסֵר אוֹתָהּ אֶל רֹאשׁ הָרָצִים).

הַמֶּלֶךְ

(מוֹחֵא אוֹ מְשַׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו זוֹ בְזוֹ, כְּמִי שֶׁלִּכְלֵךְ אֶת יָדָיו בָּאָבָק אוֹ קָמַח. יוֹשֵׁב וְגוֹזֵר בְּכַעַס) הוֹצִיאוּ אֶת שָׁלשׁ הַנְּעָרוֹת הָאֵלֶּה מֵעָלַי וְהָרִיצוּ אוֹתָן אֶל מְדִינוֹתֵיהֶן לְמַעַן אֲשֶׁר תִּמָּצֶאנָה שָׁם בְּטֶרֶם אֲשֶׁר יָבֹא עֲלֵיהֶן קְרָבְתָנָא שַׂר הַצָּבָא לְהַחֲרִימָן (רֹאשׁ הָרָצִים מִשְׁתַּחֲוֶה וּמִסְתַּלֵּק עִם יֶתֶר הָרָצִים וְעִם הַנְּעָרוֹת) הָלְאָה! מַה יֵשׁ לָךְ עוֹד?

שַׂר הַסָּרִיסִים

אֵין עוֹד, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. יֶתֶר הַנְּעָרוֹת אֵינָן יָפוֹת כְּמוֹ אֵלּוּ.

הַמֶּלֶךְ

(מַכֶּה בְאֶגְרוֹפוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּכַעַס) מְמוּכָן!!

מְמוּכָן

(מֵרִים יָדוֹ) פֹּה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

תִּפַּח רוּחֲךָ, מְמוּכָן! מָה אֶעֱשֶׂה עַתָּה בְלִי מַלְכָּה, וְחַג הַפֶּסַח מְמַשְׁמֵשׁ וְקָרוֹב? אִם לֹא תַמְצִיאוּ לִי מַלְכָּה נָאָה וְיָפָה כְוַשְׁתִּי, אֲקַצֵּר אֵת רָאשֵׁי כֻלְּכֶם. הַשְּׁמַעְתֶּם?

מַרְסְנָא

(אֶל מֶרֶס, וְכַפּוֹ לְאָזְנוֹ) מָה אָמַר הַמֶּלֶךְ?

מֶרֶס

(לוֹחֵשׁ בְּאָזְנוֹ) הַמֶּלֶךְ אָמַר “תִּפַּח רוּחֲךָ!”

מַרְסְנָא

מִמְּךָ אֶרְאֶה וְכֵן אֶעֱשֶׂה.

מְמוּכָן

הַשְּׁמַעְתֶּם, חֲבֵרַי הַחֲכָמִים? (כֻּלָּם מוֹרִידִים אֶת רָאשֵׁיהֶם בְּלִי מֶרֶץ לְאוֹת כִּי שָׁמְעוּ וְיוֹדְעִים הֵם עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים. מְמוּכָן קָם) שָׁמַעְנוּ, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

וּבְכֵן, אִם אֵין בִּרְצוֹנְכֶם לְהִפָּרֵד מֵרָאשֵׁיכֶם, הָבוּ עֵצָה הֲלֹם!

מְמוּכָן

(יוֹשֵׁב וּמְהַפֵּךְ אֶת הַדַּפִּים כִּמְבַקֵּשׁ עֵצָה, וְיֶתֶר הַזְּקֵנִים עוֹשִׂים כָּמוֹהוּ, אֲבָל אַחֲרֵי יְגִיעָה רַבָּה הֵם מְרִימִים אֶת פְּנֵיהֶם וּמִסְתַּכְּלִים זֶה בָזֶה, מַחֲלִיקִים אֶת זִקְנֵיהֶם כְּאוֹבְדֵי עֵצוֹת וְתוֹעֵי דֶּרֶךְ, וּמְמוּכָן עוֹדֶנּוּ מִתְחַזֵּק לִמְצֹא אֶת הַמָּקוֹם) סְעִיף… סְעִיף…

הַמֶּלֶךְ

(מַכֶּה בְאֶגְרוֹפוֹ) נוּ… נוּ…

מְמוּכָן

(קָם) אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. נִרְאָה הַדָּבָר בְּעֵינַי שֶׁהָרָצִים לֹא חִפְּשׂוּ הֵיטֵב. יַכְרִיז נָא הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּתֵּן שָׂכָר רַב לָאִישׁ אֲשֶׁר יָבִיא לוֹ אֶת הַנַּעֲרָה הַיָּפָה מִכֹּל הַנְּעָרוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, וּמִיָּד יִצְבָּא עַל הַמֶּלֶךְ צְבָא נְעָרוֹת יָפוֹת אֲשֶׁר כָּל אַחַת מֵהֶן עוֹלֶה בְיָפְיָהּ פִּי שֶׁבַע עַל וַשְׁתִּי.

הַמֶּלֶךְ

(כָּל הַזְּקֵנִים שָׂמוּ אֶת אָזְנֵיהֶם כַּאֲפַרְכֶּסֶת לְשֵׁמַע דִּבְרֵי מְמוּכָן אֲשֶׁר חִלֵּץ אוֹתָם מִצָּרָה גְדוֹלָה) הַמַּסְכִּימִים יָקוּמוּ, וְהַמִּתְנַגְּדִים יֵשֵׁבוּ! (מַרְסְנָא פּוֹנֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנוֹ אֶל מֶרֶס, וְהַלָּז מְרַמֵּז לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה).

כַּרְשְׁנָא

(וְיֶתֶר הַזְּקֵנִים קָמִים, עוֹנִים בְּרֹאשָׁם בְּמֶרֶץ לְאוֹת כִּי שְׂמֵחִים הֵם לְהַסְכִּים) מַסְכִּימִים אֲנַחְנוּ, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

וּבְכֵן, מַכְרִיז אֲנִי בַעֲצַת הַחֲכָמִים יוֹדְעֵי הָעִתִּים, כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָבִיא לִי מַלְכָּה יָפָה כְוַשְׁתִּי עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, אֲרִימֵהוּ עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הַפַּרְתְּמִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ (הַפַּרְתְּמִים קוֹרְצִים בְּעֵינֵיהֶם זֶה לָזֶה כְאִלּוּ אֵין הַדָּבָר לְפִי רוּחָם).

שַׂר הַסָּרִיסִים

(הוֹלֵךְ מִקְּצֵה הַגָּדֵר עַד קָצֵהוּ, הָלֹךְ וָשׁוֹב, וְקוֹרֵא) הָאִישׁ אֲשֶׁר יָבִיא לַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְּתוּלָה יָפָה כְוַשְׁתִּי, אִם לֹא יָפָה מִמֶּנָּה, יְרִימֵהוּ הַמֶּלֶךְ עַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ וּלְהֶפֶךְ (כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ אֶל קְצֵה הַגָּדֵר הַסָּמוּךְ אֶל הָעָם, נִגָּשׁ אֵלָיו הָמָן וְלוֹחֵשׁ לוֹ דָבָר בְּאָזְנוֹ. הַלָּז פּוֹתֵחַ אֶת עֵינָיו לִרְוָחָה, מַעֲמִיד עָלָיו פָּנִים אֲשֶׁר רִשְׁמֵיהֶם שׁוֹאֲלִים, “הַאֻמְנָם?” מַכְנִיס אֶת הָמָן בִּפְנִים הַגָּדֵר, וּמַעֲמִידוֹ בְאֶמְצַע מִמּוּל הַמֶּלֶךְ, וּמְאַמְּצוֹ לְדַבֵּר אֶת דְּבָרָיו בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ).

הָמָן

(מִשְׁתַּחֲוֶה) אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. מַכִּיר אֲנִי בְנַעֲרָה אַחַת הָעוֹלָה בְיָפְיָהּ עַל כָּל הַנְּעָרוֹת, וְגַם מְצֻיֶּנֶת הִיא בְכָל הַמַּעֲלוֹת. צְנוּעָה הִיא וַחֲכְמָה, יוֹדַעַת הִיא לְדַבֵּר בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת וּלְנַגֵּן עַל הַפְּסַנְטֵר, גַּם לְבַשֵּׁל וּלְהַשְׁגִּיחַ עַל הַבָּיִת. מְאֻשָּׁר יִהְיֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר תִּפֹּל בְּגוֹרָלוֹ. אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֻתַּן נָא לִי צָו בִּכְתָב כִּי עָלֶיהָ לָבֹא אִתִּי אֶל הַמֶּלֶךְ, וּבְעוֹד יוֹם אָבִיא אוֹתָהּ אֶל הַמֶּלֶךְ (מִשְׁתַּחֲוֶה וּמְחַכֶּה).

הַמֶּלֶךְ

הַסּוֹפֵר יִתֵּן לְךָ צָו בִּכְתָב (הַסּוֹפֵר מַגִּישׁ מְגִלָּה לַמֶּלֶךְ וְהוּא חוֹתֵם בְּטַבַּעְתּוֹ, הַסּוֹפֵר יוֹרֵד וְנוֹתֵן אֶת הַמְּגִלָּה לְשַׂר הַסָּרִיסִים וְהַלָּז מוֹסְרָהּ אֶל הָמָן, וְזֶה יוֹצֵא אֶל קְצֵה הַגַּן אֲשֶׁר לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ. שַׂר הַסָּרִיסִים שָׁב לִמְקוֹמוֹ. אַךְ בְּטֶרֶם הִסְפִּיק לַעֲלוֹת, מְגַרְגֵּר הַמֶּלֶךְ בִּגְרַגֶּר, וְהַשָּׂר שָׁב אֶל חֲצִי הַגָּדֵר, מִשְׁתַּחֲוֶה וּמְחַכֶּה) מִשְׁלוֹחַ־מָנוֹת!

שַׂר הַסָּרִיסִים

(עוֹלֶה עַל הַבָּמָה, כִּלְמָעְלָה) הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר “מִשְׁלוֹחַ־מָנוֹת!” (שְׁנֵי שָׂרַי־הַקְּטֹרֶת מִשְׁתַּחֲוִים לְעֻמַּת הַמֶּלֶךְ וְיוֹרְדִים עִם כְּלֵי הָעִשּׁוּן וְהוֹלְכִים אֶל קְצֵה הַגָּן וּמִתְעַלְּמִים מִן הָעָיִן. שֵׁנִי שָׂרַי הָאוֹפִים בָּאִים בִּמְקוֹמָם, כְּשֶׁאֶחָד מֵהֶם נוֹשֵׂא טַס כֶּסֶף וְעָלֶיהָ צַלַּחַת בַּעֲלַת צְבָעִים שׁוֹנִים, אוֹ מְצֻפָּה זָהָב וָכֶסֶף, וְאֶצְלָהּ מֻנָּחִים כְּלֵי הָאֹכֶל, מַזְלֵג, סַכִּין, וּמְפַצֵּעַ־אֱגוֹזִים. בַּצַּלַּחַת נִמְצָאִים מַמְתַּקִּים, פֵּרוֹת, וֶאֱגוֹזִים גְּדוֹלִים. הַשֵּׁנִי נוֹשֵׂא מַפַּת הַשֻּׁלְחָן עַל זְרוֹעוֹ הַשְּׂמָאלִית. כְּשֶׁאֵלֶּה עוֹלִים, יוֹרֵד שַׂר הַסָּרִיסִים לִמְקוֹמוֹ. שְׁנֵי סָרִיסִים אֲחֵרִים בָּאִים מִקְצֵה הַגָּן וְנוֹשְׂאִים שְׁתֵּי צַלָּחוֹת גְּדוֹלוֹת וּבָהֶן תַּפּוּחֵי־זָהָב, אֱגוֹזִים, וּמַמְתַּקִּים, סַכִּינִים, מַזְלֵגוֹת וּמְפַצְּעֵי־אֱגוֹזִים וְנוֹתְנִים אוֹתָם אֶל שְׁנֵי הַסָּרִיסִים הָעוֹמְדִים עַל הַפַּרְתְּמִים. סָרִיס אֶחָד, אֲשֶׁר מִבִּגְדֵי הַשְּׂרָד שֶׁלּוֹ נִכָּר שֶׁהוּא מִמַּדְרֵגָה נְמוּכָה, מֵבִיא בְתֵבַת עֵץ גְּדוֹלָה מַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת לָעָם, וּמְחַלֵּק לְכָל אֶחָד תַּפּוּחַ־זָהָב קָטֹן, אֱגוֹזִים אֲחָדִים, וּמִין מַמְתַּקִּים שֶׁנִּקְרָא לַאלִיפַּאףּ, כְּלוֹמַר, חֲתִיכַת סֻכָּר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל וְנִקְפָּא, וּגְדוֹלָה הִיא כְגֹדֶל תְּאֵנָה שֶׁנִּתְיַבְּשָׁה, אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ עֲגֻלָּה כָמוֹהָ; וּבְטֶרֶם שֶׁנִּקְפְּאָה תָּקְעוּ בָהּ קִסֵּם אוֹ קְנֵה־עֵץ וְהָיָה לֶאֱחֹז בּוֹ בַיָּד בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹצְצִים אוֹ מְלַקְּקִים אֶת הַמָּתוֹק הַזֶּה. שַׂר הָאוֹפִים אֲשֶׁר לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ פּוֹרֵשׂ אֶת הַמַּפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן, וַאֲשֶׁר לִימִין הַמֶּלֶךְ שָׂם עָלֶיהָ אֶת הַטַּס. אֶחָד לוֹקֵחַ אֶת מְפַצֵּעַ־הָאֱגוֹזִים וּמְפַצֵּעַ בּוֹ אֱגוֹזִים אֲחָדִים בְּשָׁעָה שֶׁהַשֵּׁנִי חוֹתֵךְ תַּפּוּחַ־זָהָב גָּדוֹל וּמְהֻדָּר לַחֲצָאִין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַגִּישִׁים סָרִיסֵי הַפַּרְתְּמִים לִפְנֵיהֶם אֶת הַצַּלָּחוֹת וְכָל אֶחָד לוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ, וְכָל אֶחָד מְפַצֵּעַ לְעַצְמוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים בִּמְפַצֵּעַ־הָאֱגוֹזִים. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה מְפַצֵּעַ לוֹ הָעָם אֶת הָאֱגוֹזִים בְּלַחֲצוֹ אוֹתָם בֵּין שִׁנָּיו אוֹ בְּהַכּוֹתוֹ עֲלֵיהֶם בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל קֶרֶשׁ הַשֻּׁלְחָן. שַׂר הָאוֹפִים אֲשֶׁר לִשְׂמֹאל תּוֹקֵעַ כַּף זָהָב קְטַנָּה בְּפֶלַח תַּפּוּחַ הַזָּהָב וּמַאֲכִיל אֶת הַמִּיץ לַמֶּלֶךְ כְּאֵם אֶת תִּינוֹקָהּ).

הַמֶּלֶךְ

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

הַזְּקֵנִים

(והַפַּרְתְּמִים וְהָעָם עוֹנִים בְּקוֹל רָם) אָמֵן!

הַפַּרְתְּמִים

בָּרוּךְ אַתָּה וכו' בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

הַזְּקֵנִים וְהָעָם

אָמֵן! (אֲבָל הָעָם הֵם בִּבְחִינַת עַבְדֵי דְהֶפְקֵרָא נִיחָא לָהֶם וּלְהוּטִים הֵם כָּל כָּךְ אַחַר הָאֲכִילָה עַד שֶׁאֵינָם חֲפֵצִים לְהַפְסִיק כְּדֵי לְבָּרֵךְ. אֶת תַּפּוּחֵי הַזָּהָב שָׂמוּ בְּכִיסֵיהֶם. אוֹכְלִים הֵם אֶת הָאֱגוֹזִים, וּמוֹצְצִים אֶת מַמְתַּקֵּי הַלַּאלִיפַּאףּ, וְכָל מְצִיצָה וּמְצִיצָה דּוֹמָה הִיא לִמְחִיאַת כַּפַּיִם, וּמַכִּים הֵם עַל הָאֱגוֹזִים בְּחֹזֶק יָד וְכָל הַכָּאָה הִיא כְּהַכָּאַת הַפַּטִּישׁ עַל הַסַּדָּן כְּדֶרֶךְ הָעָם הַפָּשׁוּט שֶׁנִּמּוּסֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים אֵינָם נְהִירִין לָהֶם. וְשַׂר הָאוֹפִים מַאֲכִיל אֶת הַמֶּלֶךְ גַּרְעִינֵי הָאֱגוֹזִים, וּבָאַחֲרוֹנָה מַגִּישׁ לוֹ חֲתִיכַת שׁוֹקוֹלָד אַחֲרֵי קָלְפוֹ אֶת צִפּוּי הַכֶּסֶף שֶׁעָלֶיהָ).

הַמֶּלֶךְ

בָּרוּךְ אַתָּה… שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִדְבָרוֹ.

הַזְּקֵנִים, הַפַּרְתְּמִים וְהָעָם

אָמֵן!

הַפַּרְתְּמִים

בָּרוּךְ אַתָּה… שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִדְבָרוֹ.

הַזְּקֵנִים וְהָעָם

אָמֵן! (וְגַם הַפַּרְתְּמִים אוֹכְלִים חֲתִיכוֹת שׁוֹקוֹלַד אֲבָל קְטַנּוֹת מִזּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְהֵם עַצְמָם קוֹלְפִים לָהֶם. כָּכָה עוֹבְרִים רְגָעִים אֲחָדִים).

הָמָן

(נִרְאֶה בִקְצֵה הַגָּן לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיַד נַעֲרָה אַחַת אֲשֶׁר שִׂמְלָה יְרוֹקָה עַל בְּשָׂרָה וּמְדַבֵּר אֵלֶיהָ בְּלַחַשׁ) אַל תַּגִּידִי כִּי הֲדַסָּה שְׁמֵךְ, וּבְשֵׁם ה', אַל תַּזְכִּירִי כִּי יְהוּדִיָּה אָתְּ. אִמְרִי כִּי אֶסְתֵּר שְׁמֵךְ וּבַת אַתְּ לְעַם הַפַּרְסִים וְיֵיטִיבוּ לָךְ וְגַם לְמָרְדְּכַי בִּגְלָלֵךְ (מֵבִיא אוֹתָהּ לִפְנִים הַגָּדֵר כְּשֶׁהִיא רוֹעֶדֶת, וְהָמָן מִשְׁתַּחֲוֶה לַמֶּלֶךְ) עָשִׂיתִי כַאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הִנֵּה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אָמָרְתִּי. בַּת נֶאֱמָנָה הִיא לְעַם הַפַּרְסִים, וּשְׁמָהּ אֶסְתֵּר.

הַמֶּלֶךְ

(מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ אֶל הַשַּׂר הַמַּאֲכִיל אוֹתוֹ וְחָפֵץ לִתְקֹעַ בְּפִיו עוֹד חֲתִיכַת מַמְתַּקִּים, לְאוֹת שֶׁאָכַל דַּיֵּהוּ. הַשַּׂר אֲשֶׁר לְיָמִין מֵרִים אֶת הַטַּס, וְהַשַּׂר אֲשֶׁר לִשְׂמֹאל מֵסִיר אֶת הַמַּפָּה וּמְקַנֵּחַ בִּכְנָפָהּ אֶת פִּי הַמֶּלֶךְ, וּשְׁנֵיהֶם צוֹעֲדִים שְׁנֵי צְעָדִים אֲחוֹרַנִּית. הַמֶּלֶךְ קָם עַל רַגְלָיו, מִסְתַּכֵּל בָּהּ הֵיטֵב, וְהִיא מוֹרִידָה אֶת עֵינֶיהָ כְּמִתְבַּיֶּשֶׁת, וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְטַפְּלוֹת בִּקְצוֹת מִטְפַּחְתָּהּ. הַמֶּלֶךְ קוֹרֵץ בְּעֵינָיו וְשׁוֹרֵק בִּשְׂפָתָיו כִּשְׂבַע רָצוֹן מִמַּרְאֵה פָנֶיהָ) גְּשִׁי נָא הֵנָּה, יַלְדָתִי, וּשְׁבִי לִימִינִי וַאֲכַבֵּד אוֹתְךָ בְּמַמְתַּקִּים (שַׂר הַסָּרִיסִים יוֹרֵד וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ אֶל יַד הַמֶּלֶךְ) מֵהַר, הָבֵא לִי אֶת כֶּתֶר הַמְּלוּכָה וּלְבוּשׁ הַמַּלְכוּת! (שַׂר הַסָּרִיסִים יוֹרֵד אֶל קְצֵה הַגָּן אֲשֶׁר לִימִין הַמֶּלֶךְ וְשָׁב עִם שְׁנֵי סָרִיסִים אֲשֶׁר הָאֶחָד נוֹשֵׂא אֶת הַכֶּתֶר וְהַשֵּׁנִי אֶת הַלְּבוּשׁ, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ מְדַגְדֵּג אוֹתָהּ בְּשַׁרְבִיט הַזָּהָב עַד שֶׁהִיא צוֹחֶקֶת וְאוֹחֶזֶת בּוֹ בְיָדָהּ).

מְחַצְצֵר

חצר… צר… חצר… צר…

הַמֶּלֶךְ

הַלְבִּישׁוּ אוֹתָהּ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת, וְעַטְּרוּ אוֹתָהּ בַּעֲטֶרֶת הַמְּלוּכָה! (הַסָּרִיסִים מַלְבִּישִׁים וּמְעַטְּרִים אוֹתָהּ, וּבֵינָתַיִם מְדַגְדֵּג לָהּ הַמֶּלֶךְ תַּחַת סַנְטֵרָהּ עַד שֶׁהִיא צוֹחֶקֶת. הַסָּרִיסִים שָׁבִים לִמְקוֹמָם) אַתְּ, אֶסְתֵּר, תִּהְיִי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה, הַמַּלְכָּה שֶׁלִּי, תַּחַת וַשְׁתִּי, תְּהִי שָׁם כַּפָּרָתֵךְ (וְהוּא מוֹשִׁיבָהּ עַל הַכִּסֵּא אֲשֶׁר לִימִינוֹ) חֲפֵצָה אַתְּ בַּחֲתִיכַת שׁוֹקוֹלַד? (שָׂרַי הָאוֹפִים מַגִּישִׁים לָהּ אֶת הַטַּס, וַאֲשֶׁר לִשְׂמֹאל תּוֹקֵעַ מַזְלֵג בַּחֲתִיכָה וּמַגִּישׁ לְפִיהָ. אַךְ אֶסְתֵּר אֵינָהּ רְגִילָה שֶׁיַּאֲכִילוּהָ, וְהִיא מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ, לוֹקַחַת אֶת הַמַּזְלֵג בְּיָדָהּ וּמַגִּישָׁה לְפִיהָ וְאוֹכֶלֶת).

הַפַּרְתְּמִים וְהָעָם

יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּתְחִי הַמַּלְכָּה אֶסְתֵּר לְעוֹלָם וָעֶד!

הַמֶּלֶךְ

(לְהָמָן) וּמַה שְׁמֶךָ!

הָמָן

שְׁמִי, הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא הָאֲגָגִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

קְרַב הֵנָּה וְהִשְׁתַּטַּח לְרַגְלָי (הָמָן עוֹלֶה עַל הַבָּמָה הָעֶלְיוֹנָה וּמִשְׁתַּטֵּחַ עַל הָרִצְפָּה. הַמֶּלֶךְ מַכֶּה בְשַׁרְבִיטוֹ עַל אֲחוֹרֵי הָמָן) קוּם, הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא הָאֲגָגִי, שַׂר הַשָּׂרִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹתָי. הַלְבִּישׁוּהוּ! (הַמָּקוֹם הַיּוֹתֵר טוֹב לְהִשְׁתַּטֵּחַ הוּא עַל הַשֶּׁטַח שֶׁבֵּין שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ וּבֵין הֶחָלָל שֶׁל הַבָּמָה הַשְּׁנִיָּה).

הָמָן

(קָם עַל רַגְלָיו כְּשֶׁהוּא מְגָרֵד אֶת אֲחוֹרָיו מִכְּאֵב, נוֹשֵׁק אֶת כְּנַף בֶּגֶד הַמֶּלֶךְ לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ) לִבִּי מָלֵא תוֹדָה כַיָּם, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! (שַׂר הַסָּרִיסִים יוֹרֵד אֶל קְצֵה הַגָּן וְשָׁב עִם שְׁנֵי סָרִיסִים; אֶחָד נוֹשֵׂא בִגְדֵי הַשְּׂרָד וְהַשֵּׁנִי חֲגוֹרַת־חָרֶב. סָרִיס אֶחָד חוֹגֵר אֶת הַחֶרֶב עַל מָתְנֵי הָמָן. אַךְ מִפְּנֵי שֶׁהַחֲגוֹרָה קְצָרָה הִיא מִכְּפִי מִדָּתוֹ שֶׁל הָמָן וּשְׁנֵי קְצוֹתֶיהָ נוֹגְעִים זֶה בָזֶה בְּקֹשִׁי גְּדוֹל, שָׂם הַסָּרִיס אֶת בִּרְכּוֹ אוֹ אֶת רַגְלוֹ עַל בֶּטֶן הָמָן וּמוֹשֵׁךְ בְּכֹחַ אֶת קְצוֹת הַחֲגוֹרָה עַד שֶׁהֵם נֶאֱחָזִים זֶה בָזֶה. הַשֵּׁנִי מַלְבִּישׁוֹ בֶגֶד הַשְּׂרָד, וּשְׁנֵיהֶם שָׁבִים לִמְקוֹמָם).

שַׂר הַסָּרִיסִים

(מוֹלִיךְ אֶת הָמָן אֶל שֻׁלְחַן הַפַּרְתְּמִים וּמַצִּיגוֹ לִפְנֵיהֶם) הִנֵּה שַׂר הַשָּׂרִים, הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא.

הַפַּרְתְּמִים

(מִשְׁתַּחֲוִים לְפָנָיו וּמֵרֵיעִים) יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וִיחִי הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא שַׂר הַשָּׂרִים!

הָמָן

(מִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם) תּוֹדֶה לָכֶם, אֲדוֹנַי (וְהוּא הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל הָעָם).

הָעָם

יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וִיחִי הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא שַׂר הַשָּׂרִים! (שָׁבִים לֶאֱגוֹזֵיהֶם וּלְמַמְתַּקֵּיהֶם).

מָרְדְּכַי

(נִרְאֶה בִקְצֵה הַגָּן סָמוּךְ אֶל הָעָם, כְּשֶׁהוּא סוֹפֵק כַּפַּיִם וְקוֹרֵא – – כִּי וַדַּאי הוֹדִיעַ לוֹ מִי שֶׁהוּא כִּי אֶסְתֵּר אוֹ הֲדַסָּה נִלְקְחָה פִתְאֹם אֶל הַמֶּלֶךְ – – ) אַיֵּךְ בִּתִּי, הֲדַסָּה בִּתִּי, אַיֵּךְ?!

הָמָן

(רוֹאֶה אוֹתוֹ, וְטֶרֶם יַסְפִּיק שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְנוֹת אֵלָיו, אוֹחֵז אוֹתוֹ הָמָן בַּיָּד, מוֹבִילוֹ אֶל פִּנַּת הַגָּן הַסְּמוּכָה אֶל הָרוֹאִים, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר עֵץ גָּדוֹל חוֹצֵץ בֵּינָם וּבֵין חֲצַר הַמֶּלֶךְ, וְטוֹעֵן אִתּוֹ) ר' מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, אַל תְּהֵא שׁוֹטֶה. שְׁתֹק וְהַכֹּל יַעֲלֶה יָפֶה. הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. וְאִם תֵּדַע אֵיךְ לְהִתְהַלֵּךְ אִתִּי, יִהְיֶה טוֹב גַּם לָךְ. אוּלָם אִם תִּצְעַק, לֹא תוֹעִיל מְאוּמָה, רַק תְּקַלְקֵל הַכֹּל וּתְחַיֵּב אֶת רֹאשְׁךָ לַמֶּלֶךְ.

מָרְדְּכַי

גֶּשׁ הָלְאָה! אֵינִי רוֹצֶה שֶׁבַּת דּוֹדִי תִהְיֶה לְאִשָּׁה לְגוֹי, וְלוּ מֶלֶךְ יִהְיֶה… כְּבָר בָּחַרְתִּי לָהּ חָתָן עִלּוּי וּבָקִיא בְכָל הַשַּׁ"ס, וּבְקָרוֹב יִהְיֶה לְרַב גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. הַנַּח לִי! אֲנִי אַפְנֶה יָשָׁר אֶל הַמֶּלֶךְ.

הָמָן

אִם תִּתְעַקֵּשׁ וְתִדְרֹשׁ לְהָשִׁיב לְךָ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, יִחַר אַף הַמֶּלֶךְ בְּךָ וּבְכָל הַיְּהוּדִים, וְאַחֲרִיתְכֶם תִּהְיֶה מָרָה (טַעֲנָה זוֹ פּוֹעֶלֶת עַל מָרְדְּכַי, וְהוּא מִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע).

מָרְדְּכַי

(בְּיֵאוּשׁ וּמְרִירוּת) אֲהָהּ, הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא, יִמַּח שְׁמֶךָ! אַתָּה הָיִיתָ בְּעוֹכְרָי. אִלְמָלֵא הָיִיתָ הַגַּלָּב שֶׁלִּי, לֹא הָיְתָה לְךָ דְרִיסַת הָרֶגֶל בְּבֵיתִי, וְלֹא הָיִיתָ מַכִּיר אֶת הֲדַסָּה שֶׁלִּי, בָּבַת עֵינִי! (בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹכֶלֶת לָהּ אֶסְתֵּר שׁוֹקוֹלַד, וְנוֹתֶנֶת מֵחֲתִיכָתָהּ לְפִי הַמֶּלֶךְ וְהַלָּז אוֹכֵל מִיָּדָהּ וְהֵם מִשְׁתַּעַשְׁעִים כָּכָה רְגָעִים אֲחָדִים).

הָמָן

הַס, הַס, אַל תַּזְכֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְאָזְנֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם. שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח כִּי גַלָּבְךָ הָיִיתִי לְפָנִים. שַׂר הַשָּׂרִים אָנֹכִי הַיּוֹם, וְעָלֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִי מִדֵּי עָבְרִי עָלֶיךָ.

מָרְדְּכַי

(מֵנִיעַ עָלָיו בְּרֹאשׁוֹ כְּחוֹמֵל עַל דֹּל) לֹא נָבִיא אָנֹכִי, הָמָן, אֲבָל בֶּן לִבְנֵי הַנְּבִיאִים אָנִי. וְאוֹמֵר אֲנִי לְךָ, הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא, שֶׁסּוֹפְךָ לְהִתָּלוֹת, כִּי אֶת בִּתִּי גָנַבְתָּ, וְסוֹף גַּנָּב לִתְלִיָּה, הָמָן יַקִּירִי… (מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ קִדָּה נְמוּכָה מִתּוֹךְ בּוּז וְלַעַג, וְיוֹצֵא. וְהָמָן מָלֵא חֵמָה).

הָמָן

(מְאַיֵּם עָלָיו בְּאֶגְרוֹפוֹ) חַכֵּה, יְהוּדִי אָרוּר, אֲנִי אַרְאֶה לְךָ אֶת יָדִי הַחֲזָקָה לְעֵת מְצֹא!

אֶסְתֵּר

אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, אֵלֵךְ לִי אֶל הָאַרְמוֹן לִרְגָעִים אֲחָדִים; וְאִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, יָבֹא הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה לִכְבוֹדוֹ בְעוֹד שָׁעָה.

הַמֶּלֶךְ

בְּכָל לִבִּי, אֶסְתֵּר יַקִּירָתִי, אָבֹא אֶל הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלָּךְ. וּבֵינָתַיִם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֶפְטֹר אֶת עִנְיְנֵי הַמְּדִינוֹת הַחֲשׁוּבִים הָעוֹמְדִים עַל הַפֶּרֶק, אֶשָּׁעֵן עַל הַסַּפָּה לְשָׁעָה קַלָּה שֶׁל שֵׁנָה אַחַר הַצָּהֳרַיִם, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהִתְעַנֵּג בְּחֶבְרָתֵךְ בְּרֹאשׁ צָלוּל וּבְדֵעָה מְיֻשֶּׁבֶת (מְגַרְגֵּר בַּגְּרַגֶּר, וְשַׂר הַסָּרִיסִים שֶׁשָּׁב לִמְקוֹמוֹ אַחֲרֵי הַצִּיגוֹ אֶת הָמָן לִפְנֵי הַפַּרְתְּמִים בָּא עַכְשָׁו אֶל חֲצִי הַגָּדֵר, כִּלְמָעְלָה) הוֹבֵל אֶת הַמַּלְכָּה לְאַרְמוֹנָהּ, וְכָל הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים יְלַוּוּ אוֹתָהּ בְּזִמְרָה (שַׂר הַסָּרִיסִים עוֹלֶה מִצַּד שְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ, נוֹטֶה אֶת זְרוֹעוֹ לְאֶסְתֵּר לְהִשָׁעֵן עָלָיו וְהֵם יוֹרְדִים) שָׁלוֹם לָךְ, מַלְכָּתִי יָפָתִי (הַמֶּלֶךְ מִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ, וְהִיא עוֹנָה לְעֻמָּתוֹ בִתְנוּעַת הַיָּד וּבִנְשִׁיקוֹת לְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ וְזוֹרֶקֶת לוֹ נְשִׁיקוֹת אֲחָדוֹת).

שַׂר הַסָּרִיסִים

(בְּהַגִּיעוֹ עִם אֶסְתֵּר אֶל קְצֵה הַגָּדֵר אֲשֶׁר לִימִין הַמֶּלֶךְ) בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים יְלַוּוּ אֶת הַמַּלְכָּה לְאַרְמוֹנָהּ בְּזִמְרָה, בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת.

מְחַצְצֵר

טוּרוּ… טוּרוּרוּ… טוּרוּרוּרוּ… (הַפַּרְתְּמִים יוֹצְאִים בִּמְחוֹלוֹת מִכָּל הַמִּינִים, וְהָעַמִּים מְזַמְּרִים):

הָעָם

הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה,

בֹּאוּ וּנְלַוֶּה אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה,

צֵאתֵךְ לְשָׁלוֹם, הָעֲנֻגָּה, הָרַכָּה.

דְּעִי, שָׁנָה תְּמִימָה, אֶל שׁוּבֵךְ נְחַכֶּה;

כֵּן לַשָּׁנָה הַבָּאָה,

כֵּן לַשָּׁנָה הַבָּאָה,

צֵאתֵךְ לְשָׁלוֹם, מַלְכַּת הַשָּׁלוֹם.

(הַמַּלְכָּה וְהַשָּׂר והַפַּרְתְּמִים יוֹצְאִים אֶל קְצֵה הַגָּן אֲשֶׁר לִימִין הַמֶּלֶךְ, וְהָעָם יוֹצֵא לִשְׂמֹאלוֹ).

הָמָן

(מוֹפִיעַ מֵעֵבֶר הָעֵץ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר שָׁם עִם מָרְדְּכַי וּבָא עַד חֲצִי הַגָּדֵר, קוֹרֵא לְאַחַד הַסָּרִיסִים הַשּׁוֹמְרִים אֶת חֲצַר הַמֶּלֶךְ) רוּץ נָא אֵל מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי וֶאֱמֹר לוֹ שֶׁיִּתֵּן לִי בְהַלְוָאָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף, “דְּמֵי־לֹא־יֶחֱרַץ”; הִנֵּה שְׁטַר קַבָּלָה עַל הַהַלְוָאָה. מַהֵר! (נוֹתֵן לַסָּרִיס מְגִלָּה, וְהַלָּז יוֹצֵא).

הַמֶּלֶךְ

נוּ, הָמָן, בְּעוֹד שָׁעָה אֵלֵךְ אֶל מִשְׁתֵּה הַמַּלְכָּה אַחֲרֵי שֶׁאִישַׁן קְצָת, יֵשׁ לִי עוֹד רֶגַע אֶחָד פָּנוּי שֶׁנּוּכַל לָדוּן בּוֹ עַל עִסְקֵי שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר לִי. הֲשָׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל הָעַמִּים הַשּׁוֹנִים וְהַבְּרִיּוֹת הַמְשֻׁנּוֹת אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ? מַה בְּדַעְתְּךָ לַעֲשׂוֹת לְטוֹבָתָם וּלְתַקָּנָתָם?

הָמָן

אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לָעוֹלָם תִּחְיֶה. טוֹבַת הַמְּדִינוֹת הָרַבּוֹת שֶׁלְּךָ, כֵּן יִרְבּוּ… הִיא מַחֲשַׁבְתִּי הָאַחַת כָּל הַיּוֹם. יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שׁוֹנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עוֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם, אִם עַל…

הַמֶּלֶךְ

(מַפְסִיקוֹ) כַּלֵּה דְּבָרֶיךָ, הָמָן, וְאַל תְּעַכְּבֵנִי. הַמַּלְכָּה מְחַכָּה לִי, וְאַתָּה מַרְבֶּה לַהַג כְּ“יוֹדְעֵי הָעִתִּים…”

הָמָן

בְּקִצּוּר, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקֹל עַל יְדֵי עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה (הַסָּרִיס שָׁב וּמַגִּישׁ לְהָמָן שַׂק מָלֵא מַטְבֵּעוֹת נוֹצְצוֹת, וְהָמָן מְמַלֵּא חָפְנוֹ מַטְבֵּעוֹת וְשָׂם אוֹתָן עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁל הַפַּרְתְּמִים).

הַמֶּלֶךְ

הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; הֵא לְךָ גַם טַבַּעְתִּי, וַעֲשֵׂה כַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ. אַךְ אַל תְּעַכְּבֵנִי, כִּי הַמַּלְכָּה מְחַכָּה לִי (שַׂר הַסָּרִיסִים שֶׁשָּׁב מֵהַלְוָיַת הַמַּלְכָּה וְעָמַד עַל מְכוֹנוֹ, לוֹקֵחַ מִיַּד הַמֶּלֶךְ אֶת הַטַּבַּעַת וְנוֹתְנָהּ אֶל הָמָן, וּבְעַצְמוֹ שָׁב אֶל מְקוֹמוֹ) הִנְנִי הוֹלֵךְ לִישֹׁן כְּשָׁעָה קַלָּה. הָאֲסֵפָה נִסְגָּרָה.

מְמוּכָן

(קָם וּמִשְׁתַּחֲוֶה) אֲדוֹנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ! מַחֲשֶׁבֶת הָמָן עַל הַיְּהוּדִים הִיא… לֹא כַדָּת. כִּי…

הַמֶּלֶךְ

(מַפְסִיקוֹ) הַנַּח לִי, מְמוּכָן, עִם הַדָּת שֶׁלָּךְ. אֵין לִי פְנַאי עַכְשָׁו. נֵצֵא! (הַמֶּלֶךְ יוֹצֵא אֶל קְצֵה הַגָּן לִימִינוֹ. שַׂר הַסָּרִיסִים מִלְּפָנָיו, שְׁנֵי שָׂרֵי הָאוֹפִים עִם כְּלֵיהֶם מֵאַחֲרָיו, וְאֵי־אֵיזֶה סָרִיסִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ).

מְמוּכָן

הָמָן, שַׂר הַשָּׂרִים! בְּתוֹר נְשִׂיא הַחֲכָמִים יוֹדְעֵי הָעִתִּים, הַחוֹבָה עָלַי לְהָעִיר אֶת תְּשׂוּמֶת לִבְּךָ עַל מַחְשַׁבְתְּךָ עַל הַיְּהוּדִים כִּי אֵינֶנָּהּ כַדָּת. כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ בְּכָל מְדִינוֹתָיו לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ.

הָמָן

מְמוּכָן, יוֹדֵעַ אֲנִי מַה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, וְאוֹתְךָ וְאֶת דָּתְךָ לֹא אֶשְׁאָל. אֵלֶּה הַמַּסְכִּימִים אִתִּי יָקוּמוּ, וְהַמִּתְנַגְּדִים לִי יֵשֵׁבוּ. אֲבָל מַתְרֶה אֲנִי בָכֶם מֵרֹאשׁ כִּי אֵלֶּה שֶׁיֵּשְׁבוּ לֹא יָקוּמוּ עוֹד! (מְמוּכָן שֶׁהָיָה עוֹמֵד מִקֹּדֶם, יוֹשֵׁב; יֶתֶר הַזְּקֵנִים קָמִים, חוּץ מִמַּרְסְנָא שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַאי דְּקָאַמְרִי; וְאַף עַל פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ מֶרֶס מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ בְשַׁרְוֻלּוֹ, אֵינֶנּוּ חָפֵץ לָקוּם בְּהַרְאוֹתוֹ עַל מְמוּכָן הַנָּשִׂיא הַיּוֹשֵׁב גַּם הוּא).

כַּרְשְׁנָא

(קָם עִם עוֹד אַרְבָּעָה זְקֵנִים) מַסְכִּימִים אֲנַחְנוּ לְדִבְרֵי הָמָן שַׂר הַשָּׂרִים (הַדְּבָרִים יוֹצְאִים מִפִּיו בְּקוֹל רָפֶה, וְהַזְּקֵנִים כּוֹפִים אֶת רֹאשָׁם לְאוֹת הַסְכָּמָה בְלִי מֶרֶץ, כְּאִלּוּ הַשַּׁד כְּפָאָם).

הָמָן

אַהַא! רוֹאֶה אַתָּה, מְמוּכָן, אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת גַּם עַל פִּי הַדָּת שֶׁלָּךְ. וְאַתָּה, מַרְסְנָא, גַּם אַתָּה הִנְּךָ מִתְנַגֵּד לִי? אָזְנֶיִךָ אֲטוּמוֹת הֵן מִכְּבָר, וְעַכְשָׁו אֲעַוֵּר גַּם עֵינֶיךָ בְעַד זֶה (פּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ) יִכְתֹּב הַסּוֹפֵר סְפָרִים אֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג, וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בְּ… בְּ… בְּאֵיזֶה יוֹם? וּבְאֵיזֶה חֹדֶשׁ? אַתָּה, מְמוּכָן, לֹא תַגִּיד לִי? מֵילָא, אֶמְצָא בְעַצְמִי. הִנֵּה אַפִּיל גּוֹרָל, וְנִרְאֶה כַמָּה פְעָמִים תִּפֹּל הַמַּטְבֵּעַ עַל “הָרֹאשׁ”, וְכַמָּה פְּעָמִים עַל “הַזָּנָב” (לוֹקֵחַ אֶחָד מֵעֲרֵמַת הַשְּׁקָלִים אֲשֶׁר עַל שֻׁלְחֵן הַפַּרְתְּמִים, עוֹבֵר אֶל שֻׁלְחֵן הַזְּקֵנִים, עוֹמֵד בְּקָצֵהוּ) הַבִּיטוּ וּרְאוּ, וְהַסּוֹפֵר יִמְנֶה וְיִסְפֹּר. הִנֵּה! (זוֹרֵק אֶת הַמַּטְבֵּעַ לְמַעְלָה, וְהִיא יוֹרֶדֶת וְנוֹפֶלֶת עַל הַשֻּׁלְחָן. הַסּוֹפֵר וְהַזְּקֵנִים שֶׁיָּשְׁבוּ עַל מְקוֹמָם שׁוּב, מִלְּבַד מְמוּכָן הַיּוֹשֵׁב בְּרֹגֶז, בְּרֶגַע אֶחָד נִדְחָקִים וּמִצְטוֹפְפִים לִרְאוֹת עַל אֵיזֶה צַד נָפְלָה, אוֹ אֵיזֶה צַד לְמָעְלָה).

הַזְּקֵנִים

(בְּהִתְלַהֲבוּת שֶׁל צְעִירִים) רֹאשׁ!

הַסּוֹפֵר

פַּעַם אַחַת רֹאשׁ! (הָמָן זוֹרְקָהּ לְמַעְלָה בַפַּעַם הַשֵּׁנִית, וְהַזְּקֵנִים דּוֹחֲקִים אֶת עַצְמָם שׁוּב, דּוֹחֲקִים וְשָׁבִים, דּוֹחֲקִים וְשָׁבִים, בִּתְנוּעַת הַגּוּף קְבוּעָהּ כְזוֹ שֶׁל קְבֻצַּת תַּלְמִידִים תּוֹפְשֵׂי הַמָּשׁוֹט וּבְבַת אֶחָת)

הַזְּקֵנִים

(בְּקוֹל אֶחָד) רֹאשׁ!

הַסּוֹפֵר

שְׁתֵּי פְעָמִים רֹאשׁ! (כָּכָה הֵם חוֹזְרִים עַל הַמַּעֲשֶׂה עַד הַפַּעַם הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה וְעַד בִּכְלָל. אַךְ כְּשֶׁהָמָן זוֹרֵק בַּפַּעַם הָאַרְבַּע עֶשְׂרֵה, וְהִנֵּה זָנָב וְלֹא רֹאשׁ).

הַזְּקֵנִים

לֹא רֹאשׁ, כִּי אִם זָנָב!

הַסּוֹפֵר

בַּפַּעַם הָאַרְבַּע עֶשְׂרֵה, לֹא רֹאשׁ, כִּי אִם זָנָב! רַק שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פַּעַם הָיָה רֹאשׁ.

הָמָן

אִם כֵּן, יִהְיֶה בַיּוֹם הַשְׁלשָׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ, לְאֵיזֶה חֹדֶשׁ? הָבָה נַפִּיל פּוּר וְנֵדַע דָּבָר (זוֹרֵק אֶת הַמַּטְבֵּעַ כְּקֹדֶם, וְהַזְּקֵנִים כְּקֹדֶם, וְהַסּוֹפֵר כְּקֹדֶם, אֶלָּא מַחֲלִיפִים רֹאשׁ בְּזָנָב).

הַזְּקֵנִים

זָנָב!

הַסּוֹפֵר

פַּעַם אַחַת זָנָב! (וְכֵן הָלְאָה, וּכְשֶׁמַּגִּיעִים לַפַּעַם הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה וְהִנֵּה רֹאשׁ וְלֹא זָנָב).

הַזְּקֵנִים

לֹא זָנָב, כִּי אִם רֹאשׁ!

הַסּוֹפֵר

בַּפַּעַם הַשְּׁלשׁ עֶשְׂרֵה, לֹא זָנָב, כִּי אִם רֹאשׁ! רַק שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פַעַם הָיָה זָנָב!

הָמָן

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פַעַם זָנָב, אִם כֵּן יִהְיֶה לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר, הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבֹז (הָמָן שָׁב אֶל שֻׁלְחֵן הַפַּרְתְּמִים, מְאַסֵּף אֶת הַמַּטְבְּעוֹת אֶל הַשַּׂק, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה יוֹשֵׁב הַסּוֹפֵר וְכוֹתֵב בִּמְגִלּוֹת) נוּ, כְּבָר כָּתַבְתָּ? קְרָא בְאָזְנָי.

הַסּוֹפֵר

(קָם וְקוֹרֵא מִתּוֹךְ הַמְּגִלָּה וּבְנִגּוּן הַמְּגִלָּה) לְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, הַפַּחוֹת, והַפַּרְתְּמִים וְשָׂרַי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, שָׁלוֹם. מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמִטַּעַם שַׂר הַשָּׂרִים הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא, הַדָּת נִתְּנָה פֹה בְשׁוּשַׁן הַבִּירָה בְשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג, וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר, וּשְׁלָלָם לָבֹז (הַסּוֹפֵר נִגָּשׁ אֶל הָמָן).

הָמָן

(חוֹתֵם אֶת הַמְּגִלּוֹת בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ) קַח לְךָ שְׁנֵי דֻּבִּים, וּבָאתָ אֶל הָרָצִים, שַׁסֵּה בָהֶם אֶת הַדֻּבִּים וּדְחֹף אוֹתָם, לְמַעַן יֵצְאוּ דְחוּפִים וּמְבֹהָלִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ.

הַסּוֹפֵר

כִּדְבָרֶיךָ, אֲדוֹנִי שַׂר הַשָּׂרִים (אוֹסֵף אֶת הַמְּגִלּוֹת, מִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא).

כַּרְשְׁנָא

(וְיֶתֶר הַזְּקֵנִים קָמִים, מִלְּבַד מְמוּכָן) שָׁלוֹם לְךָ, הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא שַׂר הַשָּׂרִים (לוֹקְחִים אֶת סִפְרֵיהֶם, שָׂמִים אוֹתָם מִתַּחַת לְבֵית שֶׁחְיָם, מִשְׁתַּחֲוִים וְיוֹצְאִים. מַרְסְנָא, תְּחִלָּה מְהַסֵּס וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם לָצֵאת עִם יֶתֶר הַזְּקֵנִים אוֹ לְהִשָּׁאֵר עִם מְמוּכָן. בָּאַחֲרוֹנָה הוּא יוֹצֵא אַחֲרֵיהֶם, אֲבָל בְּלִי שָׁלוֹם עַל שְׂפָתָיו).

הָמָן

שָׁלוֹם לָכֶם, יְדִידָי.

מְמוּכָן

(קָם) הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא. לְטוֹבַת הַמְּדִינוֹת אֲנִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ שֶׁתָּשׁוּב מִמַּחְשַׁבְתְּךָ הָרָעָה וְאַל תִּשְׁפֹּךְ דְּמֵי נְקִיִּים חִנָּם. כִּי לֹא מֵרֶצַח וּמִגֶּזֶל תִּבָּנֶה אָרֶץ; וְהַיְּהוּדִים, מֶה חָטְאוּ וּמַה פָּשָׁעוּ?

הָמָן

בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, מְמוּכָן; כְּמוֹ שֶׁאֵין אֲנִי מִתְעָרֵב בַּעֲסָקֶיךָ, כָּךְ אַל תִּתְעָרֵב בַּעֲסָקָי. רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְבוֹדוֹ. כָּכָה אֲנִי רוֹצֶה, כָּכָה אֲנִי עוֹשֶׂה. שָׁלוֹם לָךְ (פּוֹנֶה לְצַד אַחֵר).

מְמוּכָן

(נָד עָלָיו בְּרֹאשׁוֹ, וּכְמוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו) מְנַבֵּא אֲנִי עָלֶיךָ, הָמָן, שֶׁלֹּא תָמוּת מִיתָה טִבְעִית… (יוֹצֵא).

הָמָן

צָרִיךְ לְעַיֵּן אִם מְמוּכָן זֶה, רֹאשׁ יוֹדְעֵי הָעִתִּים, אֵינֶנּוּ בְעַצְמוֹ מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים. אֵין מַקְשִׁין עַל הַיְּהוּדִים…

סָרִיס

(בָּא וְקוֹרֵא מִתּוֹךְ מְגִלָּה) אֲדוֹנִי הָמָן, שַׂר הַשָּׂרִים. הַמַּלְכָּה אֶסְתֵּר מַזְמִינָה אוֹתְךָ אֶל מִשְׁתֶּה הַיַּיִן בִּשְׁמֹנֶה בְּדִיּוּק.

הָמָן

אֱמֹר לַמַּלְכָּה שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל הַזְמָנָתָהּ בְּשִׂמְחָה רַבָּה (הַסָּרִיס מִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא) חַה… חַה… חַה… הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הָלַךְ לִקְרַאת הַמַּלְכָּה שֶׁלּוֹ. חַה… חַה… חַה… וְלֹא חָלִי וְלֹא מַרְגִּישׁ מֶלֶךְ טִפֵּשׁ זֶה כִּי זֶה עַתָּה נָתַן צַו, אֲשֶׁר אֵין לְהָשִׁיב, לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אוֹתָהּ. הַה… הַה… הַה… רַק אִם תִּשְׁתֹּק, וְלֹא תוֹדִיעַ לוֹ כִּי יְהוּדִיָּה הִיא, תִּמָּלֵט. וַדַּאי מְפַחֶדֶת הִיא מִמֶּנִּי שֶׁלֹּא אֲגַלֶּה אֶת סוֹדָהּ… וְעַל כֵּן קָרְאָה אוֹתִי אֶל הַמִּשְׁתֶּה. נִרְאֶה, מָרְדְּכַי, מִי יִתָּלֶה תְחִלָּה, אֲנִי אוֹ אָתָּה! וְעַל עֵץ גָּבֹהַּ תִּתָּלֶה לִי, מָרְדְּכַי, עַל עֵץ חֲמִשִּׁים אַמָּה… (יוֹצֵא אֶל קְצֵה הַגַּן מִימִין הַמֶּלֶךְ).

מָרְדְּכַי

(בָּא מִצַּד שְׂמֹאל, לָבוּשׁ שַׂק, סוֹפֵק כַּפָּיו וּמְיַבֵּב בְּנִגּוּן הַסְּלִיחוֹת) אוֹי, מֶה הָיָה לָנוּ! מַדּוּעַ נִגְזְרָה עָלֵינוּ גְזֵרָה קָשָׁה! מֶה חָטָאנוּ, מֶה עָוִינוּ, מַה פָּשַׁעְנוּ! אֶת הַמַּלְכָּה לֹא אוּכַל לִרְאוֹת בִּלְבוּשׁ שָׂק. אֲהָהּ, מַה נוּכַל לַעֲשׂוֹת עוֹד וְלֹא עָשִׂינוּ! (סָרִיס אֶחָד עוֹבֵר עָלָיו) הוֹ, חַרְבוֹנָה בֶן הֲתָךְ, קַח נָא אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת וְהַמְצֵא אוֹתָהּ אֶל הַמַּלְכָּה, וַאֲנִי אֲחַכֶּה פֹה לִתְשׁוּבָה (וּבְדַבְּרוֹ נוֹתֵן לוֹ מְגִלָּה וְחַרְבוֹנָה לוֹקְחָהּ אַךְ אֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ) אַהּ, שָׁכַחְתִּי! (וּמָרְדְּכַי מוֹצִיא מִכִּיסוֹ שִׁקְלֵי כֶסֶף אֲחָדִים. חַרְבוֹנָה פּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ כְּמוּכָן לְקַבְּלָם, אַךְ מָרְדְּכַי תְּחִלָּה מְנַסֶּה לָתֵת לוֹ רַק שֶׁקֶל אֶחָד, וְחַרְבוֹנָה אֵינוֹ שְׂבַע רָצוֹן, וְיָדוֹ פְתוּחָה לְקַבֵּל שְׁקָלִים, מָרְדְּכַי נוֹתֵן לוֹ שֵׁנִי, מִסְתַּכֵּל בּוֹ מִן הַצַּד לִרְאוֹת אִם דַּי לוֹ, אַךְ חַרְבוֹנָה אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק גַּם בָּזֶה, וּמָרְדְּכַי מֻכְרָח לָתֵת לוֹ אֶת הַשֶּׁקֶל הַשְּׁלִישִׁי אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. חַרְבוֹנָה מִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא. מָרְדְּכַי מִתְאַנֵּחַ, מוֹצִיא אֶת סֵפֶר הַ“קִּינוֹת” אוֹ סִדּוּר פָּשׁוּט, וְקוֹרֵא בוֹ בְקוֹל רָם) הַבֶּט נָא, רַחֶם נָא עַל עַמְּךָ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. חוּסָה ה' עַל עַמְּךָ וְאַל תִּתְּנֵנוּ לְחֶרְפָּה, אוֹי, אוֹי, אוֹי… (חַרְבוֹנָה שָׁב וְנוֹתֵן לוֹ מְגִלָּה. מָרְדְּכַי פּוֹתְחָהּ וְקוֹרֵא) דּוֹדִי הַיָּקָר, אֶעֱשֶׂה מַה שֶׁאוּכָל. הַמֶּלֶךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת אֶצְלִי בְּעוֹד שָׁעָה אַחֲרֵי שֶׁיָּנוּחַ כְּשָׁעָה קַלָּה וְיִישַׁן מְעַט עַל הַסַּפָּה. אַךְ לְדַאֲבוֹנִי הִזְמַנְתִּי גַם אֶת הָמָן, וּבְפָנָיו לֹא אוּכַל לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ, וְהַזְמָנַת הַמַּלְכָּה אֵין לְהָשִׁיב. עַל כֵּן אֵין לִי עֵצָה אַחֶרֶת כִּי אִם לָלֶכֶת אֶל הַמֶּלֶךְ מִיָּד וּלְהִתְחַנֵּן לוֹ עַכְשָׁו, אַף אִם אֶהְיֶה מֻכְרַחַת לְהַעִירוֹ מִשְּׁנָתוֹ. וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, וְכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יַפְרִיעַ אֶת שְׁנַת הַמֶּלֶךְ אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית. וְאַתָּה, לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת וְאִמְרוּ עָלַי תְּהִלִּים לִפְנֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי. הֲדַסָּה שֶׁלָּךְ (גּוֹלֵל אֶת הַמְּגִלָּה וְשָׂם אוֹתָהּ בְּכִיס אַדַּרְתּוֹ) תְּהִלָּה לָאֵל, גַּם בִּהְיוֹתָהּ לְמַלְכָּה נִשְׁאֲרָה נֶאֱמָנָה לֵאלֹהֵינו וּלְעַמֵּנוּ. אוּלַי רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמֹד לָנוּ מִמֶּנָּה? הַלְוַאי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! (יוֹצֵא מָלֵא תִּקְוָה. חַרְבוֹנָה נִשְׁאָר בַּפִּנָּה, וּבוֹדֵק אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נָתַן לוֹ מָרְדְּכַי בְּחָבְטוֹ אֶת הַשְּׁקָלִים, שֶׁקֶל אַחַר שֶׁקֶל, בְּקַרְקַע אוֹ בְאֶבֶן, וּמַקְשִׁיב לְקוֹל צִלְצוּלָם, לְהַבְחִין אִם שִׁקְלֵי כֶסֶף הֵם אוֹ שִׁקְלֵי נְחֹשֶׁת).

הָמָן

(שָׁב עִם שְׁנֵי סָרִיסִים הַנּוֹשְׂאִים עֵץ גָּבֹהַּ וְחֶבֶל, מַרְאֶה לָהֶם אֶת הַמָּקוֹם, בִּקְצֵה הַגָּן מִשְּׂמֹאל לַמֶּלֶךְ, לִתְקֹעַ שָׁם אֶת הָעֵץ) חַזְּקוּ אוֹתוֹ הֵיטֵב לְבַל יִפֹּל.. כָּכָה. עַכְשָׁו תְּלוּ אֶת הַחֶבֶל עַל הַמַּסְמֵר הַתָּקוּעַ בָּעֵץ (הַסָּרִיסִים עוֹשִׂים כָּכָה וְיוֹצְאִים, וְחַרְבוֹנָה עֵד לְמַעֲשֶׂה זֶה).

הַמֶּלֶךְ

(שָׁב, כִּמְטַיֵּל, זְרוֹעוֹתָיו שְׁלוּבוֹת עַל חָזֵהוּ, בִּקְצֵה יָד אַחַת אוֹחֵז אֶת הַגְּרַגֶּר וּבַשְּׁנִיָּה אֵת הַשַּׁרְבִיט. שְׁנֵי שָׂרֵי הַקְּטֹרֶת מְלַוִּים אוֹתוֹ עִם כְּלֵי הָעִשּׁוּן בִּידֵיהֶם, וְאֶחָד מַגִּישׁ אֶת הַסִּיגַר לְפִי הַמֶּלֶךְ, כְּקֹדֶם. וּבִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת הָמָן, פּוֹנֶה אֵלָיו) אַהּ, הָמָן חֲבִיבִי, בֶּאֱמֶת שָׂמֵחַ אֲנִי לִרְאוֹתֶךָ. חָפַצְתִּי לְהִתְנַמְנֵם כְּשָׁעָה קַלָּה, אַךְ שְׁנָתִי נָדְדֶה מֵעֵינָי. קָרָאתִי בְסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, אַךְ גַּם זֶה לְלֹא הוֹעִיל, כִּי עוֹד הֲרֵעוֹתִי. כִּי תַחַת לְהַפִּיל עָלַי תַּרְדֵּמָה כִּבְכָל פַּעַם מִדֵּי הַתְחִילִי לִקְרֹא בְסֵפֶר, עוֹד פָּקַח אֶת עֵינִי לִרְוָחָה וְעוֹרֵר אֶת מֹחִי בִשְׁאֵלָה שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה. הַשְּׁאֵלָה הִיא, “מַה לַעֲשׂוֹת לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?”

הָמָן

(פּוֹנֶה אֶל הָרוֹאִים, שָׂם אֶת הָאֶצְבַּע עַל לִבּוֹ וְדוֹפֵק עָלָיו פְּעָמִים אֲחָדוֹת בְּקָרְצוֹ בְעֵינוֹ, כְּאוֹמֵר, “וַדַּאי מִתְכַּוֵּן הוּא אֵלָי”. פּוֹנֶה שׁוּב אֶל הַמֶּלֶךְ) אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. אַל תִּדַּד שְׁנַת הַמֶּלֶךְ מֵעֵינָיו בִּגְלַל דָּבָר קָטֹן כָּזֶה. אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ, וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ. וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרַי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, וְהִרְכִּיבוּהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר, וְקָרְאוּ לְפָנָיו, “כָּכָה יַעֲשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ!” (אוֹמֵר הוּא אֶת הַדְּבָרִים בְּנִגּוּן הַמְּגִלָּה, וּבָהּ בְּשָׁעָה מֵעֲשִׁין הַסָּרִיס אֵת הַמֶּלֶךְ כְּקֹדֶם).

הַמֶּלֶךְ

תּוֹדָה רַבָּה לְךָ, הָמָן, עַל אֲשֶׁר עֲזַרְתַּנִי בְּפִתְרוֹן שְׁאֵלָה סְבוּכָה כָזֹאת. וַדַּאי יָדוּעַ לְךָ הַפִּתְגָּם, “קִרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶהֱוֵי פַרְוָנְקָא”. וּבְכֵן מַהֵר נָא בְּטוּבְךָ, קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי. כִּי בְסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת קָרָאתִי אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת נַפְשִׁי מִמָּוֶת. אַל תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. אַךְ הַזְהֶר נָא אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ אֶת לְבוּשׁ הַמַּלְכוּת שֶׁלִּי בְאָבָק־לְהָרִיחַ שֶׁלּוֹ (הָמָן מִשְׁתַּחֲוֶה בְּפָנִים זוֹעֲפִים וְיוֹצֵא. וְאֶסְתֵּר בָּאָה עִם שְׁתֵּי נְעָרוֹת הַמְלַוּוֹת אוֹתָהּ בְּמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים וְנוֹשְׂאוֹת תֵּבַת מַמְתַּקִּים וּצְבָת זָהָב. וְכַאֲשֶׁר הֵן נִגָּשׁוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ נְסוֹגִים שָׂרֵי הַקְּטֹרֶת אָחוֹר וְהוֹלְכִים מֵאֲחוֹרֵי הַנְּעָרוֹת. וּבִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר, נִגָּשׁ אֵלֶיהָ, מְדַגְדֵּג אוֹתָהּ בְּשַׁרְבִיטוֹ, עַד שֶׁהִיא צוֹחֶקֶת) אַהּ, אֶסְתֵּר מַלְכָּתִי יָפָתִי אֲהוּבָתִי! מִתְגַּעְגֵּעַ אֲנִי עָלָיִךְ! (אוֹחֵז בְּיָדָהּ וְחָפֵץ לְנַשְּׁקָהּ, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע לוֹקַחַת אֶסְתֵּר מִיַּד נַעֲרָתָהּ אֶת הַצְּבָת הָאוֹחֶזֶת חֲתִיכַת מַמְתַּקִּים בֵּין קְצוֹתֶיהָ, וְשָׂמָה אֶת הַמַּמְתַּקִּים בְּפִי הַמֶּלֶךְ, וְהַלָּז מַתְחִיל לִלְעֹס, כְּאִלּוּ מִתְּחִלָּה הָיְתָה כַוָּנָתוֹ לְכָךְ, מַעֲלֶה אוֹתָהּ עַל הַבָּמָה הָעֶלְיוֹנָה, מוֹשִׁיבָהּ וְיוֹשֵׁב, וְשָׂרֵי הַקְּטֹרֶת וּשְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת עוֹמְדִים, אֵלֶּה עַל גַּב הַמֶּלֶךְ, וְאֵלֶּה עַל גַּב הַמַּלְכָּה. גַּם שַׂר הַסָּרִיסִים שֶׁהָלַךְ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שָׁב עַל כַּנּוֹ, עַל הַבָּמָה הַשְּׁנִיָּה, לִימִין הַמֶּלֶךְ) שְׁבִי נָא, לִימִינִי, אֶסְתֵּר יַקִּירָתִי. כָּכָה אֲנִי אוֹהֵב לִרְאוֹתֵךְ אֶצְלִי תָמִיד.

מְחַצְצֵר

(אֵינוֹ נִרְאָה לְעֵינַיִם) חצר… צר… חצר… צר…

הָמָן

(קוֹלוֹ נִשְׁמָע מֵרָחוֹק וּפָנָיו לֹא יֵרָאוּ) כָּכָה… יֵעָשֶׂה… לָאִישׁ… אֲשֶׁר… הַמֶּלֶךְ… חָפֵץ… בִּיקָרוֹ…

מָרְדְּכַי

(בְּנִגּוּן הַסְּלִיחוֹת, וְרַק קוֹלוֹ יִשָּׁמַע וּפָנָיו לֹא יֵרָאוּ) אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא! אָנָּא ה' הַצִּילָּה נָא! הַבִּיטָה וַעֲנֵנוּ בְעֵת צָרָה, כִּי בָאוּ מַיִם עֵד נָפֶשׁ! (שְׁנֵיהֶם נִרְאִים בִּקְצֵה הַגָּן אֲשֶׁר לִשְׂמֹאל הַמֶּלֶךְ, וְעוֹבְרִים אוֹתוֹ מִן הַקָּצֶה מִחוּץ לַגָּדֵר, כְּשֶׁהָמָן אוֹחֵז בַּמוֹשְכוֹת וְנוֹהֵג אֶת הַסּוּס הַקָּטֹן אֲשֶׁר מָרְדְּכַי רוֹכֵב עָלָיו כְּשֶׁהוּא עָטוּף בְּאַדֶּרֶת אוֹ קִיטָל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְעַל הַקִּיטָל הוּא לָבוּשׁ בִּלְבוּשׁ הַמַּלְכוּת כְּדֶרֶךְ הַיְּהוּדִים לְהִתְלַבֵּשׁ בְּשַׁבָּת שֶׁל קַיִץ בְּלֶכְתָּם לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁחֲרִית… הָמָן קוֹרֵא “כָּכָה” וכו' וּמָרְדְּכַי מִתְיַפֵּחַ בִּבְכִי בְקָרְאוֹ מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר שֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיָדַיִם פְּשׁוּטוֹת כְּרוֹכֵב הָאוֹחֵז אֶת מוֹשְׁכוֹת הַסּוּס. שְׁנֵי הַקּוֹלוֹת מִתְלַכְּדִים, וְהוֹלְכִים וְנִמְשָׁכִים לְאַט לְאַט עַד שֶׁהֵם עוֹבְרִים אֶל הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַגָּן. הָמָן חוֹזֵר עַל פָּסוּק אֶחָד, וּמָרְדְּכַי קוֹרֵא אֶת “וְהוּא רַחוּם” הָאָרֹךְ, שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְהַסְפִּיק לְהַרְבֵּה הַקָּפוֹת, מַשְׁפִּיל וּמֵרִים אֶת קוֹלוֹ מִפַּעַם לְפַעַם, הַכֹּל כְּפִי רְאוֹת עֵינָיו).

הַמֶּלֶךְ

(הַמֶּלֶךְ וְאֶסְתֵּר מַבִּיטִים עַל הַמַּרְאֶה הַזֶּה. הַמֶּלֶךְ מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת הַסְכָּמָה וּשְׂבִיעַת רָצוֹן, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאֶסְתֵּר מוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁה, וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ מַרְגִּישׁ בָּזֶה, בְּהַקָּפָה שְׁנִיָּה אוֹ שְׁלִישִׁית, הוּא פוֹנֶה אֵלֶיהָ) מַדּוּעַ נֶעֶצַבְתְּ פִּתְאֹם, אֶסְתֵּר חֶמְדָּתִי? הַרַע לָךְ? הֶחָסֵר לָךְ אֵיזֶה דָבָר? מַה תְּבַקְּשִׁי וּמַה תִּשְׁאָלִי? עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֶן לָךְ.

אֶסְתֵּר

(מִתְפָּרֶצֶת בִּבְכִי) אוֹי לִי, אוֹי לִי, הַמֶּלֶךְ!

הַמֶּלֶךְ

(בַּחֲרָדָה) מַה לָךְ, אֶסְתֵּר, דַּבְּרִי נָא, מַה שְׁאֵלָתֵךְ, אֶסְתֵּר מַלְכָּתִי, וְתִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ (וְהָמָן וּמָרְדְּכַי הוֹלְכִים וְשָׁבִים מִקְּצֵה הַגָּן אֶל קָצֵהוּ, זֶה בְשֶׁלּוֹ וְזֶה בְשֶׁלּוֹ).

אֶסְתֵּר

(כְּשֶׁקּוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל הָמָן וּמָרְדְּכַי מִשְׁתַּתְּקִים קְצָת. אֶסְתֵּר כּוֹרַעַת עַל בִּרְכֶּיהָ, וְיָדֶיהָ עַל יְדוֹת הַכִּסֵּא) הַמֶּלֶךְ! תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי. כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד בְּיוֹם אֶחָד… (וְהִיא מוֹסִיפָה לְהִתְיַפֵּחַ בְּבֶכִי).

הַמֶּלֶךְ

(קָם עַל רַגְלָיו, וּבְקֶצֶף) מִי הוּא וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן?

מָרְדְּכַי

(עִם הָמָן, בָּאִים מִקְּצֵה הַגָּן, כְּקֹדֶם) ה' אֱלֹהִים, אַל תִּתְּנֵנוּ בְּכַף אוֹיְבֵינוּ! וכו'.

הָמָן

(מוֹלִיךְ אֶת הַסּוּס אֶל שׁוּלֵי הַגָּן הַסְּמוּכִים אֶל הָרוֹאִים וְרֹאשׁ הַסּוּס נָטוּי אֲלֵיהֶם. וְהָמָן מְדַבֵּר כִּלְעַצְמוֹ) רַגְלַי עֲיֵפוֹת כְּבָר, נַעֲמֹד לָנוּחַ קְצָת (וּבְקוֹל יוֹתֵר רָם אֲבָל עָיֵף, כְּאִלּוּ הוּא מְדַבֵּר בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו, וּבִמְנוֹד רֹאשׁ, כְּאִלּוּ הָיָה מִתְכַּוֵּן לְעַצְמוֹ) כָּכָה יֵעָשֶׂה… לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ… חָפֵץ בִּיקָרוֹ… (וְנָד בְּרֹאשׁוֹ מֵרַחֲמִים עַל עַצְמוֹ).

אֶסְתֵּר

(שֶׁהָיְתָה בוֹכָה עַד הֵנָּה, קָמָה וּמַרְאָה עָלָיו בְּאָמְרָה בְּקוֹל בֶּכִי) אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה…

הָמָן

(בַּתְּחִלָּה עָמַד וּפָנָיו אֶל הָרוֹאִים, אֲבָל בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר, נִבְעַת, וְהָפַךְ אֶת פָּנָיו אֵלֶיהָ) אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, אַתְּ מְבִיאָה אֶת דִּבָּתִי רָעָה אֶל הַמֶּלֶךְ? הֲשׁוֹכַחַת אַתְּ כִּי יָכֹל אֲנִי לְגַלּוֹת אֶת סוֹדֵךְ לַמֶּלֶךְ?

הַמֶּלֶךְ

(רוֹקֵעַ בְּרַגְלוֹ עַל רִצְפַּת הַבָּמָה מִכַּעַס) הֵאָלֵם, הָמָן! אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ לְדַבֵּר אֶל אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּפָנָי? (מְגַרְגֵּר בַּגְּרַגֶּר, וְשַׂר הַסָּרִיסִים בָּא עַד חֲצִי הַגָּדֵר וכו') קְרָא לְשִׁבְעַת הַחֲכָמִים יוֹדְעֵי הָעִתִּים וְאֶל כָּל הַשָּׂרִים וְהַפַּרְתְּמִים! (שַׂר הַסָּרִיסִים מִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא).

הָמָן

אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. לֹא מַלְכָּה הִיא, וְלֹא אֶסְתֵּר שְׁמָהּ, כִּי אִם יְהוּדִיָּה אֲרוּרָה, וּשְׁמָהּ הֲדַסָּה!

הַמֶּלֶךְ

(בְּחֵמָה שְׁפוּכָה) אֶת מַלְכָּתִי הִנְּךָ מְקַלֵּל בְּאָזְנָי? (פְּנֵי הָמָן חָפוּ וְהוּא שָׁב אֶל הַסּוּס בְּרֹאשׁ מוּרָד, אוֹחֵז בְּמוֹשְׁכוֹת וְעוֹמֵד נִשְׁעָן עַל הַסּוּס).

מָרְדְּכַי

(מֵרִים קוֹלוֹ בְנִגּוּן הַסְּלִיחוֹת) חֲמֹל עָלֵינוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, כִּי הָיִינוּ לְלַעַג וּלְקֶלֶס, אוֹי, אוֹי, אוֹי… (וְהוּא מִתְנוֹעֵעַ וְנוֹשֵׂא אֶת זְרוֹעוֹ לְמַעְלָה כְמוֹ חַזָּן, וְאֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּל הַנַּעֲשָׂה מִסָּבִיב לוֹ, כִּי פָּנָיו אֶל הָרוֹאִים וְעָסוּק הוּא בִקְרִיאָתוֹ בַסֵּפֶר).

הַמֶּלֶךְ

(לְאֶסְתֵּר) אֵל נָא תִבְכִּי, יַקִּירָתִי. כָּל רַע לֹא יְאֻנֶּה לָךְ, כִּי אָנֹכִי מָגֵן לָךְ. שְׁבִי נָא וּמְחִי אֶת דִּמְעוֹתַיִךְ, כִּי עוֹד תִּרְאִי נְקָמָה בְאוֹיְבָיִךְ (אֶסְתֵּר יוֹשֶׁבֶת, וְאַחַת הַנְּעָרוֹת מוֹחָה אֶת דִּמְעוֹת אֶסְתֵּר בְּמִטְפַּחַת מֶשִׁי מְגֻוֶּנֶת בְּ“חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת”).

מְחַצְצֵר

(בִּקְצֵה הַגָּן) חצר… צר… חצר… (שַׂר הַסָּרִיסִים שָׁב עִם שִׁבְעֵת הַזְּקֵנִים וְהַסּוֹפֵר וְהַפַּרְתְּמִים, וְכֻלָּם יוֹשְׁבִים עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם).

מָרְדְּכַי

אוֹי, אוֹי, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, הָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְזֵרָה קָשָׁה! אוֹי, אוֹי, חֲמֹל עַל עוֹלָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ! (וּמוֹסִיף לִקְרֹא בְלָחַשׁ).

הַמֶּלֶךְ

(מַכֶּה בְאֶגְרוֹפוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן) מְמוּכָן!

מְמוּכָן

(מֵרִים אֶת יָדוֹ) פֹּה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!

הַמֶּלֶךְ

(בְּקֶצֶף גָּדוֹל, כִּי חֲמָתוֹ בּוֹעֶרֶת) כַּרְשְׁנָא, שֵׁתָר, אַדְמָתָא, תַּרְשִׁישׁ, מֶרֶס, מַרְסְנָא!

הַזְּקֵנִים

(מְרִימִים אֶת יְדֵיהֶם) פֹּה, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

אִמְרוּ לִי, חֲכָמַי, יוֹדְעֵי הָעִתִּים, כַּדָּת מַה לַעֲשׂוֹת בְּהָמָן בֶּן הַמְדָּתָא זֶה (מַרְאֶה עָלָיו) אֲשֶׁר חֵרַף וְגִדֵּף וְקִלֵּל וְהֶעֱלִיב וְהִכְלִים אֶת הַמַּלְכָּה בְאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ?

מְמוּכָן

מִי, הָמָן? (מַרְאֶה עָלָיו בַּיָּד, וּבְקוֹל שֶׁל שִׂמְחָה מְסֻתָּרָה. בְּמֶרֶץ וּבִמְהִירוּת מַעֲבִיר אֶת יָדוֹ מֵהָמָן אֶל הַזְּקֵנִים כְּשָׂמֵחַ עַל הִזְדַּמְּנוּת זוֹ שֶׁמָּצָא לִגְבּוֹת אֶת חוֹבוֹ מֵהָמָן) סְעִיף תל"ה, עַיְּנוּ שָׁם (וְהוּא בְּעַצְמוֹ וְכָל הַזְּקֵנִים פּוֹתְחִים אֶת סִפְרֵיהֶם וּבִמְהִירוּת וּבְמֶרֶץ מְעַלְעֲלִים אֵת הַדַּפִּים עֵד שֶׁהֵם מוֹצְאִים אֶת הַמָּקוֹם. מַרְסְנָא מִסְתַּכֵּל בְּדַפּוֹ שֶׁל מֶרֶס, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הָעִנְיָן הַמְדֻבָּר שָׁם צוֹחֵק בְּקִרְבּוֹ בְלַחַשׁ הַנִּשְׁמָע, הָהּ.. הָהּ.. הָהּ.. וְרֹאשׁוֹ מִתְנוֹעֵעַ לְפִי קֶצֶב צְחוֹקוֹ. כֻּלָּם מִסְתַּכְּלִים זֶה בָזֶה וּמְנַעְנְעִים בְּרֹאשָׁם, וּמְמוּכָן קָם וְקוֹרֵא מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר בְּנִגּוּן הַמְּגִלָּה) אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. אִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלִיב וְהִכְלִים וְחֵרַף וְגִדֵּף וְקִלֵּל אֶת הַמַּלְכָּה בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ, אַחַת דָּתוֹ לְהִתָּלוֹת בְּצַוָּארוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה, וּבָנָיו לֹא יֹאמְרוּ אַחֲרָיו “קַדִּישׁ”, וְהַקָּהָל לֹא יֹאמַר “צִדּוּק הַדִּין”.

הַמֶּלֶךְ

כַּרְשְׁנָא, שֵׁתָר, אַדְמָתָא, תַּרְשִׁישׁ, מֶרֶס, מַרְסְנָא, כֻּלְּכֶם שְׁמַעְתֶּם לְהַצָּעַת מְמוּכָן; הֲמַסְכִּימִים יָקוּמוּ, וְהַמִּתְנַגְּדִים יֵשֵׁבוּ.

מַרְסְנָא

(כַּפּוֹ לְאָזְנוֹ, גּוֹחֵן אֶל מֶרֶס) מָה הִיא הַהַצָּעָה, מֶרֶס?

מֶרֶס

הַהַצָּעָה הִיא לִתְלוֹת אֶת הָמָן בְּצַוָּארוֹ עַל עֵץ.

מַרְסְנָא

בְּכָל לִבִּי הִנְנִי תוֹמֵךְ בְּהַצָּעָה זוֹ.

כַּרְשְׁנָא

(וְיֶתֶר הַזְּקֵנִים קָמִים) מַסְכִּימִים אֲנַחְנוּ, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ (וְיֶתֶר הַזְּקֵנִים מוֹרִידִים אֶת רָאשֵׁיהֶם בְּמֶרֶץ וּבִמְהִירוּת לְאוֹת הַסְכָּמָה מֻחְלֶטֶת).

הַמֶּלֶךְ

(מְגַרְגֵּר, וְשַׂר הַסָּרִיסִים יוֹרֵד, כְּקֹדֶם) תְּלוּ אֶת הָמָן עַל עֵץ!

שַׂר הַסָּרִיסִים

(צוֹעֵד בְּחִפָּזוֹן מַקְצֵה הַגְדֵּר אֶל קָצֵהוּ, מַפְנֶה אֶת רֹאשׁוֹ לְכָאן וּלְכָאן כִּמְבַקֵּשׁ אֲבֵדָה, וְצוֹעֵק) אֵיפֹה עֵץ? אַיֵּה אַשִּׂיג פֹּה עֵץ גָּבֹהַּ מִכָּל הָעֵצִים בְּעַד הַשַּׂר הַגָּבֹהַּ מִכָּל הַשָּׂרִים? לְמִי יֵשׁ עֵץ? הָבוּ לִי עֵץ, עֵץ, עֵץ!!

הַמֶּלֶךְ

מַה זֶה, הֲכָלוּ כָל הָעֵצִים? חֲצִי הַמַּלְכוּת בְּעַד עֵץ!

חַרְבוֹנָה

(הוּא הַסָּרִיס שֶׁרָאָה אֶת הָמָן מֵבִיא עֵץ וְחֶבֶל, בָּא עַד חֲצִי הַגַּן, מִשְׁתַּחֲוֶה אֶל הַמֶּלֶךְ) אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, יֵשׁ וָיֵשׁ דֵּי עֵצִים לִתְלוֹת עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַהֲמָנִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתְךָ, הַלְוַאי שֶׁתָּלוּ אוֹתָם עֲלֵיהֶם! גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדְּכַי אֲשֶׁר דִּבֵּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ (מַרְאֶה עַל הָעֵץ שֶׁל הָמָן) עֵץ חֲמִשִּׁים אַמָּה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

תְּלוּהוּ עָלָיו (חַרְבוֹנָה מִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא. שְׁנֵי סָרִיסִים עִם חַרְבוֹתָם אוֹ גַרְזִנָּם עַל כְּתֵפָם נִגָּשִׁים אֶל הָמָן, תּוֹפְשִׂים אוֹתוֹ וּמוֹלִיכִים אוֹתוֹ אֶל הָעֵץ וְאוֹסְרִים אוֹתוֹ בַחֶבֶל הַתָּלוּי עַל הַמַּסְמֵר הַתָּקוּעַ בָּעֵץ).

הָמָן

(כְּשֶׁהֵם מִתְעַסְּקִים בּוֹ, לְאַט לְאַט וּבִמְנוֹד רֹאשׁ עַל עַצְמוֹ) כָּכָה… יֵעָשֶׂה… לָאִישׁ… אֲשֶׁר… הַמֶּלֶךְ… חָפֵץ בִּיקָרוֹ…

סָרִיס

(אֶחָד מִן הַמְּטַפְּלִים בּוֹ) שְׁתִיקָה יָפָה בִשְׁעַת הַתְּלִיָּה, הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא.

מְחַצְצֵר

חצר…. צר…. חצר…. צר…. (וְהֵם גּוֹמְרִים אֶת עִנְיַן הַתְּלִיָּה).

סָרִיס

(צוֹעֵד אֲחוֹרַנִּית צְעָדִים אֲחָדִים, מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו אִם הַכֹּל מְתֻקָּן, וְאוֹמֵר) הָמָן בֶּן הַמְדָּתָא, לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ כִּי תָלוּי אַתָּה עַל הָעֵץ וְאָסוּר לְךָ לָזוּז מִמֶּנּוּ אַף לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיךָ.

הָמָן

דִּינָא דְמַלְכוּתָא דִּינָא (הַסָּרִיסִים שָׁבִים לִמְקוֹמָם, וְהָמָן נִשְׁאָר תָּלוּי אוֹ אָסוּר אֶל הָעֵץ).

הַמֶּלֶךְ

(לְאֶסְתֵּר) וּבְכֵן רוֹאָה אַתְּ אֶת סוֹף הַכֶּלֶב הַזֶּה. תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ הָעֲנֻגָּה וְהַמְפֻנָּקָה (לוֹקֵחַ אֶת יָדָהּ וְנוֹשְׁקָהּ, מְגַרְגֵּר בַּגְּרַגֶּר, וְשַׂר הַסָּרִיסִים הוֹלֵךְ כְּקֹדֶם) הָבִיאוּ אֶת מָרְדְּכַי לְפָנָי!

שַׂר הַסָּרִיסִים

(נִגָּשׁ אֶל מָרְדְּכַי) ר' מָרְדְּכַי, ר' מָרְדְּכַי! (מָרְדְּכַי מַפְסִיק אֶת קְרִיאָתוֹ וּמַבִּיט עָלָיו כִּבְעוֹלַם הַתֹּהוּ) ר' מָרְדְּכַי, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קָרָא לְךָ לַעֲמֹד לְפָנָיו.

מָרְדְּכַי

(מַבִּיט מִסְּבִיבוֹ, וּכְאִלּוּ נִזְכַּר בְּמַצָּבוֹ) וְהָמָן אַיֵּהוּ? אוֹיָה לִי, אֵיךְ אֵרֵד מֵעַל סוּס אַבִּיר זֶה?

שַׂר הַסָּרִיסִים

הִנֵּה וְאָבִיא לְךָ סֻלָּם וְיָרָדְתָּ (הוֹלֵךְ אֶל קְצֵה הַגַּן לִימִין הַמֶּלֶךְ וְשָׁב עִם שְׁנֵי סָרִיסִים נוֹשְׂאִים סֻלָּם; הֵם מַצִּיגִים אֶת הַסֻּלָּם אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ אֶל גַּב הַסּוּס, אוֹחֲזִים בַּסֻּלָּם וּבַסּוּס, וּמָרְדְּכַי נוֹשֵׁק אֶת הַסֵּפֶר וְסוֹגְרוֹ, וְנִשְׁעָן עַל זְרוֹעוֹת הַסָּרִיסִים יוֹרֵד עַל הַסֻּלָּם. הָאֶחָד מוֹצִיא אֶת הַסּוּס, וְהַשֵּׁנִי אֶת הַסֻּלָּם, וְשַׂר הַסָּרִיסִים מֵבִיא אֶת מָרְדְּכַי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עַל הַבָּמָה הָעֶלְיוֹנָה).

מָרְדְּכַי

(נוֹפֵל עַל פָּנָיו אַרְצָה) אֲהָהּ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, חוּסָה נָא עַל עַם יִשְׂרָאֵל, וְאַל תַּשְׁחִיתֵנוּ!

הַמֶּלֶךְ

(נוֹגֵעַ בּוֹ בְשַׁרְבִיטוֹ) קוּם נָא, רַבִּי מָרְדְּכַי, הִנְנִי מְגַדֵּל אוֹתְךָ עַל כָּל הַשָּׂרִים, וְהֵא לְךָ טַבַּעְתִּי.

מְחַצְצֵר

טוּ… רוּ… טוּרוּ… טוּרוּטוּרוּ… טוּרוּ…

הַפַּרְתְּמִים וְהַשָּׂרִים

יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ! וּתְחִי הַמַּלְכָּה אֶסְתֵּר! וִיחִי גַם מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי, שַׂר הַשָּׂרִים!

מָרְדְּכַי

(קָם וּמִשְׁתַּחֲוֶה כְּמוֹ יְהוּדִי…) אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה וּמַלְכוּתְךָ קָאֵם לְעָלְמֵי עָלְמַיָא. הוֹצְאוֹת הַמַּלְכוּת מְרֻבּוֹת וְהַהַכְנָסוֹת מוּעָטוֹת, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. אֵי לָזֹאת אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, אֶשְׁקֹל עֶשְׂרִים אֶלֶף כִּכַּר כֶּסֶף עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ, בִּתְנַאי שֶׁתָּשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח הָמָן בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים.

הַמֶּלֶךְ

אֶת הַכֶּסֶף אֲקַבֵּל, כִּי בֶאֱמֶת חַיָּב אַתָּה לִי סַךְ כָּזֶה לְכָל הַפָּחוֹת בְּתוֹר נְדוּנְיָא בְעַד לָקְחִי אֶת בַּת דּוֹדֵךְ אֲבִיחַיִל לְאִשָּׁה. אֲבָל בִּדְבַר הַסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח הָמָן, צַר לִי מְאֹד, כִּי אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב. אוּלָם, חַכֵּה נָא, נִשְׁאֲלָה נָא אֶת פִּי מְמוּכָן, כִּי שָׁמַעְתִּי עָלָיו שֶׁגַּם הוּא יְהוּדִי הוּא, וַחֲזָקָה עַל יְהוּדִי שֶׁיִּמְצָא עֵצָה… (מַכֶּה בְאֶגְרוֹפוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן) מְמוּכָן!

מְמוּכָן

פֹּה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

כַּרְשְׁנָא, שֵׁתָר, אַדְמָתָא, תַּרְשִׁישׁ, מֶרֶס, מַרְסְנָא!

הַזְּקֵנִים

פֹּה, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

כְּדָת מַה לַעֲשׂוֹת בִּסְפָרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ וְנֶחְתְּמוּ וְנִשְׁלְחוּ, וּבֵינָתַיִם שִׁנָּה הַמֶּלֶךְ אֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ!

מְמוּכָן

(אֶל הַזְּקֵנִים) עַיְּנוּ, חֲבֵרַי, בִּסְעִיף שנ"ה (הַזְּקֵנִים מְדַפְדְּפִים עַד שֶׁהֵם מוֹצְאִים אֶת הַמָּקוֹם, כִּלְמַעְלָה, וּמְמוּכָן קָם וְקוֹרֵא בְנִגּוּן הַמְּגִלָּה) אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לְעוֹלָם תִּחְיֶה. כְּתָב אֲשֶׁר נִכְתַּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְנֶחְתַּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, אֵין לְהָשִׁיב. אֲבָל יֵשׁ עֵצָה. כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים סְפָרִים חֲדָשִׁים בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, וְחִתְמוּ בְטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם, לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג, וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אוֹתָם.

מַרְסְנָא

(כִּלְמָעְלָה) מֶרֶס אָחִי, מָה הִיא הַהַצָּעָה?

מֶרֶס

הַצָּעַת הַנָּשִׂיא מְמוּכָן הִיא שֶׁהַיְּהוּדִים יִקָּהֲלוּ וְיַעַמְדוּ עַל נַפְשָׁם.

מַרְסְנָא

(בִּתְנוּעַת רֹאשׁ שֶׁל סָפֵק) עֵצָה טוֹבָה בֶאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי חָי (צוֹחֵק לְעַצְמוֹ) חַהּ… חַהּ… הַהּ… “יִקָּהֲלוּ וְיַעַמְדוּ עַל נַפְשָׁם”, אַדְרַבָּה, אִם הַיְּהוּדִים בִּפְלַגּוֹת פְּלַגּוֹתֵיהֶם יִקָּהֲלוּ כְאִישׁ אֶחָד וְיַעַמְדוּ עַל נַפְשָׁם פַּעַם אַחַת, הֲרֵי יִהְיֶה זֶה נֵס פּוּרִים הַיּוֹתֵר גָּדוֹל! אֲבָל כַּדַּאי לְנַסּוֹת, כְּמוֹ שֶׁסָּבָתִי הָיְתָה רְגִילָה לֵאמֹר, “אִם לֹא יוֹעִיל, לֹא יַזִּיק”.

הַמֶּלֶךְ

כֻּלְּכֶם שְׁמַעְתֶּם לַעֲצַת מְמוּכָן; הַמַּסְכִּימִים יָקוּמוּ, וְהַמִּתְנַגְּדִים יֵשֵׁבוּ.

כַּרְשְׁנָא

(וְיֶתֶר הַזְּקֵנִים קָמִים וּמוֹרִידִים אֶת רֹאשָׁם בְּאָמְרוֹ) מַסְכִּימִים אֲנַחְנוּ, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ.

מָרְדְּכַי

תּוֹדָה רַבָּה לְךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. וְגַם אַתֶּם הַחֲכָמִים יוֹדְעֵי הָעִתִּים, תִּזָּכְרוּ לְטוֹבָה. הִנְנִי מִתְכַּבֵּד לְהַזְמִין אֶתְכֶם לִסְעֻדַּת פּוּרִים שֶׁלִּי, שֶׁתִּהְיֶה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר, הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר; וְאֶתְכֶם, הַפַּרְתְּמִים, אֲנִי מַזְמִין לִסְעֻדַּת שׁוּשַׁן פּוּרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ (הַזְּקֵנִים וְהַפַּרְתְּמִים מְסַמְּנִים אֶת קַבָּלָתָם שֶׁל הַהַזְמָנָה בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה) וְאַתָּה, הַסּוֹפֵר, כְּתָב נָא אֶת הַסְּפָרִים כְּדִבְרֵי מְמוּכָן.

הַסּוֹפֵר

כְּבָר כָּתַבְתִּי, אֲדוֹנִי מָרְדְּכַי, שַׂר הַשָּׂרִים. הִנֵּה הִנָּם (וְהוּא מַגִּישׁ לוֹ אֵיזוֹ מְגִלּוֹת וּמָרְדְּכַי חוֹתֵם עֲלֵיהֶן).

מָרְדְּכַי

שְׁלַח אוֹתָם עַל יְדֵי רוֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ, הָאֲחַשְׁתְּרָנִים וּבְנֵי הָרַמָּכִים (הַסּוֹפֵר מִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא מַהֵר).

אֶסְתֵּר

אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יָבֹא נָא אֶל הַמִּשְׁתֶּה עִם מָרְדְּכַי דּוֹדִי.

הַמֶּלֶךְ

בְּכָל לִבִּי אֵלֵךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה, אֶסְתֵּר יָפָתִי, וְגַם צָמֵא אָנֹכִי. זֶה כְבָר שֶׁלֹּא הָיְתָה לָנוּ אֲסֵפָה חֲשׁוּבָה כָזֹאת. נוּ, אִם אֵין מִתְנַגְּדִים לְהַצָּעַת הַמַּלְכָּה, הִנְנִי סוֹגֵר אֶת הָאֲסֵפָה.

מְמוּכָן

(קָם עִם יֶתֶר הַזְּקֵנִים) כֻּלָּנוּ מַסְכִּימִים, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ.

הַמֶּלֶךְ

נוּ, נֵלֵךְ, ר' מָרְדְּכַי, נֵלֵךְ.

מְחַצְצֵר

(מְנַגֵּן אֶת שִׁיר “הַתִּקְוָה”).

הַפַּרְתְּמִים

(קָמִים וּמְזַּמְּרִים כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ וְאֶסְתֵּר וּמָרְדְּכַי יוֹרְדִים וְיוֹצְאִים).

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה,

נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה… וכו'

(הַמָּסָךְ)

גרוס פוינט, על חוף סט. קלייר. בשלהי דאלול, תרפ"ב.

---

סַפְרָא וְסַיפָא אוֹ שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא

מאת

יעקב אריאל

(חֶזְיוֹן־תּוּגָה בִשְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת)

לִכְבוֹד הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ, עַסְקָנֶיהָ וּבָנֶיהָ־בוֹנֶיהָ דִּי בְכָל אֲתַר וַאֲתָר

וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְנֶגֶד כֻּלָּם

סַפְרָא וְסַיפָא יָרְדוּ כְרוּכִים זֶה בָזֶה (ספרי, עקב)¹ מִיָּד כְּשֶׁקִּבְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְזְרָה

כְלָיָה עַל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, ח"ו… (חדושי הרי"א)

הַנְּפָשׁוֹת

מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת

חַיִּים

שְׁמוּאֵל תַּלְמִידָיו

תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן

מַרְשִׁיעַ בְּרִית

פְּקִיד הַקּוֹמִיסָרִים

קוֹמִיסָרִים

אָבוֹת

אִמּוֹת

אֶלְקָנָה אָבִי שְׁמוּאֵל

הַדּוֹד

הַדּוֹדָה וּבְנֵיהֶם:

יֶלֶד

יַלְדָּה

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה

(לִפְנֵי הֲרָמַת הַמָּסָךְ, מְזַמֶּרֶת מַקְהֵלַת יְלָדִים, הָעוֹמֶדֶת בָּאוּלָם וְלֹא עַל הַבִּימָה, אֶת הַשִּׁיר: “חֶדֶר קָטֹן, צַר וְחָמִים, וְעַל הִכִּירָה אֵשׁ…” וכו'. הַמָּסָךְ עוֹלֶה. עַל הַבָּמָה מִמּוּל הָרוֹאִים נִרְאֶה הַחֲצִי שֶׁל בַּיִת קָטֹן, רָעוּעַ וּמָט לִנְפֹּל. דֶּרֶךְ חַלּוֹן בַּקִּיר, מְלֻכְלָךְ וְטָלוּא בִסְחָבוֹת אוֹ בִנְיָר בִּמְקוֹם הַשְּׁמָשׁוֹת הַחֲסֵרוֹת פֹּה וָשָׁם, פּוֹרֵץ אוֹר הַחוּצָה הַמֵּאִיר מְעַט אֶת חֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה הַפְּרוּשָׂה עַל הַבַּיִת וְהָרְחוֹב מִסָּבִיב לוֹ. קוֹל מְלַמֵּד וְתִינוֹקוֹת מַגִּיעַ מִפְּנִים הַבַּיִת, קוֹל לִמּוּד הַתְּנַ"ךְ, מָלֵא עֶצֶב וַחֲמִימוּת גַּם נֶחָמָה. וְצִלְלֵי הַלּוֹמְדִים מִתְנוֹעֲעִים עִמָּהֶם הֵנָּה וָהֵנָּה).

מְלַמֵּד

(וּבְהִתְנוֹעֲעוֹ בְדַבְּרוֹ צִלּוֹ מִתְנוֹעֵעַ עִמּוֹ)

“אַשְׁרֵי תְמִימֵי דֶרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'.” הוֹ, יְלָדִים, מְאֻשָּׁרִים הֵם הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ תָּמִים, וּמַהוּ הַדֶּרֶךְ תָּמִים? הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה', כִּי אֵין זוּלָתוֹ דֶרֶךְ תָּמִים. וְעַכְשָׁו, יְלָדִים, עַיְּנוּ הֵיטֵב בִּמְצוּדַת דָּוִד וְחִזְרוּ עַל הַפֵּרוּשׁ בְּקוֹל רָם.

תִּינוֹקוֹת

(הַפְסָקָה קְצָרָה שֶׁל דּוּמִיָּה, כִּי הַתַּלְמִידִים מְעַיְּנִים עַכְשָׁו בְּבֵאוּר “מְצוּדַת דָּוִד”)

אַשְׁרֵי תְמִימֵי דֶרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה‘. מְאֻשָּׁרִים הֵם הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ תָּמִים, וּמַהוּ דֶּרֶךְ תָּמִים? הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה’, כִּי אֵין זוּלָתוֹ דֶרֶךְ תָּמִים.

מְלַמֵּד

(גַּם הוּא מְעַיֵּן קֹדֶם דַּבְּרוֹ)

“אַשְׁרֵי נוֹצְרֵי עֵדֹתָיו, בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ”. מְאֻשָּׁרִים הֵם הַשּׁוֹמְרִים אֶת הַמִּצְווֹת שֶׁהֵם לְעֵדוּת עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּשַׁבָּת וּמוֹעֲדִים וְכַיּוֹצֵא, כַּאֲשֶׁר יִדְרְשׁוּהוּ בְכָל לֵב לָדַעַת תֹּכֶן הַדָּבָר וַאֲמִתָּתוֹ.

תִּינוֹקוֹת

(הַפְסָקָה קְצָרָה, וּבְדַבְּרָם צִלְלֵיהֶם מִתְנוֹעֲעִים עִמָּם)

אַשְׁרֵי נוֹצְרֵי עֵדוֹתָיו, בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ. מְאֻשָּׁרִים הֵם הַשּׁוֹמְרִים אֶת הַמִּצְווֹת שֶׁהֵן לְעֵדוּת עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּשַׁבָּת וּמוֹעֲדִים, וְכַיּוֹצֵא, כַּאֲשֶׁר יִדְרְשׁוּהוּ בְכָל לֵב לָדַעַת תֹּכֶן הַדָּבָר וַאֲמִתָּתוֹ

(בְּמֶשֶׁךְ לִמּוּד זֶה, מֵעֲלוֹת הַמָּסָךְ וָהָלְאָה, מִתְהַלֵּךְ לוֹ יֶלֶד אֶחָד מִסָּבִיב לַבַּיִת וּמַבִּיט בְּעַיִן חוֹדֶרֶת עַל כָּל עֲבָרָיו, עוֹמֵד פִּתְאֹם וּמַאֲזִין, כְּצוֹפֶה וּמְצַפֶּה לְרָעָה, וּמַמְשִׁיךְ אֶת הִלּוּכוֹ וְצִפִּיָּתוֹ).

שְׁמוּאֵל

(תַּלְמִיד שֵׁנִי, כְּבֶן עֶשֶׂר, בָּא מִן הַבַּיִת דֶּרֶךְ הַפִּשְׁפָּשׁ אֲשֶׁר בְּגָדֵר שֶׁל קְרָשִׁים הָעוֹמֵד מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַבַּיִת, נִגָּשׁ אֶל הַתַּלְמִיד הַשּׁוֹמֵר עַל הַ“חֶדֶר”, וּבֵינָתַיִם מְעַיְּנִים הַמְלַמֵּד וְהַתִּינוֹקוֹת בִּמְצוּדַת דָּוִד, וְאֶפְשָׁר בְּרַשִּׁ"י)

הִגִּיעַ תּוֹרִי לִשְׁמֹר עַל הַחֶדֶר, חַיִּים, וְאַתָּה שׁוּב אֶל מְקוֹמְךָ וְלִמּוּדֶךָ.

חַיִּים

טוֹב, שְׁמוּאֵל. אֲבָל שְׁמָר נָא שְׁמִירָה מְעֻלָּה וְאַל תִּשְׁתַּקַּע בְּהַרְהוֹרִים. וְכִי תִרְאֶה אַחַד הַבּוֹלְשֵׁבִיקִים בָּא, תִּדְּפֹּק בַּחַלּוֹן וְתִקְרָא, “פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ, רַבִּי!” הֲשָׁמָעְתָּ?

שְׁמוּאֵל

כֵּן, כֵּן שָׁמַעְתִּי

(חַיִּים יוֹצֵא בַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל בָּא, וּשְׁמוּאֵל מִתְהַלֵּךְ, מַבִּיט לְכָל עֲבָרָיו, וְהַלִּמּוּד בִּפְנִים נִמְשָׁךְ הָלְאָה).

מְלַמֵּד

“אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה, בִּדְרָכָיו הָלָכוּ”. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, אַף אִם לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה וְהָיוּ בְ“שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה”, לֹא הָיָה דַי לָהֶם בָּזֶה, כִּי אִם עוֹד הָלְכוּ בְדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת לְקַיְּמָם בְּ“קוּם וַעֲשֵׂה”.

תִּינוֹקוֹת

אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה, בִּדְרָכָיו הָלָכוּ. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, אַף אִם לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה וְהָיוּ בְשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, לֹא הָיָה דַי לָהֶם בָּזֶה, כִּי אִם עוֹד הָלְכוּ בְדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת לְקַיְּמָם בְּקוּם וַעֲשֵׂה

(וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵחַ אֶת תַּפְקִידוֹ, הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו כְּלַפֵּי הַחַלּוֹן, אוֹ נִגָּשׁ וְאוֹחֵז בְּסַף הַחַלּוֹן, וּמַחֲזִיק אַחֲרֵי יֶתֶר הַתַּלְמִידִים בְּאוֹתוֹ הַנִּגּוּן וּבְאוֹתָם הַנִּעְנוּעִים הַמְיֻחָדִים לְלִמּוּד הַתְּהִלִּים).

מַרְשִׁיעַ בְּרִית

(אַחַד הַ“יְחֵפִים”, מֵהֲנֵי בַרְיוֹנִים שֶׁל הַבּוֹלְשֵׁבִיקִים הַיְּהוּדִים נִקְרֶה שָׁמָּה בְאוֹתָהּ שָׁעָה, וּבְשָׁמְעוֹ אֶת נִגּוּן הַתְּנַ"ךְ הַשָּׂנוּא עָלָיו, עוֹמֵד תַּחְתָּיו לְרֶגַע וְנָד עֲלֵיהֶם בְּרֹאשׁוֹ כְּמִי שֶׁרוֹאֶה אֶת שׂוֹנְאוֹ בְקַלְקָלָתוֹ, נִגָּשׁ בַּלָּאט אֶל שְׁמוּאֵל הַשָּׁקוּעַ בַּלִּמּוּד, תּוֹפְשׂוֹ בְצַוְּרוֹנוֹ, וּמוֹשְׁכוֹ הָלְאָה מִן הַחַלּוֹן)

הִנֵּה, נִתְפַּסְתֶּם! אִי לָכֶם, בַּעֲלֵי הַמָּמוֹן הָאֲרוּרִים, מוֹצְצֵי דַם הַפּוֹעֲלִים הָעֲמֵלִים! לוֹמְדִים אַתֶּם אֶת הַתְּנַ"ךְ הַמְקֻלָּל, הַמְלַמֵּד אֶתְכֶם, הַחֲנֵפִים, הַצְּבוּעִים, לִלְחֹץ אֵת הַפּוֹעֲלִים וְלִגְזֹל אֶת מִחְיַת הָאַלְמָנוֹת וְהַיְתוֹמִים? בֹּא אִתִּי אֶל בֵּית הַפְּקֻדּוֹת שֶׁל הַקּוֹמִיסַר לְעִנְיְנֵי הַיְּהוּדִים…

(וּבְדַבְּרוֹ מוֹשֵׁךְ אֶת שְׁמוּאֵל הָלְאָה, וּשְׁמוּאֵל נִטְרְפָה דַעְתּוֹ עָלָיו מִפַּחַד וּלְשׁוֹנוֹ דָבְקָה לְחִכּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַזְהִיר אֶת הָרַבִּי וְהַתַּלְמִידִים עַל הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לָהֶם בְּהַמְשִׁיכָם אֶת הַלִּמּוּד).

מְלַמֵּד

“הִנֵּה לֹא יָנוּם וָלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל”, כִּי הִנֵּה מֵעוֹלָם אֵינוֹ מֵסִיר הַשְׁגָּחָתוֹ מֵעָלֶיךָ, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ

(וְהַבַּרְיוֹן מוֹשֵׁךְ אֶת שְׁמוּאֵל בְּחָזְקָה).

תִּינוֹקוֹת

הִנֵּה לֹא יָנוּם וָלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. כִּי הִנֵּה מֵעוֹלָם אֵינוֹ מֵסִיר הַשְׁגָּחָתוֹ מֵעָלֶיךָ, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ.

מַרְשִׁיעַ בְּרִית

(נָח רֶגַע, מְעַקֵּם אֶת פִּיו וּמְחַקֶּה אוֹתָם בְּלַעַג, בְּאוֹתָהּ תְּנוּעַת הַגּוּף וּבְאוֹתוֹ הַנִּגּוּן)

הִנֵּה יִקְחוּ אֶתְכֶם וְיָשִׂימוּ אֶתְכֶם בְּבֵית הָאֲסוּרִים לְשָׁנִים אֲחָדוֹת, וְאֶת הַתְּנַ"ךְ שֶׁל בַּעֲלֵי הַמָּמוֹן יִשְׂרֹפוּ…

שְׁמוּאֵל

(כֹּחַ דִּבּוּרוֹ שָׁב אֵלָיו אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ מְפֹרָשׁ דְּבַר הַסַּכָּנָה הַמְרַחֶפֶת עַל הַחֶדֶר, וְהוּא צוֹעֵק)

רַבִּי, רַבִּי, פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ, רַבִּי!! בְּרַח, רַבִּי! בִּרְחוּ, חֲבֵרָי!

(אַךְ מִפְּנֵי שֶׁהֵם עוֹמְדִים כְּעֶשְׂרִים צַעַד הַרְחֵק מִן הַבַּיִת אֵין קוֹלוֹ מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם, וְהֵם מַמְשִׁיכִים אֶת הַלִּמּוּד).

מְלַמֵּד

“לוּלֵא ה' שֶׁהָיָה לָנוּ, בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם, אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ”. הַפְּשָׁט הוּא, בָּנַי, שֶׁאִם לֹא ה' אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ, אֲזַי הָיוּ בוֹלְעִים אוֹתָנוּ חַיִּים, וְהוּא עִנְיַן מְלִיצָה, כִּי הַתָּאֵב לֶאֱכֹל לֹא יַמְתִּין עַד יִבְשַּל, כִּי אִם אוֹכְלוֹ חַי, וְאָמַר כְּאִלּוּ מֵרֹב תַּאֲוָתָם לְבָלְעֵנוּ הָיוּ מְמַהֲרִים לְבָלְעֵנוּ חַי בְּעֵת חָרָה אַפָּם בָּנוּ.

שְׁמוּאֵל

(מִתְאַמֵּץ לְהִתְחַמֵּק וּלְהַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִתְּפִיסָתוֹ שֶׁל הַבַּרְיוֹן)

תֵּן לִי לָלֶכֶת, עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל! מַה תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי!

(אַךְ הַלָּז מוֹשְׁכוֹ בְעַל כָּרְחוֹ וְהֵם נֶעֱלָמִים מֵעֵין הָרוֹאִים לִימִינָם).

תִּינוֹקוֹת

לוּלֵא ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְקוּם עָלֵינוּ אָדָם

(וכו', חוֹזְרִים עַל הַפֵּרוּשׁ).

מְלַמֵּד

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. שִׁמְעוּ נָא, יְלָדִים. צָפָה דָוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יַגְלֶה נְבוּכַדְנֶצַר אֶת יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, וְאָמַר בִּלְשׁוֹן הַלְוִיִּם אֲשֶׁר יְקוֹנְנוּ וִיסַפְּרוּ אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ וְיֹאמְרוּ, הִנֵּה בִהְיוֹתֵנוּ עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ יְשִׁיבָה הָרְאוּיָה לְגוֹלִים מוּטָה לָאָרֶץ, וְגַם בָּכִינוּ עַל כִּי זָכַרְנוּ אֶת צִיּוֹן הַחֲרֵבָה וְהַשּׁוֹמֵמָה

(וְהִנֵּה שָׁבִים הַבַּרְיוֹן וּשְׁמוּאֵל, וְאַחֲרֵיהֶם הוֹלְכִים חֲמִשָׁה קוֹמִיסָרִים יְהוּדִים, חֲגוּרֵי חֶרֶב וְאֶקְדֹּחַ, נוֹשְׂאֵי כִידוֹן עַל כְּתֵפָם, אֲבָל לְבוּשֵׁי קְרָעִים וּבְלוֹיֵי סְחָבוֹת, וּשְׁנַיִם מֵהֶם אוֹחֲזִים אֲבוּקוֹת אוֹ פַנָּסִים).

שְׁמוּאֵל

(בְּצַעֲקַת יֵאוּשׁ)

הוֹ, רַבִּי, רַבִּי, וַחֲבֵרַי הַצִּילוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם!

(אַךְ אֵין שׁוֹמֵעַ לוֹ).

תִּינוֹקוֹת

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. צָפָה דָוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יַגְלֶה נְבוּכַדְנֶצַר אֶת יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, וְאָמַר בִּלְשׁוֹן הַלְוִיִּם אֲשֶׁר יְקוֹנְנוּ וִיסַפְּרוּ אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ וְיֹאמְרוּ, הִנֵּה בִהְיוֹתֵנוּ עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ יְשִׁיבָה הָרְאוּיָה לְגוֹלִים מוּטָה לָאָרֶץ וְגַם בָּכִינוּ עַל כִּי זָכַרְנוּ אֶת צִיּוֹן הַחֲרֵבָה וְהַשּׁוֹמֵמָה.

מַרְשִׁיעַ בְּרִית

(מַרְאֶה עַל הַבַּיִת)

הִנֵּה הִנָּם, חֲבֵרָי. לוֹמְדִים הֵם שָׁם אֶת הַתְּנַ"ךְ שֶׁלָּהֶם

(הַקּוֹמִיסָרִים וּפְקִידָם בְּרֹאשָׁם נִגָּשִׁים אֶל הַחַלּוֹן וּמִתְבּוֹנְנִים לִפְנִים הַבַּיִת)

לְכוּ אַחֲרַי וְאַרְאֶה לָכֶם אֶת הַדָּלֶת

(הוֹלְכִים אַחֲרָיו כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיַד שְׁמוּאֵל וּמוֹלִיךְ אוֹתָם דֶּרֶךְ הַפִּשְׁפָּשׁ אֶל לִפְנִים מִן הַגָּדֵר. הַקּוֹמִיסָרִים מִתְפָּרְצִים אֶל הַבַּיִת, מְשַׁבְּרִים אֶת הַחַלּוֹן וְאֶת הַזְּגוּגִיּוֹת בְּעֵץ חֲנִיתָם, וְהַצְּעָקָה בִּפְנִים גְּדוֹלָה, וְעַרְבּוּבְיָה וּבֶהָלָה, וְצִלְלֵי הַנֶּאֱבָקִים נוֹפְלִים עַל הַמִּרְצָפָה דֶרֶךְ הַחַלּוֹן הַשָּׁבוּר. אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים מוֹפִיעִים שׁוּב הַקּוֹמִיסָרִים כְּשֶׁהֵם מוֹלִיכִים, שְׁלוּפֵי חֶרֶב אוֹ נוֹשְׂאֵי כִידוֹן, אֶת הַמְלַמֵּד כְּשֶׁיָּדָיו אֲסוּרוֹת בְּכַבְלֵי בַרְזֶל, וְאֶת הַיְלָדִים כְּשֶׁיְּדֵיהֶם אֲסוּרוֹת לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְרָאשֵׁיהֶם מוּרָדִים. בְּתוֹךְ הָעַרְבּוּבְיָה הַזֹּאת מִתְחַמֵּק שְׁמוּאֵל וּמִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי הַבָּיִת. כְּשֶׁהֵם עוֹמְדִים לִפְנֵי הַחַלּוֹן הַמְנֻפָּץ וְהַבַּרְיוֹן נוֹשֵׂא בְיָדָיו חֲבִילַת סִפְרֵי הַתַּלְמִידִים, פּוֹנֶה פְקִיד הַקּוֹמִיסָרִים הַיְחֵפִים אֶל הָרַבִּי בְּשִׂנְאַת עַם־הָאָרֶץ לְתַלְמִיד חָכָם).

פְּקִיד הַקּוֹמִיסָרִים

זוֹכֵר אַתָּה, מְלַמֵּד נִבְזֶה, כַּמָּה הִכִּיתַנִי עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא הֲבִינוֹתִי אֶת הַתְּנַ"ךְ שֶׁלָּךְ? יוּרְקֶע, בּוּר, מְטֻמְטָם, קְרָאתָנִי! לְגוֹי הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ, וְהָיָה לְךָ הַגּוֹי הַזֶּה לְרוֹעֵץ! אוֹתְךָ וְאֶת יֶתֶר תּוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה וְחוֹבְשֵׁי בֵית הַמִּדְרָשׁ אַשְׁחִית וְאַחֲרִים עַד אֲשֶׁר זֵכֶר לֹא יִהְיֶה לָכֶם עוֹד. נְבַעֵר אַחֲרֵיכֶם כְּבַעֵר הָאֵשׁ אֶת הַקּוֹצִים; בְּבֵית הסֹּהַר תִּרְקְבוּ וְתִמַּקּוּ, עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ תַּעַבְדוּ, בּוּרְזְשׁוּאִים אֲרוּרִים; לִשְׁקָצִים נַעֲשֶׂה אֶת הַיְלָדִים הַתּוֹלָעִים; אִכָּרִים חֲסוֹנִים נַעֲשֶׂה מֵהֶם, אֲשֶׁר כְּעַמּוּד הַבַּרְזֶל יִהְיוּ לְמֶמְשֶׁלֶת הַסּוֹבְיֶט. הַקֵּץ לְעַם הַיְּהוּדִים, כָּלָה נַעֲשֶׂה בְעַם הַסּוֹחֲרִים! וְאֶת סְפָרֶיךָ הַכּוֹשְׁלִים וְהַמְשַׁקְּרִים

(וְהוּא אוֹחֵז בִּרְצִיחָה בַסֵּפֶר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר בִּידֵי הַבַּרְיוֹן הַמּוֹסֵר)

סִפְרֵי תוֹרָתְךָ וּתְפִלָּתְךָ וְיֶתֶר סִפְרֵי קָדְשְׁךָ, הָבָה אֲחַלֵּל אוֹתָם לְעֵינֶיךָ הַנְּמַקּוֹת,

(וְהוּא יוֹרֵק עָלָיו, כִּי סֵפֶר זֶה הוּא אַנְגְּלִי, אוֹ אֵיזֶה שׁוּנְד רוֹמַאן יְהוּדִי)

אַשְׁחִיתֵהוּ,

(קוֹרֵעַ אֶת הַכְּרִיכָה מֵעָלָיו)

בְּרַגְלַי אֶרְמְסֶנּוּ,

(מַשְׁלִיכוֹ אַרְצָה וְרוֹמְסוֹ)

בָּאֵשׁ אֶשְׂרְפֶנּוּ, וּלְכָל הָרוּחוֹת אֲפַזֵּר אֶת אֶפְרוֹ!

(הַיְלָדִים בּוֹכִים וְרוֹעֲדִים מֵחִלּוּל הַקֹּדֶשׁ).

מְלַמֵּד

(רוֹקֵעַ בְרַגְלוֹ בְּקֶצֶף נוֹרָא אֲבָל אֵין־אוֹנִים)

מְשֻׁמָּד! אַפִּיקוֹרֵס! מוּמָר לְהַכְעִיס! (מֵרִים אֶת יָדָיו הָאֲסוּרוֹת וּמוֹסֵר אֶת דִּינוֹ לַשָּׁמַיִם) רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אָנָּא הַרְאֵה נָא אֶת כֹּחֲךָ לְפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וּלְמַרְשִׁיעִי בְרִית אֵלֶּה, וַעֲשֵׂה לִי נֵס, וְתִיבַשׁ נָא יָדוֹ שֶׁל חוֹטֵא וּמַחֲטִיא זֶה כְיָדוֹ שֶׁל יְרָבְעָם הַמֶּלֶךְ הַחוֹטֵא, וְלֹא יוּכַל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו!

פְּקִיד הַקּוֹמִיסָרִים

(צוֹחֵק צְחוֹק גַּס וּפָרוּעַ, וּבְלַעַג מְנַעְנֵעַ אֶת יָדוֹ לְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא יָבְשָׁה) הַהּ… הַהּ… הַהּ… מִתְקַלֵּס אֲנִי בְךָ וּבְרִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם שֶׁלָּךְ. יְחִי הַבּוֹלְשֵׁבִיזְם, תְּחִי מֶמְשֶׁלֶת הַסּוֹבְיֶט! אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ, צַעֲדוּ קָדִימָה! (הַקּוֹמִיסָרִים מַתְחִילִים הוֹלְכִים עִם שִׁבְיָם לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִימִין הָרוֹאִים).

שְׁמוּאֵל

(הוֹלֵךְ בָּרֹאשׁ וְאַחֲרָיו מִתְפָּרֶצֶת קְבֻצַּת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים אֶל הָרְחוֹב דֶּרֶךְ הַפִּשְׁפָּשׁ)

הִנֵּה הִנָּם הַבּוֹלְשֵׁבִיקִים עִם הַיְלָדִים וְהָרַבִּי! רִדְפוּ אַחֲרֵיהֶם!

(אַךְ יְדֵי הָאֲנָשִׁים רָפוּ בִרְאוֹתָם אֶת כְּלֵי הַזַּיִן אֲשֶׁר בִּידֵי הַקּוֹמִיסָרִים).

הָאִמּוֹת

(אֵם א') אוֹיָה לִי, יַעֲקֹב בְּנִי! (אֵם ב) אַלְלַי לִי, חַיִּים מַחֲמַדִּי! (אֵם ג') יְחֶזְקֵאל יַקִּירִי, אֵיפֹה אָתָּה? אוֹי לִי! (אֵם א') מָה עוֹשִׂים הֵם הָרוֹצְחִים הֲלָלוּ לָעוֹפוֹת הָרַכִּים! הֲלֹא יָמוּתוּ תַּחַת יְדֵי הַמְרַצְּחִים הָאֵלֶּה! (אֵם ב') יְהוּדִים, לָמָּה תַחֲרִישׁוּן! הָאֵין אָבוֹת אַתֶּם לַיְלָדִים הָאֵלֶּה! (אֵם ג') רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵיךְ תִּרְאֶה אֶת צָרוֹתֵינוּ וְתִדֹּם?!

שְׁמוּאֵל

רִדְפוּ אַחֲרֵיהֶם, וַאֲנִי אָרוּץ לְהַגִּיד לַאֲבוֹת יֶתֶר הַתַּלְמִידִים (וְהוּא יוֹצֵא דֶּרֶךְ הַפִּשְׁפָּשׁ).

אֶלְקָנָה

(אֲבִי שְׁמוּאֵל) הָבָה, יְהוּדִים, נָקוּמָה נָא וְנַצִּיל אֶת בָּנֵינוּ! לַה' הַתְּשׁוּעָה!

(הָאָבוֹת וְהָאִמּוֹת מִתְקָרְבִים אֶל הַקּוֹמִיסָרִים)

הָשִׁיבוּ לָנוּ אֶת בָּנֵינוּ! כָּל חֵטְא לֹא עָשׂוּ לְמֶמְשֶׁלֶת הַסּוֹבְיֶט. תְּנוּ לִילָדֵינוּ לָלֶכֶת הַבָּיְתָה!

(וְהֵם מִתְפָּרְצִים לְתוֹךְ חֲבִילַת הַקּוֹמִיסָרִים כְּדֵי לִפְדּוֹת אֶת בְּנֵיהֶם, בְּחָשְׁבָם כִּי הַקּוֹמִיסָרִים הֲלֹא גַם הֵם יְהוּדִים הֵם, גַּזְלָנִים יְהוּדִים… אֲבָל טָעוּ בְחֶשְׁבּוֹן).

פְּקִיד הַקּוֹמִיסָרִים

הַכּוּ בָהֶם, חֲבֵרִים, כִּי אֵין דּוֹרֵשׁ דַּם הַבּוּרְזְשׁוּאִים הַנִּבְזִים הָאֵלֶּה!

אַחַד הַקּוֹמִיסָרִים

(כְּשֶׁהוּא וַחֲבֵרָיו מַכִּים בָּאָבוֹת וּבָאִמּוֹת בְּחַרְבוֹתֵיהֶם וּבְעֵץ חֲנִיתוֹתֵיהֶם)

הִנֵּה לָכֶם, בַּעֲלֵי הַמָּמוֹן, מוֹרְדִים בְּמֶמְשֶׁלֶת הַסּוֹבְיֶט.

יְלָדִים

(בּוֹכִים)

אִמָּא! אַבָּא! אִמָּא! אַבָּא!

(חֲפֵצִים לָרוּץ אֶל אֲבוֹתֵיהֶם אַךְ הַקּוֹמִיסָרִים עוֹצְרִים בַּעֲדָם).

הַהוֹרִים

(אָב א') אוֹי לִי, הִנֵּה נִפְצַעְתִּי! הוֹי, רֹאשִׁי רֹאשִׁי! (אָב ב') רַחֲמוּ עָלַי, יְהוּדִים, כִּי מֵת אָנֹכִי. הֵמִיתוּ אוֹתִי הַמְרַצְּחִים! (אָב ג') מַפָּלָה תָבֹא עֲלֵיהֶם, ה' אֱלֹהִים! שַׁלֵּם לָהֶם כִּגְמוּלָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! (אֵם א') תִּשָּׁבֵר זְרוֹעָם כַּאֲשֶׁר שִׁבְּרוּ אֶת זְרוֹעִי! (אֵם ב') דָּמָם כַּמַיִם יִשָּׁפֵךְ עַל דָּמִי הַשּׁוֹתֵת מִלִּבִּי! (אֵם ג') מִי יִתֵּן וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אוֹתָם בִּקְטַנּוּתָם כְּמוֹ שֶׁהֵם בּוֹלְעִים אוֹתָנוּ חַיִּים

(אֲחָדִים מֵהֶם נוֹפְלִים אַרְצָה, וְהָעוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם נְסוֹגִים אָחוֹר. הַקּוֹמִיסָרִים יוֹצְאִים עִם אַסִּירֵיהֶם. הַנּוֹפְלִים קָמִים עַל רַגְלֵיהֶם לְאַט לְאַט וּבְכִשְׁלוֹן בִּרְכַּיִם, הַנְּסוֹגִים אָחוֹר עוֹמְדִים תַּחְתָּם, וְכֻלָּם אֵינָם יוֹדְעִים מַה לַעֲשׂוֹת מֵאֵימַת הַמָּוֶת, וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא בְרֹאשׁ קְבֻצָּה אַחֶרֶת שֶׁל אֲנָשִׁים הַצּוֹעֲקִים בְּבֶהָלָה, אַיָּם? אֵיפֹה? לְאָן הָלָכוּ? בְּנִי, בְּנִי, אַיֶּךָּ?)

שְׁמוּאֵל

(מַרְאֶה לִימִין הָרוֹאִים)

שָׁם, שָׁם, מוֹלִיכִים הֵם אֶת הָרַבִּי וְאֵת הַיְלָדִים לְבֵית הַסֹּהַר. רִדְפוּ אַחֲרֵיהֶם, גַּם אָבִי נִמְצָא שָׁם, הוּא נִלְחָם עִמָּהֶם

(הַקְּבֻצָּה הַשְּׁנִיָּה רוֹדֶפֶת אַחֲרֵי הַבּוֹלְשֵׁבִיקִים, וְגַם הַקְּבֻצָּה הָרִאשׁוֹנָה מִתְחַבֶּרֶת לָהֶם. הַבָּמָה רֵיקָה מֵאֵין אִישׁ. עוֹד מִלִּפְנֵי זְמַן מָה הָלַךְ אוֹר הַבָּמָה הָלֹךְ וְקָלשׁ עַד שֶׁכִּמְעַט שָׂרַר בָּהּ הַחשֶׁךְ. כִּי הַמְּנוֹרָה אֲשֶׁר בַּחֶדֶר מְפִיצָה אוֹר עַל שֶׁטַח קָטֹן, וְעִם יְצִיאַת הַקּוֹמִיסָרִים וְהִתְרַחֲקָם מִן הַבָּמָה הָלַךְ וְנִפְחַת גַּם אוֹר אֲבוּקוֹתֵיהֶם. רְגָעִים אֲחָדִים עוֹבְרִים בְּצַעֲקוֹת מְהוּמָה וּמְבוּכָה, צְלָלִים אֲרֻכִּים נוֹפְלִים עַל קַרְקַע הָרְחוֹב, וְהַצְּלָלִים כְּמוֹ כִּתְמֵי הָאוֹר הַבָּאִים מִמְּקוֹם הַקּוֹמִיסָרִים מִתְנוֹעֲעִים וּמְפַזְּזִים אָנֶה וָאָנָה. פִּתְאֹם נִשְׁמָע קוֹל יְרִיָּה וּצְעָקוֹת נוֹרָאוֹת, צְעָקוֹת שֶׁל מִתְפַּזְּרִים הַנָּסִים לְכָל רוּחַ, וְהָאוֹר הַקָּלוּשׁ אֲשֶׁר בָּא מִן הָאֲבוּקוֹת כָבָה וְאֵינֶנּוּ. חֹשֶׁךְ וּדְמָמָה).

אֶלְקָנָה

(בָּא מֵעֵבֶר הַבָּמָה מִימִין הָרוֹאִים. בִּתְחִלָּה קָשֶׁה לִרְאוֹת אֶת מַרְאֵהוּ מִפְּנֵי הַחֹשֶׁךְ. קוֹלוֹ נִשְׁמָע, קוֹל גּוֹסֵס, וְצוֹעֵד הוּא בְלִי כֹּחַ, וּבְכָל צַעַד מָרְגֶּשֶׁת כְּעֵין נְפִילַת מַשָּׂא כָבֵד עַל הָאָרֶץ)

בָּא הַכַּדּוּר אֶל לִבִּי וְצוֹרֵב אוֹתוֹ, קוֹרְעוֹ וְגוֹזְרוֹ לִגְזָרִים. רְגָעַי סְפוּרִים. הוֹ, שְׁמוּאֵל בְּנִי, עַל מִי אֶעֶזְבֶךָ! ה' אֱלֹהִים! רַחֶם נָא עַל אִשְׁתִּי וְעַל בְּנִי, כִּי הֲלֹא אָב לִיתוֹמִים אַתָּה וְדַיַּן אַלְמָנוֹת. הַסְפֵּק נָא בְיַד בְּנִי לִהְיוֹת יְהוּדִי יָשָׁר כָּל יָמָיו וּבֶן תּוֹרָה…

(הַמִּלִּים יוֹצְאוֹת בּוֹדְדוֹת מִפִּיו וּבְקֹשִׁי עַד שֶׁהוּא מִתְקָרֵב אֶל הַפִּשְׁפָּשׁ שֶׁבַּגָּדֵר וְנוֹפֵל מִבְּלִי כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל… ה' אֱלֹהֵינו… ה' אֶחָד…

(מִשְׁתַּתֵּק).

שְׁמוּאֵל

(בָּא מֵעֵבֶר הָאֲבוּקוֹת מִימִין הָרוֹאִים. אוֹר כֵּהֶה מִסְתַּנֵּן מִשָּׁם, וְצֵל שְׁמוּאֵל הוֹלֵךְ לְפָנָיו. עוֹמֵד רֶגַע כְּשֶׁהוּא מַבִּיט אֶל הַמָּקוֹר אֲשֶׁר הָאוֹר בָּא מִשָּׁם)

עוֹמֵד הוּא הַבּוֹלְשֵׁבִיקִ וַאֲבוּקָה בְיָדוֹ כְּדֵי לִרְאוֹת אִם אֶחָד מִמֶּנּוּ נָפַל אַרְצָה פָּצוּעַ וְיָשִׂימוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר. כָּל הַיְּהוּדִים נֶאֶסְרוּ בְּעֶזְרַת בּוֹלְשֵׁבִיקִים אֲחֵרִים. וּמִי אָשֵׁם בְּכָל הַחֻרְבָּן הַזֶּה אִם לֹא אֲנִי בְעַצְמִי? מֶה חָטָאתִי כִּי תָבֹא תַקָּלָה כָּזֹּאת עַל יָדִי? וְאָבִי אַיֵּהוּ? הֵן לֹא רְאִיתִיו בֵּין הַנֶּאֱסָרִים, וְאִם לֹא נִפְצַע, חַס וְחָלִילָה, אֶמְצָאֵהוּ בַבָּיִת

(צוֹעֵד צְעָדִים אֲחָדִים וְלָאוֹר הַכֵּהֶה שֶׁל הָאֲבוּקָה רוֹאֶה אֶת הַסֵּפֶר הַלָּבָן הַמִּתְגּוֹלֵל בָּרֶפֶשׁ, מֵרִים אוֹתוֹ וְנוֹשְׁקוֹ)

מְשֻׁמָּדִים!

(מֵרִים אֶגְרוֹף כְּלַפֵּי הַמַּרְשִׁיעִים הַנִּרְאִים לְעֵינֵי דִמְיוֹנוֹ כְּשֶׁהוּא פּוֹנֶה אֶל עֵבֶר הָאוֹר לִימִין הָרוֹאִים)

מִיתָה מְשֻׁנָּה עֲלֵיכֶם! נְבָלִים, יִקַּח אֶתְכֶם הֶחָלֵירָע!

(קָרֵב אֶל הַחֶדֶר וּלְאוֹר הַמְּנוֹרָה פּוֹתֵחַ אֶת הַתְּנַ"ךְ, מְעַיֵּן בּוֹ רֶגַע)

הוֹ תּוֹרָה, תּוֹרָה, מַה תְּהֵא עָלָיִךְ?

(נוֹשֵׁק וְסוֹגֵר אֶת הַסֵּפֶר וּפוֹנֶה לְדַרְכּוֹ הַבָּיְתָה. כְּשֶׁהוּא קָרֵב אֶל הַפִּשְׁפָּשׁ נִתְקָל הוּא בְאֵיזֶה דָבָר וְנוֹפֵל. קָם בַּחֲרָדָה)

יְהוּדִי חָלָל! רוֹצְחִים! (גּוֹחֵן עָלָיו, מִתְבּוֹנֵן בּוֹ הֵיטֵב, וְאוֹר הָאֲבוּקָה נוֹפֵל עַל הַחַי וְעַל הַמֵּת, מַכִּיר הוּא אֶת אָבִיו. בִּצְוָחָה הוּא מִתְמַתֵּחַ עַל הַגְּוִיָּה וְצוֹרֵחַ מָרָה) אַבָּא, אַבָּא, פְּקַח נָא עֵינֶיךָ! קוּמָה נָא, אַבָּא! עֲנֵנִי אַבָּא!

(וְהוּא מַטֶּה אֶת אָזְנָיו אֶל פְּנֵי אָבִיו, בְּכָרְעוֹ עַל בִּרְכָּיו)

פָּרְחָה נִשְׁמָתְךָ, אַבָּא, הָרְגוּ אוֹתְךָ הָרוֹצְחִים

(מִתְיַפֵּחַ בְּבֶכִי)

הֲכָכָה תַעַזְבֵנִי עַל אִמִּי הָעֲנִיָּה, הַמּוּטָלָה עַל עֶרֶשׂ דְּוָי? הוֹ, אַבָּא, אַבָּא! אִמָּא אַלְמָנָה, וַאֲנִי יָתוֹם עָלוּב, וְאַתָּה נֶהֱרַגְתָּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְעַל קִדּוּשׁ הַתּוֹרָה…

(קָם, פּוֹתֵחַ אֶת הַסֵּפֶר בְּסוֹפוֹ, וּמַתְחִיל לִקְרֹא)

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא…

(מִתְיַפֵּחַ בְּבֶכִי, נוֹפֵל עַל גְּוִיַּת אָבִיב וּמְיַלֵּל)

הוֹ, אַבָּא, אַבָּא…

(הַסֵּפֶר נוֹפֵל אַרְצָה. אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים הוּא קָם, מַבִּיט אֶל הַחֶדֶר)

אֶת הַחֶדֶר הָרְסוּ, אֶת אָבִי הָרְגוּ, אֶת רַבִּי יַאַסְרוּ לְכָל יְמֵי חַיָּיו, אֶת חֲבֵרַי יְפַזְּרוּ בֵּין הָאִכָּרִים, וַאֲנִי, אָנָה אֲנִי בָא?

(מוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ וְרוֹאֶה אֶת הַסֵּפֶר מֻנָּח עַל הָאָרֶץ, מֵרִים אוֹתוֹ, נוֹשְׁקוֹ)

סֵפֶר קָדוֹשׁ! אֻמְלָל אַתָּה כָמוֹנִי, יָתוֹם אַתָּה כָמוֹנִי; אָבִיךָ־מוֹרְךָ אֵינֶנּוּ; בָּנֶיךָ־תַּלְמִידֶךָ נָפוֹצוּ; חֲבֵרֶיךָ נִקְרְעוּ וְנִשְׂרָפוּ; לְבַדְּךָ נִשְׁאַרְתָּ כָמוֹנִי. הָהּ, סֵפֶר ה'! הֱיֵה לִי לְאָב, וַאֲנִי אֶהְיֶה לְךָ לְבֵן. מִכָּל מִשְׁמָר אֶצְּרֶךָּ

(מְאַמְּצוֹ אֶל לִבּוֹ וְנוֹשְׁקוֹ)

לֹא תָמוּשׁ מִפִּי, יוֹמָם וָלַיְלָה אֶהְגֶה בְךָ, אֵשׁ וּמַיִם לֹא יַפְרִידוּ בֵינֵינוּ

(מֵרִים יָדוֹ לְמַעְלָה)

נִשְׁבָּע אֲנִי, אִם אֶשְׁכָּחֲךְ, סֵפֶר הַתְּנַ“ךְ, תִּשְׁכַּח יְמִינִי; תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם בִּדְבָרֶיךָ לֹא אֲדַבֵּר! עֵד אַתָּה, אָבִי, לִשְׁבוּעָתִי זֹאת, הוֹ, אָבִי, אָבִי! עֲמָד נָא לִפְנֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד וּבַקֶּשׁ נָא רַחֲמִים עָלַי וְעַל סֵפֶר הַתְּנַ”ךְ, עַל הַתּוֹרָה הַמִּתְפַּלָּשָׁה בְעָפָר… עַל אִמִּי הַחוֹלָה, עַל רַבִּי הָאָסוּר, עַל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן שֶׁנִּשְׁבּוּ לְבֵין הַגּוֹיִם… הוֹ, אָבִי, אָבִי…

(וְהוּא עוֹמֵד מַשְׁמִים בְּרֹאשׁ מוּרָד וּמִתְיַפֵּחַ בִּבְכִיָּה חֲרִישִׁית…)

(הַמָּסָךְ)

(בֵּין מַעֲרָכָה לְמַעֲרָכָה מְזַמֶּרֶת מַקְהֵלַת יְלָדִים אֶת הַזֶּמֶר “אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה עֲזַבְתָּנוּ” וכו').

בֵּין מַעֲרָכָה לְמַעֲרָכָה

אָמַר רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדַם אֶת עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים אֲפִילוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ (ברכות י) כְּלוֹמַר, חֶרֶב הַכְּלָיָה שֶׁל הַסְּבִיבָה וּגְזֵרוֹת הַחַיִּים הַמְלַוָּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעוֹדָם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה (חדושי הרי"א) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחִי אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ – שְׁכִינָה עִמָּהֶם וְכוּ' (מגלה כט) רַבִּי יַעֲקֹב כִּי מָטִי לְהַאי מַאֲמָר דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, קַא בָּכִי: וַי, וַי לָהּ לִשְׁכִינָה שֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ לְהִתְגַּלְגֵּל עִם הַיְּהוּדִים הַחֲבִיבִים שֶׁלָּהּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ… (משנת רבי יעקב)

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה

(עַל הַבָּמָה, חֲדַר הַקְּרִיאָה וְהַכְּתִיבָה עָרוּךְ לְפִי טַעַם אֲמֵרִיקָה. תְּמוּנוֹת מִמַּרְאוֹת הָאָרֶץ וּמַפַּת אַרְצוֹת הַבְּרִית עַל הַקִּירוֹת. אֲרוֹן הַסְּפָרִים אֵצֶל קִיר אֶחָד, סְפָרִים גַּם עַל הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר מַכְשִׁירֵי כְתִיבָה וְגַם טֵלֵפוֹן עָלָיו. כִּסְאוֹת רַכִּים פֹּה וָשָׁם. הַחֶדֶר מוּאָר בְּאוֹר הַחַשְׁמַל הַיּוֹצֵא מִכְּלוֹנְסָא מְטֻלְטָל וּמֵצַל הָעוֹמֵד אֵצֶל כִּסֵּא רַךְ אֶחָד בַּפִּנָּה. דֶּלֶת סְגוּרָה אַחַת בַּקִּיר מִמּוּל הָרוֹאִים נִפְתַּחַת אֶל חֶדֶר אַחֵר; בְּעַד הַפֶּתַח אֲשֶׁר בַּקִּיר לִשְׂמֹאלָם עוֹלִים לְחַדְרֵי הַמִּטּוֹת אֲשֶׁר בַּדְּיוֹטָא הַשְּׁנִיָּה לְמָעְלָה).

שְׁמוּאֵל

(מְלֻבָּשׁ בְּטַעַם אֲמֵרִיקָה, גְּלוּי־רֹאשׁ, יוֹשֵׁב לוֹ עַל הַכִּסֵּא אֲשֶׁר בַּפִּנָּה, מִתְנַדְנֵד עָלָיו וְלוֹמֵד אֵיזֶה כְלָלִים מִסֵּפֶר הַדִּקְדּוּק הָאַנְגְּלִי אֲשֶׁר בְּיָדוֹ) בְּכָל מַאֲמָר וּמַאֲמַר צָרִיךְ לִהְיוֹת לְכָל הַפָּחוֹת נוֹשֵׂא אֶחָד וְנָשׂוּא אֶחָד. הַנּוֹשֵׂא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר יְדֻבַּר עָלָיו בַּנָּשׂוּא, וְהַנָּשׂוּא הוּא הַדָּבָר הַנֶּאֱמָר עַל הַנּוֹשֵׂא. יֵשׁ מַאֲמָר שֶׁנִּמְצָא בוֹ יוֹתֵר מִנּוֹשֵׂא אֶחָד אוֹ נָשׂוּא אֶחָד, אֲבָל לֹא פָחוֹת מִזֶּה (וְהוּא מִתְנַדְנֵד וְחוֹזֵר עַל הַכְּלָל פְּעָמִים אֲחָדוֹת בְּקוֹל אֶחָד עַד שֶׁתַּרְדֵּמָה נוֹפֶלֶת עָלָיו מֵחֲמַת הַחֲזָרָה הַחַד־קוֹלִית וְהַמְשַׁעְמֶמֶת, וּכְשֶׁהוּא נִרְדָּם נוֹפֵל הַסֵּפֶר הָאַנְגְּלִי מִתּוֹךְ יָדוֹ אַרְצָה, וּבַדְּמָמָה הַזֹּאת נִשְׁמָע קוֹל יֶלֶד מִלְּמַעְלָה הַקּוֹרֵא לוֹ).

יֶלֶד

שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל, עֵד מָתַי תֵּשֵׁב וְתִלְמַד שָׁם? יְרֵאִים אֲנַחְנוּ לִישֹׁן בַּחֶדֶר לְבַדֵּנוּ. אָנָּא, שְׁמוּאֵל, עֲלֵה נָא אֵלֵינוּ וּקְרָא לָנוּ סִפּוּר יָפֶה…

(נִשְׁמָע קוֹל תְּרוּעַת קֶרֶן מְכוֹנַת־נְסִיעָה מִבַּחוּץ).

יַלְדָּה

(מִלְמָעְלָה) הַס… הַס… הוֹרֵינוּ שָׁבִים הַבַּיְתָה מִן הַתֵּאַטְרוֹן. הַס… אַל תִּמְצָאֵנוּ הָאֵם עֵרִים. הָס…

שְׁמוּאֵל

(קוֹל הַיְלָדִים מִלְמַעְלָה הַמַּגִּיעַ אֵלָיו דֶּרֶךְ חוּשׁ־שְׁמִיעָתוֹ הַמְנַמְנֵם מִתְרַשֵּׁם בְּמֹחוֹ כְאִלּוּ בָא מֵעוֹלָם אַחֵר וּמְעוֹרֵר בּוֹ אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל פְּסוּקֵי הַתְּהִלִּים כְּשֶׁחָזַר עֲלֵיהֶם אַחֲרֵי הָרַבִּי בְּשָׁמְרוֹ עַל הַחֶדֶר, וְהוּא מַתְחִיל לְדַבֵּר מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ בְמִלִּים טְרוּפוֹת וַחֲטוּפוֹת)

הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנֵּה מֵעוֹלָם אֵינוֹ מֵסִיר הַשְׁגָּחָתוֹ מֵעָלֶיךָ. יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ

(דְּמָמָה. נִשְׁמָע רַעַשׁ פְּתִיחַת דְּלָתוֹת וּסְגִירָתָן מִחוּץ לַחֶדֶר, וְהָרַעַשׁ הַזֶּה מַעֲלֶה עַל זִכְרוֹנוֹ אֶת הַבֶּהָלָה וְהַמְּהוּמָה שֶׁבָּאָה בַעֲקֵב לִמּוּדוֹ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה הַמְקֻלָּל)

לוּלֵא ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם, אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ…

(הַדֶּלֶת בַּקִּיר אֲשֶׁר מִמּוּל לָרוֹאִים נִפְתַּחַת, נִכְנָסִים הַדּוֹד וְהַדּוֹדָה. הַדּוֹד, כְּבֶן שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ, הוּא אֲחִי אֵם שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר נָסַע לַאֲמֵרִיקָה בְעוֹדוֹ נַעַר וְהִצְלִיחַ וְנַעֲשָׂה לְעָשִׁיר, אֶפְשָׁר רוֹפֵא אוֹ עוֹרֵךְ־דִּין, וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי אֲשֶׁר מֵתָה עָלָיו אִמּוֹ מֵחֳלִי וּמִצַּעַר וְיָגוֹן, וּמְגַדֵּל אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ. הַדּוֹד נוֹהֵג בְּבֵיתוֹ כְמִנְהַג הָאָרֶץ, כְּלוֹמַר, חָפְשִׁי הוּא מֵעֹל הַמִּצְווֹת מֵחֲמַת גְּזֵרַת הַחַיִּים וְהַסְּבִיבָה, אֲבָל לֹא מֵאֵיזֶה דֵעוֹת חָפְשִׁיּוֹת אֲשֶׁר הַמֻּפְקָרִים דּוֹגְלִים בָּהֶן…)

פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ, רַבִּי! בְּרַח לְךָ, רַבִּי, בִּרְחוּ לָכֶם, חֲבֵרָי!

(בְּהִתְרַגְּשׁוּת).

הַדּוֹד

(בְּקוֹל מָשְׁפָּל, אֶל הַדּוֹדָה אֲשֶׁר נִזְדַּעְזְעָה קְצָת מִדִּבְרֵי הַיָּשֵׁן וְהִתְרַגְּשׁוּתוֹ וְנִשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת אֵצֶל הַדֶּלֶת, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַדּוֹד עוֹבֵר אֶל כִּסֵּא שְׁמוּאֵל לַאֲחוֹרֵי הַיֶּלֶד, וּבְנַחַת שָׂם אֶת כַּף יָדוֹ עַל שֶׁכֶם שְׁמוּאֵל כְּאוֹמֵר לְעוֹרְרוֹ, וּתְנוּעַת יָדוֹ מְפִיקָה רַכּוֹת וְחֶמְלָה)

יֶלֶד חָרוּץ הוּא. מְאַחֵר לָשֶׁבֶת וְלוֹמֵד אֶת סֵפֶר הַדִּקְדּוּק הָאַנְגְּלִי. בְּמֶשֶׁךְ זְמָן קָצָר הִסְפִּיק כְּבָר לְהִשְׁתַּלֵּם בַּשָּׂפָה הָאַנְגְּלִית בְּמִדָּה מְרֻבָּה כָל כָּךְ עַד שֶׁמֻּבְטָחְנִי בוֹ שֶׁיִּהְיֶה לְאִישׁ גָּדוֹל.

שְׁמוּאֵל

(שִׂימַת כַּף דּוֹדוֹ עַל שִׁכְמוֹ מְחַדֵּשׁ בּוֹ אֶת רֶגֶשׁ הִתָּפְשׂוֹ בְיַד הַבַּרְיוֹן וְגוֹרֶמֶת לְהַמְשָׁכַת הִשָּׁנוֹת הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה בַחֲלוֹמוֹ עַכְשָׁו. הוּא מִתְיַפֵּחַ בְּבֶכִי מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, פּוֹשֵׁט אֶת יָדָיו בְּרֶגֶשׁ, וְהַדּוֹד מֵסִיר אֶת כַּפוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ וְנָסוֹג אָחוֹר קְצָת)

הוֹ, אַבָּא, אַבָּא! אִמָּא אַלְמָנָה, וַאֲנִי יָתוֹם עָלוּב, יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא…

(מִתְעוֹרֵר, פּוֹתֵחַ אֶת עֵינָיו, אֵבֶל עוֹד נִמְצָא תַחַת הַשְׁפָּעַת הַחֲלוֹם, גּוֹחֵן וּמֵרִים אֶת סִפְרוֹ, מִזְדַּקֵּף, נִשְׁבָּע)

סֵפֶר ה', אִם אֶשְׁכָּחֲךָ תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם בִּדְבָרֶיךָ לֹא אֲדַבֵּר!

(פּוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו לָרְוָחָה, וּכְשֶׁהוּא מַכִּיר אֶת הַסֵּפֶר הָאַנְגְּלִי אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הוּא מוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ וּמַתְחִיל בּוֹכֶה מֵחָדָשׁ בְּכִיָּה חֲרִישִׁית)

סִלְחָה לִי, אַבָּא, אֶת שְׁבוּעָתִי לֹא קִיַּמְתִּי

(פּוֹנֶה בְדִמְיוֹנוֹ אֶל הַתְּנַ"ךְ)

סֵפֶר ה', מֻנָּח אַתָּה בָאַרְגָּז כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין; הֲמִירוֹתִי אֶת אֱלֹהָי, וְאֶת תּוֹרָתוֹ הֶחֱלַפְתִּי…

(וּבְרֹאשׁ מוּרָד הוּא עוֹמֵד אָבֵל וּמַשְׁמִים).

הַדּוֹד

(לוֹחֵץ כַּפְתּוֹר בַּקִּיר וְהַחֶדֶר מָלֵא אוֹר חַשְׁמַל. צוֹעֵד לְפָנָיו, אוֹחֵז בְּיַד שְׁמוּאֵל בַּחֲנִינָה, וּמוֹלִיכוֹ אֶל הַשֻּׁלְחָן הָעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, בְּאֹפֶן שֶׁשְּׁמוּאֵל אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת דּוֹדָתוֹ עַד לְאַחַר זְמָן, וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ רַכּוֹת)

מַה לְךָ, שְׁמוּאֵל? מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ? אַל לְךָ לְהַעֲלוֹת עַל זִכְרוֹנְךָ אֶת מְאֹרְעוֹת חַיֶּיךָ בַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לְשִׁבְתְּךָ בָאָרֶץ הָאֲרוּרָה. מָחֹה תִמְחֶה אֶת הֶעָבָר, כִּי מַה שֶׁכְּבָר הָיָה לֹא יִהְיֶה עוֹד, וְהָגִיתָ רַק בֶּעָתִיד הַמַּזְהִיר הַנָּכוֹן לְפָנֶיךָ בָּאָרֶץ הַבְּרוּכָה הַזֹּאת

(בֵּינָתַיִם עָבְרָה הַדּוֹדָה מִמְּקוֹמָהּ אֵצֶל הַדֶּלֶת אֶל כִּסֵּא הָעוֹמֵד בַּפִּנָּה לִימִין הַדֶּלֶת שֶׁמִּמּוּל לָרוֹאִים, וְיוֹשֶׁבֶת עָלָיו מִבְּלִי אֲשֶׁר תַּפְרִיעַ אֶת הַמְדַבְּרִים).

שְׁמוּאֵל

(מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת שְׁלִילָה)

אֵינִי יָכֹל, דּוֹדִי. הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי אָבִי בַחֲלוֹמִי וַיַּזְכִּירֵנִי אֶת שְׁבוּעָתִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַתְּנַ“ךְ. וַאֲנִי זֶה כַּחֲצִי שָׁנָה שֶׁלֹּא הִתְפַּלַּלְתִּי, אַף קְרִיאַת שְׁמַע לֹא קָרָאתִי, וְאֶת סֵפֶר הַתְּנַ”ךְ לֹא פָתָחְתִּי… הָהּ, דּוֹדִי, דּוֹדִי, מַה כָּלְתָה נַפְשִׁי אֶל הַחֶדֶר, אֶל רַבִּי וַחֲבֵרָי… מַה טוֹב הָיָה לָשֶׁבֶת עַל סֵפֶר הַתְּנַ“ךְ וְלִלְמֹד בְּנִגּוּן אֶת הַתְּהִלִּים, “עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן!” הוֹ, דּוֹדִי, דּוֹדִי, מַה טוֹב אַתָּה לִי, כְּאָב הָיִיתָ לִי, מְאוּמָה לֹא חָסַרְתִּי בְּבֵיתֶךָ. אוּלָם, דּוֹדִי הַטּוֹב, הֵן גּוֹי עֲשִׂיתָנִי! וְדוֹדָתִי הַיְקָרָה, הַטּוֹבָה לִי מֵאֵם, וַדַּאי מַאֲכִילָה אוֹתִי טְרֵפוֹת, וְעַד הֵנָּה לֹא שַׂמְתִּי לָזֶה לֵב. גַּם בִּנְךָ וּבִתְּךָ הַנֶּחֱמָדִים, אֲשֶׁר כְּאָח וּכְאָחוֹת אֲהַבְתִּים, מִיַּלְדֵי הַגּוֹיִם לֹא יִבָּדְלוּ, אַף לֹא יֵדְעוּ כִּי יְהוּדִים הֵם; הֵן אֶת הַתְּנַ”ךְ לֹא יִלְמְדוּ, אֶת שַׁבְּתוֹתֵינוּ יְחַלְּלוּ, וְקֹדֶשׁ וָחוֹל יְשַׁמְּשׁוּ אֶצְלָם בְּעַרְבּוּבְיָה… הוֹ, דּוֹדִי הַטּוֹב, הַצִּילֵנִי נָא מִן הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה, וְתֵן נָא לִי, דּוֹדִי, לְקַיֵּם אֶת שְׁבוּעָתִי לַתְּנַ"ךְ וּלְאָבִי!…

הַדּוֹדָה

אֲבָל, שְׁמוּאֵל יַקִּירִי, מַה זֶה תְּדַבֵּר כִּי מֵאֲכִילָה אֲנִי אוֹתְךָ טְרֵפוֹת? הֵן טַבָּח יְהוּדִי מֵבִיא לִי אֶת הַבָּשָׂר בֹּקֶר בֹּקֶר, וַחֲזָקָה עָלָיו שֶׁלֹּא יָבִיא לִי בְשַׂר טְרֵפָה.

שְׁמוּאֵל

(עוֹבֵר אֵלֶיהָ וְנוֹשֵׁק אֶת יָדָהּ) סִלְחִי לִי, דּוֹדָתִי; עַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא הָיָה לִי כָל חֲשַׁשׁ אִסּוּר בְּנוֹגֵעַ לְמַאֲכָלָי. אַךְ חֲלוֹמִי אֲשֶׁר חָלַמְתִּי זֶה עַכְשָׁו הַחֲרֵד הֶחֱרִידַנִי מִמְּנוּחָתִי וְיָרֵאתִי שֶׁמָּא הָיִיתִי לְגוֹי גָּמוּר הָאוֹכֵל טְרֵפוֹת. סִלְחִי לִי, דּוֹדָתִי הַטּוֹבָה, לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לִפְגֹעַ בִּכְבוֹדֵךְ, חָלִילָה.

הַדּוֹדָה

נִסְלַח לְךָ, שְׁמוּאֵל. אֲבָל עָלֶיךָ לִמְחוֹת דִּמְעוֹתֶיךָ מֵעַל פָּנֶיךָ, וְהָיִיתָ אַךְ צוֹהֵל וְעַלִּיז כְּשֶׁהָיִיתָ קֹדֶם. אַל תְּעַגֵּם אֶת נִשְׁמָתְךָ וְנִשְׁמַת חֲבֵרֶיךָ הַקְּטַנִּים.

שְׁמוּאֵל

אֲהָהּ, דּוֹדָתִי הַיְקָרָה. לֹא אֶצְהַל וְלֹא אֶעֱלֹז עוֹד, כִּי הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלַמְתִּי יַדְרִיכֵנִי מְנוּחָה, וְיַזְכִּירֵנִי תָמִיד כִּי לֹא יְהוּדִי אֲנִי, כִּי יוֹשֵׁב אֲנִי בְּבֵית דּוֹדִי אֲשֶׁר בְּעֵינֵי אָבִי הַקָּדוֹשׁ לְגוֹי יֵחָשֵׁב

(שְׁמוּאֵל שָׁב אֶל הַדּוֹד)

תִּסְלַח נָא לִי, דּוֹדִי, עַל דְּבָרַי, הֲלֹא?

הַדּוֹד

טוֹב, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, שְׁמוּאֵל? הֵן לֹא אֶתֵּן לְךָ לָשֶׁבֶת בְּבֵית אִישׁ אַחֵר, כִּי כְבֵן תִּהְיֶה לִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אַתָּה הוּא הָאֶחָד אֲשֶׁר נִשְׁאַר לִי מִכָּל מִשְׁפַּחְתִּי בְאֶרֶץ הָעֲמָלֵקִים.

שְׁמוּאֵל

אוּלַי, דּוֹדִי, אֵלֵךְ אֶל הַחֶדֶר לִלְמֹד תְּנַ"ךְ? וַדַּאי יֶשְׁנָם חֲדָרִים פֹּה בַאֲמֵרִיקָה, הֲלֹא, דּוֹדִי?

הַדּוֹד

חֲדָרִים? מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁיִּהְיוּ פֹה חֲדָרִים בַּאֲמֵרִיקָה

(מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לִשְׁלִילָה)

בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁאֵין פֹּה חֲדָרִים כְּמוֹ אֵלֶּה אֲשֶׁר בָּאֶרֶץ הַיְשָׁנָה… אוּלָם חַכֵּה נָא רֶגַע, הֵן חָבֵר אֲנִי לְאֵיזֶה מוֹסָד יְהוּדִי פֹה בָעִיר, אַךְ שָׁכַחְתִּי אֶת שֵׁם הַמּוֹסָד. הָבָה וְאֶרְאֶה

(וְהוּא מְבַקֵּשׁ לוֹ בֵין הַנְּיָרוֹת אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן אוֹ בְתֵבַת הַשֻּׁלְחָן וּמַמְשִׁיךְ אֶת דְבָרָיו)

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָךְ הָיָה. יוֹשֵׁב אֲנִי לִי יוֹם אֶחָד בְּלִשְׁכָּתִי, וְהִנֵּה נִכְנָסִים שְׁנֵי יְהוּדִים, וְנִרְאֶה הַדָּבָר שֶׁהֵם בַּעֲלֵי־בָתִּים חֲשׁוּבִים, וְנִטְפְּלוּ אֵלַי בְּהַצָּעָה שֶׁאֶקְנֶה מֵהֶם לְבֵנִים, בַּחֲמִשָּׁה דוֹלָרִים הַלְּבֵנָה. עָנִיתִי לָהֶם שֶׁאֵין עֶסְקִי בִּלְבֵנִים וְלֹא בַאֲבָנִים וְלֹא בְעֵצִים. אַךְ הֵם בְּאַחַת שֶׁחוֹבָה עָלַי בְּתוֹר יְהוּדִי לִקְנוֹת אֵיזֶה מִסְפַּר לְבֵנִים בְּעַד הַבִּנְיָן שֶׁלָּהֶם. בֶּאֱמֶת הָיָה קְצָת קָשֶׁה בְעֵינַי יֹקֶר זֶה שֶׁל הַלְּבֵנִים, חֲמִשָּׁה דוֹלָרִים הַלְּבֵנָה! הֲשָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ שֹׁד כָּזֶה? אֵין כָּל פֶּלֶא שֶׁשְּׂכַר הַדִּירוֹת עָלָה לְמַעְלָה רֹאשׁ אִם שַׁעַר הַלְּבֵנִים הָפְקַע עַד לַחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים הָאֶחָת. אוּלָם מַה שֶׁהִפְלִיאַנִי בְיוֹתֵר הָיָה רְצוֹנָם לְהַשְׁקִיעַ בַּבִּנְיָן דַּוְקָא לְבֵנִים הָעוֹלוֹת בִּמְחִיר גָּדוֹל כָּל כָּךְ. וְכִי לֹא יָכְלוּ לְהִסְתַּפֵּק בִּלְבֵנִים שֶׁקֶל אֶחָד הָאֶחָת? אֲבָל, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, אֵין עֶסְקִי בִּלְבֵנִים, וַהֲרֵי אַתְּ יוֹדַעַת אֶת טִבְעִי, נִתְבָּע אֲנִי וְנוֹתֵן לְכָל דָּבָר שֶׁבִּצְדָקָה, וּמַדּוּעַ אַפְלֶה אֶת תַּלְמוּד… הַתּוֹרָה? הִנֵּה נִזְכַּרְתִּי. מַטְרַת הַמּוֹסָד הַהוּא הָיְתָה לְלַמֵּד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּאֲמֵרִיקָה תוֹרָה. וְעַכְשָׁו אֵינִי מִתְפַּלֵּא עוֹד עַל יֹקֶר הַלְּבֵנִים

(מְחַיֵּךְ) וַדַּאי מִמִּין חֹמֶר מְיֻחָד צְרִיכוֹת לִהְיוֹת הַלְּבֵנִים הַבְּנוּיוֹת בְּקִירוֹת תַּלְמוּד הַתּוֹרָה. כִּי עֲלֵיהֶן לִהְיוֹת חֲזָקוֹת מִבַּרְזֶל בִּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּתְפּוֹצֵצְנָה מִצְּחוֹק בְּרוֹאָן וּבְשָׁמְעָן אֵיזֶה טְשַׁארְלְס אוֹ מָארְטִימֶר, אֵיזֶה מַיְיק אוֹ פְרֶעדְרִיק מִתְנוֹעֵעַ עַל הַ… גְּמָרָא וּמְזַמֵּר כְּמוֹ אָבִי זְקֵנִי הָרַב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּעִירֵנוּ בָאָרֶץ הַיְשָׁנָה

(מְחַקֶּה אֶת הַנִּגּוּן וְהַנַּעְנוּעִים אֲבָל בְּלִי חֲשָׁשׁ לַעַג)

תָּנוּ רַבָּנָן…

(בְּמֶשֶׁךְ הַסִּפּוּר הַזֶּה נִרְאִים הַיֶּלֶד וְהַיַּלְדָּה כְּשֶׁהֵם עוֹמְדִים בְּפֶתַח הַנִּפְתָּח אֶל חַדְרֵי הַמִּטּוֹת לְמַעְלָה וּמַקְשִׁיבִים לְדִבְרֵי אֲבִיהֶם, וְהַיַּלְדָּה מַזְהִירָה אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלֹּא יָקִים שָׁאוֹן בְּשִׂימָהּ אֶת אֶצְבָּעָהּ אֶל שְׂפָתֶיהָ, וּמִפְּנֵי שֶׁהַיּוֹשְׁבִים הָיוּ שְׁקוּעִים בְּשִׂיחָתָם לֹא הִרְגִּישׁוּ בָהֶם. עַכְשָׁו עוֹזְבִים הֵם אֶת מְקוֹמָם עַל הַמַּדְרֵגָה, הַיַּלְדָּה רָצָה אֶל הָאָב, וְהַיֶּלֶד אֶל הָאֵם).

יֶלֶד

(הוּא כְּמוֹ אֲחוֹתוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּכָתְנוֹת הַלַּיְלָה הַמַּגִּיעוֹת עַד קַרְסֻלֵּיהֶם)

אִמָּא, קָחִינִי נָא עַל בִּרְכָּיִךְ.

הַדּוֹדָה

(מְדַבֶּרֶת קָשׁוֹת)

אָסוּר לָכֶם, יְלָדִים לָרֶדֶת מִמִּטּוֹתֵיכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר אוֹמַנְתְּכֶם הִשְׁכִּיבָה אֶתְכֶם לִישֹׁן

(וּבְכָל זֹאת לוֹקַחַת אֶת הַיֶּלֶד עַל בִּרְכֶּיהָ).

יַלְדָּה

(בֵּינָתַיִם זוֹ אֵינָהּ שׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלוֹת אֶלָּא עוֹלָה עַל בִּרְכֵּי אָבִיהָ, וּכְשֶׁהִיא מְיֻשֶּׁבֶת הֵיטֵב, וְאָבִיהָ נוֹשֵׁק לָהּ, הִיא מְדַבֶּרֶת)

אַבָּא, עֲשֵׂה אֶת זֶה עוֹד פַּעַם, אָנָּא, אַבָּא.

הַדּוֹד

מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ עוֹד פַּעַם, בִּתִּי? מַדּוּעַ אֵין אַתְּ יְשֵׁנָה עוֹד?

יַלְדָּה

הָיִינוּ מְחַכִּים לִשְׁמוּאֵל, וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אוֹתוֹ בוֹכֶה יָרַדְנוּ לִרְאוֹת אֶת הַסִּבָּה. מָה הוּא חָפֵץ, אַבָּא? זַמֵּר נָא עוֹד פַּעַם מַה שֶׁזִּמַּרְתָּ כְּשֶׁהִתְנַעְנַעְתָּ כָּכָה

(וְהִיא מְחַקָּה אֶת נַעֲנוּעָיו).

הַדּוֹד

נִגּוּן זֶה אַתְּ חֲפֵצָה לִשְׁמֹעַ?

(מִתְפַּלֵּא וּמְחַיֵּךְ)

הַ… הַ… הַ… טוֹב, שִׁמְעִי

(מִתְנַעְנֵעַ וּמְזַמֵּר כְּקֹדֶם, וּמַאֲרִיךְ קְצָת)

תָּנוּ רַבָּנָן… הוֹ, תָּנוּ רַבָּנָן…

(וְכֻלָּם צוֹחֲקִים צְחוֹק קַל, לֹא מִתּוֹךְ לַעַג, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיָּפֶה הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם, וּשְׁנֵי הַתִּינוֹקוֹת נֶהֱנִים הֲנָאָה גְדוֹלָה וְצוֹחֲקִים בְּקוֹל).

בְּקִצּוּר, סוֹף הַדָּבָר הָיָה שֶׁקָּנִיתִי מֵהֶם עֶשְׂרִים לְבֵנָה. כַּדַּאי הָיָה לָלֶכֶת וְלִרְאוֹת בְּאֵיזֶה מָקוֹם תְּקוּעוֹת הַלְּבֵנִים שֶׁלִּי

(מְחַפֵּשׂ בֵּין הַנְּיָרוֹת)

הִנֵּה שְׁטַר הַמְּכִירָה שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵהֶם

(וְהוּא מוֹצִיא אֶת הַגִּלָּיוֹן אֲשֶׁר לְבֵנָה אֲדֻמָּה מְצֻיָּרָה עָלָיו וּמַרְאֶה אוֹתוֹ לְאִשְׁתּוֹ וְלַיְלָדִים, מוֹרִיד אֶת הַיַּלְדָּה מֵעַל בִּרְכָּיו, קָם וּמַדְבִּיק אֶת הַגִּלָּיוֹן אֶל הַקִּיר מִמּוּל הָרוֹאִים בְּלַחֲצוֹ אֶת שׁוּלֵי הַגִּלָּיוֹן אֶל הַקִּיר בְּאֶצְבְּעוֹתָיו)

מַה דַעְתֵּךְ, אֶפְשָׁר לָשִׂים שְׁטַר זֶה בְּמִסְגֶּרֶת וְיִהְיֶה תָלוּי עַל הַקִּיר? הֵן תְּמוּנוֹת אֲחֵרוֹת אֲשֶׁר תָּכְנָן עִבְרִי אֵין לָנוּ בְּבֵיתֵנוּ, וְיִהְיֶה זֶה לְזֵכֶר כִּי יְהוּדִים אֲנָחְנוּ. מַה תֹּאמְרִי אַתְּ, יַקִּירָתִי?

הַדּוֹדָה

מִצִּדִּי אֵין הִתְנַגְּדוּת, אִם רַק הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶה מְהֻדָּרָה.

הַדּוֹד

(שָׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן עִם הַגִּלָּיוֹן, יוֹשֵׁב וּמַמְשִׁיךְ אֶת דְבָרָיו)

כְּנֶגֶד מַה סִפַּרְתִּי לָכֶם אֶת כָּל זֹאת? מִן הַיּוֹם הַהוּא עָבַר כַּחֲצִי שָׁנָה, וְאִם מָכְרוּ דֵי לְבָנִים, וַדַּאי צָרִיךְ הַבַּיִת לִהְיוֹת בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לְעֵת כָּזֹאת, וְאֶפְשָׁר כְּבָר לוֹמְדִים בּוֹ. וּבְכֵן, שְׁמוּאֵל, אִם חָפֵץ אַתָּה לִלְמֹד בְּתַלְמוּד הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֶשְׂרִים לְבֵנָה מִשֶּׁלִּי, הֲרֵינִי מוּכָן לִקְרֹא אֶל הַמְּנַהֵל וּלְסַדֵּר אֶת הָעִנְיָן בַּעֲדֶךָ. צָרִיךְ לִמְצֹא בְסֵפֶר הַטֵּלֵפוֹן אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁלָּהֶם. בְּבִנְיָן שֶׁכָּל לְבֵנָה וּלְבֵנָה אֲשֶׁר בּוֹ עוֹלָה בַחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים, וַדַּאי שֶׁגַּם טֵלֵפוֹן יֵשׁ בּוֹ.

שְׁמוּאֵל

טוֹב מְאֹד, דּוֹדִי

(וְהוּא מוֹחֶה אֶת הַדְּמָעוֹת בְּמִטְפַּחְתּוֹ).

יַלְדָּה

(מַשְׁגִּיחָה בוֹ וְנִזְכֶּרֶת שֶׁבָּכָה, עוֹבֶרֶת אֵלָיו, וּבְחֶמְלָה יַלְדוּתִית שׁוֹאֶלֶת)

מַה לְךָ, שְׁמוּאֵל, כִּי בָכִיתָ? הֶחָשׁ אַתָּה כְאֵב? הַהִכָּה אוֹתְךָ מִי שֶׁהוּא

(וְהִיא מְלַטֶּפֶת אֶת יָדוֹ).

שְׁמוּאֵל

(נוֹשֵׁק לָהּ, וּבִצְחוֹק קַל)

לֹא, חֲבִיבָתִי. לֹא הֻכֵּתִי וְאֵינִי חָשׁ שׁוּם כְּאֵב. אֲנִי בָכִיתִי עַל כִּי אַתְּ לֹא תִלְמְדִי אֶת הַתְּנַ"ךְ, זֶה הַסֵּפֶר אֲשֶׁר כָּל יֶלֶד וְיַלְדָּה הַחֲפֵצִים לִהְיוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לִלְמֹד אוֹתוֹ

(הַיֶּלֶד מִשְׁתַּעְשֵׁעַ לוֹ עִם הָאֵם).

יַלְדָּה

אֵיזֶה סֵפֶר הוּא הַתְּ…

שְׁמוּאֵל

הַתְּנַ"ךְ? חַכִּי וְאָבִיאָה לָךְ

(וְהוּא פּוֹנֶה וְהוֹלֵךְ אֶל חֲדַר הַמִּטּוֹת, וּבְעָבְרוֹ עַל פְּנֵי הַיֶּלֶד צוֹבֵט אֶת לֶחְיוֹ בְחִבָּה)

עוֹדְךָ עֵר, תִּינוֹקִי?

(עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגוֹת. הָאֵם מְשַׂחֶקֶת עִם הַיֶּלֶד, וְהַיַּלְדָּה מִסְתַּכֶּלֶת בְּגִלְיוֹן הַלְּבֵנָה, וְהָאָב מְחַפֵּשׂ אֶת מִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן).

הַדּוֹדָה

אֶפְשָׁר מֵאֻחָרָה הַשָּׁעָה? הִנֵּה עוֹד מְעַט וְהִגִּיעָה הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית.

הַדּוֹד

הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית הִיא רַק הַשְּׁבִיעִית לַיְּהוּדִים. וַדַּאי לוֹמְדִים שָׁם עַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂינוּ שָׁם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַעֲיָרָתֵנוּ. וּבְכֵן, אֲנַסֶּה לִקְרֹא לָהֶם, וְאִם לֹא יַעֲנוּ, הֲרֵי לֹא יַזִּיק. בֵּין כָּךְ וָכָךְ עָלַי לָדַעַת אֶת מִסְפָּרָם.

שְׁמוּאֵל

(קוֹלוֹ נִשְׁמָע מִלְמַעְלָה)

אִם אֶשְׁכָּחֲךָ, סֵפֶר ה', תִּשְׁכַּח יְמִינִי; תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם בִּדְבָרֶיךָ לֹא אֲדַבֵּר!

(הַדּוֹד וְהַדּוֹדָה מַבִּיטִים זֶה אֶל זֶה בְיִרְאַת הַכָּבוֹד וּבַהֲבָנָה לְרִגְשׁוֹתָיו. שְׁמוּאֵל יוֹרֵד וְנוֹתֵן לַיַּלְדָּה אֶת הַסֵּפֶר)

זֶהוּ סֵפֶר הַתְּנַ"ךְ, חֲבִיבָתִי.

יַלְדָּה

וְאִם אֶלְמַד בְּסֵפֶר הַתְּנַ"ךְ הַזֶּה, לֹא תִבְכֶּה עוֹד?

שְׁמוּאֵל

אִם אַתְּ וְאָחִיךְ תִּלְמְדוּ בְסֵפֶר הַתְּנַ"ךְ הַזֶּה, אֲזַי לֹא אֶבְכֶּה עוֹד.

יַלְדָּה

אִם כֵּן, אַל לְךָ לִבְכּוֹת עוֹד. הֲשׁוֹמֵעַ אָתָּה?

(מַזְהִירָה אוֹתוֹ בְאֶצְבָּעָהּ)

אֲנִי אֶלְמַד אוֹתוֹ וְגַם הַתִּינוֹק יִלְמְדוֹ

(עוֹבֶרֶת אֶל הַיֶּלֶד הַיּוֹשֵׁב בְּחֵיק אִמּוֹ)

הֲלֹא תִלְמַד אֶת הַתְּנַ"ךְ, תִּינוֹקִי הַיָּפֶה?

יֶלֶד

(מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת חִיּוּב)

כֵּן, כֵּן, וַדַּאי אֶלְמַד אֶת הַתְּנַ"ךְ, תְּנִיהוּ נָא לִי.

יַלְדָּה

לֹא, תִּינוֹקִי, אַתָּה עוֹד תִּקְרָעֵהוּ. רְאֵה, הִנֵּה הוּא כְבָר קָרוּעַ

(שָׁבָה אֶל שְׁמוּאֵל).

יֶלֶד

(בּוֹכֶה)

אִמָּא, תְּנִי לִי אֶת הַתְּ… אֶת הַסֵּפֶר הַקָּרוּעַ…

הַדּוֹדָה

(הָאָב מוֹצֵא אֶת הַמִּסְפָּר וְקוֹרֵא)

הַסּוּ, יְלָדִים, הִנֵּה אַבָּא מְדַבֵּר בַּטֵּלֵפוֹן

(הַיֶּלֶד מִשְׁתַּתֵּק).

הַדּוֹד

לְבָנוֹן, אַחַת־שָׁלשׁ־חָמֵשׁ־שֶׁבַע, כֵּן

(מְחַכֶּה)

הֲיָכֹל אֲנִי לְדַבֵּר אֶל הַמְנַהֵל?

(מְחַכֶּה)

הֲפִי הַמְנַהֵל מְדַבֵּר אֵלָי? חָפַצְתִּי לִשְׁאֹל אִם מְקַבְּלִים אַתֶּם יְלָדִים חֲדָשִׁים בְּשָׁבוּעַ זֶה. הִנֵּה נִמְצָא אֶצְלִי יֶלֶד, בֶּן אֲחוֹתִי, שֶׁלָּמַד תְּנַ"ךְ בְּיוּרָאףּ, הֲיֵשׁ לָכֶם מֵחֲלָקָה בַעֲדוֹ? מָה? יֵשׁ לָכֶם כִּתָּה גַם לִגְמָרָא? סְלִיחָה לְרֶגַע אֶחָד

(פּוֹנֶה אֶל שְׁמוּאֵל)

הֶחָפֵץ אַתָּה לִלְמֹד גְּמָרָא?

(שְׁמוּאֵל מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ, “כֵּן”)

טוֹב, הִנֵּה אֶשְׁלַח לָכֶם אֶת הַיֶּלֶד וְאַתֶּם תּוֹשִׁיבוּהוּ בַמַּחֲלָקָה הַמַּתְאִימָה. מָה? בַּשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית? טוֹב. הֲיָכֹל אֲנִי לָדַעַת כַּמָּה מְשַׁלְּמִים שְׂכַר־לִמּוּד לְחֹדֶשׁ אוֹ לְשָׁנָה? לְפִי חֲשִׁיבוּת הַלִּמּוּד בְּעֵינָי? הַ… הַ… הַ… זֶה יָפֶה בֶאֱמֶת. עַד הֵנָּה לֹא חָשַׁבְתִּי כְלָל אֹדוֹת הָעִנְיָן הַזֶּה, אוּלָם, כֵּיוָן שֶׁקְּרוֹבִי הֱבִיאַנִי לִידֵי זֶה, מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא תַפְסִידוּ מִן הָעֵסֶק. וַדַּאי לֹא אַקֲפֵּחַ אֶת שְׂכַרְכֶם. שְׁמִי וּכְתָבְתִּי? מִילְטָאן וְהִיעטְפִיעלְד, תֵּשַׁע־שֵׁשׁ־שָׁלשׁ שְׂדֵרַת הָאֲרָזִים. טוֹב מְאֹד. שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי

(תּוֹלֶה אֶת קְנֵה הַשְּׁמִיעָה עַל קוֹלָרוֹ, פּוֹנֶה אֶל שְׁמוּאֵל)

הִנֵּה, יַלְדִּי, מָחָר תִּסַּע אֶל תַּלְמוּד הַתּוֹרָה הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר בִּרְחוֹב הָאַלּוֹנִים סָמוּךְ לְקֶרֶן שְׂדֵרַת הַתִּרְזוֹת, בְּשֵׁשׁ בָּעֶרֶב. הִנֵּה תִלְמַד שָׁם גַּם גְּמָרָא וְתִהְיֶה יְהוּדִי טוֹב.

שְׁמוּאֵל

תּוֹדָה רַבָּה לְךָ, דּוֹדִי הַיָּקָר. כָּל יְמֵי חַיַּי אֶהְיֶה אַסִּיר תּוֹדָה לָךְ.

יַלְדָּה

אַבָּא, גַּם אֲנִי חֲפֵצָה לִלְמֹד גְּ… גְּמָרָא. הֲתִתֵּן לִי לִנְסֹעַ עִם שְׁמוּאֵל אֶל תַּלְמוּד הַתּוֹרָה?

יֶלֶד

וְגַם אֲנִי, אַבָּא, חָפֵץ לִנְסֹעַ עִם שְׁמוּאֵל לִלְמֹד גְּמָ…

הַדּוֹד

(מְחַיֵּךְ) לֹא, בְּנִי. הַגְּמָרָא הִיא סֵפֶר קָשֶׁה מְאֹד. רַק גְּדוֹלִים לוֹמְדִים בּוֹ.

יַלְדָּה

אִם כֵּן, אֶלְמַד שָׁם אֶת הַתְּנַ"ךְ.

יֶלֶד

גַּם אֲנִי, אַבָּא, אֶלְמַד אֶת הַתְּנַ"ךְ.

הַדּוֹד

גַּם הַתְּנַ"ךְ הוּא סֵפֶר קָשֶׁה לִקְטַנִּים.

יַלְדָּה

(מִצְטַעֶרֶת עַל הַכְזָבַת תִּקְוָתָהּ)

אִם כֵּן, מָה אֶלְמַד? הַאֵין שָׁם סְפָרִים קַלִּים לִקְטַנִּים?

הַדּוֹד

כֵּן, בִּתִּי, יֵשׁ שָׁם “סִדּוּר” בְּעַד קְטַנִּים. אֲבָל רָחוֹק הוּא בֵית הַסֵּפֶר וְאֵין אַתֶּם יְכֹלִים לִנְסֹעַ שָׁמָּה.

יַלְדָּה

(כִּמְסָרֶבֶת)

ממממ… זֶה לֹא טוֹב. וְאֵיךְ אֶלְמַד אֶת הַגְּמָרָא וְהַתְּנַ"ךְ וְהַסִּדּוּר?

יֶלֶד

(בּוֹכֶה)

אוֹהֵב אֲנִי לִלְמֹד אֶת הַסִּדּוּר. אִמָּא, חָפֵץ אֲנִי בְסִדּוּר!…

הַדּוֹדָה

רְאֵה זֶה דָבָר חָדָשׁ! כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל תִּלְמַד אֶת כָּל הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה. עַכְשָׁו תֵּלֵךְ לִישֹׁן.

יֶלֶד

(אֵינוֹ מִשְׁתַּתֵּק)

אֵינִי חָפֵץ לִישֹׁן. חָפֵץ אֲנִי לִלְמֹד סִדּוּר!

שְׁמוּאֵל

אַל תִּבְכֶּה, חֲבִיבִי. אֲנִי אֲלַמֶּדְךָ אֶת הַסִּדּוּר, אוֹתְךָ וְאֶת אֲחוֹתֶךָ. הֲתִתְּנִינִי לְלַמֵּד אוֹתָם, דּוֹדָתִי?

הַדּוֹדָה

אִם יֵלְכוּ לִישֹׁן מִיָּד, תּוּכַל לְלַמְּדָם אַף אֶת הַגְּמָרָא.

יַלְדָּה

(וְיֶלֶד קוֹפְצִים מִשִּׂמְחָה)

טוֹב, נֵלֵךְ לִישֹׁן, וּמָחָר תְּלַמְּדֵנוּ אֶת הַגְּמָרָא וְהַתְּנַ"ךְ וְהַסִּדּוּר.

יֶלֶד

לֹא, אֶת הַסִּדּוּר תְלַמְּדֵנוּ הַיּוֹם.

שְׁמוּאֵל

יְהֵא כְדִבְרֵיכֶם, יְלָדִים. הָעֶרֶב נִלְמַד בַּסִּדּוּר, וּמָחָר בְּיֶתֶר הַסְּפָרִים

(אֶל הַדּוֹדָה)

הֲתַעֲלִי אִתָּנוּ לְמַעְלָה, דּוֹדָתִי?

הַדּוֹדָה

כֵן, יַקִּירִי. עָלֹה אֶעֱלֶה אִתְּכֶם וְשַׂמְתִּי אֶת עֵינִי עֲלֵיהֶם בְּשָׁכְבָם, לְמַעַן יִישְׁנוּ מִיָּד. לְכוּ יְלָדִים וְנַעֲלֶה. אַהּ! עַכְשָׁו עָלַי לְהַצִּיעַ אֶת מִטּוֹתֵיכֶם מֵחָדָשׁ, שׁוֹבָבִים כְּמוֹתֵיכֶם

(וּבְרֹגֶז לְמַרְאִית עַיִן, עוֹלָה).

יֶלֶד

(וְיַלְדָּה, נִגָּשִׁים אֶל הָאָב, נוֹשְׁקִים אוֹתוֹ וְהוּא נוֹשֵׁק לָהֶם)

לֵיל שָׁלוֹם לְךָ, אַבָּא.

הַדּוֹד

לֵיל שָׁלוֹם לָכֶם, בְּנֵי־חֶמְדִּי. הֱיוּ טוֹבִים וְשׁוֹמְעִים בְּקוֹל אִמְּכֶם.

שְׁמוּאֵל

הָבָה, תִּינוֹקִי, וְאֶשָּׂאֲךָ עַל זְרוֹעוֹתַי עַד רֹאשׁ הַמַּעֲלוֹת

(הַיֶּלֶד קוֹפֵץ עַל הַצָּעָה זוֹ בְשִׂמְחָה וּצְחוֹק, וּשְׁמוּאֵל מֵרִים אוֹתוֹ עַל שִׁכְמוֹ אוֹ עַל זְרוֹעוֹ).

יַלְדָּה

(מִתְחַנֶּנֶת)

שָׂאֵנִי נָא גַם אָנִי, שְׁמוּאֵל יַקִּירִי. אָנָּא שְׁמוּאֵל, הַאֵינְךָ אוֹהֵב אוֹתִי?

שְׁמוּאֵל

מַה, גַּם לָךְ קָשֶׁה לַעֲלוֹת עַל הַמַּדְרֵגוֹת? טוֹב, הִנְנִי לָשֵׂאת עַל זְרוֹעִי גַם אוֹתָךְ

(וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה הַפְּנוּיָה חָפֵץ הוּא לְהָרִים אוֹתָהּ עַל שִׁכְמוֹ, אֲבָל כְּבֵדָה הִיא מִנְּשׂוֹא, וְהִיא צוֹנַחַת פְּעָמִים אֲחָדוֹת, וְהֵם צוֹחֲקִים כֻּלָּם, גַּם הָאָב בִּכְלָל).

הַדּוֹד

יַלְדָּה הַלּוֹמֶדֶת גְּמָרָא אֵינֶנָּה תִינוֹקֶת עוֹד, וְלֹא לְפִי כְבוֹדָהּ הוּא שֶׁיִּשָּׂאוּהָ עַל הַזְּרוֹעַ. עָלַיִךְ, בִּתִּי, לְהַטְרִיחַ אֶת עַצְמֵךְ וְלַעֲלוֹת עַל הַמַּדְרֵגוֹת בְּרַגְלָיִךְ.

יַלְדָּה

(מִזְדַּקֶּפֶת וּמַבְלִיטָה אֶת חָזֶהָ בְּגַאֲוָה)

אָמְנָם, שָׁכַחְתִּי כִּי עָלַי לִלְמֹד גְּמָרָא וְסִדּוּר. אִם כֵּן, סָמְכֵנִי נָא, שְׁמוּאֵל, וַאֲנִי רַק אֶשָּׁעֵן עָלֶיךָ, כְּנַעֲרָה גְדוֹלָה

(וּבִרְצִינוּת הַפָּנִים, כִּמְחַקָּה אֶת הַגְּדוֹלִים הִיא כוֹפֶפֶת אֶת זְרוֹעָהּ לְמַעַן יַכְנִיס שְׁמוּאֵל אֶת יָדוֹ תַחַת אֲצִיל יָדָהּ. כֻּלָּם צוֹחֲקִים).

שְׁמוּאֵל

לֵיל שָׁלוֹם לְךָ, דּוֹדִי.

הַדּוֹד

לֵיל שָׁלוֹם לְךָ, שְׁמוּאֵל, וֶהְיֵה אַךְ שָׂמֵחַ.

הַדּוֹדָה

(מִלְמַעְלָה)

מַהֲרוּ נָא, יְלָדִים, וַעֲלוּ. אַל תִּתְמַהְמְהוּ שָׁם.

הַדּוֹד

הִנֵּה הָאֵם קוֹרֵאת לָכֶם. שָׁלוֹם לָכֶם, יְלָדִים.

הַיְלָדִים

לֵיל שָׁלוֹם!

(עוֹלִים).

הַדּוֹד

(פָּנָיו מְפִיקִים מַחֲשָׁבָה וַחֲלוֹם)

הֶעָתִיד הִנֵּהוּ רַק תּוֹלֶדֶת הֶעָבָר, עוֹמֵד תָּמִיד תַּחַת הַשְׁפָּעָתוֹ וּמַה שֶׁהָיָה עוֹד יָשׁוּב לִהְיוֹת… יֶלֶד זֶה אֲשֶׁר הֶעֱבַרְתִּיו לְכָאן עַל מְנָת לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ מִיְּהוּדִי הַגֵּטוֹ לְבֶן אֲמֵרִיקָה הַחָפְשִׁית פָּרוּק עֹל הַמִּצְווֹת וְסֵבֶל הֶעָבָר וּפָטוּר מִדַּאֲגַת הַיַּהֲדוּת וְצָרוֹתֶיהָ, הוּא עַצְמוֹ הִנֵּהוּ כְעֵין נִיצוֹץ מֵאֵשׁ הַיַּהֲדוּת אֲשֶׁר הֵאִירָה וְחִמְּמָה אֶת עֵינֵי אֲבוֹתֵינוּ וְלִבּוֹתֵיהֶם בַּיָּמִים עָבְרוּ, נִיצוֹץ שֶׁנָּפַל עַל נֵר כָּבוּי וַיַּדְלִיקוֹ. הֲיָמִים רַבִּים יָאִיר הַנֵּר? הֲיַדְלִיק נֵרוֹת אֲחֵרִים? הֲיַדְלִיקוּ אֵלֶּה, טֶרֶם כְּבוֹתָם, נֵרוֹת רַבִּים אֲחֵרִים שֶׁיָּאִירוּ אַחֲרֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת?… הִנֵּה בֶן אֲחוֹתִי זֶה יַעֲשֶׂה מַהְפֵּכָה גְדוֹלָה בְחַיֵּי בְנִי וּבִתִּי. הִנֵּה יִלְמְדוּ אֶת הַתְּנַ"ךְ, יֵדְעוּ אֶת תּוֹלְדוֹתֵנוּ וְצָרוֹתֵינוּ בֶעָבָר, יַחַלְמוּ עַל עֲתִידֵנוּ, יִבְנוּ אֶת צִיּוֹן…

(בְּנִגּוּן הַתְּנַ"ךְ)

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַם בָּכִינוּ בְזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן…

(שׁוֹקֵעַ בְּהַרְהוֹרִים)

וְאוּלַי אֵין זֹאת מַהְפֵּכָה כְלָל? הֲלֹא אָבִי זְקֵנִי הָיָה רַב עִירֵנוּ, וְאָבִי הָיָה לַמְדָּן מֻפְלָג, וְגַם אֲנִי לָמַדְתִּי הַרְבֵּה תוֹרָהּ בְיַלְדוּתִי, וְחָזְרָה הַתּוֹרָה עַל אַכְסַנְיָה שֶׁלָּהּ, אַף כִּי אַכְסַנְיָה רְחוֹקָה, מֵעֵבֶר לַיָּם…

(שׁוֹקֵעַ בְּהַרְהוֹרִים).

שְׁמוּאֵל

(מִלְמַעְלָה)

הִנֵּה מָצָאתִי אֶת הַסִּדּוּר עַכְשָׁו, סִגְרוּ, יְלָדִים, אֶת עֵינֵיכֶם וְאִמְרוּ אַחֲרַי בְּכַוָּנָה קְרִיאַת הַ“שְּׁמַע”, וּכְשֶׁתַּגִּיעוּ לְ“אֶחָד” תְּיַחֲדוּ אֶת לִבְּכֶם לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הָבָה, יְלָדִים, אִמְרוּ אַחֲרֵי: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל…

יֶלֶד וְיַלְדָּה

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל…

שְׁמוּאֵל

ה' אֱלֹהֵינו…

יֶלֶד וְיַלְדָּה

ה' אֱלֹהֵינו…

שְׁמוּאֵל

אֲדֹנָי אֶ–חָ–ד!…

יֶלֶד וְיַלְדָּה

אֲדֹנָי אֶ–חָ–ד!…

(הַמָּסָךְ)

(דיטרויט, ט“ז כסלו, תרפ”ג)

---

שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת

מאת

יעקב אריאל

תַּנְיָא: “לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשְׁכֶם”, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, לֵךְ וְהוֹדִיעָם (שבת י'; ביצה ט"ז)

הַנְּפָשׁוֹת:

הָאָב

הָאֵם

שְׁמוּאֵל, דָּוִד (בְּנֵיהֶם)

שְׁלֹמֹה

שְׁכֵנָה

שָׁכֵן

חָתוּל

תַּיִשׁ

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה: בְּאֶרֶץ רוּסְיָה

(חֲדַר הָאֹכֶל בְּבַיִת פָּשׁוּט, בְּלֵיל שַׁבָּת. שֻׁלְחָן בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר וְכִסְאוֹת לַעֲבָרָיו. בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן שְׁתֵּי חַלּוֹת מְכֻסּוֹת מַפָּה מְרֻקָּמָה, וּפֹה וָשָׁם חַלָּה קְטַנָּה בְלִי מַפָּה. בְּאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן עוֹמְדוֹת חָמֵשׁ מְנוֹרוֹת נְחשֶׁת קָלָל וּבָהֶן נֵרוֹת דּוֹלְקִים, בֵּין הַמְּנוֹרוֹת וּבֵין הַחַלּוֹת עוֹמֵד בַּקְבּוּק יַיִן וְגָבִיעַ אֶצְלוֹ. בַּקִּיר לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים, וְסַפָּה סְמוּכָה לַקִּיר. בַּקִּיר לִימִין הָרוֹאִים דֶּלֶת אַחַת בְּקֶרֶן זָוִית הַקְּרוֹבָה אֲלֵיהֶם, וַאֲרוֹן הַתֵּבוֹת סָמוּךְ אֶל הַקִּיר. עַל הָאָרוֹן עוֹמֶדֶת מְנוֹרַת נֵפְט עַל כַּנָהּ וּמְפִיצָה אוֹר גָּדוֹל בְּכָל הַחֶדֶר.¹ מֵחָם גָּדוֹל שֶׁל נְחשֶׁת קָלָל, וְטַס גְּדוֹלָה מֵאוֹתָהּ הַמַּתֶּכֶת וְעוֹד כֵּלִים אֲחָדִים עוֹמְדִים עַל הָאָרוֹן בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה, כְּמוֹ לְרַאֲוָה. לְמַעְלָה מִן הָאָרוֹן שְׁתֵּי אִצְטַבָּאוֹת מְסֻמָּרוֹת אֶל הַקִּיר, וּסְפָרִים רַבִּים מִכָּל הַמִּינִים עֲלֵיהֶן. בַּקִּיר אֲשֶׁר מִמּוּל הָרוֹאִים חַלּוֹן אֶחָד אֲשֶׁר בַּעֲדוֹ נִרְאֶה עֵץ מְלַבְלֵב, וּסְמוּכָה לַחַלּוֹן דֶּלֶת אַחַת הַנִּפְתַּחַת אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל. עַל הַקִּירוֹת תְּלוּיוֹת הַתְּמוּנוֹת שֶׁל הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא, ר' יִצְחָק אֶלְחָנָן, מִזְרָח וְכַיּוֹצֵא בָזֶה).

הָאֵם

(אִשָּׁה כְּבַת אַרְבָּעִים, מִטְפַּחַת מֶשִׁי חֲבוּשָׁה לְרֹאשָׁהּ, יוֹשֶׁבֶת לָהּ אֶל קְצֵה הַשֻּׁלְחָן הַסָּמוּךְ אֶל הָאָרוֹן וְקוֹרֵאת מִתּוֹךְ הַטַּייטְשׁ־חֻמָּשׁ בְּפַרְשַׁת “וָאֶתְחַנַּן” בְּקוֹל רַךְ סָפוּג עַצְבוּת וְעִם זֶה גַם נֶחָמָה)

וְזֹאת הַתּוֹרָה, בָּא לְלַמְּדֵנוּ כִּי הַתּוֹרָה הִיא עִיר הַמִּקְלָט לָאָדָם, כִּי מַצִּילָה הִיא אֶת הָאָדָם מִמָּוֶת כַּאֲשֶׁר יִלְמַד אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל רַב חִסְדָּא, כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָמוּת לֹא יָכֹל מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִטּוֹל אֶת נִשְׁמָתוֹ, כִּי גִרְסָא לֹא פָסְקָה מִפּוּמֵיה דְּרַב חִסְדָּא. מֶה עָשָׂה מַלְאַךְ הַמָּוֶת? יָצָא וְשָׁבַר עֵץ אֶרֶז שֶׁעָמַד סָמוּךְ לַבַּיִת, נִזְדַּעְזַע רַב חִסְדָּא וְהִפְסִיק מִשְׁנָתוֹ וְנָטַל מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֶת נִשְׁמָתוֹ…

חָתוּל

(נִכְנָס מֵחֲדַר הַבִּשּׁוּל, כִּי הַדֶּלֶת פְּתוּחָה)

מְיַאוּ!… מְיַאוּ!…

(עוֹמֵד הוּא בְּפֶתַח הַדֶּלֶת וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ הָלְאָה, כִּי חוּט קָשׁוּר לְרַגְלָיו, וְאִם יֵשׁ צֹרֶךְ, יֶלֶד מְיַלֵּל בַּעֲדוֹ).

הָאֵם

(מַפְסִיקָה וּפוֹנָה אֵלָיו)

גֶּשׁ הָלְאָה! צֵא מִזֶּה, אַל תְּיַלֵּל בַּשַּׁבָּת!

חָתוּל

(אֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ)

מְיַאוּ!… מְיַאוּ!…

הָאֵם

(קָמָה וְהוֹלֶכֶת אֵלָיו)

כְּלַךְ לְךָ, זוֹלֵל. אַל תַּפְרִיעֵנִי. הָבָה אֶקְחָה נָא אֶת הַמַּטְאֲטֵא

(הוֹלֶכֶת אַחֲרָיו בְּבָרְחוֹ אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל, וְקוֹל הַכָּאָה בְמַטְאֲטֵא עַל הַסַּפְסָל אוֹ הַתַּנּוּר בָּא מִשָּׁם, וְקוֹל הֶחָתוּל בְּיַלְּלוֹ).

חָתוּל

מְיַאוּ!… מְיַאוּ!… מְיַאוּ!…

הָאֵם

(מֵחֲדַר הַבִּשּׁוּל)

הַאִם לֹא אָכַלְתָּ הַיּוֹם דַּיֶּךָּ? הַקֶּרֶב וְהַמֵּעַיִם שֶׁל דָּגִים וְתַרְנְגֹלֶת, הַדָּבָר קָטָן הוּא בְעֵינֶיךָ?

(בְּשׁוּבָהּ)

וְכַמָּה שִׁעוּר הֶחָתוּל לֶאֱכֹל?

חָתוּל

(קוֹלוֹ כְאֹב מִשְּׁאֹל)

מְיַאוּ!… מְיַאוּ!…

הָאֵם

(שָׁבָה לִקְרִיאָתָהּ)

שָׁמֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְשׁוֹ, וְזָכַרְתָּ כִּי הוֹצֵאתִיךָ מִמִּצְרַיִם וָאֶתֵּן לְךָ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַחֲרֵי כֵן פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם וְאָמָר: הֲלֹא בְנֵי אָדָם אַתֶּם וְסוֹפְכֶם לָמוּת, וּמִי יֵדַע אַחֲרֵי מוֹתְכֶם כִּי אֲנִי וְלֹא אַחֵר נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ? וְקָמוּ בְנֵיכֶם וְהִמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ אַחֵר תַּחְתַּי… עַל כֵּן מְצַוֶּה אֲנִי אֶתְכֶם כִּי כַבֵּד יְכַבֵּד הַבֵּן אֶת הָאָב וְשָׁמֹר יִשְׁמֹר אֶת דִּבְרֵי הָאָב אֲשֶׁר יַגִּיד לוֹ, וְאַתֶּם הַגֵּד תַּגִּידוּ לִבְנֵיכֶם כִּי אֲנִי הוּא אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ. וּמֵאוֹתוֹ הַטַּעַם דִּבֵּר ה' בַּדִּבּוּר הַחֲמִשִּׁי… (מִשְׁתַּתֶּקֶת וְחוֹזֶרֶת בִּתְמִיהָה) הַדִּבּוּר הַחֲמִשִּׁי? וַהֲרֵי עוֹד לֹא קָרָאתִי אֶת הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי!?

חָתוּל

(מֵרָחוֹק, כְּמוֹ מִחוּץ לַבַּיִת) מְיַאוּ!… מְיַאוּ!…

הָאֵם

(נִזְכֶּרֶת) תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הֶחָתוּל שֶׁבִּלְבְּלַנִי וְעֵרֵב אֶת הַפַּרְשִׁיוֹת (פּוֹנָה לְעֶבְרוֹ) גֶּשׁ הָלְאָה, זוֹלֵל, גֶּשׁ הָלְאָה! (וְשָׁבָה אֶל רֹאשׁ הַדַּף אֲשֶׁר לִימִינָהּ, מְבַקֶּשֶׁת אֶת הַפָּסוּק הַנָּכוֹן עַד שֶׁמּוֹצְאָתוֹ וּמַמְשִׁיכָה) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ. נִמְשְׁלוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים לְמֶלֶךְ שֶׁבּוֹנֶה אֶרֶץ חֲדָשָׁה…

הָאָב

(הָאָב וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו שָׁבִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְנִרְאִים כְּשֶׁהֵם בָּאִים אֶל הַחֶדֶר דֶּרֶךְ חֲדַר הַבִּשּׁוּל. הָאֵם מַפְסִיקָה לְרֶגַע עַד שֶׁהִיא רוֹאָה מִי וָמִי הַבָּאִים. הָאָב כְּבֶן אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, בַּעַל זָקָן שָׁחוֹר וְלָבוּשׁ בְּבִגְדֵי שַׁבָּת, מְעִיל אָרֹךְ וּמִגְבַּעַת דֶערְבִּי. הַבְּכוֹר כְּבֶן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, הַשֵּׁנִי כְּבֶן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְהַצָּעִיר כְּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים. כֻּלָּם לְבוּשִׁים בְּגָדִים נְקִיִּים וְעַל פְּנֵיהֶם הָרְחוּצִים וְהַצּוֹהֲלִים, כְּמוֹ עַל פְּנֵי הָאָב, שְׁרוּיָה רוּחַ שֶׁל שִׂמְחָה, שֶׁל עֹנֶג שַׁבָּת)

שַׁבָּת טוֹבָה, בַּעֲלַת הַבָּיִת!

הַבָּנִים

שַׁבָּת טוֹבָה, אִמָּא!

הָאֵם

(זוֹקֶפֶת רֹאשָׁהּ, וְאֵינָהּ קָמָה, כִּי לֹא דָּבָר חָדָשׁ הוּא לָהּ)

שַׁבָּת טוֹבָה לְךָ, שַׁבָּת טוֹבָה לָכֶם, יְלָדָי

(וְהִיא מַמְשִׁיכָה אֶת קְרִיאָתָהּ בְּלָחַשׁ).

הָאָב

הָבָה, יְלָדִים, לְכוּ נְרַנְּנָה

(וְהָאָב כְּמוֹ הַבָּנִים מַתְחִילִים לְטַיֵּל אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת, מְלֵאֵי חַיִּים וַעֲלִיצוּת, כְּשֶׁהֵם מוֹחֲאִים כַּף אֶל כָּף אוֹ מְפַצְפְּצִים בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם בְּזַמְּרָם זֶמֶר יָפֶה כְּמוֹ חַזָּן עִם מַקְהֵלָה)

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא… (עַד גְּמִירָא) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא…

(כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְ“אֵשֶׁת חַיִל”,

מִתְפָּרֶדֶת הַחֲבִילָה. הָאָב מַמְשִׁיךְ כְּקֹדֶם וּמְזַמֵּר לוֹ בְקוֹל נָמוּךְ עִם אוֹתָן הַתְּנוּעוֹת הַקּוֹדְמוֹת; הַבֵּן הַבְּכוֹר, שְׁמוּאֵל, לוֹקֵחַ לוֹ אֵיזֶה סֵפֶר מֵעַל הָאִצְטַבָּא וּמְעַיֵּן בּוֹ, וְהַבֵּן הַשֵּׁנִי, דָּוִד, וְהַצָּעִיר שְׁלֹמֹה, עוֹמְדִים אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ וּמְמַשְׁמְשִׁים בְּחַלּוֹתֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת).

שְׁלֹמֹה

כִּמְדֻמֶּנִי שֶׁחַלָּתִי גְדוֹלָה הִיא מִשֶּׁלָּךְ. רְצוֹנְךָ לְהִתְחַלֵּף?

דָּוִד

לֹא, מוֹחֵל אֲנִי לְךָ אֶת טוֹבָתֶךָ. עָרְמָתְךָ לֹא תַעֲמֹד לְךָ הַיּוֹם. מַכִּירִים אֲנַחְנוּ בְךָ, ר' יְהוּדִי. שֶׁלִּי שֶׁלִּי, וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ.

שְׁלֹמֹה

אֲבָל רְאֵה נָא, גַּם רְאֵה, מַה יָפָה הִיא חַלָּתִי, קְטַנָּה הִיא וְיָפָה, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ כָּל כָּךְ!

(וְהוּא מַגִּישׁ אוֹתָהּ אֶל פָּנָיו, מְלַטֵּף בָּהּ אֶת לֶחְיוֹ, וּמִשְׁתַּעְשֵׁעַ בָּהּ עַד שֶׁהוּא נוֹשֵׁךְ אֶת הַפְּתִיל אֲשֶׁר לְאָרְכָּהּ).

דָּוִד

רְאִי נָא, אִמָּא, רְאִי, הִנֵּהוּ אוֹכֵל לִפְנֵי הַקִּדּוּשׁ.

הָאֵם

(גּוֹעֶרֶת בִּשְׁלֹמֹה)

גּוֹי שֶׁכְּמוֹתֶךָ! הֲתָמוּת בָּרָעָב אִם תְּחַכֶּה עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ הָאָב עַל הַיָּיִן? הָשֵׁב אֶת הַחַלָּה לִמְקוֹמָהּ פֶּן אֲסַפֵּר לְאַבָּא וְיִתֵּן לְךָ מַכּוֹת כְּפִי שֶׁרָאוּי אַתָּה לָהֶן.

שְׁלֹמֹה

לֹא בְמֵזִיד עָשִׂיתִי זֹאת, אִמָּא. שִׁנַּי נָשְׁכוּ אֶת הַפְּתִיל כְּמוֹ מֵאֲלֵיהֶן, כִּשְׁגָגָה הַיּוֹצְאָה מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט

(בּוֹעֵט בְּרֶגֶל אָחִיו)

מוֹסֵר נִבְזֶה אָתָּה!

דָּוִד

אִמָּא, הִנֵּהוּ מַתְחִיל כְּבָר לְהִתְגָּרוֹת בִּי וּבוֹעֵט בִּי בְרַגְלוֹ. אִמְרִי לוֹ לַחְדֹּל מִמֶּנִּי פֶּן אַכֵּהוּ שׁוֹק עַל יָרֵךְ.

שְׁלֹמֹה

לֹא בְכַוָּנָה בָעַטְתִּי בּוֹ, אִמָּא. רַגְלִי נָגְעָה בוֹ כְמוֹ מֵאֵלֶיהָ, כִּשְׁגָגָה הַיּוֹצְאָה מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט.

הָאֵם

קְרַב נָא הֵנָּה, בְּנִי, וְהַקְשֵׁב נָא לְדִבְרֵי הַטַּיְיטְשׁ־חֻמָּשׁ הַיְקָרִים, הַמְסֻלָּאִים מִפָּז, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים…

שְׁלֹמֹה

טוֹב, אִמָּא. קִרְאִי נָא, כִּי שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי

(וְהוּא מִתְקָרֵב אֵלֶיהָ בְּעַל כָּרְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַכָּרַת פָּנָיו תַּעֲנֶה בוֹ. הוֹלֵךְ הוּא מִסָּבִיב לְדָוִד הָעוֹמֵד בֵּינוֹ וּבֵין הָאֵם).

הָאֵם

הֲלֹא כָכָה יֹאמַר: לֹא תַחְמֹד, כְּלוֹמַר, אַל תֶּחֱשַׁק נַפְשְׁךָ בְשׁוּם דָּבָר הַשַּׁיָּךְ לַחֲבֵרְךָ, כְּגוֹן אִשְׁתּוֹ אוֹ בֵיתוֹ, שׁוֹרוֹ אוֹ חֲמוֹרוֹ, כִּי עַל יְדֵי תַאֲוָה זוֹ עוֹד תַּזִּיק לוֹ בְ“עַיִן־הָרָע”

(וּבְאוֹתוֹ הַזְּמָן עוֹשֶׂה הַיֶּלֶד כְּאִלּוּ הוּא מִתְאַפֵּק בִּגְבוּרָה מֵאֲכֹל אֶת הַנִּשְׁאָר מִפְּתִיל חַלָּתוֹ אֲשֶׁר לָקַח אִתּוֹ בְעָבְרוֹ עַל דָּוִד, וְהוּא מְמַשֵּׁשׁ בְּבִטְנוֹ בְיָדוֹ כִלְהַשְׁקִיט אֶת תְּבִיעַת קֵבָתוֹ).

הָאָב

(גּוֹמֵר)

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי… אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִּתְהַלָּל…

(בְּלַחַשׁ)

בַּשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ… (בְּקוֹל)

נוּ, קִדּוּשׁ, יְלָדִים

(הָאֵם קָמָה, סוֹגֶרֶת אֶת הַסֵּפֶר וְשָׂמָה אוֹתוֹ עַל הָאָרוֹן. שְׁמוּאֵל הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו אֶל הָאָב, וּשְׁלֹמֹה שָׁב לִמְקוֹמוֹ עַל יַד הָאָב וּמַנִּיחַ אֶת חַלָּתוֹ עַל מְקוֹמָהּ. הָאָב נוֹעֵץ בּוֹ עֵינָיו בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַפְּתִיל הַמְכֻרְסָם, וְזֶה נַעֲשֶׂה לְגַל שֶׁל עֲצָמוֹת תַּחַת שֵׁבֶט מֶבַּט זַעְמוֹ. הָאָב יוֹצֵק אֶת הַיַּיִן מִן הַבַּקְבּוּק אֶל הַגָּבִיעַ וְעוֹשֶׂה קִדּוּשׁ, וְכֻלָּם עוֹנִים אָמֵן. תְּחִלָּה שׁוֹתֶה הָאָב וְאַחֲרֵי כֵן הָאֵם, שְׁמוּאֵל, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה).

נוּ, לִטּוֹל אֶת הַיָּדָיִם

(הָאָב יוֹצֵא תְּחִלָּה אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר לִימִין הָרוֹאִים, פּוֹשֵׁט שָׁם אֶת בִּגְדוֹ הָעֶלְיוֹן וּמִגְבַּעַת הַדֶּערְבִּי, וְלוֹבֵשׁ בִּמְקוֹמָם בֶּגֶד קַל וְכִפַּת מֶשִׁי, וְאַחֲרֵי כֵן יוֹצְאִים כֻּלָּם אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל, חוּץ מִן הָאֵם. זוֹ פוֹתַחַת תֵּבָה בָאָרוֹן וּמוֹצִיאָה מִשָּׁם מַגֶּבֶת, וְאוֹחֶזֶת בָּהּ מוּכָנָה לָאָב וְלַבָּנִים הַשָּׁבִים וּמְנַגְּבִים אֶת יְדֵיהֶם בְּאָמְרָם אֶת הַבְּרָכָה, “שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וכו'… בָּרוּךְ אַתָּה… עַל נְטִילַת יָדָיִם”. בֵּינָתַיִם יָצְאָה הָאֵם וְנָטְלָה אֶת יָדֶיהָ גַם הִיא, מְנַגֶּבֶת יָדֶיהָ וְלוֹחֶשֶׁת אֶת הַבְּרָכָה “עַל נְטִילַת יָדָיִם”) בָּרוּךְ אַתָּה… הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ (כֻּלָּם עוֹנִים אָמֵן, וְהָאָב בּוֹצֵעַ אֶת הַחַלָּה, טוֹבֵל פְּרֻסָּה בַמֶּלַח וְאֹכֵל, חוֹתֵךְ פְּרֻסָּה גַם לָאֵם וְהִיא אוֹמֶרֶת “הַמּוֹצִיא” בְּלָחַשׁ).

הַבָּנִים

(כֻּלָּם אוֹמְרִים אֶת הַקִּדּוּשׁ עַל חַלּוֹתֵיהֶם בְּבַת אֶחָת)

יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם… (וְגוֹמֵר).

שְׁלֹמֹה

… אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינו…

(מִכָּאן וְאֵילַךְ הוּא מַתְחִיל לַחֲטוֹף בִּמְהִירוּת, וְהַדְּבָרִים יוֹצְאִים בְּלוּלִים מִפִּיו)

מֶלֶךְהָעוֹלָםאֲשֶׁרקִדְּשָׁנוּבְמִצְוֹתָיווְרָצָהבָנוּוְשַׁבַּתקָדְשׁוֹבְאַהֲבָהוּבְרָצוֹןהִנְחִילָנוּ… בָּרוּךְאַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת

(גּוֹמֵר לִפְנֵי אָחִיו, חוֹטֵף אֶת הַסַּכִּין וְאֹמֵר לִבְצֹעַ אֶת חַלָּתוֹ).

הָאָב

(שׁוֹלֵחַ אֶת יָדוֹ וּמוֹצִיא אֶת הַחַלָּה מִיַּד שְׁלֹמֹה הַיּוֹשֵׁב לִשְׂמֹאלוֹ)

הַשֵּׁד לֹא יִקָּחֲךָ אִם יֶאֱרַךְ עוֹד רֶגַע

(בֵּינָתַיִם גָּמְרוּ הַשְּׁנַיִם אֶת קִדּוּשָׁם, לוֹקְחִים אֶת הַסַּכִּין וְחוֹתְכִים “הַמּוֹצִיא”, טוֹבְלִים אוֹתָהּ בַּמֶּלַח וְאוֹכְלִים)

עַכְשָׁו, הֵא לְךָ חַלָּתְךָ, וֶאֱמֹר קִדּוּשׁ יָפֶה כְּהֹגֶן, בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּצְלוּלָה.

שְׁלֹמֹה

(לִבּוֹ מִתְפַּקֵּעַ מֵעָגְמַת נֶפֶשׁ, מֵרָעָב וּמִקִּנְאָה. לוֹקֵחַ אֶת הַחַלָּה, עוֹמֵד עַל רַגְלָיו וּמְקַדֵּשׁ עָלֶיהָ לְאַט לְאַט בְּקוֹל סָפוּג דְּמָעוֹת וְרוֹעֵד… וּבֵינָתַיִם יוֹצֵאת הָאֵם אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל וְסוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹל נִקּוּשׁ הַכַּף בְּסִיר הַדָּגִים)

יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ (וְכוּ') בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת…

(פּוֹרֵס אֶת קְצֵה הַחַלָּה בְיָדוֹ וּמַגִּישׁ לְפִיו. אַךְ טֶרֶם הִסְפִּיק לְהַכְנִיס אֶת הַפַּת אֶל פִּיו וְהִנֵּה…)

הָאָב

(מְכַבֵּד אוֹתוֹ בְמַכָּה צְלוּלָה עַל הַלֶּחִי, וְהַלָּז יוֹשֵׁב נִבְהָל וְנִפְעָם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל מַה וְלָמָּה…)

אַל תֹּאכַל כְּ“גוֹי”; הֲרֵי לְךָ סַכִּין וֶאֱכֹל כְּבֶן אָדָם

(שְׁלֹמֹה לוֹקֵחַ אֶת הַסַּכִּין, חוֹתֵךְ לוֹ הַמּוֹצִיא, וְלוֹעֵס אוֹתָהּ מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת עֲלוּבוֹת).

דָּוִד

(מִתְפָּרֵץ בִּצְחוֹק עַל מַפֶּלֶת אָחִיו, וְצִירֵי הַצְּחוֹק אוֹחֲזִים בּוֹ בְחָזְקָה עַד שֶׁהוּא מִתְנוֹעֵעַ מִפָּנִים לְאָחוֹר, הָלֹךְ וְהִתְנוֹעֵעַ)

הַהּ… הַהּ… הַהּ… הַהּ…

(שְׁמוּאֵל מְעַיֵּן בְּסֵפֶר כָּל הָעֵת שֶׁאֵינוֹ עָסוּק בַּאֲכִילָה, וְגַם הוּא צוֹחֵק לוֹ, אֲבָל בְּלִי קוֹל).

הָאָב

(מְכַבֵּד גַּם אֶת דָּוִד בְּמַכָּה מְצַלְצֶלֶת כְּשֶׁפָּנָיו קְרוֹבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן בְּיוֹתֵר. צְחוֹקוֹ מִסְתַּלֵּק פִּתְאֹם כְּאִלּוּ נִלְקַח בְּיָד… וְגַם הוּא מַבִּיט אֶל אָבִיו בְּפָנִים תְּמוּהִים כְּאִלּוּ רָאָה “רוּחַ”…)

מִקְרָא מָלֵא שָׁכַחְתָּ, בְּנִי: “בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח”, וּבָאִים הַמְפָרְשִׁים וְאוֹמְרִים שֶׁגַּם אוֹהַבְךָ בְמַשְׁמָע…

שְׁלֹמֹה

(צְחוֹק מִתְפָּרֵץ מִפִּיו גַּם הוּא)

חַהּ… חַהּ… חַהּ…

הָאָב

(מְכַבֵּד אוֹתוֹ בַפַּעַם הַשֵּׁנִית)

הֲלֹא תִקַּח מוּסָר מֵאָחִיךָ?

דָּוִד

(מַתְחִיל לִצְחוֹק בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית)

חַהּ… חַהּ… חַהּ…

(אַךְ כְּרֶגַע נִזְכָּר בְּעָנְשׁוֹ, בִּנְעֹץ בּוֹ אָבִיו אֵת עֵינָיו, וְהוּא אוֹמֵר לַעֲצֹר בִּצְחוֹקוֹ בְמַלְּאוֹ אֶת פִּיו בַּחֲתִיכַת חַלָּה, וְהַחַלָּה נִתְקַעַת בַּקָּנֶה וְכִמְעַט שֶׁנֶּחֱנָק, וּמַתְחִיל לְהִשְׁתַּעֵל כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת גְּרוֹנוֹ)

אוּהוּ!… אוּהוּ!… אוּהוּ!…

הָאֵם

(שָׁבָה וּבְיָדֶיהָ קְעָרָה מְלֵאָה נִתְחֵי דָגִים. בְּקוֹל דְּאָגָה)

מַה לוֹ, רְאֵה נָא מֶה הָיָה לוֹ שָׁם, הֲלֹא פָּנָיו כְּחֻלִּים!

(מְמַהֶרֶת לָשִׂים אֶת הַקְּעָרָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְרָצָה אֶל דָּוִד)

מָה אָכַלְתָּ, מָה? הִנֵּה לֹא אֶתֵּן לְךָ מִן הַדָּגִים פֶּן יֵרַע לָךְ.

דָּוִד

(גְּרוֹנוֹ נַעֲשֶׂה רֵיק פִּתְאֹם)

אֵין דָּבָר, אִמָּא, גְּרוֹנִי פָנוּי, וּמוּכָן הוּא לֶאֱכֹל גַּם אֶת הַלִּוְיָתָן.

הָאֵם

(מְחַלֶּקֶת אֶת הַנְּתָחִים, לָאָב רִאשׁוֹנָה וְלַצָּעִיר אַחֲרוֹנָה, וּבֵינָתַיִם הִיא מְדַבֶּרֶת)

הִנֵּה לְךָ הָרֹאשׁ, הִנֵּה גַם לְךָ חֵלֶק טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה גַם לָךְ, וּבָאַחֲרוֹנָה הִנֵּה גַם לְךָ הַקָּטֹן בַּיְלָדִים, הִנֵּה לְךָ הַזָּנָב, וְעוֹד חֲתִיכָה, בְּתוֹר סֶרַח־הָעֹדֵף, בְּעַד זֶה שֶׁהָיִיתָ מֻכְרָח לְחַכּוֹת עַד שֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרֶךָ. אֲבָל הִשָּׁמֶר נָא מִן הָעֲצָמוֹת

(וְגַם הִיא לוֹקַחַת לָהּ חֵלֶק וְכֻלָּם אוֹכְלִים רָגַע).

הָאָב

(בִּנְזִיפָה, אֶל שְׁלֹמֹה הָאוֹכֵל בִּזְרִיזוּת וּמַקִּישׁ בְּמַזְלֵגוֹ בַּצַּלַחַת בְּרַעַשׁ גָּדוֹל)

אֱכֹל כְּבֶן אָדָם, וְלֹא כְגוֹי!

שְׁלֹמֹה

(אַחֲרֵי אָכְלוֹ רֶגַע לְאַט לְאַט בִּזְהִירוּת גְּדוֹלָה וּבְלִי רַעַשׁ כָּל שֶׁהוּא)

הִנֵּה, אִמָּא, כְּבָר כָּלָה נִתְחִי מִן הַצַּלָּחַת. מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו?

הָאָב

(נוֹתֵן לוֹ עֶצֶם מִן הָרֹאשׁ שֶׁל הַדָּג אֲשֶׁר בְּצַלַּחְתּוֹ)

הֵא לְךָ עֶצֶם. מֹץ אוֹתָהּ, וְנַפְשְׁךָ תִּתְעַנֵּג בְּדִשְׁנָהּ.

דָּוִד

(נוֹתֵן לוֹ חוּט הַשֶּׁדְרָה אֲשֶׁר נִשְׁאַר מִנִּתְחוֹ)

הֵא לְךָ עוֹד עֶצֶם וְהִתְעַנַּגְתָּ בְדִשְׁנָהּ גַּם הִיא.

שְׁלֹמֹה

(בְּקוֹל סָפוּג דְּמָעוֹת)

רְאֵה, אַבָּא, הִנֵּה הוּא מִתְגָּרֶה בִי…

הָאָב

שְׁמַע נָא, דָּוִד, אִם מַכַּת לֶחִי אַחַת לֹא דַי לְךָ, הִנְנִי וְנָתַתִּי לְךָ מַכַּת לֶחִי אַחֶרֶת

(וְאִם אֵינוֹ מְקַיֵּם מַה שֶׁאוֹמֵר, הֲרֵי זֶה מִפְּנֵי שֶׁיָּדָיו עֲסוּקוֹת בְּעַצְמוֹת רֹאשׁ הַדָּג).

הָאֵם

נוּ, נוּ, יוֹדֵעַ אַתָּה רַק אַחַת, לְהַכּוֹת עַל הַלֶּחִי, וְלָשׁוּב וּלְהַכּוֹת. אִי לְךָ, אָב שֶׁכְּמוֹתֶךָ!

הָאָב

(דּוֹחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מִלְּפָנָיו)

נוּ, יְלָדִים, זְמִירוֹת!

(כֻּלָּם דּוֹחִים אֶת הַצַּלָּחוֹת מִלִּפְנֵיהֶם, וְהִנָּם מוּכָנִים לְזַמֵּר, וְהָאָב מַתְחִיל, וְהֵם מַחֲזִיקִים אַחֲרָיו).

כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי כָּרָאוּי לוֹ,

כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְלוֹ,

שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד עַל פִּי פָּעֳלוֹ,

אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ וְכוּ'.

(בֵּינָתַיִם אוֹסֶפֶת הָאֵם אֶת הַצַּלָּחוֹת וְלוֹקַחַת אוֹתָן אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל, וְשָׁבָה עִם צַלָּחוֹת נְקִיּוֹת, וְחוֹזֶרֶת וּמְבִיאָה קְעָרָה מְלֵאָה מָרָק, וְעַד שֶׁהֵם גּוֹמְרִים אֶת הַזִּמְרָה הִיא יוֹצֶקֶת מָרָק בְּכַף בּוֹחֶשֶׁת אֶל כָּל אַחַת מִן הַצַלָּחוֹת).

שְׁלֹמֹה

(לוֹקֵחַ אַחַת הַכַּפּוֹת הַמֻּנָּחוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן וְטוֹעֵם מִן הַמָּרָק אֲשֶׁר בְּצַלַּחְתּוֹ; הַמָּרָק רוֹתֵחַ, וּשְׂפָתָיו וּלְשׁוֹנוֹ נִכְווֹת)

בּוּ… וּ… וּ…

(מַרְפֶּה אֶת הַכַּף פִּתְאֹם, וְזוֹ נוֹפֶלֶת אֶל הַצַּלַּחַת בְּרַעַשׁ, וְהוּא מְמַהֵר לְהַגִּישׁ אֶת כַּף יָדוֹ אֶל שְׂפָתָיו כְּמוֹ לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ, וּבוֹכֶה בַחֲשַׁאי).

מְהוּ… מְהוּ… מְהוּ…

דָּוִד

חַהּ… חַהּ… חַהּ…

הָאָב

(נוֹעֵץ בּוֹ עֵינֵי זַעַם)

הֲשָׁכַחְתָּ?

(דָּוִד מַעֲמִיד מִיָּד פָּנִים שֶׁל מַחֲרִישׁ, וְיוֹשֵׁב בְּלִי כָל תְּנוּעָה.)

הָאָב

(אֶל שְׁלֹמֹה)

יָפֶה לְךָ שָׂכָר זֶה שֶׁקִּבַּלְתָּ. מֵעַתָּה תִזָּהֵר מִלִּהְיוֹת זוֹלֵל וְסוֹבֵא כְּשֶׁהִנֶּךָּ.

הָאֵם

אִי לְךָ, אָב יָקָר שֶׁכְּמוֹתֶךָ. הַתִּינוֹק מִתְמוֹגֵג בִּדְמָעוֹת וְאַתָּה עוֹד זוֹרֵעַ מֶלַח עַל פְּצָעָיו.

הָאָב

(כְּדֵי לְפַיֵּס אוֹתָם)

וּבְכֵן, אִם תַּחֲרִישׁוּ, אֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. הָיֹה הָיָה בְאַחַת הֶעָרִים גְּבִיר אֶחָד אֲשֶׁר אָהַב לִפְעָמִים לַעֲשׂוֹת לוֹ צְחוֹק. פַּעַם אַחַת בְּלֵיל שַׁבָּת אַחַר הַתְּפִלָּה, הִזְמִין הַגְּבִיר אֶת אַחַד הָאוֹרְחִים הָעֲנִיִּים לָבֹא לְבֵיתוֹ וְלֶאֱכֹל אִתּוֹ אֶת לֶחֶם הַשַּׁבָּת. בְּבוֹאָם הַבַּיְתָה וּבְטֶרֶם שִׁבְתָּם לֶאֱכֹל, צִוָּה הַגְּבִיר אֶת אִשְׁתּוֹ לָשִׂים לִפְנֵי הָאוֹרֵחַ מָרָק רוֹתֵחַ בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁתָּשִׂים לִפְנֵי יֶתֶר הַמְסֻבִּים מָרָק פּוֹשֵׁר. הָאוֹרֵחַ שֶׁלֹּא יָדַע מִן הַטִּרְחָה הַיְתֵרָה שֶׁטָּרְחוּ בִשְׁבִילוֹ נֶהֱנָה הֲנָאָה גְדוֹלָה מִמַּטְעַמֵּי הַשַּׁבָּת. הַחַלָּה נָמוֹגָה בְּפִיו, כִּי הָיְתָה עֲשׂוּיָה מִקֶּמַח סֹלֶת וּלוּשָׁה בְשָׁמֶן; טַעַם הַדָּגִים הָיָה כְטַעַם הַלִּוְיָתָן, וְהַיַּי“שׁ הָיָה מֵהַמִּין הֶחָרִיף וְהַמְשֻׁבָּח אֲשֶׁר חָרִיפוּתוֹ עוֹלָה עַד לְתִשְׁעִים מַדְרֵגוֹת, הוּא הַיַּי”שׁ שֶׁהַמְהַדְּרִין מִן הַמְהַדְּרִין מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ לְחַג הַפָּסַח; בְּקִצּוּר, הַכֹּל עָלָה יָפֶה עַד שֶׁהִגִּיעַ תּוֹר הַמָּרָק. רָאָה הָאוֹרֵחַ שֶׁבַּעַל הַבַּיִת וְיֶתֶר הַמְסֻבִּים מַתְחִילִים בְּפֶרֶק הַמָּרָק, וְהִתְחִיל גַּם הוּא. הִתְחִיל וְנִכְוָה… כִּי הַמָּרָק הָיָה רוֹתֵחַ, כָּאָמוּר, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שָׁמֵן מְאֹד לֹא עָלָה מִמֶּנּוּ אֵד וְהָיָה קָשֶׁה לְהַכִּיר בֵּינוֹ וּבֵין הַמָּרָק שֶׁבְּיֶתֶר הַצַּלָּחוֹת. דְּמָעוֹת נִרְאוּ בְעֵינֵי הָאוֹרַח וְנִתְגַּלְגְּלוּ עַל לְחָיָיו, אַף כִּי לֹא בָכָה בְקוֹל וְלֹא צָעַק, כְּיֶלֶד, כִּי אִישׁ בָּא בַיָּמִים הָיָה. רָאָה אוֹתוֹ בַעַל הַבַּיִת בְּכָךְ, הֶעֱמִיד פָּנָיו כִּפְנֵי אִישׁ תָּמִים וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ, לֵאמֹר: מָה רָאִיתָ, ר' יְהוּדִי, לִשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת בְּאָכְלְךָ מִן הַמָּרָק? אֶפְשָׁר לֹא יִמְצָא מָרָק זֶה חֵן בְּעֵינֶיךָ? וַיַּעַן הָאוֹרֵחַ וַיֹּאמַר: אָמְנָם, בַּעַל הַבַּיִת, הִנֵּה כִּי טוֹב הַמָּרָק לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הַמָּרָק לְהַשְׂכִּיל… אוּלָם, כַּאֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ וָאֹכַל נִזְכַּרְתִּי בְאִמִּי הַמָּנוֹחָה אֲשֶׁר מֵתָה עָלַי וְהִשְׁאִירַתְנִי אַחֲרֶיהָ בַּחַיִּים בְּעוֹדֶנִּי יֶלֶד רָךְ. גַּם הִיא, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, הָיְתָה מְבַשֶּׁלֶת מָרָק נוֹתֵן טַעַם כָּזֶה. אֲהָהּ, אִמִּי, אִמִּי… וְהָאוֹרֵחַ נָד בְּרֹאשׁוֹ בְיָגוֹן וַאֲנָחָה וּבְרַחֲמִים עַל עַצְמוֹ עַד שֶׁכָּל הַמְסֻבִּים הִתְחִילוּ לָנוּד עָלָיו בְּרֹאשָׁם, וְאֶפְשָׁר הִתְחָרְטוּ עַל אֲשֶׁר הֵתֵלּוּ בוֹ בִדְבַר הַמָּרָק. וַיּוֹסֶף הָאוֹרֵחַ כִּמְדַבֵּר לְעַצְמוֹ: הִנֵּה תְמוּנָתָהּ מְרַחֶפֶת לְנֶגֶד עֵינָי; רוֹאֶה אֲנִי אוֹתָהּ הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֵלָי. וּבְדַבְּרוֹ נָטָה הָאוֹרֵחַ אֶת יָדוֹ הָאַחַת אֶל הַקִּיר אֲשֶׁר לְמוּלוֹ, וַיִּקְרָא: הִנֵּה הִיא שָׁם, שָׁם! וּכְהֶרֶף עַיִן, בְּהָסֵב כָּל הַמְסֻבִּים אֶת עֵינֵיהֶם מִנֶּגְדּוֹ אֶל הַקִּיר אֲשֶׁר הֶרְאָה עָלָיו בְּיָדוֹ הָאַחַת, שָׁלַח הָאוֹרֵחַ אֶת יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה בִמְהִירוּת הַבָּרָק וַיַּחֲלֵף צַלַּחְתּוֹ בְצַלַּחַת הַגְּבִיר, וְאִישׁ לֹא רָאָה, וְאִישׁ לֹא יָדַע מִמַּה שֶׁעָשָׂה. שׁוֹתְקִים וּמַחֲרִישִׁים, מִתּוֹךְ רוּחַ שֶׁל עַצְבוּת, שָׁבוּ הַמְסֻבִּים לַאֲכִילַת הַמָּרָק. יָצַק הַגְּבִיר מְלֹא הַכַּף מָרָק בְּפִיו וְנִכְוָה גַם הוּא. הִתְחִיל צוֹחֵק אַף כִּי דְּמָעוֹת נִרְאוּ בְעֵינָיו וְהִתְגַּלְגְּלוּ עַל לְחָיָיו. רָאָה אוֹתוֹ הָאוֹרֵחַ בְּכָךְ, הֶעֱמִיד פָּנָיו כִּפְנֵי אִישׁ תָּם וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ, לֵאמֹר: מָה רָאִיתָ, בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁאַתָּה בוֹכֶה וְצוֹחֵק כְּאֶחָד? וַיַּעַן הַגְּבִיר וַיֹּאמַר: צוֹחֵק אֲנִי מִשִּׂמְחָה שֶׁזָּכִיתִי שֶׁתִּתְקַיֵּם בִּי הַמִּצְוָה שֶׁל “כְּוִיָּה תַחַת כְּוִיָּה”; אוּלָם, בּוֹכֶה אֲנִי מִצַּעַר עַל אִמְּךָ, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, שֶׁמֵּתָה עָלֶיךָ וְהִשְׁאִירָה אוֹתְךָ בְעוֹדְךָ יֶלֶד רָךְ… הֲתָבִינוּ יְלָדִים אֶת הַהִתּוּל הַדַּק אֲשֶׁר בִּתְשׁוּבַת הַגְּבִיר?

(בְּמֶשֶׁךְ הַסִּפּוּר צוֹחֲקִים הָאֵם וְהַיְלָדִים כְּפַעַם בְּפַעַם בַּמְּקוֹמוֹת הַמְעוֹרְרִים צְחוֹק).

שְׁלֹמֹה

(בְּהַגִּיעַ הָאָב לְסוֹף הַסִּפּוּר, מִתְפָּרֵץ זֶה בִצְחוֹק, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁדָּוִד יוֹשֵׁב דּוּמָם וּמְחַכֶּה)

חַהּ… חַהּ… חַהּ…

(הָאֵם יוֹשֶׁבֶת וְנָדָה בְרֹאשָׁהּ כְּמִשְׁתַּתֶּפֶת בְּצַעַר הָאוֹרֵחַ הַיָּתוֹם).

הָאָב

(מַכֶּה אֶת דָּוִד עַל לֶחְיוֹ, פְּצָץ!)

דָּוִד

(שָׂם אֶת כַּפוֹ עַל לֶחְיוֹ כַּהֲלוּם־רַעַם בְּיוֹם בָּהִיר)

מֶה עָשִׂיתִי עַכְשָׁו?

(וּשְׁלֹמֹה מוֹסִיף לִצְחֹק גַּם עַל חֶשְׁבּוֹן זֶה).

הָאָב

צְחַק, רֹאשׁ חֲמוֹר שֶׁכְּמוֹתֶךָ! מַדּוּעַ אֵין אַתָּה צוֹחֵק, בְּהֵמָה בְצוּרַת סוּס, כְּשֶׁעֵת לִצְחֹק?

הָאֵם

בֶּאֱמֶת אֵינִי יוֹדַעַת מָה אַתָּה חָפֵץ מֵחַיֵּי הַיָּלֶד. מַה יֵשׁ פֹּה לִצְחֹק? הַצְּחוֹק הוּא בְעֵינֶיךָ כְּשֶׁהָאֵם מֵתָה, לֹא עָלֵינוּ, וְלֹא בָזֶה, וּמַשְׁאִירָה יְתוֹמִים קְטַנִּים? עֵת לִבְכּוֹת הִיא וְלֹא לִצְחֹק.

הָאָב

(בִּתְנוּעַת הַיָּד שֶׁל בִּטּוּל)

אִי, אִשָּׁה, אִשָּׁה! הִנָּךְ רַק אִשָּׁה וְלֹא יוֹתֵר. הַאֵינֵךְ מְבִינָה כִּי כָל הַסִּפּוּר אֹדוֹת הָאֵם שֶׁמֵּתָה אֵינוֹ אֶלָּא בָדוּי מִלֵּב הָאוֹרֵחַ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲלִיף אֶת הַצַּלָּחוֹת?

דָּוִד

(מַתְחִיל לִצְחֹק)

חַהּ… חַהּ… חַהּ… עַכְשָׁו מֵבִין אָנִי. בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לִצְחֹק עַל הַגְּבִיר הַשּׁוֹטֶה אֲשֶׁר הֶאֱמִין לַסִּפּוּר הַבָּדוּי שֶׁל הָאוֹרֵחַ וְהִצְטָעֵר עַל מוֹת הָאֵם שֶׁל הָאוֹרֵחַ בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹ אֶפְשָׁר לֹא מֵתָה כְלָל, וְאֶפְשָׁר לֹא הָיְתָה גַם בָּעוֹלָם! חַהּ… חַהּ… חַהּ…

הָאָב

(מַכֶּה אוֹתוֹ עַל הָרֹאשׁ הַכָּאָה קַלָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִשּׁוּם יֵאוּשׁ)

יָרֵא אֲנִי שֶׁסּוֹפְךָ לִהְיוֹת בַּלָּן בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי רַב וַדַּאי לֹא תִּהְיֶה

(אֶל שְׁלֹמֹה)

וְעַל מַה הִנְּךָ צוֹחֵק אָתָּה?

שְׁלֹמֹה

(נִבְהָל קְצָת, כִּי בֶאֱמֶת צָחַק עַכְשָׁו גַּם עַל הַמַּכָּה שֶׁקִּבֵּל דָּוִד. צְחֹקוֹ מִסְתַּלֵּק מִיָּד, וְשִׁנָּיו דָּא לְדָא נָקְשָׁן מִפַּחַד שֶׁלֹּא יִקְרֶה אוֹתוֹ מַה שֶׁקָּרָה אֶת אָחִיו)

לְכַתְּחִלָּה צָחַקְתִּי בְּצַיְּרִי לִי אֶת תְּמוּנַת פְּנֵי הַגְּבִיר כְּשֶׁהוּא צוֹחֵק וּבוֹכֶה כְּאֶחָד, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁטָּעִיתִי

(מוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ כְנָזוּף).

הָאֵם

נוּ, עִנְיָן מָצָא לַעֲנוֹת בּוֹ, וְהַמָּרָק הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה קַר כְּאִלּוּ הוֹצִיאוּהוּ מִתַּחַת הַקֶּרַח

(וְהִיא אוֹכֶלֶת לְבַדּוֹ).

הָאָב

תֵּכֶף וּמִיָּד. אוּלָם נִשְׁמַע נָא תְחִלָּה מַה בְּפִי שְׁמוּאֵל. מַה מָצָא הַגְּבִיר בִּתְשׁוּבָתוֹ שֶׁתֵּכֶף נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ אַחֲרֵי שֶׁנִּכְוְתָה לְשׁוֹנוֹ?

שְׁמוּאֵל

(כָּל הָעֵת עָסַק בַּאֲכִילָה אוֹ בְעִיּוּן בַסֵּפֶר, וְרַק מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה מַאֲזִין קְצָת לְדִבְרֵי הַיּוֹשְׁבִים וְהָיָה שׁוּב עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבְעִיּוּן, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהוּא עוֹמֵד לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה כְיָאוּת לְבָחוּר הַיְשִׁיבָה הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ וְאֵין מוֹרָא רַבּוֹ עָלָיו. הוּא מֵרִים יָדוֹ וּמוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפוֹ לְהַרְאוֹת שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין דָּבָר זֶה נִכְבָּד בְּעֵינָיו כְּלָל, אֶלָּא עוֹשֶׂה הוּא נַחַת רוּחַ לְאָבִיו)

הָעִנְיָן פָּשׁוּט הוּא מְאֹד. תְּשׁוּבָתוֹ נִשְׁמַעַת כְּעֵין קְלָלָה, כְּאִלּוּ הוּא מִצְטַעֵר עַל זֶה שֶׁהָאוֹרֵחַ נִשְׁאַר בַּחַיִּים אַחֲרֵי מוֹת אִמּוֹ.

הָאָב

(בְּהִתּוּל)

אָמְנָם, לֹא לְחִנָּם אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי בִמְקוֹם הַתּוֹרָה שָׁם הַחָכְמָה. נֹאכַל נָא אֶת הַמָּרָק

(אוֹכְלִים. הָאֵם יוֹצֵאת לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל. וְהַיְלָדִים מַתְחִילִים לֶאֱכֹל בְּרַעַשׁ הַמְיֻחָד לַאֲכִילַת הַמָּרָק, כְּגוֹן נִקּוּשׁ הַכַּפּוֹת בַּצַּלָּחַת, מְשִׁיכַת הַמָּרָק מִן הַכַּף בַּשְּׂפָתַיִם, כְּאִלּוּ מְסַנְנִים אוֹתוֹ וְכַדּוֹמֶה, אַךְ הָאָב נוֹעֵץ בָּהֶם עֵינָיו וּמַזְכִּירָם לֶאֱכֹל בְּנִמּוּס).

דָּוִד

אַהּ, אוֹהֵב אֲנִי אֶת הָאִטְרִיּוֹת

(וְהוּא מוֹשֵׁךְ אִטְרִיָּה אַחַת אֲרֻכָּה, וְהִיא מִתְחַלֶּקֶת וְנוֹפֶלֶת אֶל הַצַּלָּחַת).

שְׁלֹמֹה

הִנְּךָ לֹא־יֻצְלָח. הַבֵּט אֵלָי

(וְגַם הוּא מוֹשֵׁךְ אֶת קְצֵה הָאִטְרִיָּה בִשְׂפָתָיו מִן הַכָּף).

הָאָב

(מַפְסִיק אוֹתוֹ)

נוּ, אִכְלוּ אוֹ חֲדָלוּ. הָאִטְרִיּוֹת לֹא צַעֲצוּעִים הֵן

(הָאֵם שָׁבָה וּבְיָדֶיהָ צַלַּחַת אֲשֶׁר בְּשַׂר תַּרְנְגֹלֶת עָלֶיהָ).

דָּוִד

אוּלַי, אִמָּא, יֵשׁ עוֹד אִטְרִיּוֹת?

הָאֵם

כֵּן, בְּנִי. אֲבָל צָרִיךְ לְבַשֵּׁל אוֹתָן תְּחִלָּה. אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה אֶתֵּן לְךָ עוֹד אִטְרִיּוֹת.

(וְהִיא שָׂמָה בְאוֹתָן הַצַּלָּחוֹת חֵלֶק חֵלֶק מִבְּשַׂר הַתַּרְנְגֹלֶת. לָאָב)

הֲרֵי לְךָ הָרֹאשׁ וְהַגַּרְגֶּרֶת וְהַכְּנָפָיִם;

(לִשְׁמוּאֵל)

הֲרֵי לְךָ הָאָחוֹר;

(לְדָוִד)

הֲרֵי לְךָ הַיָּרֵךְ;

(לִשְׁלֹמֹה)

וַהֲרֵי לְךָ שְׁתֵּי הַכְּרָעַיִם, בְּנִי, כְּדֵי שֶׁתָּרוּץ בְּשִׂמְחָה אֶל הַחֶדֶר.

שְׁלֹמֹה

רַק שְׁתֵּי רַגְלַיִם אַתְּ נוֹתֶנֶת לִי?

הָאָב

רַק שְׁתֵּי רַגְלַיִם הָיוּ לַתַּרְנְגֹלֶת, בְּנִי.

הָאֵם

הֲרֵי לְךָ עוֹד בָּשָׂר, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה יֶלֶד טוֹב.

הָאָב

הֲיוֹדְעִים אַתֶּם, בָּנַי, כִּי אִמְּכֶם חֲכָמָה גְדוֹלָה הִיא? מִי יֹאמַר לִי מַה טַעַם חִלְּקָה אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת בְּאֹפֶן זֶה וְלֹא אַחֵר?

הָאֵם

(מְחַיֶּכֶת)

נוּ, נוּ, כַּנִּרְאֶה, רוּחֲךָ טוֹב עָלֶיךָ הָעֶרֶב, כִּי חוֹמֵד לָצוֹן אַתָּה לָךְ.

דָּוִד

אֲנִי אֹמַר לְךָ, אַבָּא. שְׁמוּאֵל הַבְּכוֹר בָּא בָרִאשׁוֹנָה, וַאֲנִי אַחֲרָיו, וּשְׁלֹמֹה אַחֲרַי, וְזֶה דּוֹמֶה לְאָחוֹר שֶׁאַחֲרָיו בָּא הַיָּרֵךְ, וְאַחֲרֵי הַיָּרֵךְ בָּאוֹת הָרַגְלָיִם; לְךָ נָתְנָה הָרֹאשׁ וְהַגַּרְגֶּרֶת וְהַכְּנָפַיִם מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה הָרֹאשׁ וְעָלֶיךָ לִגְעַר בָּנוּ וּלְהַכּוֹתֵנוּ; וְהָאֵם לָקְחָה לָהּ אֶת הַצֵּלַע מִפְּנֵי שֶׁהַצֵּלַע דּוֹמָה לְקִיר, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּבַּיִת בֵּין הַקִּירוֹת כָּל הַיּוֹם.

הָאָב

לְפִי חָכְמָתְךָ, טַעַמְךָ אֵינוֹ רַע כָּל כָּךְ, וּבְכָל זֹאת אַל תַּשְׁמַע עוֹד פַּעַם דְּבָרִים כָּאֵלֶּה מִפִּיךָ פֶּן תְּקַבֵּל מִמֶּנִּי מַכָּה אַחַת אַפָּיִם. נוּ, וְאַתָּה, שְׁלֹמֹה, מַה טַעֲמֶךָ?

שְׁלֹמֹה

לְפִי דַּעְתִּי, אַבָּא, נָתְנָה לְךָ אִמָּא אֶת הָרֹאשׁ וְהַגַּרְגֶּרֶת וְהַכְּנָפַיִם מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הַרְבֵּה עֲצָמוֹת, וְאַתָּה אוֹהֵב עֲצָמוֹת הָיִיתָ מֵעוֹדֶךָ; לִשְׁמוּאֵל נָתְנָה אֶת הָאָחוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב כָּל הַיּוֹם וְלוֹמֵד, וּבְלִי אָחוֹר אִי אֶפְשָׁר לָשָׁבֶת; לִי נָתְנָה אֶת הָרַגְלַיִם כְּדֵי לָרוּץ אֶל הַחֶדֶר וּלְדָוִד נָתְנָה אֶת הַיָּרֵךְ מִפְּנֵי שֶׁגַּם הוּא הוֹלֵךְ אֶל הַיְשִׁיבָה וְגַם לוֹ נָחוּץ רַגְלַיִם, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלִּי נָתְנָה אֶת הָרַגְלַיִם נָתְנָה לוֹ אֶת הַיָּרֵךְ, כִּי כְשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָרוּץ אֶל הַחֶדֶר בְּלִי רַגְלַיִם, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת אֶל הַיְשִׁיבָה בְלִי יָרֵךְ. אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ מַה טַעַם לָקְחָה לָהּ אֶת הַצֵּלַע, אֵין זֹאת כִּי הָיָה הַחֵלֶק הָאֶחָד שֶׁנִּשְׁאַר לָהּ.

הָאָב

גַּם אַתָּה הִנְּךָ רָאוּי לְמַכַּת לֶחִי טוֹבָה בְעַד מְשׁוּבָתְךָ, אֶלָּא שֶׁיָּדַי עֲסוּקוֹת עַכְשָׁו

(כִּי אוֹחֵז הוּא בְאֶצְבָּעוֹת שְׁתֵּי יָדָיו בִּכְנַף הַתַּרְנְגֹלֶת)

אִם כֵּן, אֱמֹר נָא אַתָּה, שְׁמוּאֵל, מַה טַעַם לָקְחָה לָהּ הָאֵם אֶת הַצֵּלַע וְלֹא חֵלֶק אַחֵר?

שְׁמוּאֵל

חוֹשֵׁב אֲנִי, שֶׁהַטַּעַם הוּא מִפְּנֵי שֶׁחַוָּה אֵם כָּל חָי נִבְרְאָה מִצַּלְעוֹ שֶׁל אָדָם, עַל כֵּן תַּעֲזֹב אִמָּא כָל חֵלֶק אַחֵר וְתִדְבַּק בַּצֵּלַע.

הָאָב

(בְּמֶבָּט שֶׁל הַפְתָּעָה)

בִּדְבָרֶיךָ, בְּנִי, בֶּאֱמֶת, יֵשׁ חִדּוּשׁ נִפְלָא. מֻבְטָחְנִי בְךָ כִּי הָיֹה תִהְיֶה לְדַרְשָׁן גָּדוֹל.

הָאֵם

(מַגִּישָׁה לִשְׁלֹמֹה נֵתַח קָטֹן מֵחֶלְקָהּ)

רוֹאָה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ, בְּנִי, מִדִּבְרֵי אַחֶיךָ. הָאֵם אֵינָהּ דּוֹאֶגֶת לְטוֹבָתָהּ כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁהִיא דּוֹאֶגֶת לְטוֹבַת בָּנֶיהָ, וְרַק אַחֲרֵי הַסְפִּיקָהּ לָהֶם דֵּי צָרְכָּם הִיא מַרְשָׁה לָהּ לָקַחַת חֵלֶק גַּם לְעַצְמָהּ

(לְעֵת כָּזֹאת כְּבָר גָּמְרוּ כֻלָּם אֲכִילַת הַבָּשָׂר)

הָבָה, אִסְפוּ נָא לִי אֶת הַצַּלָּחוֹת וְאָבִיאָה לָכֶם לִפְתָּן יָקָר אֲשֶׁר אֵין כְּמוֹתוֹ בְכָל הָעוֹלָם

(הַצַּלָּחוֹת נֶאֱסָפוֹת בַּעֲרֵמָה, וְהִיא לוֹקַחַת אוֹתָן וְיוֹצֵאת אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל).

הָאָב

הָבָה, יְלָדִים, נְזַמֵּר נָא

(וְכֻלָּם מְזַמְּרִים)

יָהּ רִבּוֹן עֳלַם וְעָלְמַיָּא:

אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא.

עוֹבֵד גְּבוּרְתֵּךְ וְתִמְהֲיָא

שְׁפַר קֳדָמָךְ לְהַחֲוַיָּא וכו'.

(הָאֵם שָׁבָה וּמְבִיאָה תְחִלָּה צַלָּחוֹת נְקִיוֹת, וְאַחֲרֵי כֵן סִיר, וְנוֹתֶנֶת לְכָל אֶחָד מִין לִפְתָּן שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ מֶעהרֶען צִימֶעס בְּלע"ז, וְהֵם גּוֹמְרִים אֶת הַזִּמְרָה).

שְׁכֵנָה

(מַרְאָה אֶת פָּנֶיהָ בַּחַלּוֹן הַפָּתוּחַ אֲשֶׁר מִמּוּל הָרוֹאִים)

שַׁבָּת טוֹבָה לָכֶם, בְּרוּכִים הַיּוֹשְׁבִים.

הָאֵם

בְּרוּכָה תִּהְיִי לִי גַם אַתְּ, חַיָּה שָׂרָה. אוּלַי תִּטְעֲמִי גַם אַתְּ מִן הַלִּפְתָּן שֶׁלִּי? אוֹמֶרֶת אֲנִי לָךְ, חַיָּה שָׂרָה, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא עָלָה הַלִּפְתָּן אֶצְלִי כָזֶה שֶׁל הַיּוֹם. אֵין זֶה לִפְתָּן כְּלָל כִּי אִם דְּבַשׁ, דְּבַשׁ מִן הַכַּוֶּרֶת…

(וְהִיא מַגִּישָׁה לָהּ מִן הַלִּפְתָּן בַּצַּלַּחַת בְּלִי כָף).

שְׁכֵנָה

(לוֹקַחַת אֶת הַצַּלַּחַת וְאוֹחֶזֶת אוֹתָהּ בְּיָדָהּ כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת נִשְׁעֶנֶת עַל סַף הַחַלּוֹן)

הַלְּחִנָּם אַתְּ מְפֻרְסֶמֶת בֵּינֵינוּ כְּאַחַת הַמְבַשְּׁלוֹת הַמְצֻיָּנוֹת? מִי שֶׁלֹּא טָעַם אֶת הַדָּגִים הַמְמֻלָּאִים שֶׁלָּךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ טַעַם דָּגִים. כָּכָה אֲנִי אוֹמֶרֶת מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם אֶל צִפּוֹרָה דְבָשָׁה שְׁכֶנְתֵּנוּ. צִפּוֹרָה דְבָשָׁה, יַקִּירָתִי, אוֹמֶרֶת אֲנִי לָהּ, רוֹצָה אַתְּ שֶׁבַּעֲלֵךְ יֵהָנֶה מִן הַדָּגִים שֶׁלָּךְ וְלֹא יִתְאוֹנֵן עָלַיִךְ כִּי אַתְּ מַקְדִּיחָה אֶת תַּבְשִׁילוֹ, כִּי הַדָּגִים שֶׁלָּךְ מָרִים הֵם מִמָּרוֹר וּמְלוּחִים הֵם מִמֶּלַח, לְכִי נָא אֶל רָחֵל לֵאָה שְׁכֶנְתֵּנוּ וְהִסְתַּכְּלִי נָא בְשָׁעָה שֶׁהִיא מְבַשֶּׁלֶת אֶת דָּגֶיהָ; לְכִי נָא, אֲנִי מְזָרֶזֶת אוֹתָהּ, לֹא פַעַם אַחַת אַף לֹא שְׁתַּיִם, הֲלֹא הִיא לֹא תְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ שְׂכַר לִמּוּד כִּי אֵין כָּמוֹהָ לְטוֹבַת הַלֵּב, אַדְרַבָּה, הִיא תִשְׁתַּדֵּל לְהַרְאוֹת לָךְ אֶת כָּל הַדְּרָכִים וְהָאֳפָנִים אֲשֶׁר דָּגִים מִתְבַּשְּׁלִים בָּהֶם, וְהִיא, כְּלוֹמַר, אַתְּ, רָחֵל לֵאָה, כָּכָה אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ, הֲרֵי יוֹדַעַת הִיא אֵיךְ לְבַשֵּׁל דָּגִים בַּעֲקֵבָהּ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאָנוּ כֻלָּנוּ, וְאַף הָרַבָּנִית בִּכְלָל, יוֹדְעוֹת בְּרָאשֵׁינוּ; וְאַל תְּהֵא הָרַבָּנִית קַלָּה בְעֵינָיִךְ; גַּם הִיא יוֹדַעַת לְבַשֵּׁל דָּגִים וּלְטַגֵּן דָּגִים וְלִצְלוֹת וְלִכְבּשׁ דָּגִים, אֶלָּא שֶׁאַתְּ, רָחֵל לֵאָה, עוֹלָה עָלֶיהָ בְּעִנְיָן זֶה, וּבֵינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ גַם בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבוֹדָהּ בְּתוֹר רַבָּנִית בִּמְקוֹמוֹ מֻנָּח, וּמִי שֶׁעֵינוֹ רָעָה בָהּ, תִּשְׁלֹט עַיִן רָעָה בוֹ בְעַצְמוֹ. אֶלָּא מַאי, אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי, כָּכָה אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ לְצִפּוֹרָה דְבָשָׁה, אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי כִּי לֹא עַל הַדָּגִים מִתְאוֹנֵן בַּעֲלֵךְ כִּי אִם עַל הַבָּשָׂר שֶׁאֵין בּוֹ טַעַם אַחֲרֵי אֲשֶׁר אַתְּ מְבַשֶּׁלֶת אוֹתוֹ בְמָרָק, וְהוּא, בַּעֲלֵךְ, אֵינוֹ אוֹהֵב בָּשָׂר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּמָרָק וּבְכֵן הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ, מִי יַכְרִיחֵךְ לְבַשֵּׁל אֶת הַבָּשָׂר בְּמָרָק? לְכִי אֶל שְׁכֶנְתֵּנוּ רָחֵל לֵאָה, וְהִיא תְלַמְּדֵךְ לִצְלוֹת וְלִכְבּשׁ וּלְטַגֵּן אֶת הַבָּשָׂר, בָּשָׂר כְּמוֹ שֶׁהוּא, אוֹ כָתוּשׁ וְכָתוּת תְּחִלָּה וְעָשׂוּי כַּדּוּרִים כַּדּוּרִים, בֵּין כַּדּוּרִים בִּפְנֵי עַצְמָם וּבֵין כַּדּוּרִים מְכֹרָכִים בְּעָלִים שֶׁל כְּרוּב. הֲטָעַמְתְּ מִיָּמַיִךְ, אוֹמֶרֶת אֲנִי לָהּ, הֲטָעַמְתְּ מִיָּמַיִךְ, צִפּוֹרָה דְבָשָׁה חֲבִיבָתִי, כַּדּוּרֵי בָשָׂר טָחוּן וְכָרוּךְ בַּעֲלֵי כְרוּב מְבֻשָּׁלִים וּמְרֻקָּחִים בְּשׁוּמַן תַּרְנְגֹלֶת? לֹא?! אִם כֵּן, אוֹמֶרֶת אֲנִי לָהּ, אֵינְךָ יוֹדַעַת, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדֵךְ, טַעֲמוֹ שֶׁל בָּשָׂר, וְאֵינִי מִתְפַּלֵּאת כְּלָל עַל בַּעֲלֵךְ שֶׁהוּא מִתְאוֹנֵן עָלַיִךְ בְּאָזְנָי; וְכִי בֶאֱמֶת מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ מֵחַיָּיו עֲלֵי אֲדָמוֹת אִם הַמַּאֲכָלִים שֶׁאַתְּ מַאֲכִילָה אוֹתוֹ אֵין בָּהֶם כָּל טַעַם? שִׁמְעִי נָא לִי, אוֹמֶרֶת אֲנִי לָהּ, פַּעַם אַחַת טָעַמְתִּי מִכַּדּוּר כָּרוּךְ בַּעֲלֵי כְרוּב אֲשֶׁר נָתְנָה לִי רָחֵל לֵאָה, וְהַאֲמִינִי לִי, צִפּוֹרָה דְבָשָׁה, עַל דִּבְרָתִי, כְּמוֹ שֶׁאַתְּ רוֹאָה אוֹתִי עוֹמֶדֶת פֹּה חַיָּה לְפָנַיִךְ, כִּי מֵאָז וְעַד הַיּוֹם אֵינִי מוֹצֵאת כָּל טַעַם בְּשׁוּם בָּשָׂר אַחֵר, וְלוּ הָיָה הַדָּבָר תָּלוּי רַק בִּי הָיִיתִי מְבַשֶּׁלֶת לִי עֲלֵי כְרוּב מְמֻלָּאִים בְּבָשָׂר כָּתוּשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה, וְהַמַּזָּל־בִּישׁ שֶׁלִּי, שֶׁיִּחְיֶה לְאֹרֶךְ יָמִים, אֵינוֹ יָכֹל לִסְבֹּל אֶת הָרֵיחַ שֶׁל כְּרוּב מְבֻשָּׁל. יְחֶזְקֵאל, גַּזְלָן שֶׁכְּמוֹתְךָ, מִתְחַנֶּנֶת אֲנִי לוֹ, מָה אִכְפַּת לְךָ אִם תֹּאכַל פַּעַם אַחַת בַּשָּׁבוּעַ כַּדּוּרֵי בָשָׂר כְּרוּכִים בַּעֲלֵי כְרוּב? מַדּוּעַ לֹא תִּהְיֶה כְּכָל הָאֲנָשִׁים, כְּמוֹ בַעֲלָהּ שֶׁל רָחֵל לֵאָה שְׁכֶנְתֵּנוּ? הֲלֹא בַעֲלָהּ זֶה תִּתְבָּרֵכְנָה בוֹ אִמּוֹת, וּבְךָ, יְחֶזְקֵאל, מַזָּל בִּישׁ הָיִיתָ וּמַזָּל בִּישׁ תִּשָּׁאֵר! כָּכָה אֲנִי טוֹעֶנֶת אִתּוֹ, אֲבָל הוּא בְאַחַת, אֵינִי חָפַץ בַעֲלֵי כְרוּב וְאֶנְקַת מְסַלְדֶּךָ! הֲשָׁמַעַתְּ מִיָּמַיִךְ, עַל כָּל דָּבָר הוּא עוֹנֶה לִי “אֶנְקַת מְסַלְדֶּךָ”, וְאַתְּ, לְכִי לָךְ וְצַעֲקִי חַי וְקַיָּם! מְסַפֶּרֶת אֲנִי לָךְ, רָחֵל לֵאָה, אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְנֶגֶד זֶה שֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּבֵיתִי עִם הַמַּזָּל־בִּישׁ שֶׁלִּי וְאָכַלְנוּ סְעֻדַּת לֵיל שַׁבָּת, כְּבִרְכַּת ה' אוֹתָנוּ, וְהָיָה כָל כָּךְ חַם בַּבַּיִת, עַד שֶׁאָמַרְתִּי, אֵצֵא נָא וְאֶרְאֶה אוּלַי יָפוּחַ הָרוּחַ וְאֶשְׁאַף אֲוִיר צַח, וְאַגַּב אָשִׂיחָה לִי מְעַט עִם שְׁכֵנוֹתֵינוּ, כִּי אַגִּיד לָךְ, רָחֵל לֵאָה, אֶת שְׁבָחֵךְ בְּפָנַיִךְ כִּי הַשִּׂיחָה אִתָּךְ הִיא פָּשׁוּט מְחַיָּה נְפָשׁוֹת. וְכִי עִם מִי אֲשׂוֹחֵחַ, עִם הַמַּזָּל־בִּישׁ שֶׁלִּי? אוֹ, רָחֵל לֵאָה, נִשְׁמָתִי, הֲלֹא מִמֵּךְ לֹא אַסְתִּיר סוֹד וּבְחֵיקֵךְ יְכֹלָה אֲנִי לִשְׁפֹּךְ אֶת כָּל מְרִירוּת לִבִּי בְלִי מַעֲצוֹר, קַצְתִּי בְחַיַּי לִפְעָמִים מִיחֶזְקֵאל שֶׁלִּי, לוּ יַאֲרִיךְ נָא אִתִּי יָמִים וְשָׁנִים. אֵינוֹ נוֹתֵן לִי אַף פִּתְחוֹן פֶּה. וְאַךְ פּוֹתַחַת אֲנִי אֶת פִּי לְסַפֵּר עִמּוֹ, כְּדֶרֶךְ אִשָּׁה לְסַפֵּר עִם בַּעֲלָהּ, מִיָּד הוּא מִתְנַפֵּל עָלַי וְצוֹעֵק, תְּנִי לָרֵחַיִם שֶׁלָּךְ לָנוּחַ, הֵן שַׁבָּת הַיּוֹם, וַהֲרֵי גַּם הַסַּמְבַּטְיוֹן נָח מִזַּעְפּוֹ בְשַׁבָּת! כֵּן הוּא, חֲבִיבָתִי. “רֵחַיִם וְסַמְבַּטְיוֹן”, אֵלֶּה הֵם שְׁנֵי שְׁמוֹת הַחִבָּה שֶׁהוּא מְכַנֶּה אוֹתִי בָהֶם תָּמִיד, וַאֲנִי, בְּלִי שִׂיחָה, לָמָּה לִי חַיִּים! לוּ הָיָה לְכָל הַפָּחוֹת מַגִּיד לִי מַה שֶׁהוּא קוֹרֵא בַצְּפִירָה־שְׁמִירָה שֶׁלּוֹ, כִּי הֲלֹא מְלֵאָה הִיא הַצְּפִירָה שֶׁלּוֹ חֲדָשׁוֹת וִישָׁנוֹת, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, סִפּוּרִים וּמַעֲשִׂיּוֹת. אַהּ, אִלּוּ יָדַעְתִּי לִקְרֹא אֶת הַצְּפִירָה, הֲלֹא הָיָה פִי כְנָהָר שׁוֹטֵף וּכְמַעְיָן לֹא אַכְזָב! וְהַשְּׁכֵנוֹת הָיוּ דּוֹרְשׁוֹת לְפִתְחִי, וַאֲנִי הָיִיתִי מַגִּידָה לָהֶן הַכֹּל, לֹא הָיִיתִי מְכַסָּה מֵהֶן אַף הַקַּל שֶׁבְּקַלִּים מִן הַמְּאֹרָעוֹת וְהַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. וְכִי כְאִישִׁי אֲנִי שֶׁאֶחְסֹם אֶת פִּי כְמוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מִתְחַנֶּנֶת לוֹ, יְחֶזְקֵאל, מִתְחַנֶּנֶת אֲנִי לוֹ, אֵיכָכָה זֶה יִהְיֶה אִישׁ בְּלִי לֵב, אִישׁ אַכְזָר כָּמוֹךָ, שֶׁאֵינְךָ מַגִּיד לִי אַף דָּבָר מִן הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה קוֹרֵא, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי גֹוַעַת אֲנִי לִשְׁמֹעַ אַף הֶגֶה מִפִּיךָ… מַה, מִלְחָמָה אִם שָׁלוֹם? וְאִם מִלְחָמָה, מִי וָמִי הַהוֹלְכִים בַּקְּרָב? וּמִי וָמִי יֵצֵא הַמְנַצֵּחַ? אֲבָל דַּבֵּר אֵלָיו כְּדַבֵּר אֶל הַקִּיר… חָכָם הָיָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאָמַר, יֵשׁ אָזְנַיִם לַכֹּתֶל, אֲבָל אֵין לוֹ פֶה… כָּכָה אֲנִי אוֹמֶרֶת, רָחֵל לֵאָה חֲבִיבָתִי, כְּנֶגֶד זֶה…

(בְּמֶשֶׁךְ הַשִּׂיחָה הַזֹּאת אוֹכְלִים כָּל הַמְסֻבִּים אֶת הַלֶּפֶת, וּכְפַעַם בְּפַעַם מוֹשֵׁךְ הָאָב בִּכְתֵפָיו לְאוֹת כִּי רוֹצֶה הוּא לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּה אֲבָל אֵינוֹ יָכֹל).

הַשָּׁכֵן

(פָּנָיו נִרְאִים בַּחַלּוֹן כְּשֶׁהוּא מִתְקָרֵב אֶל אִשְׁתּוֹ הַשְּׁכֵנָה. הוֹלֵךְ הוּא בְלִי מְעִיל עַל חֲזִיָּתוֹ, כִּפָּה חֲבוּשָׁה לְרֹאשׁוֹ)

אַהּ, הָרֵחַיִם שֶׁלָּךְ כְּבָר הִתְחִילוּ טוֹחֲנוֹת? מְקוֹמֵךְ לֹא יַכִּירֵךְ פֹּה כִּי אִם בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים

(פּוֹנֶה אֶל הָאָב)

שַׁבָּת טוֹבָה לְךָ, ר' שָׁאוּל. בְּרוּכִים הַיּוֹשְׁבִים.

הָאָב

שַׁבָּת טוֹבָה גַם לְךָ, ר' יְחֶזְקֵאל, שָׁלוֹם בּוֹאֶךָ.

שְׁכֵנָה

(דּוֹקֶרֶת אֶת בַּעֲלָהּ בְּעֵינֶיהָ)

כָּכָה רוֹאָה אַתְּ, רָחֵל לֵאָה, חֲבִיבָתִי, כַּמָּה הוּא מְשַׁעְבֵּד אוֹתִי וְאֵינוֹ נוֹתֵן לִי לִפְתֹּחַ אֶת פִּי אַף לְרֶגַע. יִבָּהֲלוּ כָל שׂוֹנְאַי כְּמוֹ שֶׁבִּלְבְּלַנִי וְהִבְהִיל אֶת כָּל רַעְיוֹנוֹתָי. כְּנֶגֶד מַה אָמַרְתִּי לָךְ אֶת כָּל זֹאת?

(מִתְאַמֶּצֶת לִזְכֹּר אֵיפֹה עָמְדָה כְּשֶׁהִפְסִיק אוֹתָהּ בַּעֲלָהּ).

הָאֵם

כְּנֶגֶד זֶה שֶׁאֵין לָךְ כַּף בַּמֶּה לֶאֱכֹל אֶת הַלִּפְתָּן.

שְׁכֵנָה

(מְחַיֶּכֶת)

הַלְוַאי שֶׁתִּזְכִּי, רָחֵל לֵאָה, לַמָּאוֹר הַשְּׁבִיעִי כְּמוֹ שֶׁהַאִירוֹת אֶת עֵינָי. כָּל הַשָּׁעָה שֶׁהָיִיתִי מְשׂוֹחַחַת אִתָּךְ הִתְלַבֵּט בְּפִי אֵיזֶה דִבּוּר, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִפִּי. עַל קְצֵה לְשׁוֹנִי עָמְדָה הַמִּלָּה וְלֹא יָכֹלְתִּי לְנַתֵּק אוֹתָהּ מִשָּׁם. הַיְנוּ דְאַמְרִי אִינְשִׁי, לָשׁוֹן אֲרֻכָּה לַשּׁוֹר, וְלֹא יְדַבֵּר. כָּכָה הוּא עוֹמֵד כְּשָׂטָן נֶגְדִּי וּמְבַלְבֵּל אֶת מַחֲשַׁבְתִּי וְאֵינִי יוֹדַעַת שׁוּב כְּנֶגֶד מַה אָמַרְתִּי כָף…

הָאֵם

כְּנֶגֶד הַלִּפְתָּן אֲשֶׁר בְּיָדֵךְ

(נוֹתֶנֶת לָהּ כַּף)

אִכְלִי נָא אֶת הַלִּפְתָּן בְּעוֹד חֻמּוֹ בּוֹ, כִּי אָז טַעֲמוֹ, יוֹתֵר מְשֻׁבָּח

(הַשְּׁכֵנָה מְרִימָה אֶת הַצַּלַּחַת לְנֶגֶד עֵינֶיהָ וּמַתְחִילָה לְהִתְבּוֹנֵן בַּלִּפְתָּן מִכָּל צַד כְּמַעֲרִיכָה בְּנַפְשָׁהּ מֵאֵיזֶה צַד יוֹתֵר טוֹב לְהַתְחִיל בַּאֲכִילָה).

הַשָּׁכֵן

כָּכָה אַתָּה רוֹאֶה, ר' שָׁאוּל, כַּמָּה אֲנִי סוֹבֵל מִמֶּנָּה. כָּל הַיּוֹם שִׂיחָתָהּ עָלַי, טוֹחֶנֶת וְטוֹחֶנֶת וְאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת. מָצָא ה' אֶת עֲוֹנִי וַעֲנָשַׁנִי בְלָשׁוֹן שֶׁכָּזוֹ.

הָאָב

(מְנַחֵם אוֹתוֹ)

כְּבָר אָמְרוּ חז"ל, תִּשְׁעָה קַבִּים שִׂיחָה נָטְלוּ הַנָּשִׁים. כָּךְ הִיא דַּרְכָּן שֶׁל נָשִׁים, וְלָמָּה תִּתְלוֹנֵן?

הַשָּׁכֵן

תִּשְׁעָה קַבִּים, יְהֵא גַם עֲשָׂרָה, חֵי רֹאשִׁי, שֶׁלֹּא הָיִיתִי מִתְלוֹנֵן גַּם עַל זֶה. אֲבָל אִשְׁתִּי לָקְחָה תִשְׁעִים וְתִשְׁעָה!

הָאָב

(צוֹחֵק)

נוּ, הִתְנַחֵם בָּזֶה שֶׁלָּאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לְכָךְ…

(אֶל הָאֵם)

בַּעֲלַת הַבַּיִת, אֶפְשָׁר תְּכַבְּדִי גַּם אֶת ר' יְחֶזְקֵאל מִן הַלִּפְתָּן?

הַשָּׁכֵן

מַה סַלְּקָא אֲדַעְתָּךְ? זֶה עַתָּה אָכַלְנוּ וְשָׂבָעְנוּ.

הָאָב

וּבְכָל זֹאת, אִם תִּטְעַם מִן הַלִּפְתָּן נוּכַל לְצָרֵף אוֹתְךָ לִמְזֻמָּן.

הַשָּׁכֵן

נוּ, מִצְוָה שַׁאֲנִי. אִי מִשּׁוּם הָכִי לֹא אִכְפַּת.

הָאֵם

(מַגִּישָׁה לוֹ מְעַט לִפְתָּן בְּצַלַּחַת אֲשֶׁר כַּף בָּהּ)

מַבְטִיחָה אֲנִי לְךָ שֶׁלֹּא תִּתְחָרֵט. שְׁאַל נָא אֶת אִשְׁתְּךָ וְתַּגֵּד לָךְ.

הַשָּׁכֵן

(לוֹקֵחַ אֶת הַצַּלַּחַת)

תּוֹדָה לָךְ… מוּטָב שֶׁלֹּא אֶשְׁאַל. כְּבָר הִשְׁפִּיעָה עָלַי רֹב טוֹבָה שֶׁאֵינִי יָכֹל לְקַבֵּל. אָזְנַי מְרֻטָּשׁוֹת כְּבָר מֵרַעַשׁ פִּיהָ וְדוֹרְשׁוֹת הֵן מְעַט קָט מְנוּחָה. בָּרוּךְ אַתָּה… בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה

(כֻּלָּם עוֹנִים אָמֵן. הוּא טוֹעֵם מִן הַלִּפְתָּן וּמוֹדֶה בִתְנוּעַת הָרֹאשׁ אֶל בַּעֲלַת הַבַּיִת, כְּאוֹמֵר, אָמְנָם טוֹב הַלִּפְתָּן כְּמוֹ שֶׁאָמָרְתְּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹכֶלֶת הַשְּׁכֵנָה קִמְעָה קִמְעָה, וּמְמַצְמֶצֶת בִּשְׂפָתֶיהָ וּמְרִימָה עֵינֶיהָ לְמַעְלָה כְּתַרְנְגֹלֶת הַשּׁוֹתָה מַיִם, לֵאמֹר, שֶׁטַּעַם הַלֶּפֶת כְּטַעַם גַּן עֵדֶן, מְחַיֶּה נְפָשׁוֹת וְאֵין כָּמֹהוּ אַף אֵצֶל הָרַבָּנִית. בֵּינָתַיִם מַגִּישָׁה הָאֵם מַיִם אַחֲרוֹנִים, גַּם שְׁנֵי סִדּוּרִים בְּעַד הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים, וְהָאָב וְהַבְּכוֹר רוֹחֲצִים אֶת יְדֵיהֶם).

הָאָב

הַיּוֹם, תְּבָרֵךְ אַתָּה, שְׁמוּאֵל.

שְׁמוּאֵל

טוֹב אַבָּא

(מַתְחִיל לְהִתְנוֹעֵעַ פָּנִים וְאָחוֹר)

רַבּוֹתַי, הָבָה נְבָרֵךְ.

כֻּלָּם

(גַּם הַשָּׁכֵן וְהַשְּׁכֵנָה) יְהִי שָׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. שְׁמוּאֵל

יְהִי (וגו') בִּרְשׁוּת אֲבִי מוֹרִי, מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּמִטּוּבוֹ חָיִינוּ.

כֻּלָּם

בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּמִטּוּבוֹ חָיִינוּ

(הַמְסֻבִּים מַתְחִילִים לְבָרֵךְ בְּקוֹל, שְׁנֵי הַיְלָדִים מִתּוֹךְ הַסִּדּוּרִים).

הָאָב

(גּוֹמֵר כְּחַזָּן)

בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַזָּן אֶת הַכֹּל

(כֻּלָּם עוֹנִים אָמֵן וּמוֹסִיפִים לְבָרֵךְ בְּהַשְׁפִּילָם אֶת קוֹלָם, הָלֹךְ וְהַשְׁפֵּל, כְּאִלּוּ נִתְקָרְרָה הִתְלַהֲבוּתָם, וְהָאָב גּוֹמֵר)

בָּרוּךְ אַתָּה ה' עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן

(כֻּלָּם עוֹנִים אָמֵן, וּמְבָרְכִים הָלְאָה בְשָׂפָה יוֹתֵר רָפָה…)

הַשָּׁכֵן

זֶה עַכְשָׁו קִבַּלְתִי אֶת הַצְּפִירָה מִשֶּׁל הַשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר וּמָצָאתִי בָהּ שֶׁהָעֶרֶב יִהְיֶה לִקּוּי לְבָנָה בְּחֵלֶק זֶה שֶׁל הָאָרֶץ, וּבָאתִי לְהַגִּיד לְךָ, ר' שָׁאוּל, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְאַחֵר לָשֶׁבֶת בַּבָּיִת. נֵס גָּדוֹל הָיָה שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַצְּפִירָה בִזְמַנָּהּ, בְּעוֹד מוֹעֵד; אָמְנָם, מֶה הָיִינוּ עוֹשִׂים בְּלִי הַצְּפִירָה?

(הָאָב עוֹנֶה בְרֹאשׁוֹ לְאוֹת כִּי הוּא שׁוֹמֵעַ לִדְבָרָיו, וְהַשָּׁכֵן וְהַשְּׁכֵנָה עוֹמְדִים נִשְׁעָנִים עַל סַף הַחַלּוֹן וְאוֹכְלִים לָהֶם אֶת הַלִּפְתָּן, כָּל אֶחָד לְפִי דַרְכּוֹ).

שְׁלֹמֹה

(אֶל דָּוִד) הָבָה, דָּוִד, נְמַהֵר נָא לִגְמֹר אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְנֵצֵא לִרְאוֹת אֶת לִקּוּי הַלְּבָנָה.

(וְהוּא מַתְחִיל לַחֲטֹף אֶת הַבְּרָכוֹת בְּהִתְנוֹעֲעוֹ קֶדֶם וְאָחוֹר, וְהַדְּבָרִים יוֹצְאִים בְּלוּלִים מִפִּיו כְּזִמְזוּם הַדְּבוֹרָה).

הָאָב

(מַכֶּה אוֹתוֹ עַל הַלֶּחִי בְהִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה, פצץ! מִבְּלִי שֶׁהַבֵּן צִפָּה לָזֶה כְלָל)

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לִקּוּי לְבָנָה אִם לֹא, אֵבֶל לִקּוּי לֶחִי וַדַּאי יִהְיֶה. הַלְּבָנָה לֹא תִּבְרָח. בָּרֵךְ כְּהֹגֶן וּבְנַחַת מִן “נוֹדֶה לְךָ” וָהָלְאָה.

הָאֵם

(אֵינָהּ חֲפֵצָה לְהַפְסִיק, וּמְרַמֶּזֶת בְּיָדָהּ)

נוּ, נוּ! (כְּלוֹמַר, מָה אַתָּה חָפֵץ מֵחַיֵּי הַיֶּלֶד הַזֶּה?)

שְׁלֹמֹה

(מְלַטֵּף לֶחְיוֹ הַלְּקוּיָה בְכַפּוֹ, מִתְנוֹעֵעַ וּמְבָרֵךְ בְּקוֹל רוֹעֵד וְנָמוּךְ אֲבָל לְאַט לְאַט)

נוֹדֶה לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ (וְגוֹמֵר. וְהָאָב אוֹמֵר “רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ”… “וּבְנֵה יְרוּשָׁלָיִם” וגו' וְכֻלָּם עוֹנִים אָמֵן, וּמְבָרְכִים הָלְאָה).

שְׁכֵנָה

דּוֹמָה אַתְּ, רָחֵל לֵאָה, שֶׁרַק בַּעֲלֵךְ, יִמְחַל לִי, נוֹהֵג כָּכָה עִם הַיְלָדִים? גַּם בַּעֲלִי אֵינוֹ טוֹב מִמֶּנּוּ. אֲנִי מַרְהִיבָה עֹז בְּנַפְשִׁי לֵאמֹר לוֹ זֹאת בְּפָנָיו. עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה מַכַּת לֶחִי. דַבֵּר לֹא יְדַבֵּר, אֲבָל מַכּוֹת לֶחִי לַיְלָדִים יִתֵּן בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ. אוֹמֶרֶת אֲנִי לָךְ, רָחֵל לֵאָה, יַקִּירָתִי, שֶׁהַגְּבָרִים אֵינָם יוֹדְעִים לְהַעֲרִיךְ כְּלָל אֶת עֶרְכֵּנוּ. לִפְתָּן כָּזֶה, לְמָשָׁל,

(וְהִיא מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בַּכַּף לְבָאֵר אֵת הָעִנְיָן בָּאֵר הֵיטֵב)

הֲלֹא הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ לֹא טָעַם מֵעוֹלָם! אוֹמֶרֶת אֲנִי זֹאת כְּנֶגֶד לִקּוּי הַחַמָּה, כְּלוֹמַר, הַלְּבָנָה. הִנֵּה הַגְּבָרִים כִּ“פְּרִיצִים” הֵם בְּעֵינֵיהֶם, קוֹרְאִים לָהֶם אֶת הַצְּפִירוֹת וְיוֹדְעִים הֵם עַל דְּבַר לִקּוּי הַחַמָּה, כְּלוֹמַר, הַלְּבָנָה, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ הַנָּשִׁים הָעֲלוּבוֹת אֵין לָנוּ בְעוֹלָמֵנוּ לֹא לִקּוּי חַמָּה וְלֹא לִקּוּי לְבָנָה אֶלָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הַמִּטְבָּח. כְּנֶגֶד זֶה שֶׁאָמַרְתִּי כַמָּה קָשֶׁה הוּא גוֹרַל הַנָּשִׁים. אוֹמֶרֶת אֲנִי לָךְ… לִקּוּי חַמָּה זֶה כְּלוֹמַר, לִקּוּי הַלְּבָנָה…

הַשָּׁכֵן

(נִכְנָס לְתוֹךְ דְּבָרֶיהָ בְּתַרְעֹמֶת)

ר' שָׁאוּל, עַכְשָׁו שֶׁאִשְׁתִּי לָקְחָה אֶת לִקּוּי הַלְּבָנָה בְּפִיהָ יָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר כְּלוּם מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן לַעֲצָתִי שְׁמַע, צֵא נָא הַחוּצָה וְהַבֵּט הַשָּׁמָיְמָה.

(שָׂם אֶת הַצַּלַּחַת עַל סַף הַחַלּוֹן, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאִשְׁתּוֹ עוֹד מוֹסִיפָה לֶאֱכֹל כְּקֹדֶם. הָאָב מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת כִּי שׁוֹמֵעַ הוּא לַעֲצָתוֹ וְגוֹמֵר בִּמְהִירוּת, “נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי” וכו'; גַּם שְׁמוּאֵל וְדָוִד גּוֹמְרִים בְּאוֹתוֹ זְמַן, וּשְׁלֹמֹה שֶׁהָיָה מְפַגֵּר אַחֲרֵיהֶם מַתְחִיל לַחֲטֹף שׁוּב, וּכְשֶׁהָאָב רוֹאֶה אוֹתוֹ שָׁב לְסוּרוֹ, נוֹעֵץ בּוֹ אֶת עֵינָיו עַד שֶׁהַלָּז מַתְחִיל לִקְרֹא שׁוּב לְאַט לְאַט. הָאָב קָם וְיוֹצֵא הַחוּצָה דֶּרֶךְ חֲדַר הַבִּשּׁוּל, הַשָּׁכֵן מִסְתַּלֵּק מֵעַל יַד הַחַלּוֹן וְאֵינוֹ נִרְאֶה עוֹד, גַּם שְׁנֵי הַבָּנִים יוֹצְאִים אַחַר הָאָב, וְדָוִד שׁוֹלֵחַ אֶת לְשׁוֹנוֹ מוּל שְׁלֹמֹה, אַךְ הַלָּז מְאַיֵּם עָלָיו בְּאֶגְרוֹפוֹ בְרֶמֶז כְּלוֹמַר, עוֹד אֶרְאֶה בְךָ נְקָמָה, וּבְהִשָּׁאֲרוֹ לְבַדּוֹ עִם הָאֵם הוּא מַתְחִיל לַעֲבֹר עַל הַנִּשְׁאָר מֵהַבְּרָכוֹת בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה וּבְזִמְזוּם שֶׁל כַּוֶּרֶת צְפוּפָה דְבוֹרִים…)

הָאֵם

נוּ, נוּ!

(כְּלוֹמַר, אַל תְּמַהֵר כָּל כָּךְ! וְהִיא מְנַעְנְעָה בְיָדָהּ כְּאִלּוּ רוֹצָה הִיא לְעַכְּבוֹ בִמְרוּצָתוֹ, אֲבָל שְׁלֹמֹה אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ כְּלָל לִקְרִיאָתָהּ וְלִתְנוּעַת יָדָהּ, גּוֹמֵר אֶת הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן, סוֹגֵר אֶת הַסֵּפֶר וְיוֹצֵא גַּם הוּא בְרוּצוֹ אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל. הָאֵם מוֹסִיפָה לִקְרֹא קְצָת בְּלַחַשׁ וְגוֹמֶרֶת בְּקוֹל רָם)

ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

(סוֹגֶרֶת אֶת הַ“קָּרְבַּן מִנְחָה” בִּנְשִׁיקָה, קָמָה, שָׂמָה אוֹתוֹ עִם שְׁנֵי הַסִּדּוּרִים עַל הָאָרוֹן וּמַתְחִילָה לֶאֱסֹף אֶת הַצַּלָּחוֹת).

שְׁכֵנָה

עַכְשָׁו שֶׁנִּשְׁאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ וְאֵין הַגְּבָרִים אִתָּנוּ, הֲרֵי יְכֹלוֹת אָנוּ לְשׂוֹחֵחַ בְּאֵין מַפְרִיעַ.

הַתַּיִשׁ

(רַק קוֹלוֹ נִשְׁמָע)

מֶה… מֶה… מֶה…

שְׁכֵנָה

(בְּקוֹל פַּחַד אַחֲרֵי הַבִּיטָה לְצַד יְמִינָהּ)

אוֹיָה לִי, הִנֵּה תֵישׁ־הַקָּהָל הַנַּגָּח רָץ לְנֶגְדִּי! אוֹיָה לִי, הֲלֹא יִגָּחֵנִי! אָנוּסָה נָא טֶרֶם יִדְקְרֵנִי…

(וּבְנוּסָהּ הִיא לוֹקַחַת אִתָּה אֶת הַצַּלַּחַת עִם הַלִּפְתָּן אֲשֶׁר בְּיָדָהּ).

שְׁלֹמֹה

(מוֹבִיל אֶת הַתַּיִשׁ אֶל הַחַלּוֹן וְאוֹחֲזוֹ בְקַרְנָיו בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה אֵינוֹ חָפֵץ לְהִשְׁתַּעְבֵּד לוֹ)

אִי לָךְ, תַּיִשׁ זָקֵן, שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ. אֶפְשָׁר תֹּאכַל מְעַט לִפְתָּן?

הָאֵם

הַמְּשֻׁגָּע הוּא הַנַּעַר, אוֹ חֲסַר דֵּעָה! עֲזֹב אֶת הַתַּיִשׁ לְנַפְשׁוֹ פֶּן יִגָּחֶךָ!

שְׁלֹמֹה

אֵינִי יָרֵא מִמֶּנּוּ, אִמָּא. נוּ ר' תַּיִשׁ, אֱמֹר נָא בְקוֹל רָם, סֶגֵל מֶם מֶה… סֶגֵל מֶם מֶה…

הָאָב

(פצץ! פַּס יָדוֹ מוֹפִיעָה כְּשֶׁהוּא מַכֶּה אֶת הַבֵּן עַל לֶחְיוֹ, קוֹלוֹ נִשְׁמָע, וְאֶפְשָׁר גַּם פָּנָיו נִרְאִים כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר)

הֲרֵי לְךָ תְיָשִׁים בְּשַׁבָּת. וּמַה תַּעֲשֶׂה עוֹד! (פִּתְאֹם מִתְפָּרְצִים קוֹלוֹת הַקּוֹרְאִים, “הִנֵּה הַלְּבָנָה נִלְקָה! הִנֵּה לִקּוּי הַלְּבָנָה!” וְהָאָב פּוֹנֶה אֶל הָאֵם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר שְׁלֹמֹה מִתְחַמֵּק מִידֵי הָאָב וְהַתַּיִשׁ מִתְחַמֵּק מִידֵי שְׁלֹמֹה וּמִתְעַלְּמִים לָהֶם) לָמָּה תֵשְׁבִי בַבָּיִת? הִנֵּה כָּל הָרְחוֹב הוֹמֶה, צְאִי גַם אַתְּ, וְאֶת הַצַּלָּחוֹת תְּנַקִּי אַחֲרֵי כֵן.

הָאֵם

טוֹב, טוֹב, הִנְנִי יוֹצֵאת תֵּכֶף וּמִיָּד

(הַבַּיִת רֵיק בְּצֵאתָהּ, הַחַלּוֹן פָּנוּי, רַק הַצַּלַּחַת אֲשֶׁר הַשָּׁכֵן אָכַל מִמֶּנָּה עוֹד עוֹמֶדֶת עַל סַף הַחַלּוֹן).

חָתוּל

(אוֹתוֹ הֶחָתוּל אֲשֶׁר מִקֹּדֶם, נִרְאֶה כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה עַל סַף הַחַלּוֹן וּמַבִּיט בַּצַּלַּחַת הָרֵיקָה; עוֹמֵד הוּא עַל הַסַּף וּמְיַלֵּל לוֹ)

מְיַאוּ… מְיַאוּ… מְיַאוּ…

(הַמָּסָךְ)

בֵּין מַעֲרָכָה לְמַעֲרָכָה

אָמַר אֲבַּיֵי: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעֱלִימוּ עֵינֵיהֶם

וָאֵחַל בְּתוֹכָם" (שבת קי"ט ב')

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה: בַּאֲמֵרִיקָה

(חֲדַר הַבִּשּׁוּל בְּבֵית אֲמֵרִיקָאִי פָשׁוּט. סָמוּךְ לְאֶמְצַע הַקִּיר אֲשֶׁר מִמּוּל לָרוֹאִים עוֹמֶדֶת כִּירַת בַּרְזֶל וְעָלֶיהָ סִירִים שׁוֹנִים. לְמַעְלָה עַל הַקִּיר תָּלוּי לוּחַ אַנְגְּלִי, זֹאת אוֹמֶרֶת, תְּמוּנַת נַעֲרָה שֶׁחֶצְיָהּ עֲרֻמָּה, וּבְקֶרֶן הַתְּמוּנָה מְדֻבָּקִים דַּפֵּי הַחֹדֶשׁ. סָמוּךְ לַכִּירָה דֶלֶת הַמּוֹלִיכָה לַחֲדַר מִטָּתָהּ שֶׁל הָאֵם. בְּפִנָּה אַחַת שֶׁל אוֹתוֹ הַקִּיר עוֹמֵד הַכִּיּוֹר, וּמִמַּעַל לוֹ רְאִי לֹא גָּדוֹל תָּלוּי עַל הַקִּיר, וּמִמַּעַל לָרְאִי מָדְבָּק אֶל הַקִּיר אָרוֹן שֶׁל אִצְטַבָּאוֹת, וַעֲלֵיהֶן מֻנָּחִים כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים. בַּפִּנָּה הַשְּׁנִיָּה עוֹמֵד אָרוֹן לֹא עָמֹק אַחֵר הַמְשַׁמֵּשׁ מִזְנוֹן וְגַם אֲרוֹן הַכֵּלִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם בְּכָל שָׁעָה. בַּקִּיר אֲשֶׁר לִימִין הַכִּירָה, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים, חַלּוֹן אֶחָד, וּסְמוּכָה לוֹ דֶלֶת הַנִּפְתַּחַת לַחֲדַר הַבֵּן הַצָּעִיר, הוּא שְׁלֹמֹה. בַּקִּיר אֲשֶׁר לִימִין הָרוֹאִים, שְׁתֵּי דְלָתוֹת: אַחַת הַמּוֹלִיכָה אֶל הַפְּרוֹזְדּוֹר וְאֶל הַחוּץ, וְהַשְּׁנִיָּה לַחֲדַר הַבֵּן הַשֵּׁנִי, הוּא דָוִד. גַּם עַל יֶתֶר הַקִּירוֹת לוּחוֹת חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים מֵאוֹתוֹ הַמִּין הָאָמוּר לְמָעְלָה. סָמוּךְ לִפְאַת הַבָּמָה, כְּנֶגֶד הַכִּירָה וְלִשְׂמֹאל הָרוֹאִים, עוֹמֵד שֻׁלְחָן מְכֻסֶּה מַפָּה לְבָנָה וּשְׁתֵּי חַלּוֹת עָלָיו מְכֻסּוֹת מַפָּה פְשׁוּטָה. כִּסְאוֹת אֲחָדִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן. הַחֶדֶר מוּאָר בְּאוֹר הַחַשְׁמַל, אוֹר גָּדוֹל וּמַזְהִיר אֲבָל קַר מְאֹד… הַיּוֹצֵא מִקְצֵה הַקָּנֶה הַתָּקוּעַ בְּאֶמְצַע הַתִּקְרָה. בַּחֲדַר הָאֵם, שֻׁלְחָן קָטֹן עוֹמֵד סָמוּךְ לַדֶּלֶת, וְחָמֵשׁ מְנוֹרוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת קָלָל עָלָיו, וְנֵרוֹת דּוֹלְקִים בָּהֶן. אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן עוֹמֵד כִּסֵּא וְהָאֵם יוֹשֶׁבֶת עָלָיו וְקוֹרֵאת מִתּוֹךְ הַטַּייטְשׁ־חֻמָּשׁ שֶׁלָּהּ לְאוֹר הַנֵּרוֹת, וּפָנֶיהָ אֶל הָרוֹאִים).

הָאֵם

(עֶשֶׂר שָׁנִים עָבְרוּ בֵין הַמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה וּבֵין הַשְּׁנִיָּה. הָאָב מֵת. הַבֵּן הַבְּכוֹר, שְׁמוּאֵל, יוֹשֵׁב בֵּין הַבּוֹלְשֵׁבִיקִים כְּבֵין עַקְרַבִּים, אֵין נוֹתְנִים לוֹ לָצֵאת אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יִתְּנוּ לָהּ לָבֹא אֶל הָאָרֶץ. טוֹב לָהּ פֹּה מִצַּד הַחָמְרִי אֲבָל רַע וּמַר לָהּ מִצַּד הָרוּחָנִי. שַׂעֲרוֹתֶיהָ הִלְבִּינוּ בְמִקְצָת, פָּנֶיהָ קֻמְּטוּ וְנִתְכַּרְכְּמוּ, אֲבָל עוֹדָהּ מַחֲזִיקָה בְמִטְפַּחַת הַמֶּשִׁי שֶׁל הַיָּמִים הַטּוֹבִים הָהֵם. קוֹרֵאת הִיא בְּפַרְשַׁת “וַיְחִי”, בְּקוֹל עָצוּב מְאֹד, קוֹל שֶׁל יֵאוּשׁ וְאֵין תִּקְוָה)

וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, עֲשֵׂה לִי חֶסֶד עִם אֱמֶת, כִּי הַגּוֹמֵל חֶסֶד לְמֵת עוֹשֶׂה חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵינוֹ מְצַפֶּה לַמֵּת שֶׁיָּשִׁיב לוֹ כִגְמוּלוֹ. אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְמִצְרָיִם

(מִתְאַנַּחַת)

הוֹי, אֲמֵרִיקָה, אֲמֵרִיקָה, מִפְּנֵי שְׁלשָׁה דְבָרִים אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְמִצְרָיִם: הָאֶחָד, כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם תִלְקֶה בְמַכַּת כִּנִּים וְהֵם יִזְחֲלוּ תַחַת גּוּפִי; וְהַשֵּׁנִי, כִּי הַמֵּתִים בְּחוּץ לָאָרֶץ בְּקוּמָם לִתְחִיָּה כְּשֶׁיָּבֹא הַמָּשִׁיחַ, עֲלֵיהֶם לְהִתְגַּלְגֵּל בִּמְחִלּוֹת תַּחַת הֶהָרִים וְהָעֲמָקִים, הַנְּהָרוֹת וְהַיַּמִּים, הוֹי, אֲמֵרִיקָה, אֲמֵרִיקָה, הַנְּהָרוֹת וְהַיַּמִּים, עַד שֶׁיָּבֹאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיִהְיֶה לָהֶם צַעַר גָּדוֹל; וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּנִי הַמִּצְרִים לֶאֱלִילָם. כּוֹתֵב רַבֵּנוּ בְחַיֵּי: בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁאַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְכַפֶּרֶת עֲוֹנוֹת יוֹשְׁבֶיהָ, כַּכָּתוּב, “הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָוֹן”. וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם וְנִשְׁמָתִי תַעֲלֶה מִיָּד לַשָּׁמָיִם. וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי, כְּדֵי שֶׁנִּשְׁמָתִי תָּשׁוּב מִיָּד לַאֲבוֹתָי. וְאַף אָדָם כִּי יָמוּת עַל הַיָּם אוֹ בַמִּדְבָּר, הוֹי, אֲמֵרִיקָה, אֲמֵרִיקָה, עַל הַיָּם אוֹ בַמִּדְבָּר, גַּם אָז תָּבֹא נִשְׁמָתוֹ אֶל אֲבוֹתָיו…

(מְסִירָה מִשְׁקָפֶיהָ מֵעַל אַפָּהּ, מוֹחָה דִמְעוֹתֶיהָ מֵעֵינֶיהָ, מְשִׁיבָה אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם לְאַפָּהּ וְשָׁבָה לִקְרִיאָתָהּ)

וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, כִּי הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה לִמְרַאשׁוֹתֵי הַחוֹלֶה; וְיֵשׁ עוֹד פְּשָׁט אַחֵר, כִּי הוּא הִשְׁתַּחֲוָה וְהוֹדָה עַל זֶה שֶׁמֵּרֹאשׁ הַמִּטָּה וְעַד סוֹפָהּ לֹא הָיָה בָהּ מוּם, כִּי לֹא יָצָא מִמֶּנָּה אַף רָשָׁע אֶחָד, כִּי כָל בָּנָיו הָיוּ צַדִּיקִים, וְאַף יוֹסֵף שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הָעַכּוּ"ם צַדִּיק הָיָה…

דָּוִד

(דֶּלֶת הַפְּרוֹזְדּוֹר נִפְתַּחַת פִּתְאֹם, וּבָחוּר כְּבֶן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מִתְפָּרֵץ הַחַדְרָה כְּשֶׁהוּא עָטוּף אַדֶּרֶת הַחֹרֶף, וּכְסָיוֹת עַל יָדָיו)

שַׁבָּת טוֹבָה

(אֲבָל הַכָּרַת פָּנָיו וְצִלְצוּל קוֹלוֹ עוֹנִים בּוֹ כִּי כְשֶׁלְּעַצְמוֹ אַחַת הִיא אִם טוֹבָה הִיא הַשַּׁבָּת אִם לֹא…)

הָאֵם

(פּוֹנָה אֵלָיו)

שַׁבָּת טוֹבָה, בְּנִי. וּשְׁלֹמֹה אַיֵּהוּ?

דָּוִד

הֲשׁוֹמֵר אָחִי אָנֹכִי? וַדַּאי בֹּא יָבֹא תֵכֶף. קַר מְאֹד בַּחוּץ, אֲבָל הָאֲוִיר צַח וְיָפֶה

(וְהוּא נִכְנָס אֶל חַדְרוֹ, לִימִין הָרוֹאִים, לִפְשֹׁט אֶת בִּגְדֵי הַחוּץ, וּמַשְׁאִיר דֶּלֶת חַדְרוֹ כְּשֶׁהִיא פְתוּחָה).

הָאֵם

תּוֹדָה לָאֵל, שֶׁפֹּה בַבַּיִת יֵשׁ דֵּי חֹם. אֵיךְ חַיִּים שָׁם שְׁמוּאֵל וּבֵיתוֹ בְאֶרֶץ הַבּוֹלְשֵׁבִיקִים, ה' הוּא הַיּוֹדֵעַ (סוֹגֶרֶת אֶת סִפְרָהּ בִּנְשִׁיקָה, וְגַם סֵפֶר זֶה כְבָר נִתְכַּרְכְּמוּ פָנָיו מִיּשֶׁן וּמִכִּתְמֵי דְמָעוֹת וְחֵלֶב.

(מְסִירָה הִיא אֶת מִשְׁקָפֶיהָ וּמַנִּיחָה אוֹתָם אֵצֶל הַסֵּפֶר אוֹ בִּפְנִימוֹ. וְגַם הַמִּשְׁקָפַיִם אֵינָם שְׁלֵמִים בְּגוּפָם, כִּי אַחַד הַוָּוִים נִתַּק מִצִּירוֹ וְקָשׁוּר הוּא אֵלָיו בְּחוּט לָבָן).

שְׁלֹמֹה

(עוֹד הִיא מְטַפֶּלֶת בְּאֵלֶּה, וְהִנֵּה הַבֵּן הַצָּעִיר, כְּבֶן תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מִתְפָּרֵץ גַּם הוּא הֶחָדְרָה, פּוֹלֵט מִפִּיו כְּאִלּוּ כְפָאוֹ הַשֵּׁד)

שַׁבָּת טוֹבָה!

(וְרָץ לְחַדְרוֹ לְהָקֵל מֵעָלָיו אֶת כֹּבֶד בִּגְדֵי הַחֹרֶף).

הָאֵם

(קָמָה)

שַׁבָּת טוֹבָה, בְּנִי. טוֹב מְאֹד שֶׁבָּאתֶם שְׁנֵיכֶם כְּאֶחָד, וִישַׁבְתֶּם שְׁנֵיכֶם וַאֲכַלְתֶּם כְּאֶחָד.

שְׁלֹמֹה

(שָׁב מֵחַדְרוֹ וּבְחִפָּזוֹן יוֹשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן מִמּוּל לָרוֹאִים)

נוּ, מַהֲרִי וְעִרְכִי אֶת הַשֻּׁלְחָן, כִּי רָעֵב אָנֹכִי כַּכֶּלֶב

(מֵרִים אֶת הַמַּפָּה הַמְכַסָּה אֶת הַחַלּוֹת, מַבִּיט אֲלֵיהֶן רֶגַע, מְכַסֶּה אוֹתָן שׁוּב בְּבוּז, צוֹלֵף בְּיָדוֹ צְלִיפַת הַבִּטּוּל, כְּלוֹמַר, לֹא לִי הֵן, לֹא לִי הֵן…)

הָאֵם

(מְלַמֶּדֶת אוֹתוֹ דֶרֶךְ־אֶרֶץ)

לֹא נָאֶה הוּא לְאָדָם לֵאמֹר, “רָעֵב אָנֹכִי כַּכֶּלֶב”. כֶּלֶב הֲרֵי הוּא כֶלֶב בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה הִנְּךָ בֶן אָדָם, וּמַה יוֹדֵעַ הַכֶּלֶב מִן הַשַּׁבָּת? נוּ, רְחַץ נָא אֶת הַיָּדַיִם עַד שֶׁאֲנִי עוֹרֶכֶת אֶת הַשֻּׁלְחָן

(וְהִיא הוֹלֶכֶת אֶל הַכִּירָה וּמַתְחִילָה לְטַפֵּל בַּקְּדֵרוֹת אֲשֶׁר עָלֶיהָ. בְּשָׁעָה זוֹ יוֹצֵא דָוִד וְנִגָּשׁ אֶל הַכִּיּוֹר עִם מַכְשִׁירֵי הַגִּלּוּחַ שֶׁלּוֹ. שָׂם אוֹתָם עַל דַּף הָרַחְצָה הַמָּדְבָּק אֶל הַכִּיּוֹר, מַפְשִׁיל אֶת שַׁרְוֻלֵּי כֻּתָּנְתּוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּשַׁט אֶת מְעִילוֹ וְהִתִּיר אֶת צַוְּרוֹנוֹ בְחַדְרוֹ).

שְׁלֹמֹה

אֵת הַיָּדַיִם כְּבָר רָחַצְתִּי טֶרֶם צֵאתִי מִבֵּית הַחֲרשֶׁת.

הָאֵם

אֲבָל אֵין זֹאת נוֹגַעַת בִּנְטִילַת הַיָּדָיִם. כִּי אַף אִם יֵצֵא אִישׁ מִן הַנָּהָר וְהוּא רוֹצֶה לֶאֱכֹל מְחֻיָּב הוּא לִטֹּל אֶת יָדָיו, כָּךְ כָּתוּב מְפֹרָשׁ בְּ“חַיֵּי אָדָם”.

שְׁלֹמֹה

אַתְּ מַתְחִילָה כְבָר בְּ“חַיֵּי אָדָם” שֶׁלָּךְ? הָבִי לִי אֹכֶל, וְאִם אַיִן, מֵת אָנִי!

דָּוִד

(אֶל שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִסְתַּכֵּל הֵיטֵב בַּתַּעַר שֶׁלּוֹ וּמָצָא בוֹ פְגִימָה)

שְׁמַע נָא, שְׁלֹמֹה: הַהִשְׁתַּמַּשְׁתָּ שׁוּב בַּתַּעַר שֶׁלִּי? הֲרֵי אָמַרְתִּי לְךָ כַמָּה פְעָמִים שֶׁאוֹסֵר אֲנִי עָלֶיךָ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי הַגִּלּוּחַ שֶׁלִּי, וְעַכְשָׁו אֲנִי מַתְרֶה בְךָ שֶׁאֵם תִּגַּע בָּהֶם עוֹד פַּעַם אֲקַצֵּץ אֶת יָדֶיךָ!

הָאֵם

הַבּוּז לְךָ, אֵיזֶה דְּבָרִים אַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ בְלֵיל שַׁבָּת! אֲבָל, רִבּוֹנָא דְעַלְמָא כֻלָּא, לָמָּה לְךָ לְהִתְגַּלֵּחַ בְּכָל פַּעַם בְּלֵיל שַׁבָּת, הֲלֹא יְכֹלְתָּ לְהִתְגַּלֵּחַ אָמֶשׁ?

דָּוִד

הַנִּיחִי לִי לְנַפְשִׁי, בְּבַקָּשָׁה, וְעַד שֶׁתַּעַרְכִי אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶהְיֶה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת אֲכִילָה.

שְׁלֹמֹה

נוּ, הֲתִתְּנִי לִי דְבַר־מָה לֶאֱכֹל אִם לֹא?!

הָאֵם

מָה אַתָּה רוֹצֶה! הֲרֵי הַחַלּוֹת לְפָנֶיךָ, קַדֵּשׁ עֲלֵיהֶן, בָּרֵךְ “הַמּוֹצִיא” וֶאֱכֹל.

שְׁלֹמֹה

הַאֵין תַּחַת יָדֵךְ לֶחֶם שְׂעוֹרִים? הֲרֵי יוֹדַעַת אַתְּ שֶׁאֵין אֲנִי אוֹכֵל אֶת הַחַלּוֹת שֶׁאַתְּ אוֹפָה. אָמַרְתִּי לָךְ לִקְנוֹת חַלּוֹת מִן הָאוֹפֶה, כִּי חַלּוֹתַיִךְ הֵן כְּבֵדוֹת כְּאֶבֶן, אֵין לָהֶן טַעַם יְהוּדִי.

(וְהוּא מֵרִים חַלָּה אַחַת שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין לָהּ הוֹד וְלֹא הָדָר)

הֲזוֹ הִיא חַלָּה לִכְבוֹד שַׁבָּת?

(דּוֹחֶה אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ).

הָאֵם

וּמָה אֶעֱשֶׂה, וְאֵין תַּנּוּר זֶה מֻכְשָׁר כְּלָל לַאֲפִיַּת חַלּוֹת, אֵינוֹ נוֹתֵן דֵּי הֶבֶל. שָׁם בְּעִירֵנוּ… הַתַּנּוּר הָיָה תַנּוּר; וּפֹה בַאֲמֵרִיקָה שֶׁלָּכֶם, הַיְּהוּדִים אֵינָם יְהוּדִים, וְהַתַּנּוּרִים, הוֹי אֲמֵרִיקָה, אֵינָם תַּנּוּרִים כְּלָל.

שְׁלֹמֹה

אִם כֵּן, מִי מַכְרִיחַ אוֹתָךְ לֶאֱפוֹת חַלּוֹת? רַק צָרוֹת אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת לָךְ. הַקֵּץ לִדְבָרִים תְּנִי לִי לֶחֶם שְׂעוֹרִים וְאֹכֵלָה. מַהֲרִי נָא.

דָּוִד

(פּוֹנֶה אֵלָיו בְּאֶמְצַע גִּלּוּחוֹ כְּשֶׁפָּנָיו מְכֻסִּים מִשְׁחַת הַגִּלּוּחַ וּבְיָדוֹ אוֹחֵז אֶת הַתַּעַר אוֹ אֶת הַמִּבְרֶשֶׁת)

מָה אַתָּה מַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת שָׁם, הַא? בְּעַד חֲמֵשֶׁת הַדּוֹלָרִים שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִתְמִיכַת הַבַּיִת אַתָּה מִתְנַהֵג כְּבַעַל הַבַּיִת וְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה פָרִיץ? אִם אֵינְךָ שְׂבַע רָצוֹן, יָכֹל אַתָּה לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן בְּכָל יוֹם שֶׁתִּרְצֶה. הֲשָׁמָעְתָּ?

הָאֵם

(בֵּינָתַיִם יָצְאָה אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר וְהִשְׁאִירָה אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה, שָׁבָה כְּשֶׁהִיא אוֹחֶזֶת בְיָדָהּ צַלַּחַת מְלֵאָה דָגִים מְכֻסָּה בְצַלַּחַת אַחֶרֶת, וּמִשְׁתַּדֶּלֶת לְהַשְׁלִים בֵּין הָאַחִים)

נוּ, נוּ, מָה אָמַר וּמֶה עָשָׂה?

(שָׂמָה אֶת הַצַּלַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן, מוֹצִיאָה מִן הַמִּזְנוֹן חֲצִי כִכַּר לֶחֶם שְׂעוֹרִים)

הִנֵּה לְךָ הַלָּחֶם, וְחָבַשְׁתָּ אֶת כּוֹבָעֲךָ לְרֹאשְׁךָ, הֲלֹא שַׁבָּת הַיּוֹם

(מְרַכֶּכֶת קוֹלָהּ)

אָנָּא, שְׁלֹמֹה, לִכְבוֹד שַׁבָּת, חֲבֹשׁ נָא אֶת כּוֹבָעֲךָ לְרֹאשֶׁךָ.

שְׁלֹמֹה

(אַכְזָר כְּבַת יַעֲנָה אוֹ כְּתַנִּים)

לָמָּה אַתְּ מְקַלְקֶלֶת אֶת תֵּאֲבוֹן אֲכִילָתִי בְמִצְווֹתַיִךְ בְּכָל פָּעַם? מַדּוּעַ אֵין אַתְּ מַנִּיחָה לִי לֶאֱכֹל בְּשָׁלוֹם וּבִמְנוּחָה? תְּנִי לִי אֶת הַדָּגִים אוֹ מַה שֶׁיֵּשׁ לָךְ שָׁם, וְאָכַלְתִּי וְיָצָאתִי אֶת הַבָּיִת.

הָאֵם

(סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ וְנָדָה בְרֹאשָׁהּ עַל עַצְמָהּ אוֹ עֲלֵיהֶם)

נוּ, וַדַּאי רָצָה ה' כָּכָה…

(מוֹצִיאָה צַלָּחוֹת מִן הַמִּזְנוֹן, וְנוֹתֶנֶת חֵלֶק מִן הַדָּגִים לִשְׁלֹמֹה וְגַם לְדָוִד אֲשֶׁר בֵּינָתַיִם גָּמַר אֶת תִּגְלַחְתּוֹ וְיוֹשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים. גַּם הוּא אוֹכֵל מִלֶּחֶם הַשְּׂעוֹרִים. וְהָאֵם מוֹסִיפָה לְנַעְנֵעַ עֲלֵיהֶם בְּרֹאשָׁהּ, כְּאִלּוּ מִתְכַּוֶּנֶת הִיא לְהַדִּיר לָהֶם הֲנָאָה מֵאֲכִילָתָם)

הוֹי, אֶפִּיקוֹרְסִים, רַק לַגּוּף אַתֶּם דּוֹאֲגִים וְלֹא לַנְּשָׁמָה. הוֹי, כַּמָּה יַלְקוּ אֶתְכֶם שָׁמָּה! וְאָז תִּתְחָרְטוּ עַל מַעֲשֵׂיכֶם, אֲבָל אָז תְּאַחֲרוּ כְבָר אֶת הַמּוֹעֵד…

(אַךְ הַבָּנִים אֵינָם שָׂמִים לֵב לְמוּסָרָהּ כִּי שְׁקוּעִים הֵם בַּאֲכִילָה וּבִקְרִיאַת הָעִתּוֹנִים, אֶחָד קוֹרֵא בְעִתּוֹן יְהוּדִי, וְהַשֵּׁנִי בְעִתּוֹן אַנְגְּלִי, וּמִפַּעַם לְפַעַם מַחֲלִיפִים “הֶעָרוֹת”).

שְׁלֹמֹה

מָה הִיא דַּעְתְּךָ, מֵי מִשְּׁנֵי בַעֲלֵי הָאֶגְרוֹף יְנַצֵּחַ אֶת חֲבֵרוֹ, בֶּענִי לֶענַארְד אוֹ לוּאִי טֶענְדְּלֶער?

דָּוִד

אַחַת הִיא לִי, שְׁנֵיהֶם יְהוּדִים הֵם. בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא יִדַּל כְּבוֹדֵנוּ בַגּוֹיִם

(מוֹסִיפִים לֶאֱכֹל וְלִקְרֹא)

שְׁמַע נָא, אִם חָפֵץ אַתָּה לִרְאוֹת תְּמוּנָה יָפָה (תְּמוּנוֹת נָעוֹת) לֵךְ אֶל הָאוֹרְפֵיאוּם, שָׁם תִּרְאֶה תְמוּנָה מִשֶּׁל טְשַׁארְלִי טְשַׁאפְּלִין. אוֹמֵר אֲנִי לְךָ שֶׁאֵין כָּמֹהוּ בֵין יֶתֶר הַבַּדְחָנִים.

שְׁלֹמֹה

וּלְפִי דַעְתִּי, גַּם מַאקְס לִינְדֶער אֵינוֹ מִקַּטְלֵי קַנְיָא בָאַגְמָא. תְּמוּנָעָתוֹ בַּתֵּאַטְרוֹן בְּרָאדְוֵי מֵהֻלְּלָה הִיא בְּפִי כָל רוֹאֶיהָ. אִם חָפֵץ אַתָּה נֵלֵךְ שָׁם שְׁנֵינוּ מָחָר.

הָאֵם

(יוֹשֶׁבֶת עַל יָדָם וּמְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ)

הוֹי, אֲמֵרִיקָה, אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים שֶׁמְּבַזְבְּזִים פֹּה כֶסֶף עֲלֵיהֶם. הֲלֹא מוּטָב לָכֶם לִשְׁלֹחַ אֶת הַכֶּסֶף לְרוּסְיָה לִשְׁמוּאֵל הַגֹּוֵעַ שָׁם מֵרָעָב וּמִקֹּר!

דָּוִד

נוּ, מַה יֵשׁ עוֹד לֶאֱכֹל?

הָאֵם

(קָמָה, לוֹקַחַת אֶת צַלְחוֹתֵיהֶם מִלִּפְנֵיהֶם וּמַנִּיחָתָן עַל דַּף הָרַחְצָה הַסָּמוּךְ אֶל הַכִּיּוֹר, מְסִירָה אֶת הַמִּכְסֶה שֶׁעַל קְדֵרָה אַחַת עַל הַכִּירָה, יוֹצֶקֶת מִמֶּנּוּ אֶל צַלָּחוֹת נְקִיוֹת וּמַגִּישָׁה לִפְנֵיהֶם)

אִטְרִיוֹת יְקָרוֹת כָּאֵלֶּה לֹא אֲכַלְתֶּם זֶה עִדָּן וְעִדָּנִים.

דָּוִד

מָה, אִטְרִיוֹת? יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת הָאִטְרִיוֹת שֶׁלָּךְ. כַּמָּה פְעָמִים אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁאֵין דַּעְתִּי נוֹחָה מֵאִטְרִיּוֹת, וְאַתְּ בְּשֶׁלָּךְ. הַטְרִיחִי נָא עַצְמֵךְ וּקְחִי אוֹתָן בַּחֲזָרָה.

שְׁלֹמֹה

גַּם שֶׁלִּי תֵלַכְנָה בַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאוּ מִשָּׁם.

הָאֵם

אֲבָל שַׁבָּת הַיּוֹם, וְאֵיךְ אֲבַשֵּׁל לָכֶם מְרַק זֵרְעוֹנִים אוֹ קִטְנִיּוֹת כְּבִימֵי הַחוֹל? אֵיזֶה טַעַם יֵשׁ לִמְרַק קִטְנִיּוֹת בְּלֵיל שַׁבָּת? גַּם אֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ לֹא אָכְלוּ מֵעוֹלָם מְרַק קִטְנִיּוֹת בְּלֵיל שַׁבָּת.

דָּוִד

אֲבָל מָה אִכְפַּת לָךְ אִם אֲנַחְנוּ נֹאכַל אֶת הַקִּטְנִיּוֹת? הֲרֵי לָךְ לְעַצְמֵךְ יְכֹלָה אַתְּ לְבַשֵּׁל אִטְרִיוֹת אוֹ פִתֵּי בָצֵק. הָסִירִי נָא אֶת הַמָּרָק הַזֶּה מִלְּפָנָי

(שְׁנֵיהֶם דּוֹחִים אֶת הַצַּלָּחוֹת מִלִּפְנֵיהֶם).

הָאֵם

אִם כֵּן, מָה אֶתֵּן לָכֶם עַכְשָׁו? כֵּיצַד זֶה לֹא יֹאכַל אָדָם מְרַק אִטְרִיוֹת בְּשַׁבָּת?

(וּבְדַבְּרָהּ הִיא לוֹקַחַת אֶת הַצַּלָּחוֹת הַמְּלֵאוֹת מָרָק וְשָׂמָה אוֹתָן עַל דַּף הָרַחְצָה, וּמִן הַסִּיר אֲשֶׁר בּוֹ הַמָּרָק הִיא מוֹצִיאָה בְשַׂר תַּרְנְגֹלֶת וְנוֹתֶנֶת לָהֶם, וְהַבָּנִים שְׁקוּעִים בְּעִתּוֹנֵיהֶם).

דָּוִד

מֵרִים אֶת עֵינָיו מֵעַל עִתּוֹנוֹ, מַבִּיט רֶגַע עַל הַבָּשָׂר הַמּוּשָׂם לְפָנָיו, טוֹעֵם קְצָת בַּמַּזְלֵג שֶׁמּוֹצִיא מִן הַכְּלִי הַמַּחֲזִיק אֶת כְּלֵי הָאֹכֶל, וְהַבָּשָׂר אֵינוֹ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו)

יוֹדַעַת אַתְּ שֶׁאֵינִי אוֹהֵב בְּשַׂר תַּרְנְגֹלֶת הַמְבֻשָּׁל בְּמָרָק. הֲלֹא יָכֹלְתְּ לִצְלוֹת אוֹתוֹ בְשׁוּמָן, וְאָז הָיָה טַעֲמוֹ טוֹב, אֲבָל עַכְשָׁו אֵיזֶה טַעַם יֵשׁ בּוֹ? נַהֲמָא בְנַהֲמָא

(אוֹכֵל קִמְעָה)

נוּ, זֶה דָי. מָה עוֹד?

שְׁלֹמֹה

(טוֹעֵם קְצָת וְדוֹחֶה מִמֶּנּוּ אֶת הַצַּלַּחַת)

אִם תְּבַשְּׁלִי עוֹד הַפַּעַם כָּכָה, אֵלֵךְ לִי אֶל הֶחָנוּת וְאֶקְנֶה לִי נַקְנִיקֵי פְרַנְקְפוּרְט וְאֹכְלֵם בְּחַרְדָּל. הַאֵין לָךְ אֵיזֶה מַאֲכָל אַחֵר?

הָאֵם

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! תַּרְנְגֹלֶת בְּלֵיל שַׁבָּת, הֲרֵי זֶה כָל כָּךְ עָרֵב לַחֵךְ. מָה אֶתֵּן לָךְ? הֲכִינוֹתִי דָג־מָלוּחַ כָּתוּשׁ לְמָחֳרָת הַיּוֹם. אִם תֹּאבֶה הִנְנִי לְהַגִּישׁ לְךָ וְאָכָלְתָּ.

שְׁלֹמֹה

טוֹב, תְּנִי לִי מִן הַדָּג הַמָּלוּחַ הַכָּתוּשׁ, עִם שֶׁמֶן רָקוּחַ

(הָאֵם יוֹצֵאת אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר וְשָׁבָה עַם צַלַּחַת אֲשֶׁר דָּג מָלוּחַ כָּתוּשׁ בּוֹ, וְנוֹתֶנֶת חֵלֶק מִמֶּנּוּ לִשְׁלֹמֹה).

דָּוִד

(נוֹשֵׂא עֵינָיו מֵעִתּוֹנוֹ)

תְּנִי גַם לִי חֲתִיכָה מִזֶּה, וְאִם יֵשׁ תַּחַת יָדֵךְ צְנוֹן רַעֲנָן, מַה טוֹב!

הָאֵם

(שְׂמֵחָה עַל שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה יֵשׁ בְּיָדָהּ לַהֲנוֹתָם)

נֵס גָּדוֹל הָיָה שֶׁקָּנִיתִי לִי הַיּוֹם צְנוֹן גָּדוֹל וְקָשֶׁה אֲשֶׁר בַּאֲמֵרִיקָה הוּא יְקַר הַמְּצִיאוּת. לָאו בְּכָל יוֹמָא מִתְרַחֵשׁ נִיסָא כָזֶה

(מְבִיאָה מִן הַפְּרוֹזְדוֹר צְנוֹן גָּדוֹל, וְחוֹתֶכֶת לָהֶם, וְהֵם אוֹכְלִים בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל וְלוֹעֲסִים אוֹתוֹ בַחֲרִיקַת הַשִּׁנַּיִם וְנֶהֱנִים הֲנָאָה גְדוֹלָה, אוֹכְלִים וְקוֹרְאִים בְּבַת אַחַת)

וּמָה אֶעֱשֶׂה בַּתַּרְנְגֹלֶת?

דָּוִד

אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת שִׁמְרִי לְעַצְמֵךְ, וְלָנוּ תָכִינִי עוֹד דָּג מָלוּחַ כָּתוּשׁ.

הָאֵם

(מִתְנַחֶמֶת)

עוֹד תְּשַׁנּוּ אֶת דַּעְתְּכֶם. בְּשַׂר הַתַּרְנְגֹלֶת כְּשֶׁיִּהְיֶה מְצֻנָּן מָחָר יִהְיֶה לוֹ טַעַם אַחֵר לְגַמְרֵי, וּבַאֲכָלְכֶם אוֹתוֹ תּוֹדוּ לִי כִּי אֵין מַאֲכָל יוֹתֵר טוֹב לַשַּׁבָּת מִבְּשַׂר תַּרְנְגֹלֶת שֶׁנִּצְטַנֵּן.

(כְּשֶׁכִּלּוּ אֲכִילַת הַדָּג הַמָּלוּחַ, מְבִיאָה הָאֵם מִן הַפְּרוֹזְדוֹר סִיר וְיוֹצֶקֶת מִמֶּנּוּ אֶל צַלָּחוֹת קְטַנּוֹת וּמַגִּישָׁה לִפְנֵיהֶם)

הַפַּרְפֶּרֶת הַזֹּאת שֶׁאֲנִי נוֹתֶנֶת לִפְנֵיכֶם הִיא מִמַּעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, שְׁזִיפִים וְצִמּוּקִים. הַחֶנְוָנִית אָמְרָה בְּפִיהָ מְפֹרָשׁ כִּי הַצִּמּוּקִים הַלָּלוּ בָּאִים מִקַּאלִיפָארְן עַצְמָהּ, קַאלִיפָארְן הִיא מִין מְדִינָה אֶצְלָם, כִּי שָׁם מֶזֶג הָאֲוִיר טוֹב. הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר שָׁם דּוֹמֶה הוּא לְמֶזֶג הָאֲוִיר אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וְאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת בָּהּ שֶׁהִיא מְגַזֶּמֶת קְצָת, מַאֲמִינָה אֲנִי לָהּ כִּי הַצִּמּוּקִים בָּאוּ מִקַּאלִיפָארְן. כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁבְּעִיר כִּנְיוּ־יָארְק יִצְמְחוּ צִמּוּקִים לְשַׁדִּיִּים וּמְתוּקִים כָּאֵלֶּה? וּבַמֶּה שֶׁנּוֹגֵעַ לַשְּׁזִיפִים, אוֹמֶרֶת הִיא שֶׁהֵם בָּאִים מִפְלָארִיד, גַּם הִיא מִין מְדִינָה אֶצְלָם, אֶלָּא שֶׁהָאַחַת בְּמִזְרָח וְהַשְּׁנִיָּה בְמַעֲרָב, וְאוּלַי הָאַחַת בְּצָפוֹן וְהַשְּׁנִיָּה בְדָרוֹם, בְּקִצּוּר, טַעַם הַשְּׁזִיפִים הוּא כְטַעַם הָאֲפַרְסְקִים, טַעֲמוּ וּרְאוּ.

דָּוִד

(טוֹעֵם, נִרְאֶה שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים לִדְבָרֶיהָ)

אֶצְלֵךְ הַכֹּל נוֹתֵן טַעַם כַּאֲפַרְסְקִים…

הָאֵם

מָה אַתָּה שָׂח, הֲלֹא כָל כָּךְ יֵינִיִּים הֵם!

שְׁלֹמֹה

(אַחֲרֵי טַעֲמוֹ גַם הוּא)

וּבְכָל זֹאת לֹא הָיָה מַזִּיק אִם לֹא הָיִית חָסָה כָל כָּךְ עַל הַסֻּכָּר וְשַׂמְתְּ מְעַט מִמֶּנּוּ בַפַּרְפֶּרֶת הַזֹּאת.

הָאֵם

נוּ, בִּלְבּוּל חָדָשׁ אַתָּה בוֹדֶה עָלָי. חֲצִי הַלִּיטְרָא סֻכָּר שַׂמְתִּי בוֹ, הַלְוַאי שֶׁיִּתּוֹסֶף לִי חֲצִי הַלִּיטְרָא בְרִיאוּת. וְכִי לָמָּה אָחוּס עַל הַסֻּכָּר בְּשָׁעָה שֶׁפֹּה הוּא כָל כָּךְ בְּזֹל? זְכוּרָה אֲנִי כִּי בְרוּסְיָה הָיָה הַסֻּכָּר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה פְרֻטּוֹת הַלִּיטְרָא, וּפֹה עוֹלָה הַלִּיטְרָא רַק בְּשִׁשָּׁה סֶנְטִים. אַךְ לָמָּה זֶה אֲנִי עוֹשָׂה חֶשְׁבּוֹנוֹת בְּשַׁבָּת? הוֹי אֲמֵרִיקָה, יָכֹל אָדָם לִשְׁכֹּחַ פֹּה עַל נְקַלָּה שֶׁגַּם יְהוּדִי הוּא. מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, מִסְתָּמָא יוֹדֵעַ ה' מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. מָצָא ה' אֶת עֲוֹנִי וַיַּעַנְשֵׁנִי בְּבָנִים אֶפִּיקוֹרְסִים, מְחַלְלֵי שַׁבָּת, שֶׁאֵין לָהֶם בְּעוֹלָמָם אֶלָּא אֲכִילָתָם וּשְׁתִיָּתָם וְעִתּוֹנֵיהֶם, וּמִיַּהֲדוּת אַף לֹא כָל שֶׁהִיא. רָצָה הַקָבָּ"ה שֶׁאֲקַבֵּל אֶת עָנְשִׁי בָעוֹלָם הַזֶּה וַיְגַלְגְּלֵנִי לַאֲמֵרִיקָה. אוּלַי תְּבָרְכוּ בִרְכַּת הַמָּזוֹן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה? הִנֵּה אֶתֵּן לָכֶם אֶת כּוֹבְעֵיכֶם וּבֵרַכְתֶּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ…

דָּוִד

בְּבַקָּשָׁה, חִדְלִי לָךְ מֵהַטִּיף לָנוּ מוּסָר, וְאַל תַּגִּידִי לָנוּ מַגִּידוּת. טוֹב שֶׁנִּזְכַּרְתִּי

(מוֹצִיא אֶת שְׁעוֹן כִּיסוֹ וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ)

הִנֵּה הַשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית כְּבָר הִגִּיעָה. הַמַּגִּיד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּךְ כְּבָר הִתְחִיל לְהַגִּיד. אִם תִּתְמַהְמְהִי תְּאַחֲרִי אֶת הַמּוּסָר שֶׁלּוֹ…

הָאֵם

(צוֹחֶקֶת צְחוֹק מַר…)

הוֹי, אֶפִּיקוֹרְסִים, לוֹעֲגֵי לַיַּהֲדוּת! וְהוּא מַגִּיד כָּל כָּךְ יָקָר, וְכָל דְּבָרָיו הֵם כִּפְנִינִים וּמַרְגָּלִיּוֹת. גַּם אַתֶּם, לֹא הָיָה מַזִּיק לָכֶם, חַס וְשָׁלוֹם, אִלּוּ בָאתֶם לִשְׁמֹעַ אֶת דְּרָשׁוֹתָיו הַמְּתוּקוֹת. אָז יְדַעְתֶּם מַה שֶׁמַּלְאֲכֵי הַחַבָּלָה יַעֲשׂוּ לָכֶם בְּגֵיהִנֹּם. שַׂעֲרוֹתַי תְּסַמֵּרְנָה בְדַמּוֹתִי לִי אֶת הַיִּסּוּרִים שֶׁיְּיַסְּרוּכֶם שָׁם בָּהֶם. שׁוּבוּ, בָּנַי, שׁוּבוּ בְעוֹד מוֹעֵד, וְנִסְלַח לָכֶם…

(אַךְ אֵין שָׂם לֵב לִדְבָרֶיהָ, כִּי קוֹרְאִים הֵם אֵיזֶה מַעֲשִׂיּוֹת וַהֲלָצוֹת וְצוֹחֲקִים לָהֶם. הָאֵם הוֹלֶכֶת לְחַדְרָהּ, לוֹבֶשֶׁת אֵיזוֹ אַדֶּרֶת הַחֹרֶף, וּבְצֵאתָהּ אוֹמֶרֶת)

כַּאֲשֶׁר תֵּצְאוּ הַחוּצָה, אַל תִּשְׁכְּחוּ לִסְגֹּר אֶת הַבַּיִת, וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ תַּנִּיחוּ עַל רֹאשׁ תֵּבַת־הַקֶּרַח בַּפְּרוֹזְדוֹר.

דָּוִד

טוֹב

(וְהָאֵם יוֹצֵאת).

שְׁלֹמֹה

אֶפְשָׁר רְצוֹנְךָ לְשַׂחֵק מִשְׂחָק אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם בִּקְלָפִים? הָעֶרֶב אָרֹךְ כָּל כָּךְ, וְאֵין מַה לַעֲשׂוֹת.

דָּוִד

טוֹב, אֲבָל בְּלִי מִרְמוֹת וּבְלִי חֲרָטָה

(קָם וְהוֹלֵךְ לְחַדְרוֹ, מֵבִיא סִדּוּר הַקְּלָפִים, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁלֹמֹה מְפַנֶּה אֶת קְצֵה הַשֻּׁלְחָן בְּהַעְתִּיקוֹ אֶת הַצַּלָּחוֹת לַקָּצֶה הָרָחוֹק מֵהֶם, וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ).

אָנֹכִי אֲחַלְּקֵם…

(וּבְחַלְּקוֹ, אוֹ בְעַרְבְּבוֹ, אוֹתָם מְסַפֵּר)

קִבַּלְתִּי מִכְתָּב הָעֶרֶב מֵאָחִינוּ שְׁמוּאֵל, וְעוֹד הַפַּעַם אוֹתוֹ הַדָּבָר, גֹּוְעִים מִקֹּר וּמֵרָעָב. אִם אַתָּה תִּתֵּן שְׁמוֹנָה שְׁקָלִים אֶתֵּן שְׁנֵים עָשָׂר גַּם אֲנִי וְנִשְׁלַח לוֹ שְׁתֵּי חֲבִילוֹת מָזוֹן. אִם חָפֵץ אַתָּה לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב, תִּמְצָאֵהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּחַדְרִי.

שְׁלֹמֹה

לוּ יְהִי כִדְבָרֶיךָ. עוֹד לֹא הֶרְאֵיתָ אֶת הַמִּכְתָּב לְאִמָּא? אִם תִּקְרָאֵהוּ יָסוּר מִמֶּנָּה חִשְׁקָהּ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ הַדָּמִים

(מַתְחִילִים לְשַׂחֵק פּוֹקֶר אוֹ פִּינַקְל וְכַדּוֹמֶה, מִתְחָרִים זֶה בָזֶה, זֶה נוֹתֵן חֲמִשָּׁה וְזֶה מֵרִים לַעֲשָׂרָה עַד שֶׁמִּתְקַבֵּץ אֵיזֶה סְכוּם שֶׁל כֶּסֶף עַל הַשֻּׁלְחָן וְאֶחָד זוֹכֶה וְחוֹפֵן אֶת עֲרֵמַת הַמַּטְבְּעוֹת לְצִדּוֹ²).

דָּוִד

חַכֵּה רֶגַע

(יוֹצֵא לְחַדְרוֹ וְשָׁב כְּשֶׁהוּא מֵבִיא קֻפְסָה שֶׁל סִיגָרֶטִים, יוֹשֵׁב וּמַצִּית אֵשׁ בְּסִיגָרֶט אֶחָד, מְעַשֵּׁן רֶגַע וְשׁוֹלֵחַ גַּלְגִלֵּי עָשָׁן לְמַעְלָה, מַנִּיחַ אֶת הַסִּיגָרֶט עַל הַשֻּׁלְחָן, מְחַלֵּק אֶת הַקְּלָפִים, וְהַמִּשְׂחָק מַתְחִיל מֵחָדָשׁ כְּשֶׁהוּא מִתְעַנֵּג עַל הָעִשּׁוּן).

שְׁלֹמֹה

(מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׁן וְהָאִסּוּר עַל הָעִשּׁוּן אֵינוֹ מַכְבִּיד עָלָיו אֶת הָעֹל, עַל כֵּן יָכֹל הוּא לִזְכֹּר אֶת הָאֵם וְאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּתֵּף קְצָת בְּיִסּוּרֶיהָ)

אִם הָיְתָה אִמָּא שָׁבָה וּמוֹצֵאת אוֹתְךָ מְעַשֵּׁן, הָיְתָה מְהַפֶּכֶת עָלֶיךָ שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

דָּוִד

אֵין רַע בְּלִי טוֹב. הִנֵּה הַמַּגִּיד, לְמָשָׁל, יֵשׁ בּוֹ מַעֲלָה אֶחָת: הוּא מְעַכֵּב אֶת הַנָּשִׁים כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת בִּדְרָשָׁתוֹ הַאֲרֻכָּה, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מַמְצִיא מְנוּחָה לְיֶתֶר בְּנֵי הַבָּיִת. חוֹשֵׁב אָנֹכִי כִּי עַל פִּי דִין הָיִינוּ צְרִיכִים לִתְמֹךְ בּוֹ בְשֶׁקֶל לְחֹדֶשׁ, גַּם בְּעַד עַצְמֵנוּ וְגַם בְּעַד אִמָּא, בִּשְׁבִיל עֹנֶג הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָנוּ בְלֵילוֹת שַׁבָּתוֹת.

שְׁלֹמֹה

וּבִרְאוֹת הָאֵם שֶׁאַתָּה תּוֹמֵךְ בַּמַּגִיד, וַדַּאי תַּחְשֹׁב אוּלַי שַׁבְתָּ מִדַּרְכְּךָ הָרָעָה, וְהָיִיתָ לִיהוּדִי טוֹב. בֶּאֱמֶת כַּדַאי לָנוּ לִתְמֹךְ בּוֹ בְשֶׁקֶל לְחֹדֶשׁ. הַצְּחוֹק כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ שָׁוֶה הוּא מְחִיר כָּזֶה

(וְהֵם מְחַיְכִים לָהֶם עַל הַמַּהֲתַלָּה שֶׁהֵם מְהַתְּלִים לָהֶם עַל חֶשְׁבּוֹן הַמַּגִּיד).

הָאֵם

(בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת וְהָאֵם נִכְנֶסֶת, וּבְטֶרֶם רְאוֹתָהּ אֶת הַקְּלָפִים, כִּי הַמְשַׂחֲקִים הִסְפִּיקוּ לְהָנִיחַ אוֹתָם בְּחִפָּזוֹן עַל הַשֻּׁלְחָן; יוֹשְׁבִים הֵם נִבְהָלִים כְּאוֹבְדֵי עֵצוֹת, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִתְאַכְזְרִים לָהּ בְּעִנְיְנֵי אֲכִילָה וּבַעֲבֵרוֹת שֶׁל “שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה”, הִנֵּה לֹא הָיוּ אַכְזְרֵי־לֵב כָּל כָּךְ לַעֲבֹר בְּפָנֶיהָ עֲבֵרוֹת שֶׁהֵן בִּבְחִינַת “קוּם וַעֲשֵׂה”, לֹא הָיוּ גוֹרְמִים לָהּ בְּזָדוֹן אוֹתוֹ כְּאֵב הַלֵּב שֶׁהִיא גָרְמָה לָהּ לְעַצְמָהּ עַל יְדֵי חֲזִירָתָהּ קֹדֶם זְמַנָּהּ, וּמִקְרֶה הוּא, וְאָסוֹן הוּא…)

נוּ

(כְּמִצְטַעֶרֶת עַל אֲבֵדָה)

מָה אַתֶּם אוֹמְרִים לָזֶה? הִנֵּה הִצְטַנֵּן הַמַּגִּיד שֶׁלָּנוּ וְלֹא יוּכַל לָבֹא לְהַגִּיד הָעֶרֶב, חֲבָל!

(פֹּה מֶבָּטָהּ נִתְקָל בַּקְּלָפִים שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן וַעֲרֵמַת הַמַּטְבְּעוֹת. וּבְטֶרֶם רְאוֹתָהּ אֶת שְׁיָרֵי הַסִּיגָרֶט וְהֶעָשָׁן הָעוֹלֶה מִמֶּנּוּ, כִּי מְכֻסֶּה הוּא בִקְלָפִים, אֲבָל הַחֵטְא שֶׁל מִשְׂחַק הַקְּלָפִים גָּדוֹל הוּא בְעֵינֶיהָ מְאֹד, וְעַל כֵּן הִיא סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ כְּאִלּוּ רָאֲתָה אוֹתָם, דֶּרֶךְ מָשָׁל, אוֹכְלִים חֲזִיר)

אַלְלַי לִי! מְשֻׁמָּדִים שֶׁכְּמוֹתֵיכֶם! קְלָפִים בְּשַׁבָּת!? הֲלֹא יִשְׂרְפוּ אֶתְכֶם בְּגֵיהִנֹּם בְּתַנּוּר אֲשֶׁר שֶׁבַע שָׁנִים לֹא פָסְקוּ מִלְּהַבְעִירוֹ! אוֹי לִי, מַה יְהֵא בְסוֹפְכֶם, הֲלֹא תֵלְכוּ לְכַף הַקֶּלַע וְלֹא יִתְּנוּ לָכֶם מְנוּחָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים! הֲלֹא נִשְׁמוֹתֵיכֶם תִּתְגַּלְגֵּלְנָה בִכְלָבִים וּבַחֲזִירִים, וּתְקוּמָה לֹא תִהְיֶה לָכֶם, חַס וְשָׁלוֹם! אוֹי לִי, גַּם לִתְחִיַּת הַמֵּתִים לֹא תָקוּמוּ, רְשָׁעִים שֶׁכְּמוֹתֵיכֶם!

(סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ פַּעַם אַחַר פַּעַם, כְּבוֹכָה עַל מֵת)

אוֹי לִי, אוֹי לִי, אוֹי לִי!…

דָּוִד

(הַסְּעָרָה הִתְחוֹלְלָה עַל רֹאשָׁם מִבְּלִי שֶׁצִּפּוּ לָהּ מֵרֹאשׁ; אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר אֶת גַּלְגַּל הַמַּעֲשִׂים אֲחוֹרַנִּית; מַה שֶׁעָשׂוּ עָשׂוּ, וְעַכְשָׁו עֲלֵיהֶם לָקוּם וְלָנוּס מִן הַבַּיִת אוֹ לְהִתְחַבֵּא עַד יַעֲבֹר זָעַם)

כַּמָּה יֵשׁ לְךָ מִשֶּׁלְּךָ בַּעֲרֵמָה זוֹ, כְּעֶשְׂרִים פְּרֻטָּה? הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, וְהַמִּשְׂחָק בָּטֵל וּמְבֻטָּל

(קָם וְאוֹסֵף אֶת הַקְּלָפִים וּמַתְחִיל לֶאֱסֹף אֶת הַסְּכוּם שֶׁלְּפִי חֶשְׁבּוֹנוֹ הִכְנִיס אֶל הַקֻּפָּה. הָאֵם עוֹמֶדֶת וּמַבִּיטָה בְמַעֲשֵׂיהֶם כְּשֶׁיָּדֶיהָ אֲחוּזוֹת זוֹ בְזוֹ, כְּאִלּוּ הַיָּד הָאַחַת הָיְתָה מְחַזֶּקֶת אֶת הַשְּׁנִיָּה שֶׁלֹּא תִרְפֶּה…)

שְׁלֹמֹה

(גַּם הוּא קָם וּמַתְחִיל לַחֲטֹף אֶת הַמַּטְבֵּעוֹת)

טָעִיתָ! לֹא עֶשְׂרִים כִּי אִם חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים פְּרֻטָּה מִשֶּׁלִּי יֵשׁ פֹּה

(וְעַד שֶׁהֵם מִתְחָרִים לַחֲטֹף אֶת הַפְּרֻטּוֹת הֵם דּוֹחֲפִים צַלַּחַת מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וְהִיא נוֹפֶלֶת אַרְצָה וְנִשְׁבֶּרֶת בְּרַעַשׁ)

תַּן לִי אֶת חָמֵשׁ הַפְּרֻטּוֹת מִשֶּׁלִּי, פֶּן אֶהֱרֹג אוֹתָךְ, הֲשָׁמָעְתָּ?!

הָאֵם

(מִתְעָרֶבֶת בֵּינֵיהֶם מֵרָחוֹק, בְּקוֹל שֶׁל הִתּוּל מָהוּל בִּמְרֵרָה מִתְפַּקַּעַת)

כָּךְ יָאֶה וְכָךְ נָאֶה לָכֶם אֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁכְּמוֹתֵיכֶם. זוֹ הִיא תוֹצָאַת הַקְּלָפִים בְּשַׁבָּת. תְּחִלָּה מְשַׁבְּרִים אֶת הַכֵּלִים וְאַחֲרֵי כֵן הוֹרְגִים אִישׁ אֶת אָחִיו

(עוֹמֶדֶת וְנָדָה עֲלֵיהֶם בְּרֹאשָׁהּ. הָאַחִים מִתְפָּרְדִּים, כָּל אֶחָד לְחַדְרוֹ, וּפֹה נִתְקָל מֶבָּטָהּ בַּעֲשַׁן הַסִּיגָרֶט הַמִּתְאַבֵּךְ לְמַעְלָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּסַר מֵעָלָיו מִכְסֵה הַקְּלָפִים אֲשֶׁר בְּחָפְזוֹ לְקַחְתָּם שָׁכַח דָּוִד עַל דְּבַר הַסִּיגָרֶט הַמֻּנָּח מִתַּחְתָּם. הִיא סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ מֵחָדָשׁ)

אַלְלַי לִי, הֲלֹא גַם עַשֵּׁן עִשַּׁנְתֶּם! אוֹי, גּוֹיִם! אֶלֶף פְּעָמִים רָעִים מִן הַגּוֹיִם, כִּי בֶן נֹחַ פָּטוּר מִמִּצְווֹת. אוֹי וַאֲבוֹי לְבֶטֶן זוֹ שֶׁהָרְתָה וְיָלְדָה אֶתְכֶם בַּעֲוֹנָהּ. לָמָּה לֹא הִפַּלְתִּי אֶתְכֶם כְּנֵפֶל לֹא רָאָה אוֹר! הוֹי, מַדּוּעַ נִגְזְרָה עָלַי גְּזֵרָה קָשָׁה כָזֹאת!

(יוֹשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא וּפָנֶיהָ אֶל הָרוֹאִים)

מִי מִלֵּל לִי כִּי בָנַי יִהְיוּ עֲבַרְיָנִים כָּאֵלֶּה? הוֹי, שָׁאוּל, שָׁאוּל, מִי יִתֵּן מוּתִי תַחְתֶּךָ!

(קָמָה וּפוֹנָה אֶל הַחֶדֶר הַפָּתוּחַ, חֲדַר שְׁלֹמֹה, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים, כִּי דָוִד סָגַר אֶת דֶּלֶת חַדְרוֹ בַעֲדוֹ)

אֵינִי יְכֹלָה עוֹד לַעֲמֹד עִמָּכֶם! תְּנוּ לִי לָשׁוּב לְרוּסְיָה, אַחַת הִיא לִי אִם אָמוּת בְּרָעָב, בְּקֹר, אוֹ בְשֶׁבֶר לֵב, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיַּי אֵינָם חַיִּים

(בִּסְעָרָה)

תְּנוּ לִי לָשׁוּב, וְאִם לָאו, אֶעֱשֶׂה קֵץ לְחַיָּי! אֲאַבֵּד אֶת עַצְמִי לָדָעַת!

(אַךְ אֵין עוֹנֶה לָהּ. יוֹשֶׁבֶת הִיא עַל הַכִּסֵּא, רֹאשָׁהּ מוּרָד, וְכַפֶּיהָ עַל בִּרְכֶּיהָ, יוֹשֶׁבֶת הִיא כְפוּפָה וְדוֹמֵמָה. וּמֵחַדְרוֹ שֶׁל דָּוִד נִשָּׂא קוֹל הַפוֹנוֹגְרַף. “אַתָּה קִדַּשְׁתָּ”, אוֹ “תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת”, אַךְ הָאֵם שְׁקוּעָה בְהַרְהוֹרֶיהָ הַמָּרִים וְאֵינָהּ שׁוֹמָעַת. אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים הִיא מִתְעוֹרֶרֶת לָזֶה, קָמָה וְעוֹבֶרֶת בְּחֵמָה שְׁפוּכָה אֶל הַדֶּלֶת וְאוֹמֶרֶת לִפְתֹחַ אוֹתָהּ. אַךְ מוֹצֵאת אוֹתָהּ נְעוּלָה, וְהִיא דּוֹפֶקֶת בְּיָדָהּ עַל הַדֶּלֶת בְּכֹחַ)

חִדְלוּ לָכֶם לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת! אָסוּר לְנַגֵּן בְּשַׁבָּת, מְשֻׁמָּדִים!

(אוּלָם אֵין שׁוֹמֵעַ לָהּ, כִּי הֲרֵי הִיא אֵינֶנָּהּ מְחֻיֶּבֶת לְהַאֲזִין לִנְגִינָה בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתָהּ לָשֶׁבֶת בְּחַדְרָהּ וְלִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ, וְגַם הַנְּגִינָה עַצְמָה הֲרֵי הִיא עֹנֶג שַׁבָּת; אוּלָם בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הַנְּגִינָה נִגְמֶרֶת מֵאֵלֶיהָ, וְהָאֵם שָׁבָה לְכִסְאָהּ כְּשֶׁהִיא עוֹד עֲטוּפָה בְאַדַּרְתָּהּ, מִתְנוֹדֶדֶת כְּשֶׁאֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ מְשֻׁלָּבוֹת עַל לִבָּהּ, וְהִיא מַפְרִידָה וּמַדְבִּיקָה אוֹתָן חֲלִיפוֹת בְּסָפְקָהּ אֶת כַּפֶּיהָ כְּאִלּוּ מֵתָהּ מוּטָל לְפָנֶיהָ)

אֵלִי, אֵלִי, מָה אֶעֱשֶׂה לִי

(מְרִימָה אֶת יָדֶיהָ לְמַעְלָה, וּבִסְעָרָה)

אֵלִי! אֵלִי!…

(וּבְאוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמָע קוֹל הַפוֹנוֹגְרָף כְּשֶׁמִּתְנַגֶּנֶת הַזִּמְרָה שֶׁל בְּרֶסְלַאוּ)

אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה עֲזַבְתָּנִי, אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה עֲזַבְתָּנִי…

(הַמָּסָךְ)

כ“ו טבת – ח' שבט, תרפ”ג. דיטרויט

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי: אִלְמָלֵי מְשַׁמְּרִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן מִיָּד נִגְאָלִים… (שבת קי"ח)

תם ונשלם, בעזרת השם יתברך, ספר “חזון למועד”, הראשון לספרי “מחזות לכל השנה”. ערב ראש שנת תרפ"ד.