כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד (חֲבַקּוּק)

בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיוֹנוֹת יִרְאוּ (יוֹאֵל)

רֵאשִׁית פְּרִי עֵטִי מִנְחָה הִיא

– וְאִם דַּלָּה הִיא מִנְחָתִי,

דַּלָּה עַד מְאֹד,

הִנָּהּ כֹּל אֲשֶׁר יֵשׁ לִי –

וּמֵעֵמֶק לְבָבִי הִיא שְׁלוּחָה אֶל

ר' חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק נ"י

מְשׁוֹרֵר עַמּוֹ וּבֵית מִדְרָשׁוֹ,

אֲשֶׁר עַמּוֹ שִׁירוֹ וְתַּלְמוּדוֹ זִמְרָתוֹ,

שַׁי לִשְׁנַת יוֹבְלוֹ

מֵאֵת הַמְחַבֵּר

¹

אבינו מלכנו, סתום פיות משטינינו ומקטריגינו

(תפלה)

אמר המחבר: מכיון שנצטרפו החזיונות אחד לאחד ונעשו לספר שלם, יהא נא הספר שלם כדבעי, בתכלית השלמות, ואל תחסר בו גם ההקדמה, (כי מה חסר הוא בלעדי זאת?) ‏ אף כי גם בלי ההקדמה לא תחסר בו הנשמה.

ראשית דברי המחבר: יתברך הבורא וישתבח היוצר שהחיני וקימני והגיעני לידי כתיבת חזיונות שיש בהם מכל הני מילי מעליותא, כגון תורה, תפלה, ומעשים טובים, וזכני בזכות הגדולה להיות מחבר ספר עברי בישראל כדי שיתפרסם שמי בכל תפוצות הגולה, מניו־יארק עד קומארובקא האדומה ומבראנזוויל עד פולין השחורה ומחוץ לארץ עד פלשתינה א"י. (הוי, א"י הקטנה, העלובה! לבי, ‏ לבי עליך!) ובכל מקום יהיה מוגש ומוקטר לשמי, וכבודי יהיה מלא כל הארץ. (כי מי איננו יודע את העושר והכבוד, הגדולה והתפארת הנופלים בחלקו של מחבר עברי?).

ובכן יתעלה העליון ויתרומם הרם, המשפיל גאים ומגביה שפלים שהחריב את העולם והכניס מהומה בין העמים והביא מבוכה בחשבונות כספיהם והוריד את ה“וואליוטא” שלהם עד שאול תחתיה (כן יאבדו!). וכל כך למה? כדי ליתן לי, אני עבדו המחבר, אשר לא שם חלקי בין עשירים, את היכלת להדפיס את חזיונותי בספר על ניר טוב ובאותיות ‏ גדולות ומאירות, למען ירוץ הקורא בם. לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא (כי בינינו לבין עצמנו הרי יודעים אנו את הכבוד הרודף אחר המחבר), כי אם למען יגדיל תורה ויאדיר!

והשנית, אמר המחבר: אין אני רואה חובה לעצמי להתנצל על הרבותי ספרים והוסיפי ספר חדש על הקודמים. משונה הוא ספר זה מכל הספרים בהצטינותו במעלה זו לכל הפחות, אם לא במעלות אחרות, שהוא הנהו הראשון ואין שני לו, האחד והמיוחד במקצוע שלו. כל מה שיש בים יש גם ביבשה, וכל מה שיש בספרות הלועזית יש, בלי עין הרע, נם בספרותנו: ספרי שירים, ומאמרים, ספורים, וציורים, הכל כאשר לכל. ‏ רק ספר חזיונות לנערים היה חסר לנו, ובא המחבר למלא את החסרון (אם מלא, היא שאלה אחרת, אבל אין כל ספק בזה שבא… למלא).

אמנם, היו וישנם איזה חזיונות בודרים לחנכה ולפורים, אבל ליתר המועדים אין חזיונות כלל; אם כי האמת נתנה להגיד כי אלו היו עושים בהנ"ל שנוי קטן היו יכולים להפוך אותם לחזיונות לפסח, ובשנוי קטן מזה גם לסכות, ובשנוי עוד יותר קטן גם לערב יום הכפורים… כי הרי יודעים אתם איך מחברים חזיון ממין זה נוטלים איזה ספור, כביכול, בעלמא, ואוסרים אותו לרכבי פרעה, או תוקעים אותו במנורת חנכה, או תולים אותו על עץ גבוה, והנה להם חזיון לפסח, חנכה או פורים.‏ והרי הוא כאותו הבגד שבעליו העני העיד עליו כי בגד נאה הוא לכל החגים: נאה הוא לפסח משום שאין בו אף “פרור” אחד; נאה הוא לשבועות, מפני שכלו הוא “לביבות”, כלומר טלאי על גבי טלאי; נאה הוא לראש השנה, מפני שהרוח “תוקע” בו; וכן הלאה². שונים הם החזיונות אשר בספר זה שכל אחד מהם מעורה ומשולב באותו החג אשר נכתב לשמו, כאשר יעמד עליהם הקורא מעצמו.

והשלישית, אמר המחבר: כי ישאלני הקורא מחר לאמר: מה היא העבודה הזאת לך, כלומר, למה הרבית בתפלות ודרשות, ברכות וזמירות, וכי הלכות שבת ויום טוב אתה בא ללמדנו? והיה אם ישאלני הקורא ככה, והגדתי לו:

קורא יקר, מה היה תכן חַייך קדם שהגעת לשנות בגרות והתפקרת? האם לא אותם הדברים שאני נותן לפניך היום? ומה הם אם לא רשמי ילדותך? זכור נא, קורא יקר, מה עשית משקמת בבקר. האכלת? לא! ראשית דבר התפללת אם מעט ואם הרבה; נטלת את ידיך, וברכת קדם האכילה ואחר האכילה; ואם מעט ואם הרבה אכלת, הלכת תיכף אל החדר ולמדת תורה כל היום וְהֻכֵּיתָ עליה לחי ביד, או שכם בפתיל עבות של יתרי עור אשר טבעת של נחשת משולבה בקצם, בין שהיית ראוי ובין שלא היית ראוי לכך. ואחרי למדך כל היום, הלכת לבית הכנסת להתפלל מעריב ושבת הביתה ונמלת את ידיך וברכת קדם האכילה ואחר האכילה, והשתובבת עם אחיך והפכת את הבית ולא שמעת בקול אמך אף כי ידעת שעתיד אתה ליתן דין וחשבון על מעשיך בבוא אביך הביתה ובהתאונן האם עליך. ‏תן תודה, קורא יקר, האם לא מתח אותך אביך על ברכיו פעם או שתים והפשיל את מכנסיך על הבמחילה שלך ולא הצליף על שתי פעמים הבמחילה שלך ברצועתו או בשבט שהוציא מן המטאטא ושתקע אחרי כן בין הקורה והתקרה כדי לקים את הפסוק “והיו עיניך רואות את מוריך”, הלא כֵן? אולם עד מהרה שכחת את הכאב והעלבון ועלית על משכבך מתוך קריאת־שמע ארוכה… כדי להתחיל יום המחרת כמו יום האתמול וחוזר חלילה.

אמנם אלה הם דברים שבחובה, ועל כרחך אתה חי. אך מה עשית בשעת החפש, כשעלה הרצון מלפניך? האם לא הלכת לשמע אל תפלת איזה חזן עובר ארח, או אל דרשת איזה מגיד נע־ונד? האם היה לך תענוג יותר גדול מלהתמוגג בדמעות שליש כשמעך את המגיד מווילנא מספיד איזה נפטר חשוב, בהרימו את קולו בנגונו העצוב והערב, “כה אמר ה': התבוננו, וקראו למקוננות, ותבואינה?…” או מה עורר אותך להשכים קום בשעה אחת עם אביך־זקנך כשיתר בני הבית עודם הוזים שוכבים אוהבי לנום, והשכוי עוד לא קרא – ודאי מבינה יתירה שנתנה לו בחרף, – וזמזום רתיחת המחם מתלכד עם לחישת הברכות הראשונות של זקנך כאלו הרתיח המחם גם הוא לעבודת הבורא. ואחרי ששתית טה בחלב הלכת עם זקנך לבית הכנסת כדי להיות מן הזריזין המתפללים עם המנין הראשון; וחריקת השלג מתחת כפות רגליך מלוה אותך על כל צעד וצעד, וקר לך, וחשך מסביב לך, וקשה להכיר בין זאב ובין כלב יען כי, פשוט, גם הזאב גם הכלב לא יצאו בשעה מוקדמת כל כך ובקר גדול כל כך… אולם עוד מעט וראית מרחוק את בית הכנסת המלא אור כאור הצהרים, ופורץ האור החוצה דרך חלונותיו הגדולים, והגיע עדיך ואורו עיניך וחם לבך והרחבת צעדיך אל בית הכנסת, זה אהל יעקב, משכן ישראל… והנה כבר מלאו לך עשר שנים, ויצאת מן החדר ונכנסת אל הישיבה, כי לרב הוכיח אוּתך אביך, הוי, כמה פעמים נסית לשבת “על המשמר” לבדך או עם חבר אחד כל אור ליום הששי, אך גם פעם לא עלה בידך, כי אחרי שהתנועעת כשעות אחדות והצללים השחורים מתנועעים אתך, חטפה אותך השנה מיד אחר חצות והנחת את ראשך על הגמרא הפתוחה לפניך, והנר הדולק לימינך דולק כאלו שומר הוא לראשך מן הצללים השחורים…

אבל אלה הם רק מפעלי יום יום. אולם מי יתנה גבורותיך בשבתות וימים טובים? הלא קדשת על חלה קטנה המיוחדת לך ופתיל של בצק עובר עליה לארכה? הלא אכלת בשר ודגים וזמרת זמירות עם אביך ועם אחיך? האם לא נשארת בבית הכנסת עם זקנך בשבת בבקר לשמוע אל שעור הרב במשניות שהיה אומר לפני קבוצת בעלי בתים חשובים, אף כי כונתך היתה לא המשניות עצמו כי אם הסיום שהיו עושים עליו כפעם בפעם בעוגת־דבש ויי“ש… ואחר הצהרים בשעה שהגדולים ישנו את שנתם הלא עינת ב”עין יעקב" והתענגת על ספורי רבה בר בר חנה ויתר האגדות היפות? ועוד אלף אלפי אלפים הטובות שעשית, עם אביך ועם אביך־זקנך. כי במה נבדלת מהם בלתי אם בזה שזקנם היה יורד על פי מדותם, ואתה, בן שמנה או תשע, לא היה לך אף חתימת זקן, ואפשר אין לך גם עכשו, הוי? הלא טבלת תפוח בדבש כדי שהשנה תהיה מתוקה? לא תקעת בשופר? לא חרדת כחרדת הדג הנלכד במכמרת, ונשמתך לא פרפרה בין החיים והמות, בין הכתיבה והחתימה כשמגיד העיר היה מעורר את העם לתשובה? הלא הכית כַפרות ואכלת את הכפרה עם ה“סלם?” לא צמת ביום הכפורים? ואפשר עוד צם אתה גם היום? אלהים הוא יודע אותך! לא עזרת בבנין הסכה, או לא קלעת לך טבעות זהב מעלי הלולב, או לא הרחת את האתרוג וחבטת בהושענות והלכת בהקפות? ועוד ועוד אלף אלפי הדברים שעשית טרם יצאת ל“תרבות” רעה… והאם לא היה אביך נותן את כל אשר לו, ואמך גם את נפשה, למען תהיה לרב בישראל? קורא יקר, אם זכר תזכר את כל הדברים האלה הלא ידעת שעם כל העני והלחץ, הדלות והדחק אשר בחיים אלו, הרי היו יפים כל כך! איזה רוח של תם וחמימות הנפש היתה שפוכה עליהם; איזה יחוד עם קודשא בריך הוא היה מורגש בהם; עיניך היו נשואות אל על בכל שעה ושעה; היהדות היתה כל כך טבועה בגופך ובנשמתך עד שגם מלה מופשטה זו, יהדות, ‏לא היתה ידועה, כי מי יכל לציר לו יהדות מופשטת מן היהודי, ‏ כי איך אפשר היה יהודי בלי יהדות?

אולם עכשו נשתנו הדברים. מדברים אנו על היהודים והיהדות כעל שני דברים שאין ביניהם שום נגיעה או רק שיכות רחוקה.

קורא יקר, הברכך ה' בבנים ובבנות? הסתכל נא וראה מה בין ילדותך ובין ילדותם. בניך ודאי לא יהיו מן הזריזין־מקדימין לבית הכנסת. למעלה מכל ספק הוא שלא ידאגו הרבה אף אם יאחרו את קריאת שמע בצבור. בכלל, אחת היא להם אם יתפללו או לא יתפללו בצבור או ביחידות. קרוב לודאי הוא שלא יקבלו עליהם לצום בבה“ב; גם בת”ב לא יצומו, וקינות – אללי לי! – לא יקוננו וגם לסליחות לא יקומו; כפרות לא יסובבו ובסכות לא ישבו; אם יתענו ביום הכפורים, וגם זה מוטל בספק גדול, לצדקה, ולתשובה ותפלה, תחשב להם; אם יאכלו מרגבי־פסח, חסד יעשו לך, ואת ההגדה לא יגידו; על האתרוג לא יברכו ואת הלולב לא ינענעו, הושענות לא יחבטו והקפות לא יקיפו, נרות חנכה לא ידליקו ואת המן לא יכו, ולואי שאת מרדכי לא יכו… כל אותם אלף אלפי אלפים הדברים שעשית ושעשו אבותיך ואבות אבותיך כזרים ומוזרים יהיו בעיניהם עד אשר יתרחקו ממך ומכל הדברים שעמדו ברומו של עולמך אל המקום אשר לא ישובו עוד משם…

אחר הוא תכן חיי בניך לגמרי. הנערים יתענינו במשחקי הכדור ובעוד שעשועים כאלה. הנערות תתעסקנה בבגדים חדשים לבקרים, מחולות ומשתאות. וכאשר יתבגרו, אלה ואלה יבקשו להם מוצא לכסף למען יוכלו לבלות את לילותיהם, אם לא ימיהם, בתענונות ומותרות ולהתעלס בחברת דודים ורעיות.‏ ועברו עליהם עוד ימים לא רבים, וכל שאלת חייהם תסוב על משחק הקלפים, מחולות, בקור בתי התמונות והתיאטראות, אוטומבילים, וכיוצא בהם. אלה אלהיך, ישראל! והיה אם מורה עברי אתה, ושמת את ידך על בטנך ואמרת, שישו בני מעי, עברי אנכי, כי מגמגם אני עברית בלשון נלעגה. אולם אם חבר אתה לאחת הפלגות מיסודם של הפ“צים והצ”צים, אז תרים את אגרופך החזק המסורג בגידי ברזל והניעות אותו כלפי העולם וקראת, עברי־אנושי אנכי, כי מאמין אני בנצחיות העם העברי והמין האנושי! והיה אם יתן לך ה' עינים לראות ובינה לדעת את עצמך וגשאת עליך את המשל של האוזים הירועים אשר אבותיהם הצילו את רומי מן הסכנה…

ובינתים, קורא יקר, הולכים ומתנונים, הולכים ובטלים שבתותינו, מועדינו וחגינו, עד שכמעט חדל להיות להם ארח בחיים, ועוד מעט ועבר עלימו כלח. ואם בטלה זו היא, כדברי חז“ל, סימן מובהק לביאתו של המשיח ואחד ממבשרי התחלת תקופת ה”לעתיד לבוא“, אז לפי מעמד הדברים פה באמריקה הברוכה, ואפשר גם בארצות המזרח, ובלי ספק גם בפלשתינה א”י, הנה צעדי המשיח כבר נשמעו ועקבותיו כבר נראו וקרוב הוא לבוא, וה“לעתיד לבוא”, כבר בא ועוד מעט ועבר מעלינו ואיננו… על כן אמר המחבר, אתפש נא איזה רשמים מרשמי ילדותך, קורא יקר, טרם יחלפו כליל ואינם, טרם יאבדו כאבדה שאינה חוזרת, ואציגה נא אותם לפני הילדים, בניך ובנותיך, למען ידעו הדורות הבאים אחרינו מה היו חיינו, ברכותינו ותפלותינו, יגונינו ושמחותינו, קינותינו וזמירותינו, שאיפותינו ותקוותינו וחלומותינו, ‏בין שחלמנו על עצמנו ובין שחלמנו על אחרים ובין שחלמו אחרים עלינו… ובראותם את החזיונות האלה, אפשר לא יתרשמו איזה רשמים גם בלבותיהם? אפשר לא יסתיעו על ידם להבין את הרוח שהחיה את עמנו בכל ימי גלותו? אפשר לא ישתתפו בגעגועינו ובתקוותינו?

והרביעית, אמר המחבר: שונים הם ילדי ישראל בזה שאנחנו משתפים אותם לכל דבר שבחיי האבות ובחיי העם כמעט מיום הולדם… לא כילדי הנכרים אשר אין ביניהם ובין עמם ולא כלום. ‏ואם יש להם אי אלו דברים מן העבר אין להם כלום מן העתיד. מפני זה אין להם מה להציג לילדיהם חוץ מאיזה מקרים מזמן כבוש אמריקה, למשל, ואיזה דבר או שנים השיכים אל אמונתם. אבל אצלנו, חיינו הם כל כך עשירים במקרים ובמאורעות, בדמיונות וחלומות, בגעגועים ותקוות – אף כי החרבן גדול בהם על הבנין והצרות על השמחות – עד אשר החמר הצבור בדברי ימינו מאברהם אבינו עד הדור הבא אחרינו היה מספיק למאות ומאות חזיונות לנערים ולעם. על כן אמרתי אני, אהיה נא המתחיל במצוה, ולואי שיאמרו לי גמור! ‏ואם לא, יגמרו אחרים.

אמר המחבר: משאת נפשי היא להספיק חזיונות במספר גדול עד שיוכלו להציג בכל שבוע ושבוע חזיון אחר, כדי שהילדים ידעו כי דבר קבוע הוא שפעם אחת בשבוע יראו מחזה עברי, כמו שקבוע הוא אצלם לראות את התמונות הנעות. התועלת שתצא מזה תהיה כפולה ומכפלת.‏ ראשית, מתוך שהחזיונות יהיו מיוסדים על חיינו בעבר ובהוה, תגדל ידיעת המבקרים בדברי ימינו, והכרתם את רוח עמנו תהיה יותר ברורה. שנית, ישתתפו בדמיונם במעשי אבות עד שיתרגלו לראות את עצמם כחלק מן העם, חי ומרגיש, מנוסה בנסיונותיהם, וחי את חייהם. ‏שלישית, יועיל דבר זה להפצת הדבור העברי, ושגם יהיה טעם לדבור זה, ולא יהיה סתם דבור לשם דבור… כי לא רק המשתתפים בהצגת החזיון ידברו עברית כי הנה גם חבריהם, יתר התלמידים, אשר יתקנאו בהם יסגלו להם את הדבור בהסח הדעת אם יבואו לראות את המחזה בכל שבוע. ואלה שיחפצו להבין כל דבר יכינו את עצמם מקדם בקראם תחלה את המחזה בספר. נוסף לזה, הילדים עצמם ישפיעו כבר על הוריהם ללכת ולראות את המחזות עמהם, וההורים יתחילו להביט על הדבור העברי לא כעל אחת ההמצאות האמריקאיות אשר קולומבוס העלוב אשם בהן, כי אם כעל דבר טבעי השיך אל למוד התורה, כי החזיונות יהיו רבם כעין פרוש לתורה. וככה תתחבב השפה – ועם השפה גם התורה – על המשחקים ועל הרואים, ואפשר, על ידי החזיונות, ולא חזיונות בלבד ינתנו בנשפי ההצגה כי אם גם נאומים ונגינות וזמירות ודוקא מן המובחרים, ובכל לשון שהיא, יוכלו למשוך את המנוולים לבית המדרש, כלומר, הילדים הלומדים בתלמוד התורה ימשכו את הילדים שאינם מקבלים שום חנוך עברי אל תוך כתלי בית הספר העברי, ואלה ישפיעו כבר על הוריהם שיכניסו אותם תחת כנפי התורה… ואני תפלה לאלהים שתתגלגל זכות על ידי זכאי ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים.

והחמישית כה אמר המחבר: שמעו נא, המורים! שימו נא את הספר לפני תלמידיכם ונסו אותם בו, ודעו וראו אם לא יבלעו אותו כבכורה בטרם קיץ. אולם גם אכל דבש הרבות לא טוב, על כן עצת המחבר היא שספר זה ישמש כעין “חזון למועד”; זאת אומרת, שלשים יום קודם החנ מביאים התינוקות את הספר לבי רבן וקוראים בו, המורה עם התלמידים, את החזיון השיך לאותו החג הבא עליהם לטובה. ואם יהיה הרצון מלפניהם, יציגו אותו. היום תציג אותו מחלקה מסימת זו, ומחר מחלקה אחרת. ואפשר עוד נזכה לחיות ולראות את הילדים המשחקים, אשר התחנכו בהצגת החזיונות הכלולים פה, מציגים חזיונות גדולים על הבמה העברית הגדולה המובטחה לנו על פי המנדט המאושר בידי כל הממשלות הנאורות שבעולם. והבטחה זו, ודאי שיש לסמוך עליה… והיה אם יתקבל ספרי הראשון ברצון מאת המורים והתלמידים ואוסיפה לכם כהנה וכהנה. ואם, חס ושלום, תבעטו בספרי זה, הנה אני אעשה את שלי, אם רק יאריך ה' את ימי ושנותי, וסוף הכבוד, – הכבוד כמו שהוא – לבוא…

אמר המחבר: יש בדעתי להוציא עוד ארבעה קובצי חזיונות אשר יקיפו את תולדות עמנומראשיתם ועד היום הזה: אחד של חזיונות מחיי עמנו מכניסתם לארץ ישראל עד חרבן בית ראשון; השני מחרבן בית ראשון עד חרבן בית שני; והשלישי מחרבן בית שני עד חרבן בית שלישי, כלומר, אותו הבית הלאומי, כביכול, שנחרב טרם נבנה… (ואם נבנָה בדרך נס, האם לא היה נהרס בדרך הטבע של עם ישראל? שא נא, ה' אלהי ישראל, פשע הדברים הקשים והמרים האלה שיצאו מלב קרוע ופצוע השותת דם על גורל עמך בית ישראל…) והרביעי מחיי אברהם אבינו עד מות משה רבנו.‏ כאלה וכאלה חושב המחבר, אלא שאיננו מקבל עליו לקים את מחשבתו הטובה לא בשבועה ולא בנדר. כי רבות מחשבות בלב המחבר ואין בידו להוציאן אל הפעל.

הנה, למשל, חושב המחבר לקנות לו את אדמת פלשתינה א“י³ בעד חמשים מליון דולרים במחתא חדא ולהושיב עליה מליון משפחות מיהודי רוסיה החרדים במצות אלהינו, ויהודי תימן, ויתר ארצות הקדם, הכל על הוצאת המחבר, אלא. שיתנה עמהם מתחלה תנאי בני גד ובני ראובן שעליהם ועל בניהם לחיות על פי התורה הכתובה והמסורה על אפם ועל חמתם של המופקרים שלנו, ורשות למחבר להעבירם מנחלתם אם יעברו את הברית הזאת. באפן כזה חושב המחבר לפתור את שאלת היהודים והיהדות והארץ כאחת. פלשתינה א”י תשוב להיות ארץ ישראל, וחדלו המלחמות והריבות, הסכסוכים והמלשינות בין יהודי פלשתינה א“י, כי יבוא הקץ על הפלגות של המימינים והמשמאילים, ועשו המזרחי ואגודת ישראל והפ”צים והצ"צים שתי אגודות, מי לה' ומי לעזאזל, והיתה ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל, ופטור מכל הצרות!… אמנם דבר זה יעלה למחבר ודאי לעוד שבעים וחמשה מליון דולרים, ובכל זאת מרוצה הוא, אם רק יגיע הדבר לידי כך. אולם נדר לא ידר. כי יתכן שמחבר אחר יבוא ובידו עצה אחרת, ואפשר טובה מזו של עבדך אני המחבר, ואז לא אתעקש בדבר לאמר, קבלו את דעתי! אדרבה, אם טובה היא העצה השנית מן הראשונה, קבלו אותה, וישמח לבי גם אני.‏ כי אז לא אִדָּרֵשׁ להוציא את הסכום העצום שאמרתי למעלה ואז תשיג ידי לקנות מעיל חדש לעונת הסתו כמו שחשבתי זה שנות מספר… אולם חושש המחבר שאין עצה טובה מעצתו, וסוף סוף אנוס יהיה המחבר להשתמש במעיל של השנה שעברה כבר זה שנים אחדות…

הנה כי כן חושב לו המחבר, ורבות הן, רבות המחשבות בלב המחבר שאין הפה יכל לדבר והעט – אוי לי! – לכתוב… מכמה וכמה טעמים. הוי, אלו נתנה למחבר הרשות והיכלת… חנני נא, ה' אלהים! חנני נא במעט יכלת, וקימתי את אשר נדרתי; רק במעט יכלת, ה' אלהים, חנני נא, ואת הרשות אקח לי בעצמי…

יודע המחבר בעצמו כי מחשבתו גדולה מיכלתו לעת עתה, ואל תדונו מזו האחרונה על הראשונה. זה כבר שהמחבר גמר בנפשו לרכוש לו אנית־תענוג גדולה כדי להפליג בה על שבעת הימים לארכם ולרחבם ועל הנהרות הגדולים, ולתור את האיים והציים הנסתרים והנפלאים, והארצות והמדינות אשר בקטב ואשר בקו המשוה, למען יביט את פעל ה' ובעיניו יראה את מעשי ידיו: כל עץ עושה פרי למינהו, וכל דשא עשב מזריע זרע למינהו, וחיתו שדה ובהמות ארץ ואת התנינים הגדולים! ובכל זאת לעת עתה היה מסתפק אלו חננו אלהים בסירת־מוטור קטנה לשוט על האגם – או הים – אשר על חופו הוא כותב את הדברים האלה, ולצוד בו דגים אחדים, אף אם לא גדולים כתנינים, לכבוד שבת… על כן מודיע המחבר למפרע שעלול הוא להסתפק במחשבה טובה בלבד, ואל תבואו עליו בטרוניה, היכן הם החזיונות אשר הבטחת לנו?

והששית, אמר המחבר: אפשר פחד שוא אני מפחד? אפשר ואפשר… אפשר הדבר שספר זה בכלל וכל חזיון וחזיון אשר בו בפרט, אינו שוה יותר מחביטה בקרקע. ‏ומה בכך? מכיר אני בסופרים עברים אשר לא רק ספריהם אלא הם בעצמם ראויים הם לחביטה קשה בקרקע בעד הספרים שכתבו או תרגמו, ובכל זאת לא נחבטו, והעולם כמנהגו נוהג. ובכן מקוה אני שגם בשבילי לא ישנה העולם ממנהגו. המבקרים יבקרו – מסתמא לרעה, – והקוראים יעשו את שלהם, – לא יקנו ולא יקראו. (לכל הפחות, ככה מבטיחים לי ידידי הנאמנים…) ובכן דבר זה לא יפחידני כלל, וכפי שתראה, קורא יקר, מוכן אני לפרענות זו. ‏אולם על המבקרים, כה אמר המחבר: את האלהים אני ירא ולא את המבקרים.

אמר המחבר: מכיר אני בשלשה מיני מבקרים המלוים כל ספר וספר בצאתו לאור העולם: מבקרים טובים הדנים אותו לכף זכות; מבקרים רעים המכריעים את הכף לחובה; וסתם בטלנים. והנה עם הסוג השלישי אין לי שיח ושיג, כי מקומם מאחורי התנור. ולמבקרים הטובים, אשר יהללו את ספרי (ומדוע לא? וכי לא הללו ספרים גרועים ממנו?) ישלם להם ה' כגמולם וכחסדם אשר יעשו עמדי (כי במה אשלם להם אני, האם ברוח שארויח ממכירת הספר? שאלו את ידידי ויגידו לכם…) ואני תפלה, כשם שלא דנו אותי לכף חובה ככה לא ידונו אותם לכף חובה לכשיצטרכו לזה, ולואי שלא יצטרכו… ובכל זאת לא אהיה כפוי טובה גם אני, והנני לשלח למבקרי הטובים למתנה את תמונתי חתומה בעצם ידי חנם. (המשלוח על חשבון המקבל).

אולם לפניכם, מבקרי הרעים, הנני מפיל תחנתי: מבקרים חביבים, למה נזעקתם אחרי כלכם? למה נטפלתם עלי? החמור מי מכם לקחתי? הנה באתם אלי בחרב וחנית, בכשיל וכילפות; עומדים אתם וצווחים ככרוכיות נגזלות: הזה הוא ספר חזיונות בעיניך? ואיה הפסיכולוגיה? וההסתכלות איפה? וההתפתחות ההדרגית של הרגשות? ומלחמות הגוף והנפש והדעות של הנפשות? והאמנות, גזלן, וכי זו היא אמנות בעיניך? (ועוד מיני מבטאים ופתגמים אשר המבקרים אוחזים בהם את עיני הקוראים, כאותם המוקיונים והלוליונים הזורקים למעלה וחוטפים וזורקים שוב כדורים רבים בבת אחת עד שעיני הרואים עיפות ומוחם מתבלבל עליהם…) ובכן, אומר אני לכם: חביבי, חפצים אתם באמנות? אדרבה, לכו לכם אל המוזיאום, כי שם מקומה, ועינכם לא תשבע מראות, ואזנכם משמוע; רוצים אתם לחטט בפסיכולוגיה? ‏ יהי ה' עמכם! לכו אל הספריה ותמצאו שם ספרים בפסיכולוגיה עד בלי די; מתאוים אתם לספרות ושירה? תבוא עליכם ברכה, אך לא זו הדרך, רבותי. פנו לכם אל הסופרים והמשוררים, רק הבדלו מעלי, כי אינני אמן ולא מציר, לא סופר אף לא משורר, רק כותב חזיונות אני, דמיונות וחלומות לילדים ולנערים, ואתם מה כי תלינו עלי? אני, מעשיות לילדים אני נותן לפניכם, ואתם באים אלי באמנות! ואל תנודו עלי בראשכם לאמר, מה תמים הוא האיש הזה שאינו יודע כי גם לכתוב חזיונות לילדים צריך אדם להיות אמן. לא, חביבי, אינני תם כל כך. ואם אמרתי אל תבקשו פה אמנות, הרי זה מפני שמטבעי הנני ענותן במקצת, אף כי כונתי היתה להפך, שיש פה אמנות די והותר, אלא שאתם האמונים עלי שקספיר וגעטהע ועוד שמות מפורסמים שאתם אוהבים לצלצל ולקשקש בהם, אינכם יכולים להעריך אותה כראוי, כי אין לכם קנה המדה הדרוש לזה. ואם תצעקו, זוהי ענוה? חצפה היא! צעקו לכם, שומע לא יהיה לכם. כי כמו שלא יקראו את ספרי (ככה לכל הפחות מתנבאים עלי ידידי הנאמנים הנכונים ליתן את נפשם תחת נפשי) ככה לא יקראו את בקרתכם עליו, והננו שוים בשוים… ובכל זאת אין לי, ח"ו, טינא בלבי עליכם, כי רק מלאככם הרע הוא בעוכריכם, הוא המלאך העומד על גבכם, חובט וגוזר עליכם: “בקרו לרעה, תפח רוחכם!”

ואם אחרי כל אלה לא יפל רוחי עלי, הרי זה מפני שהשד אינו נורא כל כך, למרות נבואת ידידי הטובים. ‏ אם מטרת החזיון בכלל היא להראות תמונה המתאימה פחות או יותר אל החיים הממשיים או הדמיוניים באפן כזה שהמשחקים יציגו את החזיון בחשק, ושהרואים יראו אותו ברצון, והקוראים יקראו אותו בהתענינות, זאת אומרת, המשחקים והרואים והקוראים אשר בשבילם נכתב החזיון. והוצג, הנה אני את מטרתי השגתי.‏ כי אלה החזיונות אשר הצגתי על הבמה – אם כי אמנם רק אחדים הספקתי להציג עד הנה – נתקבלו ברצון גם מאת הגדולים, ועל אחת כמה וכמה מאת הילדים אשר לא רק ראו כי אם גם קראו אותם בחמדה ונהנו הנאה גדולה. והפתגם האנגלי בכגון דא הוא: “שאלת הפשטידא, אם טובה היא הפשטידא, ואם רעה היא, תפתר באכילתה…”

והשביעית, אמר המחבר: כל ציוני האוהב את עמו ואת ארצו החובה מוטלת עליו לקנות את הספר שלי, מפני כמה וכמה טעמים, ראשית, בהדפיסי את הספר על הוצאותי, הנחתי את מעותי על קרן הצבי… ומן הראוי הוא לתמוך בי, כי גם אני הנני אחד העם האהוב כל כך על כל ציוני, שנית, הרֶוַח של המהדורה הראשונה יהיה כלו קדש לקרן הקימת, והרוח של המהדורה השניה כלו קדש לקרן היסוד. ועוד כמה וכמה טעמים (אולם בדבר הרוח של המהדורה השלישית עוד אתישב בדבר. הצעות מתקבלות. כל מי שיקנה ספר אחד יש לו הזכות להציע הצעה אחת או יותר, או להצביע עליהן, ובלבד שיצרף לכל הצעה והצבעה בול בן עשרה סנטים עובר לסוחרי אמריקה. הקונים היושבים בארצות הוואליוטה הנמוכה הרשות בידם להציע ולהצביע כאות נפשם אלא שיהיו טורחים לחנם, כי חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים גם על הקונגרס השלשה עשר… ולבוליהם אין ערך כלל, כי אינם טובים אף לצור על פי צלוחית, כי בעוונותינו הרבים אין כדאי גם לצור את הצלוחית אחרי אשר גזרו על מה שי"ש בו).

ועוד אמר המחבר: ראה זה דבר חדש שלא היה לעולמים! מי שיקנה את הספר ויקרא בו פעם אחת ויחזור ויקרא אותו עוד פעם ורוצה הוא בהשבת כספו, יכל הוא לקבל את מעותיו בחזרה בהשיבו את הספר אל המחבר, אך בתנאי שהקונה בעצמו יביא אותו אל המחבר ולא על ידי שליח⁴.

כ"ט אלול, תרפ''ג. גרוס פוינט, על חוף הים סט. קלייר.

(חִזָּיוֹן לְפֶסַח בְּשָׁלשׁ מַעֲרָכוֹת)

מֻקְדָּשׁ לְמַר אֵלִיָּהוּ אֶבֶן מְנַהֵל תַּלְמוּד הַתּוֹרָה

דְמִינִיאַפּוֹלִיס

הַנְּפָשׁוֹת

הָרַב יַעֲקֹב בֶּן עַמִּי

הָרַבָּנִית

דִּינָה, יוֹסֵף, בִּנְיָמִין, צִלָּה - בְּנֵיהֶם

אֲחִי הָרַב

אִשְׁתּוֹ

שְׁמוּאֵל, חַנָּה - בְּנֵיהֶם

מָרִינְקָה - הַשִּׁפְחָה

רוֹפֵא

חַזָּן

זָקֵן

קְהַל מִתְפַּלְּלִים

יֶלֶד נוֹצְרִי

אֲבִי הַיֶּלֶד

אִמּוֹ

שְׁנֵי פוֹשְׁעִים

שַׂר הַשּׁוֹטְרִים

שׁוֹטְרִים

גַּלָּח (כֹּהֵן נוֹצְרִי)

אֲסַפְסוּף

תָּכְנִית הַבַּיִת וְהַבָּמָה לַמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁל “כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ¹”

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה

(מִתָּכְנִית הַבַּיִת וְהַבָּמָה הַמְצֹרֶפֶת לָזֶה, יַעֲמֹד הַקּוֹרֵא מֵאֵלָיו עַל סִדּוּר הַחֲדָרִים וְיִחוּסָם זֶה לָזֶה.

רַק חֲדַר הָאֹכֶל וַחֲדַר הַמְּשָׁרֶתֶת נִגְלִים לְעֵינֵי הָרוֹאִים, וְגַם אֵלֶּה רַק עֵד הַגְּבוּל הַמְצֻיָּן בְּשׁוּרָה שֶׁל נְקֻדּוֹת. יֶתֶר חֶלְקֵי הַבַּיִת סְמוּיִם הֵם מֵעֵינֵי הָרוֹאִים, וְנִתְּנוּ פֹה לִפְנֵי הַקּוֹרְאִים כְּדֵי לְהָקֵל עַל הַדִּמְיוֹן בְּצַיְּרוֹ לוֹ אֶת מַהֲלַךְ הַמַּעֲשִׂים.

מִתַּחַת לַתִּקְרָה אֲשֶׁר בַּחֲדַר הָאֹכֶל תְּלוּיָה וְיוֹרֶדֶת מְנוֹרַת־נֵפְט (קֵרוֹסִין) הַשּׁוֹפֶכֶת אוֹרָהּ עַל שֻׁלְחֵן הָאֹכֶל. עַל הַקִּירוֹת תְּלוּיִם “מִזְרָח” וּתְמוּנוֹת שֶׁל גְּאוֹנִים וּגְדוֹלִים. סָמוּךְ לַקִּיר הַדְּרוֹמִי עוֹמֵד אֲרוֹן־הַתֵּבוֹת, וּשְׁנֵי כִסְאוֹת לְיַרְכְּתֵי הָאָרוֹן. סְמוּכָה לִשְׁנֵי הַחַלּוֹנוֹת אֲשֶׁר בְּקִיר הַמִּזְרָח, לְמוּל הָרוֹאִים, צְרִיכָה לַעֲמֹד סַפָּה אַחַת, אֶלָּא שֶׁזּוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת עַכְשָׁו מִטַּת־הַהֲסֵבָּה. בְּמֶרְכָּזוֹ שֶׁל הַשֻּׁלְחָן, אוֹ עַל הָאָרוֹן, עוֹמֶדֶת מְנוֹרָה בַעֲלַת חֲמִשָּׁה קָנִים, וְנֵרוֹת דּוֹלְקִים בָּהּ. בַּחֲדַר הַמְשָׁרֶתֶת עוֹמֵד שֻׁלְחָן קָטֹן מְכֻסֶּה מַפָּה לְבָנָה, וּמְנוֹרַת־נֵפְט דּוֹלֶקֶת עָלָיו. הֶעָרָה. בִּשְׁעַת הַהַצָּגָה, מוּטָב לִבְלִי הִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלָל בְּנֵפְט, מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ סַכָּנָה וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בִּמְקוֹמוֹ יִשְׁתַּמְּשׁוּ בְנֵרוֹת אוֹ בַעֲשָׁשִׁיּוֹת הַחַשְׁמַל.

הַמְסֻבִּים יוֹשְׁבִים עַל פִּי סֵדֶר זֶה. הָאָב עַל הַסַּפָּה, מִשְּׂמֹאל לָרוֹאִים; הָאֵם מִמּוּלוֹ; מִשְּׂמֹאלוֹ בִנְיָמִין; סָמוּךְ לוֹ יוֹסֵף; אַחֲרָיו צִלָּה; וּסְמוּכָה לָהּ דִּינָה.

בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָרַב וּמִשְׁפַּחְתּוֹ עוֹרְכִים אֶת הַסֵּדֶר כְּהִלְכָתוֹ, יוֹשֶׁבֶת לָהּ הַשִּׁפְחָה מָרִינְקָה, גּוֹיָה צְעִירָה, בְּחֶדְרָהּ וּמְנַמְנֶמֶת כְּשֶׁרֹאשָׁהּ מוּטָל עַל זְרוֹעָהּ הַמֻּנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן עַל יַד הַמְּנוֹרָה.

לִפְנֵי הֲרָמַת הַמָּסָךְ, נִשְׁמַעַת זִמְרַת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. הָאָב עִם הַבָּנִים מְזַמְּרִים כְּחַזָּן עִם מַקְהֵלָה: “הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְרָכָה מְרֻבָּה בַבַּיִת הַזֶּה” (הַמָּסָךְ עוֹלֶה לְאַט לְאַט כְּשֶׁהֵם מוֹסִיפִים לְזַמֵּר).

הָאָב עִם הַבָּנִים

“הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֵּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת” (גּוֹמְרִים בְּלַחַשׁ אֵת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן).

הָאָב

(מְבָרֵךְ בְּקוֹל) “בָּרוּךְ אַתָּה… בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן” (שׁוֹתֶה. הָאֵם עִם הַבָּנִים מְבָרְכִים עַל הַיַּיִן וְשׁוֹתִים אֶת הַכּוֹס הַשְּׁלִישִׁית. הָאָב פּוֹנֶה אֶל הַיַּלְדָּה הַגְּדוֹלָה) מַלְּאִי נָא, דִּינָה, אֵת הַכּוֹסוֹת בַּפַּעַם הָרְבִיעִית (דְּבָרִים אֵלּוּ יוֹצְאִים מִפִּיו בִּמְתִינוּת, וְכִמְעַט בְּנִגּוּן. דִּינָה, הַיַּלְדָּה הַבְּכִירָה, כְּבַת שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, קָמָה וְאוֹמֶרֶת לְמַלֵּא אֶת כּוֹס הָאָב, אַךְ הוּא מְרַמֵּז לָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ לְמָלֵא אֶת הַכּוֹס הַגְּדוֹלָה, הָאֲדֻמָּה־זְהוּבָה, תְּחִלָּה. אַחַר כָּךְ הִיא מְמַלְּאָה אֶת כּוֹס הָאָב וְשֶׁל הָאֵם וְשֶׁל הַבָּנִים. וּכְשֶׁהִיא יוֹצֶקֶת אֶת הַיַּיִן לְתוֹךְ הַכּוֹסוֹת מַשְׁגִּיחִים עָלֶיהָ הַיְלָדִים, מוטב שֶׁלֹּא תְקַפֵּחַ אוֹתָם וּמַבִּיטִים בְּכוֹסוֹתֵיהֶם אִם מְלֵאוֹת הֵן, כְּשֶׁהֵם מוֹרִידִים אֶת רֹאשָׁם אוֹ הוֹפְכִים אֶת פְּנֵיהֶם מִצַּד לְצָד).

יוֹסֵף

(כְּבֶן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה) נוּ, נוּ, אַל תִּהְיִי קַמְצָנִית כָּל כָּךְ (מַרְאֶה עַל כּוֹסוֹ) הֵן רַק עַד חֶצְיָהּ מַגִּיעַ הַיַּיִן, וְהַבְּרָכָה תִהְיֶה בְרָכָה לְבַטָּלָה.

בִּנְיָמִין

(כְּבֶן תֵּשַׁע. בְּשָׁעָה זוֹ הִיא יוֹצֶקֶת אֶל כּוֹסוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין לְאַט לְאַט, וְהוּא מְזָרֵז אוֹתָהּ) מַלְּאִי, מַלְּאִי אוֹתָהּ עַל כָּל גְּדוֹתֶיהָ!

דִּינָה

(שָׁבָה לְכוֹסוֹ שֶׁל יוֹסֵף וּמוֹסִיפָה בָהּ יַיִן) הִנֵּה לְךָ יַיִן כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ, וְאֵל נָא תִבְכֶּה… (שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ וְיוֹסֵף מַבִּיט עָלֶיהָ בְעֵינֵי זַעַם, וּבְוַדַּאי הָיָה מֵשִׁיב לָהּ כְּחֶרְפָּתָהּ, אֶלָּא שֶׁהָאָב אֵינוֹ מַסְפִּיק בְּיָדוֹ).

הָאָב

(כִּמְעַט בְּנִגּוּן) עַכְשָׁו צָרִיךְ לִפְתֹּחַ אֵת הַדֶּלֶת.

יוֹסֵף

טוֹב אַבָּא (קָם וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 2, פּוֹתֵחַ דֶּלֶת הַפְּרוֹזְדּוֹר 6, וְשֵׁב לִמְקוֹמוֹ כְּשֶׁהוּא מַשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת 2 פְּתוּחָה).

מָרִינְקָה

(אַךְ יָשַׁב יוֹסֵף עַל כִּסְאוֹ, וְהִנֵּה מָרִינְקָה הַמְנַמְנֶמֶת מַתְחִילָה חָשָׁה אֶת הָרוּחַ הַנּוֹשֵׁב עָלֶיהָ מִן הַפְּתָחִים 5 וְ4. וּמִתּוֹךְ שֶׁהַדֶּלֶת 3 הִיא סְגוּרָה אֵין הַמְסֻבִּים רוֹאִים בַּתְּחִלָּה מַה שֶׁהִיא עוֹשָׂה. וּבְכֵן קָמָה זוֹ, יוֹצֵאת אֶל הַפְּרוֹזְדּוֹר, סוֹגֶרֶת דֶּלֶת 6, שָׁבָה וְסוֹגֶרֶת גַּם דֶּלֶת 5, שָׁבָה לְחֶדְרָהּ וְיוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָה מִתּוֹךְ רְעִידָה מִפְּנֵי הַקֹּר) בְּרְ… בְּרְ… פֶּסַח קַר סִמָּן לְרָעָה…

הָאֵם

(וְכֻלָּם מְחַיְּכִים לָהֶם כְּשֶׁהֵם מַכִּירִים בְּטָעוּת גּוֹיָה, מִלְּבַד הָאָב הַמְעַיֵּן בְּפֵרוּשֵׁי הַהַגָּדָה) אַל נָא, מָרִינְקָה; תִּהְיֶה נָא הַדֶּלֶת פְּתוּחָה (אֵבֶל זוֹ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת, מִפְּנֵי שֶׁדְּלָתוֹת 5 וְ3 סְגוּרוֹת הֵן, וְגַם מִפְּנֵי שֶׁקּוֹל הָאֵם נָמוּךְ בְּמִקְצָת) קִרְאִי לָהּ אַתְּ, דִּינָה.

יוֹסֵף

(טֶרֶם הִסְפִּיקָה זוֹ לִפְתּוֹחַ אֶת פִּיהָ) “אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ…”

דִּינָה

(בְּקוֹל רָם) מָרִינְקָה! מָרִינְקָה!

מָרִינְקָה

(אֲשֶׁר הִנִּיחָה כְּבָר רֹאשָׁהּ עַל זְרוֹעָהּ וְחָשְׁבָה לָשׁוּב לִתְנוּמָתָהּ, מִתְעוֹרֶרֶת בְּבֶהָלָה, קוֹפֶצֶת מִמְּקוֹמָהּ, רָצָה לִקְרַאת הַקּוֹל, נִכְנֶסֶת בְּפֶתַח 3, סוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ) הֲקָרָאת לִי, גְּבִרְתִּי?

הָאֵם

כֵּן, מָרִינְקָה. פִּתְחִי נָא אֵת הַדֶּלֶת הַחִיצוֹנִית.

מָרִינְקָה

טוֹב, גְּבִרְתִּי (וְהִיא יוֹצֵאת בְּפֶתַח 2 וּפוֹתַחַת דֶּלֶת 6. אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ בְּפִתְחָהּ וּבְסָגְרָהּ דֶּלֶת זוֹ, אֲבָל יְכֹלִים לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל נִקּוּשׁ הַדֶּלֶת עַל הַמַּשְׁקוֹף וְהַמְּזוּזוֹת בְּהִפָּתְחָהּ וּבְהִסָּגְרָהּ. מָרִינְקָה שׁוֹהָה שָׁם כְּרֶגַע, סוֹגֶרֶת שׁוּב דֶּלֶת 6, שָׁבָה אֶל חֲדַר הָאֹכֶל וְסוֹגֶרֶת גַּם דֶּלֶת 2) אֵין אִישׁ עַל יַד הַדֶּלֶת, גְּבִרְתִּי (כֻּלָּם צוֹחֲקִים חֶרֶשׁ, וְהָאָב שָׁקוּעַ בְּאֶחָד מִל"ב פֵּרוּשֵׁי הַהַגָּדָה).

הָאֵם

אֵין הֶבְדֵּל. תִּהְיֶה נָא הַדֶּלֶת פְּתוּחָה (מְרַמֶּזֶת לָהּ בְּיָדָהּ לְעֵבֶר הַדֶּלֶת 6, אֲבָל רְמִיזָה זוֹ יְכֹלָה לִהְיוֹת מְכֻוָּנָה גַם לְדֶלֶת 2 אֲשֶׁר הַמְשָׁרֶתֶת מָצְאָה אוֹתָהּ פְּתוּחָה).

מָרִינְקָה

טוֹב, גְּבִרְתִּי (וְהִיא פּוֹתַחַת דֶּלֶת 2. אַךְ בִּמְקוֹם לִפְתֹּחַ דֶּלֶת 6, הִיא יוֹצֵאת דֶּרֶךְ הַפְּרוֹזְדּוֹר וְשָׁבָה אֶל חֶדְרָהּ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 5 וְיוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ. כֻּלָּם מַבִּיטִים בִּמְנוֹד רֹאשׁ זֶה אֶל זֶה) קִרְאִי לָהּ שׁוּב, דִּינָה בִּתִּי.

יוֹסֵף

(כְּעֵין בֵּאוּר עַל דִּבְרֵי אִמּוֹ, טֶרֶם הִסְפִּיקָה דִּינָהּ לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ) הוֹ, עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר!

דִּינָה

מָרִינְקָה! מָרִינְקָה!

מָרִינְקָה

(קוֹפֶצֶת מִמְּקוֹמָהּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, נִכְנֶסֶת בְּפֶתַח 3 וְסוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ) מָה הִיא פְּקֻדַּת גְּבִרְתִּי?

הָאֵם

כַּוָּנָתִי הָיְתָה שֶׁדֶּלֶת הַחִיצוֹנִית תִּהְיֶה פְּתוּחָה.

מָרִינְקָה

טוֹב, גְּבִרְתִּי (יוֹצֵאת דֶּרֶךְ 2, סוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת 2 אַחֲרֶיהָ, פּוֹתַחַת דֶּלֶת 6, וְשָׁבָה דֶּרֶךְ 5 וְ4 כְּשֶׁהִיא רוֹעֶדֶת מִקֹּר) בְּרְ… בְּרְ… בְּרְ… (וּבִמְשִׁיכַת הַכְּתֵפַיִם הִיא מְרַטֶּנֶת לְעַצְמָהּ, וּמִתּוֹךְ שֶׁהַדְּלָתוֹת הַפְּנִימִיּוֹת סְגוּרוֹת, אֵין הִיא נִזְהֶרֶת בִּלְשׁוֹנָהּ) הַשַּׁד יוֹדֵעַ אוֹתָם עִם מִנְהֲגֵיהֶם הַמּוּזָרִים. לָמָּה פִּתְאֹם לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת כְּשֶׁאֵין אִישׁ בַּחוּץ? אַךְ פְּקֻדַּת בַּעֲלַת הַבַּיִת הֲרֵי הִיא פְּקֻדָּה, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ. בְּרְ… בְּרְ… קַר לִי (וְהִיא רוֹעֶדֶת וְיוֹשֶׁבֶת).

יוֹסֵף

(מֵנִיעַ אַחֲרֶיהָ רֹאשׁ) גּוֹיָה נוֹלְדָה וְגוֹיָה תָּמוּת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם הַדֶּלֶת הַחִיצוֹנִית צְרִיכָה לִהְיוֹת פְּתוּחָה, הַפְּנִימִית לֹא כָּל שֶׁכֵּן! קִרְאִי לָהּ שׁוּב, דִּינָה.

דִּינָה

(וַדַּאי הָיְתָה עוֹשָׂה לְעַצְמָהּ קוֹרַת רוּחַ וְהָיְתָה קוֹרֵאת לָהּ שׁוּב, אֲבָל לֹא כְּשֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ יוֹצְאִים מִפִּי יוֹסֵף אָחִיהָ הַקָּטֹן מִמֶּנָּה, וְחָלִילָה לָהּ לַעֲשׂוֹת כְּמִצְוָתוֹ אַף כִּי הוּא דִבֵּר בִּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה) אֶפְשָׁר תַּטְרִיחַ אֶת כְּבוֹדְךָ וְתִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת בְּעַצְמֶךָ?

הָאֵם

אַל נָא תִּתְקוֹטְטוּ, יְלָדִים.

יוֹסֵף

(בְּעֶצֶם אֵינֶנּוּ יֶלֶד רַע, אֲבָל בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יִתֵּן לְדִינָה לְהִשְׂתָּרֵר עָלָיו אַף כִּי צָעִיר לְיָמִים הוּא מִמֶּנָּה, וְהוּא עוֹנֶה בְהַעֲוָיַת הַפָּנִים) אֶפְשָׁר רוֹצָה אַתְּ שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה מְשָׁרְתֵךְ בְּלֵיל פֶּסַח? בְּבַקָּשָׁה, אַל תִּתְּנִי לִי עֵצוֹת אֶלָּא אִם כֵּן אֶשְׁאַל מִמֵּךְ תְּחִלָּה. וְאִם לֹא תִקְרְאִי לָהּ אַתְּ, אֶקְרָא לָהּ בְּעַצְמִי (בְּקוֹל רָם) מָרִינְקָה! מָרִינְקָה!

מָרִינְקָה

(בְּתַרְעֹמֶת, כִּי אָמְרָה כְּבָר לְהִתְנַמְנֵם שׁוּב) שׁוּב צְעָקוֹת? מָה הֵן כָּל הַצְּעָקוֹת הַלָּיְלָה? רִבּוֹנוֹ דְעַלְמָא כֻלָּא, מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?! (קָמָה, פּוֹתַחַת דֶּלֶת 3, נִכְנֶסֶת וְסוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ, וּמְחַכָּה לִפְקֻדָּה).

הָאֵם

גַּם אֶת הַדֶּלֶת הַפְּנִימִית צָרִיךְ לִפְתֹּחַ.

מָרִינְקָה

אֵיזוֹ דֶּלֶת פְּנִימִית, זוֹ אוֹ זוֹ? (מַרְאָה בְיָדָהּ עַל דַּלְתוֹת 2 וְ3)

יוֹסֵף

(בְּקֹצֶר רוּחַ) אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת הַפְּנִימִיּוֹת!

מָרִינְקָה

(פּוֹתַחַת אֶת 2 וְאֶת 3 וּמַרְאָה עַל דֶּלֶת 1 הַמּוֹלִיכָה אֶל חַדְרֵי הַמִּטּוֹת) הַאֶפְתַּח לָכֶם גַּם אֶת הַדְּלָתוֹת אֲשֶׁר לְחַדְרֵי הַמִּטּוֹת? (הָאָב מִתְעוֹרֵר מֵעִיּוּנוֹ וּמַבִּיט אֶל הָאֵם בְּמֶבָּט שֶׁל תַּחֲנוּנִים, כְּמִי שֶׁאוֹמֵר, “רַחֲמִי נָא עָלֵינוּ וְהָסִירִי אֶת הַנֶּגַע הַזֶּה מִן הַבַּיִת”. כָּל הַיְלָדִים צוֹחֲקִים עַל טִפְּשׁוּתָהּ).

הָאֵם

אֵין דָּבָר עוֹד, מָרִינְקָה, שׁוּבִי לִמְנוּחָתֵךְ (הַשִּׁפְחָה שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ דֶּרֶךְ חֲדַר הַבִּשּׁוּל, יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ וּמוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל זְרוֹעָהּ כְּמַתְקִינָה אֶת עַצְמָהּ לְהִתְנַמְנֵם).

הָאָב

(קָם, וְאַחֲרָיו כָּל הַמְסֻבִּים, וְקוֹרְאִים) שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם… מִתַּחַת שְׁמֵי ה' (יוֹשְׁבִים).

הָאֵם

עַכְשָׁו, מָרִינְקָה, יְכֹלָה אַתְּ לִסְגֹּר אֶת הַדָּלֶת.

מָרִינְקָה

(קָמָה מִיָּד, כִּי בִהְיוֹת הַדֶּלֶת 3 פְּתוּחָה מַגִּיעִים אֵלֶיהָ הַדְּבָרִים בְּרוּרִים וּצְלוּלִים. בָּאָה הִיא אֶל חֲדַר הָאֹכֶל) אֵיזוֹ דָּלֶת?

יוֹסֵף

אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת! (הָאֵם מְחַיֶּכֶת וְהָאָב מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפָיו).

מָרִינְקָה

(סוֹגֶרֶת תְּחִלָּה דֶּלֶת 3, יוֹצֵאת אֶל הַפְּרוֹזְדּוֹר וְסוֹגֶרֶת דֶּלֶת 2 אַחֲרֶיהָ, סוֹגֶרֶת דֶּלֶת 6 בְּרַעַשׁ גָּדוֹל, שָׁבָה לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל וְסוֹגֶרֶת גַּם דֶּלֶת 5 בְּרַעַשׁ, וְשָׁבָה אֶל חַדְרָהּ. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא לְבַדָּהּ הִיא חוֹזֶרֶת עַל דִּבְרֵי יוֹסֵף בְּכַעַס) “אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת!” מָה הֵם חֲפֵצִים מִמֶּנִּי הָעֶרֶב! “פִּתְחִי וְסִגְרִי, סִגְרִי וּפִתְחִי!” וְאֵין מְנוּחָה. בְּרְ… בְּרְ… (יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ וְנִרְדֶּמֶת כְּשֶׁהִיא סוֹמֶכֶת אֶת רֹאשָׁהּ עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ הַמְקֻפָּלוֹת תַּחְתָּיו).

הָאָב

(אַחֲרֵי שֶׁעִיֵּן קְצָת בְּפֵרוּשֵׁי הַהַגָּדָה, וְיֶתֶר הַמְסֻבִּים חִכּוּ לוֹ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד) נִקְרָא נָא, יְלָדִים, אֶת הַהַלֵּל (וְהֵם קוֹרְאִים פָּסוּק רִאשׁוֹן וּפָסוּק אַחֲרוֹן שֶׁל כָּל מִזְמוֹר בְּקוֹל רָם, וְאֶת יֶתֶר הַפְּסוּקִים בְּלַחַשׁ) לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ… יִרְאֵי ה'… וּמָגִנָּם הוּא…

צִלָּה

(יַלְדָּה כְבַת שֶׁבַע. כַּאֲשֶׁר יֶתֶר הַמְסֻבִּים קוֹרְאִים “לֹא לָנוּ”, מוֹנָה הִיא בְאֶצְבָּעָהּ אֶת הַכּוֹסוֹת וְאֶת הַמְסֻבִּין, כּוֹס לְאִישׁ, כּוֹס לְאִישׁ, עַד שֶׁמַּגִּיעָה לְכוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ וּמוֹצְאָה אוֹתָהּ יְתוֹמָה. פּוֹנָה הִיא אֶל הָאָב בְּתִמָּהוֹן כְּשֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן) אַבָּא, בִּשְׁבִיל מִי הִיא הַכּוֹס הַזֹּאת?

הָאָב

הַכּוֹס הַזֹּאת, בִּתִּי, הִיא לִכְבוֹדוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ (הוּא מִתְנוֹעֵעַ וְקוֹרֵא הָלְאָה בִּנְעִימוּת שֶׁאֵינָהּ סוֹבֶלֶת הַפְסָקָה) ה' זְכָרָנוּ… בֵּית יִשְׂרָאֵל.

צִלָּה

(פּוֹנָה אֶל הָאֵם הַקּוֹרֵאת אֶת הַהַגָּדָה בְלַחַשׁ) אֵיזֶה אֵלִיָּהוּ, אִמָּא? הֲדוֹדִי אֲבִי שְׁמוּאֵל הוּא? (בִּנְיָמִין מַאֲזִין לִשְׁאֵלָתָהּ, צוֹחֵק לְעַצְמוֹ וְשָׁב לַאֲמִירַת הַהַגָּדָה).

הָאֵם

לֹא, חֶמְדָּתִי. זוֹ הִיא לִכְבוֹדוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

צִלָּה

וּמִי הוּא, אִמָּא?

הָאֵם

שַׁאֲלִי, בִּתִּי, אֶת הָאָב. הוּא יֵיטִיב לְהַגִּיד לָךְ מִמֶּנִּי.

הָאָב

(גּוֹמֵר אֶת הַמִּזְמוֹר כְּשַׁ"ץ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה) לֹא הַמֵּתִים יְהַלְּלוּ יָהּ, וְלֹא כָל יוֹרְדֵי דוּמָה… מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְּלוּיָהּ.

צִלָּה

בְּבַקָּשָׁה, אַבָּא, מִי הוּא זֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא?

הָאָב

(נַעֲנֶה לָהּ) טוֹב, בִּתִּי; שִׁמְעִי נָא וְאַגִּידָה לָךְ. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, רַבּוֹת מְאֹד, כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצָם, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ ה' וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וַיַּרְא הָעָם אֶת מַעֲשֵׂי הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ כָּמוֹהוּ. וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי ה‘, וַיְהִי רָעָב בָּאֶרֶץ וְלֹא הָיָה לֶחֶם לָעָם. וַיִצְעַק הָעָם אֶל ה’, וַיִּשְׁלַח לָהֶם אֱלֹהִים נָבִיא לְלַמֵּד אוֹתָם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן, לְמַעַן יֵיטִיב לָהֶם ה' וְנָתַן לָהֶם לָחֶם. הַנָּבִיא הַזֶּה, הוּא אֵלִיָּהוּ, בָּא אֶל הָעָם וְגַם אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיְדַבֵּר אֶת דְבָרָיו וְלֹא הִרְפָּה מֵהֶם עַד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אוֹתָם אֶל אֱלהֵיהֶם. אָז שָׁבוּ לָעָם יָמָיו הַטּוֹבִים, יְמֵי הַשָּׁלוֹם וְהַמְּנוּחָה. הָאָרֶץ שָׁבָה לִהְיוֹת זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כָּל אֶחָד יָשַׁב תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ. הַכְּרָמִים וְהַגַּנִּים הָיוּ מְלֵאִים רִמּוֹנִים וּתְמָרִים, תַּפּוּחֵי־זָהָב וְאֶתְרוֹגִים, וְהַפְּרָחִים נָתְנוּ רֵיחַ טוֹב… וּמִן הַיָּמִים הָהֵם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה נוֹשְׂאִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת שֵׁם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַל שְׂפָתָם תָּמִיד וּמַזְכִּירִים אוֹתוֹ בְאַהֲבָה בְּכָל עֵת. אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הִרְבָּה לְהֵיטִיב לְעַמּוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן עָלָה לַשָּׁמַיִם בְּרֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ… (וּבַהֲרָמַת הַיָּדַיִם וּבְהִתְלַהֲבוּת הוּא מַתְחִיל, וְיֶתֶר הַבָּנִים אַחֲרָיו, בְּקוֹל, וּבְנִגּוּן הַמִּשְׁתַּפֵּךְ) “אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַחֲנוּנָי… הֶאֱמַנְתִּי… כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב…”

צִלָּה

(יוֹשֶׁבֶת כְּעַל גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת וּמְחַכָּה בְקֹצֶר רוּחַ עַד שֶׁיִּגְמְרוּ אֶת הַמִּזְמוֹר) וּמֶה הָיָה אַחֲרֵי כֵן? הֲיָרַד פַּעַם אֶל הָאָרֶץ? מֶה עָשָׂה בְרִדְתּוֹ שֵׁנִית?

הָאָב

אָמְנָם, בִּתִּי, יָרַד אֵלִיָּהוּ אַרְצָה, אֲבָל עָלָה שׁוּב הַשָּׁמָיְמָה. יָמִים רַבִּים אַחֲרֵי עֲלוֹתוֹ בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לַשָּׁמַיִם, קָם עַם אַכְזָר, עַם הָרוֹמָאִים, וַיִּתְנַפֵּל עַל עַם יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי אֲשֶׁר סָר ה' מֵהֶם, יַעַן אֲשֶׁר שָׂנְאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו חִנָּם וְלֹא הָיָה שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וַיַּחֲרִיבוּ הָרוֹמָאִים אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל, בָּתֵּיהֶם, כַּרְמֵיהֶם וְגַנֵּיהֶם; שָׂרְפוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִפִּילוּ חֲלָלִים לְאֵין מִסְפָּר, וְאֶת יֶתֶר הָעָם גֵּרְשׁוּ מִן הָאָרֶץ וַיְפַזְּרוּ אוֹתָם בֵּין עַמִּים זָרִים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ רַחֲמִים וּבְלִי הֶרֶף רָדְפוּ וְלָחֲצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר לֹא חָפְצוּ לַעֲזֹב אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת תּוֹרָתוֹ. וַיֵּרֶד אֵלִיָּהוּ לִרְאוֹת בָּעֳנִי עַמּוֹ, וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת הַ“מָּשִׁיחַ”, הוּא אִישׁ אֶחָד מִזֶּרַע דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל וְיִגְאַל אוֹתוֹ מִיַּד אוֹיְבָיו הַגּוֹיִם וִישִׁיבֶנּוּ אֶל אַרְצוֹ; עוֹד מְעַט וּבָאָה הַגְּאֻלָּה. אַךְ רִשְׁעֵי הַדּוֹר, אֵלֶּה פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, עִכֵּבוּ… לֹא מָצָא אֵלִיָּהוּ אֶת הַדּוֹר רָאוּי לְכָךְ… כִּי הַשִּׂנְאָה בֵּין אִישׁ יִשְׂרָאֵל וּבֵין אָחִיו הָיְתָה עוֹד גְּדוֹלָה, וְהַשָּׁלוֹם הָיָה רָחוֹק מִבֵּינֵיהֶם. וּבְרֹאשׁ מוּרָד, וּבְפָנִים מְכֻסִּים בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, עָלָה אֵלִיָּהוּ שׁוּב הַשָּׁמָיְמָה… וּבְכָל זֹאת עוֹד לֹא אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ כִּי עוֹד יָבֹא הַיּוֹם הַגָּדוֹל הַהוּא, וְה' יִשְׁלַח אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְהָבִיא לָנוּ אֶת הַמָּשִׁיחַ, וְהוּא יוֹצִיא אוֹתָנוּ מִן הַגָּלוּת וִיבִיאֵנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשָׁם יִהְיֶה לְמֶלֶךְ עָלֵינוּ…

דִּינָה

(כְּחוֹלֶמֶת, מַבִּיטָה לַמֶּרְחָק) וְאָז יִהְיֶה גַם לָנוּ בַיִת נֶהְדָּר, וְגַן יָפֶה וְנֶחְמָד, וְכֶרֶם גָּדוֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים, תַּפּוּחֵי זָהָב וּתְמָרִים, וּפְרָחִים יָפִים, שׁוֹשַׁנִּים וַחֲבַצָּלוֹת אֲשֶׁר יִתְּנוּ רֵיחַ טוֹב. הֶאָח! מַה טוֹב וּמַה נָעִים יִהְיֶה כְּשֶׁיָּבֹא הַמָּשִׁיחַ!

בִּנְיָמִין

אַבָּא, מָתַי יָבֹא הַמָּשִׁיחַ?

יוֹסֵף

מָה הוּא הַטַּעַם, אַבָּא, לְפִי דַּעְתְּךָ, שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים לְכוֹס זוֹ “כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ”? הַדֵּעוֹת שׁוֹנוֹת בָּזֶה.

צִלָּה

(בְּקֹצֶר רוּחַ) חַכּוּ! מֶה הָיָה אַחֲרֵי כֵן, אַבָּא? מֵאָז לֹא יָרַד עוֹד אָרְצָה?

הָאָב

הִקַּפְתּוּנִי, בָּנַי, אִישׁ בִּשְׁאֵלָתוֹ, אַךְ אֲנִי אָשִׁיב לָכֶם תְּשׁוּבָה אַחַת לְכֻלְּכֶם. אָמְנָם כֵּן, בִּתִּי, מֵאָז יָרֹד יָרַד אֵלִיָּהוּ הַרְבֵּה פְּעָמִים. בְּכָל שָׁנָה, בְּלֵיל הַפֶּסַח, יֵרֵד אָרְצָה. רוֹאָה אַתְּ, בִּתִּי, אֶת הַכּוֹס הַזֹּאת? (מַרְאֶה עָלֶיהָ בְיָדוֹ) מַצִּיגִים אָנוּ אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָא לְבַקֵּר אוֹתָנוּ בְּלֵיל הַסֵּדֶר. הֲתָבִינִי, צִלָּה? לְבַקֵּר אוֹתָנוּ, לִרְאוֹת מַה שְׁלוֹמֵנוּ, מַה שְׁלוֹם הָאֵם, וּמַה שְׁלוֹמֵךְ אָתְּ (צִלָּה נֶהֱנָה מִן הַכָּבוֹד שֶׁאֵלִיָּהוּ עוֹשֶׂה לָהּ, וּמְחַיֶּכֶת) וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, הוּא הוּא אֲשֶׁר יוֹדִיעַ לָנוּ מָתַי יָבֹא הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר “מַלְאָכִי”: “הִנְנִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא…” (פּוֹנֶה אֶל בִּנְיָמִין) הַזּוֹכֵר אַתָּה אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה? (בִּנְיָמִין מֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת חִיּוּב) וּבְכֵן, אִי־אֶפְשָׁר לָנוּ לָדַעַת מָתַי יָבֹא הַמָּשִׁיחַ עַד שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יְבַשֵּׂר לָנוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת. אָבֵל לֹא בְלֵיל פֶּסַח בִּלְבָד הוּא מְבַקֵּר אוֹתָנוּ, כִּי אִם גַּם בִּזְמַנִּים שׁוֹנִים, וּבְיִחוּד כְּשֶׁעַם יִשְׂרָאֵל נִמְצָא בְצָרָה, אָז יִשְׁלַח ה' אֶת אֵלִיָּהוּ לְהַצִּילָם מֵרָעָה.

בִּנְיָמִין

וּבְלֵיל הַפֶּסַח הוּא מְבַקֵּר רַק אֶת בֵּיתֵנוּ, אוֹ אֶת בָּתֵּי כָל הַיְּהוּדִים?

הָאָב

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מְבַקֵּר כָּל בַּיִת אֲשֶׁר עוֹשִׂים בּוֹ אֶת הַפֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ.

בִּנְיָמִין

(שׁוֹקֵל אֶת דְבָרָיו) וּבְכָל בַּיִת מְחַכָּה לוֹ כּוֹס יָיִן. הֲיִשְׁתֶּה אֶת כָּל הַכּוֹסוֹת?

הָאָב

(מְחַיֵּךְ) אָמְנָם, בְּנִי, כָּל יַיִן לֹא יָבֹא אֶל פִּיו, כִּי כְמַלְאַךְ אֱלֹהִים הוּא, וְאֵינֶנּוּ אוֹכֵל וְאֵינֶנּוּ שׁוֹתֶה. אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹרְחֵנוּ בְלֵיל זֶה אֲנַחְנוּ מַצִּיגִים לִכְבוֹדוֹ כּוֹס יַיִן גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁהָיִינוּ עוֹשִׂים לְכָל אֹרֵחַ נִכְבָּד הָאָהוּב עָלֵינוּ. וּבְבֹא אֵלִיָּהוּ אֶל בָּתֵּי הַיְּהוּדִים, וּבִרְאוֹתוֹ בְּכָל בַּיִת כּוֹס יַיִן מוּעָדָה לוֹ, יָשׁוּב וִיסַפֵּר לַה' שֶׁכָּל הַיְּהוּדִים מְחַכִּים לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאִם כָּל הַיְּהוּדִים בֶּאֱמֶת מְחַכִּים לְמָשִׁיחַ בְּכָל לִבָּם, אָז יִשְלָחֵהוּ ה' אֵלֵינוּ מִיָּד…

בִּנְיָמִין

אַבָּא, הֲרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אֶת הַנָּבִיא? מַה מַרְאֵהוּ, הַאִם פָּנָיו כִּפְנֵי מַלְאַךְ אֱלֹהִים, וְגַם כְּנָפַיִם לוֹ?

הָאָב

לֹא, בְּנִי. מִיָּמַי לֹא זָכִיתִי לִרְאוֹתוֹ. אֲבָל חֲכָמֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הֵם רָאוּ אוֹתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, וּלְפִי דִבְרֵיהֶם אֵין הוּא מִתְגַּלֶּה בִדְמוּת מַלְאָךְ כִּי אִם כְּמִתְחַפֵּשׂ בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת: פַּעַם יֵרָאֶה כְּאִישׁ זָקֵן בַּעַל זָקָן אָרֹךְ וְלָבָן, פַּעַם כְּאִישׁ צָעִיר, יְפֵה תֹאַר וְגִבּוֹר. פַּעַם הוּא נִרְאֶה בִלְבוּשׁ עָנִי, פּוֹשֵׁט אֶת הַיָּד וּמְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת מֵאֵת הָעֲשִׁירִים, כְּדֵי לְנַסּוֹת אוֹתָם אִם נְכוֹנִים הֵם לַעֲזֹר לַאֲחִיהֶם הֶעָנִי. לִפְעָמִים הוּא מַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ גַם בִּדְמוּת יֶלֶד קָטֹן. בְּסִפְרֵי אַגָּדָה כָתוּב אֵיךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים כְּשֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְהַיְּהוּדִים הִתְיָאֲשׁוּ מִכָּל תִּקְוָה בִּרְאוֹתָם אֶת הַמָּוֶת מְרַחֵף לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, עָשָׂה ה' לָהֶם נֵס וְשָׁלַח לָהֶם אִישׁ אֲשֶׁר הִצִּילָם מִמָּוֶת, וְהָעָם לֹא יָדַע מֵאַיִן בָּא הָאִישׁ וּלְאָן הָלָךְ. אֲבָל יֵשׁ לָנוּ עוֹד הַרְבֵּה לִקְרֹא בְּהַגָּדָה, וּבְכֵן, הָבָה וְנִקְרָא כֻלָּנוּ (בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְנַעְנוּעִים) “מָה אָשִׁיב לַה'…” בְּחַצְרוֹת… יְרוּשָׁלַיִם הַלְלוּיָהּ… הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי… מִן הַמֵּצֵר קָרָאתִי יָהּ (וְהֵם קוֹרְאִים הָלְאָה בְלַחַשׁ. צִלָּה נִרְדֶּמֶת).

בִּנְיָמִין

(בְּשָׁעָה שֶׁהֵם קוֹרְאִים הָלְאָה, יוֹשֵׁב לוֹ בִּנְיָמִין שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים, וְלִבְסוֹף פּוֹנֶה אֶל הָאָב) אַבָּא, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה יְבַקֵּר אֵלִיָּהוּ אֶת בֵּיתֵנוּ?

הָאָב

אִי אֶפְשָׁר, בְּנִי, לְהַגִּיד בְּדִיּוּק. צָרִיךְ הוּא לְבַקֵּר אֶת בָּתֵּי כָל הַיְּהוּדִים, וְעַד שֶׁיַּגִּיעַ אֶל בֵּיתֵנוּ יַעֲבֹר חֲצִי הַלַּיְלָה, וְאֶפְשָׁר רֹב הַלָּיְלָה (בִּנְיָמִין שׁוֹקֵעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְהֵם קוֹרְאִים הָלְאָה. הַפַּעֲמוֹן, פַּעֲמוֹן פָּשׁוּט, מְצַלְצֵל בַּפְּרוֹזְדוֹר).

הָאֵם

מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לָבֹא לְבֵיתֵנוּ בְשָׁעָה מְאֻחֶרֶת כָּזֹאת? מָרִינְקָה, מָרִינְקָה! (אַךְ זוֹ נִרְדֶּמֶת וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת) קִרְאִי לָהּ אַתְּ, דִּינָה.

דִּינָה

(בְּקוֹל רָם) מָרִינְקָה, מָרִינְקָה!

מָרִינְקָה

(מְקִיצָה בְבֶהָלָה) צְעָקוֹת חֲדָשׁוֹת! אוֹי, מַזָּלִי הָרָע! (פּוֹתַחַת דֶּלֶת 3 וְנִכְנֶסֶת) הֲקָרָאת לִי גְבִרְתִּי?

הָאֵם

רְאִי נָא מִי עוֹמֵד עַל יַד הַדָּלֶת.

מָרִינְקָה

עַל יַד אֵיזוֹ דָּלֶת? (הַפַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל שֵׁנִית).

דִּינָה

(בְּכַעַס) הַאֵינֵךְ שׁוֹמַעַת? שָׁם, שָׁם, עַל יַד הַדֶּלֶת הַחִיצוֹנִית בַּפְּרוֹזְדוֹר (מַרְאָה לָהּ בְּיָדָהּ).

מָרִינְקָה

טוֹב, טוֹב, גְּבִרְתִּי הַצְּעִירָה (וְהִיא יוֹצֵאת דֶּרֶךְ 2).

יוֹסֵף

(לְדִינָה) אֶפְשָׁר הָיִית מַטְרִיחָה אֶת עַצְמֵךְ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה?

דִּינָה

כַּאֲשֶׁר אֲבַקֵּשׁ עֵצוֹת אֶפְנֶה אֵלֶיךָ. לְעֵת עַתָּה אֵינֶנִּי מְבַקֶּשֶׁת עֵצוֹת.

הָאֵם

אַךְ אַל נָא תִּתְקוֹטְטוּ, יְלָדִים (נִכְנָסִים שְׁמוּאֵל וְחַנָּה דֶּרֶךְ 2, וּמָרִינְקָה שָׁבָה לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל דֶּרֶךְ 5 וְשָׁבָה לָנוּם).

שְׁמוּאֵל

(כְּבֵן עֶשֶׂר שָׁנִים) חַגִּים לְשִׂמְחָה, דּוֹדִי! (הָאָב עוֹנֶה בִתְנוּעַת הָרֹאשׁ).

חַנָּה

(כְּבַת שְׁמֹנֶה שָׁנִים) חַגִּים לְשִׂמְחָה, דּוֹדָתִי! (שְׁנֵיהֶם מְקַשְׁקְשִׁים בָאֱגוֹזִים אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם וּבְכִיסֵיהֶם).

הָאֵם

חַגִּים לְשִׂמְחָה, יְלָדִים. וּמַה שְׁלוֹם אֲבִיכֶם וְאִמְּכֶם?

חַנָּה

תּוֹדָה לָךְ, דּוֹדָה. לְאָבִינוּ וּלְאִמֵּנוּ שָׁלוֹם. אֲבָל רְאִי נָא, דּוֹדָתִי, הֲלֹא נִרְדְּמָה צִלָּה בְאֶמְצַע הַסֵּדֶר, הַאָעִיר אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ? (הָאֵם מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ לְאוֹת הַסְכָּמָה).

שְׁמוּאֵל

אַתֶּם עוֹדְכֶם יוֹשְׁבִים אֶל הַסֵּדֶר, וַאֲנַחְנוּ כְבָר גָּמַרְנוּ. אִמֵּנוּ נָתְנָה לָנוּ אֱגוֹזִים וַנָּבֹא לְכָאן לְשַׂחֵק עִמָּכֶם.

הָאֵם

מִתְפַּלֵּאת אֲנִי עַל אִמְּכֶם שֶׁנָּתְנָה לָכֶם לָצֵאת אֶת הַבַּיִת בְּשָׁעָה מֵאֻחֶרֶת כָּזֹאת.

שְׁמוּאֵל

הָאֵם, אָמְנָם, לֹא חָפְצָה לָתֵת לָנוּ לָצֵאת הַחוּצָה. אַךְ אָנוּ אָמַרְנוּ לָהּ כִּי רוֹצִים אֲנַחְנוּ לִרְאוֹת אֵיךְ הַדּוֹד עוֹרֵךְ אֶת הַסֵּדֶר, וַתִּתֵּן לָנוּ. אֲבָל הִזְהִירַתְנוּ לָשׁוּב מִיָּד. אוּלָם אֲנַחְנוּ חֲפֵצִים לְשַׂחֵק עִם הַיְלָדִים בָּאֱגוֹזִים.

הָאֵם

(כִּמְצַחֶקֶת, מְאַיֶּמֶת עֲלֵיהֶם בְּאֶצְבָּעָהּ) אִם כֵּן, הֲלֹא רַמָּאִים אַתֶּם וְשׁוֹבָבִים גְּדוֹלִים. אוּלָם אֵין דָּבָר. שְׁבוּ נָא, יְלָדִים, עוֹד מְעַט וְתוּכְלוּ לְשַׂחֵק בָּאֱגוֹזִים.

חַנָּה

(מְנַעְנַעַת בְּאֶצְבַּע קַלָּה אֶת כְּתֵפָהּ שֶׁל צִלָּה) עוּרִי נָא, צִלָּה יַקִּירָתִי, עוּרִי נָא וּנְשַׂחֵק בָּאֱגוֹזִים.

צִלָּה

(מִתְעוֹרֶרֶת מִתּוֹךְ בְּכִי, מְשַׁפְשֶׁפֶת עֵינֶיהָ וּבוֹכָה) אַהּ… אַהּ… אַהּ…

הָאֵם

(נִגֶּשֶׁת אֵלֶיהָ וּמְלַטֶּפֶת אוֹתָהּ) אַל נָא תִבְכִּי, צִלָּתִי יָפָתִי. הֲרֵי חַנָּה כָאן, לְכִי נָא אִתָּהּ וְאֶתֵּן לָךְ אֱגוֹזִים וּתְשַׂחֲקִי עִמָּהּ (שְׁמוּאֵל וְחַנָּה יוֹשְׁבִים סָמוּךְ לָאָרוֹן).

צִלָּה

(מִתּוֹךְ בְּכִי מִשְׁתַּתֵּק) טוֹב אִמִּי, תְּנִי… לִי… אֱגוֹזִים… וַאֲשַׂחֵק… עִמָּהּ…

הָאָב

(בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָאֵם מְטַפֶּלֶת בַּיְלָדִים, מְעַיֵּן הָאָב קְצָת בַּפֵּרוּשִׁים, וְיוֹסֵף וְדִינָה יוֹשְׁבִים לָהֶם שְׁקֵטִים, מִתְעַנְּגִים עַל הַהַפְסָקָה, וְאֶפְשָׁר מִתְעַנְיְנִים קְצָת מֵרָחוֹק בַּיְלָדִים הַקְּטַנִּים. וְעַכְשָׁו גּוֹמֵר הָאָב אֶת הַמִּזְמוֹר “מִן הַמֵּצַר”) “מֵאֵת ה' הָיְתָה… נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ… (עִם הַיְלָדִים) אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא… הַצְלִיחָה… בָּרוּךְ הַבָּא… כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ”.

הָאֵם

(לְבִנְיָמִין וְצִלָּה) עַכְשָׁו בָּרְכוּ עַל הַיַּיִן וּשְׁתוּ אֶת הַכּוֹס הָרְבִיעִית.

בִּנְיָמִין וְצִלָּה

(לוֹקְחִים אֶת הַכּוֹס בַּיָּד) בָּרוּךְ אַתָּה… פְּרִי הַגָּפֶן (שׁוֹתִים).

בִּנְיָמִין

אִמָּא, הֲתִתְּנִי לִי עַכְשָׁו אֱגוֹזִים?

הָאֵם

כֵּן, אֲבָל אַל נָא תָקִימוּ שָׁאוֹן וְרַעַשׁ בְּשַׂחֶקְכֶם (הִיא קָמָה מִמְּקוֹמָהּ, פּוֹתַחַת דֶּלֶת אוֹ תֵבָה בָאָרוֹן וּמוֹצִיאָה מִשָּׁם אֱגוֹזִים וְנוֹתֶנֶת לְבִנְיָמִין וּלְצִלָּה).

בִּנְיָמִין

שְׁמוּאֵל, חַנָּה וְצִלָּה, לְכוּ נְשַׂחֲקָה בַפִּנָּה. תְּחִלָּה נְשַׂחֵק בַמִּשְׂחָק “זוּג אוֹ פֶּרֶט”, וְאַחֲרֵי כֵן בְּמִשְׂחָק אַחֵר (כֻּלָּם מִתְכַּנְּסִים בַּפִּנָּה הַקְּרוֹבָה אוֹ הָרְחוֹקָה מִן הָרוֹאִים וּמְשַׂחֲקִים לָהֶם, וְאֵין קוֹלָם נִשְׁמָע בָּרִאשׁוֹנָה כִּי עוֹד חֲזָקָה עֲלֵיהֶם מִצְוַת אִמָּם לְבִלְתִּי הָקִים רַעַשׁ. אֲבָל בְּמֶשֶׁךְ הַמִּשְׂחָק הֵם שׁוֹכְחִים אֶת דְּבָרֶיהָ וּמְרִימִים קוֹלָם).

יוֹסֵף

(מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לְאִמּוֹ כְּשֶׁהִיא סוֹגֶרֶת אֶת הַתֵּבָה וְאוֹמֶרֶת לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ) אִמָּא, אוֹתִי כְּפִי הַנִּרְאֶה שָׁכַחַתְּ לְגַמְרֵי. הַאֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בָאֱגוֹזִים?

הָאֵם

מַה, נַעַר גָּדוֹל כָּמוֹךָ יַפְסִיק אֲמִירַת הַהַגָּדָה וְיֵלֵךְ לְשַׂחֵק בָאֱגוֹזִים עִם יְלָדִים קְטַנִּים? בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם!

יוֹסֵף

מִי דִבֵּר עַל אֹדוֹת מִשְׂחָקִים? רְצוֹנִי לֶאֱכֹל אֶת הָאֱגוֹזִים וְלֹא לְשַׂחֵק בָּהֶם.

דִּינָה

אֲבָל, אִמָּא, הֲרֵי אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל אַף “כַּזַּיִת” אַחַר הָאֲפִיקוֹמָן… (בְּדַבְּרָהּ מְנַעְנֵעַ יוֹסֵף אֶת יָדוֹ בְּפָנֶיהָ, כְּאִלּוּ רָצָה לַעֲצֹר בְּעַד פִּיהָ).

יוֹסֵף

הַחֲרִישִׁי! מִי בִקֵּשׁ עֵצוֹת מִמֵּךְ!

הָאֵם

הֲרוֹאֶה אַתָּה, יוֹסֵף, שֶׁדִּינָה מֵיטִיבָה לָדַעַת מִמְּךָ אֶת חֻקֵּי הַפֶּסַח? חוֹשֶׁדֶת אֲנִי בְךָ שֶׁגַּם אֶת הַהַגָּדָה אַתָּה קוֹרֵא בְלִי כַוָּנָה יְתֵרָה.

יוֹסֵף

טוֹב, אִמָּא, הִנְנִי לִקְרֹא בְכַוָּנָה. “נִשְׁמַת כָּל חַי… מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ” (הוּא מִתְלַהֵב וְקוֹרֵא בְנִגּוּן, אֲבָל רַק לְרֶגַע. הָאֵם שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ וְקוֹרֵאת בָּהַגָּדָה, וְיוֹסֵף אוֹמֵר אֶל דִּינָה) חַכִּי, צִדְקָנִית, אֲנִי אֲשַׁלֵּם לָךְ בְּעַד זֶה, וְלֹא תַּרְחִיבִי עוֹד עָלַי אֶת פִּיךְ…

דִּינָה

(בְּהַעֲוָיַת־הַפָּנִים שֶׁל בִּטּוּל) אֵין אֲנִי יְרֵאָה אוֹתְךָ.

הָאֵם

(מְזָרֶזֶת אוֹתוֹ לִקְרֹא) נוּ, נוּ, יוֹסֵף, יוֹסֵף! (וְהוּא שָׁב לִקְרִיאָתוֹ).

הָאָב

“נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ…” (וְכֻלָּם קוֹרְאִים בְּלַחַשׁ אוֹ בְקוֹל נָמוּךְ)

בִּנְיָמִין

(בְּקוֹל, אַחֲרֵי שֶׁשִּׂחֲקוּ אֵיזֶה זְמָן בְּלַחַשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁהַיְלָדוֹת מְשַׂחֲקוֹת כָּל הַזְּמָן בְּקוֹל נָמוּךְ, כַּיָּאוּת לִילָדוֹת שְׁקֵטוֹת. פּוֹשֵׁט הוּא יָד קְמוּצָה אֶל שְׁמוּאֵל) נוּ, כַּמָּה יֵשׁ בְּחָפְנִי עַכְשָׁו, זוּג אוֹ פֶּרֶט?

שְׁמוּאֵל

(בּוֹדֵק תְּחִלָּה בְּכַף יָדוֹ הַקְּמוּצָה שֶׁל בִּנְיָמִין וְעוֹנֶה) זוּג!

בִּנְיָמִין

(פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וּמוֹנֶה) אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה (צוֹחֵק בְּקוֹל) הַ… הַ… הַ… שַׁלֵּם לִי שִׁבְעָה אֱגוֹזִים.

שְׁמוּאֵל

עוֹשֶׂה אַתָּה חֻרְבָּן בְּמִסְפַּר אֱגוֹזָי. לָמָּה לְךָ לָקַחַת מִסְפָּר גָּדוֹל כָּל כָּךְ בְּבַת אֶחָת? הֲרֵי אַתָּה מַעֲמִיד גַּם אֶת אֱגוֹזֶיךָ בְסַכָּנָה. מֶה הָיָה לוּ כִוַּנְתִּי אֶל הָאֱמֶת, הֲרֵי הָיָה הֶפְסֵדְךָ גָדוֹל כְּהֶפְסֵדִי עַכְשָׁו. הִנְנִי לְשַׁלֵּם לְךָ שִׁבְעָה אֱגוֹזִים, אֲבָל אַל תִּקַּח יוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה בְיָדְךָ כְּשֶׁתִּשְׁאַל אוֹתִי שֵׁנִית (וְהוּא נוֹתֵן לוֹ מַה שֶׁחַיָּב לוֹ, שִׁבְעָה אֱגוֹזִים).

בִּנְיָמִין

אֵין אֲנִי יָרֵא מִן הַהֶפְסֵד וּמִן הַסַּכָּנָה. הָרוֹצֶה לְהִשְׂתַּכֵּר הַרְבֵּה צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּכָן לְפֻרְעָנוּת (מוֹצִיא מִכִּיס בִּגְדוֹ מְלֹא חָפְנָיו אֱגוֹזִים) נוּ, מָה עַכְשָׁו, פֶּרֶט אוֹ זוּג?

שְׁמוּאֵל

אַתָּה חָשַׁבְתָּ שֶׁאֲנִי אֶחְשֹׁב כִּי מִכֵּיוָן שֶׁבַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אָמַרְתִּי “זוּג” וְלֹא כִוַּנְתִּי, לָכֵן אֲנַסֶּה אֶת גּוֹרָלִי בַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה בְּ“פֶרֶט”. וְלָכֵן, צָרִיךְ הָיִיתָ לָקַחַת בְּיָדְךָ זוּג עוֹד הַפַּעַם כְּדֵי לְהַכְשִׁילֵנִי. אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי אֶחְשֹׁב כָּכָה וְאֶתְחַכֵּם לְךָ וְאֶהְיֶה אוֹמֵר “זוּג” גַּם הַפַּעַם, עַל כֵּן הָיִיתָ צָרִיךְ לַחֲזֹר מִדַּעְתְּךָ וְלָקַחַת בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית דַּוְקָא פֶרֶט. אוּלָם מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי אֶחְשֹׁב וְאֶתְחַכֵּם לְךָ כָכָה וְאֶהְיֶה אוֹמֵר פֶּרֶט, וַתַּעַשׂ גַּם אַתָּה בְעָרְמָה וַתִּקַּח בְיָדְךָ זוּג… עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ זוּג! הָבָה, פְּתַח נָא אֶת יָדְךָ וְנִרְאֶה מַה יֵשׁ לְךָ בָהּ (בִּנְיָמִין פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וּשְׁמוּאֵל מוֹנֶה) אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, עֲשָׂרָה… הֶאָח! כִּוַּנְתִּי לְעָרְמָתֶךָ. עֲשָׂרָה אֱגוֹזִים בְּבַת אֶחָת: הֶאָח! (שָׂם אֶת הָאֱגוֹזִים בְּכִיס בִּגְדוֹ, מוֹצִיא מִשָּׁם כַּף קְמוּצָה, אֲבָל לֹא גְדוּשָׁה כְזוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין) נִרְאֶה נָא אִם תּוּכַל אַתָּה לִמְצֹא מַה בְּיָדִי, זוּג אוֹ פֶּרֶט?

בִּנְיָמִין

(בְּלִי בְדִיקָה, וּמִיָּד) פֶּרֶט (שְׁמוּאֵל פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ) רַק אֱגוֹז אֶחָד בְּיָדֶךָ? הִנְּךָ קַמְצָא בַר קַמְצָא מֵאֶרֶץ הַקַּמְצָנִים. אֵין אֲנִי חָפֵץ לְשַׂחֵק עִמָּךְ (וְהוּא מְשַׁלֵּב אֶת זְרוֹעוֹתָיו עַל חָזוֹ וּמִסְתַּכֵּל בְּמִשְׂחַק הַיְלָדוֹת, וּשְׁמוּאֵל עוֹמֵד וּמוֹנֶה לְעַצְמוֹ אֶת מִסְפַּר הָאֱגוֹזִים אֲשֶׁר לוֹ).

הָאָב

(כְּחַזָּן וּבְנִגּוּן) “שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ…” (וְיוֹסֵף וְדִינָה שֶׁהִסְתַּכְּלוּ בַמְשַׂחֲקִים בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים מִתְעוֹרְרִים מֵהַפְסָקָתָם וּמְמַלְּאִים אַחֲרֵי הָאָב וְקוֹרְאִים הָלְאָה).

הָאֵם

דִּינָה, אִסְפִי נָא אֶת הַכֵּלִים לְמָקוֹם אֶחָד (דִּינָה קָמָה וְאוֹסֶפֶת אֶת הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים עַל הַשֻּׁלְחָן, חוּץ מִן הַבַּקְבּוּק וְהַכּוֹסוֹת) מָרִינְקָה! (אֲבָל זוֹ שֶׁהִתְנַמְנְמָה מֵחָדָשׁ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת. הָאֵם קוֹרְאָה לָהּ שֵׁנִית) מָרִינְקָה! (אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. הָאֵם פּוֹנָה אֶל דִּינָה) יְשֵׁנָה הִיא כְּחָלָל מֵת… צָרִיךְ לְהַתְרִיעַ עָלֶיהָ בְשׁוֹפָר וְאָז תָּקִיץ. קִרְאִי לָהּ אַתְּ, דִּינָה.

יוֹסֵף

(עַד שֶׁזּוֹ לֹא הִסְפִּיקָה לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ) נוּ, נוּ, “הָרִימִי כַשּׁוֹפָר קוֹלֵךְ”, כַּכָּתוּב. אֲבָל, דִּינָה, אַתְּ שֶׁלַּמְדָנִית הִנָּךְ, מִנַּיִן לָךְ שֶׁהַשּׁוֹפָר מֵקִיץ גַּם אֶת הַגּוֹיִם לִתְחִיַּת הַמֵּתִים? הָא מִנַּיִן לָךְ?

דִּינָה

(אֵינָהּ שָׂמָה לֵב לַהֲלָצָתוֹ וְקוֹרֵאת בְּקוֹל רָם כְּשֶׁהִיא נִגֶּשֶׁת אֶל דֶּלֶת 3) מָרִינְקָה, מָרִינְקָה!

מָרִינְקָה

(מְקִיצָה בְּבֶהָלָה וּמְשִׂיחָה לְעַצְמָהּ) אוֹי, צְעָקוֹת כְּבִשְׁעַת שְׂרֵפָה, חַס וְחָלִילָה (פּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת 3, נִכְנֶסֶת) אֵיזוֹ דָּלֶת?

הָאֵם

עַכְשָׁו אֵין כָּל דָּלֶת. הָסִירִי נָא אֶת הַכֵּלִים הָאֵלֶּה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וּקְחִי אוֹתָם אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל לִרְחֹץ אוֹתָם.

מָרִינְקָה

(נוֹטֶלֶת אֶת הַכֵּלִים, פּוֹתַחַת דֶּלֶת 3 בְּרַגְלָהּ, וּכְשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּפֶתַח 3 וּפָנֶיהָ אֶל הָרוֹאִים הִיא מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ לְאוֹת מֶחָאָה עַל יְרִידָתָהּ הַמּוּסָרִית אוֹ הַחֶבְרָתִית, נִכְנֶסֶת לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל וְהַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת בַּעֲדָהּ. שָׁם הִיא חוֹזֶרֶת עַל הַמִּלִּים שֶׁל בַּעֲלַת הַבַּיִת, וְטַעַם תְּנוּעַת רֹאשָׁהּ נַעֲשָׂה מוּבָן) “לִרְחֹץ אוֹתָם…” וַדַּאי שֶׁאֶרְחַץ אוֹתָם, וּמַאי קָא מַשְׁמַע לָן? וְכִי בְלָאו הָכִי לֹא הָיִיתִי רוֹחֶצֶת אוֹתָם? נוּ, יָמִים טוֹבִים הִגִּיעוּנִי! (הִיא מַתְחִילָה לְטַפֵּל בִּרְחִיצַת הַכֵּלִים. וּמִתּוֹךְ שֶׁהַקִּיר מַפְסִיק בֵּינָהּ וּבֵין הָרוֹאִים, אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָהּ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, אֲבָל יְכֹלִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרֶיהָ וְאֶת נִקּוּשׁ הַכֵּלִים בִּרְחִיצָתָם דֶּרֶךְ פֶּתַח 4 הַפָּתוּחַ. הָאֵם מְיַשֶּׁרֶת אֶת הַמַּפָּה, וְדִינָה שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ מִיָּד בִּפְתֹּחַ מָרִינְקָה אֶת הַדֶּלֶת 3).

הָאָב

(בְּקוֹל) “וּבְכֵן, וַיְהִי בַחֲצִי הַלָּיְלָה! אָז רֹב נִסִּים…” (וְיֶתֶר הַמְסֻבִּים מַחֲרִים מַחֲזִיקִים אַחֲרָיו בְּקוֹל וּבְצָהֳלָה לְרֶגַע אֶחָד אֲבָל מִיָּד מִתְרַפִּים וְאוֹמְרִים בְּלָחַשׁ. פִּתְאֹם נִשְׁמָע קוֹל רַעַשׁ שֶׁל צַלַּחַת גְּדוֹלָה שֶׁנָּפְלָה לָאָרֶץ וְנִשְׁבָּרָה. כֻּלָּם מִזְדַּעְזְעִים).

הָאֵם

אוֹי וַאֲבוֹי לִי! הָרִיבָה הַהִיא תִשְׁבֹּר אֶת כָּל כְּלֵי הַפֶּסַח שֶׁלִּי. הִיא כְבָר עָשְׂתָה בָהֶם מַהְפֵּכָה גְדוֹלָה. יָדֶיהָ יְדֵי חָרֶס (קָמָה וְיוֹצֵאת בְּחִפָּזוֹן אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל. גַּם אַרְבַּעַת הַיְלָדִים הַמְשַׂחֲקִים מַפְסִיקִים אֶת מִשְׂחָקָם וְרָצִים אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל. הָאָב לֹא יַפְסִיק אֶת אֲמִירַת הַהַגָּדָה, כִּי מַה לוֹ וּלְעִסְקֵי הַנָּשִׁים בַּחֲדַר הַבִּשּׁוּל?)

דִּינָה

זֹאת כְּבָר הַצַּלַּחַת הַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא מְשַׁבֶּרֶת.

יוֹסֵף

(כְּתַנָּא דִמְסַיַּע לָהּ, מְזַמֵּר לְאַט וּבְהַטְעָמָה) "יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּן…

מָרִינְקָה

(בַּחֲדַר הַבִּשּׁוּל) סִלְחִי נָא לִי, גְּבִרְתִּי. הַצַּלַּחַת נִשְׁמְטָה מִיָּדִי בְנַקּוֹתִי אוֹתָהּ. אֵין אֲנִי רְגִילָה לְנַקּוֹת צַלָּחוֹת שֶׁל חַג הַפֶּסַח. בְּמֶשֶׁךְ חַג הַפֶּסַח, וַדַּאי אֶתְרַגֵּל בְּנִקָּיוֹן כֵּלִים פִּסְחִיִּים…

הָאֵם

וְאָז נִשָּׁאֵר בְּלִי כֵלִים לְפֶסַח… הִזָּהֲרִי נָא, וְאַל תֵּרָדְמִי בְּרַחֲצֵךְ אֶת כְּלֵי הַפֶּסַח, כִּי חַג לָנוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. שׁוּבוּ, יְלָדִים לִמְקוֹמְכֶם, וּתְנוּ לָהּ לַעֲשׂוֹת אֶת עֲבוֹדָתָהּ (הַיְלָדִים, חוּץ מִבִּנְיָמִין, שָׁבִים לְאַט לִמְקוֹמָם, וְהָאֵם יוֹצֵאת וְסוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ).

מָרִינְקָה

(כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא הִשְׁגִּיחָה שֶׁבִּנְיָמִין עוֹמֵד אֶצְלָהּ וְהִיא אוֹמֶרֶת מַה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת בְּגָרְפָהּ אֶת הַשְּׁבָרִים בְּמַגְרֵפָה. אֶפְשָׁר אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ קוֹל גֵּרוּף הַשְּׁבָרִים, וְאֶפְשָׁר אִי־אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, אֲבָל קַל לְהָבִין) תִּפַּח רוּחָן שֶׁל אוֹתָן הַצַּלָּחוֹת הַפִּסְחִיּוֹת שֶׁהֵן נִשְׁבָּרוֹת מִיָּד כְּשֶׁהֵן נוֹפְלוֹת אָרְצָה. יְהוּדִיָּה טוֹבָה הִיא גְבִרְתִּי, אַף כִּי רַבָּנִית הִיא (מַשְׁגִּיחָה בְּבִנְיָמִין בְּכָעַס) מַה לְךָ פֹּה, וּמִי לְךָ פֹּה? גֶּשׁ הָלְאָה, וְאַל תִּסְתּוֹבֵב תַּחַת רַגְלַי בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי רוֹחֶצֶת אֶת הַכֵּלִים הַפִּסְחִיִּים!

בִּנְיָמִין

תְּנִי נָא לִי, מָרִינְקָה, אֶת קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה בְּעַד מִשְׂחַק הָאֱגוֹזִים.

מָרִינְקָה

לָמָּה לְךָ פִתְאֹם קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה? גֶּשׁ הָלְאָה!

בִּנְיָמִין

אִם לֹא תִּתְּנִי לִי אֶת הַקֶּרֶשׁ, אֶקָּחֵהוּ בְעַצְמִי (לוֹקֵחַ אֶת הַקֶּרֶשׁ וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ פֶּתַח 3, וּבְעוֹדוֹ עוֹמֵד בַּפֶּתַח עוֹשֶׂה לָהּ חֹטֶם אָרֹךְ בְּשִׂימוֹ אֶת אֲגֻדָּלוֹ אֶל קְצֵה חָטְמוֹ וּמְפַזֵּר אֶצְבְּעוֹתָיו לְעֻמָּתָהּ, סוֹגֵר אֶת הַדֶּלֶת וְקָרֵב אֶל חֲבוּרַת הַיְלָדִים) רְצוֹנְכֶם, יְלָדִים, נְשַׂחֵק בְּגִלְגּוּל אֱגוֹזִים מֵעַל קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה הַמְשֻׁפָּע. הַיֶּלֶד אֲשֶׁר אֱגוֹזוֹ יוֹתֵר קָרוֹב אֶל הַקַּו הַזֶּה מִיֶּתֶר הָאֱגוֹזִים (מַרְאֶה עַל אֵיזֶה קַו אֲשֶׁר עַל הָרִצְפָּה) זוֹכֶה בְכָל הָאֱגוֹזִים. הֲטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם מִשְׂחָק זֶה?

כֻּלָּם

כֵּן, כֵּן. טוֹב. טוֹב מְאֹד.

מָרִינְקָה

(יָצְאָה בֵינָתַיִם דֶּרֶךְ הַפְּתָחִים 5 וְ6 וְהִשְׁלִיכָה אֶת הַשְּׁבָרִים הַחוּצָה. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא שָׁבָה וְסוֹגֶרֶת וּמַבְרִיחָה אֶת הַדְּלָתוֹת בְּרַעַשׁ, וְשָׁבָה לַעֲבוֹדַת הָרְחִיצָה, הִיא נִזְכֶּרֶת בִּמְשׁוּבָתוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין אֲשֶׁר לָקַח אֶת קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה וְאֶת פִּיהָ לֹא שָׁאָל) הַשֵּׁד יוֹדֵעַ אוֹתָם עִם דִּינֵי הַפֶּסַח שֶׁלָּהֶם. הָתֵינַח מְלִיחַת הַבָּשָׂר לְפֶסַח, יָכֹל אָדָם לָדוּן קַל וָחֹמֶר. וּמָה אִם בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה צָרִיךְ אָדָם לִמְלֹחַ אֶת הַבָּשָׂר, בְּפֶסַח לֹא כָל שֶׁכֵּן. אֲבָל לִמְלֹחַ אֱגוֹזִים כְּדֵי לְשַׂחֵק בָּהֶם, הֲנִשְׁמַע כָּזֹאת? יִקָּחֵם אֹפֶל, אֶת הַיְּהוּדוֹנִים הַקְּטַנִּים! (מוֹסִיפָה לִרְחֹץ אוֹ לִשְׁטֹף אֶת הַכֵּלִים).

בִּנְיָמִין

(בֵּינָתַיִם הָיָה עָסוּק בְּהַצָּגַת הַקֶּרֶשׁ; הִצִּיב אוֹתָהּ תְּחִלָּה קָצֶה אֶחָד לְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ הָפַךְ אֶת הָעֶלְיוֹן לְתַחְתּוֹן, קָרוֹב אוֹ רָחוֹק מִן הָרוֹאִים, עַד אֲשֶׁר בָּאַחֲרוֹנָה מָצָא אֶת הַמָּקוֹם הַנָּאוֹת בְּיוֹתֵר. וְהִנֵּה הַקִּיר אֲשֶׁר הַקֶּרֶשׁ עוֹמֵד סָמוּךְ אֵלָיו הוּא לִימִין הָרוֹאִים, וְהַקַּו שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, לְפִי זֶה, יִהְיֶה כְמוֹ הֶמְשֵׁךְ יָדָם הַפְּשׁוּטָה, בְּאֹפֶן שֶׁעֲמִידַת הָאֱגוֹזִים בְּיַחַס אֶל הַקַּו אֵינֶנָּהּ כָּל כָּךְ בּוֹלֶטֶת לְעֵינֵי הָרוֹאִים) יֶלֶד מְגַלְגֵּל אַחַר יֶלֶד, אוֹ שְׁנֵי יְלָדִים מְגַלְגְּלִים כְּאֶחָד. הָבָה! (וְהֵם מְגַלְגְּלִים, זֶה אַחַר זֶה, אוֹ שְׁנַיִם כְּאֶחָד, פַּעַם זוֹכֶה זֶה וּפַעַם יֶלֶד אַחֵר, וְהַזּוֹכֶה אוֹמֵר, “הִנֵּה שֶׁלִּי עוֹמֵד עַל הַקַּו”, אוֹ “שֶׁלִּי קָרוֹב אֶל הַקַּו”, אוֹ “שֶׁלִּי נוֹגֵעַ בַּקַּו”, וְכֵן הָלְאָה, וְהֵם גּוֹחֲנִים, וְגַם מוֹדְדִים בְּזֶרֶת אוֹ בְטֶפַח וּמַבִּיטִים בְּשֶׁבַע עֵינַיִם שֶׁלֹּא יְקַפְּחוּ זֶה אֶת זֶה).

הָאָב

“תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַּת לַיְלָה. וַיְהִי בַחֲצִי הַלָּיְלָה. כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה. אַדִּיר בִּמְלוּכָה, בָּחוּר כַּהֲלָכָה…” (וְהוּא וְיֶתֶר הַמְסֻבִּים קוֹרְאִים הָלְאָה).

דִּינָה

אַבָּא, יְכֹלָה אֲנִי לִשְׁאָלְךָ שְׁאֵלָה קְטַנָּה?

הָאָב

שַׁאֲלִי, בִּתִּי, וְאֶעֱנֶה לָךְ.

דִּינָה

הַאֵין אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מִתְגַלֶּה גַם כֵּן בִּדְמוּת נַעֲרָה?

הָאָב

(עוֹשֶׂה לָהּ נַחַת רוּחַ) אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר, בִּתִּי. אַף כִּי לֹא מָצָאתִי לָזֶה זֵכֶר בְּשׁוּם סֵפֶר (קוֹרֵא).

יוֹסֵף

(מַכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְצַד דִּינָה אַף כִּי נִשְׁאָר יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁדְּבָרָיו יַגִּיעוּ לְאֹזֶן אָבִיו) אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי בִמְקוֹמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, לֹא דַי שֶׁלֹּא הָיִיתִי מַרְאֶה אֶת עַצְמִי בְצוּרַת נְעָרוֹת, אֶלָּא הָיִיתִי נִמְנָע גַּם מִלַּעֲמֹד בְּדָלֶת אַמּוֹת שֶׁלָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂכְלָן קָצָר וּלְשׁוֹנָן אֲרֻכָּה, וְהֵן קוֹפְצוֹת לְתוֹךְ דִּבְרֵי אֲחֵרִים וְנוֹתְנוֹת עֵצוֹת בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִים אוֹתָן.

דִּינָה

(בַּעֲקִימַת הַשְּׂפָתַיִם) אַשְׁרֵינוּ שֶׁלֹּא אַתָּה הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. יִשְׁמְרֵנוּ ה' מִנְבִיאִים כָּמוֹךָ!

בִּנְיָמִין

(שִׂיחָתָם אֹדוֹת הַנָּבִיא הִגִּיעָה לְאָזְנָיו וּמַזְכִּירָה אוֹתוֹ עַל דְּבַר הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁעָלְתָה לְפָנָיו קֹדֶם לְכָךְ אֶלָּא שֶׁפֻּלְמוּס הָאֱגוֹזִים כִּמְעַט שֶׁהִסִּיחָה אֶת דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה) שְׁמַע נָא, שְׁמוּאֵל, הַאִם הִצִּיג אָבִיךָ כוֹס יַיִן עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ?

דִּינָה

הַכְּבָר שָׁכַחְתָּ מַה שֶׁאָמְרוּ לְךָ? הַיַּיִן הוּא לֹא בְעַד הַמָּשִׁיחַ כִּי אִם בְּעַד הַמְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, הֲלֹא הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

יוֹסֵף

אֲבָל, רְאֵה נָא רְאֵה, תָּמִיד צְרִיכָה הִיא לְהִתְעָרֵב בְּעִסְקֵי אֲחֵרִים!

הָאֵם

נוּ, נוּ, יוֹסֵף, אַל תַּפְסֵק. הַבֵּט אֶל הָאָב וּקְרָא כָמוֹהוּ (יוֹסֵף וְדִינָה שָׁבִים לִקְרִיאָתָם).

בִּנְיָמִין

נִכְשַׁלְתִּי בִלְשׁוֹנִי. רְצוֹנִי הָיָה לוֹמַר, בִּשְׁבִיל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.

שְׁמוּאֵל

בְּוַדַּאי. הַכּוֹס הַהִיא עוֹדֶנָּה עוֹמֶדֶת אֶצְלֵנוּ מְלֵאָה יַיִן, וְאָבִינוּ הִזְהִיר אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא נִטְעַם מֵאוֹתוֹ הַיַּיִן עַד הַבֹּקֶר, כִּי הַנָּבִיא מְבַקֵּר אֶת הַבַּיִת בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהָאֲנָשִׁים יְשֵׁנִים.

בִּנְיָמִין

(בְּלַחַשׁ הַנִּשְׁמָע וּמִתּוֹךְ כֹּבֶד הָרֹאשׁ) אָנֹכִי לֹא אִישַׁן הַלָּיְלָה. אֲנִי אֵשֵׁב עֵר כָּל הַלָּיְלָה. אוּלַי אֶרְאֶה אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בְעֵינָי.

שְׁמוּאֵל

וּמַה תַּעֲשֶׂה כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתוֹ?

בִּנְיָמִין

כְּשֶׁאֶרְאֶה אוֹתוֹ אַגִּיד לוֹ כִּי אֲנִי מְחַכֶּה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ בְּכָל לִבִּי, וְשֶׁכְּבָר הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁיָּבֹא.

שְׁמוּאֵל

לֹא תוּכַל לָשֶׁבֶת עֵר כָּל הַלָּיְלָה.

בִּנְיָמִין

וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאוּכַל. עַתָּה תִרְאֶה!

חַנָּה

לָמָּה אַתֶּם מְבַלִּים אֶת הַזְּמָן בְּשִׂיחָה, נָשׁוּבָה נָא לְמִשְׂחָקֵנוּ (וְהֵם שָׁבִים לְמִשְׂחָקָם כְּקֶדֶם).

הָאָב

“הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן… בָּרוּךְ אַתָּה… פְּרִי הַגָּפֶן”. (יֶתֶר הַמְסֻבִּים מְבָרְכִים וְשׁוֹתִים) “חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ…” (כֻּלָּם קוֹרְאִים וְגוֹמְרִים בְּקוֹל) “לְשָׁנָה הַבָּאָה בִירוּשָׁלָיִם!”

הָאֵם

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הָאָב

נְזַמֵּר נָא, יְלָדִים, “אַדִּיר הוּא” (וְהוּא מַנְהִיג אוֹתָם בְּיָדוֹ. הַמְסֻבִּים מַתְחִילִים, וְהַמְשַׂחֲקִים עוֹנִים אַחֲרֵיהֶם בְּצָהֳלָה וְרִנָּה) “אַדִּיר הוּא, אַדִּיר הוּא, יִבְנֶה בֵיתוֹ בְּקָרוֹב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵיתְךָ בְּקָרוֹב”… “… בָּחוּר הוּא, גָּדוֹל הוּא…” (מְזַמְּרִים אֶת כָּל הַפִּיּוּט כְּחַזָּן עִם מַקְהֵלָה, וּכְשֶׁגּוֹמְרִים, שָׁבִים הַמְשַׂחֲקִים לְמִשְׂחָקָם) “אֶחָד מִי יוֹדֵעַ? אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ…” (מִפַּעַם לְפַעַם נִשְׁמָע מֵחֲדַר הַבִּשּׁוּל קוֹל הַקָּשַׁת כְּלִי בִכְלִי, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁמָּרִינְקָה עוֹד עוֹמֶדֶת עַל מִשְׁמַרְתָּהּ וּמְנַגֶּבֶת אֶת הַכֵּלִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָחֲצָה וְשָׁטְפָה אוֹתָם הֵיטֵב. מִפַּעַם לְפַעַם מְרִימִים הַמְשַׂחֲקִים אֶת קוֹלָם בְּשָׁמְרָם עַל זְכוּתָם שֶׁלֹּא תְקֻפָּח. אוּלָם בָּאַחֲרוֹנָה פּוֹרֶצֶת מְרִיבָה גְדוֹלָה בֵּין בִּנְיָמִין וּבֵין שְׁמוּאֵל עַל דְּבַר הָאֱגוֹזִים אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם, כִּי בְמִקְרֶה הִגִּיעוּ שְׁנֵיהֶם לִידֵי זְכִיָּה בָאֱגוֹזִים, אֶלָּא שֶׁאֱגוֹזוֹ שֶׁל אֶחָד עוֹמֵד עַל הַקַּו, וְשֶׁל הַשֵּׁנִי נוֹגֵעַ בַּקַּו בְּקָצֵהוּ, וְזֶהוּ סֶלַע הַמַּחֲלֹקֶת אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם).

שְׁמוּאֵל

אֲנִי זָכִיתִי וְשֶׁלִּי הֵם, כִּי אֱגוֹזִי עוֹמֵד עַל הַקַּו.

בִּנְיָמִין

גַּם אֲנִי זָכִיתִי וְשֶׁלִּי הֵם, כִּי אֱגוֹזִי נוֹגֵעַ בּוֹ בְקָצֵהוּ.

שְׁמוּאֵל

(בְּקוֹל וּבְכַעַס) אֵיךְ יָכֹל אַתָּה לוֹמַר שֶׁאַתָּה זָכִיתָ בְּשָׁעָה שֶׁאֱגוֹזִי עוֹמֵד עַל הַקָּו. הַאֵין לְךָ עֵינַיִם בְּרֹאשֶׁךָ? וְאָנָה אַתָּה בָא?

בִּנְיָמִין

(בְּקֶצֶף) הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים תְּנַקֵּר? הֲלֹא אֱגוֹזִי נוֹגֵעַ בַּקַּו וְזָכִיתִי גַם אֲנִי, עַל כֵּן נְחַלְּקֵם בֵּינֵינוּ, חֵצִי לִי, וְחֵצִי לָךְ.

שְׁמוּאֵל

חָכָם גָּדוֹל אָתָּה. מַה יוֹתֵר חָשׁוּב, דָּבָר שָׁלֵם אִם חֵלֶק מִמֶּנּוּ? הֱוֵי אוֹמֵר, דָּבָר שָׁלֵם. וַהֲרֵי אֱגוֹזִי כֻלּוֹ עוֹמֵד עַל הַקַּו, וְשֶׁלְּךָ נוֹגֵעַ בּוֹ מְעַט בַּקָּצֶה שֶׁלּוֹ. הֲרֵי כָל אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ יֹאמַר שֶׁאֲנִי הַזּוֹכֶה וְלֹא אָתָּה (לְעֵת כָּזֹאת הֵסֵבּוּ אֲלֵיהֶם אֶת דַּעַת כָּל הַמְּסֻבִּים).

בִּנְיָמִין

אִם כֵּן, נִשְׁאַל אֶת אָבִי, כִּי הֲלֹא “רַב” הוּא, וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ.

שְׁמוּאֵל

טוֹב, נִשְׁאַל אֶת אָבִיךָ, וְעַל פִּיו יָקוּם הַדָּבָר (נִגָּשִׁים אֶל הָאָב) רַבִּי, יֵשׁ לָנוּ דִין תּוֹרָה.

הָאָב

“שְׁלשָׁה עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ” (פּוֹנֶה אֲלֵיהֶם) טוֹב. יָבֹאוּ בַעֲלֵי הַדִּין וְיַצִּיעוּ אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם.

שְׁמוּאֵל

אֲנִי וּבִנְיָמִין הָיינוּ מְשַׂחֲקִים בְּגִלְגּוּל אֱגוֹזִים מֵעַל קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה הַסָּמוּךְ אֶל הַקִּיר, וְעַל פִּי חֻקֵּי הַמִּשְׂחָק זוֹכֶה הָאֱגוֹז הַיּוֹתֵר קָרוֹב אֶל הַקַּו הַקָּבוּעַ. וְהִנֵּה אֱגוֹזִי עוֹמֵד עַל הַקַּו, וְעַל פִּי הַדִּין זָכִיתִי אֲנִי בְכָל הָאֱגוֹזִים.

בִּנְיָמִין

אֲבָל אוֹתָם חֻקֵּי הַמִּשְׂחָק אוֹמְרִים כִּי הַנּוֹגֵעַ בַּקַּו גַם כֵּן זָכָה, וְשֶׁלִּי נוֹגֵעַ בַּקַּו, וּלְפִי הַדִּין צָרִיךְ לְחַלֵּק אֶת הָאֱגוֹזִים בֵּין שְׁנֵינוּ.

שְׁמוּאֵל

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁאֵין אֱגוֹז אַחֵר עוֹמֵד עַל הַקָּו. אֲבָל אִם יֵשׁ אֱגוֹז הָעוֹמֵד כֻּלּוֹ עַל הַקַּו, פָּקְעָה זְכוּתוֹ שֶׁל זֶה הַנּוֹגֵעַ בַּקַּו רַק בְּקָצֵהוּ.

בִּנְיָמִין

לֹא נַפְקָא מִנָּהּ. כְּנוֹגֵעַ בַּקַּו כְּעוֹמֵד עַל הַקַּו, זֶה לָזֶה דָמְיָא.

הָאָב

(מַחֲלִיק בִּזְקָנוֹ, מִתְנוֹעֵעַ, וּמְנַעְנֵעַ בַּאֲגֻדָּלוֹ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ אֲבָל מִתּוֹךְ פָּנִים מְחַיְּכוֹת, וְחוֹזֵר עַל הַטַּעֲנוֹת כְּדֵי לַעֲמֹד עַל בֻּרְיָן, בְּנִגּוּן הַגְּמָרָא) שְׁנַיִם שֶׁגִּלְגְּלוּ אֱגוֹזִים, אֱגוֹזוֹ שֶׁל אֶחָד עוֹמֵד כֻּלּוֹ עַל הַקַּו, וֶאֱגוֹזוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי עוֹמֵד רַק חֶצְיוֹ עַל הַקַּו וְחֶצְיוֹ מִחוּץ לַקַּו, אוֹ רַק נוֹגֵעַ בּוֹ בְקָצֵהוּ, זֶה אוֹמֵר אֲנִי זָכִיתִי וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי זָכִיתִי; זֶה אוֹמֵר כֻּלָּם שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָם שֶׁלִּי……הֲרֵי זֶה דִּין מְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא (פּוֹנֶה אֶל שְׁמוּאֵל) אֵיפֹה עוֹמֵד אַתָּה בַגְּמָרָא?

שְׁמוּאֵל

שְׁנֵינוּ עוֹמְדִים בְּפֶרֶק “עֲשָׂרָה יוּחֲסִין”, בְּמַסֶּכְתָּא “קִדּוּשִׁין”.

הָאָב

וּמַה לְמַדְתֶּם קֹדֶם לְכָךְ? אֶפְשָׁר לֹא לְמַדְתֶּם “בָּבָא מְצִיעָא”?

בִּנְיָמִין

קֹדֶם לְכָךְ לָמַדְנוּ “גִּיטִין”, וּלְפָנֶיהָ לָמַדְנוּ “בָּבָא קַמָּא”, אֲבָל “בָּבָא מְצִיעָא” אוֹ " בָּבָא בַתְרָא" לֹא לָמַדְנוּ עוֹד.

הָאָב

אִם כֵּן, רוּץ נָא, בִּנְיָמִין, לַחֲדַר הַסְּפָרִים, וְהָבֵא לִי מִשָּׁם אֶת הַגְּמָרָא “בָּבָא מְצִיעָא” (בִּנְיָמִין יוֹצֵא דֶרֶךְ פֶּתַח 1. לִשְׁמוּאֵל) לְכָה נָא וְהַרְאֵה לִי עֲמִידַת הָאֱגוֹזִים בְּיַחַס אֶל הַקַּו הַמּוּטָּל בְּסָפֵק (קָם וְהוֹלֵךְ אַחֲרֵי שְׁמוּאֵל, וְכָל הַיְלָדִים אַחֲרָיו).

שְׁמוּאֵל

הִנֵּה הֵם עוֹמְדִים לָהֶם. זֶה שֶׁלִּי, וְזֶה שֶׁל בִּנְיָמִין.

הָרַב

(גּוֹחֵן תְּחִלָּה וּמְעַיֵּן הֵיטֵב. מִזְדַּקֵּף וּפוֹנֶה אֶל הָאֵם) הֲיֵשׁ תַּחַת יָדֵךְ עוֹד אֱגוֹזִים אֲחָדִים?

הָאֵם

(קָמָה וּמְחַיֶּכֶת) אֶפְשָׁר רְצוֹנְךָ לְשַׂחֵק בָּאֱגוֹזִים עִם הַיְלָדִים? (פּוֹתַחַת תֵּבָה אוֹ דֶלֶת בָּאָרוֹן, מוֹצִיאָה מִשָּׁם שַׂק נְיָר הַמַּחֲזִיק אֱגוֹזִים גְּדוֹלִים, וּמַגִּישָׁה אוֹתָם אֶל הָאָב).

הָאָב

(לוֹקֵחַ אֲחָדִים) וּמַדּוּעַ לֹא? הַלְוַאי שֶׁהָיִינוּ אֲנַחְנוּ הַגְּדוֹלִים יוֹדְעִים לְשַׂחֵק כְּמוֹ הַיְלָדִים… כִּי אָז לֹא הָיְתָה הַשִּׂנְאָה בֵין אַחִים גְּדוֹלָה כָל כָּךְ, וְשָׁלוֹם הָיָה עַל יִשְׂרָאֵל גַּם מִן הָעַמִּים… (הָאֵם מְשִׁיבָה אֶת הָאֱגוֹזִים לְתוֹךְ הָאָרוֹן).

בִּנְיָמִין

(שָׁב עִם הַגְּמָרָא) הִנֵּה הֵבֵאתִי לְךָ, אַבָּא, אֶת הַגְּמָרָא.

הָאָב

חַכֵּה נָא רֶגַע, בְּנִי (וְהוּא נִגָּשׁ אֶל קֶרֶשׁ־הַמְּלִיחָה וּמְגַלְגֵּל עָלָיו אֱגוֹז אֶחָד וּמִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹצָאוֹת) זֶה לֹא רַע כָּל כָּךְ! (מְגַלְגֵּל שֵׁנִי וְהוֹלֵךְ אַחֲרָיו, וּכְשֶׁזֶּה עוֹמֵד מִלְּהִתְגַּלְגֵּל, אוֹמֵר הָאָב) טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד (מְגַלְגֵּל שְׁלִישִׁי וּכְשֶׁזֶּה עָמַד, קוֹפֵץ הָאָב מִתּוֹךְ חֶדְוָה וְאוֹמֵר) הֶאָח! גַּם שֶׁלִּי עוֹמֵד עַל הַקַּו וּלְפִי זֶה זָכִיתִי גַם אֲנִי בָאֱגוֹזִים (בִּנְיָמִין וּשְׁמוּאֵל מַבִּיטִים זֶה עַל זֶה כְּאוֹבְדֵי עֵצָה אֵיךְ לְהֵחָלֵץ מִצָּרָה חֲדָשָׁה שֶׁבָּאָה עֲלֵיהֶם בְּהֶסַּח הַדָּעַת. יוֹסֵף בָּא לְעֶזְרָתָם).

יוֹסֵף

אֲבָל אַבָּא, עַל כְּגוֹן דָּא אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת: “אֵין אָדָם נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לַאֲחֵרִים בְּעַל כָּרְחָם”.

הָאָב

(מְחַיֵּךְ לוֹ) נַעֲנֵיתִי לְךָ, בְּנִי. וּמִפְּנֵי שֶׁהִשְׁמַעְתָּנוּ דְּבָרִים שֶׁל טַעַם הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ אֶת שְׁלשֶׁת הָאֱגוֹזִים הָאֵלֶּה בְמַתָּנָה.

יוֹסֵף

תּוֹדָה לְךָ, אַבָּא (כּוֹפֵף אֶת עַצְמוֹ וּמֵרִים אוֹתָם. בִּנְיָמִין וּשְׁמוּאֵל מַשְׁגִּיחִים עָלָיו שֶׁלֹּא יִקַּח גַּם מִן הָאֲחֵרִים “אַגַּב אֻרְחָא”).

הָאָב

וְעַכְשָׁו נָשׁוּב לָעִנְיָנְנוּ (וְהוּא וְהַגְּדוֹלִים שָׁבִים לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, וְהַיְלָדִים סוֹבְבִים אוֹתוֹ).

יוֹסֵף

(לְדִינָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה) רוֹאָה אַתְּ? עַל אַפֵּךְ וְעַל חֲמָתֵךְ הִנֵּה יֵשׁ גַּם לִי אֱגוֹזִים!

דִּינָה

שְׂמַח בָּהֶם, וְיִשְׂמְחוּ גַם הֵם בָּךְ.

הָאָב

קְרָא נָא בִנְיָמִין אֶת הַמִּשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה.

בִּנְיָמִין

(פּוֹתֵחַ אֶת הַגְּמָרָא וְקוֹרֵא בַנִּגּוּן הָרָגִיל) “שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ, וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ; (בְּשָׁעָה שֶׁהוּא קוֹרֵא עוֹנֶה לוֹ הָאָב בִּתְנוּעַת רֹאשׁוֹ) זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי…” (מַפְסִיק בִּקְרִיאָתוֹ) אֲבָל מַה עִנְיַן מְצִיאַת טַלִּית לְמִשְׂחַק אֱגוֹזִים?

יוֹסֵף

תֵּן לִי רְשׁוּת, אַבָּא, וַאֲנִי אָשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה נִצָּחַת (הָאָב מַסְכִּים בְּרֹאשׁוֹ) “רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת, וְאֵלּוּ הֵן”, וְאַחַת מֵהֶן הִיא הַ“גְּזֵרָה שָׁוָה”.

הָאָב

יָפֶה דָּרַשְׁתָּ, בְּנִי (לְבִנְיָמִין) שְׁפִיל, בְּנִי, לְסֵיפֵיה דִּקְרָא.

בִּנְיָמִין

(מַמְשִׁיךְ) “זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, הָאוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מִג' חֲלָקִים, וְהָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. זֶה נוֹטֵל ג' חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ”.

הָאָב

עַד כָּאן, בְּנִי. וְעַכְשָׁו, לְפִי מִדַּת הַגְּזֵרָה־שָׁוָה שֶׁאָמַר יוֹסֵף (מַרְאֶה עָלָיו) אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, יוֹצֵא לָנוּ כָכָה: שְׁנַיִם שֶׁגִּלְגְּלוּ אֱגוֹזִים וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי זָכִיתִי וְכֻלָּם שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר גַּם אֲנִי זָכִיתִי וְחֶצְיָם שֶׁלִּי, הָאֶחָד נוֹטֵל שְׁלשָׁה חֲלָקִים וְהַשֵּׁנִי לוֹקֵחַ רְבִיעַ. הַמְקַבְּלִים אַתֶּם עֲלֵיכֶם אֶת הַדִּין? (שְׁנֵיהֶם עוֹנִים הַסְכָּמָתָם בִּתְנוּעַת רֹאשָׁם) אִם כֵּן, שׁוּבוּ לְמִשְׂחַקְכֶם, וְּלוּלֵא הָיִיתִי צָרִיךְ לִגְמֹר אֶת הַהַגָּדָה, הָיִיתִי גַם אֲנִי נִטְפָּל אֲלֵיכֶם (הַיְלָדִים צוֹחֲקִים לְמַהֲתַלָּתוֹ וְשָׁבִים אֶל אֱגוֹזֵיהֶם).

הָאֵם

(מְרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ מִתּוֹךְ סִפְרָהּ וּפוֹנָה אֶל הַיְלָדִים) יְלָדִים, זֶה יַסְפִּיק לְעֵת עַתָּה. הַשָּׁעָה מֵאֻחֶרֶת. כְּבָר הִגִּיעַ חֲצִי הַלָּיְלָה. רָאוּי לָכֶם לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכַּבְכֶם כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לְהַשְׁכִּים מָחָר לִתְפִלַּת הַבֹּקֶר.

שְׁמוּאֵל

כְּבָר גָּמַרְנוּ, דּוֹדָה (מְחַלֵּק אֶת הָאֱגוֹזִים בֵּינוֹ וּבֵין בִּנְיָמִין) זֶה שֶׁלְּךָ, וְאֵלֶּה הֵם שֶׁלִּי (לְחַנָּה) נֵלְכָה נָא, חַנָּה, הַבָּיְתָה. אִמֵּנוּ וַדַּאי דּוֹאֶגֶת לָנוּ (לְבִנְיָמִין) וּמַה תֹּאמַר עַכְשָׁו? הֲרֵי זָכִיתִי בְחַ"י אֱגוֹזִים מִשֶּׁלָּךְ. הֶאָח!

בִּנְיָמִין

מְצִיאָה גְדוֹלָה מָצָא! מָחָר אֶזְכֶּה בִשְׁתֵּי פְּעָמִים חַ"י אֱגוֹזִים מִשֶּׁלָּךְ! (שְׁמוּאֵל וְחַנָּה מִתְכּוֹנְנִים לָצֵאת כְּשֶׁבִּנְיָמִין וְצִלָּה מְלַוִּים אוֹתָם עַד דֶּלֶת הַפְּרוֹזְדּוֹר).

חַנָּה וּשְׁמוּאֵל

לֵיל שָׁלוֹם לָכֶם, דּוֹדֵנוּ וְדוֹדָתֵנוּ וִילָדִים.

הָאָב

(גַּם יוֹסֵף וְדִינָה) שָׁלוֹם לָכֶם, יְלָדִים (וְהֵם יוֹצְאִים).

הָאֵם

(פּוֹנָה לְצַד הַיּוֹצְאִים) לֵיל שָׁלוֹם לָכֶם, יְלָדִים. הִשָּׁמְרוּ נָא בְלֶכְתְּכֶם בַּחֹשֶׁךְ, וְאַל נָא תִּשְׁכְּחוּ לְבַקֵּר אוֹתָנוּ מָחָר כִּי יֵשׁ לִי בַעַדְכֶם מִגְדָּנוֹת וּמַטְעַמִּים טוֹבִים.

שְׁמוּאֵל וְחַנָּה

(מִן הַפְּרוֹזְדּוֹר) וַדַּאי, וַדַּאי נָבֹא, דוֹדָתֵנוּ (בִּנְיָמִין וְצִלָּה סוֹגְרִים אֶת הַדֶּלֶת 6, שָׁבִים הַחַדְרָה וְסוֹגְרִים דֶּלֶת 2).

הָאָב

“חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא…” נְזַמֵּר נָא יְלָדִים פְּסוּקִים אֲחָדִים (מְזַמְּרִים בְּצָהֳלָה וּבְרִנָּה).

צִלָּה

אִמָּא, חֲפֵצָה אֲנִי לִישׁוֹן, אֲבָל יְרֵאָה אֲנִי לִהְיוֹת לְבַדִּי בַחֲדַר הַמִּטּוֹת.

הָאֵם

דִּינָה, חֶמְדָּתִי, לְכִי נָא עִם בִּנְיָמִין וְצִלָּה וְהַצִּיעִי לָהֶם אֶת הַמִּטּוֹת.

דִּינָה

(סוֹגֶרֶת אֶת הַהַגָּדָה וְקָמָה) בִּנְיָמִין וְצִלָּה, לְכוּ וְנֵלֵכָה. הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, וְשֵׁנָה נוֹפֶלֶת עַל עֵינָי. כָּל הַיּוֹם עָבַדְתִּי קָשֶׁה. שָׁטַפְתִּי וְנִקֵּיתִי, אַהּ… (מְפַהֶקֶת וּפוֹרֶשֶׂת זְרוֹעוֹתֶיהָ בָאֲוִיר).

יוֹסֵף

לְפַטְפֵּט כָּל הַיּוֹם הִיא בֶאֱמֶת עֲבוֹדָה קָשָׁה מְאֹד. אֵין כָּל פֶּלֶא שֶׁהִיא עֲיֵפָה, כִּי לֹא נָתְנָה מְנוּחָה לִלְשׁוֹנָהּ כָּל הַיּוֹם בְּלִי הַפְסָקָה כָל שֶׁהִיא.

דִּינָה

וְאַתָּה לֹא יָכֹלְתָּ לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה מִפִּיךָ. חֲבָל! כִּי פִּיךָ הָיָה מָלֵא כָל הָעֵת וּמַעֲלֶה גֵרָה. לֵיל שָׁלוֹם לָכֶם, אַבָּא וְאִמָּא.

הָאֵם

(הָאָב עוֹנֶה בִתְנוּעַת הָרֹאשׁ) לֵיל שָׁלוֹם, לָךְ, בִּתִּי. מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אָח כָּזֶה שֶׁעַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה מִתְגָּרֶה בַאֲחוֹתוֹ כְּמוֹ נַעַר זֶה. כְּאוֹתוֹ חָתוּל הַמִּתְנַפֵּל עַל צִפּוֹר תַּמָּה. מַדּוּעַ אֵין אַתָּה נוֹתֵן לָהּ מְנוּחָה, יוֹסֵף בְּנִי? מַדּוּעַ אֵין אַתָּה חַי עִמָּהּ בְּשָׁלוֹם?

יוֹסֵף

מִי אוֹמֵר שֶׁאֵין אֲנִי חַי בְּשָׁלוֹם עִמָּהּ? הֲרֵי, רְאִי בְעַצְמְךָ (לְדִינָה) לֵיל שָׁלוֹם לְךָ, צִפּוֹרִי, יוֹנָתִי תַמָּתִי. תֶּעֱרַב עָלַיִךְ שְׁנָתֵךְ, וְחֶלְמָא טָבָא תֶחֱזִי לָךְ! (וְהוּא נוֹשֵׁק רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו מִתּוֹךְ לַעַג, וְהִיא מְעַוְּתָה פָנֶיהָ, מוֹצִיאָה אֶת לְשׁוֹנָהּ לְמוּלוֹ, מַחֲזִיקָה בְיַד צִלָּה וְיוֹצֵאת דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 1, וּבִנְיָמִין יוֹשֵׁב לוֹ עַל כִּסְאוֹ).

הָאָב

…“דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא דְּאָכְלָה לְגַדְיָא דְזָבִין אַבָּא בִתְרֵי זוּזִי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא”.

יוֹסֵף

(מַחֲזִיק אַחֲרָיו) “חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא” (סוֹגֵר אֶת הַגָּדָתוֹ, קָם וְאוֹמֵר) לֵיל שְׁלוֹם, אַבָּא וְאִמָּא.

הָאֵם

לֵיל שָׁלוֹם לְךָ, בְּנִי, וֶהְיֵה נָא נַעַר טוֹב.

הָאָב

וְאַל נָא תְחַכֶּה עַד שֶׁיִּשְׁלְחוּ אַחֲרֶיךָ אֶת הַשַּׁמָּשׁ לְהַעִירְךָ מִשְּׁנָתֶךָ. מָחָר עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל בַּשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית בְּדִיּוּק.

יוֹסֵף

שׁוֹמֵעַ אֲנִי, אַבָּא. אֶשְׁתַּדֵּל לִבְלִי אַחֵר. כַּאֲרִי אֶתְגַבֵּר. לְכָה אִתִּי, בִּנְיָמִין.

בִּנְיָמִין

אֵין אֲנִי חָפֵץ עוֹד לִישׁוֹן. אֲנִי אֵשֵׁב פֹּה עַם אַבָּא. (יוֹסֵף מְחַכֶּה רֶגַע וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ פֶּתַח 1).

הָאָב

אַל נָא, בְּנִי. רָאוּי שֶׁלֹּא תַפְרִיעֵנִי עַכְשָׁו. יֵשׁ לִי לְהָכִין דְּרָשָׁה לְמָחָר (הָאָב קָם מִמְּקוֹמוֹ, אוֹסֵף אֶת הַהַגָּדוֹת וְשָׂם אוֹתָן וְאֶת הַמְּנוֹרָה עִם הַנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים בָּהּ וְאֶת כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עַל הָאָרוֹן, וְאֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן לְתוֹךְ הָאָרוֹן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַכְנִיסָה הָאֵם אֶת הַכּוֹסוֹת הָרֵיקוֹת לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל).

מָרִינְקָה

(רֶגַע אֶחָד קֹדֶם גָּמְרָה לְנַקּוֹת אֶת הַכֵּלִים, וַתָּשָׁב אֶל חֶדְרָהּ וַתֵּשֶׁב אֶל שֻׁלְחָנָהּ וְעוֹד מְעַט וְהִתְנַמְנָמָה. אַךְ בְּהַרְגִּישָׁהּ בִּכְנִיסַת בַּעֲלַת־בֵּיתָהּ שָׁבָה לְשָׁם, וְרַק קוֹלָהּ נִשְׁמָע) כְּבָר כִּלִּיתִי לְנַקּוֹת אֶת כָּל הַכֵּלִים וְאַף אֶחָד לֹא נִשְׁבַּר עוֹד.

הָאֵם

רִיבָה טוֹבָה אַתְּ מָרִינְקָה (הָאֵם שָׁבָה לַחֲדַר הָאֹכֶל, וּמָרִינְקָה מַתְחִילָה לִשְׁטֹף אֶת הַכּוֹסוֹת) הַאִם תְּאַחֵר לָשֶׁבֶת עַל הַדְּרָשָׁה?

הָאָב

לֹא, רַק כַּחֲצִי שָׁעָה. אַךְ תְּחִלָּה אֵצֵא לִזְמַן־מָה לִשְׁאֹף אֲוִיר צַח בַּחוּץ, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמָן תְּכַבֵּד הַשִּׁפְחָה אֶת הָרִצְפָּה וְלֹא תִּצְטָרֵךְ לְחַכּוֹת עַד שֶׁאֶגְמֹר אֶת דְּרָשָׁתִי. בּוֹחֵר אֲנִי לָשֶׁבֶת פֹּה מִבַּחֲדַר הַסְּפָרִים הַסָּמוּךְ לַחֲדַר הַיְלָדִים כִּי יָרֵא אֲנִי פֶּן אָעִיר אוֹתָם בְּהִתְהַלְּכִי אָנָה וָאָנֶה (הוּא פּוֹשֵׁט אֶת הָאַדֶּרֶת הַלְּבָנָה, מְקַפְּלָהּ, שָׂם אוֹתָהּ עַל הָאָרוֹן, וְיוֹצֵא דֶרֶךְ פֶּתַח 2 בְּאָמְרוֹ) לֵיל שָׁלוֹם.

הָאֵם

לֵיל שָׁלוֹם. אַךְ אַל נָא תַּרְחִיק לָלֶכֶת, כִּי הָרְחוֹב רֵיק מֵאָדָם, וּמִי יוֹדֵעַ… יִשְׁמְרֵנוּ ה' (פּוֹתַחַת דֶּלֶת 3) מָרִינְקָה, עַכְשָׁו אַתְּ יְכֹלָה לְכַבֵּד אֶת חֲדַר הָאֹכֶל.

מָרִינְקָה

(נִכְנֶסֶת, מַטְאֲטֵא בְּיָדָהּ) בְּמָטוּתָא מִנָּךְ, בִּנְיָמִין, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ, לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן. צְרִיכָה אֲנִי לְטַאְטֵא אֶת הַבַּיִת, וְאַל נָא תִּסְתּוֹבֵב תַּחַת הַמַּטְאֲטֵא.

הָאֵם

לֵיל שָׁלוֹם לָךְ, מָרִינְקָה, וְאַל נָא תַבְרִיחִי אֶת הַדֶּלֶת הַחִיצוֹנִית שֶׁל הַפְּרוֹזְדּוֹר, כִּי הָרַב יָצָא אֶת הַבַּיִת וְיָשׁוּב בְּעוֹד עֲשָׂרָה רְגָעִים. לְכָה נָא, יַלְדִּי (אוֹחֶזֶת בְּיַד בִּנְיָמִין וְיוֹצֵאת, וּבִנְיָמִין נִגְרָר אַחֲרֶיהָ בְּעַל כָּרְחוֹ, וְעֵינָיו נְטוּיוֹת אֶל כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ).

מָרִינְקָה

לֵיל שָׁלוֹם לָךְ, גְּבִרְתִּי, אֶעֱשֶׂה כִדְבָרָיִךְ (אוֹחֶזֶת בִּשְׁתֵּי כַנְפוֹת הַמַּפָּה וּמְנַעְנְעָה אוֹתָהּ כְּדֵי לְהָסִיר מֵעָלֶיהָ אֶת הַפֵּרוֹרִים, וּמְשִׁיבָה אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ; מְסַדֶּרֶת אֶת הַכִּסְאוֹת מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן, שְׁנֵי כִסְאוֹת כְּנֶגֶד שְׁנַיִם, וְאֶחָד כְּנֶגֶד הַסַּפָּה; מְכַבֶּדֶת קְצָת מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן, שׁוֹבֶתֶת וְעוֹמֶדֶת כְּשֶׁהִיא נִשְׁעֶנֶת עַל הַמַּטְאֲטֵא, נָדָה בְרֹאשָׁהּ כְּמִי שֶׁאוֹמֵר, “חֲבָל חֲבָל!” וּמְדַבֶּרֶת לְעַצְמָהּ בִּמְתִינוּת) חַג הַפֶּסַח קָשֶׁה עָלַי יוֹתֵר מִכָּל חַגֵי הַיְּהוּדִים. קֵבָתִי לֹא נִבְרְאָה בִשְׁבִיל אֲכִילַת מַצּוֹת. אוֹכֶלֶת אֲנִי וְאוֹכֶלֶת אֶת הַמַּצּוֹת, וְתָמִיד אֲנִי רְעֵבָה. וְכִי מֶה הָיָה אִכְפַּת לָהּ לְבַעֲלַת־הַבַּיִת אִם הָיְתָה נוֹתֶנֶת לִי פְרֻסַּת לֶחֶם קֵיבָר לְקִנּוּחַ סְעֻדָּה? אֲבָל הִיא אָסְרָה עָלַי אֶת הֶחָמֵץ בְּ“בַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא”. מֵילָא, אִם אָסוּר לֶאֱכֹל חָמֵץ בַּפֶּסַח הֲרֵי זֶה אָסוּר, וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַדִּין. אֲבָל מִדָּה מְגֻנָּה יֵשׁ לָהֶן, לַמַּצּוֹת, שֶׁהֵן נִשְׁבָּרוֹת וּמִתְפּוֹרְרוֹת בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת, עַד שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְךָ אַתָּה מוֹצֵא שָׁם פֵּרוֹרֵי מַצּוֹת, וְכָל הַיּוֹם עָלַי לְכַבֵּד וּלְטַאְטֵא אֶת הָרִצְפָּה כְּאִלּוּ אֵין לִי עֲבוֹדָה אַחֶרֶת. אַךְ מַה יָכֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת? מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר. תּוֹדָה לָאֵל, שֶׁצִּוָּה לַיְּהוּדִים לָחֹג אֶת חַג הַפֶּסַח רַק שְׁמֹנָה יָמִים וְלֹא כָל יְמוֹת הַשָּׁנָה (אוֹחֶזֶת אֶת הַמַּטְאֲטֵא בִשְׁתֵּי יָדֶיהָ וּמַתְחִילָה לְכַבֵּד מִסָּבִיב לְאָרוֹן, וְכָאן נִתְקָל מֶבָּטָהּ בְּכוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ. פָּנֶיהָ צוֹהֲלִים וּמְאִירִים מִשִּׂמְחָה) אַךְ, רְאֵה נָא, מַה זֶה אֲשֶׁר לְפָנָי! הֲבַחֲלוֹם אִם בְּהָקִיץ עֵינַי רוֹאוֹת כּוֹס יָיִן? בְּוַדַּאי שֶׁהַגְּבֶרֶת הִשְׁאִירָה אוֹתָהּ בִשְׁבִיל הָרַב שֶׁיִּשְׁתֶּה בְשׁוּבוֹ הַבָּיְתָה. וְאִם יִמְצָא אוֹתָהּ רֵיקָה וַדַּאי יַחְשֹׁב שֶׁהָרַבָּנִית שָׁכְחָה לְמַלְּאָהּ בִּשְׁבִילוֹ; וּבְקוּם הָרַבָּנִית בַּבֹּקֶר תַּחְשֹׁב שֶׁהָרַב שָׁתָה אֶת הַיָּיִן… יְכֹלָה אֲנִי לִשְׁתּוֹת אֶת כּוֹס הַיַּיִן בְּלִי כָל פָּחַד… (מַבִּיטָה מִסָּבִיב לָהּ כְּגַנָּב, נוֹטֶלֶת אֶת הַכּוֹס בְּיָדָהּ וְנֶאֱנָחָה) אַהּ… נִזְכֶּרֶת אֲנִי בְאָבִי שֶׁמֵּת בְּלִי עִתּוֹ, אַל נָא יִשְׁלֹט בּוֹ הַחֹם… (מְרִיקָה אֶת הַכּוֹס וְשׁוֹתָה, וּמַחֲזִירָה אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ בְּפָנִים הַמַּבִּיעִים אִי־שְׂבִיעַת הָרָצוֹן) צְחוֹק עָשׂוּ לִי! אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּהוּ בֶאֱמֶת יַיִן חָרִיף כְּמוֹ שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי. וּמַה יֵשׁ כָּאן? רַק יֵין צִמּוּקִים מָתוֹק. יְהוּדִים, יִקָּחֵם אֹפֶל! הֲכָכָה חוֹגְגִים חַג הַפַּסְחָא אֵצֶל אַחַי הַנּוֹצְרִים? זְכוּרָה אֲנִי אֵיךְ שֶׁהָיָה חוֹגֵג אָבִי, תִּהְיֶה נָא נִשְׁמָתוֹ צְנוּנָה בְצִנַּת הַשֶּׁלֶג… אָז הָיְתָה הַשְּׁתִיָּה כַדָּת. הוּא הָיָה שׁוֹתֶה שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ כּוֹסוֹת יֵין שָׂרָף מִן הַמִּין הַיּוֹתֵר חָרִיף, וְהַכּוֹס הָיְתָה רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד בָּהּ, וְהָיָה נוֹפֵל שִׁכּוֹר בְּצִנּוֹר, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹט הַקָּדוֹשׁ בְּשַׁעְתּוֹ, יִהְיֶה נָא מֵלִיץ טוֹב בַּעֲדִי… אַךְ מַה שֶׁהָיָה לֹא יִהְיֶה עוֹד. עָבְרוּ מִבְּלִי שׁוּב הַיָּמִים הַטּוֹבִים הָהֵם. אַהּ… אֲבָל צָרִיךְ לְמַהֵר וְלִגְמֹר טֶרֶם יָשׁוּב הָרַב הַבָּיְתָה (וְהִיא מְכַבֶּדֶת עַד לְתוֹךְ חֲדַר הַבִּשּׁוּל, מְכַבָּה אֶת הַמְּנוֹרָה הַתְּלוּיָה מִתַּחַת לַתִּקְרָה וּמַשְׁאִירָה אֶת הַנֵּרוֹת שֶׁל הָאָרוֹן כְּשֶׁהֵם דּוֹלְקִים. יוֹצֵאת, סוֹגֶרֶת בַּעֲדָה דֶּלֶת 3, וּמוֹסִיפָה לְכַבֵּד בַּחֲדַר הַבִּשּׁוּל).

(הַמָּסָךְ)

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה

(הַבָּמָה עֲרוּכָה כְּמוֹ בַמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁחֲדַר הַמְשָׁרֶתֶת סָמוּי מֵעֵין הָרוֹאִים, כִּי כַדָּאִית הִיא מָרִינְקָה שֶׁנִּתֵּן לָהּ לִישׁוֹן בִּמְנוּחָה אַחֲרֵי עֲבוֹדָתָהּ הַקָּשָׁה כָל הַיּוֹם. חֲדַר הָאֹכֶל נִמְצָא בְאוֹתוֹ הַמַּצָּב אֲשֶׁר הִשְׁאִירָה אוֹתוֹ מָרִינְקָה בְצֵאתָהּ. עַל הָאָרוֹן עוֹמְדוֹת עוֹד כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, הַמְּנוֹרָה עִם הַנֵּרוֹת הַדּוֹלְקִים בָּהּ. גַּם הַקִּיטֶל, – הָאַדֶּרֶת הַלְּבָנָה, – וְהַהַגָּדוֹת מֻנָּחוֹת עוֹד בִּמְקוֹמָן. רַק הַגָּדָה אַחַת פְּתוּחָה).

ראו בנוספות “כוסו של אליהו” את הקטע הראשון בין סוגריים מרובעים.

הָאָב

(כַּעֲלוֹת הַמָּסָךְ, נִרְאֶה הָאָב כְּשֶׁהוּא מִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר אָנֶה וְאָנָה; כִּפָּה־יַרְמוּלְקָה לְרֹאשׁוֹ, יָדָיו טְמוּנוֹת בַּצַּלַּחַת אוֹ מֻפְשָׁלוֹת לַאֲחוֹרָיו אוֹ מְשֻׁלָּבוֹת עַל חָזֵהוּ, אוֹ שֶׁהוּא מַחֲלִיק בַּיָּד אֶת שְׂעַר זְקָנוֹ. עוֹבֵר הוּא אֶל הָאָרוֹן, לוֹקֵחַ אֶת הַהַגָּדָה הַפְּתוּחָה בְיָדוֹ וְקוֹרֵא לְאוֹר הַנֵּרוֹת בְּאֹפֶן שֶׁפָּנָיו נוֹטִים לְצַד הָרוֹאִים) “בָּרוּךְ הַמָּקוֹם… כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה… שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל…” (מַנִּיחַ אוֹתָהּ פְּתוּחָה עַל הָאָרוֹן וּמְטַיֵּל אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת כְּשֶׁהוּא מִתְעַמֵּק בְּמַחֲשָׁבָה. אַחַר כָּךְ עוֹמֵד וְעוֹשֶׂה בְיָדוֹ כְּאָדָם הַמִּתְוַכֵּחַ עִם עַצְמוֹ אוֹ הַמְצַיֵּר בְּדִמְיוֹנוֹ וִכּוּחַ עִם אִישׁ אַחֵר) מַאֲמַר חֲזַ"ל זֶה, אֶפְשָׁר לְפָרְשׁוֹ עַל פִּי הַפְּשַׁט, הָרֶמֶז, הַדְּרַשׁ וְהַסּוֹד. עַל פִּי הַפְּשַׁט, כֵּיצַד? (וְהוּא מְטַיֵּל לְאֹרֶךְ הַחֶדֶר) הַפְּשַׁט הוּא פָשׁוּט. אֶלָּא שֶׁכָּאן מִתְעוֹרֶרֶת הַשְּׁאֵלָה: “מַדּוּעַ דַּוְקָא אַרְבָּעָה בָנִים וְלֹא יוֹתֵר?” עַל פִּי הָרֶמֶז, הַבָּנִים אֵינָם בָּנִים כְּלָל כִּי אִם סְתָם בְּנֵי אָדָם. אֲבָל הַשְּׁאֵלָה בִמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. עַל פִּי הַדְּרַשׁ, כֵּיצַד? (עוֹבֵר אֶל הַהַגָּדָה, מְעַיֵּן בָּהּ קְצָת, וּמוֹסִיף לְטַיֵּל וּלְהִתְוַכֵּחַ) עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא… עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא… אֲבָל גַּם זֶה דָּחוּק קְצָת… וְצָרִיךְ לְעַיֵּן בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים פֶּרֶק י'. עַל פִּי הַסּוֹד, כֵּיצַד? (עוֹמֵד וְחוֹשֵׁב קְצָת, עוֹבֵר אֶל הָאָרוֹן, סוֹגֵר אֶת הַהַגָּדָה וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 1).

בִּנְיָמִין

(נִכְנַס דֶּרֶךְ אוֹתוֹ הַפֶּתַח, וְנִכָּר מֵהִלּוּכוֹ שֶׁהוּא עָיֵף. הוֹלֵךְ עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו וּמְדַבֵּר בְּקוֹל נָמוּךְ) רַגְלַי עָיְפוּ מֵהָעֲמִידָה הַאֲרֻכָּה. עַכְשָׁו יָכֹל אֲנִי לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא (יוֹשֵׁב וּמַבִּיט סְבִיבָיו. שׁוֹמֵעַ הוּא, כַּנִּרְאֶה, קוֹל צְעָדִים. מַטֶּה אָזְנוֹ לִשְׂמֹאלוֹ) אַבָּא שָׁב לְכָאן! אֶפְשָׁר עוֹד לֹא גָמַר אֶת דְּרָשָׁתוֹ? (קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ וּמִתְחַבֵּא מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן).

הָאָב

(נִכְנָס, גְּמָרָא בְיָדוֹ. פּוֹתְחָהּ לְאוֹר הַנֵּרוֹת, מְהַפֵּךְ אֶת הַדַּפִּים עַד שֶׁהוּא מוֹצֵא אֶת הַדַּף הַמְבֻקָּשׁ, וּמַתְחִיל לִקְרֹא בַנִּגּוּן הַחֲרִישִׁי וּמָלֵא הַתּוּגָה שֶׁל חוֹבְשֵׁי בֵית הַמִּדְרָשׁ. עַיֵּן פְּסָחִים דַּף קטז ע"א) “מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו?.. תָּנוּ רַבָּנָן: חָכָם בְּנוֹ, שׁוֹאֲלוֹ;… מַתְקִיף לָהּ רָבָא… אֶלָּא אָמַר רָבָא…” (וְהוֹלֵךְ הַנִּגּוּן הֶעָרֵב־הֶעָצֵב וּמִשְׁתַּפֵּךְ בְּכָל הַבַּיִת בְּלִי מִלִּים, אוֹ בְמִלִּים אֲחָדוֹת… אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים הוּא מַנִּיחַ אֶת הַגְּמָרָא עַל הָאָרוֹן, מְטַיֵּל קְצָת, עוֹמֵד, נִגָּשׁ אֶל הָאָרוֹן, לוֹקֵחַ אֶת הַגְּמָרָא וּמַמְשִׁיךְ) “רַב אָמַר: מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עַכּוּ”ם הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עֲבָדִים הָיִינוּ…" (מַנִּיחַ שׁוּב אֶת הַגְּמָרָא וּמִתְעַמֵּק בְּמַחֲשָׁבָה) יֵשׁ כָּאן סוֹד נִפְלָא. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ”, וָהָלְאָה, “וְעֶצֶם לֹא תִּשְׁבְּרוּ בוֹ”. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יָבֹא הַמָּשִׁיחַ יַקְהֶה אֶת שִׁנָּיו וְיִשְׁבֹּר כָּל עַצְמוֹתָיו שֶׁל כָּל בֶּן נֵכָר הָאוֹכֵל בְּיִשְׂרָאֵל… וְעַכְשָׁו הַשְּׁאֵלָה מִתְיַשֶּׁבֶת עַל מְכוֹנָהּ (מוֹסִיף לְטַיֵּל קְצָת, עוֹצֵם אֶת עֵינָיו וְעוֹשֶׂה בְיָדוֹ כְאִלּוּ הוּא מַעֲבִיר בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת כָּל הַדְּרוּשׁ. פּוֹתֵחַ אֶת עֵינָיו, מוֹצִיא שָׁעוֹן מִכִּיס חֲזִיָּתוֹ, מִסְתַּכֵּל בּוֹ) אַהּ! שָׁעָה אַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה. כַּמָּה עָף הַזְּמָן! (עוֹבֵר אֶל הָאָרוֹן, נוֹשֵׁק אֶת הַגְּמָרָא וְסוֹגְרָהּ, יוֹצֵא דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 1 וְסוֹגֵר אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ).

בִּנְיָמִין

(יוֹצֵא מִתַּחַת הַשֻּׁלְחָן עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו, כְּבַתְּחִלָּה. עוֹמֵד קְצָת וְתוֹהֶה, מַטֶּה אָזְנָיו לְצַד שְׂמֹאלוֹ, וְאַחַר כָּךְ מְדַבֵּר בְּקוֹל נָמוּךְ) הַכֹּל שׁוֹקֵט. אַבָּא עָלָה כְבָר עַל מִשְׁכָּבוֹ וּבְוַדַּאי נִרְדַּם עַכְשָׁו. יָכֹל אֲנִי לָשֶׁבֶת פֹּה כָל הַלַּיְלָה וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ (יוֹשֵׁב, מַבִּיט הֵנָּה וָהֵנָּה וּמֶבָּטוֹ נוֹפֵל עַל הָאַדֶּרֶת הַלְּבָנָה. פּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ נֶגְדָּהּ) אִם אֶפְגֹּשׁ בְּאֵלִיָּהוּ, מוּטָב שֶׁיִּרְאֵנִי בִלְבוּשׁ זֶה אֲשֶׁר מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ לְדִבְרֵי קְדֻשָּׁה, וּבְלָבְשִׁי אוֹתוֹ יָגֵן עָלַי מִכָּל רָע

(קָם, לוֹבְשׁוֹ כְּשֶׁהוּא מַפְשִׁילוֹ עַל רֹאשׁוֹ בְּאֹפֶן שֶׁמִּכַּף רַגְלוֹ עַד אָזְנָיו כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן, מְהַדֵּק אוֹתוֹ עַל מָתְנָיו בַּחֲגוֹרָה הַלְּבָנָה, מִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר, בּוֹחֵר לוֹ כִסֵּא אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וְיוֹשֵׁב עָלָיו, וְכֻלּוֹ מוּכָן לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ. אַךְ הַיְשִׁיבָה הַשּׁוֹמֵמָה מְיַגַּעַת אוֹתוֹ וּמַפֶּלֶת שֵׁנָה עַל עֵינָיו. עוֹצֵם הוּא אוֹתָן וּפוֹתְחָן, עַד שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר וּמְנַשֵּׁל אֶת חֶבְלֵי הַשֵּׁנָה בַּהֲנִיעוֹ בְרֹאשׁוֹ)

יָרֵא אֲנִי פֶּן אֵרָדֵם אִם אֵשֵׁב כָּכָה בְלִי תְנוּעָה. אֶעֱבֹר אֶל הַחַלּוֹן, אֶפְשָׁר אֶרְאֶה אֶת אֵלִיָּהוּ עוֹבֵר עַל בֵּיתֵנוּ (נִגָּשׁ אֶל הַחַלּוֹן בַּפִּנָּה אֲשֶׁר לִימִין הָרוֹאִים וּלְמוּלָם, מוֹשֵׁךְ אֶת חֲצָאֵי הַמָּסָךְ אוֹ הַיְרִיעָה הַצִּדָּה) הַלַּיְלָה יָפֶה מְאֹד. הַכּוֹכָבִים מִתְנוֹצְצִים וְהַיָּרֵחַ הוֹלֵךְ יָקָר עַל פְּנֵי הַשָּׁמָיִם. בְּלַיְלָה כָזֶה אוֹהֲבִים הַמַּלְאָכִים לְטַיֵּל בֵּין הַכּוֹכָבִים (זְמַן מָה הוּא מַבִּיט דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן בְּשָׁעָה שֶׁעֵינוֹ הָאַחַת נְטוּיָה אֶל הָרוֹאִים, וְעַכְשָׁו הוּא פוֹנֶה אֲלֵיהֶם וּמֵרִים יָד אַחַת כְּנֶגֶד הַנֵּרוֹת וְהַצְּלָלִים) יֶלֶד אַחֵר וַדַּאי הָיָה יָרֵא לְהִשָּׁאֵר יְחִידֵי בַלַּיְלָה עִם נֵרוֹת דּוֹלְקִים וּצְלָלִים שְׁחוֹרִים, וַאֲנִי אֵינִי יָרֵא כְלָל (עוֹמֵד שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת. רְגָעִים אֲחָדִים עוֹבְרִים בִּדְמָמָה. פִּתְאֹם הוּא מִזְדַּעְזֵעַ וְנִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו)

מַה זֶה!? (מַבִּיט סְבִיבָיו) קוֹל שָׁאוֹן עָלָה בְאָזְנַי, כִּשְׁאוֹן כַּפּוֹת רַגְלַיִם צוֹעֲדוֹת עַל אֲבָנִים. בְּוַדַּאי שֶׁאֵלִיָּהוּ אֵינוֹ הוֹלֵךְ רַגְלִי, כִּי כְנָפַיִם לוֹ, כְּמוֹ לְכָל מַלְאָךְ, וְיָכֹל הוּא לָעוּף בָּאֲוִיר (מֵרִים אֶת יָדָיו בְּדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּמְנַפְנֵף בָּהֶן כְּמוֹ בִכְנָפָיִם, מַאֲזִין וּמַבִּיט הַחוּצָה) אַהּ! רוֹאֶה אֲנִי בִקְצֵה הָרְחוֹב אֵיזֶה דָבָר מִתְנוֹעֵעַ, אֵיזֶה דָבָר שָׁחוֹר (מוֹסִיף לְהַשְׁקִיף מִתּוֹךְ הִתְאַמְּצוּת לִרְאוֹת מַה שָׁם) אָכֵן, שְׁנֵי אֲנָשִׁים הֵם, לְבוּשֵׁי שְׁחוֹרִים… נוֹשְׂאִים הֵם אֵיזֶה מַשָּׂא בֵינֵיהֶם… (פּוֹנֶה אֶל הַקָּהָל) יִהְיוּ מִי שֶׁיִּהְיוּ, אֲבָל פְּנֵיהֶם אֵינָם כִּפְנֵי מַלְאַךְ אֱלֹהִים (מַבִּיט הַחוּצָה וּמְתָאֵר בְּיָדוֹ אֵת תְּנוּעָתָם) הוֹלְכִים הֵם וּקְרֵבִים לְבֵיתֵנוּ. אֶפְשָׁר גַּנָּבִים הֵם? מוּטָב שֶׁלֹּא יִרְאוּנִי (צוֹעֵד אֲחוֹרַנִּית לְצַד הַחַלּוֹן עַל יַד הַקִּיר, מוֹשֵׁךְ בִּקְצֵה הַמָּסָךְ וּמַבִּיט הַחוּצָה בְּעַיִן אֶחָת) אֲבָל, אִלּוּ הָיוּ גַנָּבִים לֹא הָיוּ מְבִיאִים מַתָּנוֹת אֵלֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵם רוֹצִים לִגְנֹב מַה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ… מַבִּיטִים הֵם מִסָּבִיב לִרְאוֹת אֵם אֵין אִישׁ מַרְגִּישׁ בָּהֶם. טוֹב שֶׁאֵינָם רוֹאִים אוֹתִי… עַכְשָׁו הֵם נִכְנָסִים לַחֲצֵרֵנוּ וּמִתְקָרְבִים לְדִיר הָעֵצִים (מְשַׁנֶּה אֶת מְקוֹמוֹ כַמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְפִי תְנָאֵי הַחַלּוֹן הַמַּמָּשִׁי אוֹ הַמְדֻמֶּה, לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁהוּא צוֹפֶה אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. בְּרֶגֶשׁ…) הֲיַחְשְׁבוּ לִשְׁלֹחַ אֶת בֵּיתֵנוּ בָּאֵשׁ? צָרִיךְ לְהָעִיר אֶת אַבָּא (עוֹקֵר מִמְּקוֹמוֹ וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, כְּנִמְלָךְ בְּדַעְתּוֹ) לֹא! אֲנַסֶּה תְּחִלָּה אִם לֹא אוּכַל לְהַפְחִידָם וּלְהַבְרִיחָם בְּעַצְמִי מִבְּלִי לְהַפְרִיעַ שְׁנַת אָבִי

(מְפַקְפֵּק וּמִתְיַשֵּׁב עִם עַצְמוֹ) אוּלַי אִם יָקוּם אַבָּא, נוּכַל לְתָפְשָׂם וְנִמְסְרֵם אֶל הַשּׁוֹטֵר? כֵּן! כָּךְ אֶעֱשֶׂה, אָעִיר אֶת אַבָּא. אֲבָל צָרִיךְ תְּחִלָּה לִפְשֹׁט אֶת הַקִּיטֶל פֶּן יִרְאֶה וְיִכְעַס עָלָי (פּוֹשֵׁט אֶת הַקִּיטֶל בְּחִפָּזוֹן, מְקַפְּלוֹ וְשָׂם אוֹתוֹ בִמְקוֹמוֹ. עוֹבֵר אֶל הַחַלּוֹן) אָסוּרָה נָא אֶל הַחַלּוֹן וְאֶרְאֶה אֵיפֹה הֵם עַכְשָׁו. (מַבִּיט הַחוּצָה וּמַרְאֶה בְיָדוֹ) הִנֵּה הֵם כְּבָר שָׁבִים עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם. רָצִים הֵם כְּאִלוּ שֵׁד רָדַף אַחֲרֵיהֶם. חֲבָל שֶׁאֵחַרְתִּי. עַכְשָׁו לֹא נוּכַל לִתְפֹּשׂ אוֹתָם וְאֵין כַּדַּאי לְהָעִיר אֶת אַבָּא. (יוֹשֵׁב וְנִזְכָּר בְּאֵיזֶה דָבָר. קָם מִתּוֹךְ חֲרָדָה פְנִימִית) כִּמְדֻמֶּנִי שֶׁלֹּא רָאִיתִי אֶת הַחֲבִילָה בְיָדָם בְּבָרְחָם. אִם כֵּן, הֲרֵי הִיא בַחֲצֵרֵנוּ, וְאִם תִּמָּצֵא הַגְּנֵבָה אֶצְלֵנוּ, הֲלֹא יֹאמְרוּ כִּי אֲנַחְנוּ גָנַבְנוּ אוֹתָהּ. יָרֵא אֲנִי שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף אֶהְיֶה אָנוּס לְהָעִיר אֶת אַבָּא

(עוֹבֵר אֶל הַמִּסְדְּרוֹן דֶּרֶךְ פֶּתַח 1 וְדוֹפֵק עַל דֶּלֶת חֲדַר הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר לְאָבִיו) עוּרָה נָא, אַבָּא! עוּרָה נָא! גַּנָּבִים הָיוּ בַחֲצֵרֵנוּ. הֵם נִכְנְסוּ לְדִיר הָעֵצִים וְהִנִּיחוּ שָׁם אֵיזֶה דָבָר. קוּמָה נָא, אַבָּא.

הָאָב

(קוֹלוֹ נִשְׁמָע וּפָנָיו לֹא יֵרָאוּ) מַה, גַּנָּבִים בַּחֲצֵרֵנוּ? צָרִיךְ לְהָעִיר אֶת יוֹסֵף, וְנֵרֵד וְנַבְרִיחֵם. דְּפֹק נָא עַל דֶּלֶת הַמְשָׁרֶתֶת, וְתָקוּם וְתָאִיר לְפָנֵינוּ אֶת הַדָּרֶךְ. (הָאָב, כַּנִּרְאֶה, אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעוֹד לֹא כָבוּ הַנֵּרוֹת, וְחָשַׁב שֶׁיִּהְיֶה צֹרֶךְ לְהַדְלִיק גַּפְרוּר וְלָזֶה נָחוּץ כְּבָר מִי שֶׁאֵינוֹ יְהוּדִי).

בִּנְיָמִין

(נִכְנָס אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל וּמַשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת 3 פְּתוּחָה, דּוֹפֵק עַל דֶּלֶת 4 הַסְּמוּיָה עַכְשָׁו) עוּרִי נָא, מָרִינְקָה, קוּמִי נָא.

מָרִינְקָה

(קוֹלָהּ נִשְׁמָע מֵחֲדַר מִשְׁכָּבָהּ, כִּי הַדֶּלֶת 3 פְּתוּחָה) מָה הֵן הַדְּפִיקוֹת וְהַצְּעָקוֹת כָּל הַלָּיְלָה. גַּם לִישׁוֹן אֵינָם נוֹתְנִים לִי. אוֹי, מַזָּלִי הָרָע.

בִּנְיָמִין

קוּמִי נָא, גַּנָּבִים בֶּחָצֵר. אַבָּא אָמַר שֶׁתִּקְּחִי נֵר בְּיָדֵךְ וְתָאִירִי לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ.

מָרִינְקָה

מַה, גַּנָּבִים בַּבָּיִת? אִם כֵּן, מַדּוּעַ זֶה לֹא אָמָרְתָּ? לָמָּה תַעֲמֹד כְּגֹלֶם? הָעֵר אֶת כָּל בְּנֵי הַבַּיִת, וְנֵצֵא לְנֶגְדָּם, מִי בְמַטְאֲטֵא, מִי בְמַקֵּל, וּנְכַלֵּם עַד תֻּמָּם. הִנְנִי יוֹצֵאת תֵּכֶף וּמִיָּד.

הָאָב

(הוּא וְיוֹסֵף נִכְנָסִים בְּחָפְזָה מִצַּד אֶחָד, וּמָרִינְקָה וּבִנְיָמִין מִצַּד שֵׁנִי, וְכֻלָּם לְבוּשִׁים תִּלְבֹּשֶׁת חֲטוּפָה) קְחִי נָא עִמָּךְ נֵר וְגַפְרוּרִים, וְנֵצֵא לִרְאוֹת מֶה עָשׂוּ הַגַּנָּבִים בַּחֲצֵרֵנוּ. (מָרִינְקָה שָׁבָה לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל וּמְבִיאָה נֵר וְגַפְרוּרִים, יוֹצְאִים אַחֲרֶיהָ דֶּרֶךְ הַפֶּתַח 2, וְדֶרֶךְ פֶּתַח 1 נִכְנָסוֹת הָאֵם וְאַחֲרֶיהָ דִּינָה וְצִלָּה, וּבִלְבוּשֵׁיהֶן נִכָּר אִי־סֵדֶר שֶׁל חִפָּזוֹן).

הָאֵם

מַה יִמְצְאוּ הַגַּנָּבִים בַּחֲצֵרֵנוּ, הָבֵן לֹא אוּכָל. הַלְוַאי שֶׁאֲשַׁקֵּר, אֲבָל לִבִּי מְנַבֵּא לִי רָעָה (מַשְׁקִיפָה בְעַד הַחַלּוֹן אֲשֶׁר בִּנְיָמִין עָמַד אֶצְלוֹ, וְדִינָה וְצִלָּה עוֹמְדוֹת עַל יָדָהּ) בְּוַדַּאי שֶׁהַגַּנָּבִים מִתְחַבְּאִים בְּאֵיזוֹ פִּנָּה חֲשֵׁכָה וּמְחַכִּים לִשְׁעַת הַכֹּשֶר לַחְתֹּר לְבֵיתֵנוּ. מְצִיאָה גְּדוֹלָה יִמְצְאוּ פֹה. עֲשִׁירִים מִמֶּנּוּ, כְּפִי הַנִּרְאֶה, לֹא מָצְאוּ בְכָל הָעִיר. גַּם מְלֶאכֶת הַגְּנֵבָה אֵינָהּ מְלָאכָה הַמַּעֲשִׁירָה אֶת בַּעֲלָהּ, וְגַם בָּהֶם אֵין לְהִתְקַנֵּא (הֵם שָׁבִים מִן הֶחָצֵר, וְהָאָב וְיוֹסֵף נוֹשְׂאִים חֲבִילָה בְמַעֲטָפָה שֶׁחֶצְיָהּ פְּתוּחָה וַחֲבָלִים מְבַצְבְּצִים מִתּוֹכָהּ. כְּשֶׁהִיא רוֹאָה אוֹתָם, הִיא סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ וְצוֹעֶקֶת) אוֹי, מֶה הָיָה לָנוּ! מַה יֵשׁ בְּיֶדְכֶם!?

צִלָּה

(נִלְחֶצֶת אֶל הָאֵם) הוֹי, אִמָּא, יְרֵאָה אָנִי (בּוֹכִיָּה בְקוֹל)

הָאָב

(פָּנָיו חִוְרִים כַסִּיד, וְקוֹלוֹ רוֹעֵד) רָעָה נֶגֶד פָּנֵינוּ. עֲלִילַת הַדָּם יַעֲלִילוּ עָלֵינוּ. הוֹי, מַה נַעֲשֶׂה, מַה נַעֲשֶׂה? אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, רַחֶם נָא עָלֵינוּ! (שָׂמִים אֶת הַחֲבִילָה עַל הָרִצְפָּה, מַתִּירִים אֶת הַחֲבָלִים, מְרִימִים יֶלֶד בֶּן שְׁמוֹנֶה וְשָׂמִים אוֹתוֹ עַל הַסַּפָּה. מִכְנְסֵי הַיֶּלֶד קְרוּעִים לְמַטָּה מִן הַבִּרְכָּיִם וּבְשַׂר הַיֶּלֶד הִבְרִיק כְּרֶגַע כְּשֶׁהוּא פָּצוּעַ וְשׁוֹתֵת דָּם).

הָאֵם

מָרִינְקָה, הַדְלִיקִי נָא אֶת מְנוֹרַת הַנֵּפְט (זוֹ עוֹשָׂה כַמְצֻוֶּה עָלֶיהָ).

הָאָב

צָרִיךְ לִקְרֹא לָרוֹפֵא מִיָּד. יוֹסֵף, בְּנִי, רוּץ נָא וּקְרָא לְיִשְׂרָאֵל הָרוֹפֵא. וּבֶעָבְרְךָ עַל בֵּית אָחִי תְּעִירֵהוּ וְתֹאמַר לוֹ לָבֹא אֵלֵינוּ מִיָּד. רוּץ מַהֵר (יוֹסֵף יוֹצֵא. לְמָרִינְקָה) מַהֲרִי נָא וְהָבִיאִי מַיִם וְתַחְבָּשׁוֹת. אֶפְשָׁר נוּכַל לַעֲצֹר בְּעַד הַדָּם. אוּלַי יְרַחֵם ה' וְחַי הַיָּלֶד (הָאֵם הוֹלֶכֶת עִם מָרִינְקָה. לְדִינָה) הָבִיאִי נָא כַר קָטֹן (דִּינָה הוֹלֶכֶת וּמְבִיאָה אֶת הַכַּר, מָרִינְקָה וְהָאֵם שָׁבוֹת כְּשֶׁהָאֵם נוֹשֵׂאת קַעֲרַת מַיִם וּסְחָבוֹת שֶׁל בַּד לָבָן. מַצִּיגָה אֶת הַקְּעָרָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְלוֹקַחַת מִיַּד דִּינָה אֶת הַכַּר וְשָׂמָה אוֹתוֹ תַּחַת רֹאשׁ הַיָּלֶד. כֻּלָּם עוֹמְדִים כְּבַחֲצִי הַגֹּרֶן מִסָּבִיב לַיֶּלֶד וְצִלָּה אוֹחֶזֶת בְּיַד הָאֵם. הָאָב מְטַפֵּל בַּיֶּלֶד, פּוֹשֵׁט אֶת נְעָלָיו וְגַרְבָּיו, מְקַפֵּל אוֹ מַפְשִׁיל אֶת הַמִּכְנָסַיִם לְמַעְלָה מִבִּרְכָּיו, טוֹבֵל אֶת הַסְּחָבוֹת בַּמַּיִם וְשָׂם אוֹתָן עַל הַפְּצָעִים) הוֹי, מַדּוּעַ אֵחֲרוּ פַעֲמֵי הָרוֹפֵא!

הָאָח

(נִכְנָס) הוֹי, אָחִי, אֵיךְ נָפַל הַדָּבָר! נַפְשִׁי יָצְאָה בֶּאֱמֹר אֵלַי יוֹסֵף כִּי מְצָאתֶם יֶלֶד דָּקוּר. הַעוֹד חַי הוּא? מִי יוֹדֵעַ מַה שֶׁאוֹיְבֵינוּ אוֹמְרִים לַעֲשׂוֹת לָנוּ.

הָאֵם

אֲהָהּ! ה' אֱלֹהֵינו, חוּסָה נָא וְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, וְהַצִּילֵנוּ מִן הָעֲלִילָה הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת! (הָאָב גּוֹחֵן וּמַקְשִׁיב לִדְפִיקַת לֵב הַיֶּלֶד, וְגַם הָאָח עוֹשֶׂה כָמוֹהוּ, מַגִּישִׁים נֵר דּוֹלֵק לְאַפּוֹ, וּבֵינָתַיִם נִכְנָס הָרוֹפֵא עַם יוֹסֵף).

דִּינָה

אַהּ, הִנֵּה הָרוֹפֵא!

הָרוֹפֵא

שָׁלוֹם!

הָאָב

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, הֲרֵי לְךָ בִּרְכַּת שָׁלוֹם מֵאֵת שְׁכֵנֵינוּ הַגּוֹיִם! (מַרְאֶה עַל הַיֶּלֶד) אֵין שָׁלוֹם לְיִשְׂרָאֵל! (הָרוֹפֵא נָד בְּרֹאשׁוֹ. פּוֹשֵׁט אֶת בִּגְדוֹ, מֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ, מוֹצִיא מִיַּלְקוּטוֹ בַּקְבּוּקִים מְלֵאֵי נוֹזְלִים שׁוֹנִים, וְאִזְמָלִים. שָׂם קָצֶה אֶחָד שֶׁל שְׁפוֹפֶרֶת הַשְּׁמִיעָה בְּתוֹךְ אָזְנוֹ וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי עַל חֲזֵה הַיֶּלֶד וּמַקְשִׁיב. אוֹחֵז בְּדֹפֶק הַיֶּלֶד וּמוֹנֶה. פּוֹתֵחַ בַּקְבּוּק אֶחָד וּמַגִּישׁוֹ תַּחַת חָטְמוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד).

הַיֶּלֶד

(מִתְעוֹרֵר וְקוֹרֵא בְקוֹל רָפֶה) אִמָּא!

הָאֵם

חַי, חַי הִנֵּהוּ, תּוֹדָה לָאֵל! (נֶאֱנַחַת) אוֹי…

הָרוֹפֵא

הַגִּישׁוּ לִי מְעַט מַיִם פּוֹשְׁרִים בִּקְעָרָה (מַרְאֶה עַל הַקְּעָרָה) שְׁפֹךְ אֶת אֵלֶּה הַחוּצָה (הָאֵם לוֹקַחַת אֶת הַקְּעָרָה וּמָרִינְקָה הוֹלֶכֶת אַחֲרֶיהָ אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל. הָרוֹפֵא מַתִּיר אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת שֶׁעַל רֶגֶל הַיֶּלֶד, בּוֹדֵק אֶת פְּצָעָיו עַד שֶׁהָאֵם ומָרִינְקָה שָׁבוֹת עִם הַמַּיִם, שׁוֹפֵךְ לְתוֹךְ הַמַּיִם אֵיזֶה נוֹזֵל מִצֶּבַע אָדֹם, מוֹצִיא מוֹךְ וְתַחְבָּשׁוֹת מִיַּלְקוּטוֹ, שׁוֹרֶה אֶת הַמּוֹךְ בְּמַיִם וְשָׂם אוֹתוֹ עַל פִּצְעֵי הַיֶּלֶד וּמְהַדֵּק אוֹתוֹ בְקִשּׁוּרִים וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הוּא מְדַבֵּר אֶל הָאָב) חַיֵּי הַיֶּלֶד תְּלוּיִים בְּשַׂעֲרָה… בְּמִקְרֶה כָּזֶה לִפְעָמִים אָזְלַת יַד הָרוֹפֵא… זֶהוּ עֵסֶק בִּישׁ מְאֹד, רַבִּי… הַשִּׂנְאָה לַיְּהוּדִים הוֹלֶכֶת הָלֹךְ וְגָדוֹל, וַאֲנַחְנוּ אָמַרְנוּ כִּי שָׁלוֹם יִהְיֶה בֵינֵינוּ וּבֵינֵיהֶם… יָרֵא אֲנִי שֶׁהֶהָמוֹן יַעֲשֶׂה בָנוּ פְרָעוֹת לְרַגְלֵי הַדָּבָר הַזֶּה.

הָאָב

אָמְנָם, צְפוּיִם אָנוּ אֱלֵי צָרָה גְדוֹלָה, וְלָכֵן חֲזַק וֶאֱמַץ, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוּלַי יִחְיֶה הַיֶּלֶד וִיקוּם מֵחָלְיוֹ.

הָרוֹפֵא

עַכְשָׁו אֵין מַה לַעֲשׂוֹת. הַרְבֵּה דָם אָבַד לוֹ, אַף כִּי הַדְּקִירוֹת אֵינָן עֲמֻקּוֹת. כַּנִּרְאֶה, עוֹד לֹא עָבַר חֲצִי שָׁעָה מֵהָרֶגַע שֶׁנִּדְקָר. לְאָשְׁרֵנוּ, לֹא נָגְעוּ בְעוֹרְקֵי הַדָּם. חַלָּשׁ הוּא מְאֹד. נָחוּץ לוֹ לָנוּחַ כָּל הַלַּיְלָה וְיַחֲלִיף כֹּחַ. וְאִם הַדַּלֶּקֶת לֹא תִפְגַּע בּוֹ, יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁבַּבֹּקֶר יוּכַל לְדַבֵּר, אַף כִּי יָמִים יַעַבְרוּ עַד שֶׁיָּשׁוּב לְאֵיתָנוֹ. בֵּינָתַיִם צָרִיךְ לַחֲקֹר וְלִדְרֹשׁ יַד מִי הָיְתָה בָאֶמְצַע.

הָאָב

אָחִי, רוּץ נָא עִם יוֹסֵף לְבֵית הַשּׁוֹטְרִים וְהוֹדִיעוּ לָהֶם מַה שֶׁקָּרָה כָּאן.

הָאָח

נֵלְכָה נָא, יוֹסֵף (וְהֵם צוֹעֲדִים לִקְרַאת דֶּלֶת 2).

הָרוֹפֵא

(קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ וְעוֹצֵר בַּעֲדָם) לֹא טוֹבָה עֲצָתְךָ הַפַּעַם, רַבִּי. חָלִילָה לְךָ לִקְרֹא לַשּׁוֹטְרִים עַכְשָׁו. כִּי בְּבוֹאָם יְמַשְּׁשׁוּ בוֹ בִידֵיהֶם הַגַּסּוֹת וִיטַלְטְלוּ אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְפַרְפֵּר בֵּין הַחַיִּים וּבֵין הַמָּוֶת. לְעֵת כָּזֹאת עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיִּחְיֶה. אֲבָל אִם יָבֹאוּ הַשּׁוֹטְרִים, אֵין כָּל סָפֵק שֶׁיָּמוּת תַּחַת יָדָם.

הָאָב

וּמָה הִיא עֲצָתְךָ וְנַעֲשֶׂנָּה?

הָרוֹפֵא

עֲצָתִי הִיא לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר. כִּי הָרוֹצְחִים בְּעַצְמָם לֹא יֵלְכוּ עַתָּה לְהַגִּיד לַשּׁוֹטְרִים מַה שֶׁעָשׂוּ. בְּוַדַּאי שֶׁיְּחַכּוּ עַד הַבֹּקֶר, וּלְפִי מַצַּב הַיֶּלֶד הַנִּפְצָע בַּבֹּקֶר נְטַכֵּס עֵצָה. עַכְשָׁו אֵין לְהַגִּיד מַה יִהְיֶה מַצָּבוֹ אָז.

הָאָח

רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפֵא. וְלוּ אַךְ יִחְיֶה הַיֶּלֶד, הֲלֹא הוּא בְעַצְמוֹ יַגִּיד מִי פְּצָעָהוּ, וַאֲנַחְנוּ נֵצֵא נְקִיִּים.

הָאָב

הַלְוַאי שֶׁיֵּאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם…

הָרוֹפֵא

(שָׁב לִמְקוֹם הַיֶּלֶד, מַכְנִיס לְתוֹךְ פִּיו מְלֹא הַכַּף נוֹזֵל מֵאֵיזֶה בַקְבּוּק וְנוֹתֵן אֶת הַבַּקְבּוּק אֶל הָאָב. יֶתֶר הַנּוֹכְחִים עוֹמְדִים אוֹ יוֹשְׁבִים וְעֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת אֶל שִׂפְתֵי הָרוֹפֵא) מִשִּׁקּוּי זֶה תִּתְּנוּ לוֹ בְכָל שָׁעָה, בֵּין שֶׁהוּא עֵר וּבֵין שֶׁהוּא יָשֵׁן. וְאִם יְבַקֵּשׁ מַיִם מִזְגוּ אֶת סַם־הָרְפוּאָה בַמַּיִם וּתְנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת דֵּי חֶפְצוֹ. כִּי אֲבֵדַת הַדָּם מְעוֹרֶרֶת בּוֹ צִמָּאוֹן גָּדוֹל. אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם מִכֶּם יִשְׁמְרוּ עָלָיו כָּל הַלָּיְלָה (גּוֹחֵן וּמַאֲזִין לִדְפִיקַת לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וּנְשִׁימָתוֹ, מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפוֹ מִתּוֹךְ סָפֵק) הַתִּקְוָה רָפָה, אֲבָל אֵין לְהִתְיָאֵשׁ. הַכֹּל בִּידֵי שָׁמָיִם (אוֹסֵף כֵּלָיו, מֵרִים יַלְקוּטוֹ) הִנְנִי הוֹלֵךְ לְבֵיתִי לְהָכִין בְּעַד הַיֶּלֶד סַם־מַרְפֵּא, וּבְעוֹד שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ שָׁעוֹת, כְּשֶׁיִּהְיֶה מוּכָן, אָשׁוּב לְכָאן וְאֵשֵׁב פֹּה עַד הַבֹּקֶר. אִם מַצָּבוֹ יֵרַע, קִרְאוּ לִי מִיָּד. שָׁלוֹם לָכֶם וַה' יִשְׁמֹר עֲלֵיכֶם (יוֹצֵא).

הָאָב

שָׁלוֹם גַּם לְךָ. יוֹסֵף בְּנִי, וְאָחִי, לְכוּ נָא עִם הַמְשָׁרֶתֶת וְחַפְּשׂוּ בְדִיר הָעֵצִים. אוּלַי תִּמְצְאוּ שָׁם אֵיזֶה דָבָר אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נוּכַל לְהִתְחַקּוֹת עַל שֹׁרֶשׁ בְּנֵי הַבְּלִיָּעַל (הָאָב וְיוֹסֵף יוֹצְאִים וְגַם בִּנְיָמִין נִלְוֶה אֲלֵיהֶם, וְהָאָב יוֹשֵׁב לְמַרְגְּלוֹת הַיֶּלֶד, בְּאֹפֶן שֶׁפָּנָיו נִרְאִים לְעֵינֵי הַקָּהָל, וּבִשְׁתֵּי יָדָיו אוֹחֵז בִּידֵי הַיֶּלֶד כְּאִלּוּ הָיָה שׁוֹמֵר עַל נִשְׁמַת הַיֶּלֶד שֶׁלֹּא תִפְרַח מִמֶּנּוּ).

הָאֵם

שֹׁבְנָה, בְּנוֹתַי, וַעֲלֶינָה עַל מִשְׁכַּבְכֶם. דִּינָה, הֲלֹא עֲיֵפָה אַתְּ!

דִּינָה

לֹא, אִמָּא. אָנֹכִי אֵשֵׁב עִמָּךְ כָּל הַלַּיְלָה.

צִלָּה

אֲנִי אֲחַכֶּה לְדִינָה (צְעָדִים נִשְׁמָעִים, וּשְׁמוּאֵל וְחַנָּה וְאִמָּם נִכְנָסִים).

הַגִּיסָה

(מְעִיפָה עַיִן עַל הַיּוֹשְׁבִים וְעַל הַיֶּלֶד, סוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ) אֲהָהּ! אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁהִשְׁלִיכוּ יֶלֶד מֵת בַּחֲצֵרְכֶם. ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, חוּסָה נָא, וְאַל תָּמִיט עָלֵינוּ שׁוֹאָה כָזֹאת.

הָאֵם

אָמְנָם כֵּן, אוּלָם עוֹד חַי הַיֶּלֶד, וְהָרוֹפֵא אָמַר שֶׁיֵשׁ תִּקְוָה כִּי בַבֹּקֶר יוּכַל לְדַבֵּר.

הַגִּיסָה

הַלְוַאי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. (עוֹבֶרֶת לְצַד הַיֶּלֶד, גּוֹחֶנֶת עָלָיו. שְׁמוּאֵל וְחַנָּה עוֹמְדִים צְפוּפִים עִם דִּינָה וְצִלָּה אֵצֶל הָאֵם. הַיּוֹצְאִים שָׁבִים, וְהָאָח נוֹתֵן לְהָאָב צְלָב כֶּסֶף גָּדוֹל, וּפְקָק שֶׁל זְכוּכִית).

הָאָח

לֹא מָצָאנוּ דָבָר מִלְּבַד הַצְּלָב וְהַפְּקָק. וַדַּאי, בְּחָפְזָם לֹא הִרְגִּישׁוּ בַּאֲבֹד לָהֶם הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה. אֲבָל אֵיךְ נֵדַע שֶׁל מִי הֵם?

הָאָב

ראו בנוספות מקטע שֵני בין הסוגריים המרובעים: (לוֹקֵחַ אֶת הַצְּלָב) שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ, תַּעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ (מִתְבּוֹנֵן בּוֹ הֵיטֵב וּמֵשִׁיבוֹ לְאָחִיו) רְאֵה נָא, אָחִי, הֲלֹא חֲרוּתִים עָלָיו רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֲחָדִים, מ. בּ. פּ. תָּמֵהְנִי שֶׁל מִי הֵם? (הָאָח מִתְבּוֹנֵן בַּצְּלָב וּמֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי מְרַמְּזוֹת הָאוֹתִיּוֹת וּמַנִּיחוֹ עַל הָרִצְפָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לוֹקֵחַ הָאָב אֶת הַפְּקָק מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, מִסְתַּכֵּל בּוֹ הֵיטֵב, חוֹשֵׁב רְגָעִים אֲחָדִים, וּמַנִּיחוֹ שׁוּב עַל הַשֻּׁלְחָן מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, וְאַחֲרֵי רֶגַע מִתְעוֹרֵר וְקָם) יַקִּירַי, כְּשֶׁכָּלוּ כָל הַתְּרוּפוֹת, נוֹהֲגִים הַיְּהוּדִים לִפְתֹּחַ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וְלִקְרֹא מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים בְּעַד הַחוֹלֶה הַמְסֻכָּן. וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹלֶה זֶה אֵינֶנּוּ מֵאֲחֵינוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכָל זֹאת, אוּלַי יִשְׁמַע ה' וִיחַיֵּהוּ וִירַפְּאֵהוּ. אָחִי, נֵלֵךְ נָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְנִקְרָא בַתְּהִלִּים. גַּם אַתָּה, יוֹסֵף, תֵּלֵךְ עִמָּנוּ.

הָאָח

הִנְנוּ וְנֵלֵךְ. אֲבָל מֵאַיִן נוֹדַע לָכֶם כִּי הִשְׁלִיכוּ יֶלֶד בַּחֲצֵרְכֶם?

הָאָב

בִּנְיָמִין הֶעִירַנִי (לְבִנְיָמִין) וּמִנַּיִן נוֹדַע לְךָ דְבַר הַחֲבִילָה?

בִּנְיָמִין

אַל נָא תִכְעַס עָלַי, אַבָּא. כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְחַדְרִי, לֹא עָלִיתִי עַל מִשְׁכָּבִי מִיָּד, אֶלָּא שַׁבְתִּי וְעָמַדְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת מִן הַזְּמָן שֶׁהַמְשָׁרֶתֶת כִּבְּתָה אֶת מְנוֹרַת הַנֵּפְט עַד שֶׁגָּמַרְתָּ אֶת דְּרָשָׁתֶךָ. וְאַחֲרֵי צֵאתְךָ יָשַׁבְתִּי כָּאן וְחִכִּיתִי עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וְשָׁתָה אֶת יֵינוֹ. וּבְהַבִּיטִי דֶרֶךְ הַחַלּוֹן, וְהִנֵּה נִגְלוּ לְעֵינַי שְׁנֵי הָרוֹצְחִים כְּשֶׁהֵם נִכְנָסִים לַחֲצֵרֵנוּ.

הָאָח

רוֹאֶה אֲנִי בָזֶה אֶצְבַּע אֱלֹהִים. אָמְנָם, לֹא יָנוּם וָלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.

שְׁמוּאֵל

וְאֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, הֲרָאִיתָ אוֹתוֹ, בִּנְיָמִין?

בִּנְיָמִין

אִם רָאִיתִי אֶת אֵלִיָּהוּ? אָכֵן, מִתּוֹךְ הַבֶּהָלָה כִּמְעַט שֶׁשָּׁכַחְתִּי אוֹתוֹ לְגַמְרֵי (עוֹבֵר אֶל הַכּוֹס וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ. וְאִם אֵינוֹ יָכֹל לְהַגִּיעַ אֶל פִּיהָ, עוֹלֶה עַל כִּסֵּא) הוֹי, אַבָּא, הַכּוֹס רֵיקָה וְהַיַּיִן אֵינֶנּוּ! (בְּקוֹל עָצוּר דְּמָעוֹת) אֵלִיָּהוּ הָיָה כָאן, וַאֲנִי לֹא רְאִיתִיו! (בּוֹכֶה…)

הָאָב

(נִגָּשׁ אֶל הַכּוֹס וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ. מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפָיו) נִבְצְרָה מִמֶּנִּי לָדַעַת מִי שָׁתָה אֶת הַיָּיִן (וְהוּא שׁוֹלֵחַ מַבָּט־חֲשָׁד לְעֵבֶר מָרִינְקָה) אָמְנָם, בְּנִי, אֵלִיָּהוּ הָיָה עִמָּנוּ הַלָּיְלָה. יַד אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הָיְתָה עָלֶיךָ כָל הָעֵת. הָבָה, אָחִי, נֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. אֲבָל מִי יִשְׁמֹר עַל הַחוֹלֶה?

הָאֵם

אֲנַחְנוּ נֵשֵׁב אִתּוֹ עַד שׁוּבְכֶם.

הַגִּיסָה

הַנִּיחוּ אוֹתוֹ תַּחַת יָדֵינוּ וְנִשְׁמֹר עָלָיו.

דִּינָה

גַּם אֲנַחְנוּ נֵשֵׁב פֹּה עַד הַבֹּקֶר.

הָאָב

זֶה לֹא יִתָּכֵן. צָרִיךְ לַחוֹלֶה אֲוִיר צַח וּמְנוּחָה. מוּטָב שֶׁתַּעֲלוּ כֻלְּכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם.

הָאֵם

בֶּאֱמֶת, יְלָדִים, אֵין אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָכֶם. אַתֶּם רַק תַּפְרִיעוּ מְנוּחַת הַחוֹלֶה. שׁוּבוּ נָא, יְלָדִים, וּשְׁכָבוּ.

מָרִינְקָה

אִם רָצוּי לָךְ, גְּבִרְתִּי, אֲמַלֵּא אֲנִי אֶת מְקוֹמֵךְ.

הָאֵם

תּוֹדֶה לְךָ, מָרִינְקָה. אָבֵל אַתְּ עָבַדְתְּ קָשֶׁה כָל הַיּוֹם. הַמְּנוּחָה נְחוּצָה לָךְ. לְכִי לִישׁוֹן, וְאִם נִדְרֹשׁ לְעֶזְרָתֵךְ נְעִירֵךְ.

מָרִינְקָה

לוּ יְהִי כִדְבָרָיִךְ (יוֹצֵאת אֶל חֲדַר הַבִּשּׁוּל).

הָאָח

שְׁמוּאֵל וְחַנָּה, לְכוּ אִתָּנוּ וּנְלַוֶּה אֶתְכֶם הַבַּיְתָה.

שְׁמוּאֵל

יְרֵאִים אֲנַחְנוּ לִישֹׁן לְבַדֵּנוּ בַבָּיִת.

חַנָּה

אָנָּא, דּוֹדָתִי, תְּנִי לִי לִהְיוֹת עִם צִלָּה.

הָאֵם

עֲשִׂי כְּחֶפְצֵךְ, חַנָּתִי… הִנֵּה הַמָּקוֹם רַב גַּם לָךְ. גַּם אַתָּה, שְׁמוּאֵלִי, הֱיֵה עִם בִּנְיָמִין; אַךְ לְכוּ לְחַדְרֵיכֶם, יְלָדִים, וְעָלוּ עַל מִשְׁכַּבְכֶם מִיָּד.

חַנָּה

תּוֹדָה לָךְ, דּוֹדָתִי (הַיְלָדִים יוֹצְאִים דֶּרֶךְ פֶּתַח 1, וְהָאָב, הָאָח וְיוֹסֵף יָצְאוּ קֹדֶם לָזֶה דֶרֶךְ 2).

הַגִּיסָה

יְלָדִים, גּוֹזָלִים. גַּם הֵם חָשִׁים כִּי עַם יִשְׂרָאֵל נִמְצָא בְצָרָה גְדוֹלָה וְלִבָּם יָרֵא וְחָרֵד עֲלֵיהֶם…

הַיֶּלֶד

(מִתְעוֹרֵר וְאוֹמֵר בְּקוֹל רָפֶה) אִמָּא!

הָאֵם

(גּוֹחֶנֶת עָלָיו) מַה, בְּנִי?

הַיֶּלֶד

מָיִם!… (הַגִּיסָה הוֹלֶכֶת לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל וּמְבִיאָה כוֹס מָיִם. הָאֵם לוֹקַחַת אֶת הַכּוֹס מִיָּדָהּ, מוֹזֶגֶת לְתוֹכָהּ אֶת הַשִּׁקּוּי וְנוֹתֶנֶת לַיֶּלֶד לִשְׁתּוֹת מִיָּדָהּ. הוּא שׁוֹתֶה אֶת כָּל הַכּוֹס. הָאֵם מְתַקֶּנֶת מַצָּעוֹ, וְאִם אֶפְשָׁר, פּוֹרֶשֶׂת מְטַפַּחַת מֵעַל לְרֹאשׁוֹ כְּדֵי שֶׁהָאוֹר לֹא יַפְרִיעַ אֶת שְׁנָתוֹ).

הָאֵם

תּוֹדָה לָאֵל, הַיֶּלֶד שָׁתָה אֶת כָּל הַכּוֹס. הוֹי, כַּמָּה יְרֵאָה אֲנִי שֶׁמָּא יִתְנַפְּלוּ עָלֵינוּ אֲבוֹת הַיֶּלֶד וְהָאֲסַפְסוּף טֶרֶם יַעֲלֶה הַשַּׁחַר, וְאָז אוֹי וַאֲבוֹי לָנוּ וּלְכָל הַיְּהוּדִים…

הַגִּיסָה

(שׁוֹכְחוֹת הַנָּשִׁים כִּי הַשְּׁתִיקָה יָפָה לְחוֹלֶה, כִּי הֲלֹא עַל זֶה נָשִׁים הֵן…) דַּיָּה לְצָרָה בְשַׁעְתָּהּ! וְכִי לְחִנָּם יֹאמְרוּ תְהִלִּים לִפְנֵי אֲרוֹן־קֹדֶשׁ פָּתוּחַ? הַאֻמְנָם יִתֵּן ה' לַגּוֹיִם לַעֲשׂוֹת בָּנוּ כַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם? הֲלֹא בְכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וַה' מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם. זְכוּרָה אֲנִי מַה שֶׁבְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי, כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה, מִפִּי אָבִי מוֹרִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל דְּבַר הָעֲלִילָה בְדַנְצִיג בִּשְׁנַת תכ"ד. כַּדַּאי הוּא הַסִּפּוּר שֶׁתִּשְׁמְעִי אוֹתוֹ גַם אָתְּ². יָמִים אֲחָדִים לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח נִמְצָא יֶלֶד נוֹצְרִי הָרוּג טָמוּן בְגַל שֶׁל אַשְׁפָּה. הֶהָמוֹן הֶחָשֹׁךְ הֶעֱלִיל עַל הַיְּהוּדִים כִּי יְדֵיהֶם שָׁפְכוּ אֶת דְּמֵי הַיֶּלֶד לְמַעַן הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְצֹרֶךְ חַג הַפֶּסַח, וַיְהִי נָכוֹן לְהִתְנַפֵּל עַל הַיְּהוּדִים וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם שְׁפָטִים.

בְּיָמִים הָהֵם הָיְתָה מִשְׂרַת הָרַבָּנוּת בָּעִיר הַהִיא עַל שֶׁכֶם אִישׁ חָכָם וּגְדָל דֵּעָה, וְלוֹ נוֹדַע הָאָשֵׁם בָּרֶצַח, אֲבָל רְאָיוֹת בְּרוּרוֹת לֹא הָיוּ בְיָדָיו לְהוֹכִיחַ בָּהֶן אֶת אַשְׁמַת הָאִישׁ. וַיֵּלֶךְ הָרַב אֶל רֹאשׁ הָעִיר וְאֶל יֶתֶר הַשָּׂרִים וַיּוֹדַע לָהֶם כִּי מָצָא תַחְבּוּלָה אֲשֶׁר עַל פִּיהָ יִוָּדַע לְיוֹשְׁבַי הָעִיר יַד מִי הָיְתָה בַנַּעַר וַתִּשְׁפֹּךְ אֶת דָּמוֹ הַנָּקִי. אָז נָתַן פְּקִיד הָעִיר צָו כִּי יֶחְדַּל הֶהָמוֹן לְקַצּוֹת בַּיְּהוּדִים, וְהוּא בְלִוְיַת שָׂרָיו וְנִכְבַּדֵּי הָעָם יָצָא אֶל רְחוֹב הָעִיר שֶׁשָּׁם יָעַד אֶת הָרַב לַעֲשׂוֹת אֶת מַעֲשֵׂהוּ לְעֵינֵי כָל הָעָם.

וַיְהִי בְּהִתְאַסֵּף כָּל הַקָּהָל, וַיָּבֵא הָרַב תַּרְנְגוֹל עָטוּף בְּאַדֶּרֶת, וַיִּבְחַר מִקֶּרֶב הַנֶּאֱסָפִים עֲשֶׂרֶת אֲנָשִׁים, חֲמִשָּׁה יְהוּדִים וַחֲמִשָּׁה נוֹצְרִים, אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם הָיָה הָרוֹצֵחַ, וַיֹאמַר:

בֵּין הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה יִמָּצֵא הָרוֹצֵחַ, וְהַתַּרְנְגוֹל יַגִּיד לָנוּ מִי וָמִי הוּא. וְעַתָּה יָרִים אִישׁ אִישׁ מֵהֶם אֶת הָאַדֶּרֶת וְיַעֲבִיר יָדוֹ עַל גַּב הַתַּרְנְגוֹל, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ יַד הָרוֹצֵחַ, אָז יִתֵּן הַתַּרְנְגוֹל בְּקוֹלוֹ וְיִקְרָא: “קוּקִירִיקוּ!”

הָאֲנָשִׁים עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה הָרַב, אַךְ הַתַּרְנְגוֹל הֶחֱרִישׁ וָלֹא הִשְׁמִיעַ אֶת קְרִיאָתוֹ.

כִּרְאוֹת הֶהָמוֹן כִּי עֲמַל הָרַב עָלָה בְתֹהוּ וְאֶת הָרוֹצֵחַ לֹא מָצָא, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו וַיֹּאמְרוּ לְכַלּוֹת בּוֹ אֶת חֲמָתָם עַל אֲשֶׁר הֵתֵל בָּהֶם. אַךְ הָרַב הִפְצִיר בָּהֶם כִּי יְחַכּוּ לוֹ מְעָט. וַיִּפֶן אֶל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֶעֱבִירוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל גַּב הַתַּרְנְגוֹל, וַיְצַוֵּם כִּי יָרִימוּ אֶת יְדֵיהֶם. אָז רָאוּ כָל הַקָּהָל כִּי הַיָּד הַיְמָנִית שֶׁל תִּשְׁעָה מֵהֶם מְלֻכְלָכָה בְּפִיחַ הַתַּנּוּר, וְרַק יְמִין הָאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַנּוֹצְרִים צֶחָה וּנְקִיָּה.

וַיִּפֶן הָרַב אֶל הָעָם וַיִּקְרָא: יְדֵי נְקִי הַכַּפַּיִם הַזֶּה נְגֹאֲלוּ בִדְמֵי הַנַּעַר הַנִּרְצָח, וְזֶה לָכֶם הָאוֹת, כִּי לֹא הֶעֱבִיר אֶת יָדוֹ עַל גַּב הַתַּרְנְגוֹל הַמָּשׁוּחַ בְּפִיחַ הַתַּנּוּר, מִיִּרְאָה מִדָּבָר פֶּן יַשְׁמִיעַ הַתַּרְנְגוֹל אֶת קוֹלוֹ וְתִגָּלֶה בַקָּהָל חַטָּאתוֹ.

הָאִישׁ הוֹדָה עַל פְּשָׁעָיו, כִּי הוּא רָצַח אֶת הַנַּעַר, לְמַעַן הָסֵב אֵלָיו אֶת נַחֲלָתוֹ; כִּי הָיָה הָרוֹצֵחַ הַזֶּה אָח לִפְקִיד הָעִיר, וְהַנַּעַר הַנִּרְצָח הָיָה יָחִיד לְאָבִיו. אָז שָׁכְכָה חֲמַת הָעָם. הֶהָמוֹן נָפוֹץ, וַיֵּלֶךְ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ.

וְלַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה… (הָאָב, הָאָח, וְיוֹסֵף נִכְנָסִים מְבֹהָלִים וְנִרְעָשִׁים. הָאָב נוֹשֵׂא בַּקְבּוּק בְּיָדוֹ. הוּא לוֹקֵחַ אֶת הַפְּקָק וְשָׂם אוֹתוֹ בְּפִי הַבַּקְבּוּק וְהִנֵּה הוּא מַתְאִים. כָּל הַנּוֹכְחִים מַבִּיטִים בִּרְעָדָה).

הָאָב

(אֶל הָאֵם) הֲמַכִּירָה אַתְּ אֶת הַבַּקְבּוּק הַזֶּה?

הָאֵם

הֲלֹא בַקְבּוּק זֶה הוּא שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת!

הָאָב

אָמְנָם כֵּן. הָרִיחִי נָא אֶת הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹכוֹ (נוֹתֵן לָהּ אֶת הַבַּקְבּוּק).

הָאֵם

(מְרִיחָה) אֵין זֶה יַיִן כְּלָל.

הַגִּיסָה

(לוֹקַחַת מִמֶּנָּה אֶת הַבַּקְבּוּק וּמְרִיחָה גַם הִיא) הֲלֹא רֵיחוֹ כְּרֵיחַ דָּם! (מְשִׁיבָה לוֹ אֶת הַבַּקְבּוּק בִּמְהִירוּת כְּאִלּוּ נִכְוְתָה יָדָהּ).

הָאָב

אָמְנָם, דָּם הוּא, דַּם הַיֶּלֶד הַזֶּה אֲשֶׁר הָרוֹצְחִים הִזִּילוּ מִפְּצָעָיו לְתוֹךְ הַבַּקְבּוּק… יַד ה' נָחֲתָה אוֹתָנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. כַּאֲשֶׁר גָמַרְנוּ אֶת הַמִּזְמוֹרִים וְאָמַרְתִּי לִסְגֹּר אֶת הָאָרוֹן, רָאִיתִי מִבְּלִי מֵשִׂים וְהִנֵּה בַקְבּוּק הַיַּיִן אֵין לוֹ פְּקָק, וְנִזְכַּרְתִּי שֶׁמָּצָאנוּ פְקָק בְּדִיר הָעֵצִים, וּמִיָּד צָצָה בְלִבִּי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה קֶשֶׁר בֵּין הַיֶּלֶד וּבֵין הַבַּקְבּוּק. הֵרַחְנוּ, וְהִנֵּה הַיַּיִן אֵינוֹ יַיִן כִּי אִם דָּם. הוֹי, מַה נַעֲשֶׂה, אָחִי, עוּץ נָא עֵצָה!

הַגִּיסָה

הַשְּׁאֵלָה לָמָּה? שׁוֹפְכִים אֶת הַדָּם בַּעֲבִיט הַשְּׁפָכִין, שׁוֹטְפִים הֵיטֵב אֶת הַבַּקְבּוּק בְּמַיִם, וְיוֹצְקִים בּוֹ יָיִן. תְּנוּהוּ לִי וַאֲנַקֵּהוּ כְרָגַע (לוֹקַחַת אֶת הַבַּקְבּוּק עִם הַפְּקָק וְיוֹצֵאת לַחֲדַר הַבִּשּׁוּל).

הָאָב

וּמַה שְׁלוֹם הַיָּלֶד? (עוֹבֵר וְגוֹחֵן עָלָיו).

הָאֵם

יֵשׁ תִּקְוָה. מַצָּבוֹ מַשְׁבִּיחַ. מַיִם שָׁאַל וְשָׁתָה מְלֹא הַכּוֹס.

הָאָב

ה' אֱלֹהִים, הֱיֵה בְעֶזְרָתֵנוּ!

הַגִּיסָה

(שָׁבָה כְּשֶׁהִיא מְנַגֶּבֶת אֶת הַבַּקְבּוּק בְּמַגֶּבֶת) הֲרֵי לְךָ בַּקְבּוּק נָקִי.

הָאָב

תּוֹדָה (לוֹקֵחַ אוֹתוֹ מִיָּדָהּ וּפוֹנֶה אֶל הָאֵם) הַגִּישִׁי נָא לִי אֶת הַיָּיִן (הָאֵם מוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן מִתּוֹךְ הָאָרוֹן וּמַגֶּשֶׁת לוֹ, וְהוּא יוֹצֵק לְתוֹךְ הַבַּקְבּוּק עַד חֶצְיוֹ, סוֹתֵם אוֹתוֹ בַפְּקָק, שָׂם אוֹתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן) הוֹי, מִי יִתֵּן וְאָתָא בֹקֶר! הַלַּיְלָה יֶאֱרַךְ עָלַי כְּשָׁנָה.

הָאָח

בְּעוֹד שָׁעָה אוֹ שְׁעָתַיִם יָשׁוּב הָרוֹפֵא. אֶפְשָׁר תֵּלַכְנָה הַנָּשִׁים לָנוּחַ, וַאֲנִי וְאַתָּה נֵשֵׁב עִם הַנַּעַר עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

הָאָב

אָמְנָם, יְכֹלוֹת אַתֶּן לָלֶכֶת לִמְנוּחַתְכֶן, וַאֲנִי וְאָחִי נִשְׁמֹר עַל הַיֶּלֶד מִתּוֹךְ עִיּוּן בְּסֵפֶר. יוֹסֵף בְּנִי, עֲלֵה נָא עַל מִשְׁכָּבְךָ, כִּי נָחוּץ יִהְיֶה לְךָ לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר. יֵשׁ לִי עֲבוֹדָה בַעֲדֶךָ.

יוֹסֵף

טוֹב, אַבָּא. שָׁלוֹם לְכֻלְּכֶם (יוֹצֵא).

הָאֵם

נֵלְכָה נָא, גִּיסָתִי (לִפְנֵי לֶכְתָּן הֵן מְתַקְּנוֹת אֶת מַצַּע הַיֶּלֶד) אַל נָא תִּשְׁכְּחוּ לָתֵת לוֹ אֶת הָרְפוּאָה בְכָל שָׁעָה, וּמַיִם לִשְׁתּוֹת מִדֵּי הִתְעוֹרְרוֹ.

הָאָב

שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֶת דְּבָרָיִךְ (יוֹצְאוֹת) אָחִי, אִם אֵינְךָ יָרֵא לָלֶכֶת יְחִידִי, הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ שֶׁתֵּלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְתַצִּיג אֶת הַבַּקְבּוּק בַּאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, בַּמָּקוֹם שֶׁמָּצָאנוּ אוֹתוֹ שָׁם.

הָאָח

מַה יֵשׁ כָּאן לִירֹא? הֲלֹא רַק חֲמִשָּׁה בָתִּים מַפְרִידִים בֵּין בֵּיתֵנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת (לוֹקֵחַ אֶת הַבַּקְבּוּק וְיוֹצֵא).

הָאָב

(לוֹקֵחַ אֶת הַגְּמָרָא מֵעַל הָאָרוֹן, יוֹשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן כְּשֶׁפָּנָיו פּוֹנִים לְצַד הָרוֹאִים, מַתְחִיל לְהִתְנוֹעֵעַ בְּהִתְלַהֲבוּת וּלְזַמֵּר בְּנִגּוּן עָצוּב, וְהַנִּגּוּן מִשְׁתַּפֵּךְ בְּכָל הַבָּיִת…) תָּנוּ רַבָּנָן…

(הַמָּסָךְ יוֹרֵד)

בנוספות “לכוסו של אאליהו” ראו גם בתחילת המערכה השלישית ראו את הקטע השלישי בין סוגריים מרובעים.

מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית

(הַבִּימָה כֻלָּהּ נִרְאֵית כְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּזְעֵיר אַנְפִּין. כֹּתֶל הַמִּזְרָחִי כְנֶגֶד הָרוֹאִים. בְּאֶמְצַע הַמִּזְרָח, עַל בִּימַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֲרוֹן קֹדֶשׁ מְכֻסֶּה פָרֹכֶת וּמַחֲזִיק סִפְרֵי תּוֹרָה. מַעֲקֶה מִסָּבִיב לְבִימַת אָרוֹן הַקֹּדֶשׁ, וּמִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל מַדְרֵגוֹת לַעֲלוֹת עַל הַבִּימָה. לְמַטָּה, בֵּין הַמַּדְרֵגוֹת, עוֹמֶדֶת תֵּבַת הַשַּׁ"ץ. מֵעֶבְרֵי הַבִּימָה עוֹמְדִים סַפְסָלִים לְאֹרֶךְ כֹּתֶל הַמִּזְרָח, וּכְּנְגְדָּם שְׁנֵי טוּרֵי סַפְסָלִים עַד לִפְאַת בִּימַת הַמַּחֲזֶה. בֵּין שְׁנֵי הַטּוּרִים הָאֵלֶּה הַמָּקוֹם פָּנוּי וּפָתוּחַ לְצַד מַעֲרָב, כְּלוֹמַר, הָרוֹאִים. הַפֶּתַח שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת יִהְיֶה אֵפוֹא בִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית, זֹאת אוֹמֶרֶת, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים. מִמַּעַל לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי נִמְצֵאת עֶזְרַת הַנָּשִׁים, אֶלָּא שֶׁסְּמוּיָה הִיא מֵעֵין הָרוֹאִים כְּפִי הַכְּלָל הַיָּדוּעַ: הַנָּשִׁים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נִשְׁמָעוֹת אֲבָל לֹא נִרְאוֹת. מְנוֹרוֹת נְחֹשֶׁת תְּלוּיוֹת מִתַּחַת לַתִּקְרָה וּתְקוּעוֹת בַּקִּירוֹת. בָּעַמּוּד דּוֹלְקִים נֵרוֹת. עַל סַפְסַל הַמִּזְרָח מִימִין הָרוֹאִים יוֹשְׁבִים הָאָב־הָרַב, יוֹסֵף, בִּנְיָמִין, הָרוֹפֵא וּזְקֵנִים אֲחָדִים. וּמֵעֵבֶר לָאָרוֹן – הָאָח, שְׁמוּאֵל, וַאֲנָשִׁים אֲחָדִים. יֶתֶר הַמִּתְפַּלְּלִים יוֹשְׁבִים עַל הַסַּפְסָלִים אֲשֶׁר בִּשְׁנֵי הַטּוּרִים. נִשְׁמָע קוֹל הַחַזָּן בְּגָמְרוֹ “וּבְנוּחֹה יֹאמַר”, וְהַמָּסָךְ עוֹלֶה).

הַחַזָּן

(מְזַמֵּר, וְהַמֵּיטִיב לְזַמֵּר הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח) “דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכֹל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם…” (עוֹבֵר לְצַד שְׂמֹאל בַּמִּזְרָח וְיוֹשֵׁב אֵצֶל הָאָח).

הָאָב

(קָם, עוֹלֶה עַל הַבִּימָה, נוֹשֵׁק אֶת הַפָּרוֹכֶת וְדוֹרֵשׁ)

מוֹרַי וְרַבּוֹתַי:

מִנְהָג קָדוּם נָהוּג בְּעִירֵנוּ שֶׁהָרַב דְּמָתָא יִדְרֹשׁ בָּרִאשׁוֹן לְפֶסַח קֹדֶם לְמוּסַף דְּרוּשׁ מֵעִנְיָנָא דְיוֹמָא לִכְבוֹד חַג הַפָּסַח. כָּךְ נָהַגְתִּי גַם אָנִי, וְגַם הַיּוֹם לֹא אֲשַׁנֶּה מִמִּנְהָגִי זֶה אַף כִּי לִבִּי בַל עִמִּי, וְעוֹד נִפְעָם וְנִרְגָּז אָנֹכִי מֵהַמִּקְרֶה שֶׁקָּרָה אוֹתָנוּ תֵכֶף אַחַר גְּמָר הַסֵּדֶר. אַחַר הַתְּפִלָּה, רַבּוֹתַי, אֲסַפֵּר לָכֶם אֶת פְּרָטֵי הַדְּבָרִים, כִּי חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא תִּטָּרֵף דַּעְתְּכֶם עֲלֵיכֶם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. אוּלָם, דְּעוּ לָכֶם, מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, כִּי לֹא רַק בְּכָל דּוֹר וָדוֹר אֶלָּא שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם. וְעַכְשָׁו, רַבּוֹתַי, נָבֹא אֶל עִנְיָנֵנוּ.

חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אָמְרוּ: “בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה: אֶחָד חָכָם, אֶחָד רָשָׁע, אֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל”. וְהִנֵּה מַאֲמַר חֲזַ“ל זֶה אֶפְשָׁר לְפָרְשׁוֹ בְּפַרְדֵּ”ס, כְּלוֹמַר, עַל פִּי הַפְּשָׁט, עַל פִּי הָרֶמֶז, עַל פִּי הַדְּרָשׁ, וְעַל פִּי הַסּוֹד… (מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם הוּא מְתַקֵּן טַלִּיתוֹ שֶׁלֹּא תִצְנַח מֵעַל גַּבּוֹ).

עַל פִּי הַפְּשָׁט, כֵּיצַד? פְּשׁוּטוֹ כְמַשְׁמָעוֹ: לְאָב אֶחָד יֵשׁ בֵּן חָכָם, לְאָב אַחֵר בֵּן רָשָׁע, לְאָב שְׁלִישִׁי בֵּן תָּם, וּלְאָב רְבִיעִי יֵשׁ בֵּן קָטֹן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. אֲבָל כָּאן מִתְעוֹרֶרֶת הַשְּׁאֵלָה: “מַדּוּעַ לֹא דִבְּרָה תוֹרָה כְנֶגֶד בֵּן צַדִּיק? וְכִי רַק אַרְבָּעָה מִינֵי בָנִים יֵשׁ בָּעוֹלָם?” וְהִנֵּה עַל פִּי הָרֶמֶז אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לֹא בָנִים מַמָּשׁ כִּי אִם אֲנָשִׁים, בְּנֵי אָדָם. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהֵם חֲכָמִים וּדְבַשׁ תַּחַת לְשׁוֹנָם, וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהֵם רְשָׁעִים בְּתַכְלִית הָרֶשַׁע, יִשְׁמְרֵנוּ ה'. וּלְאִידָךְ גִּיסָא, יֵשׁ אֲנָשִׁים תְּמִימִים, אֵינָם רְשָׁעִים אֲבָל גַּם חֲכָמִים אֵינָם, כִּקְדֵרָה דְלָא קְרִירָא וּדְלָא חֲמִימָא. וְיֵשׁ בָּעוֹלָם אֲנָשִׁים שֶׁהֵם שׁוֹטִים גְּמוּרִים, בִּבְחִינַת בְּהֵמָה בְּצוּרַת אָדָם. אֲבָל אִם זוֹ הִיא כַוָּנָתָם, הֲרֵי אֵין חִלּוּק זֶה מַתְאִים לְחֻקֵּי הַהִגָּיוֹן, וְהַשְּׁאֵלָה בִמְקוֹמָהּ עוֹמָדֶת. כִּי אֵין מִין אֶחָד כּוֹלֵל אֶת כָּל בְּנֵי הַמִּין הַהוּא וּמוֹצִיא אֶת כָּל בְּנֵי הַמִּינִים הָאֲחֵרִים. הֲרֵי יֵשׁ חָכָם שֶׁהוּא גַּם רָשָׁע, וְיֵשׁ צַדִּיק שֶׁהוּא שׁוֹטֶה גָמוּר, וְהַיְנוּ דְאַמְרֵי אִנְשֵׁי: “מוּטָב לָשֶׁבֶת עִם רָשָׁע שֶׁהוּא חָכָם מִשֶּׁבֶת עִם צַדִּיק וְהוּא שׁוֹטֶה”. הָרֶשַׁע אֵינוֹ תוֹלֶדֶת הַכְּסִילוּת כְּמוֹ שֶׁהַצֶּדֶק אֵינוֹ תוֹלֶדֶת הַחָכְמָה. וּמִלְּבַד זֶה הֲלֹא קָשֶׁה לְהָבִין מַדּוּעַ נַקְהֶה אֶת שִׁנָּיו שֶׁל הָרָשָׁע וְנֹאמַר לוֹ… הֲכָךְ הִיא דַרְכָּם שֶׁל יְהוּדִים לְהַקְהוֹת אֶת הַשִּׁנַּיִם בְּהִתְוַכְּחָם זֶה עִם זֶה? אָטוּ בִּבְנֵי חָם קָא עַסְקִינָן? וַהֲלֹא קַבָּלָה הִיא בְיָדֵינוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵין מַקְהִים אֶת הַשִּׁנַּיִם בִּגְלַל שְׁאֵלָה… בְּקִצּוּר, הַמַּאֲמָר הוּא כֻלּוֹ מֻקְשֶׁה (וְהוּא מְשַׁנֶּה קְצָת אֶת מְקוֹמוֹ וּמְתַקֵּן אֶת טַלִּיתוֹ).

אוּלָם עַל פִּי הַדְּרָשׁ, רֹב הַשְּׁאֵלוֹת תִּפֹּלְנָה מֵאֲלֵיהֶן. מוֹרַי וְרַבּוֹתַי! אַרְבַּעַת הַבָּנִים, אֵינָם לֹא בָנִים מַמָּשׁ, וְלֹא בְנֵי אָדָם שׁוֹנִים, אֶלָּא אַרְבָּעָה פָנִים שֶׁאָדָם מַרְאֶה כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְבֵיתוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ תְמִיכָה לְדָבָר שֶׁבִּצְדָקָה. הָא כֵיצַד? נִכְנָסִים לְבֵיתוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּנַדֵּב אֵיזֶה סְכוּם בְּעַד גְאֻלַּת הָאָרֶץ אוֹ בְעַד קָרְבָּנוֹת הַפּוֹגְרוֹמִים. אִם הוּא חָכָם וּמְעֹרָב עִם הַבְּרִיּוֹת, הוּא מְקַבֵּל אֶת הַמְּאַסְּפִים הַמִּתְנַדְּבִים בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, מְבָרֵךְ אוֹתָם בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָתָם לְטוֹבַת הַכְּלָל, וְהוּא בְעַצְמוֹ מְנַדֵּב נְדָבָה הֲגוּנָה.

אֲבָל אִם הוּא רָשָׁע, אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם אַף לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, אוֹ שֶׁהוּא מְשַׁלֵּחַ אוֹתָם בְּלֹא כְלוּם, אוֹ שֶׁהוּא שׁוֹאֵל אוֹתָם בְּכָעַס: “לָמָּה לָכֶם לְקַבֵּץ נְדָבוֹת, כְּלוֹמַר, לָמָּה לָכֶם הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לְטוֹבַת הַכְּלָל?” וַהֲרֵי הוּא כוֹפֵר בְּעִקָּר. וּבְעֵד זֶה צָרִיךְ לְהַקְהוֹת אֶת שִׁנָּיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה “דָבָר אַחֵר”, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְכֶם.

וְיֵשׁ אִישׁ תָּם שֶׁהוּא שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת תַּמּוֹת, כְּגוֹן: “הַאִם בֶּאֱמֶת יִתְּנוּ לָנוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? הֲבֶאֱמֶת שׁוֹלְחִים אֶת הַכֶּסֶף הַנִּקְבָּץ לַיְּהוּדִים שֶׁסָּבְלוּ מֵחֲמַת הַפּוֹגְרוֹמִים?” וְצָרִיךְ לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹתָיו בִּמְנוּחָה וּבִמְתִינוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ”.

אֲבָל יֵשׁ אִישׁ הָעוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּלֹא יוֹדֵעַ מַטְּרַת בּוֹאֲכֶם לִרְאוֹתוֹ. כָּךְ, נִכְנָסִים אַתֶּם לְבֵיתוֹ, מֵהֵיכָא תֵּיתֵי, בְּרוּכִים הַבָּאִים! וְהוּא יוֹשֵׁב וּמְדַבֵּר עִמָּכֶם כְּשָׁעָה, וְאַחַר כָּךְ הוּא אוֹמֵר לָכֶם: “סִלְחוּ לִי לְרֶגַע, אֲנִי אָשׁוּב מִיָּד”. וְהוּא שׁוֹלֵחַ אֶת אִשְׁתּוֹ לְשׂוֹחֵחַ אִתְּכֶם, וּבְעַצְמוֹ מִסְתַּלֵּק בְּטֶרֶם שֶׁהִסְפַּקְתֶּם לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶת הַנְּדָבָה. וּבְהַזְכִּירְכֶם אֶת הָעִנְיָן לְאִשְׁתּוֹ, הִיא מְשִׁיבָה שֶׁצַּר לָהּ, אֲבָל בְּלִי בַעֲלָהּ לֹא תָרִים אֶת יָדָהּ, וַחֲסָל! וּמִפְּנֵי זֶה כָתוּב: “אַתְּ פְּתַח לוֹ”, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁצָּרִיךְ לְדַבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים, “בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה…” (וְהוּא מְשַׁנֶּה אֶת מְקוֹמוֹ וּמְתַקֵּן טַלִּיתוֹ, אוֹ מוֹחֶה אֶת הַזֵּעָה מֵעַל פָּנָיו בְּמִטְפַּחַת).

אוּלָם כָּל הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה מְכֻוָּנִים אֶל הֶעָבָר אוֹ הַהֹוֶה. אֲבָל עַל פִּי הַסּוֹד יִתְגַּלֶּה לְפָנֵינוּ רַעְיוֹן עָמֹק עַל עֲתִידוֹתֵינוּ. מוֹרַי וְרַבּוֹתַי! בְּמַאֲמָר זֶה כָּמוּס סוֹד נִפְלָא. אַךְ רֵאשִׁית כֹּל צְרִיכִים אָנוּ לְהַקְדִּים הַקְדָּמָה קְצָרָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁהַבֵּן הֶחָכָם וְהַבֵּן הַתָּם חֲלוֹם אֶחָד הוּא; וְהַבֵּן הָרָשָׁע, וְהַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל גַּם כֵּן חֲלוֹם אֶחָד הוּא, כְּמוֹ שֶׁיּוֹסֵף הַצַּדִּיק פָּתַר לְפַרְעֹה. וּבְכֵן, תַּחַת אַרְבַּעַת הַבָּנִים יֵשׁ לָנוּ עַכְשָׁו רַק שְׁנֵי בָנִים, וּבָזֶה טָמִיר וְנֶעְלָם סוֹד הַ“קֵּץ”. מוֹרַי וְרַבּוֹתַי! שְׁנֵי הַבָּנִים הָאֵלֶּה מִי הֵם? הֱוֵי אוֹמֵר יַעֲקֹב וְעֵשָׂו, לְהַבְדִּיל, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן. עַל יַעֲקֹב הַכָּתוּב אוֹמֵר, “וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם”, וְגַם חָכָם גָּדוֹל הָיָה. כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ לָמַד תּוֹרָה בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל עֵבֶר י"ד שָׁנִים; וַהֲרֵי יֵשׁ מִקְרָא מְפֹרָשׁ: “תּוֹרַת ה' תְּמִימָה, עֵדוּת נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי…” וּמִכֵּיוָן שֶׁלָּמַד תּוֹרָה שְׁמַע מִנָּה שֶׁחָכָם הָיָה.

וּמֵאִידָךְ גִּיסָא, עֵשָׂו הָיָה יָדוּעַ לְרָשָׁע גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ“ל עַל הַפָּסוּק “וַיִּתְרוֹצְצוּ”. וְגַם לֹא יָדַע, אוֹ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְלֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לִשְׁאֹל, וְשָׁאַל אֶת אָבִיו יִצְחָק: “אַבָּא, אֵיךְ מְעַשְּׂרִין תֶּבֶן? אַבָּא, אֵיךְ מְעַשְּׂרִין מֶלַח?” וְכַדּוֹמֶה. וְעָלָיו אָמְרָה תּוֹרָה, וְכָל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ”, כְּלוֹמַר, לֹא יֹאכַל בְּיַעֲקֹב, כְּדִבְרֵי הַנָּבִיא: “כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ…” אֲבָל עֵשָׂו שֶׁרָשָׁע הוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת ה' וְאוֹכֵל אֶת יַעֲקֹב וְשׁוֹבֵר אֶת עַצְּמוֹתָיו שֶׁלֹּא כְדִבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאָמְרָה, “וְעֶצֶם לֹא תִּשְׁבְּרוּ בוֹ”, וְהוּא טוֹפֵל עָלֵינוּ עֲלִילוֹת דָּם… וַאֲשָׁמוֹת אֲחֵרוֹת כְּדֵי לְהַתִּיר אֶת דָּמֵינוּ וּלְהַפְקִיר אֶת רְכוּשֵׁנוּ. הִנֵּה כְשֶׁיָּבֹא הַקֵּץ, וְאֵלִיָּהוּ יִתְגַּלֶּה לָנוּ וִיבַשֵּׂר לָנוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁל בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, אָז נַקְהֶה אֶת שִׁנָּיו שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם הַצַּדִּיק וְהֶחָכָם, יָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְנֹאמַר אָמֵן… (נוֹשֵׁק אֶת הַפָּרֹכֶת וְיוֹרֵד, וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ עַל יַד אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ).

הַקָּהָל

אָמֵן!

הַחַזָּן

(קָם, נִגַּשׁ לָעַמּוּד וּמַתְחִיל זַמַּר אֵת הַקַּדִּישׁ שֶׁל “טַל” בַּנִּגּוּן הַמְקֻבָּל, וְהַקָּהָל קָם וְעוֹנָה לִקְרָאתוֹ) "יִתְגַדֵּל… וְיִתְקַדֵּשׁ… שָׁמָּה… רָבָא!… בְּעָלְמָא… בְּחַיִּיכוֹן… יִתְבָּרֵךְ… לְעֵילָּא… דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאָמְרוּ אָמֵן!…

הַקָּהָל

אָמֵן! (אַךְ טֶרֶם הִסְפִּיקוּ לְהַתְחִיל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁל מוּסָף, וְהִנֵּה הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת בָּרַעַשׁ וּבְחֶזְקָה, וְקוֹל הָמוֹן הוֹמֶה וְצוֹעֵק מִתְפּוֹצֵץ בְּאָזְנֵי הַמִּתְפַּלְּלִים).

אֲסַפְסוּף

א' הֶרֶג וַאֲבַדּוֹן לַיְּהוּדִים! הָבָה, אַחִים!

ב' אֶת בָּתֵּיהֶם נַהֲרֹס!

ג' בֵּית תְּפִלָּתָם נִשְׂרֹף בָּאֵשׁ!

יִתְרָם: הֵידָד! הֵידָד! (וְהֵם מִתְאַמְּצִים לְהִתְפָּרֵץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בַהֲרִיעָם. אֵימָה וָפַחַד נוֹפְלִים עַל הַמִּתְפַּלְּלִים כְּשֶׁעֵינֵיהֶם פּוֹנוֹת לְצַד הַדֶּלֶת בִּצְפוֹנִית מַעֲרָבִית, וְהֵם עוֹמְדִים כִּנְטוּעִים בְּמַסְמְרוֹת. מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים יוֹצֵא קוֹל בְּכִיָּה כְּמוֹ בִּשְׁעַת הַזְכָּרַת נְשָׁמוֹת. נִכְנָסִים שַׂר וְשׁוֹטְרִים, כֹּהֵן נוֹצְרִי לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי הַכְּהֻנָּה שֶׁלּוֹ, וְשַׁרְשֶׁרֶת כֶּסֶף תְּלוּיָה מֵעַל צַוָּארָיו; אִישׁ וְאִשָּׁה וְעוֹד נוֹצְרִים אֲחָדִים שֶׁעוֹלֶה בְיָדָם לִפְרֹץ לָהֶם דֶּרֶךְ בֵּין הַשּׁוֹטְרִים שׁוֹמְרֵי הַסָּף).

הַשָּׂר

(אֶל אַחַד הַשּׁוֹטְרִים) זֶה יַסְפִּיק. אֶל תִּתְּנוּ לְאִישׁ לָבֹא אוֹ לָצֵאת. שׁוֹטְרִים אֲחָדִים יַעַמְדוּ בַחוּץ וְיַשְׁגִּיחוּ עַל הָעֶרֶב־רָב שֶׁלֹּא יִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת. הַזְהִירוּ בֶהָמוֹן שֶׁלֹּא יָקִימוּ שָׁאוֹן פֶּן נִירֶה בָהֶם (שׁוֹטֵר אֶחָד מַגִּישׁ יָד לְרַקָּתוֹ, לְאוֹת שְׁמִיעָה, וְיוֹצֵא הַחוּצָה. הַשַּׂר עֹלֶה עַל הַבָּמָה וְהַכֹּהֵן הוֹלֵךְ בְּעִקְבוֹתָיו, הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה עוֹמְדִים בְּתַּחְתִּית הַמַּדְרֵגוֹת לִשְׂמֹאל הָרֹאִים, וְיֶתֶר הַנּוֹצְרִים נְטוּשִׁים בֵּין הַסַּפְסָלִים אֲשֶׁר בִּצְפוֹנִית מַעֲרָבִית. שְׁנֵי שׁוֹטְרִים שׁוֹמְרִים עַל הַדֶּלֶת גַּם מִבִּפְנִים) מִי כָאן הָרַב? יַעֲלֶה עַל הַבִּימָה!

הָאָב

אֲנִי, אֲדוֹנִי הַשָּׂר (וְהוּא עוֹלֶה עַל הַבִּימָה וְעוֹמֵד סָמוּךְ לַאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ. פּוֹנֶה אֶל הַקָּהָל) רַבּוֹתַי, הֵרָגְעוּ נָא. אַל תִּירְאוּ וְאַל תִּפְחָדוּ. ה' יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן.

הָאִשָּׁה

(מַרְאֶה עָלָיו) הוּא הוּא שֶׁהָרַג אֵת יַלְדֵּנוּ וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ!

הָאֲסַפְסוּף

א' אֶת זְקָנוֹ נִמְרֹט!

ב' לִזְנַב סוּס נַאַסְרֵהוּ!

ג' אֶת לְשׁוֹנוֹ נַעֲקֹר מִפִּיו!

הָאִישׁ

מַדּוּעַ הֲרַגְתֶּם אֶת בְּנִי! (וְהוּא עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגוֹת לִקְרַאת הָרַב, כְּדֵי לְהַכּוֹתוֹ, אֲבָל הַשַּׂר אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ לַעֲלוֹת).

הָאָב

יִשְׁמְרֵנוּ ה‘! הַיְּהוּדִים אֵינָם שׁוֹפְכִים דַּם אָדָם, וּמַה גַּם דְּמֵי יְלָדִים נְקִיִּים. אַחַד הַדְּבָרִים שֶׁנָּתַן לָנוּ ה’ בְּהַר סִינַי הוּא “לֹא תִרְצָח”, וְעַד הַיּוֹם לֹא הֵפַרְנוּ אֶת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּנוּ. אֵין אֲנַחְנוּ כְיֶתֶר הַגּוֹיִם הַמְדַבְּרִים אַהֲבָה בְּפִיהֶם, וּבְלִבָּם מְקַנְנִים שִׂנְאָה וָרָצַח. לֹא, יְדִידִי. יַד יִשְׂרָאֵל לֹא נָגְעָה לְרָעָה בְּיַלְדֶּךָ.

הָאִישׁ

אֲבָל הַכֹּהֵן אָמַר לָנוּ שֶׁאַתֶּם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּדַם יֶלֶד נוֹצְרִי לְחַג הַפֶּסַח, וְאֶתְמוֹל נֶעְלַם בְּנִי, וַאֲנַחְנוּ בְטוּחִים שֶׁאַתֶּם שְׁחַטְתֶּם אוֹתוֹ לְצֹרֶךְ דָּמוֹ.

הָאָב

הַאֵלֶיךָ מִתְכַּוֵּן הָאִישׁ הַזֶּה, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן?

הַכֹּהֵן

דָּבָר זֶה יָדוּעַ הוּא לַכֹּל שֶׁאַתֶּם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּדַם יֶלֶד נוֹצְרִי לְחַג הַפֶּסַח לָלוּשׁ בּוֹ אֶת מַצּוֹתֵיכֶם אוֹ לְקַדֵּשׁ עָלָיו כְּמוֹ עַל יַיִן, וְאֵין כָּל סָפֵק בְּיָדִי שֶׁהַיֶּלֶד נֶהֱרַג בְּמִצְוָתְךָ, אִם לֹא יָדֶיךָ אַתָּה שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַנָּקִי שֶׁל בֶּן הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה.

הָאִשָּׁה

הוֹ, בְּנִי, בְּנִי! (הָאִישׁ עוֹמֵד מוּכָן לְהִתְנַפֵּל עַל הָרַב וְלִשְׁפֹּךְ עָלָיו חֲמָתוֹ).

הָאֲסַפְסוּף

א' הוֹ, מוֹצְצֵי דַם יְלָדִים!

ב' אֶת יַלְדֵיהֶם נְנַפֵּץ!

ג' עַל חֲנִיתוֹת נוֹקִיעָם!

הָאָב

הֲתַגִּיד לִי, אֲדוֹנִי, מַה שְׁמֶךָ?

הַכֹּהֵן

שְׁמִי מְפֻרְסָם בֵּין כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ, מַרְזַוִיץ בֶּן פִּלְסְטוּרְסְקִי.

הָאָב

(חוֹזֵר לְעַצְמוֹ) מַרְזַוִיץ בֶּן פִּלְסְטוּרְסְקִי… מ… ב… פּ… (וְהוּא נָד בְּרֹאשׁוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָס עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁיָּרְדוּ לְמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְאֵין לָהֶם עוֹד כָּל תַּקָּנָה) חֲבָל, שֶׁכֹּהֵן כָּמוֹךָ אֲשֶׁר חוֹבָתוֹ הִיא לְלַמֵּד אֶת צֹאן מַרְעִיתוֹ לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת וְהַיֹּשֶׁר, וְלָטַעַת בְּלִבָּם אַהֲבָה וְרַחֲמִים לְכָל בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר נִבְרְאוּ בְצֶלֶם אֱלֹהִים, מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְהֻנָּתוֹ לְהָפִיץ בֵּין עֲדָתוֹ עֲלִילוֹת שָׁוְא וּבִלְבּוּלִים טְפֵלִים, לְהַכְנִיס בְּלִבּוֹתֵיהֶם אֶת הַשֶּׁקֶר וְהָרַע, לְהַרְעִיל אֶת נִשְׁמָתָם בְּשִׂנְאָה וְאַכְזָרִיּוּת וּלְגָאֵל אֶת יְדֵיהֶם בְּשׁוֹד וְחָמָס, בְּהֶרֶג וָרָצַח. הַכָּכָה אַתָּה עוֹבֵד אֶת אֱלהֶיךָ? הַזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה הַנּוֹצְרִית אֲשֶׁר אַתֶּם דּוֹגְלִים בִּשְׁמָהּ?

הַכֹּהֵן

אֲדוֹנִי הַשַּׂר! אֲנַחְנוּ לֹא בָאנוּ לְכָאן לִשְׁמֹעַ תּוֹכָחוֹת מִפִּי הוֹרֵג אֱלֹהֵינו. יִשְׁאַל נָא אֶת הָרַב הַזֶּה, אֵיפֹה הוּא בַּקְבּוּק הַקִּדּוּשׁ וְיִמְצָא בוֹ אֶת דָּם הַיֶּלֶד אֲשֶׁר קִדְּשׁוּ עָלָיו אֶמֶשׁ בִּתְפִלַּת הָעָרֶב.

הַשָּׂר

(בְּזַעַם וּבְיָד נְטוּיָה אֶל הָרַב) אֵיפֹה הוּא בַקְבּוּק הַקִּדּוּשׁ שֶׁלָּכֶם?

הָאָב

פֹּה, אֲדוֹנִי, בַּאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ.

הַשָּׂר

(נִגָּשׁ אֶל הָאָרוֹן, פּוֹתֵחַ אוֹתוֹ וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ, מוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַבַּקְבּוּק, נִגָּשׁ אֶל הַכֹּהֵן) הַזֶּה הוּא הַבַּקְבּוּק אֲשֶׁר עָלָיו דִּבַּרְתָּ?

הַכֹּהֵן

כֵּן, אֲדוֹנִי (אֶל אֲבוֹת הַיֶּלֶד) בַּבַּקְבּוּק הַזֶּה תִּמְצְאוּ אֶת דַּם בִּנְכֶם. יְדֵי הַיְּהוּדִים הָאֲרוּרִים הָאֵלֶּה שָׁפְכוּ אֶת דָּמוֹ.

הָאִישׁ

הוֹ, רוֹצְחֵי אֱלֹהִים וְאָדָם! (הָאִשָּׁה מִתְיַפַּחַת)

הָאָב

(לוֹקֵחַ אֶת הַבַּקְבּוּק מִיַּד הַשַּׂר, מֵרִיחַ בּוֹ, מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפָיו וּמֵשִׁיב לוֹ) יֹאמַר נָא הַשַּׂר אִם זֶהוּ דָם אֲשֶׁר עֵינָיו רוֹאוֹת, אוֹ יַיִן פָּשׁוּט.

הַשָּׂר

(מֵרִיחַ וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ) אָמְנָם לְפִי דַּעְתִּי אֵין זֶה דָם, אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁעֵינַי מַטְעוֹת אוֹתִי. הִסְתַּכֵּל נָא אַתָּה, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן, וּרְאֵה אִם דָּם הוּא אוֹ יַיִן פָּשׁוּט.

הַכֹּהֵן

אֵין אֲנִי זָקוּק לְהוֹכָחוֹת. בָּטוּחַ אֲנִי בוֹ שֶׁהוּא דַם הַיֶּלֶד.

הָרַב

אִם כֵּן, יִרְאוּ נָא אֲבוֹת הַיֶּלֶד וְיִוָּכֵחוּ (הַשַּׂר יוֹרֵד מַדְרֵגוֹת אֲחָדוֹת וְנוֹתֵן אֶת הַבַּקְבּוּק לַאֲבִי הַיֶּלֶד וּלְאִמּוֹ, וְהֵם מְרִיחִים וּמִסְתַּכְּלִים בּוֹ, מְנַעְנְעִים בְּרֹאשָׁם לְאוֹת שְׁלִילָה, וּמְשִׁיבִים אוֹתוֹ לִידֵי הַשַּׂר)

הַשָּׂר

בַּבַּקְבּוּק הַזֶּה אֵין אַף שֶׁמֶץ דָּם (וְהוּא מְשִׁיבוֹ לִמְקוֹמוֹ וְסוֹגֵר אֶת הָאָרוֹן).

הַכֹּהֵן

(פַּחַד שֶׁל תְּהִיָּה נִכָּר עַל פָּנָיו) רַמָּאִים גְּדוֹלִים הֵם. בְּוַדַּאי שֶׁהֵם מַסְתִּירִים אֶת הַדָּם בְּמָקוֹם אַחֵר וְלֹא עַל נְקַלָּה נִמְצָא אוֹתוֹ. אֲבָל יָכֹל אֲנִי לְהִשָּׁבַע בֶּאֱמוּנָתִי בְּבֶן אֱלֹהִים וְאִמּוֹ שֶׁהֵם הוֹרְגִים יֶלֶד נוֹצְרִי בְּכָל חַג הַפֶּסַח לְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ מִמֶּנּוּ. הַשָּׂר! צַוֵּה נָא לַשּׁוֹטְרִים וְעוֹד אֲנָשִׁים אֲחָדִים לָלֶכֶת לְבֵית הָרַב וּלְחַפֵּשׂ שָׁם אֶת גְּוִיַּת הַיֶּלֶד הַמֵּת. כִּי אֵצֶל הַיְּהוּדִים מִצְוָה גְדוֹלָה הִיא לַהֲרֹג יֶלֶד נוֹצְרִי, וְהָרַב זוֹכֶה בָּהּ רִאשׁוֹנָה.

הַשָּׂר

כִּדְבָרֶיךָ אֶעֱשֶׂה. מִי מֵהָאֲנָשִׁים יִתְנַדֵּב לָלֶכֶת עִם שְׁנֵי שׁוֹטְרִים לְחַפֵּשׂ בְּבֵית הָרַב? אַל יָזוּזוּ הַיְּהוּדִים מִמְּקוֹמָם.

שְׁנֵי נוֹצְרִים

(מְרִימִים אֶת יְדֵיהֶם) אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ (הָרַב נוֹעֵץ עֵינָיו בָּהֶם).

הַשָּׂר

טוֹב. אַתֶּם תֵּלְכוּ עִם שְׁנֵי הַשּׁוֹטְרִים הָאֵלֶּה (מַרְאֶה עֲלֵיהֶם) וּתְחַפְּשׂוּ בְכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת וּבֶחָצֵר. וְאִם תִּמְצְאוּ אֶת הַיֶּלֶד, אִם חַי, אִם מֵת, הֲבִיאוּהוּ הֵנָּה.

הָאֲסַפְסוּף

א' כֻּלָּנוּ נֵלֵךְ, אַחִים. בִּזְקֵנֵינוּ וּבִנְעָרֵינוּ!

ב' בְּכָל בָּתֵּי הַיְּהוּדִים נְחַפֵּשׂ!

ג' לֹא נַשְׁאִיר אֶבֶן עַל אֶבֶן, עַד שֶׁנִּמְצָא אֶת הַיֶּלֶד.

הַכֹּהֵן

אֲדוֹנִי הַשַּׂר, לוּ לַעֲצָתִי תִשְׁמַע, הָיִיתָ צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ גַּם שְׁנֵי יְהוּדִים עִמָּהֶם בְּתוֹר עֵדֵי רְאִיָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהַנּוֹצְרִים מָצְאוּ אוֹתוֹ בְמָקוֹם אַחֵר אוֹ בְּבֵית נוֹצְרִי.

הַשָּׂר

דְּבָרֶיךָ נְכוֹנִים. מִי מֵהַיְּהוּדִים יַחְפֹּץ לָלֶכֶת עִמָּהֶם לְבֵית הָרַב? (אַף אֶחָד מֵהַיְּהוּדִים אֵינוֹ מֵרִים אֶת יָדוֹ).

הַכֹּהֵן

הֲרֵי לְפָנֶיךָ עַם קְשֵׁה עֹרֶף. בְּעַצְמָם לֹא יִתְנַדְּבוּ לִנְקֹף אֲפִילּוּ בְאֶצְבַּע קַלָּה. צַוֵּה עֲלֵיהֶם בְּמַפְגִּיעַ.

הַשָּׂר

(בְּכַעַס, רוֹמֵס בְּרַגְלוֹ) אִם לֹא תֵּלְכוּ בִרְצוֹנְכֶם, תֵּלְכוּ בְעַל כָּרְחֲכֶם. (רוֹמֵז בְּאֶצְבַּע לִיהוּדִים אֲחָדִים) אַתָּה, גַּם אַתָּה, מַהֲרוּ וְהָסִירוּ טַלִּיתֵיכֶם וּלְכוּ עִמָּהֶם.

הָאֲסַפְסוּף

א' הוֹ, עַם קְשֵׁה עֹרֶף, אֲשֶׁר בֵּאלֹהֵינו לֹא יַאֲמִין!

ב' עַל הַמּוֹקֵד נִשְׂרְפֵהוּ!

ג' מֵעַל הָאָרֶץ נַשְׁמִידֵהוּ! (הַשּׁוֹטְרִים עִם הַמִּתְנַדְּבִים עוֹד לֹא זָזוּ מִמְּקוֹמָם בְּחַכּוֹתָם לִשְׁנֵי הַיְּהוּדִים. אֵלֶּה הִבִּיטוּ אֶל הָרַב שֶׁיּוֹרֵם מַה לַעֲשׂוֹת).

הָאָב

(כָּל הָעֵת הַזֹּאת עָמַד שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת. רַק עֵינָיו הָיוּ נְטוּיוֹת נוֹכַח שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִתְנַדְּבוּ לָלֶכֶת לְבֵית הָרַב. לְבַסּוֹף גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ, וּפוֹנֶה אֶל הַשָּׂר) שְׁמָעֵנִי נָא, אֲדוֹנִי: אֵין כָּל צֹרֶךְ לָלֶכֶת לְבֵיתִי, מִפְּנֵי שֶׁהַיֶּלֶד נִמְצָא כָאן. הָבָה וַאֲבִיאֵהוּ אֵלֶיךָ (הָרַב עוֹקֵר מִמְּקוֹמוֹ עַל יַד הָאָרוֹן, עוֹבֵר עַל פְּנֵי הַשַּׂר וְיוֹרֵד מֵעַל הַבִּימָה לְאַט וּבִמְתִינוּת).

הַכֹּהֵן

(עוֹבֵר לְיַד הַשַּׂר וּמַפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין הָרַב) הוּא הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֲדוֹנִי הַשָּׂר. הַיְּהוּדִים רָצְחוּ אֶת הַיֶּלֶד לְצֹרֶךְ דָּמוֹ, וּבְעָרְמָתָם יְגוֹלְלוּ אֶת הָאַשְׁמָה עַל אֲנָשִׁים נוֹצְרִים נְקִיִּים.

הָאִישׁ

(בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַגִּיעַ הָרַב לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, וְכִרְאוֹת אוֹתוֹ אֲבִי הַיֶּלֶד, הוּא מִסְתַּעֵר עָלָיו בְּשֶׁצֶף קֶצֶף)

אֶת נִקְמַת דַּם יַלְדִּי הַשָּׁפוּךְ אֶקֹּם מִמֶּךָּ! (וּבְדַבְּרוֹ, קוֹרֵעַ בְּיָד אַחַת אֶת הַטַּלִּית מֵעַל הָרַב, וּבְיָדוֹ הַשֵּׁנִית מַכֵּהוּ בְחָזֵהוּ פַעַם אוֹ שְׁתַּיִם, וְהַלָּז נוֹפֵל לַאֲחוֹרָיו מֵאֲפִיסַת הַכֹּחוֹת וְיוֹשֵׁב עַל הַמַּדְרֵגוֹת כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בוֹ).

הַקָּהָל

(בְּפַחַד וּרְעָדָה) אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶת רַבֵּנוּ הוּא הוֹרֵג! (אֲבָל מִמְּקוֹמָם אֵינָם זָזִים; וְאִם זָזוּ לֹא יִפְסְעוּ יוֹתֵר מִפְּסִיעָה אֶחָת, כִּי הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב מִתְבַּטֵּל תַּכְלִית הַבִּטּוּל לִפְנֵי הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו).

יוֹסֵף

אֶת אָבִינוּ הוּא מַכֶּה, בִּנְיָמִין! (וּשְׁנֵיהֶם קוֹפְצִים מִמְּקוֹמָם וּמִתְנַפְּלִים עַל הָאִישׁ, וְאֶפְשָׁר מַסְפִּיק לוֹ הַזְּמָן לְחַלֵּק גַּם לָהֶם מַהֲלוּמוֹת אֲחָדוֹת. בֵּינָתַיִם מִתְפָּרֶצֶת בְּכִיַּת הַנָּשִׁים, כִּבְכוֹתָן עַל מֵת).

הָאָח

יְהוּדִים, אַחִים, לָמָּה אַתֶּם מַחֲשִׁים! הַצִּילוּ אֶת אָחִי מִיַּד הָרוֹצֵחַ הַזֶּה! (וְהוּא בְעַצְמוֹ אוֹמֵר לְהִתְנַפֵּל עַל הָאִישׁ).

הָאִישׁ

אֶת עֵינֶיךָ אֲנַקֵּר בְּעַד עֵינֵי יַלְדִּי! (וְהִיא קוֹפֶצֶת עַל הָאָח, וְעֶשֶׂר צִפָּרְנֶיהָ נְטוּיוֹת בָּאֲוִיר וּמוּכָנוֹת לְקַיֵּם מַה שֶׁאָמָרָה).

הַשָּׂר

(דּוֹחֵף אֶת הַכֹּהֵן הַצִּדָּה, מוֹצִיא אֶקְדֹּחַ מִכִּיסוֹ) אַל תִּשְׁלְחוּ יָד בָּרַב פֶּן אִירֶה בָכֶם. אִסְפוּ יְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ לִמְקוֹמוֹתֵיכֶם (הַמִּלְחָמָה חָדְלָה וְהַבִּימָה שָׁקָטָה, וְהַלּוֹחֲמִים שָׁבוּ לִמְקוֹמָם) סְלַח לִי, הָרַב, הַכֹּהֵן יָרַט אֶת הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי (מְרִימוֹ, מוֹלִיכוֹ וּמַסְמִיכוֹ עַל הַמַּעֲקֶה עַל יַד הָאָרוֹן, לוֹקֵחַ אֶת הַטַּלִּית מִתַּחְתִּית הַמַּדְרֵגוֹת וּמְעַטֵּף בָּהּ אֵת הָרַב).

הָאָב

(רוֹצֶה לְדַבֵּר וְקָשֶׁה לוֹ. שָׂם אֶת יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית עַל חָזֵהוּ וְאוֹמֵר בְּקוֹל רָפֶה וּבִנְשִׁימָה קְצָרָה) יַעַמְדוּ נָא כָל הַנּוֹצְרִים לְבַד וְכָל הַיְּהוּדִים לְבָד

הַשָּׂר

כָּל הַיְּהוּדִים יַעַבְרוּ לְצַד שְׂמֹאל (לִימִין הָרוֹאִים) וְהַנּוֹצְרִים יִשָּׁאֲרוּ בִמְקוֹמָם (וְהוּא מְרַמֵּז בְּאֶצְבָּעוֹ לַאֲבוֹת הַיֶּלֶד שֶׁיְּפַנּוּ אֶת הַמָּקוֹם עַל יַד הַמַּדְרֵגוֹת, וְלֹא יִהְיוּ כְאֶבֶן נִגַּף בְּדַרְכּוֹ. הַיְּהוּדִים עוֹבְרִים לְצַד שְׂמֹאל).

הָאָב

(מְדַבֵּר בִּכְבֵדוּת) תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי הַשָּׂר. עַכְשָׁו יָבֹא הַיֶּלֶד בְּעַצְמוֹ וּבְפִיו יַגִּיד מִי רְצָחוֹ, וּמִי שָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ (שְׁנֵי הַמִּתְנַדְּבִים מִתְפָּרְדִּים מִן הַחֲבִילָה, וּבַחֲשַׁאי מִתְקָרְבִים אֶל הַדֶּלֶת) הִנֵּה אֲנָשִׁים חֲפֵצִים לְהִשְׁתַּמֵּט. אָנָּא, אַל תִּתֵּן לְאִישׁ לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם.

הַשָּׂר

אַל יִתְּנוּ הַשּׁוֹטְרִים לְאִישׁ לָצֵאת, וְהָאִישׁ הַמִּתְפָּרֵץ יִיָּרֶה (הַמִּתְנַדְּבִים עוֹמְדִים תַּחְתָּם).

הָאָב

(יוֹרֵד מֵעַל הַבִּימָה כְּשֶׁהוּא נִשְׁעָן עַל הַמַּעֲקֶה, הוֹלֵךְ לִמְקוֹמוֹ בַמִּזְרָח, כְּשֶׁיּוֹסֵף וּבִנְיָמִין תּוֹמְכִים בּוֹ מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו, נִמְלָךְ עִם הָרוֹפֵא, וּשְׁנֵיהֶם נִגָּשִׁים אֶל הַפִּנָּה אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הָאָרוֹן, הָרַב גּוֹחֵן עַל הַסַּפְסָל וְקוֹרֵא) עוּרָה נָא, יַלְדִּי, קוּמָה נָא, אָבִיךָ וְאִמְּךָ בָּאוּ לְקַחְתְּךָ הַבָּיְתָה.

הַיֶּלֶד

(בְּקוֹל רָפֶה) אִמִּי, אִמִּי, אֵיפֹה הִיא? (הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה קוֹפְצִים מִמְּקוֹמָם וְרָצִים לִמְקוֹם הַיֶּלֶד, מְרִימִים אוֹתוֹ עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶם כְּשֶׁהֵם מְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים אוֹתוֹ חֲלִיפוֹת, וְהָאִישׁ מֵבִיא אוֹתוֹ לִפְנֵי הַשַּׂר וְהַכֹּהֵן).

הָאִשָּׁה

אָמְנָם, בְּנֵנוּ הוּא, וְלִרְאוֹתוֹ חַי לֹא פִלָּלְתִּי!

הָאָב

(עוֹלֶה אַחֲרֵי הָאִישׁ) אָמְנָם, הַיֶּלֶד הַזֶּה נִגְנַב מִבֵּית אֲבוֹתָיו, וְגַם דָּמוֹ נִשְׁפַּךְ, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יְהוּדִים. לְהֶפֶךְ, הַיְּהוּדִים הִצִּילוּ אוֹתוֹ מִמָּוֶת. כִּי בַלַּיְלָה שֶׁעֵבֶר, אַחַר חֲצוֹת, מָצָאנוּ אוֹתוֹ בְדִיר הָעֵצִים כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בוֹ, וַנִּקְרָא לָרוֹפֵא, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵשִׁיב אֵלָיו חַיָּיו. יִשְׁאַל אוֹתוֹ אָבִיו מִי רְצָחוֹ וְיַגֶּד לוֹ.

הָאִישׁ

מֵי הֵרַע לְךָ, יַלְדִּי מַחְמַדִּי, הַיְּהוּדִים הָאֵלֶּה?

הַיֶּלֶד

(מַבִּיט לְעֵבֶר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ לַבִּימָה עַכְשָׁו כַּאֲשֶׁר חָלְפָה הַסַּכָּנָה שֶׁל הַמַּכּוֹת, מַכּוֹת מַמָּשׁ…)

לֹא אָבִי. לְרוֹצְחַי לֹא הָיָה זָקָן עַל פְּנֵיהֶם.

הָאֲסַפְסוּף

א' הַיֶּלֶד חָי! מַה נַעֲשֶׂה לַיְּהוּדִים?

ב' אַחַת הִיא, אִם חַי, אִם מֵת. נַכֶּה בַיְּהוּדִים!

ג' לֹא נַכֵּם, אַחִים, רַק נָבֹז בָּהֶם!

הַשָּׂר

יַעֲבִירוּהוּ לִפְנֵי הַנֶּאֱסָפִים הַנּוֹצְרִים, אוּלַי יַכִּיר בֵּינֵיהֶם אֶת רוֹצְחָיו (פְּנֵי הַכֹּהֵן וּשְׁנֵי הַמִּתְנַדְּבִים מְפִיקִים חֲרָדָה גְדוֹלָה) כָּל אֶחָד מִכֶּם יַעֲמֹד עַל מְקוֹמוֹ וְאַל יַסְתִּיר אֶת פָּנָיו.

הָאִישׁ

(מַעֲבִיר אֶת בְּנוֹ כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז אוֹתוֹ בִזְרוֹעוֹתָיו) הַבֵּט בִּפְנֵיהֶם, יַלְדִּי, אַל תִּירָא. אוּלַי תַּכִּיר בֵּינֵיהֶם אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁגָּנְבוּ אוֹתְךָ מִבֵּיתֵנוּ.

הַיֶּלֶד

(מִתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי כָל אֶחָד מֵהַנּוֹצְרִים עַד שֶׁבָּא לִפְנֵי שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים סְמוּכִים לַדֶּלֶת, אוֹ לִפְאַת הַבִּימָה. מַרְאֶה עֲלֵיהֶם בְּאֶצְבָּעוֹ) הִנֵּה הֵם! (בִּבְכִי) אָבִי, קָחֵנִי מִפֹּה, יָרֵא אֲנִי פֶּן יִתְקְעוּ עוֹד הַפַּעַם אֶת שַׂכִּינָּם בְּרַגְלָי (וְהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת אָבִיו מִשָּׁם, אוֹ לוֹפֵת אֶת צַוְּארֵי אָבִיו בְחָזְקָה מִיִּרְאָה וָפָחַד).

הָאָב

(וְהַקָּהָל) יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ!

הַשָּׂר

הַשּׁוֹטְרִים, שִׂימוּ אֶת יְדֵי שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בִכְבָלִים (הַשּׁוֹטְרִים עוֹשִׂים כָּכָה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְכַוֵּן אֶת אֶקְדֹּחוֹ נוֹכַח פְּנֵיהֶם) יָשִׂימוּ פֹה כִסֵּא וְיוֹשִׁיבוּ עָלָיו אֶת הַיֶּלֶד, כִּי הוּא צָרִיךְ לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת (שׁוֹטֵר אֶחָד מַגִּישׁ כִּסֵּא, וְהָאִישׁ מוֹשִׁיב עָלָיו אֶת הַיֶּלֶד, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה מוֹצִיא הַשַּׂר סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת מִכִּיס בִּגְדוֹ) מַה שִׁמְךָ וְשֵׁם הַיָּלֶד? (רוֹשֵׁם בַּסֵּפֶר אֶת הַשׁו"ת).

הָאִישׁ

שְׁמִי מִיכָאִילָב, וְשֵׁם בְּנִי, אֶנְדְּרוּ בֶּן מִיכָאִילָב.

הַשָּׂר

סַפֵּר נָא, יֶלֶד, אֵיךְ נָפַלְתָּ בְיָדָם וּמֶה עָשׂוּ לָךְ.

הָאֲסַפְסוּף

א' הַסּוּ, חֲבֵרִים, הַיֶּלֶד מְדַבֵּר!

ב' הַחֲרִישׁוּ, תְּנוּ לָנוּ לִשְׁמֹעַ!

ג' הָרֵם אֶת קוֹלְךָ, יֶלֶד, וְנִשְׁמָעָה!

הַיֶּלֶד

(בְּקוֹל רָפֶה וְרוֹעֵד) אֶתְמוֹל בְּעֶרֶב, כְּשֶׁרָאוּ אוֹתִי בִּרְחוֹב, קָרְאוּ לִי וְאָמְרוּ שֶׁיִּתְּנוּ לִי מַמְתַּקִּים אִם אֵלֵךְ אִתָּם לְשַׂחֵק עִם בְּנָם הַקָּטֹן. הִסְכַּמְתִּי. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְבֵיתָם, אָחֲזוּ בִי, זֶה בְּרֹאשִׁי וְזֶה בְּרַגְלַי, סָתְמוּ אֶת פִּי בְמִטְפַּחַת מְלֻכְלָכָה, אֲסָרוּנִי בַחֲבָלִים וְהִשְׁכִּיבוּנִי בְּפִנָּה. וְכָל הָעֵת הַהִיא לֹא יְכֹלְתִּי לִצְעֹק. כָּךְ שָׁכַבְתִּי בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יָשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן וְשָׁתוּ יֵין שָׂרָף עַד שֶׁנִּרְדַּמְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי מִכֹּל הַנַּעֲשֶׂה אִתִּי. כְּשֶׁהֱקִיצוֹתִי מִכְּאֵב גָּדוֹל שֶׁחַשְׁתִּי בְּרַגְלַי וּפָתַחְתִּי אֶת עֵינַי, רָאִיתִי וְהִנֵּה שְׁנֵיהֶם עוֹמְדִים עָלַי, וּבְיַד אֶחָד מַבְרִיק שַׂכִּין אָרֹךְ. וּבְשָׁמְעִי אֶת דִּבְרֵיהֶם, כִּמְעַט שֶׁפָּרְחָה נִשְׁמָתִי, וּלְזִכְרוֹנָם גַּם עַכְשָׁו תְּסַמֵּרְנָה שַׂעֲרוֹתָי.

הַשָּׂר

הֲתִזְכֹּר אֶת דִּבְרֵיהֶם בְּדִיּוּק? (וְהוּא כוֹתֵב אֶת הַתְּשׁוּבָה).

הַיֶּלֶד

כֵּן, אֲדוֹנִי. שָׁמַעְתִּי רוֹצֵחַ אֶחָד שׁוֹאֵל אֶת חֲבֵרוֹ: “הַחַד הוּא הַשַּׂכִּין?” וְזֶה מֵשִׁיב: “אֵין הוּא חַד בְּיוֹתֵר, אֲבָל לִתְקֹעַ אוֹתוֹ בְּגוּף אֶפְשָׁר”. שׁוּב שׁוֹאֵל אוֹתוֹ הָרִאשׁוֹן: “הֲזוֹכֵר אַתָּה כַמָּה פְּעָמִים עָלֵינוּ לִדְקֹר אוֹתוֹ? מֶה הָיוּ דְבָרָיו שֶׁל הַכֹּהֵן שֶׁלָּנוּ?” וְהַלָּז עוֹנֶה: “אֵינִי זוֹכֵר אֶת הַמִּסְפָּר בְּדִיּוּק, אֲבָל וַדַּאי הוּא לִי שֶׁצָּרִיךְ לִדְקֹר אוֹתוֹ עֶשֶׂר פְּעָמִים, לְכָל הַפָּחוֹת, עַד שֶׁכָּל דָּמוֹ יִזַּל מִגּוּפוֹ, וְאָז יָמוּת וְלֹא יוּכַל לְהַגִּיד מִי הֲרָגוֹ…” וְהֵם דּוֹקְרִים אוֹתִי דְּקִירָה אַחַר דְּקִירָה, וּמְקַבְּלִים אֶת הַדָּם טִפּוֹת בְּבַקְבּוּק עַד שֶׁהִתְעַלַּפְתִּי תַחַת יָדָם.

הַשָּׂר

וּמֶה הָיָה אַחֲרֵי כֵן?

הַיֶּלֶד

כַּאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי בַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, רָאִיתִי שְׁתֵּי נָשִׁים גּוֹחֲנוֹת עָלַי וְנוֹתְנוֹת לִי מַיִם וּמְטַפְּלוֹת בְּמַצָּעִי. כְּשֶׁנִּרְדַּמְתִּי, הִגִּיעָה לְאָזְנַי מַנְגִּינָה נִפְלָאָה, כְּאִלּוּ נִמְצֵאתִי בְגַן עֵדֶן. הַיּוֹם בַּבֹּקֶר בָּא הָרוֹפֵא וְאָמַר לִי כִּי הוֹלְכִים הֵם לָשֵׂאת אוֹתִי לְבֵית הוֹרָי. גַּם רְפוּאָה נָתַן לִי, וּמִיָּד נִרְדַּמְתִּי וְיָשַׁנְתִּי עַד עָתָּה.

הָאִשָּׁה

(נִגֶּשֶׁת וְנוֹשֶׁקֶת יַד הָרַב) קַבֵּל נָא תוֹדָתִי, רַב נִכְבָּד וְקָדוֹשׁ, עַל חֲמָלְךָ עַל יַלְדִּי, וּסְלַח לָנוּ עַל אֲשֶׁר פָּגַעְנוּ בִכְבוֹדֶךָ.

הָאִישׁ

אָמְנָם, הָרַב, אִתְּךָ הַסְּלִיחָה עַל אֲשֶׁר חָשַׁדְנוּ בְךָ וּבַיְּהוּדִים. אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי כָּל עֹנֶשׁ שֶׁתַּטִּיל עָלַי בְּעַד נְגִיעָתִי בְךָ לָרָעָה. מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לֹא אַאֲמִין בְּשׁוּם עֲלִילָה עַל הַיְּהוּדִים. רַק הַכֹּהֵן הֵסִית אוֹתָנוּ בָכֶם, וַיֹּאמֶר לָנוּ שֶׁאַתֶּם הֲרַגְתֶּם אֶת הַיֶּלֶד.

הַכֹּהֵן

אֵבֶל יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבַּבַּקְבּוּק הַזֶּה הָיָה דָם, וְאֵיךְ זֶה נִתְחַלֵּף הַדָּם לְיָיִן?

הָאָב

ה' אֲשֶׁר הָפַךְ אֶת מֵימֵי מִצְרַיִם לְדָם, הֲתִקְצַר יָדוֹ לַהֲפֹךְ מְעַט דָּם לְיָיִן? (חוֹשֵׁב רֶגַע) יִשְׁמַע נָא הַשָּׂר. מֵאַיִן יָדַע הַכֹּהֵן שֶׁבְּבַקְבּוּק זֶה הָיָה דָּם אִם הוּא בְעַצְמוֹ אוֹ עַל יְדֵי שְׁלִיחַ לֹא שָׂם אֶת הַדָּם לְתוֹכוֹ? (בְּרֶגֶשׁ) הַשָּׂר! אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הַכֹּהֵן הַזֶּה בִּשְׂכִירַת שְׁנֵי הָרוֹצְחִים הָאֵלֶּה לִרְצֹחַ אֵת הַיָּלֶד (מוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הַצְּלָב וּפוֹנֶה אֶל הַכֹּהֵן בִּפְתִיעוּת) כֹּהֵן! הַכֶּר נָא, הַצְלָבְךָ הוּא אִם לֹא? (הַדְּבָרִים יָצְאוּ מִפִּי הָרַב וּפְנֵי הַכֹּהֵן חָפוּ. הוּא צוֹעֵד צְעָדִים אֲחָדִים לַאֲחוֹרָיו, אוּלָם תֵּכֶף הוּא מַבְלִיג עַל פַּחֲדוֹ, וּבְמֵצַח נְחֹשֶׁת פוֹנֶה אֶל הָרַב).

הַכֹּהֵן

מַה, גַּם אֶת צְלָב הָאֱלֹהִים הַנִּצְלָב גְּנַבְתֶּם מִמֶּנִּי? עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל חַטַּאתְכֶם! בִּימֵי הַבֵּינַיִם הָיוּ מַעֲלִים אֶתְכֶם בְּעַד זֶה עַל הַמּוֹקֵד. הֲשִׁיבֵהוּ אֵלָי! (הָרַב נוֹתֵן לוֹ אֶת הַצֶּלֶם, וְהַכֹּהֵן מְחַבֵּר אוֹתוֹ לִקְצֵה הַשַּׁרְשָׁרֶת).

הַשָּׂר

(כָּל הָעֵת עָמַד וְכָתַב בַּסֵּפֶר) אַחַת גָּמַרְתִּי בְנַפְשִׁי לְהִתְחַקּוֹת עַל הָאֱמֶת טֶרֶם לֶכְתֵּנוּ מִזֶּה. שׁוֹטֵר, שִׂים עוֹד כִּסֵּא עַל הַבִּימָה וְיַעֲלוּ שְׁנֵי הַפּוֹשְׁעִים הָאֵלֶּה וְיֵשְׁבוּ עֲלֵיהֶם.

הַכֹּהֵן

(מִתְכּוֹנֵן לָרֶדֶת) צַר לִי לַעֲזֹב אוֹתְךָ, הַשָּׂר, אֵבֶל אֵין לִי פְּנַאי עַכְשָׁו. צָרִיךְ אֲנִי לְבַקֵּר אֵיזֶה חוֹלֶה גוֹסֵס, וּבְלִי עֶזְרָתִי לֹא תַעֲלֶה נִשְׁמָתוֹ לַשָּׁמָיִם.

הַשָּׂר

(מְנַעֲנֵעַ אֶת רֹאשׁוֹ) אִי אֶפְשָׁר. נָחוּץ שֶׁתִּרְאֶה בְעֵינֵיךָ אֶת סוֹף הַדָּבָר. (בְּקוֹל רָם וְחָזָק) אִישׁ אַל יֵצֵא מִכָּאן עַד שֶׁנִּגְמֹר אֶת כָּל הָעִנְיָן (בֵּינָתַיִם שָׂם הַשּׁוֹטֵר כִּסֵּא שֵׁנִי – כִּסֵּא, לָאו דַּוְקָא אֶלָּא סַפְסָלִים קְטַנִּים; וְאִם אֵין כָּאֵלֶּה, יַסְפִּיק הַסַּפְסָל הָרִאשׁוֹן לִשְׁנֵי הַפּוֹשְׁעִים, כִּי אֵין אֲנַחְנוּ מְחֻיָּבִים, לְהַסְפִּיק כִּסְאוֹת לְכָל הַפּוֹשְׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם – וְרָמַז לִשְׁנֵי הָאֲסוּרִים לַעֲלוֹת עַל הַבִּימָה) עַכְשָׁו, יֶלֶד, תּוּכַל לָשׁוּב לְאִמֶּךָ (הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה מְקַבְּלִים אוֹתוֹ וּמַעֲמִידִים אוֹתוֹ עַל סַפְסָל סָמוּךְ לַבִּימָה. הַנֶּאֱשָׁמִים עוֹלִים וְיוֹשְׁבִים עַל הַכִּסְאוֹת אוֹ הַסַּפְסָל, וְהַשַּׂר פּוֹנֶה לְאֶחָד) מַה שְׁמֶךָ (וְהוּא רוֹשֵׁם אֶת הַתְּשׁוּבוֹת)

רוֹצֵחַ א' סְטֶפַּן בֶּן חְמֶלְנִיצְקִי, שְׁמִי.

הַשָּׂר

וּשְׁמֶךָ?

רוֹצֵחַ ב' אִיגְנַץ בֶּן פַּאטָרָבְסְקִי.

הַשָּׂר

מַדּוּעַ בִּקַּשְׁתֶּם לִשְׁלֹחַ יָד בַּיֶּלֶד וּלְגוֹלֵל אֶת עֲוֹן רִצְחוֹ עַל הָרַב?

רוֹצֵחַ א' (מְגַמְגֵּם וּמְפַקְפֵּק) אֲנַחְנוּ הָיִינוּ רַק… מְשַׁטִּים בּוֹ… אָמַרְנוּ… לַעֲשׂוֹת לוֹ צְחוֹק… כָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה לֹא נִכְנְסָה בְלִבֵּנוּ, חַס וְשָׁלוֹם.

הָאִישׁ

(בְּקֶצֶף) צְחוֹק הוּא לָכֶם, מְנֻוָּלִים שֶׁכְּמוֹתֵיכֶם! אַתֶּם דּוֹקְרִים אֶת יַלְדִּי וְשׁוֹפְכִים אֶת דָּמוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ צְחוֹק? הַשָּׂר! הַרְשֵׁנִי נָא, וַאֲנַפֵּץ אֶת רָאשֵׁיהֶם אֶל הַקִּיר (וְהוּא עוֹקֵר מִמְּקוֹמוֹ וְחָפֵץ לְהִסְתַּעֵר עֲלֵיהֶם, אַךְ הַשַּׂר עוֹצֵר בַּעֲדוֹ).

הָאִשָּׁה

אֶת עֵינֵי הָרוֹצְחִים אֲנַקֵּר בְּעַד נָגְעָם בְּיַלְדִּי (וְהִיא מְאַמֶּצֶת אוֹתוֹ אֶל לִבָּהּ).

הָאֲסַפְסוּף

א' חַכּוּ, אֲנַחְנוּ נַעֲזֹר עַל יֶדְכֶם!

ב' אֶת הַיְּהוּדִים יַחַד עִם הָרוֹצְחִים נְנַפֵּץ אֶל הַקִּיר!

ג' עַל הָעֵץ נִתְלֵם!

רוֹצֵחַ ב' אֲנַחְנוּ לֹא דָּקַרְנוּ אוֹתוֹ כְלָל. אֲנַחְנוּ רַק הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ לַחֲצַר הָרַב כְּדֵי שֶׁהוּא יִדְקֹר אוֹתוֹ לְחַג הַפֶּסַח. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא נָגַעְנוּ בוֹ לָרָעָה אַף בְּחֻדּוֹ שֶׁל מַחַט.

הַשָּׂר

שׁוֹטֵר, חַפֵּשׂ בְּבִגְדֵיהֶם. אוּלַי תִּמְצָא אֶצְלָם אֶת הַשַּׂכִּין (הַשּׁוֹטֵר מְחַפֵּשׂ, תְּחִלָּה אֵצֶל אֶחָד וְאַחַר כָּךְ אֵצֶל הַשֵּׁנִי, וּמוֹצֵא בְמַגָּפוֹ שַׂכִּין אָרֹךְ, הַשַּׂר לוֹקֵחַ אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, וּמַרְאֶה לַיֶּלֶד) הַמַּכִּיר אַתָּה אוֹתוֹ?

הַיֶּלֶד

(בְּקוֹל רוֹעֵד) כֵּן, אֲדוֹנִי. הוּא הַשַּׂכִּין אֲשֶׁר רָאִיתִי בְיָדָם.

הַשָּׂר

לוּ לַעֲצָתִי תִּשְׁמְעוּ, תִּתְוַדּוּ עַל חַטַּאתְכֶם, וְעָנְשְׁכֶם לֹא יִהְיֶה גָדוֹל כְּהָעֹנֶשׁ שֶׁיַּטִּילוּ עֲלֵיהֶם אִם תַּעַמְדוּ בְּמֶרְדְּכֶם.

רוֹצֵחַ א' (קוֹרֵץ בְּעֵינָיו, מֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ, וְדוֹחֵף בְּמַרְפְּקוֹ בְצִדּוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי, עַד שֶׁזֶּה מַסְכִּים בְּרֹאשׁוֹ) אֵין הִיא אַשְׁמָתֵנוּ, אֲדוֹנִי הַשָּׂר. אֲנַחְנוּ רַק עָשִׂינוּ כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ הַכֹּהֵן שֶׁלָּנוּ.

הַשָּׂר

מַה שֵׁם הַכֹּהֵן הֶחָסִיד שֶׁלָּכֶם? (כּוֹתֵב).

רוֹצֵחַ ב' מַרְזַוִיץ בֶּן פִּלְסְטוּרְסְקִי שְׁמוֹ. הֲלֹא הוּא עוֹמֵד לְפָנֶיךָ (מַרְאֶה עָלָיו בְּרֹאשׁוֹ) הוּא אָמַר לָנוּ שֶׁהַיְּהוּדִים הָרְגוּ אֶת אֱלֹהֵינו בַפֶּסַח, וּמִפְּנֵי זֶה מִצְוָה עָלֵינוּ לְהַעֲלִיל עֲלִילַת דָּם עֲלֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲשׂוֹת בָּהֶם הֶרֶג וְאַבְדוֹן, וּשְׁלָלָם יִהְיֶה לָבָז.

הַשָּׂר

כַּמָּה הִבְטִיחַ הַכֹּהֵן לְשַׁלֵּם לָכֶם בְּעַד מְלַאכְתְּכֶם הַנְּקִיָּה הַזֹּאת?

רוֹצֵחַ א' עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל כֶּסֶף בִּמְזֻמָּן, וְכַפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ בְכָל הַשָּׁנָה חִנָּם.

הַכֹּהֵן

(כָּל הָעֵת עָמַד בְּפָנִים חִוְרִים וְזוֹעֲפִים, וְרֹאשׁוֹ מוּרָד) סְלַח לִי, אֲדוֹנִי הַשָּׂר. הֲתַאֲמִין לְדִבְרֵי פוֹחֲזִים וְרֵיקִים אֵלֶּה, בְּנֵי בְלִיַּעַל, הַטּוֹפְלִים עָלַי שְׁקָרִים כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת צַוָּארָם מִתְּלִיָּה? וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֲנִי אַשְׁפִּיל אֶת עַצְמִי לְדִבְרֵי הֲסָתָה, וְאֶהְיֶה חָבֵר לִמְרַצְּחֵי נְפָשׁוֹת.

הַשָּׂר

אֶל תִּתְבָּרֵךְ בְּלִבְּךָ, הַכֹּהֵן, שֶׁתּוּכַל לְפַתּוֹתֵנִי בִדְבָרִים חֲלָקִים. נִדְהָם אֲנִי עוֹמֵד פֹּה, בִּרְאוֹתִי כֹהֵן נוֹצְרִי, הַמִּתְאַמֵּר לִהְיוֹת בָּא כֹּחוֹ שֶׁל בֶּן אֱלֹהִים, מֵסִית וּמֵדִיחַ אֶת עַמֵּי הָאָרֶץ לְשׁוֹד וּלְרָצַח. הֲכָכָה נִשְׁפַּלְתָּ עַד שֶׁאֵינְךָ מַרְגִּישׁ אֶת הַחֶרְפָּה שֶׁאַתָּה מֵמִיט עַל כָּל הַנּוֹצְרִים בְּמַעֲשֶׂיךָ? הֲלֹא פְּנֵי כָל נוֹצְרִי תָּמִים יֶאֶדְמוּ מִבֹּשֶׁת בְּשָׁמְעוֹ אֶת דְּבַר נְכָלֶיךָ, וּמְזִמָּתְךָ אֲשֶׁר כִּמְעַט בִּצַּעְתָּה! אֵיךְ לֹא אֶתֵּן אֵמוּן בְּדִבְרֵיהֶם בִּרְאוֹתִי אֶת צְלָבְךָ בִידֵי הָרַב? וְהִשְׁתַּתְּפוּתְךָ בַּעֲלִילָה זוֹ מַרְאָה בַעֲלִיל שֶׁאַתָּה עוֹלֶה בְרָעָתְךָ עַל עוֹשֵׂי דְבָרֶיךָ אֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם בִּינָה יְתֵרָה. מֶרְזַוִיץ בֶּן פִּלְסְטוּרְסְקִי, יָרֵא אֲנִי שֶׁבִּמְקוֹם שַׁרְשֶׁרֶת הַצְּלָב יָשִׂימוּ אֶת חֶבֶל הַתְּלִיָּה עַל צַוָּארֶךָ (פּוֹנֶה אֶל הָרוֹצְחִים) וְגַם אַתֶּם לְאֶרֶץ גְּזֵרָה תִּשָּׁלֵחוּ (מֵנִיעַ עֲלֵיהֶם בְּרֹאשׁוֹ, כְּאוֹמֵר: “אִי לָכֶם שֶׁיְּרַדְתֶּם לְמַדְרֵגָה כָזֹאת! אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת!” וְהוּא כוֹתֵב בְּסִפְרוֹ).

רוֹצֵחַ ב' (בּוֹעֵט בְּרַגְלוֹ – כִּי יָדוֹ אֲסוּרָה – בְּרֶגֶל הַשֵּׁנִי) הוֹי, חֲמוֹר שֶׁכְּמוֹתֶךָ! הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ לִדְקֹר אוֹתוֹ בְלִבּוֹ עֶשֶׂר פְּעָמִים עַד שֶׁיָּמוּת וְלֹא יוּכַל לְהַגִּיד מִי הֱמִיתוֹ. אַתָּה קִלְקַלְתָּ אֶת הַכֹּל. תִּפַּח רוּחֶךָ!

רוֹצֵחַ א' (מֵשִׁיב אֶת הַבְּעִיטָה) מַגֵּפָה תָבֹא עָלֶיךָ! הַלְוַאי שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי אוֹתְךָ וְאֶת מוֹרֵה הַצֶּדֶק שֶׁלָּךְ. רְאֵה מַה שֶׁהִגִּיעַנִי בְעֶטְיוֹ שֶׁל זֶה. מִי יִתֵּן, וִהְיִיתֶם אַתָּה וְהַכֹּהֵן כַּפָּרָה בַעֲדִי וּבְעַד כָּל הַיְּהוּדִים!

רוֹצֵחַ ב' צָרִיךְ לְהִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵי הָרַב וּלְבַקֵּשׁ שֶׁלֹּא יַכְבִּיד אֶת יָדוֹ עָלֵינוּ וָלֹא יִשְׁתַּדֵּל לָמֹץ אֶת עֹמֶק הַדִּין נֶגְדֵּנוּ. הֲלֹא הַיְּהוּדִים הֵם רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים, אוּלַי יְרַחֵם (הַשַּׂר גּוֹמֵר לִכְתֹּב וְשָׂם אֶת סִפְרוֹ בְכִיס בִּגְדוֹ וּמִתְכַּוֵּן לָרֶדֶת).

הַכֹּהֵן

אָנָּא, הַשָּׂר! הוֹאֵל נָא וְאַל תָּמֵט עָלַי חֶרְפָּה נֶגְדָּה נָא לְכָל עַם הָאָרֶץ. אַל נָא תוֹלִיכֵנִי בָרְחוֹב בְּיָדַיִם אֲסוּרוֹת, כִּי לִבְרֹחַ לֹא אוּכַל כְּשֶׁאֲנִי מֻקָּף שׁוֹטְרִים.

הַשָּׂר

נָשָׂאתִי אֶת פָּנֶיךָ לְדָבָר זֶה (לְצַד הַדֶּלֶת) הַשּׁוֹטְרִים יִשְׁמְרוּ עַל הַכֹּהֵן כְּעַל בָּבַת עֵינָם. הַחֲקִירָה וְהַדְּרִישָׁה נִגְמָרָה. עִמְדוּ בַשּׁוּרָה! שְׁנֵי שׁוֹטְרִים בָּרֹאשׁ, הַכֹּהֵן וּשְׁנֵי הָאֲסִירִים בְּאֶמְצַע, וְיֶתֶר הַשּׁוֹטְרִים אַחֲרֵיהֶם. כָּל הַנּוֹצְרִים יִסְתַּלְּקוּ מִיָּד וְיִתְּנוּ לַיְּהוּדִים לְהִתְפַּלֵּל בְּאֵין מַפְרִיעַ (הוּא יוֹרֵד מֵעַל הַבִּימָה וּמַשְׁגִּיחַ עַל הַדְּבָרִים שֶׁיֵּעָשׂוּ כְמִצְוָתוֹ. כֻּלָּם עוֹמְדִים אֵצֶל הַדֶּלֶת, וְהַשַּׂר פּוֹנֶה אֶל הָרַב הָעוֹמֵד עַל הַבִּימָה) סְלַח לָנוּ כִּי הִפְרַעְנוּ אֶתְכֶם בִּתְפִלַּתְכֶם. סַכָּנָה גְּדוֹלָה נִשְׁקְפָה לָכֶם, וְעַכְשָׁו נִצָּלְתֶּם. מִצִּדִּי, אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁאֶשְׁתַּדֵּל לְהָבִיא אֶת הַנֶּאֱשָׁמִים לִפְנֵי כִסֵּא הַמִּשְׁפָּט, וּגְמוּלָם יָשׁוּב בְּרֹאשָׁם. וְאָז יֵדְעוּ כָל גּוֹיֵי הָאָרֶץ כִּי רַק עֲלִילַת שָׁוְא חִפְּאוּ עֲלֵיכֶם, וּלְחִנָּם נִרְדַּפְתֶּם כָּל הַיָּמִים.

הָאָב

תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי הַשַּׂר, עַל דְּבָרֶיךָ הַנְּכוֹנִים, וְעַל עֲמָלְךָ הָרַב לְמַעַן הָאֱמֶת וְהַמִּשְׁפָּט. מִי יִתֵּן וְהָיוּ כָל הַשָּׂרִים, אֲשֶׁר גּוֹרָלֵנוּ בְיָדָם, נֶאֱמָנִים לְאַרְצָם וּלְחוֹבָתָם כָּמוֹךָ, אֲדוֹנִי. זָכְרָה לְךָ אֱלֹהִים לְטוֹבָה.

הַקָּהָל

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הַשָּׂר

שָׁלוֹם לָכֶם! (פּוֹנֶה אֶל הַשּׁוּרָה הַיּוֹצֵאת) צַעֲדוּ קָדִימָה! (יוֹצֵא בָאַחֲרוֹנָה).

הָאֲסַפְסוּף

(יוֹצְאִים לִפְנֵי הַשּׁוֹטְרִים וְעוֹמְדִים בַּחוּץ).

א' הַשַּׂר לָקַח שֹׁחַד וּמֵגֵן עַל הַיְּהוּדִים!

ב' חֲבֵרִים, הָבָה וְנַכֶּה אוֹתוֹ וְאֶת הַיְּהוּדִים!

ג' מִי בְאֶבֶן, מִי בְמַקֵּל, הַכּוּהוּ! (וְקוֹל הֶהָמוֹן מִבַּחוּץ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְגָדוֹל).

הַשָּׂר

(קוֹלוֹ נִשְׁמָע מִבַּחוּץ) שׁוֹטְרִים, יְרוּ בָהֶם! (קוֹל יְרִיָּה כְּקוֹל רַעַם נִשְׁמָע. פּוּף! פּוּף! קוֹל צְעָקָה שֶׁל אֲנָשִׁים נָסִים וּנְפוֹצִים, וְהַקּוֹלוֹת הוֹלְכִים וּמִשְׁתַּתְּקִים אֶחָד אֶחָד. הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר רְעָדָה אֲחָזָתַם בְּשָׁמְעָם אֶת קוֹל הַיְּרִיּוֹת שָׁבִים לִמְנוּחָתָם וְאֶל מְקוֹמוֹתֵיהֶם).

הָאָב

רַבּוֹתַי! תְּחִלָּה נוֹדֶה לַה' אֲשֶׁר הוֹצִיאָנוּ מִסַּכָּנָה גְדוֹלָה. נְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל (מְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם, וְהַמִתְפַּלְלִים מַחֲזִיקִים אַחֲרָיו) “בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלָנוּ כָל טוֹב”.

הַקָּהָל

(גּוֹמְרִים לְפָנָיו וְעוֹנִים אַחֲרָיו) אָמֵן.

הָאָב

רַבּוֹתַי. חַיָּב אֲנִי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מֵאֵת ה' וּמֵאֵת כָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה עַל אֲשֶׁר הִכְנַסְתִּי צֶלֶם בָּהֵיכָל. יַד ה' הָיְתָה בָזֶה, שֶׁהַצֶּלֶם אֲשֶׁר הַכֹּהֵן נָתַן לְהָרוֹצְחִים לְחַזֵּק אֶת לִבָּם בְּמַעֲשֶׂה הָרֶצַח יֹאבַד לָהֶם. עַל יְדֵי זֶה נוֹדַע לִי מִי הָיָה הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הִדִּיחַ אוֹתָם לִרְצֹחַ אֵת הַיֶּלֶד. סִלְחוּ לִי, מוֹרַי וְרַבּוֹתָי (מוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ כְּחוֹטֵא, מַחֲרִישׁ וּמְחַכֶּה…)

זָקֵן

(זָקֵן אֶחָד קָם מִמְּקוֹמוֹ בַמִּזְרָח, עוֹבֵר אֶל זָקֵן אַחֵר, וְזָקֵן שְׁלִישִׁי מִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם, הֵם מִתְלַחֲשִׁים רֶגַע, וְכֻלָּם “מְכַבְּדִים” זֶה אֶת זֶה, וְכֻלָּם מְסָרְבִים זֶה לָזֶה, עַד שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה מְקַבֵּל עָלָיו אֶחָד מִן הַשְּׁלשָׁה, עוֹלֶה עַל הַבִּימָה) מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ! בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, וּבִרְשׁוּת כָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, הֲרֵינִי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְךָ מְחִילָה וּסְלִיחָה גְּמוּרָה. מֻבְטָחְנִי שֶׁגַּם ה' יִמְחַל וְיִסְלַח לָךְ. אֶת נַפְשֵׁנוּ הִצַּלְתָּ מִמָּוֶת וּכְבוֹד עַמֵּנוּ מֵחֶרְפָּה. שְׂכָרְךָ בָעוֹלָם הַבָּא יִהְיֶה גָדוֹל מְאֹד (תּוֹקֵעַ אֶת כַּפוֹ בְּכַף הָרַב).

הַקָּהָל

(מַבִּיעַ אֶת הַסְכָּמָתוֹ לְדִבְרֵי הַזָּקֵן) אָמֵן.

הָרַב

רַבּוֹתַי! לֹא אֲנִי כִּי אִם בִּנְיָמִין בְּנִי הוּא שֶׁזָּכָה שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל עַל יָדוֹ הַזְּכוּת הַזֹּאת. רַבּוֹתַי! כָּתוּב בַּתּוֹרָה, “כִּי יִשְׁאָלְךָ בִּנְךָ וְהִגַּדְתָּ לוֹ”. וְהוּא שְׁאֵלַנִי הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת עַל דְּבַר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עֵד שֶׁגָּמַר בְּדַעְתּוֹ לִרְאוֹת אֶת אֵלִיָּהוּ בְעֵינֵי בְשָׂרוֹ. וְכַאֲשֶׁר גָּמַר בְּלִבּוֹ כֵּן עָשָׂה, וַיֵּשֶׁב עַד אַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וּבְדֶרֶךְ נֵס גִּלָּה אֶת הָרוֹצְחִים וְאֵת מַעַלְלֵיהֶם. רַבּוֹתַי! כְּשֶׁעָלָה אֵלִיָּהוּ לַמָּרוֹם, בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֱלִישָׁע שֶׁיִּהְיֶה עָלָיו פִּי שְׁנַיִם מֵרוּחוֹ. וּבְנִי זֶה, בְּוַדַּאי, שֶׁרוּחוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הָיְתָה עָלָיו בִּשְׁעַת הַסֵּדֶר. וּלְזֵכֶר הַנֵּס שֶׁה' עָשָׂה לָנוּ הַיּוֹם הַזֶּה, הִנְנִי קוֹרֵא לִבְנִי בְשֵׁם חָדָשׁ, בִּנְיָמִין אֵלִיָּהוּ. בִּנְיָמִין אֵלִיָּהוּ בְּנִי, עֲלֵה נָא עַל הַבִּימָה (בִּנְיָמִין עוֹלֶה וְעוֹמֵד בֵּין הָרַב וּבֵין הַזָּקֵן. הָאָב סוֹמֵךְ אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ) בִּנְיָמִין אֵלִיָּהוּ, יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר… (וְכוּ').

הַזָּקֵן

בִּנְיָמִין אֵלִיָּהוּ הוּא שֵׁם טוֹב. סִמָּן טוֹב הוּא שֶׁה' יִשְׁלַח לָנוּ בִמְהֵרָה אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְבַשֵּׂר לָנוּ בְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וִישׁוּעוֹת (סוֹמֵךְ אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁ בִּנְיָמִין) וּבְיָמֶיךָ וּבְיָמֵינוּ תִוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.

הַקָּהָל

אָמֵן.

הָאָב

יֹאמַר נָא הַחַזָּן “יִתְגַדַּל” וְנִתְפַּלֵּל מוּסָף (הַחַזָּן קָם, נִגָּשׁ אֶל הָעַמּוּד. הָרַב נוֹשֵׁק אֶת הַפָּרֹכֶת וְיוֹרֵד. הַזָּקֵן וּבִנְיָמִין עוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂהוּ וְיוֹרְדִים גַּם הֵם. הַקָּהָל קָם לִתְפִלַּת מוּסָף. קוֹל הַחַזָּן בְּנַגְּנוֹ, וְקוֹל הָעָם הָעוֹזְרִים לוֹ וְעוֹנִים לְעֻמָּתוֹ הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְחָזֵק).

חַזָּן

יִתְגַּדַּל… וְיִתְקַדַּשׁ… שְׁמֵהּ… רַבָּא!…

(הַמָּסָךְ יוֹרֵד)

(אדר, תרע“ט. מיניאפוליס־תמוז, תר”פג. דיטרויט).

הערה. אמר המחבר: הרבה טפלתי בחזיון זה. הרבה שעות־עמל השקעתי בו. מזמן לזמן, במשך ארבע שנים, שבתי וחזרתי עליו ועסקתי בו יומם ולילה, ערב ובֹקר וצהרים.‏ גזלתי שנתי מעיני; מנעתי ממני תענגות בני האדם וגם – מה שהרבה רע מזה – תענגות בנות האדם… בים וביבשה… וכל כך למה? כדי להוציא מתחת ידי דבר מתוקן לכבור חג הפסח. זכרה לי אלהי לטובה! ואם אחרי כל טרחותי שטרחתי לא עלה החזיון בידי, ולקוי הוא בחסר ויתר ומגרעות אחרות, ודומה כאלו הוא מרחף באויר, הרי זה מפני… מפני שגדול הנושא מנשוא… ומן השמים מעכבים…

הקדמה לנוספות ל“כוסו של אליהו” מאת יעקב > אריאל

טובת הקוראים והמבקרים, הרואים והמשחקים עומדת תמיד לנגד עיני המחבר. ובהיות שרצה המחבר להקל מעט על הקוראים וכו' הנכבדים, על כן ישב המחבר על מדוכה זו מיום שנשלח הספר לבית הדפוס, בערב ראש שנת תרפ“ד, ולא ירד ממנהּ עד ערב ראש שנת תרפ”ה; ובכל אותו הזמן בקש אמצעים ודרכים שונים איך לקצר מעט את החזיון הגדול: “כוסו של אליהו”, הארך אפשר מעט יותר מדי. ועכשו שמח המחבר שיש בידו לבשר לקוראיו וכו' הנכבדים שסוף סוף, אחרי יגיעה רבה, הצליח למצא עצה ותחבולה להשמיט לגמרי את המערכה הראשונה של אותו החזיון (מה שמצריך להוסיף רק דברים אחדים אל המערכה השניה) מבלי שיסבלו מזה הקוראים וכו' הנכבדים.

אולם בזה עוד לא יאמר המחבר די, כי אם ישתדל לחפש עוד דרכים שׁונים עד שימצא את הדרך הישרה לקצר את החזיון עוד יותר ולהשמיט לגמרי גם את המערכה השניה, וגם השמטה זו תֵעָשֶׂה באפן שלא יסבלו מזה הקוראים וכו' הנכבדים. אך גם בזה לא יסתפק המחבר ולא ינוח ולא ישקט ויוסיף לחפש את הדרכים הכי שונים והנסתרים למען יוכל לקצר עוד יותר ולהשמיט לגמרי גם את המערכה הנשארה, השלישית, וגם כן, כמובן, באפן שלא יסבלו מזה הקוראים וכו' הנכבדים כלל וכלל. בקצור, יכולים הם הקוראים וכו' הנכבדים להיות סמוכים ובוטחים כי המחבר לא יחוס על כל הטרח והעמל הרב הכרוך בחפושים אלה, אם רק תצא מהם איזו תועלת לטובת הקוראים וכו' הנכבדים ולהנאתם.

ובאם יאותו גם המבקרים הנכבדים להסכים לתכנית זו, הריהו מוכן המחבר להוסיף ולחפש דרכים חדשים לגמרי כדי שיוכל לָמֹד גם את יתר החזיונות שבספר זה באותה המדה של קצור והשמטה עד שלא ישאר אף חזיון אחד בכל הספר, מבלי להסיח דעת אף לרגע, כמובן, מן התנאי ההכרחי שהקוראים וכו' הנכבדים לא יסבלו ממדה זו כלל וכלל. זאת ועוד מחשבות טובות יש בלב המחבר על הקוראים וכו' הנכבדים, וכי מה לא יעשה המחבר למען קוראיו וכו' הנכבדים?

הערות הבחור הזעצער:

אמר הבחור הזעצער: אם ימצא בין הקוראים וכו' הנכבדים אדם מחודד ביותר אשר יבא מתוך קריאת הקדמה זו וימנה במחברנו הנכבד את המדות הטובות של זחיחות הדעת ויהירות וכדומה, ישיב נא אל לבו את הכלל הגדול שכל דבר המותר למחברי שירים מותר גם למחברי חזיונות. ואם תמצי לומר שהחזיונות אינם חזיונות, הרי תמצי גם לומר שהשירים אינם שירים. אם, למשל יאה הוא למשורר לנהג סלסול בעצמו ולחבר שיר על דבר שיריו, עם “כנור” ו“נבל”, “נימים”, ו“מיתרים”, ועוד מכשירי זמר כאלה – מובן מאליו שאין הכתוב מדבר כנגד המשוררים הגדולים, שעולם בפני עצמם הם, ולהם הכל שרי – מדוע לא ינהג גם מחבר החזיונות סלסול בחזיונותיו ולא יכתב אודותם בהקדמתו, לכל הפחות, אם קצרה ידו לחבר חזיון על אודות חזיונותיו? במה נופל השני מן הראשון? אדרבה, יש מבקרים הסוברים שנעלה הוא החוזה חזיונות על משורר השירים… ואם תמצי לומר שהחזיונות וכו‘, הרי תמצי גם לומר שהשירים וכו’, ועין למעלה, וחוזר חלילה…

שוב דרש הזעצער:

כבר אמרו חז“ל, “אין לך דבר שאין לו שעה”. והשתא, סברת המבקרים הנזכרת למעלה היא השליטה בעולם הספרות. ומטעם זה תתברר לנו המהפכה הגדולה שלפתע פתאם היתה בספרותנו. כל המשוררים, בנעריהם ובזקניהם, עזבו את שיריהם לאנחות, עגנו את אהובותיהם, קרעו את “נימיהם ומיתריהם”, כתתו “נבליהם וכנורותיהם” ל”גבורים" ו“נפשות”, ונעשו ליוצרי הדרמה, כמו שכתוב, “והלכו מחיל אל חיל”. ואנו אין לנו אלא לברך “שהחינו” על הופעה חשובה זו בספרותנו, ועל ההופעה השניה המלוה אותה, כדרך היהודים מטבע בריתם, כשהם רואים יהודי אחד אוחז בפרנסה חדשה מיד מחרים ומחזיקים אחריו וכל אחד אוחז גם הוא באותה פרנסה. וגם על הופעה זו כבר אמרו חז"ל, “קנאת סופרים תרבה חכמה”. הלואי!

עד כאן דברי הבחור הזעצער, ויסלח לי המחבר הנכבד על שנכנסתי לרשותו בלי רשותו…

מערכה ראשונה (היא השניה במחזה)

(סדור הבימה יהיה כמו במערכה השניה שבפנים הספר, אלא שמנורת הנפט עודנה דולקת. גם אין מקום בה בעד הילדה צלה)

האם

(כשהיא עומדת בפתח המסדרון אשר בקיר לימין הרואים, מוכנה ללכת לחדר־מטתה, אל השפחה העומדת באמצע החדר כשהיא אוחזת מטאטא ביד אחת ומגרפת האבק בשניה) כאשר תכבדי את הרצפה, תשגיחי נא לבלי השאר אף פרור־מצה אחד עליה, כי חטא הוא לדרך על הלחם אשר נתן לנו ה' ברב חסדו. ובכלותך את מלאכתך, תואילי נא לכבות את מנורת הנפט, אבל את הנרות תשאירי כשהם דולקים. הנרות צריכים לדלוק עד שיכבו מאליהם. ליל שלום לך, מרינקה.

מרינקה

ליל שלום גם לך, גברתי הטובה (האם נעלמת מן העין אחרי סגרה את דלת המסדרון ומשאירה אותה פתוחה רק מעט מבלי שתגע הדלת במזוזה. אחרי רגע נשמע קול פתיחת דלת וסגירתה, להודיע לך כי נכנסה כבר אל חדרה. בתחילה מסירה מרינקה את המפה מעל השלחן ומנערת את הפרורים שעליה על הרצפה, ומניחתה שוב על השלחן. וכשהיא מעתיקה את הכסאות ומתחילה לטאטא את הרצפה, רואה היא את עצמה מוכרחה לכרע ברך כדי להוציא איזה פתותים שנתגלגלו תחת השלחן ואינם חפצים לזוז ממקומם למרות הכותה בהם במטאטאה. דבר זה מרגיז אותה, וכקמה וזוקפת את עצמה היא מרטנת) פתותי מצות אלה סוף סוף יוציאוני מן העולם. כל היום עלי לכף כאגמון ראשי, או ללכת בברכי כמו קִטֵּעַ ולהתגלגל אחרי איזה פרור שהתחמק מתחת המטאטא. זו היא מכה אשר לא כתובה בתורה (את הפתגם הזה למדה מהרבנית, אולם, בהבדל משפחתו של הרבי, אינה יודעת כונת הפתגם) ואין אף נפש אחת אשר תשתתף בצערי או אשר אוכל לשפך את שיחי בחיקה. רק לפניך, מטאטאי (אוחזת אותו כנגד פניה ומביטה עליו) יכלה אני לפתח את פי ולגלות את אשר עם לבי. אמר נא לי אתה, איזה חטא יש בדבר אם גם ידרך איש ברגליו על אלו פתותי מצות שאין לאיש חפץ בם? מה? (מטה את אזנה, כמאזינה לדברי המטאטא) אומר אתה שגברתי רבנית היא, ועליה לדעת את כל החטאים שאדם דש בהם בעקבו, ואם היא אומרת שחטא הוא, ודאי יודעת היא מה שאומרת, ואשרי השפחה העובדת גברת טובה כגברתי. אולי צדקת, מטאטאי היקר, למה לי להרהר אחרי מדותיה? מוטב לי לגמר את מלאכתי מיד כדי לעלות תיכף על משכבי וליתן מנוחה לעצמותי השבורות (שבה לעבודתה, ובגשתה אל ארון התבות, מבטה נתקל בכוס היין. יגון ואנחה נסים מפניה המפיקים עכשו שמחה למראה הכוס) אסורה נא ואראה אם יין בכוס, אם ריקה היא (נגשת, מרימה את הכוס ומביטה בו) הידד! מלאה היא יין על כל גדותיה. בשביל מי היא כוס זו? מסתמא השאירה אותה הגבירה בשבילי אלא ששכחה להעמידני על זה. אמנם צדקת, מטאטאי הנאמן, אשה טובת לב היא גברתי, ואשרי השפחה המשרתת אותה (שותה ומעוה פניה) וכי גם זהו יין? יין צמוקים הוא או מים מתוקים! הגם אבי חגג את חג הפסחא שלנו ביין צמוקים? חס וחלילה! הוא, ינעם לו עפרו, היה שותה שלש ארבע כוסות גדולות מיין שרף והיה נופל שכור ארצה, וככה היה שוכב כל היום עד שהיין סר מעליו והיה מתפכח וקם ושותה שוב שלש או ארבע כוסות גדולות מיין שרף ושוב היה נופל שכור ארצה. זו היתה חגיגה כמו שנאמר! מה אתה אומר לזאת מטאטאי? אומר אתה שעיף הנך ומבקש לנוח קצת. ובכן לא נְכַבֵּד עוד הלילה (אוספת את הפרורים לתוך מגרפת האבק, מכבה את מנורת הנפט, מכבה גם נר אחד או שנים, אך נזכרת מה שנצטותה) הו, מה זאת עשיתי! (מביטה מסביב וממהרת להדליק את הנרות הכבוים, מרימה את כלי הַכִּבּוּד וצועדת אל הדלת אשר לשמאל הרואים הנפתחת אל חדר הבשול, והנה קול צעדים מגיע לאזניה מצד הימין. פונה היא לשמאלה, והנה בנימין, ילד כבן עשר, עומד בפתח המסדרון. פונה אליו בכעס) מה לך פה, ומי לך פה, בנימין? שוב למטתך ואל תתגלגל פה בשעה זו של אחת אחר חצות! בנימין

(צועד לפניו אחרי סגרו את הדלת מאחריו) הסי, מרינקה, ואל נא תדברי בקול רם כל כך. נחוץ לי לחכות פה לאיש פלני אלמני. צריך אני לראותו הלילה, כי אם לא אראהו הלילה לא אוכל לראותו כלל.

מרינקה

שמו שמים! הנקלה בעיניך? ילד גמול מחלב, עתיק משדים זה צריך לראות איזה פלני אלמני דוקא שעה אחת אחר חצות הלילה. עם איזה שובב יש לך עסק הפעם? איזה מעשים טובים כבר אומרים אתם לעשות בפעם הזאת?

בנימין

אין לי עסק עם שובבים, ואין בדעתנו להרע גם לזבוב העומד על הקיר, מרינקה הטובה. מלאך אלהים יבא לראותני הפעם, מלאך אמתי, אליהו שמו.

מרינקה

ואותו המלאך קבע עמך מועד דוקא בליל זה אחר חצות? ברי לי שמלאך כזה טעון בדיקה. חובתי היא להעיר את אמך, אולי תחפץ גם היא לראות את המלאך שלך (צועדת אל דלת הימין)

בנימין

(עוצר אותה בדרכה) בבקשה ממך, מרינקה, אל תעירי ואל תעוררי את אמא. תני לי ואספר לך את הדברים כהויתם. מעשה שהיה כך היה. כשהיינו כלנו יושבים אל השלחן ומסדרים את הסדר, הגיד לנו אבינו ספורים נפלאים אודות הנביא אליהו אשר עלה השמימה בסערה ונהפך למלאך בעודו חי. ועוד ספר לנו אבינו כי בליל הסדר מבקר אליהו אל כל בית יהודי העורך את הסדר כהלכתו. ואז עלה במחשבתי לשבת עֵר כל הלילה ולחכות לו. וכאשר אמרתי כן אעשה, כי יש לי דבר גדול להגיד לו.

מרינקה

וכי מי איננו יודע את העסקים הגדולים שלך? יכולה אני לציר לעצמי את הדבר הנכבד שיש לך להגיד למלאך שלך. אבל אם הדבר נחוץ וחשוב כל כך, אפשר תאמר אותו גם לי? מדוע לא אדע אותו גם אני?

בנימין

יכל אני להגיד לך, אבל את לא תביני מאומה.

מרינקה

ומדוע לא אבינהו? חושבת אני שגדולה אני קצת ממך בשנים. מדוע לא אבין את הדבר כמו אתה? אדרבה, הגידה נא לי ותראה אם אבין את דבריך אם לא.

בנימין

אי אפשר לך להבין, מרינקה מפני שאינך בת ישראל. אין את יודעת כלום משרפת בית מקדשנו הגדול, מִשְׁכַּן כבוד ה' אלהינו, מֵחָרְבַּן ארצנו הטובה והנאוה, מִגְּזַר־דיננו ללכת בגולה ולסבל עול זרים וצרות וענויים במשך שנים על שנים למאות ולאלפים עד אשר ירחם ה' עלינו וישלח לנו את אליהו להביא לנו את מלך המשיח אשר ישיבנו אל ארצנו ויבנה לנו את בית מקדשנו וכל אחד מבני ישראל יֵשֵׁב לו איש תחת גפנו ותחת תאנתו בארץ זבת חלב ודבש. הו, מה טוב יהיה אז כאשר יבא מלך המשיח! אבל הוא לא יביא לנו את המשיח טרם ידע אל נכון שאנחנו חפצים בו באמת ומחכים לו בכליון עינים שיבא.

מרינקה

ובכן, במה נוגע הדבר הזה אל עצמך ואל בשרך?

בנימין

הטחו עיניך מראות? הנה אהיה נֵעור כל הלילה עד שאראה את אליהו הבא לבקרנו, ובראותי אותו אתחנן לו להביא את המשיח ולהקיץ הקץ לגלותנו, כי כבר ישבנו דַיֵּנוּ בין עמים זרים, כבר שבענו בוז ותמרורים, וכלנו ככל בני ישראל מחכים לו בכליון עינים שיבא וישיבנו לארץ אבותנו… מספקני מאד אם תביני את כל הענין הזה על בריו.

מרינקה

אחת היא אם מבינה אני אם לא. בין כך ובין כך איני מאמינה אף בדבר אחד מכל הדברים שספרת לי עד הנה. אם לא תשוב מיד אל חדרך הנני להעיר תכף את אמך

בנימין

אינך מאמינה לי? תני לי ואוכיחה לך בהוכחה נחרצה כי כנים דברי. רואה אַתְּ אֶת הכוס הגדולה והיפה העומדת שם על הארון? יודעת אַת בשביל מי היא?

מרינקה

(בהתענינות־פתאם) אדרבה, בשביל מי היא.

בנימין

(בקול נצחון) כוס זו בשביל אליהו, הנביא־המלאך, היא. ככה אמר לנו אבינו. אות היא כי מחכים אנחנו לבקורו בליל הסדר ולבשרתו כי המשיח הִנֵּה הולך ובא. הכוס הזאת כשהיא מלאה יין תעמד שם ככה כל הלילה.

מרינקה

ובכן היין אשר בכוס ההיא הוא בשביל אליהו הנביא, המלאך שלך? אם כן, יכל אתה לשבת פה כל הלילה ולחכות לו. גם אני ישבתי עמך, לולא הייתי עיפה כל כך, ותנומה לא נפלה על עפעפי. אולי יסלח לי המלאך אם לא אחכה לו?

בנימין

ודאי ימחל לך, מרינקה. אין צורך כלל שתחכי לו. יכלה את ללכת לישון כאות נפשך. ליל שלום לך.

מרינקה

ליל שלום גם לך, בנימין, ודרש בשמי לשלום המלאך שלך כאשר תראהו (יוצאת אל המטבח).

בנימין

ברוך שפטרני מצרה זו! הנשמע כזאת, גויה כמותה תהי נעורה כל הלילה ותחכה לאליהו הנביא! עֶצֶם מציאותה פה בחדר זה ודאי היתה גורמת לאליהו שלא יכנס אל החדר כלל, או שיעש את עצמו בלתי־נראה לעיני (רגע של דממה) ובכל זאת נוח לי לוּ היה עוד איש עמי פה. הדממה והצללים מפילים עלי אימה. אדברה נא, לכל הפחות, בקול אל עצמי (מבטו נופל על הקיטל).

האב

(מניח את ידי הילד החולה, לוקח את הפקק של זכוכית בידו ומסתכל בו מכל צד וצד כדי לראות אם נבדל הוא באיזו תכונה מיתר הפקקים הדומים לו בצורתם. נראה שאינו מוצא בו שום חשיבות בשביל גלוי הרוצחים והוא מניח אותו על השולחן. אחרי כן הוא לוקח את הצלב באצבעותיו אבל מיד מרפה אותן ממנו והצלב נופל על השלחן. שוב לוקח את הצלב, ושוב מפיל אותו על השלחן, כאלו אחז באיזה שקוץ שומם, או בשפוד ברזל מְלֻבָּן באש. לבסוף עוצם הוא את עיניו, ובהתאמצות שלמעלה מכח אנוש, כאחד הסובל יסורים גדולים אך נושך את שפתיו כדי לעצור בעד צעקות הכאב שלא תתפרצנה החוצה, לוקח את הצלב בידו, אוחז אותו כרגע ואומר) שקץ תשקצנו, תעב תתעבנו! (והוא פוקח את עיניו, כאלו השפיע על עצמו בעזרת הפסוק להתרגל אל מגע הצלב ולהביט עליו בלי התרגשות הנראה לעינים, מהפכו מצד לצד, מסתכל בו היטב, ומחזירו לאחיו) ראה נא, אחי, הנה חרותים עליו ראשי־תיבות אחדים, מ. בּ. פּ תמהני של מי הם?

האח

(לוקח אותו ומסתכל בו, מניע בראשו לאות כי גם ממנו פליאה דעת, ומניחהו תחת השלחן) אפשר, אחי, היינו יכולים להכיר את הפושעים? היכלת אתה להכירם אלו הציגום לפניך, פנים אל פנים?

האב

מי, אני? הן לא ראיתים כלל. בנימין הוא אשר העירני והודיעני אודות הרוצחים ומעלליהם.

האח

ומאין נודע לו הדבר?

האב

אמנם, בני, איך נגלה לך סוד הרוצחים? גש הנה, בני, וספר לנו את כל הפרטים.

בנימין

(נגש אל האב בחרדה) אל תקצף עלי אבי, כשהלכתי אל חדרי לישון, לא עליתי מיד על משכבי אלא עמדתי אצל דלת חדרי וחכיתי עד שראיתי דרך חרכי דלת המסדרון את אור מנורת הנפט בדעכו, ואז באתי אל החדר הזה כשעמדה השפחה לצאת מכאן, וישבתי פה וחכיתי לאליהו הנביא שיבא וישתה מן היין אשר יצקת לתוך כוסו. ובהשקיפי במקרה דרך החלון ראיתי את שני האנשים נכנסים לחצרנו ואל דיר העצים. הלא תכעס עלי, אבא?

האב

האכעס עליך בני? הלא ה' שלחך לפנינו להחיות לנו לפליטה גדולה מהרג וממות (גוחן ונושק לו).

האח

רואה אני בזה אצבע אלהים. אמנם, לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

האם

גשה נא אלי, בני יקירי (הוא נגש אליה והיא מחבקת אותו).

שמואל

ואת אליהו הנביא, הראית אותו?

בנימין

אם ראיתי את אליהו הנביא? אכן מתוך הבהלה כמעט ששכחתי אותו לגמרי (עובר אל הכוס ומסתכל בו, ואם אינו יכל להגיע אל פיה, עולה על כסא) הוי, אבא, הכוס ריקה והיין איננו! (בקול עצור דמעות) אליהו היה כאן ואנכי לא ראיתיו! (בוכה).

האב

(נגש אל הכוס ומתכל בה, מושך בכתפיו) נבצרה ממני לדעת מי שתה את היין (והוא שולח מבט־חשד לעבר מרינקה) אמנם בני, אליהו היה עמנו הלילה. יד אליהו הנביא היתה עליך כל העת, אף כי בעיני בשרך לא ראית אותו (דממת רגע) חושב אתה, בני, שהיית יכל להכיר את שני הפושעים אשר השליכו את הילד לתוך חצרנו?

בנימין

(מוחה דמעותיו) חושש אני, אבי, שלא אוכל להכירם, כי כובעיהם היו מופשלים על עיניהם וְלָטו את חצי פניהם.

האח

ובכן, אחי, מה נעשה עכשו?

האב

(חושב כרגע, מושך בכתפיו ומרים את ידיו כמתיאש מעזרה אנושית) כשכלו כל התרופות, נוהגים היהודים לפתח את ארון הקדש ולקרא מזמורי תהלים בעד החולה המסכן. ואף על פי שחולה זה אינו מאחינו בני ישראל, בכל זאת אולי ישמע ה' לתפלתנו ויחיהו וירפאהו. נלכה נא, אחי, לבית הכנסת, ונקרא בתהלים. גם אתה, יוסף, תלך אִתָּנוּ.

האח

הננו ונלך. אבל מי ישמר על החולה?

האם

אנחנו, כמובן נשמר עליו עד שובכם.

הגיסה

יכלים אתם לסמך עלינו. חושבת אני שכבר נֻסֵּינוּ בהשגחה על ילדים חולים, הלואי שנהיה כלנו חיים ובריאים.

דינה

גם אנחנו וכו' (מכאן ואילך כמו בפנים הספר).

חנה

אנא דודתי, תני לנו להיות עם בניך.

מערכה שניה (היא השלישית במחזה)

(בימת החזיון ערוכה כמו במערכה השלישית בספר, עין שם. יש אפשרות להקל קצת את הצגת המערכה הזאת על ידי זה שיהפכו את האולם או התיאטרון עצמו לבית הכנסת, ואז ישמש המסך החיצוני של בימת החזיון בתור קיר המזרח, ושלש או ארבע השורות הראשונות של מושבי הרואים יהפכו לספסלי בית הכנסת אשר המתפללים־המשחקים ישבו עליהם בשעת ההצגה, והמתפללים האלה יהיו מתוך הרואים, אם יביאו עמהם את טליתם.

המשחקים צריכים להזהר שלא יכשלו בשני דברים שאינם הגונים. ראשית, אל יעמידו גבאי בית הכנסת וסגנו על בימת ארון הקדש. מעמד הגבאי וסגנו בשעת התפלה על יד ארון הקודש, מעמד הגבאי וסגנו בשעת התפלה על יד ארון הקודש, זה מעבר מזה וזה מעבר מזה, בחינת שני הכרובים, להבדיל באלף הבדלות, הוא חקוי מנוול שבתי כנסיות החרדים באמריקה מחקים את היכלי הריפורמים אשר גם הם מחקים בזה את בתי המסגד שלהם. חקוי מכוער זה אינו נוהג בבית הכנסת של החזיון. מקום ארון הקדש קדוש הוא, ואין כאן מקום לכבודים.

שנית, ישגיחו נא על האריות המחזיקים בשני לוחות הברית, בין אלה המרֻקמים על הפרכת, ובין אלה המחֻטבים על ראש הארון, שלא יהיו חצים, מן המתנים ולמטה, גזוזים, ומגֻדלי פֶּרע חצים, מן המתנים ולמעלה, ככלבי ה“חצר”, להבדיל באלף הבדלות, אשר כנראה שמשו דוגמא לאריות לאמני הקדש שלנו, במאה שעברה, או באלף שעבר, עין בספר, “האמנות בבית המדרש ובבית הכנסת” שודאי יִכָּתֵב בקרוב. אמנם אין לנו הצדק להאשים אותם על אשר לא צירו לעצמם אריה יותר טבעי מכאלה, מפני שמצד אחד לא ראו מימיהם לא אריה חי ולא אריה מת, לא בוואלאזין ולא במיר, לא בטעלז ולא באיישישׁאק; ומצד שני, הנה הכלבים אשר בחצר הפריץ היו כל כך עזים וחצופים, וכל יהודי הנכנס אל החצר היו מתנפלים עליו ברציחה נוראה כל כך ועוד מעט והיו טורפים אותו בהרף עין אחד, עד אשר ראה עצמו כדניאל בגוב האריות, ופני הכלב נדמו לו כפני האריה. אולם בימינו אלה אחרי אשׁר נתאשר כבר המנדט המשאיר את ארץ ישראל ברשות הממשלה הבריטית, ירום הודה והוד הנציב שלה, לזמן של עשרים וחמש שנה – על פי חשבון הפסוק, “כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול”, – –, וממשלת בריטניה הטובה פותחת את שערי ארץ ישראל לרוחה לפני עשירי בני ישראל, – ואם דוקא אלה אינם רוצים לעזב את ארצות מגוריהם, הרי לא בריטניה אשמה בזה, כי לבה טוב עלינו. והנה גם הישיבה מסְלַבּודקא עוברת אל חברון אשר ביהודה, אף כי לעת עתה הרשו רק למאה בחורים לבא ולהביא את תורתם עמהם, וגם זה עלה בידם רק אחרי כרכורים שונים ותחנוני עני בפתח והתרפסות בזויה וגלגול מחלות ממשרד למשרד ומפקיד לפקיד, כי הפקידים עמי־הארץ הגסים דורשים את הפסוק “כי מציון תצא תורה” כפשוטו של המקרא, מציון תצא ואל ציון לא תבוא – – לירוק היינו צריכים בפה מלא מררה ורעל בפניהם של אלה אשר המכשלה הזאת תחת ידם בעד תכסיסיהם המגונים בנוגע לכניסתנו לארץ. מַפתח הכניסה ליהודים צריך להיות בידי ההנהלה הציונית, אף כי גם זו אינה כֻּלה תכלת; ואתה, הקורא, החורק שניך ומתמרמר על המצב המנוול ואין לאל ידיך לעזר אף במעט מן המעט, הלוך והכית את ראשך בקיר, אולי יראה ה' בעיניך – –; ובכן, בימינו אלה עון פלילי הוא לפאר את הקדש באריות שאין להם צורת אריה כלל, בשעה שיש לנו תודה לאל, אריות מִשֶּׁלָנו. על כן יקפידו נא המשחקים על האריות שיהי מגודלי פרע מן הקצה אל הקצה כאריה ממדבר הלבנון או ממדבר יהודה, ובשעת הדחק יוכלו לצאת ידי חובתם גם באריה מעבר הירדן).

החזן

(מזמר, והמטיב וכו')

האב

(קם, עולה על הבימה, נושק את הפרכת, מחכה רגעים אחדים כנמלך בדעתו אם לדרש אם לא)

מורי ורבותי:

מנהג קדום נהוג בעירנו שהרב דמתא ידרש בראשון לפסח קודם למוסף דרוש מענינא דיומא לכבוד הפסח. כך נהגתי גם אני כל ימי. אולם בפעם הזאת אבקשׁ מכם מחילה על אשר אשנה ממנהגי ואדחה את דרשתי ליום שני של החג. זאת ועוד דבר, מורי ורבותי. הנני מבקש מכל אחד ואחד מכם, וגוזר עליכם בגזרת מרא דאתרא להשאר בבית הכנסת לאיזה זמן אחר התפלה, כי יש לי להועץ אתכם אודות דבר אחד אשר נפשנו ונפש כל ישראל קשורה בו. אחר התפלה אמסר לכם את פרטי הדברים. אך דעו לכם, מורי ורבותי, כי לא רק בכל דור ודור אלא שבכל יום ויום עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. על כן נקוה שגם היום ולהבא יצילנו ה' מידם, ונזכה לשוב לארצנו במהרה בימינו ונאמר אמן. (נושק את הפרכת ויורד, ושב למקומו על יד ארון הקודש.)

הקהל

אמן! (מכאן ואילך עד הסוף כמו בפנים הספר)

(סוף)

בִּרְכַּת הַפְּרִידָה

אי אפשר לו להמחבר להפרד מעל הקוראים הקטנים (ואולי גם הגדולים) מבלי לברך אותם גם ולהתברך גם הוא עמהם – מברכיך ברוך, – על כן נבֹרַך נא כלנו¹)

בְּשָׁנָה טוֹבָה, בְּרוּכָה

בְּחַיִּים, בְּרִיאוּת וַאֲרוּכָה,

וּבְכָל טוֹב עֲרוּכָה;

בְּפַרְנָסָה טוֹבָה וּנְעִימָה,

בְּלִי בּוּשָׁה וּכְלִימָה,

וּבִלְתִּי תְלוּיָה עַל בְּלִימָה;

בִּשְׁנַת שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן,

חֲשׂוּכָה מִפֶּגַע וְאָסוֹן

וְלִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן;²

בִּשְׁנַת פְּדוּת וּגְאֻלָּה,

בְּיֹפִי וְהָדָר כְּלוּלָה,³

וְהַצְלָחָה בְכָל פְּעֻלָּה;

בַּהֲשָׁבַת לִבֵּנוּ לֵאלֹהֵינוּ,

וַעֲשִׂיַּת חוֹבוֹתֵינוּ לְעַמֵּנוּ,

תּוֹרָתֵנוּ, שְׂפָתֵנוּ וְאַרְצֵנוּ;

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

ערב ראש שנת תרפ"ה. גרוס פוינט, על חוף הים סט. קלייר.

(מַחֲזֶה לְשָׁבוּעוֹת בְּמַעֲרָכָה אֶחָת)

הַנְּפָשׁוֹת:

הָאָב

הָאֵם, וּבְנֵיהֶם:

צִלָּה

נַעֲמָן

תִּינוֹק

תַּרְנְגוֹל א'

תַּרְנְגוֹל ב'

(חֲדַר הַמִּטּוֹת לַיְלָדִים. מִמּוּל הָרוֹאִים, עַל

מִטָּה קְטַנָּה, שׁוֹכֵב יֶלֶד כְּבֶן עֶשֶׂר וְיָשֵׁן. לִשְׂמֹאל

הָרוֹאִים עוֹמֶדֶת עֲרִישָׂה עַל אוֹפַנִּים, וּבָהּ מוּטָל תִּינוֹק

כְּבֶן חָמֵשׁ. כְּנֶגֶד זוֹ, לִימִין הָרוֹאִים, עוֹמֶדֶת מִטָּה אַחֶרֶת,

גְּדוֹלָה מִן הָרִאשׁוֹנָה, וּבָהּ שׁוֹכֶבֶת יַלְדָּה כְּבַת שְׁתֵּים

עֶשְׂרֵה וִישֵׁנָה. סִדּוּר הַמִּטּוֹת מְתָאֵר אֶת הָאוֹת “ה”. דֶּלְפָּק

עוֹמֵד בְּפִנָּה אַחַת וְעָלָיו שָׁעוֹן בַּעַל מְטֻלְטֶלֶת. כִּסְאוֹת

אֲחָדִים פֹּה וָשָׁם.

לִפְנֵי הֲרָמַת הַמָּסָךְ נִשְׁמָע קוֹל קְרִיאַת

הַגֶּבֶר: “קוּקוּרִיקוּ!”, וְגֶבֶר שֵׁנִי עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ "

קוּקוּרִיקוּ!" קְרִיאָה זוֹ הוֹלֶכֶת וְנִשְׁנֵית פְּעָמִים אֲחָדוֹת,

וְהַמָּסָךְ עוֹלֶה. דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן אֲשֶׁר לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים שׁוֹטֵף

זֶרֶם אוֹר אֶל הַחֶדֶר וְהַקַּרְנַיִם נוֹפְלוֹת עַל פְּנֵי הַיֶּלֶד

נַעֲמָן הַיָּשֵׁן. הוּא מִתְעוֹרֵר, מִתְהַפֵּך עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי,

שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַשֶּׂכְוִי. מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ כְּמִשְׁתָּאֵה עַל

הַקּוֹל, מַתְחִיל לְשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו בְּיָדוֹ, מְמַהֵר וּמֵרִים

חֲצִי גוּפוֹ עַד שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בַּמִּטָּה. רֶגַע הוּא מִסְתַּכֵּל

בַּחַלּוֹן הַמּוּאָר, וּפִתְאֹם מַתְחִיל לִבְכּוֹת בְּקוֹל רָם).

נַעֲמָן

אוֹי… אוֹי… (בְּכִיָּה מְמֻשָּׁכֶת).

צִלָּה

(מִתְעוֹרֶרֶת, יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה וּמַבִּיטָה עָלָיו

בְּתִמָּהוֹן) מַה לְךָ, נַעֲמָן, לָמָּה תִבְכֶּה? (כְּשֶׁצִלָּה

מְדַבֶּרֶת נַעֲמָן מִשְׁתַּתֵּק).

נַעֲמָן

(מוֹסִיף לִבְכּוֹת) אוֹי… אוֹי…

צִלָּה

הַס, נַעֲמָן; אַתָּה תָּעִיר אֶת הַתִּינוֹק וְהָאֵם תְּשַׁלֵּם לְךָ אֶת שְׂכָרֶךָ.

נַעֲמָן

(כְּבַתְּחִלָּה) אוֹי… אוֹי…

צִלָּה

(בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים) נַעֲמָן יַקִּירִי, אָנָּא, תֵּן לִי לִישׁוֹן, וִישַׁן גַּם אָתָּה.

נַעֲמָן

(בְּרֻגְזָה) לֹא אֶחְפֹּץ לִישׁוֹן! גַּם אֶתְמוֹל לֹא חָפַצְתִּי לִישֹׁן! (בּוֹכֶה) אוֹי… אוֹי…

צִלָּה

(בְּכַעַס) הוֹי, מָה אַתָּה חָפֵץ! הָאָב וְהָאֵם הָלְכוּ

לְבֵית הַכְּנֶסֶת. מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ? אַל נָא תָעִיר אֶת

הַתִּינוֹק!

נַעֲמָן

לֹא אִכְפַּת לִי! יִתְעוֹרֵר הַתִּינוֹק וְיִבְכֶּה גַם הוּא!

תִּינוֹק

(מִתְעוֹרֵר וּמַתְחִיל לִבְכּוֹת) אִמָּ… א… אִ…מָּ…א…!

צִלָּה

רְאֵה מַה שֶׁעָשִׂיתָ! מִי יוּכַל לְהַשְׁתִּיק אֶת

הַתִּינוֹק? חַכֵּה! (מְאַיֶּמֶת עָלָיו בָּאֶצְבַּע) הָאָב יָשׁוּב

מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, יִקַּח אֶת הָרְצוּעָה וְיַצְלִיף עַל גַּבְּךָ עֶשֶׂר

מַלְקוֹת בְּעַד שׁוֹבְבוּתֶךָ. יְשַׁן! וְיִישַׁן גַּם הַתִּינוֹק,

וְאִישַׁן גַּם אֲנִי. הַשָּׁעָה מֻקְדֶּמֶת (מַרְאָה עַל הַשָּׁעוֹן)

עַכְשָׁו רַק הַשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית. מָה אַתָּה חָפֵץ? הֲקַמְתָּ עַל

צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי? (כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת הַבַּכְיָנִים

מִשְׁתַּתְּקִים, וּכְשֶׁהִיא פּוֹסֶקֶת שָׁבִים הֵם לְבִכְיָם).

נַעֲמָן

אוֹי… אוֹי…

תִּינוֹק

(עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ) אִמָּא… אִ…מָּ…א…

צִלָּה

(מַתְחִילָה לִבְכּוֹת גַּם הִיא מִתּוֹךְ רִפְיוֹן

יָדַיִם וְאוֹבֶדֶת עֵצוֹת) ה… ה… מָה הֵם חֲפֵצִים מִמֶּנִּי? ה…

ה… בְּכָל פַּעַם שֶׁהַהוֹרִים מַשְׁאִירִים אוֹתָם תַּחַת הַשְׁגָּחָתִי

אֵין אֲנִי יָכְלָה לִישֹׁן. ה… ה… אַל תִּבְכּוּ! אֲנִי אוֹמֶרֶת

לָכֶם. הֲשׁוֹמְעִים אַתֶּם? ה… ה…

נַעֲמָן וְהַתִּינוֹק

(בּוֹכִים כְּבַתְּחִלָּה, וְצִלָּה שׁוֹתֶקֶת לְרֶגַע כִּמְחַפֶּשֶׂת עֵצָה וְתַחְבּוּלָה).

צִלָּה

(בְּכַעַס) שִׁכְבוּ בִדְמָמָה! פֶּן אָבֹא אֲלֵיכֶם וְאַכֶּה אֶתְכֶם מַכּוֹת נִמְרָצוֹת!

נַעֲמָן וְהַתִּינוֹק

(בּוֹכִים כְּבַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּיֶתֶר עָז).

צִלָּה

(מְמַהֶרֶת וְאוֹחֶזֶת בְּאַדֶּרֶת הַלַּיְלָה, לוֹבֶשֶׁת

אוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַמִּטָּה, צוֹנַחַת מֵעַל הַמִּטָּה,

שָׂמָה אֶת רַגְלֶיהָ בְּנַעֲלֵי־הַבַּיִת, וְהָאַדֶּרֶת מַגִּיעָה עַד

לְכַפּוֹת רַגְלֶיהָ, פּוֹרֶפֶת אֶת אַדַּרְתָּהּ אוֹ מְחַזֶּקֶת אוֹתָהּ

בַּחֲגוֹרָה, וְהוֹלֶכֶת מִסָּבִיב לְמִטָּתָהּ, וְהַמִּטּוֹת בֵּינָה

וּבֵין הָרֹאִים. נַעֲמָן וְהַתִּינוֹק כְּשֶׁרוֹאִים אוֹתָהּ בְּכָךְ,

מִשְׁתַּתְּקִים מִיָּד מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת לָדַעַת מַה יֵשׁ בְּדַעְתָּהּ

לַעֲשׂוֹת לָהֶם. וּכְשֶׁהִיא עוֹבֶרֶת עַל יַד נַעֲמָן הִיא דּוֹחֶפֶת

אוֹתוֹ בְּיָדָהּ וְגוֹעֶרֶת בּוֹ) שְׁתֹק!

נַעֲמָן

(בּוֹכֶה) אוֹי… אוֹי… (בּוֹכֶה רַק רֶגַע אֶחָד וּמִשְׁתַּתֵּק מִתּוֹךְ הִתְעַנְיְנוּת בְּהִתְנַהֲגוּתָהּ עִם

הַתִּינוֹק).

צִלָּה

(נִגֶּשֶׁת אֶל הָעֲרִיסָה בַחֲרוֹן אַף כְּאִלּוּ

מוּכָנָה הִיא לִקְרֹעַ אֶת הַתִּינוֹק כְּדָג, אֲבָל מִיָּד הִיא

מַמְתֶּקֶת וּמְרַכֶּכֶת אֶת קוֹלָהּ בְּדַבְּרָהּ אֵלָיו) שְׁכַב נָא,

קְטַנְטַנִי, הֵרָדֵם נָא וַאֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר יָפֶה. הֶחָפֵץ אַתָּה

לִשְׁמֹעַ סִפּוּר יָפֶה וְנִפְלָא? (וְהִיא מְתַקֶּנֶת אֶת

מַצָּעוֹ).

תִּינוֹק

(מִתּוֹךְ בֶּכִי) כֵּן, כֵּן, סַפְּרִי נָא, אֲחוֹתִי, סִפּוּר יָפֶה, סַפֵּרִי!

צִלָּה

(שָׂמָה אֶת רֹאשׁ הַתִּינוֹק עַל הַכַּר, יוֹשֶׁבֶת עַל

כִּסֵּא וּמְנַעְנַעַת אֶת הָעֲרִיסָה) הַקְשֵׁב וּשְׁמָע. הָיֹה הָיָה

יֶלֶד אֶחָד וּשְׁמוֹ נַעֲמָן. וַיֵּלֶךְ נַעֲמָן אֶל הַיַּעַר לְטַיֵּל

בֵּין הָעֵצִים. הַיַּעַר הָיָה גָדוֹל, וְהָעֵצִים גְּבוֹהִים וְעָבִים,

וּבַיַּעַר יָשְׁבוּ גַזְלָנִים וְשׁוֹדְדִים. אַךְ נַעֲמָן לֹא יָדָע.

וַיֵּלֵךְ נַעֲמָן בְּיַעַר הַרְחֵק מְאֹד עַד שֶׁתָּעָה וְלֹא יָדַע אֶת

הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה… וַיְהִי נַעֲמָן תּוֹעֶה וְתוֹעֶה עַד שֶׁבָּא

לְבַיִת אֶחָד שֶׁעָמַד בֵּין הָעֵצִים, וְאֵצֶל הַבַּיִת רָבַץ כֶּלֶב

גָּדוֹל וְנוֹרָא. וַיַּרְא הַכֶּלֶב אֵת נַעֲמָן וַיָּחֶל לִנְבֹּחַ,

וַיָּרָץ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לִטְרֹף אוֹתוֹ. וַיִּצְעַק נַעֲמָן צְעָקָה

גְדוֹלָה. וַיֵּצְאוּ שְׁנֵי שׁוֹדְדִים מִן הַבַּיִת וַיֹּאחֲזוּ

בְנַעֲמָן וַיְבִיאוּהוּ אֶל הַבַּיִת וַיַּפְשִׁיטוּ מֵעָלָיו אֶת

בְּגָדָיו וְאֶת נְעָלָיו וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַמַּרְתֵּף…

נַעֲמָן

(בּוֹכֶה) אוֹי… אוֹי… יָרֵא אָנֹכִי אֶת הַגַּזְלָנִים, אוֹי… אוֹי…

תִּינוֹק

(בּוֹכֶה גַּם הוּא) יָרֵא אֲנִי אֶת הַגַּזְלָנִים… אִמָּא… אִמָּא…

צִלָּה

אֵיזֶה גַזְלָנִים? הֲלֹא רַק סִפּוּר אֲנִי מְסַפֶּרֶת לָכֶם!

נַעֲמָן

אֵין זֶה סִפּוּר. זֶה אֱמֶת! אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה בַחֲלוֹמִי. חֲלֹם אֱמֶת חָלָמְתִּי. אוֹי… יָרֵא אָנֹכִי!

צִלָּה

סַפֵּר־נָא לִי אֶת הַחֲלוֹם וְאַגִּיד לְךָ אִם אֱמֶת הוּא, אוֹ שָׁוְא יְדַבֵּר.

נַעֲמָן

בַּחֲלוֹמִי, וַאֲנִי הוֹלֵךְ בַּלַּיְלָה בַיָּעַר.

מַבִּיט אֲנִי אֶל הַכּוֹכָבִים וּמְצַפֶּה לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמַיִם

נִפְתָּחִים… מִתְהַלֵּךְ אֲנִי הֵנָּה וָהֵנָּה וְעֵינֵי נְשׂוּאוֹת

הַשָּׁמָיְמָה; פִּתְאֹם הִתְנַפְּלוּ עָלַי שְׁנֵי שׁוֹדְדֵי יַעַר,

הִפְשִׁיטוּ מֵעָלַי אֶת בְּגָדַי וְאֶת נְעָלַי וַיַּשְׁלִיכוּנִי אֶל

בּוֹר אֶחָד וַיְכַסּוּנִי בְעָפָר, וְעוֹד מְעַט וְנֶחֱנָקְתִּי…

צִלָּה

אָמְנָם, זֶה הָיָה חֲלוֹם אֱמֶת, אֲבָל חֶלְמָא טָבָא חָזִיתָ. הֲיוֹדֵעַ אַתָּה מִי הָיוּ הַשּׁוֹדְדִים?

נַעֲמָן

וְאַתְּ יוֹדַעַת?

צִלָּה

בְּוַדַּאי! אֲנִי רָאִיתִי אוֹתָם בְּעֵינָי. שְׁנֵי

הַשּׁוֹדְדִים הֵם אַבָּא וְאִמָּא. אַבָּא יָשַׁב וְקָרָא בְ"תִקּוּן לֵיל

שָׁבוּעוֹת", וְגַם אַתָּה יָשַׁבְתָּ וְנִרְדַּמְתָּ עַל "תִּקּוּן

שָׁבוּעוֹת" אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִקְרֹא בוֹ כָל הַלָּיְלָה. וַיַּרְא

אוֹתְךָ אַבָּא וְהִנֵּה יָשֵׁן אַתָּה, וַיָּקָם וַיִּקַּח אוֹתְךָ עַל

זְרוֹעוֹתָיו, וַתִּפְשֹׁט הָאֵם אֶת בְּגָדֶיךָ, וַיַּשְׁכִּיבוּ אוֹתְךָ

בַמִּטָּה, וַיְכַסּוּךָ בַשְּׂמִיכָה. וּבְכֵן אֵל נָא תִבְכֶּה.

נַעֲמָן

(מֵרִים אֶת יָדָיו לְמָעְלָה) אֲהָהּ! מַדּוּעַ לֹא

הֶעְירַנִי אָבִי כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי נִרְדָּם? הֲלֹא אָמַרְתִּי לְאָבִי

שֶׁחָפֵץ אֲנִי לִהְיוֹת עֵר כָּל הַלַּיְלָה וְאֶרְאֶה אֶת שַׁעֲרֵי

שָׁמַיִם נִפְתָּחִים. מַדּוּעַ לֹא הֶעִירוּנִי! עַכְשָׁו, אֲהָהּ!

אֵחַרְתִּי… (בּוֹכֶה) אוֹי… אוֹי…

תִּינוֹק

(מִתְעוֹרֵר גַּם הוּא וּבוֹכֶה) אִמָּא… אֶת אִמִּי אֲנִי מְבַקֵּשׁ…

צִלָּה

(לְנַעֲמָן, בְּכַעַס) כִּמְעַט שֶׁנִּרְדֵּם הַתִּינוֹק

וַתָּעֶר אוֹתוֹ שֵׁנִית! (אֶל הַתִּינוֹק, רַכּוֹת) הֶחָפֵץ אַתָּה,

תִּינוֹקִי, לִשְׁמֹעַ אֶת סוֹף הַסִּפּוּר?

תִּינוֹק

כֵן, כֵּן, סַפְּרִי נָא, סַפְּרִי.

צִלָּה

הַקְשֵׁב וְשָׁמַע. הַגַּזְלָנִים הִשְׁלִיכוּ אֶת נַעֲמָן

אֶל הַמַּרְתֵּף וַיֵּלְכוּ לָהֶם. וּבַבַּיִת יָשְׁבָה לָהּ יַלְדָּה

יָפָה אַחַת, בַּת אַחַד הַשּׁוֹדְדִים, וְלַיַּלְדָּה קוֹל יָפֶה

וְנָעִים. וַתָּרֶם הַיַּלְדָּה אֶת קוֹלָהּ וַתָּשַׁר שִׁיר יָפֶה

וְנָעִים. הֶחָפֵץ אַתָּה לִשְׁמֹעַ אֶת הַשִּׁיר הַיָּפֶה

וְהַנָּעִים?

תִּינוֹק

כֵּן, כֵּן, שִׁירִי נָא, שִׁירִי.

צִלָּה

הַקְשֵׁב וּשְׁמָע. כָּכָה שָׁרָה הַיַּלְדָּה הַיָּפָה

בְקוֹלָהּ הַנָּעִים: (וְצִלָּה מְזַמֶּרֶת בַּנִּגּוּן הָעֲמָמִי שֶׁל

שִׁיר הָעֶרֶשׂ הַיָּדוּעַ, "אוּנְטֶער משֶׁהלֶע’ס וִויגֶעלֶע שֶׁטעהְט אַ

וַוייסֶע צִיגֶעלֶע" וכו'. גַּם נַעֲמָן מַחֲרִישׁ וּמַקְשִׁיב¹).

א

תַּחַת עֶרֶשׂ בְּנִי,

עוֹמֵד קָטֹן גְּדִי;

הַגְּדִי גּוֹעֶה מֶה…

בְּנִי גַם הוּא בוֹכֶה…

ב

בְּרַח מִכָּאן, גְּדִי!

לִישֹׁן תֵּן לִבְנִי;

בְּרַח לְךָ הַחוּצָה,

נוּס, אַל תַּעֲמֹד, רוּצָה!

ג

מִצָּרָה וּמְצוּקָה

רָץ הַגְּדִי הַשּׁוּקָה;

סְכָךְ וּקְרָשִׁים קָנָה,

סֻכָּה קְטַנָּה בָנָה.

ד

שָׁכַב גְּדִי לָנוּחַ.

נָשַׁב חַזֵּק רוּחַ;

רוּחַ חָזָק הוֹמֶה,

גְּדִי עוֹנֶה לוֹ מֶה…

ה

עַד סְעָרָה פָרְצָה,

וַתַּפֵּל סֻכָּה אָרְצָה;

גְּדִי לְחִנָּם טָרָח,

קָם הַגְּדִי וּבָרַח.

ו

תָּעָה גְדִי בַיַּעַר,

מָצָא אוֹתוֹ נַעַר

וֶהֱבִיאוֹ אֶל הַחֶדֶר…

וַיְהִי בְלֵיל הַסֵּדֶר.

ז

גְּדִי עַל שֻׁלְחָן קָפַץ

לֶאֱכֹל יְרָקוֹת חָפֵץ;

אָמְרוּ לוֹ: "בִּמְחִילָה,

אַרְבַּע קֻשְׁיוֹת תְּחִלָּה".

ח

הִשְׁתּוֹבֵב גְּדִי בַחֹרֶף,

לַקֻּשְׁיוֹת פָּנָה עֹרֶף,

וְלֹא בָא אֶל הַחֶדֶר…

גֹּרַשׁ גְּדִי מִן הַסֵּדֶר.

ט

עַד גָּדַל גְּדִי בַשָּׁנִים,

זָקָן צָמַח עַל פָּנִים;

הָיָה לְעֵז חוֹלֶבֶת,

בָּרֶפֶת לָהּ יוֹשֶׁבֶת.

י

וּבְעַד אֹכֶל וְלִינָה

נוֹתֶנֶת חֶמְאָה, גְּבִינָה;

מֵהֶם לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת

תָּכִין אִמָּא לְבִיבוֹת.

יא

עַתָּה שְׁכַב קְטַנְטָנִי,

יְשַׁן וְאִישַׁן גַּם אָנִי;

וּבְהָאִיר שֶׁמֶשׁ אוֹרָהּ

תָּקוּם, תִּלְמַד תּוֹרָה,

יב

תִּהְיֶה לְרַב וּלְגָאוֹן;

יִתְּנוּ לְךָ הַרְבֵּה מֹהַר,

גַּם שֶׁל זָהָב שָׁעוֹן,

וְכַלָּה יְפַת תֹּאַר…

(אִם קוֹלָהּ אֵינוֹ נָעִים בְּיוֹתֵר תּוּכַל לְצֵאת יְדֵי חוֹבָתָהּ בִּשְׁנֵי הַחֲרוּזִים הָאֵלֶּה:

א

יֶלֶד שׁוֹכֵב בַּעֲרִיסָה,

אַבָּא הָלַךְ לְבֵית הַתְּפִלָּה;

אִמָּא לָשָׁה, לָשָׁה עִסָּה,

מַטְעָמִים עוֹשָׂה לַאֲכִילָה.

ב

יָשׁוּב אַבָּא אֶל הַבָּיִת,

יֹאכַל, יֵצֵא לִקְנוֹת סְחוֹרָה:

יַיִן, תִּירוֹשׁ וְשֶׁמֶן זָיִת…

וְיֶלֶד יְקוּם יִלְמַד תּוֹרָה…

(לְנַעֲמָן) הָס! הַתִּינוֹק נִרְדַּם, אַל תִּבְכֶּה עוֹד!

נַעֲמָן

וַאֲנִי לֹא אֶחְדַּל לִבְכּוֹת עַד שֶׁיִּפָּתְחוּ

שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וַה' יַעֲשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתִי (מֵרִים יָדָיו אֵל עָל)

ה' אֱלֹהִים, אָנָּא פְּתַח נָא שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם!

תִּינוֹק

(מִתְעוֹרֵר וּבוֹכֶה) אִמָּא… אֵיפֹה אִמָּא…

צִלָּה

(קָמָה, נִגֶּשֶׁת אֶל נַעֲמָן, אוֹחֶזֶת בִּכְתֵפוֹ

וּמְנַעְנַעְתּוֹ בְכֹחַ) רְאֵה מַה שֶׁעָשִׂיתָ! מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ! אֱמֹר

לִי, מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ! (מוֹסִיפָה לְנַעְנְעוֹ, וְהוּא וְהַתִּינוֹק

מוֹסִיפִים לִבְכּוֹת. קוֹל צְעָדִים נִשְׁמָע, וְהָאֵם נִכְנֶסֶת

כְּשֶׁהִיא לְבוּשָׁה בִגְדֵי יוֹם טוֹב).

הָאֵם

יוֹם טוֹב לָכֶם, יְלָדִים. מַה לָךְ, צִלָּה, מָה אַתְּ חֲפֵצָה מֵהַיָּלֶד? (נַעֲמָן וְהַתִּינוֹק מִשְׁתַּתְּקִים).

צִלָּה

לֹא כְלוּם. חָפַצְתִּי רַק לְהַשְׁתִּיקוֹ. זֶה כְשָׁעָה

שֶׁהוּא בוֹכֶה וְלֹא יֶחְדָּל (שָׁבָה לְמִטָּתָהּ וְיוֹשֶׁבֶת

עָלֶיהָ).

הָאֵם

(גּוֹחֶנֶת עַל הָעֲרִיסָה וּמְלַטֶּפֶת אֶת הַתִּינוֹק)

הוֹי, גּוֹזָלַי, בְּוַדַּאי רְעֵבִים אַתֶּם. חַכּוּ נָא רֶגַע וְאֶעֱשֶׂה

לָכֶם מַטְעַמִּים, לְבִיבוֹת בְּחֶמְאָה, וְתוּפִינִים בִּדְּבָשׁ. אַהּ,

יַלְדִּי חֲבִיבִי, אִמֵּךְ תַּאֲכִיל אוֹתָךְ. הַאֵלֵךְ לַחֲדַר

הַבִּשּׁוּל, וְאַתָּה לֹא תִבְכֶּה?

תִּינוֹק

לֹא אֶבְכֶּה עוֹד (בּוֹכֶה) חָפֵץ אֲנִי לֶאֱכֹל לְבִיבוֹת חַמּוֹת. תְּנִי לִי לְבִיבוֹת… (מִשְׁתַּתֵּק).

הָאֵם

אִם לֹא תִּבְכֶּה אֵרֵד לְמַטָּה, וּבְעוֹד רְגָעִים

אֲחָדִים תִּהְיֶה אֲרֻחַת הַבֹּקֶר מוּכָנָה. לְבַשׁ, נַעֲמָן, אֶת

בְּגָדֶיךָ וּרְחַץ אֶת פָּנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל לַה'. צִלָּה, הַלְבִּישִׁי

נָא אֶת הַתִּינוֹק, וְגַם אַתְּ עֲשִׂי אֶת תִּלְבָּשְתֵךְ וּרְדִי, כִּי

עוֹד מְעַט יָשׁוּב אַבָּא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת (אַךְ הָפְכָה הָאֵם אֶת

פָּנֶיהָ וַתֵּצֵא, וְהִנֵּה נַעֲמָן מַתְחִיל בּוֹכֶה מֵחָדָשׁ).

נַעֲמָן

אוֹי… אוֹי…

צִלָּה

(יוֹרֶדֶת מֵעַל מִטָּתָהּ וְנִגֶּשֶׁת אֶל הָעֲרִיסָה.

לְנַעֲמָן) עַכְשָׁו תּוּכַל לִבְכּוֹת כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ (אֶל

הַתִּינוֹק) בֹּא נָא, מַחֲמַדִּי, נֵלֵךְ לַחֲדַר הָרַחְצָה, וְשָׁם

אֶרְחָצְךָ, אֶסְרָקְךָ וְאַלְבִּישְׁךָ, וְאָז תִּהְיֶה יֶלֶד יָפֶה,

(בְּדַבְּרָהּ הִיא מְעַטֶּפֶת אֶת הַתִּינוֹק בִּשְׂמִיכָה, אוֹ מוֹצִיאָה

אוֹתוֹ כְמוֹ שֶׁהוּא בְכֻתֹּנֶת־הַלַּיְלָה הָאֲרֻכָּה, נוֹשֵׂאת אוֹתוֹ

בִזְרוֹעוֹתֶיהָ, אוֹ מַעֲמִידָה אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה וּמוֹלִיכָה אוֹתוֹ

אוֹ מְטַלְטֶלֶת אוֹתוֹ בַעֲרִיסָתוֹ אֶל חֶדֶר אַחֵר, כְּשֶׁנַּעֲמָן

יוֹשֵׁב, מַחֲרִישׁ וּמַבִּיט אַחֲרֵיהֶם) וְאִמָּא תִּתֵּן לְךָ גַם

מַמְתַּקִּים. וּלְנַעֲמָן לֹא תִתֵּן אַף לְקִיקָה אֶחָת.

תִּינוֹק

מַמְתַּקִּים? הֶאָח, מַה טוֹב! (וְהֵם יוֹצְאִים).

תַּרְנְגוֹל א'

קוּקוּרִיקוּ!

תַּרְנְגוֹל ב'

(עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ) קוּקוּרִיקוּ!

נַעֲמָן

(מִזְדַּעְזֵעַ, מֵרִים רֹאשׁוֹ מִתִּמָּהוֹן, שׁוֹתֵק

כְּרֶגַע, מַבִּיט אֶל הַחַלּוֹן הַמּוּאָר וּמְדַבֵּר לְעַצְמוֹ) נִזְכָּר

אֲנִי עַכְשָׁו בַּחֲלוֹם שֶׁחָלַמְתִּי טֶרֶם הֲקִיצִי. וּבַחֲלוֹמִי,

וְהִנְנִי עוֹמֵד עַל הַר הַכַּרְמֶל, וְעֵינַי נְטוּיוֹת מִזְרָחָה,

לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. הַשֶּׁמֶשׁ אַךְ יָצְאָה עַל הָרֵי הַגִּלְעָד,

וְקַרְנֶיהָ מְפַזְזוֹת אֶת מֵימֵי הַיַּרְדֵּן הַסּוֹאֲנִים וְשׁוֹטְפִים

בַּהֲמֻלָּה אֶל יַם הַמֶּלַח. עוֹד אֲנִי מַבִּיט וּמִתְעַנֵּג עַל

הַמַּרְאֶה הַנֶּהְדָּר, וּלְאָזְנַי מַגִּיעַ קוֹל שׁוֹפָר חָזָק

הַתּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ מִצָּפוֹן. פּוֹנֶה אֲנִי לְהַר הַלְּבָנוֹן,

וְהִנֵּה פָּרָשׁ גִּבּוֹר רוֹכֵב סוּס אַבִּיר וְשָׁחוֹר עוֹמֵד עַל רֹאשׁ

הָהָר, אוֹחֵז שׁוֹפָר בְּיָדוֹ וְקוֹרֵא: "הִנְנִי הַמְבַשֵּׂר! קוֹל

מְבַשֵּׂר עַל הֶהָרִים. מִי הֶחָפֵץ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְהִי ה'

אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל!" וַיִּתְקַע בְּשׁוֹפָר קוֹל גָּדוֹל וְחָזָק

וְלֹא יָסָף. וְאָז הֱקִיצוֹתִי (דִּמְמַת רֶגַע) הַאִם פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם

הַזֶּה כְפִתְרוֹן הַחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן? אֲהָהּ, אֲדֹנָי! מִי יוֹדֵעַ

מָתַי נוּכַל לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? מַה כִּלְּתָה נַפְשִׁי

לִרְאוֹת אֶת אַרְצֵנוּ, הָרֶיהָ וַעֲמָקֶיהָ, יַם כִּנֶּרֶת

וְהַיַּרְדֵּן… מַה יָפֶה וְנֶהְדָּר הָיָה הַיַּרְדֵּן בִּזְרֹחַ עָלָיו

שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר! (וְשָׁקוּעַ בְּדִמְיוֹנוֹת הוּא מוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל

הַחַלּוֹן הַמּוּאָר עַד שֶׁהָאֵם בָּאָה וּבְיָדָהּ טַס וְעָלָיו

תּוּפִינִים וְגַם לְבִיבוֹת וְחָלָב, וּבְדַבְּרָהּ אֵלָיו הוּא

מִתְעוֹרֵר כְּמוֹ מֵחֲלוֹם).

הָאֵם

נַעֲמָן חֲבִיבִי, אוּלַי חָפֵץ אַתָּה לִטְעֹם דָּבָר

טֶרֶם רִדְתְּךָ מִמִּשְׁכָּבֶךָ? הָבָה בְּנִי, בַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה,

בְּחָלָב קַר, אִם חָם?

נַעֲמָן

אֵינִי רוֹצֶה לֹא בְחָלָב קַר וְלֹא בְחָלָב חָם.

הָאֵם

וּבְתוּפִינִים אַתָּה רוֹצֶה? וּלְבִיבוֹת?

נַעֲמָן

אֵינִי רוֹצֶה לֹא בְתוּפִינִים וְלֹא בִלְבִיבוֹת. אֵינִי

רוֹצֶה בְּשׁוּם דָּבָר. חֵפֶץ אֲנִי שֶׁיִּפְתְּחוּ לִי שַׁעֲרֵי

שָׁמָיִם.

הָאֵם

כָּל חֲלוֹמוֹתַי הָרָעִים עַל שׂוֹנְאַי צִיּוֹן יָחוּלוּ! הֲשָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ? וּמַה עוֹד אַתָּה חָפֵץ?

נַעֲמָן

חָפֵץ אֲנִי לְהִתְפַּלֵּל לַה'.

הָאֵם

אִם כֵּן, לָמָּה זֶה אַתָּה יוֹשֵׁב בַּמִּטָּה וְחוֹלֵם?

לְבַשׁ אֶת בְּגָדֶיךָ, וּרְחַץ אֶת פָּנֶיךָ וְקַח אֶת הַסִּדּוּר

וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת יוֹם טוֹב.

נַעֲמָן

לֹא בָזֶה אֲנִי חָפֵץ. רוֹצֶה אֲנִי לְהִתְפַּלֵּל

בִּשְׁעַת פְּתִיחַת שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם. אָז יְקַבֵּל ה' אֶת תְּפִלָּתִי

מִיָּד וְיַעֲשֶׂה אֶת בַּקָּשָׁתִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי אַבָּא אֶתְמוֹל

בִּשְׁעַת סְעֻדַּת הָעֶרֶב.

הָאֵם

קָצְרָה רוּחִי מִיֶּלֶד זֶה! אִם אֵינְךָ חָפֵץ בְּחָלָב,

לֹא חַם וְלֹא קַר, וְאִם אֵינְךָ רוֹצֶה לֹא בְתוּפִינִים וְלֹא

בִלְבִיבוֹת, אֵין אֲנִי יְכֹלָה לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה בִשְׁבִילֶךָ.

נַעֲמָן

אֲנִי לֹא בִקַּשְׁתִּי דָבָר מִמֵּךְ, אִמִּי הַטּוֹבָה.

אָנֹכִי לֹא אֹכַל וְלֹא אֶשְׁתֶּה וְאֵשֵׁב בְּתַעֲנִית כָּל הַיָּמִים

עַד אֲשֶׁר יְרַחֵם ה' עָלֵינוּ וְיִפְתַּח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וִיקַבֵּל

אֶת בַּקָּשָׁתִי (מֵרִים יָדָיו אֶל הַשָּׁמָיִם) אָנָּא ה', פְּתַח נָא

לִי שַׁעֲרִי שָׁמָיִם (בּוֹכֶה) אוֹי… אוֹי…

הָאָב

(נִכְנָס לָבוּשׁ בִּגְדֵי יוֹם טוֹב) חַגִּים לְשִׂמְחָה,

יַקִּירַי. עַל מַה בּוֹכֶה יֶלֶד גָּדוֹל זֶה, וְאֵיפֹה הֵם צִלָּה

וְאַמְנוֹן?

הָאֵם

יֶלֶד גָּדוֹל זֶה חָפֵץ בְּדָבָר קָטֹן, רַק דָּבָר

קָטֹן. חָפֵץ הוּא שֶׁאֶפְתֵּח לוֹ שַׁעֲרִי שָׁמַיִם, וְאָז יִתְפַּלֵּל

לַה'. בְּאֹפֶן אַחֵר אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא יֹאכַל

תּוּפִינִים בִּדְבָשׁ וְלֹא לְבִיבוֹת בְּחֶמְאָה, וְלֹא יִשְׁתֶּה חָלָב

לֹא חַם וְלֹא קָר. מַה תֹּאמַר לְיֶלֶד כָּזֶה? חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי

שֶׁאֵינוֹ בְקַו הַבְּרִיאוּת. אוּלַי צָרִיךְ לִקְרֹא לָרוֹפֵא? (שָׂמָה

אֶת הַטַּס עַל הַדֶּלְפָּק, נִגֶּשֶׁת אֶל נַעֲמָן וּמְמַשֶּׁשֶׁת

בְּמִצְחוֹ) כִּמְדֻמָּה אֲנִי, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֹם לְמַעְלָה מִן

הַמִּדָּה. בְּבַקָּשָׁה, קְרַב נָא אַתָּה וּמַשֵּׁשׁ בְּמִצְחוֹ (וְהִיא

צוֹעֶדֶת הַצִּדָּה).

נַעֲמָן

אֵין אֲנִי חוֹלֶה. הוֹ, אַבָּא, מַדּוּעַ הֶעֱלִיתַנִי

עַל הַמָּטֶּה וְלֹא נְתַתַּנִי לִרְאוֹת אֶת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם

נִפְתָּחִים? הֲלֹא בְּפִיךְ אָמַרְתָּ שֶׁכָּל מַה שֶׁאִישׁ מְבַקֵּשׁ

בָּרֶגַע שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָם פְּתוּחִים, נוֹתְנִים לוֹ. מַדּוּעַ לֹא

עוֹרַרְתַּנִי אִם רָאִיתָ שֶׁאֲנִי נִרְדָּם? הוֹ, אַבָּא, מַדּוּעַ,

מַדּוּעַ? הוֹ, אַבָּא! (בּוֹכֶה).

הָאָב

(מֵסִיר אֶת בִּגְדוֹ הָעֶלְיוֹן וְאֶת מִגְבַּעְתּוֹ,

מַנִּיחָם עַל הַכִּסֵּא, נִגָּשׁ אֶל מִטָּתוֹ שֶׁל נַעֲמָן וְיוֹשֵׁב

עָלֶיהָ סָמוּךְ לוֹ)

הַגֶּד־נָא לִי, בְּנִי, מֶה חָפַצְתָּ לְבַקֵּשׁ מֵאֵת ה'?

נַעֲמָן

חָפַצְתִּי לְבַקֵּשׁ מֵאֵת ה' שֶׁיָּשִׁיב לָנוּ אֶת

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. הֲלֹא אָמַרְתָּ שֶׁאֲנַחְנוּ

נִהְיֶה בֵין הָעוֹלִים הָרִאשׁוֹנִים? (בְּרֶגֶשׁ) נוֹדֵר אֲנִי נֶדֶר

שֶׁלֹּא אֹכַל וְלֹא אֶשְׁתֶּה מִלְּבַד לֶחֶם בְּמֶלַח וּמַיִם

בִּמְשׂוֹרָה עֵד שֶׁהָאָרֶץ תִּהְיֶה לָנוּ. הוֹ, אַבָּא, כַּמָּה

עָלֵינוּ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיָּשִׁיבוּ לָנוּ אֶת אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ?

הַגִּידָה נָא לִי, אַבָּא! (וְהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת יַד אָבִיו וּמְאַמֵּץ

אוֹתָהּ אֶל לִבּוֹ).

הָאָב

(גּוֹחֵן וְנוֹשֵׁק לוֹ עַל מִצְחוֹ) לֹא חוֹלֶה הוּא,

יַקִּירָתִי. אָמְנָם, יֵשׁ בּוֹ חֹם, אֲבָל זוֹהִי נִשְׁמָתוֹ הַחַמָּה

וְהָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה הַבּוֹעֶרֶת בְּקִרְבּוֹ וְאֵינָהּ נוֹתֶנֶת לוֹ

מַרְגּוֹעַ (לְנַעֲמָן) אֲבָל הֵרָגַע נָא, בְּנִי. בַּקָּשָׁתְךָ כְבָר

נִמְלָאָה. יָדַע ה' מַה שֶׁחָפַצְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהוּא לֹא חִכָּה עַד

שֶׁתִּתְפַּלֵּל לוֹ בָרֶגַע שֶׁיִּפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי שָׁמָיִם.

הִתְבַּשֵּׂר נָא, בְּנִי, הָאָרֶץ כְּבָר נִתְּנָה לָנוּ בְהַסְכָּמַת

הַשָּׂרִים הַיּוֹשְׁבִים בְּמוֹעֲצַת הַשָּׁלוֹם. אָמְנָם כָּךְ כָּתוּב

בְּעִתּוֹן הַבֹּקֶר (הוּא קָם וּמְמַשְׁמֵשׁ בִּמְעִילוֹ עַד שֶׁהוּא

מוֹצֵא בְּאֶחָד מִכִּיסָיו עִתּוֹן עִבְרִי מְקֻפָּל. מוֹצִיא אוֹתוֹ

וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ עַל יַד נַעֲמָן. בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁבִים צִלָּה

וְהַתִּינוֹק, כְּשֶׁשְּׂעַר רֹאשָׁם מְסֹרָק יָפֶה, וְהֵם לְבוּשִׁים

מַלְבּוּשִׁים נָאִים).

תִּינוֹק

(רָץ אֶל הָאָב) אַבָּא, אַבָּא, רְאֵה, אֲנִי כְבָר לָבוּשׁ וְהוּא עוֹד שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה.

הָאָב

אָמְנָם, יֶלֶד טוֹב אַתָּה, אַמְנוֹן יַקִּירִי (וְהוּא נוֹשֵׁק לוֹ).

הָאֵם

בֹּא נָא אֵלַי, מַחֲמַדִּי (הַתִּינוֹק הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ, וְהִיא לוֹקַחַת אוֹתוֹ בְחֵיקָהּ).

הָאָב

צִלָּה, וְאַתְּ, יַקִּירָתִי, הִקָּבֵצְנָה אֵלַי

וּשְׁמַעְנָה אֶת דִּבְרֵי הַתֶּלֶּגְרַמָּה מִלָּנְדּוֹן (הֵן נֶאֱסָפוֹת

מִסָּבִיב לוֹ וְיוֹשְׁבוֹת עַל הַמִּטָּה. צִלָּה יוֹשֶׁבֶת עַל יַד

נַעֲמָן לִמְרַאשׁוֹתָיו, וְהָאֵם וְהַתִּינוֹק עַל יַד הָאָב

לְמַרְגְּלוֹת נַעֲמָן, וּמַקְשִׁיבוֹת כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא בָעִתּוֹן)

"בְּחוֹזֵה הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר הִגִּישׁוּ לִפְנֵי שָׂרַי תוֹגַרְמָה

לַחְתֹּם עָלָיו, נִמְצָא הַסְּעִיף הַזֶּה: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מֵהַר

הַלְּבָנוֹן בְּצָפוֹן עֵד נַחַל מִצְרַיִם בְּדָרוֹם, וּמִיָּם הַתִּיכוֹן

בְּמַעֲרָב עַד נְהַר פְּרָת בְּמִזְרָח, נִמְסֶרֶת הִיא לְפִי שָׁעָה

לְאַנְגְּלִיָּה לִשְׁלֹט בָּהּ, בִּתְנַאי שֶׁתַּעֲזֹר לַיְּהוּדִים

לִבְנוֹת אֶת הָאָרֶץ מֵחֻרְבָּנָהּ וְלַעֲשׂוֹתָהּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן

לְאֶרֶץ הָעִבְרִים כְּקֶדֶם!" (וְהוּא מְקַפֵּל אֶת הָעִתּוֹן וּמוֹסִיף

בֵּאוּר) אָמְנָם, תּוֹגַרְמָה עוֹד לֹא חָתְמָה עַל הַחוֹזֶה, וְאוּלַי

תִּתְעַקֵּשׁ קְצָת. אָבֵל אֵין כָּל סָפֵק שֶׁסּוֹף־סוֹף תִּהְיֶה

מֻכְרַחַת לַחְתֹּם עָלָיו כְּמוֹ שֶׁהוּא, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה

לָנוּ.

נַעֲמָן

הֶאָח! אַבָּא, הֶאָח! תְּנָה נָא לִי אֶת הָעִתּוֹן

הַמְבַשֵּׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת (לוֹקֵחַ אֶת הָעִתּוֹן

מִיַּד אָבִיו וּמְאַמֵּץ אוֹתוֹ אֶל לִבּוֹ) מַה מְאֻשָּׁר אָנִי! מַה

יִשְׂמַח לְבָבִי! עַתָּה אָקוּם וְאֶתֵּן תּוֹדָה לַה'.

הָאֵם

וְאֶת הַתּוּפִינִים בַּדְּבַשׁ תֹּאכַל?

נַעֲמָן

כֵּן, אִמִּי הַיְקָרָה. גַּם אֶת הַתּוּפִינִים

בִּדְבַשׁ, גַּם אֶת הַלְּבִיבוֹת בְּחֶמְאָה אֹכַל; גַּם אֶת הֶחָלָב,

בֵּין שֶׁהוּא חַם וּבֵין שֶׁהוּא קַר, אֶשְׁתֶּה, וְאַל נָא תִשְׁכְּחִי

אֶת הַמַּמְתַּקִּים…

הָאֵם

(נֶאֶנְחָה מִתּוֹךְ פְּדוּת וּרְוָחָה) אוֹי… תּוֹדָה לַה'.

תַּרְנְגוֹל א'

קוּקוּרִיקוּ!

תַּרְנְגוֹל ב'

קוּקוּרִיקוּ!

(הַמָּסָךְ)

אייר, תר"ף, סט. יוסף, מיזורי.

(חִזָּיוֹן לְבֵין הַמְּצָרִים בְּמַעֲרָכָה אֶחָת)

הַנְּפָשׁוֹת:

לִילְיֶען

אָבִי לִילְיֶען

שׁוֹשַׁנָּה

רָחֵל

לֵאָה

תִּשְׁעָה בְאָב¹

(מִבִּפְנִים הַמָּסָךְ, רְגָעִים אֲחָדִים לִפְנֵי

עֲלוֹתוֹ, נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת בּוֹדְדִים שֶׁל נְגִינָה עַל הַפְּסַנְטֵר.

נִדְמֶה לַשּׁוֹמְעִים שֶׁהַקּוֹלוֹת יְדוּעִים לָהֶם, וּבְכָל זֹאת אֵינָם

מִצְטָרְפִים לְמַנְגִּינָה שְׁלֵמָה. כַּעֲלוֹת הַמָּסָךְ, מִתְגַּלֶּה

חֲדַר־הַנְּגִינָה בְּבֵית אִישׁ עָשִׁיר, עָרוּךְ לְפִי הַטַּעַם

הָאֲמֵרִיקָאִי. לִילְיֶען, נַעֲרָה כְבַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, יְפַת

תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה מְאֹד, יְצֻרֵי פָנֶיהָ עֲדִינִים וַאֲצִילִים,

יוֹשֶׁבֶת אֶל הַפְּסַנְטֵר סָמוּךְ לִפְאַת הַבָּמָה לִימִין הָרוֹאִים

וּפוֹרֶטֶת עַל לוּחַ הַמַּפְתְּחוֹת לְאַט לְאַט כְּאִלּוּ הִיא

מִתְאַמֶּצֶת לְהַעֲלוֹת עַל זִכְרוֹנָהּ אֵיזוֹ מַנְגִּינָה נִשְׁכָּחָה,

אוֹ כְאִלּוּ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ רְחוֹקוֹת מִמַּעֲשֵׂי יָדֶיהָ. מִפַּעַם

לְפַעַם מוֹצִיאָה הִיא קוֹלוֹת תְּכוּפִים אֲחָדִים שֶׁמַּעֲלִים עַל

הַזִּכָּרוֹן אֶת הַמַּנְגִּינָה שֶׁל “בִּמְקוֹם שָׁם אֲרָזִים”.

דְּפִיקָה קַלָּה בַדֶּלֶת בְּאֶמְצַע הַקִּיר אֲשֶׁר מִמּוּל לָרוֹאִים

מְעוֹרֶרֶת אוֹתָהּ מֵהִרְהוּרֶיהָ).

לִילְיֶען

הִכָּנֵס! (הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, וְנַעֲרָה בַת גִּילָה,

יָפֶה אַךְ חִוֶּרֶת, נִכְנֶסֶת. כִּרְאוֹתָהּ אוֹתָהּ, לִילְיֶען קוֹפֶצֶת

וְרָצָה לִקְרָאתָהּ) שׁוֹשַׁנָּה!? מֵעוֹלָם לֹא צִפִּיתִי לִרְאוֹת

אוֹתָךְ הַיּוֹם, אַף כִּי הָגִיתִי בָךְ כָּל הַבֹּקֶר. כַּמָּה שְׂמֵחָה

אֲנִי לִרְאוֹתֵךְ! בֹּאִי נָא וּשְׁבִי לָךְ (מוֹלִיכָה אוֹתָהּ אֶל

כִּסֵּא רַךְ וּמִתְנוֹדֵד בְּאֶמְצַע הַבָּמֶה סָמוּךְ לִפְאָתָהּ,

וְלִילְיֶען יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַפְּסַנְטֵר).

שׁוֹשַׁנָּה

וּמַה שְׁלוֹמֵךְ אַתְּ, לִילְיֶען? הִנֵּה לֹא רְאִיתִיךְ

זֶה עִדָּן וְעִדָּנִים. וַדַּאי כְּשָׁלשׁ שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז

הֶעְתַּקְתֶּם אֶת דִּירַתְכֶם מִשְּׁכֻנַּת הַיְּהוּדִים לִשְׁכֻנַּת

הַגּוֹיִם הָעֲשִׁירִים (מַבִּיטָה לְכָל עֶבְרֵי הַחֶדֶר כְּמַעֲרִיכָה

אֶת יָפְיוֹ) זֹאת לִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי מְבַקֶּרֶת אֶת

בֵּיתֵךְ הֶחָדָשׁ, וְאָמְנָם יָפֶה הוּא בֵיתְכֶם מְאֹד.

לִילְיֶען

כַּמָּה שְׂמֵחָה אֲנִי עַל בִּקּוּרֵךְ זֶה. אֲבָל אֵיךְ

זֶה עָלְתָה פִתְאֹם עַל לִבֵּךְ מַחֲשָׁבָה טוֹבָה כָזֹאת? הֲנָסַעַתְּ

מִבֵּיתֵךְ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה כָזֹאת רַק כְּדֵי לְבַקְּרֵנִי?

שׁוֹשַׁנָּה

בֶּאֱמֶת לֹא נָסַעְתִּי כְלָל. גַּם אֲנַחְנוּ

הֶעְתַּקְנוּ אֶת דִּירָתֵנוּ לִשְׁכֻנָּה זוֹ זֶה רַק יָמִים אֲחָדִים.

וְהַיּוֹם נִזְכַּרְתִּי בָךְ שֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת קְרוֹבָה אֵלַי

וְהֶחֱלַטְתִּי לְבַקְּרֵךְ מִבְּלִי לְהוֹדִיעֵךְ מֵרֹאשׁ אֶת דְּבַר

בּוֹאִי.

לִילְיֶען

אָמְנָם הִפְתַּעַתְּ אוֹתִי, אַךְ שְׂמֵחָה אֲנִי עַל

הַפְתָּעָה זוֹ. מֵעַכְשָׁו נוּכַל לְהִתְרוֹעֵעַ הַרְבֵּה כְּמוֹ

שֶׁעָשִׂינוּ בְּבַקְּרֵנוּ אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הָעֲמָמִי. נִפְלָא

הַדָּבָר: כָּל הַבֹּקֶר הָגִיתִי בָךְ, וְאֵיזוֹ הַרְגָּשָׁה שֶׁל עֶצֶב

וּבְדִידוּת לָחֲצָה אֶת לִבִּי…

שׁוֹשַׁנָּה

גַּם אוֹתִי לָחֲצָה הַרְגָּשָׁה כָזֹאת, וְלָכֵן

חָשַׁבְתִּי אֹדוֹתָיִךְ. הַתַּעֲנִית שֶׁאָדָם מִתְעַנֶּה וַדַּאי

שֶׁאֵינָהּ מְמַלְּאָה אֶת לִבּוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. אֵיךְ פּוֹעֵל

עָלַיִךְ הַצּוֹם?

לִילְיֶען

הַצּוֹם? אֵיזֶה צוֹם? מָה אַתְּ סָחָה?

שׁוֹשַׁנָּה

מָה אֲנִי סָחָה? אֵין אַתְּ צָמָה הַיּוֹם?

לִילְיֶען

מַדּוּעַ אָצוּם בִּכְלָל וְהַיּוֹם בְּיִחוּד, נִפְלֵאת הִיא מִמֶּנִּי.

שׁוֹשַׁנָּה

הַאֵין אַתְּ יוֹדַעַת כִּי תִּשְׁעָה בְאָב הַיּוֹם?

לִילְיֶען

אָמְנָם, אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יָדַעְתִּי, וְגַם

אֵינִי יוֹדַעַת מַה זֹאת “תִּשְׁעָה בְאָב”. הַאִם רְצוֹנֵךְ לוֹמַר

שֶׁאַתְּ צָמָה הַיּוֹם וְעוֹד לֹא טָעַמְתְּ כָּל אֹכֶל? לֹא לְחִנָּם

אַתְּ חִוֶּרֶת כָּל כָּךְ. אֶפְשָׁר חֲפֵצָה אַתְּ בְּכוֹס שׁוֹקוֹלַד

וּבִרְקִיקִים אֲחָדִים כַּדִי לִסְעֹד אֶת לִבֵּךְ? (וְהִיא קָמָה

בְּמַחֲשָׁבָה לְקַיֵּם אֶת מַה שֶׁאָמְרָה, אַךְ שׁוֹשַׁנָּה עוֹצֶרֶת

בַּעֲדָהּ).

שׁוֹשַׁנָּה

בְּבַקָּשָׁה, אַל תַּטְרִיחִי אֶת עַצְמֵךְ. תּוֹדָתִי

נְתוּנָה לָךְ גַּם מִבְּלִי זֹאת. נַעֲרָה עִבְרִיָּה אָנֹכִי וּבוֹחֶרֶת

אֲנִי לָצוּם הַיּוֹם מִלֶּאֱכֹל בּוֹ.

לִילְיֶען

(בְּקוֹל שֶׁל דְּאָגָה) אִמְרִי נָא לִי לָמָּה אַתְּ

צָמָה? וּמָה הִיא כַוָּנַת הַמִּלִּים הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה? מְקַוָּה

אֲנִי שֶׁאֵין אִישׁ מֵת אוֹ חוֹלֶה מְסֻכָּן בְּבֵיתְכֶם?

שׁוֹשַׁנָּה

לֹא. אֲבָל אִם אֵינְךָ יוֹדַעַת, הָיָה לָךְ לָדַעַת

שֶׁבְּיוֹם זֶה לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה

חָרַב בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה

לִשְׁמָמָה. בְּיוֹם זֶה אָבְדָה לָנוּ חֵרוּתֵנוּ, וְגָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ

אֶל אֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת אֲשֶׁר לֹא בְכָל פַּעַם קִבְּלוּ אוֹתָנוּ

בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה חָיִינוּ חַיֵּי עַם

נוֹדֵד, מֻרְדָּף, מֻכֶּה וּמְעֻנֶּה תָמִיד. כָּל אִישׁ יְהוּדִי אֲשֶׁר

לִבּוֹ לֹא הָפַךְ אֶבֶן מַכִּיר בַּאֲבֵדָתֵנוּ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת,

וּמַבִּיעַ אֶת צַעֲרוֹ וְאֶבְלוֹ עַל הָאָסוֹן הַנּוֹרָא שֶׁקָּרָה אֶת

עַמֵּנוּ בְּהִנָּזְרוֹ בַיּוֹם הַזֶּה מִכָּל אֹכֶל וּמַשְׁקֶה

(בְּרֶגֶשׁ) הֲצוּר אָבִיךְ? הַאֶבֶן אִמֵּךְ? הַאֵינְךָ בַּת לְעַם

הָעִבְרִים כִּי לֹא תִּשְׁתַּתְּפִי בְּצַעַר עַמֵּךְ עַל הַשֶּׁבֶר

הַנּוֹרָא שֶׁהָשְׁבַּר בַּיּוֹם הַמַּר וְהַנִּמְהָר הַזֶּה, הוּא יוֹם

הַתְּשִׁיעִי לְחֹדֶשׁ אָב?

לִילְיֶען

(שִׁנּוּי גָּדוֹל נִכָּר בְּהַכָּרַת פָּנֶיהָ. רוּחַ

שֶׁל צַעַר עוֹבֵר עָלֶיהָ, וּבְקוֹלָהּ חֲרָטָה וָנֹחַם) מִצְטָעֶרֶת

אֲנִי עַל בַּעֲרוּתִי מִדַּעַת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַדַּאי

הָיִיתִי צָמָה גַם אָנֹכִי אִלּוּ יָדַעְתִּי אֶת הָעֻבְדּוֹת קֹדֶם.

אֲבָל עַכְשָׁו כְּבָר אֵחַרְתִּי, כִּי אָכַלְתִּי כְבָר אֲרֻחַת

הַבֹּקֶר. אוּלָם יְכֹלָה אֲנִי לְדַלֵּג עַל אֲרֻחַת הַצָּהֳרָיִם.

הֲיֵרָצֶה קָרְבָּנִי זֶה, אִם כִּי מִצְעָר הוּא?

שׁוֹשַׁנָּה

(צְחוֹק עָצוּב מְרַחֵף עַל שְׂפָתֶיה) וַדַּאי יֵרָצֶה. רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעִי.

לִילְיֶען

עַכְשָׁו מִתְבָּרֵר לִי מַדּוּעַ הָיִיתִי עֲצוּבָה כָל

הַבֹּקֶר. דְּבַר־מָה גִלָּה אֶת לִבִּי כִּי יוֹם זֶה מוּכָן הוּא

לְפֻרְעָנוּת. וְגַם הַמַּנְגִּינָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ

בְּבֵיתֵךְ פַּעַם אַחַת, הָיְתָה מְנַקֶּרֶת בְּמֹחִי כָּל הַבֹּקֶר.

הֲמַכִּירָה אַתְּ אוֹתָהּ? (וּבְדַבְּרָהּ הִיא הוֹפֶכֶת אֶת פָּנֶיהָ אֶל

הַפְּסַנְטֵר וּמְנַסָּה לְנַגֵּן אֶת הַמַּנְגִּינָה "בִּמְקוֹם שָׁם

אֲרָזִים" וּמַדְגֶּשֶׁת אֶת הַקּוֹלוֹת הָעֲצוּבִים בְּיוֹתֵר).

שׁוֹשַׁנָּה

מַכִּירָה אֲנִי אוֹתָהּ הֵיטֵב. תְּנִי לִי וַאֲנַגְּנָה

אוֹתָהּ בְּאָזְנָיִךְ (עוֹבֶרֶת אֶל הַפְּסַנְטֵר, מְנַגֶּנֶת

וּמְזַמֶּרֶת בְּאוֹתָהּ עֵת אֶת הַשִּׁיר הַיָּדוּעַ).

בִּמְקוֹם שָׁם אֲרָזִים וְעָבִים יִשָּׁקוּ;

וְגַלֵּי הַיַּרְדֵּן בְּשֶׁטֶף יוּצָקוּ וכו'.

לִילְיֶען

תּוֹדָה לָךְ, שׁוֹשַׁנָּה. עַכְשָׁו, דּוֹמָה אֲנִי,

אוּכַל לְנַגְּנָהּ גַּם אָנִי (וְהִיא מְנַגֶּנֶת לְאַט אֲבָל בְּלִי

שְׁגִיאוֹת, וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה חוֹזֶרֶת וּמְנַגֶּנֶת בִּמְהִירוּת.

שׁוֹשַׁנָּה שָׁבָה לְכִסְאָהּ וּמְזַמֶּרֶת כְּשֶׁזּוֹ מְנַגֶּנֶת.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ קוֹל יָפֶה. אֲבָל אִם

קוֹלָהּ צוֹרֵם אֶת הָאֹזֶן, מוּטָב לָהּ שֶׁתִּשְׁתֹּק, וְלֹא תְקַלְקֵל

אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁל הַנְּגִינָה) אֲבָל שִׁמְעִי נָא לִי. שְׁאֵלָה עָלְתָה

עַל לִבִּי. אִם עַמֵּנוּ הָיָה כָל אוֹתָן הַשָּׁנִים מִצְטָעֵר עַל

הָאֲבֵדָה שֶׁאָבְדָה לוֹ בִּגְלוֹתוֹ מֵאַרְצוֹ, מַדּוּעַ לֹא נִסָּה

פַעַם לָשׁוּב אֵלֶיהָ בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים

הַשָּׁנָה שֶׁעָבָרוּ?

שׁוֹשַׁנָּה

הַרְבֵּה פְעָמִים נִסִּינוּ וְהִתְאַמַּצְנוּ לָשׁוּב אֶל

אַרְצֵנוּ, וְשַׁבְנוּ וְנִסִּינוּ, אֲבָל לֹא עָלָה בְיָדֵנוּ. יֵשׁ

הַרְבֵּה לְסַפֵּר בְּנִסְיוֹנוֹת אַלָּה. אֲבָל הִתְאַמְּצוּתֵנוּ

הָאַחֲרוֹנָה, יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁתַּצְלִיחַ. מְדִינַת אַנְגְּלִיָּה

הַגְּדוֹלָה הִבְטִיחָה לְחַדֵּשׁ אֶת יְמֵי פַּלֶּשְׂתִּינָה כְקֶדֶם

וְלַעֲשׂוֹתָהּ שׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

לִילְיֶען

זֶה יָפֶה מְאֹד מִצִּדָּהּ. שְׂמֵחָה אֲנִי לִשְׁמֹעַ אֶת

הַדָּבָר הַזֶּה. וּבְכֵן, לָמָּה אֲנַחְנוּ מַחֲשִׁים? מַדּוּעַ אֵין

אֲנַחְנוּ קָמִים וּמַתְחִילִים בַּעֲבוֹדָה כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הַדָּבָר

אֶל הַפֹּעַל?

שׁוֹשַׁנָּה

כְּבָר קַמְנוּ וְהִתְחַלְנוּ. הֲרֵי יָסַדְנוּ

כְאַרְבָּעִים מוֹשָׁבוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. צִבְאוֹת הַיְּהוּדִים

תַּחַת פְּקֻדַּת שַׂר הַצָּבָא אֲלֶנְבֵּי אֲשֶׁר עָזְרוּ לְהָאַנְגְּלִים

לְהוֹרִישׁ מִפְּנֵיהֶם אֶת הַתּוּרְקִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ

נוֹשְׂאִים לַמִּלְחָמָה אֶת הַדֶּגֶל הָעִבְרִי, לָבָן וּתְכֵלֶת. הִנְנוּ

עוֹשִׂים כָּל מָה שֶׁבִּיכָלְתֵּנוּ לִגְאֹל אֶת הָאָרֶץ מִידֵי הַזָּרִים

הַיּוֹשְׁבִים עָלֶיהָ אוֹ אֲשֶׁר רַק שְׁמָם נִקְרָא עָלֶיהָ. הִנֵּה

הַמַּכְלָלָה הָעִבְרִית תִּבָּנֶה בִירוּשָׁלַיִם עִיר הַבִּירָה שֶׁל

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּאֲשֶׁר הֲמוֹנֵי הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר מִסְפָּרָם

מַגִּיעַ לְמִלְיוֹנִים רַבִּים, הַמֻּרְדָּפִים וְהַמְעֻנִּים בְּלִי

חָשָׂךְ בְּרוּסְיָה, בְּפוֹלִין, בְּהוּנְגָרְיָה וּבְרוּמַנְיָה, הֲלֹא

קָרָאת, אִם לֹא שָׁמַעַתְּ אֹדוֹת הָרְצִיחוֹת וְהַהֲרֵגוֹת וְהַפְּרָעוֹת

שֶׁעָשׂוּ וְעוֹשִׂים בַּיְּהוּדִים בָּאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה וּבְיֶתֶר

אַרְצוֹת הַגּוֹיִם, כַּאֲשֶׁר הֲמוֹנֵי הַיְּהוּדִים הָאֵלֶּה

יִתְיַשְּׁבוּ בְּפַלֶּשְׂתִּינָה בֶעָתִיד הַקָּרוֹב, אָז תִּהְיֶה

הָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּבִימֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד.

לִילְיֶען

אַתְּ עוֹרַרְתְּ בִּי בִדְבָרַיִךְ אֶת הַחֵשֶׁק

לַעֲבוֹדָה. גַּם אֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת אֶת חֶלְקִי בַעֲבוֹדַת הָעָם.

מַה יְכֹלָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת? אֵיפֹה יְכֹלָה אֲנִי לִלְמֹד אֹדוֹת כָּל

הַדְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל?

שׁוֹשַׁנָּה

הֱיִי חֲבֵרָה לַאֲגֻדָּתֵנוּ “פִּרְחֵי צִיּוֹן”. שָׁם

תִּלְמְדִי אֶת דִּבְרֵי יְמֵי עַמֵּנוּ, אֶת שְׂפַת עַמֵּנוּ, הַשָּׂפָה

הָעִבְרִית, וְסִפְרוּתֵנוּ. שָׁם תִּנָּתֵן לָךְ הַיְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת מַה

שֶׁאֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ עוֹשׂוֹת, וְכָל אַחַת מֵחַבְרוֹתֵינוּ עוֹשָׂה כָּל

מַה שֶׁבְּכֹחָהּ בְּעַד עַמֵּנוּ גַּם בַּגָּלוּת גַּם בְּאֶרֶץ

יִשְׂרָאֵל.

לִילְיֶען

בְּכָל לִבִּי חֲפֵצָה אֲנִי לִהְיוֹת חֲבֵרָה לַאֲגֻדַּתְכֶן. מָתַי תִּתְאַסֵּפְנָה לַאֲסֵפָה?

שׁוֹשַׁנָּה

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַבָּא, בְּשָׁלשׁ אַחַר הַצָּהֳרָיִם.

לִילְיֶען

(עֲנָנָה מְכַסָּה אֶת פָּנֶיהָ, וּבְשָׂפָה רָפָה) אֲבָל

שָׁכָחְתִּי… (מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ) חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁאִי

אֶפְשָׁר לִי כְלָל לְהִסָּפֵחַ לַאֲגֻדַּתְכֶן.

שׁוֹשַׁנָּה

וּמַדּוּעַ לֹא?

לִילְיֶען

אָבִי יִתְנַגֵּד לָזֶה. אֶפְשָׁר לֹא תָבִינִי… אָבִי

צִוָּה עָלַי לִבְלִי הִתְרוֹעֵעַ עִם חֲבֵרוֹת יְהוּדִיּוֹת, וּבְיִחוּד

אָסַר עָלַי אֶת הַהִסְתַּפְּחוּת לַאֲגֻדָּה יְהוּדִית. אַתְּ,

שׁוֹשַׁנָּה, כַּמּוּבָן, הִנָּךְ יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל הַזֶּה,

וְאִסּוּרוֹ אֵינוֹ חָל עָלַיִךְ, אוּלָם לְהִתְרוֹעֵעַ אֶת יֶתֶר

הַחֲבֵרוֹת לֹא אוּכַל.

שׁוֹשַׁנָּה

(שִׁנּוּי גָּדוֹל נִכָּר בְּהַבָּעַת פָּנֶיהָ. קוֹפֶצֶת

הִיא מִמְּקוֹמָהּ, וּבְקוֹל שֶׁל קֶצֶף וְצַעַר וְהִתּוּל מָר) צַר לִי

מְאֹד לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה יוֹצְאִים מִפִּי נַעֲרָה עִבְרִית.

יְכֹלָה אַתְּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אָבִיךְ גַּם בְּנוֹגֵעַ אֵלָי… גַּם

אֲנִי לֹא אֶהְיֶה יוֹצֵאת מִכְּלָל יֶתֶר חַבְרוֹתָי. אִלּוּ יָדַעְתִּי

עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים, לֹא הָיִיתִי מִתְבַּזָּה לָסוּר

אֵלַיִךְ, אַךְ מַבְטִיחָה אֲנִי אוֹתָךְ כִּי בֶעָתִיד לֹא אֶדְרֹך עַל

סַף בֵּיתֵךְ. גָּרוּעַ הוּא אָבִיךְ גַּם מִשּׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל. צַר

לִי עָלַיִךְ, לִילְיֶען, אֲבָל אָנֹכִי לֹא אַחֲרִישׁ בְּשָׁמְעִי

עֶלְבּוֹן כָּזֶה יוֹצֵא עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. שָׁלוֹם לָךְ, אַךְ אֶת

פָּנַי לֹא תּוֹסִיפִי לִרְאוֹת (הוֹלֶכֶת אֶל הַדָּלֶת).

לִילְיֶען

(קָמָה וְעוֹמֶדֶת בְּיָדַיִם פְּשׁוּטוֹת אֵלֶיהָ) אַל נָא, שׁוֹשַׁנָּה, אַל נָא תַעַזְבִינִי. אָנָּא שׁוֹשַׁנָּה.

שׁוֹשַׁנָּה

לֹא אֵשֵׁב בְּבֵית יְהוּדִי הַשּׂוֹנֵא אֶת בְּנֵי עַמּוֹ הַיְּהוּדִים (יוֹצֵאת).

לִילְיֶען

(עוֹמֶדֶת רֶגַע כְּשֶׁיָּדֶיהָ פְּשׁוּטוֹת. עוֹבֶרֶת אֶל

הַפְּסַנְטֵר וּמְנַגֶּנֶת “שָׁם בִּמְקוֹם אֲרָזִים” הֵיטֵב. קָמָה,

נִשְׁעֶנֶת עַל הַפְּסַנְטֵר, פָּנֶיהָ אֶל הָרוֹאִים, יָדֶיהָ חֲבוּקוֹת

עַל לִבָּהּ וּמְדַבֶּרֶת לְעַצְמָהּ) מֵעוֹלָם לֹא יְדַעְתִּיהָ

לְכַעֲסָנִית כָּזֹאת. אֵל אֱלֹהִים! כְּזִיקוֹת אֵשׁ בָּעֲרוּ עֵינֶיהָ

בַּחֲרוֹת אַפָּהּ בִּי. יָרֵאתִי פֶּן תִּדְקְרֵנִי בְמֶבָּטָהּ

הַזּוֹעֵם. מַה נוֹרָא וְהָדוּר הָיָה מַרְאֵה פָּנֶיהָ בְּקִצְפָּהּ!

(דִּמְמַת רֶגַע) וְאֶפְשָׁר הַצֶּדֶק עִמָּהּ. יְהוּדִי צָרִיךְ לַעֲמֹד

לִימִין הַיְּהוּדִים. תְּמֵהַתְנִי אִם כָּל חַבְרוֹתֶיהָ הֵן כְּמוֹתָהּ.

לוּ הָיָה אַבָּא בָא בְמַשָּׂא וּמַתָּן עִמָּהֶן אֶפְשָׁר הָיָה

מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן לְטוֹבָה. בְּכָל אֹפֶן, אֵיזוֹ צְדָקָה

יֵשׁ לוֹ לְהַרְחִיקֵנִי מֵחֲבֵרָה רַק מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְהוּדִית,

מִלְּבַד, כַּמּוּבָן, אִם הִיא רָעָה וְהַשְׁפָּעָתָהּ מַזִּיקָה. אֲבָל

אֵיךְ יָכֹל הוּא לוֹמַר עַל נַעֲרָה שֶׁהִיא רָעָה אִם הִיא מַקְדִּישָׁה

אֶת זְמַנָּהּ וְכֹחָהּ לְלִמּוּד דִּבְרֵי יְמֵי עַמָּהּ וְעוֹבֶדֶת

לְטוֹבָתוֹ וּלְתִקּוּנוֹ? (דְּמָמָה. הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, אֲבָל הִיא

עוֹדֶנָּה שְׁקוּעָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ).

הָאָב

(נִכְנָס) שָׁלוֹם לָךְ, בִּתִּי. מָה הַחֲלוֹם אֲשֶׁר אַתְּ חוֹלֶמֶת? וְאֵיפֹה הָאֵם?

לִילְיֶען

שָׁלוֹם לְךָ, אָבִי. אִמָּא יָצְאָה לְמוֹרַד הָעִיר לְהִסְתַּכֵּל בִּסְחוֹרוֹת, וְעוֹד לֹא שָׁבָה.

הָאָב

וּמַה בִּדְבַר אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם, הֲמוּכָנָה הִיא?

לִילְיֶען

חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, אָבִי, שֶׁלֹּא נֹאכַל אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם הַיּוֹם.

הָאָב

מַדּוּעַ? מַה קָרָה?

לִילְיֶען

הֲרֵי תִשְׁעָה בְאָב הַיּוֹם, וְאַתָּה יוֹדֵעַ…

הָאָב

(מַבִּיט עָלֶיהָ בְּעַיִן חוֹדֶרֶת, וְנִרְאֶה שֶׁהוּא

מִתְאַמֵּץ לְהַעֲלוֹת עַל זִכְרוֹנוֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁנִּשְׁתַּכַּח

מִמֶּנּוּ)

תִּשְׁעָה בְאָב… תִּשְׁעָה בְאָב… וּמַה בְכָךְ?

לִילְיֶען

הַאֵין אָנוּ יְהוּדִים, אָבִי?

הָאָב

וַדַּאי יְהוּדִים אָנוּ. וְכִי דָבָר הַמּוּטָל בְּסָפֵק

הוּא? הַאֵינֵךְ זוֹכֶרֶת כִּי הָיִינוּ בְהֵיכָל הַיְּהוּדִים

הָרֵיפוֹרְמִים בְּיוֹם כִּפּוּרִים דְּאֶשְׁתָּקַד?

לִילְיֶען

וּבְכֵן, הַאֵין עָלֵינוּ הַיְּהוּדִים לָצוּם הַיּוֹם

בְּתוֹר הִשְׁתַּתְּפוּת בַּצַּעַר עַל הָאָסוֹן שֶׁקָּרָה אֶת עַמֵּנוּ

לִפְנֵי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה בְּאָבְדַּן

מוֹלַדְתּוֹ וְחֵרוּתוֹ הַלְּאֻמִּית?

הָאָב

סִפּוּר זֶה הוּא יָשָׁן נוֹשָׁן. אֲנַחְנוּ הִנְנוּ

יְהוּדִים רֵיפוֹרְמִים וְאֵין אֲנַחְנוּ דּוֹאֲגִים עַל אָבְדַּן מוֹלֶדֶת

עַמֵּנוּ וְחֵרוּתוֹ הַלְּאֻמִּית בֶּעָבָר הָרָחוֹק. חַיִּים אָנוּ

בַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְלֹא בַמֵּאָה הָרִאשׁוֹנָה. אֵין לָנוּ אֶרֶץ

אַחֶרֶת מִלְּבַד אֶרֶץ זוֹ, וְחֵרוּתָהּ הִיא חֵרוּתֵנוּ.

לִילְיֶען

אֲבָל, אַבָּא, הַאִם כָּל הַיְּהוּדִים רֵיפוֹרְמִים הֵם?

הֲיוֹשְׁבִים כָּל הַיְּהוּדִים בְּאֶרֶץ זוֹ? הַאִם אֵין הֲמוֹנֵי

הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר מִסְפָּרָם מַגִּיעַ לְמִלְיוֹנִים, מֻרְדָּפִים,

מְעֻנִּים וְנִרְצָחִים לְאוֹר הַצָּהֳרַיִם בְּפוֹלִין, בְּרוּסְיָה,

בְּאוֹסְטְרִיָּה וּבְרוּמַנְיָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם אֶרֶץ־אָבוֹת?

הוֹ, אַבָּא, מַדּוּעַ לֹא נָבֹא לְעֶזְרַת הָעוֹבְדִים הָעֲמֵלִים

לְהָשִׁיב אֶת בְּנֵי עַמֵּנוּ אֶל אַרְצֵנוּ הָעַתִּיקָה, אֶרֶץ

יִשְׂרָאֵל? הֲלִבְּךָ לֹא יָגִיל לִשְׁמֹעַ גְּבוּרוֹת צְבָאֵנוּ

הָעִבְרִי הָעוֹמֵד לִימִין הָאַנְגְּלִים בְּמִלְחַמְתָּם עַל

הַתּוּרְקִים בְּעַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? הַעֵינֶיךָ לֹא תִרְהַבְנָה

בִּרְאוֹתְךָ אֶת חַיֵּי הַשֶּׁקֶט וְהַשַּׁלְוָה שֶׁל אֲחֵינוּ בְּנֵי

יִשְׂרָאֵל הַיּוֹשְׁבִים בָּאַרְבָּעִים הַמּוֹשָׁבוֹת בְּאֶרֶץ

יִשְׂרָאֵל? הַאִם לֹא תִשָּׂא אֶת רֹאשְׁךָ בְגָאוֹן בְּשָׁמְעֲךָ אֶת

חָכְמַת הַמְלֻמָּדִים הַגְּדוֹלִים, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם אֲשֶׁר בָּאָרֶץ,

הַמַּרְבִּיצִים אֶת תּוֹרָתָם בַּמַּכְלָלָה הָעִבְרִית אֲשֶׁר

בִּירוּשָׁלָיִם? הוֹ, אָבִי, מַדּוּעַ לֹא תָבֹא גַם אַתָּה לְעֶזְרַת

הָעָם? (וּבְדַבְּרָהּ אֶת דְּבָרֶיהָ בְּהִתְלַהֲבוּת שֶׁל נְבִיאָה,

מִשְׁתַּנָּה הַכָּרַת פְּנֵי הָאָב, כְּאִלּוּ עֵינָיו רוֹאוֹת אֶת

הַמַּחֲזֶה אֲשֶׁר בִּתּוֹ מַעֲבִירָה לְפָנָיו. וּבְכָל זֹאת מְנַסֶּה

הוּא לְהָעִיף מִמֶּנָּה אֶת חֲלוֹמָהּ הִיא).

הָאָב

מִי הִשְׁמִיעַ לְאָזְנַיִךְ אֶת הָאַגָּדוֹת הָאֵלֶּה?

אֶפְשָׁר מִתְרוֹעֲעָה אַתְּ שׁוּב עִם אֵיזֶה נְעָרוֹת יְהוּדִיּוֹת

לַמְרוֹת פְּקֻדָּתִי אֲשֶׁר חָזְקָה עָלָיִךְ?

לִילְיֶען

(בְּקוֹל מִתְחַנֶּנֶת) הוֹ, אָבִי, אָבִי, אַל נָא

תֹּאמַר כָּכָה. אַל נָא תִּתְיַחֵס לְנַעֲרוֹת יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ

הַיַּחַס שֶׁל אֵיזֶה שׂוֹנֵא־יִשְׂרָאֵל. יוֹדֵעַ אַתָּה בְעַצְמְךָ

שֶׁהֵן נְעָרוֹת טוֹבוֹת וּבָנוֹת נֶאֱמָנוֹת לְעַמֵּנוּ. לוֹמְדוֹת הֵן

אֶת דִּבְרֵי יְמֵי יִשְׂרָאֵל, הַשָּׂפָה הָעִבְרִית וְסִפְרוּתָהּ.

עוֹשׂוֹת הֵן אֲגֻדּוֹת כְּדֵי לַעֲסֹק וּלְהִתְוַכֵּחַ בִּשְׁאֵלוֹת

הַנּוֹגְעוֹת אֶל עַמֵּנוּ. הוֹ, אָבִי, מַדּוּעַ אֶגְדַּל אֲנִי נִבְעָרָה

מִדַּעַת תּוֹלְדוֹתֵינוּ, שְׂפָתֵנוּ וְסִפְרוּתֵנוּ? הֲיוֹצֵא יְהוּדִי

יְדֵי חוֹבָתוֹ לְעַמּוֹ בְּלֶכְתּוֹ אֶל הֵיכַל הָרֵיפוֹרְמִים פַּעַם

אַחַת בַּשָּׁנָה? הֲזֹאת הִיא כָל הַיַּהֲדוּת? חֲפֵצָה, אֲנִי, אַבָּא,

לִהְיוֹת חֲבֵרָה לַאֲגֻדַּת נְעָרוֹת “פִּרְחֵי צִיּוֹן”. הַמֻּתָּר לִי,

אַבָּא? אָנָּא, אַבָּא, אֱמֹר נָא “מֻתָּר” (וּבְדַבְּרָהּ הִיא אוֹחֶזֶת

בְּיָדוֹ וּמִתְרַפֶּקֶת עָלָיו. רִשְׁמֵי פָנָיו נַעֲשִׂים רַכִּים

מִשֶּׁהָיוּ, וּנְהָרָה שֶׁל אַהֲבָה לְבִתּוֹ עוֹבֶרֶת עַל פָּנָיו.

נַעֲנֶה הוּא לְבַקָּשַׁת בִּתּוֹ, אַף כִּי לֹא הָיָה נַעֲנֶה לְטַעֲנוֹת

אֵלּוּ אִלְמָלֵי יָצְאוּ מִפִּי אֱנוֹשׁ כָּמֹהוּ. כִּי רוֹאֶה הוּא אֶת

בִּתּוֹ, הַחוֹלֶמֶת וְהַמַּחֲרִישָׁה תָמִיד, בְּצוּרָה חֲדָשָׁה,

בְּצוּרַת אֵם הָאֻמָּה הַמְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַל בָּנֶיהָ־עַמָּהּ, אוֹ

בְצוּרַת נְבִיאָה הַחוֹזָה עֲתִידוֹת גְּדוֹלוֹת לְעַמָּהּ; וּבְהִכָּמֵר

רַחֲמָיו עַל בִּתּוֹ, הִתְחַמֵּם וְהִתְלַהֵב גַּם הַנִּיצוֹץ הַיְּהוּדִי

אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ, וְהֵמַס אֶת הַקֶּרַח אֲשֶׁר הִקִּיף אֶת לִבּוֹ,

וְנָפַל הַקִּיר אֲשֶׁר בֵּין הָאָב וּבֵין יֶתֶר אֶחָיו

הַיְּהוּדִים…).

הָאָב

(בִּצְחוֹק קַל עַל שְׂפָתָיו) נִצַּחְתִּנִי, בִּתִּי.

רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֵין כָּל תּוֹעֶלֶת בְּמִלְחָמָה נֶגֶד רוּחַ הַזְּמָן.

הַצִּיּוֹנוּת יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וּלְפָנֶיהָ יִכְרְעוּ

כָל מִתְנַגְּדֶיהָ. נוֹתֵן אֲנִי לָךְ אֶת בַּקָּשָׁתֵךְ, אַךְ בִּתְנַאי

שֶׁתַּתִּירִי לִי אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם הַיּוֹם וּבְכָל יְמֵי הַצּוֹם

אֲשֶׁר הַלּוּחַ הַיְּהוּדִי מָלֵא אוֹתָם.

לִילְיֶען

(קוֹפֶצֶת עַלִּיזָה) נֵאוֹתָה אֲנִי לִתְנָאֶיךָ, אַבָּא, וְהָעִנְיָן מְסֻלָּק. אֲבָל, אַבָּא, הֲלֹא תַחֲזֹר מִדְּבָרֶיךָ?

הָאָב

(בְּרֹגֶז קְצָת) הֲיוֹדַעַת אַתְּ בְּהַבְטָחָה שֶׁלֹּא קִיַּמְתִּיהָ?

לִילְיֶען

חָפַצְתִּי, אַבָּא, לִהְיוֹת בְּטוּחָה שֶׁאֵין אַתָּה

מֵהַתֵּל בִּי. סְלַח לִי, אַבָּא, אִם דִּבַּרְתִּי שֶׁלֹּא

כְהֹגֶן.

הָאָב

הַכֹּל מָחוּל לָךְ, בִּתִּי (מִסְתַּכֵּל בִּשְׁעוֹנוֹ).

לִילְיֶען

אַבָּא… (מְהַסֶּסֶת וְעֵינֶיהָ נְטוּיוֹת אָרְצָה).

הָאָב

מַה חֶפְצֵךְ עוֹד, בִּתִּי?

לִילְיֶען

אָבִי, נִמְצֵאת אֲנִי בְצָרָה גְדוֹלָה. כַּחֲצִי שָׁעָה

קֹדֶם, הָיְתָה פֹה אַחַת מִידִידוֹתַי שֶׁמִּלִּפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת,

שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי שְׁמָהּ, וְהִיא הוֹדִיעַתְנִי דְבָרִים רַבִּים

אֲשֶׁר לֹא שִׁעַרְתִּים מֵעוֹלָם, וְהִנֵּה…

הָאָב

(מַפְסִיקָהּ) אָכֵן, עַכְשָׁו יוֹדֵעַ אָנֹכִי יַד מִי

בָאֶמְצַע. וַדַּאי הִיא הִיא אֲשֶׁר גָּזְרָה עָלַי שֶׁלֹּא אֹכַל אֲרֻחַת

הַצָּהֳרַיִם הַיּוֹם. אֲבָל אֶשְׁמַע נָא אֶת הַסּוֹף.

לִילְיֶען

בְּמֶשֶׁךְ שִׂיחָתֵנוּ הִזְכַּרְתִּי אַגַּב אֻרְחָא אֶת

הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלַי לִבְלִי הִתְרוֹעֵעַ עִם נַעֲרוֹת

יִשְׂרָאֵל. – אֵין אַתָּה יָכֹל לְהִתְחָרֵט עַכְשָׁו, אַבָּא, – אֲבָל

עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְכַלּוֹת אֶת דְּבָרִי, וְהִנֵּה קוֹפֶצֶת הִיא

מִמְּקוֹמָהּ כִּנְשׁוּכַת נָחָשׁ, וּבַחֲרוֹן אַף גָּדוֹל בּוֹרַחַת

הַחוּצָה, בְּאָמְרָהּ, כִּי לֹא תִסְלַח לְעֶלְבּוֹן כָּזֶה לְנַעֲרוֹת

יִשְׂרָאֵל וּלְעוֹלָם לֹא תִכָּנֵס לְבֵית יְהוּדִי הַשּׂוֹנֵא אֶת בְּנֵי

עַמּוֹ. הִיא הִיא גַם כֵּן נְשִׂיאַת הָאֲגֻדָּה “פִּרְחֵי צִיּוֹן”.

וְעַכְשָׁו, אֵיךְ אֲפַיֵּס אוֹתָהּ, אַבָּא? הִיא, וַדַּאי, לֹא

תִּסְתַּפֵּק בְּפָחוֹת מֵהוֹדָאָה בְּפִיךָ שֶׁאַתָּה מִתְחָרֵט עַל

דְּבָרֶיךָ וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִכָּל נַעֲרוֹת יְהוּדָה. רַק אָז תָּבֹא

לְבֵיתֵנוּ. אָנָּא, אַבָּא, הֲלֹא אֵינְךָ שׂוֹנֵא הַיְּהוּדִים, מְצָא

נָא אֵיזוֹ עֵצָה וְחַלְּצֵנִי מִן הַצָּרָה הַזֹּאת…

הָאָב

זֶהוּ עֵסֶק בִּישׁ, בִּתִּי. לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם

הוּא הַדָּבָר הַיּוֹתֵר קָשֶׁה בָעוֹלָם (דְּמָמָה. מְקַמֵּט אֶת מִצְחוֹ,

וּמְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹן לַשְּׁאֵלָה. דְּפִיקָה בַדֶּלֶת מְעוֹרֶרֶת אוֹתוֹ)

הִכָּנְסוּ נָא (נִכְנָסוֹת רָחֵל וְלֵאָה. אַחַת נוֹשֵׂאת קֻפְסַת

צְדָקָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֵיזֶה גִלְיוֹנוֹת נְיָר. שְׁתֵּיהֶן חֲגוּרוֹת

מִן הַשֶּׁכֶם עַד הַמָּתְנַיִם בַּחֲגוֹרַת נְיָר לָבָן וּתְכֵלֶת וְעַל

הַחֲגוֹרוֹת מָדְפָּסוֹת הַמִּלִּים: "הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת

לְיִשְׂרָאֵל").

רָחֵל וְלֵאָה

שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי.

הָאָב

שָׁלוֹם לָכֵן, נְעָרוֹת. וַדַּאי בָּאתֶן לִרְאוֹת אֶת בִּתִּי?

רָחֵל

לֹא, אֲדוֹנִי. בָּאנוּ לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹדְךָ, מַר גּוּלְד.

הָאָב

אִם אֵין זֹאת דְּרִישָׁה לִקְרָב־הַבֵּין־שְׁנַיִם,

אַתֶּן יְכֹלוֹת לָשֶׁבֶת וּלְסַפֵּר לִי אֶת הַכֹּל בַּאֲרִיכוּת (וְהוּא

יוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ).

לֵאָה

תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנִי. צְרִיכוֹת אָנוּ לְבַקֵּר עוֹד

בָּתִּים רַבִּים טֶרֶם יֵרֵד הַיּוֹם, וְעַל כֵּן נִמְסֹר לְךָ בִקְצָרָה

אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר הֵבִיא אוֹתָנוּ אֵלֶיךָ, וְאַתָּה כַטּוֹב

בְּעֵינֶיךָ תַּעֲשֶׂה.

הָאָב

טוֹב מְאֹד.

רָחֵל

זֶה כְבָר שָׁנִים רַבּוֹת אֲשֶׁר הַהִסְתַּדְּרוּת

הַצִּיּוֹנִית נָהֲגָה לִקְבֹּעַ אֶת צוֹם הַתְּשִׁיעִי בְאָב לְיוֹם

אֲשֶׁר בּוֹ תִנָּתֵן הַהִזְדַּמְּנוּת לְכָל יְהוּדִי לְהִשְׁתַּתֵּף

בִּגְאֻלַּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִנְיָנָהּ, לֹא בִדְבָרִים גְּרֵידָא,

כִּי אִם בִּתְרוּמַת כָּסֶף. וּבְחָשְׁבֵנוּ שֶׁגַּם אַתָּה, אֲדוֹנִי,

לֹא הָיִיתָ חָפֵץ לְהַחֲמִיץ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לַעֲבֹד שֶׁכֶם אֶחָד

עִם כָּל הָעָם בְּהַשָּׂגַת הַמַּטָּרָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, בָּאנוּ

לְקַבֵּל אֶת תְּרוּמָתְךָ שֶׁל אֵיזֶה סְכוּם שֶׁתָּרִים עַכְשָׁו אוֹ

שֶׁתִּתְחַיֵּב לְהָרִים לְקֶרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל.

הָאָב

מוֹדֶה אֲנִי לָכֶן עַל הַחֶסֶד שֶׁעֲשִׂיתֶן עִמָּדִי

וְלֹא דִּלַּגְתֶּן עַל בֵּיתִי (מַרְאֶה בְיָדוֹ עַל הַחֲגוֹרָה) וְאֵלֶּה

הַדְּבָרִים, וַדַּאי הֵם הַמִּלִּים “הַקֶּרֶן הַקַּ…”

לֵאָה

כֵּן, אֲדוֹנִי. הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל.

הָאָב

אָמְנָם, רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעוֹד לֹא שָׁכַחְתִּי מַה

שֶׁלָּמַדְתִּי בְיַלְדוּתִי. הָיִיתִי אָז אַחַד הַתַּלְמִידִים הַיּוֹתֵר

מְצֻיָּנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר הָעִבְרִי. בַּסִּדּוּר קָרָאתִי בְשֶׁטֶף

וּבְלִי שְׁגִיאוֹת. מֵהָעֵת הַהִיא, אָמְנָם, רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת

הָיִיתִי מוֹצֵא לִי פְנַאי לִקְרֹא סְפָרִים וְעִתּוֹנִים עִבְרִים.

וּבִדְבַר הַתְּרוּמָה, כַּמָּה, לְפִי דַעְתְּכֶן, עָלַי לֶהָרִים?

רָחֵל

הִנֵּה לְפָנֶיךָ שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֵרִימוּ

כְבָר אֶת תְּרוּמָתָם, וְהַסְּכוּמִים בְּצִדָּם. וּמֵאֵלֶּה תַעֲמֹד עַל

סְכוּם תְּרוּמָתֶךָ (נוֹתֶנֶת לוֹ גִלְיוֹן נְיָר).

הָאָב

(קוֹרֵא) מַר חַיִּים עֲשָׂרָה שְׁקָלִים; סֶגַל

חֲמִשָּׁה; אִישׁ־שָׂדֶה חֲמִשָּׁה עָשָׂר; שׁוֹשַׁנִּים שְׁנֵים עָשָׂר

(מַחֲזִיר לָהּ אֶת הַגִּלָּיוֹן) הַאִם עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל

יַסְפִּיק?

לֵאָה

חוֹשֶׁבֶת אֲנִי סְכוּם כָּזֶה לִתְרוּמָה יָפָה וַהֲגוּנָה מְאֹד.

הָאָב

(מוֹצִיא אֶת מַחְבֶּרֶת הַהַמְחָאוֹת וּמַתְחִיל לְמַלֵּא

אֶת הַתֹּרֶף. מַחֲשָׁבָה מְנַצְנֶצֶת בְּמֹחוֹ. פּוֹנֶה אֶל בִּתּוֹ)

הִנֵּה מָצָאתִי עֵצָה, בִּתִּי (אֶל רָחֵל וְלֵאָה) הֲמַכִּירוֹת אַתֶּן

בְּנַעֲרָה אַחַת אֲשֶׁר שְׁמָהּ שׁוֹשַׁנָּה שׁ…

לִילְיֶען

(עוֹזֶרֶת לוֹ) שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי, אָבִי.

הָאָב

כֵּן, כֵּן, שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי.

רָחֵל

הִיא נְשִׂיאַת אֲגֻדָּתֵנוּ “פִּרְחֵי צִיּוֹן”.

הָאָב

הִנֵּה מַה שֶׁעָלָה עַל דַּעְתִּי לַעֲשׂוֹת. מוּכָן

אֲנִי לְהַגְדִּיל אֶת תְּרוּמָתִי אַרְבַּעְתַּיִם אִם הַנְּשִׂיאָה

שֶׁלָּכֶן בְּעַצְמָהּ תָּבֹא הֵנָּה לְקַבֵּל אֶת הַהַמְחָאָה.

הַשְּׂבֵעוֹת רָצוֹן אַתֶּן? אֲבָל צְרִיכָה הִיא לָבֹא מִיָּד, כִּי עָלַי

לָשׁוּב אֶל לִשְׁכָּתִי.

לֵאָה

טוֹב מְאֹד, אֲדוֹנִי. הוֹלְכוֹת אֲנַחְנוּ לִקְרֹא לָהּ

מִיָּד. שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי. וְשָׁלוֹם גַּם לָךְ, הַצְּעִירָה

גּוּלְד.

הָאָב

שָׁלוֹם לָכֶן, צְעִירוֹת.

לִילְיֶען

שָׁלוֹם לָכֶן, נְעָרוֹת. הִכָּנֵסְנָה לְבַקְּרֵנִי לִפְעָמִים (הֵן מִשְׁתַּחֲווֹת וְיוֹצְאוֹת).

הָאָב

עָלַיִךְ, בִּתִּי, לְהוֹדוֹת, כִּי יוֹדֵעַ הוּא אָבִיךְ

אֵיךְ לְחַלְּצֵךְ מִצָּרָה. צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת גָּדוֹל בְּנִמּוּס

וּבְתַכְסִיסַי מִלְחָמָה כְּדֵי לְהָבִיא עִנְיָן מְסֻבָּךְ כָּזֶה לִידֵי

גְּמַר טוֹב. אֲבָל עַכְשָׁו יָרֵא אֲנִי שֶׁאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל

אֶהְיֶה מֻכְרָח לְדַלֵּג עַל אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם הַיּוֹם. כִּי עָלַי

לַחֲשֹךְ אֶת כֶּסֶף הָאֲרֻחָה בִּשְׁבִיל הַתְּרוּמָה שֶׁיְּדִידָתֵךְ

הַטּוֹבָה שׁוֹשַׁנָּה הֵבִיאָה אוֹתִי לִידֵי הֲרָמָתָהּ. אֲבָל הֱיִי

בְטוּחָה שֶׁאָבִיךְ יֵדַע גַּם לְחַלֵּץ אֶת עַצְמוֹ מִצָּרָה. אַל

תִּדְאֲגִי לוֹ.

לִילְיֶען

כַּמָּה חַיֶּבֶת אֲנִי תוֹדָה לְךָ, אָבִי. אָב טוֹב הָיִיתָ לִי מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה (מִתְרַפֶּקֶת עָלָיו).

הָאָב

עַכְשָׁו וַדַּאי שֶׁתַּזְמִינִי אֶת הָאֲגֻדָּה

לְבֵיתֵנוּ, וְהָיָה הַבַּיִת מָלֵא שִׂיחָה וּדְבָרִים וְרַעַשׁ גָּדוֹל

וּתְנוּעוֹת הַיָּדַיִם וּצְעָקוֹת וּמִשְׁתָּאוֹת וַחֲגִיגוֹת –

לַיְּהוּדִים! זֹאת אוֹמֶרֶת, אִם הָאֵם לֹא תִּתְנַגֵּד לְכָל הָעֵסֶק

הַזֶּה. וּמִי יוֹדֵעַ? אֶפְשָׁר בְּלִבָּהּ תִּשְׂמַח עַל אֲגֻדָּתֵךְ

כְּעַל מְצִיאָה שֶׁנָּפְלָה לָהּ בְּהֶסַּח הַדָּעַת. מְקַוֶּה אֲנִי

שֶׁתִּשְׂמְחִי בְחַבְרוֹתַיִךְ וְהֵן תִּשְׂמַחְנָה בָךְ (בְּהִתּוּל

אֲבָל בְּלִי צָרוּת עָיִן).

לִילְיֶען

(כְּגוֹמֶלֶת לוֹ חֶסֶד) גַּם אוֹתְךָ, אַבָּא, נְשַׁתֵּף

בְּשִׂמְחָה רַבָּה בַחֲגִיגוֹתֵינוּ. אֶפְשָׁר תַּרְצֶה לָנוּ הַרְצָאָה

מִדִּבְרֵי יְמֵי יִשְׂרָאֵל?

הָאָב

לָזֹאת יְכֹלָה אַתְּ לִסְמֹךְ עָלָי. כְּשֶׁהָיִיתִי

אֲנִי בֶן גִּילֵךְ הָיִיתִי בָקִיא בְדִבְרֵי יְמֵי יִשְׂרָאֵל

כִּבְחָמֵשׁ אֶצְבְּעוֹתָי. עוֹד הַיּוֹם זוֹכֵר אֲנִי הֵיטֵב אֶת רֹב

הַסִּפּוּרִים מֵחַיֵּי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף, מֹשֶׁה וְאַבְרָהָם. וּבְכָל

זֹאת, טוֹב תַּעֲשִׂי אִם תּוֹדִיעִינִי שָׁעוֹת אֲחָדוֹת קֹדֶם לִשְׁעַת

הַהַרְצָאָה כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיק לִי הַזְּמָן לְהָכִין הַרְצָאָה

חֲשׁוּבָה. כִּי אֵינֶנִּי אוֹהֵב לְדַבֵּר אֶל הָעָם בְּלִי הֲכָנָה

מַסְפָּקֶת (דְּפִיקָה בַדָּלֶת) בֹּאוּ נָא!

שׁוֹשַׁנָּה

(נִכְנֶסֶת וְעוֹמֶדֶת אֵצֶל הַדָּלֶת) שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי.

הָאָב

שָׁלוֹם גַּם לָךְ, שׁוֹשַׁנָּה שׁ…

לִילְיֶען

שִׁמְעוֹנִי, שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי, אָבִי.

הָאָב

שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי, שְׁבִי נָא פֹה, בְּבַקָּשָׁה

(שׁוֹשַׁנָּה נִגֶּשֶׁת וְיוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הַפְּסַנְטֵר עַל קְצֵה

הַמּוֹשָׁב כְּאִלּוּ שִׁבְתָּהּ שָׁם הִיא לְמוֹרַת רוּחָהּ. לִילְיֶען

עוֹמֶדֶת אוֹ יוֹשֶׁבֶת לִשְׂמֹאל אָבִיהָ, כְּמִתְרַפֶּקֶת עָלָיו (זֶה

יָמִים רַבִּים שֶׁחָפַצְתִּי לְהַכִּיר אוֹתָךְ. חָפֵץ אֲנִי לְדַבֵּר

אִתָּךְ עַל אֹדוֹת עִנְיָן אֶחָד שֶׁהִרְבָּה לְהַעֲסִיק אֶת

מַחֲשַׁבְתִּי בַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. כַּוָּנָתִי לִשְׁאֵלַת

הַיְּהוּדִים פֹּה וּבַאֲרְצוֹת אֲחֵרוֹת. וְהִנֵּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר

עָמַדְתִּי עַל טִיבָן שֶׁל הַשְּׁאֵלוֹת וּפִתְרוֹנָן, וְהִסְתַּכַּלְתִּי

בְשִׁבְעִים הַפָּנִים שֶׁלָּהֶם, וְנִתַּחְתִּי אוֹתָם לִכְלָלֵיהֶם,

וְלִפְרָטֵיהֶם, בָּאתִי לִידֵי מַסְקָנָא כִּי הַסִּבָּה הָאַחַת

שֶׁלְּכָל הַמַּחֲלוֹת וְהַצָּרוֹת וְהַפְּגָעִים הַמְלַוִּים אֶת עַמֵּנוּ

עַל כָּל צַעַד וָצַעַד הִיא חֶסְרוֹן אֶרֶץ מוֹלֶדֶת אַחַת, אֶרֶץ

הַיְּהוּדִים. וְכֵיוָן שֶׁאָדָם מוֹצֵא אֶת הַסִּבָּה שֶׁל הַמַּחֲלָה

הַנָּקֵל לוֹ לִמְצֹא לָהּ גַּם אֶת הַתְּרוּפָה, וְהַתְּרוּפָה הִיא,

לְפִי דַּעְתִּי, לְהָשִׁיב אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל,

וּלְיַסֵּד שָׁם מְדִינַת הַיְּהוּדִים, לְמַעַן יוּכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל

לִחְיוֹת שָׁם חַיֵּי לְאֹם עִבְרִי, כְּמוֹ שֶׁחָיוּ שָׁם בִּימֵי מֹשֶׁה,

אַבְרָהָם וְדָוִד. אָז שַׁבְתִּי וְרָאִיתִי כִּי טֶרֶם יָשׁוּבוּ

הַיְּהוּדִים אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם לָשׁוּב אֶל תּוֹרַת

יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֶל הַיַּהֲדוּת. וּבְהַגִּיעִי לִידֵי הַכָּרָה זוֹ,

רָאִיתִי, שֶׁנָּחוּץ לְיַסֵּד אֲגֻדּוֹת שֶׁל הַדּוֹר הִצְעִיר כְּדֵי

לִמְשֹׁךְ אוֹתָם בְּחַבְלֵי אַהֲבָה אֶל הַיַּהֲדוּת, לְמַעַן יֵדְעוּ אֶת

תּוֹלְדוֹת עַמֵּנוּ, שְׂפָתֵנוּ וְסִפְרוּתֵנוּ, וְכָכָה יִשְׁמְרוּ עַל

הַמַּסֹּרֶת שֶׁאֲנַחְנוּ הַזְּקֵנִים מוֹסְרִים לָהֶם כְּפִי

שֶׁקִּבַּלְנוּ אוֹתָהּ מֵאֲבוֹתֵינוּ. מִטַּעַם זֶה הִתְעַנְיַנְתִּי

הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדַת הָאֲגֻדָּה שֶׁלָּךְ, "חֲבַצֶּלֶת

הַשָּׁרוֹן…"

לִילְיֶען

(מַעֲמִידָה אוֹתוֹ עַל טָעוּתוֹ) כַּוָּנָתְךָ, אַבָּא, לְ…

הָאָב

(אֵינוֹ סוֹבֵל תִּקּוּנִים) וַדַּאי הִתְכַּוַּנְתִּי לַאֲגֻדַּת “שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב”. הֲלֹא?

לִילְיֶען

לֹא, אַבָּא. רְצוֹנְךָ לוֹמַר “פִּרְחֵי צִיּוֹן”.

הָאָב

(אֹמֶץ לִבּוֹ אֵינוֹ עוֹזְבוֹ) וַדַּאי, וַדַּאי,

לְ“פִרְחֵי צִיּוֹן” הִתְכַּוַּנְתִּי מִתְּחִלָּה אֶלָּא

נִתְבַּלְבַּלְתִּי קְצָת, כִּי הָרַעְיוֹנוֹת עֲמֻקִּים וּמְסֻבָּכִים

מְאֹד. וּבְכֵן הִתְעַנְיַנְתִּי קְצָת בַּאֲגֻדָּתֵךְ וּמָצָאתִי

שֶׁפְּעֻלּוֹתֶיהָ רְאוּיוֹת הֵן לִשְׁבַח, וּמַתְאִימוֹת הֵן בִּכְלָל

לְדַעְתִּי אֲנִי בְּנוֹגֵעַ לְעִנְיָן זֶה שֶׁדִּבַּרְנוּ עָלָיו. וְעַל

כֵּן, אֶהְיֶה שְׂבַע רָצוֹן אִם בִּתִּי לִילְיֶען (מַצִּיג אֶת זוֹ

לִפְנֵי זוֹ) זֹאת הִיא בִּתִּי לִילְיֶען (שׁוֹשַׁנָּה מִשְׁתַּחֲוָה

לְנֶגְדָּהּ בִּדְמָמָה) וְזֹאת הִיא שׁוֹשַׁנָּה שׁ…

לִילְיֶען

שׁוֹשַׁנָּה שִׁמְעוֹנִי, אָבִי.

הָאָב

תּוֹדָה לָךְ, לִילְיֶען. וְזֹאת הִיא שׁוֹשַׁנָּה

שִׁמְעוֹנִי (לִילְיֶען מַרְכִּינָה לָהּ אֶת רֹאשָׁה בְּדוּמִיָּה)

וּבְכֵן אֶהְיֶה שְׂבַע רָצוֹן אִם בִּתִּי לִילְיֶען תִּהְיֶה חֲבֵרָה

לַאֲגֻדַּתְכֶן. אֲבָל תְּנַאי אֶחָד צָרִיךְ אֲנִי לְהַתְנוֹת מֵרֹאשׁ,

שֶׁהָאֲגֻדָּה “פִּרְחֵי צִיּוֹן” תֵּלֵךְ בְּעָתִיד בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר

הִתְוְתָה לָהּ בֶּעָבָר, זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ כֻלָּם יִהְיוּ

קֹדֶשׁ וְאֹמֶן לְעַמֵּנוּ וּלְקִנְיְנֵי הָרוּחַ שֶׁלָּנוּ. וּמַה

שֶׁנּוֹגֵעַ לְעַצְמִי, הֲרֵינִי מוּכָן לַעֲזֹר לָכֵן בְּכֶסֶף

וּבְאָפְנַיִם אֲחֵרִים. וּלְאוֹת כִּי פִי וְלִבִּי שָׁוִים, הִנְנִי

לִכְתֹּב לָךְ הַמְחָאָה עַל סְכוּם שֶׁל מְאַת שְׁקָלִים בְּעַד אוֹצַר

הַכֶּסֶף לְיִשְׂרָאֵל.

שׁוֹשַׁנָּה

(מִתְפַּיֶּסֶת. צְחוֹק קַל מְרַחֵף עַל שְׂפָתֶיהָ. לְאַט

לְאַט הִשְׁתַּנָּה יַחֲסָהּ מֵאִי־אֵמוּן וְהִסּוּס לְהִתְעַנְיְנוּת

וְהִתְפַּעֲלוּת לְשֵׁמַע דְבָרָיו) עֹנֶג גָּדוֹל הוּא לִי לְהַבְטִיחֲךָ,

אֲדוֹנִי, שֶׁאֲגֻדָּתֵנוּ תִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעַמֵּנוּ וְתוֹרָתֵנוּ

בֶעָתִיד כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בֶעָבָר. מַבִּיעָה אֲנִי אֶת דַּעַת כָּל

חַבְרוֹת הָאֲגֻדָּה בְּאָמְרִי כִּי כֻלָּנוּ נִשְׂמַח לְהַכְנִיס אֶת

בִּתְּךָ הַנֶּחְמָדָה לְתוֹךְ אֲגֻדָּתֵנוּ. הִנְנִי מַרְשָׁה לִי, מַר

גּוּלְד, לְהָעִיר אוֹתְךָ בְנוֹגֵעַ לְהַהַמְחָאָה שֶׁצְּרִיכָה הִיא

לִהְיוֹת כְּתוּבָה עַל שֵׁם הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא

אוֹצֵר הַכֶּסֶף לְיִשְׂרָאֵל.

הָאָב

וַדַּאי, לְכָךְ הִתְכַּוַּנְתִּי מִתְּחִלָּה (גּוֹמֵר לִכְתֹּב וּמוֹסְרָה לָהּ) הֲרֵי הִיא לְפָנָיִךְ.

שׁוֹשַׁנָּה

(נִגָּשָׁה וְלוֹקַחַת אוֹתָהּ) תּוֹדָה רַבָּה לְךָ, מַר גּוּלְד.

הָאָב

(קָם) בְּשִׂמְחָה הָיִיתִי מִתְכַּבֵּד לְהַזְמִין

אוֹתָךְ לֶאֱכֹל אִתָּנוּ אֶת לֶחָם הַצָּהֳרָיִם. אַךְ הֱיוֹת שֶׁהַיּוֹם

הוּא תִשְׁעָה ב…

לִילְיֶען

תִּשְׁעָה בְאָב, אָבִי.

הָאָב

תּוֹדָה לָךְ, בִּתִּי. נַעֲרָה טוֹבָה הִיא הַבַּת

הַבָּאָה לְעֶזְרַת אָבִיהָ בִּשְׁעַת דָּחֲקוֹ. כֹּחַ זִכְרוֹנִי תָשַׁשׁ

קְצָת בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הָאֵלֶּה. אֶפְשָׁר מִסִּבַּת רֹב עִיּוּן

וּמַחֲשָׁבָה. כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בֶן גִּילֵךְ, יָכֹלְתִּי לִקְרֹא

בִשְׁמוֹת כָּל הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ בִמְהִירוּת הַבָּרָק. וּבְכֵן,

מִפְּנֵי שֶׁתִּשְׁעָה בְאָב הַיּוֹם, צָרִיךְ לָצוּם, כַּמּוּבָן. אַךְ

אֶשְׂמַח מְאֹד אִם תִּתְחַבְּרִי אֵלֵינוּ לַאֲרֻחַת הָעֶרֶב, הַיּוֹם

בְּשֶׁבַע. הֲתָבֹאִי?

שׁוֹשַׁנָּה

מְקַבֶּלֶת אֲנִי אֶת הַזְמָנָתְךָ בְעֹנֶג גָּדוֹל.

הָאָב

וְאֵם כֵּן, צְעִירוֹתַי, אַשְׁאִיר אֶתְכֶן לְעַצְמְכֶן.

צָרִיךְ אֲנִי לָשׁוּב אֶל הַלִּשְׁכָּה, כִּי עֵסֶק גָּדוֹל עוֹמֵד

לְהִגָּמֵר. בְּכָל פַּעַם שֶׁתִּהְיֶינָה זְקוּקוֹת לְעֶזְרָה, וּבְיִחוּד

עֶזְרָה סִפְרוּתִית, אַל תְּפַקְפֵּקְנָה לִרְאוֹתֵנִי, כִּי תָמִיד

אֶהְיֶה מוּכָן לְשָׁרֶתְכֶן. יְכֹלוֹת אַתֶּן לִקְבֹּעַ לִי אֵיזֶה עֶרֶב

לְהַרְצוֹת בּוֹ עַל דִּבְרֵי יְמֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹ הַשָּׂפָה הָעִבְרִית

וְסִפְרוּתָהּ. וּבְכֵן, שָׁלוֹם לָכֶן, נְעָרוֹת.

שׁוֹשַׁנָּה

שָׁלוֹם לְךָ, מַר גּוּלְד.

לִילְיֶען

שָׁלוֹם לְךָ, אָבִי, וְאַל נָא תִּתְאַחֵר פֶּן נָמוּת

בָּרָעָב (הָאָב יוֹצֵא. שׁוֹשַׁנָּה וְלִילְיֶען מַבִּיטוֹת זוֹ אֶל זוֹ

רְגָעִים אֲחָדִים בִּדְמָמָה).

שׁוֹשַׁנָּה

לִילְיֶען, יְדִידָתִי הָאֲהוּבָה וְהַיְקָרָה! (רָצָה

אֵלֶיהָ בִזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת, וּשְׁתֵּיהֶן מְחַבְּקוֹת זוֹ אֶת זוֹ,

בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבָּמָה מִי שֶׁהוּא מְנַגֵּן עַל

הַכִּנּוֹר, “בִּמְקוֹם שָׁם אֲרָזִים” וכו').

(הַמָּסָךְ)

תרע“ו–תרע”ח.

(חִזָּיוֹן לַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה בְמַעֲרָכָה אַחַת וּפְתִיחָה לַמַּעֲרָכָה)

הַנְּפָשׁוֹת:

פּוֹלַנִּי

יְהוּדִי

זָקֵן

חַנָּה

שְׁמוּאֵל

שָׂרָה לֵאָה הַשְּׁכֵנָה

תַּרְנְגוֹל

פְּתִיחָה

(כְּשֶׁהַמָּסָךְ עוֹלֶה, נִגְלֶה לְעֵינֵי הָרוֹאִים

מָסָךְ אַחֵר, שֶׁתְּמוּנַת רְחוֹב יְהוּדִי מְצֻיָּר עָלָיו. וְאִם דָּבָר

זֶה אֵינֶנּוּ בְנִמְצָא, יְהִי הַמָּסָךְ חָלָק. עַל פְּאַת הַבִּימָה זוֹ

הַמְגֻלָּה, עוֹבֵר מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה פּוֹלַנִּי גָלוּחַ אֶחָד

הַחוֹבֵשׁ מִצְנֶפֶת גַּסָּה, לְחָיָיו אֲדֻמּוֹת, וְלוֹ שָׂפָם אָרֹך

אֲשֶׁר שְׁתֵּי קְצוֹתָיו זְקוּפוֹת לְמַטָּה כְמִשְׁפָּט הַפּוֹלַנִּים,

וְהוּא נוֹשֵׂא בִזְרוֹעוֹ תַרְנְגוֹל לָבָן. מִן הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי בָא

כְנֶגְדּוֹ יְהוּדִי. הַפּוֹלַנִּי עוֹצֵר אוֹתוֹ).

הַפּוֹלַנִּי

הוֹ, יְהוּדִי’נְקָא, עֲמֹד’קָא לְרֶגַע. הֲרוֹצֶה’סְקָא אַתָּה לִקְנוֹת’קִי תַרְנְגוֹל’סְקִי?

הַיְּהוּדִי

כַּמָּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ בַּעֲדוֹ?

הַפּוֹלַנִּי

רַק אַרְבָּעָה זוּזִים’סְקִי וְלֹא יוֹתֵר’סְקִי.

הַיְּהוּדִי

הִתְוַדֵּה נָא, פָּרִיץ שֶׁלִּי, אֵיפֹה גָנַבְתָּ אֶת הַתַּרְנְגוֹל הַלָּבָן הַזֶּה?

הַפּוֹלַנִּי

מָה אַתָּה סָח’סְקִי, אֶחָא. הַכְּגַּנָּב’סְקִי אֲנִי

בְעֵינֶיךָ? חַי הַיּוֹזֵל אֱלֹהַי’סְקִי כִּי קָנִיתִי אוֹתוֹ בְעַד

חֲמִשָּׁה זוּזִים’סְקִי מֵאִכָּר’סְקִי אֶחָד.

הַיְּהוּדִי

אִם תִּתְּנֵהוּ לִי בִשְׁנֵי זוּזִים אֶקְנֵהוּ מִמֶּךָּ.

הַפּוֹלַנִּי

אַךְ יְהוּדִי’נְקָא רַמַּאי’סְקִי אַתָּה, יִקָּחֲךָ הַשֵּׁד! תֵּן לִי שְׁלשָׁה זוּזִים’סְקִי וְקָחֵהוּ לָךְ.

הַיְּהוּדִי

שָׁלשׁ מַכּוֹת אֶתֵּן לְךָ, וְלֹא שְׁלשָׁה זוּזִים.

בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁהַתַּרְנְגוֹל גָּנוּב אִתָּךְ. כִּי מַה לְתַרְנְגוֹל

לָבָן בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל פּוֹלַנִּי?

(הַיְּהוּדִי הוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ הָלְאָה עַד שֶׁהוּא מִתְעַלֵּם מִן

הָעָיִן. הַפּוֹלַנִּי מְחַכֶּה לְקוֹנִים אֲחֵרִים. וְהִנֵּה בָא

לִקְרָאתוֹ אִישׁ זָקֵן, תַּרְמִיל עַל שִׁכְמוֹ וּמִשְׁעֶנֶת בְּיָדוֹ.

הַפּוֹלַנִּי עוֹצֵר אוֹתוֹ).

הַפּוֹלַנִּי

הוֹי, רַבִּי’נְקָא, רַבִּי’נְקָא, אֶפְשָׁר תִּקְנֶה תַרְנְגוֹל’סְקִי, לְיוֹם כִּפּוּר’סְקִי שֶׁלָּכֶם?

הַזָּקֵן

(מוֹרִיד אֶת הַתַּרְמִיל אַרְצָה, מוֹצִיא קֻפְסַת

אֲבַק־לְהָרִיחַ מִכִּיס אַדַּרְתּוֹ, לוֹקֵחַ קְמִיצַת אָבָק וּמֵרִיחַ.

מוֹשִׁיט אֶת הַקֻּפְסָה לַפּוֹלַנִּי וַהֲלָה לוֹקֵחַ קְמִיצָה גַם הוּא,

מֵרֵיחַ וּמַתְחִיל מִיָּד לְהִתְעַטֵּשׁ עֲטִישׁוֹת תְּכוּפוֹת,

וְהַזָּקֵן מְחַכֶּה עַד שֶׁיֶּחְדַּל) וְכַמָּה, הוֹד פָּרִיצוּתְךָ,

תְּבַקֵּשׁ בְּעַד תַּרְנְגוֹל זֶה?

הַפּוֹלַנִּי

(מִתְעַטֵּשׁ) עַטְּשִׁי! עַטְּשִׁי! אַרְבָּעָה זוּזִים’סְקִי אֲדוֹנִי הָרַבִּי’נְקָא. עַטְּשִׁי! עַטְּשִׁי!

הַזָּקֵן

טוֹב, פָּרִיץ אַדִּיר. אֲנִי אֶקְנֶה אֶת הַתַּרְנְגוֹל

מִמֶּךָּ (וְהוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַתַּרְמִיל, וְהַפּוֹלַנִּי מְשַׁלְשֵׁל

לְתוֹכוֹ אֶת הַתַּרְנְגוֹל) כַּמָּה אָמַרְתָּ, אַרְבָּעָה

זוּזִים?

הַפּוֹלַנִּי

כָּךְ’סְקִי, כָּךְ’סְקִי, רַבִּי’נְקָא נִכְבָּדְ’סְקִי. עַטְּשִׁי! עַטְּשִׁי!

הַזָּקֵן

(מוֹצִיא אַרְנָק מִכִּיס אַדַּרְתּוֹ, מוֹצִיא מִמֶּנּוּ

אַרְבָּעָה זוּזֵי כֶסֶף וְנוֹתְנָם לְפוֹלָנִי) הֵא לְךָ, פָּרִיץ

גָּדוֹל, מְחִיר הַתַּרְנְגוֹל (הַפּוֹלַנִּי לוֹקֵחַ אֶת הַזּוּזִים

וְשָׂם אוֹתָם בְּכִיס מִכְנָסָיו לְעֵינֵי הָרוֹאִים. הַזָּקֵן מֵרִים אֶת

תַּרְמִילוֹ עַל שֶׁכְּמוֹ, וְלִפְנֵי לֶכְתּוֹ אוֹמֵר אֵלָיו בְּהַצִּיעוֹ

לְפָנָיו אֶת קֻפְסַת הָאָבָק) קַח לְךָ עוֹד קְמִיצָה אֶחָת.

הַפּוֹלַנִּי

(מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ) לֹא. מוֹדֶה’נְקָא אֲנִי לָךְ.

עַכְשָׁו’סְקִי אֵלֵךְ אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ וְאֶשְׁתֶּה יֵין שָׂרָף

לִכְבוֹד יוֹם הַכִּפּוּר’סְקִי שֶׁלָּכֶם. אֶשְׁתֶּה יַי"שׁ בְּעַד

אַרְבַּעַת הַזּוּזִים’סְקִי שֶׁנָּתַתָּ לִי. הוֹ, אֶשְׁתֶּה! (וְהוּא

מֵסִיר אֶת מצנפתו וּמְסוֹבֵב אוֹתָהּ בָּאֲוִיר מִתּוֹךְ שָׂשׂוֹן

וְשִׂמְחָה וּמְרַקֵּד קְצָת) הוֹ, אֶשְׁתֶּה וְאֶשְׁתֶּה עַד שֶׁאֶפֹּל

שִׁכּוֹר אָרְצָה! (וְהוּא אוֹמֵר וְנוֹפֵל אַרְצָה, כִּי רֹאשׁוֹ סוֹבֵב

עָלָיו. הַזָּקֵן מַבִּיט עָלָיו רֶגַע, נָד עָלָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהוֹלֵךְ

לוֹ. הַפּוֹלַנִּי שׁוֹכֵב קְצָת עַל צִדּוֹ כְּשֶׁרֹאשׁוֹ מוּרָם קְצָת,

וּפִתְאֹם צְחוֹק מִתְפָּרֵץ מִפִּיו, צְחוֹק גַּס וּפָרוּעַ) חַה…

חַה… חַה… רִמִּיתִי הַפַּעַם אֵת הַרַבִּי’נְקָא שֶׁל

הַיְּהוּדִים’סְקִי הָאֲרוּרִים’סְקִי, כִּי גָנֹב גָּנַבְתִּי אֶת

הַתַּרְנְגוֹל’סְקִי מֵחֲצַר הַיְּהוּדִים’סְקִי. חַה… חַה… חַה…

הָבָה, אֵלְכָה נָא אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ (קָם עַל רַגְלָיו וּמְמַשֵּׁשׁ

בְּכִיס מִכְנָסָיו) אַרְבָּעָה זוּזִים’סְקִי יֵשׁ לִי, הוֹ, כַּמָּה

אֶשְׁתֶּה לְשָׁכְרָה! (וְהוּא מוֹצִיא מִכִּיסוֹ אַרְבַּעַת הַזּוּזִים,

אַךְ לְמַרְאֵה עֵינָיו אוֹחֶזֶת אוֹתוֹ פַּלָצוּת. הוּא מַעֲבִיר אֶת

הַכֶּסֶף מִיָּד לְיָד וּמוֹסִיף לְמַשְׁמֵשׁ בַּכִּיס הָרִאשׁוֹן וְאַחַר

כָּךְ בְּיֶתֶר כִּיסֵי בְגָדָיו, וּכְשֶׁנּוֹאַשׁ מִלִּמְצֹא מַה שֶׁהָיָה

מְבַקֵּשׁ, הוּא פּוֹשֵׁט אֶת שְׁתֵּי כַפּוֹת יָדָיו לְנֶגֶד עֵינָיו,

מִנַּעְנַע בָּהֶן אֶת אַרְבַּעַת הַזּוּזִים שֶׁאֵינָם זוּזִים עוֹד כִּי

אִם כַּפְתּוֹרִים שְׁחוֹרִים, וּבְשֶׁצֶף קֶצֶף וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה הוּא

חוֹבֵט אוֹתָם בַּקַּרְקַע, קוֹפֵץ אֶת יָדוֹ לְאֶגְרוֹף וּבַחֲרִיקַת

הַשִּׁנַּיִם אוֹמֵר) הוֹ, יְהוּדִי’סְקִי אֲרוּר’סְקִי, רַבִּי’נְקָא

רַמַּאי’סְקִי! עִם הַשָּׂטָן כָּרַת בְּרִית לְרַמּוֹתַנִי, וַיִּתֵּן לִי

כַפְתּוֹרִים’סְקִי תַּחַת זוּזִים’סְקִי! אֲחַפְּשֵׂהוּ נָא, אָנָה

נֶעְלַם’סְקִי (וּמִכַּעַס הוּא מַשְׁלִיךְ גַּם אֶת מִצְנַפְתּוֹ אָרְצָה)

אִם אֶמְצָאֵהוּ, אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ אֲרוֹצֵץ’סְקִי! (וְהוּא מַצְלִיף

בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל הַזָּקֵן שֶׁכְּבָר הָלַךְ, וּבִסְעָרָה רָץ

אַחֲרָיו).

(הַמָּסָךְ הַחִיצוֹנִי יוֹרֵד)

ב' אלול, תרפ"א, על חוף הים סט. קלייר.

מַעֲרָכָה

(כַּעֲלוֹת הַמָּסָךְ, נִרְאֶה חֲדַר הַבִּשּׁוּל שֶׁל

חַנָּה הָאַלְמָנָה. מִמּוּל הָרוֹאִים נִשְׁקֶפֶת דָּלֶת. עַל יַד הַקִּיר

מִימִינָם עוֹמֵד שֻׁלְחָן וּשְׁנֵי כִסְאוֹת, כִּסֵּא לְקָצֶה. בְּאֶמְצַע

הַשֻּׁלְחָן דּוֹלֶקֶת מְנוֹרַת נֵפְט¹. עַל יַד

הַקִּיר מִשְּׂמֹאלָם עוֹמֵד דְּלִי עַל סַפְסָל, וְקַנְקַן סָמוּךְ לוֹ,

וּמַגֶּבֶת תְּלוּיָה עַל הַקִּיר. עַל הָרִצְפָּה עוֹמֵד עָבִיט שֶׁל

שְׁפָכִין. בְּפִנַּת הַחֶדֶר תַּנּוּר וְכִירָה. עַל כִּסֵּא שְׁלִישִׁי,

אוֹ סַפְסָל, סָמוּךְ אֶל הַקִּיר, יוֹשֶׁבֶת הַשְּׁכֵנָה שָׂרָה לֵאָה

כְּשֶׁהִיא אוֹחֶזֶת עֲרֵבָה בְיָדָהּ וְעוֹמֶדֶת לָצֵאת אֶלָּא שֶׁהִיא

צְרִיכָה לְהַקְשִׁיב לְהָגוּת רוּחָהּ שֶׁל חַנָּה הָאַלְמָנָה הָעוֹרֶכֶת

אֶת הַשֻּׁלְחָן. זוֹ פוֹרֶשֶׂת עַל הַשֻּׁלְחָן מַפָּה לְבָנָה כְּשֶׁהִיא

מְקֻפָּלָה עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ כְּדֵי הֲסֵבַּת אִישׁ אֶחָד. מַצִּיגָה עַל

הַשֻּׁלְחָן צַלַּחַת וּקְצֵה כִכַּר לֶחֶם, מִמְלָחָה, שָׂמָה עַל

הַמַּפָּה גַם סַכִּין, כַּף וּמַזְלֵג, שָׂמָה בַצַּלַּחַת זְנַב דָּג

מָלוּחַ וּמְנַתַּחַת אוֹתוֹ לִנְתָחִים קְטַנִּים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִיא

מְתַנָּה צָרוֹתֶיהָ לִשְׁכֶנְתָּהּ).

חַנָּה הָאַלְמָנָה

יָבֹא נָא שְׁמוּאֵלִי בְנִי וְיִמְצָא הַכֹּל מוּכָן

וּמְזֻמָּן לְפָנָיו. וַדַּאי רָעֵב הוּא לְעֵת כָּזֹאת. אַהּ, שָׂרָה

לֵאָה חֶמְדָּתִי, מָה אֲכַחֵד מִמֵּךְ? אֵין אֲנִי מְבַשֶּׁלֶת בָּשָׂר

בְּכָל יוֹם. וַהֲרֵי אֲנִי קוֹנָה רֶבַע לֹג חָלָב בִּפְרֻטָּה

וּמְבַשֶּׁלֶת לָנוּ מָרָק שֶׁל גְּרִיסִין עִם תַּפּוּחֵי אֲדָמָה

אֲחָדִים, וּזְנַב דָּג מָלוּחַ, וַהֲרֵי לָךְ אֲרֻחַת הָעֶרֶב בְּכָל

פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ. וּמָה אֶעֱשֶׂה אִם הַפַּרְנָסָה אֵינָהּ

מְצוּיָה? כִּמְעַט בְּכָל בַּיִת נִמְצֵאת מְכוֹנַת הַתְּפִירָה,

וְהַנָּשִׁים לָמְדוּ לִתְפֹּר לְבָנִים בְּעַצְמָן. וּלְוַאי שֶׁהָיְתָה

לִי עֲבוֹדָה, הָיִיתִי יוֹשֶׁבֶת כָּל הַלַּיְלָה וְתוֹפֶרֶת, וּבִלְבַד

שֶׁשְּׁמוּאֵל בְּנִי יוּכַל לִלְמֹד תּוֹרָה כָל הַיּוֹם וְיִהְיֶה לָרַב

בְּיִשְׂרָאֵל. וַדַּאי יוֹדֵעַ ה' מָה הוּא עוֹשֶׂה בְּלָקְחוֹ מִמֶּנִּי

נֵזֶר רֹאשִׁי, אֶת בַּעֲלִי עָלָיו הַשָּׁלוֹם… (מְנַגֶּבֶת עֵינֶיהָ

בְסִינָרָהּ).

שָׂרָה לֵאָה הַשְּׁכֵנָה

אַל נָא תִּבְכִּי, חַנָּתִי יַקִּירָתִי. בַּעֲלֵךְ

עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה יְדוּעַ חֹלִי מִיָּמָיו וְהַרְבֵּה סָבַל

בְּחַיָּיו, יִהְיֶה שָׁם מֵלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ. אוּלַי צְדָקָה עָשָׂה

עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלְּקָחוֹ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב.

חַיֶּבֶת אַתְּ תּוֹדָה לַה' עַל אֲשֶׁר בֵּרַךְ אוֹתְךָ בְּבֵן טוֹב

כִּשְׁמוּאֵל שֶׁלָּךְ.

חַנָּה

חָלִילָה לִי מֵחֲטֹא לֵאלֹהִים בִּשְׂפָתָי. גַּם אֶת

הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֵת הָרָע לֹא נְקַבֵּל? (בַּת צְחוֹק

שֶׁל נֶחָמָה מְרַחֶפֶת עַל שְׂפָתֶיהָ) אָמְנָם נָתַן לִי ה' קַדִּישׁ

טוֹב, הַלְוַאי שֶׁיִּחְיֶה לוֹ עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. כְּשֶׁהוּא

אוֹמֵר קַדִּישׁ אַחֲרֵי הָאָב, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הֲרֵי כָל הַנָּשִׁים

מִתְקַנְּאוֹת בִּי. גַּם לַמְדָּן גָּדוֹל הוּא. מִדֵּי עֶרֶב אַחַר

תְּפִלַּת מַעֲרִיב, לוֹמֵד הוּא שְׁנֵי פְרָקִים בְּמִשְׁנָיוֹת לְזֵכֶר

נִשְׁמַת אָבִיו. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה מְהַלֵּל אוֹתוֹ וְאוֹמֵר עָלָיו

שֶׁיִּהְיֶה לְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.

שָׂרָה לֵאָה

הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי. שֶׁבַע פְּעָמִים בְּיוֹם

עָלַיִךְ לְהוֹדוֹת לַה' עַל אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יֶלֶד יָקָר כָּזֶה. רַק

עָלַי, שָׂרָה לֵאָה, עֲנִיָּה וַעֲלוּבָה, נִתְּכָה כָל חֲמָתוֹ, כִּי לֹא

חַנַּנִי אֱלֹהִים בָּנִים אוֹ בָנוֹת (וְהִיא נֶאֱנָחָה וּמוֹחָה

דִּמְעוֹתֶיהָ בְּסִנָּרָהּ).

חַנָּה

לָמָּה תִּבְכִּי, שָׂרָה לֵאָה חֲבִיבָתִי? הֵן ה' הַכֹּל

יָכֹל! הֲלֹא גַם שָׂרָה אִמֵּנוּ עֲקָרָה הָיְתָה, אַךְ בְּהִתְפַּלְּלָהּ

לַה' נָתַן לָהּ אֶת יִצְחָק. הִתְפַּלְּלִי גַם אַתְּ, תְּנִי צְדָקָה

לַעֲנִיִּים, אוּלַי יִשְׁמַע ה' לִתְפִלָּתֵךְ וְיִתֵּן לָךְ בֵּן אֲשֶׁר

תִּתְהַלְלִי בוֹ.

שָׂרָה לֵאָה

הַלְוַאי וְיֵאָמְנוּ דְּבָרַיִךְ, חַנָּה יַקִּירָתִי

(עוֹדָן מְדַבְּרוֹת וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל, יֶלֶד כְּבֶן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה

שָׁנָה, נִכְנָס אֶל הַחֶדֶר).

שְׁמוּאֵל

עַרְבָּא טָבָא, אִמָּא. הֲיֵשׁ לָךְ כְּבָר כַּפָּרָה בִשְׁבִילִי?

חַנָּה

כֵּן, יַקִּירִי. כַּפָּרָה טוֹבָה וְיָפָה. הַלְוַאי

שֶׁכַּפָּרַת הַשָּׁנָה הַבָּאָה לֹא תִהְיֶה גְרוּעָה מִזּוֹ. רְחַץ נָא

יָדֶיךָ וּסְעַד אֶת לִבֶּךָ. וַדַּאי רָעֵב אָתָּה.

שְׁמוּאֵל

אָמְנָם רָעֵב אֲנִי, אִמִּי (רוֹחֵץ אֶת יָדָיו

וּמְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם, בּוֹצֵעַ אֶת הַלֶּחֶם וּמְבָרֵךְ

הַמּוֹצִיא, הָאֵם וְהַשְּׁכֵנָה מַבִּיטוֹת עָלָיו וְעוֹנוֹת אָמֵן

אַחֲרָיו, הוּא תוֹחֵב אֶת הַמַּזְלֵג לְתוֹךְ נֵתַח אֶחָד שֶׁל הַזָּנָב

וְאוֹכֵל, וְהָאֵם מוֹסִיפָה).

חַנָּה

אֱכוֹל, בְּנִי, וְיִיטַב לְךָ. דָּג מָלוּחַ זֶה הוּא

יְקַר הַמְּצִיאוּת (לְשָׂרָה לֵאָה) זֶה יָמִים רַבִּים שֶׁלֹּא

טָעַמְתִּי כְטַעְמוֹ שֶׁל דָּג מָלוּחַ זֶה. וְאָמְנָם הוּא עוֹלֶה לִי

בְהַרְבֵּה כֶסֶף, כִּי שָׁלשׁ פְּרֻטּוֹת שִׁלַּמְתִּי מְחִירוֹ. וְאִלּוּ

קָנִיתִי שְׁנַיִם בְּבַת אַחַת אֶפְשָׁר הָיִיתִי יְכֹלָה לִקְנוֹת

שְׁנֵיהֶם בְּחָמֵשׁ פְּרֻטּוֹת. אָכֵן שָׁוֶה הוּא כָל הַכָּסֶף. טַעְמוֹ

מַמָּשׁ כְּטַעַם בָּשָׂר, וְשָׁמֵן הוּא, שׁוּמָן מַמָּשׁ, נָמֵס הוּא

בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת. בֵּינָתַיִם אֵלֵךְ וְאַכְנִיס אֶת הַכַּפָּרָה מִן

הַלּוּל אֲשֶׁר בָּרֶפֶת (יוֹצֵאת).

שְׁמוּאֵל

(אַחֲרֵי דְמָמָה קְצָרָה) וּמַה שְׁלוֹמֵךְ, שְׁכֶנְתֵּנוּ?

שָׂרָה לֵאָה

אַהּ, שְׁמוּאֵל יַקִּירִי. לֹא טוֹב לְאִשָּׁה כְּשֶׁאֵין

לָהּ בָּנִים שֶׁיֹּאמְרוּ קַדִּישׁ אַחֲרֶיהָ. שְׁמַע נָא, שְׁמוּאֵל,

אֶפְשָׁר תֹּאמַר קַדִּישׁ אַחֲרָי?

שְׁמוּאֵל

(אֲחוּז פָּחַד) יִשְׁמְרֵנִי ה‘! מָה אַתְּ סָחָה? הֲלֹא חַיָּה אָתְּ! וְאֶפְשָׁר עוֹד יְזַכֶּה ה’ אוֹתָךְ בְּבָנִים אֲחָדִים.

הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר?

שָׂרָה לֵאָה

שְׂפָתַיִם יִשְּׁקוּ מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכוֹחִים.

בְּרָכוֹת רַבּוֹת תָּחוֹלְנָה עַל רֹאשְׁךָ, שְׁמוּאֵל חֲבִיבִי.

בָּרְכַנִי נָא בָרֵךְ. הֲלֹא תִהְיֶה לְרַב בְּיִשְׂרָאֵל. הִתְפַּלֵּל

נָא עָלַי, שְׁמוּאֵל, וְאִם יִתֵּן ה' לִי בֵּן וְהָיָה

לְתַלְמִידֶךָ.

חַנָּה

(שָׁבָה חִוְרָה וּמְבֹהָלָה) מַה תֹּאמְרִי לָזֶה, שָׂרָה

לֵאָה חֶמְדָּתִי? הֵן הַתַּרְנְגוֹל הַלָּבָן וְהַיָּפֶה שֶׁקָּנִיתִי

לְכַפָּרָה בִשְׁבִילוֹ נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ. אַרְבָּעָה זוּזִים

שִׁלַּמְתִּי בַעֲדוֹ. זֶה כְשָׁבוּעוֹת אֲחָדִים שֶׁחָשַׂכְתִּי אֹכֶל

מִפִּי וְצֵרַפְתִּי פְּרֻטָּה לִפְרֻטָּה עַד שֶׁיָּדִי הִשִּׂיגָה

לִקְנוֹת לוֹ כַפָּרָה. כִּי אָמַרְתִּי, תִּהְיֶה לוֹ כַפָּרָה טוֹבָה,

הֵן רַק אֶחָד הוּא לִי, הַלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה לִי לְאֹרֶךְ יָמִים.

וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּכַל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתִי

בְּכַפָּרָתוֹ. כִּי הַאֵשֶׁת רוֹטְשִׁילְד אֲנִי שֶׁאֶקְנֶה לִי כַפָּרָה

מְיֻחָדָה בִּשְׁבִיל עַצְמִי? אָמַרְתִּי, יֹאכַל גַּם הוּא מְעַט בְּשַׂר

עוֹף, יִטְעַם גַּם הוּא פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה מְעַט מְרַק

תַּרְנְגֹלֶת, כִּי הֲלֹא עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים לָנוּ הַיּוֹם.

וְעַכְשָׁו, אוֹי לִי, כָּל עֲמָלִי עָלָה בַּתֹּהוּ! לֹא בְשַׂר עוֹף

וְלֹא מְרַק תַּרְנְגֹלֶת. אָדָם שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל, נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא

יִוָּלֵד (בְּדַבְּרָהּ הִיא סוֹּפֶקֶת כַּפֶּיהָ).

שְׁמוּאֵל

(הָאֹכֶל עוֹמֵד בִּגְרוֹנוֹ לְרַגְלֵי הַבְּשׂוֹרָה

הַזֹּאת. הוּא מַתְחִיל לִבְכּוֹת בְּכִי עָצוּר אֲשֶׁר לְאַט לְאַט

מִתְפָּרֵץ מִפִּיו בְּקוֹל) הוֹ, אִמִּי, מָה אֶעֱשֶׂה בְלִי כַפָּרָה?

הַיְכֻפַּר לִי עֲוֹנִי אִם לֹא תִהְיֶה לִי כַפָּרָה?

חַנָּה

וּמָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, בְּנִי? חִפַּשְׂתִּי בְּכָל הָרֶפֶת

וְלֹא מָצָאתִי. בִּקַּשְׁתִּי בֶחָצֵר, אַךְ גַּם שָׁם לֹא נוֹדְעוּ

עִקְּבוֹת הַתַּרְנְגוֹל. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵיךְ יָכֹל

הַתַּרְנְגוֹל לִבְרֹחַ מִשָּׁם, וַהֲלֹא כָפוּת הָיָה אֶל הַלּוּל

בְּחֶבֶל חָזָק. אֵין זֹאת, כִּי אִם יְדֵי גַנָּב הָיוּ בַמַּעַל הַזֶּה.

קִלְלַת אַלְמָנָה עֲנִיָּה תָּחוּל עַל רֹאשׁ הַגַּנָּב הַזֶּה אֲשֶׁר

הִשְׁאִיר אוֹתִי בְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּלִי כַפָּרָה, וְגָזַל

מִיַּלְדִי הֶעָלוּב אֶת בְּשַׂר הָעוֹף וּמְרַק הַתַּרְנְגֹלֶת

הַנְּחוּצִים לִבְרִיאוּתוֹ כְּמוֹ רְפוּאָה לְחוֹלֶה. לוּ תַעֲמֹד עֶצֶם

בִּגְרוֹנוֹ שֶׁל הַגַּנָּב, לֹא לִבְלֹעַ וְלֹא לְהָקִיא!

שָׂרָה לֵאָה

עַד אָן תְּדַבְּרִי וְלֹא תִּתְּנִי לְבַת אָדָם

לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה מִפִּיהָ! הֲרֵי חָפַצְתִּי אֲנִי לְהַגִּיד לָךְ כִּי

בְעֵינַי רָאִיתִי לִפְנֵי שָׁעָה, וְאֶפְשָׁר שְׁתֵּי שָׁעוֹת קֹדֶם,

פּוֹלַנִּי אֶחָד עוֹבֵר בַּחֲצֵרֵנוּ וְנוֹשֵׂא עוֹף לָבָן בִּזְרוֹעוֹ.

עוֹד גַּם אָז נִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְמֹחִי, “וַדַּאי גַּנָּב הוּא”.

וְאִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁשְּׁמוּרָה לָךְ כַּפָּרָה בָרֶפֶת, הָיִיתִי

מְנַקֶּרֶת אֶת עֵינָיו עַד אִם הֵשִׁיב לְךָ אֶת הַכַּפָּרָה

(כְּמִצְטַעֶרֶת) אַהּ, כַּמָּה פְּתַיָּה אֲנִי שֶׁלֹּא עֲצַרְתִּיו וְלֹא

חֲקַרְתִּיו "מַה לַפּוֹלַנִּי וּלְעוֹף לָבָן בְּעֶרֶב יוֹם

הַכִּפּוּרִים?"

חַנָּה

וַדַּאי, וַדַּאי, פּוֹלַנִּי זֶה הוּא שֶׁגַּנָּב אֶת

כַּפָּרָתֵנוּ. הַלְוַאי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִהְיֶה הוּא וְיֶתֶר

הַפּוֹלַנִּים כַּפָּרָתֵנוּ וְכַפָּרַת כָּל יִשְׂרָאֵל!… אֲבָל מָה

נַעֲשֶׂה בְלִי בָשָׂר כָּל שֶׁהוּא? מַה יֹאכַל הַיֶּלֶד לִפְנֵי הַצּוֹם

וְאַחַר הַצּוֹם?

שָׂרָה לֵאָה

שְׁמָעִינִי נָא, חַנָּה יַקִּירָתִי. הֲלֹא שְׁכֵנוֹת

אֲנַחְנוּ, וּבָנִים אֵין לִי וְקַדִּישׁ מִשֶּׁלִּי, חַס וְחָלִילָה לֹא

יִהְיֶה לִי. הִנֵּה אַשְׁאִיל נָא לְךָ זוּזִים אֲחָדִים מֵהַכֶּסֶף

שֶׁחָשַׂכְתִּי כְּדֵי לִשְׂכֹּר לִי קַדִּישׁ, וְהָיָה אַחֲרֵי מוֹתִי

יֹאמַר בְּנֵךְ שְׁמוּאֵל קַדִּישׁ אַחֲרָי.

חַנָּה

אוֹיָה לִי! הֲנִטְרְפָה דַעְתֵּךְ עָלַיִךְ, שָׂרָה

לֵאָה? וְכִי אֶעֱשֶׂה מִסְחָר בְּמִיתָתֵךְ? אַל נָא תּוֹסִיפִי לְדַבֵּר

אֵלַי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יִתֵּן לָךְ הָאֱלֹהִים בָּנִים, וְיִהְיֶה

לְךָ קַדִּישׁ מִשֶּׁלָּךְ. הָהּ, בְּנִי, אַל תִּבְכֶּה. ה' נָתַן

וְהַפּוֹלַנִּי לָקָח. יְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ הָיְתָה לָנוּ כַפָּרָה,

שֶׁהַפּוֹלַנִּי יִהְיֶה כַפָּרָתֵנוּ… אוּלָם אָרוּצָה נָא אֶל חֲנוּת

הַבָּשָׂר, אוּלַי אַשִּׂיג שָׁם לִטְרָא בָשָׂר וַעֲצָמוֹת בְּהַקָּפָה

וְאֶעֱשֶׂה מֵאֵלֶּה, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, מַטְעַמִּים לִכְבוֹד עֶרֶב יוֹם

הַכִּפּוּרִים (הִיא תוֹפֶשֶׂת אֶת הַשְּׂמִיכָה, מַצְלִיפָה אוֹתָהּ עַל

כְּתֵפֶיהָ וּמִתְכּוֹנֶנֶת לָצֵאת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמַעַת

דְּפִיקָה בַדֶּלֶת) כִּמְדֻמֶּנִי, מִי שֶׁהוּא דּוֹפֵק בַּדָּלֶת

(נִגֶּשֶׁת אֶל הַדֶּלֶת וּפוֹתְחָהּ. נִכְנָס הַזָּקֵן שֶׁל

“הַפְּתִיחָה”, תַּרְמִיל עַל שִׁכְמוֹ וּמִשְׁעֶנֶת בְּיָדוֹ).

הַזָּקֵן

עַרְבָּא טָבָא לָכֶן, נָשִׁים טוֹבוֹת. עוֹבֵר אֹרַח אָנֹכִי. אוּלַי יֵשׁ מָקוֹם לָלוּן בְּבֵיתְכֶן?

שָׂרָה לֵאָה

(קָמָה וְאוֹחֶזֶת בְּשַׁרְווּל בִּגְדוֹ) כֵּן, סָבָא. בְּבֵיתִי תִמְצָא לָךְ מָקוֹם פָּנוּי לָלוּן.

חַנָּה

בְּבַקָּשָׁה, שָׂרָה לֵאָה, אַל נָא תְהִי קוֹפֶצֶת

בְּרֹאשׁ. הֲלֹא הָאֹרֵחַ סָר לְבֵיתִי וּפֹה יָלוּן. אִם בֵּיתִי מוֹצֵא

חֵן בְּעֵינֶיךָ, הֲלֹא תוּכַל לְהִתְאָרַח אִתָּנוּ פֹה (הַזָּקֵן מוֹרִיד

אֶת הַתַּרְמִיל אָרְצָה).

שָׂרָה לֵאָה

צָרָה עֵינֵךְ בִּי, חַנָּה, פֶּן תַּעֲמֹד לִי זְכוּתוֹ

שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהָיָה מַכְנִיס אוֹרְחִים, וּזְכוּתָהּ שֶׁל

שָׂרָה אִמֵּנוּ שֶׁהָיְתָה מְקַבְּלָם, וְיִפְקֹד אוֹתִי ה' כְּמוֹ

שֶׁפָּקַד אֶת שָׂרָה (אֶל הַזָּקֵן) אִם לֹא תַעֲשֶׂה לִי אֶת הַכָּבוֹד

לְהִתְאָרַח בְּבֵיתִי, בָּרְכֵנִי נָא, לְכָל הַפָּחוֹת, שֶׁאֶזְכֶּה

לְגַדֵּל בָּנִים.

הַזָּקֵן

אִשָּׁה בַת טוֹבִים שֶׁמִּדַּת אַבְרָהָם וְשָׂרָה

בְיָדָהּ, וַדַּאי רְאוּיָה הִיא לְגַדֵּל בָּנִים. בְּאֵיזֶה בֵן חֲפֵצָה

אַתְּ, בֵּן יָפֶה, חָכָם אוֹ עָשִׁיר?

שָׂרָה לֵאָה

בְּבֶן תּוֹרָה בָרְכֵנִי, כִּשְׁמוּאֵל זֶה. יִלְמַד תּוֹרָה וְיִהְיֶה לְרַב בְּיִשְׂרָאֵל גַּם הוּא.

הַזָּקֵן

טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ, בִּתִּי. בְּנֵךְ

יִהְיֶה לְרַב בְּיִשְׂרָאֵל. אַךְ גַּם עָשִׁיר יִהְיֶה, כִּי כַלָּתוֹ

תִהְיֶה בַת עֲשִׁירִים (וְהוּא שָׂם אֶת כַּפָּיו עַל רֹאשׁ הָאִשָּׁה,

מֵרִים עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וּמְבָרֵךְ אוֹתָהּ) אָנָּא ה', מַלֵּא נָא

בַקָּשַׁת הָאִשָּׁה הָאֻמְלָלָה הַזֹּאת, וְתֵן לָהּ בֵּן חָכָם, נֶאֱמָן

לְעַמּוֹ וֵאלֹהָיו, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה וְלוֹמֵד בָּהּ, וְיִהְיֶה נָא

לִבְרָכָה בְקֶרֶב עַמּוֹ.

כֻּלָּם

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הַזָּקֵן

עַכְשָׁו, בַּעֲלַת הַבַּיִת, אוּלַי אוּכַל לִסְעֹד אֶת לִבִּי פֹה?

חַנָּה

אֲהָהּ, זְקֵנִי! מָה אֶעֱשֶׂה וּבַבַּיִת אֵין כֹּל מִלְּבַד לֶחֶם יָבֵשׁ.

שְׁמוּאֵל

אֲבָל, אִמִּי, גַּם דָּג מָלוּחַ יֵשׁ. אֲנִי לֹא אֹכַל

עוֹד הָעֶרֶב. גַּם אֶת הַמָּרָק אֲשֶׁר הֲכִינוֹת בַּעֲדִי, תְּנִי לוֹ.

אִם כַּפָּרָה לֹא תִהְיֶה לִי, מַה לִי אֹכֶל, מַה לִי מַשְׁקֶה! (בּוֹכֶה

בְכִי כָבוּשׁ).

הַזָּקֵן

וּמַדּוּעַ, בְּנִי, לֹא תִהְיֶה לְךָ כַפָּרָה?

חַנָּה

כִּי פוֹלַנִּי אֶחָד גָּנַב אֶת הַתַּרְנְגוֹל הַלָּבָן

וְהַיָּפֶה שֶׁלּוֹ. יִהְיֶה נָא הַפּוֹלַנִּי כַפָּרָתוֹ, חֲלִיפָתוֹ,

וּתְמוּרָתוֹ.

הַזָּקֵן

מַה, פּוֹלַנִּי, אַתְּ אוֹמָרֶת? וְהַתַּרְנְגוֹל הָיָה

לָבָן?… אִם כֵּן, הֲרֵי יֶשְׁנוֹ תַחַת יָדִי הַתַּרְנְגוֹל שֶׁלָּךְ.

פּוֹלַנִּי אֶחָד פְּגָשַׁנִי בַדֶּרֶךְ וּשְׁאֵלַנִי אִם רוֹצֶה אֲנִי

לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ תַּרְנְגוֹל אֶחָד בְּאַרְבָּעָה זוּזִים.

הַתַּרְנְגוֹל מָצָא חֵן בְּעֵינַי וְקָנִיתִי אוֹתוֹ (מוֹצִיא אוֹתוֹ מִן

הַתַּרְמִיל, מְרִימוֹ) הַכִּירִי נָא, הֲתַרְנְגוֹל בְּנֵךְ הוּא אִם

לֹא?

חַנָּה

(מִתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ, גַּם שְׁמוּאֵל הוֹלֵךְ מִסְּבִיבוֹ

וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ הֵיטֵב) אָמְנָם כֵּן, תַּרְנְגוֹל בְּנִי הוּא. וַי,

וַי, וַי! אוּלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר שִׁלַּמְתָּ בַעֲדוֹ הֲרֵי הוּא

שֶׁלָּךְ.

הַזָּקֵן

אִם שֶׁלִּי הוּא, הֲרֵינִי נוֹתֵן אוֹתוֹ לִשְׁמוּאֵל

בְּמַתָּנָה… תִּהְיֶה לוֹ כַפָּרָה טוֹבָה (מוֹסֵר אֶת הַתַּרְנְגוֹל

לְחַנָּה) וְאֶל הַפּוֹלַנִּי, אַל תִּדְאָגִי. כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה ה' אֶת

זֵכֶר עֲמָלֵק, גַּם שֵׁם הַפּוֹלַנִּים לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יִפָּקֵד…

(פּוֹנֶה אֶל שְׁמוּאֵל) עַכְשָׁו, בְּנִי, הֲתוֹלִיכֵנִי לְבֵית

הַמִּדְרָשׁ? כִּי עוֹד לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי תְּפִלַּת מַעֲרִיב.

שְׁמוּאֵל

בְּכָבוֹד גָּדוֹל, שָׂב נִכְבָּד. כְּבָר בֵּרַכְתִּי בִרְכַּת הַמָּזוֹן, וְהִנְנִי מוּכָן לָלֶכֶת אִתָּךְ.

חַנָּה

אֶפְשָׁר, בְּנִי, תַּעֲשֶׂה אֶת מִצְוַת הַכַּפָּרוֹת

עַכְשָׁו? הִנֵּה שָׂרָה לֵאָה שְׁכֶנְתֵּנוּ הוֹלֶכֶת אֶל בֵּית

הַשּׁוֹחֵט בְּעוֹד שָׁעָה, וְאַגַּב הֲלִיכָה אַחַת תִּקַּח גַּם אֶת

הַכַּפָּרָה שֶׁלָּךְ. אוּלַי, סָבָא, תּוֹאִיל לְחַכּוֹת רֶגַע

אֶחָד?

הַזָּקֵן

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵחַרְתִּי אֶת הַ“בָּרְכוּ”. אֲחַכֶּה לוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת כַּפָּרָתוֹ.

חַנָּה

אִם כֵּן, בְּנִי, אֱמָר נָא אֶת תְּפִלַּת “בְּנֵי אָדָם”

וְתוֹצִיא גַּם אוֹתִי בַאֲמִירָתֶךָ (הִיא נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת הַתַּרְנְגוֹל

כְּשֶׁהוּא כָּפוּת, נִמְלֶכֶת בְּנַפְשָׁהּ וּפוֹנָה אֶל הַזָּקֵן) אֲבָל,

סָבִי הַטּוֹב, הֲרֵי אֶת הַתַּרְנְגוֹל קָנִיתָ בִשְׁבִיל כַפָּרָתְךָ,

וּמַה תַּעֲשֶׂה אַתָּה בְלִי כַפָּרָה?

הַזָּקֵן

אֵין דָּבָר, בַּעֲלַת הַבָּיִת. עוֹד הָעֶרֶב גָּדוֹל, אֶרְאֶה לִי כַפָּרָה אַחַר כָּךְ.

שְׁמוּאֵל

(פּוֹתֵחַ סִדּוּר עָבֶה, קוֹרֵא בוֹ אֶת “בְּנֵי אָדָם”,

חַנָּה אִמּוֹ עוֹמֶדֶת סְמוּכָה לוֹ, וְהוּא מְסוֹבֵב אֶת הַתַּרְנְגוֹל

מִמַּעַל לְרֹאשׁוֹ וּלְרֹאשׁ אִמּוֹ, וְאוֹמֵר) "זֶה כַפָּרָתֵנוּ, זֶה

חֲלִיפָתֵנוּ… לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים".

חַנָּה

אָמֵן. הַלְוַאי, לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִירוּשָׁלַיִם

(מוֹסֶרֶת אֶת הַתַּרְנְגוֹל לְשָׂרָה לֵאָה) בְּבַקָּשָׁה, שָׂרָה לֵאָה

יַקִּירָתִי, הַשְׁגִּיחִי נָא, שֶׁבְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה אֲשֶׁר בְּבֵית

הַשּׁוֹחֵט לֹא יִתְחַלֵּף אֶצְלֵךְ בְּתַרְנְגוֹל אַחֵר.

שָׂרָה לֵאָה

(נִלְעֶבֶת) נוּ, נוּ! מָה עוֹד יַעֲלֶה עַל לִבֵּךְ?

הֲתִתְּנִינִי לְרָעַת־מַזָּל כָּזֹאת? אוֹי וַאֲבוֹי לְאִשָּׁה שֶׁאֵין

לָהּ בָּנִים! (מְרִימָה אֶת קְצֵה סִנָּרָהּ לִמְחוֹת

דִּמְעוֹתֶיהָ).

הַזָּקֵן

שִׁמְרִי נָא אֶת דִּמְעוֹתַיִךְ לִתְפִלַּת “נְעִילָה”,

אִשָּׁה טוֹבָה. עַכְשָׁו לְכִי נָא הַבַּיְתָה בְלֵב סָמוּךְ וּבוֹטֵחַ,

וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן לָךְ אֶת שְׁאֵלָתֵךְ.

שָׂרָה לֵאָה

נִחַמְתָּנִי, שָׂב יָקָר. הַלְוַאי שֶׁתַּאֲרִיךְ יָמִים

לִרְאוֹת בַּחֲתֻנַּת בְּנִי. לֵיל שָׁלוֹם לְכֻלְּכֶם (פּוֹנָה

לָצֵאת).

חַנָּה

לֵיל שָׁלוֹם גַּם לָךְ. אַךְ בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ,

שָׂרָה לֵאָה חֶמְדָּתִי, אַל תִּשְׁכְּחִי נָא לְהַחֲזִיר לִי אֶת

הָעֲרֵבָה בְּעוֹד לַיְלָה. כִּי צְרִיכָה אֲנִי לָלוּשׁ בָּצֵק בִּשְׁבִיל

הָאֹרֵחַ שֶׁלָּנוּ.

שָׂרָה לֵאָה

אַל נָא תִדְאֲגִי, חַנָּה יַקִּירָתִי. עוֹד הָעֶרֶב

אָשִׁיב לָךְ, כַּאֲשֶׁר אָבִיא לָךְ אֶת הַכַּפָּרָה הַשְּׁחוּטָה.

לַיְלָה טוֹב לְכֻלְּכֶם.

חַנָּה

לַיְלָה טוֹב גַּם לָךְ (שָׂרָה לֵאָה יוֹצֵאת).

הַזָּקֵן

אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה יָמִים אֶתְאָרַח בְּבֵיתֵךְ.

הִנֵּה נָא אַרְנָק. בּוֹ תִּמְצְאִי דֵי כֶסֶף לִקְנוֹת לְכֻלָּנוּ

צָרְכֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. אַךְ אַל תְּגַלִּי לְאִישׁ זָר כִּי

נָתַתִּי לָךְ כֶּסֶף, כִּי בְנַפְשֵׁךְ הוּא. נֵלֵךְ נָא, שְׁמוּאֵל (הֵם

יוֹצְאִים בְּחִפָּזוֹן).

חַנָּה

(נִדְהֶמֶת קְצָת מִדִּבְרֵי הַזָּקֵן, חַנָּה פוֹתַחַת

אֶת הָאַרְנָק לִמְנוֹת אֶת הַכֶּסֶף, וּבְהָפְכָהּ אוֹתוֹ עַל פִּיו,

וְהִנֵּה דִנָּרֵי זָהָב רַבִּים נִשְׁפָּכִים מִמֶּנּוּ עַל הַשֻּׁלְחָן

וּמִצְטַבְּרִים לַעֲרֵמָה גְדוֹלָה שֶׁל זָהָב מִתְנוֹצֵץ. מִשְׁתָּאָה,

הִיא סוֹפֶרֶת אוֹתָם) אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה… עֲשָׂרָה…

עֶשְׂרִים… חֲמִשִּׁים… תִּשְׁעִים…

שְׁמוּאֵל

(שָׁב בְּבֶהָלָה הַבַּיְתָה) אִמִּי, הַאִם לֹא שָׁב

הַזָּקֵן הֵנָּה? הֵן רַק דֶּרֶךְ קְצָרָה הָלַכְנוּ, וְכַאֲשֶׁר

הִגַּעְנוּ לְאֶמְצַע הָרְחוֹב, וְהָרְחוֹב רֵיק מֵאֵין אִישׁ, וַיֹּאמֶר

לִי הַזָּקֵן לַעֲצֹם אֶת עֵינַי לְמַעַן יְבָרְכֵנִי. עָשִׂיתִי

כִדְבָרָיו, וְהוּא בֵרְכַנִי שֶׁאֶהְיֶה מַתְמִיד בַּתּוֹרָה וְגָדוֹל

בְּיִשְׂרָאֵל. וְכַאֲשֶׁר שַׁבְתִּי וּפָקַחְתִּי אֶת עֵינַי, וְהִנֵּה

הַזָּקֵן אֵינֶנּוּ! אֵיפֹה אֲבַקְשֶׁנּוּ, וְאַיֵּה אֶמְצָאֶנּוּ?

חַנָּה

אַל תִּדְאַג, בְּנִי, לַזָּקֵן. חוֹשֶׁבֶת אֲנִי שֶׁהוּא

יוֹדֵעַ אֶת דַּרְכּוֹ. רְאֵה נָא, בְּנִי, אֶת הַכֶּסֶף הָרַב

שֶׁהִשְׁאִיר תַּחַת יָדִי לְצָרְכֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. יֵשׁ פֹּה מְאַת

דִּנָּרֵי זָהָב! מֵעַכְשָׁו תּוּכַל לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר,

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. זְכוּת הַתּוֹרָה

עָמְדָה לְךָ, בְּנִי, כִּי יִשְׁלַח לָנוּ ה' אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

לְהָסִיר מֵעָלֵינוּ אֶת עֹל הַדַּלּוּת וְהַדֹּחַק. לֹא זָקֵן פָּשׁוּט

הָיָה זֶה, כִּי אִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. גְּשָׁה נָא, בְּנִי, אֵלַי

וַאֲחַבְּקֶךָ!

שְׁמוּאֵל

(נִגָּשׁ אֶל הָאֵם, וְהִיא מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ) אֲבָל,

אִמִּי, אִמִּי, אִלּוּ פָקַחְתִּי אֶת עֵינַי רֶגַע אֶחָד קֹדֶם הָיִיתִי

רוֹאֶה אֶת אֵלִיָּהוּ עוֹלֶה הַשָּׁמַיְמָה, הֲלֹא כֵן, אִמִּי?

חַנָּה

אֶפְשָׁר, בְּנִי, אֶפְשָׁר…

שְׁמוּאֵל

(עוֹבֵר אֶל כִּסֵּא אוֹ סַפְסָל אַחֵר, יוֹשֵׁב עָלָיו,

פָּנָיו אֶל הָרוֹאִים, רֹאשׁוֹ מוּרָד קְצָת, מְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ אֲבָל

בְּקוֹל, וְהַקּוֹל עָצוּב עַד מְאֹד, וְנָד הוּא בְרֹאשׁוֹ, וְהַדְּבָרִים יוֹצְאִים מִפִּיו לְאַט לְאַט) אִלּוּ פָקַחְתִּי אֶת עֵינַי רֶגַע אֶחָד קֹדֶם…

(הַמָּסָךְ יוֹרֵד)

ט“ז–י”ט מנחם אב, תרפ"א, גרוס פוינט, על חוף הים סט. קלייר.

(חִזָּיוֹן לְסֻכּוֹת בִּשְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת)

הַנְּפָשׁוֹת:

הָאָב

הָאֵם

יֶלֶד – דָּוִד

יַלְדָּה

פּוֹלַנִּי שִׁכּוֹר

שְׁנֵי חַיָּלִים פּוֹלַנִּים

שַׂר הַחַיָּלִים

כֶּלֶב

דָּוִד

אִשְׁתּוֹ

שְׁלֹמֹה בן

תָּמָר בת

שׁוֹשַׁנָּה בת

חֲבַצֶּלֶת בת

פְּנִינָה בת

שׁוּלַמִּית בת

בַּחוּר א'

בַּחוּר ב'

בַּחוּר ג'

בַּחוּר ד'

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה: תְּמוּנָה מֵחַיֵּי עַמֵּנוּ בְּפוֹלָן בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה

(לִפְנֵי הֲרָמַת הַמָּסָךְ נִשְׁמָע קוֹל הַכָּאַת

הַפַּטִּישׁ. הַכָּאָה זוֹ חוֹזֶרֶת וְנִשְׁנֵית, וְהַמָּסָךְ עוֹלֶה.

סֻכָּה מִתְגַּלָּה, בַּעֲלַת שְׁנֵי קִירוֹת הָעוֹמְדִים זְקוּפִים

וּמְחֻבָּרִים זֶה לָזֶה עַל יְדֵי בַד אֶחָד הַמְסֻמָּר אֶל רָאשֵׁי

הַקִּירוֹת אֲשֶׁר מִמּוּל הָרוֹאִים, וּבַד שֵׁנִי הַמַּתְאִים לָרִאשׁוֹן

הַמְסֻמָּר אֶל אֲחוֹרֵי הַקִּירוֹת, כְּעֵין “ח”, אֶלָּא שֶׁהַמַּשְׁקוֹף

אֵינוֹ שׁוֹכֵב עַל הַמְּזוּזוֹת כִּי אִם מְסֻמָּר אֶל רָאשֵׁי

הַמְּזוּזוֹת. הַקִּיר עָשׂוּי מִשְּׁנֵי כְלֻנְסָאוֹת אֲשֶׁר קְרָשִׁים

מְחֻבָּרִים אֲלֵיהֶם בְּמַסְמֵרוֹת. קֶרֶשׁ אֶחָד אוֹ שְׁנֵי קְרָשִׁים

בְּקֶרֶן זָוִית אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם הַקְּרוֹבוֹת אֶל הָרוֹאִים אֵינָם

מְהֻדָּקִים הֵיטֵב. אֵצֶל אַחַת מִפִּנּוֹת אֵלֶּה, עוֹמְדִים: הָאָב,

יְהוּדִי מֵהַטִּפּוּס הַיָּשָׁן, כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז פַּטִּישׁ בְּיָדוֹ,

וְהַבֵּן, יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים, כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק מַסְמֵרוֹת

בְּחָפְנָיו. הָאָב מְהַדֵּק אֶת קְצֵה הַקֶּרֶשׁ אֶל הַכְּלֹנָס, תּוֹקֵעַ

בּוֹ מַסְמֵר בְּפַטִּישׁוֹ, מַכֶּה בוֹ עָלָיו פְּעָמִים אֲחָדוֹת

וּפוֹנֶה אֶל בְּנוֹ):

הָאָב

נְזַמֵּר נָא, בְּנִי, אֶת שִׁירַת הַסֻּכָּה (וּשְׁנֵיהֶם מְזַמְּרִים):

לְפָנִים יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵינוּ בַסֻּכּוֹת

רַק אַרְבָּעִים שָׁנָה;

עַד עָבְרָם אֶת הַמִּדְבָּר לָבֹא

לָאָרֶץ לָהֶם נִתָּנָה.

אַךְ אָנוּ יוֹשְׁבִים כְּבָר בַסֻּכּוֹת

זֶה כִשְׁנוֹת אַלְפַּיִם;

וְגָדוֹל מִדְבָּר זֶה מִמֶּנּוּ,

וְנוֹרָא שִׁבְעָתַיִם.

וְעוֹד לֹא בָּאנוּ אֶל הַמְּנוּחָה,

לַנַּחֲלָה עוֹד לֹא בָאנוּ;

אֵין מִקְדָּשׁ לָנוּ, אַף לֹא מֶלֶךְ,

אַף אֶרֶץ עוֹד אֵין לָנוּ.

וְזָרִים, גֵּרִים, סֻכּוֹת נָקִים

בְּאֶרֶץ הַפּוֹלַנִּים…

הַטּוֹרְפִים, תּוֹלִים, מַכִּים בָּנוּ,

וְאֵם וּבַת מְעַנִּים…

בְּרֶצַח, שׁוֹד, פּוֹגְרָמִים אֵין סוֹף

תִּנְקֹף שָׁנָה שָׁנָה;

עַד מָתַי עוֹד נֵשֵׁב בַסֻּכָּה,

עַד אָן, ה', עַד אָנָה!!

(כְּשֶׁגּוֹמְרִים לְזַמֵּר, לוֹקֵחַ הָאָב מַסְמֵר

מִתּוֹךְ חָפְנוֹ שֶׁל דָּוִד, הַבֵּן, וְתוֹקֵעַ אוֹתוֹ בַקֶּרֶשׁ

בְּהַכּוֹתוֹ בַפַּטִּישׁ, הַךְ! הָךְ!)

דָּוִד

עַכְשָׁו, אַבָּא, תַּן לִי לִתְקֹעַ מַסְמֵרוֹת אֲחָדִים.

הָאָב

אַל נָא, בְּנִי, יָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִּפְצַע אֶת יָדֶךָ.

דָּוִד

אַל תִּירָא, אָבִי; יוֹדֵעַ אֲנִי אֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּפַטִּישׁ.

הָאָב

טוֹב, אֲבָל הִזָּהֶר נָא (דָּוִד שָׂם אֶת הַמַּסְמְרִים

עַל הַקַּרְקַע וְלוֹקֵחַ מִיַּד אָבִיו אֶת הַפַּטִּישׁ. הָאָב מֵרִים

גַּרְזֶן וּמַסְמֵרוֹת אֲחָדִים, עוֹבֵר אֶל הַפִּנָּה הַשְּׁנִיָּה

בְּשָׁעָה שֶׁדָּוִד נִשְׁאָר אֵצֶל הַפִּנָּה הָרִאשׁוֹנָה. שְׁנֵיהֶם

תּוֹקְעִים מַסְמֵרוֹת בַּקְּרָשִׁים וּמַכִּים. הָאָב מַכֶּה הַכָּאָה

גְדוֹלָה, וְדָוִד עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ בְהַכָּאָה קְטַנָּה, כְּעֵין הֵד.

הַכָּאָה זוֹ הוֹלֶכֶת וְנִשְׁנֵית פְּעָמִים אֲחָדוֹת עַד שֶׁמַּסְמְרוֹ

שֶׁל דָּוִד נַעֲשֶׂה כָפוּף. הָאָב מַמְשִׁיךְ אֶת הַכָּאָתוֹ בְּשָׁעָה

שֶׁדָּוִד מְטַפֵּל בְּמַסְמְרוֹ. לְבַסּוֹף הוּא מַחֲזִיק בּוֹ בִשְׁתֵּי

אֶצְבְּעוֹתָיו וּמַכֶּה עָלָיו וְגַם עַל הָאֶצְבָּעוֹת.

דָּוִד

אוֹי!… (הַפַּטִּישׁ נִשְׁמָט מִיָּדוֹ וְנוֹפֵל לָאָרֶץ, וְהוּא מְנַעְנֵעַ בְּיָדוֹ מִתּוֹךְ כְּאֵב).

הָאָב

(מַפִּיל אֶת הַגַּרְזֶן אַרְצָה וְאָץ לְעֶזְרַת בְּנוֹ.

לוֹקֵחַ אֶת יַד דָּוִד בְּיָדוֹ וְנוֹשֵׁב עָלֶיהָ מֵהֶבֶל פִּיו

וּמְנַחֵם אוֹתוֹ מִתּוֹךְ גְּעָרָה שֶׁל אַהֲבָה כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן

בְּיַד דָּוִד הַפְּצוּעָה) הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, בְּנִי, לְהִזָּהֵר.

אֲבָל אֵין כָּל סַכָּנָה בָזֶה. חַמֵּם אֶת אֶצְבָּעֲךָ בְּהֶבֶל פִּיךָ

וְיִיטַב לָךְ. וְאִם חָפֵץ אַתָּה, תּוּכַל לַעֲזֹר לִי אִם תִּקְרָא

“הָךְ!” בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ, וְאָז נִגְמֹר אֶת

בִּנְיַן הַסֻּכָּה בִמְהֵרָה.

דָּוִד

(בְּקוֹל סָפוּג דְּמָעוֹת עֲצוּרוֹת) טוֹב, אַבָּא (הָאָב מֵרִים אֶת הַפַּטִּישׁ, מְחַזֵּק קֶרֶשׁ אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ וּמַכֶּה

אַחַת, שְׁתַּיִם… וְדָוִד עוֹנֶה עַל יָדוֹ).

הָאָב

(בְּפַטִּישׁ) כְּרָךְ!

דָּוִד

הָךְ!

הָאָב

כְּרָך!

דָּוִד

הָךְ! (וְכֵן הָלְאָה. וּבֵין הָךְ לְהָךְ מְנַשֵּׁב

דָּוִד עַל אֶצְבְּעוֹת יָדוֹ הַפְּצוּעָה הַמֻּנָּחָה בְּכַף יָדוֹ הַשֵּׁנִית).

הָאָב

כְּרָך! (אֲבָל דָּוִד מַסִּיחַ אֵת דַּעְתּוֹ לְרֶגַע

אֶחָד וְאֵינוֹ עוֹנֶה. הָאָב עוֹקֵר אֶת עֶמְדָתוֹ וּמִסְתַּכֵּל מִן

הַצַּד בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו).

דָּוִד

(נִזְכָּר) הוֹ, אַבָּא, שָׁכַחְתִּי לִקְרֹא “הָךְ!”

הָאָב

הַלְוַאי שֶׁלֹּא תַעֲבֹר עֲבֵרָה גְדוֹלָה מִזּוֹ.

עַכְשָׁו, בְּנִי, רוּץ נָא הַבַּיְתָה וְהָבֵא לִי אֶת שְׁתֵּי

הַיְרִיעוֹת. הָאַחַת צָרָה, וְהַשְּׁנִיָּה רְחָבָה, וְנִתְלֶה אוֹתָן,

וְאָז תִּהְיֶה לָנוּ סֻכָּה שְׁלֵמָה. רוּץ נָא וְאַל

תִּתְמַהְמֵהַּ.

דָּוִד

כִּדְבָרֶיךָ, אַבָּא, אֶעֱשֶׂה (הוֹלֵךְ לְיַד

הַקְּלָעִים אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַסֻּכָּה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִקְצֵה

הַבָּמָה וּמִתְעַלֵּם לְרֶגַע מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים).

הָאָב

(מִתְהַלֵּךְ סָבִיב לַסֻּכָּה וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ

לָדַעַת אִם אֵיזֶה דָבָר צָרִיךְ תִּקּוּן, וּמְזַמֵּר לְעַצְמוֹ

בְנִגּוּן הַגְּמָרָא)

סֻכָּה זוֹ, מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? סֻכָּה זוֹ, מַה תְּהֵא עָלֶיהָ…

דָּוִד

(מוֹפִיעַ בְּקָצֶהָ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבָּמָה, כְּשֶׁהוּא

נוֹשֵׂא אֶת הַיְרִיעוֹת) הֵא לְךָ, אַבָּא, אֶת הַיְרִיעוֹת אֲשֶׁר

אָמַרְתָּ (מַגִּישׁ לוֹ).

הָאָב

בֶּן חַיִל אַתָּה, בְּנִי (וְהוּא לוֹקֵחַ יְרִיעָה אַחַת

וְתוֹלֶה אוֹתָהּ בְּטַבְּעוֹתֶיהָ עַל וָוִים הַתְּקוּעִים בַּבַּד אֲשֶׁר

מֵאֲחוֹרֵי הַסֻּכָּה, וְכָכָה תְּשַׁמֵּשׁ בִּמְקוֹם הַקִּיר

הַשְּׁלִישִׁי; אַחַר כָּךְ תּוֹלֶה אֶת הַיְרִיעָה הַצָּרָה בִּמְקוֹם

הַקִּיר הָרְבִיעִי מִמּוּל פְּנֵי הָרוֹאִים, בְּאֹפֶן שֶׁהִיא מְכַסָּה

רַק אֶת חֲצִי הֶחָלָל, כְּדֵי שֶׁהַחֵצִי הַמְגֻלֶּה יְשַׁמֵּשׁ פֶּתַח

הַסֻּכָּה. דָּוִד עוֹזֵר לוֹ בְכָל אֵלֶּה. כִּכְלוֹת עֲבוֹדַת

הַתְּלִיָּה, צוֹעֵד הָאָב אָחוֹר צְעָדִים אֲחָדִים, וּמִסְתַּכֵּל

בַּעֲבוֹדָתוֹ מִן הַצָּד. פּוֹנֶה אֶל דָּוִד) הַבֵּט נָא אֶל הַסֻּכָּה

הַזֹּאת. מָה אַתָּה חוֹשֵׁב עָלֶיהָ?

דָּוִד

(מִסְתַּכֵּל בָּהּ כְּמֻמְחֶה לַדָּבָר) חוֹשֵׁב אֲנִי

אוֹתָהּ לְסֻכָּה יָפָה. הֲרֵי הִיא מַמָּשׁ כְּבַיִת חָדָשׁ. אֲנִי

הָיִיתִי חָפֵץ לָשֶׁבֶת בָּהּ כָּל הַיָּמִים. אֲבָל דָּבָר אֶחָד עוֹד

חָסֵר בָּהּ.

הָאָב

וּמָה הוּא?

דָּוִד

הַסְּכָךְ.

הָאָב

צָדַקְתָּ, בְּנִי. דִּין מְפֹרָשׁ הוּא בַגְּמָרָא,

“סֻכָּה שֶׁאֵין עָלֶיהָ סְכָךְ… פְּסוּלָה” (דִּין זֶה יוֹצֵא מִפִּיו

בְּנִגּוּן הַגְּמָרָא. וְהוּא מְשַׁלֵּב יָדָיו עַל חָזֵהוּ, מֵנִיעַ

קְצָת אֶת רֹאשׁוֹ וּמוֹסִיף לְזַמֵּר בְּאוֹתוֹ הַנִּגּוּן כְּמִי

שֶׁעוֹמֵד בְּסוּגְיָא חֲמוּרָא בַגְּמָרָא) וּבְכֵן צָרִיךְ לָלֶכֶת אֶל

הַיַּעַר וְלִכְרֹת עֲנָפִים בִּשְׁבִיל סֻכָּתֵנוּ… (וְהוּא מֵנִיחַ אֶת

הַפַּטִּישׁ, מֵרִים אֶת הַגַּרְזֶן וּפוֹנֶה לוֹ לְצִדֵּי הַבָּמָה).

דָּוִד

אָנָּא, אַבָּא, גַּם אֲנִי אֵלֵךְ אִתְּךָ אֶל הַיַּעַר לִכְרֹת עֲנָפִים לַסְּכָךְ.

הָאָב

לֹא, בְּנִי. יוֹתֵר טוֹב אִם תַּעֲמֹד פֹּה וְתִשְׁמֹר

עַל הַסֻּכָּה מִפְּנֵי הַכְּלָבִים וּ“דְבָרִים־אֲחֵרִים” שֶׁלֹּא

יַהַפְכוּ אוֹתָהּ עַל פִּיהָ. קַח לְךָ שְׁחִיף עֵץ וַעֲמֹד עַל

מִשְׁמַרְתְּךָ כְּאִישׁ חַיִל הַשּׁוֹמֵר עַל הָעִיר בְּשָׁעָה

שֶׁהָאוֹיֵב צָר עָלֶיהָ. שָׁלוֹם לְךָ, בְּנִי, וּשְׁמֹר אֶת סֻכָּתֵנוּ

שְׁמִירָה מְעֻלָּה.

דָּוִד

שָׁלוֹם לְךָ, אָבִי (הָאָב הוֹלֵךְ לוֹ וְנֶעְלָם

מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. דָּוִד מֵרִים שְׁחִיף עֵץ אָרֹךְ, שָׂם אוֹתוֹ

עַל כְּתֵפוֹ וְהוֹלֵךְ סְבִיב הַסֻּכָּה כְּחַיָּל עַל מִשְׁמַרְתּוֹ,

הוֹלֵךְ לוֹ וּמְזַמֵּר):

אַבָּא יָבִיא סְכָךְ

לְכַסּוֹת אֶת הַסֻּכָּה;

וַאֲנִי אֶשְׁמֹר עָלֶיהָ

מִכָּל צָרָה וְצוּקָה.

סוּרוּ, שְׁקָצִים, סוּרוּ;

גְּשׁוּ הָלְאָה, כְּלָבִים, הָלְאָה!

לָגֶשֶׁת אַל תָּעֵזּוּ,

פֶּן אֶעֱשֶׂה בָכֶם כָּלָה…

פּוֹלַנִּי

(פּוֹלַנִּי שִׁכּוֹר, חוֹגֵג וְנָע, מוֹפִיעַ מֵעֵבֶר

הַשֵּׁנִי, הוֹלֵךְ וְקָרֵב וּמְזַמֵּר בְּנִגּוּן חַיָּלֵי רוּסְיָה):

יֶעשְׁצָא פָּלְסְקָא נְיֶע סְגִינְיֶעלָא,

עוֹד יֵשׁ לָהּ כֹּחַ לְפוֹגְרוֹמֶעלָא;

אֶת הַזְּשִׁידִים לְהָרְגֶעלָא,

וּלְגָרְשָׁם כָּלִיל מֵאַרְצֶעלָא.

הוֹ הָא, הַה הַה, הוּא הוּא, הַה הַה,

הִי הִי, הִי הִי, הֵא הֵא הֵא, יֶעלָא…

אֶת זְקַן הַיְשִׁישִׁים נִמְרָטֶעלָא,

אֶת הָעוֹלָלִים נִדְקָרֶעלָא;

נָשִׁים, בְּתוּלוֹת נְעַנֶּהלָא,

הַגְּבָרִים חַיִּים נִקְבָרֶעלָא.

הוֹ הָא, הַה הַה, הוּא הוּא, הַה הַה,

הִי הִי, הִי הִי, הֵא הֵא הֵא, יֶעלָא…

וְהוּא מִתְנוֹעֵעַ מִצַּד לְצַד וְנִתְקָל בְּדָוִד

הַבָּא לִקְרָאתוֹ) אַ! יְהוּדִי’נַאק קָטֹן’יֶעלָא, אֶת מַה אַתָּה

שׁוֹמֵר’סְקִי?

דָּוִד

שׁוֹמֵר אֲנִי עַל הַסֻּכָּה מִפְּנֵי הַכְּלָבִים וְהַחֲזִירִים.

פּוֹלַנִּי

יְהוּדִי’נַק אָרוּר’סְקִי, אוּלַי יֵשׁ לְךָ מְעַט מַשְׁקֶה מִן הַמֻּבְחָרְ’סְקִי?

דָּוִד

אֵין מְאוּמָה תַחַת יָדִי לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת.

פּוֹלַנִּי

אוּלַי’סְקִי חָפֵץ אַתָּה לִטְעֹם מְעַט חֲזִיר’סְקִי?

(וְהוּא מוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיסוֹ חֲתִיכַת בָּשָׂר וּמַגִּישׁ אוֹתָהּ

לְפִי דָוִד בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת).

דָּוִד

יְהוּדִי אֲנִי, וַחֲזִיר לֹא אֹכַל (יוֹרֵק לְצִדּוֹ) טְפוּ!

פּוֹלַנִּי

אֲנִי, פּוֹלְסְקִי, אַכְרִיחַ אוֹתְךָ, יְהוּדִי’נַאק

אָרוּר’סְקִי (מֵשִׁיב אֶת הַבָּשָׂר אֶל כִּיסוֹ וְרוֹדֵף אַחַר דָּוִד.

דָּוִד עוֹבֵר בִּמְהִירוּת סָמוּךְ לְקִיר הַסֻּכָּה וּכְשֶׁפּוֹלַנִּי

אוֹמֵר לְתָפְשׁוֹ, דָּוִד מִתְחַמֵּק מִיָּדוֹ, וּמִתּוֹךְ כֹּחַ

דְּחִיפַת עַצְמוֹ נוֹפֵל הַפּוֹלַנִּי עַל הַקִּיר. הַקִּיר נוֹטֶה

מִכֹּבֶד מַשָּׂאוֹ, וְכָל הַסֻּכָּה נוֹפֶלֶת, אֲבָל אֵינָהּ נִשְׁבֶּרֶת,

כִּי הַקִּירוֹת סוֹבְבִים עַל הַבַּדִּים כְּמוֹ דֶּלֶת עַל צִירֶיהָ.

הַפּוֹלַנִּי נוֹפֵל אַרְצָה וְאֵינוֹ יָכֹל לָקוּם).

דָּוִד

אֲהָהּ! סֻכַּת דָּוִד נוֹפָלֶת! הוֹ, פּוֹלַנִּי אַכְזָר, מֶה עָשִׂיתָ לְסֻכָּתִי!

פּוֹלַנִּי

הוֹ, יְהוּדִי’נַאק נִבְזֶה, תֵּן לִי אֶת יָדְךָ

וַהֲרִימֵנִי, פֶּן אָקוּם’סְקִי וַאֲרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתְּךָ

הַקְּטַנְ’יֶנְקָא.

דָּוִד

הַלְוַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ כֹּחַ לָקוּם!

פּוֹלַנִּי

(מִתְאַמֵּץ לָקוּם, מֵרִים מְעַט אֶת גּוּפוֹ וְנוֹפֵל

שׁוּב. יָדוֹ מְמַשֶּׁשֶׁת בָּרִצְפָּה וְנִתְקֶלֶת בְּמַסְמֵר. מֵרִים

אוֹתוֹ, מְנוֹפְפוֹ בְיָדוֹ הָרוֹעֶדֶת כְּנֶגֶד דָּוִד) חַכֵּה נָא,

יְהוּדִי’נַאק מְצוֹרָע’נֶיעלָא. אֶת הַמַּסְמֵר הַזֶּה אֶתְקַע

בְּעֵינֶיךָ הַשְּׁחוֹרוֹת’ענְקָא (וּכְשֶׁהוּא מִתְחַבֵּט וּמִתְעַמֵּל

לָקוּם, יָדוֹ אוֹחֶזֶת בִירִיעָה. הוּא מוֹשֵׁךְ אוֹתָהּ עַד שֶׁהִיא

מְכַסָּה אוֹתוֹ כֻלּוֹ אוֹ רֻבּוֹ, וְהוּא שׁוֹכֵב לוֹ שׁוֹקֵט. וְדָוִד

עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל בַּסֻּכָּה הַהֲרוּסָה. מֵעֵבֶר הָרִאשׁוֹן, לִימִין

הָרוֹאִים, נִשְׁמָעִים קוֹל צְעָדִים וְאִוְשַׁת עֲנָפִים נִּגְרָרִים עַל

הָאָרֶץ. נִרְאֶה הָאָב כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בְּעַנְפֵי עֵץ מַחַט, הוֹלֵךְ

וְצוֹעֵד אֲחוֹרַנִּית עַד גִּשְׁתּוֹ אֶל הַסֻּכָּה. כָּאן הוּא עוֹזֵב

אֶת הָעֲנָפִים, מֵסֵב אֶת פָּנָיו, וְעֵינָיו נִתְקָלוֹת בַּסֻּכָּה הַהֲפוּכָה).

הָאָב

אוֹי לִי! הֲכָכָה שָׁמַרְתָּ עַל הַסֻּכָּה? מִי הָפַךְ אוֹתָהּ?

דָּוִד

“דָּבָר־אַחֵר” בְּעַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם בָּא לְכָאן וְהָפַךְ אֶת הַסֻּכָּה. הִנֵּהוּ שׁוֹכֵב שָׁם כְּפֶגֶר מֵת.

הָאָב

(מֵסִיר אֶת הַלּוֹט מֵעַל הַפּוֹלַנִּי, עוֹזֵר לוֹ

לָקוּם, וּמֵקִים אֶת הַסֻּכָּה מֵחָדָשׁ) סְלַח לִי, אֲדוֹנִי, עַל אֲשֶׁר

הֵעַזְתִּי לִבְנוֹת סֻכָּה בַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לַעֲבֹר בָּהּ.

מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא נָפְלָה מִשַּׂעֲרַת רֹאשְׁךָ אַרְצָה, אֲדוֹנִי

הַנִּכְבָּד! (וְהוּא עוֹמֵד אֶצְלוֹ נִכְנָע, שִׁכְמוֹ כָפוּף, כַּף יָדוֹ

הָאַחַת בְּכַפוֹ הַשְּׁנִיָּה, וְכֻלּוֹ רוֹעֵד מִפָּחַד).

פּוֹלַנִּי

(מִתְנוֹעֵעַ לְכָל עֵבֶר מִשִּׁכְרוּת) יִקָּחֲךָ

אֹפֶל’סְקִי, יְהוּדִי מוֹצֵץ דָּם’סְקִי וְהוֹרֵג אֱלֹהִים’סְקִי

(מִסְתַּכֵּל בּוֹ רֶגַע, פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו לִרְוָחָה בִּצְחוֹק

אַכְזָרִי, הַמַּקְפִּיא אֶת הַדָּם) חַה… חַה… חַה.. יֵשׁ לְךָ

זָקָן’סְקִי, יֵשׁ לְךָ, טוֹב מְאֹד, יְהוּדִי’ענְקָא. אֲנִי אֶמְרֹט אֶת

זְקָנְךָ, הֲלֹא? (וְהוּא מַגִּישׁ אֶת יָדוֹ הָרוֹעֶדֶת לֶאֱחֹז בִּזְּקַן הָאָב).

הָאָב

בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ, טוֹעֶה אַתָּה, אֲדוֹנִי רַב

חָסֶד. לֹא אֶת הַזָּקָן אַתָּה רוֹאֶה, כִּי אִם שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי.

הַסַּנְטֵר שֶׁלִּי הוּא פֹה (וְהָאָב מְגַלֶּה אֶת רֹאשׁוֹ וּמַרְאֶה

בְיָדוֹ) פֹּה הוּא הַסַּנְטֵר שֶׁלִּי. אִם חָפֵץ אַתָּה לִמְרֹט אֶת

שְׂעַר זְקָנִי, אֱחֹז בָּזֶה (וְהוּא עוֹמֵד וְרוֹעֵד).

פּוֹלַנִּי

יְהֵא כִדְבָרֶיךָ, יְהוּדִי רַמַּאי’סְקִי (אוֹחֵז בִּשְׂעַר רֹאשׁ הָאָב וּמוֹשֵׁךְ בְּחָזְקָה).

הָאָב

אוֹי!

דָּוִד

(מֵסִיר מֵעַל שִׁכְמוֹ אֶת שְׁחִיף הָעֵץ וּמַכֶּה עַל זְרוֹעַ הַפּוֹלַנִּי) הֵא לְךָ, רוֹצֵחַ! אַל תִּגַּע בְּאָבִי.

הָאָב

(מֵרִים אֶת יָדָיו בִּרְעָדָה) אוֹי לָנוּ, מֶה עָשִׂיתָ! פָּגַעְתָּ בִכְבוֹד פּוֹלַנִּי! הֲלֹא תָלֹה יִתְלוּ אוֹתָנוּ!

פּוֹלַנִּי

הוֹ, יְהוּדִים’סְקִי בוֹגְדִים’סְקִי, אֶת כֻּלְּכֶם

נִתְלֶה עַל עֵצִים. תְּנוּ לִי מְעַט יַי"שׁ לִסְעֹד אֶת לִבִּי, כִּי

אֵין לִי כֹחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלַי’סְקִי (וְהוּא נוֹפֵל לְתוֹךְ הַסֻּכָּה).

הָאָב

כֵּן דִּבַּרְתָּ, אֲדוֹנִי הַפָּרִיץ. הִנְנוּ הוֹלְכִים

לְהָבִיא לְךָ מְעַט יַי"שׁ (לְדָוִד) נַעַזְבֵהוּ נָא. יִישַׁן,

יִתְרוֹנֵן מִיֵּינוֹ, וְיֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ, כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ רָעָה,

חָלִילָה. אָז נָשׁוּב וְנִגְמֹר אֶת בִּנְיַן הַסֻּכָּה (הֵם יוֹצְאִים

מֵעֵבֶר מִזֶּה, לִימִין הָרוֹאִים, וּמֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי בָּאִים שְׁנֵי

חַיָּלִים וְשַׂר צָבָא בְרֹאשָׁם, רוֹבֵיהֶם עַל שִׁכְמָם, מַבִּיטִים

הֵנָּה וָהֵנָּה כִּמְחַפְּשִׂים אֵיזֶה דָבָר עַד קָרְבָם אֶל הַסֻּכָּה).

הַשָּׂר

בֵּית יְהוּדִי’נְקָא, הִרְסוּהוּ!

חַיָּל א'

נִמְצָא שָׁם כֶּסֶף’סְקִי וְזָהָב’סְקִי שֶׁהַיְּהוּדִים

שָׁדְדוּ מִמֶּנּוּ, אַחַי’סְקִי (שְׁנֵי הַחַיָּלִים נִגָּשִׁים אֶל

הַסֻּכָּה וּמְהָרְסִים אוֹתָהּ. הַשָּׂר מְנַצֵּחַ עֲלֵיהֶם.

בְּרַגְלֵיהֶם וּבִקְנֵי רוֹבֵיהֶם הֵם מְשַׁבְּרִים אֶת הַקִּירוֹת.

הַשִּׁכּוֹר נִגְלֶה לִפְנֵיהֶם).

חַיָּל ב'

רְאֵה, אֶחָא’סְקִי, הַיְּהוּדִים הַבּוֹגְדִים

הָרְגוּ’נְקָא אֶת אֶחָד מֵאַחֵינוּ, וּבָרְחוּ לָהֶם (הֵם גּוֹחֲנִים

וּמוֹצִיאִים אֶת הַשִּׁכּוֹר מִתַּחַת הַמַּפֹּלֶת, כְּשֶׁהוּא נוֹחֵר

נַחֲרָה גַּסָּה וְנוֹסֶרֶת).

חַיָּל א'

יְהוּדִים’סְקִי רוֹצְחִים’סְקִי! צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת פּוֹגְרוֹם’ענְקָא עֲלֵיהֶם. מַה דַּעְתְּךָ, שָׂר’ענְקָא?

הַשָּׂר

עֲשׂוּ כְּחֶפְצְכֶם, אֲבָל מַהֲרוּ’סְקִי! צָרִיךְ

לָשׁוּב אֶל הַמַּחֲנֶה. הַבּוֹלְשֶׁבִיקִים’סְקִי אֵינָם רְחוֹקִים

מִכָּאן’סְקָא (וְהוּא נִשְׁאָר עַל מְקוֹמוֹ וּמְסַלְסֵל אֶת שְׂפָמוֹ

בְשָׁעָה שֶׁשְּׁנֵי הַחַיָּלִים מְחַפְּשִׂים אָנֶה וָאָנָה הָאֶחָד

מֵעֵבֶר מִזֶּה, וְהַשֵּׁנִי מֵעֵבֶר מִזֶּה, עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִים

לִקְצוֹת הַבָּמָה וְנֶעְלָמִים מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. פִּתְאֹם

מִתְפָּרֶצֶת מִשָּׁם צְעָקָה נוֹרָאָה, צַעֲקַת נָשִׁים וִילָדוֹת,

צַעֲקַת הָאָב וְדָוִד. שְׁנֵי הַחַיָּלִים מוֹפִיעִים מֵעֵבֶר אֶחָד

מִימִין הָרוֹאִים, כְּשֶׁהֵם אוֹחֲזִים בְּיַלְדָּה אַחַת, בַּת שְׁלשׁ

עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמוֹשְׁכִים אוֹתָהּ אַחֲרֵיהֶם. הָאָב, אֲבִי

הַיַּלְדָּה, וְאִמָּהּ וְדָוִד רוֹדְפִים אַחֲרֵי הַחַיָּלִים).

הַיַּלְדָּה

(נִלְחֶמֶת עִמָּהֶם וּמִתְאַמֶּצֶת לְהִמָּלֵט מִידֵיהֶם) הוֹ אַבָּא, הוֹ אִמָּא, הַצִּילוּנִי! הַצִּילוּנִי!

הָאָב

(אוֹחֵז בְּשַׁרְווּל בִּגְדוֹ שֶׁל אַחַד הַחַיָּלִים

וּמְחַנֵּן אֶת קוֹלוֹ) אֲדוֹנִים נִכְבָּדִים, הָשִׁיבוּ נָא לִי אֶת

בִּתִּי וְאֶתֵּן לָכֶם אֶת נַפְשִׁי כָפְרָהּ. אָנָּא, אֲדוֹנִים

רַחֲמָנִים… (הַחַיָּל הַשֵּׁנִי מַכֶּה אוֹתוֹ בִקְנֵה רוֹבוֹ עַל

רֹאשׁוֹ, וְהָאָב נוֹפֵל מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ) אוֹי!…

הָאֵם

הוֹ, רוֹצְחִים, מָה עֲשִׂיתֶם לְבַעֲלִי! אֶת בִּתִּי

הָשִׁיבוּ לִי! גַּזְלָנִים! (וְהִיא תוֹפֶשֶׂת בְּיָדוֹ שֶׁל הַחַיָּל

הַשֵּׁנִי וְנוֹשֶׁכֶת אוֹתָהּ בְּכֹחַ. הַחַיָּל הָרִאשׁוֹן בּוֹעֵט

בְּרַגְלוֹ בְּבִטְנָהּ, וְהָאֵם נוֹפֶלֶת וּמִתְעַלֶּפֶת. דָּוִד מֵרִים

קֶרֶשׁ וְאוֹמֵר לְהַכּוֹת בּוֹ עַל רֹאשׁ הַחַיָּל, אַךְ הַשָּׂר יוֹרֶה

עָלָיו בְּאֶקְדֹּחוֹ: פּוּף! פּוּף! וְדָוִד נוֹפֵל חָלָל מִתּוֹךְ

צַעֲקַת מָוֶת. פִּתְאֹם מִתְפָּרֵץ רַעַשׁ שֶׁל יְרִיַּת מִסְפַּר

רוֹבִים, יְרִיָּה אַחַר יְרִיָּה: פּוּף! פּוּף! פּוּף!…)

הַשָּׂר

הַבּוֹלְשֶׁבִיקִים’סְקִי הָאֲרוּרִים בָּאִים, יִכָּנֵּס

הָרוּחַ בְּאִמּוֹתֵיהֶם! נָנוּס! אֶת הַבַּת’יֶענְקָא תְּנוּ לִי, וְאֶת

הָאֵם’ענְקָא קְחוּ לָכֶם. מַהֲרוּ’סְקִי! (וְהוּא אוֹחֵז בְּעֹרֶף

הַיַּלְדָּה וּמוֹשְׁכָהּ אַחֲרָיו כְּתַרְנְגֹלֶת שְׁחוּטָה).

הַיַּלְדָּה

(צוֹוַחַת בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֶיהָ, אַךְ עוֹד נַפְשָׁהּ

בָּהּ, מְפַרְכֶּסֶת וּמְפַרְפֶּרֶת תַּחַת יְדֵי הַשָּׂר) יְהוּדִים

רַחֲמָנִים, הַצִּילוּ! אוֹי הַצִּילוּ! (שְׁנֵי הַחַיָּלִים אוֹחֲזִים

בִּזְרוֹעוֹת הָאֵם הַמִּתְעַלֶּפֶת כְּשֶׁהִיא סְרוּחָה עַל הָאָרֶץ

וּמוֹשְׁכִים אוֹתָהּ אַחֲרֵיהֶם. יְרִיָּה אַחַר יְרִיָּה מִימִין

לָרוֹאִים. פּוּף!… פּוּף!… פּוּף!… וְהַשָּׂר וְהַחַיָּלִים עִם

קָרְבְּנוֹתֵיהֶם נֶעְלָמִים מֵעֵבֶר לַבָּמָה, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים).

כֶּלֶב

(כֶּלֶב רָץ מֵעֵבֶר הַבּוֹלְשֶׁבִיקִים. בְּדַרְכּוֹ הוּא

מֵרִיחַ אֶת רֵיחַ בְּשַׂר הַחֲזִיר. הוּא נִגָּשׁ אֶל הַשִּׁכּוֹר

הַסָּרוּחַ עַל הָאָרֶץ וּמְמַשְׁשׁוֹ בְּכַף רַגְלוֹ. מוֹצִיא אֶת

הַבָּשָׂר מִכִּיסוֹ וּמַחֲזִיקוֹ בֵין כַּפּוֹת רַגְלָיו הַקְּדוּמוֹת.

הַיְּרִיָּה נִמְשֶׁכֶת. פּוּף!… פּוּף!… הַכֶּלֶב פּוֹנֶה אֶל

הָרוֹאִים וְנוֹבֵחַ) הַב!… הָב!… (פּוּף!… פּוּף!…) הַב!… הָב!…

(הַמָּסָךְ)

ט“ז חשון, תרפ”א. דיטרויט.

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה: מְחוֹלַת הַכְּרָמִים. שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא…

(בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.

לִפְנֵי עֲלוֹת הַמָּסָךְ נִשְׁמָע קוֹל הַכָּאָה בְּפַטִּישׁ. הַמָּסָךְ

עוֹלֶה, וּלְעֵינַי הָרוֹאִים נִגְלֶה גַן יָפֶה נָטוּעַ עֵצִים שׁוֹנִים.

בְּאֶמְצַע הַגַּן עוֹמֶדֶת סֻכָּה בְנוּיָה מֵעֵצִים וַעֲנָפִים, וְלֹא

מִקְּרָשִׁים. שׁוּרַת הָעֵצִים הַחוֹצָה אֶת הַגָּן לִשְׁנֵי חֲלָקִים,

חֵלֶק אֶחָד לִימִין הָרוֹאִים, וְחֵלֶק אֶחָד לִשְׂמֹאלָם, מְשַׁמֶּשֶׁת

קִיר אֶחָד לַסֻּכָּה, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים. הַקִּיר שֶׁכְּנֶגֶד,

לִימִינָם, וְהַקִּיר הַשְּׁלִישִׁי הָרָחוֹק מֵהֶם, וַחֲצִי הַקִּיר

הַקָּרוֹב לָהֶם בְּנוּיִם מֵעֲנָפִים תְּקוּעִים בָּאֲדָמָה וְקָנִים

מְחֻבָּרִים אֲלֵיהֶם, מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה. מֵאֲחוֹרֵי הַסֻּכָּה עוֹמֵד

בַּיִת קָטֹן וְיָפֶה. מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת וּלְיַרְכָּתָיו

מִשְׁתַּטְּחִים שָׂדוֹת וְגַנִּים, הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַיַּרְדֵּן,

וּבָתִּים יָפִים פֹּה וָשָׁם, עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר רוֹעִים

בַּשָּׂדוֹת…)

דָּוִד

(כְּבֶן שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, פַּטִּישׁוֹ בְיָדוֹ, עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל בַּסֻּכָּה, וּמְזַמֵּר…)

מֵעָפָר הֲרִימוֹתָ

אֶת הָאֻמָּה הַזּוֹחָלֶת,

וְשַׁבְתָּ וַהֲקִימוֹתָ

אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָלֶת.

מִסָּבִיב אַךְ דּוּמִיָּה שַׁאֲנַנָּה;

גַּם שָׁקְטָה זֶה שָׁנִים הָאָרֶץ;

עַל שְׁמֵי חַיֵּינוּ אֵין כָּל עֲנָנָה,

בַּחוּץ אֵין צְוָחָה, בַּבַּיִת אֵין פָּרֶץ…

(וְהוּא מִשְׁתַּקֵּעַ בְּהַרְהוֹרִים, בָּהּ בְּשָׁעָה

שֶׁבִּתּוֹ, יַלְדָּה כְבַת שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מְקַשֶּׁטֶת אֶת

הַסֻּכָּה בִּפְרָחִים, תּוֹקַעַת פֶּרַח פֹּה וָשָׁם

וּמְזַמֶּרֶת:)

תָּמָר

סֻכָּה זוֹ קְטַנָּה

אֲפָאֵר בְּשׁוֹשַׁנָּה,

וְאֶת הַדֶּלֶת

בַּחֲבַצֶּלֶת;

וְעוֹד פְּרָחִים יָפִים

אֶתֵּן בָּעֲנָפִים,

וּבֵין הַבַּדִּים

פְּרִי מְגָדִים;

וּבְזוֹ סֻכַּת־תִּפְאֶרֶת,

מְלֵאֲתִי רֵיחוֹת וְאוֹרָה,

אֵשֵׁב עַד חַג הָעֲצֶרֶת

וְשִׂמְחַת תּוֹרָה…

(וּכְשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת סְבִיב הַסֻּכָּה עֲסוּקָה

בְּקִשּׁוּט וְזִמְרָה, וְהִנֵּה יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר מוֹפִיעַ מִקְּצֵה

הַבָּמָה אֲשֶׁר לִימִין הָרוֹאִים, כְּשֶׁהוּא גּוֹרֵר עֲנָפִים אֲחָדִים

שֶׁל עֲצֵי מַחַט, מַפְסִיק אֶת הַיַּלְדָּה בְשִׁירָתָהּ וּמְעוֹרֵר אֶת

הָאָב מֵהַרְהוֹרָיו בִּקְרִיאָתוֹ:)

שְׁלֹמֹה

הֲרֵי לְךָ הַסְּכָךְ, אָבִי. אִם לֹא יַסְפִּיק אֵלֵךְ וְאֶכְרוֹת עוֹד עֲנָפִים.

דָּוִד

אֵין צֹרֶךְ, בְּנִי. גַּם זֶה יַסְפִּיק. הַגִּישֵׁם נָא

אֵלַי וַאֲכַסֶּה בָהֶם אֶת הַסֻּכָּה (הַיֶּלֶד גּוֹרֵר אוֹתָם עַד

הַסֻּכָּה, הָאָב לוֹקֵחַ עָנָף אֶחָד, עוֹלֶה עַל כִּסֵּא, וְהַיֶּלֶד

אוֹחֵז בְּעָנָף אֶחָד גַּם הוּא וְעוֹמֵד עָלָיו מוּכָן לְתִתּוֹ לְאָבִיו

כְּשֶׁזֶּה יָשִׂים אֶת עֲנָפוֹ בִמְקוֹמוֹ. הַיַּלְדָּה מַפְסֶקֶת

עֲבוֹדָתָהּ וּמִסְתַּכֶּלֶת בָּהֶם. כְּשֶׁהָאָב מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ

הָאוֹחֶזֶת בֶעָנָף, וּבְהִתְאַמְּצוֹ לָשִׂים אוֹתוֹ בַקָּצֶה הָרָחוֹק

מִמֶּנּוּ, הוּא מַתְחִיל לָחוּשׁ פִּתְאֹם כְּעֵין דְּקִירָה בְחָזֵהוּ,

וְצַעֲקַת אֲנָחָה מִתְפָּרֶצֶת מִפִּיו…) אוֹי!

שְׁלֹמֹה וְתָמָר

(נִבְהָלִים רָצִים אֵלָיו) מַה לְךָ, אַבָּא?!

דָּוִד

(כְּשֶׁהוּא שָׂם אֶת כַּפּוֹ הָרֵיקָה עַל מְקוֹם

הַכְּאֵב בְּחָזֵהוּ וְנֶאֱנָח אֲנָחָה שְׁנִיָּה מִתּוֹךְ כְּאֵב) אוֹי,

אֵין דָּבָר, בָּנַי, רַק דְּקִירָה בְחָזִי שֶׁנִּפְצַע לִפְנֵי הַרְבֵּה

שָׁנִים… (וְהוּא עוֹזֵב אֶת הֶעָנָף, יוֹרֵד מֵעַל הַכִּסֵּא וְיוֹשֵׁב

עָלָיו. הַיְלָדִים מְגַפְּפִים אוֹתוֹ, וְהוּא מְחַבְּקָם) עַכְשָׁו

הוּטַב לִי. שָׁכַחְתִּי כִּי אָסוּר לִי לִשְׁלֹחַ אֶת יָדִי מִתּוֹךְ

הִתְאַמְּצוּת.

תָּמָר

(בְּהִשְׁתַּתְּפוּת בִּכְאֵבוֹ) וּמַדּוּעַ, אַבָּא? מָתַי נִפְצַעְתָּ, וְאֵיכָכָה זֶה?

דָּוִד

הָהּ, בָּנַי, עוֹד לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם אֵת אֲשֶׁר

עָבַר עָלַי וְעַל בֵּיתִי בְיַלְדוּתִי (הַכְּאֵב מִתְעוֹרֵר עוֹד

הַפָּעַם) אוֹי! (שָׂם אֶת כַּפּוֹ עַל חָזֵהוּ הָאָנוּשׁ).

שְׁלֹמֹה

הוֹ, מַדּוּעַ תָּחוּשׁ כְּאֵב בְּחָזֶךָ, אַבָּא? סַפֵּר נָא לָנוּ מַה קָרָה אוֹתְךָ וְאֶת בֵּיתְךָ בְיַלְדוּתֶךָ.

תָּמָר

אָנָּא, אַבָּא, סַפֶּר נָא.

דָּוִד

אֲהָהּ, יְלָדַי! חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה לְפָנִים,

וַאֲנִי אָז יֶלֶד בֶּן עֶשֶׂר וְגָדוֹל כָּמוֹךָ, בְּנִי הַיָּקָר, אַהּ!

(שָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַקְּמוּצוֹת אֶל רַקּוֹתָיו, כִּי גָדוֹל

הַכְּאֵב אֲשֶׁר הַזִּכְרוֹנוֹת הָאֵלֶּה מַזְכִּירִים לוֹ) בֵּיתֵינוּ

הָיָה אָז בְּפוֹלַנְיָה הָאֲרוּרָה אֲשֶׁר שָׁתְתָה לִרְוָיָה מִדַּם

אֲחֵינוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל; כְּאָז כַּיּוֹם הָיִינוּ עֲסוּקִים בְּבִנְיַן

הַסֻּכָּה, וַאֲנִי עָזַרְתִּי עַל יַד אָבִי, וַאֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה

מִמֶּנִּי עָזְרָה עַל יַד אִמִּי בַהֲכָנַת מַטְעַמֵּי יוֹם־טוֹב,

וְהִנֵּה הִתְפָּרְצוּ חֵילֵי הַפּוֹלַנִּים בְּקִרְבֵּנוּ, שָׁדְדוּ אֶת

בֵּיתֵנוּ, הָרְגוּ אֶת אָבִי וְאִמִּי, אוֹתִי פָצְעוּ בְכַדּוּר עֹפֶרֶת

שֶׁיָּרוּ אֶל חָזִי, וְאֶת אֲחוֹתִי נָהֲגוּ בַשֶּׁבִי (יָדָיו

הַקְּמוּצוֹת מוּרָמוֹת לְמַעְלָה וְרוֹעֲדוֹת) הוֹ, אָבִי וְאִמִּי

הַיְקָרִים! הוֹ, אֲחוֹתִי הַיָּפָה, הָעֲדִינָה וְהַנֶּחְמָדָה! מִי

יִתֵּן מוּתִי תַחְתֵּיכֶם! (הַיְלָדִים אוֹחֲזִים בּוֹ וּמְחַבְּקִים

אוֹתוֹ כְּאִלּוּ רוֹצִים לַעֲצֹר בּוֹ שֶׁלֹּא יָמִית אֶת עַצְמוֹ.

אַחֲרֵי רֶגַע הוּא נִרְגָּע קְצָת, וּמַמְשִׁיךְ) אָמַרְתִּי בְלִבִּי,

כְּבָר נִדְמֵיתִי, וְאָמְנָם כְּפֶשַׂע הָיָה בֵינִי וּבֵין הַמָּוֶת.

כִּי לֹא חָיִיתִי אַחֲרֵי הִפָּצְעִי, לוּלֵא חֵילֵי רוּסְיָה, אוֹיְבֵי

הפּוֹלַנִּים מֵאָז, אֲשֶׁר הֲרִימוּנִי וּנְשָׂאוּנִי אֶל בֵּית

הַחוֹלִים. נִצַּלְתִּי מִמָּוֶת, הַפֶּצַע אָמְנָם נִרְפָּא, אַךְ הַלֵּב

לֹא חָדַל מִכְּאֹב… זְמָן רַב הִתְגַּלְגַּלְתִּי בְחוּצוֹת לֹא בַיִת

וּלְלֹא מִטָּה, רָעֵב וְצָמֵא כָל הַיָּמִים, עַד שֶׁאֲחֵינוּ

בַאֲמֵרִיקָה בָאוּ לְעֶזְרָתִי וְהֶעֱבִירוּ אוֹתִי יַחַד עִם עוֹד

אַלְפֵי יְתוֹמִים עֲלוּבִים כָּמוֹנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. פֹּה

לָמַדְתִּי לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וְלֶאֱהַב אוֹתָהּ, וַה' בֵּרַךְ אוֹתִי

בַכֹּל, הִפְרַנִי וְנַשַּׁנִי אֶת כָּל עֲמָלִי. אַךְ כְּפַעַם בַּפַּעַם

קָמָה וְנִצָּבָה גַם הַיּוֹם לְנֶגֶד עֵינַי הַתְּמוּנָה הַמַּחֲרִידָה,

הַנּוֹרָאָה, וְלִבִּי עָלַי דַּוָּי, וְהַדְּקִירָה בְחָזִי

מִתְחַדָּשֶׁת… (וְהוּא שָׂם אֶת יָדוֹ עַל חָזֵהוּ לְהַשְׁקִיט אֶת

הַכְּאֵב, מֵרִים יָדַיִם קְמוּצוֹת בִּרְעָדָה) הוֹ, אֲחוֹתִי הַיָּפָה,

הָעֲדִינָה, הַנֶּחְמָדָה! (הַיֶּלֶד וְהַיַּלְדָּה מַבִּיטִים זֶה לְזוֹ

בְעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת).

שְׁלֹמֹה

(נוֹפֵל עַל צַוְּארֵי הַיַּלְדָּה בְּבֶכִי) הוֹ,

אֲחוֹתִי הַיָּפָה, הָעֲדִינָה, הַנֶּחְמָדָה! (וּשְׁנֵיהֶם

בּוֹכִים).

דָּוִד

(לוֹקֵחַ אוֹתָם בִּזְרוֹעוֹתָיו וּמִשְׁתַּדֵּל

לְהַרְגִּיעָם) חִדְלוּ לָכֶם, בָּנַי, הֲלֹא יוֹשְׁבִים אָנוּ לָבֶטַח

בְּאֶּרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ,

וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם חַיִּים וּשְׁלֵמִים בְּחֶסֶד ה' אֱלֹהֵינו (וְהוּא

שׁוֹתֵק, גַּם הַיְלָדִים מוֹנְעִים אֶת עֵינֵיהֶם מִבְּכִי, אֲבָל עוֹדָם

מִתְרַפְּקִים עַל אֲבִיהֶם כְּאִלּוּ יְרֵאִים הֵם לַעֲזֹב אוֹתוֹ. הָאָב

וְהַיְלָדִים אֲחוּזִים שְׁלָשְׁתָּם בְּזִכְרוֹנוֹת הֶעָבָר, וְהַסֻּכָּה

מַאְפִּילָה עֲלֵיהֶם בְּאֹפֶן שֶׁאֵינָם נִרְאִים לַבָּאִים עַל הַבָּמָה

מִשְּׂמֹאל לָרוֹאִים. שְׁתֵּי נְעָרוֹת יָפוֹת, בְּנוֹת שְׁמוֹנֶה

עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מוֹפִיעוֹת עַל הַבָּמָה, הָאַחַת מִמּוּל הָרוֹאִים

וְהַשְּׁנִיָּה מִשְּׂמֹאלָם, וּכְשֶׁהֵן נִפְגָּשׁוֹת, נִכָּר מִתּוֹךְ

מַבַּט־פְּלִיאָתָן שֶׁפְּגִיעָה זוֹ בִלְתִּי צְפוּיָה הִיא מֵרֹאשׁ).

שׁוּלַמִּית

שׁוֹשַׁנָּה יַקִּירָתִי, הַשָּׁלוֹם לָךְ? לְאָן פָּנַיִךְ מוּעָדוֹת?

שׁוֹשַׁנָּה

שָׁלוֹם לִי, שׁוּלַמִּית. אֵינִי הוֹלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם. אֲבָל אָנָה פָּנַיִךִ מוּעָדוֹת אָתְּ?

שׁוּלַמִּית

אֵינִי הוֹלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם גַּם אָנִי (וּבְדַבְּרָן

הֵן מְפַנּוֹת אֶת רֹאשָׁן לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים כִּמְצַפּוֹת לְמִי שֶׁהוּא

שֶׁיָּבֹא מֵעֵבֶר הַהוּא, אַךְ נִזְהָרוֹת הֵן זוֹ מִזּוֹ, כְּאִלּוּ

הָאַחַת אֵינָהּ רוֹצָה שֶׁהַשְּׁנִיָּה תַעֲמוֹד עַל כַּוָּנַת מֶבָּטָהּ.

עוֹמְדוֹת הֵן רֶגַע וְתוֹהוֹת מִבְּלִי דַעַת מַה לַעֲשׂוֹת אוֹ מַה

לְדַבֵּר, וְנִרְאֶה שֶׁפְּגִישָׁה זוֹ אֵינָהּ רְצוּיָה לִשְׁתֵּיהֶן

וְכָל אַחַת חֲפֵצָה לְהִפָּטֵר מֵחֲבֶרְתָּהּ. בָּאַחֲרוֹנָה מַבְלִיגָה

שׁוּלַמִּית עַל תְּהִיָּתָה, וּמוֹצֵאת עִנְיָן לַעֲנוֹת בּוֹ) מַה

דַעְתֵּךְ, שׁוֹשַׁנָּה, עַל הַמְּחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים, אֶתְמוֹל?

שׁוֹשַׁנָּה

דּוֹמָה אֲנִי, שֶׁהַמְּחוֹלוֹת הָיוּ יָפִים עַד מְאֹד (מַשְׁפִּילָה אֶת קוֹלָהּ קְצָת) הַאֲגַלֶּה לָךְ סוֹד אֶחָד?

שׁוּלַמִּית

אִם תְּגַלִּי אֶת סוֹדֵךְ לִי, אֲגַלֶּה לָךְ אֶת סוֹדִי גַם אָנִי.

שׁוֹשַׁנָּה

הַקְשִׁיבִי נָא, שׁוּלַמִּית. בֵּין הַבַּחוּרִים אֲשֶׁר

עָמְדוּ מִסָּבִיב, הָיָה אֶחָד אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר אֶת עֵינָיו מִמֶּנִּי

כָּל עֵת צֵאתִי בְמָחוֹל.

שׁוּלַמִּית

גַּם בִּי נָעַץ אַחַד הַבַּחוּרִים אֶת עֵינָיו וְלֹא הֱסִירָן אַף רָגַע. הֲזֶה כָל סוֹדֵךְ?

שׁוֹשַׁנָּה

שִׁמְעִי נָא, שׁוּלַמִּית. אַחַר הַמְּחוֹלוֹת שָׁאַל לִשְׁמִי, וְאָמַרְתִּי לוֹ… גַּם אֶת שְׁמוֹ אָמַר לִי…

שׁוּלַמִּית

גַּם בַּחוּרִי הִגִּיד לִי אֶת שְׁמוֹ, וָאַגִּיד לוֹ אֶת שְׁמִי. הֲזֶה כָל סוֹדֵךְ?

שׁוֹשַׁנָּה

(מַשְׁפִּילָה קוֹלָהּ) הַאֲזִינִי נָא, שׁוּלַמִּית: עוֹד מְעַט יָבֹא הֵנָּה לִרְאוֹתֵנִי וּלְהֵרָאוֹת אֶת פָּנָי.

הַסִּי…

שׁוּלַמִּית

וּבְכֵן זֶה כָל הַסּוֹד? אִם כֵּן, שִׁמְעִי נָא גַם

אָתְּ. עוֹד מְעַט יָבֹא הֵנָּה בָחוּר אֶחָד אֲשֶׁר קְוֻצּוֹתָיו

תַּלְתַּלִים, שְׁחוֹרוֹת כְּעוֹרֵב, קוֹמָתוֹ דָמְתָה לְתָמָר וּזְרוֹעוֹ

חֲזָקָה, בְּקִצּוּר, בָּחוּר כַּאֲרַזִים. הוּא בְחִיר לִבִּי.

שׁוֹשַׁנָּה

וְלִבְחִירִי, רָצְתָה נַפְשִׁי בוֹ, מַחְלָפוֹת אֲרֻכּוֹת

הַיּוֹרְדוֹת עַל כְּתֵפָיו, וּמַרְאֵיהֶן כְּעֵין קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

בֵּין עֳפָאֵי הַתִּרְזָה, וְעֵינַיִם חוֹלְמוֹת לוֹ, בְּהִירוֹת

וּשְׁקוּפוֹת כִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, מְשׁוֹרֵר הוּא!

שׁוּלַמִּית

מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף לָךְ הַמְשׁוֹרֵר? שִׁירִים, שִׁירִים, וְעוֹד הַפַּעַם שִׁירִים!

שׁוֹשַׁנָּה

הוּא יָשִׁיר לִי… עַל הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים,

עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְהֶעָבִים,

עַל הַבְּרָקִים וְהָרְעָמִים,

עַל הַטָּל וְהַגְּשָׁמִים,

עַל הַפַּרְדֵּסִים וְהַגַּנִּים,

עַל הַחֲבַצָּלוֹת וְהַשּׁוֹשַׁנִים,

עַל הַיֹּפִי שֶׁבַּטֶּבַע,

עַל כָּל גֶּוֶן וְעַל כָּל צֶבַע,

עַל הַמַּרְאֶה וְהַתֹּאַר,

עַל הַזֹּךְ וְהַטֹּהַר… הוּא יָשִׁיר לִי…

עַל…

שׁוּלַמִּית

(מַפְסִיקָה אוֹתָהּ) הוּא יָשִׁיר לָךְ שִׁיר

לִשְׁפֹּת אֶת הַסִּיר,

לְנַגֵּב אֶת הַלְּבָנִים

טֶרֶם יֵרָאוּ הָעֲנָנִים;

עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ,

וְעַל תִּינוֹק מַר צוֹרֵחַ.

חֲרוֹנוֹ יִבְעַר כַּבָּרָק

עַל כִּי הִמְלַחַתְּ אֶת הַמָּרָק,

וְקוֹלוֹ כְּקוֹל רַעַם

עַל כִּי הַבָּשָׂר אֵין לוֹ טַעַם.

וְכִי תְבַקְּשִׁי שֶׁקֶל אוֹ רֶבַע,

יִפְטְרֵךְ בִּיפִי הַטֶּבַע,

וְעַל טֹהַר הַבַּיִת וְנִקְיוֹנוֹ

יֶחֱזֶה לָךְ חֶזְיוֹנוֹ… הוּא יָשִׁיר לָךְ…

שׁוֹשַׁנָּה

(מַפְסִיקָה אוֹתָהּ) הַסִּי נָא, קוֹל צְעָדִים אָנֹכִי

שׁוֹמַעַת (וּשְׁתֵּיהֶן מַבִּיטוֹת לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים. שְׁתֵּי נְעָרוֹת

יָפוֹת אֲחֵרוֹת נִרְאוֹת בְּיַרְכְּתֵי הַבָּמָה, לִשְׂמֹאל הָרוֹאִים,

וּכְשֶׁמֶּבָּטָן נִתְקָל בַּקּוֹדְמוֹת יֵשׁ בְּדַעְתָּן לַחֲזֹר עַל

עִקְבוֹתֵיהֶן).

שׁוּלַמִּית

(רוֹמֶזֶת לָהֶן בְּיָדָהּ) פְּנִינָה וַחֲבַצֶּלֶת, אַל

נָא תִבְרַחְנָה מִפֹּה, יַקִּירוֹתָי. הֵן רְחַב יָדַיִם הוּא הַגַּן

הַזֶּה, וְלֹא נֹאמַר צַר לָנוּ הַמָּקוֹם. וַדַּאי יְעַדְתֶּן אֶת

בְּחִירֵיכֶן לָבֹא הֵנָּה, אֵין לָכֵן לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר. גַּם

אָנוּ מְחַכּוֹת לַאֲהוּבֵינוּ.

פְּנִינָה

תּוֹדָה לָכֶן, חֲבֵרוֹת.

חֲבַצֶּלֶת

אָמְנָם, מְצָאתֶן חִידָתֵנוּ.

שׁוּלַמִּית

עַד שֶׁאָנוּ מְחַכּוֹת, אֶפְשָׁר נֵצֵא בְמָחוֹל?

כֻּלָּן

טוֹבָה עֲצָתֵךְ, שׁוּלַמִּית (וְהֵן יוֹצְאוֹת

בִּמְחוֹלַת הַמִּזְרָח, כְּלוֹמַר, לֹא אֲחוּזוֹת וּדְבוּקוֹת זוֹ בְזוֹ

וּפְנֵי אַחַת נוֹשְׁקִים פְּנֵי חֲבֶרְתָּהּ, כִּי אִם זוֹ עַל יַד זוֹ,

כְּמוֹ בְשַׁלְשֶׁלֶת. כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת שְׁנֵי חֲרוּזִים, וּבְאָמְרָהּ

אֶת הֶחָרוּז הָרִאשׁוֹן הִיא צוֹעֶדֶת לְפָנִים, וּבֶחָרוּז הַשֵּׁנִי

הִיא שָׁבָה עַל עֲקֵבָהּ, אוֹ בְסֵדֶר אַחֵר דּוֹמֶה לָזֶה, וְהֵן עוֹנוֹת

וְאוֹמְרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה… הַיְלָדִים נִרְדְּמוּ

עַל בִּרְכֵּי אֲבִיהֶם, וְהוּא שׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב לְשִׂיחַת

הַנְּעָרוֹת וּמְחַיֵּךְ לוֹ, אַךְ אֵינוֹ חָפֵץ לָזוּז כְּדֵי שֶׁלֹּא

יְעוֹרֵר אֶת בָּנָיו, וְהוּא מְלַטֵּף וְנוֹשֵׁק לָהֶם. עַכְשָׁו

כְּשֶׁהַנְּעָרוֹת מַתְחִילוֹת לְזַמֵּר וְלָחוּל, נֵעוֹרִים הַיְלָדִים

וּמַבִּיטִים בְּתִמָּהוֹן עַל סְבִיבָם, וְהֵם וַאֲבִיהֶם קָמִים

וּמַשְׁגִּיחִים בַּמְּחוֹלוֹת, וְהָאָח וְהָאָחוֹת מְחַקִּים אֶת

הַנְּעָרוֹת וְיוֹצְאִים בְּמָחוֹל מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹבְבוּת וּצְחוֹק.

הַנְּעָרוֹת אֵינָן מַשְׁגִּיחוֹת בְּמַעֲשֵׂי הַיְלָדִים, כִּי שׁוּרַת

הָעֵצִים אֲשֶׁר בְּאֶמְצַע הַגָּן מַבְדִּילָה בֵּין אֵלֶּה וָאֵלֶּה.

הָאָב יוֹצֵא לִקְרֹא לָאֵם שֶׁתָּבֹא גַּם הִיא לִרְאוֹת אֶת

הַמַּרְאֶה…)

בָּחוּר, שָׂא עֵינֶיךָ

רְאֵה מַה שֶׁלְּפָנֶיךָ;

מַה שֶׁלִּבְּךָ רוֹצֶה

בָּנוּ אַתָּה מוֹצֵא:

כַּלּוֹת נָאוֹת וְיָאוֹת

עִם הַרְבֵּה מָעוֹת…

בְּתוּלוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת,

שְׁחַרְחָרוֹת וּלְבַנְבַנּוֹת.

בָּחוּר, אַל תִּתְעַקֵּשׁ,

אֱמֹר נָא מַה תְּבַקֵּשׁ:

צְהֻבָּה אִם שְׁחֻמָּה,

יְרוֹקָה אִם אֲדֻמָּה;

חֲסִידָה, תַּמָּה וּצְנוּעָה

אֵם בַּעֲלַת חַיִּים וּתְנוּעָה;

מְלֻמֶּדֶת וּבַת תּוֹרָה

יוֹדְעָה פֶרֶק גַּם בִּסְחוֹרָה;

תִּמְצָא בָנוּ אֵשֶׁת חָיִל,

עוֹבֶדֶת יוֹם וָלָיִל;

בִּרְיָה גְדוֹלָה וּמְבַשֶּׁלֶת,

לָשׂבַע בַּעֲלָה מַאֲכֶלֶת;

גַּם מְיֻחֶסֶת וַהֲגוּנָה

מִבְּנוֹת הַלְּוִיָּה וְהַכְּהֻנָּה;

וְאִם חָפֵץ אַתָּה דַוְקָא בְיָפָה

גַּם זוֹ עוֹד לֹא תַמָּה, סָפָה.

בְּקִצּוּר, בָּחוּר, הַט אֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

אִם אֵין בְּדַעְתְּךָ לָשֶׁבֶת

רַוָּק זָקֵן כָּל הַשָּׁנִים

בְּלִי אִשָּׁה וּבְלִי בָנִים,

מִתְבּוֹדֵד בְּאֹפֶל וַעֲלָטָה

מָלֵא צַעַר וַחֲרָטָה

עַל נְעוּרֶיךָ שֶׁבָּלוּ

וְחַיֶּיךָ בְהֶבֶל כָּלוּ

(וְאֵין לָהֶם עוֹד תַּקָּנָה

אַחַר שְׁלשִׁים שָׁנָה),

עַל לִבְנָתְךָ הַפְּגוּמָה

וְעַל נִשְׁמָתְךָ הַעֲגוּמָה

אֲשֶׁר תִּבְכֶּה בַמִּסְתָּרִים

מִקִּנְאָה בַנְּעָרִים – –

אֲזַי לַעֲצָתֵנוּ שִׁמְעָה,

עֵינֶיךָ בָנוּ שִׂימָה,

אַל תַּעֲמֹד הוֹזֶה וְחוֹלֵם,

טוֹמֵן יַד בַּצַּלַּחַת כְּגֹלֶם,

וּבְעוֹד הָעֲלָמוֹת לֹא סָפוּ,

בְּעוֹד יָדֶיךָ לֹא רָפוּ,

חֲטֹף אַחַת, וְאוֹתָהּ קַדֵּשׁ,

וְלִבְנָתְךָ־נִשְׁמָתְךָ חַדֵּשׁ,

וּלְעֵינֵי כָל הָאָרֶץ

תִּהְיֶה גַּם אַתָּה פָּרִיץ…

(בְּמֶשֶׁךְ הַמָּחוֹל וְהַזְּמִירוֹת שָׁב הָאָב עִם

הָאֵם וְעוֹמְדִים אֵצֶל הָעֵצִים. אַרְבָּעָה בַחוּרִים בָּאִים

מִשְּׂמֹאל לָרוֹאִים וְנוֹשְׂאִים בִּידֵיהֶם כְּלֵי זֶמֶר וּפוֹרְטִים

עַל מֵיתְרֵיהֶם בְּאֶצְבַּע. בָּאִים זֶה אַחַר זֶה, אַחֲרֵי הַפְסָקָה

קְטַנָּה. מִתְּחִלָּה הֵם עוֹמְדִים מֵרָחוֹק, כִּבַחֲצִי גֹרֶן,

מַשְׁגִּיחִים בַּמָּחוֹל וּמְנַגְּנִים עַל נִבְלֵיהֶם, אַךְ לְאַט לְאַט

הֵם מִתְקָרְבִים, וּבְסוֹף הַשִּׁיר אוֹחֵז כָּל אֶחָד בְּיַד אֲהוּבָתוֹ).

בָּחוּר א'

אֲנִי שֶׁלָּךְ וְאַתְּ שֶׁלִּי, שׁוּלַמִּית.

שׁוּלַמִּית

אַהֲבָתִי לְךָ, דּוֹדִי, הִיא עוֹלָמִית.

בָּחוּר ב'

רַק לִי לְבַדִּי תַזְהִירִי, פְּנִינָה.

פְּנִינָה

עַל זֶה לִבִּי מָלֵא רִנָּה.

בָּחוּר ג'

רַק לִי תִפְרְחִי, הֲלֹא, שׁוֹשַׁנָּה?

שׁוֹשַׁנָּה

שֶׁאֱלַת נַפְשִׁי הִנֵּה נַעֲנָה.

בָּחוּר ד'

וְאַתְּ שֶׁלִּי תִהְיִי, חֲבַצֶּלֶת?

חֲבַצֶּלֶת

לָזֹאת הָיִיתִי מִתְפַּלֶּלֶת (וְהֵם רוֹקְדִים כֻּלָּם

אֶת מְחוֹלַת הַמִּזְרָח, זֶה כְנֶגֶד זוֹ, וְנִפְרָדִים זֶה מִזּוֹ,

וְהַנְּעָרוֹת הוֹלְכוֹת לְצַד אַחֵר, כְּאִלּוּ מִתְרַחֲקוֹת מִן

הַבַּחוּרִים).

בָּחוּר א'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, הַשּׁוּלַמִּית,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

אַהֲבָתִי לָךְ גַּם הִיא עוֹלָמִית

וְאָהַבְתִּי רַק אוֹתָךְ.

בָּחוּר ב'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, פְּנִינַת־זֹהַר,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

כִּי יְפִי הַמַּרְאֶה וִיפִי הַתֹּאַר

הֵם שֶׁלָּךְ, שֶׁלָּךְ.

בָּחוּר ג'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, הַשּׁוֹשַׁנָּה,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

וְאָזְנַיִךְ שׁוּב תִּשְׁמַעְנָה

מַה גָדְלָה אַהֲבָתִי לָךְ.

בָּחוּר ד'

שׁוּבִי, שׁוּבִי, הַחֲבַצֶּלֶת,

שׁוּבִי וְאֶחֱזֶה בָךְ;

כִּי נַפְשִׁי מַה מְיַחֶלֶת

זֶה כָל הַיָמִים לָךְ.

(אַךְ הַנְּעָרוֹת עוֹמְדוֹת תַּחְתָּן, וְהֵן מְשִׁיבוֹת, כָּל אַחַת, חָרוּז אֶחָד).

שׁוּלַמִּית

מַה, דּוֹדִי, בִּי מָצָאתָ,

שֶׁעֵינֶיךָ אֵלַי נָשָׂאתָ?

פְּנִינָה

אִם אֶל כַּסְפִּי וּזְהָבִי – –

עָנִי גָדוֹל הוּא אָבִי;

שׁוֹשַׁנָּה

גַּם לֹא מְיֻחֶסֶת אֲנִי כַלָּה,

מִשְׁפַּחְתִּי הִיא הַדַּלָּה;

חֲבַצֶּלֶת

אֵין בִּי יֹפִי אַף תִּפְאֶרֶת – –

כְּלַּךְ לְךָ אֵצֶל אַחֶרֶת.

(גַּם הַבַּחוּרִים עוֹנִים לְעֻמָּתָן).

בָּחוּר א'

נַפְשִׁי בָּךְ, רַק בָּךְ, חוֹשֶׁקֶת

הַאֵין תְּשׁוּבָה זוֹ מַסְפֶּקֶת?

בָּחוּר ב'

מַה לִי הוֹן, מַה לִי עֹשֶׁר,

לֹא בְכֶסֶף וְלֹא בְזָהָב אֹשֶׁר.

בָּחוּר ג'

כֻּלָּנוּ בְנֵי אַבְרָהָם וְשָׂרָה,

כָּמוֹהָ תַּמָּה אַתְּ וּבָרָה.

בָּחוּר ד'

גַּם תִּפְאֶרֶת לָךְ, גַּם יֹפִי,

אֵין בָּךָ כָּל מוּם, כָּל דֹּפִי…

(וְזֶה אַחַר זֶה הֵם עוֹבְרִים אֶל הַנְּעָרוֹת

וְאוֹחֲזִים בִּידֵיהֶן, וְכֻלָּם יוֹצְאִים בְּמָחוֹל מֵחָדָשׁ.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁאֵלָה וּתְשׁוּבָה זוֹ, מִתְלַחֶשֶׁת הָאֵם עִם הָאָב, וְהֵם

קוֹרְאִים לִבְנֵיהֶם, וְכֻלָּם יוֹצְאִים וְשָׁבִים וּמַכְנִיסִים מִן

הַבַּיִת שֻׁלְחָן וְכִסְאוֹת, מְבִיאִים בַּקְבּוּק יַיִן וְכוֹסוֹת

וְהָאָב עוֹבֵר אֶל מְקוֹם הַמְחוֹלְלִים).

דָּוִד־הָאָב

(מִשְׁתַּחֲוֶה לְעֻמָּתָם, וּמֵרִים אֶת יָדוֹ לְהַפְנוֹת

אֶת לִבָּם אֵלָיו) יְדִידַי הַצְּעִירִים, בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת

יַחְדָּו. הִנֵּה נָא הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּשִׂמְחַתְכֶם מֵרָחוֹק

וְהִתְעַנַּגְתִּי עַל מַרְאֵה צְעִירֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַחֲסוֹנִים

כָּאַלּוֹן, וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל הַיָּפוֹת וְהַצְּנוּעוֹת; כַּבְּדוּנִי

נָא גַם אָנִי, וְהִשְׁתַּתְּפוּ בְשִׂמְחָתִי עַל אֲשֶׁר הֶחֱיַנִי ה'

וְזִכַּנִי לִרְאוֹת בְּעֵינַי אֶת תְּחִיַּת עַמֵּנוּ בְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ

וְשׁוּבוֹ אֶל מִנְהָגֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים הַיָּפִים, כִּמְחוֹלוֹת

הַכְּרָמִים שֶׁרָאִינוּ אֶתְמוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מַה נֶהְדָּר

הָיָה הַמַּרְאֶה בְּצֵאת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל קְצוּבוֹת וּמַתְאִימוֹת,

כֻּלָּן יָפוֹת, כֻּלָּן בְּרוּרוֹת, לְבוּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ לָבָן, סֵמֶל

הַטֹּהַר וְהַזֹּךְ, הַתֹּם וְהַצְּנִיעוּת, אֶל הַכְּרָמִים, כַּרְמֵי

יִשְׂרָאֵל, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי הַפְסָקָה שֶׁל אַלְפַּיִם

שָׁנָה, וּבְחוּלָן אֶת הַמָּחוֹל הָעִבְרִי הַטָּהוֹר תַּחַת שְׁמֵי

הַתְּכֵלֶת, וְשָׂמְחוּ עִמָּהֶן זְקֵנִים עִם נְעָרִים, וּפָחַד וְרָחַב

לֵב אָבוֹת בִּרְאוֹתָם דּוֹר חָדָשׁ עוֹמֵד לָקוּם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת

צַעַר הַגָּלוּת, וּבְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, אֶרֶץ אֲבוֹת, יִרְאֶה חַיִּים

עִם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ מִבֵּין הַמְחוֹלְלוֹת, וּבָנָה בַיִת

נֶאֱמָן לַה' וּלְעַמֵּנוּ, כְּהַבְטָחַת נְבִיאֵינוּ מֵאָז – הָבָה

וְאֶתֵּן תּוֹדָה לַה' עַל כּוֹס יַיִן אֲשֶׁר אִתִּי תִּשְׁתּוּ כֻלְּכֶם

עַל שֻׁלְחָנִי. הָבָה, נֵלְכָה נָא וְנֵשְׁבָה אֶל הַשֻּׁלְחָן

(הַזּוּגוֹת מִשְׁתַּחֲוִים לְעֻמָּתוֹ, לָאוֹת כִּי מְקַבְּלִים הֵם אֶת

דְבָרָיו, וְזוּג זוּג הֵם הוֹלְכִים אַחֲרֵי הָאָב וְיוֹשְׁבִים אֶל

הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר כּוֹסוֹת יַיִן עוֹמְדוֹת עָלָיו, אֲשֶׁר הָאֵם

מִלְּאָה אוֹתָן בְּדַבֵּר הָאָב אֶל הַצְּעִירִים. הָאָב מֵרִים אֶת

כּוֹסוֹ) הִנְנִי מְבָרֵךְ אֶת כֻּלְּכֶם שֶׁתִּרְאוּ נַחַת אִישׁ עִם

אִשְׁתּוֹ, וְתִזְכּוּ לְגַדֵּל דּוֹר חָדָשׁ שֶׁל בָּנִים וּבָנוֹת כְּדַת

מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִהְיוּ לִבְרָכָה וּלְתִפְאֶרֶת לְעַמֵּנוּ

וּלְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא

פְּרִי הַגָּפֶן (כֻּלָּם עוֹנִים, אָמֵן) בָּרוּךְ אַתָּה וכו'

שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה

(שׁוֹתֶה).

כֻּלָּם

אָמֵן (מְבָרְכִים) בָּרוּךְ אַתָּה… הַגָּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה… לַזְּמַן הַזֶּה (שׁוֹתִים).

דָּוִד

אָמֵן (גַּם הַאֵם וְהַבָּנִים מְבָרְכִים וְשׁוֹתִים).

הָאֵם

מַזָּל טוֹב לְכֻלְּכֶם, וְהַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׂמָחוֹת אֶצְלְכֶם וְאֶצְלֵנוּ וְאֵצֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.

בָּחוּר ג'

(קָם) בְּשֵׁם חֲבֵרַי וְחַבְרוֹתַי הִנְנִי מוֹדֶה לְךָ,

אֲדוֹנִי, וְלָךְ, גְּבִרְתִּי, עַל מִדַּתְכֶם, מִדַּת אַבְרָהָם

אָבִינוּ, לְהַכְנִיס אוֹרְחִים וּלְכַבְּדָם מִמַּתְּנַת ה' לָכֶם.

הִנְנִי מַרְשֶׁה לִי לְהַזְמִין אֶתְכֶם וְאֶת בְּנֵיכֶם הַנֶּחְמָדִים

לַחֲתֻנָּתֵנוּ שֶׁתִּהְיֶה בְּמוֹצָאֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה בְּאוּלָם בֵּית

הַכְּנֶסֶת. עַכְשָׁו נֵלֵךְ הַבַּיְתָה לְהַצִּיג אֶת כַּלּוֹתֵינוּ

לִפְנֵי הוֹרֵינוּ. תּוֹדָה לָכֶם, וִהְיוּ שָׁלוֹם.

כָּל הַצְּעִירִים

תּוֹדָה לָכֶם וִהְיוּ שָׁלוֹם (קָמִים וְיוֹצְאִים אֶל קְצֵה הַבָּמָה מִשְּׂמֹאל לָרוֹאִים).

הָאָב וְהָאֵם

לְכוּ לְשָׁלוֹם (הַיַּלְדָּה נוֹתֶנֶת פֶּרַח לְכָל אֶחָד

מִן הַבַּחוּרִים, וְהַבָּחוּר תּוֹקֵעַ אֶת הַפֶּרַח אוֹ מְהַדֵּק אוֹתוֹ

בְשִׂכָּה אֶל חֲזִיַּת כַּלָּתוֹ, וַאֲחוּזֵי יָד אוֹ שְׁלוּבֵי זְרוֹעַ

הֵם יוֹצְאִים מֵעֵבֶר לַבָּמָה).

הָאָב

נָשׁוּב נָא, בְּנִי, לִבְנוֹת אֶת הַסֻּכָּה (וְהוּא

עוֹלֶה עַל הַכִּסֵּא וְלוֹקֵחַ מִיַּד בְּנוֹ אֶת הֶעָנָף וְשָׂם אוֹתוֹ

עַל רֹאשׁ הַסֻּכָּה, כְּשֶׁהָאֵם וְהַיַּלְדָּה מְפַנּוֹת אֶת הַגָּן

בַּהֲשִׁיבָן אֶת הַכֵּלִים וְהַכִּסְאוֹת אֶל הַבָּיִת).

שְׁלֹמֹה

הַאֵין אַתָּה חָשׁ בְחָזֶךָ עַכְשָׁו, אַבָּא?

דָּוִד

לֹא, בְּנִי. מַרְאֵה הַבַּחוּרִים הַגִּבּוֹרִים

וְהָעֲלָמוֹת הַיָּפוֹת הֵסִיר אֶת כְּאֵבִי. צָרוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם

מִלְּאוּ אֶת הַכּוֹס דְּמָעוֹת. חֶבְלֵי מָשִׁיחַ הָיוּ הַיָּמִים הָהֵם

(הַיַּלְדָּה שָׁבָה וּמַקְשִׁיבָה) נוֹדֶה לַה', בְּנִי וּבִתִּי. עוֹד

שָׁנִים אֲחָדוֹת תַּעֲבֹרְנָה, תִּבְחַר לְךָ עַלְמָה יָפָה כַאֲחוֹתְךָ,

וְגַם אַתְּ, בִּתִּי, תֵּצְאִי בִמְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. לְכוּ בָנַי,

נָרִיעָה לַה' אֱלֹהֵינו, וּנְזַמְּרָה לְצוּר קָדְשֵׁנוּ (כֻּלָּם

מְזַמְּרִים).

אוֹדְךָ ה' כִּי עֲנִיתָנִי

וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה וכו'.

(הַמָּסָךְ)

ניסן, תרפ“א, תשרי תרפ”ב, חשון תרפ"ג.

הערה:

כחצי שנה אחרי כתבי את התמונה הראשונה, הראיתיה לאדם אחד, ויאמר לי: נניח כי הכל טוב ויפה; אבל היתכן להציג מחזה־תוגה ביום־טוב, בזמן שמחתנו? ואף אני אמנם השיבותי לו: ומה אעשה אם הגוים עושים פוגרום דוקא ביום־טוב? ובכל זאת נכנסו דבריו אל לבי, ואף אני עניתי לי, דיה לצרה בשעתה, ואז נולד בלבי הרעיון של התמונה השניה ומחולת הכרמים. קמתי וחייתי את הילד דוד, וגלגלתי אותו בגלגול מחלות לארץ ישראל, ובנה שם את הסכה, וככה יצא לי כמו שכתוב: “אז תשמח בתולה במחול, ובחורים וזקנים יחדו; והפכתי אבלם לששון, ונחמתים, ושמחתים מיגונם”.

והנה אני כשלעצמי, שאיני משורר וכו' (עין הקדמה למהדורה הראשונה) די לי בשירים ובתפים ובמחולות כמו שכתבתי אני. אבל אתם, המבקרים הנכבדים, ודאי שתעשו לי חסד ותודו לי שאמנם טוב הרעיון כשלעצמו, אלא העבוד מקלקלו… ובכן, למה לא תעשו אף אתם כמתוקנים שבהם? הרי יודעים אתם (וכי מה איננו ידוע לכם? היפלא מכם דבר?) כי שקספיר הגדול בכבודו ובעצמו, אל יחשב לו דבר זה לגנאי, לקח את רעיונותיו היותר טובים מאחרים ועבד אותם לפי דרכו ועשה את החזיונות הגדולים אשר אתם מזכירים אותם תמיר בדחילו ורחימו.‏ ובכן, הנה מפקיר אני את רעיוני הטוב הזה, וכל הרוצה בו יזכה מן ההפקר, ויבא נא איזה שקספיר משלנו, – כי אף אם אמנם אין לנו ארץ ואין לנו עם ואין לנו עתיד, אבל שקספירים, תודה לאל, אִינם חסרים לנו –, ובכן יבא נא אחד השקספירים אשר לנו ויעבד את רעיוני לפי דרכו וסגנונו, ומן השמים ירחמו…

(שִׂיחָה־חִזָּיוֹן לַחֲנֻכָּה בְמַעֲרָכָה אֶחָת)

הַנְּפָשׁוֹת:

זָקֵן

זְקֵנָה וְנֶכְדֵיהֶם:

רְאוּבֵן

שִׁמְעוֹן

לֵוִי

יְהוּדָה

רָחֵל

(הַבָּמָה מְחֻלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲצָאִים עַל יַד מָסָךְ

הַפָּרוּשׂ מִצָּפוֹן לְדָרוֹם בְּמֶרְחַק שְׁלִישׁ הָאֹרֶךְ בֵּין אֲרוֹן

הַקֹּדֶשׁ וּבֵין גַּרְמֵי הַמַּעֲלוֹת. מָסָךְ זֶה הָאָמוּר אֵינוֹ עוֹלֶה

וְלֹא יוֹרֵד, אֶלָּא מְשַׁמֵּשׁ מְחִיצָה אוֹ דָּלֶת. מִחוּץ לַמָּסָךְ

עוֹמֶדֶת תֵּבַת הַחַזָּן עֲרֻמָּה.

אִם בָּאוּלָם מֻצָּג הַמַּחֲזֶה, וְלֹא בְּבֵית

הַכְּנֶסֶת, יִהְיֶה מַרְאֵה הַבָּמָה כְּעֵין חֲדַר הָאֹכֶל אוֹ כְמַרְאֵה

הַטְּרַקְלִין בְּבַיִת רָגִיל בַּאֲמֵרִיקָה.

תֵּאוּר הַמַּעֲשִׂים פֹּה הוּא לְפִי הַהַצָּגָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת).

זְקֵנָה

(יוֹצֵאת מִלִּפְנִים מִן הַמָּסָךְ, וּבְיָדָהּ מַפָּה

לְבָנָה. הִיא פּוֹרֶשֶׂת אֶת הַמַּפָּה עַל הַתֵּבָה,

בְּדַבְּרָהּ:)

חַג הַחֲנֻכָּה כְּבָר הִגִּיעַ. כָּכָה עָפִים הַיָּמִים

וְעוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים. תּוֹדָה לָאֵל, נִצַּלְנוּ מֵהַגֵּיהִנֹּם

בְּפוֹלַנְד וְהִנְנוּ יוֹשְׁבִים שְׁקֵטִים וּבְטוּחִים בְּאֶרֶץ טוֹבָה

וּבְרוּכָה. בָּנֵינוּ מְפַרְנְסִים אוֹתָנוּ בְכָבוֹד. אֲבָל, חֲבָל!

חֲבָל! אֵין לָנוּ מֵעֹנֶג שַׁבָּת וְלֹא מִשִּׂמְחַת יוֹם־טוֹב. הַבָּנִים

מְחַלְלִים אֶת הַשַּׁבָּת, וְיַלְדֵיהֶם מִתְחַנְּכִים כְּיַלְדֵי

נָכְרִים. הוֹ, אֲמֵרִיקָה, אֲמֵרִיקָה, אֵת הַגּוּף הִצַּלְנוּ, אֲבָל

הַנְּשָׁמָה, הַנְּשָׁמָה הַיְּהוּדִית מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? (דְּמָעוֹת

זוֹלְגוֹת מֵעֵינֶיהָ וְהִיא מוֹחָה אוֹתָן בְּסִנָּרָהּ הַלָּבָן.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עוֹלֶה עַל הַבָּמָה זָקֵן אֶחָד, עֲטוּף אַדֶּרֶת

אֲרֻכָּה וּמִשְׁעֶנֶת בְּיָדוֹ, כְּבָא מִן הַחוּץ).

זָקֵן

עַרְבָא טָבָא לָךְ, סַבְתָּא.

זְקֵנָה

(מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת) עַרְבָא טָבָא לְךָ, סָבָא.

זָקֵן

נוּ, נוּ, לָמֶּה תִבְכִּי וְלָמָּה נָפְלוּ פָנָיִךְ? הֵן

לֹא תִּשְׁעָה בְאָב הַיּוֹם, חָג לָנוּ הַיּוֹם, חַג חֲנֻכָּה! הַחַזָּן

עִם מַקְהֵלָתוֹ בֵרַךְ עַל הַנֵּרוֹת וְזִמֵּר זֶמֶר יָפֶה, "מָעוֹז צוּר

יְשׁוּעָתִי" (פּוֹשֵׁט אַדַּרְתּוֹ וּמוֹסֵר לָהּ יַחַד עִם הַמִּשְׁעֶנֶת

וְהַכּוֹבַע הַחַם, וְנִשְׁאָר עוֹמֵד בְּבֶגֶד אָרֹךְ וּבְכִפָּה עַל

רֹאשׁוֹ) הוֹאִילִי נָא וְהָבִיאִי אֶת הַמְּנוֹרָה וְהַנֵּרוֹת, גַּם אֶת

הַסִּדּוּר הַגָּדוֹל. נְבָרֵךְ עַל הַנֵּרוֹת, נְזַמֵּר, וְנֹאכַל אֲרֻחַת

הָעָרֶב. הֲלֹא חֲנֻכָּה הַיּוֹם לַיְּהוּדִים!

זְקֵנָה

(לוֹקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת הַמִּטַּלְטְלִים) הָהּ, גַּם

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁחֲנֻכָּה הַיּוֹם. אֲבָל, אוֹי לִי, הֲגַם בָּנֵינוּ

מְבָרְכִים עַל נֵרוֹת חֲנֻכָּה?

זָקֵן

בָּנֵינוּ, בָּנֵינוּ… (וְהוּא מְנַעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ,

כְּמִתְיָאֵשׁ מֵהֶם לְגַמְרֵי, עוֹשֶׂה בְיָדוֹ כְמוֹסֵר אֶת דִּינוֹ

לַשָּׁמָיִם)

ה', הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה… (הַזְּקֵנָה יוֹצֵאת

אֶל לִפְנִים מִן הַמָּסָךְ לְרֶגַע, וְהַזָּקֵן מְטַיֵּל אֲרֻכּוֹת

וּקְצָרוֹת שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים).

זְקֵנָה

(שָׁבָה וּבְיָדֶיהָ מְנוֹרַת כֶּסֶף וּצְרוֹר נֵרוֹת.

הִיא חוֹזֶרֶת וּמְבִיאָה אֶת הַסִּדּוּר הַגָּדוֹל "קָרְבַּן

מִנְחָה")

הַכֹּל מוּכָן לְפָנֶיךָ, סָבָא. יָכֹל אַתָּה לְבָרֵךְ עַל הַנֵּרוֹת.

זָקֵן

(מִתְעוֹרֵר, נִגָּשׁ אֶל הַתֵּבָה, תּוֹקֵעַ בְּאִי

חִפָּזוֹן נֵר אֶחָד בַּמְּנוֹרָה, מַדְלִיק אֶת הַשַּׁמָּשׁ וּמְבָרֵךְ

בְּנִגּוּן):

בָּרוּךְ אַתָּה… וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה.

זְקֵנָה

אָמֵן.

זָקֵן

בָּרוּךְ אַתָּה… שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

זְקֵנָה

אָמֵן.

זָקֵן

בָּרוּךְ אַתָּה… שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

זְקֵנָה

אָמֵן.

זָקֵן

(תּוֹקֵעַ אֶת הַשַּׁמָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וּמַתְחִיל

לְזַמֵּר בַּנִּגּוּן הַמְקֻבָּל) “מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי…” (מַפְסִיק

בְּאֶמְצַע וְאוֹמֵר) נוּ, לָמָּה תַחֲרִישִׁי? מַדּוּעַ אֵינֵךְ

מְזַמָּרֶת?

זְקֵנָה

מִי, אָנִי? הֲלֹא אִשָּׁה אָנִי! וְכִי אִשָּׁה מְזַמֶּרֶת בְּרָכוֹת?

זָקֵן

כֵּן. פֹּה בַאֲמֵרִיקָה גַּם הַנָּשִׁים מְזַמְּרוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, קַל וָחֹמֶר בַּבָּיִת.

זְקֵנָה

(בִּמְנוֹד רֹאשׁ) הוֹ, אֲמֵרִיקָה, אֲמֵרִיקָה!…

זָקֵן

נוּ, נוּ, הֲרֵי לְךָ הַסִּדּוּר, הָבָה נְזַמֵּרָה!

(מְקָרֵב לָהּ אֶת הַסִּדּוּר, וְהֵם עוֹמְדִים שְׁנֵיהֶם, פְּנֵיהֶם

מוּסַבִּים נוֹכַח הַמְּנוֹרָה וּמְזַמְּרִים) "מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי,

לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ. תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי, וְשָׁם תּוֹדָה

נְזַבֵּחַ…" (אֲבָל הַדְּמָעוֹת מִתְפָּרְצוֹת מֵעֵינֶיהָ לַמְרוֹת

רְצוֹנָהּ, הִיא מְרִימָה אֶת כַּנְפֵי סִנָּרָהּ אֶל עֵינֶיהָ, וּבִיבָבָה

מָרָה מְמַהֶרֶת לָצֵאת אֶל לִפְנִים מִן הַמָּסָךְ. הַזָּקֵן מַבִּיט

אַחֲרֶיהָ כְמִשְׁתָּאֶה, מְנַעְנֵעַ עָלֶיהָ בְּרֹאשׁוֹ) אִשָּׁה…

לְעוֹלָם תִּהְיֶה אִשָּׁה… (הוּא מִתְחַזֵּק, מַבְלִיג עַל רִגְשׁוֹתָיו

וּמַמְשִׁיךְ אֶת הַזְּמִירָה לְבַדּוֹ, וּמַתְחִיל מֵחָדָשׁ: "מָעוֹז צוּר

יְשׁוּעָתִי…" בְּאוֹתוֹ רֶגַע עוֹלִים עַל הַבִּימָה שְׁלשָׁה יְלָדִים

מֵעֵבֶר מִזֶּה וּשְׁנֵי יְלָדִים מֵעֵבֶר מִזֶּה. יַלְדָּה אַחַת בֵּין

הַשְּׁלשָׁה. הַזָּקֵן אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָם וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בָּהֶם

כְּשֶׁהֵם מַמְשִׁיכִים אֶת הַזִּמְרָה: “לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ” עַד סוֹף

הֶחָרוּז וְעוֹד חוֹזְרִים עָלָיו שֵׁנִית. שׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל מַקְהֵלָה

וְהוּא עוֹמֵד וּמִשְׁתּוֹמֵם לְמִשְׁמַע אָזְנָיו, עֵינָיו נְשׂוּאוֹת

הַשָּׁמַיְמָה, כַּפּוֹת יָדָיו נְשׂוּאוֹת אֶל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ,

כְּאִלּוּ מַלְאֲכֵי מָרוֹם הָיוּ בְעוֹזְרָיו. כְּשֶׁהַזִּמְרָה חָדְלָה,

הוּא מַתְחִיל לִקְרֹא אֶת הֶחָרוּז הַשֵּׁנִי: "רָעוֹת שָׂבְעָה

נַפְשִׁי…" כְּשֶׁהוּא מְזַמֵּר לְבַדּוֹ, אַךְ הַיְלָדִים סוֹבְבִים

אוֹתוֹ וְקוֹרְאִים בְּאָזְנָיו).

יְלָדִים

עַרְבָא טָבָא, סָבָא! עַרְבָא טָבָא, סָבָא!

זָקֵן

(מֵסֵב פָּנָיו נֶגְדָּם וְנֶגֶד הַנֶּאֱסָפִים) אַהּ, יְלָדַי, נְכָדַי הַיְקָרִים! הֲשָׁלוֹם לָכֶם?

יְלָדִים

כֵּן, סָבָא טָבָא, שָׁלוֹם לָנוּ (וְהֵם מִסְתַּדְּרִים

בְּמַעֲרָכָה לִימִינוֹ וְלִשְׂמֹאלוֹ כְּבַחֲצִי גֹרֶן, וּפְנֵיהֶם אֶל

הָרוֹאִים).

זָקֵן

וּמַה שְׁלוֹם אֲבוֹתֵיכֶם?

יְלָדִים

כֵן, כֵּן, סָבָא. שָׁלוֹם גַּם לָהֶם!

זָקֵן

שְׁבוּ נָא, יְלָדִים, וְהִנָּפְשׁוּ מְעָט (וְהוּא

מַרְאֶה לָהֶם עַל אֵיזֶה כִסְאוֹת הַסְּמוּכִים לְמַעֲקֵה

הַבִּימָה).

רְאוּבֵן

(צוֹעֵד צַעַד אֶחָד לְפָנִים, וּבְגָמְרוֹ אֶת דְּבָרָיו

צוֹעֵד לְאָחוֹר) תּוֹדָה לְךָ, סָבָא. אֵין לָנוּ פְנַאי לָשָׁבֶת.

צְרִיכִים אָנוּ לְבַקֵּר גַּם אֶת הַדּוֹד.

זָקֵן

אִם כֵּן, לֹא אֶעֱצֹר אֶתְכֶם. לְכוּ לְשָׁלוֹם, יְלָדַי, וְדִרְשׁוּ בִשְׁלוֹם אֲבִיכֶם וְאִמְּכֶם.

שִׁמְעוֹן

אֲבָל, סָבָא, אַתָּה שָׁכַחְתָּ אֵיזֶה דָבָר!

זָקֵן

שָׁכַחְתִּי? אֵיזֶה דָבָר שָׁכַחְתִּי?

לֵוִי

שָׁכַחְתָּ לָתֵת לָנוּ דְמֵי חֲנֻכָּה!

זָקֵן

הַא… הַא… הַא… וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת לָכֶם דְּמֵי חֲנֻכָּה.

יְהוּדָה

וּמַדּוּעַ לֹא? הַאִם לֹא נָתְנוּ לְךָ, סָבָא, דְּמֵי חֲנֻכָּה כְּשֶׁהָיִיתָ יֶלֶד כָּמוֹנוּ?

זָקֵן

(מֵרִים אֶת יָדוֹ וּמַצְלִיף בָּאֲוִיר הַצְלָפַת

“לְהַבְדִּיל”, כְּלוֹמַר, עָבְרוּ הַיָּמִים הָהֵם) אָז הָיוּ זְמַנִּים

אֲחֵרִים וִילָדִים אֲחֵרִים. כַּאֲשֶׁר אֲנִי הָיִיתִי יֶלֶד כָּמוֹךָ,

יָדַעְתִּי לְסַפֵּר הַרְבֵּה אֹדוֹת חֲנֻכָּה וְהַחַשְׁמוֹנָאִים,

הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת. אֲבָל אַתֶּם, יְלָדִים, שֶׁנּוֹלַדְתֶּם

בַאֲמֵרִיקָה, מָה אַתֶּם יוֹדְעִים אֹדוֹת חֲנֻכָּה? מַדּוּעַ יִתְּנוּ

לָכֶם דְּמֵי חֲנֻכָּה? (וְהוּא מַצְלִיף בְּיָדוֹ לְאוֹת בִּטּוּל

גָּמוּר) אַהּ…

רָחֵל

אֲבָל, סָבָא, גַּם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים לְסַפֵּר הַרְבֵּה אֹדוֹת חֲנֻכָּה וְגִבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל.

זָקֵן

(מַבִּיט עָלֶיהָ כְּמִתְעַנְיֵן בִּדְבָרֶיהָ אַף כִּי

אֵינוֹ מַאֲמִין בַּאֲמִתּוּתָם) מָה אַתֶּם יוֹדְעִים עַל דְּבַר

חֲנֻכָּה? אַדְרַבָּה, הַשְׁמִיעִי נָא, וְאֶשְׁמָעָה.

רָחֵל

שְׁאַל אוֹתָנוּ וְנַגֵּד לָךָ.

זָקֵן

טוֹב. אֲנִי אֶשְׁאַל אֶתְכֶם שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת, וְאִם

תֵּדְעוּ לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת נְכוֹנוֹת, אֶתֵּן לְכָל אֶחָד מִכֶּם

שֶׁקֶל כֶּסֶף דְּמֵי חֲנֻכָּה. הֲמוֹצֵא זֶה חֵן בְּעֵינֵיכֶם?

יְלָדִים

כֵן, סָבָא. שְׁאַל נָא.

זָקֵן

הֲיוֹדְעִים אַתֶּם לְסַפֵּר אֶת סִפּוּר חַנָּה וְשִׁבְעַת בָּנֶיהָ?

יְלָדִים

כֵן, סָבָא.

זָקֵן

אֹדוֹת אַנְטִיּוֹכוּס וְהַבּוֹגֵד?

יְלָדִים

כֵן, סָבָא.

זָקֵן

הַנֵּס שֶׁל פַּךְ הַשֶּׁמֶן?

יְלָדִים

כֵן, סָבָא.

זָקֵן

אִמְרוּ לִי מִי הָיָה מַתִּתְיָהוּ הַחַשְׁמוֹנָאִי?

רְאוּבֵן

מַתִּתְיָהוּ הָיָה כֹהֵן אֶחָד אֲשֶׁר יָשַׁב בְּעִיר מוֹדִיעִין סָמוּךְ לִירוּשָׁלָיִם.

זָקֵן

כַּמָּה בָנִים הָיוּ לוֹ, וּמַה שְׁמוֹתֵיהֶם?

שִׁמְעוֹן

חֲמִשָּׁה בָנִים הָיוּ לוֹ, וְאֵלֶּה שְׁמוֹתֵיהֶם: יוֹחָנָן, שִׁמְעוֹן, יְהוּדָה, אֱלִיעֶזֶר, וְיוֹנָתָן.

זָקֵן

מִי הָיָה הַגִּבּוֹר בָּהֶם?

לֵוִי

יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי.

זָקֵן

מִפְּנֵי מַה קָרְאוּ לוֹ “הַמַּכַּבִּי?”

יְהוּדָה

מִפְּנֵי שֶׁעַל דִּגְלוֹ הָיָה כָתוּב: "מִי כָמוֹךָ בָאֵלִים ה' ".

זָקֵן

אִמְרוּ לִי עַכְשָׁו, מָה הִיא חֲנֻכָּה?

רָחֵל

חֲנֻכָּה הִיא הַחַג שֶׁל חֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַל

יְדֵי יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי כְּשֶׁנִּצַּח אֶת מֶלֶךְ יָוָן,

אַנְטִיּוֹכוּס הָרָשָׁע.

זָקֵן

זֶה יָפֶה מְאֹד, יְלָדִים. אוּלָם, חַכּוּ נָא, יְלָדִים,

וְאֶקְרָא לַסַּבְתָּא. מַה יִשְׂמַח לִבָּהּ לָדַעַת שֶׁנְּכָדֶיהָ אֵינָם

גּוֹיִם גְּמוּרִים (וְהוּא מוֹשֵׁךְ בְּשׁוּלֵי הַמָּסָךְ, מַכְנִיס

רֹאשׁוֹ וְקוֹרֵא) הוֹי, סַבְתָּא, סַבְתָּא! בֹּאִי וּרְאִי אֶת

הָאוֹרְחִים הַיְקָרִים שֶׁבָּאוּ אֵלֵינוּ. מְחִי אֶת דִּמְעוֹתַיִךְ

וְהִכָּנְסִי נָא (שָׁב אֶל הַיְלָדִים).

זְקֵנָה

(תְּחִלָּה מוֹצִיאָה אֶת רֹאשָׁה מִלִּפְנִים מִן

הַמָּסָךְ, וּכְשֶׁהִיא רוֹאָה אֶת הַיְלָדִים, הִיא מִתְפָּרֶצֶת אֶל

הַחֶדֶר בְּשִׂמְחָה) אַהּ, יְלָדַי, נְכָדַי הַיְקָרִים! אֲהוּבַי

וַחֲבִיבָי! (נוֹשֶׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת אוֹתָם) מַה שְׁלוֹמְכֶם, וּמַה

שְׁלוֹם אֲבִיכֶם וְאִמְּכֶם? (וְהִיא נוֹשֶׁקֶת אוֹתָם שֵׁנִית. בַּפַּעַם

הַשְּׁנִיָּה הִיא מַתְחִילָה מִן הַיֶּלֶד שֶׁהָיָה הָאַחֲרוֹן

לַנְּשִׁיקָה בַתְּחִלָּה).

זָקֵן

(מַפְסִיק אוֹתָהּ) נוּ, נוּ, זֶה דַי, זֶה דָי. הֵרָגְעִי

נָא. תְּנִי לִי לִשְׁאֹל אוֹתָם שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת. אַהּ, יְלָדִים

טוֹבִים הֵם, כִּמְעַט יְהוּדִים… שְׁבוּ נָא, יְלָדִים, רַק שְׁאֵלוֹת

אֲחָדוֹת. מַה טוֹב וּמַה נָעִים לִשְׁמֹעַ אֶתְכֶם מְדַבְּרִים כְּמוֹ

יְהוּדִים! מִי מִכֶּם יֹאמַר לִי אֵיזֶה גְּזֵרוֹת גָּזַר אַנְטְיוֹכוּס

הָרָשָׁע עַל הַיְּהוּדִים?

רְאוּבֵן

אֲנִי, סָבָא. מֶלֶךְ יָוָן גָּזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא

יִלְמְדוּ תוֹרָה, שֶׁיְּחַלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁיֹּאכְלוּ מִבְּשַׂר

הַחֲזִיר, וְשֶׁיִּשְׁתַּחֲווּ לַפְּסִילִים.

זָקֵן

נוּ, וּמֶה עָשׂוּ הַיְּהוּדִים? הַאָכְלוּ מִבְּשַׂר

הַחֲזִיר? (הַזָּקֵן מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּזְקָנוֹ לְכָל הַצְּרָכִים אֲשֶׁר

בִּשְׁבִילָם נִבְרָא הַזָּקָן. מַחֲלִיק אוֹתוֹ, לוֹעֵס אוֹתוֹ, מְעַיֵּן

בּוֹ, וְכַדּוֹמֶה).

שִׁמְעוֹן

לֹא וָלֹא! כְּמוֹ אֱלִיעֶזֶר הַצַּדִּיק, לְמָשָׁל.

עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ תָּפְשׂוּ אֶת אֱלִיעֶזֶר הַצַּדִּיק וְצִוּוּ עָלָיו

לֶאֱכֹל בְּשַׂר חֲזִיר אֲשֶׁר הִגִּישׁוּ לְפִיו, פֶּן יְמִיתוּהוּ אִם

יְמָאֵן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָם. וְכַאֲשֶׁר לֹא חָפֵץ אֱלִיעֶזֶר לֶאֱכֹל אֶת

הַבָּשָׂר הָאָסוּר, אָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא יָכֹל לָקַחַת בָּשָׂר כָּשֵׁר

וְלֶאֱכֹל אוֹתוֹ לְעֵינֵי הָעָם. כִּי עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אָמְרוּ, הָעָם

יַחֲשֹׁב שֶׁהַצַּדִּיק אוֹכֵל מִבְּשַׂר הַחֲזִיר, וְיַעֲשׂוּ כָמוֹהוּ.

אַךְ אֱלִיעֶזֶר הֵבִין לְמַחֲשַׁבְתָּם וַיֹּאמַר: "אֲנִי לֹא אֲלַמֵּד

אֶת עַמִּי לַעֲבֹר עַל מִצְוַת ה', וּבָשָׂר לֹא אֹכַל". אָז הִכּוּ

אוֹתוֹ הָעֲבָדִים בְּשׁוֹטִים עַד שֶׁמֵּת מֵהַמַּכּוֹת.

זָקֵן

נָכוֹן הַדָּבָר. נוּ, וְלָאֱלִילִים הִשְׁתַּחֲווּ?

לֵוִי

לֹא וָלֹא! כְּמוֹ חַנָּה וְשִׁבְעַת בָּנֶיהָ, לְמָשָׁל.

אִשָּׁה אַחַת וְשִׁבְעַת בָּנֶיהָ הוּבְאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

אַנְטְיוֹכוּס הָרָשָׁע. קָרָא הַמֶּלֶךְ לַבֵּן הָרִאשׁוֹן וְצִוָּה לוֹ

לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפֶסֶל אֶחָד שֶׁעָמַד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. אַךְ הַבֵּן

הָרִאשׁוֹן אָמַר: אֲנִי לֹא אֶשְׁתַּחֲוֶה לַפָּסֶל, כִּי בַתּוֹרָה

כָתוּב: “לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי”. צִוָּה

הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו, וַיַּהַרְגוּהוּ. קָרָא הַמֶּלֶךְ לַבֵּן הַשֵּׁנִי,

אַךְ גַּם הַשֵּׁנִי אָמַר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּחֲוֶה לַפֶּסֶל, כִּי בַתּוֹרָה

כָתוּב: “לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ כָל פֶּסֶל וְכָל תְּמוּנָה”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ

לַהֲרֹג גַּם אֶת הַשֵּׁנִי. כָּכָה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ גַּם לַשְּׁלִישִׁי

וְלִרְבִיעִי, כָּכָה עָשָׂה גַם לַחֲמִשִּׁי וְלַשִּׁשִּׁי, עַד

שֶׁהִגִּיעַ לַבֵּן הַשְּׁבִיעִי, וְהוּא עוֹדֶנּוּ יֶלֶד קָטֹן. קָרָא

הַמֶּלֶךְ לְאֵם הַיֶּלֶד, וַיֹּאמֶר לָהּ: "דַּבְּרִי אַתְּ עַל לִבּוֹ

וְיִשְׁתַּחֲוֶה לַפֶּסֶל, אוּלַי תּוּכְלִי לְהַצִּיל אוֹתוֹ מִמָּוֶת…"

לָקְחָה הָאֵם אֶת הַיֶּלֶד הַצִּדָּה, וַתֹּאמֶר אֵלָיו בְּלָחַשׁ: "אַל

תִּשְׁמַע לְדִבְרֵי הַמֶּלֶךְ הָרָשָׁע הַזֶּה אֲשֶׁר הֵמִית אֶת אַחֶיךָ.

הֱיֵה גִבּוֹר כְּמוֹהֶם, וְתֵן אֶת נַפְשְׁךָ בְּעַד אֱלהֶיךָ וּבְעַד

עַמֶּךָ…" הָאֵם הֵשִׁיבָה אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ, וְכַאֲשֶׁר צִוָּה

אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַפֶּסֶל, אָמָר: (הַיֶּלֶד מוֹסֵר אֶת

הַדְּבָרִים בְּהִתְלַהֲבוּת) "כָּתוּב בַּתּוֹרָה, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה'

אֱלֹהֵינו, ה' אֶחָד! (מֵרִים אֶת יָדוֹ לַשָּׁמָיִם) רַק לַה'

אֶשְׁתַּחֲוֶה, וְלֹא לַפָּסֶל!" צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְהָרְגוּ גַם אוֹתוֹ.

אָז עָלְתָה הָאֵם עַל הַגָּג, וַתִּקְרָא: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

אַבְרָהָם אָבִינוּ עָקַד לְפָנֶיךָ רַק בֵּן אֶחָד, וַאֲנִי עָקַדְתִּי

שִׁבְעָה בָנִים!" וּבְדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, קָפְצָה מֵעַל

הַגָּג אַרְצָה וַתָּמָת. יָצְאָה בַת קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְקָרְאָה,

“אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה!”

זָקֵן

(מוֹצִיא מְטַפַּחַת מִכִּיסוֹ וּמוֹחֶה דִמְעָה מֵעַל

פָּנָיו. צוֹבֵט בְּחִבָּה אֶת לְחִי הַיֶּלֶד וְאוֹמֵר): וּבְכָל זֹאת

הָיוּ גַם בּוֹגְדִים אֲחָדִים בֵּין הַיְּהוּדִים, הֲלֹא?

יְהוּדָה

אָמְנָם כֵּן, סָבָא. כְּמוֹ הַבּוֹגֵד אֲשֶׁר

מַתִּתְיָהוּ הָרַג אוֹתוֹ, לְמָשָׁל. פְּקִידֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ אֶל

הָעִיר מוֹדִיעִין אֲשֶׁר מַתִּתְיָהוּ יָשַׁב בָּהּ, בָּנוּ מִזְבֵּחַ

לֶאֱלִיל יֻפִּיטֶר, שָׁחֲטוּ חֲזִיר וְאָמְרוּ לְמַתִּתְיָהוּ: "הֲלֹא

כֹהֵן אָתָּה; קוּם נָא וְהַקְרֵב אֶת הַחֲזִיר לֵאלֹהֵינו, כִּי כֵן

צִוָּה הַמֶּלֶךְ". אַךְ מַתִּתְיָהוּ לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ. אָז קָם

יְהוּדִי אֶחָד וַיִּגַּשׁ אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר לְהַקְרִיב עָלָיו

אֶת הַחֲזִיר. וַיִּחַר אַף מַתִּתְיָהוּ עַל הַבּוֹגֵד הָזָה, וַיּוֹצֵא

חֶרֶב מִתַּחַת בִּגְדוֹ וַיִּתְקָעֶהָ בְּלֵב הַבּוֹגֵד. וַחֲמֵשֶׁת

בְּנֵי מַתִּתְיָהוּ הִתְנַפְּלוּ עַל פְּקִידֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּהַרְגוּם.

וּמַתִּתְיָהוּ עָלָה עַל הָר אֶחָד וַיִּקְרָא: “מִי לַה' אֵלָי!”

וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו רַבִּים מִן הַנֶּאֱמָנִים לַה' וַיֵּצְאוּ

לַמִּלְחָמָה עַל הַיְּוָנִים וַיַּכּוּם.

זָקֵן

וְלִבְסוֹף נִצַּח מַתִּתְיָהוּ אֶת אַנְטְיוֹכוּס הָרָשָׁע מֶלֶךְ הַיְּוָנִים? הֲלֹא?

יַלְדָה

לֹא, סָבָא, לֹא מַתִּתְיָהוּ, כִּי אִם יְהוּדָה

הַמַּכַּבִּי בְנוֹ. כִּי מַתִּתְיָהוּ זָקֵן וָשָׂב, וַיָּבֹא יוֹמוֹ

לִשְׁכַּב עִם אֲבוֹתָיו; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֶת בָּנָיו וַיְבָרְכֵם

וְיְצַוֵּם לְהִלָּחֵם עִם הַיְּוָנִים עַד אֲשֶׁר יְגָרְשׁוּם מֵאֶרֶץ

יִשְׂרָאֵל. וּבְמוֹתוֹ הָיָה יְהוּדָה לְשַׂר הַצָּבָא עַל בְּנֵי

יִשְׂרָאֵל. וְאַנְטְיוֹכוּס שָׁמַע כִּי מָרְדוּ בוֹ הַיְּהוּדִים,

וַיִּשְׁלַח נֶגְדָּם חַיִל גָּדוֹל. אַךְ יְהוּדָה בָטַח בַּה', וַיֵּצֵא

לִקְרָאתָם בִּמְעַט חֵילוֹ, וַיַּךְ אוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה. וְאַחֲרֵי

מִלְחָמוֹת רַבּוֹת וַאֲרֻכּוֹת עָלָה בְיָדוֹ לְגָרֵשׁ אֶת הַיְּוָנִים

מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו נִכְנַס

לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וַיְטַהֵר אוֹתוֹ מֵהַפְּסִילִים אֲשֶׁר הַיְּוָנִים

הִצִּיבוּ שָׁם, וַיַּעַשׂ חַג הַחֲנֻכָּה, וַיַּדְלֵק נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת

בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְקָבַע שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת

וּלְהַלֵּל לַה' וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶם, וְלָתֵת לַיְלָדִים דְּמֵי

חֲנֻכָּה… (הַיְלָדִים כְּאֶחָד פּוֹשְׁטִים אֶת יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד

הַזָּקֵן, כִּמְבַקְּשִׁים דְּמֵי חֲנֻכָּה, אַךְ הַזָּקֵן אֵינוֹ

מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם, וְהַיְלָדִים אוֹסְפִים יְדֵיהֶם אֶל כִּיסֵי

אַדַּרְתָּם).

זָקֵן

(כְּשָׁקוּעַ בְּזִכְרוֹנוֹת) אַךְ גַּם יְהוּדָה

הַמַּכַּבִּי, הַצַּדִּיק הַגִּבּוֹר, גַּם הוּא נָפַל חָלָל

בַּמִּלְחָמָה…

(נָד בְּרֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ צַעַר וְרַחֲמָנוּת).

רְאוּבֵן

אָמְנָם כֵן, סָבָא. לֹא יְהוּדָה בִלְבָד, כִּי אִם כָּל

חֲמֵשֶׁת בָּנָיו שֶׁל מַתִּתְיָהוּ מָסְרוּ אֶת נַפְשָׁם בְּעַד עַמָּם

וּבְעַד אֱלהֵיהֶם (גַּם הוּא נָד בְּרֹאשׁוֹ כְּמוֹ הַזָּקֵן) כֻּלָּם

נָפְלוּ חֲלָלִים בְּמִלְחֲמוֹתֵיהֶם עִם הַיְּוָנִים אוֹ עִם שׂוֹנְאֵי

יִשְׂרָאֵל אֲחֵרִים.

זָקֵן

(מַחֲלִיק אֶת זְקָנוֹ) וּבְכֵן, מֶה הָיָה בַסּוֹף?

זְקֵנָה

דַּי לְךָ, דַּי לְךָ לְיַגֵּעַ אֶת הַיְלָדִים. יוֹדְעִים

הֵם הֵיטֵב אֶת לִמּוּדֵיהֶם הָעִבְרִים. אַהּ, יְלָדַי הַיְקָרִים!

(וְהִיא נִגֶּשֶׁת וְנוֹשֶׁקֶת אוֹתָם מֵחָדָשׁ) אוּלַי רְעֵבִים אַתֶּם,

יְלָדִים? בְּעוֹד רֶגַע תִּהְיֶה אֲרֻחַת הָעֶרֶב מוּכָנָה, וּסְעַדְתֶּם

אֶת לִבְּכֶם אִתָּנוּ.

שִׁמְעוֹן

תּוֹדָה לָךְ, סַבְתָּא, זֶה לֹא כְבָר אָכָלְנוּ.

זָקֵן

לֹא לְשְׁם אֲכִילָה בָאוּ הַשּׁוֹבָבִים הֵנָּה, כִּי אִם

לְשֵׁם דְּמֵי חֲנֻכָּה. הַא… הַא… הַא… וַאֲנִי כְבָר חָשַׁבְתִּי

שֶׁבַּאֲמֵרִיקָה לֹא יִהְיֶה לִי מִי אֲשֶׁר אֶתֵּן לוֹ דְמֵי

חֲנֻכָּה.

זְקֵנָה

כֵן, כֵּן, סָבָא. תֵּן לָהֶם מָנָה יָפָה. רְאוּיִם הֵם לָהּ.

זָקֵן

(מוֹצִיא מִכִּיס מִכְנָסָיו, אַחֲרֵי עָמָל רַב, אַרְנַק

עוֹר גָּדוֹל, וְהַיְלָדִים פּוֹשְׁטִים אֶת יָדָם אֵלָיו. בִּקְצוֹת

אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הֵם אוֹחֲזִים מִן אַמְתַּחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר חוּט

קָשׁוּר לְפִיהָ, בַּייטֶעל בלע"ז, וְהַזָּקֵן שָׂם בְּכָל אַחַת שֶׁקֶל

כֶּסֶף, בְּאָמְרוֹ): הֲרֵי לָכֶם, יְלָדַי, דְּמֵי חֲנֻכָּה כַּאֲשֶׁר

אָמַרְתִּי.

יְלָדִים

(כָּל אֶחָד בְּקַבְּלוֹ אֵת מְנָתוֹ בְהַגִּיעַ תּוֹרוֹ, אוֹמֵר) תּוֹדָה לְךָ, סָבָא.

רָחֵל

(בְּהַגִּיעַ תּוֹרָהּ) תּוֹדָה לְךָ, סָבָא. הַלְוַאי

שֶׁאַתָּה וְהַסַּבְתָּא תַאֲרִיכוּ יָמִים וְתִתְּנוּ לָנוּ דְמֵי

חֲנֻכָּה גַם לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְעוֹד שָׁנִים רַבּוֹת.

זְקֵנָה

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

זָקֵן

לַשָּׁנָה הַבָּאָה, יְלָדִים, בִּירוּשָׁלָיִם.

יְלָדִים

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

זְקֵנָה

שִׁמְעִי נָא, יַלְדָּתִי. הֲיוֹדַעַת אַתְּ לֶאֱפוֹת לְבִיבוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה?

רָחֵל

בְּוַדַּאי! לְבִיבוֹת מִתַּפּוּחֵי אֲדָמָה, וּלְבִיבוֹת

מִקֶּמַח סֹלֶת; לְבִיבוֹת בְּחֶמְאָה, וּלְבִיבוֹת בְּשׁוּמַן

תַּרְנְגֹלֶת.

זְקֵנָה

טוֹב מְאֹד, בִּתִּי. גְּשִׁי נָא וְאֶשָּׁקֵךָ עוֹד

הַפַּעַם (הַיַּלְדָּה נִגֶּשֶׁת וכו') בֹּאוּ מָחָר, יְלָדַי וְאֶעֱשֶׂה

לָכֶם לְבִיבוֹת מְטֻגָּנוֹת בְּשׁוּמַן אַוָּז. הֲתָבֹאוּ?

יְלָדִים

כֵּן, כֵּן, סַבְתָּא. בְּוַדַּאי נָבֹא. עַרְבָא טָבָא, סָבָא וְסַבְתָּא, עַרְבָא טָבָא לָכֶם.

זְקֵנָה

(וְגַם הַזָּקֵן) לְכוּ לְשָׁלוֹם, יְלָדִים נֶחְמָדִים,

וְדִרְשׁוּ בִשְׁלוֹם אֲבִיכֶם וְאִמְּכֶם. אַל תִּשְׁכְּחוּ נָא

(הַיְלָדִים יוֹרְדִים וּמִתְפַּזְּרִים).

זָקֵן

יְלָדִים שֶׁנּוֹלְדוּ בַאֲמֵרִיקָה, וּבְכָל זֹאת

מְבִינִים הֵם וּמֵרְגִישִׁים אֶת עֵרֶךְ הַחַג הַזֶּה. יְהוּדִי, אַף עַל

פִּי שֶׁנִּדְחָה לַאֲמֵרִיקָה, יְהוּדִי הוּא… (שׁוֹקֵעַ לְרֶגַע

בְּהַרְהוֹרִים, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה מוֹחָה הַזְּקֵנָה בְסִנָּרָהּ אֶת

דִּמְעוֹתֶיהָ, דִּמְעוֹת שִׂמְחָה וְנֶחָמָה. הַזָּקֵן מִתְעוֹרֵר

וּמַרְגִּישׁ בָּהּ) נוּ, נוּ, דַּי לָךְ לִבְכּוֹת. נֵשֵׁב נָא אֶל

הַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל אֲרֻחַת הָעָרֶב. הֲלֹא חֲנֻכָּה הַיּוֹם

לַיְּהוּדִים… (מַכְנִיס זְרוֹעוֹ בִזְרוֹעָהּ וְיוֹצְאִים אֶל לִפְנִים

מִן הַמָּסָךְ).

(הַמָּסָךְ)

י“ב כסלו, תרפ”א. דיטרויט.

(מַחֲזֶה לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט בְּמַעֲרָכָה אַחַת וּפְתִיחָה לַמַּעֲרָכָה)

הַנְּפָשׁוֹת:

שְׁכֵנָה א'

שְׁכֵנָה ב'

שְׁכֵנָה ג'

רוֹכֵל – הָאָב

הָאֵם

יִשְׂרָאֵל, אֶסְתֵּר, שְׁמוּאֵל - בניהם

חַצוֹצְרָה

תְּאֵנִים וּתְמָרִים (פְּתִיחָה)

(עַל הַבָּמָה – בִּימַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אוּלָם מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁבַּתֵּאַטְרוֹן תֵּקַל הַהַצָּגָה מִבְּבֵית הַכְּנֶסֶת – עוֹמְדִים שְׁלֹשָׁה כִסְאוֹת; אֶחָד עַל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת מִימִין הַבָּמָה, אֶחָד מִשְּׂמֹאלָהּ, וְאֶחָד בָּאֶמְצָע. עַל כָּל אֶחָד מֵהַכִּסְאוֹת יוֹשֶׁבֶת יַלְדָּה לְבוּשָׁה כְדֶרֶךְ יְהוּדִיָּה בְאֶרֶץ רוּסְיָה, וַחֲבוּשָׁה לְרֹאשָׁהּ מִטְפַּחַת מְגֻוֶּנֶת. הָאַחַת קוֹלֶפֶת תַּפּוּחֵי אֲדָמָה, הַשְּׁנִיָּה שׁוֹתָה טֵה, וְהַשְּׁלִישִׁית סוֹרֶגֶת פֻּזְמָק. מֵאֲחוֹרֵיהֶן עוֹבֵר מָסָךְ לְרֹחַב הַבָּמָה, וּמְשַׁמֵּשׁ מְחִיצָה בֵינֵיהֶן וּבֵין אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ. רוֹכֵל יְהוּדִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב אֲשֶׁר לְמַטָּה מִן הַבָּמָה, וְנוֹשֵׂא עַל שִׁכְמוֹ אוֹ מִתַּחַת לְבֵית שֶׁחְיוֹ חֲבִילַת מִטְפָּחוֹת מְגֻוָּנוֹת, וְאַחַת מֵהֶן תְּלוּיָה עָלָיו לְרַאֲוָה, כְּעֵין שֶׁלֶט. הָרוֹכֵל הוֹלֵךְ וְקָרֵב, עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגוֹת, דּוֹפֵק בַּמַּעֲקֶה וְעוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה. וּמִתּוֹךְ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַכִּסְאוֹת מְשַׁמֵּשׁ סֵמֶל לְבַיִת מְיֻחָד, עַל כֵּן אֵין מַלְכוּת אַחַת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּה, וְאֵין אִשָּׁה אַחַת יוֹדַעַת מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁכֶנְתָּהּ. אָסוּר לָהּ לְהַפְנוֹת אֶת רֹאשָׁהּ לִימִינָהּ אוֹ לִשְׂמֹאלָהּ).

רוֹכֵל

צַפְרָא טָבָא לָךְ, גְּבִרְתִּי.

שְׁכֵנָה א'

צַפְרָא טָבָא גַם לָךְ. מַה רְצוֹנְךָ, ר' יְהוּדִי?

רוֹכֵל

אֶפְשָׁר תִּקְנִי מִטְפַּחַת טוֹבָה לְשַׁבָּת? מִטְפַּחַת מְגֻוֶּנֶת בְּכָל הַצְּבָעִים וְהַגְּוָנִים אֲשֶׁר בִּמְדִינַת פָּרָס. רַק עֶשְׂרִים פְּרֻטָּה הַמִּטְפָּחַת.

שְׁכֵנָה א'

(מַנִּיחָה אֶת הַתַּפּוּחַ וְאֶת הַסַּכִּין בַּסַּל אֲשֶׁר לְרַגְלֶיהָ. קָמָה מְנַגֶּבֶת יָדֶיהָ בְּסִנָּרָהּ, וּמַתְחִילָה לְמַשְׁמֵשׁ בַּמִּטְפָּחוֹת. הָרוֹכֵל שָׂם אֶת הַחֲבִילָה עַל הַכִּסֵּא, מוֹצִיא מִטְפַּחַת אַחַת מִן הַחֲבִילָה, פּוֹרֵשׂ אוֹתָהּ בָּאֲוִיר וּמַרְאֶה אוֹתָהּ מִכָּל צָד, אַךְ הָאִשָּׁה מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ) לֹא. מִטְפַּחַת זוֹ אֵינָהּ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָי. הַרְאֵה לִי אַחֶרֶת.

רוֹכֵל

(מַרְאֶה לָהּ אַחֶרֶת) אַף אִם תֵּלְכִי לְפָרַס וּמָדַי, אוֹ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, לֹא תִמְצְאִי אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה. הִסְתַּכְּלִי נָא! (וְהוּא מְהַפְּכָהּ מִצַּד לְצַד וּמוֹסֵר אוֹתָהּ לְיַד הָאִשָּׁה).

שְׁכֵנָה א'

(לוֹקַחַת אֶת הַמִּטְפַּחַת, מִסְתַּכֶּלֶת בָּהּ, מַחֲזִירָה אוֹתָהּ אֵלָיו, וְהוּא מְקַפֵּל אוֹתָהּ) אָמְנָם הַמִּטְפַּחַת הַזֹּאת מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי, אוּלָם אֵין לִי צֹרֶךְ בָּהּ עַכְשָׁו, כִּי הַמִּטְפַּחַת שֶׁמָּכַרְתָּ לִי בְעֶרֶב פֶּסַח דְּאֶשְׁתַּקֵּד עוֹד טוֹבָה הִיא, וִיכֹלִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עוֹד חֳדָשִׁים אֲחָדִים. סוּרָה נָא הֵנָּה לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח הַבָּא עָלֵינוּ וְאֶקְנֶה מִמְּךָ מִטְפַּחַת זוֹ. אוּלָם, בְּכַמָּה אָמָרְתָּ? עֶשְׂרִים פְּרֻטָּה? אִם תַּעֲמֹד עַל הַמְּחִיר הַזֶּה אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְהַטְרִיחַ אֶת עַצְמֶךָ. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְּרֻטּוֹת יִהְיֶה דַי וְהוֹתֵר. אֲבָל אֲנַחְנוּ נִתְפַּשֵּׁר בְּעֶרֶב פֶּסַח הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, אָמֵן.

רוֹכֵל

אָמֵן. נוּ צַפְרָא טָבָא לָךְ. בְּוַדַּאי אֲבַקֵּר אוֹתָךְ לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח וְלֹא אֶשְׁכָּחֵךְ (לוֹקֵחַ אֶת חֲבִילָתוֹ וּמֵכִין אֶת עַצְמוֹ לָרֶדֶת).

שְׁכֵנָה א'

לֵךְ לְשָׁלוֹם, וּרְאֵה בְרָכָה בַעֲמָלֶךָ (הָרוֹכֵל שָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו. הָאִשָּׁה שָׁבָה אֶל סַלָּהּ וְאֶל תַּפּוּחַ-אַדְמָתָהּ וּמוֹסִיפָה לְעַצְמָהּ) אִי, פַּרְנָסוֹת יְהוּדִיּוֹת!

רוֹכֵל

(יוֹרֵד מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת וּמְדַבֵּר לְעַצְמוֹ) נוּ, הֲרֵי לְךָ פַרְנָסָה! אוֹמֶרֶת הִיא לִי לָבֹא בְעֶרֶב חַג הַפָּסַח. וּמָה אֶעֱשֶׂה עַד חַג הַפָּסַח? הַאַנִּיחַ אֶת שִׁנַּי עַל הָאֶצְטָבָה? אוֹ אֶתֵּן אוֹתָן לְבֵית הַפִּקְדוֹנות? עַל שׂוֹנְאֵי צִיּוֹן פַּרְנָסוֹת כָּאֵלֶּה! יִשְׁמְרֵנִי ה' מֵהַנָּשִׁים הַקַּבְּצָנִיּוֹת. הַלְוַאי הָיוּ כָל הַנָּשִׁים עֲשִׁירוֹת, הָיִיתִי עוֹשֶׂה מִסְחָר טוֹב בְּמִטְפְּחוֹתָי (וְהוּא הוֹלֵךְ לוֹ הָלְאָה בְרֹאשׁ מוּרָד, חֲבִילָתוֹ עַל שִׁכְמוֹ, וּמִתּוֹךְ קָבְלוֹ עַל רֹעַ גּוֹרָלוֹ מַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מֵהַבַּיִת הַשֵּׁנִי, כְּלוֹמַר הַכִּסֵּא הָאֶמְצָעִי, וְעוֹבֵר עָלָיו).

שְׁכֵנָה ב'

(שׁוֹתָה טֵה לַהֲנָאָתָהּ וּמַרְגִּישָׁה בוֹ מֵרָחוֹק, דּוֹפֶקֶת בְּפִרְקֵי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַל מַשְׁקוֹף הַמַּעֲקֶה) הוֹ, רַבִּי יְהוּדִי, רַבִּי יְהוּדִי! הִכָּנֵס נָא וְאֶרְאֶה בְמִטְפְּחוֹתֶיךָ.

רוֹכֵל

(חוֹזֵר עַל עִקְּבוֹתָיו, עוֹלֶה שׁוּב עַל הַמַּדְרֵגוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, כִּי בֵינָתַיִם יָרְדָה הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת, אוֹ הָלְכָה לָהּ מֵעֵבֶר הַמָּסָךְ, נִגָּשׁ אֶל הַכִּסֵּא הַשֵּׁנִי) ה' עִמָּךְ, אֵשֶׁת הֶחָיִל!

שְׁכֵנָה ב'

גַּם עִמְּךָ, רַבִּי יְהוּדִי. נִרְאֶה נָא אֵיזוֹ סְחוֹרָה יֵשׁ בְּיָדְךָ הַיּוֹם?

רוֹכֵל

(מַנִּיחַ אֶת חֲבִילָתוֹ עַל הַמַּשְׁקוֹף שֶׁל הַמַּעֲקֶה, מוֹצִיא אֶת הַמִּטְפַּחַת הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר) סְחוֹרָה מִן הַמִּין הַמְשֻׁבָּח! מִטְפַּחַת זוֹ הֲמֻּנַּחַת לְפָנַיִךְ, טוֹבָה הִיא מִמֶּשִׁי, וְרַק בְּעֶשְׂרִים פְּרֻטָּה. הִסְתַּכְּלִי נָא בַגְּוָנִים הַיָּפִים! רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאַתְּ מְבִינָה בְעִנְיַן הַמִּטְפָּחוֹת וְאֵין אֲנִי זָקוּק לְהַרְבּוֹת בְּמִלִּים. נַסִּי נָא לָקַחַת אוֹתָהּ בְּיָדַיִךְ, וּמֵעַצְמֵךְ תַּעַמְדִי עַל הַמַּעֲלוֹת שֶׁבָּהּ.

שְׁכֵנָה ב'

(קָמָה, מַצִּיגָה אֶת כּוֹסָהּ עַל כִּסְאָהּ, לוֹקַחַת אֶת הַמִּטְפַּחַת, מְמַשְׁמֶשֶׁת בָּהּ בְּיָדֶיהָ, מְקַפְּלָהּ בַּאֲלַכְסוֹן, שָׂמָה אוֹתָהּ עַל רֹאשָׁהּ וְעַל מִטְפַּחְתָּהּ הַחֲבוּשָׁה לְרֹאשָׁהּ, – וְאֶפְשָׁר מְסִירָה אֶת מִטְפַּחְתָּה תְּחִלָּה, – פּוֹנָה לַאֲחוֹרֶיהָ וּמַבִּיטָה בַמָּסָךְ כְּאִלּוּ רְאִי גָדוֹל לְפָנֶיהָ, מְתַקֶּנֶת אוֹתָהּ פֹּה וָשָׁם כְּדֵי שֶׁתֵּשֵׁב יָפֶה עַל רֹאשָׁהּ; אוֹ הָרוֹכֵל מַחֲזִיק רְאִי בְיָדוֹ וְהִיא מִסְתַּכֶּלֶת בּוֹ; מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ) לֹא, אֵין מִטְפַּחַת זוֹ מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָי. תֵּן לִי אַחֶרֶת.

רוֹכֵל

(לוֹקֵחַ אוֹתָהּ מִיָּדָהּ וּמְקַפְּלָהּ) יְכֹלָה אַתְּ לָבֹר מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיִךְ. כֻּלָּן טוֹבוֹת, כֻּלָּן בְּרוּרוֹת.

שְׁכֵנָה ב'

(מוֹצִיאָה אַחֶרֶת מִן הַחֲבִילָה. מְנַסָּה אוֹתָהּ לִפְנֵי הָרְאִי הַמְדֻמֶּה, כְּקֹדֶם) גַּם זֹאת אֵינָה יְשָׁרָה בְעֵינָי. הַרְאֵה לִי עוֹד אַחֶרֶת.

רוֹכֵל

טוֹב. בַּחֲרִי לָךְ בְּעַצְמֵךְ. כָּל אַחַת עֶשְׂרִים פְּרֻטָּה.

שְׁכֵנָה ב'

(עוֹבֶרֶת בִּסְקִירָה עַל כָּל הַמִּטְפָּחוֹת, בּוֹחֶרֶת בְּאַחַת, מוֹצִיאָה אוֹתָהּ, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָרוֹכֵל מְקַפֵּל אֶת הַשְּׁנִיָּה, הִיא מְנַסָּה גַם אֶת זוֹ) לֹא, חוֹשֶׁבֶת אֲנִי שֶׁהַשְּׁנִיָּה יָפָה מִזּוֹ (וְהִיא מְשִׁיבָה לוֹ אֶת הַשְּׁלִישִׁית, לוֹקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת הַשְּׁנִיָּה – וְגַוְנֵי הַמִּטְפָּחוֹת מַזְהִירִים וְשׁוֹנִים זֶה מִזֶּה בְּאֹפֶן בּוֹלֵט וְצוֹעֵק עַד שֶׁגַּם מֵרָחוֹק יוּכְלוּ לְהַכִּיר בֵּינֵיהֶם – מוֹאֶסֶת גַּם בְּזוֹ וּמַחֲזִירָתָהּ לוֹ) כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁהָרִאשׁוֹנָה הִיא יוֹתֵר יָפָה. מָה הִיא דַעְתֶּךָ?

רוֹכֵל

גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב כָּךְ. בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁלֹּא תִּתְחָרְטִי עַל קְנִיָּה זוֹ.

שְׁכֵנָה ב'

(מְנַסָּה עוֹד הַפַּעַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּנְאוֹתָה לִקְנוֹתָהּ) אֲנִי אֶקַּח אֶת הַמִּטְפַּחַת הַזֹּאת. מַה מְחִירָהּ?

רוֹכֵל

עֶשְׂרִים פְּרֻטָּה הַמִּטְפָּחַת. אַךְ הֱיוֹת שֶׁאַתְּ הִנָּךְ אִשָּׁה מְבִינָה, הִנְנִי לְהוֹרִיד פְּרֻטָּה אַחַת וְתִתְּנִי לִי תְשַׁע עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה.

שְׁכֵנָה ב'

בֶּאֱמֶת חוֹשֶׁבֶת אֲנִי שֶׁעֶשֶׂר פְּרֻטּוֹת הָיָה דַי וְהוֹתֵר, אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁאִישׁ נֶאֱמָן אַתָּה, הִנְנִי לָתֵת לְךָ אַחַת עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה.

רוֹכֵל

יִשְׁמְרֵנִי ה'! אֲנִי בְעַצְמִי שִׁלַּמְתִּי יוֹתֵר מֵאַחַת עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה. תְּנִי לִי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה וְקַח לָךְ אֶת הַמִּטְפָּחַת.

שְׁכֵנָה ב'

אִם כֵּן, אֶתֵּן לְךָ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה, וַחֲסָל!

רוֹכֵל

נִשְׁבָּע אֲנִי בְחַיֵּי אִשְׁתִּי וּבָנַי שֶׁאֵין אֲנִי יָכֹל לִמְכֹּר אוֹתָהּ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה. שְׁבַע עֶשְׂרֵה זֶה הַמְּחִיר הַיּוֹתֵר נָמוּךְ. מִזֶּה אֵינִי יָכֹל לְהַפְחִית אַף חֲצִי הַפְּרֻטָּה.

שְׁכֵנָה ב'

אֵין לִי זְמָן לְאַבֵּד, וּבְכֵן אֶגְמֹר אֶת כָּל הָעֵסֶק וְאֶתֵּן לְךָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.

רוֹכֵל

(מַתְחִיל לִצְרֹר אֶת חֲבִילָתוֹ וּמַאֲרִיךְ בְּטִפּוּל זֶה) אֵין אֲנִי יָכֹל. הַאֲמִינִי לִי עַל דִּבְרָתִי, אֵין אֲנִי יָכֹל. צָרִיךְ אֲנִי לְפַרְנֵס אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי. אֵין אֲנִי יָכֹל לִשְׁהוֹת פֹּה זְמָן רָב. תְּנִי לִי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה וְאֵלֵךּ לִי.

שְׁכֵנָה ב'

הִנְנִי לָתֵת לְךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה וְלֹא יוֹתֵר. אִם אֵין אַתָּה חָפֵץ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, וְלֶךְ לְךָ לְשָׁלוֹם.

רוֹכֵל

אִם כֵּן, תְּנִי לִי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה, וְהַמִּטְפַּחַת הִיא שֶׁלָּךְ.

שְׁכֵנָה ב'

לֹא. יוֹתֵר מֵאַרְבַּע עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה לֹא אֶתֵּן לְךָ (וְהִיא מְרִימָה אֶת הַכּוֹס עִם הַטַּס מֵעַל כִּסְאָהּ וְשׁוּב יוֹשֶׁבֶת לִשְׁתּוֹת).

רוֹכֵל

הֱיִי שָׁלוֹם, גְּבִרְתִּי (וְהוּא שָׂם אֶת חֲבִילָתוֹ עַל שִׁכְמוֹ, מַחֲזִיר פָּנָיו לָצֵאת וְהוֹלֵךְ צְעָדִים אֲחָדִים וְיוֹרֵד עַל הַמַּדְרֵגוֹת).

שְׁכֵנָה ב'

(דּוֹפֶקֶת בַּמַּעֲקֶה) הוֹ, רַבִּי יְהוּדִי, רַבִּי יְהוּדִי! (הָרוֹכֵל שָׁב וּמַבִּיט אֵלֶיהָ בְּלִי דְבָרִים) יְהוּדִי רַע כָּמוֹךָ מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי. לָמָּה אַתָּה נֶחְפָּז כָּל כָּךְ? חַכֵּה רֶגַע. תֵּן לִי לִרְאוֹת אֶת הַמִּטְפַּחַת הָרִאשׁוֹנָה (וְהִיא שָׂמָה אֶת הַטֵּה עַל הַכִּסֵּא).

רוֹכֵל

(שָׂם אֶת הַחֲבִילָה עַל הַמַּעֲקֶה, מוֹצִיא אֶת הַמִּטְפַּחַת הָרִאשׁוֹנָה וְנוֹתֵן לָהּ) הֲרֵי לָךְ, גְּבִרְתִּי, הַמִּטְפַּחַת הַיּוֹתֵר יָפָה בְכָל הַחֲבִילָה.

שְׁכֵנָה ב'

(מְנַסָּה אוֹתָהּ עוֹד הַפַּעַם כְּקֹדֶם) בֶּאֱמֶת אֵין הִיא שׁוָה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה, אַךְ מִפְּנֵי שֶׁהִטְרַחְתִּי אוֹתְךָ כָל כָּךְ, הֲרֵינִי לְשַׁלֵּם אֶת מְחִירָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר תָּשִׁית עָלָי (וְהִיא גוֹחֶנֶת בְּהַפְנוֹתָהּ אֶת שִׁכְמָהּ לְעֵבֶר הַמָּסָךְ, מַתִּירָה מֵעַל רַגְלָהּ מִטְפַּחַת לְבָנָה אֲשֶׁר בִּכְנָפָהּ הָאַחַת צְרוּרוֹת פְּרֻטּוֹת יְחִידוֹת, מוֹנָה לְתוֹךְ כַּף יָדוֹ) אַחַת, שְׁתַּיִם (וכו') חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה.

רוֹכֵל

(נוֹתֵן אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ אַרְנָק גָּדוֹל) יִתֵּן ה' שֶׁתִּקְרְעִי אֶת הַמִּטְפַּחַת לְאֹרֶךְ יָמִים וּבְרִיאוּת טוֹבָה.

שְׁכֵנָה ב'

הַלְוַאי, אָמֵן. עֲבֹר נָא עַל בֵּיתִי לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח, אֶפְשָׁר אֶקְנֶה מִטְפַּחַת חֲדָשָׁה לִכְבוֹד יוֹם-טוֹב.

רוֹכֵל

בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי, וְעַכְשָׁו הֱיִי שָׁלוֹם.

שְׁכֵנָה ב'

לֵךְ לְשָׁלוֹם (וְהִיא שָׁבָה לִשְׁתִיָּתָהּ אַחֲרֵי אֲשֶׁר חוֹבֶשֶׁת אֶת הַמִּטְפַּחַת הַחֲדָשָׁה וּמִסְתַּכֶּלֶת בָּרְאִי הַמְדֻמֶּה). חֲבָל, הַטֵּה הָיָה לְצוֹנְנִים. אֵלְכָה נָא וְאֶצְקָה לִי כוֹס חַמִּים אַחֶרֶת (יוֹרֶדֶת, אוֹ הוֹלֶכֶת לְעֵבֶר הַמָּסָךְ).

רוֹכֵל

(יוֹרֵד מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְעוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגוֹת הַשְּׁנִיּוֹת, דּוֹפֵק בַּמַּעֲקֶה, עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה) עַרְבָא טָבָא לָךְ, גְּבִרְתִּי.

שְׁכֵנָה ג'

עַרְבָא טָבָא גַם לְךָ, רַבִּי יְהוּדִי. אֵיזוֹ בְשׂוֹרָה טוֹבָה יֵשׁ בְּפִיךָ הַיּוֹם?

רוֹכֵל

אוּלַי צְרִיכָה אַתְּ לְמִטְפַּחַת יָפָה? רַכָּה הִיא מִמֶּשִׁי, חֲזָקָה כְבַרְזֶל, וּמְגֻוֶּנֶת בִּצְבָעִים וּגְוָנִים יָפִים מִפָּרַס וּמָדַי וּמֵהֹדּוּ וְכוּשׁ.

שְׁכֵנָה ג'

(קָמָה מֵעַל כִּסְאָהּ, שָׂמָה עָלָיו אֶת הַפֻּזְמָק, פְּקַעַת הַחוּטִים, וְצִנּוֹרוֹת הַסְּרִיגָה, מַתְחִילָה לְמַשְׁמֵשׁ בַּמִּטְפָּחוֹת, מוֹצִיאָה אֶת הַשְּׁנִיָּה, וְאַחַר כָּךְ אֶת הַשְּׁלִישִׁית, וּפוֹרֶשֶׂת אוֹתָן בָּאֲוִיר כְּדֵי לֵהָנוֹת מִזִּיוָן וְיָפְיָן אִם לֹא מִתַּשְׁמִישָׁן) הָהּ! וַדַּאי צְרִיכָה אֲנִי לְמִטְפַּחַת חֲדָשָׁה, כִּי רְאֵה נָא אֶת הַמִּטְפַּחַת שֶׁלִּי, וַאֲנִי מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בָּהּ בֵּין בְּשַׁבָּת וּבֵין בִּימוֹת הַחוֹל. אֲבָל מַה יְכֹלָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת? לְעֵת עַתָּה אֵין הַפְּרֻטָּה מְצוּיָה בְיָדִי.

רוֹכֵל

אָסוּר לָאָדָם לְהִתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת. חַיָּב אָדָם לִהְיוֹת בַּעַל בִּטָּחוֹן. בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם. אִם צְרִיכָה אַתְּ מִטְפַּחַת, אֶתֵּן לָךְ בְּהַקָּפָה, וְאַתְּ תְּשַׁלְּמִי לִי " לִכְשֶׁיַּרְחִיב".

שְׁכֵנָה ג'

בֶּאֱמֶת, אָדָם טוֹב אָתָּה. אַךְ מַה בִּדְבַר הַמְּחִיר?

רוֹכֵל

הַמְּחִיר? מֵהָרֶוַח לֹא אֶבְנֶה לִי אַרְמוֹן. מַכִּירָה אַתְּ אֶת מָרַת חַיָּה דְבָשָׁה? (וּבְיָדוֹ מַרְאֶה לְעֵבֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בָּאֶמְצַע) אוֹהֶבֶת מְצִיאוֹת הִיא. וְהִנֵּה זֶה הַיּוֹם מָכַרְתִּי לָהּ מִטְּפַּחַת בְּעַד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה. אָמְנָם, הַדָּבָר עָלָה לִי בְ“מָרָה יְרוֹקָה”, אַךְ הִיא שִׁלְּמָה לִי בִ“מְזֻמָּן”. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אַתְּ לוֹקַחַת בְּהַקָּפָה, תִּתְּנִי לִי שֵׁשׁ עֶשְׁרֵה. הַמְרֻצָּה אָתְּ?

שְׁכֵנָה ג'

מַאֲמִינָה אֲנִי לְךָ כִּי חַיָּה דְבָשָׁה שִׁלְּמָה לְךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, אֲבָל הִיא אִשָּׁה עֲשִׁירָה הִיא, וּמַה שֶׁהִיא מְבַזְבֶּזֶת עַל מוֹתָרוֹת הָיָה מַסְפִּיק לְפַרְנֵס אֶת בֵּיתִי בִרְוָחָה. מְחִיר יָקָר כָּזֶה אֵין יָדִי מַשֶּׂגֶת לְשַׁלֵּם. אֶפְשָׁר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה? (וְהִיא שׁוֹקֶלֶת בְּדַעְתָּהּ בְּאֵיזוֹ מִשְׁתֵּי הַמִּטְפָּחוֹת לִבְחֹר).

רוֹכֵל

אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁגַּם אַתְּ תִּתְוַכְּחִי אִתִּי עַל הַמְּחִיר הָיִיתִי אוֹמֵר עֶשְׂרִים פְּרֻטָּה מִבַּתְּחִלָּה. אֲבָל הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, צָרִיךְ אֲנִי לָלֶכֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה וּמַעֲרִיב וְלִלְמֹד דַּף גְּמָרָא. עַל כֵּן אֶתֵּן לָךְ אֶת הַמִּטְפַּחַת בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, וַחֲסָל! (וְהוּא מוֹצִיא מִכִּיס חָזֵהוּ פִנְקָס קָטֹן וְרוֹשֵׁם בּוֹ) מַה שְׁמֵךְ? כִּמְדֻמֶּנִי, צִפּוֹרָה לֵאָה, הֲלֹא? כֵּן, כֵּן, חַיָּה שָׂרָה! וַדַּאי זוֹכֵר אָנִי. (מֵשִׁיב אֶת הַפִּנְקָס לִמְקוֹמוֹ, מְקַפֵּל אֶת הַמִּטְפַּחַת הַנִּשְׁאָרָה וּמְשִׁיבָה לִמְקוֹמָהּ בַּחֲבִילָה, לוֹקֵחַ אֶת הַחֲבִילָה וְיוֹרֵד) נוּ, עַרְבָא טָבָא לָךְ, וְחִבְשִׁי אֶת הַמִּטְפַּחַת לְאֹרֶךְ יָמִים וּבְרִיאוּת.

שְׁכֵנָה ג'

תּוֹדָה לְךָ, וְלֵךְ לְשָׁלוֹם (שָׁבָה לְפֻזְמָקָהּ לְרֶגַע, אַךְ מְשַׁנָּה אֶת דַּעְתָּהּ) כַּדַּאי לְהִכָּנֵס לְבֵית הַשְּׁכֵנָה חַנָּה רִבְקָה וְלִשְׁמֹעַ אֶת דַּעְתָּה עַל הַמְּצִיאָה שֶׁנָּפְלָה לִי בְהֶסַּח הַדָּעַת (יוֹרֶדֶת, אוֹ הוֹלֶכֶת מֵעֵבֶר לַמָּסָךְ).

רוֹכֵל

(בֵּינָתַיִם הִגִּיעַ זֶה לְכֹתֶל הַמִּזְרָח, לוֹקֵחַ לוֹ גְמָרָא וְלוֹמֵד) – תָּנוּ רַבָּנָן…

(הַמָּסָךְ)

הערה: בקצת מקומות נוהגין להקל ולדלג על ה“פתיחה”. אך המשלימין יוסיפו על שכרם… בעולם הבא (מתשובות הרי"א).

תְּאֵנִים וּתְמָרִים (הַמַּעֲרָכָה)

(הַמָּסָךְ שֶׁנִּרְאָה לְעֵינֵי הָרוֹאִים בַּ“פְּתִיחָה” עוֹלֶה. חֲדַר הָאֹכֶל וְהַמִּטְבָּח כְּאֶחָד בְּבֵית יְהוּדִי רָגִיל וְעָנִי. בַּחֶדֶר אֵם וּשְׁלֹשָׁה יְלָדִים, הַבְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כְּבֶן עֶשֶׂר, יַלְדָּה כְבַת שְׁמוֹנֶה, וְהַצָּעִיר שְׁמוּאֵל כְּבֶן שֵׁשׁ. הָאֵם עוֹמֶדֶת וְמְנַגֶּבֶת אֶת הַצַּלָּחוֹת אַחֲרֵי אֲרֻחַת הָעֶרֶב. הַיַּלְדָּה מִשְׁתַּעְשַׁעַת בְּבֻבָּתָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁנֵי הַיְלָדִים מִשְׁתּוֹבְבִים. מַכְשִׁירֵי-הַמִּשְׂחָק עַל בִּימַת בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּהֶכְרַח יִהְיוּ מְעַטִּים, כְּגוֹן: שֻׁלְחָן, צַלָּחוֹת וְיֶתֶר כְּלֵי הָאֹכֶל, כִּסְאוֹת אֲחָדִים, וְאֶחָד מֵהֶם יְשַׁמֵּשׁ גַּם כִּירָה לִשְׁפֹּת עָלָיו אֶת סִיר הַמָּרָק, וְכַדּוֹמֶה. בִּמְקוֹם הַקִּיר אֲשֶׁר מִמּוּל הָרוֹאִים יְשַׁמֵּשׁ מָסָךְ, וְרָחוֹק יִהְיֶה בֵינָיו וּבֵין אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּאַמָּה אוֹ אַמָּתַיִם בְּמִדָּה. אוֹתוֹ הֶחָלָל יִהְיֶה דוֹמֶה לַחֲדַר הַמִּטּוֹת, לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל…)

ישְׂרָאֵל

(שָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו עַל כַּפֵּי שְׁמוּאֵל הַפְּשׁוּטוֹת)

נוּ, הַךְ!

(שְׁמוּאֵל שׁוֹמֵט אֶת כַּפּוֹ מִתַּחַת כַּף יִשְׂרָאֵל וּמַכֶּה עַל כַּף יִשְׂרָאֵל הַמֻּנַּחַת עַל כַּפּוֹ הַשְּׁנִיָּה. אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מָהִיר מִמֶּנּוּ, וּמֵסִיר אֶת כַּפּוֹ מֵעַל כַּף שְׁמוּאֵל, בְּאֹפֶן שֶׁהַלָּז מַכֶּה עַל כַּף יַד עַצְמוֹ)

זוֹ כְבָר הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית שֶׁלֹּא קָלַעְתָּ אֶל הַמַּטָּרָה (צוֹחֵק) הַה… הַה… הַה… נִתְחַלֵּף עַכְשָׁו

(וְהֵם מְשַׁנִּים אֶת הַסֵּדֳֶר. שְׁמוּאֵל שָׂם אֶת יָדָיו עַל כַּפֵּי יִשְׂרָאֵל הַפְּשׁוּטוֹת, וְיִשְׂרָאֵל מַפְחִיד אֶת שְׁמוּאֵל תְּחִלָּה פְעָמִים אֲחָדוֹת בָּזֶה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְאִלּוּ מוּכָן הוּא לְהַכּוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רַק מִשְׁתַּדֵּל לְנַסּוֹת אֶת כֹּחוֹ, אוֹ לְכַוֵּן אֶת יָדוֹ בְאוֹתָהּ הַמְּהִירוּת שֶׁלֹּא תִתֵּן לִשְׁמוּאֵל זְמָן לַחֲטֹף אֶת יָדוֹ, אוֹ כְּדֵי לְבַלְבֵּל אוֹתוֹ וְלֹא יֵדַע לְהִזָּהֵר מִן הַמַּכָּה).

שְׁמוּאֵל

(חוֹטֵף אֶת יָדוֹ מֵעַל כַּף יִשְׂרָאֵל, יָגִיל בִּרְעָדָה)

הִנֵּה, גַּם אַתָּה תֶחֱטָא. גַּם יָדְךָ לֹא תִּמְצָא אֶת יָדִי.

יִשְׂרָאֵל

אוֹמֵר אַתָּה כָּכָה? (מַכֶּה אוֹתוֹ עַל כַּפּוֹ) הִנֵּה לְךָ אַחַת, הִנֵּה לְךָ שְׁתָּיִם (אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ אוֹ לְקַצֵּר).

הָאֵם

(כְּשֶׁהִיא מוֹחָה אֶת הַשֻּׁלְחָן הַמְּלֻכְלָךְ בִּסְחָבָה) יִשְׂרָאֵל! רְאֵה נָא מַה שֶׁעָשִׂיתָ. נַעַר גָּדוֹל כָּמוֹךָ, מֻתָּר הָיָה לְךָ לָדַעַת אֵיךְ לֶאֱכֹל אֲרֻחָה מִבְּלִי לִשְׁפֹּךְ חֲצִי הַמָּרָק עַל הַשֻּׁלְחָן. אוֹי, אוֹי, מָתַי תִּהְיֶה לְאִישׁ?

יִשְׂרָאֵל

(שׁוֹבֵת אֲבָל אֵינוֹ מַפְסִיק מִמִּשְׂחָקוֹ וְיָדוֹ נְטוּיָה לְהַכּוֹת אֶלָּא שֶׁהוּא מַקְשִׁיב לָדַעַת מָה הִיא תְלוּנָתָהּ) הַמָּרָק שֶׁנִּשְׁפַּךְ לֹא שֶׁלִּי הָיָה כִּי אִם שֶׁל אֶסְתֵּר (וּשְׁמוּאֵל מַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מִן הַמִּשְׂחָק וְנִתְפָּשׂ) הֵא לְךָ שָׁלֹשׁ.

אֶסְתֵּר

(מִתְמַרְמֶרֶת עָלָיו) שֶׁקֶר וְכָזָב, אִמִּי. אֲנִי לֹא שָׁפַכְתִּי אַף טִפָּה אַחַת מִן הַמָּרָק. יִשְׂרָאֵל עָשָׂה זֹאת בְּכַוָּנָה, כִּי אֵינֶנּוּ אוֹהֵב מְרַק-שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל.

יִשְׂרָאֵל

(תּוֹפֵשׂ אֶת שְׁמוּאֵל כְּשֶׁאֵינֶנּוּ נִזְהָר בְּהַקְשִׁיבוֹ אֶל הַשִּׂיחָה) הֵא לְךָ אַרְבַּע! (לְאֶסְתֵּר) וְאַתְּ אוֹהֶבֶת מְרַק-שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל, הֲלֹא כֵן? (וְהוּא מַגִּישׁ אֶת בֹּהֶן יָדוֹ הָאַחַת אֶל חָטְמוֹ, לְהַגִּיד שֶׁיֵּשׁ לָהּ חֹטֶם אָרֹךְ).

אֶסְתֵּר

(בְּקֶצֶף) כֵּן, אֲנִי אוֹהֶבֶת מְרַק-שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל (בְּבֶכִי) אִמִּי, הוּא מִתְעַלֵּל בִּי…

שְׁמוּאֵל

(רוֹאֶה פֹה הִזְדַּמְּנוּת לְהַכּוֹת עַל כַּף יִשְׂרָאֵל הֶעָסוּק עִם אֲחוֹתוֹ) הֵא לְךָ, הִנֵּה תְפַשְׂתִּיךָ!

הָאֵם

חֲדַל לְךָ, יִשְׂרָאֵל, מֵהִתְגָּרוֹת בְּאֶסְתֵּר. הֲשׁוֹמֵעַ אָתָּה? נוּ, רַב לָכֶם, רַב לְהִשְׁתּוֹבֵב. כְּשֶׁאַתֶּם לוֹמְדִים רַק חֲצִי הַיּוֹם אִי אֶפְשָׁר לִסְבֹּל עוֹד מִכֶּם. הַחֹפֶשׁ שֶׁלָּכֶם מְקַצֵּר אֶת יָמָי. אֶפְשָׁר, תֵּלְכוּ כְבָר לִישׁוֹן?

יִשְׂרָאֵל

(וְהוּא חָדַל מִשְּׁמוּאֵל) לֹא, אִמָּא. זֶה אִי אֶפְשָׁר כְּלָל וּכְלָל. מְחַכִּים אָנוּ לְאַבָּא שֶׁיָּבֹא וְיָבִיא לָנוּ פֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

שְׁמוּאֵל

(בְּהִתְעַנְיְנוּת) אִמָּא, הֲיָבִיא אַבָּא פֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? כַּמָּה? חָפְנָיִם? (וְהוּא פוֹשֵׁט כַּפּוֹת יָדָיו אֶל הָאֵם כְּאִלּוּ עוֹמֶדֶת הִיא לְמַלְּאוֹתָן בְּפֵרוֹת).

הָאֵם

כֵּן, בְּנִי מַחֲמַדִּי. הַרְבֵּה פֵרוֹת יָבִיא אַבָּא, אִם תִּהְיֶה יֶלֶד טוֹב וְתִשְׁמַע לְאִמָּא.

אֶסְתֵּר

וּמִכָּל הַמִּינִים! חֲרוּבִים, תְּאֵנִים וּתְמָרִים. אוֹהֶבֶת אֲנִי אֶת הַתְּמָרִים יוֹתֵר מִכָּל הַפֵּרוֹת. הֵם מְתוּקִים כָּל כָּךְ! מְץ… מְץ…

יִשְׂרָאֵל

(בִּתְנוּעַת הַיָּד שֶׁל בִּטּוּל) יַלְדָּה פְתַיָּה אָתְּ. תְּמָרִים הִיא אוֹמֶרֶת! חֲרוּבִים אֲנִי אוֹמֵר לָךְ; תְּנִי לִי חֲרוּבִים, וַאֲנִי יָכֹל לְהִסְתַּפֵּק בָּהֶם כָּל הַשָּׁבוּעַ בְּלִי מַאֲכָלִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא.

הָאֵם

(מִתְעַנְיֶנֶת הִיא בְרַבִּי חֲנִינָא, כִּי זוֹכֶרֶת הִיא אוֹתוֹ מִן הַ“צְּאֶינָה וּרְאֶינָה” שֶׁלָּהּ) וּמַה בִּדְבַר רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא? סַפֵּר נָא, בְּנִי, סַפֵּרָה.

יִשְׂרָאֵל

וְכִי מַה יֵשׁ לְסַפֵּר? תַּנָּא גָדוֹל אֶחָד הָיָה, וְשְׁמוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, וְהוּא הָיָה עָנִי גָדוֹל, וְלֹא הָיָה לוֹ בַמֶּה לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ, וְהָיָה יוֹצֵא בְכָל עֶרֶב שַׁבָּת וְתוֹלֵשׁ לוֹ קַב חֲרוּבִים, וּבָזֶה הָיָה מְכַלְכֵּל אֶת עַצְמוֹ כָל הַשָּׁבוּעַ. גַּם אֲנִי יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת כָּךְ אִלוּ הָיִיתִי בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אַהּ, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! שָׁם יֶשְׁנָם גַּנִּים גְּדוֹלִים, וּבַגַּנִּים עֲצֵי חֲרוּבִים, וְהוֹלֵךְ אַתָּה בַדֶּרֶךְ, וְאִם רָעֵב אַתָּה, פְּשֹׁט אֶת יָדְךָ וּקְטָף לְךָ חֲרוּבִים אֲחָדִים, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וְאֵין מִי שֶׁיְּעַכֵּב בְּיָדֶךָ. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲרוּבִים יֶשְׁנָם שָׁמָּה. גַּם הָעִזִּים אוֹכְלוֹת שָׁמָּה חֲרוּבִים.

אֶסְתֵּר

אֲבָל גַּם תְּאֵנִים וּתְמָרִים יֵשׁ שָׁם רַב מְאֹד.

יִשְׂרָאֵל

בְּוַדַּאי יֵשׁ, מִי אוֹמֵר שֶׁאֵין שָׁם? גַּם שְׁקֵדִים וּבָטְנִים, רִמּוֹנִים וְזֵיתִים. מַה מְאֹד כָּלְתָה נַפְשִׁי לִרְאוֹת אֶת הָרִמּוֹנִים וְאֶת הַזֵּיתִים?! אִמָּא, הֲטָעַמְתְּ מִיָּמַיִךְ רִמּוֹן או זָיִת?

הָאֵם

לֹא, בְּנִי. הַפֵּרוֹת הָאֵלֶּה יְקָרִים הֵם מְאֹד, וְאֵין מוֹצִיאִים אוֹתָם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּץ לָאָרֶץ.

יִשְׂרָאֵל

חֲבָל! נוּ, כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל אֶעֱלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. צָרִיךְ אֲנִי לִרְאוֹת אֶת הָרִמּוֹנִים וְאֶת הַזֵּיתִים וְאֶת הַבָּטְנִים. הַבָּטְנִים! כַּמָּה נִפְלָאִים הֵם הַבָּטְנִים!

שְׁמוּאֵל

(כָּל הָעֵת עָמַד בְּפֶה פָעוּר לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים) וַאֲנִי אֵינִי חָפֵץ בְּבָטְנִים. לָמָּה לִי בָטְנִים? מָה הֵם בָּטְנִים? אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַתְּאֵנִים. יָכֹל אֲנִי לְגַלְגֵּל אוֹתָן כְּמוֹ גַלְגַּל עַל הַשֻּׁלְחָן, וְהֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת וְנוֹפְלוֹת לְתוֹךְ פִּי, כָּכָה! (וְהוּא מְצַיֵּר לָהֶם עַל פִּי הַדִּמְיוֹן אֵיךְ הֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת, בְּהַעֲבִירוֹ אֶת כַּף יָדוֹ הַקְּמוּצָה עַל הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁהִיא מַגִּיעָה אֶל פִּיו הַסָּמוּךְ אֶל הַשֻּׁלְחָן) הוֹ, מָתַי יָבֹא אַבָּא וְיָבִיא לִי תְאֵנִים.

יִשְׂרָאֵל

אִם חָפֵץ אַתָּה, יָכֹל אֲנִי לָתֵת לְךָ תְאֵנָה (הָאֵם וְהַיַּלְדָּה מְחַיְּכוֹת).

שְׁמוּאֵל

(בְּתִמָּהוֹן וּבְאִי-אֱמוּנָה) הַאֻמְנָם, יֵשׁ לְךָ תְאֵנָה?

יִשְׂרָאֵל

בְּוַדַּאי יֵשׁ לִי. שְׁתֵּי תְאֵנִים יֵשׁ לִי. הֶחָפֵץ אַתָּה בָהֶן?

שְׁמוּאֵל

כֵּן, תֵּן לִי.

יִשְׂרָאֵל

טוֹב הַדָּבָר. הֲרֵי לְךָ תְאֵנָה אַחַת, וַהֲרֵי לְךָ עוֹד תְּאֵנָה (וּבְדַבְּרוֹ מַגִּישׁ מִתַּחַת לְחָטְמוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת מְשֻׁלָּשׁוֹת).

שְׁמוּאֵל

(בְּקֶצֶף) גֶּשׁ הָלְאָה! רַמַּאי אָתָּה! (בְּבֶכִי) אֲנִי אֶהֱרֹג אוֹתָךְ! (מַתְחִיל לִבְעֹט בּוֹ בְרַגְלָיו).

יִשְׂרָאֵל

(מִתְגָּרֶה בוֹ) הֲלֹא תְאֵנִים בִּקַּשְׁתָּ? וּבְכֵן נָתַתִּי לְךָ תְאֵנִים. וְאִם מְעַט לְךָ, הֲרֵי לְךָ עוֹד תְּאֵנָה וְעוֹד תְּאֵנָה, וּמַה לִי עוֹד וְלֹא נָתַתִּי לָךְ? (מַרְאֶה לוֹ שׁוּב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת מְשֻׁלָּשׁוֹת).

הָאֵם

חֲדַל לְךָ, יִשְׂרָאֵל, מִלְּהָצִיק לִשְׁמוּאֵל. פֶּגַע רָע! מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ? הֶרֶף מִמֶּנּוּ! (אֲבָל הַלָּז אֵינוֹ מַרְפֶּה מִשְּׁמוּאֵל, וְהָאֵם אוֹחֶזֶת בְּמַגֶּבֶת וּמַצְלִיפָה עַל רֹאשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעַל לַשֻּׁלְחָן, וְהוּא נָסָב מִמֶּנָּה, וּמוֹסִיף לַעֲשׂוֹת הַעֲוָיוֹת מְגֻחָכוֹת כְּנֶגֶד שְׁמוּאֵל).

יִשְׂרָאֵל

הֲרֵי לְךָ עוֹד תְּאֵנָה, וְאַל תִּבְכֶּה נָא. יֵשׁ לִי רָב.

הָאֵם

אִם כֵּן, הֲרֵי שׁוֹבָב גָּדוֹל אַתָּה, אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ לְאִמָּא, חַכֵּה נָא רֶגַע וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ שְׂכָרְךָ מִשְׁלָם. אִם אֶתְפֹּשׂ אוֹתְךָ, הוֹ, כַּמָּה מַלְקוֹת תִּלְקֶה עַל יָדִי!

(וְהִיא מִסְתָּעֶרֶת עָלָיו, רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו, אַךְ הוּא מִתְחַמֵּק מִמֶּנָּה. שְׁמוּאֵל וְאֶסְתֵּר מְנַסִּים לְתָפְשׂוֹ, אַךְ הוּא דוֹחֲפָם. כָּךְ הֵם מִסְתּוֹבְבִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן בְּצָהֳלָה וּתְרוּעָה, וּבֵינָתַיִם פּוֹתֵחַ הָאָב אֶת הַדֶּלֶת, כְּלוֹמַר, עוֹלֶה עַל הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי הַיְלָדִים הַשְּׁקוּעִים בְּמִשְׂחָקָם אֵינָם מַשְׁגִּיחִים בַּמֶּה שֶׁנַּעֲשֶׂה מִחוּץ לְחַדְרָם, וְאֵינָם רוֹאִים אֶת הָאָב עַד שֶׁהוּא מוֹפִיעַ אֶצְלָם. וְכָךְ הוּא עוֹמֵד רֶגַע בַּפֶּתַח, חֲבִילָתוֹ מֻפְשָׁלָה עַל שִׁכְמוֹ, וּמִסְתַּכֵּל בַּמַּרְאֶה עַד שֶׁהֵם מַרְגִּישִׁים בִּמְצִיאוּתוֹ, עוֹצְרִים אֶת עַצְמָם וְעוֹמְדִים תַּחְתָּם, כְּמִי שֶׁנִּרְאֶה בְקַלְקָלָתוֹ).

הָאָב

(מַנִּיחַ אֶת חֲבִילָתוֹ עַל כִּסֵּא אוֹ סַפְסָל אֶחָד) עַרְבָא טָבָא לָכֶם. בְּשֶׁלְּמָה כָל הָרַעַשׁ הַזֶּה?

הָאֵם

(שׁוֹאֶפֶת רוּחַ וְנֶאֱנָחָה) אוֹי, הַבֵּן הַגָּדוֹל שֶׁלְּךָ הוּא צַעֲצוּעַ יָקָר. פִּתְאֹם הִשְׁתַּגֵּעַ, הִתְחִיל לְהָצִיק לִשְׁמוּאֵל, וּבְעַד כָּל הוֹן דְּעַלְמָא לֹא חָפֵץ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלִי. אֵין לִי עוֹד כֹּחַ לִסְבֹּל מִמֶּנּוּ!

הָאָב

(בַּחֲרוֹן אַף) לָמָּה, יִשְׂרָאֵל, תַּעֲשֶׂה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֲלֹא תַעֲנֶה לִי? הֲטוֹבָה הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ עָלֶיךָ? (שׁוֹלֵף אֶת רְצוּעַת הַמִּכְנָסַיִם, מֵנִיף אוֹתָהּ לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, מוּכָן לְקַיֵּם מִצְוַת מַלְקוֹת).

יִשְׂרָאֵל

(מִתּוֹךְ פָּחַד. וְגַם עַל יֶתֶר הַיְלָדִים נוֹפֵל פַּחַד הָרְצוּעָה וְהֵם מִתְקָרְבִים אֶל הָאֵם) אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי דָבָר, אַבָּא. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ מְשַׂחֲקִים, וְגַם הָאֵם הָיְתָה מְשַׂחֶקֶת עִמָּנוּ. אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לִבְרֹחַ, וְהֵם הָיוּ צְרִיכִים לִרְדֹּף אַחֲרַי וְלִתְפֹּשׂ אוֹתִי, אךְ דָּבָר זֶה לֹא עָלָה בְיָדָם (הָאֵם מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁה לְאַט לְאַט וּמִצַּד לְצַד, בְּהִתְפַּלְּאָה עַל חֻצְפָּתוֹ הַגְּדוֹלָה לְהַכְחִישׁ אֶת דְּבָרֶיהָ בְּפָנֶיהָ).

שְׁמוּאֵל

שֶׁקֶר הַדָּבָר, אַבָּא. הוּא אָמַר שֶׁיִּתֵּן לִי תְאֵנָה, וְנָתַן לִי אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְהָאֵם חָפְצָה לְהַכּוֹתוֹ, אַךְ הוּא בָרַח מִמֶּנָּה.

אֶסְתֵּר

כֵּנִים דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל, אַבָּא.

הָאָב

(צוֹחֵק מִתְאַפֵּק וּמַעֲמִיד פָּנִים שֶׁל כַּעַס, מְאַיֵּם בִּרְצוּעָתוֹ) הִשָּׁמֵר לְךָ, בְּנִי, פֶּן תַּכְעִיס אֶת הָאֵם, וְלָקַחְתִּי אֶת רְצוּעָתִי וְהִלְקֵיתִי אוֹתְךָ עַל הַחֵלֶק הָרַךְ שֶׁלָּךְ. הִזָּהֵר נָא! (וְהוּא מֵשִׁיב אֶת הָרְצוּעָה לִמְקוֹמָהּ בְּמָתְנֵי הַמִּכְנָסַיִם. חֲמָתוֹ שָׁכָכָה) נוּ, מַה לָמַדְתָּ הַיּוֹם בֶּחָדֶר?

יִשְׂרָאֵל

(בְּרֹגֶז קְצָת) הַיּוֹם לָמַדְנוּ אֹדוֹת רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִסְתַּפֵּק בְּקַב חֲרוּבִים לְכָל הַשָּׁבוּעַ.

הָאֵם

אִלְמָלֵא הָיִית שׁוֹבָב גָּדוֹל, הֲרֵי יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת לְרַב וּלְגָאוֹן בְּיִשְׂרָאֵל!

הָאָב

וְאַתָּה, שְׁמוּאֵל חֲבִיבִי?

שְׁמוּאֵל

אֲנִי לָמַדְתִּי אֶת הַבְּרָכוֹת “בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ” וְ“שֶׁהֶחֱיָנוּ”.

אֶסְתֵּר

אַבָּא, הַהֵבֵאתָ לָנוּ פֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? כַּמָּה מִינִים יֵשׁ לָךְ?

יִשְׂרָאֵל

אָמְנָם כֵּן, אַבָּא, תֵּן לָנוּ פֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט.

שְׁמוּאֵל

(פּוֹשֵׁט כַּפּוֹת יָדָיו) תֵּן לִי הַרְבֵּה פַרוֹת, מְלֹא חָפְנָיִם.

הָאֵם

רְאֵה נָא, רְאֵה, אֵיךְ הִתְנַפְּלוּ עָלָיו, כְּמוֹ גַזְלְנֵי-יָעַר! תְּנוּ לוֹ לִשְׁאֹף רוּחַ, לְהִתְחַמֵּם קְצָת. זֶה יוֹם תָּמִים שֶׁלֹּא בָא אֹכֶל אֶל פִּיו! הוֹ, הַפַּרְנָסָה הַמָּרָה…

הָאָב

אֵין מַה לְהִתְרַעֵם עֲלֵיהֶם, הֲלֹא יְלָדִים הֵם. חַכּוּ נָא, בָּנַי, כִּמְעַט רֶגַע, אֶפְשְׁטָה נָא אֶת אַדַּרְתִּי, אֶטֹּל אֶת יָדַי וְאֵשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְאָז אֲחַלֵּק לָכֶם אִישׁ אִישׁ וּמְנָתוֹ

(הַיְלָדִים מַרְפִּים מִמֶּנּוּ, נְפוֹצִים עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, יוֹשְׁבִים לָהֶם וְאֵינָם מְסִירִים עֵינֵיהֶם מִתְּנוּעוֹתָיו. בֵּינָתַיִם פּוֹשֵׁט הָאָב אֶת אַדַּרְתּוֹ וְשָׂם אוֹתָהּ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת, כְּלוֹמַר, מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ, וְנוֹטֵל אֶת הַיָּדַיִם, כְּשֶׁהוּא שׁוֹאֵב בְּקַנְקַן מַיִם מִן הַדְּלִי הָעוֹמֵד עַל סַפְסָל אָרֹךְ, וְשׁוֹפֵךְ עַל יָדָיו לְסֵרוּגִין אֶל עֲבִיט הַשְּׁפָכִין הָעוֹמֵד עַל הָרִצְפָּה, וּמְנַגְּבָן בַּמַּגֶּבֶת הַתְּלוּיָה עַל הַקִּיר, אוֹ הַמֻּנָּחָה עַל הַמַּעֲקֶה וּמְבָרֵךְ “עַל נְטִילַת יָדָיִם”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פּוֹרֶשֶׂת הָאֵם מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן, שָׂמָה עָלֶיהָ קְצֵה כִכַּר לֶחֶם, מִמְלָחָה, רֹאשׁ דָּג-מָלוּחַ בְּצַלַּחַת, מַזְלֵג, וְסַכִּין. הָאָב יוֹשֵׁב, בּוֹצֵעַ אֶת הַלֶּחֶם, מְבָרֵךְ “הַמּוֹצִיא” וְאוֹכֵל, בְּשָׁעָה שֶׁהַיְלָדִים מַבִּיטִים בְּאִי סַבְלָנוּת עַל כָּל הַהֲכָנוֹת הָאֵלֶּה, וְעוֹנִים אָמֵן בְּעַל כָּרְחָם) נוּ, וְהַיְלָדִים כְּבָר אָכָלוּ?

הָאֵם

אַל תִּדְאָג לָהֶם. הֵם כְּבָר הִסְפִּיקוּ לֶאֱכֹל וְגַם לַהֲפֹךְ אֶת הַבַּיִת עֶשֶׂר פְּעָמִים מִן הַמַּסַּד עַד הַטְּפָחוֹת.

הָאָב

(גּוֹמֵר לֶאֱכֹל אֶת הַדָּג, מוֹחֶה אֶת פִּיו בִּכְנַף הַמַּפָּה, קָם וּמוֹצִיא מִכִּיס אַדַּרְתּוֹ שַׂק נְיָר, שָׁב לִמְקוֹמוֹ וְהַיְלָדִים מִתְאַסְּפִים וְעוֹמְדִים צְפוּפִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן, כְּלוֹמַר, מִימִין הָאָב וְמִשְּׂמֹאלוֹ) בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, שׁוֹשַׁנָּה, הַגִּישִׁי נָא לִי צַלַּחַת נְקִיָּה.

הָאֵם

(מַגִּישָׁה לוֹ) הֲרֵי לְךָ צַלַּחַת נְקִיָּה.

הָאָב

עַכְשָׁו נִרְאֶה מַה יֵשׁ לְפָנֵינוּ (מוֹצִיא מִן הַשַּׂק הַגָּדוֹל שַׂק קָטֹן, וּבִמְתִינוּת נוֹרָאָה מְהַפֵּךְ אוֹתוֹ עַל פִּיו וְהַפֵּרוֹת נוֹפְלִים אֶל תּוֹךְ הַצַּלָּחַת).

יִשְׂרָאֵל

הֵידָד! חֲרוּבִים! הֵידָד!

הָאֵם

בְּלִי צְעָקוֹת, יְלָדִים (וְהָאָב מוֹצִיא מִן הַשַּׂק הַגָּדוֹל שַׂק קָטֹן בִּמְתִינוּת וּמְהַפְּכוֹ).

אֶסְתֵּר

הֵידָד! תְּמָרִים! כְּמוֹ שֶׁאָהָבְתִּי (הָאָב מֵרִיק אֶת הַשַּׂק הַגָּדוֹל, וּמִתּוֹכוֹ נוֹפֵל שַׂק קָטֹן שְׁלִישִׁי, הָאָב מְהַפְּכוֹ לְתוֹךְ הַצַּלָּחַת).

שְׁמוּאֵל

הֵידָד! תְּאֵנִים! מַה טוֹב!

יִשְׂרָאֵל

אַבָּא, מְוַתֵּר אֲנִי עַל הַתְּאֵנִים וְהַתְּמָרִים אִם תִּתֵּן לִי חֲרוּבִים בִּמְקוֹמָם.

אֶסְתֵּר

וַאֲנִי מוֹחֶלֶת עַל הַחֲרוּבִים וְהַתְּאֵנִים אִם תִּתֵּן לִי תְמָרִים בִּמְקוֹמָם.

שְׁמוּאֵל

וְלִי אֲנִי, אַבָּא, תִּשָּׁאַרְנָה כָל הַתְּאֵנִים. טוֹב מְאֹד, טוֹב מְאֹד!

הָאֵם

מָה אַתָּה אוֹמֵר, יְחֶזְקֵאל, לְזוֹלְלִים כָּאֵלֶּה!

הָאָב

אֵין מַה לְהִתְרַעֵם עֲלֵיהֶם, הֲלֹא רַק יְלָדִים הֵם. שִׁמְעוּ נָא, יְלָדִים. פֹּה בַצַּלַּחַת יֶשְׁנָם פֵּרוֹת מִשְּׁלֹשָׁה מִינִים, חֲמִשָּׁה פֵרוֹת מִכָּל מִין וָמִין. הַגֵּד נָא לִי, שְׁמוּאֵל, לְכַמָּה הֵם עוֹלִים בְּיָחַד?

שְׁמוּאֵל

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים חָמֵשׁ עוֹלֶה ל… ל… חָמֵשׁ וְחָמֵשׁ הֲרֵי זֶה עֶשֶׂר, וְעוֹד הַפַּעַם חָמֵשׁ הֲרֵי זֶה… חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה.

הָאָב

כֵּן, מָצָאתָ, בְּנִי. עַכְשָׁו הַגִּידָה נָא לִי כַמָּה נְפָשׁוֹת יֶשְׁנָן פֹּה אִתָּנוּ הַיּוֹם?

שְׁמוּאֵל

(סוֹפֵר בְּאֶצְבָּעוֹ) לֹא אֶחָד, לֹא שְׁנַיִם, לֹא שְׁלֹשָׁה, לֹא אַרְבָּעָה, לֹא חֲמִשָּׁה. חֲמִשָּׁה, אַבָּא.

הָאָב

אֱמֶת וְיַצִּיב, בְּנִי. עַכְשָׁו נִרְאֶה. חֲמִשָּׁה עָשָׂר פֵּרוֹת, וְחָמֵשׁ נְפָשׁוֹת, כַּמָּה נוֹפֵל בְּחֶלְקָהּ שֶׁל כָּל אַחַת וְאֶחָת? מְצָא נָא גַם אֶת זֶה, בְּנִי.

שְׁמוּאֵל

(מְחַשֵּׁב בְּקוֹל) חֲמִשָּׁה עָשָׂר פֵּרוֹת וְחָמֵשׁ נְפָשׁוֹת, הֲרֵי זֶה… הֲרֵי זֶה… עֶשְׂרִים!

הָאָב

(מְנַעְנֵעַ בְּרֹאֹשׁוֹ וְכֻלָּם צוֹחֲקִים) הַפַּעַם לֹא מָצָאתָ, בְּנִי. אִמְרִי אַתְּ, אֶסְתֵּר, כַּמָּה?

אֶסְתֵּר

זֶה קַל מְאֹד. בְּסַךְ הַכֹּל יֶשְׁנָם חֲמִשָּׁה עָשָׂר פֵּרוֹת, חֲמִשָּׁה מִכָּל מִין. יֵשׁ פֹּה חָמֵשׁ נְפָשׁוֹת. אִם כָּל נֶפֶשׁ תְּקַבֵּל פְּרִי אֶחָד מִמִּין אֶחָד, הֲרֵי מִכֵּיוָן שֶׁיֶּשְׁנָם פֹּה שְׁלֹשָׁה מִינִים, נִמְצָא, שֶׁבְּחֶלְקוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִפְּלוּ שְׁלֹשָׁה פֵרוֹת, פְּרִי אֶחָד מִכָּל מִין וָמִין.

הָאָב

(הָאֵם עוֹמֶדֶת וּמַקְשִׁיבָה לְחָכְמַת בִּתָּהּ, זְרוֹעוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּבוֹת בְּמַגֶּבֶת עַל חָזֶהָ, שׁוֹכַחַת הִיא אֶת דַּאֲגוֹתֶיהָ מֵאֹשֶׁר וּמִגִּיל בִּפְרִי בִטְנָהּ)

יָפֶה דָרַשְׁתְּ, בִּתִּי. וּבְכֵן הִנְנִי לְחַלֵּק אֶת הַפֵּרוֹת בֵּינֵינוּ כַאֲשֶׁר אָמְרָה אֶסְתֵּר. אַתָּה, יִשְׂרָאֵל, הַבְּכוֹר, תְּקַבֵּל רִאשׁוֹנָה אֶת חֶלְקֶךָ. הֵא לְךָ חָרוּב אֶחָד, תֹּמֶר אֶחָד, וּתְאֵנָה אֶחָת.

יִשְׂרָאֵל

תּוֹדָה לְךָ, אַבָּא (מְקַבֵּל אֶת חֶלְקוֹ וּמִסְתַּלֵּק הַצִּדָּה כְּשֶׁעֵינָיו פְּנוּיוֹת אֶל הַשֻּׁלְחָן).

הָאָב

אַתְּ, אֶסְתֵּר, שֶׁיָּפֶה דָרַשְׁתְּ, תִּהְיִי הַשְּׁנִיָּה לְקַבֵּל אֶת חֶלְקֵךְ, וַהֲרֵי לָךְ חָרוּב אֶחָד, תֹּמֶר אֶחָד, וּתְאֵנָה אֶחָת.

אֶסְתֵּר

תּוֹדָה לְךָ, אַבָּא (מִסְתַּלֶּקֶת).

הָאָב

וְאַתָּה, שְׁמוּאֵל, שֶׁהִנְּךָ הַקָּטֹן בַּיְלָדִים תִּהְיֶה הָאַחֲרוֹן, וַהֲרֵי לְךָ אֶת שֶׁלָּךְ: חָרוּב אֶחָד, תֹּמֶר אֶחָד, וּתְאֵנָה אֶחָת.

שְׁמוּאֵל

תּוֹדָה לְךָ, אַבָּא

(מִסְתַּלֵּק. הַיְלָדִים עוֹשִׂים אֲגֻדָּה אַחַת, יוֹשְׁבִים אוֹ עוֹמְדִים, זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְשׁוֹמְרִים אֶת תְּנוּעַת הָאָב בְּנוֹגֵעַ לַפֵּרוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַצַּלָּחַת).

הָאָב

עַכְשָׁו, שׁוֹשַׁנָּה, נְחַלֵּק בֵּינֵינוּ אֶת ה“שִּׁירָיִם”. חָרוּב לָךְ וְחָרוּב לִי; תֹּמֶר לָךְ וְתֹמֶר לִי; תְּאֵנָה לָךְ וּתְאֵנָה לִי

(וְהוּא שָׂם אֶת חֶלְקוֹ בְשַׂק הַנְּיָר וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ כִּיס מִכְנָסָיו, וְאֶת הַצַּלַּחַת עִם חֵלֶק הָאֵם אֲשֶׁר בָּהּ הוּא דוֹחֶה לְצַד הָאֵם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַשֻּׁלְחָן).

הָאֵם

עַכְשָׁו, יְלָדִים, בָּרְכוּ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְשֶׁהֶחֱיָנוּ, אִכְלוּ אֶת הַפֵּרוֹת וּלְכוּ לִישֹׁן.

הַיְלָדִים

בָּרוּךְ אַתָּה… בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.

הָאֵם וְהָאָב

אָמֵן.

הַיְלָדִים

בָּרוּךְ אַתָּה… שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה.

הָאֵם וְהָאָב

אָמֵן

(הִיא שׁוֹאֶבֶת מָרָק בְכַף מִן הַסִּיר אֶל הַצַּלַּחַת, וְהַסִּיר עוֹמֵד עַל סַפְסָל הַמְשַׁמֵּשׁ כִּירָה, מַגִּישָׁה לִפְנֵי הָאָב וְהוּא אוֹכֵל לוֹ אֶת הַמָּרָק בִּמְתִינוּת, וְשׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ) נוּ, כַּמָּה הִשְׂתַּכַּרְתָּ הַיּוֹם?

הָאָב

(בֵּין לְגִימָה לִלְגִימָה, וּבִנְטוֹתוֹ אֶת יָדוֹ אֲשֶׁר הַכַּף בָּהּ לְהַטְעָמַת הַדְּבָרִים)

כִּמְעַט שֶׁלֹּא הִשְׂתַּכַּרְתִּי כְלוּם… כָּל הַיּוֹם חָזַרְתִּי עַל הַפְּתָחִים, דָּפַקְתִּי עַל הַדְּלָתוֹת: “נָשִׁים טוֹבוֹת, אוּלַי לְמִטְפָּחוֹת אַתֶּן צְרִיכוֹת? מִטְפָּחוֹת מְגֻוָּנוֹת, בְּזֹל הַזֹּל, מְצִיאָה גְדוֹלָה”! אַךְ הַנָּשִׁים לֹא תִקְנֶינָה. לָזוֹ אֵין כֶּסֶף, וְזוֹ יֵשׁ לָהּ כֶּסֶף, אֲבָל רוֹצָה הִיא שֶׁאֶתֵּן לָהּ אֶת הַמִּטְפַּחַת בְּעֶשֶׂר פְּרֻטּוֹת בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁלִּי עַצְמִי עָלְתָה בִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. הוֹ, כַּמָּה עַקְשָׁנִיּוֹת וְטַרְחָנִיּוֹת הֵן הַנָּשִׁים שֶׁלָּךְ! רַק חָמֵשׁ מִטְפָּחוֹת מָכַרְתִּי, הֲרֵי זֶה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פְרֻטָּה רֶוַח. נַכִּי מִזֶּה חָמֵשׁ פְּרֻטּוֹת שֶׁהוֹצֵאתִי עַל הַפֵּרוֹת, וַהֲרֵי נִשְׁאֲרוּ בְיָדִי כְעֶשֶׂר פְּרֻטּוֹת. נוּ, בָּרוּךְ ה' גַּם בְּעַד זֶה

(הָאֵם מַאֲזִינָה לְדִבְרֵי הָאָב, נֶאֱנָחָה וְנָדָה בְרֹאשָׁהּ, עוֹשְׂה תְנוּעַת יָד שֶׁל יֵאוּשׁ, וּבְכָל זֹאת לֹא תְדַבֵּר, כִּי אֵינָהּ חֲפֵצָה לְהַשְׁבִּית אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁל מֵעֵין חַג הָאָבִיב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָאָב שָׁב לַאֲכִילַת הַמָּרָק).

יִשְׂרָאֵל

(בְּמֶשְׁךְ הַשִּׂיחָה הַקּוֹדֶמֶת יָשְׁבוּ הַיְלָדִים בְּאֶמְצַע הַבִּימָה וְעָסְקוּ בַאֲכִילַת הַפֵּרוֹת. שְׁמוּאֵל הַקָּטֹן בָּלַע אֶת הַפֵּרוֹת בְּלִי שׁוּם שְׁהִיּוֹת; אֲבָל הַגְּדוֹלִים הֶאֱרִיכוּ קְצָת בַּאֲכִילָתָם. אֶת הַפֵּרוֹת הַחֲבִיבִים עֲלֵיהֶם אָכְלוּ תְחִלָּה וְהִתְעַכְּבוּ בַאֲכִילָתָם כְּדֵי לָמֹץ אֶת כָּל עֹמֶק הַמְּתִיקוּת שֶׁבַּפֶּרִי)

אִם נִיחָא לָךְ, אֶסְתֵּר, נַעֲשֶׂה חִלּוּפִין. אַתְּ תִּתְּנִי לִי אֶת הֶחָרוּב שֶׁלָּךְ, וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ אֶת הַתְּאֵנָה שֶׁלִּי. הַמְרֻצָּה אָתְּ?

אֶסְתֵּר

אֵיזוֹ תְּאֵנָה, כָּזֹאת? (וְהִיא מַרְאָה לוֹ אֶצְבַּע מְשֻׁלָּשֶׁת) מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁשְּׁמוּאֵל אָנִי? (בִּתְנוּעַת הַיָּד) מוֹחֶלֶת אֲנִי לְךָ עֵסֶק זֶה.

יִשְׂרָאֵל

לֹא, אֶסְתֵּר, תְּאֵנָה אֲמִתִּית, תְּאֵנָה מַמָּשׁ. הֲרֵי הִיא לְפָנָיִךְ. קְחִי אוֹתָהּ וּתְנִי לִי חֲרוּבֵךְ תַּחְתֶּיהָ.

אֶסְתֵּר

תְּאֵנָה עוֹד יֵשׁ לִי מִשֶּׁלִי. אִם תִּתֵּן לִי אֶת הַתֹּמֶר, אֶתֵּן לְךָ חֲרוּבִי.

יִשְׂרָאֵל

יְהִי כִדְבָרָיִךְ

(וְהֵם מִתְחַלְּפִים. עַכְשָׁו יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל חָרוּב וּתְאֵנָה, וּבְיַד אֶסְתֵּר תֹּמֶר וּתְאֵנָה. אֲבָל לִשְׁמוּאֵל אֵין כֹּל, וְהוּא רוֹאֶה וּמִתְקַנֵּא בָהֶם).

שְׁמוּאֵל

אֶסְתֵּר, תְּנִי לִי אֶת הַתְּאֵנָה שֶׁלָּךְ.

אֶסְתֵּר

וְאַיֵּה הַתְּאֵנָה שֶׁאַבָּא נָתַן לָךְ?

(וְהִיא אוֹכֶלֶת לָהּ אֶת הַתֹּמֶר).

שְׁמוּאֵל

אֶת שֶׁלִּי כְבָר אָכָלְתִּי.

אֶסְתֵּר

אִם כֵּן, גַּם אֲנִי כְבָר אָכַלְתִּי אֶת שֶׁלִּי

(וְהִיא חוֹטֶפֶת וְאוֹכֶלֶת מַה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָהּ).

שְׁמוּאֵל

תֵּן לִי אַתָּה, יִשְׂרָאֵל, אֶת הַתְּאֵנָה שֶׁיֵּשׁ לָךְ.

יִשְׂרָאֵל

מַה, תְּאֵנָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? טוֹב, הֲרֵי לְךָ תְאֵנָה

(מַרְאֶה לוֹ אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאוֹכֵל לוֹ אֶת הֶחָרוּב בִּמְתִינוּת וּמִתְגָּרֶה בוֹ).

שְׁמוּאֵל

(אוֹבֵד עֵצוֹת לְרֶגַע, וּלְבַסּוֹף מַחֲלִיט לִבְכּוֹת)

תֵּן לִי אֶת הַתְּאֵנָה הַזֹּאת…

(מַרְאֶה עַל הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר בְּיַד יִשְׂרָאֵל וּבוֹכֶה. הָאָב אוֹכֵל אֶת הַמָּרָק, וְהָאֵם יוֹשֶׁבֶת, יָדָהּ סוֹמֶכֶת אֶת רֹאשָׁהּ, שְׁקוּעָה בְדַאֲגוֹת הַיּוֹם).

יִשְׂרָאֵל

(מִתְגָּרֶה בוֹ וּמַרְאֶה לוֹ אֶת הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ)

מַה, חָפֵץ אַתָּה דַוְקָא בִתְאֵנָה זוֹ? רְאֵה, אֵין לִי עוֹד (שָׂם אוֹתָהּ בְּפִיו) נֶעֱלְמָה הַתְּאֵנָה וְאֵינֶנָּה!

(מַרְאֶה לוֹ יָדַיִם רֵיקוֹת).

שְׁמוּאֵל

(בּוֹכֶה וּבוֹעֵט בּוֹ בְרַגְלָיו)

תֵּן לִי אֶת הַתְּאֵנָה שֶׁאָכָלְתָּ!…

הָאֵם

רְאֵה נָא, יְחֶזְקֵאל, מַה נָפַל שָׁם בֵּינֵיהֶם. כָּל הַיּוֹם הֵם רָבִים וְצוֹעֲקִים וְנִלְחָמִים, וְאֵין לִי מֵהֶם אַף רֶגַע שֶׁל מְנוּחָה.

הָאָב

(הוּא הָיָה עֵד לְסִבַּת הַבֶּכִי)

חֲדַל לִבְכּוֹת, שְׁמוּאֵל, פֶּן אֶקַּח אֶת הָרְצוּעָה וְאַלְקֶה אוֹתְךָ מַלְקוֹת אֲחָדוֹת בַּחֵלֶק הָרַךְ שְׁלָּךְ. הֲשָׁמָעְתָּ!

שְׁמוּאֵל

(בְּשָׁמְעוֹ אֶת הָאִיּוּם מִשְׁתַּפֵּךְ בִּבְכִי בְיֶתֶר עָז)

לְאֶסְתֵּר הָיוּ שְׁנֵי תְמָרִים וְלִי רַק אֶחָד; מְהוּ… מְהוּ… לְיִשְׂרָאֵל הָיוּ שְׁנֵי חֲרוּבִים וְלִי רַק אֶחָד… מְהוּ… מְהוּ…

הָאָב

(קָם, שׁוֹלֵף אֶת רְצוּעָתוֹ)

יֶלֶד לֹא יִהְיֶה זוֹלֵל וְסוֹבֵא! אַתָּה כְבָר קִבַּלְתָּ אֶת חֶלְקְךָ, וְיוֹתֵר לֹא תַחְמֹד! (וְהָרְצוּעָה נְטוּיָה אֶל הַיֶּלֶד).

שְׁמוּאֵל

(חָרֵד מִפְּנֵי הָרְצוּעָה, בּוֹרֵחַ וְאוֹחֵז בְּשִׂמְלַת אִמּוֹ לְמַחֲסֶה)

אִמָּא! אִמָּא!

(מוֹסִיף לִבְכּוֹת).

הָאֵם

(מְחַבֶּקֶת וּמְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ, מוֹחָה אֶת דִּמְעוֹתָיו בְּסִנָּרָהּ)

שַׁע, שַׁע, בְּנִי יַקִּירִי. הָאָב חָפֵץ לְהַלְקוֹתֶךָ? נוּ, נוּ! (בְּאֶצְבַּע מְאַיֶּמֶת כְּנֶגֶד הָאָב) אֲנִי לֹא אֶתֵּן לוֹ לִנְגֹּעַ בְּךָ, בְּנִי מַחֲמַדִּי (הָאָב שָׁב לִמְרָקוֹ וּבְכִיַּת הַיֶּלֶד הוֹלֶכֶת וּמִשְׁתַּתֶּקֶת). חָפֵץ אַתָּה בְעוֹד תְּאֵנָה? מָה הַחֵטְא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָטָא בְנִי חֲבִיבִי? הֲרֵי לְךָ תְאֵנָתִי, אֵין אִמָּא צְרִיכָה לְפֵרוֹת (וְהִיא נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר בַּצַּלַּחַת, מְנַגֶּבֶת דִּמְעוֹתָיו) אֱכֹל, בְּנִי, וְיִיטַב לָךְ (אֶסְתֵּר וְיִשְׂרָאֵל מִתְאַסְּפִים מִסָּבִיב לוֹ וּמִתְקַנְּאִים בּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָנָה אַחַת אַפָּיִם. הָאֵם מְבִינָה לְלִבָּם, וְנוֹתֶנֶת לָהֶם: אֶת הֶחָרוּב לְיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַתֹּמֶר לְאֶסְתֵּר). הֵא לְךָ, יִשְׂרָאֵל, הֶחָרוּב, וְהֵא לְךָ, אֶסְתֵּר, הַתֹּמֶר. אִכְלוּ וְלְכוּ לִישֹׁן כִּילָדִים טוֹבִים.

יִשְׂרָאֵל וְאֶסְתֵּר

תּוֹדָה לּךְ, אִמָּא

(שָׁבִים לִמְקוֹמָם, וְגַם שְׁמוּאֵל נִסְפָּח אֲלֵיהֶם).

הָאָב

(מוֹחֶה אֶת פִּיו בִּכְנַף הַמַּפָּה וּמַתְחִיל בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן) בָּרוּךְ אַתָּה… (מַדְגִּישׁ הֵיטֵב) “וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ, וְאַל יֶחְסַר לָנוּ” (מַשְׁפִּיל קוֹלוֹ וּמְרִימוֹ שׁוּב כְּשֶׁמַּגִּיעַ אֶל) “כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל…” בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַזָּן אֶת הַכֹּל.

הָאֵם

(וְהַיְלָדִים)

אָמֵן.

(וְהָאָב מַמְשִׁיךְ בְּלַחַשׁ וּמִתְנוֹעֵעַ כְּמוֹ בִתְפִלָּה. הָאֵם נִגֶּשֶׁת אֶל הַיְלָדִים),

עַכְשָׁו, לְכוּ לִישֹׁן. גַּם אַתָּה, בְּנִי מַחֲמַדִּי, תֵּלֵךְ לִישֹׁן, הֲלֹא?

שְׁמוּאֵל

לֹא, אִמָּא. אֵין אֲנִי חָפֵץ לִישֹׁן; אֲבָל חָפֵץ אֲנִי לֶאֱכֹל עוֹד תְּאֵנָה.

הָאֵם

אֵין לִי עוֹד תְּאֵנִים, בְּנִי. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ תְּאֵנִים וּתְמָרִים לָרֹב, גַּם שְׁקֵדִים וְרִמּוֹנִים, אֲבָל לֹא פֹה, בְּנִי.

שְׁמוּאֵל

אִם כֵּן, לְכִי לְאֶרֶץ יְשְׂרָאֵל וּקְחִי לִי מִשָּׁם תְּאֵנִים וּתְמָרִים לָרֹב!

(הָאֵם וְהַיְלָדִים צוֹחֲקִים צְחוֹק עָצוּר, גַּם הָאָב הָעוֹמֵד בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִתְעַנְיֵן בִּתְשׁוּבָה זוֹ).

הָאֵם

אִי אֶפְשָׁר, בְּנִי. חֹשֶׁךְ בַּחוּץ. חַכֵּה, מָחָר נֵלֵךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנֹאכַל שָׁם תְּאֵנִים וּתְמָרִים כְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ.

שְׁמוּאֵל

אֵין אֲנִי חַפֵץ לְחַכּוֹת לְמָחָר. חָפֵץ אֲנִי לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַכְשָׁו, תֵּכֶף וּמִיָּד! (בּוֹכֶה) לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!… לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חָפֵץ אֲנִי לָלֶכֶת!… מְהוּ… מְהוּ…

הָאֵם

(מְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ) בְּנִי יַקִּירִי, גַּם אֲנִי חֲפֵצָה לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, רְחוֹקָה הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רְחוֹקָה הִיא מְאֹד! וְהַטּוּרְקִים הַפְּרָאִים יוֹשְׁבִים שָׁם, וְחַיָּלִים עִם רוֹבִים עוֹמְדִים מִסָּבִיב לָאָרֶץ וְאֵינָם נוֹתְנִים לַיְּהוּדִים לְהִכָּנֵס אֶל הָאָרֶץ, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְחַכּוֹת עַד שֶׁיָּבֹא הַמָּשִׁיחַ!

שְׁמוּאֵל

(מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת) וּמָתַי יָבֹא הַמָּשִׁיחַ? מְהוּ… מְהוּ…

הָאֵם

אֶפְשָׁר מָחָר, בְּנִי. בְּכָל יוֹם אֲנַחְנוּ מְחַכִּים לוֹ שְׁיָּבֹא.

שְׁמוּאֵל

לֹא, זֶה לֹא טוֹב. אֵין אֲנִי יָכֹל לְחַכּוֹת עוֹד. אִמְרִי לוֹ שֶׁיָּבֹא עַכְשָׁו. חָפֵץ אֲנִי לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תֵּכֶף וּמִיָּד! (בּוֹכֶה) מְהו… מְהוּ…

הָאָב

(קָם וְנִגָּשׁ אֲלֵיהֶם)

כִּמְדֻמֶּנִי שֶׁהַיֶּלֶד חָפֵץ לִישֹׁן

(לוֹחֵשׁ אֵיזֶה דָבָר בְּאָזְנֵי הָאֵם).

הָאֵם

(קָמָה וּמוֹסֶרֶת אֶת הַיֶּלֶד לִידֵי הָאָב)

כֵּן דּבַּרְתָּ, בְּנִי. הוֹלֶכֶת אֲנִי לֵאמֹר אֶל הַמָּשִׁיחַ כִּי יָבֹא תֵכֶף וּמִיָּד, כִּי בְנִי הַיָּקָר חָפֵץ לָלֶכֶת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

(וְהִיא יוֹצֵאת אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי הַמֻּבְדָּל בְּמָסָךְ מִן הַמִּטְבָּח, וְשׁוֹהָה שָׁם קְצָת).

הָאָב

עוֹד מְעַט, בְּנִי, נַעֲלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַמָּשִׁיחַ יֵלֵךְ לְפַנֵינוּ, וְיִתְקַע בַּשּׁוֹפָר הַגָּדוֹל, וַאֲנַחְנוּ נְזַמֵּר וְנָשִׁיר שִׁירִים יָפִים כָּל הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁנַּגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הָאֵם

(שָׁבָה וְלוֹחֶשֶׁת לוֹ אוֹ מְרַמֶּזֶת כִּי הַמִּטּוֹת מֻצָּעוֹת, וּמוֹסִיפָה בְקוֹל רָם)

כֵּן, בְּנִי. הַמָּשִׁיחַ אָמַר כִּי בֹא יָבֹא תֵכֶף וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר יִמְצָא אֶת הַשּׁוֹפָר הַגָּדוֹל. וְכַאֲשֶׁר נִשְׁמַע אֶת הַתְּקִיעָה הַגְּדוֹלָה נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

חֲצוֹצְרָה

(מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים, פִּתְאֹם וּבְקוֹל רָם) טוּ… רוּ… טוּרוּרוּרוּ טוּרוּרוּ!

הָאָב

(פַּחַד נוֹפֵל עַל הַיְלָדִים)

קוּמוּ, יְלָדִים, הָבָה נֵלְכָה, הָבָה נְזַמְּרָה וְנַעֲלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!

(הֵם עוֹמְדִים בַּשׁוּרָה. הָאָב אוֹחֵז בְּיַד שְׁמוּאֵל, אַחֲרֵיהֶם שְׁנֵי הַיְלָדִים אֲחוּזֵי יָד אוֹ זֶה אַחַר זֶה, אַחֲרֵיהֶם הָאֵם, וְהֵם הוֹלְכִים וּמַקִּיפִים אֶת הַשֻּׁלְחָן, אוֹ יוֹרְדִים וְעוֹלִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים מִן הַבָּמָה וְעָלֶיהָ, וּמְזַמְּרִים, וְהַיְלָדִים שֶׁבֵּין הָרוֹאִים יְכֹלִים לְזַמֵּר עִם הַמְשַׂחֲקִים אֶת הַשִּׁיר):

"שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל,

דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה;

מִי בָּרֶכֶב מִי בָּרֶגֶל,

נֵעָשׂ נָא לַאֲגֻדָּה" וכו'.

(וְהֵם מוֹסִיפִים לָלֶכֶת בְּהַקָּפוֹת עַד שֶׁגּוֹמְרִים אֶת כָּל הַשִּׁיר).

שְׁמוּאֵל

(הַמְשַׂחֲקִים עוֹמְדִים שׁוּב עַל הַבִּימָה. נִכָּר שֶׁאֵין בּוֹ עוֹד כֹּחַ לָלֶכֶת הָלְאָה)

אָבִי, אָבִי, מָתַי נַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! עָיֵף אָנֹכִי, בִּרְכַּי נִכְשָׁלוֹת. הַעוֹד רְחוֹקָה הַדֶּרֶךְ לְפָנֵינוּ?

הָאָב

לֹא, בְּנִי. לֹא רַב עוֹד הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הִתְחַזֵּק נָא, עוֹד מְעָט תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלֵנוּ עַל אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ.

חֲצוֹצְרָה

טוּרוּ! טוּרוּרוּרוּ! טוּרוּ! טוּרוּרוּרוּ!

הָאָב

הָבָה, בָּנַי, נֵלְכָה, הָבָה נְזַמֵּרָה!

(וְכֻלָּם מְזַמְּרִים שִׁירָה חֲדָשָׁה):

"שָׁם בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת

תִּתְקַיֵּמְנָה כָל הַתִּקְוֹות;

שָׁם נִחְיֶה, שָׁם נִיצֹר

חַיֵּי זֹהַר, חַיֵּי דְּרוֹר!" וכו'.

(וְהֵם יוֹרְדִים וְעוֹלִים אוֹ מַקִּיפִים אֶת הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁהַשִּׁיר נִגְמָר וְנִשְׁנֶה, וְהַשֵּׁנָה תוֹקֶפֶת אֶת שְׁמוּאֵל עַד שֶׁהוּא כִמְעַט נוֹפֵל בְּלֶכְתּוֹ. גַּם הַיְלָדִים מְפַגְּרִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁהָאָב מַכְנִיסָם אוֹ מוֹלִיכָם בְּזִמְרָה אֶל חֲדַר הַמִּטּוֹת, כְּלוֹמַר, מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ).

הָאֵם

(נִשְׁאֶרֶת בַּחֶדֶר. עֲיֵפָה הִיא וְיוֹשֶׁבֶת אֶל הַשֻּׁלְחָן, שָׂמָה אֶת יָדֶיהָ הָאֲחוּזוֹת עָלָיו)

כַּמָּה קָשֶׁה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים כְּשֶׁאֵין דֵּי מִחְיָה לָהֶם, וְהַפַּרְנָסָה מְצֻמְצָמָה וְקָשָׁה כִּקְרִיעַת יַם סוּף. ה' אֱלֹהֵי הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת! בֵּרַכְתַּנִי בְּבָנִים טוֹבִים, בָּרְכֵנִי נָא גַם בְּלֶחֶם לָשׂבַע וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ!

הָאָב

(שָׁב מֵחֲדַר הַמִּטּוֹת) כְּבָר יְשֵׁנִים הֵם (יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ). נוּ, כַּמָּה צְרִיכָה אַתְּ לְמָזוֹן לְמָחָר? עֶשֶׂר הַפְּרֻטּוֹת שֶׁהִשְׂתַּכַּרְתִּי יָכֹל אֲנִי לָתֵת לָךְ. אוּלַי יַעֲזֹר ה' וְיִהְיֶה מָחָר יוֹם חַם וּבָהִיר, וְאֶמְכֹּר מִסְפָּר גָּדוֹל שֶׁל מִטְפָּחוֹת

(וְהוּא מוֹצִיא מִכִּיס מִכְנָסָיו אֶת הָאַרְנָק הַגָּדוֹל, וּבְתוֹךְ כָּךְ הוּא מְמַשְׁמֵשׁ בְּשַׂק הַנְּיָר אֲשֶׁר בּוֹ שְׁלֹשֶׁת הַפֵּרוֹת. מוֹצִיא אוֹתוֹ, מֵרִיק אֶת הַפֵּרוֹת אֶל הַצַּלַּחַת וְדוֹחֶה אוֹתָהּ לְצַד הָאֵם)

הֵן לֹא טָעַמְתְּ עוֹד מִן הַפֵּרוֹת. טַעֲמִי וְתֵהָנִי גַם אָתְּ.

הָאֵם

נוּ, וְאָתָּה?

הָאָב

אָנִי? הֲרֵי יוֹדַעַת אַתְּ שֶׁאֵין אֲנִי לָהוּט אַחֲרֵי דְבָרִים מְתוּקִים. טַעֲמִי וְתֵדְעִי גַם אַתְּ כִּי חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט לַיְּהוּדִים הַיּוֹם.

הָאִם

וּבְכָל זֹאת, הֲרֵי עָבַדְתָּ קָשֶׁה כָל הַיּוֹם. גַּם מְחֻיָּב אַתָּה לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ, בְּעוֹד שֶׁאֲנִי רַק אִשָּׁה הִנְנִי וּפְטוּרָה מִן הַמִּצְוֹות (וְהִיא דוֹחָה אֶת הַצַּלַּחַת לְצִדּוֹ).

הָאָב

(צוֹחֵק) אִם כֵּן נְחַלֵּק אוֹתָם בֵּין שְׁנֵינוּ, חֵלֶק כְּחֵלֶק (לוֹקֵחַ אֶת הַסַּכִּין וְהַמַּזְלֵג, חוֹתֵךְ וְנוֹתֵן לָהּ הַחֵצִי מִן הַתֹּמֶר וּמִן הַתְּאֵנָה) חֲצִי הַתֹּמֶר לָךְ, חֲצִי הַתֹּמֶר לִי; חֲצִי הַתְּאֵנָה לָךְ, וַחֲצִי הַתְּאֵנָה לִי; (מֵרִים אֶת הֶחָרוּב, מַגִּישׁ לָהּ) חֲצִי חָרוּב לָךְ וַחֲצִי חָרוּב לִי (וְהֵם מְשַׁבְּרִים אֶת הֶחָרוּב בֵּינֵיהֶם).

הָאֵם וְהָאָב

בָּרוּךְ אַתָּה… בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. בָּרוּךְ אַתָּה… שֶׁהֶחֱיָנוּ… הַזֶּה (אוֹכְלִים וְנֶהֱנִים, וְהָאֵם אוֹמֶרֶת) טַעַם טוֹב מְאֹד. מַה מְתוּקִים הֵם! אַהּ, שָׁם בְְּּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! (כְּלוֹמַר, שָׁם יֵשׁ פֵּרוֹת כָּאֵלֶּה לָרֹב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם).

הָאָב

נוּ, לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִירוּשָׁלָיִם!

הַאֵם

הַלְוַאי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ!

(הַמָּסָךְ)

טבת ט' – י“ז, תרפ”ב. דיטרויט.