רקע
שאול טשרניחובסקי
משירי חאפז
mנחלת הכלל [?]
tשירה

מִשִׁירֵי חָאפֶז / שאול טשרניחובסקי

1

 

I

גַּזֵּלָה 2

לִבִּי אִם תִּקַּח תּוּרְקִית-שִׁירַז3 זֹאת,

בְּעַד שׁוּמָה אַחַת שְׁחוֹרָה

שֶׁעַל לֶחְיָהּ, אֲנִי אֶתֵּן לָהּ

אֶת סַמַרְקַנְד וְאֶת בּוּכָרָה.

שַׂר הַמַּשְׁקִים, הָרֵק הַיֶּתֶר!

וּכְלוּם נִמְצָא בִתְחוּם גַּן-עֵדֶן


גַּן הַדּוֹמֶה לְמוּסַלָּה4 אוֹ

שְׂפַת רוֹקְנַבַּד הַמְאֻשָּׁרָה?

הוֹי, הַשָּׁרוֹת קַלּוֹת-הָרֶגֶל,

מֵהֶן בִּלְבּוּל בְּלֵב חַכְמֵי-אֶרֶץ,

הֵן סַבְלָנוּת הַלֵּב תְּבַזֵּזְנָה,


כְּבַזֵּז תּוּרְקִים5 אֶת הַכֵּרָה.

יִפְעַת אֲהוּבָתִי לָהּ צֹרֶךְ

אֵין בְּמַתְּנוֹת שָׁוְא לָהּ אַגִּישָׁה:

בְּלִי תַמְרוּקִים, שְׂרָק וָכֹחַל

הִיא הַיָּפָה בִּבְנוֹת דּוֹרָהּ.

זַמֵּר רַקְדָנִיּוֹת וָיָיִן,

וְאַל תִּפְתֹּר חִידוֹת הֶחָלֶד:

אִישׁ לֹא הִתִּיר וְלֹא יַתִּירָה

הַקֶּשֶׁר הַקַּיָּם וְנוֹרָא.

אוֹן חֲמוּדוֹת יוֹסֵף רָאִיתִי,

וָאָבִין – הַגְּזֵרָה מַכְרַעַת,

כִּי לֹא יָכְלָה עֲמוֹד זוּלֵיכָה

בְּתֻמָּתָהּ וּבְטָהֳרָהּ.

אַתְּ בִּי גוֹעֶרֶת; אַךְ שָׂשׂוֹן לִי

(סְלָחָה לִי אֵל) אוֹתָהּ שְׂפַת קָצֶף,

יָאָה לְאֹדֶם שִׂפְתוֹתַיִךְ

גַּם הַנְּאָצָה זוֹ הַמָּרָה.

וּבְכֵן הַט אָזְנְךָ לִי, רֵעַ;

לְנֶפֶשׁ צְעִירָה, לָעֶלֶם,

עֵצָה, זָקֵן חָכָם יַבִּיעַ,

מִכָּל יָקָר הֵן יְקָרָה.

חֲרֹז, חָאפֶז, כִּפְנִינֵי פֶלֶא

טוּרֵי נִגּוּן שֶׁל הַגַּזֵּלָה,

וְכָעֲנָק שֶׁל כּוֹכְבֵי-בֹקֶר

שִׁמְךָ יָהֵל לְתִפְאָרָה.


 

II

גַּזֵּלָה


יוֹסֵף הָאָבוּד שׁוּב יַגִּיעַ

אֶל כְּנָעַן, רַק אַל תִּצְטָעֵר!

בֵּית הָאֲבֵלִים יְקַשְּׁטוּהוּ

וַרְדֵי-נוֹי, אַךְ אַל תִּצְטָעֵר!

לִבִּי הַנּוּגֶה, אַל תִּבְכָּיָה,

מַהֵר יַעַבְרוּ יְמֵי-דֶלֶף,

וְשָׂגְבָה הַחָכְמָה עַל כָּל שֶׁגַע

וְתִמְהוֹן-לֵב – אַל תִּצְטָעֵר!

וְיָקִים הָאָבִיב עַל כָּרֶיךָ

כִּסְאוֹ בִּפְרִיחָה מְחֻדֶּשֶׁת,

בְּרֹאשְׁךָ, הַזָּמִיר, כְּלִיל הַוֶּרֶד

יָאִיר בְּאוֹר – אַל תִּצְטָעֵר!

קַוֵּה! כִּי הַסּוֹד, לֹא יָדַעְתָּ,

אוּלַי שָׁם, מֵעֵבֶר לַקֶּלַע,

אוֹצַר שְׂמָחוֹת לֹא חִכִּיתָ

יוֹפִיעַ לָךְ – אַל תִּצְטָעֵר!

הַיּוֹם אִם נֶהְפַּךְ לְפִגְעֵנוּ

גַּלְגַּל גּוֹרָלֵנוּ, הֵן הוּא

עוֹדֶנּוּ סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ, וְאֵין

הֶפְסֵד-נֶצַח – אַל תִּצְטָעֵר!

וּבַעֲלוֹתְךָ אֶל הַכַּעְבָּה,

חוֹצֶה הַמִּדְבָּר, וּבַדֶּרֶךְ

יִפְצַע קוֹץ דּוֹקֵר אֶת רַגְלֶיךָ

לַכְאִיב מְאֹד – אַל תִּצְטָעֵר!

לִבִּי, אִם תַּהֲרֹס סוּפַת-תֹּהוּ

אָשְׁיוֹת הַחַיִּים בְּמוֹ רֶגַע, –

אַל תִּירָא אוֹקְיָנוֹס, כִּי נֹחַ

קַבַּרְנִיטְךָ – אַל תִּצְטָעֵר!

רַבּוֹת סַכָּנוֹת עַל הַדֶּרֶךְ,

וְהַמַּטָּרָה בְּמוֹ אֹפֶל, –

אַךְ אֵין שְׁבִיל לְלֹא סוֹף, וְיִמַּס גַּם

הָאֵד הַזֶּה – אַל תִּצְטָעֵר!

מְאֹד מַר לַנֶּפֶשׁ מֵעֹצֶר

פְּרִידָה וְהַקִּנְאָה הָאוֹכֶלֶת.

חוֹתֵךְ כָּל גוֹרָל הֲפַכְפַךְ הוּא

יוֹדֵעַ כֹּל – אַל תִּצְטָעֵר!

חָאפֶז, אִם אַתָּה בְּמוֹ עֶרֶב

עָגוּם בְּפִנָּה מְיֻתֶּמֶת

עוֹשֶׂה תְפִלָּתְךָ אוֹ שׁוֹקֵעַ

בְּקוֹרַאן-קֹדֶשׁ – אַל תִּצְטָעֵר!


  1. על חייו של שֶׁמְס אָד–דִּין מוּחֲמַד שִׁירַזי, גדל המשוררים הליריקאים של פרס, לא ידוע הרבה. רב הדברים המסופרים עליו – הם בבחינת אגדה.  ↩

  2. גזלה – צורה ספרותית.שבה השתמשו גם משוררינו בספרד.  ↩

  3. תורקית–שיראז – התורקיות היו בבחינת נשים אכזוטיות.  ↩

  4. מוסלה – גנים מפורסמים בעיר שירז על גדותיו של הנהר רוקְנַבַּד.  ↩

  5. כבזז תורקים – התורקים המהגרים בשירז היו בעלי נימוסים גסים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות