א    🔗

בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ תּוֹקְעִים יָתֵד רִאשׁוֹנָה לְסֻכָּה. רוּחַ סְתָוִית, צוֹנֶנֶת, הִרְעִידָה אֶת צַמַרְתּוֹ שֶׁל עֵץ־הָעַרְמוֹן אֲשֶׁר בֶּחָצֵר, אַךְ בְּלִבֵּנוּ פָּשְׁטָה חֲמִימוּת כְּאִלוּ בָּא הָאָבִיב בִּשְׁעָרָיו. יָדַעְנוּ: הַיָפֶה בַּחַגִים עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ!

אֲבוֹתֵינוּ הִזְדָרְזוּ לִתְקֹעַ יָתֵד רִאשׁוֹנָה, אַךְ אָנוּ, יַלְדֵי הֶחָצֵר, הָיִינוּ מַקְדִימִים אוֹתָם: כְּבָר בְּשִׁלְהֵי הַקַיִץ שׁוֹטַטְנוּ בַּחֲצֵרוֹת כְּדֵי לֶאֱסֹף קְרָשִׁים וְלוּחוֹת. אֲבוֹתֵינוּ סִיְמוּ מְלַאכְתָּם בִּתְקִיעַת הַיָּתֵד, וְאָנוּ – הַיְלָדִים – פָּתַחְנוּ בַּמָקוֹם שֶׁסִיְמוּ: לְמָחֳרָת הַיוֹם רִכַּזְנוּ בֶּחָצֵר אֶת הֶחֳמָרִים שֶׁצָבַרְנוּ בְּדִי־עָמָל וְנִגַשְׁנוּ לַהֲקָמַת הַסֻכָּה. סֶבֶק נִצַח עַל הַמְלָאכָה וְאָנוּ הָיִינוּ מְסַיְעִים בְּיָדוֹ: זוֹקְפִים אֶת עַמוּדֵי־הַפִּנוֹת, מַגִישִׁים קְרָשִׁים וּמַסְמְרִים. בְּצָהֳרֵי הַיוֹם עָמְדוּ בֶּחָצֵר אַרְבַּע דְפָנוֹת. לֹא גַג לָהֶן וְלֹא דֶלֶת, הַקְרָשִׁים חֲשׂוּפִים וּמְעֻקָמִים וּפֹה וְשָׁם מְצִיצִים בֵּינֵיהֶם סְדָקִים.

עִקַר הַמְלָאכָה הָיָה עֲדַיִן לְפָנֵינוּ. יָמִים תְּמִימִים שָׁקַדְנוּ עַל הֲכָנַת הַקִשׁוּטִים. עָבַדְנוּ בְּחַבְרוּתָא, אֵחַרְנוּ לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבֵינוּ, אַךְ הַהוֹרִים לֹא הִקְפִּידוּ עִמָנוּ. הֵם חִיְכוּ לְמַרְאֵה הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁאָחֲזָה בָּנוּ.

יָדַעְנוּ: שְׁמוֹנָה יָמִים תְּמִימִים תִּהְיֶה הַסֻכָּה אַרְמוֹנֵנוּ הַמְכֻשָׁף. אֲבוֹתֵינוּ יֵצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָם בַּאֲכִילָה בַּסֻכָּה וְאִלוּ אָנוּ, הַיְלָדִים, נְבַלֶה וְנֵהָנֶה בָּהּ בְּכָל שְׁעוֹת הַיוֹם וְהָעֶרֶב. הֲרֵי בְּמוֹ יָדֵינוּ הֲקַמְנוּהָ וְקִשַׁטְנוּהָ וְהִיא נָאָה וּמְלַבֶּבֶת וּמַרְהִיבָה אֶת הָעַיִן: דַפְנוֹתֶיהָ מְכֻסוֹת שְׁטִיחִים, מִן הַסְכָךְ הַיָרֹק מִשְׁתַּלְשְׁלִים פָּנָסִים, סַלְסִלוֹת, שַׁרְשְׁרוֹת־נְיָר צִבְעוֹנִיוֹת וּפֵרוֹת לְמִינֵיהֶם וְרִצְפָּתָהּ מְרֻפֶּדֶת מַחְצָלוֹת. אָנוּ, הַיְלָדִים, יוֹשְׁבֵי הַבָּתִּים הַמַחֲנִיקִים, אָהַבְנוּ אֶת הַסֻכָּה, אֶת הַסְכָךְ שֶׁלָהּ, שֶׁמִבַּעֲדוֹ קָרְצוּ לָנוּ כּוֹכָבִים, וְאֶת הָרוּחַ הַסְתָוִית שֶׁהִתְנַשְׁבָה וּבָאָה חֶרֶשׁ לְתוֹךְ הַסֻכָּה וְלִטְפָה אֶת פָּנֵינוּ.

שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁל חַג. שְׁמוֹנָה יְמֵי שִׂמְחָה – – –

אִלְמָלֵא סְטַשֶׁק, עוֹזְרוֹ וְיַד־יְמִינוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִי שׁוֹעֵר הַבַּיִת, הָיְתָה שִׂמְחַת הֶחָג שְׁלֵמָה.

אַנְטוֹנִי בִּלָה רֹב יָמָיו בֵּין יְהוּדִים וְהִכִּיר יָפֶה אֶת אָרְחָם וְרִבְעָם שֶׁל דַיָרֵי הֶחָצֵר. בְּבוֹאוֹ בְּלֵילוֹת־שַׁבָּת לְבֵיתֵנוּ לְכַבּוֹת אֶת הַמְנוֹרָה, נִתְכַּבֵּד בְּכוֹס־יַי״שׁ וּבִפְרוּסָה גְדוֹלָה שֶׁל חַלָה לְבָנָה, וְאָז הָיָה מֵסִיר כּוֹבָעוֹ וּמוֹדֶה וּמְתַבֵּל אֶת שְׂפָתוֹ הַפּוֹלָנִית בְּמִלִים יְהוּדִיוֹת מְשֻׁבָּשׁוֹת, שֶׁהָיוּ מַעֲלוֹת שְׂחוֹק עַל פִּינוּ. דַיָרֵי הֶחָצֵר הָיוּ מְשִׂיחִים בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם: “מִי יִתֵּן וְכָל הַגוֹיִים יִהְיוּ כְּאַנְטוֹנִי שֶׁלָנוּ!”

לא כֵן סְטַשֵׁק, שֶׁפַּרְצוּפוֹ פַּרְצוּף שֶׁל נוֹכֵל וְעֵינָיו הַטְרוּטוֹת מַבִּיעוֹת רִשְׁעות רַבָּה. מֵאָז יַלְדוּתוֹ הָיָה נִטְפָּל לְיַלְדֵי הֶחָצֵר הַיְהוּדִים וְיוֹרֵד לְחַיֵיהֶם: רוֹדֶה בָּהֶם בְּיָד קָשָׁה, מַפְחִידָם בְּפֶגֶר־עַכְבָּר הָטָמוּן בְּכִיסוֹ, גוֹנֵב אוֹ גוֹזֵל אֶת צַעֲצוּעֵיהֶם הָעֲלוּבִים וְאַף מַרְבִּיץ לָהֶם. עִם בֹּקֶר הָיָה מֵגִיחַ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ, יָדָיו תְּקוּעוֹת בְּכִיסֵי מִכְנָסָיו הַמְרֻפָּטִים וּמַבָּטָיו תָּרִים אַחֲרֵי קָרְבָּן. לְמַרְאֵהוּ נָסוֹגָה סִיעַת הַיְלָדִים הַמְשַׂחֲקִים לְיַרְכְּתֵי הֶחָצֵר וְהוּא קָרַב וּבָא בֵּינֵיהֶם, מִתְגָרֶה וּמוֹשִׁיט לָשׁוֹן אֲרֻכָּה, מוֹרֵט וּמְחַבֵּל. הָיוּ הַיְלָדִים נִמְלָטִים בְּבֶכִי וּלְקוֹל זַעֲקוֹתֵיהֶם הוֹפִיעַ אַנְטוֹנִי הַשוֹעֵר, שֶׁהֵקִיץ מִתְּנוּמָתוֹ אַחַרֵי לֵיל־שְׁמִירָה בְּשַׁעַר־הַבַּיִת, וּמִשֶׁהִשְׁגִיחַ בְּתַעֲלוּלָיו שֶׁל סְטַשֶׁק – הָיָה אוֹחֵז בְּעָרְפּוֹ, מַתִּיר חֲגוֹרָתוֹ מֵעַל מִכְנָסָיו וְחוֹבֵט לוֹ, לַבִּרְיוֹן הַצָעִיר, עַל אֲחוֹרָיו וְקוֹלוֹ עוֹלֶה עַל צְרִיחוֹת הַמֻלְקֶה: “שֶׁרֶץ נִתְעָב שֶׁכְּמוֹתְךָ!”

כָּךְ נָהַג סְטַשֶׁק בְּיַלְדוּתוֹ. לְיָמִים, כְּשֶׁגָדַל וְנִתְבַּגֵר, נִתְעַצֵם מַבַּט הָרִשְׁעוּת בְּעֵינָיו וְאֵימָתוֹ שֶׁל אָבִיו מְאַמְצוֹ סָרָה מֵעָלָיו. עַתָּה הָיָה אַנְטוֹנִי הַזָקֵן מִתְיָרֵא מִתִּגְרַת־יָדוֹ שֶׁל הָאֲסוּפִי שֶׁאִמֵץ לוֹ כְּבֵן. גָבֹהַּ וְחָסֹן הִתְהַלֵךְ סְטַשֶׁק בֶּחָצֵר וְהַכֹּל סָרוּ מִדַרְכּוֹ. הוּא הִפִּיל פַּחֲדוֹ לֹא רַק עַל הַיְלָדִים, אֶלָא גַם עַל הַמְבֻגָרִים. סְטַשֶׁק יָדַע שֶׁמַרְאֵהוּ בִּלְבַד מֵטִיל עֲלֵיהֶם מוֹרָא וְנֶהֱנָה הֲנָאָה מְרֻבָּה.

הַיְהוּדִים, דַיָרֵי הֶחָצֵר, נִתְיָרְאוּ מִפְּנֵי סְטַשֶׁק בְּכָל יְמוֹת הַשָׁבוּע, לֹא כָּל שֶׁכֵּן בִּימֵי רִאשׁוֹן־בַּשָּׁבוּעַ. בְּאוֹתוֹ יוֹם, הוּא יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁל הַנוֹצְרִים, זִמֵן סְטַשֶׁק לְבֵיתוֹ אֶת חֶבֶר מְרֵעָיו, שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּכְּרִים וְיוֹצְאִים לֶחָצֵר, מְצַוְחִים בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת וּפוֹתְחִים בְּתַכְתּוּשָׁה. סְטַשֶׁק נִצַח עַל סִיעָתוֹ, וּבְהוֹפִיעו בֶּחָצֵר, נָעוּל מַגָפָיו הַגְבוֹהִים וְהַמַבְהִיקִים וְכֻלוֹ אוֹמֵר שְׂרָרָה, נָפְלָה חִתִּיתוֹ עַל מֵאוֹת הַיְהוּדים. אֵלֶה אָמְרוּ: “הִזָהֲרוּ לָכֶם מִן הָרָשָׁע!” וְאֵלֶה אָמְרוּ: “מְנֻוָל זֶה, סַכִּין שֶׁל רוֹצֵחַ טָמוּן לוֹ בְּמַגָפוֹ וְאוֹי לוֹ לְמִי שֶׁיִתְגָרֶה בּוֹ!”

ב    🔗

הִנֵה הִתְקָדֵשׁ הֶחָג וְאוֹרוֹ זָרוּעַ עַל פְּנֵי הָאָבוֹת וְהַבָּנִים. הַסֻכָּה שׁוֹפַעַת אוֹר יְקָרוֹת. הַסְכָךְ נָע קַלוֹת בָּרוּחַ וּבַחוּץ עוֹמֵד לַיְלָה בָּהִיר הַמִתְנָאֶה בְּיָרֵחַ מָלֵא.

שֻׁלְחֲנוֹת־קְרָשִׁים לָהּ, לַסֻכָּה, מְחֻפִּים מַפּוֹת לְבָנוֹת כַּשֶׁלֶג, וְנֵרוֹת הֶחָג הַדוֹלְקִים מְטִילִים נְגוֹהוֹתֵיהֶם עַל בַּקְבּוּקֵי הַיַיִן הַמַבְהִיקִים. פְּנֵי הַמְסֻבִּין לַשֻׁלְחָנוֹת זוֹהֲרִים אַף הֵם וְקָשֶׁה לְהַכִּיר בָּהֶם אֶת פַּרְצוּפֵיהֶם שֶׁל יְהוּדֵי יְמוֹת־הַחֻלִין – חֶנְוָנִים וּבַעֲלֵי־מְלָאכָה הַמוֹשְׁכִים בְּעֹל הַפַּרְנָסָה.

וְאָנוּ, הַיְלָדִים, הָיִינוּ מְזַמְרִים מִזְמִרוֹת הֶחָג וּלְאַחַר מִכֵּן הִשְׁתַּתַּקְנוּ וְזָקַפְנוּ עֵינַיִם בַּאֲבוֹתֵינוּ, שֶׁקָמוּ לְקָדֵשׁ עַל הַיַיִן.

וְאָז –

אָז בָּא סְטַשֶׁק, הַנָבָל הַמְרֻשָׁע, וְהֵפֵר אֶת שִׂמְחַת הַחַג. לְפֶתַע־פִּתְאֹם שָׁמַעְנוּ חֲבָטָה: “טְרַח!” הַסְכָךְ הַיָרֹק נִבְקַע בְּבַת־אַחַת וּמִבַּעַד לַפִּרְצָה נָחַת חָתוּל עַל גַבֵּי הַשֻׁלְחָן, נִפֵּץ צַלָחוֹת, הָפַךְ בַּקְבּוּקִים וְנִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ, בְּהַפִּילוֹ בִּמְנוּסָתוֹ אֶת הַפָּמוֹטוֹת. “סְטַשֶׁק!” – צָעֲקוּ הַמְסֻבִּין, שֶׁקָפְצוּ מְבֹהָלִים עַל רַגְלֵיהֶם וְכִבּוּ אֶת הָאֵשׁ שֶׁאָחֲזָה בַּמַּפָּה. הַיְלָדִים נָתְנוּ קוֹלָם בְּבֶכִי וְעִם שֶׁהֵם מְצַעֲקִים בְּפַחַד נִתַּךְ פִּתְאֹם מִלְמַעְלָה סִילוֹן־מַיִם, שֶׁכִּבָּה אֶת הַנֵּרוֹת, נִתְעָרֵב בַּתַּבְשִׁילִים וְהִרְטִיב אֶת כֻּלָנוּ עַד לְשַד־הָעֲצָמוֹת. וּלְאַחַר רֶגַע נִרְגְמָה הַסֻכָּה בִּבְרַד אֲבָנִים, שֶׁאִלוּלֵי נִבְלְמוּ בִּנְפִילָתָן עַל־יְדֵי הַסְכָךְ, הָיוּ מְנַפְּצוֹת אֶת גֻלִגְלוֹתֵינוּ.

כָּל זֹאת עוֹלֵל לָנוּ סְטַשֵׁק, שֶׁהָיָה מְטַפֵּס בְּכָל עֶרֶב סֻכּוֹת עַל גֶרֶם הַמַדְרֵגוֹת. אוֹרֵב לְיַד הַחַלוֹן הַפּוֹנֶה לֶחָצֵר וּמַשְׁלִיךְ מִשָׁם אֶת הֶחָתוּל, שׁוֹפֵךְ מַיִם מִן הַדְלִי שֶׁבְּיָדוֹ וּמְיָדֶה אֲבָנִים. מְבַּחוּץ, מֵחַלוֹן־הַמַדְרֵגוֹת, נִשְׁמַע צְחוֹקוֹ הָרָם וְהַמִתְגָּרֶה: “חַה־חַה־חַה!” – הוּא, סְטַשֵׁק, נִצַח אֶת כָּל הַיְהוּדִים כֻּלָם!

לֵיזֶר, אָבִיו שֶׁל סֶבֶק, הָיָה תּוֹפֵס בַּקְבּוּק יַיִן בְּצַוָארוֹ, מְנִיפוֹ לְפָנָיו כְּמַפָּץ, מוּכָן לִפְרֹץ הַחוּצָה וְלַעֲשׂוֹת שְׁפָטִים בִּסְטַשֶׁק. אַךְ הַשְׁכֵנִים הָיוּ אוֹחֲזִים בְּשׁוּלֵי בִּגְדוֹ, גּוֹדְרִים בַּעֲדוֹ וּמִתְחַנְנִים:

– אַל תְּסַכֵּן אֶת נַפְשְׁךָ, לֵיזֶר! הַנָבָל הַזֶה, סְטַשֶׁק, סַכִּין מְרַצְחִים טָמוּן לוֹ בְּמַגָפוֹ!

הֶחָג הָשְׁבָּת. פָּנָסֵי־הַנְיָר וְהַשְׁרְשָׁרוֹת הַצִבְעוֹנִיוֹת הוּעַם זִיוָם. הָאָבוֹת חָזְרוּ נִכְלָמִים לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, יִשְׁרוּ אֶת הַמַפּוֹת, אָחֲזוּ בְּיָד רוֹעֶדֶת אֶת כּוֹס הַיַיִן וְהִשְׁלִימוּ בְּקוֹל נְכָאִים אֶת הַ"קִדוּשׁ" שֶׁהָפְסַק. וְאָנוּ, הַיְלָדִים, יוֹשְׁבִים נְזוּפִים, עֵינֵינוּ מֻשְׁפָּלוֹת וְאֶגְלֵי־דִמְעָה מִתְגַלְגְלִים עַל לְחָיֵינוּ וְנוֹשְׁרִים עַל גַבֵּי הַמַפָּה הַמֻכְתֶּמֶת.

מַחֲזֶה זֶה נִשְׁנָה מִדֵי שָׁנָה בְּשָׁנָה.

ג    🔗

אָבִי יְהוּדִי גְבַרְתָּן הָיָה, רְחַב כְּתֵפַיִם וּבַעַל־שְׁרִירִים. פַּעַם אַחַת רָאִיתִי כֵּיצַד הֵרִים אַבָּא פַּרְסָה שֶׁנִּשְׁמְטָה מֵרַגְלוֹ שֶׁל סוּס בֶּחָצֵר, לָפַת אוֹתָהּ בְּכַף־יָדוֹ וְאַט־אַט כּוֹפְפָה וְקֵרַב אֶת שְׁנֵי קְצוֹתֶיהָ זֶה לָזֶה. כֵּן זָכוּר לִי יוֹם קֵיצִי אֶחָד, כְּשֶׁזַעֲקַת־אֵימִים הֶחֱרִידָה אֶת יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת. רַצְנוּ אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית וְשָׁם נִתְגַלָה לְעֵינֵינוּ מַחֲזֶה מַחֲרִיד:

בֵּין הַמַחְסָנִים עָמְדָה עֶגְלַת־מַשָׂא טְעוּנָה אַרְגָזִים וּמִתַּחַת לְגַלְגַלֶיהָ מֻטָל הָיָה בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית־דָם מוֹטִי, אָחִיו הַקָטָן שֶׁל קוּבָּה. הַיֶלֶד פָּרַץ בְּרִיצָה מִן הֶחָצֵר וְהָעֶגְלוֹן לֹא הִשְׁגִיחַ בּוֹ וּדְרָסו. מִסָבִיב עָמְדוּ אֲנָשִׁים אוֹבְדֵי־עֵצָה וּפְנֵיהֶם מַבִּיעוֹת פַּלָצוּת. וְהִנֵּה קָרַב אַבָּא, זָחַל אֶל מִתַּחַת לַעֲגָלָה, עַד שֶׁנִבְלַע כֻּלוֹ בֵּין הַגַלְגַלִים, אַחַר תָּקַע כַּפּוֹת יָדָיו וּבִרְכָּיו לְתוֹךְ הָאֲדָמָה וְהֵחֵל זוֹקֵר אֶת גַבּוֹ. אַט־אַט נִתְרוֹמֵם, וְהָעֲגָלָה הַכְּבֵדָה נִתְגַבְּהָה וְהַגַלְגַלִים רִחֲפוּ לְמֶשֶׁךְ רֶגַע בָּאֲוִיר. אוּלָם אוֹתוֹ רֶגַע הִסְפִּיק לָהֶם, לָאֲנָשִׁים שֶׁצָבְאוּ עַל הָעֲגָלָה, לְחַלֵץ אֶת גוּפוֹ שֶׁל הַיֶלֶד הַשׁוֹתֵת דָם.

הִתְגָאֵיתִי בְּאַבָּא, בְּכֹחוֹ הָרַב. לַיְלָה אֶחָד, כְּשֶׁחָזַרְנוּ הַבַּיְתָה מִן הַסֻכָּה לְאַחַר שחַגֵנוּ הוּפַר עַל־יְדֵי סְטַשֵׁק, יָשַׁב אַבָּא לְיַד הַשֻׁלְחָן, פָּנָיו חִוְרוֹת, רֹאשׁוֹ מֻרְכָּן וְכַפּוֹת יָדָיו הַגְדוֹלוֹת, הַמְגֻיָדוֹת, מֻטָלוֹת לְפָנָיו חַסְרוֹת אוֹנִים. נִתְכַּוֵץ לִבִּי בְּקִרְבִּי: מַדוּעַ לֹא נָקָם אַבָּא אֶת נִקְמַת הֶחָג הַמְחֻלָל?

אַבָּא הִבְחִין כַּנִּרְאֶה בַּמִתְרַחֵשׁ בְּקִרְבִּי וְהִשְׁפִּיל עֵינָיו וְשָׁתַק, לְבַסוֹף לֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ וְהַמִלִים פָּרְצוּ מִפִּי קְטוּעוֹת, נִרְגָשׁוֹת:

– אַבָּא, מַדוּעַ שָׁתַקְתָּ? מַדוּעַ לֹא יָצָאתָ מִן הַסֻכָּה לְהִפָּרַע מִסְטַשֶׁק? הֲרֵי בְּזֶרֶת־יְמִינְךְ הָיִיתָ שָׂם קֵץ לְכָל גְבוּרָתוֹ!

נָשָׂא אֵלַי אַבָּא אֶת עֵינָיו הָעֲצוּבוֹת וְאָמַר:

– בְּנִי, אַל לָנוּ, לַיְהוּדִים, לְהִתְגָרוֹת בַּגוֹיִים. אָנוּ בַּגָלוּת. אֲבוֹי כִּי נִתְקַיֵם בָּנוּ הַפָּסוּק אֵיכָה יִרְדֹף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם רְבָבָה". אָנוּ, הַיְהוּדִים, עֲרֵבִים זֶה לָזֶה. אִם נִנְקֹם בְּאַחַד הַגוֹיִים, מִיָד יַעֲשׂוּ הַלָלוּ יָד אַחַת וְיָקוּמוּ עָלֵינוּ לְכָלוֹתֵנוּ. לא יוֹעִיל לָנוּ מַעֲשֵׂה גְבוּרָה שֶׁל יָחִיד. נִגְזַר עָלֵינוּ לִסְבֹּל מֵהַשְׁפָּלוֹת וּלְהִתְיַסֵר בְּיִסוּרִים.

– עַד מָתַי, אַבָּא?

– עַד שֶׁיָבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, בְּנִי.

בְּלִבִּי הִתְקוֹמַמְתִּי נְגֶד דְבָרָיו שֶׁל אַבָּא, אַךְ לֹא הֵעַזְתִּי לַחֲלֹק עֲלֵיהֶם. הַמִלִים שֶׁהִתְלַבְּטוּ עַל שְׂפָתַי, גָוְעוּ לְמַרְאֵה כַּפּוֹת יָדָיו שֶׁל אַבָּא הַמוּשָׁטות לְפָנָיו חַסְרוֹת אוֹנִים וּלְמַרְאֵה עֵינָיו שֶׁנִצְטַעֲפוּ בְּיָגוֹן.

ד    🔗

וְשׁוּב עָבְרָה שָׁנָה. סֶבֶק הָיָה כְּבָר בֶּן אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה. אָנוּ – בְּנֵי שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה.

לְמָחֳרָת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִתְאַסַפְנוּ כָּרָגִיל בְּצִלוֹ שֶׁל עֵץ הָעַרְמוֹן אֲשֶׁר בְּחָצֵר כְּדֵי לְתַכְנַן אֶת הַמִבְצָע הַגָדוֹל – הֲקָמַת הַסֻכָּה. סֶבֶק בָּא מְצֻיָד בְּפִנְקָס קָטָן וּבְעִפָּרוֹן.

– חֶבְרֶ’ה – אָמַר סֶבֶק – הַשָּׁנָה נָקִים סֻכָּה שֶׁלֹא הָיְתָה כָּמוֹהָ! אֲנִי מַצִיעַ שֶׁלִפְנֵי שֶׁנִגַשׁ לַמְלָאכָה נְחַלֵק אֶת הַתַּפְקִידִים: מִי יִדְאַג לִקְרָשִׁים וּמִי לְקִשׁוּט, מִי לִכְלֵי עֲבוֹדָה וּמִי לִסְכָךְ.

מִיָד בָּקְעוּ קְרִיאוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הַחֲבוּרָה – כָּל אֶחָד וְהַצָעוֹתָיו. אַךְ פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל שִׁימֶק הַגִ’ינְגִ’י, שֶׁקָם מִמְקוֹמוֹ וְהִסָה אֶת כָּל הַקוֹלוֹת כְֻּלָם.

– וּסְטַשֶׁק? – אָמַר שִׁימֶק – שְׁכַחְתֶּם אוֹתוֹ? אָנוּ נָקִים סֻכָּה וְהַנָבָל יָבוֹא וְיַהֲרֹס אוֹתָה? אָז מַה כָּל הַדִבּוּרִים הָאֵלֶה עַל חֲלֻקַת תַּפְקִידִים?

־ מָה אַתָּה רוֹצֶה? מָה אַתָּה מַצִיעַ? –שָׁאַל סֶבֶק בְּרָגְזָה.

– לא לָתֵת לוֹ! – הֵשִׁיב שִׁימֶק – חֲמִשָּׁה חֲזָקִים מִן הָאֶחָד!

– אֲבָל כֵּיצַד?

– צָרִיךְ לַחֲשֹׁב!

– אוּלַי נְחַכֶּה לוֹ, לִסְטַשֶׁק, בַּחֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת, בַּחֲשֵׁכָה? – הִצִיעַ אֶדֶק – אִם נִתְנַפֵּל עָלָיו כֻּלָנוּ כְּאִישׁ אֶחָד, לא יוּכַל לַעֲמֹד בְּפָנֵינוּ.

קוּבָּה הֶחֱרָה־הֶחֱזִיק אַחֲרָיו:

– נֶאֱרֹב לוֹ וְנִדְחֹף אוֹתוֹ מִן הַחַלוֹן, שֶׁיִפֹּל, הַמְנֻוָל, לֶחָצֵר! שֶׁיִתְרַסֵק!

אֲנִי שָׁתַקְתִּי. זָכַרְתִּי אֶת הַשִׂיחָה עִם אָבִי, אֶת עֵינָיו הָעֲצוּבוֹת, אֶת דְבָרָיו הַבּוֹטִים.

סֶבֶק קָם אַף הוּא וּפָנָיו כְּעוּסוֹת. מֵאָז וּמִתָּמִיד הָיְתָה יְרִיבוּת סְמוּיָה בֵּין שִׁימֶק וְסֶבֶק, שֶׁכֵּן שִׁימֶק טָעַן לְכֶתֶר הַמַנְהִיגוּת. עַתָּה נֵעֲלַב סֶבֶק שֶׁירִיבוֹ הִצְלִיח לִיטֹל אֶת הַיָזְמָה לְיָדָיו, עַל כֵּן פָּרְצוּ הַמִלִים מִפִּיו מַלְעִיגוֹת, רְגוּזוֹת:

– דְבָרָיו שֶׁל שִׁימֶק הֵם פִּטְפּוּט חֲסַר־שַׁחַר! אָנוּ יְלָדִים וּסְטַשֶׁק הוּא גוֹי מְגֻדָל וְחָזָק. אַף אִם יִהְיֶה לָנוּ הָעֹז לְהִתְנַפֵּל עָלָיו וּלְסַכֵּל אֶת מְזִמָתוֹ בְּעֶרֶב־הֶחָג, אֵין לִי סָפֵק שֶׁלְמָחֳרָת־הַיוֹם יַחְזִיר לָנוּ כֵּפֶל־כִּפְלַיִם! קַל לְדַבֵּר וּלְהַעֲמִיד פְּנֵי גִבּוֹר, אַךְ כְּשֶׁיַגִיעַ לִכְלַל מַעֲשֶׂה, וַדַאי נֵרָתַע בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן. הַצָעָתוֹ שֶׁל שִׁימֶק מַזְכִּירָה לִי אֶת הַסִפּוּר עַל הָעַכְבָּרִים וְהֶחָתוּל.

נְבוֹכִים הִרְכָּנוּ רָאשֵׁינוּ לָאָרֶץ. וְסֶבֶק הִמְשִׁיךְ דְבָרָיו:

– אִם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת הַסִפּוּר, הֲרֵי הוּא לִפְנֵיכֶם: פַּעַם אַחַת הִתְכַּנְסוּ הָעַכְבָּרִים לְטַכֵּס עַצָה כֵּיצַד לְהִפָּטֵר מִאֵימַת הֶחָתוּל הַטוֹרֵף. קָם עַכְבָּר קָטָן וְאָמַר: “אֲנִי מַצִיעַ שֶׁנִתְגַנֵב אֶל הֶחָתוּל הָרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְנַמְנֵם לוֹ וְנִקְשׂר פַּעֲמוֹן לְצַוָארוֹ. אִם נַעֲשֶׂה זֹאת, לֹא עוֹד נִהְיֶה טֶרֶף לְשִׁנָיו. שֶׁכֵּן, כָּל־אֵימַת שֶׁיִקְרַב אֵלֵינוּ, יַזְהִיר אוֹתָנוּ צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן.” שָׁמְעוּ הָעַכְבָּרִים וְהֶחְלִיטוּ פֶּה אֶחָד: הַצָעָתוֹ שֶׁל אָחִינוּ הַצָעִיר הִיא גְאוֹנִית. נָקוּם וְנַעֲשֶׂה!" אֶלָא מָה? לֹא נִמְצָא עַכְבָּר שֶׁיַרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לִקְרַב אֶל הֶחָתוּל הַמְנַמְנֵם וְלִקְשֹׁר פַּעֲמוֹן לְצַוָארוֹ.

– אֵין אֲנַחְנוּ עַכְבָּרִים! – מִלְמֵל שִׁימֶק וּשְׂפָתָיו רוֹעֲדוֹת – אִם נְתַכְנֵן הַכֹּל…

אַךְ סֶבֶק שִׁסַע אֶת דְבָרָיו:

– רְאוּ־נָא אֶת הַגִ’ינְגִ’י הַגִבּוֹר! גַם דָוִד הַמֶלֶךְ, שֶׁנִלְחַם עִם גָלְיַת, הָיָה גִ’ינְגִ’י. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה־עֵינַיִם”. אַדְרַבָּא, נִרְאֶה אֶת גְבוּרָתְךָ!

שִׁימֶק נֶעֱלַב, נִפְנָה בְּלֹא אֹמֶר וּפָרַשׁ מִן הַחֲבוּרָה. שָׁעָה קַלָה יָשַׁבְנוּ מַחֲרִישִׁים, וְאָז פָּתַח סֶבֶק אֶת פִּנְקָסוֹ וְהֵחֵל רוֹשֵׁם בּוֹ:

– מִי יִדְאַג לִקְרָשִׁים? וּמִי לְקִשׁוּט? מִי לִסְכָךְ? וּמִי לִכְלֵי עֲבוֹדָה?

ה    🔗

בַּיָּמִים שֶׁבָּאוּ לְאַחַר מִכֵּן נִגַשְׁנוּ לַהֲקָמַת הַסֻכָּה וְיָדֵינוּ הָיוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה, אַךְ שִׁימֶק לֹא נָטַל חֵלֶק בְּכָל הַתְּכוּנָה הָרַבָּה. כַּנִרְאֶה לֹא יָכֹל הָיָה לְהִתְגַבֵּר עַל עֶלְבּוֹנוֹ. בִּגְלַל הַהֲכָנוֹת הָיִינוּ מִתְרוֹצְצִים בַּחֲצֵרֵנוּ וּבַחֲצֵרוֹת הַסְמוּכוֹת, תָּרִים אַחֲרֵי חָמְרֵי־בְּנִיָה, אַךְ שִׁימֶק נֶעֱלַם מֵעֵינֵינוּ. דוֹמֶה שֶׁהָאֲדָמָה פָּצְתָה פִּיהָ וּבְלָעַתּוּ. יוֹם לִפְנֵי הֶחָג פָּגַשְׁנוּ אֶת גִיטְל, אִמוֹ שֶׁל שִׁימֶק וְשָׁאַלְנוּ: – הֵיכָן שִׁימֶק?

סִפְּרָה לָנוּ:

– זֶה שְׁלשָׁה יָמִים הוּא שׁוֹכֵב חוֹלֶה. סוֹבֵל מִמְחוּשֵׁי־רֹאש קָשִׁים. אֶתְמוֹל בָּא הָרוֹפֵא, בָּדַק אוֹתוֹ, אַךְ לֹא גִלָה שׁוּם מַחֲלָה. הַיוֹם קִבֵּל שִׁימֶק חֹם גָבֹהַּ וַאֲנַחְנוּ מֻדְאָגִים מְאֹד.

הִצְטַעַרְנוּ עַל שִׁימֶק, עַל הַ"בְּרֹגֶז", שֶׁבִּגְלָלוֹ לֹא הִשְׁתַּתֵּף אִתָּנוּ בַּשִׂמְחָה שֶׁקָדְמָה לֶחָג וְיוֹתֵר מִכָּךְ – עַל מַחֲלָתוֹ, שֶׁתִּמְנַע מִמֶנוּ לְהָסֵב בַּסֻכָּה.

הֶחָג הֻרְגַשׁ בָּאֲוִיר. מֵחַלונוֹת הַבָּתִּים בָּקַע נִיחוֹחַ תַּבְשִׁילִים. וּסֱטַשֶׁק הִתְהַלֵךְ לוֹ בְּחָצֵר, עֵינָיו הַטְרוּטוֹת פּוֹזְלוֹת לְעֵבֶר הַסֻכָּה וְחִיוּךְ זְדוֹנִי מְרַחֵף עַל פַּרְצוּפוֹ.

הָיָה עֶרֶב בָּהִיר. הַיָּרֵחַ הַמָלֵא שָׁט לוֹ בִּמְרוֹמָיו. מְסֻבִּין הָיִינוּ לַשֻׁלְחָנוֹת וְהַנֵּרוֹת הדוֹלְקִים זָרוּ אוֹר זְהַבְהַב עַל הַקִשוּטִים, וְהַסֻכָּה שֶׁלָנוּ הֲדוּרָה בְּיָפְיָה, כֻּלָה מַחֲמַדִים. מִזֶה שָׁנִים לֹא עָלָה בְּיָדֵנוּ לְהָקִים סֻכָּה נָאָה כָּל־כָּךְ.

יָשַׁבְנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְשַׁרְנוּ מִשִׁירֵי הֶחָג. וְעִם שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים קוֹלֵנוּ בְּשִׁיר, נִצְבָּט לִבֵּנוּ בִּדְאָגָה: יָדַעְנוּ שֶׁלֹא נִמָלֵט מִן הַבִּזָיוֹן. מִמְרוֹם הַחַלוֹן שֶׁל חֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת תִּפָּתַח הָרָעָה. אֵין סָפֵק שֶׁסְטַשֶׁק הָרָשָׁע כְּבָר אוֹרֵב שָׁם עִם הֶחָתוּל, דְלִי הַמַיִם וְהָאֲבָנִים. הַשִׁירָה נָדַמָה וְאָנוּ עוֹצְרִים נְשִׁימָתֵנוּ, עוֹד מְעַט, עוֹד רֶגַע קָט…

אוּלָם לְפֶתַע־פַּתְאם נִשִׁמְעָה בַּחוּץ זַעֲקַת־אֵימִים וּלְאַחֲרֶיהָ יְלָלָה מְמֻשֶׁכֶת כְּשֶׁל חַיָּה פְּצוּעָה. הָיְתָה הַיְלָלָה נוֹקֶבֶת כָּל־כָּךְ, שֶׁהִקְפִּיצָה אֶת הַמְסֻבִּין בַּסֻכָּה עַל רַגְלֵיהֶם. פָּרַצְנוּ לֶחָצֵר.

הַיְלָלוֹת בָּקְעוּ מֵחֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת. עָלִינוּ שָׁמָה וּלְעֵינֵינוּ נִתְגַלָה גוּף־אָדָם הַשָׂרוּעַ מִתַּחַת לַחַלוֹן. עַל אַף הַחֲשֵׁכָה הִבְחַנוּ שֶׁזֶּהוּ סְטַשֶׁק, לְיָדוֹ עָמַד דְלִי מַיִם וְעַל אֶדֶן הַחַלוֹן רָאִינוּ עֲרֵמַת אֲבָנִים. הַאֻמְנָם סְטַשֶׁק הוּא שֶׁיִלֵל כָּל־כָּךְ? עַתָּה רָבַץ תַּחְתָּיו אַפְּרַקְדָן, דוֹמֵם כְּאֶבֶן.

מִיָּד אָחֲזוּ בּוֹ וְהוֹרִידוּהוּ לְמַטָה, אֶל דִירַת הַמַרְתֵּף שֶׁל הַשׁוֹעֵר אַנְטוֹנִי אֲשֶׁר פָּרַץ לִקְרָאתֵנוּ שִׁכּוֹר־לְמֶחֱצָה וְעֵינָיו בּוֹלְטוֹת מֵחוֹרֵיהֶן מֵרֹב אֵימָה. סְטַשֶׁק הָשְׁכַּב עַל הַדַרְגָשׁ סָמוּךְ לַפֶּתַח. דָם רַב נִגַר מִמִצְחוֹ וְזָב עַל עֵינָיו.

– הַזְעִיקוּ אֶת הַצְלָב הָאָדֹם! – קָרְאָה מַרְיָה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִי, שֶׁנִצְבָה בַּצַד, פָּנֶיהָ חִוְרוֹת כִּפְנֵי בַּר־מִינָן וְהִיא פּוֹכֶרֶת אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ.

לְאַחַר כְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה הִגִיעָה הַמְכוֹנִית, שְׁנֵי בַּחוּרִים לְבוּשֵׁי חֲלוּקִים לְבָנִים קָפְצוּ מִמֶנָה, הִשְׁכִּיבוּ אֶת סְטַשֶׁק מְחֻסַר־הַהַכָּרָה עַל אֲלוּנְקָה וְהִכְנִיסוּהוּ לַמְכוֹנִית, שֶׁעָקְרָה מִן הֶחָצֵר בְּקוֹל צְפִירָה. סְטַשֶׁק הֻסַע אֶל בֵּית־הַחוֹלִים.

שָׁעָה קַלָה עָמַדְנוּ בַּחוּץ וְהַדִבֵּר נִטַל מִפִּינוּ. חָזַרְנוּ לַסֻכָּה. פְּנֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁקִדְשׁוּ עַל הַיַיִן, הָיוּ חִוְרוֹת וְהַכּוֹס רָעֲדָה בְּיָדָם. אוּלָם מְשֶׁהוֹפִיעוּ הָאִמָהוֹת עִם מַגָשִׁים הָעֲמוּסִים מַטְעַמֵי־הַחַג, פָּגָה בְּמִקְצָת הַמְתִיחוּת וְאַף נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת:

־ הִנֵה בָּא הַנָבָל עַל עָנְשׁוֹ.

– סוֹף גַנָב לִתְלִיָה.

– נֵס סֻכּוֹת אֵרַע לָנוּ!

– אַךְ מִי הוּא שֶׁפָּגַע בְּמִצְחוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק? – שָׁאַל לֵיזֶר, אָבִיו שֶׁל סֶבֶק.

הַשְׁאֵלָה נִשְׁאֲרָה תְּלוּיָה בָּאֲוִיר לְלֹא מַעֲנֶה. לִבְסוֹף הִבִּיעַ אַחַד הָאֲנָשִׁים בַּסֻכָּה סְבָרָה:

– אֵין זֹאת וְהֶחָתוּל, שֶׁעָמַד סְטַשֶׁק לְהַשְׁלִיכוֹ מִן הַחַלוֹן, שָׂרַט אֶת מִצְחוֹ. סְטַשֶׁק נִבְהַל וְנָפַל, וּבְנָפְלוֹ נֶחְבַּל בְּרֹאשׁוֹ וְאִבֵּד אֶת הַכָּרָתוֹ.

– כֵּן, אֵין סָפֵק שֶׁהֶחָתוּל הוּא שֶׁפָּצַע אֶת הַבִּרְיוֹן! – נַעֲנוּ לוֹ קוֹלוֹת־הַסְכָּמָה מִסָבִיב.

כְּתֹם הַסְעֻדָה בָּקְעוּ שׁוּב בַּסֻכָּה קוֹלוֹת־זֶמֶר. זֶה שָׁנִים לֹא שַׁרְנוּ כָּךְ. שְׁלֵוִים יָשַׁבְנוּ בְּסֻכָּתֵנוּ. אֵימָתוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק סָרָה מֵעָלֵינוּ.

כְּשֶׁעָזַבְנוּ אֶת הַסֻכָּה, הָיְתָה שְׁעַת חֲצוֹת. הַנֵּרוֹת דָלְקוּ בִּשְׁאֵרִית כֹּחָם וְהִגִירוּ טִפּוֹת חֵלֶב עַל הַפָּמוֹטוֹת. בַּחוּץ אֲפָפָנוּ לַיְלָה בָּהִיר, צוֹנֵן.

– חָתוּל אַמִיץ וְגִבּוֹר! – פָּרְצָה קְרִיאָה מִפִּינוּ – שֶׁיִהְיֶה לָנוּ בָּרִיא!

ו    🔗

אַךְ לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר לֹא הָיָה עוֹד הֶחָתוּל בַּחַיִים. אַנְטוֹנִי הַשׁוֹעֵר, שֶׁקִבֵּל אֶת הַסְבָרָה כִּי הֶחָתוּל הוּא שֶׁשָׂרַט אֶת סְטַשֶׁק וּבִגְלָלוֹ נָפַל הַבָּחוּר וְנֶחְבַּל וְלָקָה בְּזַעֲזוּעַ־מֹחַ, תָּפַס אֶת הֶחָתוּל וְהִטְבִּיעוֹ בְּחָבִית־מַיִם שֶׁעָמְדָה בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית.

רָאִינוּ אֶת פִּגְרוֹ צָף עַל פְּנֵי הַמַיִם.

הֶחְלַטְנוּ לְבַקֵר אֶת שִׁימֶק, כְּדֵי לְשַׁתְּפוֹ בַּחֲוָיוֹת לֵיל־אֶמֶשׁ, אַךְ אִמוֹ גִיטְל קִדְמָה אוֹתָנוּ בַּפֶּתַח בְּפָנִים מֻדְאָגוֹת.

– מַחֲלָתוֹ שֶׁל שִׁימֶק הֶחָמִירָה – אָמְרָה – חֻמוֹ גָבַר וּמַגִיעַ לִ־40 מַעֲלוֹת.

– וּמָה אוֹמֵר הָרוֹפֵא? – שָׁאַלְנוּ.

– הָרוֹפֵא הָיָה כָּאן הַבֹּקֶר – הֵשִׁיבָה גִיטְל – אַךְ אֵין הוּא יוֹדֵעַ מַה מְקוֹר הַמַחֲלָה.

יָמִים אֲחָדִים נִמְשְׁכָה מַחֲלָתוֹ שֶׁל שִׁימֶק. שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת שָׁכַב בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת. בַּלֵילוֹת דִמְדֵם מִתּוֹךְ חֹם. כְּתֹם שָׁבוּעַ יָרַד חֻמוֹ וּלְאַחַר מִכֵּן הֶחְלִים שִׁימֶק לְגַמְרֵי. הוּא חָזַר אֵלֵינוּ וְהִשְׁתַּתֵּף שׁוּב בַּמִשְׂחָקִים. הַמַחֲלָה הִשְׁכִּיחָה כַּנִרְאֶה מִלִבּוֹ אֶת הַטִינָה שֶׁרָחַשׁ לְסֶבֶק וּמָחֲתָה מְזִכְרוֹנוֹ אֶת הָעֶלְבּוֹן. רַק זוֹ בִּלְבַד שֶׁפָּנָיו חִוְרוֹת הָיוּ מְאֹד. שִׁימֶק הִתְכַּנֵס בִּשְׁתִיקָה. מֵאָז שֶׁחָזַר אֵלֵינוּ הִמְעִיט בְּדִבּוּרִים.

יוֹם אֶחָד, בַּשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר הַצָהָרַיִם, שִׂחַקְנוּ בַּגַן הַצִבּוּרִי. לְפֶתַע שָׁמַעְנוּ צְעָקוֹת. בַּשְׂדֵרָה שֶׁמֵעֵבֶר לַדֶשֶׁא הַנִרְחָב הִתְרוֹצֵץ כֶּלֶב־בּוּלְדוֹג גָדוֹל, נוֹבֵחַ וְחוֹשֵׂף שִׁנָיו. אֵין זֹאת כִּי נִתֵּק אֶת הַשַׁרְשֶׁרֶת בְּמְלוּנָתוֹ, פָּרַץ לַגַן, וְעַתָּה הִשְׁתּוֹלֵל וְהִתְנַפֵּל עַל כָּל מִי שֶׁנִזְדַמֵן בְּדַרְכּוֹ.

הַמְבֻגָרִים נָפוֹצוּ לְכָל עֵבֶר, הַיְלָדִים בָּכוּ וְצָרְחוּ. יֶלֶד אֶחָד נִסָה לְמַלֵט נַפְשׁוֹ וּלְטַפֵּס עַל עֵץ, אַךְ הַבּוּלְדוֹג הִשִׂיגוֹ וְתָקַע שִׁנָיו בְּרַגְלוֹ. זַעֲקַת הַיֶלֶד הִדְהֲדָה בַּגַן וְהִפִּילָה עָלֵינוּ אֵימָה.

עוֹדֶנוּ עוֹמְדִים כִּמְאֻבָּנִים, פָּנָה הַבּוּלְדוֹג לְעֵבֶר הַדֶשֶׁא שֶׁחָצָה בֵּינוֹ לְבֵינֵינוּ.

– לִבְרֹחַ! – פָּקַד סֶבֶק וְנָשָׂא רִאשׁוֹן אֶת רַגְלָיו וְאָנוּ – אַחֲרָיו. עִם שֶׁאָנוּ רָצִים, הִפְנֵינוּ אֶת רָאשֵׁינוּ, לִרְאוֹת אִם אֵין הַבּוּלְדוֹג דוֹלֵק בְּעִקְבוֹתֵינוּ, וּלְפֶתַע קָפָא לְבֵּנוּ מֵרֹב חֲרָדָה:

שִׁימֶק עָמַד בַּמָקוֹם שֶׁמִמֶנוּ נִמְלַטְנוּ וְהַבּוּלְדוֹג רָץ וְקָרַב אֵלָיו. אוּלָם אוֹתוֹ רֶגַע שָׁלַף שִׁימֶק מִכִּיסוֹ רוֹגַטְקָה, כְּלוֹמַר מִקְלַעַת, הִשְׁחִיל בָּהּ אֶבֶן וּכְהֶרֶף עַיִן הֵעִיפָה וּפָגַע בְּמִצְחוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב הַמִסְתָּעֵר. רִיצָתוֹ שֶׁל הַבּוּלְדוֹג נִבְלְמָה. הוּא נֶעֱצַר רֶגַע תַּחְתָּיו כִּמְהַסֵס. שִׁימֶק נִצֵל זֹאת וְקָלַע אֶבֶן שְׁנִיָה וּלְאַחֲרֶיהָ שְׁלִישִׁית.

הַבּוּלְדוֹג הַמְגֻדָל פָּתַח בִּיְלָלָה, קִפֵּל זְנָבוֹ אֶל בֵּין רַגְלָיו, בָּרַח בְּכִוּוּן שַׁעַר הַבַּרְזֶל שֶׁל הַגַן וְנֶעֱלַם.

בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה עָקַבְנוּ אַחֲרֵי הַמַחֲזֶה. שׁימֶק קָרַב אֵלֵינוּ בִּפְסִיעוֹת שְׁקֵטות. אַךְ אָנוּ, מֵרֹב תַּדְהֵמָה, לֹא הָיִינוּ מְסֻגָלִים לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּינוּ. רַק סֶבֶק בִּלְבַד טָפַח פִּתְאֹם עַל מִצְחוֹ וְנָעַץ בּוֹ, בְּשִׁימֶק, עֵינַיִם חוֹדְרוֹת.

– מֵאֵימָתַי יֵשׁ לְךְ רוֹגַטְקָה? – שָׁאַל – וְהֵיכָן לָמַדְתָּ לִקְלֹעַ יָפֶה כָּל־כָּךְ?

שִׁימֶק שָׁתַק, פָּנָיו, הַחִוְרוֹת אַחֲרֵי הַמַחֲלָה, הֶחֱוִירוּ עוֹד יוֹתֵר. לְבַסוֹף אָמַר חֶרֶשׁ:

– בּוֹאוּ, חֶבְרֶ’ה, אֶל עֵץ הָעַרְמוֹן שֶׁלָנוּ. אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם מַשֶׁהוּ.

ז    🔗

יָשַׁבְנוּ בְּצִלוֹ שֶׁל הָעֵץ. שִׁימֶק עָמַד, נִשְׁעָן בְּגַבּוֹ אֶל גִזְעוֹ. שָׁעָה קַלָה הֶחֱרִישׁ, כְּבוֹרֵר לְעַצְמוֹ מִלִים, וְאָז אָמַר בְּקוֹל חָנוּק:

– אֲנִי הוּא שֶׁפָּצַעְתִּי אֶת סְטַשֶׁק.

– הֲרֵי שָׁכַבְתָּ חוֹלֶה יָמִים אֲחָדִים לִפְנֵי הֶחָג! – קָרָא קוּבָּה.

– וְהָיָה לְךָ חֹם גָבֹהַּ! – הוֹסִיף אֶדֶק.

– וְכֵיצַד פָּגַעְתָּ בּוֹ, בִּסְטַשֶׁק, מִבְּלִי שֶׁיַבְחִין בְּךָ? – שָׁאַלְתִּי.

סֶבֶק בִּלְבַד שָׁתַק. הוּא הִבִּיט בְּשִׁימֶק בְּעֵינַיִם חוֹדְרוֹת.

– חֶבְרֶ’ה – אָמַר שִׁימֶק – כְּשֶׁקָלַעְתִּי בָּרוֹגַטְקָה בַּבּוּלְדוֹג, יִתָּכֵן שֶׁהִסְגַּרְתִּי אֶת עַצְמִי, אַךְ לֹא זוֹ הַסִבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ אֲנִי בָּא עַתָּה לְהִתְוָדוֹת לִפְנֵיכֶם. זֶה יָמִים שׁוֹכֵב סְטַשֶׁק, שֶׁלָקָה בְּזַעֲזוּעַ מֹחַ, בְּבֵית־הַחוֹלִים. אָמְנָם, הָרוֹפְאִים אוֹמְרִים שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר יַחֲלִים, אַךְ אֲנִי, מֵאָז שֶׁקָרָה הַדָבָר, הִרְגַשְׁתִּי שֶׁלֹא אוּכַל לָשֵׂאת לְבַדִי אֶת הַמַשָׂא הַנוֹרָא שֶׁל סוֹדִי. אֲנִי זָקוּק לָכֶם, חֲבֵרִים! אַךְ מוּטָב שֶׁאֲסַפַּר לְפִי הַסֶדֶר.

– שֵׁב, שִׁימֶק – אָמַר סֶבֶק – סַפֵּר, סַפֵּר!

שִׁימֶק יָשַׁב, שִׁלֵב יָדָיו עַל בִּרְכָּיו וְדִבֵּר בְּהַרְכָּנַת־ראשׁ, כְּמֵשִׂיחַ אֶת סוֹדוֹ אֶל הָאֲדָמָה בִּלְבַד:

– בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁלְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּשֶׁסֶבֶק לָעַג לִי, שֶׁאֲנִי, הַגִ’ינְגִ’י, רוֹצֶה לְהִדָמוֹת לְדָוִד הַמֶלֶךְ וְהִזְכִּיר אֶת מִלְחַמְתּוֹ עִם גָלְיַת, נִפְגַעְתִּי מְאֹד. רֵאשִׁית־כֹּל, אֵין זֹאת אַשְׁמָתִי שֶׁגַם דָוִד הַמֶלֶךְ הָיָה גִ’ינְגִ’י. וְשֵׁנִית – הֲרֵי לֹא רָצִיתִי לְהִתְפָּאֵר בְּמַעֲשֵׂי גְבוּרָה. הִצַעְתִּי, שֶׁכַּאֲשֶׁר יָבוֹא סְטַשֶׁק לְהַשְׁבִּית אֶת חַגֵנוּ, נִפְעַל יַחְדָיו, חֲמִשָּׁה כְּנֶגֶד אֶחָד. סֶבֶק שָׂם אוֹתִי לִצְחוֹק וְאַף אֶחָד מִכֶּם לֹא קָם לְהָגֵן עָלַי. נִפְגַעְתִּי וְחָזַרְתִּי לְבֵיתִי וְגַם לַמָחֳרָת לא יָכֹלְתִּי לְהִתְגַבֵּר עַל עֶלְבּוֹנִי וְלָרֶדֶת אֲלֵיכֶם לֶחָצֵר. אַךְ בְּשִׁבְתִּי בְּבֵיתִי בּוֹדֵד וְעָצוּב, זָכַרְתִּי אֶת דְבָרֶיךָ, סֶבֶק, וְשָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: מַדוּעַ, בְּעֶצֶם, לא אֲנַסֶה לַעֲשׂות כְּמַעֲשֵׂהוּ שֶׁל דָוִד? וְאָז נָטַלְתִּי אֶת סֵפֶר שְׁמוּאֵל וְחָזַרְתִּי וְקָרָאתִי בַּפֶּרֶק הַמְסַפֵּר עַל הָעֲלִילוֹת שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה. הֲתִזְכְּרוּ? שָׁאוּל אָמַר לוֹ, לְדָוִד: “לא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָחֵם עִמוֹ, כִּי נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ־מִלְחָמָה מִנְעוּרָיו!” וְדָוִד עָנָה לוֹ: “גַם אֶת הָאֲרִי גַם אֶת הַדֹב הִכָּה עַבְדֶךָ.” וּלְאַחַר מִכֵּן: “וַיִשְׁלַח דָוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכְּלִי וַיִקַח מִשָּׁם אֶבֶן וַיִקְלַע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחו.” אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: "אֲנִי, שִׁימֶק, אָמְנָם לא הִכִּיתִי אֶת הָאֲרִי וְאֶת הַדֹב, אַךְ מָה מוֹנֵע מִמֶנִי לְאַמֵן יָדַי לִקְלֹעַ בְּמִקְלַעַת? "

עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם הִתְקַנְתִּי לִי רוֹגַטְקָה. מָצָאתִי עָנָף מְסֻקָס, מְפֻצָל בְּקָצֵהוּ לִשְׁנַיִם, קָשַׁרְתִּי לִזְרוֹעוֹתָיו שְׁתֵּי רְצוּעוֹת גוּמִי חֲזָקוֹת וְחִבַּרְתִּי אוֹתָן בְּפִסַת־עוֹר. בַּאֲבָנִים לֹא הָיָה כָּל מַחֲסוֹר. וּמֵאָז לֹא רְאִיתֶם אוֹתִי בֶּחָצֵר. הֵיכָן הָיִיתִי? –תִּשְׁאֲלוּ. בַּגַן. מִדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ הָיִיתִי הוֹלֵךְ שָׁמָה, מִתְאַמֵן בִּקְלִיעָה אֶל גִזְעֵי עֵצִים וְאֶל מִסְעֲדֵי סַפְסָלִים. תְּחִלָה הֶחֱטֵאתִי בְּלִי סוֹף וְכִשְׁלוֹנִי גָרַם לִי מַפַּח־נֶפֶשׁ. הֲרֵי אֲנִי מֵיטִיב לִקְלֹעַ חִצִים מִקֶשֶׁת וְהִנְנִי אַלוּף־הַקַשָׁתִים בַּחֲצֵרֵנוּ, וְעַתָּה אֵין הָרוֹגַטְקָה נִשְׁמַעַת לִי! אַךְ כְּכָל שֶׁהוֹסַפְתִּי לְהִתְאַמֵן, הִתְקָדַמְתִּי. לְאַחַר שָׁבוּעַ הָיִיתִי פּוֹגֵעַ תָּמִיד בַּמַטָרָה. פַּעַם אַחַת חָלְפָה צִפּוֹר מֵעַל רֹאשִׁי וּפִתְאֹם, מִבְּלִי לַחֲשׁב, כִּוַנְתִּי אֶת הָרוֹגַטְקָה וּפָגַעְתִּי בָּהּ בִּמְעוּפָהּ. הַצִפּוֹר צָנְחָה כְּאֶבֶן אֶל בֵּין הַשִׂיחִים וַאֲנִי – לִבִּי מָתְכַּוֵץ בִּי מֵחֲרָטָה: מֶה עָשִׂיתִי? הֲרֵי לֹא רָצִיתִי לַהֲרֹג אוֹתָהּ!

אַךְ הַדִיוּק־בִּקְלִיעָה שֶׁהִשַׂגְתִּי עוֹדֵד אֶת רוּחִי. יָדַעְתִּי: לא אֶסוֹג עוֹד. בְּרוֹגַטְקָה זוֹ אֲשֶׁר בְּיָדִי אָקוּם וְאַכֶּה אֶת סְטַשֶׁק וְאָסִיר מֵעָלֵינוּ אֶת הַחֶרְפָּה.

וְאָז תִּכְנַנְתִּי הַכֹּל עַד לַפְּרָט הַקָטָן בִּיוֹתֵר. רֵאשִׁית־כֹּל תַּרְתִּי אַחֲרֵי מָקוֹם קָרוֹב שֶׁמִמֶנוּ אוּכַל לִקְלֹעַ בַּסְטַשֶׁק מִבְּלִי שֶׁיַבְחִין בִּי. עַד־מְהֵרָה מָצָאתִי אֶת מְבֻקָשִׁי: עָלַי לִתְפֹּס עֶמְדָה בַּחֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת שֶׁמִמוּל, שֶׁחַלוֹנוֹ מַשְׁקִיף אֶל חַלוֹנוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק. אַךְ עֲדַיִן הֵצִיקָה לִי הַשְׁאֵלָה: אִם אָמְנָם יִפָּגַע סְטַשֶׁק בְּמִצְחוֹ, הוּא יִפְרֹץ לַסֻכָּה, וּכְשֶׁיַבְחִין בְּהֵעָדְרִי, יָבִין שֶׁאֲנִי הוּא שְׁקָלַעְתִּי בּוֹ וְיִנְקֹם בִּי.

כֵּיצַד אַבְטִיחַ לְעַצְמִי מַה שֶׁקוֹרְאִים בְּסִפְרֵי הַבַּלָשִׁים “אַלִיבִּי”, כְּלוֹמַר – שֶׁבִּזְמַן הַפֶּשַׁע הָיִיתִי בְּמָקוֹם אַחֵר? וְאָז עָלָה עַל דַעְתִּי לְהִתְחַלוֹת. יָמִים אֲחָדִים לִפְנֵי הֶחָג אַעֲמִיד פְּנֵי חוֹלֶה וְאֶשְׁכַּב בַּמִטָה וְאִישׁ לֹא יוּכַל לְהַאֲשִׁים אוֹתִי בַּמַעֲשֶׂה.

– אַתָּה לֹא הֶעֱמַדְתָּ פָּנִים! – שִׁסַע קוּבָּה אֶת דְבָרָיו שֶׁל שִׁימֶק – אִמְךָ סִפְּרָה לָנוּ שֶׁיֵשׁ לְךָ חֹם גָבֹהַּ!

– נָכוֹן, הִיא חָשְׁבָה כָּךְ – אָמַר שִׁימֶק – תְּחִלָה הִתְאוֹנַנְתִּי עַל מְחוֹשֵי־רֹאשׁ. בָּא הָרוֹפֵא וְלֹא מָצָא בִּי שׁוּם מַחֲלָה. כֵּיוָן שֶׁחָשַׁשְׁתִּי לְעוֹרֵר חֲשָׁד, נֶעֱזַרְתִּי בַּמַדְחֹם. כֵּיצַד? כְּשֶׁאִמִי תָּקְעָה אוֹתוֹ בְּבֵית־שֶׁחְיִי, הָיִיתִי מִתְכַּסֶה בַּשְׂמִיכָה, מוֹצִיא אוֹתוֹ וּמְשַׁפְשְׁפוֹ חָזָק בְּאֶצְבְּעוֹתַי. הַכַּסְפִית עָלְתָה וְאִמִי הֶאֱמִינָה שֶׁאָכֵן יֵשׁ לִי חֹם.

בְּעַרְבּוֹ שֶׁל הֶחָג שָׁכַבְתִּי בְּמִטָתִי וּמִתַּחַת לַכָּר שֶׁלִי הָרוֹגַטְקָה וְחַלוּקֵי־אֲבָנִים שֶׁהֵכַנְתִּי לִי מִבְּעוֹד מוֹעֵד. לִבִּי הָלַם בְּחָזְקָה. אָמַרְתִּי לְאִמִי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִישֹׁן וְהִיא סָגְרָה עָלַי אֶת דֶלֶת חַדְרִי. כֵּיוָן שֶׁגָרִים אָנוּ בְּקוֹמַת־קַרְקַע, פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלוֹן וְקָפַצְתִּי הַחוּצָה וּבְרַגְלַיִם יְחֵפוֹת רַצְתִּי אֶל עֶמְדַת־הַיְרִי שֶׁלִי, כְּלוֹמַר – אֶל הַחֲלוֹן שֶׁבַּחֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת.

שִׁימֶק נִשְׁתַּתֵּק רֶגַע, כִּמְהַרְהֵר בְּאוֹתוֹ לַיְלָה וּבַעֲלִילוֹתָיו. וְאָז הִמְשִׁיךְ דְבָרָיו:

– הִשְׁתּוֹפַפְתִּי מִתַּחַת לְאֶדֶן הַחַלוֹן וְנָעַצְתִּי עֵינַי בַּחֲלוֹן שֶׁמִמוּל. הַיָּרֵחַ הַמָלֵא הֵאִיר אֶת הֶחָצֵר וּבְאוֹרוֹ הִשְׁחִיר חַלוֹנוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק כְּרִבּוּעַ אָפֵל, וּכְשֶׁהוֹפִיעַ בְּתוֹךְ הָרִבּוּעַ רֹאשׁוֹ שֶׁל הַמְנֻוָל, קַמְתִּי, כִּוַנְתִּי אֶת הָרוֹגַטְקָה אֶל מִצְחוֹ, מִתְאַמֵץ לְהִתְגַבֵּר עַל רַעַד יָדַי, וְקָלַעְתִּי אֶת הָאֶבֶן. לְשֵׁמַע זַעֲקָתוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק יָדַעְתִּי שֶׁאָמְנָם פָּגַעְתִּי בְּמִצְחוֹ וְאָז חָמַקְתִּי מַחֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת וְחָזַרְתִּי אֶל מִטָתִי.

תְּחִלָה רָעַדְתִּי כֻּלִי. אַךְ לְאַחַר מִכֵּן שָׁמַעְתִּי אֶת זְמִירוֹת־הֶחָג שֶׁבָּקְעוּ מִתּוֹךְ הַסֻכָּה וְלִבִּי הִתְרוֹנֵן מִשִׂמְחָה. בַּחֲצוֹת חָזַר אַבָּא וּשְׁמַעְתִּיו מְשוֹחֵחַ עַם אִמָא וְקוֹלוֹ נִרְגָשׁ בְּיוֹתֵר. אַךְ רַק לְמָחֳרַת הַיוֹם, בַּבֹּקֶר, נוֹדְעָה לִי הָאֱמֶת. אַבָּא סִפֵּר לִי שֶׁהֶחָתוּל שָׂרַט אֶת סְטַשֶׁק וְהוּא נִבְהַל וְנָפַל, וּבְנָפְלוֹ נֶחְבַּל בְּרֹאשׁוֹ, לָקָה בְּזַעֲזוּעַ־מֹחַ וְיֵשׁ סַכָּנָה לְחַיָּיו. הִתְחַלְחַלְתִּי. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מָה עוֹלַלְתִּי?

וְאָז – אָז לא הָיִיתִי זָקוּק עוֹד לְתַחְבּוּלוֹת, כְּגוֹן שִׁפְשׁוּף הַמַדְחֹם. חָלִיתִי בֶּאֱמֶת וְשָׁכַבְתִּי מְדַמְדֵם בְּחֹם.

– וְזֶהוּ סוֹף הַסִפּוּר – סִיֵם שִׁימֶק אֶת דְבָרָיו – הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֶשְׁמֹר עַל סוֹדִי. אַךְ מִיוֹם לְיוֹם הִכְבִּיד עָלַי הַסוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְאָז הֶחְלַטְתִּי לְגַלוֹתוֹ לָכֶם. הֲרֵי מִזֶה שָׁנִים אָנוּ חֲבֵרִים. גַם אָז, בְּעָמְדִי לְיַד הַחַלון בַּחֲדַר הַמַדְרֵגוֹת, מְַכַוֵן אֶת הָרוֹגַטְקָה אֶל מִצְחוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק, הִרְגַשְׁתִּי שֶׁאֵינֶנִי לְבַדִי, שֶׁאַתֶּם עַל־יָדִי. שֶׁנִקְמָתִי בִּסְטַשֶׁק הִיא גַם נִקְמַתְכֶם שֶׁלָכֶם. אִם כִּי לֹא הֶעֱלֵיתִי עַל דַעְתִּי שֶׁהַנְקָמָה תִּהְיֶה נוֹרָאָה כָּל־כָּךְ.

וְכָאן הֵלִיט שִׁימֶק אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו וּפָרַץ בְּבֶכִי.

יָשַׁבְנוּ הֲמוּמִים. רָאִינוּ אֶת כְּתֵפָיו הָרוֹטְטוֹת שֶׁל שִׁימֶק וְלֹא יָכֹלְנוּ לָמוּש מִמְקוֹמֵנוּ. וְאָז קָם סֶבֶק, קָרַב אֶל שִׁימֶק וְחִבְּקוֹ.

– שִׁימֶק – אָמַר – טוֹב שֶׁסִפַּרְתָּ לָנוּ. עַתָּה לֹא תִצְטָרֵךְ עוֹד לָשֵׂאת לְבַדְךָ אֶת הַסוֹד. אָנוּ חֲמִשָּׁה וְיַחְדָו תָּמִיד קַל יוֹתֵר.

וּבִרְאוֹתוֹ שֶׁשִׁימֶק מֵלִיט עֲדַיִן אֶת פָּנָיו, הֵסִיר סֶבֶק בְּכֹחַ אֶת כַּפּוֹת יָדָיו וְקָרָא:

– נוּ, דָוִד שֶׁלִי, הֲרֵי כָּתוּב: “אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה־עֵינַיִם.” הַפְסֵק לִבְכּוֹת! הַרְאֵה לָנוּ אֶת עֵינֶיךָ הַיָפות!

דְבָרָיו שֶׁל סֶבֶק שִׁחְרְרוּ אוֹתָנוּ בְּבַת־אַחַת מִן הַמוּעָקָה. קַמְנוּ וְחִבַּקְנוּ אֶת שִׁימֶק וְהוּא נִצַב בֵּינֵינוּ, שַׂעֲרוֹ הַגִ’ינְגִ’י לוֹהֵט כְּאֵשׁ וְגַם עֵינָיו, הַשְׁטוּפוֹת דְמָעוֹת, בּוֹעֲרוֹת מְאֹד.