רקע
ולדימיר מאיאקובסקי
ענן במכנסיים
איורים מאת: תמר גטר
בתוך: סימן קריאה 9

טֶטְרַאפְּטִיך1


אֶת מַחְשַׁבְתְּכֶם,

הַחוֹלֶמֶת־בְּהָקִיץ עַל־פְּנֵי מֹחַ רַכְרוּךְ

כִּמְשָׁרֵת שֶׁהִשְׁמִין עַל סַפָּה מְכֻתֶּמֶת,

אַרְגִיז בְּדַם קֶרַע־לֵב חָתוּךְ,

עַד־שׂבַע אֶתְעַלֵּל, בְּחֻצְפָּה מַדְהֶמֶת.


אֵין אַף שַׂעֲרַת שֵׂיבָה בְּלִבִּי,

וַעֲדִינוּת־שֶׁל־זְקֵנִים בּוֹ אַיִן!

עוֹלָם אַרְעִישׁ בְּרַעַם קוֹלִי,

אֲנִי הוֹלֵךְ – יָפָה,

בֶּנְעֶשְׂרִימוּשְׁתַּיִם.


עֲדִינִים!

שֶׁאַהֲבָה עַל כִּנּוֹר תַּנִיחוּ.

הַגַּסִים שָׂמִים אַהֲבָה עַל תֻּפִּים.

אֶת פְּנִימְכֶם הַחוּצָה לַהֲפֹךְ לֹא תַּצְלִיחוּ:

שֶׁתִּהְיוּ, כָּמוֹנִי, רַק שְׂפָתַיִם רְצוּפִים!


בֹּאנָה לִלְמֹד אֶצְלִי –

מִסָּלוֹן בְּמַלְמֶלֶת,

לַאֲגֻדָּה־מַלְאָכִית פְּקִידָה בְּלִי־הִתּוּל.


וְזוֹ שֶׁשְּׂפָתֶיהָ בְּשַׁלְוָה מְעַלְעֶלֶת,

כְּמוֹ טַבָּחִית בְּסֵפֶר־בִּשּׁוּל.


בין עמודי הפואמה: תמר גטר

עמודים ל“ענן במכנסיים”


אִם תִּרְצוּ –

אֶהְיֶה מְטֹרָף מִבָּשָׂר

– וּמַחֲלִיף גְּוָנִים, כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם

אִם תִּרְצוּ –

אֶהְיֶה עָדִין עַד־מוּסָר,

לֹא גֶּבֶר – עָנָן בְּמִכְנָסַיִם:


אֵינֶנִּי מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ נִיצָה בִּפְרָחִים!

אֲנִי שׁוּב מְשַׁבֵּחַ בְּקוֹל־רָם:

גְּבָרִים שְׁכוּבִים כְּבֵית־חוֹלִים,

נָשִׁים מְרֻפָּטוֹת כְּמוֹ פִּתְגָּם.


 

1    🔗

אַתֶּם חוֹשְׁבִים: זוֹ הֲזָיַת מָלַארְיָה?


זֶה הָיָה,

הָיָה בְּאוֹדֶסָה.


“אָבוֹא בְּאַרְבַּע”, – אָמְרָה מַארִיָּה.


שְׁמוֹנֶה.

תֶּשַׁע.

עֶשֶׂר.


הִנֵּה גַּם הָעֶרֶב

אֶל לֵיל חַלְחָלוֹת

הָלַךְ מֵחַלּוֹן,

קוֹדֵר,

דֶּצֶמְבֶּרִי.


קובץ 4.png

בְּגַבִּי הַתָּשׁוּשׁ נוֹעֲרוֹת נִבְרָשׁוֹת

בִּצְחוֹק הַקוֹטֵֿם בָּרִיא.


אוֹתִי, מִתְכַּוֵּץ, לֹא תַּכִּירוּ בָּזֶה:

עֲרֵמַת גִידִים עֲנָקִית.

נֶאֱנֶקֶת.

מַה יָּכוֹל לְהִתְחַשֵּׁק לְגוּשׁ שֶׁכָּזֶה?

לְגוּשׁ כָּזֶה הַרְבֵּה מִתְחַשֵּׁק!


שֶׁהֲרֵי לִי לֹא חָשׁוּב,

שֶׁאֲנִי מִבְּרוֹנְזָה,

שֶׁהַלֵּב הוּא בַּרְזֶל – צוֹנֵן וּמַחְשִׁיךְ.

בַּלַּיְלָה יֵשׁ חֵשֶׁק אֶת הָרֹֿן הַזֶּה

לְהַטְמִין בְּרַךְ,

בְּנָשְׁיִי.


וְהִנֵּה,

עֲנָקִי,

מִתְכַּרְבֵּל בַּחַלּוֹן,

מַתִּיךְ בְּמִצְחִי אֶת זְגוּגִית הַחַלּוֹן אֲנִי.

תִּהְיֶה אַהֲבָה אוֹ לֹא?

וְאֵיזוֹ –

גְדוֹלָה אוֹ קְטַנְטֹנָת?

מִנַּיִן גְדוֹלָה לַגּוּף הַכַּבִּיר?

אַהֲבוּל שְׁפַל־רוּחַ,

קְטַנְטֹן, מִן־הַסְּתָם.

נִרְתָּע הַצִּדָּה מִצְּפִירוֹת אוֹטוֹמוֹבִּילִים,

אוֹהֵב פַּעֲמוֹנֵי סוּסֵי הַטְּרַאם.


וַאֲנִי, עוֹד וְעוֹד,

פַרְצוּפִי תָּחוּב לַגֶּשֶׁם

בְּפַּרְצוּפוֹ הַמְנֻמָּר, הַנִּמְרָח,

מְחַכֶּה־שָׁם,

מֻתָּז מֵרַעֲמֵי הַגֵּאוּת שֶׁל הַכְּרַךְ.


חֲצוֹת, עִם סַכִּין מִשְׁתּוֹלֶלֶת,

הִשִׂיגָה,

שָׁחֲטָה, –

לַעֲזָאזֵל!


הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה נוֹפֶלֶת,

כְּרֹאשׁוֹ־שֶׁל־נִדּוֹן מִגַּרְזֶן.

בַּשִּׁמְשָׁה אֶגְלֵי־הַמָּטָר בִּמְעַרְבֹּלֶת

הִתְיַלְּלוּ,

בְּגוּשׁ עֲוִיתָם,

כְּאִלּוּ נוֹהֲמוֹת אֲפֹרוֹת גַרְגִיּוֹלוֹת2

עַל כְּנֵסִיַּת נוֹטְר־דַּאם.


אֲרוּרָה!

גַּם בָּזֶה לֹא דַּי לָךְ?

עוֹד מְעַט מִלִּזְעֹק הַפֶּה יִקָּרַע.


אַנִי שׁוֹמֵעַ:

כְּחוֹלֶה מִמִּטָה בַּלַּיְלָה

עֶצֶב קָפַץ.

יָרַד. –

תְּחִלָּה הִתְהַלֶּךְ,

מָתוּן, מַנְשִׁים,

אַחַר־כָּךְ הִתְרוֹצֵץ,

מְדֻיָּק,

נִרְגָּשׁ,

וְהִנֵּה גַם הוּא גַּם שְׁנַיִם חֲדָשִׁים

טוֹפְפִים כִּסְמוּמִים בְּמָחוֹל נוֹאָשׁ.


בַּקּוֹמָה הַתַּחְתִּית נָפַל הַטִּיחַ.

עֲצַבִּים –

גְּדוֹלִים,

קְטַנִּים,

רְבָבוֹת! –

קוֹפְצִים הֲמוּמִים,

וּכְבָר הִרְתִּיעוּ:

לָעֲצַבִּים הָרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת!


בַּחֶדֶר הַלַּיְלָה בּוֹצֵץ, כַּטִּיט הוּא –

עֵינַי כָּבְדוּ, בַּטִּיט שׁוֹקְעוֹת.


פִּתְאֹם הַדֶּלֶת בְּרַעַד הִרְטִיטָה,

כְּאִלּוּ לַמָּלוֹן

שִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת.


נִכְנַסְתְ,

כְּמוֹ “הֵא לְךָ!” פּוֹגֵעַ,


תמונה 1.png

אנדי וורהול, זרועות וכתפיים חזקות, 1960


תמונה 2.png

אנדי וורהול, תוכנית שמונה הנקודות, 1960



מְעַנָּה

אֶת זַאמְשׁ הַכְּסָיוֹת הַגָּמִישׁ,

אָמַרְתְּ:

"'תָּה שׁוֹמֵעַ –

אֲנִי הוֹלֶכֶת

לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ."


נוּ אָז מָה, לְכִי.

אֵין דָּבָר.

יֵש עוֹד אֹפֶק.

'תְּ רוֹאָה – 'נִי שָׁקֵט!

כְּמוֹ דֹּפֶק

שֶׁל מֵת.


'תְּ זוֹכֶרֶת?

אָמַרְתְּ:

"גֶ’ק לוֹנְדוֹן,

כֶּסֶף,

תְּשׁוּקָה,

לֶאֱהֹב," –

וַאֲנִי רַק רָאִיתִי:

אַתְּ – גִ’יוֹקוֹנְדָּה3

שֶׁצְרִיכִים מִן הַלּוּבְר לִגְנֹב!


וְגָנְבוּ.


וְשׁוּב אֵצֵא לְהַמֵּר מְאֹהָב,

בְּאֵשׁ אַזְהִיר כִּפּוּף גַבּוֹתַיִם.

נוּ אָז מָה!

גַּם בְּבַּיִת אֲשֶׁר נִשְׂרַף

יֵשׁ שֶׁגָּרִים נַוָּדִים חַסְרִי־בַּיִת.


מִתְגָּרָה בִּי?

"פָּחוֹת מִפְּרוּטוֹת לַדָּל

יֵשׁ אֶצְלְךָ פְּנִינִים שֶׁל טֵרוּף."

תִּזְכְּרִי לָךְ!

פּוֹמְפֵּיאָה אָבְדָה

כַּאֲשֶׁר הִרְגִּיזוּ אֶת הַוֶּזוּב!


הֵי!

רַבּוֹתַי!

אוֹהֲבִי

חִלּוּל־קֹדֶשׁ,

פְּשָׁעִים,

טִבּוּחַ, –

וְאֶת הַנּוֹרָא מִכֹּל

רְאִיתֶם –

אֶת פָּנַי,

כְּשֶׁאֲנִי

לְגַמְרֵי

רָגוּעַ?


אֲנִי חָשׁ –

“אֲנִי”

קָטָן עָלַי, לֹא?

מִישֶׁהוּ מְזַנֵּק בְּעִקְּשוּת מִתּוֹכִי.


הַלּוֹ!

מִי מְדַבֵּר?

אִמָּא?

אִמָּא! זֶה אָנֹכִי!

הַבֵּן שֶׁלָּךְ נֶהְדָּר בְּחוֹלִי!

אִמָּא!

יֵשׁ לוֹ שְׂרֵפַת הַלֵּב.

תַּגִידִי לָאֲחָיוֹת, לְלִיוּדָה וְאוֹלְיָה, 4

שֶׁאֵין לוֹ כְּבָר לְאָן לְהֵעָלֵם.

כָּל מִלָּה,

אֲפִלּוּ חָכְמָה,

שֶׁהוּא מֵקִיא מִשְּׂפָתָיו הַנִּכְווֹת,

מְזַנֶּקֶת כְּמוֹ זוֹנָה עֲרֻמָּה

מִבֵּית־זוֹנוֹת בְּלֶהָבוֹת.


אֲנָשִׁים מְרִיחִים –

רֵיחַ צְלִי בַּנְּחִירַיִם!

הִזְעִיקוּ כָּאֵלֶּה,

מַבְהִיקִים!

בִּקְסְדוֹת!

תַּגִּידוּ לַכַּבָּאִים:


מניה 1.png

מיכאל לרינוב, מניה, 1912 ורסיה שניה


מניה 2.png

מיכאל לרינוב, מניה, 1912


תמונה 3 קובץ 8.png

מיכאל לרינוב, פורטרט של ולדימִיר בורליוּק, 1908


אָסוּר בְּמַגָּפַיִם!

עַל לֵב בּוֹעֵר מְטַפְּסִים בִּלְטִיפוֹת.

תְּנוּ לִי לְבַד.

אֲגַלְגֵּל חָבִיּוֹת –

אֶל עֵינַי הַדְּמוּעוֹת –

עַל גּוּף לוֹהֵב.

תְּנוּ לִי לְהִשָּׁעֵן עַל הַצְּלָעוֹת.

אֶקְפֹּץ! אֶקְפֹּץ! אֶקְפֹּץ! אֶקְפֹּץ!

הִתְמוֹטְטוּ.

לא תִּקְפֹּץ מִן הַלֵּב!


עַל פָּנִים נִגְחָלוֹת

נְשִׁיקוֹן מְפֻחָם

מִסֶּדֶק שְׂפָתַיִם קוֹפֵץ וִיהִי־מָה!


אִמָּא!

לָשִׁיר לֹא אוּכַל.

בִּכְנֵסִיַּת הַלֵּב נִתְלַקְּחָה הַבִּימָה!


דְּמֻיּוֹת חֲרוּכוֹת שֶׁל מִלִּים וּמִסְפָּרִים

גָחוֹת מִקָּדְקֹד –

כְּאִלּוּ קָטָן הָיָה.

כָּך הַפַּחַד

כְּלַפֵּי שָׁמַיִם הֵרִים

יָדַיִם בּוֹעֲרוֹת בְּ“לוּזִיטַאנְיָה”.5


בְּרִבְבַת־עֵינַיִם נֹגַהּ וָרֹד

בְּרֹגַע דִּירוֹת

אֲנָשִׁים מַחֲרִיד.

זְעָקָה אַחֲרוֹנָה, –

לוּ אַתְּ לְפָחוֹת

עַל כָּךְ שֶׁבָּעַרְתִּי, לַדּוֹרוֹת תֵּאָנְחִי!


 

2    🔗

הַלְלוּ אוֹתִי!

לִגְדוֹלִים לֹא אֶשְׁוֶה.

על כֹּל שֶׁנַּעֲשָׂה

כָּתַבְתִּי ”nihil“.


אַף פַּעַם

דָּבָר לִקְרֹא לֹא אֶרְצֶה.

סְפָרִים?

מה סְפָרִים לִי!


פַּעַם סָבַרְתִּי –

סְפָרִים עוֹשִׂים כָּךְ:

בָּא מְשׁוֹרֵר,

הִפְצִיעַ שְׂפָתַיִם,

וּמִיָּד הִשְׁתּוֹרֵר הַהֶדְיוֹט הַמֻּצְלָח –

כִּי הַשְׁרָאָה הִיא!

מִּתְבָּרֵר

לִפְנֵי שֶׁהַשִּׁיר קָרֵב,

מִתְהַלְּכִים אֲרֻכּוֹת, מִתְיַבְּלִים מֵרֹב־מַיִט,

וּלְאַט מִשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּטִין הַלֵּב

הַדָּג הַטִּפְּשִׁי שֶׁל דִּמְיוֹן־הַפַּיִט.

וְעַד שֶׁמַּרְתִיחִים, בְּצִּיּוּצֵי חֲרוּזוֹן,

מֵאֲהָבִים וּזְמִירִים תַּבְשִׁיל תָּרֹג,

הָרְחוֹב מִתְפַּתֵּל חֲסַר־לָשׁוֹן –

אֵין לוֹ בַּמֶּה לְדַבֵּר וְלִזְעֹק.


מִגְדְּלֵי־בָּבֶל שֶׁל עָרִים

אֲנַחְנוּ שׁוּב מְקִימִים,

וֵאלֹהִים

מְפוֹרֵר

עָרִים לְכָרִים,

וּמְבוֹלֵל אֶת הַמִּלִּים.


הָרְחוֹב מִלֵּא אֶת כְּרֵסוֹ בְּעִנּוּי.

צְעָקָה נַתְקְעָה בְּבֵית־הַבֶּלַע.

לְרֹחַב גְּרוֹנוֹ הִזְדַּקְּרוּ וְסָמְרוּ

מוֹנִיּוֹת נְפוּחוֹת, כִּרְכָּרוֹת כַּף־הַקֶּלַע.

רַגְלִים אֶת חָזֵהוּ

שִׁטְחוּ עַד־שַׁחֶפֶת.


קובץ 10.png

תמר גטר: תפאורה לערב שירי מאיאקובסקי

ארבעה קירות בנויים מלוחות דיקט, צבועים צהוב חריף, בגובה 120 ס"מ, סוגרים על המקריא. מן התקרה אלומת אור מרוכזת על ‘הזירה’. הקהל ישוב מאחורי הקירות בשלוש שורות מדורגות (הערב מיועד לקהל מצומצם).

אין רמקול. ראשו של המקריא מגולח ומשומן (יכולים להיות קרינים מתחלפים, אבל על כולם להיות קרחים). פרקי הפעלת הרכבת (צבעה שחור; סימולטנמית עם ההקראה, ברווחי זמן בין השירים, בין בתים וכד'), קביעת מהירות נסיעתה והשימוש בצופר (מתי ולאיזה משכֵי זמן) יתואמו במפורט עם המקריא. המקריא יקריא בישיבה, בעמידה, בתוך האליפסה, מחוץ לה וכו'. מפעיל הרכבת יֵשב בתוך הקהל.

הערה: אין להפריז בפעלולים ואפקטים עם הרכבת. מעמדה הוא מעמד של אילוסטרציה קטנה לערב הקראה דראמאטית אך לא פאתיטית.


הָעִיר אֶת הַדֶּרֶךְ סָתְמָה בְּמַחְשָׁךְ.


וְכַאֲשֶׁר –

בְּכָל־זֹאת! –

אֶל כִּכָּר מְרֻצֶּפֶת

הֵקִיא אֶת הַדֹּחַק,

וְהָפַךְ

אֶת הַדּוּכָן שֶׁעָמַד עַל גְּרוֹנוֹ,

נִדְמָה:

בִּזְמִירוֹת מַקְהֵלַת מַלְאָכִים

אֱלֹהִים שָׁדוּד יוֹצֵא לִנְקָמָה!

וְהָרְחוֹב הִתְיַשֵּׁב קִמְעָה,

וְצָוַח:

לִזְלֹל, הוֹלְכִים!"


קְרוּפִּים6 וּקְרוֹפּוֹנִים אֶת הָעִיר מְאַפְּרִים

בְּקִמְטִי גַּבּוֹת מְאַיְּמוֹת,

וּבַפֶּה

פִּגְרֵי מִלִּים מִתְפָּרְקִים,

רַק עוֹד שְׁתַּיִם חַיּוֹת, מַשְׁמִינוֹת –

“סְווֹלוֹץ'”7

וְעוֹד אֵיזֶה

“בּוֹרְשְׁץ'”.8


מְשׁוֹרְרִים,

שֶׁרָטְבוּ מִן הַבְּכִי וְהַיֶּלֶל,

נִמְלְטוּ מִן הָרְחוֹב, מְנַעְנְעִים תַּלְתַּלִים:

"אֵיךְ

לָשִׁיר בִּשְׁתַּיִם כָּאֵלֶּה

עַל גְּבֶרֶת,

עַל אַהַב,

עַל פְּרָחִים בִּטְלָלִים?"


וְאַחֲרֵיהֶם

הָרְבָבוֹת מִן הָרְחוֹב:

סְטוּדֶנְטִים,

זוֹנוֹת,

קַבְּלָנִים.


רַבּוֹתַי!

עִצְרוּ!

סוֹף!

לֹא תָּעֵזּוּ לְקַבֵּץ כַּעֲנִיִּים!


עָלֵינוּ, בְּרִיאִים,

שֶׁכָּל צַעַד הוּא מֶטֶר,

לקְרֹעַ – וְלֹא לְהַסְכִּית –

אוֹתָם,

שֶׁנִּדְבְּקוּ כְּתוֹסֶפֶת נִצְמֶתֶת

לְכָל מִטָּה זוּגִית!


הַאִם מֵהֶם נְבַקֵּשׁ, נִתְחַנֵּן:

עֶזְרָה,

הִימְנוֹן,

דִּבְרֵי־קֹשֶׁט!

בְּעַצְמֵנוּ יוֹצְרִים בְּהִימְנוֹן סוֹאֵן –

שְׁאוֹן מַעְבָּדוֹת וּבָתֵּי־חֲרֹשֶׁת.


מַה לִי וּלְפַאוּסְטְ,

בְּזִקּוּקֵי דִי־נוּר

הַמַּחֲלִיק עִם מֶפִיסְטוֹ עַל רִצְפַּת הַשָּׁמַיִם!

אֶצְלִי

בַּמַּגָּף מַסְמֵר אָרוּר

סִיּוּטִי מִפַנְטַזְיוֹת־שֶׁל־גֵּיתֶה כִּפְלַיִם!


אֲנִי,

זְהוּב־פֶּה,9

שֶׁכָּל מִלָּה מִדְּבָרַי

הִיא בְּרִיאַת־הַנֶּפֶשׁ,

יוֹם־הֻלֶּדֶת לַגּוּף,

אוֹמֵר לָכֶם:


קובץ 12.png

מאיאקובסקי, פוסטר ל־רזינוטְרֶסט


גַּרְגֵּר אֶחָד שֶׁל הַחַי

שָׁוֶה מִכֹּל שֶׁעָשִׂיתִי וְאֶעֱשֶׂה שׁוּב!


תַּקְשִׁיבוּ!

זָרַטוּסְטְרָא זְעוּק־שְׂפָתַיִם שֶׁל הַיּוֹם

מְנַבֵּא,

נֶאֱנָק, בְּרִיצָה מַתֶּשֶׁת!

אֲנַחְנוּ,

עִם פַּרְצוּף כְּסָדִין רָדוּם,

עִם שְׂפָתַיִם תְּלוּיוֹת כְּמוֹ נִבְרֶשֶׁת,

אֲנַחְנוּ,

עַבְדֵי־פֶּרֶךְ בְּעִיר־מְצֹרָעִים,

שֶׁזָּהָב וְזֶבֶל הִשְׁחִינוּהָ בְּצָרַעַת, –

אֲנַחְנוּ מִתְּכֵלֶת שְׁמֵי־וֶנֶצְיָה טְהוֹרִים,

שֶׁבְּיַמִּים וּשְׁמָשׁוֹת רְחוּצָה־עַד!


נְצַפְצֵף, שֶׁאֵין

אֵצֶל אוֹבִידִים וְהוֹמֶרִים

אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ

בַּאֲבַּעְבּוּעוֹת מִזֶּפֶת.

אֲנִי יוֹדֵעַ:

הַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה קוֹדֶרֶת

אִם הָיְתָה אֶת זְהַב נַפְשׁוֹתֵינוּ חוֹשֶׂפֶת!


גִּידִים וּשְׁרִירִים – טוֹבִים מִתְּפִלּוֹת.

לְחַסְדִי הַזְּמַן לְהִתְחַנֵּן לֹא נָקוּם!

אֲנַחְנוּ –

כָּל אֶחָד –

מַחֲזִיקִים בָּאֶגְרוֹף

חֲגוֹרוֹת־הַגַּלְגַּלִים שֶׁל הַיְקוּם!


בְּשֶׁל־כָּךְ הַֹעֲלֵיתִי עַל גֻּלְגָּלְתּוֹת־אוּלַמּוֹת10

בְּפֶּטְרוֹגְרַאד, מוֹסְקְבָה, קִיֶב, אוֹדֶסָה,

וְלֹא הָיָה אֶחָד,

שֶׁלֹא הֵרִים אֶת קוֹלוֹ:

"צִלְבוּ אוֹתוֹ!

צִלְבוּ אוֹתוֹ בְּלִי חֶסֶד!"


אֲבָל לִי,

בְּנֵי אָדָם,

מִכֹּל יְקַרְתֶּם –

גַּם אֵלֶּה, שֶׁהֶעֱלִיבוּ בַּשּׁוּק הַשּׁוֹקֵק.


רְאִיתֶם,

אֵיךְ כֶּלֶב אֶת הַיָּד הַמַּכָּה מְלַקֵּק?


אֲנִי,

הַנִּלְעָג בְּפִי שֵׁבֶט קַרְתָּן,

כִּבְדִיחָה גַסָּה

אֲרֻכָּה מִדַּי,

רוֹאֶה מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַזְּמַן

אֶת הַבָּא, שֶׁאִישׁ לֹא חָזָה עֲדַיִן.


אֵי עֵין־אֲנָשִׁים תִּקָּטַע מִלָּרוּץ עוֹד,

בְּרֹאשׁ אוֹרְדוֹת רְעֵבוֹת כָּאֵשׁ,

בְּזֵר דַּרְדָּרִים שֶׁל רֶבוֹלוּצְיוֹת

שְׁנַת הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה תִּתְרַחֵשׁ.11


וַאֲנִי אֶצְלְכֶם מְבַשְּׂרָהּ.12

בְּלִי שֶׁמָּא.

אֲנִי – בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּכְאָב.

עַל כָּל טִפָּה שֶׁל נוֹזֵל־הַדֶּמַע

צָלַבְתִּי עַצְמִי עַל צְלָב.

דַּי, שׁוּם דָּבָר אֵין לִסְלֹחַ.

בְּעַרְתִּי כָּרוֹשׁ

נְפָשׁוֹת שֶׁעֲדִינוּת גִּדְּלוּ בִּדְחִילוּ.

זֶה קָשֶׁה מֵאֲשֶׁר לִכְבֹּשׁ

אֶלֶף אַלְפֵי בַּאסְטִילְיוֹת!


וְכַאֲשֶׁר

אֶת בּוֹאוֹ

תְּבַשְּׂרוּ בְּמֶרֶד,

תִּנְהֲרוּ לִקְרַאת הַמַּצִּיל

בְּהִלּוּלָה –

בִּשְׁבִילְכֶם

אֶת נַפְשִׁי אוֹצִיא,


קובץ 14.png

ולדימיר טטלין, מונומנט לאינטרנציונאל השלישי 1919–1920.


וּבְרֶגֶל

אֶרְמֹס עַד־דַּק,

שֶׁתִּהְיֶה גְדוֹלָה! –

וְזָבַת־דָּם אֶתֵּן אוֹתָהּ, כְּדֶגֶל.


 

3    🔗

אַךְ, לָמָּה זֶה,

מִנַּיִן זֶה,

בְּעַלִּיזוּת שֶׁהֵצִיפָה

לִכְלוּךְ אֶגְרוֹפִים מַגְעִילִים!


בָּאָה,

בְּוִילוֹנוֹת שֶׁל יֵאוּשׁ אֶת הָרֹאשׁ הִצְעִיפָה

מַחֲשָׁבָה עַל בָּתֵּי מְשֻׁגָּעִים.


וּכְמוֹ,

בִּשְׁקֹעַ דֶּרֶדְנַאוּט,13

מְזַנְּקִים מִמַּחְנָק

אֶל פֶּתַח פָּעוּר,

דָּחוּק –

מֵעֵינוֹ הָאַחַת,

הַקְּרוּעָה עַד זְעַק,

טִפֵּס, מִשְׁתַּגֵּעַ, בּוּרְלִיּוּק.14

כִּמְעַט שָׁתַת גַּבּוֹתָיו – לֹא־יֵאָמֵן!

הֵגִיחַ,

יָצָא

לָרְחוֹב,

וּבַעֲדִינוּת, בִּלְתִּי־צְפוּיָה בְּאָדָם שָׁמֵן,

פָּשׁוּט אָמַר:

“טוֹב!”


טוֹב, כַּאֲשֶׁר בְּחֻלְצָה צְהֻבָּה15

הַנֶּפֶשׁ מֵחִפּוּשִׂים מוּגֶנֶת!

טוֹב,

כְּשֶׁנִּדּוֹן לְגַרְדּוֹם בְּגַאֲוָה

צוֹעֵק:

“כּוֹס קָקָאוֹ וַאן־הוּטֶן מְצֻיֶּנֶת!”16


אֶת הַשְּׁנִיָּה הַזֹּאת,

כְּזִקּוּק

זוֹהֵר,

לֹא הָיִיתִי מַחֲלִיף בְּאַחֶרֶת,

שֶׁכָּאן הִיא…


מִתּוֹךְ עָשָׁן שֶׁל סִיגַארִים,

כְּכוֹסִית שֶׁל לִיקֶר

נִתְאָרֵךְ פַּרְצוּפוֹ הַשָּׁתוּי שֶׁל סֶוֶרְיָאנִין.17


אֵיךְ תָּעֵז לְהִקָּרֵא מְשׁוֹרֵר

וַאֲפַרְפָּר, כְּמוֹ שְׂלָו לְסַלְסֵל עוֹד!

הַיּוֹם

צְרִיכִים

בְּאֶגְרוֹף־בַּרְזֶל

לַחְתֹּךְ לַתֶּבֶל בַּשֶּׁלֶד!


אַתָּה,

הַמֻּטְרָד מִמַּחֲשָׁבָה אַחַת –

“הַאֶרְקֹד יָפֶה בְּלִי דַּי,” –

רְאֵה, אֵיךְ מְבַלֶּה בַּכִּכָּרוֹת, בְּלִי־חַת,

אֲנִי –

סַרְסוּר וְקַלְפָן רַמַּאי!


קובץ 16.png

מגזֶרֶת עיתון זו כונתה “דרך חייו החדשה של טטלין” אנו רואים את האמן עצמו מדגמן את תלבושת הפועל הפונקציונאלית שתוכננה על־ידו. בצד מצורפות הוראות הגזירה. התנור תוכנן במיוחד ע"י טטלין בימים הקשים של 1918–1919 כדי לחסוך בפחם ולקבל חום מאקסימאלי.


אֶתְכֶם,

שֶׁנִּרְטַבְתֶּם בְּאַהַב,

שֶׁמֵּאֶמֶשׁ –

לַדּוֹרוֹת שְׁלַחְתֶּם דִּמְעָה שְׁפוּכָה,

אֶעֱזֹב,

וְאֶת מוֹנוֹקְל הַשֶּׁמֶשׁ

אָשִׂים בְּעֵינִי הַפְּעוּרָה לִרְוָחָה.


אֶתְקַשֵּׁט בִּלְבוּשׁ לֹא־רָגִיל, פַנְטַסְטִי,

אֵלֵךְ עַל הָאָרֶץ –

לִמְצֹא־חֵן וְלִצְרֹב,

וּלְפָנַי – שֶׁהֵעַזְתִּי! –

עַל שַׁרְשֶׁרֶת אוֹבִיל אֶת נַפּוֹלֵיאוֹן כְּמוֹ מוֹפְּס.


כָּל הָאָרֶץ לְפָנַי תִּשְׁכַּב כִּנְקֵבָה,

תְּפַרְכֵּס בִּבְשָׂרֶיהָ, תִּרְצֶה לְהִתְמַסֵּר;

הַדְּבָרִים יִחְיוּ –

שִׂפְתֵיהֶם בְּהַרְחָבָה

יְצַיְּצוּ:

“כֵּן, כֵּן, כֵּן, סֶר!”


פִּתְאֹם

הָעֲנָנִים

וְכָל הַ״וְכוּ'"

בַּשָּׁמַיִם הֵקִימוּ טַלְטֵלָה נִפְעֶמֶת,

כְּאִלּוּ פּוֹעֲלִים לְבָנִים הַתְפַּזְּרוּ,

לַשָּׁמַיִם הִכְרִיזוּ שְׁבִיתָה זוֹעֶמֶת.


רַעַם, חַיָּתִי, מֵעָנָן הֵגִיחַ,

גָרַף בְּקוֹל־רָם נָחִיר עֲנָקִי,

וּלְרֶגַע הַתְעַוֵּת פַּרְצוּף הָרָקִיעַ

בְּחֻמְרַת־הַבַּרְזֶל שֶׁל עֲוִית בִּיסְמַארְקִית.18


וְאֵי־מִי,

שֶׁהִסְתַּבֵּךְ בִּפְקָעוֹת־עֲנָנִים,

הוֹשִׁיט יָד

כּוֹס קָפֶה לָקַחַת –


וּכְאִלּוּ נָשִׁיִּי,

וּכְאִלּוּ עָדִין,

וּכְאִלּוּ כַּנּוֹ שֶׁל תּוֹתָח.


חֲשַׁבְתֶּם –

זוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, בְּעֶדְנָה וּבְמֹרֶךְ,

מְלַטֶּפֶת לְחִי הַקָּפֶה?

זֶה שׁוּב לְהוֹצִיא מוֹרְדִים לַהֹרֶג

בָּא גֶּנֶרַאל גָּאלִיפֶה![20]


תּוֹצִיאוּ, טַיָּלִים, מִכִּיסִים הַיָּדַיִם –

קְחוּ אֶבֶן, סַכִּין, אוֹ פְּצָצוֹת,

וּלְמִי שֶׁאֵין יָדַיִם עֲדַיִן –

שֶׁיָּבוֹא וְיַרְבִּיץ בְּמִצְחוֹ!


בּוֹאוּ, רְעֵבוֹנִים,

מַזִּיעִים,

נִכְנָעִים,

שֶׁהֶחְמִיצוּ בְּלִכְלוּךְ פִּשְׁפְּשִׁי!


אֲנַחְנוּ

יְמֵי ב' וְג' צוֹבְעִים19

בְּדָם שֶׁל יוֹם־חַג חָפְשִׁי!

יַזְכִּיר הַסַּכִּין לָאֲדָמָה הָעוֹרֶגֶת

אֶת מִי רָצְתָה לְהַשְׁפִּיל בְּבֹשֶׁת!

לָאֲדָמָה,

שֶׁהִשְׁמִינָה כְּמוֹ פִּילֶגֶשׁ

שֶׁעַד־תֹּם אִהֵב אוֹתָה רוֹטְשִׁילְד!


כְּדֵי שֶׁדְּגָלִים בַּיֶּרִי יַפְעִימוּ,

כְּמוֹ בְּחַגִּים הֲגוּנִים –

אֶל־עָל, עַמּוּדֵי־פַנָּסִים, נָא הָרִימוּ

גוּשֵׁי־בָּשָׂר זָבֵי־דָּם שֶׁל הַחֶנְוָנִים.


קַלֵּל,

הַתְחַנֵּן,

חָתוֹךְ,

בְּיֶזַע,


קובץ 18.png

תמר גטר: תפאורה לערב שירי מאיאקובסקי (2)


לְמִישֶׁהוּ נָשׁוֹךְ

בְּצֵלָע בְּרִיאָה.


בַּשָּׁמַיִם, אֲדֻמָּה כְּמוֹ הַמַּארְסֶלִיֶזָה,

רָטְטָה, מִתְפַּגֶּרֶת, הַשְּׁקִיעָה.


כְּבָר טֵרוּף.


שוּם דָבָר לֹא יוּכַל לִקְרוֹת.


הַלַּיְלָה יָבוֹא,

יִנְגֹּס,

וְיִבְלַע.


הֲתִרְאוּ –

שׁוּב שָׁמַיִם כִּיהוּדָה אִישׁ־קְרָיוֹת

עִם חֹפֶן כּוֹכָבִים מֻתְּזֵי־בְּגִידָה?


הִגִּיעַ,

מִתְהוֹלֵל כְּמַאמַאִי,20

בְּיַשְׁבָנוֹ עַל הָעִיר הִתְיַשֵּׁב.

לַיְלָה זֶה – לֹא נְפַלְּחוֹ בָּעֵינַיִם,

שָׁחֹר כְּמוֹ אַזֶף![23]


מְקֻפָּד, זָרוּק בְּזָוִית בֵּית־מַרְזֵחַ,

בְּיַי"ש הֵצַפְתִּי

אֶת הַנֶּפֶשׁ וְהַמַּפָּה.

בַּפִּנָּה

הַמָּדוֹנָה – עֲגֻלּוֹת עֵינֶיהָ –

תָּקְעָה לִי עֵינַיִם בַּלֵּב. לֹא מַרְפָּה.


לְשֵׁם־מָה לְהַעֲנִיק לַכְּנוּפְיָה כִּי רַבָּה

מִשַּׁבְּלוֹנָה־שֶׁל־צֶבַע21

אֶת הִלַּת הַבָּרָק!

רְאִי –

שׁוּב מַעְדִּיפִים אֶת בַּר־אַבָּא

עַל־פְּנֵי גֻלְגָּלְתַּאי מְרֻקָּק.


אוּלִי אֲנִי, לְהַכְעִיס,

בְּעִסַּת הָאָדָם,

אֵינֶנִּי נוֹשֵׂא פָּנִים חֲדָשִׁים.

אֲנִי,

אוּלַי,

הַיָּפֶה מִכֻּלָּם,

מִכָּל בָּנַיִךְ

הַנְּטוּשִׁים.


תֵּן לָהֶם

שֶׁעָבְשׁוּ בַּחֶדְוָה, בְּלִי עֹל,

בְּעִדָּן שֶׁל מִיתוֹת חֲטוּפוֹת,

שֶׁיִּהְיוּ יְלָדִים, שֶׁצְּרִיכִים לְגְדֹּל:

הַבָּנִים – לְאָבוֹת,

הַבָּנוֹת – הָרוֹת.


תֵּן שֶׁתִּינוֹקוֹת חֲדָשִׁים יְגַדְּלוּ

שֵׂיבָה סַקְרָנִית שֶׁל מְכַשְּׁפִים,

וְיָבוֹאוּ –

אֶת יַלְדֵיהֶם יִטְבְּלוּ

בִּשְׁמוֹת שִׁירַי הַיָּפִים.


אֲנִי, הַמִשַׁבֵּחַ מְכוֹנָה וְאַנְגְלִיָּה,

אוּלַי, פָּשׁוּט, אֲנִי כְּבָר

בְּסֵפֶר רָגִיל שֶׁל הָאֶוַאנְגֶּלִיוֹן

הַשָּׁלִיחַ הַשְּׁלשָׁה־עָשָׂר.


וְכַאֲשֶׁר קוֹלִי

מֵסִיט וּמַדִּיחַ –

נוֹהֵם,

יְמָמוֹת,

בְּנִבּוּל־פֶּה חָפְשִׁי,

אוּלַי יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי מְרִיחַ

אֶת פִּרְחֵי אַל־תִּשְׁכָּחִינִי שֶׁל נַפְשִׁי.


קובץ 20.png

יאיר גוטמן: תוכנית להקראת שירי מאיאקובסקי

אולם הקריאה צריך להיות גדול ובעל תיקרה גבוהה. רצוי שקירות האולם יהיו ישרים ולאולם כולו תהיה צורת תיבה. קירות הבמה יהיו צבועים בלבן. הבמה עצמה תהיה ריקה לחלוטין. מתחת לתיקרה יהיה פס הקרנה צר או לוח אותיות אלקטרוני שישתרע לכל רוחב הבמה. משני צידיו יתָלו שני רמקולים גדולים המופנים לקהל. על לוח ההקרנה (או לוח האותיות האלקטרוני) יופיעו שורות השיר, זו אחר זו, ומן הרמקולים יושמע קִריוּן השיר ברוסית. לא תואם מלא בין הקִריוּן לבין הופעת השורה המתורגמת. כמו שקורה בסרטים נראה לעיתים קודם את הטקסט ורק אחר־כך יופיע הקִריוּן הרוסי מלא

 

4    🔗

מַארִיָּה! מַארִיָּה: מַארִיָּה!

תְּנִי לְהִכָּנֵס, מַארִיָּה!

אֵינֶנִּי יָכוֹל עוֹד

לִהְיוֹת בָּרְחוֹבוֹת!

לא רוֹצָהיִ

מְחַכָּה,

עַד שֶׁכַּבּוֹר יִשְׁקְעוּ הַלְּחָיַיִם,

מְמֻשְׁמָשׁ בִּידֵי כֹּל,

תָּפֶל,

מַחֲלִיא,

אָבוֹא,

אֲשַׁמְּשֵׁם בְּלִי־שִׁנַּיִם,

שֶׁהַיּוֹם אֲנִי

“יָשָׁר לְהַפְלִיא”.


מַארִיָּה,

רְאִי –

גַּבִּי כְּבָר גֻּבַּן.


בָּרְחוֹבוֹת –

בְּנֵי־אָדָם יִנָּקְבוּ שֻׁמָּן

בִּזְפָקִים בְּנֵי־אַרְבַּע־קוֹמוֹת,

יוֹצִיאוּ עֵינַיִם,

שְׁחוּקוֹת

מִגְּרִירַת אַרְבָּעִים־שָׁנָה,

וִיגַחְגְחוּ,

שֶׁאֶצְלִי בַּשִּׁנַּיִם

– שׁוּב! –

קְרוּם־לַחְמָנִיָּה מִלְּטִיפָה יְשָׁנָה.


הַגֶּשֶׁם מֵרֵר מִדְרָכוֹת בְּבֶכִי,

פִּרְחָח לָחוּץ בִּשְׁלוּלִיּוֹת, רָטֹב,

מְלַקֵּק אֶת גְוִיַּת הָרְחוֹב

שֶׁסֻקְּלָה בְּאַבְנֵי־הַמַּרְצֶפֶת,

וְעַל רִיסֵי הַשֵּׂיבָה –

כֵּן! –

עַל קֶרַח רִיסֵי נְטִיפִים –

דְּמָעוֹת, שִׁכְבָה עַל שִׁכְבָה –

כֵּן! –

מֵעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת שֶׁל מַרְזְבִים.


את הוֹלְכֵי־הָרֶגֶל זַרְבּוּבִית הַגֶּשֶׁם לִקְּקָה,

וּבַכִּרְכָּרוֹת הִבְהִיקוּ אַטְלֶטִים שְׁמֵנִים בָּזֶה

אַחַר זֶה;


בְּנֵי־אָדָם הִתְפַּקְעוּ

בִּן־דַּקָּה,

מְזֻלָּלִים מִקָּצֵה־עַד־קָצֶה.

וּמִן הַסְּדָקִים הַשֻּׁמָּן יָצָא

בְּנַחַל עָמוּם מִכִּרְכָּרוֹת דְּחוּסוֹת,

עִם קְרוּם לַחְמָנִיָּה מְצוּצָה

וְגֵרָה שֶׁל קְצִיצוֹת לְעוּסוֹת.


מַארִיָּה!

אֵיךְ אֶל אָזְנָם סְתוּמַת־הַשֹּׁמֶן אֶדְחֹס מִלָּה

שְׁקֵטָה?


צִפּוֹר

מְחַזֶּרֶת בְּזֶמֶר,

שָׁרָה,

רְעֵבָה וּצְלוּלָה,

וַאֲנִי בֶּן־אָדָם, מַארִיָּה,

פָּשׁוּט,

שֶׁלַּיְלָה שַׁחְפָן כִּחֲחוֹ לְתוֹךְ הַיָּד הַמְלֻכְלֶכֶת

שֶׁל פְּרֶסְנִיָּה.22


מַארִיָּה, רוֹצָה כָּזֶה מִין?

תְּנִי לְהִכָּנֵס,

מַארִיָּה!

אֲנִי מְצַלְצֵל!

בְּאֶצְבָּעוֹת רוֹעֲדוֹת אֶחְנֹק לַפַּעֲמוֹן אֶת

צַוַּאר הַבַּרְזֶל!


מַארִיָּה!


כָּרֵי הָרְחוֹב מִתְכַּסִּים בְּחַיּוֹת.

הַדֹּחַק אֶצְבָּעוֹת עַל גְרוֹנִי מַנְשִׁים.


פִּתְחִי!


כּוֹאֵב!


קובץ 22.png

הפאתוס. ולעיתים נשמע את המיקצב והמצלול של שורה לא מובנת וניאלץ להמתין כמה שניות עד שנבין את משמעותה (מיועד כמובן או בעיקר, למאזינים דוברי עברית).

נראה לי שריחוק־מה מן הפאתוס המהפכני עשוי לתרום לא רק לקליטה נקייה יותר של הטקסט עצמו (כמובן, אם תיעשה עריכת הקריינות מול הטקסט באופן הולם), אלא גם להמחזת אופייה המיוחד של אמנות פוליטית.

מושג ה“אקטואלי” ביצירות אמנות בעייתי ביותר. צריך לנסות לשמר את הפאתוס האוטנטי של מאיאקובסקי ולא להלבישו בבגדים מודרניים. גם המבנה שעל הבמה ישתלב במסורת הפיסולית הקונסטרוקטיבית. הרישומים בדפים אלה הם מעין הומאז' לאמנות הפונקציונאליסטית המהפכנית.


אַתְּ רוֹאָה – תְּקוּעוֹת

בְּעֵינַי סִכּוֹת מִכּוֹבְעֵי נָשִׁים!


הִכְנִיסָה.


נַעֲרֹנֶת!

אֵל תְּפַחֲדִי,

שֶׁאֶצְלִי עַל צַוָּאר־הַשּׁוֹר

נָשִׁים מַזִּיעוֹת־הַכֶּרֶס כְּהַר רָטֹב יוֹשְׁבוֹת, –

כָּךְ דֶּרֶךְ כָּל הַחַיִּים אֶגְרֹר

מִילְיוֹנֵי אֲהָבוֹת עֲצוּמוֹת, טְהוֹרוֹת,

וּמִילְיוֹן מִילְיוֹנֵי אֲהָבִים קְטַנִּים, נִרְפָּשִׁים.

אַל תְּפַחֲדִי,

שֶׁשׁוּב,

בְּסַגְרִיר הַבְּגִידָה הַמַּכְשֶׁלֶת,

אֶל רִבְבוֹת פָּנִים יְפֵהפִיּוֹת אֶקְרַב, –

“שׁאָהֲבוּ־אֶת־מַאיַאקוֹבְסְקִי!” –

הֵן זוֹהִי שׁוֹשֶׁלֶת

שֶׁל מַלְכּוֹת שֶׁעָלוּ עַל לִבּוֹ שֶׁל מְטֹרָף.


מַארִיָּה, קִרְבִי!


אִם בְּלִי־בּוֹשׁ, עֲרֻמָּה,

אִם רוֹעֶדֶת, הַלְוַאי

תַּעֲנוּג לֹא־נָשׁוּר שֶׁל שְׂפָתַיִךְ

תִּתְּנִי לִי!

אֲנִי וְלִבִּי לֹא חָיִינוּ עַד מַאי עוֹד,

וּבַחַיִּים שֶׁנִּחְיוּ

יֵשׁ רַק מֵאָה אַפְּרִילִים.


מַארִיָּה!

מְשׁוֹרֵר לְטִיאַנָה שָׁר סוֹנֶטּוֹת,23

וַאֲנִי –

כֻּלִּי מִבָּשָׂר,

בֶּן־אָדָם כֻּלִּי –

אֲנִי מְבַקֵּשׁ פָּשׁוּט, בְּרֶטֶט,

את גוּפֵךְ,

כְּבַקֵּשׁ הַנּוֹצְרִים

לֶחֶם יוֹמִי.


מַארִיָּה – תְּנִי!


מָארִיָּה!

אֶת שְׁמֵךְ אֲנִי מְפַחֵד לִשְׁכֹּחַ,

כִּמְשׁוֹרֵר הַמְפַחֵד שֶׁיִּשְׁכַּח

מִלָּה,

גְּדוֹלָה כֵּאלֹהִים,

שֶׁבְּיִסּוּרֵי הַלֵּילוֹת נוֹלְדָה.


אֶת הַגּוּף שֶׁלָּךְ

אֶשְׁמֹר וְאֹהֵב,

כְּחַיָּל,

מְקֻצָּץ בַּקְּרָב,

לְאִישׁ

לֹא נָחוּץ,

יִשְׁמֹר אֶת רַגְלוֹ הַיְחִידָה.


מַארִיָּה –

אֵינֵךְ רוֹצָה?

אֵינֵךְ רוֹצָה!


חָה!


אִם כָּךְ – קוֹדֵר,

אֶת לִבִּי הַנָּא

אֶקַּח,

מְטֻפְטָף בְּדִמְעָה צוֹרֶבֶת,

וְאֶשָּׂא,

כְּכֶלֶב,

הַנּוֹשֵׂא לַמְּלוּנָה

כַּף־רַגְלוֹ שֶׁדָּרְסָה הָרַכֶּבֶת.

אֶת דָּם לִבִּי בַּדְּרָכִים אֶעֱרֹף,

בִּפְרָחִים אֶת מִקְטֹרֶן־הָאָבָק אַצְהִיל.

אֶלֶף פְּעָמִים כִּשְׁלוֹמִית תַּעֲקֹף

הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הָאָרֶץ –

אֶת רֹאשׁ הַמַּטְבִּיל.


וְכַאֲשֶׁר אֶת מִסְפַּר שְׁנוֹתַי עֲלֵי אֶרֶץ

בַּמָּחוֹל אֶל קִצּוֹ תָּבִיא –

מִילְיוֹנֵי טִפּוֹת־דָּם יְרַפְּדוּ אֶת הַדֶּרֶךְ

אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אָבִי.


אֵצֵא,

אֶעֱמֹד לְצִדּוֹ,



קובץ 24.png

מאיאקובסקי ולילי ברימר בסרט שאת תסריטו כתב מאיאקובסקי ובו משחקים שניהם.

אֶתְכּוֹפֵף,

מְלֻכְלָךְ (מִלִּינָה בַּבִּיבִים),

וְאֹמַר לוֹ בָּאֹזֶן, מִכָּל הַלֵּב:


– תִּשְׁמַע־נָא, אָדוֹן אֱלֹהִים!

אֵיךְ לֹא תִּשְׁתַּעֲמֵם

בְּלִפְתְּנִי־עֲנָנִים הָאֵלֶּה

יוֹם־יוֹם לְהַשְׁרוֹת עֵינֶיךָ תְּפוּחוֹת־הַטּוֹב?

אַתָּה יוֹדֵעַ מָה – בּוֹא –

נְסַדֵּר קָרוּסֶלָה

עַל עֵץ הַדַּעַת רַע וָטוֹב!


הַנִּמְצָא־בַּכֹּל, אַתָּה תִּהְיֶה בְּכָל אָרוֹן,

נָשִׂים יֵינוֹת עַל שֻׁלְחָן כְּכֶתֶר,

שֶׁיִּרְצֶה לִרְקֹד קִי־קַא־פּוּ וְלָרֹן24

הַשָּׁלִיחַ הַקּוֹדֵר פֶּטֶר.

אֶת גַּן־הָעֵדֶן שׁוּב נְיַשֵּׁב בְּחַוּוֹת:

כְּבָר הַלַּיְלָה,

אִם אַךְ תְּצַוֶּה, –

אֶגְרֹף בִּשְׁבִילְךָ נְעָרוֹת יָפוֹת

מִכָּל הַבּוּלְוַארִים.


רוֹצֶה?


לא רוֹצֶה?


מְנַעֲנֵעַ בָּרֹאשׁ, הַמְתֻלְתָּל? בִּשְׁלִילָה לִי?

מַחְמִיר גַּבָּה בְּשֵׂיבָה?

אַתָּה חוֹשֵׁב –

זֶה,

מֵאֲחוֹרֶיךָ,

בַּעַל־הַכְּנָפַיִם,

יוֹדֵעַ מַה זֹּאת אַהֲבָה?


גַם אֲנִי מַלְאָךְ, הָיִיתִי – הַבֵּט:

כְּכִבְשָׂה מִסֻּכָּר עִם עַיִן אוֹהֶבֶת.

אַךְ יוֹתֵר לֹא אֶרְצֶה לַסּוּסוֹת לָתֵת

כַּדִּים שֶׁגֻּלְפוּ מֵעִנּוּי שֶׁל סֶבְר.25


כּל־יָכוֹל, אַתָּה שֶׁעָשִׂיתָ

שֶׁיִּהְיֶה מָנוּי:

לְכָל־אִישׁ – קָדְקֹד, זוּג יָדַיִם, חֵיק, –

לָמָּה לֹא הִמְצֵאתָ,

שֶׁיִּהְיֶה בְּלִי עִנּוּי

לְנַשֵּׁק, לְנַשֵּׁק, לְנַשֵּׁק?!


חָשַׁבְתִּי: אַתָּה אֱלֹהַּ אַדִּיר,

וְאַתָּה אוֹטוֹדִידַאקְט, אֱלִילוֹן פָּעוּט.

תִּרְאֶה אֶתְכּוֹפֵף,

מִמַּגָּף אַפְשִׁיר

סַכִּין סַנְדְּלָרִים פָּשׁוּט.

מְנֻוָּלִים בִּכְנָפַיִם!

הִצְטוֹפְפוּ בַּמָּרוֹם!

סִמְּרוּ הַנּוֹצוֹת בְּפַחֲדֵי טַלְטֵלָה זְרוּקָה!

אֲנִי אוֹתְךָ, הַמַּסְרִיחַ מִקְּטֹרֶת, אֶפְרֹם

מִכָּאן עַד אַלַאסְקָה!


תְּנוּ לְהִכָּנֵס!


אוֹתִי לֹא תַּעַצְרוּ.

אִם אֲשַׁקֵּר.

אִם אֶצְדַּק,

אִם אַגְזִים,

רָגוּעַ מִזֶּה לֹא אֶהְיֶה בְּחַיַּי,

רְאוּ –

שׁוּב עָרְפוּ קָדְקֳדֵי כּוֹכָבִים,

וְשָׁמַיִם בְּדָם כְּמוֹ בֵּית־מִטְבָּחַיִם.


הֵי, אַתָּה!

שָׁמַיִם!

תָּסִיר אֶת הַמִּגְבַּעַת!

אֲנִי הוֹלֵךְ!


דְּמָמָה בַּמֶּרְחָבִים.


הַיְקוּם יָשֵׁן,

שָׂם עַל כַּפּוֹ, בְּלִי־דַּעַת,

עֲנָק אָזְנוֹ בְּקַרְצִיּוֹת הַכּוֹכָבִים.


  1. טטראפטיך – תמונה בארבעה חלקים, על משקל “טריפטיך” – צורה של שלוש תמונות מחוברות כדלתות על צירים, ששימשה למזבח ותיארה סיפור דתי באמנות הנוצרית של ימי הביניים.

    ניצה – הריביירה היתה המקום האידיאלי בעיני האצולה והאינטליגנציה הרוסית: סמל השמש והנוף האידילי, ומקום להבראה ממחלת השחפת, הנזכרת הרבה בפואימה.  ↩

  2. גרגיולות – דמויות מפלצות על גג כנסייה נוטר־דאם בפאריז.  ↩

  3. ג'יוקונדה – המונה־ליזה. התמונה נגנבה מן הלובר ב־1911. בגניבה הואשם המשורר גיום אפולינר. הגנבה ביטאה אקט של מחאה נגד האידיאליזם של האמנות והיופי הקלאסי.  ↩

  4. ליוּדה ואוליה – אחיותיו של מאיאקובסקי.  ↩

  5. לוזיטאניה – אוניית נוסעים אנגלית שטובעה בדרכה מניו־יורק לאנגליה על־ידי צוללת גרמנית ב־7 במאי, 1915. 1198 אנשים טבעו. המעשה זיעזע את דעת הקהל ותרם לכניסת ארה"ב למלחמה.  ↩

  6. קרוּפּ – תעשיין נשק גרמני מפורסם.  ↩

  7. סווֹלוֹץ' – מנוּול  ↩

  8. בורשץ‘ – חמיצת סלק. באחד משיריו הפרוגראמאטיים כתב מאיאקובסקי: "יש עוד אותיות יפות: חְ, שְ, שְצְ’" – בכך הובעה התנגדות ללשון הרגילה, הנדושה, ולצלילים המלודיים, והועלו מלים מחוספסות ובלתי רגילות בשירה וצלילים דראסטיים.  ↩

  9. זהוּב־פֶּה – בכנסיה האורתודוקסית הרוסית מקובל תואר זה לתיאור דרשנים מרשימים, כגון יוחנן קריסטוס הקדוש.  ↩

  10. גולגלתות־אולמוֹת – רמז למסע הקראות שירה של מאיאקובסקי ברחבי רוסיה בסוף 1913 וראשית 1914, שלוו בקללות ובמהומות.  ↩

  11. שנת השש־עשרה – שורה זו נחשבה כניכוי כמעט מדוייק של תאריך מהפכת 1917  ↩

  12. מְבַשְּׂרָהּ – מאיאקובסקי משווה עצמו ליוחנן המטביל הנקרא גם יוחנן המבשר.  ↩

  13. דררנאוט – אוניית קרב.  ↩

  14. בורליוק – הצייר דוד בורליוק, חברו הקרוב של מאיאקובסקי וממייסדי הפוטוריזם היה שתום־עין.  ↩

  15. חולצה צהובה – לבושו הפוטוריסטי של מאיאקובסקי. בתקופה ההיא – גברים לא לבשו בגדים צבעוניים.  ↩

  16. קקאו ון־הוטן – נרמז כאן מעשה שתואר בעיתונים: בארה“ב הסכים נידון למוות לצעוק בשעת ההוצאה להורג ”תשתו קקאו של ון־הוטן!" ותמורת זה קיבלה משפחתו מענק כספי.  ↩

  17. סוֶריאנין – איגור סוריאנין, ראש הזרם האֶגוֹפוּטוּריסטי שהתארגן קצת לפני הקוּבּוֹ־פוטוריסטים של חלבניקוב ומאיאקובסקי. האחרונים חשבו עצמם פוטוריסטים אמיתיים ובזו לשירתו האופנתית הזולה של סוֶריאנין. אומנם לזמן קצר חברו מאיאקובסקי וסוֶריאנין למסע הקראות של שירים, אך העניין הסתיים במריבה קולנית.  ↩

  18. ביסמארקית – ביסמארק, שאיחד את גרמניה, נקרא גם קאנצלר הברזל. בצליל שמו יש חיקוי לגריפת חוטם (סמארק).  ↩

  19. יום ב‘ וג’ – בלוח הרוסי ימי א' סומנו במספר אדום וימי החול בשחור.  ↩

  20. מאמאי – היה חאן של ההורְדָה הזהובה בסוף המאה ה־14, בימי הכיבוש הטאטארי של רוסיה. לאחר קרב נהג מאמאי לערוך סעודה כשהוא ישוב על גבותיהם של שבויים רוסיים כבולים.  ↩

  21. שַבלונה – תבנית פח שדרכה צבעו איקונות סטאנדארטיות.  ↩

  22. פרסניה – רחוב במוסקבה, שבו גר מאיאקובסקי. סמל לאיזור פועלים קודר.  ↩

  23. טיאנה – דמות אשה בשיר של סוֶריאנין.  ↩

  24. קי־קא־פּוּ – ריקוד אקזוטי, שהיה באופנה במועדוני־לילה רוסיים.  ↩

  25. סבר – כדים של סבר גולפו בביח"ר מפורסם לחרסינה בעיר סבר בצרפת.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
קישוריוֹת חיצוניות

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 54082 יצירות מאת 3203 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22163 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!